פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: אורי אבנרי
הקוסם הגדול שוב הוציא שפן מהכובע שלו. הפעם זה שפן אמיתי, חי.
הוא הימם את כולם, את מנהיגי כל המפלגות, את העיתונאים ואת שרי ממשלתו שלו עצמו.
הוא גם הראה שבפוליטיקה הכול יכול להשתנות בן-לילה – פשוטו כמשמעו.
בשעה 2 בלילה עסקה הכנסת בהשלמת החוק לפיזור עצמה – דבר שיגרום למחצית חבריה לשקוע בתהום הנשייה.
בשעה 3 בלילה הייתה קואליציה ענקית. אין בחירות, תודה לאל.
אופרטה בחמש מערכות.
מערכה ראשונה: הכול שקט. סקרי דעת-הקהל מראים שבנימין נתניהו שולט במצב באופן מוחלט. הפופולאריות שלו קרובה ל-50%, אף אחד אחר אינו מתקרב ל-20%.
המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, קדימה, מתדרדרת בסקרים מ-28 מושבים ל-11, וכל הסימנים מעידים שהיא תמשיך לרדת. מנהיגה החדש, הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, מקבל אחוזים מעטים עוד יותר כמועמד לראש-הממשלה.
ראש-הממשלה בנימין נתניהו יכול להשתזף על גג הווילה המפוארת שלו בקיסריה ולחשוב בשלווה על העתיד.
מערכה שנייה: לפתע מסתירים עננים את השמש.
בית-המשפט העליון, בראשות הנשיא החדש שנבחר בקפידה על-ידי המתנחלים והימין הקיצוני, מחליט: יש להרוס את שכונת גבעת-האולפנה בהתנחלות בית-אל. אין "אם" ואין "אבל". ההחלטה סופית. גם התנחלות אחרת, מיגרון, צריכה להתפנות תוך חודשיים.
בפני נתניהו עומדת הברירה בין כמה אפשרויות רעות: לבצע את החלטת בית-המשפט, דבר שיביא לפירוק הקואליציה; לחוקק חוק חדש שיעקוף את בית-המשפט ויהיה בלתי-חוקתי בעליל; או פשוט להתעלם מהחלטת בית-המשפט, דבר שפירושו סוף הדמוקרטיה ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
כמו בספר איוב, "עוד זה מדבר וזה בא". התוקף של חוק טל, המשחרר את בחורי-הישיבות משרות צבאי – השנה כ-7000 איש – עומד לפוג. הרוב העצום במדינה רוצה בביטולו לצמיתות. זה יביא בהכרח לפירוק הקואליציה.
נתניהו מגיע לפתיחת ועידת-הליכוד. הוועידה היא תמיד סצנה המונית של בוקה ומבולקה, כמו הזירה ברומא העתיקה. נתניהו שולט בה היטב. גם הפעם הוא מתקבל בחמימות ומודיע לאומה, לעיני המצלמות, על ההישגים המופלאים של ממשלתו בשלוש השנים מאז הקמתה. הוא מבקש להיבחר כיו"ר הוועידה, דבר שהיה מקנה לו השפעה על הרכב רשימת המועמדים בבחירות הבאות.
ואז קורה הדבר שלא ייאמן. חצי מהחברים באולם קופצים על רגליהם ומתחילים לצרוח לעברו. כמו ניקולה צ'אושסקו במצב דומה, נתניהו מסתכל באנשיו ואינו מאמין למראה עיניו.
מסתבר שבמיפקד האחרון בליכוד עשו המתנחלים מאמץ מאורגן למלא את הוועידה באנשיהם. לאלה אין כל כוונה להצביע בעד הליכוד (הם מצביעים בעד מפלגות הימין הקיצוני עוד יותר) אבל הם רוצים לסחוט את נתניהו. הם גם הקדימו את האחרים בבואם, וכך מילאו את האולם הקטן-מדי שבו נערכה הוועידה. קל להכיר אותם, מפני שכולם חובשים כיפות. הם צורחים בכל כוחם ודורשים הצבעה חשאית. נתניהו נכנע והמושב כולו נדחה למועד אחר.
כשהוא מוכה ומושפל, נתניהו זומם נקמה.
מערכה שלישית: באופן מפתיע מכריז נתניהו על החלטתו לפזר את הכנסת ולקיים בחירות חדשות.
הכול נדהמים. נותרו עוד שנה וחצי עד לסיום תקופת-הכהונה של הכנסת. בסצנה היתולית, מנהיגי האופוזיציה מתנגדים לבחירות חדשות, אך נתניהו נחוש בהחלטתו.
התחזית עגומה: ברור שנתניהו ינצח, וינצח בגדול. אין מועמד סביר שיוכל להתחרות בו על כס ראש-הממשלה. קדימה על הקרשים ועלולה להיעלם כמעט לגמרי. מפלגת-העבודה צפויה לגדול קצת, אך זה לא חשוב. המפלגה החדשה של יאיר לפיד (הנקראת "יש עתיד") מרחפת סביב ה-10%. בכנסת הבאה לא תהיה שום אופוזיציה משמעותית.
לגבי השמאל, זה אסון נחרץ. עוד ארבע שנים תחת שלטון הקואליציה של הימין הקיצוני, הדתיים והמתנחלים.
מערכה רביעית: בעוד שהכול מקנאים בנתניהו ונצחונו הגדול מובטח, נתניהו שרוי במצב-רוח עכור.
הוא חייב לסלק את ההתנחלויות באמצע מערכת-הבחירות. בליכוד, מפלגתו שלו, למרות מגמתו להוביל את המפלגה לעבר המרכז, גובר הימין הקיצוני, בניצוח המתנחלים. פצצת-הזמן של השתמטות החרדים עלולה להתפוצץ בכל רגע.
ואז בא רעיון מהמם – משהו שימשוך את השטיח מתחת לרגלי כול האחרים וייצור נוף פוליטי חדש לגמרי.
באיזשהו מקום מונחים 28 חברי-כנסת ללא שימוש, ובראשם מנהיג רעב. לכולם צפוי אבדון פוליטי. אפשר לקנות אותם בחצי-חינם – די בהענקת שנה וחצי של חיים נוספים.
ואז זה קורה: בעוד שקבוצה אחת של ליכודניקים עמלה בכנסת לסיום חקיקת החוק לפיזור הכנסת, קבוצה אחרת של ליכודניקים חותמת בחדר סמוך על הסכם עם קדימה. הקואליציה המורחבת כולל 75% של הכנסת. איש אינו עוזב את הקואליציה, 26 חברים חדשים מצטרפים. זה משאיר לאופוזיציה 28 חברים בלבד (8 עבודה, 3 מרצ, 7 הסיעות הערביות, 4 קומוניסטים, 4 החזית הלאומית).
מערכה חמישית: זה משנה את התמונה הפוליטית לחלוטין. הימין הקיצוני, גם מחוץ לליכוד וגם בתוכו, מאבד את כוח-הווטו שלו. כך גם הדתיים והחרדים. הלפיד של יאיר לפיד כבה בטרם נדלק.
בשנה וחצי הבאות, נתניהו יכול לעשות כרצונו, לשחק זה נגד זה, לתמרן כראות-עיניו. האופוזיציה השמאלית חסרת-ישע עוד יותר מכפי שהייתה עד עכשיו. המלך ביבי שולט.
סוף. (לפי שעה.)
ברגע הראשון חששו רבים שהתרגיל כולו מכוון נגד איראן.
בדרך כלל מקימים ממשלת-אחדות במלחמה. בריטניה ב-1939, ישראל ב-1967. אבל, כמו כמעט כל האלופים והאלופים-לשעבר, מופז הכריז חד-משמעית שהוא מתנגד להתקפה על איראן. נו, הוא הרי מחליף את דעותיו כמו שהוא מחליף גרביים.
לדעת המצדדים במלחמה, ההזדמנות קיימת. רוב עצום בכנסת יתמוך בהחלטה. ברק אובמה נתון באמצע מערכת-בחירות ולא יעז להתנגד. הרפובליקאים הולכים אחרי נתניהו באש ובמים.
(בישראל זוהי הנחה אסטרטגית מושרשת. הרבה יוזמות מסוכנות כוונו מראש לתקופה שלפני הבחירות בארצות-הברית. המדינה קמה ב-1948 בשעה שהנשיא הארי טרומן לחם על חיים הפוליטיים. מלחמת 1956 נפתחה בשעה שהנשיא אייזנהואר היה באמצע מערכת-בחירות. ניסיון זה, אגב, נכשל: אייזנהואר התרגז ולא היה זקוק לקולות ולכסף של היהודים. הוא גירש את ישראל מהשטחים שכבשה.)
אך ניתן לומר בוודאות שלצעדו של נתניהו אין קשר לאיראן – למרות שהאנטי-גיבור שלו הוא יליד איראן. (מופז אינו נראה כגנרל, אך הוא נראה ומתנועע כמו סוחר בבזאר.)
הפוליטיקאים האמריקאיים משני הצדדים נשמעים כחסרי-אחריות, אך כאשר מונחים על כף המאזניים האינטרסים הביטחוניים החיוניים של ארצות-הברית, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. גם בשיא מערכת-הבחירות, אמריקה לא תרשה לישראל לדחוף אותה לעבר אסון עולמי.
נתניהו נשמע יותר ויותר כאדם שהשלים עם מציאות זו. אין מלחמה בטווח הראייה. בכל מערכות האופרטה, איראן הוזכרה רק בקושי. לא היה אקדח מעשן במערכה הראשונה.
רוב העיתונאים והפוליטיקאים גינו את הסכם נתניהו-מופז כדבר מכוער. "תרגיל מסריח" היה כינוי מתון.
אינני שותף לגינוי זה. תרגילים מסריחים הם לחם חוקם של פוליטיקאים, והתרגיל הזה אינו מסריח יותר מאחרים.
בסך הכול, הממשלה המורחבת מתונה יותר ופחות חשופה לסחטנות המתנחלים והחרדים מאשר הממשלה המצומצמת הקודמת. יש פחות סיכויים לחקיקת חוקים פאשיסטיים. מעמדו של בית-המשפט העליון מאוים עכשיו פחות. אם ייבחר אובמה מחדש בנובמבר, הוא עשוי להפעיל לחץ אמיתי על הממשלה.
העיקר שהבחירות נדחו. אחרי שעמדו מול האסון שהיה צפוי בבחירות המיידיות, ואחרי שהרוויחו זמן יקר, ראוי שאנשי השלום והצדק החברתי יתאחדו ויקימו כוח פוליטי אמיתי וחזק כדי לנצח במאבק.
ואם יש המוכנים לחבר מנגינה לאופרטה זאת, יבורכו.
אין תגובות »
קטגוריות: אורי אבנרי, דעות, כללי
פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: איתן קלינסקי
ביום לציון הולדתו של הרצל כל אחד מחברי הכנסת עסק באלף ואחד עניינים אחרים, רק לא בנושא שלמענו התכנס המושב והוא לציין את זכרו של הרצל. ריבלין נשא דברים מרגשים וענייניים לציון דמותו של הרצל, והכיתה המשיכה בהמולתה הרעשנית, כשדבריו של היו"ר נראים כמטרד שאינו נוגע אליהם
נלקח מאתר: news1
אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, כללי, כנסת
פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
אורחות השלטון הדמוקרטי נימצאות תדיר במילכוד. בצורת שלטון זו הוגדרו במדה ערכית ומעשית, זו או אחרת, סמכויות כל רשות ורשות משלושת הרשויות, המחוקקת, המבצעת והשופטת. אלא שלמרות שהוגדרו קווי הגבול בין הרשויות, הוגדרו אלו באורח מעורפל
נכתב על ידי: אהרון רול
אורחות השלטון הדמוקרטי נימצאות תדיר במילכוד. בצורת שלטון זו הוגדרו במדה ערכית ומעשית, זו או אחרת, סמכויות כל רשות ורשות משלושת הרשויות, המחוקקת, המבצעת והשופטת. אלא שלמרות שהוגדרו קווי הגבול בין הרשויות, הוגדרו אלו באורח מעורפל המאפשר לכל רשות מהשלושה לנקוט קו עצמאי משלה המקעקע או חוסם זכויותיה של הרשות האחרת בכוח ולעיתים בפועל. התוצאה המתקבלת הינה כאוס שלטוני.
אין לנו להלך רחוק על מנת להבחין כי הנאמר תואם במדוייק את הנעשה במדינת ישראל. שלא בכדי נערך ההסכם בין מפלגת הליכוד בראשות נתניהו ושאול מופז אשר בראשות מפלגת קדימה, כך שמכירים באוזלת ידו של השלטון לשלוט על מדינת ישראל. השניים איבחנו לקונה בולטת בנושא והיא שינוי שיטת הממשל והבחירות בעיקבותיה אלא שהם נגעו אך בחלק קטן ביחס של בעיה זו.
גם אם תשונה שיטת הבחירות, עדיין לא ישתנה דבר באשר ליכולת הניבחרים לשלוט טוב ונכון יותר על מהלכי המדינה מאחר שהלקונה המרכזית היא-הינה כשלי המערכת המשפטית, אלו עדיין ישארו שרירים וקיימים וימשיכו לקעקע את הדמוקרטיה הישראלית ויכולת משילות הממשלה באמצעות הכנסת, היא נציגתו של הריבון. כל זמן שלא יוחזרו "האיזונים והבלמים" האוביקטיבים לעבודתם של שלוש הרשויות והמדובר הוא בנושא פריצת הגדר של בית המשפט העליון הישראלי, הרי כל המאמצים לשינוי שיטת השלטון כמוהם כברכה לבטלה.
איננו פוטרים את ניבחרינו בכנסת מהאחריות לחוסר המשילות המובנה בשיטה הישראלית. החוק והנוהל הדמוקרטי מקנים כח גדול בידי ניבחרינו להשית חוקים ודרך, על המערכת השלטונית אשר יקלו על הרשות המבצעת, קרי הממשלה, לשלוט טוב ונכון יותר. אלא שחברי הכנסת שטופים ב"תקינות פוליטית" חסרת מעצורים ובנוסף וגרוע יותר, חלקם הגדול נתונים לסחיטת המערכת המשפטית המחזיקה כנגדם "תיקים באפלה". דהיינו, אם ניבחרינו היו ישרים, נקיים, ברים וצחים לא היתה בידם סיבה לחשוש מהמערכת המשפטית אשר הינה חסרת אונים כנגד אנשים ישרים אשר לא דבק בהם רבב. לצערנו, אין המצב כך ולמצער, רובם של ניבחרינו נותנים בידי המערכת המשפטית סיבות טובות להתל בהם באמצעות "תפירת תיקים" או איום בתפירת תיקים עתידית במדה ולא יתנהלו כפי שמצופה מהם על ידי הרשות השופטת.
עקרון הפרדת הרשויות במערכת השלטון הדמוקרטית אינו חדש כמובן. עוד הפילוסוף היווני אריסטו, 384 – 322 לפניה"ס, כבר עמד על הצורך למנוע מגורם שלטוני אחד כוח עודף או מוחלט על פני השלטון במדינה. הרחיב רעיון זה הפילוסוף הפוליטי הצרפתי מונטסקייה, 1689 – 1755, (או כשמו המלא – שרל לואי דה סקונדה, ברון לה ברד ומונטסקייה) וקבע את עקרון הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. רעיון הפרדת הרשויות ניתקבע כמדריך האולטימטיבי להתנהלותו ותקינותו של המשטר הדמוקרטי ובצדק רב כמובן. לדעת מונטסקיה, וקשה לערער על כך, הרי רק עקרון הפרדת הרשויות הוא המשמר את "חירות האדם" (בימינו עיוותו זאת שרלטנינו הלא חביבים לעבר "זכויות האזרח" המשמשות כקרדום פוליטי לחפור בו) וזאת יושג על ידי שמירה נקדנית וחסרת פשרות באמצעות "בלמים ואיזונים" בין שלשת הרשויות. סייגים אלו הם שימנעו את עריצות הרוב על פני המיעוט וההפך.
ההבנה כי במשטרנו הדמוקרטי המוגדר כ"דמוקרטיה ליברלית" המבוססת על "דמוקרטיה ייצוגית" (נהגתה בצורתה המקובלת כיום על ידי ג'יימס מדיסון, 1751-1856, הנשיא הרביעי של ארה"ב), אשר בה יכולים הנבחרים להפעיל את כוחם הפוליטי בכפוף לחוקי המדינה על מנת לשמור על חרויות האזרח. כל פעולות השלטון ורשויותיו כפופות לחוקי המדינה ללא יוצא מהכלל, והינן תנאי הכרחי לקיום חירויות האדם אשר משמרים כוחם לקיום חרויות הפרט עקב חוקי היסוד או כנובעים מקיום חוקה. ובנוסף, במשטרנו קיימת בידי כל רשות שלטונית "סמכות ייחודית, אך לא מוחלטת". והפשט, במקומותינו קיים ערוב סמכויות שלטוניות שבין הרשויות לשם "חפיפת הקצוות".
ערוב בסמכויות השלטוניות מאפשר מחד נטילת העוקץ השילטוני מרשות אחת בלבד ופיזורו בין שאר הרשויות. פיזור הסמכויות מונע ריכוז כח בידי רשות אחת ובכך מונע עריצות ושרירותיות של השלטון ומבטיח הגנה על זכויות האדם והאזרח.
מאידך-גיסא, ערוב הסמכויות לשם "חפיפת קצוות", יוצר פתח לכאוס שלטוני במדה ורשות מסוימת אינה מצייתת להליך הדמוקרטי התקנוני ונוטלת לעצמה אם במחטף ואם באחיזת עיני הניבחרים, עודף סמכויות על פני האחרות. משקרה זאת, מתחיל הכאוס המוביל לקיעקועה של הדמוקרטיה אם לכיוון האנרכיסטי דהיינו, עודף זכויות הפרט על פני זכויות הציבור, או לכיוון הטוטליטרי שפירושו עודף ניכר לזכויות המדינה על פני זכויות הפרט. חלום הבלהות של כל מנתבי המשטר הדמוקרטי הוא בעליית והתנשאות רשות שלטונית אחת על האחרות מאחר שלעיתים התהליך אינו הפיך או כי למצער תיקונו אפשר וימשך דורות רבים ויהיה כרוך ב"דם יזע ודמעות".
במדינת ישראל קרה בדיוק את אשר יגורנו לו. רשות אחת שלטונית התנשאה על פני השתים האחרות והפכה עצמה בכך לשליט יחיד, טוטליטרי על מדינת ישראל, הלא היא הרשות השיפוטית בראשותו של בית המשפט העליון. ניתן להבחין בנקל כי מערכת "הבלמים והאיזונים" שבין הממשלה והכנסת (הרשות המבצעת והמחוקקת), פועלת במסגרת הסביר ובהצלחה בלתי מבוטלת. לא כן באשר לפורצת הגדר האנרכיסטית (אמור פיראטית) הלא היא הרשות השופטת.
הקלות בה יכולה הרשות השופטת לבטל חוקים אשר חוקקו על ידי הכנסת, היא אם כל חטאת, מאחר שקיים חוסר איזון מובנה בכך. לפי עקרונות הדמוקרטיה הבסיסים הגורסים בלמים ואיזונים, הרי גם לכנסת חייבת להיות היכולת והזכות לבטל החלטות המערכת השיפוטית או למצער לחסום את הביטול המשפטי ולא כן הוא. מעשית, תהליך הביטול החוקים/פסיקות הוא חד צדדי ונתון כולו בידי המערכת השיפוטית.
מגלגלי העינים בנינו טוענים בשרלטנות אין קץ ולשם אחיזת עינינו כי בית המשפט העליון הינו זהיר ביותר בנושא ביטול חוקי הכנסת ועושה זאת במתינות ובמשורה. אין נכלוליות ואחיזת עינים גדולות יותר מטיעון זה.
הבה נדגים זאת ממקרה בחיי יומנו. איראן הרי מפתחת נשק גרעיני. אם תשיג זאת או לא אינו מעניננו כאן (היא תשיג), החשוב הוא כי מתקיימים בכך שני תנאים. האחד: אנו מאמינים כי בידם קיימת הפצצה. השני: אנו מאמינים כי האיראנים מטורפים דיים על מנת להטילה על מדינת ישראל. והמשתמע? איראן אינה חייבת להטיל את הפצצה על מדינת ישראל. אמונתנו ביכולתה ונכונותה לעשות זאת תשתק כל חופש פעולה עתידי במלחמתנו כנגד החמאס והחיזבאללה, כמו גם נגד מדינות ערב האחרות. די אם איראן תאיים בהטלת הפצצה, כדי לחשוף את שמי ישראל למטחי אלפי טילים מאירגונים אלו בלא תגובה ישראלית החלטית לעצירתם מחשש הפצצה האיראנית. כלומר, לא הטלת הפצצה היא הבעיה אלא מציאותה והבנתנו כי ישתמשו בה נגדנו.
כך, בדיוק נימרץ עומד נושא יכולת ביטול החוקים של בית המשפט העליון והשפעתה המצמתת, המשתקת על הרשות המחוקקת והמבצעת. יכולת ביטול ביטול החוק, גם אם לא נעשה בו שימוש נירחב, עומדת כחרב המתהפכת מעל ראשי מחוקקינו ומאיימת עליהם באורח רציף כי במדה ויחוקקו חוק שנידמה להם, או ליועציהם המשפטיים, המתואמים ממילא עם המערכת השיפוטית ולא עם אלו להם נועדו ליעץ, כי הינו בניגוד לרוח הפוליטית המנשבת במסדרונות בית המשפט העליון, כך שהינם מבצעים פעולה סרת טעם מאחר והחוק ממילא עלול להתבטל על ידי "העליון" באמצעות עתירה נגדית של כל מצורע, זב חוטם ומטורלל במקומותינו (ע"ע "הכל שפיט" במסגרת "המהפכה השיפוטית" הפיראטית). מתלוננים מקצועים רובם שלא לענין, קיימים עומרים עומרים כדומן ברחובות וכך יוצאים ניבחרינו מושכים ידיהם ומוותרים על חיקוק החוק מכל וכל. ונדוק, אין מחסור בהצעות חוק בכנסת, אלא יש מחסור בהשלמת ההליך של החקיקה דהיינו, חלקן של הצעות החוק הינם לשם האדרת שם המציע בלבד ואינן עוברות לשלבי אישור סופים, חלקם חיונים ביותר, אך ניפסלות בעודן באיבן מאימת בית המשפט העליון.
במבחן התוצאה ניראה כי מערכת "הבלמים והאיזונים" הנוכחית שהינה וולנטרית בבסיסה באשר לשיטוח שדה המשחק השלטוני בפני כל הרשויות בפשטות אינה מתפקדת. אם יכלה הרשות השיפוטית לבצע מחטף פרלמנטרי ולהשליט את "המהפכה החוקתית" ו"הכל שפיט" (על ידי הזכור לשמצה אהרון ברק 1992), בלא שתקום קול זעקה חוקתית מרה בענין, הרי שהבלמים והאיזונים השילטונים הינם קלוקלים ומאפשרים פעילות שילטונית אנרכיסטית ופיראטית בנוסח "כל דאלים גבר".
תפקםדו של בית המשפט בערכאות הנמוכות יותר הינו לשפוט על פי חוקי הכנסת ולאורם בלבד. בית המשפט העליון סמכויותיו נירחבות יותר והוא רשאי וזכאי לפרש את חוקי הרשות המחוקקת והתאמתם לחוקי היסוד של מדינת ישראל.
אלא שבית המשפט העליון הרחיק לכת בשלושה כיוונים מדאיגים. האחד, הוא לקח לעצמו חרויות לקבוע חוקים ולא רק לפרש חוקים והתאמתם לחוקי היסוד דהיינו, שם עצמו כרשות המחוקקת והשופטת כאחת (במונחי הדמוקרטיה נחשב הדבר לפשע מזעזע אמות הסיפין כנגד הציבור , המדינה והדמוקרטיה). הוא לקח לעצמו החרות בשם "זכויות אדם ואזרח" שאף אחד לא הקנה לו להתערב בעניני מוסר, מדיניות, ביטחון, כלכלה וכדומה. דהיינו, שוב בית המשפט העליון בפשטות וברגל גסה מחליף את תפקידה של הכנסת וממשלת ישראל כאחת וקובע כי הפירמידה השלטונית מתחילה בו ואילו שתי הרשויות האחרות, הלכה ולמעשה, כפופות לו. והשלישי והנורא מכל, בית המשפט העליון בפשטות בורש בבוז את חוקי הכנסת ושופט בהתאם למערכת ערכים משלו אשר לא הוסמך להם והנוגד את רצון וטובת האומה.
בכך יצר בית המשפט העליון מצב בלתי אפשרי של משילות. שהרי כל האחריות על מכשלות וקילקולים נופלת על כיתפי הכנסת והממשלה מאחר שהללו נימצאים תחת ביקורת ציבורית מתמדת, בעוד בית המשפט העליון המתערב בעבודתם ומשנה החלטותיהם, אינו נושא בכל אחריות או בפיקוח ציבורי ולו גם כקוצו של יוד. מאחר שנטל שלא כדין וחוק סמכויות וזכות המילה האחרונה בנושאים שאין לאנשיו-שופטי העליון- מושג ירוק בם למעלה מלכל אזרח החסר השכלה משפטית. דהיינו, בית המשפט פוסק באורח סופי שאינו ניתן לערעור ודיון ציבורי הכרחי בנושאים הרי גורל ועולם באורח אווילי, מטופש וחסר דעה. אין באמור כאן לרמוז על חוסר כשירות שופטי בית המשפט העליון מהפן המשפטי גרידא, זה הפן שאמורים להיות מושכלים ומשכילים בו ואכן כאלו הם.
בכך גם הופך בית המשפט העליון גם לממליך המלכים במדינת ישראל. אם לרצונו הרי יתיר הרסן השיפוטי עבור ממשלה התואמת את האג'נדה הפוליטית שלו ובכך יאותת לציבור כי ממשלה זו מקובלת עליו. ואם לרצונו, יערים תילי-תילים של מכשלות שיפוטיות ויקעקע החלטות ממשלה חיוניות כנגד אותה הממשלה אשר אידאולוגית אינה תואמת האג'נדה הטבועה בו ובכך מאותת לציבור כי ממשלה זו אינה מקובלת עליו, הינה כישלונית ומוטב להחליפה.
זאת אף זאת, כנסת ישראל עומדת לבחירה דמוקרטית מדי ארבע שנים (ולעיתים אף פחות) ועומדת לביקורת ציבורית שוטפת מדי יום ביומו באמצעות מערכות התקשורת וחובתם לחשוף מעשיהם והתנהלותם לאור השמש המחטא וכך נישמר עקרון האיזון והבלמים כלפי ניבחרי הציבור. לעומתם, חברי בית המשפט העליון – 15 במספר – בוחרים ומשכפלים עצמם מתוך עצמם, על ידי עצמם ואינם עומדים לביקורת, הם מעל כל ביקורת ואין עליהם מורא הציבור, שפיטתם וסיבותיה חסויות ברגיל והציבור אינו יודע דבר באשר למניעים שהובילו לפסק/גזר דין זה או אחר וכך אין לגביהם מעצורים ואיזונים זולת אלו שהם עצמם השיתו לכאורה על עצמם (אשר המאמין). דהיינו, את התנהלות בית המשפט העליון ניתן לסכם במשפט: "כוח משחית, כוח אבסולוטי משחית באורח אבסולוטי". ואכן לא לחינם נחשבים השופטים העליונים כספונים במגדל שן משפטי, רחוקים שנות אור מהציבור אותו אמורים הם לשפוט ולא בכדי שואף אמון הציבור בהם לעבר תחתית החבית.
אם הקורא עדיין לא השיג להיכן חותר המאמר הרי שכעת הזמן להבהיר זאת. על קצה המזלג נאמר כי חסרונו של גוף עליון, "אובייקטיבי באורח קיצוני", מוסד בוררות במהותו וכפוי לפי חוק אשר יפקח על שלושת הרשויות וינטר בארח קבוע, מדי יום, חודש ושנה את האיזון הקיים בין שלושת הרשויות. גוף זה יקבל מעמד חוקי משפטי ביצועי, ימליץ בפני כנסת ישראל על השינויים הנידרשים במדה ואי-מי מהרשויות חרג מסמכותו וניתץ את האיזון המתחייב לעומת שתי הרשויות האחרות. המלצות גוף זה תיצורנה תהליך אשר בסיומו ועם תמיכה מסיבית מצד חברי הכנסת, תושב הרשות הסוררת למקומה אם בטוב ואם ברע.
קיימים דיבורים רבים אודות הצורך בבית דין לחוקה במדינת ישראל ואכן אין ספק כי חסרונו של מוסד מעין זה מורגש וחיוני להקימו. אלא שבכך אין די.
אנו מכוונים להקמת מוסד גג כולל יותר אך מעמיק יותר, "המוסד לדמוקרטיה" (שם זמני), של מדינת ישראל אשר חלקו יהווה אותו גוף מנטר תהליכי הדמוקרטיה ואיזונה בין הרשויות וחלקו השני יהווה בית המשפט לחוקה אשר יעשה שימוש במסקנות שיופקו על ידי הגוף המנטר ויתן להן תוקף חוקי וחוקתי בהתאם לצורך.
הגוף המנטר, הבה ונשווה אותו למוסך מורשה לרכב המבצע לרכב הלקוח בדיקה תקופתית מחייבת, יכלול נציגי משפט, אקדמיה, פוליטקה, ציבור (שאינו קשור ישירות לפוליטיקה), נציגי שלושת הרשויות וחוצה להן. "המוסד לדמוקרטיה" המוצע יכלול מעבדות מחקר וחקירה המעסיק מדענים למדעי השלטון וחוקרים מקצועים אשר יביאו נתונים מוסמכים כלפי הגוף המרכזי של "המוסד לדמוקרטיה" אשר מטלתו תהיה לקבוע מדי רבעון שנתי את מצב האיזון, הבלמים ותקינותם באשר לשלושת הרשויות. כמו כן ימליץ "המוסד לדמוקרטיה" בפני כנסת ישראל אודות המהלכים עליה לנקוט בהם במדה וניתגלו בקיעים באיזון שבין הרשויות.
ניטורו של "המוסד לדמוקרטיה" לא יהיה קשיח לחלוטין וגמישות מסוימת תותר לעבודתו. למשל, במצב מלחמה, כאשר סמכויות יתר המוענקות לרשות המבצעת הינן מחויבות המציאות המלחמתית הקיומית, הרי "מדד האיזון והבלמים" ישונה בהתאם לקריטריונים מוסכמים על מנת לאפשר פעולה חופשית ומוצלחת יותר כלפי האויב. כמובן שהשינוי יהיה מוגבל בזמן והאיזון המושלם ישוב למלוך בכיפה עם תום מצב החרום.
וכך, במאמץ מתוזמר של שינוי שיטת הממשל מחד (אשר מאמר זה לא יעסוק בה מפאת קוצר היריעה), ובמקביל, חזרה לשפיות באשר למערכת הבלמים והאיזונים בממשל הישראלי מאידך-גוסא, כמתואר לעיל, קיים בכך סיכוי סביר לשינוי מהותי ביכולת המשילות של ממשלות ישראל והגופים המקבילים לה, הרשויות המחוקקת והשופטת.
תיקון נושא המשילות בישראל יקרין לחיוב על כל שיטחי חיינו, הכלכלים, החברתים, התרבוצים והקיומים.
אהרון רול
amroll@sympatico.ca
אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות
פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: עו"ד רוני אלוני-סדובניק
בקרוב שוב נלך לקלפיות, ויום אחרי הבחירות שוב נרגיש שאכלנו אותה. כבר שישים שנה אנחנו נופלים בפח הזה של הפוליטיקאים, כל פעם הם מתייצבים בפנינו ומציגים כל אחד את הצעתו הייחודית, אנו מתלבטים בניהם ולבסוף נותנים את קולנו האחד, היקר, מתוך אמונה שהפעם הם יעמדו בהבטחותיהם או לפחות ינסו. אבל כמו במעגל קסמים, יום אחרי הבחירות הם שוכחים הכל, במקרה הטוב הם לא מקיימים את מצעם ובמקרה הגרוע כפי שקורה בשנים האחרונות יותר מדי, הם עושים בדיוק את ההיפך ממה שהתחייבו לו. האם לא הגיעה העת לתבוע מהנבחרים לקיים את "החוזה" שכרתו איתנו?
מערכת היחסים של הבוחרים עם הנבחרים הולכת ומאבדת מתומתה. מושגים כמו "גניבת שלטון" או "אין לו מנדט", "פתק לבן" או "הצבעת מחאה" מככבות בלקסיקון ומעלות את הצורך לבחון מחדש את הגדרת מערכת היחסים בין המציע וניצע.
יש הטוענים כי מצע הבחירות של מפלגה והעומד בראשה, אינם באמת מחייבים וכי הבטחות בחירות נועדו מראש להיות מופרות ביום שאחרי, כמו פרסומת שהיא עניין שיווקי, האמנם?. רבים גורסים כי אין "חוזה" בין הנבחרים לבין הבוחרים במובן של דיני החוזים, זאת משום שהמצע של מפלגה הוא בבחינת תכנית פעולה שעשויה להתממש ועשויה גם שלא להתממש והדבר תלוי בשורה של משתנים שאינם תמיד תלויים בנבחרים עצמם, ויש מצביעים כמוני, שרואים במצע "זיכרון דברים" המשתכלל לכדי חוזה ברגע הקיבול, כשאני שמה את הפתק בקלפי.
השיטה מאפשרת לבוחרים שהתאכזבו מאי-מימוש הבטחות הנבחר שלא לשוב ולהצביע לו במערכת הבחירות שלאחר מכן. מאידך, כמו שאמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק "הכול שפיט", ואם כך, האם לא הגיע העת לבחון מחדש את יחסי הנבחר והבוחר באספקלריה של דיני החוזים?
המדינה המייצגת את האזרחים מפרסמת "מכרז" לניהול המדינה, זוהי בעצם הזמנה להציע הצעות. המציעים מתבקשים להגיש הצעותיהם לוועדת הבחירות המתפקדת כועדת מכרזים ובודקת האם הם עומדים בדרישות הסף. כל קבוצת מציעים מגישה לוועדה ולציבור את מצעה שהוא בגדר הצעה, הכוללת התחייבויות לעשות מעשים מסוימים בתחומים מוגדרים ומאידך התחייבות לא לעשות מעשים אחרים.
אקט הקיבול נעשה כשהאזרחים בוחרים את המציע שהצעתו הטובה ביותר בעיניהם, יש בבחירה זו מסוימות והיא נמדדת ככזו על ידי הניצעים. לשיטתנו, הפתק המסוים אותו משלשל הבוחר לתוך הקלפי (תיבת ההצעות) עונה אפילו על דרישת הכתב שכידוע אינה הכרחית בדיני חוזים. הפרת ההתחייבות שהוצגה במצעו של "המציע הזוכה" נתפשת על ידנו כחוסר תום לב בניהול המו"מ וכהפרת הסכם, במקרה כזה אנו נוטים למחות מול הזכיין: "אין לך מנדט", וקוראים לו ללכת לבחירות חדשות.
חובת הציות שלנו לחוקי המדינה מתקיימת מכוח הסכמתנו למסירת הניהול לזוכה ובכפוף לעמידתו בחוזה שנכרת בינינו בבחירות, ומשלא עמד בחוזה, הרי גם האזרחים לא מחויבים לקיים חלקם. הוגה הדעות הובס מגדיר זאת כחוק הטבעי השלישי לפיו "הכורת אמנה חייב לקיימה" ומשנכרתה אמנה, הפרתה היא בגדר אי-צדק, ממש כמו בהפרת חוזה. הובס מדגיש שה"רוב" הוא המכונן מלכתחילה את הריבון וחובת הציות שלנו לריבון נובעת מבחירתנו בהצעתו המסוימת.
מהותו של הנציג הריבוני בשיטה הנוהגת בישראל נקבעת בהכרעת הרוב בהליך בחירות דמוקרטי-אם ריבון נבחר ע"י הרוב מכיוון שהבטיח X ובהיותו ריבון מתכחש לחלוטין להתחייבותו זו, הוא גורם להתפוררות הקהילה. מדען המדינה הובס השתמש במונח – IN FORO INTERNO כלומר בית דין של המצפון, וכשיש קונפליקט בין המצפון לחוק ניתן להפר את החוק.
מאידך במקרה שלנו לא מדובר במצפונו של פרט יחיד אלא בפלח נכבד של האוכלוסייה הבוחרת ומכאן שבתחרות שבין כמה מציעים, לא דנים במצפון של היחיד אלא בשאלת הפרת החוזה שבין הקבוצה לנבחר. הפרה של ההבטחה לבוחר הינה בלתי נסבלת ומהווה פעולה שאיננה לגיטימית ממש כמו הפרת חוזה.
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, פוליטיקה, רוני אלוני סדובניק
פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
התחזית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר
טלה
לפניכם שבוע שמח שכולו חגיגה. קשר ידידותי יתחזק. אתם מלאים בהומור סוחף המתקבל באהדה בקרב משפחה וחברים. מכתב או מסר טלפוני יבשר לכם על קידום בעבודה או על משרה חדשה ומעניינת. קשרים ישנים וטובים יסבו לכם נחת. התחום הרומנטי קצת תקוע, אבל אתם בכול זאת אופטימיים. הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב שטחי החיים.
שור
החרדות מפני המחר נעלמים מדרככם, בימים הקרובים. אלו שנהגו להחמיא לכם ישובו ללחוש לכם מחמאות. הבוסים יפרגנו לפועלכם ויבשרו על קידומכם הקרוב. תכניות מגירה בנוגע לכספים מבשילים והולכים. המישור הרומנטי יוצא מהתקיעות הזמנית ועקב כך אתם מגלים, שהכול לא כול כך גרוע …כפי שחשבתם. תחושו שאתם פנויים רגשית להתחייב, גם אם הצד השני יהסס להיפתח אליכם.
תאומים
אתם שואפים לצאת וליהנות ולאתגר את עצמכם. אינכם מסוגלים לסיים דברים כראוי. אתם זקוקים לפסק זמן מדברים רוטיניים ומרגיזים. צאו מקום ירוק. פשוט אל תבצעו אקט רומנטי בכוח, במידה ותנהגו על פי עצה זו, הכול יסתדר. במישור העבודה או העסקי: מומלץ לנסות ולברר מה מפריע לכם להתמודד ולהכין תוכנית היחלצות מהמבוך בו אתם שרויים.
סרטן
השבוע אתם שואפים להתחלק עם כל מי שרק תיפגשו בדרככם. עקב כך תזכו למחמאות ולחיבה. לפנויים: ידידות חדשה תירקם במסגרת כלשהי. השתדלו שלא לחנוק את בן/ת הזוג מאהבה ומעזרה מוגזמת. הצעת עבודה אחרת או סיכוי לקידום במקום הנוכחי. אתם מבולבלים במישור הרומנטי. הפגינו ביטחון בעצמכם ומובטח לכם כי בסופו של דבר תנחלו הצלחה.
אריה
אתם מלאים באנרגיות חיוביות. התחום החברתי יעלה ויפרח. האופטימיות ממלאה את ליבכם באנרגיות של עשייה. הזמן להתחיל לטפל בנושאים חדשים. בבית אתם מקבלים מנת אהבה שלא ידעתם כמותה. בשורה חיובית בתחום הבין- זוגי, מחכה לכם מעבר לקו. הנשואים ירגישו שהם רוצים לדבר עם הצד השני ולעמוד על שלהם. התקועים בקשר רומנטי, זה הזמן לפנות לייעוץ.
בתולה
ימים שמחים ומלאי אור לפניכם. תפגשו מישהו שהבטיח לכם עזרה כספית, או אחרת. הפנויים: בסוף השבוע תחושו בבלבול מה, כדאי יהיה לכם לצאת לבילוי. תמצאו שתיהנו מאוד בחברת אלה שתהיו בחברתם. הנשואים שבכם: אתם כועסים על התנהלות בן/ת הזוג ביחס לנושא הכספים והפתיחות. הפתעה חיובית בהקשרים של משפחה ותמיכה חיצונית אחרת. בריאותכם הפיזית איתנה.
מאזניים
אתם מסבירים את עצמכם היטב. למתאמצים מאוד: הלימודים יחזרו למסלולם היותר מוצלח. מבחן כלשהו יעבור בהצלחה. היחס הסביבתי כלפיכם ישתפר, זאת ולאחר החודש המלחיץ שחוויתם. נושא הכספים תקוע, אבל יהיה בסדר- החזיקו בעבודה כלשהי על מנת לחכות לקידום האמיתי. לתקועים בקשר אסור או סודי, כדאי לפנות לייעוץ אישי על מנת לברר סופית הכין הם עומדים.
עקרב
היכולת לשלב בין הדמיון ולכישרון ההמצאה יבלוט בכם. תושייה בעבודה תרשים את הממונים עליכם. כושר הריכוז שלכם במיטבו. דמות מן העבר תאותת לכם על רצונה לחדש קשרים. לנשואים: לבטים בתחום הרגשי בבית, לצד הפיתויים מבחוץ. חשדות הדדיים וכאובים, מעבירים אתכם על דעתכם. זה הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב תחומי החיים. בריאותכם הפיזית איתנה.
קשת
שבוע ספונטאני וחיובי מצפה לכם. לפנויים שבכם: התחלה חדשה בתחום הרומנטי. הסבל שנגרם לכם מבני המין השני יבוא אל קיצו. לכם הנשואים- תיהנו מיחס מתחשב והוגן, נצלו זאת על מנת לשפר את הזוגיות ואל תיקחו זאת כדבר המובן מאילו. תזוזה חיובית במישור הכלכלי תעורר בכם את התקווה. שמחת החיים אוחזת באלה שוויתרו על האגו השלילי .
גדי
המכשולים הרגשיים והאנרגטיים נעלמים מדרככם. החלטות חשובות בתחומים שונים נלקחות באופן החיובי. קנייה או מכירה של נכס חשוב באמצע השבוע. מישהו קרוב יבוא לעזרה בתחום הפרוצדוראלי או המנהלי. מי שנותר לבד, למרות מצב הכוכבי הטוב, חייב לפנות לייעוץ אישי, לשם התייעלות ולהסרת המחסומים.
דלי
השבוע אתם מעוניינים בחברה ותתקשו להישאר לבד. פשוט תחושו במלנכוליה זמנית ובלתי מוסברת. בוודאי תשמחו לדעת שבקרוב קשרים חדשים וישנים יאותתו באופן החיובי, טוב יהיה באם תנסו להתחבר לכך. בסוף השבוע הקרוב תמצאו את הסימן החיובי ביחס לבן/ת הזוג. הנשואים ירצו להתאחד שוב באותה הסכמה שליכדה אותם בעבר. הזמן להיפתח ביחס לזיכרונות העבר וכאביו.
דגים
בקרוב תקבלו רמז חיובי בדבר הבעיה הכלכלית נפלה עליכם כרעם ביום בהיר. יתברר כי הגעתם לסופה של תקופת חרדות חסרת ביסוס. הביטחון יחזור אליכם ברוב מישורי החיים. בתחום התעסוקתי תחושו שהזמן הגיע לגבש הכרעה, באם להישאר או לעזוב לתמיד. תיהנו מאהבה יתרה מכוון הגיל הרך, עובדה שתפצה על התחום הרומנטי המעורפל. בריאותכם הכללית איתנה.
אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי
פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: מוטי לקסמן
בְּגָלֶרְיָה קְטַנָּה
בָּעִיר הַגְּדוֹלָה
תַּעֲרוּכָה קְבוּצָתִית נִפְתְּחָה.
הִגִּיעוּ עֶשְׂרוֹת אִישׁ וְאִשָּׁה.
עַל הַקִּירוֹת תְּמוּנוֹת צִיּוּר גַּם צִלּוּם.
עַל כֵּנִים שׁוֹנִים, פְּסָלִים גַּם פִּסְלוֹנִים.
רֹב זוּגוֹת הָעֵינַיִם
אֵינָן מְמֻקָּדוֹת בְּרֹב יְצִירוֹת הָאָמָּנוּת
אֵינָן בּוֹחֲנוֹת אוֹתָן,
אוּלַי, רַק אוּלַי,
אֵינָן מַבְחִינוֹת בָּהֶן,
אֲפִלּו.
רֹב הַזְּמַן,
מֵהַפִּיּוֹת שֶׁל צְמָדִים, שְׁלִישִׁיּוֹת אוֹ רְבִיעִיּוֹת
הַרְבֵּה מִלִּים נִשְׁמָעוֹת,
לָרֹב,
לֹא רַק,
גַּם לֹא בְּעִקָּר,
עַל יְצִירוֹת הָאָמָּנוּת.
בְּעֵת לְחִיצַת הַיָּד
לְשָׁלוֹם
מִסְפָּר הַמִּלִים מוּעַט יוֹתֵר,
"אֵיזֶה יֹפִי"
"יָפֶה, יָפֶה מְאֹד"
"מְאֹד מְיֻחָד"
"מַמָּשׁ מְקוֹרִי"
בַּסִּכּוּם,
גַּם הַגִּוּוּן מִצְטַמְצֵם,
"תּוֹדָה, תּוֹדָה שֶׁבָּאתָ"
"תּוֹדָה שֶׁהִזְמַנְתָּ"
"לְהִתְרָאוֹת".
עַל הַקִּירוֹת
תְּמוּנוֹת צִיּוּר גַּם צִלּוּם
עַל כֵּנִים שׁוֹנִים
פְּסָלִים גַּם פִּסְלוֹנִים
אין תגובות »
קטגוריות: כללי, מוטי לקסמן, שירים
פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: איתן קלינסקי
בשבוע , שביקרתי בעיר חניה בכרתים , הרשימה אותי במיוחד דמותו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס , שבין שפע עיסוקיו הוא נוטל על עצמו בהתנדבות מלאה לנהל את בית הכנסת "חפץ חיים" בשכונה העתיקה של העיר. הוא עושה את הכל בדרכו הוא . בנועם הליכות הוא עושה את הבלתי יאומן להחזיק את המבנה , לנהל גחלת יהודית לוחשת חיה ונושמת .
זו קהילה שקשה לה לאסוף מנין לתפילה . בנטל העשיה נעזר ד"ר ניקולאס סטוורולקיס בידידים נוצרים , שחלקם הם מבאיו הקבועים של בית הכנסת וחברים במוסדותיו. כך מתאפשר לכל יהודי, שמגיע לעיר התירותית בכרתים , לזַכות עצמו בתפילה בבית תפילה במיוחד בימי ששי , בשבתות ובחגים .
מ-77.000 יהודי יוון ערב מלחמת העולם השניה נותרו היום כאלפיים ובעירה חניה , בה ביקרתי, לא נותר אף לא יהודי אחד אחרי מלחמת העולם השניה. מתי מעט יהודים החיים היום בעיר הגיעו אליה אחרי מלחמת העולם השניה . הם הגיעו למקום שנפגע אנושות בהפצצות של חיל האויר הגרמני ומצאו את בית הכנסת "עץ חיים" , שכמעט כולו חרב .
קשה שלא להתרגש מהנכונות של קומץ זעיר של יהודים , שלקחו על עצמם לשחזר את מבנה בית הכנסת , כפי שהיה מאז המאה ה-17 ולשקמו . וזאת גם בסיוע של חברי קהילה יוונים , שאינם יהודים ונוטלים חלק בכל הפעולות התרבותיות כולל מועדי תפילה. בכל העשיה הזו מורגשת ידו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס וידידו ,יווני נוצרי, המדבר עברית יחסית קולחת , שניתן להחמיא לה , גם אם פה ושם הוא שוגה.
זו היתה עבורי חוויה קשה לעמוד בבית הכנסת בחניה ולהתפלל עם כעשרים איש , נשים וגברים יחד , חלקם יהודים וחלקם נוצרים , ולדעת שבמקום הזה לפני 69 שנים רוכזו כל יהודי חניה על ידי הגסטאפו . על אותם ספסלים ישבו 260 יהודים – קהילה שלמה על זקניה , גבריה , נשותיה וטפה – ונשאו תפילה אחרונה , צעקו "שמע ישראל " לפני שיצאו לעיר הנמל הרליקיון , ושם הועלו על אוניה בדרכם לפיראוס עם עוד שש מאות שבויי מלחמה . מפיראוס היו אמורים להמשיך למחנה הריכוז באושוויץ .אבל בנסיבות שלא ברורות דיין עד היום , האוניה טבעה ואיתה ירדה למצולות-ים כל יהדות חניה עד אחרון בניה .
היום עמוסות ידיו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס עבודה אחרי שני אירועים כואבים של הצתה , שאירעו בבית הכנסת . וזאת לאחר שהספיק לנשום מעט אויר משיקום הנזקים שאירעו ברעידת האדמה ב-1994.
אני שנכנסתי למקום מספר חודשים אחרי ההצתה השניה , חשתי הערכה רבה ל"פצצת" האנרגיה של ד"ר ניקולאס , שאינו אדם צעיר, שמצא את הכוח והמשאבים בקהילה כה קטנה להחזיר הכל למקומו , כאילו לא היה הכל חרוך ושרוף לפני מספר חודשים . היה זה מרגש להיכנס לבנין שכולו אומר הוד , בנין החובק בחובו היסטוריה יהודית כואבת ודומעת.
איתן קלינסקי
אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, דת, יהדות, כללי
פורסם ביום 12 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: אליקים העצני
חגי עמיר מצוטט בעיתון זה כמי שערב שחרורו מהכלא אמר "אני לא מצטער ולא מתחרט על דבר". ועורך דינו הוסיף: "חגי חושב שהפעולות היו נכונות לזמנן".
המלה המכובסת "פעולות" דומה לשגרת הלשון הערבית הקוראת לשפיכות דמים טרוריסטית – "עמליה"(פעולה) . אוי להן ל"פעולות" האלה !
נכדתו של ראש הממשלה שנרצח, נועה רוטמן, השיבה בזעקה: "שורף לחיות על האדמה הזאת שאני כל כך אוהבת… על המקום הזה אני לא יכולה לוותר, גם כשזה כואב עד מחנק." והבת, דליה רבין , אמרה: "מי שצריכים לדון במקרה הזה הם החברה והמנהיגות הישראלית".
הואיל וכך, ראוי שעוד מישהו "האוהב את האדמה הזאת", אבל שייך לקוטב הנגדי בחברה הישראלית, יקום ויאמר בקול גדול: ליבנו אתכם, בני משפחת רבין, כי הנרצח היה ראש הממשלה של כולנו. ונוכח ההתבטאות הפוגענית והדוחה שצוטטה מפי האסיר המשתחרר, שומה היום דווקא על הימין להוקיע את עזות המצח של מי שמשמיע דברי תמיכה במעשה הדמים המזעזע ההוא.
אכן, היתה במחנה הלאומי התנגדות נואשת לתכנית אוסלו ובשוליה ביטויים קשים, כמקובל בכל דמוקרטיה במקרים קיצוניים ביותר, ותכנית אוסלו היתה כזאת. בל נשכח, שהיא היתה עתידה לעלות בחייהם של כ- 1500 ישראלים יהודים ואלפי ערבים. עם כל זאת, לא היתה כל הצדקה לייחס למיליוני הישראלים שהתנגדו לאוסלו הזדהות או הבנה כלשהיא לרצח הנורא, שגם לכוחות הביטחון בא כהפתעה גמורה, והיום אנחנו יודעים ששום גוף מאורגן לא עמד מאחוריו. חטא כבד חטא השמאל גם לעצמו, בלכתו אחרי הדמגוגים שניסו לקרוע את החברה הישראלית לגזרים על רקע שפיכת דמו של יצחק רבין, זכרונו לברכה: בעוד רוממות הדמוקרטיה בגרונם, הם ביקשו להשתיק את חופש הביטוי, נשמת אפה.
תושבים בהתנחלות שבי שומרון הסתייגו מן "האורח" חגי עמיר, נוכח מה שצוטט מפיו. הם סרבו להיות סטטיסטים "בחגיגה" הזאת. ייאמר כאן מתוך וודאות מלאה, שבכך הם ביטאו את הרגשות הרווחות ברובו ככולו של ציבור המתנחלים, ומחנה הימין בכלל. כאבה של משפחת רבין הוא גם כאבם.
דבר רצח רבין נודע לאשתי ולי כאשר שהינו בחופשה באיטליה. המומים ואחוזי הרגשת אסון ביטלנו את תכניותינו וחזרנו מיד ארצה. אולם כאן לא מצאנו, לתדהמתנו, עם מאוחד כגוף אחד באבלו ובשאט נפשו מן המעשה, כי אם שליחת אצבע מאשימה על ידי מחצית העם למחציתו השנייה. 17 שנים אחרי, לאחר שהזמן ריפא במקצת את הפצע שנפער ברקמת החברה הישראלית, בל ניתן לפעור אותו מחדש.
בנאומו בכנסת ביום 6.10.95, ובנאום קודם על ירושלים, דיבר רבין על ישות פלסטינית עצמאית "שהיא פחות ממדינה", על גבול ביטחון בבקעת הירדן, על גושי התיישבות ועל "ירושלים שלמה ומאוחדת (ש) שהיתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראלית" . בפגישה עם מתנחלים בבית הממשל הצבאי בחברון הסביר רבין, שלפי מושגיו בקעת הירדן משתרעת ברוחבה על כ-20 ק"מ מהירדן מערבה. על הערתי, שאם כן גם מקום כמו אלון מורה יהיה כלול, הוא השיב "שאינו נבהל" מכך.
בהשוואה לנאום בר-אילן של נתניהו ("שתי מדינות לשני עמים") עמדתו של רבין,חודש לפני הרצח, היתה ימינה מעמדת ראש הליכוד היום.
אם יש מישהו בחברה הישראלית שלא די לו בצו הקטגורי "לא תרצח", יהרהר נא נוכח הדברים האלה, לא רק בכאב ובעוול הנורא, כי אם גם – כמה חסר שחר הוא הרצח הפוליטי!
ולנועה רוטמן שקראה "זה הבית שלי, השפה שלי, הארץ שלי" ייאמר, שגם העם – ימין ושמאל – איתה.
אליקים העצני
אין תגובות »
קטגוריות: אליקים העצני, דעות, כללי
פורסם ביום 11 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: ציפי לידר
בשולי הכותרות: איפה ואיפה? לא בשב"ס * נערים, שאו-טו-טו מתגייסים, חסרי אחריות קרימינלית? * וגם רתיעה דרך הכיס * מיהו הפרייאר האמיתי? * טקס זיכרון פוליטי * די לאשליות השלום * עונש מוות לחגי עמיר? פופוליזם זול. על כל אלה ברשימה שלפניכם.
***
לא אפלייה
דומני כי גם אם משה קצב היה נשיא לשעבר, איש מורם מעם, מותר לו ליהנות מהסעיף 'חופשה מיוחדת' הקיים בחוק לגבי כל אסיר. העובדה שהיה האזרח מספר אחת במדינה, אינה אומרת שצריך להחמיר איתו יותר מאשר עם אסירים אחרים ולשלול ממנו זכויות לגיטימיות כאשר הוא עומד בקריטריונים המשפטיים.
לאור קיומו של סעיף זה, תמוהה הטענה ההפוכה, כי שחרורו של קצב לחתונת בנו היא בגלל מעמדו, ומהווה אפלייה מובהקת כלפי אסירים אחרים. אין ספק שאפלייה מדומה זו, חסרת השחר, היא כל כולה פרי יצירת התקשורת, משום שמדובר באסיר המפורסם ביותר במדינה. רייטינג כבר אמרנו?
אחריות קרימינלית
רק סמלי הדבר שהרצח של גדי ויכמן בבאר שבע בידי נערים, כמו הרצח ברחובות, בוצע אחרי העונש הקל, העומד על 8 שנות מאסר בלבד, שקיבל רוצחו הקטין של פיליפ גלר בבית המשפט המחוזי בעיר.
דומני כי ריבוי מקרי הרצח בידי קטינים מחייב שינוי חקיקה. יש להטיל עליהם מאסר עולם, בדומה לרוצחים בוגרים, תוך חשיפת זהותם המלאה. רק כך העונש ישקף את חומרת הפשע שאין לו תקנה, וירתיע רוצחים פוטנציאליים אחרים בקרב הנוער. ההתחשבות בגילם הצעיר, כאילו מדובר באנשים חסרי תודעת אחריות, היא חסרת שחר. משום מה המחוקק והשופטים שוכחים, שמדובר בנערים שאו-טו-טו מקבלים רשיון נהיגה (בגיל 16) ומתגייסים לצה"ל. אז מדוע רק בתחום הקרימינלי הם אינם בוגרים דיים כדי לקבל אחריות אישית למעשיהם?
הרתעה דרך הכיס
אין ספק, כי מעֵבר לפיצוי האישי, הסכום חסר התקדים בסך 1.6 מיליון שקל שישלם ארז אפרתי לקורבנו, הצעירה שתקף בנמל תל אביב, ירתיע אחרים מלבצע את זממם בנשים. זאת במיוחד, כפי שהוּכח לא אחת, שהרתיעה מדברת דרך הכיס.
המסר שהפיצוי יעביר לציבור, הוא שגוף האישה איננו חפץ, ולא שדה הפקר, למי שרואים את עצמם לבעלי המין החזק. מסר זה חשוב במיוחד לאור העובדה, שביצוע מעשים מגונים בנשים הפך למרבה הצער לחזון נפרץ, בפרט בעידן המתירני והפריצוּת האינטרנטית.
מי הפרייאר?
מאהל הפרייארים, אכן. אולם האם אין כאן טעות בכתובת? מי כאן הפרייאר – החילוני לכאורה, או החרדי המבקש להתגייס, אך צה"ל, כפי שקורה במקומות עבודה רבים, דוחה אותו? והרי רק לאחרונה, כפי שפורסם, הצבא לא קיבל לגיוס מאה חרדים.
ובכלל, האם אין כאן, בדומה למחאה החברתית, מחאה פוליטית? שהרי שימו לב מי ומי במתייצבים בשורה הראשונה: האלופים מאיר דגן ושאול מופז, הלוטשים עיניהם לפוליטיקה, כמשל. כן, ולא שכחנו את אלדד יניב השמאלני, מאדריכלי המחאה. ובכלל, 'פרייארים' יקרים, האם לא ראוי שתטפלו בראש ובראשונה במשתמטים במחנה שלכם, ששיעורם גבוה ביותר? היכן הצדק?
ועוד לא אמרנו מילה על מאות ארגוני החסד החרדיים, המסייעים לקהל הרחב, ללא הבדל דת, גזע ומין. האם לא מדובר בשירות אזרחי מובהק?
כרטיס ביקור פוליטי
נכון עשה גלי צה"ל שלא שידר השנה את טקס הזיכרון המסורתי 'שרים בכיכר' לחללי צה"ל בהנחייתו של יאיר לפיד.
עם כל הכבוד, גם אם הטקס אינו מוגדר פוליטי, הרי עצם הנחייתו בהתנדבות בידי פוליטיקאי מהווה הכרזה פוליטית. זהו מפגן נוכחוּת של דמות פוליטית בפני הציבור, שנועד לקנות אהדה ציבורית ולצבור נקודות בדעת הקהל, ובכך להגדיל את מספר המנדטים למפלגתו. וכידוע, מפגן אחד שווה יותר מאלף מילים.
'לא פרסמת – לא עשית' כבר אמרנו?
די לאשליות
מי שסבור שאילו ציפי לבני הייתה יושבת בממשלת נתניהו, היא הייתה מקדמת את תהליך השלום, שוגה באשליות. עובדה, גם כאשר היא כיהנה כראש ממשלה, היא לא קידמה שום מהלך מדיני.
יתר על כן לא סוד הוא, שאהוד ברק ואהוד אולמרט, בהיותם ראשי ממשלה, הציעו ויתורים מרחיקי לכת לרשות הפלשתינית, אולם הללו נפלו על אוזניים ערלות ונתקלו בדחייתה המוחלטת של הרשות, מה שמוכיח שפניה לא לשלום. מבחינה זאת אבו מאזן אינו שונה מקודמו, יאסר ערפאת, ומדובר אפוא באותה גברת, רק בשינוי אדרת מערבית.
פופוליזם זול
מה לא עושים ח"כים כדי לזכות בפיסת רייטינג, בפופוליזם זול? ודאי במה שהיה נראה כעונת בחירות לוהטת. הם מוכנים אפילו במחי פֶּה להקים בית משפט שדה, ולגזור על חגי עמיר… עונש מוות (אתם קוראים נכון).
מבלי להתעלם מחומרת מעשהו, עמיר נידון ל16 שנות מאסר (כפול מרוצחו של הנער פיליפ גלר), על סיוע בלבד ברצח ראש ממשלה, וריצה אותן במלואן. נכון שהוא לא הביע חרטה. אולם האם כבר גזרו עונש מוות על המחבלים רוצחי חמשת בני משפחת פוגל (שדמם סמוּק לא פחות), שסימנו 'וי' על הטבח, כמו על טירוריסטים כבדים שאחראים לרציחתם של עשרות אנשים חפים מפשע? איפה הפרופורציות?
אין ספק שהשם עמיר מצטלם טוב וצובר נקודות בדעת הקהל לכל מוקיעיו. אולם הקלוּת הבלתי נסבלת של ההתבטאויות הפופוליסטיות והבלתי רציונליות של הח"כים תחת כל מיקרופון רענן רק גורמת להתבזותם. די לפופוליזם!
פסוקו: ממשלת אחדות מופז- נתניהו: צעד קדימה.
הבהרה: המדור בשולי הכותרות הוא מדור קליל המגיב בקצרה לידיעות חדשותיות מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע דעה אישית, ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר
פורסם ביום 6 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
\
התמונה באדיבותו של מנחם רוט
נכתב על ידי: אלכס לוין
"רדוף" הינו סרט המנסה להעביר בצורה חווייתית תקיפה מינית שאותה עובר נער חרדי בפנימייה חרדית שבירושלים.
הסרט מוביל אותנו שלב אחרי שלב בחיי ילד חרדי מאז היותו ילד קטן ועד לתקיפה המינית אותה הוא עובר בשעות הלילה בפנימייה החרדית , הסרט מוביל אותנו בשבילי נפשו הפגועה של אותו ילד שנאנס על ידי פדופיל חרדי ועכשיו אותו פדופיל המתגורר באחת השכונות החרדיות ממשיך לחיות את חיו כחרדי, מלמד, בעל משפחה, וכמובן רב. כיצד אותו אנס פדופיל מובל על ידי הנפגע ,הילד שבגר להודות במעשה הנורא אותו עשה.
הסרט אשר הינו סרט תעודה , נוצר ובוים על ידי הנפגע עצמו אשר עבר את החוויה המזעזעת הזאת בשם מנחם רוט. הבימאי של הסרט מנחם רוט אשר מגלם את דמותו בסרט במשחק משכנע ומדהים מצליח להעביר לצופים את חווית האונס האכזרי שעבר וכן את ההוויה של העולם החרדי אשר אינו מואשם בסרט בכול דבר כלל ועיקר אלה מדגיש את המעשה הפדופילי שבוצע בו עצמו, כיצד הוא מתמודד עם החוויה הקשה של אונס שהוא עובר כנער צעיר בפנימייה חרדית ,מפיק הסרט רן עופר הצליח ליצור אפקטים חזותיים מדהימים ולשלב יחד עם הבימאי מנחם רוט דרמה תיעודית יוצאת מן הכלל. יש לציין כי מפיק הסרט הפיק את מיני הסדרה על החרדים בשם " צולם ביום חול" .
הסרט מומלץ לצפייה , חווית מעניינת , מעמיקה, מרגשת ומעבירה את המסר בצורה ברורה.
להלן הקישור למבט חטוף על הסרט
אין תגובות »
קטגוריות: כללי, שווה צפיה
פורסם ביום 5 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי:אלכס לוין
לאוניד אוקון עלה למדינת ישראל בשנת 1989 לפני עלייתו לארץ לאוניד אוקון פעל ויצר במשך שנים רבות בברית המועצות ובמדינות מזרח אירופה. לאוניד נולד בברויסק שבבלורוסיה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, תחת הכיבוש הנאצי את בלורוס . לאוניד יוצר ומפסל במשך שנים רבות , את התערוכות הראשונות הציג כבר בשנת 1955 בתערוכה הבין לאומית בניו יורק, הוא הציג שם כאומן נבחר של ברית המועצות את יצירותיו. בשנת 1958 לאוניד סיים את לימודיו באקדמיה לאומנות על שם "מוכינה" בסנט פטרבורג , אחת האקדמיות המפורסמות בעולם לאומנות. כעבור זמן מה לאוניד התחיל ללמד בעיר בברוייסק שבבלורוס אומנות. לאוניד לימד במגוון נושאים את מקצועות האומנות אך במקביל המשיך ליצור והציג את עבודותיו בכול רחבי האימפריה של ברית המועצות לשעבר, יצירותיו הוצגו במיטב המוזיאונים ,בכול ערי הבירה של המדינות השונות שהרכיבו אז את ברית המועצות. בשנת 1974 מתמנה לאוניד למרצה מן המניין באוניברסיטה הפדגוגית של וויטבסק שבבלורוס. שם הוא מלמד בפקולטה להוראת אומנויות.
עם עלייתו לישראל בשנת 1998 מתחיל ללמד אומנות במספר בתי ספר תיכוניים ויסודיים. בשנת 1995 מקבל לאוניד בישראל את הפרס הראשון שלו מידי שר החינוך מר אמנון רובינשטיין באופן אישי ומעל במת הכבוד ,לאוניד מקבל את אות "מורה לחיים". השר אמנון רובינשטיין מעניק לו את הפרס בטכס רב רושם ,פרס כגון זה לאוניד מקבל זמן קצר לפני עלייתו לישראל משר החינוך של ברית המועצות, פרס בשם " פרס המורה המצטיין של כל מורי ברית המועצות" . פרס זה מצטרף ל14 מדליות הזהב , ל 8 מדליות הכסף ל 3 מדליות ארד כול זה קיבל לאוניד על הישגיו האומנותיים במשך השנים, בשנת 1978 לאוניד מקבל את מדליית הזהב על הישגיו האומנותיים ,מדלייה המוענקת לו בפראג שבצ'כיה, לזה יש להוסיף שארבע פעמים שונות לאוניד מקבל בברית המועצות את פרס ההצטיינות בתחום היצירה האומנותית. כל מי שמבקר בביתו הצנוע רואה את שלל המדליות והתעודות על קירות חדר עבודתו ,לראות ולא להאמין.
מאז עלייתו לישראל לאוניד מציג את עבודותיו בכול רחבי ישראל, בעשרות תערוכות, כמעט בכול ערי ישראל הוצגו עבודותיו המופלאות . יצירותיו אף מגיעות למדינות אחרות ומוצגות שם במוזיאונים שונים כגון בגרמנייה, בצרפת, ואפילו בדרום אפריקה ועוד. לאוניד הציג את עבודותיו במדינות רבות, צר העיתון להכיל את כל הרשימה אך רק בכדי לסוור את העין נציין רק את מקצתן, יצירותיו הוצגו ב קנדה בשנת ;1967, ביפן בשנת 1972, בסאול שבקוראה בשנת 1972, בהנוי שבוייטנאם בשנת 1973, בפריז שבצרפת בשנת1974, בפולין בעיר הבירה וורשא בשנת 1975, בהלסינקי שבפינלנד, בשנת 1975, בברלין שבגרמניה בשנת 1977, בצ’כוסלובקיה מספר רב של פעמים, כך אפשר למנות עוד ועוד מדינות על כל פני הגלובוס. במדינת ישראל הציג לאוניד במרבית ערי ישראל אך יש לציין באופן מיוחד את השתתפותו הקבועה בתערוכות הבין לאומיות ליודאיקה שמתקיימות בבנייני האומה שבירושלים מידי שנה.
לאוניד הכשיר אלפי תלמידים שהפכו במשך הזמן לחסידיו, לאוניד מוריש לנו מורשת של יצירת אומנותית אדירה, על לאוניד נכתבו בכול רחבי העולם במשך השנים עשרות מאמרים ופרסומים עיתונאיים כולל במדינת ישראל. לאוניד הפך את בייתו למיני מוזיאון ליצירותיו, למעוניינים ליצור איתו קשר אנו נפרסם כאן לטובת הציבור את מספר הטלפון הנייד שלו 0544943868. וכן את כתובת האתר של האומן לאוניד אוקון http://heb.woodart-leon.com/
אין תגובות »
קטגוריות: אומנות ישראלית, כללי, שווה צפיה
פורסם ביום 5 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: אורי אבנרי
גנרלים וראשי המשטרה החשאית חוברים יחד כדי לתקוף את הפוליטיקאים.
בארצות מסוימות הם אוסרים את הנשיא, משתלטים על תחנות הטלוויזיה ומבטלים את החוקה. אחר-כך הם מפרסמים "הודעה מס' 1", ובה הם מבטיחים דמוקרטיה, בחירות וכו'.
בארצות אחרות הם פועלים יותר בסתר. הם מודיעים למנהיגים הנבחרים שאם אינם משנים את מדיניותם, הקצינים יפנו אל הציבור ויגרמו לסילוקם.
לקצינים כאלה קוראים "חונטה", מילה ספרדית שפירושה "מועצה" ושבה השתמשו בדרום-אמריקה מוכת-ההפיכות. למרידה שלהם קוראים "פוטש", מילה גרמנית-שווייצית שפירושה מכה פתאומית. (כן, גם לשווייצים היו מרידות לפני כ-170 שנה.)
הדבר המשותף כמעט לכל ההפיכות מסוג זה הוא שמחולליהן משתמשים בדמגוגיה מלחמתית. מאשימים את הפוליטיקאים בהאשמות שונות כמו בתבוסתנות מול האויב, בהפקרת הכבוד הלאומי, וכיוצא באלה.
לא אצלנו. במדינה שלנו יש עכשיו התקוממות מילולית נגד הפוליטיקאים הנבחרים מצד קבוצה גדולה של אלופים, ראשי מוסד וראשי שב"כ לשעבר. כולם מגנים את כוונת הממשלה לפתוח במלחמה נגד איראן, ואחדים מהם מגנים גם את כוונת הממשלה למנוע כל משא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. גנרלים נגד מלחמה.
רק בישראל.
קשה להעלות על הדעת אדם המתאים פחות לתפקיד של מנהיג המרד מאשר מאיר דגן.
במשך שמונה שנים, תקופה ארוכה מזו של רוב קודמיו, עמד דגן בראש המוסד. איש לא האשים אותו אי-פעם בפציפיזם. בתקופת כהונתו, המוסד ביצע התנקשויות בחיי אנשים רבים, וביניהם מדענים איראניים. הוא היה בן-חסותו של אריאל שרון ותמך ביוזמות התוקפניות ביותר.
עכשיו, אחרי שנגמרה תקופת-כהונתו, דגן מתבטא במלים בוטות נגד הכנות הממשלה להתקפה על מתקני הגרעין באיראן. מבלי לנקוט בלשון המעטה אמר: "זהו הרעיון הטיפשי ביותר ששמעתי בחיי!"
השבוע בא ראש-השב"כ-לשעבר ועלה על ראש-המוסד-לשעבר. במשך שש שנים היה יובל דיסקין המנהיג השותק של השרות החשאי. ראשו המגולח נראה נכנס ויוצא מישיבות של ועדות חשאיות. הוא נחשב לאבי שיטת "החיסולים הממוקדים", והשרות שלו הואשם בשימוש נרחב בעינויים. איש לא האשים אותו מעולם בגישה רכה מדי כלפי הערבים.
דיסקין חשף עכשיו את דעתו האמיתית. הוא השתמש במקום הכי מוזר שאפשר – "שולחן" קבוע של גמלאים קשישים אחדים בבית-קפה בכפר-סבא. דווקא שם פתח את חרצובות לשונו.
לפי דיסקין – ומי מיטיב לדעת ממנו? – עומדים בראש המדינה שני פוליטיקאים בלתי-כשירים, המאמינים שהם "משיחים" והמנותקים מהמציאות. כוונתם לתקוף את איראן תביא עלינו אסון. לא בלבד שההתקפה לא תמנע את יצור הפצצה הגרעינית האיראנית, אלא להיפך – היא תזרז אותה, והפעם בתמיכת העולם.
דיסקין הרחיק לכת מדגן. הוא קבע שנתניהו הוא הגורם היחיד להפסקת המשא-והמתן לשלום עם הפלסטינים. ישראל יכולה, לדעתו, לעשות שלום עם אבו-מאזן בכל עת. החמצת ההזדמנות היא מחדל היסטורי.
כראש השב"כ, דיסקין הוא המומחה הרשמי מס' אחד לעניינים פלסטיניים. השרות שלו אוסף את כל העובדות באמצעים כמו דו"חות של מרגלים, תוצאות של חקירות (עם ובלי עינויים), ידיעות המתקבלות ממכשירי-האזנה ועוד.
דיסקין גם לא השאיר מקום לספק. הוא אמר שהוא מכיר את נתניהו וברק מקרוב, אינו מאמין בהם ומשוכנע שאינם כשירים להנהיג את המדינה בעת משבר. לדבריו, הם מרמים את הציבור בכוונה. הוא לא שכח להזכיר שהם חיים בעושר מופלג בקיסריה (נתניהו) ובמגדלי אקירוב (ברק).
מי שחשב שאלה הם שני קולות בודדים, ושכל אנשי-הביטחון בעבר ובהווה יקומו עליהם, טעה. בזה אחר זה הם צוטטו בכלי-התקשורת כמי שמסכימים עם השניים בעניין המהותי, אם כי לא בסגנון דבריהם. אף לא אחד מהם אמר את ההיפך.
הרמטכ"ל המכהן וראשי המוסד והשב"כ הנוכחיים הדליפו שהם מסכימים עם השניים בעניין איראן. כמעט כל קודמיהם בתפקידים אלה, ובכלל זה רוב הרמטכ"לים האחרונים, מסכימים גם הם. לפתע הסתבר שיש חזית אחידה של ראשי-הביטחון המנוסים נגד ההתקפה על איראן.
התקפת-הנגד לא איחרה לבוא. סוללת הפוליטיקאים וסוכניהם בתקשורת פתחה באש.
הם עשו מה שתמיד עושים במקומותינו: כשיש בעיה חמורה או טענות חמורות, לא מתמודדים עם העניין עצמו, אלא נתפסים לפרט שולי כלשהו ומתווכחים עליו בלי סוף וללא הרף.
כמעט איש לא ניסה להפריך את טענות אנשי-הביטחון, לא ביחס להתקפה על איראן ולא בעניין הפלסטיני. ההתקפה הייתה על אישיות הדוברים וסגנונם.
מי הם בכלל, דגן ודיסקין? נאמר שמפני שלא האריכו את תקופת-השירות שלהם הם מושפלים ומרי-נפש, מכאן שהתגובה לתסכול האישי שלהם היא נקמה.
ובכלל, אם הם לא מאמינים בראש-הממשלה, מדוע לא קמו והתפטרו כשעוד היו בתפקיד? מדוע שתקו עד עכשיו? אם זה עניין של חיים ומוות, למה חיכו?
ולחילופין, מדוע אינם ממשיכים לשתוק? איפה חוש האחריות שלהם? מדוע הם עוזרים לאויב? מדוע לא הסתפקו בהבעת דעתם בישיבות סגורות? או להיפך: מדוע דיבר דיסקין באיזה חוג מצ'וקמק ולא בפני קהל ראוי?
דיסקין, כך נאמר, אינו מבין בענייני איראן. זה לא היה בכלל בתחום-האחריות שלו. ואילו דגן אמנם מכיר את איראן, אבל מזווית-ראייה מצומצמת. רק נתניהו וברק יודעים את כל העובדות ואת מלוא קשת הסיכויים והסכנות.
למקורות ה"קרובים ללשכת ראש-הממשלה" יש גם הסבר אחר: דגן ודיסקין הם פשוט אנשים טיפשים.
אם מצרפים טענה זו לטענות של דגן ו/או דיסקין שנתניהו וברק אינם רציונאליים (ואולי לא כל-כך מאוזנים מבחינה נפשית) פירוש הדבר הוא שביטחוננו הלאומי תלוי בקבוצה של מנהיגים פוליטיים וצבאיים אי-רציונאליים ו/או טיפשים – ולא מהיום.
מחשבה מבהילה: אולי כל אלה צודקים במה שהם אומרים זה על זה?
האיש, שיועציו הביטחוניים טוענים שהוא חושב את עצמו למשיח, נחשף השבוע למבחן אישי גם בעקבות אירוע אחר.
אביו, בן-ציון נתניהו, נפטר בגיל 102, כשהוא עדיין במלוא כוחותיו הרוחניים. בלוויה הציבורית הספיד אותו בנו בנימין. כצפוי, הוא נשא נאום שכולו קיטש. הבן פנה אל גופת אביו בגוף שני ("אתה לימדת אותי", "אתה עיצבת אותי") – מנהג וולגארי שאני מתעב אותו במיוחד. הוא גם ניגב את דמעותיו לעיני המצלמה.
אין ספק שלאב הייתה השפעה גדולה על בנו. בן-ציון נתניהו היה פרופסור להיסטוריה, שכל חייו האינטלקטואליים התמקדו בנושא אחד ויחיד: האינקוויזיציה הספרדית, פרק טראומטי בהיסטוריה היהודית, שניתן להשוותו רק לשואה.
בן-ציון נתניהו היה בעל השקפת ימנית קיצונית, שהאמין באופן כפייתי שהיהודים צפויים להשמדה בכל רגע, ושאסור להם על כן לבטוח בגויים. (הוא בז למנחם בגין, שהיה בעיניו רכרוכי מדי.) גישה אינטלקטואלית זו התחזקה בעקבות טראומה אישית: נפילת בנו יוני במבצע אנטבה. יוני פיקד על המבצע והיה החייל היחידי שנהרג בו.
נראה שהערצת האב לבנו בנימין הייתה פחותה. הוא העיר פעם בפומבי שבנימין אינו מתאים להיות ראש-הממשלה, אך שהוא יכול להיות שר-חוץ טוב. זה נכון מאוד – אם רואים בשר-החוץ את איש-השיווק הראשי של המדינה.
הבית שבו גדל "ביבי" לא היה רווי אושר. בן-ציון היה אדם ממורמר. כהיסטוריון לא התקבל מעולם על-ידי המושבה האקדמית בירושלים, שדחתה את התיאוריות שלו מכל וכל. (תיאוריה לדוגמה: שה"אנוסים" לא נרדפו על-ידי האינקוויזיציה מפני שדבקו בחשאי ביהדותם, אלא מתוך אנטישמיות בלבד. זאת הייתה התקפה על אחד המיתוסים היהודיים היקרים ביותר: שהאנוסים נשארו נאמנים לדתם ונשרפו על קידוש השם.) כשלא הוענקה לו פרופסורה באוניברסיטה העברית, היגרה המשפחה לארצות-הברית, שם גדל בנימין ואימץ לעצמו את השם בנימין גיתאי. האב לא סלח למימסד הישראלי מעולם.
האגדה על ההיסטוריון הגדול העוסק בעבודת-הענק שלו היא שקבעה את המציאות בבית, תחילה בארצות-הברית ואחר-כך בירושלים. שלושת הבנים הסתובבו בבית על בהונות הרגליים כדי שלא להפריע לאדם הדגול. אסור היה להם לעשות רעש או להזמין ידידים.
כל אלה עיצבו את אופיו ואת תפיסתו של "ביבי" – האיום בהשמדה לאומית בכל רגע, הדוגמה של האב הלאומני-קיצוני, הצל של האח המוערך יותר ממנו. כאשר בנימין נתניהו מדבר עכשיו בלי סוף על "שואה שנייה" ועל תפקידו ההיסטוריה למנוע אותה, אין זה רק טכסיס להסחת הדעת מן הבעיה הפלסטינית או למען שרידותו הפוליטית. הוא באמת מאמין בזה. מחשבה מבהילה!
התמונה שמקבלת מזה חופפת את התמונה שצייר דיסקין: אדם המשועבד באופן כפייתי לסיוט "השואה השנייה", המנותק מן המציאות, הרוחש אי-אמון לכל הגויים, המנסה ללכת בעקבותיו של אב קיצוני ונוקשה. בסך הכול: אדם מסוכן מאוד בתפקיד של מנהיג לאומי בשעת משבר.
זה מבנה האישיות של האיש שלפי כל הסקרים עומד לנחול ניצחון אדיר בעוד ארבעה חודשים, בבחירות.
אין תגובות »
קטגוריות: אורי אבנרי, דעות, כללי
פורסם ביום 5 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
בעוד תופי הבחירות הולמים בקצב הולך וגובר,הנה כבר מתפזרת הכנסת, ,"הדיל של נתניהו עם החרדים" זועקת הכותרת ("ידיעות אחרונות" 4.5.12) וציפי לבני הזכירה לכולנו, בנאום התפטרותה מהכנסת, שהיא לא מונתה לראש הממשלה כי היא לא הייתה מוכנה לקבל את תנאי הסחיטה של המפלגות החרדיות, כנראה היא יודעת היטב מה היא מדברת,כי היא הייתה שם.אז מה עושים?יש הצעה לפתרון.
נכתב על ידי: גרשון אקשטיין,רעננה
בדמוקרטיות פרלמנטאריות ,כמו במדינתנו, נזקקת הממשלה שהיא הרשות המבצעת לתמיכת הכנסת שהיא הרשות המחוקקת כדי לפעול (זה מקור המושג "דמוקרטיה פרלמנטארית").
אם אחת מסיעות הכנסת מהווה רוב, די בתמיכתה כדי להקים ממשלה ולאפשר את פעולתה (הממשלה עצמה מורכבת, רובה ככולה, מחברי אותה סיעת רוב). מצב זה נפוץ בדמוקרטיה פרלמנטארית בעלת מערכת דו מפלגתית.
בשל שיטה זו,זה המחיר שאנו הציבור נאלצים לשלם כל פעם מחדש,עבור הסחטנות של המפלגות הסקטוריאליות והקטנות, וגם עבור האגו של הפוליטיקאים עצמם כמו, שר בלי תיק אמנם לא מחזיק משרד, עם מנכ"ל ועובדים, אבל הוא כן מחזיק עוזרים, לשכה ויועצים. השאלה הגדולה היא בעצם למה צריך שר בלי תיק, ומה הוא עושה? ולמה למשל צריך שר נוסף במשרד האוצר בעבר ובמשרד החינוך היום ? (של ש"ס כמובן)
והפעם ,בעוד תופי הבחירות הולמים בקצב הולך וגובר,הנה כבר מתפזרת הכנסת, ,"הדיל של נתניהו עם החרדים" זועקת הכותרת ("ידיעות אחרונות" 4.5.12) וציפי לבני הזכירה לכולנו, בנאום התפטרותה מהכנסת, שהיא לא מונתה לראש הממשלה כי היא לא הייתה מוכנה לקבל את תנאי הסחיטה של המפלגות החרדיות, כנראה היא יודעת היטב מה היא מדברת,כי היא הייתה שם.
כלומר,אם היא לא נענתה לחרדים,אזי מישהו אחר נתן להם את מבוקשם ושילם להם יותר,אחרת לא הייתה מכוננת ממשלה.
היום כבר ידוע,כי פורסם כי אלי ישי מש"ס קיבל מציפי לבני הבטחה למיליארד שקל,אבל ביבי הבטיח לו גם את משרד הפנים,את משרד השיכון וגם את מינהל מקרקעי ישראל,ואם יתעקש יקבל עוד והרבה יותר.וכזכור עם מי כוננה ממשלה.כלומר מי שמשלם יותר מקבל תמיכה להקמת הממשלה וכינונה לרבות שימורה והחזקתה.
הציבור לא יודע וגם לא מודע למה שמסכמים בעת המשא ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה, אך ללא ספק הוא צריך לדעת עוד לפני הבחירות,כי אלה כספי ציבור. דהיינו כספים שלנו.
מצב זה לכל הדעות צריך להפסק,לכן אציע, שיתוקן החוק ,שבצד המצע המפלגתי שעליה להגיש ולפרסם, תחויב כל מפלגה,להגיש את דרישותיה הכלכליות ואחרות כמו,דרישה לתיקים בממשלה לועדת הבחירות המרכזית וזאת כחודש לפני היום הבוחר, והן תפורסמנה ברבים. הבוחר ייתן דעתו במסגרת שיקוליו. במי לבחור, ובמי לא,גם לאור דרישות אלו..
דבר נוסף, לאחר פרסום דרשותיהם, יקשה על המפלגות הסוחטות,לבוא ולהגדיל את דרישותיהם, כי הרי זה כבר פורסם.
נכון,קשה ליישם זאת,אך כך מתחילים ,הדרך עוד ארוכה ורצופת מכשולים.
גרשון אקשטיין,רעננה
אין תגובות »
קטגוריות: גרשון אקשטיין, דעות, כללי
פורסם ביום 5 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
התחזית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר
טלה
לפניכם שבוע שמח שכולו חגיגה. קשר ידידותי יתחזק. אתם מלאים בהומור סוחף המתקבל באהדה בקרב משפחה וחברים. מכתב או מסר טלפוני יבשר לכם על קידום בעבודה או על משרה חדשה ומעניינת. קשרים ישנים וטובים יסבו לכם נחת. התחום הרומנטי קצת תקוע, אבל אתם בכול זאת אופטימיים. הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב שטחי החיים.
שור
החרדות מפני המחר נעלמים מדרככם, בימים הקרובים. אלו שנהגו להחמיא לכם ישובו ללחוש לכם מחמאות. הבוסים יפרגנו לפועלכם ויבשרו על קידומכם הקרוב. תכניות מגירה בנוגע לכספים מבשילים והולכים. המישור הרומנטי יוצא מהתקיעות הזמנית ועקב כך אתם מגלים, שהכול לא כול כך גרוע …כפי שחשבתם. תחושו שאתם פנויים רגשית להתחייב, גם אם הצד השני יהסס להיפתח אליכם.
תאומים
אתם שואפים לצאת וליהנות ולאתגר את עצמכם. אינכם מסוגלים לסיים דברים כראוי. אתם זקוקים לפסק זמן מדברים רוטיניים ומרגיזים. צאו מקום ירוק. פשוט אל תבצעו אקט רומנטי בכוח, במידה ותנהגו על פי עצה זו, הכול יסתדר. במישור העבודה או העסקי: מומלץ לנסות ולברר מה מפריע לכם להתמודד ולהכין תוכנית היחלצות מהמבוך בו אתם שרויים.
סרטן
השבוע אתם שואפים להתחלק עם כל מי שרק תיפגשו בדרככם. עקב כך תזכו למחמאות ולחיבה. לפנויים: ידידות חדשה תירקם במסגרת כלשהי. השתדלו שלא לחנוק את בן/ת הזוג מאהבה ומעזרה מוגזמת. הצעת עבודה אחרת או סיכוי לקידום במקום הנוכחי. אתם מבולבלים במישור הרומנטי. הפגינו ביטחון בעצמכם ומובטח לכם כי בסופו של דבר תנחלו הצלחה.
אריה
אתם מלאים באנרגיות חיוביות. התחום החברתי יעלה ויפרח. האופטימיות ממלאה את ליבכם באנרגיות של עשייה. הזמן להתחיל לטפל בנושאים חדשים. בבית אתם מקבלים מנת אהבה שלא ידעתם כמותה. בשורה חיובית בתחום הבין- זוגי, מחכה לכם מעבר לקו. הנשואים ירגישו שהם רוצים לדבר עם הצד השני ולעמוד על שלהם. התקועים בקשר רומנטי, זה הזמן לפנות לייעוץ.
בתולה
ימים שמחים ומלאי אור לפניכם. תפגשו מישהו שהבטיח לכם עזרה כספית, או אחרת. הפנויים: בסוף השבוע תחושו בבלבול מה, כדאי יהיה לכם לצאת לבילוי. תמצאו שתיהנו מאוד בחברת אלה שתהיו בחברתם. הנשואים שבכם: אתם כועסים על התנהלות בן/ת הזוג ביחס לנושא הכספים והפתיחות. הפתעה חיובית בהקשרים של משפחה ותמיכה חיצונית אחרת. בריאותכם הפיזית איתנה.
מאזניים
אתם מסבירים את עצמכם היטב. למתאמצים מאוד: הלימודים יחזרו למסלולם היותר מוצלח. מבחן כלשהו יעבור בהצלחה. היחס הסביבתי כלפיכם ישתפר, זאת ולאחר החודש המלחיץ שחוויתם. נושא הכספים תקוע, אבל יהיה בסדר- החזיקו בעבודה כלשהי על מנת לחכות לקידום האמיתי. לתקועים בקשר אסור או סודי, כדאי לפנות לייעוץ אישי על מנת לברר סופית הכין הם עומדים.
עקרב
היכולת לשלב בין הדמיון ולכישרון ההמצאה יבלוט בכם. תושייה בעבודה תרשים את הממונים עליכם. כושר הריכוז שלכם במיטבו. דמות מן העבר תאותת לכם על רצונה לחדש קשרים. לנשואים: לבטים בתחום הרגשי בבית, לצד הפיתויים מבחוץ. חשדות הדדיים וכאובים, מעבירים אתכם על דעתכם. זה הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב תחומי החיים. בריאותכם הפיזית איתנה.
קשת
שבוע ספונטאני וחיובי מצפה לכם. לפנויים שבכם: התחלה חדשה בתחום הרומנטי. הסבל שנגרם לכם מבני המין השני יבוא אל קיצו. לכם הנשואים- תיהנו מיחס מתחשב והוגן, נצלו זאת על מנת לשפר את הזוגיות ואל תיקחו זאת כדבר המובן מאילו. תזוזה חיובית במישור הכלכלי תעורר בכם את התקווה. שמחת החיים אוחזת באלה שוויתרו על האגו השלילי .
גדי
המכשולים הרגשיים והאנרגטיים נעלמים מדרככם. החלטות חשובות בתחומים שונים נלקחות באופן החיובי. קנייה או מכירה של נכס חשוב באמצע השבוע. מישהו קרוב יבוא לעזרה בתחום הפרוצדוראלי או המנהלי. מי שנותר לבד, למרות מצב הכוכבי הטוב, חייב לפנות לייעוץ אישי, לשם התייעלות ולהסרת המחסומים.
דלי
השבוע אתם מעוניינים בחברה ותתקשו להישאר לבד. פשוט תחושו במלנכוליה זמנית ובלתי מוסברת. בוודאי תשמחו לדעת שבקרוב קשרים חדשים וישנים יאותתו באופן החיובי, טוב יהיה באם תנסו להתחבר לכך. בסוף השבוע הקרוב תמצאו את הסימן החיובי ביחס לבן/ת הזוג. הנשואים ירצו להתאחד שוב באותה הסכמה שליכדה אותם בעבר. הזמן להיפתח ביחס לזיכרונות העבר וכאביו.
דגים
בקרוב תקבלו רמז חיובי בדבר הבעיה הכלכלית נפלה עליכם כרעם ביום בהיר. יתברר כי הגעתם לסופה של תקופת חרדות חסרת ביסוס. הביטחון
יחזור אליכם ברוב מישורי החיים. בתחום התעסוקתי תחושו שהזמן הגיע לגבש הכרעה, באם להישאר או לעזוב לתמיד. תיהנו מאהבה יתרה מכוון הגיל הרך, עובדה שתפצה על התחום הרומנטי המעורפל. בריאותכם הכללית איתנה.
אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי
פורסם ביום 5 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: איתן קלינסקי משורר ומורה לתנ"ך
שרה כהן, שזכתה להערכה רבה מצד כל עובדי הכנסת, לא זכתה להערכתה של השיטה. השיטה פולטת את שרה כהן, המשלבת הקפדה להיות מסורה לעבודה עם מסירות למאבק כדי שלעובד יהיו זכויות במקום עבודתו
נלקח מאתר: news1
אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, כללי, כנסת
פורסם ביום 5 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
כאשר סמואל ג'ונסון איש סיפרות אנגלי חתם מכתמו הידוע "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל", הוא לא שת ליבו כי הינו חוטא בהכללה. מפרשיו אמנם מקלים עליו באומרם כי כלל לא כיוון לגנות הפטריוטיזם אשר ראה בו סממנים חיובים
נכתב על ידי: אהרון רול
כאשר סמואל ג'ונסון איש סיפרות אנגלי חתם מכתמו הידוע "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל", הוא לא שת ליבו כי הינו חוטא בהכללה. מפרשיו אמנם מקלים עליו באומרם כי כלל לא כיוון לגנות הפטריוטיזם אשר ראה בו סממנים חיובים, אלא את האופורטוניסטים העושים שימוש בפטריוטיזם כקרדום לחפוור בו מאוויי לב אנוכים.
אלא שאדון סמואל ג'ונסון טעה ביותר מכך כמובן. הוא חטא בחטא ההכללה, הוא לא השכיל לדקדק בהבדלים שבין "לאומנות" ל"לאומיות" ואין המדובר בסמנטיקה אלא במהות. הלאומנות פירושה שלילי, הינה כרוכה בשנאת האחר, בגזענות, בהדרת השונה ומכאן שהינה פסולה והשימוש בה אכן הוא מפלטו של הנבל. הלאומנות הינה כלי שימושי ולעיתים קרובות רצחני בידי שליטים דיקטטורים וטוטליטרים הבאים להצדיק זוועותיהם בפטריוטיזם מזוייף. לעומתם אנשי הלאום המחזיקים ברגיל באידאולוגיה הדמוקרטית אשר מאפשרת חופש ביטוי, תעסוקה, תנועה וכדומה לכל ומכאן שהפטריוטיזם הלאומי הינו חיובי ביותר מאחר שמשמש ככלי חיוני בידי הדמוקרט להגן על עצמו ובני לאומו. ללא פטריוטיזם לאומי הבא לקבץ ולהציב ובדין את הציבור מאחורי רעיון הלאום וקיומו קרוב לוודאי כי הדמוקרטיה תיכחד מכל וכל. כיצד כל זאת ענינו בנושא המאמר? זאת יובהר מיד.
חשוב לציין כי בישראל רידדו את האבחנה בין לאומיות ללאומנות ולא בכדי. הכפשת "חובבי ציון", אלו מרבית הציבור הישראלי, למרות לאומיותם היהודית החיובית, מתאפשרת בכך שמאצילים להם תג של לאומנות עם הקשרים חזקים לגרמניה הנאצית (הלאומנית). המאצילים מודעים כמובן להבדל המהותי בין שני המושגים אך במלחמת ההכפשות של "עוכרי ציון" כנגד "חובבי ציון" הכל מותר. למותר לציין כי המרדדים העיקרים, שלא במפתיע, הינם דווקא אנשי אקדמיה המודעים בבירור להבדלי המושגים ולכן סביר כי נוהגים כך במכוון למעו העצם דם רע ופלגנות.
זכויות אדם כקרדום לחפור בו
כאשר פעילי "זכויות אדם" מנסים לקדם עניניהם הם משתמשים באורח חופשי, פרוץ ומדאיג במונח "זכויות אזרח (אדם)". הללו מצפים וסמוכים ובטוחים כי יענו בחיוב מהצד הנגדי, אלו אנו – בני פלוגתם, מאחר שיודעים כי אנו הרואים עצמם אנשי העולם הגדול ונאורים ביחס, קשה עלינו הר כגיגית להתעלם מההקשר ההומני-מוסרי הכרוך בביטוי מעורר מצפון ולב זה. פעילי השמאל עד שמאל רדיקלי הנוטים לערוך שימוש מופרז במונח "זכויות אזרח" סומכים על "התקינות הפוליטית" הטבועה בנו, המהווה חלק בלתי ניפרד (ובזוי לחלוטין) באורחות החיים הדמוקרטיות שלנו מאחר שאנו חשים כי הימצאנו במרקם החיים הדמוקרטי, מחייבנו להתחשב באורח חורג מהרגיל, הנכון והמדתי בסובבים אותנו. דהיינו, "תקינות פוליטית " הינה אחיזת עינים הבאה להשתיק את מצפונו של המועמד ללישה מוחית ולעיתים קרובות מדי גם את ערכי המוסר והאידאולוגיה בה הינו מחזיק וזאת על מנת לרצות הסובבים אותו. והחשוב מכל, לקצור הטבות ותמיכה בדרכו אשר ברגיל לא היה מקבלה. והיוצא מכך הוא כי במרבית המקרים השימוש במונח "זכויות אזרח" נובע ממצגת שוא של "תקינות פוליטית" ובאשר זו הינה בבירור "מפלטו של הנבל", הרי היוצא מכאן הוא כי השימוש במונח "זכויות אזרח" במרביתם המכרעת של המקרים תוך מהלך מרקם חיינו הדמוקרטי הינו בהחלט "מפלטו של הנבל". וכך אנו סוגרים מעגל וההקשר למחתמו של סמואל ג'ונסון, הסופר האנגלי החביב.
מספר דוגמאות יבהירו נושא התקינות הפוליטית ונושא מפלטו של הנבל בהקשר זכויות האזרח.
תופעה ידועה בין אנשי תקשורת וכותבי מאמרי דעה היא התנהלותם באורח התקינות הפוליטית מחשש שמא יזכו לקיתונות בוז מחבריהם, ידידיהם, בני משפחתם, חבריהם לעבודה וכדומה כך שהינם מחליקים ומשייפים פינות, מעגלים אותן עך מנת לא לבוא בהתנגשות עם סביבתם – זו תקינות פוליטית.
כאשר ביצע אהרון ברק את המחטף הפוליטי שלו הקרוי "המהפכה השיפוטית" בה ה"הכל שפיט", מהפכה אשר במדה ותמשיך ותתנהל כפי שהתנהלה עד כה הרי תחריב את מדינת ישראל, ללא כחל וסרק, הוא ביסס את הצלחת המחטף על הבנתו כי לכשיעלה את "נשק יום הדין", נימוק "זכויות אדם ואזרח" לא יעזו חברי הכנסת הטובלים ממילא בשרץ התקינות הפוליטית, להתנגד לכך מאחר ששואפים להראות "נאורים " לסביבתם הפוליטית והאזרחית והם יאשרו את המחטף גם אם חושדים הם בו ככזה.
ההכנות לשינוי מדיניות סע"ח (סדר עולמי חדש)
אלא שהתאור לעיל הינו כבר מיושן מעט, הינו מדויק עד שנת 2006 בלבד והינו חלקי לאחריה. אירגוני "הסדר העולמי החדש" (סע"ח), הם "המועצה ליחסי חוץ" האמריקנית ו"אירגון בילדרברג" המזוהה עם האיחוד האירופי, שינו טקטיקה. שינוי הטקטיקה אשר נועד בסופו של יום להאיץ משמעותית בניגוד לעבר, את ביטול הלאומים בעולמנו ולהעלות ממשלה אחת טוטליטרית על אוכלוסיית עולם המופחתת ב80% (כמליארד בני אדם בלבד יוותרו בכל העולם אשר "יופחתו" כאמור, בשיטות דרקוניות). כרוכים בכך הינם גם הקמת משטרה עולמית אחת וכח צבאי עולמי אחד, מטבע אחת עולמית, אזור סחר אחד עולמי ללא גבולות כאשר כל זאת נישלט בידי קבוצה קטנה יחסית של מנהיגי סע"ח ההופכים את האנושות לעבדיהם הנירצעים. שינוי המגמה הניזכר לעיל.ניסמך כולו על עליתו לשלטון של ברק חוסיין אובמה על הממשל האמריקני והיותו חבר מן המנין בכל אירגוני "הסדר העולמי החדש" (יכונה כאן בקיצור – סע"ח). מפעיליו בסע"ח של אובמה העריכו כי האיש נוח ללישה ואכן צדקו.
התזה אשר שלטה בקרב מנהיגי סע"ח מאז אמצע המאה השמונה עשרה אך בפרט מאז עלית הדמוקרטיות המערביות לבכורה עולמית לאחר מלחמת העולם הראשונה, גורסת כי יש להשליט את מהפכת סע"ח כניזכר לעיל תוך חתרנות רכה ותוך התחשבות בדמוקרטיות המערביות ואורחות חיי האזרחים החיים בדמוקרטיות אלו. במסגרת זו הופעלו בעיקר שיטות דיס-אינפורמציה, קניית נאמנים בכסף מלא וחתירה זהירה תחת קיום המשטרים הדמוקרטים המערבים. גם חתירה נוקשה יותר נערכה אך כנגד מדינות "חלושות ביחס", מדינות "הטרף הקל" כגון מדינות דרום מזרח אסיה ומרכז אמריקה.
מדיניות ההתערבות הרכה יחסית הופרה במספר מיקרים ראויים לציון, כאשר בנקאי סע"ח מימנו בסכומי עתק את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה (על ידי בנקאים בינלאומים אנגלים והולנדים) ואת משטרו הנאצי של היטלר (רוקפלר הגרמני האמריקני היה מממן ידוע לשיקום מאמץ הצבאי הגרמני עם עלית היטלר לשילטון). אנשי סע"ח עקבו אחר האידאולוגיה המהפכנית הגורסת יצירת מצב כאוס אזרחי ומדיני אדיר בנקודה מסוימת אשר יוביל את האזרחים ומדינות "איכפתיות" אחרות לדרוש התערבות כוחות בינלאומים אשר יקבלו שליטה על מוקד הכאוס. אלא שעד תום מלחמת העולם השניה נהגו אנשי סע"ח באיפוק יחסי לשם מילוי גחמותיהם השטניות.
הללו, אנשי סע"ח יכלו לרשום לעצמם מספר הצלחות לא מבוטלות כגון, ייסוד "חבר הלאומים" לאחר תום מלחמת העולם הראשונה (1920), ייסוד האו"מ לאחר תום מלחמת העולם השניה, ייסוד ה"איחוד האירופי" ואזור ה"יורו", ייסוד נאט"ו וכדומה. כל אלו נוסדו באופן ישיר בידי אנשי סע"ח, ובעיקר הבנקאים הבינלאומים עתירי הממון ופעילי השטח מאותנני הסע"ח. לאדם ברחוב, לאזרחי הדמוקרטיות המערביות לא היה כל קשר להקמתם של גופים אלו ואף לא היתה כל כוונה לשתפם מאחר שאמורים היו לפעול בסופו של יום כנגד האינטרסים של האנושות, באשר מטרתם היתה קידום יצירת ממשלה עולמית טוטליטרית אחת וביטול מדינות הלאום מכל וכל.
הנה כי כן, אזרחים רבים במדינת ישראל מתבוננים באותם ארועים גלובלים שברומו של עולם (תרתי משמע), במדה וכלל מודעים להם, ומרגיעים מצפונם כי אלו קיימים בספירות אחרות ואינם משפיעים על חיי היום יום של הישראלי הממוצע. אין טעות קשה מזו. אירגוני "הסדר העולמי החדש" קובעים, באמצעות שלוחיהם בתוככי מדינת ישראל, כל תג ופסיק מהמתחולל במקומותינו וקובעים ויקבעו את יכולת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי בארץ ישראל בהווה ובעתיד לבוא. למערכת המשפט, התקשורת ולפוליטיקאים חלק ניכבד בכך שהנושא הניכבד ביותר המשפיע על חיינו, נעלם לחלוטין מתחת למסך הרדאר הישראלי. הללו כולם מודעים לכובד הנושא אך התקינות הפוליטית וחשש, אמור גם פחד ממשי מונע דיון פתוח בכך. די אם ניזכר כי הממשלה הנוכחית טירפדה ניסיונות חיונים להשבת בית המשפט העליון לממדיו הנכונים וכן טירפדה הממשלה את הטיפול מציל חיי אזרחי ישראל רבים במימון האנטישמי מארצות הים לעמותות חוץ פרלמנטריות בישראל. אכן אנשי התקשורת והפוליטיקאים שלנו מפחדים לעורם, פשוטו כמשמעו.
שינוי כיוון אלים בסע"ח
אלא שנפל דבר בדרג מקבלי ההחלטות של סע"ח, ב"מועצה ליחסי חוץ האמריקנית ו"אירגון בילדרברג" האירופי המהווים הלכה ולמעשה גוף מהפכני אנרכיסטי אליטיסטי כאחד. אי שם במחצית הראשונה של העשור הראשון למאה העשרים ואחת היגיעו מנהיגי סע"ח למסקנה כי תהליך הפיכת עולמנו לממשלה יחידנית טוטליטרית מתנהל לאטו ובעצלתים מדי לטעמם. החלטות נפלו בשנים 2006-2007 בכינוסי סע"ח הסודיים לשנות כיוון לעבר האגרסיבי יותר.
מוסדות אקדמים באירופה ניבחרו לפתח, לקדם ולהוליך את האידאולוגיה האלימה-במסווה החדשה ובפרט בסרביה אשר היתה פרוצה לכל שבשבת אידאולוגית מזדמנת. הוביל את השינוי ה-סי.אי.איי האמריקני אשר מימן ניכבדות דרך קרנות קש (קרן פורד למשל וכספים סיבוביים ומולבנים של הבנקאים הבינלאומים)) את הפעילות "האקדמית" הזו אשר נועדה ליצור מצע אידאולוגי למהפכנות אזרחית במדינות חלושות יחסית. "סיסמת הקרב של האידאולוגיה המהפכנית האגרסיבית זה מקרוב נוצקה נודעה בשם "זכויות האזרח".
שלוחי סע"ח הבינו כי ניתן להתערב ולהשתלט באורח מהפכני, אלים ובאין מכהה תחת מטריית "זכויות האזרח" על מדינות ועמים וזאת בתמיכת האזרחים ודעת הקהל מוכוונת תיקשורת שבויית ומממומנת סע"ח – דהיינו, הנפת דגל "זכויות האזרח" כתרוץ האולטימטיבי לכיבושים קולוניאלים נוסח סע"ח ונוסח העולם המודרני של המאה העשרים ואחת. יש להודות, זו נוסחה מנצחת בפשטותה בידים מהפכניות נכונות.
יתרה מזו, על מנת להצליח במסעי הכיבוש הקולוניאלי החדשים נידרשה היתה כמובן תמיכת ההמון בארץ היעד במטרות המהפכה וזאת על מנת ליצור מצג שוא כי המהפכה הינה אוטנטית ובאה מבפנים (הללו ניקראים גם אידיוטים מועילים), כאשר לאמיתו של דבר, הכל מכל כל הגיע מבחוץ, כסף, הדרכה, אידאולוגיה, עזרה כלכלית וצבאית, הכל.
דוגמיות ארועים להשלטת סע"ח בעולם
ארועי בוסניה והבלקן במחצית שנות התשעים למאה הקודמת הינם דוגמא טובה (שלילית ופסולה ) לנאמר לעיל. התערבותה הצבאית של נאט"ו שם הוותה דוגמא מופלאה כיצד התזה של סע"ח פועלת והיטב לטעמם . העובדה שקלינטון איש סע"ח בכיר (עד היום) אשר הוביל את מתקפת נאט"ו בבלקן גרם למעשה לבכיה לדורות באשר יצר בסיס אל קעידה מפלצתי, אמורפי, חסר פיקוח ובקרה ממש בתוככי הבטן הרכה האירופית (ע"ע קוסובו), לא טרדה מנוחת אנשי סע"ח מאחר ובכוונתם היתה ממילא ליצור כאוס אדיר באירופה עם השתלטות האיסלם במוקדים שונים בה ועליה, אשר יאלץ את האירופים להתחנן ברבות הימים להתערבות זרה של כוחות סע"ח בינלאומים כמובן, לחלצה מהבוץ האיסלמי ובכך להשלים, לאחר נפילת האחוד האירופי שהינו כישלוני למהדרין, את השתלטות ממשלת סע"ח העולמית על אירופה.
הארועים שקדמו ל"אביב הערבי", הפכו בכוונת מכוון ובידיעה מוקדמת ברורה ל"חורף ערבי" אשר נהגה ונערך תחת מסלול יצירת הכאוס המכוון והמתוכנן במזרח התיכון. סופו של תהליך מכוון להביא לתחנוני עמי האזור להתערבות צבא בין לאומי (בפיקוד סע"ח) בנעשה ולהשאר שם לאחר מעשה כמרכיב אינטגרלי בממשלה העולמית הנוצקת באזורנו.
אם ניזכר הרי אך לפני כשנה הצהירה יועצת הנשיא אובמה כי על ארה"ב להתערב צבאית במדינת ישראל, להפיל את שילטון הימין ולהעלות לשלטון ממשל נוח לארצות הברית וכמובן לסע"ח. לא בכדי מונתה אותה יועצת לפני מספר חודשים ליועצת ראשית, קרובה במיוחד לנשיא אובמה, איש סע"ח וותיק (כמו גם חבר ומוביל באירגוני "בוהמיין גרוב", ו"בילדרברג").
כל האביב הערבי כולו נישען על סיסמת הקרב המשוחזרת של סע"ח דהיינו "זכויות אדם-אזרח". בשם זכויות מפוקפקות אלו שלאיש לא באמת ובתמים איכפת בגינם, פרצה המהפכה בתוניסיה. רק תמים יחשוב כי הרוכל שהצית עצמו בשוק הקים מהפכה. זו היתה מוכנה כבר ובתזוויג מקרים, חפף מעשה ההקרבה בשרפה של הרוכל עם ההכנות האחרונות להפיכה שם ושימש תרוץ נאה לה. כך ניזומו המהפכות במצרים, בלוב, בתימן ובישראל.
הנה כי כן, אין צורך יותר בצבאות כבירים על מנת לחולל הפיכה בכל מדינה שקושרי סע"ח יחפצו בכיבושה. די אם יממנו ויסיתו את תושבי אותה מדינה, יהפכום לאידיוטים מועילים אשר יוציאו עבורם את הערמונים מן האש ללא מאמץ רב למעט המימון לכך ובזה לא קיים מחסור כלשהו שהרי אנשי סע"ח הינם מהעילית הכלכלית המשפיעה ובעלת מקורות הממון האדירים ביותר בעולמנו. תוכנית ניבזית? אפשר ואף שטנית? אכן כן, אלא שאיננו עוסקים כאן בחבורות "אמא תרזה" אלא באנשים חסרי מצפון ומוסר, ללא א-לוהים בליבם.
בשם "זכויות האזרח" מרשה לעצמה ארה"ב באורח מחוצף להתערב בנעשה בסין. לא זכויות האזרח הסיני טורדות מנוחת האמריקנים אלא הצורך הנואש לגמד את ההשפעה העולמית הסינית הגוברת ולנסות להשתלט על מהלכים סינים בדלת האחרוית שדרך "זכויות אדם" לכאורה.
ההתערבות הקולוניאלית האירופית והאמריקנית בנעשה בלוב והפלת שלטונו של קדאפי שם נשענה כולה על מנטרת "זכויות אדם-אזרח". גם כאן לא עניין איש באירופה אותן "זכויות אזרח" לובי מומצאות. אירופה ניזקקה למקור נפט זמין נוח, קרוב וזול ולוב על אוצרות הנפט שלה הוותה התשובה הנאותה לטעמם של האירופים והאמריקנים מאירגוני סע"ח. והשאר כבר הסטוריה.
אכן כן, גם ישראל.
קדמה לנסיונות ההפיכה הכוללת בישראל וכהכנה לה "המהפכה החוקתית" של ברק אשר הינה כולה יציר כפי סע"ח ובהשראתה. אהרון ברק לא שירת בכהונתו כנשיא בית המשפט העליון את מדינת ישראל, ברק שרת את סע"ח וכוונותיה האוניברסליות הגלובליות להקמת ממשלה עולמית. גם דורית בייניש היתה עבד נירצע לסע"ח דרך "הקרן לישראל חדשה" שהינה הזרוע הביצועית של סע"ח בארצות הברית כנגד ישראל. ישית הקורא ליבו כי אהרון ברק תרץ את ההפיכה החוקתית שלו בצורך לשיפור "זכויות האזרח" במדינת ישראל – לא פחות. כמובן שאהרון ברק היה מודע למעשיו אשר תואמו על ידי משת"פים באקדמיה האמריקנית עם סע"ח. ברק העביר דוחות פעיולותו לא לכנסת ישראל או למערכת המשפט אלא לאוניברסיטת הרווארד, לאנשי הקשר שלו שם. אהה כן, עיקר שכחנו….ברק חיצרץ עצמו עד דלא ידע כמגינה של הדמוקרטיה הישראלית באותו זמן ממש שעמל להחלישה ולהרסה מבפנים (ע"ע אברהם בורג בשטח הפוליטי). ואכן, אהרון ברק תוגמל נאה עקב פעילותו זו. שבעה-עשר (17 בתי מידות, לא פחות), אשר בבעלותו של "הפקיד הממשלתי" ברק מעידים בבירור: "כך יעשה לאיש שסע"ח חפץ ביקרו".
למותר לציין כי כל פעולות ברק ובייניש אחריו קיבלו הגנה גורפת מאנשי תקשורת ישראלים מובילים ופוליטיקאים בפרוטה בכנסת ישראל המשרתים במחשכים את סע"ח, נהנים מתגמולים ותקבולים שמנים, מכספי אתנן ושווה ערכו ואף הם מחציפי פנים כ"מגיני הדמוקרטיה הישראלית" בעודם מקעקעים אותה ביודעין מבפנים.
ככלל, טיעוני ההגנה והמגינים על תעתועי בית המשפט העליון הפכו לנייר הלקמוס הישראלי אשר בו יכול האזרח ללא מאמץ רב לאתר את משתפי הפעולה עם סע"ח כנגד ישראל (באמצעות קשריהם עם נציגת סע"ח היא "הקרן לישראל חדשה"). אין דבר תמים, אקראי או שאינו מכוון בפעולות זדים ישראלים אלו, הם מודעים היטב למעשיהם, נהנים ממשמני קרנות אנטישמיות ופועלים בגלוי ובמחשך כנגד קיומו של העם היהודי בארץ ישראל.
כפעולת הכנה נוספת, נוסד בשנת 2008 בארה"ב אירגון "ג'יי-סטריט" אשר בא לחסום את איפ"ק, הוא ארגון השדולה המרכזית היהודית הפרו-ישראלית הוותיקה, בארצות הברית. איפ"ק הפכה למכשול בפני סע"ח להשליט מדיניות "הממשלה העולמית" במזרח התיכון, עקב תמיכתה הבילתי מסוייגת בישראל למול הממשל בוושינגטון (ובפרט, יחדיו עם הקונגרס האמריקני הלעומתי לאובמה) וכך נוצר הצורך לתקוע מקלות בגלגליה בוושינגטון. המממן הכבד של אירגון ג'יי-סטריט האנטי ציוני המובהק, הינו ג'ורג' סורוס, אף הוא יהודי אנטי ציוני, אוטו-אנטישמי ידוע, משת"פ עם הנאצים כקאפו במלחמת העולם השניה, מליארדר בהווה וחבר בכיר בסע"ח. מיד נבהיר לקורא מדוע דווקא מפלגת קדימה הישראלית מגיעה בהרכב חברי כנסת מלא משלה להפגין תמיכה בג'יי-סטריט בוועידתו השנתית. די אם נציין כי בכך הלך "הזרזיר אצל העורב". ג'יי-סטריט הוקמה לשם קידום הפיכה שלטונית בישראל בדרך העקלקלה של השפעה על מדיניות ארה"ב באזורנו כנגד ישראל וראשי מפלגת קדימה שיתפו פעולה להפיכת השלטון בישראל באורח שאינו דמוקרטי. דהיינו, זהות האינטרסים הניפשעת היתה שלמה.
ובישראל מועצמים "זכויות האזרח" לכאורה באמצעות מחפשי העבודה האפריקנים , (לא פליטים. 95% מהם מחפשי עבודה לפי סקר שנערך בין האפריקנים גונבי הגבולות בנינו לפני כחודשיים ימים). גם ההגנה עליהם מהווה אמצעי לכיבוש זוחל של מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה על ידי שינוי המבנה הדמוגרפי כך שיגמד את "היהודים" ויעלה רוב של גויים-איסלמים אשר במוקדם יותר מהמאוחר תאלץ ישראל לתת בידם זכות בחירה וכל זכויות האזרח. אלו המגינים עליהם בתואנת "זכויות אדם" מודעים היטב לפירכת טיעוניהם אך מקדמים את שיפעת המסתננים המהוים את זרועם הביצועית לשם שינוי אופיה היהודי של מדינת ישראל. אין באמור לעיל לפסול תמיכה ודאגה לגורל גונבי הגבול הללו עד השבתם לארצם ובכל מקרה, קביעת מדיניות מוסכמת לגביהם תיתר סבל מאותם מבקשי עבודה ומתושבי השכונות הנאלצים להצטנף כיום בבתיהם שלא באשמתם.
חשוב לציין כי סקטור הדתים והחרדים בנינו נחשב למכשול קשה, מכשול יהודי-אידאולוגי אשר יש להאבק בו לשם קיעקוע אופיה היהודי של מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה. שוב, אזרחי ישראל יכולים לאבחן בפירוט רב מי הוא משתף הפעולה עם סע"ח וזרועה הביצועית "הקרן לישראל חדשה". רובם ככולם של מגני ומכפישי הדתים והחרדים כמו גם מתישבי יו"ש, לא עושים זאת לשם שמים. הם משרתים את שולחיהם מעבר לים, הן במעשה והן במחדל, הן בכוונת מכוון והן "כאידיוטים שימושים" (ע"ע למפל ודומיו). הללו, נהנים מאתננים מפליגים ומהווים בינינו "גיס-חמישי" כנגד זכות קיומנו היהודית בארץ ישראל. הללו כוללים את מרבית "עמותות גולדסטון" הידועות לשמצה ודומיהן המתפרנסים יפה משטנת ישראל והוצאת דיבתה רעה בשם "זכויות האדם" הפלשתיני ובשם "חופש הביטוי להכפיש ולהסית כנגד היהודים בארץ ישראל בעוד ישראל עדיין עומדת על נפשה כקדם. הללו הם בנוסף, מרבית אנשי התקשורת בנינו והללו הם חלקים ניכבדים מקרב הסגל האקדמי באונברסיטאות ישראל. התזה המקובלת על שוטמי ישראל חוצה ופנימה כי קיעקוע ("חיסול"?) המגזר הדתי-חרדי בישראל יתרום רבות לחיסול הזהות היהודית של ארץ ישראל, יש לו על מה לסמוך באשר מגזר זה הוא נושא דגל היהדות העיקרי בארצנו.
ניסיונות הפיכה בישראל
שלוש פעמים נערך בעת האחרונה "פוטש" (הפיכה) כנגד שלטון דמוקרטי ניבחר במדינת ישראל.
נסיון הפוטש הראשון – נערך בקיץ 2010. שותפים היו לו יוסי ביילין, שימון פרסקי וציפק'ה שפיצר. ביילין וחבורתו (”יוזמת ג'נבה" ו"שלום עכשיו" סניף ארה"ב), בילו כחצי שנה משך שנת 2009 בארה"ב בתאום ההפיכה בישראל עם יועציו היהודים של אובמה כדוגמת רם עימנואל ודוד אקסלרוד, כמובן בברכת אובמה וזאת כהכנה לתפיסת אובמה את השלטון במקום ג'ורג' וו. בוש. בראשית שנת 2010 זומנו פרסקי ושפיצר לארה"ב לתאומים אחרונים. פרסקי זומן לבית הלבן מספר פעמים (בעת כהונתו כנשיא מדינת ישראל – אוי לביזיון) , שפיצר – גם היא מספר פעמים (כראש האופוזיציה לממשלה – שוו בנפשכם), למשרד החוץ האמריקני לפגישות "עבודת-הפיכה" עם הילארי קלינטון. המטרה היתה ליצור מרד חברי כנסת אשר יאורגנו להפיל את בנימין נתניהו וממשלתו מהשלטון. נציין כי נתניהו דילג בקלילות מעל משוכה זו בשימו את הקושרים ללעג וקלס. לזה שיפשפש בזיכרונו, הרי הקשרים בין פרסקי-את-שפיצר לבין נתניהו נותקו עקב כך לזמן רב מאד ואפשר להבין ולהצדיק בכך את נתניהו, אם כי כשל בכך שלא נתן לארועים אלה פומבי (באמצעי עקלתון).
נסיון הפוטש השני – נערך כולו בסימן…אכן כן, "זכויות אזרח" כמובן. "המחאה החברתית" נהגתה ויוזמה כולה במשרדי "הקרן לישראל חדשה" (כאמור שלוחת סע"ח), במקביל לפעולות ההפיכה במצרים ולוב. כאן זכו הקושרים להצלחה רבה יותר. כפי שציינו למעלה, הרי שססמת הקרב של הקושרים דהיינו "זכויות אזרח" עובדת על מוחות נילושים ולעיתים גם בצדק באשר קיימת אמת כלשהי בזעקתם של שכבות מסוימות בישראל. אלא שהאמת הקיימת הינה חלקית בלבד, זו חצי האמת, המעמד הבינוני הישראלי לא באמת נפל לבור העוני אלא התעקש לחיות חיי רווחה מעל לאמצעיו וכאשר אפסו מקורוותיו הוסת על ידי יוזמי המחאה האנטישמית מארצות הים בנוסח הידוע של "אידיוטים שימושים", לחרף ולגדף ולהפיל את הממשלה אשר אמנם נושאת על כתפיה אחריות מסוימת לאי מילוי צרכי האזרח במלואם אך כמובן כי לא כצעקתה. גם בפוטש זה מלאה מפלגת קדימה והעומדת בראשה שפיצר תפקיד מוביל. שינאתה לנתניהו בילעה עליה דעתה עד כדי פעולות בגידה בעמה ומדינתה. את הפסדה הפוליטי לשאול מופז ניתן לראות בהחלט כצדק פואטי. לשאול מופז מגרעות משלו אך בוגד באמון עמו הוא לא.
מחאת קיץ 2011 לא ניבלמה על ידי נתניהו כל כך כמו על ידי הציבור השפוי במדינת ישראל אשר הבין לאן מוליכים אותו זדי ומנהיגי המחאה ופשוט חסם אותם בכך שלא שיתף פעולה (אך כ- 5% מתושבי מדינת ישראל לקחו חלק בארועי המחאה). אין באמור כאן לפסול מחאה חברתית במדה ומטרותיה ראויות ותחת קונצנזוס לאומי, בלא שגורמי חוץ אנטישמים יבטשו בקירבנו ממניעים פסולים.
ניסיון הפוטש השלישי – נערך בעצם כתיבת שורות אלו. כאן כבר חברו "גנרלים ואדמירלים" הקשורים בעטיני סע"ח דרך "הקרן לישראל חדשה" (אכן כן, עד לשם זחל הרקב, עד לצמרת הביטחונית שלנו חדר הסחי – אוי לאותה הבושה), ועד למארגני "מחאה חברתית -2" המיועדת להערך בקיץ 2012. השחקנים הראשים לא השתנו גם הדרכים הינן ממוחזרות. אלא ששוב לא הביאו מארגני הפוטש בחשבון את נתניהו. ראש הממשלה מטרפד את הפוטש השלישי בהליכתו לבחירות מוקדמות (רבים תוהים מה הוא הצורך בבחירות כעת – הנה היא התשובה, חיסול ממוקד לניסיון הפוטש השלישי). נושאי חוק טל וגיוס החרדים הינו רק תרוץ החזית להליכה לבחירות, זו אינה הסיבה לאשורה. נתניהו רמז למעשה לכיוון הסיבה להליכתו לבחירות ואמר כי הוא מחפש יציבות לממשלתו (ע"ע "פוטש" לעיל). כמובן שאמירה זו היא תרוץ בלבד שהרי קואליציית נתניהו יציבה ביותר. אפשר ונתניהו מקווה כי הבחירות המוקדמות יעניקו רגיעה לפוליטיקה הישראלית מניסיונות ההפיכה של סע"ח הנערכות באמצעות "הקרן לישראל חדשה". הערכתנו היא כי במדה וחוסיין אובמה, הוא המקור הראשי לנסיונות ההפיכה בישראל, יזכה בתקופת כהונה נוספת בבית הלבן, ימשיכו נסיונות ההפיכה כנגד ממשלת נתניהו כמיקודם ואפשר כי אף במשנה מרץ מאחר שאובמה אינו תלוי עוד בקול היהודי עד גמר כהונתו השניה.
עבורנו האזרחים, סיסמת "זכויות אזרח-אדם" הפכה לבחון, לנייר הלקמוס, לנוסחה לפיה יכולים אנו לשפוט את העומד למולנו ולהעריך את ניזקו לנו. אמנם זכויות הפרט, האזרח והאדם כאשר הינן נישאות בתום לב ובכוונה נאותה הינם חיוביות, חיוניות ורצויות ביותר אלא שזה אינו המקרה. המירב המוחלט של פעולות הדפלומטיה העולמית והישראלית הניסמכות לכאורה על "זכויות אזרח" הינן חזון תעתעים, מאחז עינים ודעת ובאים להפכנו לאידיוטים מועילים בשרות ניפסד של הללו הבאים להשתלט עלינו באורח סימביוטי, מנזק "זכויות האזרח" שלנו ומקעקע הדמוקרטיה.
אהרון רול
amroll@sympatico.ca
אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי
פורסם ביום 4 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
מזה זמן כי אנו עדים למופע פחדנות של אישים אשר עמדו בראש אירגוני ביטחון וחשים חופשי להטיל מימהם על ראש כולנו מהמקפצה ביודעם כי למרות היותם נגועים בוירוס השמאל-רדיקלי הם יכולים להסתופף תחת מטריית האתרוגנית של התקשורת הישראלית המהווה את שיכפול בני דמותם
נכתב על ידי: אהרון רול
מזה זמן כי אנו עדים למופע פחדנות של אישים אשר עמדו בראש אירגוני ביטחון וחשים חופשי להטיל מימהם על ראש כולנו מהמקפצה ביודעם כי למרות היותם נגועים בוירוס השמאל-רדיקלי הם יכולים להסתופף תחת מטריית האתרוגנית של התקשורת הישראלית המהווה את שיכפול בני דמותם .
האחרון בשרשרת הינו יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר התר אחר התואר "אתרוג" אשר וודאי יוענק לו על ידי התקשורת הישראלית המפרגנת כלפי משובטיה, באורח פבלובי להלל. דיסקין הינו עוד חוליה בשרשרת של עשרות ואולי מאות קציני צבא בכירים אשר טיבם מתגלה לאשורו עם שיחרורם מצה"ל והצטרפם למפלגות ואירגוני שמאל עד שמאל קיצוני.
יובל דיסקין חובר לראש המוסד לשעבר דגן ולרמטכ"ל בני גנץ והלשעבר גבי אשכנזי, אשר כולם החליטו (הגדיל עשות גנץ שטען שהאיראנים לא נערכים לבנית פצצה וזכה לקיתונות לעג מפאנטה שר ההגנה האמריקני), כי הסכנה האיראנית אינה קיימת. לטעמם, הראש הקרבי של טילי משמרות המהפכה האיראנית הינם למעשה עציצי פרחים וכי כל העולם בסך הכל הוזה בעוד משמרות המהפכה מכילים את המקבץ הגדול ביותר של "אימהות תרזה" בעולמנו המיוסר.
לטעמם של היידעונים והאיצטגנינים מהמוסד, השב"כ וצה"ל הרי איראן מעשירה אורניום על מנת שתוכל לנצלו לצרכי מחקר רפואי מציל חיים, שהרי השיעים ידועים באהבת האדם וזכויותיו. פצצה גרעינית? זה הכל יציר דימיונם של אירגוני המודיעין בעולם ומנהיגי ישראל יחדיו עמם, איראן הרי אין לה כוונות גרעיניות כלל וכלל, לכל היותר המדובר במפצחי גרעיני חמניות ודלעת איראנים.
לטעמם של המטורללים-הלשעברים הללו, מנהיגי ישראל רואים חזיונות בהקיץ של סכנה גרעינית. כלומר הם ואנשיהם, ראשי ארגוני המודיעין שלנו, הביאו את המידע בדבר סכנה גרעינית איראנית אך כעת, אפשר שתמורת גמול שמן ומשמן, מתכחשים לה בלחץ אירגוני שמאל רדיקלי ואנטישמי-עולמיה כגון "הקרן לישראל חדשה", אירגוני "הסדר העולמי החדש", אירגון "בילדרברג" האירופי, האיחוד-האירופי והממשל האמריקני. כל אלו כבר מודעים מזה זמן להתקדמות תהליך ייצור הפצצה הגרעינית האיראנית אך מגמדים אותה על מנת להרבות כאוס בלבול מבוכה ואבדן עשתונות אצל מנהיגי העולם והמזרח התיכון בפרט, וזאת על מנת להשליט איסלם קיצוני שיעי על כולנו, להגביר בכך כאוס ושמד אשר יובילו ד'לית ברירה לכינון ממשלה עולמית טוטליטרית. ומעל כל אלו עומדת ככל הניראה שאיפתו של דיסקין (לאחר שניכזבה תוחלתו להתמנות לראש המוסד ולכן נוקם כעת בנתניהו), לקצור נקודות זכות פוליטיות לקראת כניסתו לפוליטיקה הישראלית בבחינת "הכה את נתניהו והצל את העולם" זוהי הנדוניה הדיסקינית לשלי יחימוביץ, לשאול מופז, לזהבה גלאון או ליאיר לפיד, אך יותר מכל לממנים הכבדים האנטישמים מארצות הים המשתמשים בדיסקין (כמו בפוליטיקאים ישראלים רבים אחרים) על מנת לשנות את האוריינטציה הפוליטית הישראלית להפכה לאוריאנטציה פלשתינית נוסח "מדינת כל אזרחיה". אהה, כמעט שכחנו, הלה היה ראש השב"כ הישראלי עד זה לא מכבר – איזה בושה, איזה ביזיון, איזה עליבות.
דיסקין מכבס מילים. "נתניהו לא מעונין בתהליך השלום כעת" כך גורס-מכפיש דיסקין. אנו הרי כבר יודעים גם ללא הסבריו "המלומדים" של ר' דיסקין כי חידוש יוזמת השלום ו"יצירתיות" לעת הזו פירושה וויתור מלמפרע על נכסיה האסטרטגים של מדינת ישראל, עקירת מאות אלפי מתישבים והצבת משמרות המהפכה האיראנים על גבול קלקליה טול-כרם וכל זאת בעוד העולם הערבי משקשק ומזדעדע תחת עולו של "החורף הערבי". ניראה כי דיסקין אינו חכם במיוחד אם הינו חושב כי אנו טיפשים שאיננו מבינים כוונתו הנכלולית מוטת אוריאנטצית השמאל הרדיקלי. ובמדה ודיסקין הפך מעריץ כה נלהב של "הפרטנר" אבו-מאזן עד כי מאשים את נתניהו בטירפוד משא ומתן לשלום הרי שעליו להסביר מדוע לא טרח "האבו" להשיב על נדיבותו המופלגת עד כדי חוסר אחריות לאומית של אולמרט בעת המשא ומתן בינהם? ובכלל, "האבו" הרי מעמיד הררי תנאים מוקדמים עבור הזכות לשוחח עמו שלום עד כי מייתר את המשא ומתן מכל וכל. וזה הוא ה"פרטנר" של דיסקין. ניראה כי האיש לא נחן בשאר רוח רב ובאשר יצא מתחת מטריית השב"כ המגוננת מתגלה הוא בכל עליבותו (ע"ע ראש המוסד לשעבר דגן).
אלא שכל אלו אינם מצליחים להזיז את נתניהו ראש ממשלת ישראל וברק שר ביטחוננו מאשר ידוע להם ובדין, המהווה סכנה קיומית למדינת ישראל. הנאמר כאן אינו מוצא השנים "טלית שכולה תכלת" בנושאים אחרים אך זה אינו מעניננו כאן. איש איש מהם ומכשלותיו אחריו, נתניהו פחות (ובעיקר באזלת ידו כנגד "משנאי החינם בנינו") וברק מונים רבים יותר (ותיקצר היריעה מלפרטם כאן).
דיסקין טוען שנתניהו וברק מונעים מרגשות משיחיים. באמת? ואולי, רק אולי, אותם רגשות "משיחיים" לכאורה הינם אידאולוגיה ציונית קיומית הכוללת דאגת אמת לקיום עם ישראל ושלום אזרחיו מפאת שחשים את כובד האחריות המונח על כתפיהם בעבור כולנו? אנו צריכים לברך יום יום כי מנהיגינו הינם "פרנואידים" הרואים צל ההרים כהרים עצמם ולא שטופי נירוונה, רוגע ושלום עולמי כאדונים הלא ניכבדים דגן, גנץ ודיסקין. אנו אזרחי ישראל מעדיפים את מנהיגינו "פרנואידים", החרדים לשלומנו בכל דקה נתונה , מאשר היותנו תחת ממשל של הזוהים אפופי קטורת הנירוונה ואוניבסליזם כלל עולמי. בחברות העסקיות המצליחות ביותר רק מנהל כללי "פרנואידי" יכול להוביל את העסק לעבר רווחיות וקיום כנגד מתחריו והגזירה כאן בהחלט שווה.
דיסקין טוען כי אינו סומך על השניים? לא דיסקין, אנו איננו סומכים עליך, אשר מטיל מי אפסיו מהמקפצה על הממונים עליו לשעבר בתזמון מפוקפק ותמוה ומתגדר כיום בחסות התקשורת המפרגנת והמאתרגת. מזכיר לנו את המטורלל של גן הילדים הזורק בוץ על הילדים האחרים בגן בעודו מוצא מחסה מאחורי סינור הגננת.
נתניהו וברק יכולים לסמן הצלחה פנומנלית בקנה מידה שלא היה ידוע עד כה במדינת ישראל ויחסיה הבינלאומים בכך שהעמידו את העולם במסדר הסכמה לנוכח הסכנה האיראנית לא רק לישראל אלא לכל העולם.
אלא שגאוני הדור (בלשון סגי-נהור), דגן, גנץ את דיסקין מעולפי ענני קטורת השמאל הרדיקלי יודעים כמובן טוב יותר מכולם, הם החליטו כי האיראנים אך שרים במעגל "קומבייה" ומדליקים נרות שלום.
מזה זמן מאז שנת 2011 כי אנו מתריעים במאמרינו אודות סכנה מוחשית ומידית ליכולת עמידתה של מדינת ישראל עקב הפיכתם של פיקודי צה"ל, משטרה והשב"כ לחממת שמאל רדיקלי מוכווני (וממומני?)" הקרן לישראלח חדשה" אשר מתנהלים באותו נוסך בו מתנהל בית המשפט העליון הישראלי דהיינו, חבר מביא חבר ואלו בוחרים משובטיהם מתוך עצמם בעודם מונעים מכלל עם ישראל את הגישה למקומות אלו.
לכל שיעיין לעומקם של פעילות צה"ל, המשטרה והשב"כ, יבחין בנקל כי הקו המנחה אירגונים אלו בשנים החולפות הוא קו מיליטנטי שמאלני רדיקלי בעל גוון אנרכיסטי. אין חידוש בדבר, פיקודי אירגונים אלו מתנהלים מזה עשרות שנים באורח פוליטי הנוטה לשמאל הרדיקלי, אלא שפעילות זו החלה להחשף בשנה החולפת והציבור החל להיות מודע לבעיה. למי שתהה מדוע צה"ל, השב"כ והמשטרה בשטחי יו"ש מהווים את חוד החנית כנגד מתישבינו שם בעודם משתפים פעולה נרצעים עם הפלשתינים כנגד בני עמם, למי שתהה מדוע מלחמת לבנון השניה התנהלה באורח כה בזוי וכישלוני לנו, למי שתהה הכיצד התנהל גרוש גוש קטיף בלא צעקה וזעקה דמוקרטית, למי שתהה מדוע מבצע עפרת יצוקה נעצר בתחילתו ודבר ממטרות המבצע לא הושלמו, הנה התשובה והיא מחרידה בעוצתמה….פיקודי האירגונים המופקדים על ביטחוננו פועלים למעשה כנגדנו, כנגד ביטחוננו, כנגד קיומנו וזאת בעבור מילוי מאוויהם האישיים האג'נדתים.
למבקשים להרחיב ולאשש ידיעותיהם באשר לנאמר במאמר זה מומלץ לעיין בספרה של רות איזיקוביץ "תכלית ראויה" (זהירות, הספר אינו לחלושי לב ומוח) . איזיקוביץ, חברת הצוות הרב תחומי לביקורת צה"ל המתאר את הסודות השמורים ביותר של ההפיכה הצבאית דרך "ההכנה המנטלית", שחולל הפיקוד העליון הצה"לי בהופכו את הצבא לכוח משימה נגד אזרחים ובניגוד לפקודות וחוק הצבא. חושפת ללא כחל וסרק ובהרחבה את שנאמר במאמרינו בנושא.
י,
לתמה הכיצד זה אנו עדיין שורדים? פשיטא…עם ישראל ולא מנהיגיו הצבאיים והביטחונים הוא העומד כחומה בצורה להגן על כולנו. אנשי הצבא עד רמות סא"ל ולעיתים אל"מ וכמובן החוגרים והבד"א, שומרי אמוני ישראל הנפלאים, אינם ככלל שותפים לפוליטיזציה הפושה בצמרת צבא ולמרות המכשלות, אזלת היד וחוסר כישורים בולוט של מפקדיהם הבכירים, הינם משכילים לעמוד בפרץ ולהגן על כולנו.
ממשלות ישראל נירדמו בשמירה. היה עליהן להבחין במגמות הפוליטיות המסוכנות הפושות בצמרות אירגוני הביטחון לסוגיהם. ואם הבחינו וידעו, מה שסביר יותר, הרי שהללו מעלו באמוננו. חשוב לציין כי הפוליטיזציה, בצה"ל בעיקר, ימיה כימי קיום המדינה ובכוונת מכוון הוכפף צה"ל מאז ומתמיד למפלגות השלטון מהשמאל (השמאל האוטנטי של אז – שמאל יהודי, ציוני ודמוקרטי), אלא שמפקדי צה"ל למרות אוריאנטציה אישית שמאלנית ידעו להפריד בין נטיותיהם הפוליטיות ותיפקודם הצבאי בעבור כלל עם ישראל ועשו זאת נאמנה, מי יותר ומי פחות.
נקודת השבר בה חדל הפיקוד-הצבאי-הפוליטי הצה"לי לשמש את כלל עם ישראל ודבק אך באג'נדה שמאל קיצונית צרה הינו "הסכם אוסלו" הארור אשר בו למד פיקוד הצבא מהפוליטיקאים (פרס, ביילין רבין) כי מאוואים פוליטים אישיים, אנוכים-צרים עדיפים על טובת כלל האומה וכי הנוקט בדרך זו לא רק שלא יינזק אלא יהפוך לאתרוג תקשורתי צעיר ומבהיק. הפוליטיקאים וטטרני-הפוליטיקאים דאז הראו לראשי צבאינו אשר היו ממילא דבקים באידאולוגית השמאל הרדיקלי כי ניתן ליבא 40,000 טרוריסטים, למסור לידהם 50,000 רובים על תחמושתם, לגרום בכך ל- 1700 "קורבנות השלום" בנינו האזרחים (וכ-5000 הרוגים פלשתינים) ולצאת נקיים כצפיחית בדבש ללא עונש ומכהה, ללא וועדת חקירה, ללא דו"ח מבקר המדינה ובתמיכה גורפת של משפחי ושרלטני בית המשפט העליון. כל שנידרש מהם היה למלא את גחמות התקשורת ואנ"ש.
ואלו הינם אותם האנשים אשר מיללים ככרוכיות כנגד הארכי-רוצח בני עמו בשאר אסד – וכי מה הם עוללו לבני עמם היהודים? וכי דבשתם הקלוקלת נעלמה כליל מעיניהם. ברוב חוצפתם מותחים הם ביקורת על סא"ל שלום אייזנר אשר מעשיו ילבינו כשלג הצח לעומת ניוולותם ורצחנותם כנגדנו, אזרחי ישראל (ע"ע "קורבנות השלום" לעיל). למה דומה מעשהו של אייזנר, אשר בהחלט אינו "גיבור" אלא מילא תפקידו כמיטב יכולתו? למעשי אותם "פורעי החוק", מורדי גטו וורשה והפרטיזנים אשר נילחמו (אבוי, רחמנא ליצלן, תוך שמפעילים כוח), ב"שלטון החוק" הנאצי אשר קם להשמידם. חוק, או העדרו, אשר דגל שחור מתנוסס מעליו אינו חוק ואינו נעלים, הוא עוולה ברורה ויש לנדותו ברוח הדמוקרטיה המתגוננת (מערכת המשפט והחוק של גרמניה הנאצית עצמה היא דוגמה מזעזעת נוספת לאן יכול "שלטון חוק" אנטי יהודי להגיע ולהביאנו). "שילטון החוק" הישראלי המיוצג על ידי בית המשפט העליון ("שלהם"), המקעקע את הדמוקרטיה הישראלית ומביאנו כולנו אל עברי פי פחת קיומי הוא דוגמא אפילה ומבישה לאשר מובילנו "שלטון חוק" שרלטני, פיראטי ומתנשא, ואף הוא אנטי יהודי וציוני.
השנים החולפות חשפו עוולות פוליטיות ומדיניות רבות כנגד מרבית העם היושב בציון באשר אותו ציבור שהיה מושתק עד הלום, מצא את הדרך להביע רחשי ליבו המדוכא דרך המרשתת והרשתות החברתיות וטוב שכך. ידיעות מסתחררות בדבר הקדמת הבחירות לסתיו הקרוב נותנות ההזדמנות לבוחרים ונציגיהם לעורר ולהציב בראש סדר היום את הבעיות המונעות מהציבור זכות קיום לאומי הוגן. המתואר בכתבה זו הינו אחד מאותם תנאים חייבי וברי תיקון אשר "הניבחרים" יהיו חייבים לעמוד בהם לעת הבחירות החדשות, אם וכאשר.
אהרון רול
amroll@sympatico.ca
אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי
פורסם ביום 4 במאי, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: ציפי לידר
בשולי הכותרות: די לפטפטת! * ומי צריך בחירות עכשיו? * ועל ד"ר נתן בירנבוים שמעתם? *וגם: האם ציפי לבני מתכננת קמבק פוליטי? * מיהו הצלם הצורר * והאם אלדד יניב חוזר בתשובה? על כל אלה ועוד ברשימה שלפניכם.
***
חוק השתיקה
יפה שתיקה לחכמים, אמרו חז"ל, קל וחומר לפוליטיקאים. והרי לא סוד הוא, כפי שמוכיחה המציאוּת הפוליטית, שכמעט כל איש צבא בדימוס של אתמול הוא פוליטיקאי של המחר.
לכן יש לאמץ את ההצעה לגזור בחוק על אישי בטחון לא רק תקופת צינון בפוליטיקה, אלא גם תקופת אֶלֶם. בכך יימנעו התבטאויות הרסניות למדינה, שגורמות לה נזק תדמיתי ובטחוני עצום, מפי אלופי צה"ל או אנשי שב"כ לשעבר, המוּנעים ממניעים פוליטיים או מאינטרסים אישיים של נקמה. עיין ערך יובל דיסקין (שלא נבחר לראש מוסד) ושאול מופז נגד שר הבטחון, אהוד ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו, ואחרים. ובא לציון גואל.
לתשומת לב חברי הכנסת בקדנציה הנוכחית.
הכל פוליטי
מעניין, המפלגות ובראשן הח"כים, תומכים בהקדמת הבחירות, כשהם מוּנעים מאינטרסים פוליטיים מובהקים. למרות עלותן הגבוהה של הבחירות לקופה הציבורית – למעלה מ400 מיליון שקל – לא שמענו חברי כנסת המתנגדים למהלך מתוך דאגה ואחריות כלכלית לכיס הציבור. אפילו יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', המנפנפת בדרך כלל בדגל הכלכלי, גם היא תומכת בצעד זה משיקולים פוליטיים.
האם אין הדבר מלמד על אופי הח"כים והכנסת בכלל? דומה שהם כבר מזמן לא נבחרי העם, אלא רואים את עצמם מובחרי העם שפועלים למען קידומם והטבותיהם, והציבור הוא בן ערובה לגחמותיהם האישיות. אז מה הפלא שתדמיתם ירודה? ועוד לא אמרנו מילה על ערעור היציבות הדמוקרטית בשל הקדמת הבחירות לרוב.
משכתבי הציונות
כולנו מכירים את בנימין הרצל, חוזה המדינה. אך האם שמעתם את השם ד"ר נתן בירנבוים, שזה עתה מלאו 75 שנה לפטירתו? והאם ידעתם, שעוד הרבה לפני הרצל הוא האיש הראשון שטבע את המונח 'ציונות' ואשר הניח את היסודות להקמת ההסתדרות הציונית?
אז נכון שאחרי שנים רבות של פעילות ציונית- סוציאליסטית, הוא חצה את הקווים, הצטרף אל הזרם החרדי והפך לפעיל מרכזי בו. אולם האם זוהי סיבה מספקת להעלים את מפעל חייו הציוני, שהוא נמנה עם מייסדיה של התנועה, כפי שבחרו לעשות משכתבי ההיסטוריה של הציונות? האם אין הם דומים לבת יענה הטומנת את ראשה בחול? דומה שזהו חטא לא רק כלפי דמותו רבת הפעלים של האיש, אלא לא פחות כלפי ההיסטוריה, ויש בו משום הטעייה של הציבור בכלל ושל הנוער בפרט, שנותר עם חור בהשכלה הציונית.
אולי כדאי שמשכתבי ההיסטוריה הציונית ילמדו פרק מהטקסט המקראי, איך לא להעלים עוּבדות, ולהתמודד איתן, גם אם הן מביכות לפעמים. אמת היסטורית כבר אמרנו?
לא למריחואנה
נכון עשה בג"צ שפסל את הבקשה למפגן של עישון מריחואנה בתל אביב. כידוע, מפגן אחד שווה יותר מאלף מילים, וכשמדובר בסמים הוא מהווה מודל שלילי לנוער.
לא סוד הוא שליגליזציה של סמים קלים, כפי שמוכיחים מחקרים, עלולה לגרום לשימוש בסמים כבדים ואף לליגליזציה שלהן. למרבה הצער נגע הסמים גורם לא רק לתמותה של המשתמשים בהן, אלא גם לפשיעה בחברה, מעבירות רכוש לצורך מימון הסם, דרך פריצוּת ועד לגרימת תאונות דרכים ורֶצח. לכן ראוי לבער את הנגע מן היסוד. כל הכבוד!
על מגש השנאה
לא פחות מהפרובוקציה של האנרכיסט הדני בבקעה, גם הדחתו של סמח"ט שלום אייזנר שיחקה לידיהם של האנרכיסטים, והם קיבלו אותה כשי על מגש הכסף של שנאת ישראל. לא סוד הוא שהכינויים 'פעילי שלום' ו'פעילי זכויות אדם' הם מילים מכובסות להשמדת ישראל בהתאם למטרתם המוצהרת לא אחת במישרין או בעקיפין. ארגוני השמאל היהודיים התומכים בהם, כמו בארגונים פרו- פלסטינים אחרים, נותנים אפוא ידם לכך, ולכן הגיעה השעה להתנער גם מהם. ובא לציון גואל.
פסק זמן?
פרישתה של ציפי לבני מהחיים הפוליטיים הוא צעד נכון בזמן הנכון, שהיה צפוי בעקבות מפלתה הדרסטית במפלגת קדימה. ראוי שהיא תמַצה את כישוריה בתחום השכלתה המשפטית, ותניח לאחרים הטובים ממנה את הזירה הפוליטית בכנסת, שֶבה נכשלה כשלון חרוץ.
עם זאת, יתכן בהחלט שמדובר בפסק זמן לעריכת חשבון נפש ולהיערכות מחדש לקראת קמבק פוליטי. אם כן, האם ביבי, יריבה המושבע, שפרש אף הוא מהפוליטיקה (אם כי דומני לא מחברותו בכנסת) לאחר כשלונו בשנות ה-90, שימש לה מודל? ימים יגידו. ועד אז בהצלחה לה בכל אשר תפנה.
מפלגה של איש אחד
בניגוד לתדמיתו האידיאולוגית הימנית של ח"כ אביגדור ליברמן, דומה שהרקורד הפוליטי של השר הנכבד מנפץ תדמית זו. ליברמן מתברר הוא פרגמטיסט לא קטן, פוליטיקאי משופשף שמנצל את סמכותו הבלתי מעורערת ואת המשמעת הסיעתית במפלגתו 'ישראל ביתנו', כדי להשליט אינטרסים פוליטיים מובהקים שלו.
האיש הוא כל הזמן עם היד על הדופק הציבורי. את הנושאים הפופוליסטיים, שעל סדר היום, הוא מעמיד למבחן של בחירות או תמיכה קואליציונית, תוך ניצול כוחו האלקטורלי. מבחן האזרחות, חוק הגיור זוכרים? ועתה הוא מנופף בדגל חוק טל והשוויון בנטל הצבאי כדי להפיל את הממשלה ולהביא להקדמת הבחירות. מפלגה של איש אחד כבר אמרנו?
הודאות שוא
האם השהוּת בכלא גרמה לארז אפרתי, הקב"ט שהואשם בתקיפת צעירה, להרהורי תשובה, לאחר שהביע חרטה והתנצלות על המעשה? ואולי, כפי שנראה, הוא מפמפם מגרונו של עורך דינו, כדי לעורר את רחמי השופטים ולהקל בעונשו ובגודל הפיצויים שעליו לשלם לקורבן? שהרי לא סוד הוא, שהודאה בחטא, הבעת חרטה והתנצלות – גם אם אין מאחריהן שום כוונה אמיתית – הן מתכון בדוק להקלת העונש, וכל העבריינים (מלבד המחבלים) כבר למדו סוד זה ומיישמים אותו כהלכה.
אולם איך זה, שהשופטים המלומדים, שאין לחשוד בתמימותם היתרה, הולכים שבי אחרי הודאות שוא אלה ומתחשבים בהן, כחלק מתפיסתם המתחשבת בעבריין, ופחות בקורבן? והרי על הצדק להיעשות, וגם להיראות! הגיעה השעה שהשופטים יחדלו לרחם על העבריינים, שעליהם לשלם את מלוא עונשם על פישעם, ויתמקדו בסבל הקורבנות ובנזק שנגרם להם, והוא הדין במקרה של אפרתי. רק כך החֶברה תהיה מתוקנת יותר. ובא לציון גואל.
תרגיל ביחסי ציבור
האם הראיון עם אלדד יניב בעיתון 'הארץ' הוא תרגיל מבריק ביחסי ציבור? לפחות כך נראה על פי 'השורה התחתונה' שלו. יניב מדבר על הכוח המשחית שיש לאנשים כמוהו, עורכי דין ויועצי תקשורת, שמעולם לא נבחרו על ידי העם, אשר מנצלים את השפעת התקשורת לצרכיהם. אולם בדיוק זה מה שהוא עושה בסוף הראיון.
כמי שיזם את המחאה החברתית השמאלנית, במגמה להפיל את ממשלת נתניהו, מנסה אלדד באמצעות הראיון בעיתון, להתסיס את דעת הקהל ולהשפיע עליה להצביע במערכת הבחירות הבאה, שאותה הוא מגדיר כ'אם כל המחאות'. האין זו תעמולת בחירות מובהקת? הראיון כולו אפוא אינו אלא מבוא לקראת תעמולה זו בסופו. כאיש תקשורת ממולח אלדד למד היטב איך למשוך את הציבור, מה מדבר אליו ומה הם גורמי הרייטינג. חשיפה אישית, ומה שנראה ככנוּת, הם מתכון מובהק לכך. הוסיפו לכך את כל מרכיבי ה'אקשן': כוח, פוליטיקה ותקשורת, וקַבלו את המתכון המושלם. מה צריך יותר מִזה.
דוגמא לא מייצגת
לא פעם העיתונאי הוא על תקן אותו צלם, שתופס על חם את החרדי הצורר, אשר פוסע מעדנות בזמן הצפירה, כאילו הוא מייצג את הציבור החרדי כולו. ולא היא. צר לי לאכזב את הקוראים. אולם כמו בתחומים רבים אחרים, החרדי מבתי בראנד בירושלים, שהפר את הדממה, הוא חרדי קיצוני, שאינו מצביע על הזרם המרכזי של המגזר.
למרות שעמידת הדום היא אכן מנהג של גויים, רובם של החרדים מכבדים את הטקס, ולוּ מהטעם האנושי, כדי לא לפגוע בציבור הרחב, שלגביו הטקס הוא בעל משמעות של התייחדות עם זכר הקורבנות. אך הם ממלאים את דקות הדומיה בתוכן יהודי של אמירת פרקי תהילים.
אגב, לגבי הצַלם שאינו מכבד את המעמד, לא פחות מהחרדי שלכד בעדשת מצלמתו, השאלה היא האומנם המטרה מקדשת את כל האמצעים, ומי יצלם את הצַלם הסורר בעצמו?
הצחקתם אותי.
הבהרה: המדור בשולי הכותרות הוא מדור קליל המגיב בקצרה לידיעות חדשותיות מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע דעה אישית, ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.
ציפי לידר
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר
פורסם ביום 28 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: אליקים העצני
אם יש למחמד אבו-שהאלה רדיו בתאו, הוא יזפזפ לשוא בין קול ישראל לגל"צ וכל יתר התחנות בצפייה לשמוע על מאמצים מצד ממשלת ישראל, או למצער על קמפיין ציבורי, לביטול גזר דין המוות שנגזר עליו ע"י שלטונות רמאללה, כשכל פשעו לא היה אלא תיווך במכירת בית עלוב בחברון, וזאת עפ"י הודאה שנסחטה ממנו בעינויים.
לאבו-שהאלה אין מזל. גזר הדין שניתן במהירות הבזק, מיום ליום, נפל עליו בעיתוי לא מוצלח. מדינת ישראל וצבאה – הנשיא פרס וראש הממשלה נתניהו, הרמטכ"ל גנץ וכמובן התקשורת, כולם עסוקים בנושא הרבה יותר חשוב ובוער: פרחח חצוף מארץ זרה נסע עד לכאן לחסום כביש בבקעת הירדן וספג מכת רובה מידיו של סגן אלוף בצ'הל. על זאת רעשה הארץ ולא על האיש שנדון למוות, כי מה שווים חייו של ערבי בסך הכל, בהשוואה לתקרית מצולמת, מופצת בכל העולם, של "פגיעה בזכויות האדם" של אזרח סקנדינבי?
עצם שתיקתם של יפי-הנפש בישראל, למן השילוש הקדוש א.ב.יהושע, עמוס עוז ודוד גרוסמן ועד לאחרון זרזירי העט, ובכלל – ההתעלמות הגמורה של כל מניפי דגל ההומניזם מן הזוועה הזאת, שאדם דמו עומד להישפך על עוון סיוע למכירת בית ליהודים – אות קלון הוא לשמאל הישראלי. יש להזכיר להם, כל עוד לא מאוחר, שהומניטאריות – אנושיות – פירושה להעמיד את טובת האדם באשר הוא במרכז דאגותיה של החברה. גם ערבי הוא אדם, ורק חסר להם שיטענו שאבו-שהאלה הוא פחות "אדם" מפני שמכר נכס ליהודים, כדי שנשאל אותם: ולערבי כזה מגיע עונש מוות? האם גם כלפי חייו של יהודי מוכר נכס לערבים, שקיצונים מן הימין היו רוצחים אותו, הייתם מגלים אדישות כזאת? הלא שמיים וארץ הייתם הופכים! אז מי הם כאן הגזענים ?!
וגם נתניהו וממשלתו לא יינקו, אם חלילה יבוצע הרצח המשפטי של מחמד אבו-שהאלה. מפני שממשלת ישראל שולטת על מספיק מנופים מול רמאללה, כדי להציל את חיי האיש.
היה צריך לבטל את הפגישה עם "ראש הממשלה" פיאד, מפני שחרפה היא לראש ממשלת ישראל לשבת עם תליינים.
ויש לתת הודעה מראש, שבעתיד שום נושא משרה יהודי בישראל לא יקיים כל מגע עם מי שאצלו מכירת נכס ליהודי היא פשע, ועוד פשע שעונשו מוות. עצם ההתייחסות לאנשים כאלה כאל "פרטנרים" עושה אותנו שותפים לרצח. ומי שרואה באדם שמכר נכס ליהודי פושע שדינו מוות, הוא אויב ובאויב נלחמים עד רדתו.
ויש לשלול מהם את תעודות ה-V.I.P. המקנות להם מעמד של "אישיות חשובה מאד" וזכויות יתר בגבולות ובמעברים. אויב ותליין אינם אישיות ואינם חשובים. הם חלאת אדם .
ויש לשים קץ לשת"פ שלנו עם צבא הרש"פ, הכוח שבצילו פועל התליין.
ויש להודיע ל"קוורטט", הדוחק בנו לשים את מבטחנו ברמאללה, שלא בא בחשבון למסור את השטחים המבטיחים את חיי מדינת-העמקים לידי מי שנוהגים בנו כאויבים.
ויש לנו מנופים כלכליים אין ספור להרתיע את התליינים מלבצע את זממם.
ועל הכל – יש להסיר כל הגנה ביטחונית של צה'ל והשב'כ מראש הרש'פ וחבר מרעיו, אם חלילה ייחתם גזר דין המוות. דם אבו-מאזן אינו יותר אדום מדמו של אבו-שהאלה.
אם לאו, ממשלת ישראל עלולה להיראות כמי שמבצעת ביחד עם שלטונות רמאללה תנועת מלקחיים מתואמת נגד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובירושלים: אלה מונעים היתרי-עסקה ואלה מפעילים כיתות יורים. כדי למחות רושם כזה חייב ראש הממשלה לדאוג מיד להוצאת היתר-עסקה לרכישת הבית בחברון.
"בית הדין" הפלסטיני פסק על פי "החוק" אצלם, והחוק הזה מגלם את הנורמות שלהם. הנורמה של הוצאת אדם להורג על מכירת נכס ליהודי מחזירה אותנו לעידן גזרי הדין שיצאו מלפני "בתי הדין" של הכנופיות הערביות במאורעות 1936-9, כאשר המופתי הנאצי חג' אמין אל חוסייני ואבו ג'ילדה פגעו ביישוב היהודי והרסו את החברה הערבית. הם היו כנופיות, ואבו מאזן – אם יחתום על גזר דין כזה – גם הוא יהיה לא יותר מראש כנופיה.
אפס מעשה של ממשלת ישראל יהיה פשע כפול: נגד האנושיות וגם נגד עצמנו, כאלו מקבלים אנחנו את דין היותנו אסורים בקניין אדמה בארץ הזאת, גרים ולא תושבים. הבית שאת מכירתו תיווך אבו-שהאלה עומד ב"שדה המכפלה", אותו קנה אברהם אבינו 4000 שנים לפני כן כצעד ראשון לקיום ההבטחה "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
איזו אירוניה מרה של הגורל!
דוד וילדר ונועם ארנון, בשם הישוב היהודי בחברון, שיגרו איגרת אל מזכיר האו"ם , שרת החוץ האמריקנית, שגריר ארה"ב בישראל, נשיא מועצת אירופה, מנכ"ל הצלב האדום, נשיא המדינה וראש הממשלה ובה כתבו:
"לפני פחות מ-100 שנים נחקקו וייושמו "חוקי נירנברג" הידועים לשמצה… בדצמבר 1938 חוקקה גרמניה הנאצית והוציאה לפועל צו בדבר "הסדרת סילוק היהודים מן החיים הכלכליים בגרמניה". סעיף אחד בצו הזה אסר על היהודים להציע נכסים למכירה.
האם הרשות הפלסטינית היא גלגול של הרייך השלישי ?"
האיגרת מסתיימת בקריאה -
"לכל המנהיגים הבינלאומיים לתבוע ביטול עונש המוות וההוצאה להורג של מחמד שהאלה וכן את שחרורו המיידי ממאסרו, מפני שהאיש לא ביצע כל עבירה".
כל אדם הגון בעולם, כל ישראלי, ובוודאי כל יהודי – ראוי להם להצטרף לעצומה הזאת ולהפנותה בראש וראשונה אל מי שבידו להושיע: ראש ממשלת ישראל.
אליקים העצני
אין תגובות »
קטגוריות: אליקים העצני, דעות, כללי
פורסם ביום 28 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: אורי אבנרי
בלי "אם". בלי "אבל". בלי "אולי".
יכול להיות שזה עניין גנטי. אבי היה אדם אופטימי. גם כאשר נאלץ בגיל 45 לברוח מגרמניה אל ארץ קטנה ופרימיטיבית במזרח התיכון, אבי שמר על מצב-רוח מרומם. למרות שהיה עליו להסתגל לארץ חדשה, למזג-אוויר הרבה יותר חם, לעבודה גופנית מפרכת ולעוני מרוד, הוא היה מאושר. לפחות הציל את אשתו וארבעת ילדיו, שאני הייתי הקטן שבהם.
כיום, ביום הולדתה ה-64 של מדינת-ישראל, אני עדיין אופטימיסט.
לפני זמן-מה נתקלתי בסופר עמוס עוז בחתונה. דיברנו על הדבר המוזר הזה, האופטימיות שלי. הוא אמר שהוא פסימיסט. כשאתה פסימיסט, אמר, אינך יכול להפסיד. אם הדברים משתנים לטובה, אתה יכול לשמוח. אם הדברים משתנים לרעה, אתה שמח על כך שצדקת כל הזמן.
הצרה עם הפסימיזם, אמרתי לו, היא שזו השקפת-עולם שאינה מובילה לשום מקום. הפסימיזם פוטר את האדם מכל דחף לפעול. אם ממילא הכול עומד להיות רע, למה לטרוח? הפסימיות היא השקפת-עולם נוחה. היא גם מאפשרת לבוז לאנשים האופטימיים, הממשיכים ברוב תמימותם להיאבק למען עולם יותר טוב. האופטימיסטים כסילים!
זהו, בעצם, לב העניין. האופטימיסטים יכולים להיאבק. מי שאינם מאמינים בעולם יותר טוב גם אינם יכולים להיאבק למענו. הם יכולים רק לשבת על הכורסה מול מסך הטלוויזיה, לנענע בראש ולצקצק בלשון על הטימטום של המין האנושי בכלל והעם שאליו הם שייכים בפרט.
כשאני מודה באופטימיות שלי, יורד עלי מטר של נזיפות. האם אתה לא רואה מה קורה סביבך? האם זוהי המדינה שדמיינת לעצמך ב-14 במאי, 1948, כאשר שמעת ברדיו בחצי-אוזן את נאומו של בן-גוריון בשעה שהתכוננת לקרב של הלילה?
נכון, לא למדינה כזאת פיללנו. חבריי ואני חשבנו על מדינה שונה מאוד. ובכל זאת אני אדם אופטימי.
כאשר אני מדבר על נושא זה, אני נזכר תמיד בנקודה מסוימת בחיי.
זה היה באוקטובר 1942, והעולם רעד.
ברוסיה הגיעו הכוחות הנאציים לסטלינגרד. לא היה ספק שהם יכבשו את העיר וימשיכו הלאה.
דרומה משם פרץ הוורמאכט הבלתי-מנוצח לאזור הקווקז. משם הוביל קו ישר דרך תורכיה וסוריה לארץ-ישראל.
בצפון-אפריקה פרץ צבאו המהולל של הגנרל ארווין רומל את הקווים הבריטיים והגיע לכפר אל-עלאמיין, 106 קילומטרים בלבד מאלכסנדריה, כמרחק בין באר-שבע לתל-אביב. משם הייתה הדרך לארץ-ישראל קצרה.
שנה לפני כן כבשו הנאצים את האי כרתים בפלישה המוצנחת הראשונה בהיסטוריה.
לכל מי שהסתכל במפה היה המצב ברור לגמרי. מצפון, ממערב ומדרום נעה המפלצת הנאצית לעבר ארץ-ישראל כדי להשמיד את המדינה היהודית שבדרך. האנטישמיות המטורפת של אדולף היטלר סימנה את היעד.
גם שליטינו הבריטיים חשבו כך. הם פינו את נשותיהם וילדיהם לעיראק. הם עצמם, כך אמרו השמועות, ישבו על המזוודות, מוכנים להימלט ברגע שתבוא הידיעה על פריצה גרמנית במצריים.
ארגון ההגנה עשה הכנות קדחתניות. כמו גיבורי מצדה לפני 1900 שנה, שהתאבדו בצוותא כדי שלא ליפול חיים לידי הרומאים, הלוחמים שלנו היו אמורים להתקבץ בהר-הכרמל כדי להילחם בפולשים ולמכור את חייהם ביוקר. אני, שזה עתה מלאו לי 19 שנה, חייתי בתל-אביב חסרת-המגן. ידענו שזה הסוף.
אבל בתום מלחמת-העולם וקריסת הרייך השלישי התפרסמו הרבה ספרים על מהלך הקרבות. הסתבר שהמשבר הנואש של אוקטובר 1942 היה קיים רק בדמיוננו.
לא רק שהפלישה המוצנחת בכרתים לא הייתה ניצחון מזהיר, בפועל היא הייתה כישלון מוחץ. אבידות הגרמנים היו כה חמורות עד שהיטלר פקד להימנע בעתיד מפעולות כאלה. (הבריטים לא ידעו זאת, ולקראת סוף המלחמה ערכו בהולנד פעולה מוצנחת משלהם, שהסתיימה באסון.)
הכוחות הגרמניים שהגיעו לקווקז היו מותשים לחלוטין ולא יכלו להתקדם דרומה. הם לא יכלו אף לחלום על ארץ-ישראל הרחוקה.
וחשובה מכל, מבחינתנו, הייתה העובדה שהגנרל רומל הגיע לאל-עלאמיין בטיפת-הבנזין האחרונה שלו. היטלר, שראה בכל ההרפתקה הצפון-אפריקאית סטייה מציר המאמץ העיקרי שלו – כיבוש רוסיה – סירב לבזבז עליה אף טיפה נוספת של הנוזל היקר. ארץ-ישראל עניינה אותו כקליפת השום. (גם אילו רצה, לא הייתה כל אפשרות להעביר את הדלק בים-התיכון. הבריטים הצליחו לפענח את הצופן של חיל-הים האיטלקי וידעו מראש על כל אוניה היוצאת מנמל איטלקי.)
מוסר ההשכל: גם בתוך משבר שנראה נואש, אסור לאבד תקווה, מפני שאיננו יודעים את כול העובדות.
אך אין צורך להסתכל 70 שנה אחורה. די במבט על אירועי הזמן האחרון.
האם האמין מישהו בישראל לפני שנה שהנוער האדיש שלנו, הנוער ש"לא שם דאם" על שום דבר, יקום לפתע בתנועת-מחאה חברתית אדירה? אילו אמר זאת מישהו שבוע לפני שזה קרה, היו צוחקים עליו.
מקרה דומה היה קורה למי שהיה מנבא בראשית השנה שעברה שהמצרים (דווקא הם מכל עמי תבל!) יתקוממו ויסלקו את הרודן שלהם. אביב ערבי? חה-חה-חה!
כשמזדמן לי להרצות בגרמניה, אני שואל תמיד: "האם מישהו מכם האמין, יום לפני שזה קרה, שיראה עוד בחייו את נפילתה של חומת-ברלין? אם כן, נא להרים את היד!" מעולם לא הורמה אף יד אחת.
והאירוע הגדול מכל, קריסת ברית-המועצות האדירה – מי צפה לכך? לא ארצות-הברית, בעלת שרותי-הביון העצומים, ולא "המוסד" המהולל, עם כל משתפי-הפעולה שלו בקרב יהודי ברית-המועצות.
הוא הדין לגבי המהפכה של האייתוללה חומייני באיראן, שסילקה את השאה.
זה נכון גם לגבי רוב האסונות מעשי-ידי-אדם, שאירעו בימי חיי – מהשואה ועד הירושימה.
מה זה מוכיח? לא כלום, מלבד העובדה שאי-אפשר לנבא מראש שום-דבר בוודאות. מאורעות היסטוריים הם מעשי ידי בני-אנוש. נכון, זה יכול לתת מקום לפסימיות, אבל גם לאופטימיות.
אנחנו יכולים למנוע אסונות. אנחנו יכולים לסלול את הדרך לעתיד יותר טוב. אבל לשם כך אנחנו זקוקים לנשים ולגברים המאמינים שאפשר לעשות זאת. אופטימיסטים. הרבה כאלה.
ביום-העצמאות ה-64 של מדינת-ישראל, המצב בכל רע. "שלום" הפך למילה גסה. רוב הישראלים אומרים: "השלום הוא דבר נהדר. הייתי משלם כל מחיר למען השלום. אבל למרבה הצער, השלום אינו אפשרי. הערבים לא יקבלו אותנו לעולם. לכן תימשך המלחמה לנצח."
זהו פסימיזם נוח מאוד, הפוטר אותנו מכל אשמה וגם מאפשר לנו שלא לעשות כלום.
"פיתרון שתי-המדינות", הפיתרון המציאותי היחידי, נסוג. בשטחים הפלסטיניים כבר קיים משטר של אפרטהייד, והוא פושט לתוך מדינת-ישראל עצמה. קמה והולכת מדינת-אפרטהייד בכל הארץ. בעוד כמה שנים ישלוט בה מיעוט יהודי על רוב ערבי.
אם יקרה נס ומדינת-ישראל תאלץ להעניק לפלסטינים זכויות-אזרח, המדינה היהודית בכל הארץ תהפוך למדינה ערבית בכל הארץ.
ארצות-הברית, בעלת-הברית האחרונה שנותרה לנו, שוקעת באיטיות ובהתמדה. למעצמה העולה, סין, אין זיכרונות מהשואה.
חוסר-השוויון החברתי משתולל בישראל יותר מאשר בכל ארץ מפותחת אחרת.
היסודות הדמוקרטיים של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" נסדקים והולכים. חבורה של פאשיסטים, שמצאו את מקומם בממשלה, צרה על בית-המשפט העליון. הכנסת הופכת לקריקטורה של פרלמנט. התקשורת הכתובה והאלקטרונית הופכת אט-אט לסניף של משרד התעמולה שאיננו קיים.
האם יכול המצב להיות יותר גרוע? בחיי הארוכים למדתי ששום מצב אינו כה רע, עד שאינו יכול להיות רע יותר. כשם ששום מנהיג הוא לא כל-כך רע, שהבא-אחריו לא יהיה יותר גרוע.
ואולם, יתכן מאוד שכוחות רבי-עוצמה, בלתי-נראים ובלתי-נשמעים, פועלים בסתר לשינוי המצב לטובה. זה דומה לסכר המוקם על נהר. מאחורי הסכר עולים המים אט-אט, מבלי להשמיע קול, מבלי שהדבר מורגש. פתאום פורצים המים את הסכר בקול גדול ומציפים את הארץ.
זה לא יקרה אם אנחנו לא נמלא את תפקידנו. מעשינו ומחדלינו הם חלק מהמצב. לא די לקוות ולהאמין. צריך לפעול ולעשות.
לשם כך יש אופטימיסטים.
אין תגובות »
קטגוריות: אורי אבנרי, דעות, כללי
פורסם ביום 28 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: אליקים העצני
עוד מעט יהרסו הבולדוזרים 5 בניינים ויגרשו משכונת האולפנה בבית-אל 30 משפחות שהשתכנו בתום לב בבתים שנבנו ע"י משרד השיכון. הן תושלכנה לרחוב, למרות שבית משפט מחוזי טרם הכריע בטענת מוכר השטח, שצצה אחר שנים, שהוא כביכול חילק את הקרקע ל-13 יורשים ומכר קרקע לא לו – או שמא "החלוקה" הזאת רק הומצאה תחת איום?
ליתר ביטחון פנה המוכר גם למסלול המהיר לסילוק מתנחלים, הבג"צ. מהיר, מפני שבג"צ אינו שומע ראיות וכאשר פרקליטות המדינה אינה מתנגדת לעתירה, פסק-דין הפינוי הוא אוטומטי. פרקליטות, שבגלל נטייה פוליטית או הוראות הדרג הפוליטי נוהגת כך, חורצת את דינם של המתנחלים, וכך היה באולפנה.
"א- דאולה מענא – " הממשלה איתנו", צעקו בתהלוכות האנטי-יישוביות בתקופת הבריטים. היום, הסיסמא הזאת עדיין פוגעת בהתיישבות היהודית, כאילו ה"דאולה" לא התחלפה מאז.
הכל נעשה, כמובן, תחת עקרון "שלטון החוק": "ייקוב הדין את שכונת האולפנה!"
אלא, שגם מלפני העיקרון הזה יש "שווים" ויש "שווים יותר", ופעמים אנשי החוק בעצמם מתפשרים על שלטון החוק, ומי שדורש למצות את הדין נגד המתנחלים דווקא, לפחות בל יהיה צבוע.
דוגמאות ? בבקשה.
בשלהי מלחמת השחרור נוכחתי במקרה בגירוש תושבי הכפר הערבי איקרית. ראיתים עולים על המשאיות ללא התנגדות בהאמינם להבטחה, שלאחר שבועיים יחזרו. הם לא שבו עד היום, למרות שהבג"ץ פסק שיש להחזירם. אנשי איקרית משוועים לשווא לשלטון החוק.
בנגב הקימו בדואים 60,000 (!) מבנים בלתי חוקיים. הממשלה מבקשת "להסדיר" את התיישבותם ומציעה שבמסגרת ההסדרה לא יאכפו צווי הריסה, ואפילו ירשו להקים מבנים ארעיים נוספים, עד להשלמת ההסדר. צאו וראו, כמה סבלנות יש לשלטון החוק אל הבדואים, וכמה קצר-רוח הוא כלפי מתנחלים יהודים!
לא כן, כשהמתנחלים עותרים בבג"צ להריסת בנייה ערבית בלתי חוקית. כאן, המדינה משיבה בשלילה מפני ש"בשל המחסור במשאבים ובכוח אדם נאלצים לקבוע סדרי עדיפויות באכיפת דיני התכנון והבנייה". הריסת בנייה ערבית, אפילו על אדמות יהודיות פרטיות בירושלים, היא בעדיפות נמוכה. הבתים עומדים עד היום.
ומתי "סדרי העדיפויות" מתהפכים והמשאבים וכוח האדם מצויים בשפע? להוציא יהודים מ"בית השלום" ומ"בית המכפלה" בחברון, כמובן!
עמותת "רגבים" עתרה לבג"צ לקבוע מועד לביצוע צו שניתן שנים לפני כן להריסת בתים "פלסטינים" בני 14 שנים. בג'ץ קיבל גם כאן את טענת "סדרי העדיפויות" וסרב לעתירה. לאחר מכן, במקרה הפוך של בנייה בלתי חוקית של מתנחלים, בג"צ שינה את טעמו והחליט שלמרות "סדרי העדיפויות" יש לקבוע "לוח זמנים" להריסה. ראו זאת אנשי "רגבים" וביקשו מבג"צ לקבוע "לוח זמנים" גם להריסת בתים ערביים. על כך השיבה הפרקליטות תשובה מקוממת במיוחד: נוכח החלטת הממשלה להקפיא את הבנייה היהודית, היא חייבת "למקד את משאביה באמצעי כפייה אלו.. בעדיפות גבוהה". כלומר: צווי הריסה נגד ערבים אינם נאכפים, כי אכיפה נגד יהודים קודמת.
משרד השיכון, בטעות, בנה שכונה בברקן שבשומרון על אדמה פרטית של יהודי. כאן, המדינה הציעה פיצויים כנהוג בישראל במקרים כאלה. היא לא חלמה לפנות את המשתכנים.
ובעיר חברון, רכוש היהודים שנרצחו או גורשו בפרעות תרפ"ט, העזוב והמוזנח, מוקנה לאפוטרופוס, כלומר לממשלת ישראל שאוסרת לעשות בו שימוש למען ההתיישבות היהודית. ועדת עררים צבאית ביקרה קשות את נהיגת ההפקר ברכוש הזה. מתנחלים, שנכנסו לשם, גורשו בכוח. היכן הזכות המקודשת של הקניין הפרטי כשהבעלים הם יהודים?!
על כן, ההילך, בעוברך ליד החורבות בשכונת האולפנה, זכור: כאן החריבו היהודים לעצמם לא רק את מקומות מושבותיהם, כי אם גם את חוקיהם ומשפטיהם.
אליקים העצני
אין תגובות »
קטגוריות: אליקים העצני, דעות, כללי
פורסם ביום 26 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
הנה זה ניתבשרנו מאמש כי חברת הגאז הלאומית המיצרית ביטלה באורח חד צדדי ובניגוד ללשון הסכם השלום בין שתי המדינות, את ההסכם לאספקת גאז מצרי למדינת ישראל.
נכתב על ידי: אהרון רול
הנה זה ניתבשרנו מאמש כי חברת הגאז הלאומית המיצרית ביטלה באורח חד צדדי ובניגוד ללשון הסכם השלום בין שתי המדינות, את ההסכם לאספקת גאז מצרי למדינת ישראל.
לאספקת הגאז המצרית עבורנו קיימות שתי פנים, מדינית ומסחרית. מהפן המדיני, כמובן שישראל העדיפה לקנות גאז מידי המצרים כאות ומופת לחיזוק ויציבות הסכם השלום עם מצרים. ההסכם שימש עילה חיובית בידי שתי המדינות לשמור על הסכם השלום ולו רק מטעמים אלו.
לגבי הפן המסחרי, איננו בקיאים במחירו האמיתי של הגאז אותו מספקים המצרים לישראל, אך הגיוני להניח כי הינו נמוך במקצת ממחירו בשוק העולמי שהרי חייבת היתה להיות סיבה מסחרית טובה מדוע תקנה ישראל גאז מהמצרים ולא תפנה לספקיות גאז עולמיות אחרות לנידרש לה במחיר השוק העולמי.
אלא ששני ארועים מרכזים שהתרחשו הקשורים זה בזה משנים את פני תמונת הכדאיות לכאן אם לשם.
"הסתיו הערבי" העלה קיצונים איסלמיסטים לשלטון בפרלמנט המצרי, כהכנה לתפיסת שלטון כוללת על שכנתנו מדרום. גם אם החונטה הצבאית השלטת כעת שם תחליט מטעמים שונים שלא לוותר על השלטון ולא להניח למצרים להתדרדר לקיצוניות איסלמיסטית הרי שגם אז ייאלץ הצבא להתחשב באורח שונה מהעבר במאוויהם של האיסלמיסטים אשר הפגינו את כוחם האלקטורלי, קרי – הקפאת הסכם השלום עם ישראל או אף ביטולו מכל וכל. סביר להניח כי במצב החדש שנוצר "השלום הקר" עם מצרים יהפוך ל"שלום קפוא".
הסתיו הערבי המאיים להפוך לחורף ערבי גרם לכאוס כלכלי במצרים. המדינה נימצאת על סף קריסה כלכלית עקב צניחת הכנסות מתעלת סואץ והפסקה למצער כוללת של תנועת התיירות הריווחית למצרים. המגזר העיסקי מדשדש במקום ואינו מסוגל לשמש תחליף הולם לחוסרי ההכנסה המסורתים. רזרבות המטבע הקשה המצרית, כך דווח, יכולים להספיק למצער למשך חודשיים נוספים ופירושו של דבר חוסר מסוגלות מצרית לקנות מזון לתושבים על כל ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והמדיניות הכרוכות בכך.
אם היה הסכם אספקת הגאז חשוב להכנסות מצרים בעת חתימת ההסכם לאספקתו, הרי שכעת התמלוגים מאספקתו לישראל מהווים נתון קריטי במאזן הכלכלי המצרי.
ומהעבר השני, בצידנו, ישראל נימצאה יושבת על מצבורי ענק של גאז ונפט אשר יבטיחו אספקתו לנו לעשרות שנים ארוכות, במחיר סביר ואף נוח. שדות הגאז נימצאים בתהליך פיתוח מואץ ואפשר כי בהעצמת מאמצי הפיתוח וזרוזם ניתן יהיה להחל ולספק גאז למדינת ישראל משדות אלו בתוך כשנה עד שנה ומחצה (תן וקח).
ישראל אמנם תלויה באספקת הגאז המצרי בנקודת זמן זו אך "לא אלמן ישראל". למשך תקופה מוגבלת יכולה ישראל לקנות גאז בשוק העולמי (עם קשיי הובלה גדולים יותר) או להשתמש בתחליפי גאז, אשר אמנם אקולוגית אינם רצויים, אך מכל מקום הינם מיועדים לתקופה מוגבלת (נפט ופחם).
חשוב להזכיר, משך קיום ההסכם עם מצרים, פוצץ צינור הגאז עד כה על ידי שליחי החמאס, הבדואים בסיני – 14 פעמים, כאשר הפסקות הזרמת הגאז עקב זאת נעו מימים ועד שבועות מדי כל פעם, בעוד שישראל נאלצת לפנות למקורות אנרגיה אחרים הצבורים בישראל או לקנותם במחיר חפוז בשוק העולמי. מצרים לא שיפתה את ישראל בעבור הנזקים שניגרמו לה עקב כך, גם אם לא התכוונו המצרים לחבל באספקת הגאז מהטעמים הכלכלים.
מכלל הנתונים העובדתים שהבאנו לעיל הרי שניראה כי מישהו במצרים עשה טעות עיסקית יקרה מאד. אלא שלא אך בעסקים עסקינן, ביטול החוזה עם מצרים אינו יכול היה להעשות בלא הקשר פוליטי. אמנם ראש ממשלתנו נתניהו עושה את המוטל עליו, ולא היינו מצפים ממנו לנהוג אחרת ובדין, ומנסה למזער את הנזק המדיני מביטול ההסכם בכך שגורס כי הביטול נובע כולו מההבט המסחרי. אלא אין זאת סביר כי הסכם כה חשוב לעת הזו למדיניות והכלכלה המצרית יוכל להתבטל ללא הסכמה במחדל או במעשה של השלטונות הפוליטים המצרים.
מאז פרוץ "הסתיו הערבי" לא עייפו גורמים במצרים לציין את "הקנוניה" שנערכה, תמורת שלמוני עתק, בין חברות ישראליות וחברת האנרגיה הלאומית המצרית תחת שלטון מובארק, לספק לישראל גאז במחירים הנמוכים משמעותית(?) ממחירו בשוק העולמי. עלינו לציין להוותנו כי דומה ולכאורה, המצרים אינם טועים בנקודה זו, נקודת השוחד. הביקורת הקשה שנמתחה איחדה את כל הקצוות הפוליטים המצרים ולאו דווקא האיסלמיסטים בלבד. במערכת המצרית שורר קונצנזוס כי יש לבטל את חוזה אספקת הגאז לישראל ולפתחו בתנאים אחרים. אך אין ספק כי קונצנזוס זה הוזן מרגשות פוליטים אנטי-ישראלים השוררים כיום במצרים. והנה את שאיוו לעצמם המצרים הם קיימו, אכן החוזה בוטל, אלא שהתזמון מבחינת המצרים הינו אומלל. דומה והמצרים פעלו מהבטן (הוא "הכבוד הערבי". המהווה אבן נגף בפני הערבים ויחסיהם עם העולם).
אמנם המצרים הקדימו מעט את המאוחר אך לא במדה היכולה לנזק רבות את ישראל. באחת הפכו המצרים את ישראל לגוף המכתיב מסחרית את תנאיו, המצרים שיחקו לידי ישראל.
המצרים כבר היכריזו בעקיפין כי יהיו מוכנים לחדש את אספקת הגאז אך בכפוף לחוזה בעל תנאים שונים ועיקר העיקרים, תחת מחיר שונה.
כל שעל ישראל לעשות כעת הוא לקבוע עם המצרים חוזה מוגבל בזמן למשך שנה אחת אשר יוארך באופן מדוד למשך חצאי שנה נוספים לפי רצון אחד מהצדדים. גם המחיר חייב יהיה להיות נמוך ממחיר הגאז בשוק העולמי שאם לא כן מדוע ישראל תקנה מהם גאז מכל וכל. מחירו של הגאז בשווקי העולם מכניסים את המצרים לסד תמחירי אשר אפשר וישפר במעט את מחיר הגאז הנימכר מהם מחדש לישראל אך במדה שאינה משמעותית. אם יסרבו המצרים לחתום על חוזה מוגבל בזמן כל שעל ישראל לומר להם, "זו זכותכם, נהגו כרצונכם, אך אנו פונים לשוק העלמי". כל אחד מאתנו כבר מכיר את המצב בו עובד המעונין לשפר תנאי העסקתו ניכנס מלא ביטחון בערכו למנהלו ודורש תוספת ולא…יעזוב. ואילו המנהל מצידו מעיף בו מבט אדיש ומפטיר: "בבקשה, הדלת פתוחה".
במהרה יבינו המצרים כי הכניסו עצמם לאשר מכונה לעיתים "מילכוד 22". הם יצרו, באשר לאספקת הגאז, נחיתות עיסקית ותזמונית למול ישראל בחוסר מחשבה מעורר השתאות. עבור ישראל אשר במוקדם אם במאוחר היתה עומדת בפני דילמה לא קטנה עם סיכוי נוסף להרעת יחסינו עם מצרים המעורערים בלאו הכי, מאחר שהיתה נאלצת ביוזמתה לבקש את ביטול ההסכם בתוך זמן קצוב עקב פתיחת אספקת הגאז הישראלי לחופינו, הרי שהמצרים פתרו לנו דילמה זו. על כך נאמר "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים".
אכן, אל לנו לשכוח את הפן המדיני לעיסקת הגאז כאמור לעיל, אלא שאנו ממילא צועדים לעבר "שלום איסלמיסטי קפוא" עם מצרים כך שחיסול ההסכם לא יהווה גורם משפיע משמעותי על עתיד יחסינו עם מצרים, הם רעים דיים.
כעת, קיים מצב בו תגיע ישראל למסקנה כי ראוי לה מבחינה מדינית להמשיך ולרכוש גאז מצרי במקביל לאספקת הגאז הישראלי. אלא שאז חייבים תנאי המשחק להשתנות. ישראל תהיה במעמד של מכתיב התנאים ומכאן היחסים עם מצרים ויכולה להעלות דרישות מדיניות אשר יתמכו במצבה הגאו-פוליטי והאסטרטגי עם המצרים בתמורה לחידוש ההסכם עמם, לאחר תחילת הזרמת הגאז הישראלי.
ובשולי אותו פיאסקו לעיל. הקורא יזכר כי יממה קודם להודעה המצרית בדבר ביטול ההסכם, צוטט שר החוץ ליברמן האומר כי "מצרים מהווה סכנה לישראל גדולה אף מאיראן". לאור הידוע כעת הרי ניראה כי ליברמן היה כבר מצוייד בידיעה מוקדמת אודות ביטול החוזה. חשוב להדגיש, לעיתים יש לשקול אי פרסום ידיעה או הגיגים מפאת חסיון וביטחון מקורות. ודי לחכימא ברמיזא.
ושוב, בשולי הפיאסקו. "הסתיו הערבי" הפך כל מהלך מדיני אזורי עכשווי להימור מסוכן מעין כמוהו המחייב שיקול מדוקדק, מקיף, איטי וסבלני. המזרח התיכון מקצין לכיוון האיסלמיסטי. למעט ישראל, אין בנמצא באזור הסובב אותנו ולו מדינה אחת אשר משטרה אינו מזדעזע ואינו יציב בצורה קיצונית. כל הסכם הנערך כיום עם הסובבים אותנו כמוהו כהטלת עתידנו על קרן הצבי. עלינו לכן לנסות ולתחזק יחסים תקינים עם כולם (אכן כן, גם עם מדינות ערב מסוימות) בלא שניגרר להתחיבויות חוזיות לעת הזו. לכל חסרי הסבלנות בנינו, הללו שלוחי הרשות הפלשתינית ונירצעי אובמה והאיחוד האירופי אשר מוחם קודח, עצביהם התרופפו וממשיכים להיות רופפים ואצים רצים להסגיר את נכסיה האסטרטגים של ישראל לידי אלו העמלים יומם וליל להשמידנו, תרגיעו, חכו לימים טובים יותר, לימים בהם העבים המדינים והבטחונים הכבדים יתפזרו ושמש התקוה לשלום אמת שוב תזרח בשמי המזרח התיכון. אלא שזאת אפשר שלא יקרה בימי חיינו.
אהרון רול
אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי
פורסם ביום 26 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: איתן קלינסקי
קריאה המגייסת הון אנושי עובד למחייתו לצאת ולהביע את דברו והתנגדותו הנחרצת לשליטת ההון, אנו מוצאים בדבריו של הנביא ישעיה בפרק ב' (8) – "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם".
זו קריאה להתגייס למאבק על דמותה של החברה, להיות חברה מושתתת על שוויון חברתי וחלוקה שווה של המשאב הלאומי היקר ביותר, הקרקע.
קריאה המגייסת את החברה העובדת להביע מחאה וסלידה מאצולת ממון , החיה על גבה של חברה עובדת , אנו מוצאים בקריאה של הנביא עמוס בפרק ד (1) – "שִמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן , אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן, הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים …".
לפנינו שתי קריאות מתריסות נגד מציאות מאופיינת בקוטביות חברתית ומחאה לנוכח העדר חלוקה שוויונית של המשאבים הלאומיים -החברתיים.
המחויבות העליונה היא לעבר האדם העובד
במציאות שלנו כיום, כשרווחת לה מציאות של עובדי קבלן במערכת יחסי עבודה במדינת ישראל כמציאות לגיטימית, המאפשרת העסקת רבבות שכירים ללא תנאים סוציאליים, ובמקרה הטוב תנאים סוציאליים מגומדים בעקבות השביתה האחרונה, תוך העדר ביטחון תעסוקתי לאדם עובד, ראוי שנאמץ גם את קריאתם של חכמי המשנה לצמצם את כוחו של המעסיק ולתת את עיקר הכוח לקהילה-לחברה
.
נאמץ את הגישה לפיה המחויבות העליונה היא לעבר האדם העובד, כדרישת המשנה במסכת בבא מציעה, פרק ז' משנה א' – "השוכר פועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו לא להשכים ולא להעריב – אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון – יזון". לפנינו איסור הלכתי מוחלט וברור בדבר הרעת תנאי עבודה של עובד. פגיעה בהסכמי עבודה זו פגיעה בצו הלכתי.
מי שאצה לו הדרך לבצע "רפורמה", שיש בה פגיעה בהישגי ציבור העובדים וזכויותיהם, שיקרא את האיסור המפורש לכך במשנה בבא מציעה , פרק ז' משנה א'. משנה המחייבת גם בין היתר מעסיק לתת ארוחה מזינה לכל עובד במהלך יום העבודה. חובה להקפיד לא להעסיק עובד מעל המותר על-פי חוקי העבודה, וכמובן לא לפגוע בהישגיו הסוציאליים. וזאת תוך החמרה רבה אם מדובר בתנאי עבודה, המקפחים עובד זר חסר כל הגנה.
פרשת "קדושים" בספר ויקרא מייחדת מקום מכובד לזכויות אדם עובד. זה מודגש בציוויי פרשה, הפורסת איפיוני קדושת החברה שלנו – "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר". (ויקרא י"ט ,13). פרשת "קדושים" מזהירה, שכל פגיעה בשכר אדם עובד ובזכויותיו הסוציאליות, או הלנת שכרו, כל אלה מהווים פגיעה קשה ברבדים של קדושת עם ישראל.
הרחבה לצו שקראנו בפרשת "קדושים" נמצא בספר דברים בפרשת "כִּי תֵּצֵא", פרק כ"ד (14-15) – "לֹא תַּעֲשׁוֹק שָׁכִיר … בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׁכָרוֹ …". ואם תהיה הפרה של הסדרי עבודה, פגיעה בזכויות העובד ובשכרו, על כך נקבע – "וְהָיָה בְּךָ חֵטְא".
הרמב"ם הגדיל לעשות בתביעה כלפי החברה היהודית לראות באדם העובד את הנכס היקר ביותר שיש לה כחברה. הרמב"ם תובע מכל מי שמעסיק שכיר במפעל שלו , שיתייחס אליו כמו שנדרש מ"כָּל הַקוֹנֶה עֶבֶד, שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ "כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ" וזאת תוך דרישה להשוות את תנאי העבודה של השכיר למעמד של האדון – "להשוות לו במאכל, במשקה … שנאמר: כי טוב לו עמדי, שלא תהיה אתה אוכל פת נקי והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש …" (הרמב"ם, הלכות עבדים, פרק א' הלכה ו').
חברות – המעסיקות עובדים בשכר מינימום ואף מתחת לו ומנפיקות שכר מנהלים מרקיע שחקים – עוברות עבירה הלכתית. פגיעה בהון האנושי היקר ביותר שיש לחברה מתקבל אצל הרמב"ם כעבירה הלכתית.
אני כמי שמסיבות בריאות לא אוכל כנראה להיות עם ציבור העובדים באחד במאי, אהיה אתו בלבי, כאשר אני יודע, שמסורת ישראל על מכמניה היפים תהיה שם בכל הדרה ויופיה, היא תאמר שם את דברה, היא תשמיע את הערצתה לאדם העובד, כמו שביטא הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י' הלכה י"ח, עליה ארחיב את הדיבור ברשימה הבאה.
אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, כללי
פורסם ביום 26 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: יצחק מאיר
לכדור רגל יש מגרש. אבל למגרש לפעמים אין כדור רגל. בועטים. אבל לאו דווקא בכדור. באים לשחק. אבל הכללים הם על תנאי. יש צופים. בנו להם יציעים כדי לצפות מהם על ספורט אסטטי המענג תמיד, כמו כל אסטטיקה, את הנפש. ואכן יש. אלימות. היא עלתה לדרגה של אסטטיקה המצטלמת מכל זווית של עדשות אמנות הלחימה. ויש רוח. מאיין היא נושבת?
לעיר על שפת הים יש חוף. אבל לחוף לפעמים אין עיר. רוחצים. אבל לאו דווקא כדי לצנן את העור הבוער בחמה. רוחצים כדי לממש להט. יש צופים. הכינו להם כסאות נח כדי לצפות מהם על אנשים ונשים, עוברים יפים בחול אל המים, משתכשכים נטולי דאגות בגלים, בונים עם ילדיהם ארמונות בחול, שמחים גם כשהמים הנסוגים סוחפים עימהם את האגדה שוב אל ים המציאות. זה אסטטי, וכמו כל אסטטיקה, זה מרגיע, זה מוציא את הנשמה הלאה ממתחים לנופש. לאו דווקא. לא קמים מכיסאות הנוח כשהחוף נעשה במה לאלימות. נשארים לשבת. לשטוף את העיניים. זה מעניין. בילוי. האלימות עולה לדרגה של אסטטיקה. היא מענגת. היא מצטלמת מכל זווית של עדשה שאינה יודעת בושה. ויש רוח. מאיין היא באה?
לתחנות השידור יש אולפן. אבל באולפן אין שידור. יש קולות. לא ידוע של מי. אין לנחש מה הם משמיעים, מה הם שומעים, מה הם רוצים. איש במיתרי קול רעהו. בליל מלחמת מילים חסרת פשרות. שיחות של חטוף ואכול את מיקרופון זולתך, מהר יותר, גבוה יותר, רהבתני יותר. מול המסכים יש צופים. הם יושבים כדי להרחיב עולמם בהסתכלות במחוזות רחוקים מהגיע, כדי להעשיר אוצר מחשבותיהם, כדי להתכנס התכנסות אסטטית סביב למוקד של מידע ובידור ויציאה לשעה מצמתי הלחצים של פרנסה וקידמה ושלום ומלחמה. אך מה שמגיח מן המרקע זאת אלימות. היא יפה. היא מצודדת. היא ספורט. היא כמו כדור הרגל בלי כדור. היא אלימות שנסקה לדרגה של אסטטיקה. היא ההצגה הטובה של הערב. היא השאו. היא אמנות. אמנות הלחימה בחיצי לשון, בחרבות פוגעניות, בריסוס נפצי קולות לכל עבר עד רדתה של התבונה. גלדיאטורים של צעקה בקולוסיאום השידור. ויש רוח. מאיין היא באה?
לבני אדם יש כבישים. אבל לכבישים אין בני אדם. במכוניות לא יושבים אבות ואימהות וילדים ועלמים ועלמות שלא יגיעו אל מחוז חפצם. יושבות בהם רק סטטיסטיקות. לא מי שיש לו שם ויש לו תקוות ויש לו אחריות ויש לו חובות ויש לו זכויות ויש לו עתיד ויש לו אוהבים. לא איש, לא אישה. יושב אחוז. שבר אחוז. מולו, מצדדיו, מאחוריו, במסלולו ושלא במסלולו, דוהרת האלימות בבוז לכל חוק, עיתים בהתעלמות מכל אחר המפריע לו מעצם נוכחותו הוא על הכביש, עיתים בשיכרות, עיתים במהירויות מרגשות המענגות מפני שהן חסרות חיבור אל חוקי הסיבה והמסובב, בצפירות, בחריקות, באצבע צרידה המונפת מן החלונות, וזה יפה, וזה אלים, ואלים זה אסטטי, וזה יופי של מיצוי נפלא של חוסר התחשבות בשום יצור עלי אדמות שאיננו אתה או את, זה הפקרות ההופכת את המוות לאמנות שיש לה כמו לכל אמנות מחיר. ויש רוח. מאין היא באה?
אומרים מן הכיבוש. טיעון החשוב כאלים המופרך מיד באלימות. אומרים מן הפוליטיקה המקדשת את פילוסופיית 'כל דאלים גבר' ומיד זוכה הניסיון האלים להסביר כך את שורשי האלימות להתקפת נגד אלימה לעילא. אומרים הפערים החברתיים שכרו טייקונים אלימים שאינם מחשיבים אלא את כוח ממונם באדמת המולדת הכנועה. עד שטיעון זה תובע לעצמו מעמד של נוסחה פותרת – כל, מפרקים אותו באלימות לגורמים ומוכיחים את העניים על שהם אשמים בעוניים ואת החד הוריים שהם נושאים בעוון חד הוריותם. אומרים מתחים בין החרדים החיים את ערכיהם הארכאיים לבין החילונים המתפלשים בניהיליזם מופגן והשיח האלים הזה מקומם ומתנקז לתוך ביבי ניכור והטחות אשמה ודיבורים בוטים על חופש העיסוק וחופש הדיבור וחופש הבעת הדעה וחופש ההפגנה העושים יחד עיסה אלימה אחת.
ועדיין אין יודע מאין באה הרוח. מאין היא חודרת לבתי הספר? מאין היא מפלת את חומות דרך הארץ למורה, למחנך, לזקן, לסמכות הדתית או האזרחית, המדעית היצירתית? מאין היא נושבת בעוצמה הרסנית ושוברת ועוקרת ומעיפה את גגות ערינו וכפרינו באוויר?
איני יודע אל נכון. היא אלימה יותר משעולה על הדעת. אולי היא באה מן הכפירה באמונה שיש לנו מחר משותף בארץ הזאת, מן החרדה פן מדינה אינה ערובה מספקת לתקווה, מן הפחד שמא שום דבר איננו ממשי יותר מן ההווה המיידי, שכל 'שלנו' הוא תמרון שלא נועד אלא לבטל כל 'שלי', שחוכמה שיש לה ערך היא חוכמת העורמה, ועורמה שיש לה סיכוי היא זו שכוחה במותניה.
אולי היא באה הרוח הרעה הזאת מערבות העיוורון. אתה פוקח עיניים. הארץ יפה. נס תחייתה הוא מן הפינות היפות בהיסטוריה. מסירות הנפש של בוניה ושומריה ונוטעי גנותיה באדמתה הצחיחה ויערותיה בטרשים היא מסירות נפש אצילה. חלום שיבת ציון שלה הוא מן הנאה בחלומות. אם מביטים אם מסתכלים. אם מפנימים מן האישונים המשתאים את היופי הזה. אבל אם העפעפיים נעולות. אם מה שממשמשים בידיים חשוב כאמין ובטוח יותר ממה שרואים, או אז הולכים אנחנו אל ערבות העיוורון והרוח הנושבת משם אל מגרשי חיינו היא רוח עוכרת רעה.
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, יצחק מאיר, כללי
פורסם ביום 26 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: גרשון אקשטיין
ראיתי כרבים אחרים במדיה התקשורתית את המראות הלא קלים, בהם סא"ל אייזנר, חובט ברובהו בפניו
של המפגין הדני.ואכן פרשה זו שמן הסתם תגווע בקרוב, הביכה את מדינת ישראל וכידוע בימינו נשק של הטרור והאנרכיסטים הם פחות נשק ואמצעי חבלה ויותר מצלמות ,מסרטות ומיקרופונים ,ומצב זה יש להניח ימשך ואף יגבר.
אך בראותי את התקרית בטלוויזיה בערוצים השונים,ראיתי שלא היה אף שוטר או איש מג"ב שהוא גם שוטר בשטח, התקרית התנהלה על ידי חיילים וקצינים של צה"ל בלבד.
אז נשאלת השאלה,היכן היה הפיקוד המשטרתי?,היכן היה המחוז המשטרתי, ש"י ,שהוקם בעקבות הטבח במערת המכפלה?,היכן היו פלוגות מג"ב הנמצאות בשטחים?,
ואחד הלקחים החשובים שיש להפנים הפעם , שבהפגנות כאלה בשטחים, תטפל אך ורק המשטרה או מג"ב ,גם אם הריבון בשטחים הוא צה"ל.
מוטב לנו כמדינה, שמראות כאלה בין אם מוצדקים ובין אם לא, ששוטרים יהיו בחזית, ולא צה"ל שתפקידו העיקרי זה הגנה על מדינת ישראל
גרשון אקשטיין,רעננה
אין תגובות »
קטגוריות: גרשון אקשטיין, דעות, כללי
פורסם ביום 26 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
התחזית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר
טלה
השבוע אתם חשים בצורך להתפרק מהמתחים שהצטברו בימים האחרונים. למועסקים: הרגשה של פספוס נוראי במידה ולא יצאתם לחופשה. זהירות מפני תאונות. התרגשות רבה עלולה לתקוף- תיהנו ממנה ואל תגזימו. תכננו את הטיול הקיץ הקרוב באופן שקול, כך שלא יחרוג מיכולתכם הכספית. אתם מוכנים לעשות הכול על מנת לדעת על גורלכם. אתגרו את אהבתכם- עמדו על שלכם.
שור
משהו בתחום הרומנטי עשוי להתפתח באופן החיובי. לכם הנשואים מצפה שבוע של כייף ואהבה –תחושו נפלא וכמאוהבים מחדש. הרווקים שביניכם ינועו מתוך תחושה של… לחבק את כל העולם. התחילו לחשוב על החיים ברצינות. היפתחו לרוחניות ובמקביל לחשוב על כוון מקצועי שונה וחדש. יתכנו מהלכים מפתיעים לטובה, מצד בן/ת הזוג בענייני חופש בחירה וילדים.
תאומים
מחשבות לעשות משהו דוחפות אתכם לנסות דרכים יצירתיות בתחום הרומנטי. מישהו יבשר לכם על מפגש חברים. בקרוב תדעו מי החבר/ה האמיתי/ת והנאמן/ה שלכם. באמצע השבוע תופתעו לטובה מתחום הקריירה. הפנויים יחפשו את הזיווג התעכב ויהיו מוכנים לפשרות קטנות אך לא גדולות..מידי. הנשים ירגישו את התקיעות בחייהן, אך הפעם יבקשו להציב תנאים חדשים בפני…בן הזוג.
סרטן
השבוע אתם יעילים בעבודה, לעומת זאת לחוצים בבית. נסו שלא לדרוך על יבלות ישנות. הידיעה הטובה בדבר קידום, תטשטש את הרושם שיעלה בשל חוסר הטאקט… שתגלו כלפי בני הבית. הזמן לתת את הדעת בנושאים הקשורים למשפט, ירושה ולזכויות המגיעים לכם. מי שמרגישים כתקועים במישור הרומנטי, זה הזמן היותר מתאים לפנות לייעוץ אישי מקצועי.
אריה
השבוע דומה לשבוע שעבר, כלומר- יעילים מאוד בעבודה וגורמים למריבות בבית. אולי יהיה כדאי לכם לצאת החוצה ולהתאוורר כי במידה ולא תעשו כן אתם עלולים לשלם את המחיר. אתם נתקפים בתחושת בדידות המעיקה על הלב והנשמה. אתם רוצים לבנות את הקשר הקיים, אבל גם הפעם אתם לא מסוגלים להצליח בכך. פנו לייעוץ. בריאותכם הפיזית טובה.
בתולה
אנשים שלא נוהגים להחמיא לכם, יעשו זאת בימים הקרובים. אל תמעיטו בערכה של מחמאה הבאה מן הלב. השקעות ישנות יתגלו כטובות ומועילות. מצב הרוח שלכם מגיע לשיא חדש. התרחקו מהימורים מוגזמים מידי, בכול תחום ועניין. הנשואים שבכם יזכו למעט נחת בחיק המשפחה הקרובה.
מאזניים
הנשואים: אתם ממשיכים לתת יותר מאשר אתם מקבלים בתחום הרומנטי- יתכנו וויכוחים ומריבות בלתי נשלטים, על כול נושא שיצוץ- כך סתם. הפנויים: השבוע תתחילו מערכת יחסים חדשה. ההצלחה צפויה להמשיך ולפעום בחייכם. אתם מושכים אש במנות גדולות…ובני המין השני יבחינו בכך. שינוי חשיבה בנוגע לבן/ת זוג יתקבל באהדה. הקריירה צועדת במקום- אתם זקוקים לקשרים.
עקרב
השבוע אתם רגשניים ולא רוצים להיות לבד. רגש לא מוסבר ידחף אתכם אל זרועות הרחמים של הסביבה הקרובה. נסו שלא לתת לזה שיקרה. חפשו את הקשרים הישנים והטובים, שהיו לכם. אלה שבתוך סבך רגשות ירגישו זאת בעוצמה יתרה. תקבלו הזמנה למסיבה, לחגיגה או לאירוע משפחתי ותממשו אותה. בשבוע הבא תחושו טוב יותר בנוגע לתחום שבינו לבינה.
קשת
אתם חסרי מנוחה. בניגוד לנינוחות שאפיינה אתכם בשבוע שעבר, אתם חשים שאתם צועדים במקום בנוגע לתעסוקה ולהכשרה. הרבה לא מסתדר לכם, בעיקר מבחינה רומנטית. אתם מרגישים באינטואיציה שלכם לגבי פרידה קרובה. מי שיכול ליזום מהלכים הקשורים לקשר חדש, או לרענון הישן, כדאי שיעשה זאת השבוע. לפרודים: יתכן וניתן יהיה להציל משהו. זה הזמן לפנות לייעוץ אישי.
גדי
השבוע אתם מאוד סובלניים ונינוחים. יש לכם המון זמן לחלק בין חבריכם הרבים. בעקבות זאת תקבלו יחס חם מכוונם. אנשים שיבואו אתכם במגע ייהנו מעוצמתכם 'הקולית' והמרגיעה. הפתעות נעימות הקשורות לבני המין השני בסוף השבוע ובראשון. מומלץ שלא להתחפר. צאו לבלות ולהשתתף באירועים משמחים. הימים הטובים יותר לבלות הם חמישי, מוצאי שבת וראשון.
דלי
אתם מתנדנדים בין אופטימיות ולבין פסימיות. יצבו את זווית ההסתכלות כלפי האהבה. כולם מוכנים לתת לכם יחס חם. הפנויים: לא להתייאש, בסוף השבוע תחזרו אל עצמכם. מרבית הזמן יוקדש לילדים או לאחיינים. כדאי לכם לשנות משהו הקשור למגורים. תחושה של אין אם מי לדבר עלולה ליפול על הזוגות הנשואים- הזמן לחפש עצה טובה דרך ייעוץ מקצועי.
דגים
השבוע אתם מאוד עקשניים ומתחפרים. אתם רוצים שיעזבו אתכם לנפשכם. היו הוגנים כלפי אלה שהרעיפו עליכם אהבה…אין לכם סיבה להיות מצוברחים. ריב פעוט יגיע לידי הבנה בראשית השבוע הבא. הזמן לפעול ביוזמה משותפת בנושא התעסוקה, על מנת לפרוץ את מעגלי חוסר המזל והכישלון. רומנטיקה: מישהו יבקש את חברתכם ויעשה זאת בדרך שתקשה עליכם את העמידה בפניו.
Copyright© 2012-Udi Berger
אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי
פורסם ביום 26 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
ארוע המכה" אשר ספג איש חו"ל, השמאל אנרכיסטי, אנטי יהודי ואנטי ישראל אשר הפגין באזור כביש 90 וספג כגמולו, אבחת קת רובהו של סמח"ט הביקעה, סא"ל שלום אייזנר, מציפה תופעה מטרידה אשר חייבת להדיר שינה מעיני כל יהודי וישראלי.
נכתב על ידי: אהרון רול
"ארוע המכה" אשר ספג איש חו"ל, השמאל אנרכיסטי, אנטי יהודי ואנטי ישראל אשר הפגין באזור כביש 90 וספג כגמולו, אבחת קת רובהו של סמח"ט הביקעה, סא"ל שלום אייזנר, מציפה תופעה מטרידה אשר חייבת להדיר שינה מעיני כל יהודי וישראלי.
לא, אין המדובר במכה עצמה שספג האנכיסט הפרובוקטור, הלה הרוויח את המכה ביושר וגם אם יקרקרו מנהיגינו השכם והערב עד שיכחילו פניהם כי נעשה כאן דבר פסול המחייב השעיית הקצין, הרי שעיון באלפי תגובונים ומאמרים משך היומים החולפים מלמד כי העם היושב בציון חכם מונים רבים ממנהיגיו ושוקל עניניו בהתאם למצבו הגאו-פוליטי המדיני לאשורו. והעם במשקלו המכריע תומך במעשהו של הקצין ובז לשרלטנות ואזלת היד של מנהיגיו משת"פי התקשורת, בכל האמור להתערבות זרה בענינינו.
כיום כבר ברור כי נערכה פרובוקציה כנגד חיילי צה"ל. ברי כי בכוונת האנרכיסטים תושבי חו"ל הפרובוקטורים היה לחסום את אחד מצירי התנועה הראשיים של מדינת ישראל הלוא הוא כביש מס' 90 , הם לא היו מפגינים תמימים כפי שניסו להציג עצמם . ברי כי התוקפנים היו הפרובוקטורים האנרכיסטים והם שפתחו באלימות קשה ראשונים. מספר דקות לפני "ארוע המכה" הונחת בידי הפרובוקטורים קרש עץ כבד על סא"ל שלום אייזנר ושבר שתי אצבעות בידו וחרץ את גבו. זו גם הסיבה לאופן המוזר משהו בו השתמש בנשקו סא"ל שלום להשיב מכה אחת אפים לתוקפו (כפי שהאמין כי הלה, האנרכיסט הדני הוא התוקף). כבר כעת ברי כי קלטת הוידאו "בושלה" משך יום תמים לפני שהוצגה לתקשורת כאשר הושמטו ממנה הקטעים המפלילים את הפרובוקטורים לפני "ארוע המכה" . ברי גם כי התקשורת הישראלית היתה מודעת היטב לענין "בישול" הקלטת ובכל זאת סכרה פיה בענין ושתפה פעולה בששון ובשמחה עם האנרכיסטים שוטמי ישראל, נגד ישראל.
אך התובנות העולות מהארוע הינן קשות, קשות מכדי לקבלן.
צה"ל, אשר הפך בצמרתו מותווה פוליטקת שמאל קיצוני, אינו מגבה חייליו ומפקדיו אשר אינם ניתפסים כשייכים לאנ"ש. צה"ל מפקיר ביודעין ובכוונת מכוון פצועים בשטח. שלא תהיה אי הבנה, חיילינו לא יעלו בדעתם להפקיר חבריהם בשטח, המדובר הוא בקצונה הבכירה מרמות תתי-האלופים ול"גהנומה", הללו הם המפקירים. תגובת צמרת צה"ל וצמרת המדינה להכפשתו בתקשורת של קצין בצבא, ללא בדיקה וחקירה נאותה, הינה שערוריה בקנה מידה לאומי. כבר עברנו את "מדחת יוסף" ואת "יואב גלאנט" וכעת מה? כעת סא"ל שלום אייזנר?
יותר ויותר מתקבל הרושם כי קיימת יד פוליטית מכוונת שקועת אג'נדת שמאל קיצוני בצמרת צה:"ל ובעיקר בדרג מפקדי האוגדות, הפיקודים והמטכ"ל המכוונים ל"טהר" את הצבא מקצינים מוכשרים "מדי", לוחמנים, ימנים שומו שמים (ואלו "הימנים" הרי הם אשר יושיעו בסופו של יום את עם ישראל מאבדון) ולהותיר הצבא עם אשפה פוליטית בינונית בכישוריה הצבאיים בדרגים הבכירים. ברוכים הבאים למקארתים נוסח צה"ל.
מזה שנים כי צה"ל התמסר כל כולו למערכת המשפט ולגחמותיה הנטויות שמאל קיצוני ואף אנרכיסטי. ידועה האמרה "כל חייל נושא בתרמילו את שרביט המרשל" ואנו נוסיף…."כל חייל חייב לשאת בתרמילו צוות משפטנים ואל לו לעשות צעד בלעדיהם". חיילינו סורסו על ידי מערכת משפטית פוליטית ובכוונה תחילה על מנת לחתוך ביכולתו, במוטיבציה שלו וזאת על מנת לכפות על מדינת ישראל כניעה לגחמות אויבינו הערבים. חיילינו אינם בוחנים יותר את האויב קדימה, הם בוחנים את האויב המשפטני מעבר לכתפיהם, אחורה. לא המפקדים המוכשרים מנהלים את צבאנו אלא צוותי צילום טלביזיה ועיתונאים הששים לכל בדל הכפשה שיכולים לסחוט כנגד חיילינו בעוד כל הפעילות הבזויה הזו ניתמכת ומגובה כל כולה על ידי פיקוד הצבא הפוליטי. צה"ל אינו בעשתונותיו ויש להחזירו לשם ומהר.
עיון באלפי מסרונים וכתבות בנושא מאז אמש מורה על מגמה מפחידה. כלל, כל-מכל-כל של אנשי השמאל המגיבים מחייבים העמדתו של סא"ל אייזנר לדין וסילוקו מהצבא. אנשי הימין המגיבים נחלקים סדעותיהם. ישנם הרואים בחומרה "מעשה המכה", וישנם התומכים במעשהו של סא"ל אייזנר וישנם אלו הפוסחים על הסעיפים דהיינו, התנהלות נורמלית של אנשים נורמלים העומדים בפני מקרה מעין זה. אלא שהתובנה העולה מכל זאת הינה כאמור מפחידה, כזו אשר תמיד שכנה בנינו ואנו התעלמנו ממנה מאחר שהתקשינו לעכל את התמונה המצרפית.
החלוקה המחנאית מלמדת כי אנשי השמאל בנינו "מחווטים" (הארד-ווייר) בדעותיהם, אינם מסוגלים למחשבה עצמאית פלורליסטית, אינם מסוגלים לפתיחות רעיונית, כאלו המכונים גם "ראשי עץ" . ומדוע הדבר כה מטריד? משום שמאשש את הניצפה כי האימרה ש"העובדות אינן יכולות לבלבם" מחזיקה הרבה מים, ים שלם. אם תמהנו הכיצד למרות 1700 נירצחינו עקב הסכם אוסלו האסוני. גרוש גוש קטיף, עליית החמאס וריקוט ארך שנים של אזור הדרום, פינוי לבנון הנילעג ותוצאתו האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה…ועדיין לאחר כל אלו השמאל הישראלי (כל השמאל, לא רק הקיצונים האנרכיסטים בו), מסרב לקבל עובדות כהוויתם וממשיך להשליך עצמו לתהום של "שטחים תמורת שלום (מלחמה)", הריהי התשובה. ובכך, בעיית השמאל הישראלי אינה אך בעייתו, זו בעיית כל עם ישראל. האטימות המחשבתית הזו פירושה פתולוגי, לא פחות.
ואכן מדענים באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה פרסמו ממצאיהם בשנת 2010 המורים כי שמאלנות הינה מוטציה גנטית בקרב בני אנוש. החוקרים קראו לכך "התכונה האוניברסלית-הליברלית" אך ציינו גם כי תכונה זו מצויה בעיקרה בתנועות השמאל.
הגיוני לכן לחשוב כי דעות, כל דעה בכל נושא, המושמעות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית הינן אמנם לגיטימיות להלל מהפן הדמוקרטי אך אינן לגיטימיות מהפן הציבורי. וכי הכיצד נוכל להאזין או חס וחלילה לקבל דעות "מחווטות", חד צדדיות, תמיד מוטות פוליטיות, תמיד כאיש אחד כנגד נושא כלשהו ולעולם לא דעות בעלות גוונים פלורליסטים, הכיצד אדם מן היישוב יכול להאזין ולקבל דעות מקובעות מעין אלו? הכיצד זה נוכל לבור התבן מן הבר ולהבחין בין דעה לגיטימית הגיונית לדעה שאינה לגיטימית בקרב השמאל עקב היותה מקובעת פוליטית כפי שניזכר לעיל?
התקשורת פתחה ב"תפירת החליפה סביב הכפתור". אתמול כלל תקשורת השמאל הכפישה הקצין אייזנר ללא כל ביסוס מאחר שהפרטים האופפים המקרה הרי כלל לא היו ידועים. אלא שהתקשורת הוסיפה חטא על פשע בכך שהיום עסקה בקרב מאסף לטשטש דעת הקוראים והצופים להאמין בגרסת הכתבים ללא שהביאו את הטענות שכנגד באופן שלם, כעת כאשר פרטים רבים לזכותו של הקצין שוחררו לפרסום. למעשה העלימה התקשורת מעין הציבור את העובדות התומכות בגירסת הקצין והציגו חזור והצג בנוסח שטיפת מח את קלטת הוידאו "המבושלת" והחסרה וזאת על מנת לכסות על כישלונות כתביה בדיווח הפרשה.
קשה גם להשתחרר מן הרושם כי תקשורת השמאל הישראלית נקטה בדרך של "נבואה המגשימה עצמה" דהיינו שתלה, היתסיסה גורמים שונים לקבל את דעתה המקדמית (כולל "גיבורי" האנרכיסטים) ואחר כך פרסמה זאת כדעה עצמאית של אותם הגורמים. אל לנו לתמוה בענין זה, התקשורת הישראלית נוהגת כך באורח קבע, מעשה יום ביומו, באשר לעיתונות חוץ דהיינו, מזינה אותה בנקודת השקפתה ולאחר מכן מפרסמת את "דעת" עיתונות החוץ כדעה עצמאית "בילתי תלויה" של אויבי ישראל הרבים מספור ("רבים מספור" באדיבות התקשורת הישראלית כאמור).
אין ספק כי כל המעורבים בפרשה למעט סא"ל אייזנר ניתפסו בפרשה זו וידיהם אדומות דהיינו: צמרת המדינה, צמרת צה"ל, התקשורת, גוש השמאל, כולם ניתפסו בעליבותם, שרלטנותם, קלקלתם, אפסותם ורכיכותם.
ולאחר כל הנאמר לעיל ראוי להוסיף כי היינו מצפים מסא"ל שלום אייזנר לשלוט בעצמו ולא להיכנע לפרובוקציה הלעומתית האנרכיסטית. הוא כשל בכך, אלא שלא לנו, ממעמקי הכורסא הנוחה בביתנו למול מסך הטלביזיה (המתעתע) לשפוט אותו, באשר "לא היגענו למקומו". רק בדיקה אובייקטיבית, בילתי תלויה (ואנו מציינים זאת ולא ביכדי…אלוף הפיקוד ניצן אלון השנוי במחלוקת עמוקה הוא הממונה על הבדיקה והוא המככב רבות במאמרינו כאיש מאנשי השמאל הקיצוני בצמרת צה"ל), יכולה לשפוך אור על שארע ועל כולנו להמתין בסבלנות לתוצאותיה.
יחד עם זאת מקנן בנו חשש עמוק כי סא"ל שלום אייזנר יהיה "השה לעולה", "הש.ג." אשר מתעטפי השמיכות בצמרת הצבא יעלוהו לעולה.
מאידך-גיסא, סילוקו משורות הצבא של קצין כה נאמן, מוערך ורב זכויות העושה ימים כלילות בהגנה על כולנו עקב ארוע זה, יהווה ליקוי מאורות לצה"ל ולמדינת ישראל, כמוהו כהנפת דגל שחור מעל כולנו. ימים יגידו אם יכולים אנו לסמוך על שיקול דעתם חסר הפניות (לכאורה) של מפקדי צה"ל. הארועים עד עתה, אינם מבשרים טובות בכך.
אהרון רול
אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי
פורסם ביום 21 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: יצחק מאיר
באין חוקה בישראל הקובעת את גדרי המותר והאסור על כל כנסת ועל כל ממשלה, מחייבת הדמוקרטיה את הכנסת ואת הממשלה לרסן את כוחן ריסון מרצון בל תפגענה חלילה בזכויות האדם בכלל ובזכויות המיעוט בפרט. תוקפו של בית המשפט העליון אינו מספיק. הפולמוס המתמיד בין הטוענים לעליונות הגוף המייצג את העם על בית המשפט המייצג את החוק, מאיים לא אחת ליטול מן המשפט את היכולת להיות המגן האחרון של האזרח מול השלטון.
ההצעה האחרונה שגובשה בבית מדרשו של הנאמן היום על ענייני המשפט בישראל, היא חלק בפולמוס הזה ונועדה להכריע אותו. התחבולה בה היא עושה מלחמה שקופה. מחד היא נותנת סוף סוף גושפנקא של לגיטימיות לזכותו של בית המשפט העליון לבטל חוק אנטי חוקתי ברוחו שנתקבל ברוב בכנסת. היא אומרת מפורשות כי עיקרון עליונותו של החוק היא הלכה שנפסקה כדין על ידי הכנסת עצמה. אך בה בעת היא קובעת כי אם ששים וחמישה ח"כים מתוך מאה ועשרים יצביעו לעקוף את בית המשפט העליון, תעוכב פסיקתו לחמש שנים, ולאחר נכן יוכלו להאריכה שוב באותו רוב.המשמעות היא כי לא הכנסת רשאית לגבור על המשפט, אלא הממשלה.
מספר המזל הקואליציוני הוא ששים. שישים וחמש הוא תוספת זוטא של חמישה נבחרים, הנדרשים בשעת הקמת הממשלה להבטיח את שרידותה. אומרים כנסת. מתכוונים לממשלה. אומרים נבחרי העם. אומרים קואליציה. אומרים הכנסת רבונית. מתכוונים כולה חוץ מאשר כל חבריה שאינם תומכי ממשלה. זאת מציאות אנטי דמוקראטית. זאת אריתמטיקה היוצרת גיאומטריה פסולה. ממשלה הנשענת היום על קואליציה בה יש יותר מששים חברי כנסת, תעביר בהליכה את הצעת החוק שרקח שר המשפטים. היא תקבע בכך שהממשלה קובעת באמצעות הרוב שלה בכנסת לאיזה חוק הנועד להגן על זכויות האדם היא כפופה.
אין על כן כל ספק, כי חרף העובדה שמשרד המשפטים מפיץ את טיוטת הצעת החוק בטרם יעלה להצבעה ראשונה או שנייה או שלישית או אפילו רביעית אילו אפשר היה כבר, כדי להאזין לציבור ולהתרשם מדעותיו, יכול החוק להגיע כמתכונתו להצבעה. יתכן כי בעולם בו מעריצים את העורמה ואת התחבולה, יוציא מי שיוציא את עז השישים וחמש מן החוק כדי להחזיר אל תוכו את השבעים שהיו נאמנים על שר המשפטים לפני שנים אחדות. יתכן על כן כי הציעו מלכתחילה מינימום לקוי כדי שמינימום הגון יותר יתקבל בסופו של דבר וייחקק. אבל יתכן גם ייתכן כי אין כאן שום עורמה אלא ניצול בוטה, ישיר וחסר בושה של הכוח שיש עתה ביד הממשלה.
ספק אם יכולים לבלום זאת באקלים בו הממשלה מאוהבת כל כך בכוחה הפרלמנטארי כפי שהוכח לא אחת לאחרונה. על כן ראוי להיאבק על עיקרון עליונות המשפט באמצעות תוספת הצעה לטיוטא הממשלתית: רוצים שישים וחמישה, מקבלים "אנדר פרוטסט", תוך מחאה, אולם בתנאי כי החוק יאמץ סעיף האוסר להטיל משמעת קואליציונית בהצבעה על החוק המוצע. ההגיון בתוספת הזאת הוא ברור. גם בקרב הח"כים המכהנים בקואליציה יש בעלי דעות מגוונות. יש חירות המחשבה האישית העצמית. יש נציגי הרוב המאמינים כי ההגנה על המיעוט היא חלק מהגדרת תפקידם כמייצגי הרוב. דמוקרטים, בלב ובנפש. בסוגיות הרבה הם חולקים על הרוב והרוב כופה עליהם משמעת והם מצביעים איתו מאין ברירה פרלמנטארית אחרת, כשהמרד במשמעת הזאת אינו אלטרנטיבה.
בחוק הנדון, מחייבת ההגינות לאסור בחוק הפעלת מכשיר המשמעת הקואליציונית. הרי יום אחד תהייה אולי חוקה בישראל. אם החוק המוצע היום יעבור תוך שימוש במשמעת הקואליציונית ייווצר ללא שום ספק תקדים העלול לבטל סעיף בחוקה לאחר שהתקבלה ברוב פרלמנטארי המשקף בעצם את הממשלה בלבד. היום צריכים חברי הכנסת להגן על החוקה שאינה קיימת עוד כפי שהם צריכים להגן על בית המשפט הקיים. נדרשת מהם בסוגיות אלה אחריות פרלמנטארית אישית.
על כן, רצוי עד למאוד להציע לממשלה להסכים להגדלת מספר הח"כים המוסמכים בחוק לעקוף פסיקת בג"ץ כדי שיהיה ברור מעבר לכל ספק סביר כי בתוך המספר הזה מיוצגת גם האופוזיציה. אך אם הממשלה תדחה זאת ותעמוד על דעת הצעת שר המשפטים, תסכים נא על פי רוחה ועל פי זהותה של המחשבה הדמוקרטית לכלול את הסעיף של איסור הטלת משמעת קואליציונית על החוק המוצע. היא תגלה בכך רוחב דעת, הרבה יותר מרוחב לב.
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, יצחק מאיר, כללי
פורסם ביום 21 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
נכתב על ידי: איתן קלינסקי
משרד החינוך משלב את עובדי ההוראה , המועסקים על ידי חברת "מרמנת" במערכת השעות הבית ספרית במהלך יום הלימודים .
אנו עדים לתופעה , שמנהל בית הספר משלב במערכת השעות מורה , שנשלח לכיתה של ארבעים תלמיד . חברת "מרמנת" מגדירה את המורה , ששולב על ידי מנהל בית הספר , העובד במסגרת "תוכנית קרב" רק כמדריך.
ההגדרה של מדריך באופן טבעי יוצרת אקלים של סטאטוס נמוך יותר של המועסק , הנתפס כבעל כישורים נמוכים יותר מזה של מורה המועסק ישירות על ידי משרד החינוך . כך באמצעות הגדרה גורפת וחסרת בסיס של כל המועסקים בסטאטוס של מדריך , מוכיחה חברת "מרמנת" שהיא יצרה מצג שווא של הגדרה הנובע מטריקים של תאוות בצע חסרת מעצורים .
על ידי הגדרת המועסק רק כמדריך שואבת חברת "מרמנת" את החוצפה לתת פירורי שכר מעליב לאדם , שהיא מעסיקה , כשהוא מוצג בפני תלמידיו כמורה לכל דבר .
אם נכונה הטענה של חברת "מרמנת" שהיא מעסיקה מדריכים ולא מורים , הרי לפנינו מפגע חינוכי בדמות חברת ספסרי כוח אדם , השולחת לילדי ישראל 4.500 עובדים חסרי הכשרה.
מסתבר, שחברת הָעֲבָדִים "מרמנת" משתמשת בתואר מדריך , תואר פחות ערך לעומת מורה , רק כתכסיס להונאת שכר . במציאות נכון שישנם מדריכים חסרי הכשרה , אבל ישנו ציבור גדול של מועסקים על ידי "מרמנת" בעלי תואר אקדמי ראשון ואף שני . ישנם גם בעלי תעודת הוראה . אך כולם מוגדרים כמדריכים , שנאלצים לקבל את תכתיבי שכר לפי שעת הוראה בפועל , וכארבעה חודשים ללא שכר ….והתנאים הסוציאליים של מורים בפועל הם רק בחזקת חלום.
ההתקשרות בין משרד החינוך וחברת "מרמנת" יצרו שני מישורים של מפגעים : מפגע חינוכי לימודי ומפגע חברתי בלתי נסבל.
המפגע הראשון הוא חינוכי לימודי. לא ייתכן שאדם ללא תואר אקדמי יעמוד בפני ציבור תלמידים בכתות . בכיתה הוא מופיע כמורה , אך המעסיק רואה בו מדריך .
המפגע השני הוא חברתי , המתבטא בתנאי ההעסקה . חברת "מרמנת" מכלילה את כולם בתואר מדריך רק כדי ליצור מצג שווא המצדיק מתן שכר רעב לציבור גדול של מועסקים בעלי הכשרה אקדמית .
צורת העסקה פוגענית זו היא למעשה שילוב של עצימת עיניים של משרד החינוך והסכמה בשתיקה של הסתדרות המורים . 4500 עובדי תוכנית קרב המועסקים באמצעות "מרמנת" חייבים להתארגן.
כמי שעבד עשרות שנים במערכת החינוך , אני מאחל הצלחה לציבור עובדי "תוכנית קרב" במאבק הצודק לשכר ראוי לאדם עובד ועשית סוף לתופעה המזוויעה , שמורה עובד בתנאי שכר משפילים וחברות כוח אדם , חברות עֲבָדִים , גורפות סכומי עתק מהקופה הציבורית .
איתן קלינסקי
אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, כללי
פורסם ביום 21 באפריל, 2012 מאת אלכס לוין
התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר
טלה
הכוכבים מחזירים אתכם לשגרת העשייה. החששות נעלמים בנוגע: לעבודה, קידום עסקים ולימודים. קצת בלבול בשטח הרגשי בנוגע לבני משפחה- בעקבות הזמנה לאירוע חשוב, אבל בסך הכול אתם חשים בטוב. חברים יעזרו לכם להתמודד עם בעיה רגשית ישנה. האומנים והיוצרים שבכם: חפשו פרצה על מנת להוציא רעיונות אל האור. המרגישים בבלבול ובאי יכולת לפתור בעיות מוזמנים להתקשר.
שור
אתם חוזרים להשפעה כוכבית טובה ומיטיבה. בעקבות זאת דברים יסתדרו לכם במישורים שונים ומגוונים. צאו מההסתגרות שאפיינה אתכם בחודש שעבר. חפשו עזרה מחברים אמינים ודלגו על בעיות 'אגו' שתקעו אתכם יותר מדי זמן. גם הפעם אתם נדרשים ליוזמה ולחשיבה אופטימית זהירה. קחו את החיים בקלות והם יחייכו אליכם. צלצלו לחברים ובני משפחה שהשארתם מאחור.
תאומים
הביקור האחרון והנסיעה שיצאה לדרך, שיחררו אצלכם את הלחצים מהחודש החולף. עדין אתם קצת מבולבלים בהקשריי תעסוקה, אבל השבוע תזכו להפתעה. שמרו על הזוגיות שלכם מפני זרים. מישהו ינסה לנסות אתכם בנוגע לאהבתכם. הזמן לחפש את עצמכם על ידי עיסוק באמנות ובהתחברות אל הטבע. אתם עדין לא מסוגלים להחליט לאן לנסוע ובמה לבחור מבחינת מגמת לימוד.
סרטן
לרווקים ולפנויים: השבוע צפויה לכם חוויה רומנטית, מלאה מסתורין והנאה- אבל גם לא הכי בהירה. יחמיאו לכם לגבי הופעתכם החיצונית ולגבי קסמכם האישי. הנשואים שבכם, מחויבים לנצל את הפתיחות של ההדדית לטובתם. בשורה משמחת מכוון הילדים או המשפחה תפצה על מצוקות נסתרות וכואבות. הגבירו את המודעות לתקיעות הרגשית שעצרה אתכם במשך שנים. פנו לייעוץ.
אריה
שבוע מוצלח נפרש בפניכם. השמיים נראים פתוחים ורחבים- כהשתקפות נשמתכם המייחלת לשינוי. אתם רציניים ביחס לכוונתכם לעבוד ולהתקדם בחיים. הרגעים היפים חוזרים למעונכם וזה מלווה: בהומור, יוזמה, ביצירת קשרים רומנטיים חדשים. צאו אל הטבע. צמצמו את זמן הצפייה בטלוויזיה, העיסוק באינטרנט ובשיחות הטלפון המתישות. רשמו מה אתם רוצים לעשות בעתיד ומה השאיפות שלכם.
בתולה
לנמרצים ולשאפתנים שביניכם: השבוע הינכם צפויים לקצור יבול של התקדמות במישוריי: העסקים, העבודה והלימוד, אלה המהססים עלולים לפספס הזדמנויות פז. הזמן להחליט לקחת את ענייני האהבה ברצינות. פנו למקורות אשר יוכלו למצוא לכם את הזיווג. הנשואים שבכם יקדמו את הדו שיח ביניהם. התקועים במקום חייבים לחפש את הסיבה האמיתית לצעידתם במקום – פנו לייעוץ אישי.
מאזניים
הפתעות הקשורות לחברים וידידים יקדמו את פניכם בסוף השבוע. החוויות שצברתם לאחרונה מחזירות לכם את הצבע ללחיים. חפשו באינטרנט אחר: אהבה, כווני הכשרה ותעסוקה. חפשו פרצה בתחום הקריירה וההכשרה. אתם צפויים למצוא דרכים לחזור אל האהבה הישנה. מעגליי הידידים והחברים יתרחב. כדאי שלא לשכוח לסיים את העבודות הקשורות לבית ולסידורים דחופים אותם דחיתם.
עקרב
שבוע די מוצלח מחכה לכם. מרבית הזמן יוקדש לטיפוח יחסיי רעות ואהבה דרך האינטרנט או דרך טלפונים. הזדמנות פז למצוא זיווג לרווקים, הנשואים יחפשו את הדרך ליצור ביניהם קירבה מחודשת. הקידום המקצועי מתעכב. אתם מרגישים כפחות יודעים על עצמכם ועל הדרכים להגשים את החלומות הישנים. המרגישים כתקועים במקום צריכים לבדוק ולפשפש בתוכם ולגלות את הסיבות לכך.
קשת
השעמום שתקף אתכם לפני כשבוע פג והיוזמה תופסת את מקומו. האנרגיות חוזרות לשכון בכם. הרגעים היפים קשורים לחברים וותיקים ולחיפושים אחר הקידום הבא. הקפידו לתרום מעצמכם לאחרים. יתכן ותעסקו בחובות ישנים ובדרך לפתור בעיה קשה זו. גם השבוע לא תפטרו מהכעסים הישנים כנגד בן/ת הזוג- הזמן לברר עם עצמכם מדוע זה קורה לכם.
גדי
אתם משתחררים מחלק גדול של המועקות. המועסקים יתוגמלו מעמל כפם, ומחוסרי העבודה ימצאו את מבוקשם. סוף השבוע יהיה בסימן של כוונות רוחניות ובעזרה לאחרים. תווך של אנשים טובים יביא לקיצה של תקופת רוגז ומלחמה. הזמן ללימוד עצמי דרך ספרים ואינטרנט. הנשואים שבכם: סומק השמחה יחזור ללחיים. למרגישים כתקועים וכמסורבלים, הזמן לפנות לאנשים שיכולו לחלץ אותם מהבעיות.
דלי
הבילוי האחרון והאירוח המוצלח, יוצרים בכם את הדחף לחיות ולהכיר את החיים מהצד השונה והפתוח. לפנויים: הזמן לחפש את האהבה המחכה לכם מעבר לפינה. הנשואים ירגישו כתקועים וכבעלי רצון להיות מחוזרים. שימו את היד על דופק האהוב על מנת לבדוק את רחשי הלב ומצוקותיו. וויכוחים על עוולות העבר פורצים מעת לעת. הזמן לחפש ייעוץ זוגי מקיף.
דגים
לבעלי האינטואיציה והיכולות הנסתרות: הכוון הרוחני נפתח בפניכם מחדש. ענייני כספים מטרידים אתכם בנוגע למגורים ולחובות ישנים, אבל אתם מסתדרים בעזרת האמונה הפנימית החזקה בגורל. הזדמנויות למצוא כווני עיסוק והכשרה חדשים, לאלה שיחפשו ויפעלו בעקשנות. הפנויים: התחלות חדשות מעוררים בכם את הגעגוע הרגשי למה שהיה לכם בעבר. תקועים? זה הזמן לפנות לייעוץ בכול השטחים.
Copyright© 2012-Udi Berger
אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי
