ישראל

מקורותיה של תרבות "התקינות הפוליטית" הישראלית פנים רבות לה אך אנו נתרכז כעת באחד המעינות המורעלים הראשיים המדריכם רבים ורעים במקומותינו לשקר ולהונות הציבור במצח נחושה ועל פניו למצער ללא מורא "שילטון החוק" המתעתע שהרי מקורות אלו הם הם החוק לטעמם.

נכתב על ידי: אהרון רול

מקורותיה של תרבות "התקינות הפוליטית" הישראלית פנים רבות לה אך אנו נתרכז כעת באחד המעינות המורעלים הראשיים המדריכם רבים ורעים במקומותינו לשקר ולהונות הציבור במצח נחושה ועל פניו למצער ללא מורא "שילטון החוק" המתעתע שהרי מקורות אלו הם הם החוק לטעמם.

המדובר הוא ב"שלטון החוק" היוצר "שילוש" בילתי קדוש עם התקשורת, משטרת ישראל ובית המשפט העליון.  לצורך הענין אין זה חשוב מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, האם תרבות השקר הצועדת יד ביד עם תרבות "התקינות הפוליטית" החלה בפרקליטות או בבית המשפט העליון, האם ההיזון החוזר השיקרי החל מלמעלה או מלמטה, עובדתית, תרבות השקר ניתקבעה ומכרסמת כל חלקה טובה במקומותינו.  תרבות קלוקלת זו בהחלט בעלת פוטנציאל להביא עלינו חורבננו.  וה-ראיה קיבעון השקר בפרקליטות בסגנון סטליניסטי בולשביקי אנטי דמוקרטי מובהק אשר לפיו קיימת הנחיה מהרסת המרקם המברתי לפיה מתלוננות הטרדה מינית ואונס אשר נימצאו משקרות בעליל (כ- 50% מהתלונות) תהינה פטורות מהעמדה לדין באופן גורף. ושוב ה-ראיה, ההתנכלות המכוונת השיקרית ונכלולית של השלטון (היהודי?) כנגד מתישבי יו"ש אשר הובאו במאמרנו מהשבוע החולף: "אל נא נתבלבל בעובדות".  ואלו אך דוגמיות מקצה המזלג.

ישית הקורא ליבו כי תופעת השקר וחצאי האמיתות במערכת המשפט ובנותיה לעיל, העמיקה וחופפת בדיוק נימרץ את "המהפכה החוקתית" של אהרון (הפיראט המשפטי) ברק והמשכה בבעיטת הצד שלו דורית (הנעל) בייניש.  דומה כי על מנת לבצר את שלטון השופטים "העליונים", לא היה מנוס לטעמם מלעקם את מערכת המשפט לצרכיהם וכי על מנת לעשות זאת היה עליהם לשטות בציבור להאמין במנטרת "שילטון החוק" אשר באה אכן לקבע את שלטון השופטים על פני ניבחרי העם ודרכם על הציבור כולו.  באמירה זו אומרים השופטים העליונים הלכה ולמעשה לציבור כי הוא אינו הריבון אלא הם הינם השליטים באשר הם הללו שבידיהם נימצא "שלטון החוק" דהיינו הם הריבון ולא העם החף מכל הבנה ברזיו.  זו הדרך שאליטות בעיני עצמם לאורך ההסטוריה בידלו והשליטו עצמם מההמון "הניבער" כדוגמת חרטומי-מצרים אשר שמרו בקנאות על בידול ההמון מכתבם המוזר על מנת להעצים מוראם ובכך שלטונם.  ואכן, הלכה ולמעשה, בית המשפט העליון הישראלי הינו עליון על כלל המערכת השלטונית והציבור והוא  דה-פקטו, הריבון, אוי לאותה הבושה ואסון.

.

על מנת להבהיר בקליפת אגוז את נושא "שלטון החוק" שהינו ביטוי מאחז עינים בידי שרלטנים תאבי שילטון שלא כדין, הרי עלינו לקבוע כי אין החוק שולט במדינת ישראל אלא מדינת ישראל היא 'מדינת חוק' על המשתמע מכך ואין בלתה  (נידרשים מספר מאמרים נוספים על מנת להבהיר מהי 'מדינת חוק' למול נכלולי 'שילטון החוק').

הכיצד אנו שוטינו להאמין כי החוק הוא השליט במדינת ישראל?  וכי ניתבלעה עלינו דעתנו?  הריבון במדינה דמוקרטית הוא העם המאציל מסמכותו, למען האדיר יעילות על כנסת ישראל אשר תיצגו נאמנה (זו למצער התאוריה).  כנסת ישראל כמיצגת העם מאצילה מסמכותה על שלש רשויות שלטוניות: הרשות המחוקקת (היא כנסת ישראל המאצילה מצידה סמכויות לממשלת ישראל), הרשות המבצעת (היא משטרת ישראל) והרשות השופטת (הוא בית המשפט העליון והמערכת המשפטית).  שלשת הרשויות חייבות להפעיל בהרמוניה שוויונית את ניגון הדמוקרטיה.  כל הפרת איזון המתגלה מטלטלת את כלל המערכת השלטונית הדמוקרטית ובמדה והאנומליה אינה באה על תיקונה מבעוד זמן הרי שהדמוקרטיה מתחילה לגלוש לשני הפכי מדרון חלקלק דהיינו, מדרון האנרכיה והמדרון הטוטליטרי הבא כתגובה.

ראוי לציין כי "שלטון החוק" (ושלטון השופטים החסריים כל כישורים למעט החוק היבש ולכן שלטונם ממרומי מגדלי השן אסוני לקיום האומה), אינו מאפשר או מתיר חשיבה יצירתית, התואמת את מצב הענינים לאשורו ברגע ומקום נתון.  לעומתו, מבנה "מדינת החוק" אכן מאפשרת הפעלת שום-שכל במסגת גמישה יותר של החוק.  ההסטוריה מלמדת כי חוקים דרקונים החוסמים כל יצירתיות כפי שלדוגמא היו קיימים בהוויה ובצי האנגלי של המאה השמונה-עשרה הם שהביאו במדה רבה (למזלו של העולם כולו), את כישלונה ותבוסתה של האימפריה האנגלית במלחמתה נגד המושבות האמריקניות ("הקונטיננטליות" כפי שאז ניקראו), החלשות מהאנגלים מונים רבים, בתהליך התהוותם ומלחמתם לעצמאות

ואכן הוא הנותנת במקומותינו.  האיזון הופר בין הרשויות.עקב "שלטון החוק" אשר גבר על עקרון "מדינת החוק",  בית המשפט העליון במחטף חוקתי ופוליטי מאוס ,במחציתן הראשונה של שנות התשעים,  ניכס לעצמו את השלטון דה-פקטו על מדינת ישראל ובכך הפר ברגל גסה את האיזון בין שלשת הרשויות השלטוניות לטובתו דרך "המהפכה החוקתית" ונוהלי "הכל שפיט" שלו  (השופט העליון האמריקני פוזנר ואחרים כינו אז את ברק בשם "פיראט שיפוטי").  מאז שבוצע הפוטש-המשפטי כנגד הציבור הישראלי לפני 20 שנים בקרוב, אין המערכת השלטונית הנבחרת מתפקדת כראוי, היא צולעת, היא אינה משילה ומצב זה ילך ויחמיר עדי יתוקן המקור למכשלה.  אין צורך להרחיק זיכרון, העשור הראשון למאה העשרים ואחת קיבע את "שלטון החוק" הדרקוני, ההדיוטי עקב הוויתו חסרת הידע והגמישות והביאה לתופעה הידועה אשר בה על כל חייל היוצא לקרב לשאת בתרמילו עורך-דין כסנגור, לייצגו בפני "שלטון החוק" ההרסני.  הפחד המשתק עקב כך הוא שהביא בחלקים נרחבים לפיאסקו של מלחמת לבנון השניה ולהססנות המאוסה במבצע עופרת יצוקה בעזה.

השיטחיים בנינו אשר טומנים ראשם בחול מאמינים כי שינוי שיטת הבחירות לכשעצמה תטיב עם משילות הממשל.  אין שטות גדולה הימנה.  כמוהו כנטילת גלולת אספירין לחולה סרטן סופני.  עדי יתוקן חוסר האיזון בין הרשויות אין סיכוי שבעולם כי ניתן יהיה להסב את המערכת השלטונית הישראלית למערכת מתפקדת כראוי, בכל שיטת בחירות שהיא.  ברי הוא כי הנחלת שיטת "הבחירות האזוריות" הינו הצעד הבא לאחר התיקון לעיל.

בית המשפט העליון המיצג פלח זעיר יחסית בציבור, בפסיקותיו הפוליטיות, הלעומתיות, הסקטוריאליות הפר את האיזון העדין המתחייב שבין זכויות הפרט לזכויות הכלל, לטובת זכויות הפרט.  ומכאן, משך שנות התשעים למאה הקודמת והעשור הראשון למאה החדשה החלה מדינת ישראל בתהליך דו ראשי.  מצד אחד, "כל דאלים גבר", איש הישר בעיניו יעשה (והביטוי לכך היה בהעמקת תופעת השחיתות הפרטית ובעקבותיה הציבורית)  ומצד שני, חוסר יכולתה של המדינה לעמוד עקב כך באתגרים הבטחונים העומדים בפניה ומלחמת לבנון השניה הכישלונית הינה העדות החריפה ביותר לכך.  אלא שבכך לא תמה הסאגה.  אנשים טובים-איכפתים אשר ראו עין בעין את השבר הפוסט-דמוקרטי העובר על מדינת ישראל, לא החשו ובדין, נשאו קולם וכך, יותר ויותר פרטים בציבור האזינו להם ותמכו בראייתם את המתחולל וטוב שכך.  אלא שבתהליך זה החלה זליגה טיבעית לכיוון "הדמוקרטיה המתגוננת" כאיזון לנושא "זכויות האזרח" הנאות וראוי לכשעצמו אך כזה אשר הפך קרדום לחפור בו מאוויים פוליטים ולניגוח היריב הפוליטי ובכך קיבל ביטוי מאוס, נכלולי ושיקרי במקומותינו.  למען הבנת הנושא נעיר כי מנטרת "זכויות האזרח" המתעתעות העוקבות בטבורן אחר מצב הלאום ומצבו הגאו-פוליטי, באשר הינה אך בעיני המתבונן, אין להן דבר עם "זכויות אדם" המציינות זכויות אבסולוטיות המנותקות מזמן, מקום וארועים ועומדות בבדידות מזהרת לעצמן ללא עוררין.

תגובת הנגד לאנרכיית הפרטים בישראל, שאפה להחזיר עטרה ליושנה דהיינו לאזן שוב את האנומליה שארעה תחת שרביטו ההרסני של "בית המשפט העליון", בין זכויות הפרט (המאגדות זכויות אזרח ואדם) לזכויות הציבור שהפך למדרך רגל גסה, לאסקופה נירמסת.  נעיר גם כי כל מחלקי הסוכריות והצהלולים ברחוב לאור פסיקת הבג"צ בענין "חוק האזרחות" מראשית 2012, שירגיעו.  סנונית יחידה אינה מבשרת את בוא האביב.  נידרש עוד למצער עשור נוסף לפני שהתהליכים המנוהלים כיום ל"יישור" בית המשפט העליון, אפשר שיבשילו לחיוב.

במהרה ברור היה כי על מנת לתקן את העיוותים השלטונים, היה על המתנגדים למצב הבילתי אפשרי הקיים, אשר הפכו לאיטם לרוב ברור בציבור, לטפל ראש וראשונה בצחנה הנודפת מראשו של "הדג" דהיינו, ב"בית המשפט העליון" באשר ממנו יצאה בשורת עיוות הדמוקרטיה הישראלית (במסווה של דאגה לתקינות הדמוקרטיה הישראלית מצד השופטים שם,– כדי ביזיון וקצף).

אנו כבר יודעים כי לכל פעולה קיימת תגובת נגד והתגובה הלכה והחריפה, מתנגדי העיוות המשפטי-חוקתי הלכו והחריפו מאבקם ויתמידו בכך (כל זמן שתתקיים דמוקרטיה בישראל – וטוב שכך).  אלא מאי, במדה ויכשלו בהסבת המערכת לימים טובים, מאוזנים ונאותים יותר הרי יתפתחו בישראל ד'לית ברירה סממני טוטליטריות ברמה זו או אחרת של נחץ.  דהיינו, בטווח אפשרי של עשור מהיום עומדת מדינת ישראל בפני פרוש שונה של הדמוקרטיה ד'היום, אפשר כי בעל סממני "דמוקרטיה מתגוננת".

למי שיטרח להוציא חוטמו מחלון ביתו הווירטואלי הרי כי בדיוק כך הינה תמונת השלטון כיום במדינת ישראל, אנרכיה פעילה של קבוצות פרטים וקבוצות המגובות בידי "שיח זכויות" מאחז עינים ולעומתה, תגובת הנגד, המופעלת ד'לית ברירה לעבר איזון  מחדש מהעבר השני.  וכדי בזיון וקצף,  לא נוכל להאשים את מצדדי היד השלטונית הקשה באשר עדיף למדינת ישראל במצבה הגאו-פוליטי הביטחוני הקשה כי תהפוך, מבין שתי החלופות הגרועות המתרוצצות כאמור במחננו, ל"דמוקרטיה-מתגוננת" בעלת חוקי חרום נוקשים יותר, מאשר תפנה לאנרכיית הפרטים שפירושה הברור הוא אובדננו.

בית המשפט העליון גייס , על פניו, את פרקליטות המדינה להיות העזר המבצע המשפטי שלו בחיי היום יום ואת משטרת ישראל כמוציאה לפועל של ההנחיות הפוליטיות המונחתות מצד "החונטה הלבנה הרחביתית", בעוד התקשורת מגוייסת לנפק את המערך התודעתי ללישת מוחותיהם של אזרחי ישראל להאמין בנחיצות מערכת קלוקלת מעין זו.  ישית הקורא ליבו כי המערך האלטרנטיבי הזה המתאפיין בנטיה ברורה אנטי יהודית, ציונית ודמוקרטית חופף כצל שחור ומאיים למערך השלטוני הרשמי של שלושת הרשויות המעוגנות בחוק דהיינו, בישראל קיימת ממשלת צללים אדירת סמכויות, בלתי ניבחרת, הבוחרת עצמה מתוך עצמה, השולטת ומכוונת את עתידו של העם הזה בלא רשות וסמכות ובלא שניבחרה לשם כך על ידי העם.

גם המשטרה וגם התקשורת הינם גופים פבלובים אשר מגיבים על הארועים או יוזמים מסעי יחץ ציבורים לפי הוראות שליטיהם הלא הם בית המשפט העליון ופרקליטות המדינה.

פרקליטות המדינה היא אבן הנגף העיקרית לאחר בית המשפט העליון לתקינות הדמוקרטיה שלנו.  רבים המשפטנים המשרתים שם הינם עובדי ציבור אך להלכה, אך למעשה משרתים אדוניהם האנטישמים מעבר לים בארצות אירופה ואמריקה – חלקם בעבור אתננים ושלמונים נדיבים.  רבים שם הינם בוגרי תוכנית המשפטנים של "הקרן לישראל חדשה" בארה"ב העוברים אינדוקטרינציה שמאלנית רדיקלית וברבות השנים עוברים ברוטציה לשרת בבית המשפט העליון ושפיטתם שם אכן בהתאם.

תוצאת תרבות השקר (מכונה לעיתים גם "תקינות פוליטית"), הינה למצער סופנית לעתיד מדינת ישראל.  התופעה מבצרת את תופעת האליטות העל-שלטוניות במדינת ישראל.  מעצימה את תופעת הטייקונים.  מרחיבה את הפערים בין העשירונים ובפרט העליונים לתחתונים.  סודקת ומפלגת את העם באופן כה חמור עד כי ייתקיים החשש שמדינת ישראל לא תוכל בעתיד לעמוד בפני אויביה המאתגרים אותה חדשות לבקרים.  תופעת השחיתות הפרטית והציבורית עולה כפורחת.  מחויבות הפרט לציבור הולכת ונשחקת הולכת ומתדרדרת  זיקת הדורות הצעירים למדינת ישראל וסיבות ישיבתם בה אינם כה נהירים עוד.  הסקטור השמאל-רדיקלי הולך ומתרחק מערכי היהדות והציונות לטובת ערכים אוניברסלים תלושים הנוגדים בתכלית את ערכי העם היהודי לדורותיו.

השרלטנים והאנוכים בנינו מתרגמים את המונח "צדק חברתי" לאשר יכולה המדינה לתת להם יותר ויותר בעוד הם עצמם תורמים לחוסנה וביצורה פחות ופחות.  אימרתו של הנשיא האמריקני קנדי נדמית נילעגת בישראל של שנות האלפים ואילך…"שאל עצמך מה יכול אתה לתרום למדינתך ולא מה שהינה יכולה לעשות עבורך".

הללו מודדים את ה"צדק החברתי" בכמות המצלצלים המצויה בכיסיהם המושפעת לעברם מהשלטון, שלא כדין בעוד שצדק חברתי לאשורו רחוק ת"ק פרסה מאותם חמדנים ותאבי ממון עבור עצמם בלבד המסתוללים בכיכרות.

שהרי הינם מתעלמים מהנצרכים לאשורם, אלו חסרי הפה והפרצוף, תושבי הפריפריה, הזקנים, החולים, התשושים, ניצולי השואה ואחרים, אשר כבר עברו את שיאם האנושי ותקוותם לשיפור מצבם בכוחותיהם-הם אפסה זה מכבר.  קבוצות אוכלוסיה חלשות אלו כבר לא יוכלו לעשות שימוש נאות בחכות לציד דגים, הם ניצרכים כעת לדגים עצמם.

לעומתם, כל הצווחנים והשרלטנים בכיכרות עדיין כוחם במותניהם,  עדיין נימצאים בשכלם, אל לנו לתת להם דגים, עלינו לתת להם חכות על מנת שיעשו בהן שימוש מושכל, שיצודו דגים, הם עדיין מסוגלים לכך.

אחרים, רואים ב"צדק חברתי" פלטפורמה למימוש מאוויהם הבולשביקים רדיקלים, החלפתה (גם הפלתה – בכח) של ממשלת הימין והפיכתה של מדינת ישראל למחוז תלוש של הקומוניזם הבינלאומי או למצער כל שנותר ממנו.  אלא שלכל הצווחנים מהכיכרות מושג קלוש בלבד באשר שח פיהם.  הללו, קומוניזם בפיהם ואנוכיות קפיטליסטית בידיהם.  הללו עוד לא הפנימו כי השיטה הכלכלית והחברתית בעקבותיה, ההוגנת והמעשית ביותר כיום בעולמנו הדמוקרטי הינה שיטת האיזון והאיזונים, היא שיטת 'הקפיטל-סוציאליזם'.

אך יותר מכל, "צדק חברתי" לאשורו לא ישכון במדינת ישראל בלא שיחזור האיזון לפעולתן של שלש הרשויות השלטוניות.  מכאן יש להתחיל ומכך יש להמשיך לתיקון החברתי.  אל לנו להשלות עצמנו, החברה, המוסר ולכידות העם בישראל ילכו ויתתדרדרו מדחי אל דחי אלא אם ימוגר ויתוקן שלטון החונטות והאליטות במדינת ישראל, החל ממערכת המשפט בראשות "בית המשפט העליון" ובעיטת צידו "פרקליטות המדינה" על מנת להביאם למעלת מוסד הרואה עין בעין את צרכי האומה ואינו מתנשא על שאר הרשויות, עבור דרך האקדמיה אשר בחלקה, הפכה לקן צפעונים אנטי יהודי, ציוני ודמוקרטי, הלוך דרך תקשורת שוטמת, בלתי מאוזנת בעליל ואיזונה דרך הקמת גופי תקשורת פלורליסטים מתחרים וסיים ביצירת הזדמנויות שוות לכלל תושבי מדינת ישראל להתקדם ולפרוח בלא שיהיה מותנה בהיותם שייכים לגילדה וחונטה זו או אחרת, הן מימין והן משמאל.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי

 כתב על ידי: אריה אבנרי

אין ספק שהאחריות הכוללת על מחדליה וכשליה של משטרת ישראל נופלת על כתפיו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', שנכשל בתפקידו ומקבל ציונים שליליים במרבית ה"מקצועות" שהוא נבחן בהם כנבחר ציבור  וזה עוד לא הסוף…

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' יכול היה השבוע לשחרר אנחת רווחה. על-פי הדלפות בתקשורת, מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, לא הטיל עליו אחריות אישית להתרחשות אסון הכרמל למרות שביום שבו נספו עשרות צוערים וכמה קציני משטרה בכירים, הוא פיקד על פעולות ההצלה ותיאום הכוחות שפעלו בשטח.

אהרונוביץ' קיבל בשעתו הנחה תמוהה מהיועץ המשפטי הנוכחי יהודה וינשטיין בעקבות פרשת השריפה ביערות הכרמל. בפנייה אל היועץ המשפטי נאמר בין השאר:

"אומ"ץ פונה אליך בבקשה להורות על חקירה משטרתית בפרשת אחריותו האישית של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' והמשרד לביטחון פנים בפיקוד על מהלך כיבוי שריפת הענק שפרצה ביערות הכרמל.

"בשריפה זו קיפחו את חייהם 43 צוערי שירות בתי הסוהר, כבאים ואנשי משטרה ויש צורך לבדוק האם ננקטו כל הצעדים הדרושים והאם ניתנו כל ההנחיות שהיו מחויבות מהמציאות בשטח כדי למנוע את כניסת האוטובוס למלכודת האש.

"אנו מודעים לכך שהמשרד לביטחון פנים מופקד על משטרת ישראל ולעניות דעתנו עלולה להיווצר בעיה אובייקטיבית בחקירה מעין זו, ולכן נראה לנו שאם תיענה בחיוב לבקשתנו, יהיה צורך למנות צוות חוקרים בלתי תלויים של גוף חיצוני, אולי השב"כ.

"אומ"ץ פנתה מיד לאחר כיבוי הדליקה ביערות הכרמל, שהוגדרה כאסון לאומי, אל ראש הממשלה מר בנימין נתניהו בבקשה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האחראים להתנהלות בעת האסון".

היועץ המשפטי לממשלה, המתחרה בסנגוריה הציבורית בכל הנוגע לקבלת הכרעות בתיקיהם של אישי ציבור החשודים בפלילים, לא הרים כצפוי את הכפפה הלוהטת.

למרבה האירוניה, הועבר במהלך השנה החולפת בעקבות אסון הכרמל מערך כיבוי האש ממשרד הפנים, שבו "מככב" השר אלי ישי, שעלול להיות הקורבן הראשי של האירוע הטראומטי, למשרד לביטחון פנים. מי שהיה סבור לתומו שהאכסניה החדשה של מערך הכיבוי תביא למהפכה יסודית וחיונית שתחסוך בעתיד חיי אדם, אינו מודע די הצורך למציאות הישראלית. מתברר שמרבית איגודי הכבאות העירוניים הכפופים לעיריות ולמועצות אזוריות ברחבי המדינה, עדיין פועלים ומהווים חממה לחלוקה נדיבה של ג'ובים עתירי שכר, מכוניות צמודות והטבות למיניהן. גם האווירה הכללית ששוררת בקרב הכבאים אינה מעודדת ביותר. אין מה לחפש גאוות יחידה ובאופק הקרוב מצפה שביתה כללית חדשה של הכבאים בנושאי שכר נמוך והיעדר ציוד בסיסי.

"משטרת לואי דה פינס"

הביטחון האישי של אזרחי המדינה בתקופת כהונתו של אהרונוביץ' ירד לשפל חדש. שרשרת מעשי השוד האחרונים בבנקים ובבתי דואר שחשפו בפעם המי יודע כמה את אוזלת ידה של שהמשטרה, היא סימפטום לכרסום הבלתי פוסק בביטחונם האישי של אזרחי המדינה לזילות חייהם ולהפקרת רכושם. תפקודה הכללי של המשטרה לקוי מיסודו ובעייתי במרבית תחומי פעילותה, ולא במקרה קיים חוסר אמון בסיסי של אזרחי המדינה כלפי גוף אכיפת החוק המרכזי במדינה.

חבר מועצת אומ"ץ, עו"ד פנחס (פיני) פישלר, הפך בשנים האחרונות למטיף בשער שחושף בשיטתיות את מחדליה המתמשכים של משטרת ישראל, שמפרסמת נתונים שקריים על היקף פעילותה בשורה של תחומים לרבות מערך החקירות הכושל. עו"ד פישלר לא מתעצל וחושף חדשים לבקרים עבירות, לעיתים חמורות, שמבצעים קצינים ברמות שונות שמקרינות גם על השוטרים מן השורה. לא בכדי הדביק פישלר למשטרה את הדימוי הלא מחמיא של "משטרת לואי דה פינס", שמקומם נגדו את צמרת המשטרה. מאז הוא הפך לכתובת אמינה לקבלת מידע מאלף על המתרחש במשטרה, שמשמש בסיס לפעילותה של אומ"ץ בתחום זה.

בהקשר לכך כדאי לציין שבשעתו ערך ארגון שבי"ל (שקיפות בינלאומית לישראל) דוח בקרב מדגם של אזרחי המדינה, סביב השאלה מי הם הגופים הממלכתיים והציבוריים שנתפסים בעיניהם כמושחתים ביותר. למרבה התדהמה, הופיעה משטרת ישראל באחד המקומות הראשונים. במסגרת דיון שנערך בשעתו בוועדת הפנים של הכנסת בדוח זה, נזעק ניצב יואב סגלוביץ', ראש אח"ם, להגן על שמה הרע של המשטרה: "משטרת ישראל אינה מושחתת. המדגם הזה מעוות את המציאות", אמר. ספק אם כל חברי הכנסת שנכחו בישיבה בירכו על המוגמר. על כגון זה כבר נאמר: "אשרי המאמין".

זאת ועוד: בדוח האחרון של מבקר המדינה שפורסם לפני כמה שבועות, הוא התריע נגד הנוהל הפסול של סגירה סיטונית שנתית של מאות אלפי תיקי חקירה תחת הכותרת: "אין עניין לציבור". אומ"ץ מנהלת מאבק פומבי ממושך בנושא טעון זה והיא צלצלה בפעמונים וקבעה, שכגוף המייצג את האינטרסים של הציבור למען מינהל תקין וצדק משפטי, יש לנו דווקא עניין לדעת את הסיבות שגרמו לסגור תיקים פליליים רבים שלאזרחי המדינה יש בהם עניין רב. אין בדעתנו להניח ולהרים ידיים עד שהתופעה הנלוזה הזו תעבור מן המשטרה.

פרט מאלף: מבקר המשרד לביטחון פנים, יצחק שגב, הוסיף בימים האחרונים שמן על המדורה המשטרתית כאשר הצביע בדוח שפורסם משום מה באיחור, על ליקויים חמורים ועבירות על החוק שנעשו בשנים האחרונות על-ידי המשטרה במהלך סגירת תיקים ובחקירת תלונות שהוגשו נגד שוטרים. המבקר תבע בהמלצותיו "לערוך שינוי מהותי ויסודי בתרבות הארגונית בנושא החקירות במשטרה", על כל המשתמע מכך.

אין ספק שהאחריות הכוללת על מחדליה וכשליה של משטרת ישראל נופלת על כתפיו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', שנכשל בתפקידו ומקבל ציונים שליליים במרבית ה"מקצועות", שהוא נבחן בהם כנבחר ציבור.

מי מפחד מאורלי אינס?

אהרונוביץ', חבר מפלגת "ישראל ביתנו" שהתמנה לתפקידו במסגרת הסכם קואליציוני מפוקפק שבמסגרתו התאפשר לחשוד העיקרי שר החוץ אביגדור ליברמן, מנהיגו של אהרונוביץ', להשתלט על שלטון החוק ולמנות את נציגיו בתפקידי מפתח בגופי אכיפת החוק. במסגרת הסכם סחיטה קואליציוני הזוי, נטל על עצמו הדיקטטור של מפלגת "ישראל ביתנו", שר החוץ אביגדור ליברמן, אחד הלקוחות הנחקרים הוותיקים ביותר של המשטרה, את הזכות המפוקפקת למנות את השרים המופקדים על אכיפת החוק (משפטים וביטחון פנים) ושורה של תפקידים בעלי מפתח המאפשרים לו מעורבות יתר בתחום התחיקה במדינה.

אהרונוביץ' נכנס לתפקיד השר הממונה על המשטרה בטקס חגיגי שנערך במגרש המסדרים של המטה הארצי, שבו נכח למרבה הבושה ליברמן בעצמו ולא בכבודו. אהרונוביץ' נחשף בעת הופעתו בתוכנית 'פגוש את העיתונות' בערוץ 2 במלוא עליבותו, כאשר גמגם בתשובה לשאלה מדוע נכח ליברמן בטקס חילופי השרים שבו נכחה הקצונה הבכירה של המשטרה, לרבות ראשי אגף החקירות. בעצם, מה ציפו ממנו שיאמר.

זמן קצר אחרי שאהרונוביץ' החל לכהן בתפקידו, הוא הטיל מסך עשן לא סמיך, כאשר הכריז שלא יהיה מעורב כלל בענייני החקירות של אישי ציבור בכלל ושל מנהיג מפלגתו ליברמן בפרט. אבל ליברמן לא היה זקוק לשירותיו הישירים של אהרונוביץ' ומינה לתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים את נאמנו חגי פלג, על-מנת שישמש כאיש הקשר שלו עם המשטרה. למרבה צערו של הבוס, מעד פלג כאשר הסתבך בגלל קשריו הבעייתיים עם ד"ר אורלי אינס ונאלץ לפרוש מתפקידו בטרם עת. אגב, ד"ר אינס ממשיכה לרדוף את פלג ובאחרונה הגישה נגדו תלונה נוספת למשטרה בנושא של הטרדה מינית. אהרונוביץ', החושש משום מה מידה הארוכה של אינס, האריך את החוזה שלה עם המשרד.

פליטות פה שאינן במקום

לפני כשנה הכריז אהרונוביץ', לא במפתיע, בראיון לתקשורת, כי על-פי הערכתו לא יוגש בסופו של דבר כתב אישום נגד ליברמן. אומ"ץ מחתה בפני ראש הממשלה על דבריו החמורים של אהרונוביץ' וביקשה אותו לקרוא את השר לביטחון פנים לסדר, אך נתניהו, החושש המתמיד מליברמן, שתק כדרכו כסרדין. זמן קצר לפני שפרקליטות המדינה הודיעה לליברמן על כוונתה להגיש נגדו כתב אישום פלילי כפוף לשימוע, מעד אהרונוביץ' פעם נוספת כאשר הכריז ב"שבת תרבות" בבאר שבע, שלא ייפול מהכיסא אם לא יוגש כתב אישום נגד ליברמן. אני מצפה בקוצר רוח לשמוע איזו הצהרה נוספת יפריח אהרונוביץ' בתום הליך השימוע שנערך בימים אלה לליברמן.

אי-אפשר שלא להזכיר את הודעתו של השר לביטחון פנים אהרונוביץ' לפני כשנה וחצי, על כוונתו לקצץ את מספר התקנים של יחידת הדגל המשטרתית למאבק בשחיתות הציבורית, להב 433, וזאת בנימוק שבכוונתו להגדיל את מספר התקנים החסרים ביחידות משטרתיות אחרות.

התסריט הבא אינו דמיוני: היה ברור שבמוקדם או במאוחר יוכלו שרים, ראשי ערים, חברי-כנסת ומנכ"לים של חברות ממשלתיות לחדש את תהליך התעשרותם, במהלך שירותם הציבורי, תוך ביצוע עבירות פליליות. למערך החקירות של המשטרה לא יהיה כוח-אדם מספיק ומיומן כדי להתמודד איתם ולחשוף את מעלליהם ומעשי העבריינות שלהם. או אז, כבר לא יישמעו הקריאות "מדינת משטרה" אלא "מדינת משטר רע" וגם משטר מושחת.

בתגובה לכך פנתה אומ"ץ אל ראש הממשלה וכתבה לו:

"יחידת להב 433 זקפה לזכותה בשנים האחרונות הישגים מקצועיים מרשימים. בין השאר היא אחראית להרשעתם של ראשי המדינה משה קצב ושר האוצר אברהם הירשזון, להעמדתו לדין של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, להמליץ להגיש כתבי אישום בכפוף לשימוע נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, ראש עיריית רמת גן צבי בר ואישים אחרים וכל קיצוץ בתקניה עלול לחבל בהמשך עבודתה.

"לא יעלה על הדעת שבמקום להיאבק בשחיתות השלטונית הגואה תצומצם יכולתם של גופי אכיפת החוק, במקום להרחיב את יכולת ביצועם.

"אומ"ץ פונה אליך בבקשה להורות לשר האוצר ד"ר יובל שטייניץ לגייס תקציבים מתאימים למשטרה להשלמת התקנים החסרים וזאת לא על חשבון פגיעה בעבודתה של יחידת להב 433".

נתניהו לא התערב כדרכו כדי שלא להתעמת עם ליברמן. בינתיים הוקפאה התוכנית.

כפיפות ברורה למפכ"ל דנינו

ואקורד צורם אחרון לסיום: קצין המשטרה המצטיין סגן ניצב אפרים ארליך, הידוע בכינויו "קרמשניט", נרדף בעבר על-ידי מפכ"ל המשטרה לשעבר רב-ניצב בדימוס דודי כהן, בשל מעשי שחיתות שחשף במשטרה ובגין עבירת תנועה חמורה שביצע המפכ"ל. השר הממונה על המשטרה אהרונוביץ' עמד מנגד ולא נקף אצבע.

כאשר התרעתי בשעתו באוזניו של אהרונוביץ' על הרחקתו של "קרמשניט" מהמאבק בפשיעה במרכז הארץ לתפקיד זניח במשטרת חברון, ועל קיפוחו המשווע בהעלאתו בדרגה, הבטיח לי אהרונוביץ' שכאשר המפכ"ל יתחלף, העניין יוסדר. אהרונוביץ' לא עמד בדיבורו והפר את ההבטחה.

מסתבר שלמפכ"ל הנוכחי רב-ניצב יוחנן דנינו, יש גם חשבון אישי עם "קרמשניט" שנחשב בעל יושר קיצוני שלא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של דנינו, שיש לו מה להסתיר והוא ממשיך לנטרל ולבלום את "קרמשניט". אומ"ץ התריעה על כך כמה פעמים בפני מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, על פרשת ההתנכלויות החוזרות ונשנות כלפי "קרמשניט" והעבירה אליו חומרים מאלפים בנדון. המבקר שיגר כבר לדנינו כמה הערות אזהרה.

אין לי ספק שהדוח שהוא אמור לפרסם בקרוב בנושא זה יגרום לשר לביטחון פנים להתבייש לעמוד מול הראי, בגלל אוזלת ידו ופחדיו להתמודד עם מפכ"לים שהוא, כפי שמסתבר, כפוף להם וזאת בניגוד לכללי המינהל התקין.

אין תגובות »
קטגוריות: אריה אבנרי, דעות, כללי

נכתב על ידי: אהרון רול

לא תשמעו או תצפו בנושאים המובאים להלן במירב  אמצעי התקשורת הישראלית הממוסדת התומכת ב"צעירים" (אופס, ערבים פלשתינים) העורכים פרעות בתושבי יו"ש כאשר פעולות הנגד של צה"ל, המשטרה והמנהל האזרחי הינן אך צל חיוור לאשר אמור היה להיות.  ניתן לומר  בוודאות כי במדה והיו גופי השלטון הישראלי ביו"ש עושים מלאכתם נאמנה, לא היה כל צורך בפעולות תג מחיר מהצד היהודי ולא אפשר היו מהצד הפלשתיני.

רבים הם אמצעי התקשורת אשר מתעלמים בכוונת בכוון מפעולות הטרור של "הצעירים" (הערבים הפלשתינים), ואשר מבוקרים ולשלילה במדד רול לעיתונות הוגנת

למה הדבר דומה, לאשר נעשה בשנות החמישים כנגד פעולות הפדאיון (כך כונו פעולות הטרור הפלשתי ד'אז).  גם אז לכל כ- 10 פעולות טרור של פידאיון יצא צה"ל לפעולת תגמול אשר הווה השם המכובס לפעולות תג מחיר ברמה הממלכתית הישראלית הכוללת.  גם אז, הטרור בא מטרוריסטים פלשתינים אך צה"ל ד'לית ברירה הכביד עולו על הצבא הירדני.  הפידאיון חשו בנחת זרועו של צה"ל רק לעיתים רחוקות ובאקראי.

וכאן, במקומותינו, ביהודה ובשומרון, למול כ- 10 פעולות פריעה פלשתיניות כנגד המתישבים בעידודם הכוונתם ומימונם של בצל"מ, "שלום עכשיו", התנועה (מהרשק) הקיבוצית, מוסווה, עדאללה ועוד מעמותות גולדסטון למניהן המגובות כולן על ידי פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון, יוצאים המתישבים בממוצע פעם אחת ל- 10 פרעות להחזיר לפורעים מנה אחת אפיים בצורת פעולות תגמול המכונות בטעות "תג מחיר" אשר הפכו ללגיטימיות עקב אזלת ידם של שלטונות המדינה להגן עליהם מהפלשתינים ויהודים אוטו-אנטישמים מבקשי נפשם.  ככלל, איננו תומכים בפעולות "תג מחיר" אך מבינים בהחלט ואוהדים את הצורך בפעולות תגמול.  נזכיר כי זכות ההגנה העצמית זכתה באישור הכנסת ובית המשפט במקרהו המפורסם של "המתנחל" (בתחומי הקו הירוק) שי דרומי והחוק שנחקק על שמו.

תקשורת הוגנת המדווחת אודות ההתרחשויות באיזון אפשרי, אינה נימדדת ברמת או איכות הפרשנים של אותה מוסד תקשורתי.  אנו רובנו נמצאים תחת הרושם כי הפרשנים ("טלנטים"?) הם היושבים ברגיל בשורה הראשונה בעוד קרייני הטלפרומטרים הם התופסים ספסל אחורי, שהרי הם אך קוראים שורות מרצדות מעל מסכי הטלוויזיה שלמולם.  אין טעות גדולה מזו.  דווקא הדיוק או העיוות בהעברת הארועים והחדשות הם הקובעות את דמותו ההוגנת, שרלטנית או הניבזית של מוסד התקשורת.  החדשות והארועים הינם אקסיומות (אמיתות) המתרחשות בשטח ועיוותן מלמדת יותר מהכל על אופיו וטיבו של העיתון.  אך יותר אף מזאת מלמדת ההתעלמות, ה"הדרה" מחדשות מסוימות בעוד העיתון מקצה מקום נירחב לידיעות התומכות בקו האג'נדי אותו מוליך העיתון, אלו מאפשרים לקורא להעריך את טיבם של העיתונאים שלמולו וטיבו של העיתון בכללו בעיקבותם.  פרשני התקשורת הינם להטוטני מילים, מרדדי מוחות נילושים, המבטאים לרוב את דעתם האישית, כמו גם דעות החונטה אליה הינם משייכים עצמם ולכן איננו יכולים לקבוע נטייתו, הוגנותו וטיב העיתון או הערוץ בהסתמך על דבריהם.

העדויות להלן מוכיחות עד כמה ענפה היא תעשיית השקר של התקשורת הישראלית.  רובנו מתיחסים ברגיל לשקר בוטה, המעלה צחנה ככזה, ויוצאים חוצץ נגדו.  עיתונאי התקשורת מודעים לכך אך בורשים בבוז את האינטילגנציה הטיבעית הטבועה בציבור ומשחילים מחרוזות שקרים ככל שידם משגת מתוך ידיעה כי הינם חסינים ברובם המכריע של המקרים מצעדי ענישה כתגובה על אותם השקרים, ברגיל בתואנת חופש הדיבור אשר במקומותינו הפך במקרים רבים לחופש ההסתה.  מועצת העיתונות הינה גוף אשר לכאורה קם על מנת להוות את קו האמצע, האמצעי להסדרת חילוקי דעות שבין הקורא לעיתונאי אלא שהלכה ולמעשה גוף זה קיים על מנת לכסות ולהגן על שיקרי ושקרני העיתונות.  מתוך מאות תלונות בנוגע לידיעות שיקריות בעיתונות נידונות אך אחוז מזערי ובטל לחלוטין בשישים.  כל שאר התלונות מוצאות דרכן לפח.

אלא שהמצב חמור מונים רבים מהמתואר לעיל.  כיצד יכול הקורא להתלונן אודות ידיעה שיקרית אם זו אינה מפורסמת כלל (ובכך הופכת לשיקרית) ונעלמת על ידי העיתונות הממוסדת מתחת למסך הרדאר הציבורי?  זו הסיבה כי "חצי האמת" או העלמת האמת נחשבות לשקר בוטה יותר משקר הגלוי לעין כל.

בעמודים הבאים נביא ארועים אמיתים וחיים אשר התרחשו בשנים החולפות בשטחי יו"ש והעיתונות הממוסדת בחרה מטעמים של דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה להעלים אותם מידיעת הציבור כאשר למצער הינה מגישה לקורא / צופה אך ידיעות מכפישות.

כל ארוע הניזכר להלן הינו מיצג עשרות ואולי מאות ארועים כדוגמתו, הינו מהווה כעין אב טיפוס בלבד.  עלינו לזכור כי "הכמות הופכת לאיכות חדשה" ורצוי היה להביא לידיעת הציבור את כל כולם אך קצרה יריעה זו.

כל דוגמית ארוע תלווה במספר שורות של הסברים ממצים כאשר בסופם ימצא הקורא את הקישור למאמר העיתונאי אשר פורסם באותם עיתונים אשר עמד בהם העוז לפרסמם והללו ניתן לסופרם על מחצית מספר אצבעות יד אחת.  הבה וידברו העובדות בשם עצמן….

א)   וידאו: אולי הרגע האפל בתקשורת ובוודאי בתולדות ערוץ 2

תוכנית "מצב האומה" קיבעה סופית את ערוץ-2 כארוץ אוטו-אנטישמי, שוטם יהודים, חרדים, דתיים ומתישבי יו"ש.  הערוץ הולך ומיצב עצמו כתאומו של ערוץ 10 (אשר חובר למכונת טיפול נימרץ "לב-ראות" לעוד שנה) .  זה המתרץ את הביזיון של הופעת תוכנית "מצב האומה" (המצורפת בקישור להלן), תחת הכותרת "סאטירה" חייב לבדוק את החור האפל שעל כתפיו.

 המטרה מקדשת את האמצעים?  אכן כן, הרי שמענו זאת כבר בוועידת וואנזה הלא כן?  זה מתחיל בשקרים, חצאי אמיתות והכפשות, דה-לגיטימציה ודה הומניזציה (ההוכחות בהמשך), מצד פעילי שמאל רדיקלי ואנרכיסטי כנגד מתישבים (וכל המתויג דתי וימין), שהרי הכל מותר לשם השגת המטרה האולטימטיבית והיא חיסולם הערכי ואף הפיזי של מעל חצי מליון יהודים תושבי יו"ש, עבור דרך המלצה חמה להעלות טנקים על עופרה של אותו מטורלל-אקדמי, פלוני שטרנהל, המיצנ אסכולה שלמה באקדמיה הדוגלת בחיסול פיזי של מתישבים.  עבור דרך תוכנית-פשקוויל אוטו-אנטישמית מובהקת המוציאה "דין-רודף" חילוני-מתיווני בערוץ 2 כתוכנית "סאטירית" לכאורה אך מסיתה למעשה לרצח מתישבים דרך דה-הומניזציה להם היא "מצב האומה" (בתוכניתם מ- 19 ינואר 2012 , הקישור מצורף) – לית דין ולית דיין במקומותינו ולכן, הניבזים הללו עדיין חופשים מתאי הליזול של השב"ס.  וכלה…אתם כבר יודעים כיצד דהיינו,…. "הפיתרון הסופי לבעית המתנחלים ביו"ש" וגו'….

היכן עובר הגבול בין סאטירה לגיטימית להסתה, הוצאת-דיבה ולעז?  קשה להגדיר, באשר התיחום בין סאטירה להסתה-לרצח הוא ברגיל בעיני המתבונן ולכן הגבולות גמישים למדי, אך כאשר אחד-הצופה, חווה הסתה לרצח במסווה של סאטירה, הרי שאינו יכול לטעות בכך, הזיהוי הוא מידי וודאי.

ועדיין קיימת דרך מכמתת פשוטה לבדל סאטירה מהסתה ושרלטנות גרידא.  מכנים דרך זו במקומותינו "מבחן בוזגלו" (כמטפורה).  מכיוון שאין ספק כי המבצעים והכותבים של שתי התוכניות המדוברות "מצב האומה" ו"ארץ נהדרת", הינם שמאלנים-רדיקלים הרי שהמבחן האולטימטיבי יהיה העמדתם למול מכשלות של ממשלת שמאל רדיקלי (מצב היפוטטי לשמחתנו) ולבחון כיצד תתנהל אותה סאטירה, אם בכלל.  לחילופין, ניתן להחליף כל מקום בו מצויינים "מתנחלים" ב-"ערבים", ואזי שוו בנפשכם – הזעקה שתקום תגרום לשימון פרס להתעטף בסדין וללכת לקנוסה-היא מכה, להשתתח, למלמל פסוקי קוראן ולבקש מחילה – הוא טוב בכך, ובפרט היכן שלא נידרש.  אנו קובעים בסבירות גבוהה כי "הסאטירה" במקרה זה תהיה סלחנית להלל, אך צל חיוור של המשטמה והשנאה הפתולוגית המופגנות כיום למול ממשלת ימין ומתישבים.  מש"ל.

דהיינו, תוכניות "מצב האומה" ו"ארץ נהדרת" המסתתרות בנבז אחרי הזכות לסאטירה כמכשיר דה-לגיטימציה והסתה לרצח של מתישבי יו"ש, וכן ערוץ 2 ש"כשל" בכך שלא החשיך את המסך בכוונת מכוון ומטעמים ברורים וידועים והפך עצמו בכך שותף לדבר עברה (ומדוע איננו מופתעים?).  ועל כך הרי כבר נאמר כי "מכשלתה הגדולה של הדמוקרטיה היא הדמוקרטיה".  פנו לקישור והזדעדעו עמנו….

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=275652

**********

עם יד על הלב, כמה מבין הקוראים ראה אי פעם דיווחים המופיעים להלן בתקשורת הישראלית.  הבה ונהמר….למצער, נדה, מפיש, כלום.  לא פורסם כמוהו כלא קיים ואלו בתקשורת המדירים ומצנזרים ידיעות אלו מידיעת קוראיהם יודעים היטב מדוע מצנזרים.  לתקוותם, המידע "המוכמן" לכאורה יצלול בתהום הנשיה והיה כלט היה.  אך כתר נא זעיר, לא אלמן ישראל, אנו, בעיתונות החופשית נביא זאת לידיעת הציבור.  שהרי ממילא הפכה העיתונות החופשית האלקטרונית לתקשורת ההמונים לאשורה דהיינו, אתרי האינטרנט, הבלוגרים, כותבי מאמרי-הדעה והמגיבים הינם הלכה ולמעשה 'כלבי השמירה של הדמוקרטיה' בעוד שהתקשורת הישראלית הממוסדת, המושחתת, הפכה לכלבה המצורע מוכה השחין והכלבת של הדמוקרטיה.

***********

ב)   שערורית השקרים והקנוניה שהביאו לניסיון פינוי הישוב מגרון

לא האמת, לא החוק ולא נעלים (אשר במקרה ביש החטיאו מטרתם הנאותה) הם נר לרגלי שופטי בית המשפט העליון. הישראלי, אלא אג'נדה צרופה ולעומתית מודרכת שמאל רדיקלי ואנרכיסטי בבית המשפט העליון הישראלי.  שהרי הוכח כבר בבית משפט השלום זה לא מכבר כי כל טענות הפלשתינים באשר לבעלות על השטח עליו שוכן הישוב מגרון, הינם שקר וכזב, אין בידיהם מסמכי בעלות וגם לא היו.  האם אי מי שבדעתו מאמין כי הגיע ערבי עם עורך דינו היהודי הכזבן (מיכאל ספרד למשל) ורקם סיפורי אלף לילה ולילה על בעלותו בשטח ואנשי הפרקליטות האמינו לו ובו בעינים עצומות ועם אמונה אידיוטית זו הלכו לבית המשפט העליון אשר גם הוא לא שאל שאלה פשוטה "היכן ההוכחות לבעלות על הקרקע?".  אין זאת כי נערכה קנוניה, "תפירת תיק" פושעת כנגד הישוב מגרון אשר שותפים לה כל גורמי אכיפת החוק ועוכרי ישראל על מנת להרוס את היישוב מגרון ויהי מה.  שאם לא כן, לאחר שהוברר בבית משפט השלום כי טענות הבעלות של הפלשתינים שיקריות, חייב היה בית המשפט העליון בסיבוב פרסה, לשנות לאלתר את פסיקתו באשר לגרוש התושבים ממגרון, כך היו נוהגים שופטים ישרים.  אתם שמעתם את ההכאה על חטא של הבג"צ?  אנו מכל מקום, לא.

וה-ראיה, פעולות הממשלה לגרוש תושבי הישוב מגרון מתנהלות כסדרן כאילו ולא ארע דבר   אין הדבר מצביע על "חלם", הדבר מצביע על לעומתיות, רשעות, שנאה, אוטו-אנטישמיות, שת"פ עם אויבי ישראל  וכדומה.

ועדיין, מדוע רשיונו של "העו"ד" מיכאל ספרד אינו נישלל לאלתר מעיסוק בעריכת דין בעברת שקר כזב וקנוניה להטיית דין?  מדוע עורכי הדין בפרקליטות המדינה אשר על פניו ניראה כי חברו לפלשתינים לעיוות ולתפירת תיק, מדוע הם אינם  מפוטרים לאלתר מהשרות הציבורי?  מדוע אותם שופטי עליון שישבו בדין לא יפוטרו / ייתפוטרו לאלתר לאחר הביזיון הקולוסלי הזה לו היו שותפים.  הנה מדוע, מערכת המשפט הישראלי הינה משפח ותו לא.

בתזוויג מיקרים אשר ריח צחנתו עולה למרחוק, לאחר שהדיונים שנמשכו שנים ופסיקת בית המשפט כנגד העותרים הפלשתינים בפרשת בעלות אדמת מגרון אשר בדיונים בו התבקשו הפלשתינים ועורך דינם הידוע לשמצה מיכאל ספרד להמציא מסמכי בעלות פלשתינית על הקרקע ולא היו מסוגלים לכך, לפתע פתאום בתזמון הניראה על פניו כשיקרי להלל וכמצג שוא מבזה, חברו יחדיו עיתונאים מערוץ – 2 (כמובן) ופלשתינים מכפר סמוך למגרון והציגו מסמכים אשר "נמצאו" יש מאין (25 ינואר 2012 ), המאושרים על ידי "המנהל האזרחי הישראלי", המאשרים לכאורה בעלות פלשתינית על הקרקע.  נציין כי אנשי המנהל האזרחי הופיעו גם הם בבית המשפט עד לאחרונה ולא היו בידם כל מסמכים.  לכן, לכאורה ועל פניו, אפשר ואלו מסמכים מזויפים ומפוברקים על ידי רשות שלטונית ישראלית לנשל יהודים מאדמתם לטובת פלשתינים.  שוב קנוניה, שוב תפירת תיק, שוב נישול יהודים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/232147

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=277994

ג)   ערבים חוייבו לשלם 20,000 למגרון – על השקר הבעלות על הקרקע

שיטת נוכלי "שלום עכשיו" פשוטה בנבזותה. יישוב יהודי ביו"ש גורר אחריו שובל של פוסט ציונים, מאררי ההתישבות ביו"ש, עוכרי ישראל, נברנים בספריות ומסמכים עבשים קיימים או מומצאים.  גם אם אין קיימים כל מסמכים המעידים על בעלות ערבית על הקרקע, עוברים פעילי השמאל הרדיקלי-אנרכיסטי "שלום עכשיו", בצל"מ ואירגוני ה"דולי" שלהם וצדים נפשות של ערבים תמימים מהכפר הסמוך להאמין כי יוכלו לקבל חזקה חינם על הקרקע עליו יושב הישוב היהודי ואפשר שגם פיצויים מנופחים שייתבעו על ידי שרלטני משפט כמיכאל ספרד ומשובטיו.  עם הצהרות שיקריות שלהם ושל הפרלשתינים בידם, עותרים העוכרים לבעלי בריתם בבג"צ (בייניש, פרוקצ'יה, ארבל) וכך ניסגר מעגל הקנוניה של השופטים העוכרים בבג"צ והבזויים מ"שלום עכשיו" לנשל ולפנות הישוב שהרי אין מצב בו ידחה "הבג"צ" (דהיינו, "בית הדין הגבוה למשפח"), את העתירה וכמובן יוציא צו פינוי.

אמנם "טובת מדינת ישראל" ושלמות הדמוקרטיה בגרונם אך הרס מדינתו של העם היהודי בידיהם.  העוכרים הללו מודעים לעובדה כי הינם משרתיהם (בשכר אתנן אדירים) של אדוניהם מ"הסדר העולמי החדש" אשר לא במקרה הינם גם קובץ האנטישמים המסוכן ביותר בחלד.

שיטת ה"לחם ושעשועים" פועלת.  שופטי הבג"צ זורקים פירורים בדמות "חוק האזרחות" למשל להמון הניבער ובכך מכסים על מעשי עוולות מתמשכים כנגד ההתישבות ביו"ש וכנגד חובבי ציון בנינו.  בכך משיגים העליונים מטרה כפולה, להסיר מעליהם, בעיני ניבערינו, התיוג כעוכרי ציון ובו בזמן למלא בכסות ורמיה את תאוות גרוש היהודים אשר בליבם.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=276186

ובאותו ענין, ראו גם ראו את כתבת "הפשקוויל לשיחרור פלשתין מיהודים" המתכנה לעיתים (אוי לאותה הבושה), "הארץ", ראו עד כמה אמון העיתון על ההנחה מבית מדרשו הקומוניסטי של העיתון כי שקר שחוזרים עליו פעמים רבות, הופך ל"אמת".  אלא שאנו שינינו את כללי המשחק ולא טרחנו לעדכן את אלופי השקר מ"הארץ", אנו איננו סופרים אותם יותר.  בימינו אלה, האמת נימצאת בידינו והפבלובים האוטו-אנטישמים מ"קול הרעם מפלשתין" שיזעקו שקר, הם כבר עבר זמנם, אינם נחשבים.

 http://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.1624488

ד)   "שלום עכשיו" תתנצל ותפצה מתנחלים

דוגמא נוספת לשקרי השמאל הרדיקלי כנגד ההתישבות ביו"ש.  הפעם מעורב בכן, ואיך לא, משרד עורכי הדין של צלי רשף, פעיל שמאל רדיקלי אנרכיסטי ידוע לשמצה, אשר עשה יד אחת עם אנשי "שלום עכשיו" חגית עפרן ודרור אטקס, הידועים אף הם לדראון ושמצה להעליל על מתישבי יו"ש כי הינם יושבים על אדמות פלשתיניות פרטיות ובפרט על הישוב רבבה (במרכז השומרון).  הללו הוציאו "דו"ח" על כי 71.15% (לא םחות ולא יותר…) משיטחו של הישוב היא "אדמה פלשתינית גזולה".

כמובן כי המתישבים הוכיחו בנקל את שיקרי העוכרים והביאו הוכחות לבעלותם על הקרקע.  אירגון "שלום עכשיו" ועפרן את אטקס חויבו על ידי בית המשפט לשלם פיצויים ולהוציא התנצלות למתישבי הישוב רבבה.

כמובן כי העוכרים לא טרחו לבסס "ממצאיהם" השיקריים כנגד המתישבים וכי מדוע יעשו כן, הרי הבג"צ יאמין לכל שקר  מופרח כנגד המתישבים באשר שופטיו הינם תמונת הראי של האטקסים והעפרנים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/182702

ה)   הפלשתינים אינם בעלי הקרקע בשבות עמי   

ושוב חוזר הניגון.  פלשתיני המגובה בסוללות של עורכי דין מעמותת השטנה (החברים של גולדסטון) "יש דין" ובני דמותם שם מפרקליטות המדינה, עמלו והזיעו לשכנע את בית המשפט לבעלות פלשתינית על קרקע ביישוב שבות עמי (בקדומים בשומרון).  בית המשפט שוכנע כי אין רציפות בעלות בקרקע לתובע הפלשתיני ודחה את תביעתו.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/223128

ו)   צה"ל איבטח פלישת פלשתינים לאדמות סוסיא

מקרה רגיל למדי ההווה פעמים רבות בשטחי יו"ש של טפשות ואטימות צה"לית יחדיו עם ניבזות משטרתית המניחה לפלשתינים ופעילי שמאל רדיקלי לתעתע עשתונותיהם מתואר בכתבה הבאה.  המדובר הוא בשטחי מרעה של חוות "בר סיני" ליד הישוב סוסיא בדרום הר חברון.  הפלשתינים והעוכרים מהשמאל הודיעו על פלישה לשטחי מרעה של החווה בתואנה שיקרית כי הינם בבעלות פלשתינית, מיד הוציאה קצינת תאום אידיוטית אישור כניסה לשטח עבור הפלשתינים (היא הרי בצידם בכלל) והחגיגה החלה מלווה במאות כבשים פלשתיניות וכ- 30 פעילי שמאל אנרכיסטים (נו, נאווי) וערבים.  כאשר יצאו היהודים למחות על הפלישה, הם נעצרו כמובן על ידי המשטרה (הישראלית? – רק במדים לא במהות).   ההדורים יושרו לבסוף והצבא כמו גם המשטרה הכירו בנכונות טענות יושבי חוות בר-סיני אלא שריחה הרע של פעולות השלטון (היהודי?) יצאו כאן שוב למרחוק.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215764

ז)   המדינה תפצה את תושבי רחלים

עשרה חכמים יתקשו לתקן את שטיפש (טיפשה) אחד יעולל.  עשרות ישובים אשר עלו על הקרקע בעידוד המדינה, נהנו מתקציבי פיתוח, הולידו וגידלו ילדים וחיו עשרות שנים ביישוביהם הפורחים מצאו עצמם לפתע "בלתי מורשים" בהתאם לדו"ח המאחזים" של טליה ששון מפרקליטות המדינה.  להזכירנו כולנו, טליה ששון הינה שמאלנית רדיקלית, חברת מר"צ (טפו-טפו), אשר הוצבה לחבר את דו"ח המאחזים הבילתי מורשים מטעם פרקליטות המדינה על ידי אריאל שרון אשר עודד בחירתה לחיבור הדו"ח אשר בחלקו הניכר הינו שיקרי וחסר ביסוס עובדתי וחוקי, על מנת שיעלה בידו לממש את הגרוש המתוכנן הבא בשטחי יו"ש לאחר גרוש גוש קטיף וצפון השומרון.  דהיינו, שרון הגה את תפירת התיק להתישבות יו"ש ומצא את האווילה השוטמת ששון, שהיתה מוכנה לערוך את הבדיחה הזו המתכנה "דו"ח המאחזים". האם האל עצר את שרון או שמא יד הגורל עצרתו הוא ענין לשיקולו של כל קורא לבין עצמו.

להוסיף חטא על פשע, קפץ פרא-ביל, שוטם ההתישבות והציונות הידוע אהוד ברק אשר מצא בדו"ח המאחזים קרדום לחפור בו את מאוויו הפוליטים האישיים הפוסט יהודים וציונים ובאופן שיטתי מנע אישור תוכניות המתאר שהמדינה עצמה הכינה עבור מאחזים אלו אשר עברו את כל האישורים הנידרשים למעט אישורו הסופי של האיש הרע הזה "שר הביטחון" ברק.

תושבי רחלים לא וויתרו ופנו לבית המשפט אשר חד משמעית חייב המדינה להשלים לאלתר את תוכנית המתאר ליישוב וכן לפצות כספית כל אחד מהתושבים.  לטעמנו, חייב היה בית המשפט להורות כי על אהוד ברק לפצות כספית כל אחד  מהמתישבים מכיסו הפרטי באשר אינו זכאי לחסינות עקב טעות בשיקול לכאורה.  לא היתה כאן כל טעות בשיקול אלא זדון ומשטמה ושיקולים פוליטים צרים בלבד.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/229075

ח)   קצין צה"ל העליל על נערה רק כי "העליבה" אותו

בשנה החולפת גרש צה"ל מתישבים ממספר מבנים ברמת מגרון והרס המבנים.  בעימותים שהתפתחו הוחלפו דיברי עלבון משני הצדדים.  נערה מגורשת בגיל טיפש עשרה הודתה כי צעקה דיברי עלבון כנגד הקצין האחראי על הגרוש.

במשפטה של הצעירה העיד הקצין עדות שקר כי בנוסף, הצעירה יידתה אבנים על כלי רכב פלשתינים.  כמובן כי לא היו דברים מעולם והקצין הבדאי הפריח השקר על מנת להתנקם בצעירה.  זו הושמה במעצר בית למשך שבעה חודשים (לא, אין טעות – 7 חודשים תמימים) אשר בחלקה היתה צמודה לאזיק אלקטרוני וכל זאת בעבור זריקת האבנים לכאורה.  ניכר כי אבירי החוק שלנו מפחדים, משקשקים מעמותים עם הפלשתינים והופכים גיבורים גדולים על נערות יהודיות בנות טיפש-עשרה.

במשפט שהתנהל הוברר כי הקצין משקר ולהד"מ, לא ניזרקו אבנים כלל.  חייליו של הקצין אשר שהו עמו ברכבו בעת הארוע עלו לדוכן העדים והעידו כנגד מפקדם ושקריו.

כעת הופכת הצעירה מנאשמת למאשימה ובכוונתה לתבוע פיצויים על מעצרה בביתה אזוקה למשך שבעת החודשים על לא עוול בכפה.  אנו מאחלים לה הצלחה מלאה.  נציין כי למצער בכל ארועי הגרוש והעימותים המתפתחים בעקבותיהם בין המגורשים ופורעיהם מחילי צה"ל והמשטרה טופלים החיילים והשוטרים אשמות שוא ושקרים בוטים כנגד המגורשים על מנת להצדיק האלימות הנוראה בה הינם נוקטים כנגד אלו שחרב עליהם עולמם תרתי משמע.  מסתבר כי בקלגסים עסקינן ולא בחיילים הממלאים חובתם ותו לא.

תופעות חמורות מונים רבים הולכת ומתבררות בשנים אחרונות בהן מנצלים חיילים ושוטרים את סמכותם העדיפה ומטרידים מינית נערות מגורשות מהמאחזים, תוך כגי פעולות הגרוש.  הטרדות כוללות ברגיל שליחת ידים בהמיות לחלקים מוצנעים של הצעירות וזאת על מנת לספק יצרים אפלים של חיילים ושוטרים.  למותר לציין כי מרביתם המכרעת של ארועי הטרדה מינית אלו אינם מגיעים לידיעת הציבור (כמובן), אינם נידונים בצה"ל והמשטרה ומאיליו אין הפושעים הללו מובאים לדין ונענשים כגמולם.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/221285

ט)   הערבי שיקר, השמאל הקיצוני חגג

ומערכת השקרים ממשיכה ללא גבול.  רועה ערבי הגיע למשטרה והתלונן כי מתנחלים מאזור מעלה אפרים שרפו חיים 17 מכבשיו כאשר 12 מהן מתו בשרפה.  כמו לפי אות פבלובי קפצו אירגוני השיטנה, אירגוני גולדסטון ואירגון בצל"מ בראשם על המציאה, הזמינו נחילי עיתונאים זרים שיבואו על מצלמותיהם, יחזו ויתעדו את אכזריות "המתנחלים".  תמונות הכבשים השרופות הופצו בכל העולם וגרמו נזק תדמיתי עצום לישראל.

אלא מאי, להד"מ.  בחקירת המשטרה ובבדיקת פוליגרף הוברר כי הרועה משקר ואף הודה בכך.  הוא בשגגה גרם לשרפה בחלקתו ושרף למוות כבשיו.  מכיוון כי כל פלשתיני מודע היטב למדיניות כוחות הביטחון הישראלים בגדה המאמינים בפנאטיות לכל ציוץ פלשתיני, הרי שהרועה הבין כי לפניו מכרה זהב והתלונן כנגד המתישבים על מנת לקבל פיצוי אדירים.

האם משהו שמע התנצלות על מעשה ההסתה והדה-לגיוימציה, על הנזק האדיר בארצות הים אשר ניגרם לישראל בידי בני השטן היהודים הללו?  לא מניה ולא מקצתה.  לגבי דידם זו היתה הצלחה, הם הצליחו להכפיש את המתישבים ומדינת ישראל בעבור כלום.  בני העוולה הללו חגגו את ניצחונם.

נושא זה הפך זה מכבר לריטואל קבוע.  טורפי הנבלות מאירגוני השמאל הרדיקלי האנרכיסטי אורבים לכל שמץ תלונה של הפלשתינים, אשר כאמור שמחים להתלונן – תמיד הרי ייצאו צודקים וכיסיהם כבדים במזומנים שהיהוד באיוולתם אצים לשלם לאויביהם,  במרבית המקרים לא הפלשתינים הם הרעים בסיפור אלא אירגוני השטנה המשכנעים פלשתינים, עניים מרודים ותמימים לתבוע בעלות קרקע או להתלונן באורח שיקרי כנד המתישבים בעבור שלמונים.  כמובן שנבזי האירגונים קופצים ומכפישים את המתישבים פעם אחר פעם וזאת בגיבויו של צה"ל, המשטרה, המנהל האזרחי ובג"צ אשר שורותיהם שורצים בני דמותם של חברי "עמותות גולדסטון".  ולאחר כל זאת, לך תבנה מדינה.  ניתן בוודאות מוחלטת לומר כי במדה ומצב ענינים זה היה שורה בשנת 1948 , לא היה סיכוי שבעולם כי מדינת ישראל היתה קמה.  אך גרוע מונים רבים יותר, אפשר שמדינת ישראל לא תשרוד.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215625

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213258

http://www.srugim.co.il/16158-%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%95-%D7%92%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%A8

י)   השוטר שהבריח בריכבו בכירי "שלום עכשיו" – לדין 

מזה זמן כי אנו מתריעים במאמרינו אודות הטיה אנטי יהודית וציונית בפיקוד הבכיר של צה"ל ומשטרת ישראל.  אך "רוח המפקד" זולגת גם לרמות הנמוכות, אין מנוס  מכך.  רכב מוסווה כאזרחי בו ישבו מקדימה בלבוש אזרחי רפ"ק במשטרה ורכז המודיעין של משטרת בנימין, בעוד שמאחור ישבו מוצנעים אופנהיימר ועפרן מאירגון "שלום עכשיו" הידוע לשמצה בכוונה להכנס במרמה ובגנבה ליישוב נריה שמחוז בנימין על מנת להפגין בו כנגד ההתישבות.  השומר בשער דרש כחוק את הזדהותם של יושבי הרכב ובתגובה קפץ רכז המודיעין והפליא בשומר מכותיו.  כמובן שמיד הואשם השומר החבול והפצוע ב"תקיפת שוטר"….כיד הדמיון המזרחי הטובה על שוטרי ישראל.

שוטרים משתפים פעולה עם אירגוני גולדסטון לשיטנת ישראל באשר יודעים כי יקבלו לכך גיבוי מלא מפיקוד המשטרה, פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון.  וה-ראיה, הקצין המתחזה אשר סמכותו היא שאיפשרה את מעשה הפשע, רב-פקד בדרגתו, כלל לא הועמד לדין,  כמקובל במקומותינו הש"ג משלם.

אין הוכחה טובה יותר לנאמר באשר לבית המשפט העליון מאשר להביא דברים בשם אומרם מתוככי קן העוולות הזה.  זוכרים את פלונית פרוקצ'יה והכרזתה לפני מספר חודשים מועט (עם פרישתה לגמלאות סוף-סוף – רק אז חשפה עצמה), כי הינה מזדהה יותר עם אירגון "עדאללה" הישראלי-פלשתיני אשר מטרתו חיסול המדינה היהודית והקמת מדינה פלשתינית על חורבותיה, מאשר עם בני עמה?

איך הגענו למצב בו טיפוס מפוקפק כ"שופטת עליונה פרוקצ'יה" היגיע לתפקיד זה.  מה זה קרה לנו, מה נפל עלינו שנתנו למצב זה לקרות והיא אינה היחידה בקן הצרעות הזה המתכנה בית המשפט העליון.  פתגם ערבי מכנה זאת "חייאא תחת-א-תיבן", "נחש תחת התבן" וגו'….ועדיין קיימים בנינו עזי מצח המסנגרים על המוסד המפוקפק הלזה בצורתו הלעומתית, האנטי יהודית וציונית הנוכחית.  אך מדוע שנתמהה.  זוכרים את הנבז אברהם בורג אשר בזמן היותו יושב ראש הכנסת (של כולנו?) עסק בחיבור ספר שיטנה אנטי יהודי וציוני – ומתמיד בכך עד היום?  זוכרים את שולמית אלוני, יוסי שריד ויוליה תמיר אשר בתפקידיהם כשרי חינוך (של כולנו?) קידמו בהחצף פנים ובאורח חד צדדי במערכת החינוך את הנרטיב הפלשתיני כאג'נדה פרטית אנוכית שלהם עצמם וברשו בבוז את הנרטיב היהודי-הציוני עבור ילדי ישראל?  האם אנו מגדלים נחשים נוספים תחת התבן הממלכתי שלנו בלא שנהיה  מודעים לכך?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/217958

כ)   המשטרה תפצה את מתנחלי יצהר ב- 50 אלף ש"ח

ושוב עדות לאוריאנטציה האידאולוגית השמאלנית קיצונית בה שטופים שוטרי יו"ש המשתפים פעולה ברגיל עם אירגוני גולדסטון לשיטנת ישראל.

רועה פלשתיני התלונן כי עיזיו ניגנבו על ידי מתישבים מהישוב יצהר.  שוטרים ממשטרת שומרון ניכנסו ליצהר והעבירו עיזים (כלשהם) בלא בדיקה ושאלות לידי הרועה.  המתישבים חזרו והשיבו עיזיהם ליישוב מידי הרועה.  השוטרים שציפו לפעולה מעין זו של המתישבים ארבו להם ועצרו את אנשי כיתת הכוננות של הישוב שהוזעקה למקום אך לא עסקה כלל בנושא העיזים.  כאן החלה מסכת שקרים מצד המשטרה אשר ניפרשה על פני שנים וערכאות משפטיות שונות.  שוב, סנ"צ, רפ"ק ורכז מודיעין ממשטרת שומרון שיקרו במצח נחושה בביתי המשפט בערכאות שונות אודות "שוד מזויין" שביצעו המתישבים ברועה הפלשתיני, שימוש "באלימות קשה כנגד הרועה" יעוד עלילות אלימות כיד הדמיון הטובה על שוטרי ישראל.  בית המשפט קבע חדות ונחרצות כי השוטרים שיקרו במצח נחושה בכל בתי המשפט שדנו בעתירות אנשי כיתת הכוננוות של יצהר אשר תבעו עלבונם, כולל בבית המשפט העליון אליו הגיע העתירה.  המשטרה נאלצה לשלם לאנשי כיתת הכוננות של יצהר 50 אלף שקלים כפיצויים עקב הוצאת לשון הרע.  למותר לציין כי הקצינים שקרני המשטרה עדיין משרתים בתפקידיהם כקדם וקרוב לוודאי ממשיכים להונות ולשקר את בתי המשפט עד עצם היום הזה.  כמובן כי העיתונות הישראלית בעלת האוריאנטציה השמאלנית רדיקלית חגגה על הארועים וניצלתם להכפשת המתישבים בהסתמך על עדויותיהם השקריות של קציני המשטרה.  כמובן וכמובן כי מילה לא נאמרה בעיתונות הממוסדת לאחר שנימצא כי השוטרים שיקרו והמתישבים יצאו צחים כשלג.  זכות זו שמורה אך לנו בעיתונות החופשית. 

http://www.thepulse.co.il/index.php/20100315718/50-q.html

ל)   ראה הדיווח בסיפא במאמר –"ההגנה הטובה ביותר" / ישראל מידד     

ידיעה באתרי חדשות הקפיצה את ישראל מידד.  בידיעה נימסר כי הושחתו 250 עצי זית השייכים לערבי מאזור הישוב שילה, בידי יהודים תושבי הישוב שבות-רחל.

בבדיקה אישית של ישראל מידד אשר לא התעצל ויצא לשטח לבדוק הטענות, מוסר הלה כי אכן כ- 50 דונם עצי זיתים נישרפו והושחתו כליל על ידי פלשתינים במקום המדובר אך לא של ערבים אלא של יהודים תושבי המקום.

שוב, למותר לציין כי מלה לא נימסרה על כך בתקשורת, להכא ולהתם,  www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9827

מ)   אנרכיסטים נתפסו "על חם" בגוש עציון

ברגיל משכילים אנשי השמאל הרדיקלי-אנרכיסטי להסוות מעשיהם ומעשי בני בריתם הפלשתינים כך שהאחריות על פעולות עקירה ושריפה של עצי חורש וזית הנערכים על ידם באורח סדיר בשטחים יהודים כמו פלשתינים, כניזכר במקרים קודמים לעיל יוטלו על המתישבים.

במרבית המקרים מקבלים כמובן שותפיהם הסמויים של האנרכיסטים והפלשתינים הלא הם אנשי פרקליטות המדינה, משטרת ישראל ובית המשפט העליון את טענות המעלילים, ללא הרהור נוסף וכהרף עין.

הנה אחד מהמקרים אשר תועדו (להלן) על ידי מתישבי הישוב בת-עין שבגוש עציון בהם נילכדו עשרות פלשתינים ועוזריהם האנרכיסטים היהודים בעדשת המצלמה בעודם שורפים ומשמידים עצי חורש טיבעי ועצי זית בתחום הישוב בת-עין.

שוב, למותר לציין כי למרות שהעדויות הוצגו ותלונה נמסרה למשטרה, דבר לא נעשה כנגד איש פלשתיני או אנרכיסט ולא הוגשו כתבי אישום.  למותר לציין כי במקרים בהם נעדר תעוד מצד המתישבים, לא מהססים השוטרים לעצור דווקא מתישבים אשר שהו במקום על מנת להגן על שדותיהם.  מעצרים אלו מלווים בימי כליאה ארוכים, מעצרי בית וכתבי אישום.  שוב, למותר לציין כי המשטרה איה מצליחה להוכיח פעולות עקירת זיתים על ידי יהודים מאחר ורובם ככולם של המקרים הינם פרובוקציות ערביות-אנרכיסטיות.  מכאן כי כל המעצרים וכתבי האישום הינם מפוברקים ושיקריים להלל.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3986614,00.html

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211180

נ)  פלסטינים ניסו להצית שטחים סמוך לעלי

הפלשתינים ועוזריהם מהשמאל הרדיקלי-אנרכיסטי עושים להם מנהג קבוע "הצת שטחי מתישבים כל שבוע".  הנושא כבר הפל לריטואל קבוע, פלשתינים מזמנים תקשורת אשר לעולם תתמוך בהכפשת מתישבים, מציתים שדות ושטחים ליד התישבות יהודים וכשמגיעים המתישבים להגן על רכושם ולהציל את שניתן להציל נערכות פרובוקציות פלשתיניות כזריקת אבנים וכדומה.  מצלמות התקשורת עדיין דוממות כמובן.  אך משיעז מתישב להרים אבן ולהשיב לפורעיו הפלשתינים כגמולם, מיד מתקתקות המצלמות אשר חלקן חולקו חינם אין כסף על ידי כזבני בצל"מ לפלשתינים לשם תיעוד שיקרי יחדיו עם מצלמות התקשורת המתוזמנת והרי לנו עמוד פותח ראשי בעיתונים האוטו-אנטישמים כ"הארץ", "ידיעות אחרונות", ערוץים 2-10 , גלי צה"ל ועוד, המתעדים את הקלגסים "המתנחלים" המתנכלים לפלשתינים "המסכנים שוחרי השלום".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/221188

ס)  הדשא של השכן ירוק יותר – או תרמית המים הגדולה

נושא מי אקוויפר ההר הפך לנושא נוסף להכפשת מתישבי יו"ש בידי שוטמיהם מהתקשורת ומהשמאל הרדיקלי-אנרכיסטי.  ישראל מגבה את פלשתיניי יו"ש ב- 200 מליון מטרים מעוקבים מים מעל האמור והמוסכם בהסכמי אוסלו.  מים אלו מגיעים מכיסו של משלם המיסים הישראלי דרך עלות ההתפלה של מים מתוקים החסרים בישראל עקב התמיכה בפלשתינים.  גם המצג השיקרי כי לרשות תושב פלשתיני עומדים כ- 80 מטרים מעוקבים מים לשנה בעוד שעומדים לרשות תושב ישראל בקו הירוק כ- 250 מטרים מעוקבים הינה הצגה מגמתית ושיקרית להלל.  ישראל מתפילה מים (זכותה – ממי הים), ישראל ממחזרת מי שופכין לקולחין ולכן כמות המים העומדת לרשות תושביה גבוהה יחסית.  לעומתנו, הפלשתינים אינם מאפשרים הקמת מפעלי מיחזור וטיהור מים בשיטחם והקמת מתקני התפלה עבורם היא רק בדיחה.  כשליש מהפלשתינים ביו"ש אינם מחוברים למוני מים וצורכים אותם ללא חשבון.  הפלשתינים לא נאלתו להצטמצם בצריכה ולשלם מס בצורת כישראלים.  הצנרת הפלשתינית רקובה וכשליש מהמים עבורם הולך לאיבוד עקב נזילות.  יתירה מזאת, שופכיהם מזהמים את מאגרי המים המתוקים התת-קרקעים באזור אקוויפר ההר  והשפלה ומרעילים את כולנו.

http://www.myesha.org.il/?CategoryID=251&ArticleID=4713

ע)  מועצת יש"ע מוכיחה: כמה באמת עולות ההתנחלויות

זוכרים את הדו"ח השיקרי של "שלום עכשיו", זה האירגון שהיה שותף לייסוד הסכנה האסטרטגית המוחשית ביותר לקיום מדינת ישראל, הלא היא "הקרן לישראל חדשה".  באתו דו"ח  מפוברק העלילו איצטגניני "שלום עכשיו" כי המדינה תומכת בסכומים של שנים ומחצית המליארדים שקלים לשנה בההתישבות יו"ש.  הפצת השקר נועדה ליצור דה-לגיטימציה של המתישבים לאמור "ראו תושבי ישראל לאן הולך כספכם והניגרע מצרכיכם (התרופות, הדיור, המזון – מחק את המיותר)".  חשבון מהיר של תלמידי כיתות יסודי, הראה כי המדובר בפחות מחמישית הסכום הנזכר בדו"ח השקרנים מ"שלום עכשיו".  למעשה מדובר בסכום נמוך משמעותית מזה אשר המדינה משקיעה בתושבי ישראל בתחומי הקו הירוק.

http://www.kipa.co.il/now/45843.html

פ)  מי באמת שרף את המסגד בטובא-זנגריה?

רק שטופי המשטמה ללא מצרים למתישבי יו"ש אלו אותם מעוצי השכל עדיין מאמינים כי יהודים שרפו את המסגד בכפר הבדואי הצפוני טובא-זנגריה.  אלא שהמשטרה המופעלת כמריונטות על ידי פרקליטות מדינה שוטמת ימין, העם והלאום יהודי, אותה המשטרה היודעת מאז זמן רב כי ערבים תושבי הכפר שרפו המסגד עקב סכסוכים פנימים, אותה המשטרה סוכרת פיה ואינה מגלה את האמת על מנת להכפיש את המתישבים ולתפור להם תיק.  מדוע איננו מנקים את אורוות המשטרה הצואות, מדוע פושעי המשטרה אינם נחבשים בבתי האסורים עקב כך כאחרוני הפושעים.

גידלנו לנו עשבים שוטים בדמות פיקוד משטרה המעורב בפוליטיקה-מדינית עד צוואר.  עם משטרה כגון דה, "משטרת רפובליקת הבננות לישראל", ממוטב לאזרחים ללא משטרה כלל.  האזרחים יגנו על עצמם ביעילות רבה מונים רבים "מ"מגיניהם" לכאורה במשטרה.  אהה, גם נחסוך תקציבים רבים, מליארדים רבים, שיופנו לרווחה.  שימון (נציג המיעוט בעם) פרס ושר המשטרה (מה שמו?),  וכן פלוני גדעון ("מר אזרחות") סער הפכו עצמם למוקיונים, לליצנים אשר קרעו כנף בגדם והלכו לקנוסה (אופס – טובא זנגריה).  אהה, אזרחי ישראל מימנו במאות אלפי שקלים ריב חמולות  בכפר ותיקנו נזקי השרפה במסגד על חשבון הציבור.  על שתיקת כבשי הפרקליטות לא נרחיב הדיבור, הללו עולמם חרב עליהם משהתברר כי (צעירים) ערבים הם המציתים.

נוסיף ונציין את ארוע שרפת המסגד ביפו משנת 2011 , אשר כל שוטמי המתישבים אצו רצו להאשימם בשרפתו.  התקשורת המגויסת לשטנת הימין ומתישבים יצאה במחול המחניים התקשורתי לידע את תושבי ישראל באורח מידי וללא כל שאלות או בדיקה רצינית בדבר אשמת שנואי נפשם, חרדים, מתישבים, יהודים וכדומה.  זמן לא רב לאחר מכן הודו ערבים תושבי יפו כי הם שהציתו המסגד וביודעם היטב נפש בהמותיהם מהתקשורת דאגו לחרוט "תג מחיר" על קירות המסגד השרוף.

המקרים לעיל מצטרפים להצתת בית הכנסת "אל ג'אריבה" ברמלה בידי ערבים (אופס – צעירים) בחודש דצמבר 2011 , בעיר העתיקה ברמלה

http://www.youtube.com/watch?v=he0yovZZ_AA

http://www.global-report.com/disillusion/a1648-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%9C%D7%94

צ)  תרמית הזיתים הגדולה

אביעד ויסולי טרח וערך מחקר המאשש את שעמלים בתקשורת להסתיר מידיעת  הציבור דהיינו, כי מירב עקירות וניסורי עצי הזית ביו"ש נעשים על ידי פלשתינים, חלקם כפעולות גיזום שיגרתיות והכרחיות להגברת תנובת העצים, אך המוצגות להדיוטות בנינו כעקירת עצי זית וחלקם בעקירות וניסורי גזעים בכוונת זדון בעזרת אנשי שמאל רדיקלי ואנרכיסטי מ"עמותות גולדסטון" ו"מחלקת המשימות של התנועה הקיבוצית" על מנת להוציא דיבת המתישבים רעה ולהשיג פיצויים כספיים מפליגים שלא כדין וברמיה לפלשתינים "המסכנים" שחוו "עקירת עציהם" לכאורה.  עם מערכת השקרים הזו משתפים פעולה עיתונאים וחברי  כנסת, חלקם הדיוטות תמימים וחלקם מודעים למסע השקר אך מתעקשים לחזור עליו באזני הציבור למען הרבות הכפשה ודה-לגיטימציה.

"כריתת" עצי זית לכאורה של פלשתינים ביו"ש הפכה לעסק מכניס לכל העוסקים בו (למעט המתישבים כמובן).  זה מתחיל בפלשתינים המוקפים במקהלת מפצירים מהשמאל הרדיקלי-אנרכיסטי, לביים "כריתה" (בדרך כלל פעולת גיזום שיגרתית המוצגת ככריתה), התקשורת מזומנת והופכת בכך לשותפה לדבר עבירה (לא ניראה כי קיימות עכבות אצל הכתבים אשר עשו דיבר רמיה לדרך חייהם), וכלה בכוחות צה"ל (משתפי"ם מטפשות) ומשטרה (משתפ"לם בידיעה ברורה) המשווה לכל תפירת התיק הזו מראה רשמי.  כמובן כולם יוצאים מרוצים.  המשטרה והתקשורת הכפישו שנואי נפשם והפלשתיני משלשל לכיסו ברגיל מספר מאות אלפי שקלים עקב הארוע המבוים והשיקרי.  רק הציבור "יוצא חומוס" והמתישבים יוצאים "האיש הרע"…..מש"ל.

עם ישראל קונה את הבלוף בשקיקה שהרי התמונה המתקבלת במוחותינו מתאימה לנרטיב המסוחרר בתקשורת השוטמת של המתישב המתרוצץ על הגבעות בעינים מזרות אימה פאותיו מסתלסלות ושולי טליתו מתבדרות ברוח, המשתולל בשדות הפלשתינים המסכנים ועוקר  ושורף שדותיהם.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/140269

ק)   פורעי המסיק האמיתיים

מכל בנזין, נפצים, שרידי צמיגים שרופים ועקבות שהובילו לכפר הסמוך. את כל אלה מצאו גששי צה"ל שהגיעו ב-14 באוגוסט לאדמות היישוב אש קודש. למחרת בוצעה הצתה נוספת, בדיוק באותו מקום. הפעם כילתה האש 70 דונם של שטחי מרעה ונפגעו כרמי יין. שלוש שעות עבדו הכבאים עד שכיבו את האש. תצפית של צה"ל הבחינה בטרקטור שנמלט ממקום ההצתה לאותו כפר.

שבוע לאחר מכן הוצת שטח בין היישוב אחיה לישוב אש-קודש. 80 דונם התכלו. צינור המים ליישוב נפגע ומטע זיתים של אחד מתושביו ניזוק. חלק מהתושבים פונו מבתיהם מחשש לחייהם. רכב שחור נצפה בורח לכפר ג'לוד.

יהודה כהן מבת עין התלונן ש-900 דונם שלו, שבהם שטחי מרעה, אורווה ו-30 עצי רימון, עלו באש. בכרם של שלמאי פוזס מעפרה נגדעו שתילים צעירים, הושחתו טונות של יבול לפני הבציר ונשרפו צינורות ההשקיה. 500 עצי זית של משה כהן מפני-קדם נעקרו. אצל מנחם לבני משדה כלב נשרפו יותר מ-100 עצי דובדבן והוצתו מבנים ומחסנים. מתפרעים ערבים גם עקרו יותר מ-400 גפנים

ולאחר כל המקרים האלו, האם משהו מהקוראים עדיין קונה את שיקרי התקשורת ובני בריתם הפלשתינים באשר ל"השתוללות" המתישבים?  כל שאלו עושים הוא להגן על רכושם לפי כל חוק ודין.  וכי מה היית אתה אדוני הקורא עושה?

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1231486

ר)   ערבים, בחסות אנרכיסטים, הציתו פעמיים שדות ליד קרית ארבע

ערבים, בחסות אנרכיסטים, הציתו בחג פעמיים שדות קוצים ליד שכונת גל בקרית ארבע.

השריפות שכובו ע"י צוות כיבוי קרית ארבע גרמו נזק למערכת השקייה. "המשטרה הגיעה ולא נקפה אצבע", מסר אחד התושבים לערוץ 7

http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/328905

ש)  ערבים עקרו עצי זית

ערבים תושבי הכפר בורקין חיבלו באחד המטעים בהתנחלות ברקן. הנזק: 150 עצי זית נעקרו. בני קצובר: "על כל תלונת שווא של ארגוני שמאל קיצוני מתחוללת סערה רבתי. התקשורת תוקפת והמשטרה עומדת על רגליה האחוריות", איפה הם עכשיו?

http://www.srugim.co.il/12729-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95-%D7%A2%D7%A6%D7%99-%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A4

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213053

ת)   80  עצי זית של ערבים נעקרו בתמורה להצתת שדות יהודים

הנה הוא מקרה קלאסי של פעולה פלשתינית ותגובה יהודית.  תיקו?  לא לדעת שלטונות ישראל ביו"ש.  לטעמם (כך נראה על פניו) זכאים הפלשתינים לפרוע ביהודים וזה בסדר לטעמם.  אך כאשר מגיבים היהודים, כפי שאמורים, צריכים וחייבים להגיב, הרי מיד מתנפלים קלגסי המשטרה על היהודים ומשליכים אותם למעצר ושאר מרעין בישין.

פלשתינים מהכפר קוצרה הציתו שדות השייכים ליישוב אש-קודש אשר בגוש שילה.  כבאים וכוחות הצלה עמלו זמן רב לכבות את השרפה ובנס לא ניגרממו נזק לרכוש וחיים.  מיד לאחר מכן בפעולת תגמול מהירה נעקרו 80 עצי זית השייכים לכפר קוצרה בידי יהודים.  עד כאן הדברים ניראים תקינים ביחס (פעולה, תגובה, תיקו).

אלא שלא כך מתנהלים הדברים.  בתקשורת הישראלית הגורם לכל השתלשלות הענינים, דהיינו, הפלשתינים לעולם לא מדווח לציבור בישראל.  הדיווח תמיד מתחיל מתגובת המתישבים לפורעיהם וכך משך השנים מתקבע  נושא "תג מחיר" (שאינו אלא פעולת תגמול לגיטימית בהעדר תגובה מהשלטונות).  כמובן שהמשטרת ישראל בעל חוש הריח המפותח לשתוף פעולה עם התקשורת השוטמת, אצה רצה לעצור אך המתישבים כמובן בעוד הפלשתינים הפורעים יוצאים זכים וצחים כשלג.

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=13123

תא)   גוש עציון: היהודים נטעו – הערבים עקרו – היהודים חזרו ונטעו

פעילי ארגון נשים ירוק נטעו הבוקר בגוש עציון. זמן קצר לאחר מכן הגיעו ערבים למקום ועקרו את העצים. התושבים היהודים חזרו ונטעו את השטח בעצים נוספים.  משחקי החתול והעכבר נימשכו עד שהוחלט על נוכחות רציפה בשטח (כולל שבת) למניעת העקירות על ידי פלשתינים.

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=15566

http://www.sos-israel.com/index.asp?catID=57980&siteLang=3

http://womeningreen-ivrit.blogspot.com/2011/11/hundreds-in-netzer-on-shabbat.html

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228574

תב)  ערבים ניתפסו ליד יצהר מנסרים עצי זית

סמוך לשעה עשר בבוקר זוהתה קבוצת ערבים מתקרבת למטע זיתים, מרחק מאתיים מטר מבתי שכונת להבה בישוב. בבירור שנערך עם הצבא מתברר כי לא מדובר במסיק, שהאזורים והמועד לקיומו נקבעים בתיאום מראש. גם השטח המדובר היה קרוב מאוד, כאמור, לבתי הישוב ולכן ממילא לא מאושר אף פעם בידי צה"ל והמנהל האזרחי, למסיק.  כוחות צה"ל שהגיעו למקום, וכן חיילי כיתת הכוננות של הישוב, גילו לתדהמתם כי הערבים לא עסקו כלל במסיק, אלא כרתו עצי זית בצורה אלימה ובאופן שיצטייר בצורה ברורה כמקור להאשמת תושבי הישוב במעשה.

http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-10203-31519160.htm

תג)   ערבים עקרו גפנים בכרם הר ברכה

ערבים תושבי הכפר עראק בורין חדרו הערב לשטח הכרמים של הישוב הר ברכה שבשומרון ועקרו 80 גפנים בני חמש שנים מזן מרלו של כרם ויקב הבוטיק "הר ברכה". בנוסף, השחיתו הפורעים וגרמו נזקים כבדים לכרם.

לדברי המתיישבים באזור הערבים עלו מאותו הכפר, באותה דרך ולאותו יעד אליו הובילו אותם פעילי שמאל קיצוני יהודים פעמים רבות בשבועות האחרונים, תהלוכות אלימות שכללו ידויי אבנים מאסיביים לעבר כוחות צה"ל וכללו פעמים רבות פגיעה ונסיונות פגיעה בכרמי הישוב הר ברכה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/202473

תד)   ונדליזים ערבי בחוות גלעד

בחסות האבטחה של המנהל האזרחי ("יהודי" לכאורה) ותוך צו שטח צבאי סגור המונע מתושבי חוות גלעד לשהות באזור שדותיהם שלהם: ערבים שנכנסו למסיק באזור חוות גלעד עקרו עשרות עצים, השחיתו וגנבו ציוד.יו"ר מזכירות חוות גלעד, גלעד זר אמר:"בצה"ל צריכים לדאוג לכך שגורמים חבלניים ערביים לא יוכלו לנצל את המסיק לפרובוקציות"

http://www.datili.co.il/index.php?id=44414

תה)  הפלסתינים שורפים התקשורת שותקת

שריפה פרצה בצהרים ביישוב בית אל שבבנימין, צוותי כיבוי פועלים במקום להשתלטות על השריפה.

חבר צוות הכיבוי של היישוב אמר לערוץ 7 כי ככל הנראה מדובר בהצתה שבוצעה על ידי פלסטינים שמסקו זיתים באזור, "האש מגיעה מכיוון הכפר שלהם, הם חרשו מתחת לעציהם על מנת שלא ייפגעו מהאש והבעירו את השטח, הגדר החכמה של היישוב ניזוקה באלפי שקלים"

http://www.sos-israel.com/index.asp?catID=41230&siteLang=3

תו)   דו"ח מסכם – התנכלויות ערבים ופעילי שמאל ביו"ש

הדו"ח להלן חובר על ידי "אירגון זכויות האדם ביש"ע" ומקיף ומסכם רבות מההתנכלויות, ההצתות, העקירות והוונדחיזם אשר חווים התושבים היהודים מידי הפלשתינים הנהנים מגיבוי מלא לכך מאת פיקודי הצבא, המשטרה והמנהל האזרחי בשטחי יו"ש.

http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H12-12-2007_11-27-13_ZAITtzvoni.pdf

סוף דבר – ושמא, אולי ההתחלה

וכעת יפשפש שוב הקורא בזכרונו וינסה לדלות איזכור כלשהו אודות פרסומים בציבור באשר למתואר לעיל.  נעיר כבר כי חבל על המאמץ, זו ברכה לבטלה, למעט עיתון אינטרנטי אחד או שנים המזוהים עם הימין, ניפרש מסך של סודיות ומערכת חצאי שקרים מאחזת עינים ושכל של כלל אמצעי התקשורת העמלים להותיר את  הפרעות ביהודי יו"ש כ"חור שחור" וזאת כל שהציבור בישראל יודע.  גם ניבחרי הציבור ברובם המכריע אשר נוגעו במגפת "התקינות הפוליטית" ממלאים פיהם מים ומשתפים פעולה עם מעשה הרמיה המביש הזה.

כעת, כל שעל הקורא הוא להכפיל הארועים המתוארים פי עשרות מונים על מנת לקבל את התמונה האמיתית מהמתחולל בשטח, את המסע הזדוני האנטי יהודי וציוני המתחולל בגיבוי יהודונים מהתקשורת והשמאל הרדיקלי כנגד בני עמם בגיבוי התקשורת ומערכת המשפט.

ישווה כל קורא בנפשו האם מוכן הינו כי ילושו את מוחו בשקרים ובכזבים מצוצים מהאצבע, יתעוררו הקוראים יניפו קולמוסיהם ויאמרו "אתם שם בתקשורת, נבזים שכמותכם, אנו לא פראיירים, עלינו לא תעבדו, אותנו לא תסובבו בכחש".

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי

נכתב על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

שבוע לחוץ יחכה לכם בני מזל טלה. הזמן להיפתח בנושאים חברתיים וליזום מהלכיי

חברות וידידות. היכולת לשלב בין הדמיון ולכישרון ההמצאה יבלוט. תושייה בעבודה תרשים את הממונים. דמות מן העבר תאותת לכם על רצונה לחדש קשרים. לבטים בתחום הרגשי בבית, לצד הפיתויים מבחוץ. חוסר המעש משגע אתכם במישור התעסוקתי. יש לכם תוכניות, אבל צלליות הכאב שמן העבר שוב מונעות את הפריצה המיוחלת.

שור

שבוע ספונטאני וחיובי. מקומה של וונוס יעזור להפעיל את האינטואיציה. נושא ההימורים ימשוך אתכם לזרועותיו. תדמיתכם תשופר. התחלה חדשה בתחום הרומנטי.  הסבל שנגרם לכם מבני המין השני יבוא אל קיצו. לכם הנשואים- תיהנו מיחס מתחשב והוגן. תזוזה חיובית במישור הכלכלי. אתם דואגים לבריאות הגוף והנפש של יתר בני המשפחה. אתם בלחץ זמנים. יתכנו שינויים שכמעת יוציאו אתכם …מדעתכם.

תאומים

סבלתם לאחרונה מחוסר תקשורת, אך בשל מצב כוכבי משופר וחיובי, אתם עשויים ליהנות משבוע קליל. תוך זמן קצר יתברר, כי הרבה זמן חיכיתם לשבוע זה. השותפויות הרומנטיות יאירו פניהן- תקווה ושמחה יאפיינו את הימים הקרובים. תחומי: הלימוד, הנסיעות, העבודה ויחסי המשפחה יקודמו באופן החיובי. באם לא תהיו החלטיים, אז רוב התוכניות עלולות להשתבש. קחו את הזמן לקרוא בספרים אודות נושאים רוחניים.

סרטן

 כניסת השמש למזל דלי יוצרת לכם אפשרויות חיוביות חדשות, אך היזהרו 'מהרגשי' המאפיין אתכם בדרך… כלל. המכשולים הרגשיים והאנרגטיים נעלמים מדרככם בימים אלה. החלטות חשובות בתחומים אלה נלקחות באופן החיובי. קנייה או מכירה של נכס חשוב באמצע השבוע. מישהו קרוב יבוא לעזרה בתחום הפרוצדוראלי. זה הזמן לפנות לייעוץ ביחס: לירושות, ליחסי משפחה, זוגיות, ילדים והתמסדות עתידית בנושאים רגשיים.

אריה

השבוע אתם מעוניינים בחברה, פשוט תחושו במלנכוליה זמנית ובלתי מוסברת. היו עקביים בהבטחות שלכם כלפי חברים. אין ספק כי תשמחו לדעת שקשרים חדשים וישנים יאותתו באופן החיובי, טוב יהיה באם תנסו להתחבר לכך. הביטחון יחזור אליכם אט אט. התחומים האחרים יחכו בצל, 'עד יעבור זעם'. מי שלא מצא את אושרו האישי בצל המשפחה. הילדים, יחסי – אישות, זוגיות ואהבה מוזמן להתקשר על מנת לשפרם.

בתולה

השבוע יתפשט על פניכם חיוך רחב.  אתם חייבים לעשות סדר בין הדברים. אתם עמוסים בכמה מטלות 'בו זמנית', מצד שני- כל הסיכויים שתוכלו ליהנות מזוגיות פורייה.

המחפש תחילת הצלחה במישור הבין- הזוגי ימצא אותה בקרוב. אימל או טלפון יגלו לכם את מקומכם במפת התעסוקה. הסירו דאגות פרנסה מליבכם. הזמן ליזום מהלכים אמיצים בתחום העסקי, או לחפש באמצעי התקשורת אחר ייעודכם.

מאזניים

כניסת השמש למזל דלי הופכת אתכם לרומנטיים מן הרגיל. זהירות מאופטימיות יתר שכן בשבוע הבא…ילך לכם קשה. תקבלו את הרמז בדבר הבעיה הכלכלית. יתברר כי הגעתם לסופה של תקופת חרדות חסרת ביסוס. תיהנו מאהבה יתרה מכוון הגיל הרך, עובדה שתפצה על התחום הרומנטי המעורפל. טיפ: בתחום הרגשי, הזמן מעולה, לדבר על כול הדברים הכואבים והמעיקים עליכם ומזה הרבה זמן.

עקרב

נצלו את כניסת השמש למזל דלי על מנת להיפתח ושלא להשאיר בבטן דברים, דבר…שאתם עושים בדרך כלל. יתברר לכם כי מאמציכם הקודמים להגיע לפשרות בתחום הבין-זוגי, יצליחו להגיע אל אוזניים כרויות ומבינות. קחו את היד המושטת לשלום- הפעם זה ישתלם לכם. טיפ: פתחו אל הלב. אל תתרכזו בעולמכם הקטן. העיזו לחפש את כיוונכם בחיים גם באם הזמן לא מאפשר לכם זאת.

קשת

מעבר השמש למזל דלי, הופך אתכם לאקטיביים ולפתוחים- כפי שאתם בדרך כלל. השבוע אתם מרגישים שיש לכם המון אנרגיה ושאתם מוכנים… לצאת ולכבוש את העולם. אתם אופטימיים. בני המין השני מציעים לכם פשרות לגבי עניינים כספיים ורגשיים. מקומות עבודה חדשים יקרצו לכם באור חדש ומפתה. אתם שוקלים ללמוד. מישהו מבני הבית יבקש את קרבתכם. בריאותכם הכללית חוזרת לאיתנה.

גדי

הצד הכספי מטריד אתכם יותר מתמיד ואתם מרגישים שאתם חייבים לעשות משהו בנוגע לכך. בימים הקרובים תנשמו לרווחה שכן הכוכבים יסייעו לכם ליהנות מהיכולת להסביר את עמדתכם בתחום הרומנטי. רבים ימצאו פשרות והפנויים… בני זוג. טיפ: החזירו את שאפיין אתכם בעבר, כלפי קשרים. הנשואים שבכם ינסו לפרוץ את מעגלי החסכים, בכך שיעיזו להגיד את אשר על ליבם.

דלי

נצלו את כניסת השמש למזל שלכם. זמן טוב לארגן את התחום חברתי. היכרויות חדשות קרובות להתרחשותן. הסביבה הקרובה תפרגן במלא המרץ. המינוס מצטמצם והולך. אימל או צלצול חשוב ימלא את ידיכם בעבודה. ההסבה לתחום אחר נדחית למועד מאוחר יותר. שמרו על צניעות במקומות עבודה. טיפ: שמחה קרובה באופק. אתם מחפשים הבנה ואהבה מן הדמויות הקשורים אליכם בקשר אמיץ. הסדרי ירושה עין מתעכבים.

דגים

השבוע נפרשות בפניכם אפשרויות ליצירת קשרים בכלל ומבחינה רומנטית בפרט. לכם הנשואים… רצוי להיזהר שלא לסמוך על הכושר הלוחמני שלכם. הרווקים? לכו על זה, נצלו את המצב הכוכבי לשם השגת החלום… שבלב. התחום הכלכלי עדין יעיב על השמחה הכללית – לא לדאוג יתר על המידה.  הזמן לחפש יועצים על מנת לדעת לפרוץ את מעגלי הכישלון במסגרת הנישואים, או כלפי המשפחה.

אודי ברגר 2012 Copyright (C)

אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי

נכתב על ידי: אריה אבנרי

לא צריך להיות פרשן פוליטי מיומן כדי לקבוע שמופז הינו בשלב זה אלטרנטיבה בעיני עצמו ולהקת המעודדים שלו בלבד  מוטב שכרטיס הביקור הציבורי והאישי שלו יעבור קודם לכן חיטוי יסודי לפני שיתחזה ל"מיסטר קלין" המבקש להיכנס לנעלי ההתעמלות של "מיסס קלין"

בימים האחרונים מסתובב יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ח"כ שאול מופז כמו טווס שבטוח בניצחון יו"ר קדימה ח"כ ציפי לבני בקרב הלוהט הנערך ביניהם על הנהגת קדימה הצועדת באחרונה אחורה.

מחצית מחברי הכנס של סיעת קדימה הודיעו על תמיכתם בו ורק יו"ר הסיעה ח"כ דליה איציק מעדיפה בשלב זה לשכב על הגדר ולחלום חלומות באספמיא לפני שתחליט מי מבין השנים יוכל לקדם את בחירתה כנשיאת המדינה.

במסגרת המאבק חסר הפשרות לא נמנע ח"כ מופז מלחלק ציון שלילי לראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר כינה אותו כמה פעמים "שקרן" כשהוא מנסה להעמיד את עצמו בעת ובעונה אחת כיורשו הוודאי כבר בקדנציה הבאה.

לעצמו מייחס כמובן מאליו מופז תכונות חיוביות למכביר בהן יושרה אישית, כושר הנהגה אמירות ללא כפל לשון, נחישות, רקע ביטחוני מוכח ומעל הכול יכולת לפתור את כל בעיות המזרח התיכון (ח"כ מופז, יליד אירן, שכח משום מה לציין שיש לו נשק סודי נגד פצצת האטום האירנית בצורת שיחות ישירות בארבע עיניים עם נשיא אירן מחמוד אחמדינג'ד).

אלטרנטיבה בעיני עצמו

לא צריך להיות פרשן פוליטי מיומן כדי לקבוע שמופז הינו בשלב זה אלטרנטיבה בעיני עצמו ולהקת המעודדים שלו בלבד. בלהקה זו יש גם כמה שחקני ספסל מוערכים מסוגה של ח"כ רוחמה בלילא אברהם שחזרה באחרונה ממסע מוצלח ברוסיה בשליחותו של שר החוץ אביגדור ליברמן שבו שימשה משקיפה בינלאומית שצידדה בטוהר הבחירות של פוטין.

מוטב שכרטיס הביקור הציבורי והאישי של מופז יעבור קודם לכן חיטוי יסודי ומירוק חיצוני לפני הוא יתחזה למיסטר קלין המבקש להיכנס לנעלי ההתעמלות של "מיסס קלין" ציפי לבני ולהתחיל להקיף בריצה את בנין ראש הממשלה.

מופז היה הראשון שעלה אחרונה לרגל אל ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט כדי לקבל את ברכתו והנחיותיו. הלך העכבר אל החתול שיבלע אותו בעיתוי שיתאים לצרכיו ונודע יהיה כאשר יגיע אל קרביו.

אולמרט התחמן הוותיק בחש בימים אלה בעת ובעונה אחת בקדימה ובמפלגת הבוסר של יאיר לפיד ומשמש כיועץ סתרים.

אולמרט פרש למעשה את חסותו על מופז כבר בהתמודדות הקודמת מול לבני שבה התנהל מאבק צמוד בינו לבין ציפי.

כאשר התעורר אז חשד לזיוף קולות ע"י פעילים מהמחנה של לבני הוזעק למקום עורך הדין וינשטיין (כיום היועץ המשפטי לממשלה) שהמליץ להגיש תלונה למשטרה.

מופז ההססן סירב לצעד מעין זה והודיע בקול תרועה גדולה על פרישתו לתקופה בלתי ידועה מהחיים הפוליטיים המסואבים. על מידת רצינותו ניתן היה ללמוד מהעובדה שכעבור יממה הסתיימה חופשתו בקול דממה דקה.

מעולם לא השמיע מילה בגנות השחיתות של ראשי קדימה

שחיתות שלטונית וציבורית לא העסיקה מעולם את מופז שמגלה כלפיה אטימות אובססיבית מדאיגה גם כאשר מדובר באישים מרכזיים במדינה שהתעשרו שלא כחוק במהלך פעילותם הציבורית.

מעולם לא השמיע מופז מילה בגנות שחיתותם האישית ועל מעשיהם הפליליים של אישים מרכזיים מקדימה שמילאו תפקידים ממלכתיים בכירים במדינה ביניהם אריאל שרון ובני משפחתו, אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, חיים רמון, צחי הנגבי ואחרים.

מצד שני אין למופז בעיה לחבור אל בעלי קופות שרצים התופסים תפקידים בעלי מפתח במפלגה ותמיכתם בו חיונית.

זו אולי הייתה הסיבה לכך שמופז לא פצה פה ולא צפצף נוכח עבירות פליליות שביצעו על-פי החשד אנשי המנגנון הניהולי והכספים בקדימה שעשו בכספי הציבור שמוזרמים לקדימה כבתוך שלהם ולהסתיר מראשי המפלגה את מעלליהם.

מופז לא קבל על שקדימה העסיקה משרד חקירות פרטי כדי להתחקות אחר ביבי ורעייתו ולא ראה בכך כנראה חטא גדול.

התחמק מחשיפת מקור התרומות

בכלל לפעמים נדמה שיש למופז מה הסתיר.

כך למשל אחרי ההתמודדות הראשונה של מופז מול לבני פנתה אומ"ץ אל השניים בבקשה לחשוף את מקורות המימון של התרומות. לבני עשתה זאת ומופז התחמק.

אין זו הפעם הראשונה שאומ"ץ נתקלה במינהל לא תקין לכאורה וגם בדיעבד אצל מופז.

כמה עובדות מבהירות למה מכוונים דברי:

הראשונה בהן מצביעה על תכונה נוספת של צביעות שנחפשה אצל מופז השבוע בשעה שביקר ביום ראשון בבוקר אצל קבוצות חיילים שהמתינו לשווא לעלות לרכבת שהנסיעה בה נחסמה בפניהן.

"אני אעכב בוועדה שאני עומד בראשה העברת תקציבים למערכת הביטחון עד שיוסדר נושא הסעת החיילים ברכבת", הוא הכריז בפאתוס רב.

אזלת היד כשר התחבורה

אולי כדאי להזכיר למופז למגינת ליבו שהוא עצמו לא טיפל בבעיה זו ועקף בעיות אחרות בשנות כהונתו כשר התחבורה שבהן הוכיח אזלת יד.. מופז חתום למעשה על ההתדרדרות הגדולה ברמת תפקודה של הרכבת ובכמה מביצועיה הכושלים שאירעה בתקופתו.

תנועת אומ"ץ פנתה אל מופז בנדון. בפנייתנו נאמר בין השאר: "מצאנו לנכון לחכות כמה ימים אחרי התאונה הקשה של הרכבת בבית יהושע וזאת מטעמי כבוד לנספים של האסון הכבד ואיננו נוהגים לרקוד על דמם של אזרחים שאותם עמותת אומ"ץ מייצגת.

בשנתיים האחרונות קרו תאונות קשות בהן הייתה מעורבת הרכבת וכמעט ערות תאונות שאם היו קורות, תוצאתם הייתה דומה לתאונות שקרו.

לאחר התאונות, קמות ועדות שבודקות את התוצאה של התאונה ולא מסיימות את עבודתן. ניתנים פתרונות לכאורה על-ידי הרכבת וגופים אחרים על-מנת לסמן וי וללכת הלאה.

אותם האנשים בהנהלת הרכבת שהיו אחראים לתהליכים שתוצאותיהם הובילו לאונות עדיין ממשיכים בתפקידם עד התאונה הבאה שתקרה לצערנו מסיבות שיצוינו בהמשך.

אומ"ץ מתריעה מזה שלוש שנים על אי-סדרים ברכבת בכל תחום אפשרי ובעיקר על מינויים בלתי ראויים, מיותרים ולא מקצועיים, על חוסר מינהל תקין ועל חשד לשחיתות. יש בידינו מידע שהיו"ר משה ליאון תרם תרומה נחרצת להידרדרות התנהלות הרכבת בגיבוי השר שטרית ולמעשה הכתובת הייתה על הקיר. לדברי בכירים ברכבת, התאונות הן תוצאה של התנהלות בלתי ראויה של היו"ר, וותיקי ההנהלה וועד העובדים השולט בהנהלה. ידוע לנו כי ההחלטות של היו"ר וההנהלה היו אינטרסנטיות ולא לטובת הרכבת.

מבקר המדינה עומד לפרסם בקרוב בדוח על התנהלות הרכבת ואין תחום שלא כוסה על ידו.

למיטב ידיעתנו הדוח יצביע על עוצמה בלתי נסבלת של השחיתות של היו"ר, וותיק ההנהלה וועד העובדים. כמו-כן הדוח יתייחס להעדר תהליך התנהלות ראויה בכל תחום ותחום וחוסר ניהול מקצועי סביר. על כל אלו העמותה התריעה בפני מבקר המדינה.

שר תחבורה שלא נקט צעדים נדרשים הינו שותף לממצאים החמורים שכלולים בדוח".

מופז לא טרח להגיב על פניה זו של אומ"ץ כפי שחמק להגיב בנושאים אחרים. מופז לא מכיר כנראה את הסעיף בחוק המחייב אותו להשיב על מכתבים.

במהלך שירותו כשר התחבורה עשה מופז כמה צעדים שהוכיחו שהשלטון והמאבקים הפוליטיים הפנימיים שחקו גם את רמתו המוסרית שבה הוא נוהג להתהדר.

התפקדות המונית לקדימה בוועדים הגדולים – בשביל מופז

תנועת אומ"ץ הגישה בשעתו ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז ולמבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס כמה תלונות על התנהלותו הממלכתית הבעייתית של מופז בתקופת כהונתו כשר התחבורה.

בין השאר הצבענו על ההתפקדות ההמונית לקדימה של עובדי גופים כלכליים מסוגם של עובדי רשות הנמלים באמצעות הוועדים הגדולים במשק שהייתה להם זיקה למשרד התחבורה. המסות של העובדים הללו הצביעו כמובן עבור מופז בבחירות המוקדמות בקדימה ונדף מכך ללא ספק חשד לעבירת שוחד בחירות.

לצערנו לא ביצעו גופי אכיפת החוק את מלאכתם נאמנה ומופז נחלץ בעור שיניו מפרשה מביכה.

תלונה אחרת שהגישה בעבר אומ"ץ נגד מופז למבקר המדינה נגעה לביצוע מזורז בקצב בלתי מקובל של פרויקטים תחבורתיים בערים מסוימות שבראשן עמדו אנשי קדימה ששלטו במאגרי קולות של בוחרים חברי קדימה המתגוררים בישובים הללו.

גם הפעם לא נמצאו משום מה קשרים נסיבתיים שיצביעו על הקשר בין הפרויקטים לתמיכה הפוליטית הפנימית.

תלונה שלישית נגד מופז נגעה לשורה של מינויים פוליטיים של מקורבים למיניהם בגופים המסונפים למשרד התחבורה.

החקירות והבדיקות לא סיבכו את מופז אישית אבל הוא כבר מסומן זה מכבר כמי שהמינהל התקין וטוהר המידות אינם עומדים לנגד עיניו במהלך המרוץ הבלתי נלאה שלו לצמרת.

מכסא הרמטכ"ל לכסא שר הביטחון – ללא שום צינון

פרט מאלף שאינו נשכח: במסגרת מרוץ זה דילג מופז מכיסא הרמטכ"ל הצבאי לכיסאו של שר ביטחון האזרחי בממשלתו של שרון ללא תקופת צינון בלי להניד עף עף. לצערי תנועת אומ"ץ הייתה אז בשלבי הקמתה, לא עלתה עדיין על המפה ולא הייתה יכולה לחסום את מופז.

(התנועה לאיכות השלטון בראשותו של עו"ד אליעד שרגא התחמקה מלעתור נגד המינוי מסיבות שלא היה קשה לנחשן).

מי שסובר לתומו שבתחום הביטחוני אפשר להעלות על נס את פעילותו של מופז עלול להתאכזב.

מופז זוקף לזכותו הצטיידות לוקה בחסר של צה"ל בציוד ובאמצעי לחימה בעיקר עבור כוחות המילואים שאת פירות הבושים אכלנו במלחמת לבנות השנייה בניצוחם של ראש הממשלה אולמרט והרמטכ"ל דן חלוץ.

ההתנהלות בתקופת "חומת מגן" – מעולם לא נבדקה

בשעתו חשף עו"ד פיני פישלר, חבר מועצת אומ"ץ, עובדה מצמררת: צה"ל לא ביצע תחקיר יסודי ומקיף כנדרש בפקודת צבא ביחס למבצע "חומת מגן" שהיה בתקופת כהונתו כרמטכ"ל.

תחקיר זה נדרש ממופז לצורך בדיקת פרשה כאובה שאירעה לאחד מחיילי המילואים שנפצע קשה במבצע הכושל בג'נין.

קטע נוגע ללב ממכתבו של פישלר אל מופז המתפרסם בהשמצות חיוניות זועק לשמים:" לפני כ – 3 שנים פניתי בשם מרשי לכבודו וביקשנו לקבל תחקיר של המבצע "חומת מגן" בה השתתף בנו ונפצע אנושות.

התחקיר התבקש ע"מ לעמוד, זה מקרוב, אודות נסיבות פציעתו ואולי דרך לימוד והכרת נסיבות פציעתו ניתן היה לנסות לשקמו.

רק בתום מאבק שארך כ – 3 שנים ורק הודות להתערבות מבקר המדינה כב' השופט [בדימוס] מיכה לינדנשטראוס נאות צ.ה.ל. להעביר את התחקיר למרשי.

אלא שההפתעה הייתה מוחלטת, מייד לאחר קבלת אישור הדרגים לקבלת התחקיר לידי מרשי.

או אז הסתבר כי אין ולא היה תחקיר על כלל המבצע ברמת המטה הכללי ופיקוד המרכז, בכלל ועל-ידי יחידתו של הבן, בפרט למעט, תחקיר על נפילת 15 חיילי צנחנים וזאת כנראה על-רקע מחויבות למשפחות השכולות.

מזכירות פיקוד העליון הורתה לפיקוד המרכז לבצע תחקיר, בדיעבד, לאחר 6 שנים לסיום המבצע! נקשה בפניך: איזה מן תחקיר נתן לעשות לאחר חלוף שנים כה רבות?!. מי זוכר? מה זוכר?.

אכן, צ.ה.ל מבלי כל בושה עשה תחקיר מבזה, מהשפה ולחוץ, רק לצאת ידי חובה בנסותו לאתר את כל מי שהיה מעורב בלחימה.

נדמה כי עניין לנו במחדל הזועק לשמיים.

בתקופת המבצע שימשת כרמטכ"ל האם זו הייתה תרבות התחקירים והפקת לקחים ויישומם?! האם תוכל לתת למרשי תשובה להתנהלות זו של צ.ה.ל. בתקופת היותך רמטכ"ל ואחראי על המבצע?!

מן הדין ומן הצדק יהא כי תבחן את הדברים לעומקם ולאשורם ותשיבנו בהקדם תשובה עניינית וברורה – בכל דרך שתמצא לנכון.

כדרכו בקודש לא הגיב מופז על המכתב.

דרכו של מופז אל ראשות הממשלה עמוסת תחתים ארוכה מאוד ועדיין לא סלולה. בשלב זה מוצע לו שלא להתחבק יתר על המידה עם קבלני הקולות שלו אלא להסתייע ב"קבלני שיפוצים" שיסייעו לו לשפץ את כללי המנהל התקין הלקויים שלו.

אין תגובות »
קטגוריות: אריה אבנרי, דעות, כללי

תוך פרק זמן קצר יופעלו ברחבי הארץ עשרות מצלמות מהירות ורמזור חדישות – פרויקט האכיפה הדיגיטלית הגדול של מדינת ישראל. דו"ח על מהירות יונח על שולחנכם תוך 72 שעות בלבד, ואמצעי גילוי ושיבוש רגילים לא ממש יעילים. ynet מסביר איך עובדת השיטה, כיצד מתעדות המצלמות והיכן הן בדיוק ממוקמות. ויש גם בונוס: קבצי מיקום ייעודיים להורדה וטעינה

נכתב על ידי: דניאל פטרי

להלן הקישור לכתבה המלאה: חייכו! מצלמות האכיפה החדשות מוכנות לפעולה

נלקח מאתר: ידיעות אחרונות ynet

אין תגובות »
קטגוריות: הכרזת מלחמה, כללי, משטרה

נכתב על ידי:  ציפי  לידר

בשולי  הכותרות: יונתן  מחכה  לנועם  * הכל  פוליטי  -  מהטור  של  לפיד  ועד  הדרת  נשים  * כשאבו  מאזן  פוגש  את  חוסיין  * אמת  בפרסום  *  ולקינוח רואים  ירוק.

                                     ***

פולארד  מחכה  לך

  אם באמת חשקה נפשו של נועם שליט לתרום לעם ישראל, שהתנדב ללא לאות למען שחרור בנו גלעד מהשבי, מדוע שלא יתנדב למען שחרורו של יונתן פולארד, שנמק 26 שנה בכלא האמריקני? הוא, שיודע היטב, דרך גלעד, טעם צינוק מהו, ומכיר היטב את דרכי הלוגיסטיקה ואיסטרטגיות ההשפעה על דעת הקהל, האם לא ראוי שיקים אוהל כמוקד פעילות, הפעם למען אחיו יונתן, ייזום צעדה לאומית למענו, ויפעל למען שחרורו במישור המקומי ובצינורות הדיפלומטיים, שכל כך נהירים לו?

   מדוע עליו לדשדש בבוץ הפוליטי, אשר לא סוד הוא שהוא אוסף של אגו, כבוד ואינטריגות אישיות? מה הוא מחפש שם?

טור  אישי?

  בטורו הקודם ב'7 ימים' כתב לפיד שזהו מאמרו האחרון בפוליטיקה. אין להטיל ספק באמינות הצהרתו. ועם זאת, עם כל הכבוד, דומני שעצם המשך הופעת טורו בעיתון, מהווה תעמולה פוליטית בחצר האחורית.

  אומנם אין מדובר בטור פוליטי, אולם גם אם הטור אינו עוסק ביאיר 'מר פוליטיקה' אלא ב'מר טלוויזיה', הרי עצם הופעת הטור, בליווי תמונה (השווה כידוע יותר מאלף מילים), מבקשת לקַבֵּעַ את האיש בתודעה הציבורית הישראלית, ומכריזה 'הנני כאן!'.

  מעֵבר להפגנת נוכחות, מציג הטור רקורד טלוויזיוני מפואר של הכותב, ובין השורות מבקש להסיר את הסטיגמה שלו ושל אביו ז"ל כשונאי חרדים, להציג  דרך מרואייניו גישה הומנית שלו לזיקנה (יצחק שמיר), לאדם שמאחורי המראיין (לפיד) והפוליטיקאי (מופז המזיל דמעות על אביו) ולתת לעצמו את הקרדיט על תגלית סטנדאפיסטים חדשים (מילר ואשכנזי).

  הדמות שניבטת מהטור היא של אדם חביב, רגיש, מוכשר, רחב אופקים ובעל ניסיון עשיר. האין זו תעמולת בחירות? על מה שלא יכתוב, הטור יפול בקטגוריה זאת. לכן ראוי שבתקופת ההתמודדות הפוליטית, יפרוש לפיד מכל כתיבה עיתונאית.

הדרה  פוליטית

  הפרסומאים, שטבעו את המונח 'הדרת הנשים', לא שיערו לעצמם איזה יחסי ציבור הם יעשו לא רק לנושא הספציפי, אלא למושג 'הדרה' בכלל, שהפך כבר למותג המשרת חינם אין כסף פוליטיקאים משועממים אשר מריחים ריח בחירות באוויר.

  קחו לדוגמא הדרת האתיופים, הדרת העובדים הזרים, ולאחרונה איך לא, הדרת החיילים מרכבת ישראל. בסך הכל מדובר בשלוש שעות בלבד בימי ראשון, ורק בגיזרה מסויימת, כשלחיילים יש חלופה באוטובוס חינם, אך הפוליטיקאים שחגגו על הרייטינג של הנושא, שעלה לראש הכותרות בכל כלי התקשורת ביום ראשון הרלוונטי, התייחסו לנושא כאילו מדובר בשלילת הזכות להסעת חיילים ברכבת בכלל, וכאילו לא הוצעה חלופה חינם ב'אגד'.  וכך מעכבר עשו פיל, והציגו את הנושא כעוול נוראי ובלתי נסלח שנעשה לחיילים.

  האם הפוליטיקאים שוכחים את הכלל הידוע, שאי אפשר לשקר לכל הציבור וכל הזמן?  ובכלל מה היו עושים בלעדי ההדרה הפופוליסטית? והדרת החיילים כמשל להדרת הנשים, שנופחה, כידוע, מעל ומעבר לכל פרופורציה, במקום לעסוק בנושאים הבוערים באמת.

פרצופו  של  הטרור

  דברי ההסתה של השייך המופתי בירושלים, הקורא להרוג יהודים, בשם הנביא מוחמד, חושפים לא רק את פרצופו האמיתי של השייך, אלא לא פחות את פרצופה הקטלני של דת האיסלם. עד כה השייחים טענו שהאיסלם, בחסות הקוראן, הוא נגד רצח. והנה מתברר שההיפך הוא הנכון.

  מעבר לכך, נחשפה שוב, בניגוד לתדמיתו המתונה, זהותו של ארגון הפאתח, כארגון טרור, שלציון קיומו הסית המופתי לרצח יהודים. במה שונה אפוא ארגון זה מהחמאס, שאבו מאזן כרת עימו ברית? ועוד לא אמרנו מילה על הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית, ששידרה את דברי השטנה, בחסות היו"ר, שהתחברותו למחבלים והנצחתם מעידים כאלף עדים על זהותו הטרוריסטית, המוסתרת בחזותו המערבית. 'אמור לי מי ידידיך, ואומַר לך מי אתה' זוכרים?

התאבדות  פוליטית?

  אין ספק שציפי לבני, יו"ר קדימה, מעוניינת מאוד ברכש החדש, יאיר לפיד, שיציל את המפלגה (ואותה) מהתרסקות ויעניק לה מנדטים רבים. אולם תשובתו השלילית הייתה צפוייה. דומני כי מצידו של ג'וניור לפיד הצטרפות למפלגה זו תהיה צעד של התאבדות פוליטית. למה לו לשאת על גבו הטרי מפלגה חולה, כושלת ומושחתת? האם זה יהיה כרטיס הביקור הפוליטי שלו?

  יש להניח שלפיד יעדיף להקים מפלגה חדשה משלו, שהיא בגדר דף חלק ונקי, ולנצל את כוכבותו  כעיתונאי קונצנזואלי, כדי למשוך אליה יותר ויותר מצביעים. מה עוד שכמפלגה חדשה היא נושאת עימה הבטחה לציבור, ויש בה משב רוח מרענן, בניגוד למפלגות הקיימות.

  אומנם הצבעה עבור המפלגות הקיימות היא הצבעה עבור מצע ידוע, שכבר הוכיח את עצמו, ועבור ההישגים של המפלגה. לעומת זאת, הצבעה למפלגת לפיד היא הליכה לקראת  הלא ידוע, וימים יגידו אם האיש יעמוד בהבטחה, והמפלגה שלו אכן תממש את הציפיות שהבוחרים תולים בה.

מי  יועציך

  'אמוֹר לי מי יועציך, ואֹמר לך מי אתה'. כלפי מי דברים אמורים? כלפי ציפי לבני, יו"ר מפלגת קדימה, וכלפי הרכש הטרי בפוליטיקה, יאיר לפיד, שמתייעצים, איך לא, בעמית ובחבר אהוד אולמרט.

  אין ספק שאולמרט הוא איש חכם ופוליטיקאי מבריק, בעל רקורד עשיר בתחום. עם זאת,  המִלכוד המשפטי שהוא נתון בו, על רקע ריבוי החשדות הפליליים נגדו, דומני אינם מוסיפים לו, כמו גם לנועציו, כבוד. אמנם מבחינה משפטית עדיין עומדת לו חזקת החפוּת, כל עוד לא הורשע, ובכל זאת, מבחינה מוסרית, כאיש ציבור כל עוד ענן האשמות מרחף עליו, ההתייעצות הפוליטית עימו אף שהיא כשרה, מדיפה ריח רע, וראוי היה להימנע ממנה.

אמת  בפרסום

  פרסומים כוזבים של תכשירים, המבטיחים לחולל נפלאות, נפוצים מאוד בתחום ההרזייה,  אך לא פחות בתחום המיפרקים, בעייה נפוצה בעיקר בגיל הזהב. מדי פעם עולה התכשיר התורן, שלא עמד בציפיות, ומאחוריו אלפי לקוחות מאוכזבים.

  ככלל, הנושא מחייב התייחסות משני היבטים, זה של אמת בפרסום, תחת שרביטו של משרד תמ"ס, וזה של משרד הבריאות. על שני המשרדים להסדיר את כל נושא הפרסום של תכשירים רפואיים (ובכללם של תוספי מזון אשר עלולים להזיק) תחת תקנון מחייב, ולהטיל קנסות כבדים על הונאות. המצב הנוכחי, שבו ההפקרות חוגגת, הוא בלתי נסבל וחייבים לשים לו קץ. די להונאה בפרסום המסחרי, למען בצע כסף, על גבם וכיסם של לקוחות אומללים! לתשומת לב חברי הכנסת שירימו את הכפפה ויחקקו חוק בנושא.

כל  מקרה  לגופו

  דומני כי החוק המבטל את המשמורת האוטומטית של האם הגרושה על ילדיה בגיל הרך הוא חוק צודק. אומנם נכון שבגיל זה ילדים קשורים פיזית ונפשית לטיפולה של האם, אולם אם האם לא  כשירה לכך, הרי ברור שהחזקה תעבור לידי האב.

  דומני שהצורך בשינוי החוק התעורר דווקא בשנים האחרונות על רקע השוויון הגובר בין המינים בטיפול בילדים, ומעורבות האב בנושא, מחד גיסא. מאידך גיסא התרבו המקרים של חוסר כשירות האם לטפל בילדיה. הגיעה השעה להתנער מסטראוטיפים שובניסטיים או פמיניסטיים, ולשפוט כל מקרה לגופו לטובת הילדים. ובא לציון גואל.

מי  המשתמטים?

  המילואימניקים שהפגינו נגד הארכת חוק טל, לפטור צבאי לחרדים, טענו נגד חמישים אחוז המשתמטים החרדים  האומנם?

  לפני שהם מפנים אצבע מאשימה כלפי החרדים, שבשקט בשקט (ללא צורך בחוק) מגבירים את גיוסם לצה"ל, ראוי שיפנו אותה כלפי אחיהם מהמגזר החילוני. האם לא ידוע להם, שבמדינת תל אביב, כפי שמצביעים סקרים, 50% מהאזרחים (כל אזרח שני) הם משתמטים? אם החרדים, שתורתם אומנותם אינם מתגייסים על פי חוק, הרי השיינקאים   ועמיתיהם אינם מתגייסים בניגוד לחוק. ועוד לא אמרנו מילה על השירות האזרחי (בצד השירות הצבאי) הגובר של החרדים, שאף זיכה אותם לאחרונה בפרסים יקרי ערך בכנסת. זק"א, הצלה, ידידים וארגוני חסד מכירים?

אור  ירוק

  מתוך אלפי מתמודדים רק שלושה זכו בפרס 'מקדם הבטיחות בדרכים' בכנסת. אם לא ידעתם, אחד מהם הוא שלמה כץ, העומד בראש תנועת 'חפצנו לחיים' למניעת תאונות.

כן, הוא חרדי, שאוהבים לשנוא, אשר שופך אור ירוק בדרכים.

  אם לא די בכך, האם ידעתם שהעיר החרדית, ביתר עילית, זכתה זו השנה העשירית ברציפות, בחמישה כוכבי יופי, מטעם המועצה לארץ ישראל יפה? זאת בזכות שמירת איכות הסביבה, ניקיון למופת, מיחזור וטיפוח גנים ירוקים. ראוי שהעיר תשמש מודל גם לערים אחרות בתחום חשוב זה.

  אז מי אמר שהכל שחור אצל החרדים? יש גם הרבה ירוק בעיניים. תשאלו את ארגון 'חרדים לסביבה'.

פסוקו: מה  נשאר מהפגנת חצי המליון בכיכר רוטשילד? הפגנת המאה.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

הכותרות הראשיות על "קרב אוויר" (בכותרות ראשיות) על המתח בצמרת המדינה בין הקברניטים המחזיקים בהגה המדינה והם ,ראש הממשלה,בנימין נתניהו,שר הביטחון,אהוד ברק והרמטכ"ל, בני גנץ בדבר מי יהיה מפקד חיל האוויר הבא, האם אלוף,יהונתן לוקר,או אלוף  תמיר אשל,כאשר פורסם כי בנימין נתניהו, מעוניין לכפות באמצעות שר הביטחון את מינוי האלוף יוחנן לוקר,אולם הרמטכ"ל גנץ תומך במינוי האלוף אמיר אשל ואומר שאסור לבחור קצינים בניגוד לדעת הרמטכ"ל

אנו האזרחים מן השורה קטנותנו מלקבוע עמדה מי מתאים שניהם להיות מפקד חיל האוויר הבא,אך ללא ספק זה אחד המינויים החשובים במערך הביטחון, אך מפריע שמזכיר צבאי מוכשר ככל שיהיה,עצם זאת שהוא סמוך לאוזנו של ראש הממשלה, יקנה לו עדיפות במינוי התפקיד הנכסף.,

לכן אציע כך.

א.תפקיד מזכיר צבאי לראש הממשלה צריך להיות תפקידו האחרון של הקצין בצה"ל,ובלי כול אופק קידום,ומסיבות ברורות.

   ודרגתו מספיק שתהיה תא"ל בלבד.

ב.גם תפקיד של מזכיר צבאי לראש לשר הביטחון צריך להיות תפקידו האחרון בצה"ל, גם מסיבות ברורות,ודרגתו מספיק שתהיה אל"מ.

ג.רק במקרים שראש הממשלה הוא גם שר הביטחון, ראוי שהמזכיר הצבאי יהיה בדרגת אלוף ולו רק בגלל הצורך באוטוריטה.

לו כך היו פני הדברים, אני משוכנע שלא היה מתרחש הקרב על חיל האוויר.

גרשון אקשטיין,רעננה

גרשון אקשטיין

אין תגובות »
קטגוריות: גרשון אקשטיין, דעות, כללי, צבא וביטחון

נכתב על ידי: אהרון רול

דומה וכולנו שכחנו, בלשון המעטה, משמעותה של דמוקרטיה והדברים מכוונים הן לחרדים והן לחילונים. נושא "הדרת נשים" אינו כה פשטני כפי שמנסים אינטרסנטים וחתרנים פוליטים בנינו להציגו.

דומה וכולנו שכחנו, בלשון המעטה, משמעותה של דמוקרטיה והדברים מכוונים הן לחרדים והן לחילונים.  נושא "הדרת נשים" אינו כה פשטני כפי שמנסים אינטרסנטים וחתרנים פוליטים בנינו להציגו.  אכן הדרת נשים היא פסולה בעקרון ובמקרים מסוימים כרוכה בכך כפיה דתית, אך כפיה על אנשים דתיים שילוב נשים לעומתי בקהילותיהם באופן הנוגד אמונתם הינה כפיה חילונית אף היא.

יותר ויותר נשים חרדיות (למעט מספר זניח של חרדיות-מחמד המועלות בתרועת חצוצרות בתקשורת כמשל ודוגמא שלהפך), יוצאות לקידמת הבמה ומכריזות בראש חוצות  ובנפש חפצה כי הפרדה בין נשים לגברים, אותו המונח אותו אנו מיחסים בשגגה ל"הדרת נשים", הינו אורח חיים המקובל עליהן ורצוי להן.  הן אינן מעונינות לשנות את ההפרדה בין נשים לגברים בתחומים המקובלים על העדה החרדית ודבקות בכך, למצער כגברים עצמם.  לעיתים תתקבל הרושם כי יותר מאשר "העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק" דהיינו, יותר מאשר הגברים החרדים חפצים בהפרדה, חרדות הנשים החרדיות לקיום ההפרדה.

עלינו לבדל המונח "הפרדה בין נשים לגברים" לבין המונח השגוי במקרה זה "הדרת נשים".  בקהילות חרדיות קיימת הפרדה מרצון, בשטחי ענין מוסכמים, מנותבת אמונה דתית לגיטימית בין נשים לגברים מטעמי מוסר, צניעות, כבוד הדדי ודת ובמדה ושני המינים מעונינים בה, הרי שאין בתופעה זו כל פסול, זו זכותם הלגיטימית הבילתי ניתנת לעירעור.

היכן קיים הפסול?  הוא קיים באזורי החיכוך, במקום אשר בו קבוצה חרדית או פרטים ממנה כופה על קבוצה חילונית את אורחות חייה (וקיימות דוגמאות גם שלהפך).  כאמור זו הינה כפיה דתית ואל לנו להרשותה ויהי מה.

מאידך גיסא, אל לנו לתחוב אפינו היכן שאינו מקומו דהיינו, זכותם של אנשים לחיות חייהם בהתאם לאמונתם הדתית ומנהגיהם כחפץ לבבם ועלינו לכבד זאת.  במדה ולא נכבד את אמונתו ומנהגיו של האחר יהפוך הדבר לבומרנג כנגד כל חברתנו.  יגיע היום כי גם זכויותינו הבסיסיות כחילונים לא יכובדו בהישתנה האקלים החברתי והפוליטי בעתיד.

כלל גדול הוא בדמוקרטיה, "חיה ותן לחיות" ובהמשך לו, היכן שקיימת התנגשות בין זכויות צודקות הרי שמופעל עקרון המידתיות האובייקטיבית וכך על כל צד לוותר במדת מה תוך ששני הצדדים מגיעים לעמק השווה.

תרועות המלחמה המחוצרצות על ידי גושי שמאל קיצוני ופטרוניהם בתקשורת (בצרוף "התקינונים הפוליטים" הרגילים מהמחנה הנגדי), אינן באות להשכין שלום, הן באות ובכוונת מכוון ללבות את אש השנאה והמלחמה בין מחנות חובבי ציון למקעקעי ציון.

ואמנם עובדתית, אך חלק קיצוני זניח בלבד ביהדות הדתית תומך בהדרת נשים (דהיינו, בכפיית ההפרדה בין נשים לגברים) ואילו הרוב המכריע במגזר מתנגד להדרת נשים, אך מחייב בהתאם לאמונת כל הפרטים בו הפרדה בין נשים לגברים בהסכמת שני הצדדים (ואין כאמור כלל פסול בכך).  אך המסע המתוזמר והשיקרי, באשר מבוסס הוא על חצאי אמיתות בלבד הגרועות משקר בוטה, כנגד המגזר הדתי אינו מציין עובדות אלו בכוונת מכוון ומטיל כתם אפל ומבזה כנגד כל-כלל המגזר הדתי-חרדי למען השג השגים פוליטים, אנטי-יהודים תוך הפעלת מסע כפיה מתוזמר, זו הכפיה החילונית הלכה ולמעשה, על המגזר הדתי.

המחאה החברתית שגוועה בתצורתה האוהלית, בלא שתשיג את מטרתה להפיל את ממשלת הימין המכהנת דחפה מוחות יצירתים ממחנה השמאל הרדיקלי ובעיקר בתקשורת להיטפל לדבר הבא והוא מנטרת "הדרת נשים".  דהיינו, נילקח נושא חשוב לכשעצמו (הדרת נשים כפייתית, פסולה), המשמש כפלטפורמה נכלולית להשגת יתרונות אשר אין להם דבר עם "הדרת נשים".  למי אשר ייזכר בצורה ובאופן בה "המחאה החברתית" אשר כוונה מלמפרע וללא כל ספק למטרת הפלת ממשלת הימין בעודה עושה שימוש נכלולי ורוכבת על כתפי אנשים הנמצאים במצוקות אמיתיות ממגזרים נקודתיים בנינו, ימצא מקבילה מושלמת במסע האנטי דתי המסתחרר כעת.  "זו אותה הגברת בשינוי אדרת".

האם אי מי עצר לרגע לחשוב מדוע דווקא כעת יצא השד האנטי דתי מהבקבוק?  הרי הפרדה והדרת נשים (כאמור, להבדיל מהפרדת המינים בהסכמה, הלגיטימית), קיימת עשורים רבים במדינת ישראל ולמעט קולות מחאה רפים לא הגיע הנושא לכלל זעקה.  הזעקה המועצמת ומסוחררת באורח בילתי מידתי על ידי חלקים שוטמי יהודים בעיקר בתקשורת המוכוונת אירגונים חוץ פרלמנטרים, ממומני ומתועלי "הקרן לישראל חדשה", קמה כעת משום שהעיתוי הפך נאות עקב כישלון ניסיונות רבים אחרים להפיל את הממשלה המכהנת באורח בלתי דמוקרטי.

החרדים הינם טרף קל לאופורטוניסטים שוטמי יהדות וציונות.  המגזר החרדי הוא חסר קול ופנים, אין לחרדים כל דריסת רגל בתקשורת הכתובה והמשודרת הן משום שהללו נירתעים ממנה (ובצדק מבחינתם) והן משום שבלאו הכי הינם סובלים מאז קום המדינה מ'הדרת הדת' בתקשורת ולא היו מקבלים בדל של דריסת רגל שם מפאת שינאת יהודים המעוותת מוחות תקשורתים.  ולכן ניבחר המסע הסחרירי הנוכחי, בבחינת "הכה ביהודי והצל את המתיוונים".  כל שהיה נחוץ היה תואנה כלשהי, ארוע "הדרת נשים" אי שם וכאלו כאמור הינם רבים מאז שנים רבות והרי הוא הגפרור שהצית הלהבה.

בנוסף, קל לשכנע חילונים השטופים בדעות קדומות "אירופיות" אנטי-יהודיות לשטום חרדים מאחר שחילונים רבים סובלים מבורות קשה בכל האמור ליהודים וליהדות, אינם מצויים כלל בהוויה הדתית-חרדית והללו ממילא ניתפשים בעיני רוחם, גם בימי שמש נטולי עבים ושמים כחולים, כדבר מוזר, שחור ומפחיד. נחוצה דחיפה תקשורתית זעירה יחסית על מנת להשלים את שטיפת המוח הקבועה כנגד המגזר לרמה של הסתה היסטריה ציבורית נוגדת המגזר הדתי כדוגמת זו המתחוללת כעת. 

בכך קוטפת התקשורת שוטמת ההתישבות ביו"ש וממשלת הימין המכהנת "מספר ציפורים באיבחה אחת".  העצמת הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של המגזר הדתי-חרדי בקרב החילונים אשר מאליו מחזקת את עמדת השמאל הקיצוני ומחלישה את מעמדם של חובבי-ציון וזאת הרי התוצאה לה מיחלים נכלולי התקשורת מזה זמן רב.

המסע האנטי-דתי,  מביא דיווידנד נוסף לשוטמי היהדות והיא יצירת סדקים אנושים בקרב הקואליציה הימנית אך יותר מכל, הסחריר האנטי-דתי הנוכחי מאפשר לשקם (לטעמם) את השמאל הנימצא כמותית וערכית מזה עשור בצלילה אנכית לתהום.  בהעצמת המסע הזה (כך מיחלים לוליני התקשורת), יעביר השמאל חילונים רבים, נילושי ומסוחררי מוח ופופוליזם, אשר אינם מתעכבים על "קטנות" כעניני מהות, לחוש שנאה לחרדים ובכך באורח טיבעי לעבור למחנה השמאלני אשר הקצין לעבר הקיר משמאל, המהווה מקדמת דנא קן חם לשוטמי הדתיים והחרדים.

תוצר לוואי מ"מסע השינאה האורווליאני" היומי כנגד המגזר החרדי הוא ניסיונה של התקשורת לשקם עצמה כלגיטימית לאחר שני עשורים בהם שקעה אמינותם של העיתונאים ליוון המצולות ובדין.  התקשורת מנסה כאמור להוביל הסחריר הציבורי האנטי דתי ובכך גם להאדיר את ערכה בעיני מוחות נילושים פשטנים בציבור החילוני להאמין כי לבסוף היתה לה עדנה.

יישוב המחלוקת הינו פשוט אך נחרץ. 

במקום בו מתגוררים חרדים המפעילים הפרדה בין נשים לגברים מרצונם החופשי של שני הצדדים וסיבותיהם הלגיטימיות עמם, הרי שאל לחילונים להתערב בכך מחשש לכפיה חילונית על אמונה דתית לגיטימית.

באותם שכונות חילוניות בהן דורשות הנשים הסרת ההפרדה באשר רואות בה הדרתן מסיבותיהן שלהן וכולן לגיטימיות, הרי שאל למגזר החרדי לכפות מנהגיו על החילונים באשר זו הינה כפיה דתית לאשורה.

כמובן כי נידרשת הפעלת שכל ישר, כבכל נושא.  אם תקום אשה או מספר נשים בתוככי שכונה חרדית הומוגנית ותדרוש חיסול ההפרדה בין נשים לגברים בתואנה של "הדרת נשים" הרי שיש לראות בכך ניסיון כפיה על ציבור של גברים ונשים דתי-הומוגני ונסיון הכפיה הלזה כמובן פסול.  תתכבד האשה ותעקור לשכונה חילונית.  וההפך גם הוא הנכון.  אל לו לגבר או קבוצת גברים חרדים המתגורר בשכונה חילונית לנסות לכפות בכוח את מנהגיהם על שכניהם.  יתכבדו הללו ויעקורו לשכונה חרדית.

באותם המקרים אשר אינם מגיעים לכדי הבנה (באותן שכונות המעורבות באופן בילתי אפשרית ליישוב לכאורה), יש להגיע לאמצעי תיווך וגישור המוסכמים וקובעים על שני הצדדים בין הקהילות הניצות, אך משהיגיעו מים עד נפש, אין להוציא מהחשבון מעבר אוכלוסיות שלמות למקומות האוהדים מנהגיהם (ניקרא גם "הפרדת כוחות").  אל לצדדים להגיע  לבית המשפט באשר הללו במרבית המקרים מנותקים מהנעשה בחברה או חמור מכך, נוטים בבירור לצד החילוני בלבד דהיינו, אינם מתווכים הוגנים.  מה עוד כי מרבית הפסיקות המשפטיות בעניני חברה ומדינה, מפאת הבנה עלובה של השופטים בהן, גורמות נזק רב למרקם החברתי הישראלי גם אם (לעיתים) כוונת השופטים טובה.

התנגחות ראש בראש לא תטיב עם איש ולא עם מגזרים, הדברים חייבים להיות מיושבים בדרכי נועם ובגישה חינוכית חיובית, אל לנו לשחק לידי הקיצונים משני הצדדים.  הידברות והגעה לעמק השווה, הפעלת תוכניות חינוך (לא אינדוקטרינציה, חינוך כהילכתו), לשני הצדדים דהיינו, חינוך לחילונים להבנה עמוקה יותר של המניעים המביאים גברים ונשים מהמגזר החרדי להעדיף מרצון ואמונה את הפרדת המינים מטעמי צניעות, מוסר ודת.

ומהצד השני חינוך תוך הדברות והבנה של המגזרים החרדים  והדתים לרצונותיהם ומאוויהם של אנשי המגזר החילוני (ווודאי כי הרוב החילוני אינו שוטם יהדות ואינו מתיוון אלא אך לוקה בבורות באשר לדת היהודית), על מנת שיוכלו להבין ולכבד את הצד השני כראוי כפי שדורשים כבוד והבנה לעצמם מטעמי דת.  ראוי היה כי ציבורים חרדים יצאו נגד תהליך ההקצנה העובר על חלקים במגזר ויחזירום לשפיות בהדברות פנימית, תוך תהליכי תיקון חיובים פנימים למגזר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו טעה בנושא זה בהכרזותיו החד צדדיות בישיבת הממשלה מיום 25 דצמבר 2011 .  הוא טעה בכך שהתיחס בחיוב אך לזכויות המגזר החילוני בעודו מדיר, נימנע מהאיזון המתבקש ואינו מתיחס כלל לזכויות המגזר החרדי.  בכך שנתניהו התעלם מההסתה הארסית המתוזמנת וההיסטרית כלפי המגזר הדתי הפך הוא עצמו כתומך בהסתה המגזרית החד צדדית הזו דהיינו, הפך עצמו כנציג ממשלה בילתי רלוונטי בעיני ציבור העולה על מליון נפש ויותר במדינת ישראל. 

נתניהו שכח משום מה (ואפשר כי אך תקינות פוליטית מעורבת כאן), כי הינו ראש ממשלת ישראל כולה ולא אך ראש ממשלתו של מגזר אחד בלבד בה.  ניצרכים אנו למבוגר אחראי אשר יתעלה מעל שיקולים כיתתיים-מגזריים ויראה את כלל החברה הישראלית תוך שיקול מערכתי כולל, על כלל גווניה ומגזריה ויקרב מגזרים ניצים האחד לשני לתועלת כולנו.  אל לו למבוגר האחראי לשחק לידי פלחים זניחים בחברה מהשמאל הרדיקלי מצד אחד והחרדים הקיצונים הפנאטים מצד שני, אשר ענינם הוא לפלג את העם, להביאנו אל סיפה של מלחמת אזרחים ולקצור מהפירות המורעלים, המרעילים את כולנו יתרונות פוליטים צרים על גב הציבור כולנו.

והערה מיוחדת לציבור הדתי-חרדי חובב ציון באשר הוא מאורגן ומגובש יחסית יותר מזה החילוני.  ישראל נמצאת במצב לא נוח בלשון המעטה באשר למקומה הגאו-פוליטי והבטחוני במזרח התיכון לעת הזו.  כפי ש"פיקוח נפש דוחה שבת", כך גם מצבנו הקיומי הרעוע והבילתי וודאי כיום מחייב דחיית ההתנצחות והעמקת ההקצנה באשר להפרדת נשים וגברים או אף נושאים חשובים אחרים, אפילו תורנים-מהותיים בעלי פוטנציאל ל"שניות במחלוקת".  מוטב לעת הזו ולפרק זמן לא ידוע להניח לנושא ולשמור על המצב שהיה קיים עד עתה.  ולכשירגיע, לכש"ימות הפריץ או כלבו", לחזור ולעיין בנושא אשר אפשר כי יייותר מכל וכל עדי אז.  אחדות העם בעיתות צרה ומצוקה לשם קיום האומה גם היא "דוחה שבת".

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי

נכתב על ידי: אליקים העצני

חוגים בשמאל דרשו לפסול את מינויו של השופט סולברג לשופט ביה"מש העליון בגלל היותו כביכול עבריין על החוק הבינלאומי, האוסר עליו להתגורר בשטח כבוש. השופט סולברג הוא תושב גוש עציון, כלומר "מתנחל".

על מה נסמך הטיעון הזה, כמו גם הנזיפות שנזפו צרפת, בריטניה ואר'הב בממשלת ישראל על בניית 312 יחידות דיור בשכונות הירושלמיות הר-חומה ופסגת זאב? מדוע הבנייה ביהודה ושומרון, ובראש וראשונה בירושלים, נחשבת אצלם "התנחלות בלתי חוקית"? כל הגינויים הללו מתנקזים מתוך תת-סעיף אחד באמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, סעיף 49(6) האומר : "הכוח הכובש לא יגרש או יעביר חלקים מן האוכלוסייה האזרחית שלו אל תוך השטח הכבוש."

כמה תמיהות מזדקרות לעין מיד: בישראל שום ממשלה מעולם לא גרשה או העבירה אזרחים ישראלים לירושלים המזרחית  או ליש"ע. לא יתכן, שהאמריקנים, הבריטים והצרפתים אינם יודעים שההתנחלות הינה מראשיתה תנועה עממית-ספונטאנית שבאה מלמטה, אשר פעמים רבות אף כפתה את עצמה על ממשלות, ולא להיפך. 

הפירכה השנייה היא משפטית. מומחים בינלאומיים מפנים אל תזכיר-סיכום מטעם הצלב האדום – הארגון שכינס את הוועידה שחוקקה את "אמנת ג'נבה", והוא המקור המהימן ביותר לפרשנות הסעיף (6)49  – שזה לשונו:

"הכוונה היתה למנוע מכאן ולהבא את מה שעשו מעצמות מסוימות במלחמת העולם השנייה, שהעבירו חלקים מן האוכלוסייה שלהם לתוך שטחים כבושים"…

כלומר, זהו סעיף שמטרתו להטביע על פעולות מעין-נאציות חותם של עבירה בינלאומית. צריך הרבה עזות מצח כדי לייחס משהו מעין זה לממשלות בישראל.

זאת ועוד. החוקר והפרשן דורי גולד, במאמר משנת 2009, מוסר מפי מוריס אברם, שגריר ארה"ב למוסדות האו"מ בג'נבה ובעבר חבר הצוות האמריקני במשפטי נירנברג, אדם שהכיר היטב את "כוונת המחוקק" שמאחורי הסעיף 49(6), כי הסעיף הזה היה אמור להתייחס  להעברות בכפייה, ותו לא.

נוכח כל אלה נשאלת השאלה, מדוע ממשלת ישראל שותקת? מדוע, כשמוקיעים אותה כעבריינית בינלאומית, היא אינה עושה את מה שאחרון הנאשמים עושה – אומרת "לא אשם" ומוכיחה את צדקתה? והרי כל כך קל להוכיח זאת, כל כך חלש הוא ה-case של המגנים והמשמיצים! האם ממשלת ישראל, שנחשבת "ממשלה ימנית", אינה יודעת את הכלל "שתיקה כהודאה? או שמא יש כוונה מאחורי השתיקה הזאת? האם צריך להסיק ממנה התייחסות אל ירושלים ההיסטורית ואל יהודה, שומרון וחבל עזה כאלו באמת היו שטחים כבושים? אחד משרי הליכוד התבדח שיש לנו שני ראשי ממשלה, והשני הוא אהוד ברק. האם זו השפעתו של ברק על נתניהו, לוותר לאויב הערבי על טענת הזכות שלנו על לב מכורתנו ולהסתפק בטיעון העלוב ,הפחדני והמפסידני, שכל מה שאנחנו זכאים לו ביהודה ובשומרון הוא "ביטחון", כלומר – שלא יתקפו משם את מדינת-העמקים, ולצורך זה – "נוכחות צבאית" שם בכמה אתרים שולטים?

ואכן, זה המסר הכמעט-מפורש של נתניהו, בדורשו "נוכחות צבאית" על הירדן. שמכאן אתה למד, שכל מה שיש לנו מעבר לזה בבקעת הירדן, כל ההתיישבות האזרחית, הוא מועיד לו את גורלו של גוש קטיף. עם כוונה כזאת, מה הפלא שהוא אינו עונה ואינו מתייחס כלל, כשהאמריקנים, הבריטים והצרפתים זורקים לו שההתנחלות היהודית בירושלים וביהודה ושומרון היא "בלתי חוקית"? למה לו להגן על עמדה שבתודעתו הפנימית הוא כבר הפקיר ?

גם המרכיב השני  באמנת ג'נבה, היות השטח שאליו מועברת האוכלוסייה "כבוש", הוא חסר יסוד מפני שהשטח א י נ ו כבוש!

אדרבה – יאמרו נא, ממי כבשנו אותו? מן הירדנים והמצרים, שאין חולק שפלישתם התוקפנית ליש"ע בשנת 1948 היתה פשע בינלאומי, ששום זכות אינה יכולה לצמוח מתוכו? (ולא עוד, אלא שבשנת 1988 הירדנים ויתרו במפורש על כל טענת זכות לגבי יהודה ושומרון!). ולפני הירדנים היו פה הבריטים, שעזבו לאחר "שכיבו את החשמל" ולא השאירו אחריהם כל תביעה על הארץ. ולפניהם שלטו בא"י 400 שנה התורכים, שאחרי תבוסתם במלחמת העולם הראשונה חתמו בעיר לוזאן על הסכם של וויתור על האימפריה שלהם, כולל ארץ ישראל. ואולי כבשנו את יש"ע מידי העמים שהיו כאן לפני התורכים, שהיום אינם קיימים אלא במוזיאונים?

ושלא יעזו לטעון, שכבשנו את השטח מן "העם הפלסטיני", זה העם הסינתטי שבשנת 1922, כשהארץ נמסרה ע"י חבר הלאומים לבריטים, עוד לא ידע בכלל שהוא קיים, כלומר – טרם  המציא את עצמו!

אותה אמנת ג'נבה, שמשתמשים בה כמעין כתב אישום נגדנו, מסייגת בפירוש כי "האמנה הזאת יהיה לה תוקף במקרה של כיבוש, שלם או חלקי, של טריטוריה השייכת לצד מרומם מחותמי ההסכם." אין ספק, שלא הפולשים הירדנים ולא הפלסטינים יכלו להיות "צד מרומם" אשר כזה.

נותר לשאול: אם כן – אחרי שהבריטים עזבו את הארץ, מי נותר כבעל הזכות עליה?

יוג'ין רוסטוב, מי שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת  ייל היוקרתית ותת שר החוץ האמריקני באדמיניסטרציה של הנשיא ג'ונסון, כתב:

"זכות היהודים להתנחל בגדה המערבית נובעת מאותן ההוראות של המנדט , לפיהן התנחלו יהודים בחיפה, ת"א וירושלים לפני קום המדינה."

מלומד אחר, דאגלס פייט, לשעבר תת-שר ההגנה האמריקני, כתב:

"אם ליהודים אין זכויות חוקיות מוכרות, בתובעם את יהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלה בשום מקום בארץ ישראל, שכן כל הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל, כפי שהוכר בכתב המנדט…"

ומה אומר כתב המנדט לענייננו? המנדט הוא ייפוי הכוח שהעניק חבר הלאומים (קודמו של האו"ם) לבריטניה, כאשר מסר לה את ארץ ישראל כנאמנות. כלולות בו הוראות אלה:

"לעודד הגירה יהודית והתנחלות יהודית צפופה על הקרקע, לרבות על אדמות מדינה, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית".  כל זה – כדי להקים בארץ ישראל "בית לאומי לעם היהודי".

חזרנו לנקודת המוצא: כיצד יכול "ביתו הלאומי" של עם להיחשב לו כ"שטח כבוש", זר?

השאלה הזאת מתחדדת עוד לאור הנימוק שנתן חבר הלאומים במבוא לכתב המנדט להוראות הללו. הן ניתנו -

"מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ועל בסיס עקרון ההקמה-מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו…"

אם כן, לא זו בלבד שלא התנחלנו בארץ "כבושה", אלא להיפך – המתנחלים הם הראשונים שמילאו אחר  הוראות המנדט: הקימו התיישבות יהודית צפופה על אדמות המדינה!

הערבים מסתמכים על המלצת עצרת האו"ם מכט' בנובמבר 1947 בדבר חלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. נוח להם להתעלם מכך, שאת ההצעה הזאת הם דחו על הסף ואף יצאו נגדה במלחמת השמד! עזאם פשה, מזכיר הליגה הערבית , הכריז שמעשי הטבח של המונגולים יחווירו ליד מה שהם יעשו לישראל. אנחנו לא קיבלנו את מדינתנו מן האו"מ, אלא בדם בנינו. אחד מכל מאה נהרג במלחמה ההיא, שאנחנו קוראים לה "מלחמת השחרור". מספרית, זה כאלו נפלו היום, חס וחלילה, 60,000  נפש!

עוד לא נשמע כדבר הזה, שאחרי שדחו את הצעת החלוקה, פתחו במלחמה והובסו, הם ירשו לעצמם כמו ילדים קטנים לומר "פוס", כלום לא קרה, ועכשיו – אחרי 65 שנים – אנחנו מוכנים לקבל את הצעת האו"ם משנת  1947! דומה הדבר, כאלו הגרמנים היו דורשים היום לקבל בחזרה את השטחים שנלקחו מהם אחרי תבוסת מלחמת העולם השנייה.

והואיל והמלצת האו"ם מעולם לא נכנסה לתוקף, נותר רק כתב המנדט, אותו ירשה ממשלת ישראל מן הבריטים, ועימו חובת הנאמנות כלפי העם היהודי להקים לו מחדש את סוכתו הנופלת, והיכן – אם לא היכן שעמדה בימי קדם: בירושלים, ביהודה ובשומרון?

נוכח כל האמיתות האלה, שתיקתה של הממשלה אינה דבר של מה בכך. זו שתיקה רועמת. נתניהו, שכל כך מיטיב להתבטא, האם אינו זוכר את אשר כתב בספרו "מקום תחת השמש"? או שמא, גם את היסוד המוסד הזה שאנחנו בעלי הבית  בביתנו הלאומי "לא רואים משם?"

ואם הוא יודע ושותק, מדוע אף אחד אינו שואל אותו?

אליקים העצני  

אין תגובות »
קטגוריות: אליקים העצני, דעות, כללי

נכתב על ידי: אריה אבנרי

כושי לא מחליף עורו, נמר מתקשה להיפרד מחברבורותיו וגלעד שרון הערמומי לא יכול להתחזות לכבש תמים  מהלכו האחרון, להחזיר לאלתר את אביו לחוות השקמים, הוא כנראה חלק ממסע יחצ"ני למכירת ספרו החדש, לקדם תוכניתו להשתלב בחיים הפוליטיים בקדימה ולאותת לפרקליט המדינה שהמשך הטיפול הרפואי באביו יהיה מוטל בקרוב על כתפיו בחווה המשפחתית

כאשר קראתי לפני כמה ימים במעריב כתבת-ענק תחת הכותרת "חוות גלעד", על החלטתו של גלעד שרון להחזיר לאלתר את אביו ראש הממשלה אריאל שרון לחוות השקמים שליד שדרות בתום למעלה מחמש שנים של אשפוז במחלקה לשיקום נשימתי של בית החולים שיבא, הופתעתי מחדש. גלעד שרון הכריז באותו ראיון: "אבי לא נראה חסר ישע בכלל. יש לו צבע טוב ובריא בלחיים". חשבתי לתומי שטעיתי באבחון המקורי של שרון ג'וניור וכי סוף-סוף יש תיאום בין פיו וליבו שהפכו באורח בלתי צפוי לשווים, והשור הצעיר המועד עובר שינויים ברוח התקופה.

כמה ימים אחרי הפרסום הראוותני ערכתי ביקור סמוי במחלקה לשיקום נשימתי בשיבא כדי לברר ממקור ראשון אם אומנם נעשים צעדים מעשיים כלשהם לקראת שחרורו הצפוי של שרון מהמחלקה והעברתו המיידית לחווה. זו אחת המחלקות העמוסות ביותר בבית החולים שבה עוברים חולים שחיו תחת מכונת הנשמה, שיקום נשימתי שנמשך כשלושה חודשים ומועברים לאחר מכן לבתיהם או למוסד על-פי מצבם הבריאותי ורצונן של משפחותיהם. במחלקה יש 18 מיטות בלבד שכולן תמיד תפוסות. התור לאשפוז ארוך וההמתנה ממושכת.

אשפוזו הממושך של שרון במחלקה זו בניגוד לנהלים, שכרוך גם בתפיסת שני חדרים ובעבר גם יותר, כאשר גלעד שרון השתמש באחד החדרים כמשרד פרטי שלו (ההכחשות שהשמיע לא עמדו במבחן המציאות). בשטח לא היו בכלל סימנים שיש כוונה לפנות את שרון לחוות השקמים המשפחתית. על-פי מידע מוסמך שריכזתי ממקורות יודעי-דבר במשרד הבריאות, המדווח על כל צעד משמעותי מעין זה, לא הייתה עד כה פנייה חדשה של משפחת שרון בעניין זה ואין כל הערכות מתי ואם בכלל יש כוונה לפנות את שרון מבית החולים.

צעד מניפולטיבי מבית מדרשו של מגדל הכבשים

מכאן ואילך הפסקתי להיות מופתע והגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שזה היה צעד מניפולטיבי מבית מדרשו של גלעד מגדל הכבשים של משפחת שרון. כושי לא מחליף את עורו, נמר מתקשה להיפרד מחברבורותיו וגלעד שרון הערמומי לא יכול להתחזות לכבש תמים. אי-אפשר היה לא להיזכר שלפני למעלה משנה הודיע כבר גלעד שרון באורח פומבי על הכוונה להעביר את אביו לחווה, לאחר שהוא ואחיו עומרי הגיעו למסקנה שהאווירה הביתית עשויה לשפר את מצבו.

שרון ג'וניור אמר אז שאביו מניע מדי פעם איברים מגופו ומושב על כיסא, וכי אין לו ספק שהוא חש מדי פעם את המתרחש סביבו ואולי אף קולט מוזיקה המושמעת בחדר. זמן קצר לאחר מכן אורגן מבצע חשאי רב-היקף של העברתו של שרון לסופשבוע מבית החולים לחווה, שהיה כרוך בלוגיסטיקה של אבטחה כבדה וליווי של צוות וציוד רפואי צמוד. כעבור יומיים הוחזר שרון במבצע שני לבית החולים, ומאז לא חזרה המשפחה על יוזמתה, עד שבימים האחרונים הצהיר, כאמור, גלעד פעם נוספת על הכוונה להחזירו הביתה.

אומ"ץ נחשפה לראשונה לנושא זה לפני שנתיים, כאשר נודע לנו שהנהלת בית החולים פנתה לשני הבנים עומרי וגלעד, וביקשה מהם לעשות הכנות לפנות את אביהם, מאחר שאין מקום להעניק לו במסגרת המחלקה העמוסה שירותים רפואיים מיוחדים מעבר למה שהוא יכול לקבל בחווה או במוסד. משפחת שרון לא קיבלה עליה את הדין ופעלה בדרכים שונות ובלתי מקובלות כדי להפעיל לחצים שונים על בית החולים. לחצים אלה כללו, בין השאר, פנייה אל תורמים זרים של בית החולים שהודיעו במפתיע כי יפסיקו לתרום אם יפונה שרון.

נהג, מזכירה וגמלאות ממלכתיות נדיבות 

במהלך בדיקתנו התבררו לנו כמה עובדות פיננסיות מאלפות:

המדינה מימנה במשך חמש שנים את הטיפול הרפואי בשרון, ועל כך אין אולי עוררין (הסדר זה הופסק בשנה הנוכחית ועתה מחויבת המשפחה לשאת בחלק מההוצאות הרפואיות).

בעת ובעונה אחת הייתה הקצבה שנתית בסך 1.4 מיליון שקלים, ששימשו ברובם לצרכי מימון שכרו של נהגו של שרון ומזכירה שאמורה הייתה לטפל בארכיון אילו ראש הממשלה לשעבר היה מתפקד.

הודות לפעילות אומ"ץ חדל נהגו לשעבר של שרון להשתכר שכר סרק ולנסוע במכונית השרד הממשלתית למטרותיו הפרטיות. הנהג והמכונית הממשלתית הועברו למאגר הרכב הממשלתי. לעומת זאת נותר פתוח נושא המזכירה המיותרת.

במקביל הוברר לנו ששני בניו של שרון זוכים לשתי גמלאות ממלכתיות נדיבות ביותר, המסתכמות בקרוב ל-90 אלף שקלים בחודש בגין התפקידים הממלכתיים שאביהם מילא בעבר בשירות המדינה, שהם זכאים להן מכוח החוק כל עוד אביהם בחיים.

אפילו אלה שהתקשו להבין עד כה במה מדובר, החלו להבין ולהפנים.

יחצנות לספר, השתלבות בפוליטיקה, איתות לפרקליט

יש לי שלושה הסברים לעיתוי למהלכו האחרון של גלעד שרון:

א. לפני זמן קצר יצא לאור ספרו של שרון ג'וניור: "שרון – חייו של מנהיג" ובמסגרת המסע היחצ"ני למכירת הספר הוא נזקק לרעש תקשורתי כמקובל במקומותינו. הסיפור האנושי על אביו שכיב מרע שמתאושש כביכול, יכול בהחלט להביא למכירת עוד כמה אלפי עותקים.

ב. הפרסום בעל הגוון המשפחתי עשוי לקדם את תוכניתו של גלעד שרון להשתלב בחיים הפוליטיים במסגרת קדימה, המפלגה שייסד אביו. בעקבות הודעתו של שרון הבן על כוונה זו לפני כחצי שנה, הזדרזה מנהיגת קדימה ציפי לבני לקדם את הודעתו בברכה. משום מה לא הפריעה ל"גברת קלין" כלל העובדה שגלעד הוא בן נאמן למשפחה מושחתת שהתעשרה במהלך שירותו של שרון האב מאדריכלי החיבור בין השלטון להון.

גלעד שרון הבן נחשד בעבר כמה פעמים גם בקבלת שוחד בסכומים גדולים עבור עבודות ייעוץ מקצועיות מדומות ומוזרות בידיעת אביו ולעתים בתיווכו. רק בנס ניצל הוא מהעמדה לדין פלילי בפרשת האי היווני שבה "שומן" על-ידי איש העסקים דודו אפל ולא שילם את המחיר הנדרש בחוק, בדומה לאחיו עומרי, שנכלא מאחורי הסורגים בגין עבירות פליליות אחרות.

ג. גלעד שרון מבקש לאותת לפרקליט המדינה והצוות הבכיר שלו, שהמשך הטיפול הרפואי באביו יהיה מוטל בקרוב על כתפיו בחווה המשפחתית, ומי שיביא לשלילת חירותו יזיק במישרין לבריאותו של ראש הממשלה לשעבר. איתות זה נדרש לאור העובדה שתוך זמן קצר צריכה להתקבל הכרעה סופית באם להגיש כתב אישום נגד גלעד שרון בגין קבלת שוחד בסך 4.5 מיליון דולר, בגין ייעוץ מקצועי, כביכול, לקולחוזים ברוסיה.

פרשה זו שנחשפה לפני כמה שנים, הושתקה משום מה. החקירה התנהלה בעצלתיים וקיים חשש שיש גורמים מסוימים במשטרה ואולי גם בפרקליטות שליוו את החקירה ומתחמקים לקבל ההכרעה בתיק זה. לאחר שהידיעה הועברה לאומ"ץ על-ידי גורם מוסמך, הבקיא במה שמתרחש מאחורי הקלעים, התחלנו להפעיל לחץ על המשטרה והפרקליטות. בשעתו כתבתי לפרקליט המדינה משה לדור על כך בין השאר:

"תנועת אומ"ץ פנתה אליך בעבר בנושא חקירה שנערכה נגד גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, בחשד לקבלת 4 וחצי מיליון דולר מגורמים סמויים בתמורה על ייעוץ עבור קולחוזים.

אומ"ץ זיהתה כבר אז את הקשר בין התשלום הנ"ל לבין איל ההון היהודי אוסטרי מרטין שלאף, ונתנה לכך ביטוי בפניותיה לפרקליטות מחוז תל אביב שמטפלת בתיק זה.

בתגובה לכך נאמר לנו שהחלטת הפרקליטות בנושא הנדון עדיין לא נתקבלה. תזכורות נוספות נשלחו וזכו לתשובה דומה.

בשבועות האחרונים נחשפה מערכת הקשרים המסועפת של שלאף עם אישי שלטון בעבר ובהווה, ובין השאר צוינה פרשת הקולחוזים כאחת הדרכים שבאמצעותן העביר שלאף כספים לכאורה למשפחת שרון.

פרסום זה עורר הדים רחבים בציבור והתעוררו שאלות לגבי מידת התמודדותה של מערכת אכיפת החוק עם בעיית ההון בשלטון שצברה תאוצה מדאיגה ביותר.

בימים האחרונים פורסם בכלי התקשורת כי גלעד שרון מבקש להשתלב במערכת הפוליטית ואף עושה הכנות מעשיות לכך (בין השאר הוא מפרסם מאמרים פובליציסטיים בתקשורת).

אומ"ץ סבורה שהגיע הזמן לקבל החלטה בתיק זה על-מנת שלא ייווצר מצב שבו גלעד שרון, הנושא על גבו קופת שרצים בפרשות שחיתות קודמות, ישתלב בחיים הפוליטיים ויטביע בהם את חותמו המוסרי השנוי במחלוקת 'בלשון המעטה'".

התשובה שקיבלתי הייתה שהתיק מצוי עדיין בטיפול. בתשובה נוספת שהתקבלה לפני זמן קצר מלשכת פרקליט המדינה נאמר שההכרעה תיפול בקרוב.

כמעט שכחתי: בראיון עם גלעד שרון במסגרת הכתבה האחרונה אמר בין השאר: "אחי עומרי לא עבריין". כשאמר זאת, חשב אולי האח גלעד גם על עצמו, שכן על-פי החשד שנחקר על-ידי המשטרה, עומרי שרון קיבל חלק מכספי השוחד בפרשת הקולחוזים. אחים בדם, בגנים המשותפים וגם ברמה המוסרית המפוקפקת.

הכתוב כאן הוא דעתו של הכותב ועל אחריותו המלאה: נכתב על ידי: מהערכת

אין תגובות »
קטגוריות: אריה אבנרי, דעות, כללי, שווה ציטוט

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  די  לרצח  הנשים  ובכלל  *  על  ג'ק  לו  שמעתם?  תשאלו  את  אובמה *  תמורה  לארנונה  גם  בשביתה  * בין  לפיד  לשליט  * ולקינוח  הכושר  הלשוני  של  טיבי.  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

                                           ***

אסור  לנוח  על  זרי  הדפנה

  האִם  סטטיסטיקה  לחוד  ומציאות  לחוד? לפחות  כך נראה לפי הדו"ח שפרסם לאחרונה המשרד לבטחון פנים, המצביע על ירידה בשיעור הפשיעה בשנים האחרונות.

  האמנם?! עובדה היא שמקרי הרצח הפכו בשנה האחרונה, למרבה הצער, לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית. כזכור, 25 נשים נרצחו, וזאת מלבד רצח של בני נוער ומבוגרים.

  לאור נתון מצמרר זה אסור שהמשטרה וגורמי הרווחה ינוחו על זרי הדפנה של הסטטיסטיקה, ויפעלו בהתמדה ובנחישות למיגור הפשע הקטלני הזה שאין לו תקנה. 

צעדת  החיים

  לנוכח מקרי הרצח, שהפכו למרבה הצער לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית, השאלה היא איפה הציבור הישראלי? אותו ציבור שיוצא להפגין למען הדרת נשים ויוקר המחייה, אשר עם כל הכבוד לחשיבותן של סוגיות אלו, וגם לרייטינג שלהן, הן עדיין אינן ניצבות בראש סדרי העדיפות הלאומית ויש להן תקנה.

  מדוע הציבור לא יוצא להפגין בהמוניו נגד האלימות ומקרי הרצח, פשע שאין לו תקנה, ולמען קדושת החיים – סוגיה שאותה יש להציב בראש סדר היום הלאומי ולהילחם למענה בכל החזיתות וללא פשרות.

  אגב, היכן נעלם הציבור האתיופי, שיודע להפגין (ולצעוד) נגד גזענות. מדוע למרות שיעור הרצח הגבוה בעֵדה, הוא אינו מקיים את צעדת החיים? 

גאווה  לאומית

  דומני כי הכבוד הלאומי לישראל, ולעם היהודי כולו, יבוא לא מבועטי הכדורגל, אלא ממי שמוּנה לאחרונה  לתפקיד הבכיר של ראש סגל הבית הלבן, ג'ק לו. כן, הוא יהודי השומר שבת בקפידה, שאפילו האזרח הראשון בעולם, הנשיא ביל קלינטון, לא הצליח לגרום לו להרים את השפופרת בשבת. כל הכבוד!

  אין ספק שיהודים מסוגו הם המניפים בגאווה את הדגל היהודי בעולם.

ומה  עם  הרוסים?

  שרת הקליטה, סופה לנדבר, הטיחה בפני בני העדה האתיופית שעליהם להגיד תודה למדינה על כל מה שקיבלו ממנה. מעניין מי מדברת. האם לא ראוי שתשמיע דברים אלה בראש ובראשונה בפני בני עדתה הרוסים? לא סוד הוא שרבים מהם (בעיקר מהחטיבה הגויית) עלו לארץ רק כדי לחלוב את הקופה הציבורית וליהנות מסל קליטה נדיב, ולא ממניעים ציוניים.

  האמנם השרה הנכבדה במום עדתה פוסלת?

מי  ירים  את  הכפפה

  מבלי להיכנס למחלוקת הכספית בין הרשויות המקומיות לאוצר בנושא שביתת הרשויות, לא סוד הוא כי הארנונה עבור שירותים עירוניים, שמשלמים אזרחי ישראל, היא גבוהה ביותר. אי לכך, ראוי היה שעבוּר כל יום, שהאזרחים אינם מקבלים שירותים מוניציפליים בגין השביתה, הם יקבלו החזר כספי מהעירייה.

  מי עורך הדין, שירים את הכפפה, להגיש תביעה ייצוגית בנושא זה? ובא לכיסנו לגואל.

גנרל  חורף

  עם כל הכבוד ללווינים ולטכנולוגיה המתקדמת, לפחות לגבי העיר ירושלים החזאים איכזבו החורף ובגדול. אחרי הגשם הראשון הטוב והמרענן, הם הבטיחו לירושלמים עוד כמויות גשם נדיבות, אולם תושבי הבירה – שלא כמו אזורי המרכז והצפון – זכו לזירזופים ותו לא. גנרל חורף הרציני טרם הגיע. אך הִנה בא הגשם האחרון, ששטף את רחובות העיר בשבת, והציל את כבודם האבוד של החזאים.

  ובכל זאת: קצת צניעות , רבותי החזאים, לא תזיק.

תג  מחיר

  עם כל הכבוד למר ישראלי, יאיר לפיד, הממקם את עצמו בקונצנזוס הליברלי, ומתנגד בחריפות לתיוגו הפוליטי – נראה כי לפחות ממגזרים אחרים בחברה הישראלית, החרדים והמתנחלים, הוא לא חוסך תיוגים ותוויות נדיבות, ומפגין כלפיהם לא מעט סטראוטיפים ודעות קדומות.

  המהפכה השקטה בחברה החרדית, שהובילה להשתלבותם של רבים בצבא ובשוק העבודה, התרחשה לא בגלל פוליטיקאים מהזן של לפיד, למורת רוחו, ולא בגלל כפייה חוקית. היא תוצאה מבורכת של דינמיקה פנימית במגזר והידברות נטולת מיקרופונים עם הגורמים הרלוונטיים.

  לפיד מדבר על קבוצות אינטרסים סחטניות בקרב החרדים והמתנחלים? ומה עם הפרה החולבת של הקופה הציבורית בתחומי הספורט, התרבות, הקולנוע והתיאטרון? אז אולי כדאי שיתחיל לטפל במגזר הנאור שלו, ויניח לחרדים שיודעים יפה מאוד להסתדר בלעדיו?   עובדה. ובכלל, 'חֲיֵה ותן לחיות' כבר אמרנו? (תתפלא, מר לפיד, זה חל גם על המגזר שלך.)

לא עמותה  וולונטרית

  דומה כי אילו נועם שליט היה רוצה באמת להכיר תודה לחברה הישראלית שהתגייסה כולה לשחרור בנו, ולתרום לה, מן הראוי היה שיחזיר לה באותה מטבע ויתנדב בעמותות חברתיות. אין ספק שהפוליטיקה, שהפכה לשם נרדף לכסאולוגיה, לרדיפת שלטון והון, לאוסף של יצרי אגו, פרסום וכבוד  – היא כבר מזמן לא ארגון התנדבות.

  נראה אפוא כי הסיבה לריצתו לפוליטיקה היא העובדה שגילה (ואולי המציא) את עצמו מחדש, בעקבות המאבק הלאומי והבינלאומי הבלתי מתפשר שניהל לשחרור בנו גלעד מן השבי. הוא הפך לאישיות ציבורית ידועה, בעלת כושר ארגון ופעילות, כושר רטורי, דיבור רהוט ועוד, שאַף הסתנוור מאור הזרקורים – תכונות הדרושות בהחלט לפוליטיקאי, אם כי בהן לא די.

  האם עוד יפתיע לטובה? ימים יגידו.  

כשר  אבל  מסריח

  לא סוד הוא שהנשיא לשעבר, משה קצב, הוא דמות ממלכתית. עם כל הכבוד אפוא למשפחה, לא ראוי היה לשכור את שירותי ההגנה של עורך הדין יהורם שפטל בערעור הנוסף של קצב לבית המשפט העליון.

  כידוע, שפטל ייצג, למען בצע כסף, את הפושע הנאצי, ג'ון דמניוק, מי שאחראי לרציחתם של כמיליון וחצי יהודים בשואה, והביא לזיכויו בעליון מעונש מוות, תוך הטלת ספק בזיהויו. גם אם המינוי הוא כשר מבחינה חוקית, אין ספק שהוא מדיף ריח רע מאוד של בגידת האיש מבחינה לאומית ואנושית. כנשיא יהודי קצב היה צריך להימנע משירותיו.

  האם חסרים פרקליטים מעולים בישראל, שאינם שנויים במחלוקת ציבורית, ולא דבקה בהם תווית הבוגד?

מדַברים  במכחול

  לא סוד הוא כי שפת התקשורת של אוטיסטים ומוגבלים רבים היא דרך האמנות – במכחול, במוסיקה או בדרמה.

  יש לברך אפוא על שיתוף הפעולה בין סטודנטים לעיצוב ובין אוטיסטים, שעיצבו ביחד קיר גרפיטי ברחבת הסינמטק בתל אביב, ועוד היד נטויה. ראוי ששיתוף פעולה מבורך זה ישמש מודל גם למוסדות תרבות אחרים. בניגוד להדרה של חריגים, שעדיין רווחת בחברתנו, מתברר שמדובר באנשים יצירתיים, שיכולים לתרום מכישוריהם לחברה, לתרבות ולאמנות, שיוצאות נשכרות לא פחות מאשר החריגים עצמם נהנים מהתרומה החברתית. ובא למיזוג גואל.

שותפוּת  מסוג  אחר

  על 'הסכם שותפות בהצלת חיי אדם' שמעתם? זה רק בישראל, וכן, רק אצל החרדים, שכל כך אוהבים לשנוא.

  איך מתנדבים בלי להפסיד? תשאלו את חזי רוט, בעל חנות דגים בירושלים, המאפשר לעובד שלו, אשר מתנדב ב'איחוד הצלה', לצאת להציל חיים גם על חשבון העבודה, מבלי לנכות משכרו. בתמורה העובד מעניק לו חלק מזכויות המצווה. ככה זה כשהדג מריח מהראש. זה נהנה וזה לא חסר כבר אמרנו?

  ראוי ששותפות מבורכת זו תשמש מודל ותורחב גם לעסקים אחרים. אז מי אמר שעסקים וצדקה לא הולכים ביחד?

הלשונַאי  טיבי

  תודו, לפחות משהו טוב יצא מפרשת ח"כ אנסתסיה מיכאלי, שהטיחה כוס מים בפניו של ח"כ ראלב מג'דלה. בשיא סערת הרגשות תרם ח"כ אחמד טיבי ממוחו הקודח סלוגן לפרשה, והעשיר את הלקסיקון העברי בביטוי חדש.

  אין ספק שבביטוי 'כִוֹס אמוק' שטבע (הכוס ששפכה הח"כית מתוך אחיזת אמוק), החזיר הרעיונאי טיבי את הכבוד העברי לביטוי הערבי הזול. ובא ללשוננו גואל.

  אגב, האם טיבי, החושף לאחרונה בבית המחוקקים את כישוריו הפואטיים והלשוניים, פוצח בקריירה חדשה?

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                                                 ציפי  לידר

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר

נכתב על ידי: טלי פרקש

צה"ל לא ממש צריך חיילים קרביים, הוא צריך קהל שימחא כפיים לשירת נשים – זה המסר שעבר לרחוב החרדי, כשצפה בדתיים נלחמים על עקרונותיהם, ומפסידים. חוק טל? אי אפשר לגייס בכוח ציבור שלם שחש כי צה"ל רוצה להעביר אותו 'חינוך מחדש'

להלן הקישור לכתבה המלאה: חוק טל: למה שחרדי יתגייס לצה"ל?

נלקח מאתר: ידיעות אחרונות ynet

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, צה"ל

נכתב על ידי: אריה אבנרי

שולמית הייתה עיתונאית מחוננת בזכות כישרונותיה המוכחים ולא בחסדו של אביה המנוח משה רון ז"ל, שידו הייתה בכל כלי התקשורת

החבורה המובחרת המצומצמת של ותיקי ידיעות אחרונות שבנתה את העיתון של המדינה ויצקה את יסודותיו מצטמקת פעם נוספת עם הסתלקותה של חברתנו שולמית רון ז"ל.

שולמית הייתה יוצאת דופן בקבוצה שלנו במידה בלתי מבוטלת. היא לא הייתה אשת רעים להתרועע, לא הופיעה במפגשים הנוסטלגיים ונעדרה מאירועים משמחים. קשה היה לדעת אם הדבר נבע מההסתגרות שכפתה על עצמה בשנים האחרונות, בגלל אופייה ואולי היו סיבות אחרות.

שולמית הייתה עיתונאית מחוננת בזכות כישרונותיה המוכחים ולא בחסדו של אביה המנוח משה רון ז"ל, שידו הייתה בכל כלי התקשורת. הקו המנחה בעבודתה העיתונאית הייתה אהבת האדם. הגישה האנושית עמדה תמיד מול עיניה  כאשר ראיינה אנשים וניסתה ללמוד על אישיותם ללא כחל וסרק וגם כאשר ערכה חומרים של אחרים. שלומית הייתה נעדרת ציניות וחפה מכל רשעות כמקובל במקומותינו וכמושרש במקצוענו.

טוב ליבה של שולמית ונדיבותה באו לידי ביטוי גם בתמיכות סתר גמ"ח שהיא העניקה לנצרכים למיניהם למרות שמצבה הכלכלי לא היה מן המשובחים. מקביל הציעה מדי פעם הלוואות וסיוע כספי לחברים לעבודה שנקלעו לקשיים או שביקשו לבצע פרויקטים אישיים. מעולם לא נתנה לכך פומבי.

בחייה המשפחתיים לא רוותה שולמית נחת בכמה תחומים שלא כאן המקום לפרטם. היא אם חד הורית שגידלה בעצמה כמעט ללא עזרה את בנה היחיד מוריאל והייתה גאה בו כל כך ובצדק. עולם היא לא התלוננה על מצבה ולא ביכתה את גורלה. הייתה בה אפילו מידה בלתי מבוטלת של אופטימיות.

מאחר שנהגה להסתגר בביתה בנה מוריאל הלך להצגות תיאטרון במינוי שלה. "אני שמחה שהוא שוחר תרבות" אמרה לי. לאמתו של דבר חיה בבדידות לא מזהרת, נמנעה מלקשור קשר בין זוגי והתנזרה מהנאות החיים ואולי חששה מהתמודדות אישית שהייתה גורמת לה אכזבה מרה נוספת.

שולמית שהייתה רגישה מאוד לנושאי אתיקה בתקשורת וכאבה את שחיקתה הבלתי פוסקת, לא אחת הביעה זעזוע מרוח הפרצים שחדרה לתקשורת. אזרחית טובה וישרה הייתה שולמית ערה גם לשחיתות הציבורית המפלצתית שהתפשטה כמורסה במדינה. היא לא הצטרפה אמנם לתנועת אומ"ץ הפועלת למען הקניית ערכי טוהר המידות אבל עודדה אותנו בפעילותנו השוטפת. מדי פעם גם העבירה אלינו תרומה כספית צנועה כאות הזדהות אתנו.

אני חש צורך להתנצל בפני שולמית על שחרף מאמצי הרבים לא עלה בידי למלא את בקשתה להביא לכך שזכרו של אביה המנוח משה רון ז"ל האיש שהיא כה העריצה יונצח ברחוב בתל אביב שיישא את שמו. התחלתי לטפל בנושא זה כאשר כיהנתי בעבר כיו"ר אגודת העיתונאים ולא חדלתי.

וועדת השמות הציעה לנו רחובות באזורים שונים של תל אביב אבל שולמית התעקשה שהרחוב יהיה סמוך לבית סוקולוב בתל אביב הבית שהוקם בעיקר הודות לפעילותו הבלתי נלאית של אביה המנוח. בסופו של דבר הוצע לפני כמה שנים שקטע הרחוב ליד רשות השידור יקרא על שמו של משה רון אך למרבה הצער ולמגינת ליבה הביעו כמה מראשי רשות השידור התנגדות למהלך זה. הם העדיפו שקטע הרחוב ימשיך להיקרא ליאונרדו דה וינצ'י למרות שלא היה לו כל קשר לתקשורת הישראלית.

אני גם רוצה להביע את צערי בפני שולמית על כך שלא עלה בידי למלא את בקשותיה החוזרות ונשנות שלא פסקו אפילו בחודשים האחרונים  לשכנע באורח אישי ובאמצעות אחרים את הנהלת בית סוקולוב להציב מחדש בחדר הנושא את שמו של משה רון את צילומו למרות שהיה קבוע בבנין שנים רבות.

אין לי אלא להתלות בפרקי אבות: "אין זיכרון לראשונים וגם לאחרונים לא יהי" והמשכיל  בעת הזו לא ידום. בעוד זמן קצר עומד בנה היחיד מוריאל לשאת אישה במזל טוב. אני יודע עד כמה ציפתה שולמית ליום זה. לא פעם אמרה לי שחלום חייה הוא להחזיק בידיה נכד קטן.

אבל הגורל התאכזר לשולמית פעם נוספת וגם לכך לא זכתה והסתלקה מאתנו ללא קורטוב של שמחה שאמורה הייתה להיות מנת חלקה. חבריה הטובים יעטפו את מוריאל בחיי נישואיו ויהוו לו משפחה תומכת ואוהבת שכה הייתה חסרה לו לאורך השנים. אני כבר הודעתי לו על כך ואני מצפה שכך ינהגו חברים נוספים. בכך נבטיח שאמו שולמית תנוח בשלום על משכבה.

שלום חברה.

אין תגובות »
קטגוריות: אריה אבנרי, הנצחה, כללי

נכתב על ידי: אורי אבנרי 

"לפיד מאיר" מצלצל כשמו של ראש-שבט אינדיאני. אבל יאיר לפיד רחוק מלהיות אינדיאני.

השבוע הכריז על כוונתו להיכנס לפוליטיקה ולהקים מפלגה חדשה.

זאת ממש לא הפתעה. זה חודשים מרחפת השמועה בחלל האוויר. לפיד רמז יותר מפעם שזו כוונתו, אך שידחה את ההודעה עד קרוב לערב הבחירות. זה היה טכסיס מחוכם. למה לוותר על היתרון העצום שנתנה לו ההופעה השבועית בטלוויזיה, כמנחה התכנית הפופולאריות ביותר בערוץ המוביל בשעת-שיא? (שלא להזכיר את המשכורת הנאה.)

עכשיו הכריחו אותו מעסיקיו, כנראה תחת לחץ פוליטי, לבחור: או טלוויזיה, או פוליטיקה.

לפני 2061 שנה חצה יוליוס קיסר את הנהר הקטן רוביקון ופתח במצעד לרומא. הוא הכריז "יקטה אליה אסט" – הקובייה הוטלה. לפיד אינו קיסר ואינו מדבר לטינית, אך הרגשתו הייתה, מן הסתם, דומה.

למחרת היום הטיל איש מפורסם אחר קובייה שנייה. נועם שליט, אביו של גלעד, החייל השבוי ששוחרר תמורת 1027 אסירים פלסטיניים, הכריז שירוץ לכנסת ברשימת מפלגת-העבודה. אחרי שניהל במשך חמש שנים מערכה ציבורית מוצלחת והכריע את בנימין נתניהו, הוא החליט לנצל את היציאה שלו מאלמוניות לידוענות למען מטרה פוליטית.

שורה שלמה של אקסים – אקס-גנרלים, אקס-ראשי-מוסד, אקס-מנכ"לים – מחכים בתור.

מה זה אומר? זה אומר שיש באוויר ריח של בחירות, למרות שהבחירות אמורות להיערך רק בעוד שנה וחצי, ולמרות שאין כל סימן לכך שהקואליציה הימנית-קיצונית מתכוונת להקדים אותן.

קשה להבין את כוח-המשיכה שיש למושב בכנסת. רוב האזרחים בזים לכנסת, אך כמעט כל אחד מוכן למכור את הסבתא שלו כדי להגיע לשם.

(הבדיחה מספרת על זר הבא לשטעטל ושואל את העוברים-והשבים היכן גר הגבאי. "מה, הנבל הזה?" קורא אחד, וכמוהו האחרים: "הנוכל הזה?", "הבן-זונה זה?" "הקמצן הזה?" כשהאיש מגיע לבסוף אל הגבאי, הוא שואל אותו מדוע הוא דבק בתפקידו. "בגלל הכבוד!" עונה הגבאי.)

אך זה לא לעניין. השאלה היא מדוע מאמינים כל-כך הרבה אנשים שיש למפלגה חדשה סיכוי לקבל הרבה מנדטים. מדוע מאמין יאיר לפיד שמפלגה חדשה בראשותו תהפוך לסיעה חשובה בכנסת הבאה, ואולי אף תצליח לשגר אותו למשרד ראש-הממשלה?

ובכן: קיים עכשיו חור שחור גדול במערכת הפוליטית, חור כל-כך גדול שאי-אפשר להתעלם ממנו.

בצד הימני של הבמה יש הקואליציה הממשלתית, ובה הליכוד, אביגדור ליברמן וכמה פלגים לאומניים-קיצוניים, תומכי ההתנחלויות, חרדים ודתיים למיניהם.

ומה יש במרכז ובצד השמאלי של הבמה? כמעט אפס.

מפלגת-האופוזיציה העיקרית, קדימה, שבורה לרסיסים. היא נכשלה בכל. ציפי לבני אינה מוכשרת, ונראה כי המעלה היחידה של היריב העיקרי שלה במפלגה, הרמטכ"ל לשעבר, היא מוצאו המזרחי. הסקרים האחרונים גוזלים מקדימה את מחצית מושביה בכנסת.

נדמה היה שמפלגת-העבודה תתאושש אחרי בחירת שלי יחימוביץ ליו"ר, אך בינתיים היא ירדה בסקרים למקומה העלוב הקודם. גם המניות של מרצ לא עלו בהרבה. הוא הדין לגבי המפלגה הקומוניסטית והמפלגות הערביות, הנמצאות בשולי המערכת, אם לא מחוצה לה. כולם ביחד אינם מסוגלים לסלק את הימין מהשלטון.

הפער זועק לשמיים. הוא קורא לכוח חדש שימלא את החלל הריק. לא פלא שמופיעים משיחים שונים ומשונים, שקול פנימי אומר להם שהגיע זמנם.

הצרה היא שלאיש מן המשיחים האלה אין בשורה. תפיסתם הפוליטית דומה לספר-בישול: לוקחים כמה סיסמאות פופולאריות, מוסיפים 3 ידוענים, 2 גנרלים, 4 נשים, 1 רוסי, 1 אתיופי, ובעזרת יחצ"ן ממולח ושני "יועצים אסטרטגיים" יוצאים לדרך.

הסיסמאות הפופולאריות הן: לקחת כסף מהטייקונים הבלתי-אחראיים (מי הם? ומי הטייקונים האחראים שמהם הוא לא מתכוון לקחת את הכסף), ממחלקות-הממשלה המנופחות (מי הן? האם משרד-הביטחון הוא אחת מהן?), ומהתנחלויות מרוחקות (כמה מרוחקות? ומה עם ההתנחלויות הפחות מרוחקות?)

נראה שאין בסביבה אדם בעל אמונה עמוקה ובשורה הבוערת בעצמותיו. לשלי יחימוביץ יש אמנם מסר חברתי רציני, אך היא מסרבת בעקשנות לדבר על כל עניין אחר, ובייחוד לא על נושאים לא-נעימים כמו שלום וכיבוש. קדימה מטושטשת בכל נושא. ולפיד?

אז ככה – זה תלוי בסקרים. לפיד הוא כתבן חרוץ, שהתבטא בכמה וכמה ספרים ובטור שבועי ב"ידיעות אחרונות". אבל גם במיקרוסקופ אי-אפשר למצוא שם תשובה לאחת השאלות הלאומיות והחברתיות הבוערות.

אולי זה טכסיס חכם. אם אתה אומר משהוא נחרץ, מחוץ לקונסנזוס, אתה יוצר אויבים. פחות תשובות, פחות צרות. זהו כלל פוליטי בסיסי. אך זה לא החומר שממנו קורצו מנהיגים.

כבר נאמר על לפיד שהוא החתן שכל אם יהודיה מייחלת לעצמה. הוא יפה-תואר, בעל מראה צעיר מכפי 49 שנותיו וחזות של כוכב-קולנוע. נוסף על אמו, סופרת חשובה,היה לו גם אב מפורסם מאוד.

האב "טומי" לפיד היה ניצול-שואה. הוא נולד בחבל ההונגרי ביוגוסלביה-לשעבר. במלחמת-העולם השנייה היה כלוא בגטו בהונגריה של אדולף אייכמן. בארץ הפך לכותב-פיליטונים (אם כי פחות מצליח מעמיתו ההונגרי, אפריים קישון). הוא רכש לו מוניטין כאיש שהכניס סגנון חדש לגמרי לתוכניות המלל של הטלוויזיה, סגנון תוקפני, שלא לומר וולגארי. לדוגמה: כאשר התלוננה אישה ענייה על מצבה הדחוק, לפיד מחץ אותה בשאלה "אז איך שילמת בעד התספורת שלך?"

הייתה ללפיד-האב אישיות מפוצלת. במישור האישי היה אדם נחמד, אוהב-חיים, ואפילו מקסים. במישור הציבורי היה לוחמני ומחוספס.

כך גם בפוליטיקה. הוא התפרסם בשנאתו הלוהטת לחרדים. הוא גם היה לאומן קיצוני. כאשר הואשם הרודן הסרבי הלאומני סלובודן מילושביץ בפשעי-מלחמה, לפיד הגן עליו. אך בענייני-פנים היה ליברל אמיתי.

כמעט במקרה הפך לפיד-האב למנהיג של מפלגה גוססת, והוביל אותה לניצחון מדהים בבחירות. הוא זכה ב-15 מושבים בכנסת והפך לשר-משפטים טוב. אבל המפלגה התפרקה באותה המהירות שבה זינקה.

כל זה אומר לנו מעט מאוד על לפיד-הבן. מה יהיה מצעו, כאשר ייאלץ לספק תשובות? בניגוד לתוקפנות של אביו, הוא מטיף לפיוס, מתינות, "ואהבת לרעך כמוך". הוא ממקם את עצמו במרכז של המרכז ודבק בקונסנסוס הרחב ביותר. סיכוייו נראים מצוינים.

ואולם, מכאן ועד למועד הבחירות – יהיה אשר יהיה – יש הרבה זמן. הפוליטיקה הישראלית אכזרית, קרני הפופולאריות דוהים מהר. המבחן הראשון של לפיד יהיה ביכולתו לרתק את תשומת-הלב הציבורית לאורך זמן בלי תוכנית שבועית בטלוויזיה.

לדעתי, כניסתו לפוליטיקה היא תופעה חיובית. המערכת הפוליטית זקוקה מאוד-מאוד לדם חדש. ואני בוודאי לא יכול להסכים עם אלה הטוענים שאסור לעיתונאים להיכנס לפוליטיקה.

אז מה הם סיכוייו? קשה לנבא. זה תלוי בגורמים רבים: מתי תתקיימנה הבחירות? מה יקרה עד אז? האם תהיה מלחמה לפני כן? (לפיד לא היה חייל קרבי, ובעיני רבים זוהי בעיה). וקודם כל: מי יצטרף למאבק?

אני מקווה בכל ליבי שיופיע על הבמה כוח פוליטי חדש מסוג אחר – מפלגה מרכז-שמאלית בעלת מסר שיהיה גם ברור וגם כוללני: שינוי חברתי, צמצום הפער בין העשירים והעניים, פיתרון שתי המדינות, שלום עם הפלסטינים וסוף הכיבוש, שוויון בין כל האזרחים (בלי קשר למגדר, גזע, מוצא ואמונה) הפרדה מוחלטת בין המדינה והדת, זכויות-אדם מובטחות על-ידי בית-משפט חזק ובלתי-תלוי – וכל זה מעוגן בחוקה כתובה ומשוריינת.

בשביל זה צריך שיהיו מנהיגים בעלי עמוד-שדרה, המוכנים להילחם למען אמונתם.

אולי יאיר לפיד ימלא בסוף את התפקיד הזה, לפחות בחלקו. אולי הוא יקבל גם את הקולות של חלק ממצביעי הליכוד, הנגעלים מהמגמה הניאו-פאשיסטית של כמה ממנהיגיהם ובעלי-בריתם – די קולות כדי לשנות את מאזן-הכוחות של הגושים בכנסת, די קולות כדי לשים קץ לריצת-האמוק הימנית-קיצונית.

החודשים הבאים יגידו אם הלפיד של לפיד ימשיך להאיר – ואת מה יאיר הלפיד.

אין תגובות »
קטגוריות: אורי אבנרי, דעות, כללי