כך מכשירים שרץ

כאשר במקומותינו מבקשים אנשים להכפיש נימרצות מעבר למידה המקובלת את מתנגדיהם האידאולוגים והפוליטים הם משתמשים בשתי השוואות עיקריות, פסולות מעיקרן. האחת הינה השוואת המתנגד השנוא להתנהלות המשטר הנאצי והשניה לארועים אשר סבבו את פועלו של הסנטור מקארת'י ו"המקארת'יזם".


נכתב על ידי: אהרון רול

כאשר במקומותינו מבקשים אנשים להכפיש נימרצות מעבר למידה המקובלת את מתנגדיהם האידאולוגים והפוליטים הם משתמשים בשתי השוואות עיקריות, פסולות מעיקרן.  האחת הינה השוואת המתנגד השנוא להתנהלות המשטר הנאצי והשניה לארועים אשר סבבו את פועלו של הסנטור מקארת'י ו"המקארת'יזם".

 

באשר להשוואת מתנגדים אידאולוגים למשטר הנאצי או דמויות נאצים בולטים בו הרי שחבל להכביר מילים.  אין השוואה בעולמנו המסוגלת לבטא נאמנה את מעשי הנאצים.  הרי ברצח עמים מדובר, בפשעי מלחמה אשר אין להם אח ורע בהסטוריה הן העתיקה והן המודרנית ולכן השוואת המתנגד האידאולוגי לנאצים או לנאציזם באה ליצור דה-לגיטימציה קשה (ותמיד שיקרית) כנגד המתנגד האידאולוגי.  מאידך-גיסא, נכון הוא כי שר התעמולה הנאצי גבלס פיתח שיטות הכפשת פרטים והמונים באמצעות תקשורת ההמונים שהחלה להתפתח מאד במחצית הראשונה של המאה העשרים, אשר עיתונאים רבים בעולם המערבי מחקים אותן בדבקות יתרה גם כיום.

 

וכך, מה הועילו חכמים בתקנתם?  כיצד להכפיש באורח ניבזי ועדיין להשאר בקונצנזוס?  הראש היהודי, כרגיל ממציא לנו פטנטים והפטנט החביב על אנשי התקשורת, אפילו והנו אמריקני ממוחזר, הוא השימוש הבילתי תקין בעליל במונח "מקארת'יזם" לשם הכפשת היריב.   השימוש במונח "מקארת'יזם" גם אם הוא שיקרי ונישעו על שטיפת מח עולמית וישראלית, נעשה תוך ניצול הבורות המשותפת לכלל הציבור הישראלי בנושא זה. 

 

בבואנו לבחון את תופעת הסנטור ג'זף (ג'ון) מקארת'י והמסע שניהל כנגד קומוניסטים ומרגלים אמריקנים בתוככי ארצות הברית משך מלחמת העולם השניה ולאחריה עלינו להבדיל בין עובדות היסטוריות ולבין הסחריר שנוהל תחת שמו בידי מתנגדיו ונישען אך על חצאי אמיתות (הגרועות כידוע משקר בוטה), על מנת להכפיש את שמו ובכך להציל את צווארם מחבל התליה או מתאי הליזול של מערכת הכלא האמריקנית.

 

ותחילה לעובדות.

הקומוניזם האמריקני התפתח יפה בתקופה אשר קדמה למלחמת העולם השניה, יד ביד עם הקפיטליזם שם  (ממש כפי שארע בגרמניה עד עלית הנאצים לשלטון, שאז חיסלו אלו התופעה – פשוטו כמשמעו – באמצאיהם הידועים לשמצה).  בעיקר ניתן היה למצוא את מחזיקי אידאולוגיה קומוניסטית בין חברי האקדמיה האמריקנית, התקשורת, אנשי הרוח והתרבות האמריקנים אך לא רק.  גם אנשים המקורבים לשלטון ואף אלו המהווים חלק אינטגרלי ממערכת הממשל האמריקני, כמו גם מדענים ויוצרים שונים, נטו לקומוניזם כמשקל נגד לקפיטליזם אשר ניתפש בעיניהם חסר ערכי-אמת, שטוח אידאולוגיה, חסר ראייה רחבה אוניברסלית וליברלית.

עד כאן אין פסול בכך, שהרי במשטר הדמוקרטי זכותו של אדם להחזיק בדעותיו וכל זמן שנותר נאמן למולדתו ולערכיה, הרי שהינו ודעותיו כשרים למהדרין.  פעולות אנטי לאומיות, הוצאת שאיפות אישיות מן הכח אל הפועל כפי המוגדרות בחברה הדמוקרטית שבאמנה בין השלטון לאזרחים בכל מדינה (חוקה או הצהרת עצמאות), הן כחציית קווים אדומים ההופכים דעות לגיטימיות לפשעים של ריגול ובגידה.

כיום אנו יודעים כי "שמש העמים" – סטאלין, היה פרנואיד ברשיון.  הלה ראה אויבים גם היכן שאינם קיימים וחמור מכך, סטלין היה שטוף חזיונות בהקיץ ברי דחף פתולוגי לכיבוש חזקתם של אומות אחרות, להוות גורם דומיננטי עולמי עד כדי שליטה קומוניסטית מוחלטת (מבחינה זו היה סטאלין תאומו האידאולוגי של אדולף היטלר הנאצי).  סטאלין תרו שניהם אחר "מרחבי מחיה" לאומותיהם.  אך סטאלין הרחיק לכת מהצורר הגרמני בכך שהוסיף ועטף זאתאת נטיתו הפירטית-הגזלנית באיצטלה קומוניסטית אידאולוגית אשר לא היתה מניחה לו לחדול ממסע הכיבושים המתוכנן עדי השגת שליטה עולמית טוטליטרית בראשות רוסיה הסובייטית. 

סטאלין, ב"חתרנותו הבילתי נילאה", חרש תדיר מזימות כנגד בני בריתו ובעיקר בריטניה וארה"ב.  חזונו ושאיפותיו נעו מעבר לתקופת מלחמת העולם השניה, לתקופה העוקבת, כאשר להיטותו לשליטה עולמית לא פגה גם כאשר גרמניה הנאצית פתחה כנגדו ב"מבצע ברברוסה" לשם השגת שליטה בעיקר על אוצרות הנפט של הקווקז וזאת לאחר שהן סטאלין והן היטלר לעסו ועיכלו כבר את פולין,.

סטאלין ואנשיו חתרו וריגלו כנגד בעלי בריתם האמריקנים בעוד אלו האמריקנים והבריטים אשר אמנם לא היו עוורים לשגיונותיו של בן בריתם הקומוניסטי (ובפרט צ'רצ'יל הבריטי שהיה חסר אשליות לחלוטין לגביו), אך ד'לית ברירה נטו להתאחד כנגד האויב הנורא יותר  – היטלר.  הללו העניקו ל"בעלי בריתם הרוסים" ציוד מלחמה בכמויות אדירות תוך סיכון חיי בריטים ואמריקנים רבים שאכן אבדו לאלפיהם בים, בשיירות "החכר והשאל" לאספקת הנשק לנמל מורמנסק הרוסית הקפואה, תוך אבדן של מאות אניות ואלפי מלחים בריטים ואמריקנים, בעבור אותו סטאלין ולאותה רוסיה ממש הבוגדנית בידידיה.

סוכנים סובייטים שרצו במספרים גדולים בארה"ב של טרום- מלחמת העולם השניה תוך שמגייסים לשורותיהם בעיקר עם פרוץ מלחמת העולם השניה את אותם קומוניסטים אמריקנים קנאים ונאמנים ל"אמא רוסיה" (למרות שנולדו וחיו ל"אמא אמריקה").  המגוייסים קיבלו שמות קוד, הדרכה מוגבלת ושלמונים (לא גבוהים במיוחד – שהרי באידאולוגיה המדובר) על מנת שיעבירו ידיעות החשובות לסובייטים לזמנים שלאחר המלחמה.

נערכו אלפי תשדורות דו-כיווניות לשם משלוח הוראות הפעלה וקבלת אינפורמציה בין קומוניסטים-אמריקנים שהפכו מרגלים סובייטים לבין מפקדת ה- נ.ק.וו.ד.  שרות הביון הסובייטי וכן הביון צבאי הרוסי ה- ג.ר.או.

ההיסטריה הסובייטית לרכוש ולהפעיל מהר ובמספרים גדולים סוכנים אמריקנים-קומוניסטים בתוככני ארה"ב הינה מובנת.  האמריקנים סיימו את המלחמה עם יפאן כאשר ברשותם פצצות גרעיניות (פצצות לא נותרו להם אך הרוסים לא ידעו זאת) והוכיחו יעילותן בהטילו אותן על ערי יפן הירושימה ונגסאקי בהביאן כתוצאה את כניעתה של יפן לארה"ב.

לפתע מצאו סטלין וההנהגה הסובייטית כי קיימת סכנה אמריקנית מוחשית לעצירת שאיפתם לדומיננטיות בעולם שלאחר מלחמת העולם השניה.  ולכן, הצורך להשיג את סודות האטום האמריקני וליצר פצצה גרעינית סובייטית כמשקל נגד לפצצה האמריקנית היה אדיר.  נכון כי מרבית המרגלים האמריקני-סובייטים הפעילים לא העבירו מידע בטחוני רגיש למפעיליהם הרוסים, בעיקר רכילויות ומידע שהרוסים יכלו לקבלו בכל קרן רחוב בחנות לממכר עיתונים. אך בל נישכח את יוליוס ואתל רוזנברג ודומיהם אשר אכן הצליחו לפני שנילכדו, נישפטו והוצאו להורג, להעביר את סודות האטום האמריקני לסובייטים, מידע אשר שימש ניכבדות את הרוסים בייצור פצצתם.

 

מרבית התשדורות הללו יורטו על ידי ה- "אף. בי. אי.", שרות הביטחון הפנימי בראשותו של ג'ון אדגר הובר האגדי, בזמן אמת תוך כדי המלחמה ולאחריה.  אלא שנבצר מהם לעשות שימוש בהן.  המפתחות לפיענוח הקודים המוצפנים (אותה מלה או מספר המאפשרת לצד המקבל לפענח את התשדורת) היו חסרים לאמריקנים משך כל המלחמה והחומר הנפיץ הזה שכב כאבן שאין לה הופכין במפקדת ה- "אף. בי. איי.".   כלל קובץ  התשדורות הקומוניסטיות המוצפנות קיבלו את שם הקוד "מסמכי ווינונה".

אלא שעם תום מלחמת העולם ובפרט מאז 1948 היצליחו האמריקנים לשים ידם על מספר סוכנים אמריקנים-קומוניסטים אשר היסגירו לידיהם חלקו של המפתח לפיענוח התשדורות (הרוסים מעצלות, השתמשו באותו המפתח לתשדורות שונות למרות שהיו אמורים להחליפו מדי תשדורת).  לעיני המפענחים החלה ניפרשת תמונה מבהילה אם גם חלקית ביותר, של סרטן ריגול קומוניטסטי אשר שלח גרורות לכל חלקה טובה בחברה ובממשל האמריקני.

מפאת קשיים פנים אמריקנים ובפרט משום שחלקם של חשודי "מסמכי ווינונה" היו אנשי ממשל, אקדמיה, עיתונות ורוח מובילים בחברה האמריקנית, חיפש אדגר הובר, דירקטור ה- "אפ.בי.איי.", "איש חזית" אשר יוציא עבורו את הערמונים מן האש בעודו עצמו נותר לוט בערפל.  הדמות הציבורית אשר אותרה והתאימה ככפפה ליד למטרה זו היה הסנטור ג'זף מקארת'י

נוצר מצב מעניין של סימביוזה כפולה.  העגל והפרה שניהם רצו לינוק ולהניק.  אדגר הובר הזין את מקארת'י בפיענוחים העדכנים ביותר של שמות החשודים שעלו מתשדורות "מסמכי ווינונה" שפוענחו לאיטם ואילו השמות שצצו עקב הפיענוחים שימשו נאה את מטרותיו הפוליטיות של הסנטור הנמרץ והפעלתן, נעול המטרה שהעביר גם פרטים עדכנים בהיזון חוזר לידי ה-"אפ.בי.איי.".  בדיעבד, ברור כי ג'וזף מקארתי יכול היה להצביע על כמחצית בלבד מהמרגלים האמריקנים-הקומוניסטים שפעלו בארה"ב.  המחצית השניה נחשפה רק כ- 40 שנים מאוחר יותר בשנת 1995 ולא על ידי האמריקנים. 

סה"כ ידועים לנו כיום בביטחה 349 סוכנים אמריקנים-קומוניסטים, אזרחי ארצות הברית, חלקם פעילים ביותר המקבלים הוראות והנחיות ממפעיליהם במוסקווה.  מרבית הסוכנים האמריקנים-קומוניסטים גויסו משורות התקשורת האמריקנית, האקדמיה, אנשי רוח, אנשי תרבות ואנשי מפתח בממשל האמריקני (אכן, זהה עד כאב לנעשה במקומותינו).  חשוב לציין כי קיימת היתה קבוצה נוספת המוערכת במאות נוספים של סוכנים אמריקנים "רדומים" (לא פעילים, הממתינים ליום פקודה), אשר מציאותם ככלל ידועה אך פרטיהם האישיים נותרו עלומים עד עצם היום הזה (רובם ככולם  אינם בין החיים כיום והנזק שגרמו, אם בכלל, אינו ידוע).

 

מסע ההכפשה המתוייג כ"מקארת'יזם"

ג'וזף (ג'ו) מקארת'י (1908-1957 ), שימש בסנט ארצות הברית כנציג מדינת ויסקונסין בארה"ב.  מקארת'י היה הממונה על הקמת ופעולות וועדת הסנט לחקירת אי-נאמנויות כנגד האינטרסים והממשל של ארצות הברית.  ועדתו של מקארת' פעלה במקביל לוועדת הקונגרס המכונה "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקנית", על וועדה זו נימנה בשעתו איש הקונגרס ריצ'ארד ניקסון, נשיאה המודח של ארה"ב כ- 35 שנים מאוחר יותר.  שתי הוועדות הוקמו בשלהי שנות הארבעים (1948) למאה הקודמת.

באותה תקופה (גמר מלחמת העולם השניה – 1945), החל להתמצק ולהתעבות מסך הברזל הסובייטי מהסיבות שפורטו כבר לעיל. שמועות עקשניות אשר סיחררו היסטריית מרגלים קומוניסטים התעופפו בוושינגטון אודות מאמצי הסובייטים לקנות לעצמם אחיזה חתרנית בחברה האמריקנית, בממשל ומוסדותיו ואך טיבעי היה כי וועדות הממשל הללו יוקמו על מנת לחסום חתרנות פנים אמריקנית (בדיעבד, ידוע כיום ללא עוררין כי החשדות וההיסטריה היו מבוססים בתכלית ונישענו על עובדות ולא על תחושות בטן).

לאחר ההלם הראשוני החלו הסוכנים הקומוניסטים-האמריקנים להחזיר מלחמה שערה.  בידם ובשליטתם היו מרבית אמצעי תקשורת-ההמונים בהם שלטו ללא מצרים (מזכיר משהו למישהו מהנעשה במקומותינו?) ויכלו לכן  בנקל להעלים את העובדות לבגידתם הברורה תוך שמעלים על נס את רדיפתו "חסרת הבסיס", "ההזויה" של מקארת'י כנגדם.  מהר למדי יצרו חבורות הסוכנים ועוזריהם בחברה ובממשל האמריקני מצג של רדיפה חסרת ביסוס אשר הפכה למסע הכפשה כנגד הסנטור מקארת'י ואיפשרה לאותם סוכנים-בוגדים ותןמכיהם האידאולוגים להמשיך בשגרת יומם דהיינו להמשיך ולספק ידיעות למפעיליהם הסובייטים תוך הפרת אמון העם האמריקני.

 

ההיפוך האורווליאני

שקר אשר חוזרים עליו פעמים רבות ניתפס בעיני הציבור ברבות הימים כאמת צרופה באשר הוא הופך לאיכות חדשה שמעולם לא היתה בו.  על בסיס זה נערך מסע ההכפשה והדה-לגיטימציה בידי הקומוניסטים האמריקנים אשר שלטו בתקשורת ובאקדמיה (נציין כי כי מצב שליטה זו שריר שם וכאן למצער עד ימינו אלה ובאותם מוקדים).

 

מסע הדה-לגיטימציה נישען על חצאי אמיתות דהיינו, הסנטור מקארת'י בלהיטותו לחפור מתחת לכל סלע ולאתר קומוניסט למוקד, אמנם צדק ברבים מהנחותיו והאשמותיו אך הצלחותיו העלו את מי אפסיו לראשו והוא החל במחצית הראשונה של שנות החמישים (1953), בנחרצות אובססיבית, בוולגריות, בדורסנות משיחית, בחוסר התחשבות במואשמיו, בביטחון חסר ספקות בצידקתו, להאשים גם אנשים ישרים בממשל ובצבא ארה"ב שאמנם היו קומוניסטים (זכותם המלאה) אך בהחלט לא בגדו וריגלו עבור הסובייטים כנגד ארצם.  התקשורת האמריקנית כמובן שהתעלמה מאותם מאות מואשמי מקארת'י (אשר הוכח בדיעבד כי בגדו) וניתלתה באותם אנשים ישרים על מנת להכפיש את הסנטור ולערוך לו דה-לגיטימציה ואף "שטניזציה" אשר תויגה כמובן בשם "מקארת'יזם" דהיינו, רדיפת חפים מפשע ריגול וחוסר נאמנות ללאום בידי ממסד עויין, ללא בסיס וסיבה (לכאורה) וזאת על מנת לחלץ עצמם ומשובטיהם האמריקנים מחבל התליה והמאסר עקב בגידה במולדת (האמריקנים אינם כה סלחנים כישראלים באשר לבגידה במולדת, הם תולים שם בוגדים, או תוחבים בהם מזרקי רעל ללא גינוני טכס מיותרים).

 

 

אחרית דבר – מסמכי ווינונה

לאור המסע כנגד "המקרת'יזם" אשר נוהל בידי קבוצות המרגלים האמריקנים ותומכיהם בתקשורת, בחברה ובממשל האמריקני ואשר הצליח לחסום מעבר למשוער את ההיסטריה האמריקנית מפני מרגלים קומוניסטים, בנוסף לשקיעתה של המפלגה הקומוניסטית האמריקנית מאימת גילויי מקארת'י במחצית שנות החמישים לכדי 5000 חברים בלבד (כ- 1,500 מהם סוכני אף.בי.איי. במסווה קומוניסטי), פורקה תוך זמן קצר ועדת הסנט בראשות מקארת'י לחקירת מקרי אי-נאמנות אמריקנית וחברותו בה עוד קודם לכן הופסקה בתואנת "חריצות יתר" בעיקבות מסע הדמוניזציה התקשורתי אשר נערך לו.

גם נאומו הסודי של ניקיטה חרוצ'שוב בשנת 1956 בועידה ה- 20  של המפלגה הקומוניסטית הרוסית (אשר פרטיו הושגו למצער – באקראי – על ידי המוסד הישראלי ועוררו סערה בעולם) , נאום אשר חשף זו הפעם הראשונה את העוולות הנוראות ואת רצח העם הרוסי בידי מעניו הקומוניסטים (חלקם הניכבד של מנהיגי הרצח באו מבני עמנו), סתמו הגולל סופית על חיבתם של הקומוניסטים-האמריקנים ל"מולדת הרוסית".

סה"כ כללו רשימות הסנטור מקארת'י המאשימות בקומוניזם, ריגול ובגידה במולדת, 187 אמריקנים משמנה וסלתה של החברה והממשל האמריקני.  מקארת'י (למעשה ג'ון אדגר הובר, דירקטור אף.בי.איי., ספק האינפורמציה למעשה), טעו כמובן, המדובר היה למעשה בכמות סוכנים אמריקנים-סובייטים כפולה ומשולשת מהידוע אז.

 

שנים חלפו, כ- 40 שנים ליתר דיוק.  משך כל זמן זה ניתקבעה, בעידוד התקשורת האמריקנית האמונה כי הממשל האמריקני אכן רדף אמריקנים נאמנים על לא עוול בכפם וה"מקרת'יזם" הפך ללעג, קלס ושנינה בידי מכפישי התרבות הדמוקרטית האמריקנית ואזלת ידה האידאולוגית לנוכח התרבות הסובייטית-קומוניסטית הנאורה והצודקת (אמונה אשר קנתה לה שביתה בחוגים מסוימים בישראל ושרירה וקיימת בהם עד עצם היום הזה).  ג'וזף מקארתי תויג על ידי חלקים בתקשורת הבוגדנית האשמה בניגוד אינטרסים בעליל, כרוע עצמו, כשטן, כדימון, שעיר מטורף בעל טפסרי טורף אשר לא בחל באמצעים לקדם את הקרירה שלו על גב אמריקנים מסכנים הנאמנים לארצם והרס קריירות מבטיחות רבות ללא הצדקה (לכאורה).  בית המשפט העליון האמריקני גם הוא ומחוסר מידע עדכני, בחר להתיחס בשנות החמישים לנושא ולהכריז כי ההאשמות נערכו ללא כל בסיס עובדתי.

אלא שאז הגיע שנת 1995.  הרוסים שלאחר ה"גלסנוסט" (אביב העם הרוסי משנת 1989 – לכאורה), החלו לפתוח לעיון הציבור ארכיוניהם החסויים של שרותי הביון שלהם 50 שנים אחורה ואז נחשפו אלפי תשדורות הסוכנים של "מסמכי ווינונה" בכל הדרם והפעם כבר מפוענחים, קריאים וזמינים לכל חוקר.

התשדורות המיורטות פוענחו ברובם (בעיקר על ידי איש ארגון המודיעין האמריקני מרדית' גארדנר מאירגון – אנ.אס.איי.), הושוו עם מסמכי המודיעין הרוסי אשר נחשפו ומציינים כאמור 349 אזרחים אמריקנים כסוכנים סובייטים ונימצאו תואמים.  לא את כולם ניתן היה לזהות (גם הסוכנים הרדומים לא זוהו ברובם המכריע) אך כמחצית מהם זוהו בוודאות.  מפאת הזמן הרב שחלף, התישנות פשעיהם וגילם המופלג, לא הועמדו אלו לדין עם חשיפת המסמכים האמריקנים והרוסים.  חשוב לציין כי הן התקשורת האמריקנית והן התקשורת הישראלית נאלמו דום לאחר חשיפת המסמכים הרוסית של שנת 1995 ומרבית הציבור כאן ושם אינו מודע להיפוך העובדתי שעבר המותג השלילי "מקארת'יזם".  עובדה זו מנוצלת בהרחבה בעיקר בישראל להכפשת ותיוג שיקרי של יריבים פוליטים בעיקר מהימין (התקשורת האמריקנית הוגנת מהישראלית ונמנעת מאז חשיפת המסמכים מהשימוש במושג המסולף), מאחר והמכפישים בתקשורת ובמפלגות השמאל הרדיקלי בעיקר, סמוכים ובטוחים כי העובדות לאשורן אינן ידועות בציבור הרחב.  הם לצערנו צודקים.

 

ההיסטוריה חוזרת על עצמה

הדברים המתוארים לעיל נישמעים מוכרים עד כאב למרבית הקוראים הישראלים המושכלים.  אותו השרץ דהיינו, הבוגדים והמרגלים הקומוניסטים האמריקנים, מופיע בהבדלים זניחים בתמונת הראי שלו כאן בנינו במדינת ישראל.  המסע להגנה על ה"מוייסרים" מעמותות החוץ פרלמנטריות "עמותות גולדסטון" ומשובטיהן המנוהל בידי צאצאיהם וממשיכיהם האידאולוגים של הקומוניסטים האמריקנים כאן בישראל, מצביע על דפוס פעולה זהה בין הסוכנים הקומוניסטים של שנות החמישים בתוככי ארה"ב לבין הסוכנים הישראלים (ילידי ישראל, יהודים, חניכי מערכת החינוך הישראלית – קומוניסטים ברובם המכריע אף הם), מטעם ארצות האיחוד האירופי וקרנות אמריקניות אנטישמיות.  הללו, כעמיתיהם האמריקנים, יושבים בתוך "עמם", פועלים כסוכנים-זרים ומוציאים דיבתנו רעה הן בגלוי והן בהסתר וזאת תמורת שלמונים ניכבדים ממפעיליהם בארצות הים.  קשה שלא לתייג חלקן של פעולות אלו כאלו שאינן עטויות באבק של בגידה בעם ובלאום.

כאז כן היום, אמצעי התקשורת הישראלים משתמשים באותו המונח "מקארת'יזם".  הללו מכתירים בו את מרבית העם בישראל ונציגיו בכנסת ובמפלגות היהודיות הציוניות והדמוקרטיות, על מנת להסיט את הנושא מהפעולות האנטי-ישראליות, המפרות את אמון העם הבסיסי בנצח ישראל ובערבות היהודית ההדדית, אמור בוגדניות, או למצער על גבול הבגידה של מאותנני "עמותות גולדסטון", "שתיל", "הקרן לישראל חדשה" ודומיהן.  זאת על מנת לאפשר להן לשוב ולקעקע שוב ושוב את בסיסה היהודי והציוני של מדינת ישראל על ידי המשך התרומות מארצות הים לשיפוי, שימור והעצמת פעולותיהן החתרניות.

נזכיר למרימים גבה כי המרגלים הקומוניסטים-האמריקנים, ממש כמקביליהם הישראלים עשו מעשיהם "לטובת מדינתם", כטענתם.  הם באמת ובתמים האמינו, או כך למצער טענו כי הינם מצילים את העם האמריקני מידי זדים חסרי אידאולוגיה נכונה (קומוניסטית) וכי לכן, הינם זכאים לפעול בדרכי חתרנות, רמיה, בגידה וריגול למען מטרה "נעלה" זו.  ממש כעמיתיהם לאידאולוגיה הישראלים.  וכן, ממש כמותם, זוטות כגון משטר דמוקרטי והלכותיו לא טרדו מנוחתם.  אלו גם הללו בנינו מנפנפים את העקרונות הדמוקרטים כמוץ ברוח למען מלא את תאוותם לשלוט ולחנך מחדש את "ההמון הפלבאי הניבער" אשר עקב עוורונו מעלה לטעמם לשלטון אנשים פסולים אשר אינם מחזיקים באידאולוגיה הקומוניסטית הנכונה.

הערת דיומא: כאשר יצא חבר הכנסת אופיר אקוניס בהכרזתו במסגרת תוכנית הגריאטרים "לונדון וקירשנבאום" לפני כשבועים ימים כי מקארת'י צדק בהאשמותיו, צדק אקוניס. באשר מקארת'י עובדתית צדק.  ועל כך נאמר: "ככל שתשפיל האמת עד דקא נחושה היא לצוץ מחדש במשנה תוקף".  והנה ה-ראיה לעיל.  סחריר ה"מקארתיזם" הנשען בבסיסו על חצאי אמיתות הינו שקר ואין בנמצא לחשי קסם אשר ימרקו את השקר לאמת.

 

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

הוסף תגובה !

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |