דת   ודין

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות:  המלאכית  של  גרמניה  –  מי  אמר  שהעולם  כולו  נגדנו?  *  דַברו  עברית  *  הדתיים  בראש  מצעד  בתי  הספר  המצויינים,  מה  הפלא?  *   אבו  מאזן  –  האיש  והחזות  *  ולקינוח  פסוקו

                                  ***

לא לגזים

  דומה כי בעידן פריחת האנטישמיות באירופה ראוי להתנחם בעובדה כי גורמים ממלכתיים מתנערים ממנה. וכך נחשפנו לאחרונה לשתי נקודות אור משמעותיות במלחמה נגד התופעה העממית הכואבת. בראש ובראשונה הנאום של קנצלרית גרמניה קבל עם ועולם בהפגנה יהודית בגנות התופעה,  כשהיא מצביעה על היהודים כאוצר לאומי. אין ספק שקריאה מהדהדת זו, בנוסח "יהודים לא לגזים", בניגוד לסיסמא האנטישמית, היא התשובה לנאציזם בפרט ולאנטישמיות בכלל.

  החדשה הטובה השנייה היא הקמת המוזיאון היהודי בבלגיה, ארבעה חודשים בלבד אחרי רצח הזוג הישראלי במקום, במעמד ראש הממשלה שגינה את האנטישמיות, והכריז על ענישה מחמירה כנגד הפורעים. גם  למוזיאון יש משמעות סמלית עולמית, מעבר לאזורית, במלחמה הבלתי פוסקת נגד האנטישמיות ובחיזוק מעמד היהודים בעולם.

מדינה עברית

  לאחרונה עלה הוויכוח הציבורי לכותרות, האם להכיר בשפה הערבית כשפה רשמית של מדינת ישראל.

  לדעתי התשובה היא שלילית. ההכרה בשפה העברית בלבד כשפה הרשמית במדינה חשובה כדי להזכיר לערבים ולעולם כולו שמדובר במדינה יהודית, שנציגה הוא השפה העברית, בדיוק כפי שההימנון שלה כסמל הוא יהודי.

  עם כל הכבוד למיעוט הערבי, שיש לכבד את זכויותיו, כפי שמצביעה מגילת העצמאות, אסור להפוך את שפתו כסמל רשמי של המדינה, כאילו מדובר במדינה ערבית.

  יתר על כן, בעקבות העלייה לישראל  ישנו כאן מיעוט גדול הדובר שפות שונות, ובראש ובראשונה השפה האנגלית, כמו גם השפה הרוסית, האמהרית ועוד. האם בגלל זה נכריז עליהן כשפות רשמיות? די לציניות.

הדתיים המצויינים

   דומה כי על רקע נתוני ה-OECD, שפורסמו לאחרונה, לפיהם ההשקעה של ישראל בכל תלמיד היא מהנמוכות בעולם, כמה מעודד לקרוא את הידיעה המרעננת על הכרזת בתי ספר ערכיים שזכו למצויינוּת על ידי משרד החינוך. בראשם צועדים, איך לא, בתי הספר הדתיים. ומה הפלא?

  לא סוד הוא שהתלמידים הדתיים, האֲמונים מקטנוּת על המילה הכתובה, ועל הערכים שהיא מייצגת, ומורגלים בקריאה בתפילה ובלימוד תורה, לא נטשו אותה גם בעידן האינטרנט. כפי שפורסם בסקר אחר, הם מובילים בקריאת ספרים בקרב הנוער ומחונכים מינקותם לעזור לזולת ולתרום לקהילה. הנתונים על מצויינוּתם הם רק אישור רשמי לְמה שידענו מכבר.

זועק חמאס

  עם כל הכבוד, ברצוני להזכיר לכל הנשבים בקסמי השלום של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שהאיש, תחת הכובע והחזות המערבית שלו, הוא חמאס לא פחות מחמאס.

   מי שמסית במסגדים נגד ישראל,  מפאר בכיכרות תחת כל עץ ומיקרופון רענן את המחבלים ומעלה אותם על נס. ולא עוד, אלא מעניק להם פרס לטרור בדמות משכורת חודשית, כשמדרוג השכר הוא ביחס ישר לדרגת הטרור: ככל שהמחבלים פגעו יותר ביהודים, ונענשו בעונשי מאסר לתקופות ממושכות יותר, כן שכרם גדל – הוא תומך טרור ממדרגה ראשונה, שלא היה מבייש את החמאס. את שיתוף הפעולה עם ישראל הוא מבצע לצורך הצגת תדמית ליברלית ומתונה בעיני העולם.

פסוקו

חתונינט –  הקיבוץ  געש

הבית היהודי  בעקבות  החוקה:  הבית  הפוליטי?  ואולי  הבית  של  בנט  –  מנהיג  שחיפש  מפלגה?

אנטישמיות מושלת  בכיפה.  למה?  כובע.

לחם שעשועים:  כמאמר המשורר "אם אין לחם, יאכלו שעשועים".

(ובשדרוג רוחני ממקורותינו, כפי  שהצביע נעים זמירות ישראל:  "ומצוותך שעשועיי" (תהילים).

חניבעל ליד השערים!

נכתב על ידי: אורי אבנרי

המלחמה האחרונה הסתיימה, המלחמה הבאה עוד לא החלה, אז יש לנו זמן לדבר על כל מיני דברים.

על חניבעל, למשל.

חניבעל? האיש ההוא עם הפילים?

בדיוק!

חניבעל, המפקד של צבא קרתגו, נחשב לאחד מגדולי המצביאים של כל הזמנים. הוא היה גיבור נעוריי.

בימים ההם חיפשנו בנרות גיבורים לאומיים. בכל העולם המערבי טענו האנטישמים שהיהודים הם פחדנים מלידה, משתמטים שאינם מסוגלים וגם אינם רוצים להילחם. הם רק גורפים את הרווחים בשעה שאחרים נהרגים למענם.

בחיפוש אחרי גיבורים מצאנו את חניבעל. העיר קרתגו (ליד תוניס של ימינו) הוקמה על-ידי פליטים מהעיר צור בלבנון. תושביה היו כנענים ודיברו ניב הקרוב מאוד לעברית. השם קרתגו הוא שיבוש של "קרת חדשה", והשם חני-בעל דומה לשם נתניהו. פירושו שבעל, האל הכנעני, נתן אותו. כמו תיאודור (שמו הפרטי של הרצל) בלטינית.

מי יכול היה להיות יותר קרוב לליבנו מאשר הלוחם הגדול הזה, שהוביל את צבאו, ובו עשרות פילים, אל מעבר להרי האלפים המושלגים מספרד לאיטליה כדי להביס את רומא האדירה? הוא נתן את פקודותיו בעברית! במשך מאות בשנים החווירו הרומאים כאשר נשמעה קריאת-האימה "חניבעל ליד השערים!"

המשורר שאול טשרניחובסקי, מתרגם ה"אודיסיאה" לעברית, העלה על נס את קרבתנו לבני קרתגו. הוא סיפר שהם היוו את המעצמה הימית העתיקה ביותר בים-התיכון, עוד לפני היוונים. התגאינו בהם מאוד.

באופן מוזר עלה שמו של חניבעל במלחמת-עזה האחרונה. לא מפני שאחד המפקדים שלנו דמה למצביא הגאון ההוא. רחוק מזה. אלא שמהלך צבאי שנקרא "נוהל חניבעל" היה אחת מהתופעות הנוראות ביותר במלחמה זו.

מי המציא את השם? איזשהו קצין בעל זיקה להיסטוריה עתיקה? או שמחשב פלט את השם סתם, כפי שפלט את "צוק איתן".

ב-1 באוגוסט, בשיא המלחמה, נתקלו מספר חיילי צה"ל בקבוצה של לוחמי חמאס. רוב החיילים נהרגו במקום. סגן הדר גולדין נגרר לתוך מנהרה. הרושם הראשון היה שהוא נלקח בשבי, אולי כשהוא פצוע.

"נוהל חניבעל" נכנס לפעולה.

"נוהל חניבעל" הומצא למקרה כזה בדיוק. מבין כל חלומות-הבלהות של ראשי צה"ל, זהו אחד הסיוטים המפחידים ביותר.

זה טעון הסבר. במלחמה נופלים חיילים בשבי. במצבים מסוימים אין מנוס מכך, והתנגדות נוספת אינה אלא התאבדות חסרת-תועלת. החיילים מרימים ידיים.

בימי הביניים הוחזקו שבויים לעתים קרובות כדי לגבות כופר תמורתם. זה היה מקור-הכנסה חשוב, ועל כן דאגו המפקדים להחזיק אותם בחיים. בתקופות יותר מודרניות, אחרי שהומצאו חוקי המלחמה, מתקיימים חילופי שבויים עם תום המלחמה.

במלחמת-העולם השנייה נפלו מאות יהודים מארץ-ישראל, שהתנדבו לצבא הבריטי, בשבי הגרמנים. למרבה ההפתעה, הנאצים טיפלו בהם בהגינות, כמו בשאר החיילים הבריטיים, ובתום המלחמה חזרו השבויים הביתה.

זו לא בושה ליפול בשבי. נכון, אחרי מלחמת-העולם השנייה שלח סטלין את חייליו שחזרו מהשבי הגרמני למחנות-העבודה בסיביר. אך זה לא היה בגלל אובדן כבודם, אלא מפני שסטלין חשש שמא נדבקו ברעיונות מערביים.

אם כן, מדוע היחס שלנו שונה כל-כך?

האתוס היהודי בעניין הזה חד-משמעי. בדת היהודים, "פדיון שבויים" היא אחת המצוות החשובות.

זה נובע מהביטוי שטבעו חז"ל: "ישראל ערבים זה בזה". כל יהודי אחראי לשלומו של כל יהודי אחר.

המשמעות היא מעשית. אם שודדי-ים תורכיים לקחו בשבי יהודי מאלכסנדריה, היה על הסוחרים היהודים העשירים באמסטרדם לשלם את הכופר לשחרורו. זה חרוט עמוק בתודעה היהודית, גם בישראל של היום.

במהלך מלחמות 1948, 1956, 1967 ו-1973, כאשר צה"ל לחם בצבאות ערביים סדירים שאומנו על-ידי אירופים, שני הצדדים לקחו שבויים. בדרך כלל השבויים טופלו היטב והוחלפו אחרי המלחמה. אך כאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני הפך א-סימטרי, העניינים הסתבכו. בצד האחד עמד צבא סדיר (צה"ל), בצד השני פעילים חמושים ("לוחמי חופש" או "מחבלים").

ישראל מחזיקה במספר גדול של אסירים פלסטיניים, שמספרם נע בין 5000 ל-12,000. חלקם שפוטים, חלקם "עצירים מנהליים". חלקם אסירים פוליטיים, חלקם חברים בארגונים חמושים ("מחבלים"). לחלקם "דם על הידיים" – כלומר, הם הרגו יהודים בעצמם או סיפקו להורגים מקלט, כסף ונשק.

בעיני פלסטינים רבים, שחרור האסירים האלה הוא חובה קדושה. בעיני ישראלים רבים, זהו פשע. התוצאה היא מאמץ מתמיד מצד הפלסטינים לחטוף ישראלים חיים, כדי להחליפם באסירים אלה.

המחיר עולה כל הזמן. כאשר דורשים הפלסטינים לשחרר אלף אסירים פלסטינים תמורת ישראלי אחד, הישראלים מתרגזים, אבל גם מתגאים. רבים חושבים שזהו מחיר הוגן, אבל הם מתרגזים בכל זאת. ב-1985 הוחלפו שלושה חיילים ישראלים, שהוחזקו בידי הארגון הפלסטיני הפרו-סורי של אחמד ג'יבריל, תמורת 1150 אסירים.

בכל מקרה כזה, הישראלים נקרעים בין החובה של "פדיון שבויים" לבין ההחלטה ש"לא לשאת ולתת עם מחבלים" ולא "להיכנע לסחיטה". בייחוד כשמדובר באסירים ש"יש להם דם על הידיים".

בעדיפות ראשונה יש לשחרר את השבויים בכוח. זהו מבצע מסוכן. לעיתים קרובות נהרגים החטופים בחילופי-האש. לרוב לא ברור אם נהרגו מאש החוטפים או מאש המשחררים.

הספורטאים הישראלים שנהרגו באולימפיאדת מינכן ב-1972 נהרגו, כנראה, מכדורי השוטרים הגרמנים, שלא היו מאומנים כראוי. (תוצאות הנתיחה שלאחר-המוות נשמרות עד היום בסוד כמוס). דומה המקרה של התלמידים במעלות, שנחטפו על-ידי אנשי ארגון פלסטיני שמאלי ונהרגו בחילופי-האש.

בפרשת אנטבה המפורסמת היה ראש-הממשלה יצחק רבין מוכן לחילופי אסירים – עד ששוכנע על-ידי ראשי צה"ל שיש סיכוי טוב מאוד לשחררם במיבצע צבאי.

הדילמה הגיעה לשיאה בפרשת גלעד שליט. החייל נשבה ("נחטף" בעגה הישראלית) על-ידי פלסטינים שיצאו ממנהרה שחצתה את הגבול (עד למבצע "צוק איתן" לא הסיק צה"ל מסקנות מתקרית זו.)

שליט הוחזק בשבי במשך חמש שנים. נעשה מאמץ קדחתני לגלות את מקום הימצאו, אך למזלו של שליט עלו המאמצים בתוהו. משבוע לשבוע גבר הלחץ הציבורי לחילופי-שבויים, עד שהפוליטיקאים לא עמדו בלחץ ושליט הוחלף ב-1027 אסירים פלסטיניים. הצבא התרגז, והאסירים ששוחררו נכלאו מחדש בהזדמנות הראשונה.

הסבב האחרון של המשא-ומתן הישראלי-פלסטיני, בניצוחו של ג'ון קרי, הופסק כאשר סירב נתניהו בהחלט לקיים את התחייבותו הרשמית לשחרר אסירים.

אי-שם בדרך הומצא "נוהל חניבעל".

ה"נוהל" מבוסס על ההנחה שיש למנוע חילופי-שבויים בכל מחיר – פשוטו כמשמעו.

במקרים כאלה, הדקות הראשונות הן הקובעות. לכן מטיל "חניבעל" את כל האחריות על המפקד המקומי, גם כשזה בסך-הכול סגן-משנה. אין זמן להמתין לפקודות מלמעלה.

כאשר חיילים רואים שגוררים את חברם לשבי, עליהם לירות ולהרוג – גם כאשר כמעט בטוח שגם השבוי ייפגע. הפקודה אינה אומרת במפורש ש"מוטב חייל מת מחייל שבוי" – אך זה נרמז, וכך מבינים החיילים.

אם נעלמים השובים והשבוי מהעין, יש לשטח את כל השכונה ללא אבחנה, מתוך תקווה שהשבוי נמצא באחד הבתים.

ב-1 באוגוסט, בשיא מלחמת-עזה, זה בדיוק מה שקרה. חוליה ישראלית נכנסה למלכודת של חמאס בפתח של מנהרה. כל החיילים נהרגו, מלבד אחד – סגן הדר גולדין – שנגרר אל תוך המנהרה. מתוך הנחה שהוא נלקח בשבי, צה"ל נתקף באמוק. הוא מחק עשרות בניינים ברפיח מעל פני האדמה וירה בכל מה שזז. נראה שנהרגו כ-150 אזרחים.

בסוף התברר שזה היה לחינם. הצבא החליט שגולדין כבר היה מת כאשר נחטפה גופתו. עכשיו דורשת הממשלה את החזרת הגופה, כדי למלא אחר מצווה יהודית אחרת: להביא את המת ל"קבר ישראל". (למרות שכבר נערכה לוויה אחת, למען המשפחה.)

במהלך המלחמה ומיד אחריה עוררה התקרית הזאת ויכוח סוער. למה, לכל הרוחות, אין להניח לחייל ליפול בשבי? האם אין שבוי חי עדיף על חייל מת? ואם יש לשחרר אסירים תמורת החזרתו – אז מה?

זהו ויכוח מוסרי עמוק, היורד לשורשי האתוס הישראלי.

דויד בן-גוריון כתב פעם: "תדע כל אם עבריה" שהיא מוסרת את בנה לידי מפקדים אחראים. הודות לחניבעל, אמהות עבריות רבות כבר אינן בטוחות כל-כך.

ואשר לחניבעל ז"ל, תמהני מה הוא היה חושב על כל העניין.

חי חי

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות:  די  לרצח  ילדים  חסרי  ישע  *  התשובה  הציונית  לארגוני  השמאל  *  די  לגזענות  ולאלימות  *  ולקינוח  הליצן  העצוב

                          ***

מסר מרתיע

  העובדה שהשופט המחוזי דחה את הטיעון של הפרעה נפשית כמניע לרצח של שתי בנותיה של  מיכל אלוני, בידי אימן, והיא צפוייה למאסר עולם כפול, היא בעלת משמעות רבה ביותר.

  מעֵבר לענישה חמורה, שתשקף את הפשע החמור, יש כאן מסר חשוב לכל הרוצחים הפוטנציאליים, הנאחזים בטיעון הנפשי כדי להימלט מהעונש, שבית המשפט לא קונה את התירוצים האלה. אי אפשר עוד 'לעבוד' על השופטים. רוצחים ייענשו בחומרה על רצח, שאין לו תקנה, ויישבו בכלא לשנים ארוכות. בכך טמון מסר של הרתעה. די לרצח בכלל, ושל ילדים חסרי ישע, בפרט.

ארגון זכויות  ציוני

  סוף סוף, אם גם באיחור, אחרי שלל ארגוני זכויות האדם השמאלניים, המייצגים את האוייב, הוקם ארגון זכויות אדם כחולבן, בראשות העיתונאי יועז הנדל והמכון לאיסטרטגיה ציונית, המייצג את מדינת ישראל מול עוולות האוייב והאו"ם.

  כנגד תביעות ארגוני השמאל והאו"ם על פשעי המלחמה, כביכול, של ישראל, במבצע 'צוק איתן', קיבלנו תביעת נגד ייצוגית של הארגון החדש על פשעי חמאס בירי אלפי מטחי הרקטות והפצמ"רים על אזרחים חפים מפשע במדינה, והנזקים הרבים ברכוש וגם בנפש, תוך פגיעה באוכלוסייה אזרחית פלסטינית, שגם ארגון אונר"א היה שותף לה.

  זוכרים את המאבק הבלתי נלאה והבלתי ממוּסד של איש אחד, רופא יהודי מצרפת, שהוכיח קבל עם ועולם שהנער מוחמד אדורא נפגע בידי פלסטינים, ולא בידי חיילי צה"ל? לא עוד. מעתה הפעילוּת תהיה ממסדית ומאורגנת, בזכות הארגון החדש, ותחשוף לעולם כולו את אשמת חמאס, ולא ישראל, בהריגת ילדים ואזרחים פלסטינים, ששימשו כידוע כמגן אנושי. כל  הכבוד!

הגזענות והאדישות

  תקיפת הבן האתיופי ואביו באכזריות בידי שני תושבי פתח תקווה חייבת להדליק נורת אזהרה. זאת משתי סיבות. בראש ובראשונה הגזענות המרימה את ראשה המכוער במחוזותינו, בצד אלימות בלתי נסבלת, כלפי האתיופים, על לא עוול בכפם, אלא רק בגלל צבע עורם השחור. כך גם לא אחת הם נדחים בעבודה, במגורים, בבתי קפה ובמועדונים על רקע זה. על התוקפים להיענש במלוא החומרה, לא רק כדי לשקף את חומרת פישעם הנתעב, אלא לא פחות כדי להרתיע אחרים מפני גזענות ואלימות כאחת.

  לא פחות אומרת דרשני העובדה שאיש לא נחלץ לעזרתם של האתיופים ששכבו פצועים על הכביש. היכן האחדות המופלאה והעזרה ההומניטרית, שהיינו עדים לה במבצע 'צוק איתן'? מדוע היא אינה קיימת בימים כתיקונם, אלא בולטת בעיתות חירום בלבד? ואולי המניע לאדישות לפציעתם היה אף הוא גזעני, מה שמחמיר את מימדי הבעיה? לאן הגענו? אם אנשים לא מבינים זאת, חייבים לעגן בחוק את חובת העזרה לאנשים פצועים בדרך ואי הפקרתם. ובא לציון גואל.

הליצן העצוב

  אמריקה שואלת מה גרם להתאבדותו של גדול הקומיקאים בעולם, וויליאמס רובין – האם זה הכישלון הקופתי (תרתי משמע), הסם והאלכוהוליזם, מחלת הגוף והנפש? דומה שהתשובה היא הכל נכון. אך מעל הכל יש גורם מרכזי, שלא הוזכר, המאפיין סלבריטאים רבים, והוא ההתמכרות להצלחה מחד גיסא, והעדר משמעות לחיים – הנותן טעם להם – מאידך גיסא (זוכרים את ספרו של הפסיכולוג ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות"?).

  לכן רובין, כרבים מעמיתיו בבראנז'ה, לא הצליח להתמודד עם קשיי החיים. לא האינטליגנציה הגבוהה עמדה לו בשעותיו הקשות, ולא ההומור, שהיה כלי עבודה, אך לא סייע לו להסתכל על החיים במבט משועשע ולקחת אותם בקלות, ובמקומם נזקק להתמכרויות הכבדות.

  דומה שרובין היה אותו ליצן עצוב, אשר כמו בבדיחה הידועה פנה לפסיכיאטר שיחלץ אותו מדיכאונו העמוק, וזה היפנה אותו לליצן המצחיק שבפינת הרחוב, מבלי לדעת שזה הוא. אי אפשר גם לקחת ממנו את דאגתו לזולת, שבאה לידי ביטוי בהעסקת הומלסים בהפקת הופעותיו, שהיה סעיף בלתי נפרד מחוזה העבודה. ראוי שאומנים אחרים ילמדו ממנו. ובא לעניי ציון והעולם גואל.

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) מתאריך 19.09ועד לתאריך 25.9.2014

אודי ברגר תמונה

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

מצב קוסמי נהדר מעורר אתכם לעשייה ולגעגוע למה שהיה לכם בעבר, אך אתם לא ידועים בדיוק 'איך לשנות ולהחזיר את 'שהיה לכם'. זה אומר שלקראת החג, במערכות יחסים, הדברים יזוזו יפה. במישור הרומנטי אתם חשובים על קשרים מן העבר, אבל מנסים להסתדר 'עם.. מה שיש'. הימורים עליכם לדחות. במצב כוכבי מאתגר זה, מומלץ לבני המזל 'לפטר' את מידת השפעת רגישותם לענייני משפחה וחברים. לנשואים: כוונו אישיותם התוססת לעבר פיתוח דיאלוג פשרני, ביחסים שבינו- לבינה.

שור

לקראת החג היצרים מופנים… למחשבות בנוגע לסיפוק הנשמה הכלואה, שאחרים לא מבינים מספיק…ואתם נגררים להתפרץ עד כדי שאתם שוגים בלחשוב שהדרך הזו…תחלץ אתכם מתקיעות. זווית הכוכבים מקשה עליכם במישורי תעסוקה, השקיעו בצורת של עבודה מאומצת בתחום העבודה, עסקים ובטיפוח הכישרונות הגלויים והנסתרים- שלכם. החוג החברתי יפרגן לכם ולא יעמוד מנגד. דחו הוצאות הקשורות לנסיעות וללימודים בעלי אופי פזרני – כושר הריכוז שלכם ירד פלאים. מחשבות על העבר ועל מה שהפסדתם. צלצלו אלי לייעוץ במישורים רגשיים.

תאומים

לאחרונה אתם עצבנים וזה נמשך גם לקראת החג, ובחג. היזהרו ממצביי היפר ורשלנות: בכבישים, ובנגיעות במקומות אחרים, הדורשים 'שלא למצמץ'. אתם צעירים בגופכם או ברוחכם?… דעתכם תופנו לכיבושים חדשים, או לחלופין, לחיזוק קשרים קיימים במישור הרומנטי, גם בבית וגם…מחוץ לבית. ההצלחה למצוא את שביל הזהב ביחס לקשרי העבר תרשים את הסובבים אתכם. הנשואים ייהנו מהבנה ואהבה, בנוגע ליצרים… המיניים. הפנויים רגשית: מישהו מבלבל אתכם בהצעות, לא ברורות. צלצלו אלי לייעוץ מקצועי, ברוב מישוריי החיים.

סרטן

התבהרות כוכבית חיובית לקראת החג, תאפשר הזדמנות, לשדרוג היחסים של: נשואים, או כאלה שנפרדו לפני כחודשיים ימים, ועד כשנתיים וחצי, לאחור. התותחים יופנו למגזר העבודה והבריאות, שם תנחלו הצלחה מרשימה, זאת ולאחר שצעדתם המון זמן במקום. ההבטחה לקידום תפתיע חלק גדול מכם, אך היא לא תהיה כול כך ברורה והיא תבוא בדיוק בזמן שאתם רוצים לעזוב בגלל פגיעות נפשיות, בכם. אתם ממשיכים לדאוג לקרובים אליכם ועושים הכול למענם. הזמן לגלות יצירתיות בנודע לקריירה.

אריה

לקראת החג וכתוצאה ממצב כוכבי נחמד ומבורך, 'ייפול לכם האסימון', להבין את המניעים לקנוניה – לכאורה, מצד אלה שלא הבינו אתכם נכונה. המשפחה ובן/ת הזוג הקרוב/ה יעניקו לכם את הכבוד שנגרע מכם, במהלך החגים שחלפו, אבל אתם רוצים יותר מזה, ולדבר על כול הנושאים המעיקים והכואבים. תחום העבודה יהיה במרכז העניינים, אבל אתם מבולבלים ומפחדים… להחליט. אנשים שלא כיבדו אתכם…ישנו את כוון הרוח לחיובית. קשה לכם בזוגיות. הזמן לחפש כווני חשיבה, לפתור הכול, אחת ולתמיד.

בתולה

לקראת החג: קשיים ומועקות בצל הבית ובמערכת הזוגית, או בשל הבדידות שלכם, בתחום הרומנטי. בבית, בעבודה ובכול מקום: כעסים ישנים יהפכו מקומפוט רכילות… לריבה דביקה ומעצבנת של מריבות. חשיבה נכונה בתחום הבין זוגי, תביא את הכאב לכדי הפשרה והבנה- בן/ת הזוג הנוכחי/ת יהיו הכתובת לכתף רכה ואוהבת. תחום העבודה קצת מסורבל, בשל העצירה הארוכה באותו מקום, הבטחות שווא יובילו אתכם לכדי דכדוך, דבר יגרום לכם לחשוב על 'לקום, לוותר ולעזוב'. צלצלו אלי לייעוץ טלפוני.

מאזניים

לקראת החג ובחג עצמו, משקעים רגשיים נעלמים מדרככם, אך העצבות בשל נשמה יקרה, עדין תישאר בלב- פנימה. הרגשות מופנים לעסוק בעסקיי היגיון, יותר מאשר ברגשות. דחפים לנקמה מנקרים לכם במוח, אך…בינתיים אין בכוחם להניע אתכם מדרככם הרציונאלית, וההגיונית. כספים המגיעים לכם ממקורות אנוש משפחתיים, מצד זה או אחר של קירבה, מתעכבים, ועלולים להרעיל לכם את הנאות השבוע והיום. אתם מרגישים לבד וכמבודדים מגורמים משפחתיים, גם אם מנסים להושיט לכם עזרה. הזמן לצלצל לייעוץ אישי.

עקרב

לקראת החג ובחג עצמו: שבוע טעון רגשות ומבולבל. מישהו ילהיב את דמיונכם בנוגע להשקעות ולתכניות שונות- חשוב להיזהר מלהבטיח הבטחות שלא תוכלו לקיימן. שישי שבת- אתם מתוסכלים במישור התקשורתי הלוקה בחסר, ובלב פנימה, אתם רוצים להשכין 'שלום אמתי'. אתם מאבדים קצת מביטחונכם האישי, מול בני המין השני. בימים ראשון ושני תיהנו מכושר החשיבה והלימוד. זה אומר שכול תא אפור במוחכם יהיה צלול וזך – עד כדי שיעריכו את דעתכם המעפילה בחוכמתה על דעת כול מתנגדיה.

קשת

לקראת החג: התקשורת חוגגת בנושאי: האהבה, היצירה הילדים ומקומות בילוי. תגלו שאתם מדוכדכים כתוצאה מנושאי: הכספים, הרגשות וההימורים. הכוכבים יבואו לעזרתכם ויפזרו את הספק מעל הבהירות הרגשית. שישי שבת ראשון יהיו ימים של שיקול דעת נכון בנוגע לכספים, וכמנצחי הימים הלא טובים… שמתחילת השבוע. בעלי קשרים מתנדנדים….התרכזו באינטרס הרומנטי והכספי, יותר מאשר 'באהבת החינם' …הקבועה- אותה אתם מעניקים ללא תנאי, ומכול הלב…התמים שלכם. הזמן לחפש עזרה דרך העיתונים והאינטרנט אחר אהבה, עבודה וקשרי משפחה.

גדי

לקראת החג: תגלו רגישות מיוחדת, לענייני משפחה, ולאלו שלא יכולים להיות שוב אתכם. השינויים הרגשיים והבריאותיים האחרונים בנוגע לדמות יקרה, תעיק על מצפונכם. ידידים משותפים יכנסו לחייכם בעוצמה הרבה יותר קרובה, יחסית לזמן עבר. הערפול סביב יחסים רעועים רומנטיים ימשיכו להעיב, למרות שאתם לא שוכחים את האהבה שבלב. שישי שבת ראשון יהיו הימים הכי יפים של השבוע- במהלכם תגלו מי הם החברים והאוהבים האמתיים שלכם. הזמן לצלצל לייעוץ אישי מקצועי, ברוב תחומי החיים.

דלי

לקראת החג: שינויי חשיבה – מחיובי לשלילי, יאיימו להכשיל אתכם בשיקולים חברתיים חשובים, שימו לב שלא להתפרץ 'על כול העולם ואחותו'. היזהרו מלהרוס יחסים ישנים כחדשים. 'קשרים של כסף' ואינטרס, יעיבו על יחסים עם הסביבה הקרובה. התקשורת בתחום החברתי- באופן כללי- לא תהיה במיטבה. הנשואים: הזמן לחשוב על מלחמה מחושת היטב, בנוגע לנכסים הכספיים והרגשיים. אתם מנסים לגרום לבן/ת הזוג לשכוח דברים שעשיתם בשוגג. הקריירה שלכם תתחיל לזוז, על אף השורות…העליונות של התחזית השבועית שלכם.

דגים

 לקראת החג ובחג עצמו: מישהו אקראי או מתוך החברים והמשפחה, יבקש לשלוף אתכם מתקיעות בת שנים- אל האור הנכון- מכול החינות- רגשית ומקצועית. חושבים עליכם חיובי ומשנה תוקף לכך תקבלו מכוון הקריירה, בצורה של קידום מפתיע וקרוב.  רדודים למדי ביחס לכול עניין ודבר, אך סוף השבוע וראשון, יהיו הפיצוי הקלאסי ללחיצות הנפשית, שאפיינה אתכם בתקופה 'המשוגעת', האחרונה. הדאגה למקום עבודתכם מעסיקה אתכם. הזמן לחפש כוון רציני ויצירתי, על מנת לחתור לעבר מימוש הפוטנציאל.

עם ומדינה

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות: העם  החליט: לא  לנישואי  תערובת  *  הלו,  משטרה:  אבן  יכולה  להרוג,  שכחתם?  *  מי  אמר  שהיהדות  היא  גזענית?  *  חומרי  הדברה  מסוכנים  אצלכם  בבית,  הידעתם?  *  ולקינוח  פסוקו

                          ***

לא לנישואי  תערובת

  דומה שההפגנה נגד נישואי בני הזוג המעורב האתני מיפו שיחקה היטב לידיהם, ולידי הפוליטיקאים התומכים בהם, ונתנה להם במה תקשורתית ליחסי ציבור חינם אין כסף. ולכן במקרה זה ראוי היה שארגון להב"ה, הנלחם נגד נישואי תערובת, ינמיך פרופיל ולא ישרת את ה'אוייב'.

  לעומת זאת ראוי שהארגון, ביחד עם עמיתו 'יד לאחים', יביאו לתודעת הציבור וכלי התקשורת אותם מקרי ההתעללות הרבים של ערבים ופלסטינים בבנות זוגם היהודיות ובילדיהן השבויים בידיהם. המסר הברור הוא לאן עלולים להוביל נישואי תערובת אלה, שמתחילים תמיד כ'סיפור אהבה' ומסתיימים בכי רע.

  עם זאת החדשות הטובות הן הסקר שנערך, על ידי מכון 'דיאלוג', בעקבות הסערה התקשורתית שעוררה ההפגנה, ולפיו 75% מהציבור היהודי בישראל מתנגדים לנישואי תערובת. ראוי להבהיר שהיהדות אינה גזענית, והגיור יוכיח. גלריה רחבה של גדולי ישראל נמנית עם הגרים וצאצאיהם.

אינתיפאדת האבן

  רק סמלי הדבר שיידוי אבנים על יהודים, על ידי ערבים, ביו"ש ובירושלים, הפך למעשה שבשיגרה, ולאינתיפאדה של ממש, בעת שהפעוטה אדל ביטון, שנפצעה אנושות מאבן קטלנית שיידה בה מחבל פלסטיני, והפכה לצמח, משתחררת לביתה בעודה מחוסרת הכרה.

  למרבה הצער, לא מעט נוסעים נפצעו ממטר האבנים, בצד בקבוקי תבערה שהושלכו עליהם. ובכל זאת, נדמה שהמשטרה וכוחות הביטחון לא עושים כמעט דבר כדי לבלום גל מסוכן זה. האם הם שכחו שאבן יכולה להרוג, כפי שקרה לא אחת (תזכורת דן בומבך, נוסע בהפגנות ואדי עארה ועוד). מה עלה בגורל החוק, שעלה לאחרונה, בדבר עונש מאסר למיידי אבנים? מדוע הוא לא נאכף?

   נקל לשער מה היה קורה אילו יהודים היו מיידים אבנים בערבים, איזו סערה תקשורתית וציבורית הייתה קמה, ובעקבותיה המשטרה הייתה פועלת בחומרה נגד המיידים (עיין ערך רצח הנער הערבי בבירה).  אדם נשך כלב כבר אמרנו?

עליונות אינה גזענות

   ד"ר עמיר פוקס קובל נגד המסר של העליונות היהודית על פני המיעוט הערבי. למרבה הצער הוא לא לבד, ונמצא בחברה שמאלנית בעלת דיעה דומה. עם כל הכבוד לדוקטור, העליונות היהודית היא עובדה גנטית, שעליה כבר הצביע בורא עולם בספר הספרים, כי ישראל הוא עם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש. כשם שאי אפשר להכחיש את חוק הכובד הפיסיקלי, כך אי אפשר להתכחש לעליונות העם היהודי וייחודו.

  עם זאת הייחוד היהודי, המחייב אותנו להיות אור לגויים, אינו זהה כלל עם גזענות. והגיור יוכיח. קבלת עול מצוות בתהליך זה מזכה גם גויים באפשרות לחסות תחת כנפי היהדות. ולא עוד, אלא שגלריה רחבה של גדולי ישראל נמנית עם הגרים וצאצאיהם. די להזכיר את רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס, אונקלוס ועוד רבים וטובים. לכן הטענה הרווחת שהיהדות היא גזענית אינה אלא מיתוס שגוי, שאינו משקף את המציאות.

איפה   משרד  הבריאות?

  למרבה הצער התוודענו בשנה האחרונה לשימוש בחומרים קטלניים בחברות הדברה, שגרמו למותן של שתי בנות משפחת גרוס. אך מתברר שגם במוצרי הדברה לשימוש ביתי מצויים חומרים רעילים מסוכנים.

  תמוה הדבר שמשרד הבריאות לא התריע עד כה על השימוש בהם ואסר את שימושם, בעוד שהם נאסרו בארה"ב. אז איך זה שבנושאי בריאות קריטיים ישראל מפגרת אחרי התפוח הגדול? ואיך זה שחברת 'סנו' המכבדת את עצמה מחזיקה בחומרי ריסוס מסוכנים לבריאות הציבור?

  אין לשחק בשימוש בחומרים מסוכנים. ההיצמדות להוראות איננה ערובה לאפשרות של חריגה מהן והעמדת המשתמשים ובני משפחתם בסכנה. אפילו על סיגריות יש אזהרה מפני נזקי עישון, וכאן כשמדובר בחומרים קטלניים יש קשר של שתיקה. לאן הגענו?

על חוד  הלשון

פינת שירה –  עט  לשיר

פינת כתיבה  – עט  לכתוב

פינת הומור  – עט  לצחוק

פסוקו

דאע"ש המרַטש

הכרזה או הלאמה

נכתב על ידי: אליקים העצני

במלחמת הדעות מסביב ל"עתיד השטחים" (נכון יותר – עתיד היהודים בארצם) הצליחו מצדדי העתיד הפלסטיני לכבוש עוד משלט בשפה העברית. באמצעות השפה משתלטים כידוע על המחשבה, המחשבה מביאה לידי מעשה, ולכן אין כיבוש גדול מזה. מדובר בהכרזה הממשלתית כי 3799 דונם קרקע בין גוש עציון לקו הירוק הם "אדמות מדינה". לוחם אלמוני בחזית התקשורתית של המלחמה הקרה, הפנימית, התנחל על ההכרזה הזאת ותקע עליה דגל של "הלאמה", לאמור: אם עד עתה חשבתם שמדובר באדמת מדינה שהממשלה הכריזה עליה ככזאת, טעיתם. הממשלה "הלאימה" את האדמה הזאת, כלומר – הפקיעה אותה מהפרט ומסרה ל"לאום". כך, באמצעות שינוי של מילה אחת החלה כל התקשורת הישראלית להוציא את דיבת מדינתה רעה, שהיא גוזלת אדמה פרטית (מסתמא ערבית). עוד חץ מורעל הענקנו לאויבינו, עוד גול עצמי. חינם, ועל לא עוול. מפני שממציא "ההלאמה", אם לא פעל מתוך טמטום – וכי איך ניתן "להלאים" את מה ששייך לך בלאו הכי? – בהכרח היתה לו כוונת זדון. הרי עצם הליך ההכרזה מטרתו לבטל כל  סיכוי של פגיעה בזכות הפרט!

הנה העובדות, וישפוט הקורא בין טמטום לזדון:

עם שחרור יהודה ושומרון מן הכיבוש הירדני קיבלה על עצמה המדינה את ההוראות ההומניטאריות של אמנות המלחמה הבינלאומיות העוסקות בכיבוש (בהתנדבות, למרות שלא ראתה את עצמה ככובשת בארצה. על כן, השם הרשמי שנתנה ליו"ש הוא "שטחים מוחזקים" ולא "כבושים", ולאחרונה נקבע הדבר בפירוש בדו"ח וועדת אדמונד לוי). מכל מקום, עפ"י אמנת האג החילה המדינה ביו"ש את החוק הירדני, ובתוכו את חוקי הקרקעות שלפיהם – כהגדרת אהרון ברק, אז היועץ המשפטי לממשלה: "כל קרקע היא בבעלות המדינה אלא אם כן נרכשה ע"י מישהו אחר" (מתוך תזכיר של 'רגבים'). כשזה המצב, הירדנים לא עשו הכרזות ולא הזמינו התנגדויות, ומי שטען לבעלות מסתמא היה יכול לפנות לבית משפט. רק זהירות היתר הישראלית – או שמא זו הפרנויה היהודית – המציאה יש מאין פרוצדורה מיוחדת, שהיום הפכה כבר לזכות מוקנית: הממשלה מפרסמת הכרזה בעיתונות, כולל הערבית, ומפיצה בין המוכתרים בכפרים, כי קרקעות פלוניות הן אדמות מדינה, ומי שחולק על כך מוזמן להביא את טיעוניו וראיותיו בפני וועדת ערר מיוחדת, תוך 45 יום.

היה זה מעשה חלם הפוגע קשות בהתיישבות היהודית, לטובת כל מי שרוצה לחבל בה. הלא כל אדם שיכריז בציבור ששעון הזהב שלו הוא שלו ויזמין התנגדויות, חזקה שימצא מישהו שיתייצב וינסה את מזלו. לא כל שכן, כשמדובר בקרקעות ובמניע לאומני ברור. בוועדות הערר הדיונים מתמשכים, וביחד עם הפניות הבלתי נמנעות לבג'ץ הם נמתחים לעתים עד 10 שנים. כך ירתה הממשלה לעצמה  ברגל והמתנחלים נאלצים לבלוע את רוקם ולהבליג, כאלו היתה זאת גזירת גורל.

עכשיו הגיעו לשיא: מסלפים ומעקמים ברשעות את העובדות, הופכים הכרזה להלאמה, עושים מן החסד – גזל.

המכה הלשונית הזאת מתחת לחגורה מצטרפת לשאר הבליסטראות המילוליות במילון מחנה השלום, כמו ה"התלהמות" האופיינית רק לימין וה"מתינות" שהיא שם נרדף לשמאל, גם כשהיא גורמת לתוצאה הקיצונית של חורבן. כמו הקטיושות שנופלות רק בצפון ובדרום הן הופכות ל-"גראד" בגלל הבטחת רבין – 'לא תיפולנה קטיושות על אשקלון!', והבטחות צריך לקיים.

וכמו ש"פריצת דרך" יכולה להיות רק לעבר פלסטין. לתאר הכרזת ממשלה על אדמות מדינה לטובת התיישבות יהודית כ"פריצת דרך"? חס ושלום!

אליקים העצני

אלוהים רוצה זאת!

נכתב על ידי: אורי אבנרי

במשך ששה עשורים הזהרנו, ידידיי ואני, שאם לא נעשה שלום עם הכוחות הערבים הלאומיים, נעמוד בבוא היום מול הכוחות הערביים האסלאמיסטיים.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני יהפוך לסכסוך יהודי-מוסלמי. המלחמה הלאומית תהפוך למלחמה דתית.

סכסוכים לאומיים הם רציונאליים. הם נוגעים לשטחי אדמה. ניתן לפתור אותם בדרך של פשרה.

סכסוכים דתיים הם בלתי-רציונאליים. כל צד מאמין באמת מוחלטת ולכן רואה בכל האחרים כופרים, אויבי האל היחיד האמיתי.

לא תיתכן פשרה בין מאמינים מוחלטים, המאמינים שהם לוחמים למען אלוהים ומקבלים פקודות ישר מהשמיים. "אלוהים רוצה זאת!" צעקו הצלבנים והרגו מוסלמים ויהודים. "אללה גדול מכולם!" צועקים מוסלמים ושוחטים את אויביהם. "מי כמוך באלים ה'!" קראו המכבים, וחסלו את כל היהודים האחרים, שאימצו מנהגים יווניים.

התנועה הציונית הוקמה על-ידי יהודים חילוניים, אחרי ניצחון ההשכלה האירופית. כמעט כל המייסדים היו אתיאיסטים מושבעים. הם היו מוכנים בהחלט לנצל סמלים דתיים לשם קישוט, אך כל חכמי-הדת של הדור גינו אותם בחריפות.

לפני הקמת המדינה היה המפעל הציוני חופשי מעקרונות דתיים. אפילו עכשיו מדברים ציונים קיצוניים על "מדינת הלאום של העם היהודי", ולא על "מדינת הדת של האמונה היהודית". גם בקרב המחנה ה"דתי-לאומי", שקדם למתנחלים ולכמעט-פשיסטים של היום, הייתה הדת כפופה למטרה הלאומית – הקמת המדינה היהודית הלאומית בכל ארץ שבין הים והירדן.

המתקפה הלאומית הזאת נתקלה, כמובן, בהתנגדותה הנמרצת של התנועה הלאומית הערבית. אחרי היסוסים מסוימים בהתחלה (הסכם פייסל-וייצמן) התייצבו המנהיגים הלאומיים הערביים נגדה. לא היה קשר רב בין התנגדות זו לבין הדת. נכון, במשך זמן-מה עמד בראש ההתנגדות הפלסטית המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני, אך לא מפאת מעמדו הדתי הרם אלא בגלל היותו ראש חמולה מהחשובות ביותר בירושלים.

התנועה הלאומית הערבית הייתה תמיד חילונית מאוד. אחדים ממנהיגיה הבולטים ביותר היו נוצרים. מפלגת הבעת' הכול-ערבית, שהשתלטה על סוריה ועל עיראק, הוקמה בעיקר על-ידי נוצרים.

הגיבור הגדול של ההמונים הערביים באותה עת, גמאל עבד-אל-נאצר, היה אמנם מוסלמי אך לא התייחס לדת ברצינות. יאסר ערפאת, מנהיג אש"ף, היה דתי בחייו הפרטיים, אך כמנהיג לאומי דאג לכך שאש"ף יישאר גוף חילוני שיש בו נוצרים רבים. הוא דיבר על שיחרור ירושלים המזרחית "על מסגדיה וכנסיותיה". במשך זמן-מה המטרה הרשמית של אש"ף הייתה להפוך את פלסטין למדינה "דמוקרטית ולא-עדתית".

אז מה קרה? איך הפכה תנועה לאומית לתנועה דתית אלימה וקנאית?

קרן ארמסטרונג, נזירה שהפכה להיסטוריונית, הצביעה על העובדה שאותו הדבר קרה בו-זמנית בשלוש הדתות המונותאיסטיות. בארצות-הברית ממלאים עכשיו הנוצרים האוונגליים תפקיד גדול בחיים הפוליטיים (בקשר הדוק עם הממסד היהודי הימני). בכל רחבי העולם המוסלמי מתחזקות תנועות פונדמנטליסטיות. ובישראל עכשיו ממלא פונדמנטליזם יהודי משיחי תפקיד גדל והולך.

אם מצב דומה קורה בארצות ובדתות כה שונות, צריכה להיות לכך סיבה משותפת. מהי?

קל לדבר על משהו מעורפל שקוראים לו בגרמנית "צייטגייסט", רוח התקופה, אבל זה מסביר מעט מאוד.

בעולם המוסלמי, פשיטת-הרגל של הלאומיות החילונית יצרה חלל רוחני ריק, יחד עם כישלון כלכלי והשפלה לאומית. ההבטחה הזוהרת של הנאצריזם הסתיימה בקיפאון העלוב של חוסני מוברק. השליטים בדמשק ובבגדאד, אנשי הבעת, לא הצליחו להקים משטרים מודרניים. הכתות הצבאיות באלג'ריה ובתורכיה לא הצליחו יותר. ואחרי הפלת המנהיג האיראני הנבחר, מוחמד מוצדק, על-ידי המדינות המערביות חומסות-הנפט, לא הצליח השאה האומלל למלא את החלל.

ובכל הזמן הזה ראו הערבים מול עיניהם מחזה משפיל: הציונים, שחדרו לארץ בעזרת המערב, הפכו למעצמה צבאית וכלכלית שמכה בערבים שוב ושוב.

אחרי כל מפלה חדשה שואלים המוסלמים את עצמם: מה לא בסדר? אם הלאומיות נכשלה גם במלחמה וגם בשלום, אם הקפיטליזם והסוציאליזם לא הצליחו ליצור כלכלה ערבית משגשגת, אם ההומניזם האירופי והקומוניזם הסובייטי לא מילאו את החלל הרוחני, מה התשובה?

התשובה הרועמת שבקעה ממעמקי ההמונים הייתה: "האסלאם הוא הפיתרון!"

ההיגיון אומר שהתשובה הישראלית תהיה הפוכה.

ישראל היא סיפור הצלחה. לא זה בלבד שיש לה מכונה צבאית רבת-עוצמה ויכולת גרעינית, היא גם מעצמה טכנולוגית ומדעית, בעלת תשתית כלכלית איתנה.

ולמרות כל אלה: דרכה של המדינה מוכתבת עכשיו על-ידי פונדמנטליזם משיחי, המשולב בלאומנות קיצונית.

ערב מבצע "צוק איתן" פירסם מפקד חטיבת גבעתי דף קרבי לקציניו, שהדהים רבים.

חטיבת גבעתי הייתה יחידה לוחמת מצטיינת במלחמת תש"ח. (הייתי חייל בה מראשיתה וכתבתי עליה שני ספרים.) התגאינו מאוד בהרכב שלנו. הלוחמים היו תערובת של בני העילית התל-אביבית ובני שכונות-המצוקה – תערובת שהוכיחה את עצמה בקרב.

מפקד החטיבה, שמעון אבידן, היה בעברו חבר המחתרת הקומוניסטית בגרמניה הנאצית, עבר לציונות והצטרף לקיבוץ של "השומר הצעיר". כך גם רוב חברי המטה של החטיבה. אינני זוכר ולו חייל אחד שחבש כיפה.

על כן עורר המח"ט הנוכחי תדהמה כאשר קרא למלחמת-קודש למען אלוהים. וכך אמר אלוף-משנה עופר וינטר, חניך מכינה צבאית-דתית, לחייליו:

"ההיסטוריה בחרה בנו כחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף ומנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל …. אני נושא עיניי לשמיים וקורא עימכם שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד. ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים להילחם למען ישראל כנגד אויב המנאץ שמך…"

מטרתו הרשמית של צה"ל במערכה זו הייתה להגן על הגבול ולהפסיק את שיגור הטילים על ערינו וכפרינו. אך לא זאת הייתה מטרת האל"מ. הוא שלח את חייליו למות (שלושה מהם אכן מתו) למען אלוהי ישראל, בקרב נגד מנאצי שמו.

אילו היה קצין זה הקנאי הדתי היחיד בצה"ל, זה היה רע. אבל צה"ל מלא עכשיו בקצינים חובשי-כיפות החדורים קנאות דתית והמחדירים קנאות זו לחייליהם. המפלגה הציונית-דתית ורבניה הקנאים, מהם פשיסטים גלויים, עמלו במשך שנים באופן שיטתי כדי להסתנן לקצונה של צה"ל. זהו תהליך של ברירה טבעית: קצינים המואסים בתפקיד של מדכאים בשטחים הכבושים עוזבים את צה"ל והופכים ליזמי היי-טק, בעוד שקנאים משיחיים נשלחים למלא את השורות במקומם.

האל"מ לא ננזף ולא נפגע בכל צורה שהיא. להיפך, הוא זכה בשבחים כמח"ט לדוגמה.

כל זה מוביל לדאע"ש – "המדינה האסלאמית של עיראק ואל-שאם " (סוריה רבתי), ששינתה את שמה ל"המדינה האסלאמית". השינוי אומר שהמדינות הקודמות, שהוקמו על-ידי הקולוניאליסטים המערביים אחרי מלחמת-העולם הראשונה, מבוטלות. תהיה מדינה אסלאמית אחת שתכלול את כל הארצות המוסלמיות, ואלה שהיו כאלה בעבר, ובכללן פלסטין, ובכללן ישראל.

זוהי תופעה חדשה ומפחידה.ישנן מפלגות אסלאמיות רבות בעולם – החל במפלגת השלטון התורכית, עבור באחים המוסלמים במצריים וכלה בחמאס הפלסטיני. אך כמעט כולן מגבילות את מלחמתן לארצותיהן הלאומיות – תורכיה, סוריה, תימן, פלסטין. הן רוצות להגיע לשלטון במדינותיהן. גם אוסמה בן-לאדן רצה מעל לכל להשתלט על מולדתו הסעודית.

דאע"ש שונה לגמרי. היא רוצה להרוס את כל המדינות, ובעיקר את המדינות המוסלמיות שהוקמו על-די האימפריאליסטים על אדמה מוסלמית. במעשי-זוועה נוראים, שהפכו לסממן דתי, היא יוצאת לכבוש את העולם המוסלמי, ואחר-כך את כדור-הארץ כולו.

זאת יכלה להיות מטרה מגוחכת, לאור העובדה שכל המפעל מורכב מכמה אלפי לוחמים. אבל כוח זה כבר כבש שטחים עצומים בסוריה ובעיראק. הוא מבטא את געגועי המוסלמים לתהילת העבר, את שנאתם לכל אלה (כמונו) שהשפילו את האסלאם, את הצמא לערכים רוחניים. קשה שלא להיזכר בהתחלות של התנועה הנאצית – את ההתמרמרות, את תאוות הנקם, את כוח-המשיכה לכל העניים והמושפלים.

דאע"ש עלולה להיות תוך שנים אחדות לכוח אדיר, המאיים על כל מדינות המרחב.

האם מאיימת דאע"ש גם על ישראל? מובן שכן. אם התאוצה שלה תמשיך ותגבר, היא תפיל את משטר אסד ותגיע לגבול הישראלי, שבו כבר נשמעו השבוע יריות.

כאשר סכנה כזאת אורבת בצפון, זה נראה ממש מגוחך להילחם בכוח מוסלמי-פטריוטי קטנטן בעזה – אפילו אם הוא מנאץ את שם אלוקינו.

יתכן שנותר רק זמן קצר לעשות שלום עם התנועה הלאומית הערבית, ובמיוחד עם העם הפלסטיני (ובכלל זה גם אש"ף וגם חמאס) ולהצטרף למאבק נגד "המדינה האסלאמית".

האלטרנטיבה מפחידה.

רוסיה ואוקראינה – האם השיפוט שלנו הוגן?

 

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

תמיד חשבתי, שההטיה נגד ישראל בתקשורת הישראלית יונקת אך ורק מן השנאה העצמית היהודית. אולם מתברר, שיש בשיח הציבורי שלנו עוד פגם, והוא העדר חשיבה חופשית, משוחררת מרוחות האופנה ומצוויי התקינות הפוליטית, המוכתבת בעיקר ע"י האמריקנים. גם בהגות הפוליטית אנחנו עדר השועט רק לכיוון אחד, וכוונתי למנסחי הידיעות והכותרות, לפרשנים ולכותבי המאמרים מסביב לסכסוך הדמים באוקראינה.

תשאלו כל צרכן חדשות, מי האיש הרע בסיפור הזה ויאמר לכם ללא היסוס – פוטין, שמניעים אותו תאוות כיבוש ושאיפת התפשטות אל המימדים של האימפריה הסובייטית, לשעבר.

הנושא הזה מעניין אותנו, מפני שאוקראינה רוויה היסטוריה יהודית מפוארת ומדממת והוא גם חשוב לנו בגלל מאות אלפי היהודים שעדיין חיים גם שם וגם ברוסיה. המשטרים בשני הצדדים נוטים חסד לבני עמנו וממשלתנו נהגה נכון כשהתחמקה מלהצטרף לגינויים נגד רוסיה ושומרת על ניטרליות. עם זאת, חובה לדעת את העובדות ולשפוט אותן ברוח חופשית ובאופן בלתי תלוי, ואת זאת התקשורת והאקדמיה שלנו אינן יודעות לעשות.

אנחנו, לשם שינוי נעשה כאן 'איפכא מסתברא' ונסתכל על הסכסוך מנקודת מבטו של פוטין.

זה שנים ניטש מאבק פנימי בין מערב-אוקראינה, הנוטה למערב וחותר להצטרף לאיחוד האירופי ולנאט"ו (ברית צבאית המכוונת נגד רוסיה), לבין המזרח שחיים בו גם דוברי רוסית רבים והמעדיף את הקשרים עם רוסיה. זה שנים שאנחנו שומעים על הפגנות בכיכר מיידאן בקייב, שמלוות לעתים בתגרות קשות. נפוצו לא מעט שמועות, כי הרבה כסף אמריקני ואירופי הוזרם דרך עמותות המתדלקות את התנועות העממיות האלה. איך השיטה פועלת, אנחנו יודעים מניסיוננו המר כאן, מן החתרנות והמלשינות של ארגוני ה"שלום", כולם ממומנים ע"י ממשלות או ארגונים זרים. בסיבוב האחרון באוקראינה, ראש הממשלה הפרו-רוסי, ינוקוביץ', חתם על "הסכם הצטרפות" שקרב את המדינה לאיחוד האירופי, אבל התקפל ונסוג מן ההסכם הזה תחת לחצו של פוטין. בעקבות זאת הוא הודח לאחר מהומות קשות, ותחתיו הגיע שלטון פרו-מערבי מובהק. בתגובה, החזיר פוטין את חצי האי קרים לרוסיה וארגן במחוזות המזרחיים התקוממות מקומית בגיבוי רוסי, הדורשת להתנתק מאוקראינה ולהקים בשלב הראשון את "הרפובליקות העממיות" של דונייצק ולוגנסק, שתאוחדנה ותיקראנה "האיחוד של נובורוסיה", ואחר כך תהיה אולי חזרה מלאה לחיקה של "אמא רוסיה".

כדי להבין את המניעים, הבה ניזכר במלחמה קודמת, בגיאורגיה, שהיתה בעבר חלק מברית המועצות. גם גיאורגיה שאפה להצטרף לנאט"ו ולאירופה, וזאת בעידוד המערב, והיתה זאת גיאורגיה שפתחה במלחמה על שטחים שנויים במחלוקת, ובתגובה הוכתה קשות ע"י הרוסים, שניצלו את ההזדמנות כדי להשתלט על אבחזיה ודרום- אוסטיה.

הצד השווה בשני המקרים הוא איתות רוסי ברור, שהיא לא תסבול ברית צבאית עוינת על גבולה, בשטחים שהיו חלק מברית המועצות, ובמלים של פוטין:

" לרוסיה אינטרסים לאומיים שיש לכבד. איננו רוצים שארגון צבאי יתערב בחצר האחורית, בסמוך למולדת שלנו או בטריטוריות שהיסטורית שייכות לנו. אינני יכול לתאר לעצמי שאבקר ימאים של נאט"ו בסבסטופול. אני מעדיף שהם יבקרו א ו ת נ ו  בסבסטופול."

פוטין אומר בעצם, שעד שהמערב מתנחל לו בנחלותיה לשעבר של רוסיה, הוא יקדים ויעשה זאת תחילה!

הוא גם מסתמך על ההיסטוריה, ואכן האזור הזה היה תורכי עד לסוף המאה ה-18, והיו אלה הרוסים שכבשו ויישבו אותו וקראו לו "נובורוסיה".

האם העמדה הזאת של פוטין היא תוקפנית ובלתי מקובלת, כפי שטוען המערב? פוטין מסתמך על תקדים קוסובו, שטח סרבי ריבוני שלאט לאט הסרבים נדחקו מתוכו, עד שהפכו למיעוט. השטח נכבש ע"י נאט"ו במלחמה נגד סרביה, ולבסוף הקוסוברים, מוסלמים ממוצא אלבני, הכריזו בו עצמאות על דעת עצמם ורוב ארצות המערב, עם אמריקה בראש, הכירו בעצמאות החד-צדדית הזאת! מכאן גוזר פוטין גזירה שווה למעשי הרוסים בקרים.

הרוסים מזכירים גם את פרשת הטילים הסובייטים שקובה של קסטרו ניסתה להציב בארצה בשנת 1962, במקביל לטילים אמריקנים שהיו מוצבים בתורכיה, על גבול ברית המועצות. בגלל קרבת קובה לפלורידה, ארצות הברית, הביא הנשיא קנדי את העולם עד לסף מלחמה גרעינית, בעצרו את האוניות הסובייטיות עם הטילים בלב ים. לבסוף נאלצו הסובייטים לסגת.

אבל אוקראינה סמוכה לרוסיה יותר מאשר קובה לפלורידה!

פה ארשה לעצמי שאלה משלי: האם ישראל לא היתה מתערבת, לו הזמינה ירדן את משמרות המהפכה האיראניות לחנות על גבולנו? ומכוח מה אנחנו שומרים לעצמנו את זכות הטיסות הצבאיות בשמי לבנון? התשובה היא, שלגבי אינטרסים ביטחוניים חיוניים לא שואלים שאלות.

בימי הנשיא רייגן החליט הקונגרס האמריקני להשתמש בנשק, כדי למנוע הפצת הקומוניזם במדינה כלשהיא ביבשת האמריקנית.

מכוח מה ? מכוח הכרזה של הנשיא האמריקני ג'יימס מונרו עוד ב-1823( מלפני כמעט 200 שנה!), שהפכה ל"דוקטרינת מונרו", והיא יסוד מוסד במדיניות החוץ האמריקנית. ההכרזה אומרת בין היתר, שכל מאמץ אירופאי להרחבת השפעתה בעולם החדש ייחשב "מסוכן לשלומנו ולביטחוננו", ולכל התערבות במדינות ריבוניות באמריקה תתייחס ארה"ב כפעולת איבה נגדה.

אם כן, פוטין מנסה להחיל 'דוקטרינת מונרו' רוסית כדי למנוע התערבות אירופית או אמריקנית באזורים שהיו פעם ברית המועצות. על כך המחלוקת, וכך צריך לשפוט אותה.

בישראל, משום מה , לא מסוגלים לכך.

אליקים העצני

 

החטא ועונשו

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות:  רצח אביטל  קורח:  איפה  הייתה  המשטרה?  * מה  המשותף  בין  אולמרט,  הירשזון  קצב  ואשכנזי? כולם אישים  ממלכתיים  בפלילים  *  דרך  הכיס:  שכחת  פעוט  ברכב? –  תשלם  * תאונות  פגע  וברח  – שושן  ברבי  כמשל  * רועי  פלד  עמותה  של  איש  אחד  * ולקינוח  על  חוד  הלשון

                           ***

תסמונת הרצח

  הרצח של אביטל רוקח בידי בעלה היה צפוי מראש. הכתובת הייתה על הקיר, וכל הנורות הבהבו חזק. אז איך זה שהמשטרה, אשר למרבה הצער מורגלת ברצח נשים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית, לא למדה לקח?

  דומה שלא צריך להיות שוטר או חוקר כדי לעמוד על התסמונת של רצח נשים בידי בני זוגן. בדרך כלל מדובר בבני זוג פרודים או גרושים, כאשר הבעל מקנא לאשתו. לבעל עבר אלים, ולרוב קדמו לרצח תלונות של האישה על אלימותו. הבעל נעצר ומשוחרר בתנאים מגבילים או מורחק מהבית, אך מפר אותם ורוצח את אשתו.

  מדוע תסמונת מוּכרת זו לא עמדה לעיני המשטרה, וזו שיחררה את הבעל, למרות תלונות האישה ומשפחתה, במקום להחזיקו במעצר כדי להציל את חיי האישה? מה עוד צריך לקרות כדי שהמשטרה תשַנה את דפוסי הפעולה? על הכנסת לעגן זאת בחוק. מדי שנה נרצחות עשרות נשים. די לרצח!

הפעם הראשונה

  בכלי התקשורת הובלטה העובדה בפרשת אשכנזי, שזו הפעם הראשונה שמוגש כתב אישום נגד רמטכ"ל. למרבה הצער בשנים האחרונות הוגשו יותר מדי כתבי אישום נגד דמויות ממלכתיות, שחצו כל קו אדום בתחום השחיתות ועבירות אחרות, בפעם הראשונה.

  ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שעדיין בהליכים משפטיים, זוכרים? ואחרים שכבר בילו מאחורי סורג ובריח, דוגמת שר האוצר הירשזון, ואיך לא הנשיא לשעבר, משה קצב? ועוד לא הזכרנו את פרשת האי היווני של שר הביטחון המנוח אריק שרון וראשי עיריות שעמדו לדין. לאן הגענו?

  אולי הגיעה השעה להקים בבתי הסוהר אגף ק' (קלון) מיוחד לאסירים ממלכתיים, כדי שהעם יראה את חומרת התופעה ויקיא אותה ממנו. והבכירים יראו ויִיראו, כי כגודל המעמד כן גודל הבושה.

השיכחה הקטלנית

  לאחרונה שוב היינו עדים לשיכחה של פעוט ברכב (בניגוד לעמיתו שניצל), שהתבררה כקטלנית. למרבה הצער יואב שפיגלמן לא לבד. עשרות פעוטות סיימו את חייהם בשנים האחרונות במחנק ברכב. האם זהו ה'סמוך' הישראלי הנודע, והאמונה ש'לי זה לא יקרה', שגורמים להורים לשכוח את ילדיהם ברכב?

  מכל מקום נראה שבקמפיינים המוצלחים של משרד התחבורה (בכיכובה של סוּפר ננו דליות) לא די. לא סוד הוא שהישראלי לומד דברים בדרך ה'קשה' העוברת דרך הכיס. לכן יש להטיל בחוק קנסות כבדים על שוכחי פעוטות ברכב, וגם ענישה במאסר עשוייה להרתיע ולמנוע את המוות המיותר הזה.

פרס לדורסים

  למרבה הצער אנו עדים לעלייה בתאונות פגע וברח. רק לאחרונה נהרגה נערה בתאונה זו. ומה הפלא? קלוּת הענישה הבלתי נסבלת לנהגים הדורסים אינה מהווה גורם הרתעה ואף נדמית כפרס להם. אין מדובר רק בצעירה לי זיתוני, שדורסיה הם אזרחי צרפת, אלא במקרים רבים נוספים. ושושן ברבי כמשל.

  האיש נהג בשיכרות ודרס למוות שלוש נשים בתאונת פגע וברח, ולמרות תאונה חמורה זו, על מרכיביה הקטלניים, קיבל דומני חצי שנת מאסר בלבד. לאן הגענו? על הכנסת לקבוע בחוק עונשי מינימום חמורים לנהגים דורסים בכלל, ולנמלטים בפרט. די לקטל בכבישים!

עמותה של  איש  אחד

  מדהים איך אדם אחד מרים עמותה להנצחתה של לי זיתוני ז"ל, שנדרסה למוות בתאונת פגע וברח, ולעשיית משפט צדק עם דורסיה, אזרחי צרפת, ומעלה אותה לתודעה הלאומית והבינלאומית. רועי פלד, כל הכבוד וברכת יישר כוח על פועלך בלי הפסקה, במשך שנתיים וחצי, למענה בפרט, ולמען טחנות הצדק בכלל. עשית את המעשה הנכון, והפכת את לי כסמל למלחמה בתאונות פגע וברח, שהפכו למכת מדינה.

  לאחר שדורסי לי נמלטו לצרפת, וניסו לחמוק בכל דרך מזרוע החוק, במקרה הזה חשובה עצם העמדתם למשפט שם בקרוב, כפי שפורסם בכלי התקשורת. המאבק מתברר לא היה לשווא. ויש לקוות שיבואו על עונשם כדין. ובא לציון גואל.

על חוד  הלשון

חגי הימים  הנוראים:  חגים  אל  על

נס חנוכה:  מַהֲפָּח  השֶמן

ולהבדיל –  קידום  צבאי:  מחיִל  אל  חיִל

                 בורסת  תכשיטים:  גולדי  הון

                גרביונים:  הטובים  לטַייץ'

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 11.09-17.09-2014

אודי ברגר תמונה

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

 

טלה

השבוע אני לא ממליץ על מהלכים, שיחשבו יותר מאוחר כשגויים, במטרה לסיים עם מקום העבודה הנוכחי. נוכח החגים הקרבים והולכים, משמעות חיי הרוח נראית לכם יותר נהורה ומתגמלת. הזמן לצאת ולחפש את שלוות הנפש, בקריאת תהילים ובהתקרבות לשמיים. אתם שואבים השראה ישירות מהכוחות העליונים, אבל זה לא מספיק, מפני שעליכם לפעול לשינוי בכוח הרצון ובפעולות-השתדלות. הפנויים: חפש/י אחר הזיווג המתעכב/ת…מלחזור אליך. אתם מתוחים, שמרו על… מוצא פיכם, בעיקר מסוף השבוע וגם הלאה.

שור

השבוע תגלו את כוחכם בתחום התעסוקה והעסקים, כי אתם חכמים ויודעים מה אתם רוצים, מבחינה כלכלית. האופטימיות ממלאה את ליבכם באנרגיות של עשייה, למען משהו שתניבו ממנו רווחים נאים, בעוד כמה שנים. אני ממליץ שתחשבו גם על האינטרסים האישיים שלכם ולא רק על אחרים. במסגרת… זו, טיפ: הציעו את אהבתכם רק למי שמשקיע בכם. אתם בשלים לחשוב על כיוון פריצה בלימודים ובקריירה. טיפ: קחו את החיים ברצינות בנוגע ללימודים, לאהבה ולנושא המגורים.

תאומים

השבוע אתם חסרי מנוחה ואנרגיות, זאת ולאחר הטלטלה הרגשית האחרונה, או הישנה… בתחום הרומנטי. זהירות: תחושה מוטעית ביחס לקשרים רופפים מהעבר, עלולה למשוך אתכם לעבר טעות החוזרת על עצמה. אתם עובדים במלוא המרץ כדי להדביק את קצב החיים התובעני. הנשואים: ממליץ על השקעות באהבה ובנתינה למי שבאמת אוהבים אלכם- למשל העניקו… לילדים במקום לאנשים זרים ומרוחקים. התמקדו בהבנת הטעות שבריקוד האינטימי, ואל תאשימו רק את בני המין השני, בכישלון. צלצלו אלי לייעוץ מקצועי.

סרטן

דמות אהובה ויקרה עדיין משפיעה עליכם מבחינה רגשית, גם לאחר שנאלצתם להיפרד ממנה בדמעות. קידום או הבטחות הממונים, מטרידים את מנוחתכם מעבר למצופה ואתם מרגישים קצת כמרומים. הרווקים: זכרו ששמחה בלב בהקשר של אחיינים וקרובים חשובים, אינה מהווה כתחליף לילדים…משלכם, ושאתם צריכים לשפר את יכולת הכיבוש שלכם. אתם מאוד מתקשים להחליט בין באם לתת את הסכמתכם לקשר מחייב, או בין באם להיפרד. הקשרים החברתיים תקועים. פתחו מודעות לחסרונות, בכול התחומים, ותרוויחו מזה המון.

אריה

קחו את הזמן ביחס להחלטות ללמוד, כדאי לברר, באם אתם נמשכים למקצוע בו אתם חפצים, כי השנה אתם על קוצים וגחלים ומתנהלים כחסרי סבלנות. האנרגיות העצורות משתחררות לכיוונים רגשיים. כספים עדיין מתעכבים. לאלה שעדין לא מצאו תעסוקה: ובכן מי שישתדל מאוד, ימצא הזדמנות למוצאה. בריאותכם חוזרת לאיתנה. התערבות אחד מבני המשפחה מונעת מריבה גדולה. הצעירים: הקשר שלכם עם ההורים מתהדק והולך. העבר שוב חוזר 'מול העיניים' ואתם לא מוכנים להודות… בגעגוע. צלצלו אלי לייעוץ.

 

 

בתולה

אתם חושבים לסגור על לימודים גבוהים או על התמקצעות מהירה, אך שוב מהססים. הביישנות הטבעית עדיין מפריעה לפרוץ מסגרות של אופי ושל מסורת, למרות שכול זה מגביל אתכם מאוד במציאת זווג ואהבה. אתם זועקים לעזרה ומרגישים שלא מבינים אתכם, גם אם אתם נותנים את הנשמה ואת הלב. רגשות עצורים כלפי בן/ת הזוג לא יוצאת לכם מהראש, מעכבות את האושר הבין זוגי. נושא המגורים מעסיק אתכם עד מעל הראש, הזמן המתאים להחליט ולקדם עניינים בתחום.

מאזניים

חגיגה בתחום הרגשי, כי יש בכם את הקסם הדרוש לכיבושים, הזמן לחשוב באם אתם עושים את הכול על מנת ללכוד את הזיווג הנכון. הזמן הכי מתאים להרפתקנים הוא השבוע הזה, במיוחד בימים: שבת ועד ליום שני הבאים. טיפ: אל תתייאשו מרכילות זולה, העלולה לעצור אתכם בתחום הרומנטי… המאכזב ממילא. אנשים מתעניינת בכם במישור המקצועי. נצלו את השבת הקרובה ליציאה לשם חילוץ עצמות ונפש. כספים מגיעים ומאזנים את החשבון שבבנק. צלצלו אלי לייעוץ מקצועי.

עקרב

אתם עוברים שבוע קשה. בן/ת הזוג שבבית עדין לא רואה את החיים דרך העיניים שלכם, גם לא דרך… הלב שלכם. טיפ: התעלו על עצמכם בלהבין- שעל מנת להגיע למשהו שלא היה לכם אף פעם, כדאי יהיה לכם לעשות משהו שאף פעם לא עשיתם- התחילו בכך שלא תסגרו כלפי בן/ת הזוג ושתפטרו את האובססיה שלכם…'לשמור באדיקות על הסודיות'. הזדמנות למצוא מקום עבודה חדש. הפנויים רגשית: משמעות האהבה תכה בכם בכול כוחה, כתוצאה מגעגועים… לבן/ת הזוג.

קשת

בעבודה: אתם מהססים לגבי מקומכם ועלולים לקום ולעזוב רק בגלל שלא קיבלתם יחס כמו 'בוקר טוב' או של 'מוקי קוקי'. הזמן שתודו שלא באים לעבודה בשביל רק 'לבוא' אלא בעיקר רק… לעבוד. טיפ: לעשות את המקסימום מבחינת החיפושים אחר עבודה. לרומנטיים: מעבר… לקשת בענן, יופיעו סימנים רומנטיים להם חיכיתם. המשפחה מסרבת למכור נכסים רגשיים וחומריים. מומלץ לדעת יותר על אנשים, לפני שאתם בוטחים בהם. הזמן לחפש ייעוץ אישי בנושאי רכוש וחובות של אחרים כלפיכם.

גדי

תחושת הבדידות מכרסמת בכם בקשר הנוכחי. אתם לא מצליחים לתקן את דרכיה של הדמות עמה אתם חיים, ניסיתם המון זמן, מצד אחד אתם רוצים לעזוב, אבל משהו מקבע אתכם למקום…וזה בעיקר הילדים ופרנסה. טיפ: כדאי ליזום מהלכים רציניים כלפי בן/ת הזוג ומובטחת לכם ההצלחה. היחסים עם הסביבה הקרובה נתקלים בקשיים. שמרו על בריאותכם הכללית. בעבודה תקבלו סיוע מחברים אשר רוצים את טובתכם. תנו יד לאלה שהוכיחו נאמנותם כלפיכם. צלצלו אלי לייעוץ אישי מקצועי.

 

 

 

 

דלי

נושא הכספים יתפוס מקום חשב. הילדים יהיו הכוח המניע שמאחורי המאמצים האחרונים לשם קבלת יחס, אהבה וחום מבן/ת הזוג. חברים יחפשו את קרבתכם. במישור החברתי תסבלו מדחפים הגורמים לכם להתרחק מהכלל. מי שחלמו על קריירה עצמאית, זה הזמן לגיבוש תכנית הכוללת מימון מתאים. אתם עדין כועסים על בן/ת הזוג, אף על פי שקיבלתם איזו התנצלות…קלושה ורפה, מסתבר שזה לא מספיק לכם. אל תחשדו בנאמנות בן/ת הזוג, תבררו האם זה קורה באמת. פנו אלי לייעוץ.

 דגים

ההזדמנות למצוא את העבודה המתאימה עומדת בפתח, רק ששוב קשה לכם להתארגן לקראתה, בגלל סיבות ולחצים מכוון בן/ת הזוג. אתם מחפשים אהבה, אך לא מצליחים לקבל אותה מבית, אלא רק מחוץ… למערכת, בדרך של חברים וותיקים, ידידים לעבודה וממשפחה. טיפ: קבלו את חסרונות הדמות עמה אתם חולקים את החיים, כי… 'זה מה שיש'. אל תכעסו על דברים שפגעו בכם ושלא באו ממקור שהתכוון לכך. הזמינו את הטוב ביותר לכבוד בן/ת הזוג ויתכן שהפעם לא תתאכזבו.

 

 

 

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il/

בגלל שטיפת מוח מאמינים שהתנ"ך נכתב בשפת אמנו""

נכתב על ידי: יצחק מאיר

תגובה ל

בגלל שטיפת מוח מאמינים שהתנ"ך נכתב בשפת אמנו""

כדי להתגבר על הכשל בהוראת התנ"ך ועל הניכור הגדל והולך כלפיו, עלינו לקבל את העובדה ששפת המקרא אינה אותה השפה שבה אנחנו מדברים היום

  • גתית הולצמן וגלעד צוקרמן

אינני יודע אם הפרופסורים גיתית הולצמן וגלעד צוקרמן אחראים לכותרת "בגלל שטיפת מוח מאמינים שהתנ"ך נכתב בשפת אמנו" (הארץ 28.08.2014). היא נמהרת, חשודה כבלתי אקדמאית בעליל, ומרושלת. אך גם אם לא הם מחברי הכותרת, היא משקפת נאמנה מה שכתוב במאמר עליו הם חתומים: "ברור מנין צמחה אותה הנחת יסוד שגויה (שהעברית שבפינו ולשון המקרא הן אותה שפה) מאידיאולוגיה לאומית שרצתה לטשטש את המשמעות התרבותית והלשונית האדירה של פער בן 1,750 שנים, הלא הן השנים שחלפו בין המאה השנייה לספירה שבה חדלה העברית מלשמש לשון דיבור, לבין סוף המאה התשע־עשרה ותחילת המאה העשרים". בהינף קולמוס מייחסים הפרופסורים הנכבדים כוונת זדון פוליטית למי שידע ידוע היטב כי לשון המקרא והלשון שנתחדשה והייתה לשפה ילידית בארץ, הן שתי שפות שונות, ובחר לשטוף את מוחם של בני הישוב כי הם יורשיהם האוטנטיים של אבותיהם כובשי כנען ושיבתם לארץ בשפת "אמנו" תוכיח.

הזדון הלאומני הזה הוליד את התיאוריה השגויה כי  "העברית מעולם לא פסקה מלהתקיים כשפה חיה" וקרא תיגר על התיאוריה הנכונה עליה מגנים הפרופסורים  כי " העברית לא התקיימה כלל כשפה חיה במשך שנות הגלות וכך יכלו גואליה להשיבה לחיים בלי שניכרו בה שיני הזמן". תעודת הפטירה של הלשון העברית בגלות נשענת על האבחנה כי לשון שאינה ילידית ולא מדברים בה במשא והמתן של החיים היום יומיים, הולכת לעולמה. אכן יהודים דיברו במקומותיהם בלשון הגלות בה חיו, ולע"זי רש"י הצרפתיים בפירושו העברי יוכיחו. הם ודיברו 'יהודית' ספרדית, ויידיש, ו'יהודית' מרוקאית ואף על פי שבכל הלשונות ה'יהודיות' האלה הייתה לעברית מקום נכבד בשימור השעור היהודי שבעיסת הלשון המקומית, לא היה בכך די כדי להיות עברית ילידית.

 אולם שפה אינה שפה של שיח מילולי בין איש לרעהו בלבד. ארון הספרים היהודי שנוצר רובו ככולו בגולה, החל בתלמוד הבבלי וכלה בספרות הפיוטים ו'השאלות והתשובות' שלא לדבר על הלשון בה חיו כל בתי הכנסיות בגולה כולה בקריאת הפרשה וההפטרה ובסידור התפילה, הוא ארון חיים לא ארון מתים ואי אפשר שלא להשתאות לנוכח העובדה כי הפזורה כולה הייתה קשורה למהותה היהודית דרך שפה שלא הייתה ילידית אבל הייתה חייה ותוססת ומתפתחת, ולשונו העברית של רש"י או של הרמב"ם העברי היא נדבך בלשון העברית כפי שהיא נקראת בשירת ספרד או בכתבי הרמח"ל או בפסקי ההלכות של החתם סופר או בשירי יל"ג ועוד ועוד.

קשה להימלט מן החשש כי אם התיאוריה ".. שהעברית מעולם לא מתה…" … ומעולם לא פסקה מלהתקיים כשפה חיה" היא שגויה מכוח הטייה לאומנית אידיאולוגית, הרי התיאוריה השנייה "… כי התנ"ך כתוב בשפה זרה" אינה אלא הטייה מסוג וממניעים אחרים שראוי היה אולי לחשוף אותם.

הפרופסורים רואים במשבר הפוקד את הוראת התנ"ך את הביטוי לניכור האורגאני בין שתי השפות. הם מביאים שפע של ציטוטים מפי מחנכי ישראל לדורותיהם המקוננים על הקשיים בהוראת התנ"ך. לדידם, "…מדברי המורים מסתבר כי דווקא העובדה שאין אומרים לתלמידים בפירוש כי התנ"ך כתוב בשפה זרה גורמת להעצמת הקושי … המורים ממשילים זאת למצב בו התלמידים יידרשו לקרוא טקסט אנגלי, ללא שיוסבר להם כי מדובר בטקסט שאינו כתוב בשפת אמם וללא כל הכשרה לשונית מוקדמת"! היאך יכולים גם המצביעים על עברית ישראלית כשונה מעברית מקראית להרחיק לכת עד כדי קביעה כי היחס בין העברית הישראלית למקראית הוא כיחס בין העברית לאנגלית? מוזר, כמעט בלתי ייאמן הוא כי כדי להצדיק את ההמשלה הרחוקה הזאת הם מביאים  כ"דוגמא מרהיבה לפער העצום בין שפת התלמידים לשפת התנ"ך … כי במענה לשאלה מדוע נרצח גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן ענה אחד התלמידים: "הוא היה פחדן. הוכחה: בן אחיקם בן שפן". בלשון ישראלית הייתי אומר,"נו באמת", מבורות אווילית כזאת בונים פיגום לתיאוריה..?

 הפרופסורים המכובדים רציניים מדי מכדי שנחשוד בהם כי אילוסטראציה סרת טעם זאת היא אכן סיבת הסיבות למאבק שלהם להציע למערכת החינוך להמיר בלא פחד ובלא משוא פנים את הכזב באמת, ולהורות את התנ"ך בתרגומו לישראלית. במקום לבדח את הקורא בשפנים היה ראוי אולי לבחון אם הישראלי המצוי, במערכת החינוך או במערכות החיים הבוגרים מתקשה להבין את " בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ.וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵי֣ תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם.וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר" ואם יצדקו מורי ישראל האמיצים המבקשים להקנות לנער ולנערה הישראלים את ההתפעלות מן הכתוב ומן הטמון בו, בתביעתם לתרגם את הכתוב בישראלית. כיוצא בזה האם יפחדו פחד קיומי שמא  "… מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־ה' וּמִי־יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ?נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר׀ לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה" טעון תרגום מפני שנקי כפיים לא מובן עוד ומי יודע מה יתרון יש לאדם שלא נשבע למרמרה. להביא תחת אלה את הסיפור עם התלמיד האנונימי שהיה למשל, הוא מעשה שאי אפשר למצוא לו סמוכים.

 המאמר משתעשע בקשיים של הפרשנות לזהות במדוייק ובהסכמה מה משמעו של הביטוי "פסח" ומסיים בהצעה הביזארית " אין לתרגם חג הפסח Passover אלא Holiday of Divine Protection",   כלומר: חג ההגנה לישראל". קשה עד למאוד להבין מדוע סוברים הפרופסורים כי בכך הם מבהירים את משמע הפסח בישראלית. הפסוק אומר " וְעָבַ֣ר יה' לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח ה' עַל־ הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף". רש"י נשען על מדרשים מסביר "מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א', י"ח כ"א) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו ל"א ה') פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים". רש"י מכיר אפוא היטב את הפסוק  בישעיה ממנו למדים הפרופסורים כאילו המשמעות של "פסח" היא להגן. "כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן ה' צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט". אבל הוא מבין, כמוהו כמלבי"ם (הרב מאיר ליבוש בן  יחיאל מיכל וייזר) " שפסח וקפץ על מחנה האויב והמליט מידו את השלל שכבר היה בידו מכבר". לא שפסח משמעו מילט, או הציל, אלא שבאמצעו הפסיחה, הדילוג על בתי ישראל, באה הצלה ליהודי מצרים. המתרגמים לשפות האירופאיות לא טעו בהבנה ." the LORD will  pass over the door" אומר התרגום של קינג ג'יימס, "" il passera par-dessus la porte , הוא ידלג מעל הפתח, אומר התרגום "לה סמור" הצרפתי, "wird er an der Tür vorübergehen" מתרגם לותר. ועכשיו מתרגמים הפרופסורים "Holiday of Divine Protection",  כדי שהישראלים יבינו נכון יותר מה משמע התיבה פסח? עיני מי הם מנקרים? אכן ה' גונן ומציל ומלאך שלו על פי המקרא עשה כן בדילוג על בתי ישראל. גם בשפת המקרא. גם בשפה המדוברת בפינו היום.

אני יודע בהם במחברים כי הם יודעים ידוע היטב כי כל שפה אוספת אל תוכה אבני פסיפס של שפות אחרות. גם העברית המקראית עשתה כן. זה לא עשה אותה לשפה היברידית. יש בה מלשונות המרחב השמי הגדול, יש בה מן הפרסית, יש בה משפות שאיננו זוכרים אותן עוד ומכאן גם מילים יחידאיות שאין להן פירוש מוסכם ומובן כגון 'שעטנז'. זה לא עושה את שפת המקרא לשפה היברידית. גם העברית המדוברת בפינו יש בה "תרומות" מלשונות ימינו ומחר תרבנה עוד ועוד מילים שתבאנה אליה מארצות נכר כי הכפר הגלובאלי הוא גלובאלי תרבותית ולשונית ולא רק כלכלית. אבל ההתשדלות תהיה לקלוט קליטת עליה את התיבה   הזרה, ולומר כי אנו מסמסים, ומפקססים, ומלשון מפעל אנו מחדשים מנזר ואיננו מתרגמים  Schlager  אלא בלהט מקראי מתוחכם אנו מחדשים "להיט" ולא מפחדים  מלחדש "תרבית" חיידקים  מ"תרבות אנשים חטאים" שבתורה. המאמץ המוביל הוא "שפה אחת" אם כי לא "דברים אחדים".סוף דבר, יתכן כי האירוניה תגבר, כמו שהיא נוטה לגבור בדרך כלל, ומלחמת החורמה שמנהלים הפרופסורים על הקביעה כי ישראלית ומקראית הן שתי שפות זרות זו לזו, תסתיים בהפסקת אש ממנה תצא העברית האחת  מחוזקת ומנצחת.

מה חושב לוחם חמאס?

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

כבר מלכתחילה למלחמה, היה ברור לכל,  שבכל מקרה, עד הרגע האחרון, ימשיך חמאס לירות רקטות ופצמרי"ם. שבכל מקרה, תהיה תבוסתו קשה וצורבת ככל שתהיה, חמאס יכריז על ניצחון ויוציא את ההמונים לחגוג ברחובות. מדוע, אם כן, יש ישראלים, משמאל ומימין, המתעקשים לשרת את הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס ולטפח בתוכנו תודעת תבוסה? איזה מין מזוכיזם לאומי גורם לכך?

אך רובינו יודעים את העובדות שהחמאס הוכה חזק ולא רק לדברי ביבי וכוגי וגנץ.

חשוב לדעת לא רק מה אנו חושבים על צוק איתן אלא מה סבורים לוחמי החמאס על המבצע.

אך הבה ונחשוב כמותם, ואולי כך נבין טוב יותר את המצב

ננסה להיכנס לראשם נדבר עם לוחם חמאס(הזוי) שנשאר במקרה בחיים,זאת תהיה התוצאה  .:

-           אנחנו  ניצתנו בגדול ללא כל ספק את הצבא הציוני החזק בעולם.

-           החזקנו מעמד 50 יום לילה ועוד אני על רגלנו ויורים רקטות.

-           אפילו גרמנו לציונים 2 הרוגים ברגע האחרון.

-           השבתנו לכם את שדה התעופה הבין לאומי בנתב"ג, וגם את הרכבת לשדרות

-           מלאי שיגור הרקטות שלנו עדיין פעיל וכבר מייצרים חדשים.

-           ישראל נכנעה בעניין המעברים כעת נהיה פחות נצורים.

-           הכוח הצבאי שלנו   כהתנגדות למרות ההרוגים נשאר יציב ופעיל.

-           לא כל המנהרות הושמדו, ונתחיל לחפור חדשים.

-           נתנו לציונים חודש של הפוגה,של חודש ימים לאחרי  זאת ,נידרוש מה שלא קבלנו ואם לא, אללה גדול.

-           היינו על סף מפולת בהתחלה,כעת כל העולם מדבר אתנו ומחזק את טענותינו כנגד הציונים.

-           לראשונה בהיסטוריה ,גמנו לפליטות באזור יישובי עוטף עזה,והמראות ששידרתם הוכיחו מעל כל ספק את עמידתכם החלושה.

-           ההריסות בעזה הם קשות ,אך פחות מעניין אותנו, כי לא יעלה לנו כסף כדי לשקמו.

-           הסיבוב הבא אנו בטוחים שנביס את הציונים.

זה מה שהם חושבים אם לא כולם, רובם.

גרשון אקשטיין,רעננה

"אופק מדיני"- ההזייה התורנית של השמאל

נכתב על ידי: אליקים העצני

קוראים לזה 'פסיכוזה'. לפתע משתגעים כולם – מהפובליציסטים, הפרשנים, הסופרים החשובים, הפוליטיקאים , הגנרלים בדימוס, האקדמאים – כולם כמובן מן השמאל – ועד לקריינית , לקיבוצניק מעוטף עזה ולליצן מתכנית הבידור. כולם נפלו שבי בקסמן של שתי מילים: "אופק מדיני". אפילו ראש הממשלה, במסיבת העיתונאים המסכמת את "צוק איתן", מנה בין הישגי המבצע את ה"אופק המדיני", ובכך העלה את הפסיכוזה לגבהים משיחיים. נתניהו החדש של 'שתי המדינות', נתניהו הרואה מפה את אשר לא ראה משם, נתניהו הממורכז, שיש לו היום דיבור עם ציפי לבני יותר מאשר עם אנשי מפלגתו, נתניהו ההולך על מפץ פוליטי סטייל שרון, הוא – על כפיו יביא את האופק המדיני להגשמת החלום הרטוב – מדינה פלסטינית בארץ ישראל. מעניין, שבכל המהומה הגדולה הזאת איש לא שאל, מה הוא בעצם 'האופק' הזה, ואיך בדיוק הוא יביא את הגאולה? ננסה לבדוק. שני האלמנטים החדשים שעליהם מסתמכים הוזי 'האופק המדיני' הם התהפוכות במזרח התיכון ומיבצע 'צוק איתן', ואלה גם היסודות שהזכיר ראש הממשלה במסיבת העיתונאים המסכמת. הבה נבחן אותם מקרוב. מלך סעודיה, בהתבטאות נדירה, הזהיר את השגרירים הזרים מפני סכנתה של דא"עש לא רק לארצות האיזור, כי אם גם לאירופה ואח"כ לאמריקה. ואכן, התמונה מסביב היא אפוקליפטית: מדינת לוב איננה עוד. שבטים, חמולות וכנופיות מחלקים ביניהם את מה שנשאר ממנה. במצרים, העם מפולג ודיקטטורה צבאית מונעת מלחמת אזרחים. בסוריה מלחמת הכל בכל, והלבנון בלתי נשלט. ובמה שהיתה מדינת עיראק, חרב האסלאם עושה שמות. בגדול, עומדים זה מול זה שני מחנות, שניהם אלימים, שניהם אינם יודעים מה זו דמוקרטיה, שניהם שונאי ישראל ודוחפים למדינה פלסטינית כדי להשמיד בעזרתה את המדינה היהודית. אולם, הם חלוקים ביניהם בטקטיקה: אלה מכריזים על מטרתם הסופית בכל פה, ואלה דוגלים בתורת השלבים: תחילה ירושלים ויהודה ושומרון ואח"כ היתר. הראשונים נחשבים "קיצונים" והאחרונים – "מתונים". הקרויים "מתונים" מצדדים בקיום המשטרים הקיימים, מדינות-לאום במעטפת מדינית מודרנית – הלא הם מצרים, סעודיה, ירדן וארצות המפרץ, ואלו ה'קיצונים' מנסים לפוצץ את המסגרות המדיניות הקיימות ולשוב אל הדפוסים המדיניים של ימי הביניים. וגם זאת: ה'קיצונים' – אל-קאידה, חמאס, ג'בהת-אל-נוסרה, דא"עש ואחרים – מפעילים טרור ומאיימים על המשטרים המתונים בו-זמנית גם ע"י חתירה טרוריסטית מבפנים וגם במתקפות חזיתיות של צבא מול צבא. כל זה, בעוד הפטרון הגדול, ארצות הברית, שהכתיב כאן את כללי המשחק כמעט 70 שנה, הולך ונמוג ומשאיר את המקומיים – "לבד". ובהיותם שליטים רודנים, הם אינם בטוחים גם בצבאות שלהם. בחרדתם, הם רואים תמונות מעברם הקדום, של פרשים פראים ואכזרים, מניפי חרבות ארוכים, המגיחים מן המדבר ובשטף דהירתם מחריבים וכובשים מדינות וממלכות אדירות, מפרס ועד לב צרפת. במצוקתם, הם מביטים מסביב ותרים אחרי צבא אחד, חזק ומודרני, שאפשר לסמוך עליו שישמש כנקודת כובד וכמשענת מרכזית לכל 'מתוני' האזור. כך, מי שנהגו בו כבמצורע, מוצא את עצמו לפתע מחוזר, אם כי רק בחדרי חדרים. לנו אין סיבה שלא לשתף פעולה, שכן האויב הוא באמת משותף. עם זאת, ברור לחלוטין מי כאן זקוק למי, מי הנותן ומי המקבל. לו היינו עם נורמאלי, הימין הוא שהיה דורש מן הממשלה לחלץ מן הירדנים, הסעודים וגם מן המצרים – תמורה שיש בה משום קידום האינטרס הציוני שלנו, למשל – אופק מדיני ביהודה ושומרון! זאת במיוחד, הואיל ועם 'המתונים' נמנית גם הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס, אשר עוד יותר מכל היתר חיה ונושמת רק הודות לחסותו של צה"ל. בלעדנו, לא היה לפת"ח, בעל הפה הגדול, שום סיכוי מול החמאס! רק במוסד לחולי נפש ניתן אולי למצוא מישהו שיבקש ממך שאתה תגן עליו ואתה גם תשלם בשביל זה. אולם זו בדיוק היא משמעות 'האופק המדיני' לפי גרסת השמאל: "תמורת" זה שנציל את מועדון 'המתונים' מאבדון, אנחנו נדרשים לשלם להם כ"דמי חבר" את בירתנו ואת לב ארצנו. גם האופק הנשקף לשמאל מחורבות סג'עייה עומד על ראשו. החמאס ביים ניצחון, וניצחון כזה אנו מאחלים לכל יתר שונאינו. אולם החמאס גם לא חוסל, וזאת משום שהשלישייה המובילה, בחוכמתה, לא שעתה להפצרות השמאל לכבוש את הרצועה כדי לתתה לפת"ח. יוצא, שהחמאס עדיין שולט ברצועה, וביד רמה. פורמאלית, יש ממשלה משותפת לרמאללה ולעזה, ממשלת עבאס-חמאס, וזה כביכול הבסיס למדינה הפלסטינית האחת, שאין לה סיכוי כל עוד יש פיצול ופילוג בין "הגדה" לרצועה. ועתה, ממה נפשכם: הלא איחוד על בסיס של חצי חמאס נפסל ע"י נתניהו למו"מ עוד לפני 'צוק איתן'. האם הרקטות והמנהרות והקורבנות שהפילו, זה מה שמכשיר עכשיו את אותו האיחוד לקבל מאיתנו את ירושלים? זה – 'האופק המדיני'? ובמקרה הטוב ביותר, שהכל יישאר כפי שהיה לפני האיחוד – הפת"ח ברמאללה והחמאס בעזה – מה קרה? מה התחדש? היכן כאן האופק החדש? הסלט שעושה השמאל, המערבב את המהומה במזרח התיכון עם ההצגה המקומית בעזה, גם הוא אינו "עושה שכל". מה הקשר? וכי בגלל זה שנסרב להתאבד ולעשות מן השומרון כן-שילוח של רקטות ופצמ"רים, סעודיה וירדן יסרבו לאפשר לנו להצילן? לפי ערוץ 7 נתניהו דורש ממחמוד עבאס שייפרד מן החמאס כתנאי לחידוש "התהליך המדיני". דברים של טעם, לשם שינוי. אם כן, השמאל יצטרך לחפש לו אופק אחר, מנטרה חדשה.

"אופק מדיני"- ההזייה התורנית של השמאל

נכתב על ידי: אליקים העצני

קוראים לזה 'פסיכוזה'. לפתע משתגעים כולם – מהפובליציסטים, הפרשנים, הסופרים החשובים, הפוליטיקאים , הגנרלים בדימוס, האקדמאים  –  כולם כמובן מן השמאל – ועד לקריינית , לקיבוצניק מעוטף עזה  ולליצן מתכנית הבידור. כולם נפלו שבי בקסמן של שתי מילים: "אופק מדיני". אפילו ראש הממשלה, במסיבת העיתונאים המסכמת את "צוק איתן", מנה בין הישגי המבצע את ה"אופק המדיני", ובכך העלה את הפסיכוזה לגבהים משיחיים. נתניהו החדש של 'שתי המדינות', נתניהו הרואה מפה את אשר לא ראה משם, נתניהו הממורכז, שיש לו היום דיבור עם ציפי לבני יותר מאשר עם אנשי מפלגתו,  נתניהו ההולך על מפץ פוליטי סטייל שרון, הוא – על כפיו יביא את האופק המדיני להגשמת  החלום הרטוב – מדינה פלסטינית בארץ ישראל.

מעניין, שבכל המהומה הגדולה הזאת איש לא שאל, מה הוא בעצם 'האופק' הזה, ואיך בדיוק הוא יביא את הגאולה? ננסה לבדוק.

שני האלמנטים החדשים שעליהם מסתמכים הוזי 'האופק המדיני' הם התהפוכות במזרח התיכון ומיבצע 'צוק איתן', ואלה גם היסודות שהזכיר  ראש הממשלה במסיבת העיתונאים המסכמת.

הבה נבחן אותם מקרוב.

מלך סעודיה, בהתבטאות נדירה, הזהיר את השגרירים הזרים מפני סכנתה של דא"עש לא רק לארצות האיזור, כי אם גם לאירופה ואח"כ לאמריקה. ואכן, התמונה מסביב היא אפוקליפטית: מדינת לוב איננה עוד. שבטים, חמולות וכנופיות מחלקים ביניהם את מה שנשאר ממנה. במצרים, העם מפולג ודיקטטורה צבאית מונעת מלחמת אזרחים. בסוריה מלחמת הכל בכל, והלבנון בלתי נשלט. ובמה שהיתה מדינת עיראק, חרב האסלאם עושה שמות. בגדול, עומדים זה מול זה שני מחנות, שניהם אלימים, שניהם אינם יודעים מה זו דמוקרטיה, שניהם שונאי ישראל ודוחפים למדינה פלסטינית כדי להשמיד בעזרתה את המדינה היהודית. אולם, הם חלוקים ביניהם בטקטיקה: אלה מכריזים על מטרתם הסופית בכל פה, ואלה דוגלים בתורת השלבים: תחילה ירושלים ויהודה ושומרון ואח"כ היתר. הראשונים נחשבים "קיצונים" והאחרונים – "מתונים". הקרויים "מתונים" מצדדים בקיום המשטרים הקיימים, מדינות-לאום במעטפת מדינית מודרנית – הלא הם מצרים, סעודיה, ירדן וארצות המפרץ, ואלו ה'קיצונים' מנסים לפוצץ את המסגרות המדיניות הקיימות ולשוב אל הדפוסים המדיניים של ימי הביניים. וגם זאת: ה'קיצונים' – אל-קאידה, חמאס, ג'בהת-אל-נוסרה, דא"עש ואחרים – מפעילים טרור ומאיימים על המשטרים המתונים בו-זמנית  גם ע"י חתירה טרוריסטית מבפנים וגם במתקפות חזיתיות של צבא מול צבא.

כל זה, בעוד הפטרון הגדול, ארצות הברית, שהכתיב כאן את כללי המשחק כמעט 70 שנה, הולך ונמוג ומשאיר את המקומיים – "לבד". ובהיותם שליטים רודנים, הם אינם בטוחים גם בצבאות שלהם. בחרדתם, הם רואים תמונות מעברם הקדום, של פרשים פראים ואכזרים, מניפי חרבות ארוכים, המגיחים מן המדבר ובשטף דהירתם מחריבים וכובשים מדינות וממלכות אדירות, מפרס ועד לב צרפת. במצוקתם, הם מביטים מסביב ותרים אחרי צבא אחד, חזק ומודרני, שאפשר לסמוך עליו שישמש כנקודת כובד וכמשענת מרכזית לכל 'מתוני' האזור. כך, מי שנהגו בו כבמצורע, מוצא את עצמו לפתע מחוזר, אם כי רק בחדרי חדרים. לנו אין סיבה שלא לשתף פעולה, שכן האויב הוא באמת משותף. עם זאת, ברור לחלוטין מי כאן זקוק למי, מי הנותן ומי המקבל. לו היינו עם נורמאלי, הימין הוא שהיה דורש מן הממשלה לחלץ מן הירדנים, הסעודים וגם מן המצרים – תמורה שיש בה משום קידום האינטרס הציוני שלנו, למשל – אופק מדיני ביהודה ושומרון! זאת במיוחד, הואיל ועם 'המתונים' נמנית גם הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס, אשר עוד יותר מכל היתר חיה ונושמת רק הודות לחסותו של צה"ל. בלעדנו, לא היה לפת"ח, בעל הפה הגדול, שום סיכוי מול החמאס!

רק במוסד לחולי נפש ניתן אולי למצוא מישהו שיבקש ממך שאתה תגן עליו ואתה גם תשלם בשביל זה. אולם זו בדיוק היא משמעות 'האופק המדיני' לפי גרסת השמאל: "תמורת" זה שנציל את מועדון 'המתונים' מאבדון, אנחנו נדרשים לשלם להם כ"דמי חבר" את בירתנו ואת לב ארצנו.

גם האופק הנשקף לשמאל מחורבות סג'עייה עומד על ראשו. החמאס ביים ניצחון, וניצחון כזה אנו מאחלים לכל יתר שונאינו. אולם החמאס גם לא חוסל, וזאת משום שהשלישייה המובילה, בחוכמתה, לא שעתה להפצרות השמאל לכבוש את הרצועה כדי לתתה לפת"ח. יוצא, שהחמאס עדיין שולט ברצועה, וביד רמה. פורמאלית, יש ממשלה משותפת לרמאללה ולעזה, ממשלת עבאס-חמאס, וזה כביכול הבסיס למדינה הפלסטינית האחת, שאין לה סיכוי כל עוד יש פיצול ופילוג בין "הגדה" לרצועה.

ועתה, ממה נפשכם: הלא איחוד על בסיס של חצי חמאס נפסל ע"י נתניהו למו"מ עוד לפני 'צוק איתן'. האם הרקטות והמנהרות והקורבנות שהפילו, זה מה שמכשיר עכשיו את אותו האיחוד לקבל מאיתנו את ירושלים? זה – 'האופק המדיני'? ובמקרה הטוב ביותר, שהכל יישאר כפי שהיה לפני האיחוד – הפת"ח ברמאללה והחמאס בעזה – מה קרה? מה התחדש? היכן כאן האופק החדש?

הסלט שעושה השמאל, המערבב את המהומה במזרח התיכון עם ההצגה המקומית בעזה, גם הוא אינו "עושה שכל". מה הקשר? וכי בגלל זה שנסרב להתאבד ולעשות מן השומרון כן-שילוח של רקטות ופצמ"רים, סעודיה וירדן יסרבו לאפשר לנו להצילן?

לפי ערוץ 7 נתניהו דורש ממחמוד עבאס שייפרד מן החמאס כתנאי לחידוש "התהליך המדיני". דברים של טעם, לשם שינוי.

אם כן, השמאל יצטרך לחפש לו אופק אחר, מנטרה חדשה.

אליקים העצני

אלוהים רוצה זאת!

נכתב על ידי: אורי אבנרי

במשך ששה עשורים הזהרנו, ידידיי ואני, שאם לא נעשה שלום עם הכוחות הערבים הלאומיים, נעמוד בבוא היום מול הכוחות הערביים האסלאמיסטיים.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני יהפוך לסכסוך יהודי-מוסלמי. המלחמה הלאומית תהפוך למלחמה דתית.

סכסוכים לאומיים הם רציונאליים. הם נוגעים לשטחי אדמה. ניתן לפתור אותם בדרך של פשרה.

סכסוכים דתיים הם בלתי-רציונאליים. כל צד מאמין באמת מוחלטת ולכן רואה בכל האחרים כופרים, אויבי האל היחיד האמיתי.

לא תיתכן פשרה בין מאמינים מוחלטים, המאמינים שהם לוחמים למען אלוהים ומקבלים פקודות ישר מהשמיים. "אלוהים רוצה זאת!" צעקו הצלבנים והרגו מוסלמים ויהודים. "אללה גדול מכולם!" צועקים מוסלמים ושוחטים את אויביהם. "מי כמוך באלים ה'!" קראו המכבים, וחסלו את כל היהודים האחרים, שאימצו מנהגים יווניים.

התנועה הציונית הוקמה על-ידי יהודים חילוניים, אחרי ניצחון ההשכלה האירופית. כמעט כל המייסדים היו אתיאיסטים מושבעים. הם היו מוכנים בהחלט לנצל סמלים דתיים לשם קישוט, אך כל חכמי-הדת של הדור גינו אותם בחריפות.

לפני הקמת המדינה היה המפעל הציוני חופשי מעקרונות דתיים. אפילו עכשיו מדברים ציונים קיצוניים על "מדינת הלאום של העם היהודי", ולא על "מדינת הדת של האמונה היהודית". גם בקרב המחנה ה"דתי-לאומי", שקדם למתנחלים ולכמעט-פשיסטים של היום, הייתה הדת כפופה למטרה הלאומית – הקמת המדינה היהודית הלאומית בכל ארץ שבין הים והירדן.

המתקפה הלאומית הזאת נתקלה, כמובן, בהתנגדותה הנמרצת של התנועה הלאומית הערבית. אחרי היסוסים מסוימים בהתחלה (הסכם פייסל-וייצמן) התייצבו המנהיגים הלאומיים הערביים נגדה. לא היה קשר רב בין התנגדות זו לבין הדת. נכון, במשך זמן-מה עמד בראש ההתנגדות הפלסטית המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני, אך לא מפאת מעמדו הדתי הרם אלא בגלל היותו ראש חמולה מהחשובות ביותר בירושלים.

התנועה הלאומית הערבית הייתה תמיד חילונית מאוד. אחדים ממנהיגיה הבולטים ביותר היו נוצרים. מפלגת הבעת' הכול-ערבית, שהשתלטה על סוריה ועל עיראק, הוקמה בעיקר על-ידי נוצרים.

הגיבור הגדול של ההמונים הערביים באותה עת, גמאל עבד-אל-נאצר, היה אמנם מוסלמי אך לא התייחס לדת ברצינות. יאסר ערפאת, מנהיג אש"ף, היה דתי בחייו הפרטיים, אך כמנהיג לאומי דאג לכך שאש"ף יישאר גוף חילוני שיש בו נוצרים רבים. הוא דיבר על שיחרור ירושלים המזרחית "על מסגדיה וכנסיותיה". במשך זמן-מה המטרה הרשמית של אש"ף הייתה להפוך את פלסטין למדינה "דמוקרטית ולא-עדתית".

אז מה קרה? איך הפכה תנועה לאומית לתנועה דתית אלימה וקנאית?

קרן ארמסטרונג, נזירה שהפכה להיסטוריונית, הצביעה על העובדה שאותו הדבר קרה בו-זמנית בשלוש הדתות המונותאיסטיות. בארצות-הברית ממלאים עכשיו הנוצרים האוונגליים תפקיד גדול בחיים הפוליטיים (בקשר הדוק עם הממסד היהודי הימני). בכל רחבי העולם המוסלמי מתחזקות תנועות פונדמנטליסטיות. ובישראל עכשיו ממלא פונדמנטליזם יהודי משיחי תפקיד גדל והולך.

אם מצב דומה קורה בארצות ובדתות כה שונות, צריכה להיות לכך סיבה משותפת. מהי?

קל לדבר על משהו מעורפל שקוראים לו בגרמנית "צייטגייסט", רוח התקופה, אבל זה מסביר מעט מאוד.

בעולם המוסלמי, פשיטת-הרגל של הלאומיות החילונית יצרה חלל רוחני ריק, יחד עם כישלון כלכלי והשפלה לאומית. ההבטחה הזוהרת של הנאצריזם הסתיימה בקיפאון העלוב של חוסני מוברק. השליטים בדמשק ובבגדאד, אנשי הבעת, לא הצליחו להקים משטרים מודרניים. הכתות הצבאיות באלג'ריה ובתורכיה לא הצליחו יותר. ואחרי הפלת המנהיג האיראני הנבחר, מוחמד מוצדק, על-ידי המדינות המערביות חומסות-הנפט, לא הצליח השאה האומלל למלא את החלל.

ובכל הזמן הזה ראו הערבים מול עיניהם מחזה משפיל: הציונים, שחדרו לארץ בעזרת המערב, הפכו למעצמה צבאית וכלכלית שמכה בערבים שוב ושוב.

אחרי כל מפלה חדשה שואלים המוסלמים את עצמם: מה לא בסדר? אם הלאומיות נכשלה גם במלחמה וגם בשלום, אם הקפיטליזם והסוציאליזם לא הצליחו ליצור כלכלה ערבית משגשגת, אם ההומניזם האירופי והקומוניזם הסובייטי לא מילאו את החלל הרוחני, מה התשובה?

התשובה הרועמת שבקעה ממעמקי ההמונים הייתה: "האסלאם הוא הפיתרון!"

ההיגיון אומר שהתשובה הישראלית תהיה הפוכה.

ישראל היא סיפור הצלחה. לא זה בלבד שיש לה מכונה צבאית רבת-עוצמה ויכולת גרעינית, היא גם מעצמה טכנולוגית ומדעית, בעלת תשתית כלכלית איתנה.

ולמרות כל אלה: דרכה של המדינה מוכתבת עכשיו על-ידי פונדמנטליזם משיחי, המשולב בלאומנות קיצונית.

ערב מבצע "צוק איתן" פירסם מפקד חטיבת גבעתי דף קרבי לקציניו, שהדהים רבים.

חטיבת גבעתי הייתה יחידה לוחמת מצטיינת במלחמת תש"ח. (הייתי חייל בה מראשיתה וכתבתי עליה שני ספרים.) התגאינו מאוד בהרכב שלנו. הלוחמים היו תערובת של בני העילית התל-אביבית ובני שכונות-המצוקה – תערובת שהוכיחה את עצמה בקרב.

מפקד החטיבה, שמעון אבידן, היה בעברו חבר המחתרת הקומוניסטית בגרמניה הנאצית, עבר לציונות והצטרף לקיבוץ של "השומר הצעיר". כך גם רוב חברי המטה של החטיבה. אינני זוכר ולו חייל אחד שחבש כיפה.

על כן עורר המח"ט הנוכחי תדהמה כאשר קרא למלחמת-קודש למען אלוהים. וכך אמר אלוף-משנה עופר וינטר, חניך מכינה צבאית-דתית, לחייליו:

"ההיסטוריה בחרה בנו כחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף ומנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל …. אני נושא עיניי לשמיים וקורא עימכם שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד. ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים להילחם למען ישראל כנגד אויב המנאץ שמך…"

מטרתו הרשמית של צה"ל במערכה זו הייתה להגן על הגבול ולהפסיק את שיגור הטילים על ערינו וכפרינו. אך לא זאת הייתה מטרת האל"מ. הוא שלח את חייליו למות (שלושה מהם אכן מתו) למען אלוהי ישראל, בקרב נגד מנאצי שמו.

אילו היה קצין זה הקנאי הדתי היחיד בצה"ל, זה היה רע. אבל צה"ל מלא עכשיו בקצינים חובשי-כיפות החדורים קנאות דתית והמחדירים קנאות זו לחייליהם. המפלגה הציונית-דתית ורבניה הקנאים, מהם פשיסטים גלויים, עמלו במשך שנים באופן שיטתי כדי להסתנן לקצונה של צה"ל. זהו תהליך של ברירה טבעית: קצינים המואסים בתפקיד של מדכאים בשטחים הכבושים עוזבים את צה"ל והופכים ליזמי היי-טק, בעוד שקנאים משיחיים נשלחים למלא את השורות במקומם.

האל"מ לא ננזף ולא נפגע בכל צורה שהיא. להיפך, הוא זכה בשבחים כמח"ט לדוגמה.

כל זה מוביל לדאע"ש – "המדינה האסלאמית של עיראק ואל-שאם " (סוריה רבתי), ששינתה את שמה ל"המדינה האסלאמית". השינוי אומר שהמדינות הקודמות, שהוקמו על-ידי הקולוניאליסטים המערביים אחרי מלחמת-העולם הראשונה, מבוטלות. תהיה מדינה אסלאמית אחת שתכלול את כל הארצות המוסלמיות, ואלה שהיו כאלה בעבר, ובכללן פלסטין, ובכללן ישראל.

זוהי תופעה חדשה ומפחידה.ישנן מפלגות אסלאמיות רבות בעולם – החל במפלגת השלטון התורכית, עבור באחים המוסלמים במצריים וכלה בחמאס הפלסטיני. אך כמעט כולן מגבילות את מלחמתן לארצותיהן הלאומיות – תורכיה, סוריה, תימן, פלסטין. הן רוצות להגיע לשלטון במדינותיהן. גם אוסמה בן-לאדן רצה מעל לכל להשתלט על מולדתו הסעודית.

דאע"ש שונה לגמרי. היא רוצה להרוס את כל המדינות, ובעיקר את המדינות המוסלמיות שהוקמו על-די האימפריאליסטים על אדמה מוסלמית. במעשי-זוועה נוראים, שהפכו לסממן דתי, היא יוצאת לכבוש את העולם המוסלמי, ואחר-כך את כדור-הארץ כולו.

זאת יכלה להיות מטרה מגוחכת, לאור העובדה שכל המפעל מורכב מכמה אלפי לוחמים. אבל כוח זה כבר כבש שטחים עצומים בסוריה ובעיראק. הוא מבטא את געגועי המוסלמים לתהילת העבר, את שנאתם לכל אלה (כמונו) שהשפילו את האסלאם, את הצמא לערכים רוחניים. קשה שלא להיזכר בהתחלות של התנועה הנאצית – את ההתמרמרות, את תאוות הנקם, את כוח-המשיכה לכל העניים והמושפלים.

דאע"ש עלולה להיות תוך שנים אחדות לכוח אדיר, המאיים על כל מדינות המרחב.

האם מאיימת דאע"ש גם על ישראל? מובן שכן. אם התאוצה שלה תמשיך ותגבר, היא תפיל את משטר אסד ותגיע לגבול הישראלי, שבו כבר נשמעו השבוע יריות.

כאשר סכנה כזאת אורבת בצפון, זה נראה ממש מגוחך להילחם בכוח מוסלמי-פטריוטי קטנטן בעזה – אפילו אם הוא מנאץ את שם אלוקינו.

יתכן שנותר רק זמן קצר לעשות שלום עם התנועה הלאומית הערבית, ובמיוחד עם העם הפלסטיני (ובכלל זה גם אש"ף וגם חמאס) ולהצטרף למאבק נגד "המדינה האסלאמית".

האלטרנטיבה מפחידה.

תמונה אחת

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  עוד  ניצחון  כזה  ואבדה  עזה  *  חוק  שעות  עבודה  ומנוחה,  איפה  האכיפה?  *  האם  המחאה  נגד  ההתבוללות  לא שיחקה  לידי  המתבוללים?  *  גָרוש  בלי  גְרוש  – ההומור  והלשון  *  ולקינוח  על  חוד  הלשון

                        ***

לעג  ל'וי'

  כידוע תמונה אחת שווה  אלף מילים. אך נראה שמנהיג חמאס, איסמעיל הנייה, לא מכיר אימרה ידועה זו. אחרת, איך זה לאחר שהגיח ממקום המסתור במעבה האדמה, בעקבות סיום מבצע 'צוק איתן', מיהר להצטלם על רקע הריסות ביתו כשהוא מניף את אצבעות ידו לסימון ניצחון.

  והתמונה של ביתו החרב של הנייה כסמל לחורבן עזה כולה, שמומחים מעריכים שיידרשו 20 שנה(!) כדי לשקמה. והאיש עוד מסמן ניצחון, כזה שתושבי עזה החרבה לא היו מייחלים לעולם. לעג ל'וי' כבר אמרנו?

חרדים  לחדרה

  פתיחת בתי העסק בשבת בתל אביב חמורה לא רק בגלל חילול שבת בפרהסיה בעיר, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. למרבה הצער מתברר שהחשש שהעיר ללא הפסקה תסלול את הדרך לחילול שבת, ולעבירה על החוק גם בערים אחרות, לא התבדה.

  לאחרונה גם ראש עיריית חדרה הלך בעקבות רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, והתיר אף הוא פתיחת עסקים בשבת. והשאלה היא איפה תיעצר המגמה הפסולה, הפוגעת בצביון השבת, בשוויון הסוציאלי ובחוק המדינה. על שר הפנים, גדעון סער, לדאוג, בכל הכלים המקצועיים העומדים לרשותו, לאכיפת החוק. די לביזיון!

להנמיך  את  הלהבות

   כזכור, נישואי הזוג המעורב, היהודי- ערבי, מיפו עוררו מחאה ציבורית רחבה, שביקשה להעלות את הנושא החמור של נישואי תערובת על סדר היום  ולמקמו בתודעת הציבור.

  אך השאלה היא האם מחאה מוצדקת זו לא שיחקה לידיהם  של הזוגות המעורבים ותומכיהם, שנגדם ונגד התופעה, אשר למרבה הצער מתפשטת גם בארץ, ביקש ארגון להב"ה למחות.

  אין ספק שהמחאה, אשר גרמה לסערה ציבורית ותקשורתית, העירה שדים חבויים מרבציהם, נתנה במה רחבה לזוג, והפכה אותם, בניגוד למטרתה, לסלבריטאים ולכוכבי היום. לא פחות היא נתנה יחסי ציבור, חינם אין כסף, לפוליטיקאים, הסבורים שהם חיים במדינת כל אזרחיה – ולא במדינת היהודים – שעלו לכותרות, וששו להתראיין תחת כל מיקרופון רענן ולהפגין נוכחות בחתונה.

  המסקנה היא, האם לא כדאי לתת לארגונים המצויינים הפועלים בנושא – ובראשם 'יד לאחים'-  לפעול בשקט ובנחישות, כפי שהם עושים כל השנה, תוך הנמכת הלהבות, ובכך הם מצילים מהתבוללות אלפי נפשות יהודיות.

לשון  בחיוך

  דומה כי התמונה, שצולמה במדור הפותח "שבריר שנייה" של המוסף שישבת בגיליון הקודם (29.9.14), מהווה משב רוח הומוריסטי מרענן בים החדשות הכבדות והאפורות.

  אומנם נראה שמדובר בבדיחה ישנה, שכבר הצמיחה זקן, ובכל זאת הלוגו הנצחי הוא קליל וקצבי, המעלה חיוך על השפתיים. גם אם הוא מופיע על רקע של חולצה שחורה, לא נגרע מצבעוניותו דבר. ואף נהפוך הוא, הצבע השחור מבליט את הניגוד ואת קלילותו הרעננה.

  ההומור, כידוע, הוּכח ככלי רב עוצמה, המסייע בהתמודדות עם מצוקות שונות וקבלתן בקלות ובחיוך. אולם אם כבר התמונה מַפנה גם את גב הלשון לאומה, חבל לחשוף את הבוּרות הדקדוקית של מעצביה, וראוי היה שהלוגו יופיע על במת העיתון בניקוד תקני.

  אז הנה תרומתי הצנועה והחינמית בנושא:

   "גָּרוּשׁ בְּלִי  גְּרוּשׁ

    מְחַפֵּשׂ

    גְּרוּשָׁה  עִם  יְרוּשָׁה".

      ובא ללשוננו גואל.

על  חוד  הלשון

הושק  מזל"ט  חדש-  מזל"ט (מזל טוב)  למזל"ט

הדלפות : אג"מ  הבירבורים

ספרייה  –  בית   ספר

     הבית  של  הספרים

מכונית  אינסטנט  –  אוטו – טו

מגרסת  זבל  –  מַהֲפָּח

חיל  אוויר  –  ממריאים  אל  על

                                 ציפי לידר

המשכיל בעת הזאת לא יידום

נכתב על ידי: יצחק מאיר

הטרור מגדיר את עצמו מחדש. הוא תולה על כותל מצודות האנושות מד פחד קולקטיבי ובוחן מה מעלה את הכספית גבוה יותר, עריפת ראשים מתוקשרת, התאבדויות פוטוגניות בלב כרכים יהירים, אונס המוני של בנות לעיני אימהות ואימהות לעיני בנותיהן, דגלים הקוראים לגיוס של מיואשי  כל העולם כולו בשפה של צבע הצועק זהויות נוקמות.

 למד הפחד הקולקטיבי אין קו עליון. האימה של היום מטפסת גבוה יותר מן האימה של אתמול, ומחר תטפס האימה גבוה עוד יותר ולא תעצור כי אין שיעור ליכולת של קולקטיב האדם להתבהל עד מעבר לאובדן צלם דמות חירותו. האסטרטגים של האימה זורים את הפחד לפחד. הם טובחים קרוב כדי שהרחוק יניח את ראשו על גזע ההרג כדי לשדל את המוות לדלוק אחר קרבן נמלט. המוות מגחך. הוא כבר עשה די והותר. הוא יכול לחיות עם מי שרועד מפניו בכל מאודו ולבבו ונפשו.

אבל גם תשוקת החיים מגדירה עצמה מחדש. בעקבות הפחד הקולקטיבי המשתק את הריאות בהן כלוא חמצן החירות, גוברת פתאום בכוח אחרון תאווה של שחרור שאין לה  כוח עוד לזכור את פחדיה והיא, בנשימה אחרונה, מכה את האימה ויוצאת למלחמה בה היא מנצחת תמיד, מוכה, פצועה, שותתת דם, קרועה, שכולה, מיותמת, אך מנצחת ומנפצת את מד הפחד הקולקטיבי לרסיסים שאינם יכולים להעלות על הדעת עוד מה הייתה האימה שמדדו.

זאת אמת. היא רשומה בדברי ימי האדם. צריכים לקרא אותה. היא מגלה את הייאוש למחוזות נידחים. היודע את האמת הזאת ייאבק עליה.ויוכל.  הספקן ייפול שדוד ויעבוד את אין האונים מאונס שסופו רצון וישקר לעצמו כי  התבוסה היא חוכמה.

 המשכיל בעת הזאת, לא יידום.

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 30 לאוגוסט ועד לתאריך 4 לספטמבר 2014

אודי ברגר תמונה

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

אתם אפרוריים ודיכאוניים, קחו אוויר והעניקו לעצמכם חופשה, או צאו לביקור כלשהו, שכן הרגשה זו לא תיעלם בקלות. ליבי עם אלה שכיסם לא יאפשר להם זאת. אתם זקוקים לאוזן קשבת במישור הכלכלי.  הזמן לחפש את ייעודכם בחיים, או בצורה של עבודה, קידום או לימודים. קשרים ישנים יקרצו לכם. אין לכם הזדמנות להרחיב את מעגל החברים והרומנטיקה, בגלל דמות אחת העוצרת את …הכול. אתם משתדלים לסלוח, אבל פגעו בכם חזק מדי. צלצלו לייעוץ אישי ממוקד.

שור

השבוע אתם זקוקים לחברת הקרובים אליכם, אבל מרגישים בריחוק שלהם- מכם. נושא הקידום בתחום התעסוקתי עדין מתנהל בעצלתיים. הפנויים: אתם מחפשים קשר שיש בו נשמה, ובכן… בסוף השבוע הנוכחי זה יתגשם ובגדול- רק תעשו משהו בשביל שזה יקרה. בנוסף, חברים יפתיעו אתכם. ידיכם עמוסות בעבודה. נסיעה לחו"ל תתבטל או תידחה למועד מאוחר יותר. בתחילת השבוע, כעס ולחץ נפשי. מי שלא מצא/ה עדין בן/ת זוג – אז כנראה משהו לא בסדר וצריכים לפנות לייעוץ.

תאומים

הפנויים: אתם משקיעים באהבה ומתברר לכם שאתם מצליחים ליצור משהו 'חדיש או… מחודש'. שבוע בהחלט מוצלח. כל שתגידו באופן כנה וברור, יתקבל בחום ובאהבה. יהיו לכם יחסים משופרים עם מעסיקיכם ויתכנו דיבורים-ברורים, על כוונת האצלת סמכויות מכוונם. אתם לא מסתדרים עם הדמות שבבית וחלוקים ביחס להרבה נקודות שבנתינה וברגש, הזמן לשוחח על כך. מרבית החברים עסוקים ואין להם זמן ליצור קשר, הזמן לעשות מעשה ולהתקשר בעצמכם. עדין מתגעגעים לאיש/ה מהעבר ומגששים בזהירות, לכוון זה.

סרטן

אתם חוגגים, מרגישים נפלא ומשתחררים…זמנית מתלות רגשית, ממישהו שהתעלם מכם במשך שנים. הגברים: בנות המין השני יתנו לכם הרבה רגש ואהבה. בני משפחה יפרגנו והקשר עימם יחודש או ירוענן. תזכו לעזרה מאנשים שקודם לכן לא טרחו להעניק. הנשואים או החיים יחדיו: אתם מרגישים שאתם רוצים לכבוש מקום חשוב וטוב יותר בחברת בני המין השני. הכספים מתעכבים, אל דאגה הם יגיעו בזמן הנכון. משפט או וויכוח לגבי ירושה, או כול דבר הנוגע לכספים, יזוז לטובתכם.

אריה

השבוע הזה נהדר בלהתחיל משהו חדש: בעבודה, ביחסים אישיים ובכל תחום בו תבחרו- עשו זאת ותראו נחת במעשיכם. יתכן ותמצאו מקום עבודה ראוי אחר, או שתזכו לקידום במקום העבודה הנוכחי. מי שעדין לא מצא זווג, יקבל דחיפה ממוזלת מהכוכבים. דחו נסיעה לזמן אחר, או נסיעה של מישהו החשוב לכם. אתם מרגישים בבית ככלואים בין ארבע קירות, מבלי יכולת להתלוות לבן/ת הזוג שלכם. אתם רוצים לעשות דברים אבל המגבלה הזוגית וכול היתר, מפריעים לכם להחליט.

בתולה

שותפות או עסקה כלשהי יחתמו בקרוב, כתוצאה מכך תוכלו לצפות לרווחים נאים, בהמשך הדרך. צפו למחמאות מכיוון הממונים עליכם. הסימפטיה שלכם תהדהד ותתקבל באהדה, בין חברים וידידים- התגובה החיובית לא תאחר לבוא. הפתעה חיובית מאחיינים ומבני משפחה קרובה. הזמן לשלוח קורות חיים למקומות בהם רציתם להשתבץ. שמרו על בריאותכם באזור הכתפיים והברכיים, הגב יעיק עליכם במהלך סוף השבוע. צרו קשר איתי, באם אתם זקוקים לייעוץ מקצועי-אמתי. אתם רוצים לדעת על בן/ת הזוג… שהפך/ה למסתורי/ת.

מאזניים

רמת התקשורת שלכם במיטבה, עד כדי שתניב מגוון הצעות הקשורות לעבודה, או שתימצאו משהו שייתן לכם את הקפיצה בתחום הקריירה. אתם לא מחכים שהמזל יגיע לחייכם, אתם מזמינים אותו, וזה המעשה הנכון לעשות. תחושה של החמצה בנוגע לתחום הרומנטי, בסוף השבוע, כך שיתכן ששוב תתנצלו או ש…תורידו ראש, ושוב תתאכזבו מעצמכם. זה הזמן להציע את הלב לאנשים שבאמת מגיע להם לשמוע מכם מילה טובה. רגעים טובים, בחברת המשפחה. צלצלו אלי לייעוץ אישי ומקצועי.

עקרב

צפויים לכם קשיי תפקוד בעבודה. מידת הריכוז שלכם נדחסת אל מכלול תכניות בילוי אותן אתם אמורים לממש- במהלך הימים הקרובים. ברמת העיקרון צפוי לכם שבוע מוצלח חברתית, ממש כפי שייחלתם לעצמכם בימים הקשים של החודש שעבר. הזמן לחפש את ייעודכם המקצועי ואת העבודה אליה אתם שואפים באמת. משמעות עמוקה של קרבה תבקיע פתאום מנבכי העבר הקרוב-רחוק – לכו …על זה. הפחד מלטעות רגשית עוצר אתכם מלצאת להרפתקת החיים, המוצעת לכם… על מגש של כסף.

קשת

אתם מחליטים על שינויים בתחומי הבית, אבל תתקשו למצוא את הכסף הנדרש לכך, כפשרה אתם עושים לבית 'מתיחת- פנים', כתחליף מהיר וזול …יותר. האנרגיות החיוביות שלכם יתבטאו גם בתחומי יצירה הקשורים לקריירה. הזמן לשמור על קשר עם החבר/ה מימים עברו, ולא לצפות שיקרה הנס ושזה יקרה במקרה. אתם מקבלים מסרים לא ברורים הקשורים לאהבה. אתם חשים שאתם רוצים לספר את סיפור חייכם לאחרים, אבל אתם לא סומכים על אף אחד מחמת הסודיות ובשל צניעותכם.

גדי

השבוע תנסו להפשיר את הקרח בין צדדים עוינים… שבמשפחה. קשרים ידידותיים יעברו בדק- בית מחודש. בעבודה תזכו לשיתוף פעולה מלא, במידה ותאפשרו לאחרים לייעוץ לכם בהחלטות, או בלאפשר לאחרים להתבטא. מידת הליברליות שלכם מזכה אתכם באהדה- גם במישורי הקריירה והלימוד. רומנטית: אתם מבולבלים בין באם: שלא להתלונן, לסבול בשקט את הפגיעה המתמדת בכם, או באם לפרק את הקשר הקיים. הזמן לבקר דמות חשובה שאותה הזנחתם. חפשו בכול אמצעי התקשורת אחר פתרונות בריאות או תעסוקה.

דלי

שבוע שיהפוך למוצלח תודות לבשורות ולידיעות בהקשר למסיבה או לכנס מיוחד- שיערכו בקרוב. נצלו את הזמן לבילוי מחוץ למסגרת העבודה והבית, ורצוי שזה יהיה קרוב למים. הפנויים פנויות יזכו להצלחה יתרה בחיפוש אחר בן/ת זוג, כי הם יהיו במיטבם. הדאגות לתחום הכספים עדין קיימות, אך אל דאגה, בקרוב תמצאו מוצא בעניין. החופש קורץ לכם, אך אל תקבלו החלטות נמהרות בנושאי פרידה או …גירושין, בכול מקרה- פנו אלי לייעוץ אישי לפני שאתם עושים זאת.

דגים

אתם נחושים לבצע את כל המוטל עליכם ועושים זאת על הצד הטוב ביותר. בעבודה יחמיאו, או יסירו חשדות, ותקבלו סימנים מצד הממונים בדבר העלאה, או בנוגע לקידום מעמדכם הערכי, למרות זאת דמות מסוימת… עדין מפריעה לכם, בכך שהיא 'ממקשת' את צעדיכם. הזמן לחפש עבודה נוספת ולחלופין ללחוץ על המעביד לגבי העלאת שכר מתאימה. צאו לבלות בסוף השבוע על מנת להפיג מתחים. הנשואים או בעלי היחסים המתנדנדים: הזמן לפנות אלי לייעוץ מקצועי ולטפול ראשוני.

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il/

אנדרדוג?

 

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי הכותרות:  התשובה  לאנטישמיות  ולמכת  ההתבוללות  –  מדינה  יהודית  *  ארנונה  לשירותך?  *  ומה  הקשר  בין  צדקה  למיחזור?  תשאלו  את  הרב  גוטרמן  * ולקינוח  פסוקו

                          ***

מדינת  היהודים

  אין ספק שבמדינה רב אתנית ועדתית כשלנו, חובה לשמור על דו קיום. ועם זאת, עם כל הכבוד לבני המיעוט הערבי, ברצוני להזכיר להם שאנו חיים במדינה יהודית, ולא במדינת כל אזרחיה. ההפגנה נגד נישואי הזוג היהודי – ערבי מיפו לא הייתה בגדר התערבות בצנעת הפרט, אלא מחאה כואבת נגד נישואי התערובת ומכת ההתבוללות, המשתוללת בתפוצות, אך למרבה הצער אינה פוסחת גם על ארצנו הקטנטונת.

  מעֵבר לסיפורים טראגיים שצמחו לא פעם מנישואי יהודיות לערבים – ואשר מתועדים היטב במשרדי להב"ה ו'יד לאחים' –  אי אפשר להתעלם מכך שמדובר בנושא קריטי, הנוגע לעתיד הדמוגרפי ואופיו של העם היהודי במדינה.

מדוע נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שגינה בצדק את ההסתה כלפי הערבים, לא גינה באותה מידה את נישואי התערובת? דומה כי התשובה למגיפת האנטישמיות, שהרימה ראש בניכר, היא מדינת היהודים.

התשובה  עלייה

  דומה ששני המאפיינים הסמליים המרכזיים של האנטישמיות, המשתוללת בתפוצות, כפי שמתברר, הם מצד אחד העלמת כל סימן זיהוי יהודי בגינה, ומנגד השלט המצמרר שנתלה על מסעדה בלגית: "הכניסה מותרת לכלבים, אבל לא ליהודים", כשהמכנה המשותף ביניהם הוא השפלת עמנו, וניסיון להכחידו, חלילה. לא מדינת ישראל היא אפוא הסיבה לאנטישמיות, אלא קיומו של העם היהודי.

  פרופ' פורת ציינה שלושה ממרכיבי האנטישמיות, אך הגורם המרכזי הוא ההגירה האיסלמית. התופעה היא בעיקרה עממית, בשעה שהשלטונות והתקשורת מתנערים ממנה. לא סוד הוא, כפי שציין הרבי מלובביץ', שארץ ישראל המובטחת היא עדיין הארץ הבטוחה ביותר ליהודים. מה הפלא שבשנת 2014 בלבד עלו 3500 יהודים לארץ, רובם מצרפת, ובכללם כאלף יהודים, שנמלטו מאימת האנטישמיות, במהלך המלחמה? נותר רק לקוות ששאר היהודים, שליבם בישראל, יעשו עלייה. המדינה היהודית היא התשובה למכה זו

פשוט  לתת  שירות?

  האם עיריית ירושלים מחייבת את שוכרי הדירות לשלם ארנונה עבור שנה תמימה, גם אם חוזה השכירות הסתיים באמצעה? לפחות כך נראה רשמית על פי החשבונות הנשלחים לשוכרים. אז מה אם בכך העירייה משרתת את בעלי הבתים, המתחמקים מתשלום ארנונה ליתרת השנה על חשבון שוכרי דירותיהם, והם חוגגים ונהנים?

  יתירה מכך, מתברר שלא די בהצגת תאריך עזיבת הדירה על פי החוזה כדת וכדין, אלא יש צורך באישור לכך מבעל הבית. פירושו של דבר שעל השוכר לרוץ אחריו, עד שיואיל בכבודו להמציא את האישור המיוחל, או החתימה עליו. אז נכון שהמשכיר מרוויח בינתיים בהונאה, וקופת העירייה רושמת קנסות וריביות על חשבון השוכר אובד העצות, אך למי איכפת?

   האם לא ראוי היה שהעירייה תסתפק בהצגת החוזה, ואם השוכר האריך את תקופת שכירותו מעֵבר לחָתום בו, תסמכו על בעל הבית הנמרץ, כשזה פוגע בכיסו, שכבר ידאג ליידע את העירייה על כך. 'פשוט לתת שירות', זוכרים? כנראה לא באגף הארנונה.

הנוסחה  הירוקה

  מה הקשר בין צדקה למיחזור? תשאלו את יעקב גוטרמן, ראש עיריית מודיעין עילית החרדית, שזכה באות הוקרה על כך שעירוֹ היא שיאנית במיחזור בקבוקי פלסטיק במדינת ישראל.

  אלא שבכך לא די. כספי הפיקדון של בקבוקי הזכוכית, המוצבים במיחזוריות מיוחדות, הולכים לא לכיס בעליהם, וגם לא לקופת העירייה, אלא לכיסם של עניי העיר, באמצעות קופת צדקה 'מתן בסתר'.

  דומה שהנוסחה המנצחת של תרומה ירוקה ראוי שתשמש מודל מַנחה גם לערים אחרות. ובא לציון גואל.

פסוקו

מזרח  תיכון  חדש  OUT

אופק  מדיני  חדש  IN

אמרת, ניצחת?

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי  הכותרות: מה לומדים מחגיגות הניצחון בעזה?  *  שמנפוביה?  דוקטור,  רַענן  את  אמנת  זכויות החולה * אני  יהודי  גאה  *  עושים  עלייה  *  ולקינוח  פסוקו

                         ***

לקחי   עזה

  מה לומדים מחגיגות הניצחון בעזה? בראש ובראשונה שלחמאס יש עַם. ואולי האישה העזתית הפצועה, שקיבלה טיפול רפואי מסור בבית החולים סורוקה, והתודה שלה לישראל הייתה בדמות ניסיון פיגוע, היא סמל, המגלה עם איזו אוכלוסייה יש לנו שם עסק.

  מעֵבר לכך, החגיגות משקפות את כוחה של פסיכולוגיית ההמונים ותעמולת הכזב של הנהגת החמאס לשטוף את מוחות הציבור ולגרום להתלהמותו  ולהתלהטות יצריו, ולהיות מוּבלים באף, גם אם חורבות העיר ההרוסה מצביעות על תבוסה ומכריזות כי המלך הוא עירום. די 'אם אמרת – כבר ניצחת' אמרנו?

לא  לשמנפוביה

  שמנפוביה? לא במחוזותינו. ודאי אסור שהתופעה תהייה נחלת הצוות הרפואי, שאָמוּן על האתיקה המקצועית ואָמור לפעול בגישה רפואית נטו. אין זה משנה כלל אם ההשמנה היא מבחירה או לא.  כדאי שהרופאים ירעננו את אמנת זכויות החולה, שנחתמה לפני כעשור, ויפנימו את החוק, שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין להשפיל חולה ולהעליבו ויש להתייחס אליו בכבוד.

  אם רופא או מטפל לוקים בתסמונת זו, כדין כל הפרעה אישית, עליהם לעבור טיפול נפשי להתמודדות עם התופעה. אחרת, אין להכשיר אותם למקצוע, ויש לשלול מהם את הרשיון לעסוק ברפואה.

מדינת  היהודים

  אין ספק שבמדינה רב אתנית ועדתית כשלנו, חובה לשמור על דו קיום. ועם זאת, עם כל הכבוד לבני המיעוט הערבי, ברצוני להזכיר להם שאנו חיים במדינה יהודית, ולא במדינת כל אזרחיה. ההפגנה נגד נישואי הזוג היהודי – ערבי מיפו לא הייתה בגדר התערבות בצנעת הפרט, אלא מחאה כואבת נגד נישואי התערובת ומכת ההתבוללות, המשתוללת בתפוצות, אך למרבה הצער אינה פוסחת גם על ארצנו הקטנטונת.

  מעֵבר לסיפורים טראגיים שצמחו לא פעם מנישואי יהודיות לערבים – ואשר מתועדים היטב במשרדי להב"ה ו'יד לאחים' –  אי אפשר להתעלם מכך שמדובר בנושא קריטי, הנוגע לעתיד הדמוגרפי ואופיו של העם היהודי במדינה.

מדוע נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שגינה בצדק את ההסתה כלפי הערבים, לא גינה באותה מידה את נישואי התערובת? דומה כי התשובה למגיפת האנטישמיות, שהרימה ראש בניכר, היא מדינת היהודים.

התשובה  עלייה

  דומה ששני המאפיינים הסמליים המרכזיים של האנטישמיות, המשתוללת בתפוצות, הם מצד אחד העלמת כל סימן זיהוי יהודי בגינה, ומנגד השלט המצמרר שנתלה על מסעדה בלגית: "הכניסה מותרת לכלבים, אבל לא ליהודים", כשהמכנה המשותף ביניהם הוא השפלת עמנו, וניסיון להכחידו, חלילה. לא מדינת ישראל היא אפוא הסיבה לאנטישמיות, אלא קיומו של העם היהודי.

  פרופ' פורת ציינה שלושה ממרכיבי האנטישמיות, אך בצד השמאל הרדיקלי והימין הנוצרי נראה שהגורם המרכזי הוא ההגירה האיסלמית. התופעה היא בעיקרה עממית, בשעה שהשלטונות והתקשורת מתנערים ממנה. לא סוד הוא, כפי שציין הרבי מלובביץ', שארץ ישראל המובטחת היא עדיין הארץ הבטוחה ביותר ליהודים. מה הפלא שבשנת 2014 בלבד עלו 3500 יהודים לארץ, רובם מצרפת, ובכללם כאלף יהודים, שנמלטו מאימת האנטישמיות, במהלך המלחמה? נותר רק לקוות ששאר היהודים, שליבם בישראל, יעשו עלייה. המדינה היהודית היא התשובה למכה זו.

פסוקו

פצמ"רים פגעו בעוטף עזה? –  הודף  עזה

אחרי  50  ימי  לחימה  הפסקת  אש?  –  יוֹבֵל  המבולבל

הלם  קרב  –  גלֵי  אֶלֶם

תפילה  נגד  נפילה

מי מערער את צוק איתן

נכתב על ידי: אליקים העצני

רק לא מזמן חלקו לעם מחמאות על "חוסנו", וכבר מתגלים בקיעים בחוסן הזה משני כיוונים –  מקרב אנשי הקיבוצים ב-'עוטף עזה' ומקרב אנשי התקשורת. אלה ואלה שואלים בקוצר רוח, למה הרקטות על ישראל עדיין מוסיפות להתעופף, ומדוע הממשלה אינה מגלה לעם את תכנית-האב שלה, ושמא בכלל אין לה כזאת? השמאל מנצל את חולשת המתלוננים להגניב אל תוך השיח הציבורי את הסיסמה החבוטה של "האופק המדיני": בהנחה שהחמאס יפנה את מקומו ברצועה מרצון (הנחה חסרת שחר), ובהנחה שהפת"ח מסוגל לתפוס שם את השלטון ולקיימו (הנחה חסרת בסיס), ובהנחה שאבו-מאזן וחבורתו מתונים ו-'שוחרי שלום' יותר מאשר החמאס (הנחה מצוצה מן האצבע) – יהיה ניתן לאחד את מה שהם קוראים 'הגדה המערבית' עם הרצועה לכדי מדינה פלסטינית אחת, שעימה יהיה לישראל שלום נצח  (הזיה פסיכדלית). וכאשר יפרוץ השלום המשיחי הזה, או אז – לא יעופו עוד רקטות על עוטף עזה. ולשמע ההבטחה הזוהרת הזאת – השמאלנים, כמו בני ישראל למשה במדבר, צועקים לנתניהו 'הב לנו אופק!…'

זה הזמן לעשות קצת סדר במחשבות. זו זכותם המלאה של תושבי אזור מוכה פצמ"רים (ואולי גם חובתם) להתרחק מן הסכנה, אם שהייתם אינה הכרחית מטעמים משקיים או ביטחוניים. אולם סבלם של מי שהפכו זמנית לפליטים אסור שישפיע על השיקולים הביטחוניים או המדיניים של הדרג המחליט. זה בדיוק פירושו של "החוסן" הנדרש מן העם: לאפשר לחימה בקור רוח וביישוב הדעת. יש טעם רב  בקריאתו של נתניהו לסבלנות, שהשורש שלה הוא מלשון 'סבל'.

לתשומת לב המגישות קצרות הרוח בתקשורת, השואלות בקול מתפנק, האם כבר יש לנו "מלחמת התשה" חדשה: השאלה הזאת, בטון הזה, היא בעצמה מאריכה את המלחמה, יוצרת אצל האויב את הרושם, שאצלנו הסבלנות הולכת ונגמרת, בעוד אשר אצלם מחנכים על הסיסמה – "אללה מעא אל סאבירין" – אללה עם הסבלנים. השמאל עובד עם 'מנטרות', סיסמאות כפייתיות כמו השאלה 'הלנצח תאכל חרב?', המשאירה אותך עם הלשון בחוץ. תשיב בחיוב, ואתה 'מחרחר מלחמה' ואם בשלילה – אתה שקרן. האופציה של מלחמת-התשה אינה רצויה, אמנם, אבל היא לגיטימית. מותר להנהגה להעריך שהחמאס יישבר לפנינו, ועדיף סבל ההתשה על הקורבנות של מתקפה נמהרת. מותר לה גם לטעות.

אין לזלזל בסבלן של המשפחות, ששוב ושוב נאלצות לעזוב בית ולהיטלטל עם הילדים אל קורת גג זרה. לא נעים להטיף להן בשעת צרתן, ובכל זאת להן יש, ברוך השם, לאן לחזור. שלא כשכנים שלהם, יהודים ישראלים כמותם, שלפני 9 שנים נעקרו מבתיהם ללא שוב, והבתים הוחרבו עד היסוד ונמסרו לאויב. חלקם פליטים עד היום! לא שמענו מתושבי 'העוטף' אפילו התחלה של הרהור שאלולא גורשו היהודים, הם לא היו צריכים להימלט היום מבתיהם, השערה שאינה מופרכת כלל. לו נשארו חיילים ומתנחלים ברצועה, החמאס לא היה משתלט עליה! וגם לא שמענו מפי הפליטים של היום כל הודאה בטעות – שלא לדבר על התנצלות – על שהם בעצמם דחפו את שכניהם החוצה, וכאשר ראו אותם באוטובוסי הגירוש מוכים, מושפלים, עזובים ונואשים – היו מהם שהריעו ומחאו כפיים ולא נשמע מהם אפילו קול אחד של השתתפות אנושית, פשוטה, בצער זולתם. חבל, שאין יודעים שם ייסורי מצפון, אך עדיין לא מאוחר.

לא היה מקום להפגנה מול בית ראש הממשלה. כאשר נשאלו, מה הם דורשים בדיוק, לא הצליחו לנסח תשובה מגובשת ורהוטה. הכל מסכימים, שהממשלה סיפקה לעם צבא מצוין ואמצעי לחימה, שחלקם – כמו 'כיפת ברזל', 'מעיל רוח', 'מגן רקיע' ומל"טים  – יחידים ומיוחדים בעולם. כמו כן, הכל מסכימים שמעט מדינות, אם בכלל, מנחיתות על אויביהן מכות קשות כמו מה שיורד על מנהיגי החמאס ועל מעוזיו בימים ובשעות האלה. על מה הביקורת? שהממשלה מהססת לשלוח את החיילים לכבוש שטחים מן האויב. לו היתה כוונתם לשוב אל חורבות היישובים היהודיים על מנת לבנותם שוב, אולי היתה זאת תכלית ראויה. אבל לכבוש על מנת למסור לאבו-מאזן? מי שאת  ז א ת  דורש מן הממשלה, סימן שלא שכח כלום ולא למד כלום מן הפשע הלאומי של גירוש היהודים את עצמם בשנת 2005.

חייבים להפסיק את רוח הנכאים הנושבת – בעיקר מן הטלוויזיה. עד אין סוף מחטטים שם ב'עזיבה ההמונית' של הקיבוצים הקרובים לגבול. נזק מינימאלי לטיח בחצר בית מנפחים מחוץ לכל פרופורציה, ומקרינים שוב ושוב. ואת הפצמ"רים הפכו לגיבורי היום, כאלו האויב המציא פה את נשק יום הדין. בכל – מגזימים מעבר לכל מידה. יחי אלוהי הרייטינג, גם אם הוא משרת את האויב. אותה שעה, לא מן הנמנע שדווקא האויב הגיע לסוף דרכו, ואלולא הערוצים שלנו, הוא כבר היה מתקפל. ראייה לכך הן אולי עשרות ההוצאות להורג, ברחוב, סטייל דא'עש או סטייל הימים האחרונים של הרייך הנאצי, כאשר ברחובות ברלין הנצורה והמופגזת הסתובבה חבורת מרצחי ס.ס. ועימה תליין ובידו חבל תלייה מגולגל. באמצע הרחוב, על עצים ועמודים, על ימין ושמאל הם תלו בני אדם באשמת עריקה כביכול או הפצת שמועות וכדומה. המטרה: להשליט משמעת ע"י הטלת אימה – מול הסוף שנראה לעין.

יש כאן משחק פוקר עם האויב. את הבלוף שלו לא מגלים, כי פוחדים פחד מוות. לעומת זאת, את הסודות שלנו האויב לומד חיש מהר, מן הקיביצרים של התקשורת.

כך אפשר לשחק?

אליקים העצני

עולה עולה

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי  הכותרות: יורדים  עולים:  עלייה  במגמת  עלייה  *  מה  קרה  לחוק  ביטוח  בריאות  ממלכתי?  *  הוט  לא  לבד  –  אלקטרה  מאחורייך  *  משפחה  אחת :  שְלוש  האימהות  המופלאות  *  לתת  כי  אתה  אוהב  וגם  להיפך  *  ולקינוח  פסוקו

                         ***

במגמת  עלייה

  כמה נעים לקבל בעיצומם של ימי  לחימה בעזה חדשות טובות, והן אכן באות בצרורות, לפחות בכל הנוגע לעלייה. אז אחרי שהתבשרנו כי בשנת 2014 בלבד עלו למעלה מ10 אלפים איש לארץ – ובתוכם כאלף איש מצרפת במהלך מבצע צוק איתן- הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספקת לנו את הנתון המעודד הבא.

  מתברר שגם פני היורדים לארץ, והם שבים הביתה. בשנת  2013 שבו למעלה מ-9000 יורדים לארץ. ואם לא די בכך, הנתונים מצביעים על כך כי עלייתם של היורדים נמצאת במגמת עלייה מתמדת, וכי שיעורה זינק בשנים האחרונות ב-כ 50%. לעינינו מתקיים אפוא הכתוב "ובאו ציון ברינה" כבר אמרנו?

יוקר  הבריאות

  כזכור, מטרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי הייתה להבטיח שכל אזרח בישראל יהיה מבוטח בקופת חולים, וכן להוזיל את עלויות הבריאות למבוטחים. אולם נתוני למ"ס, שפורסמו לאחרונה, בהחלט מפריכים יעד זה וטופחים על פניו.

  מתברר שמשקי הבית בשנת 2013 מימנו 40% (אתם קוראים נכון) מהוצאות הבריאות הלאומית. לא סוד הוא, שיוקר שירותי הבריאות אינו מאפשר לשכבות החלשות, ובמיוחד לקשישים חולים, ליהנות דיו מסל שירותי הקופות, ובכללן רכישת תרופות חיוניות. ועוד לא הזכרנו את תוספות הביטוחים המשלימים, במסגרת קופות החולים וחברות הביטוח, שמממנים אזרחי ישראל. אז מה הועילו חכמים – ובראשם אדריכל החוק, שר הבריאות לשעבר חיים רמון – בתקנתם?

שיחה  ממתינה?

  אין ספק שבעידן המודרני מענה טלפוני מהיר הוא חלק בלתי נפרד מהשירות ללקוחות, וכל חברה, שמכבדת את עצמה, עומדת בקריטריון זה המשקף את כרטיס הביקור שלה.

  אז איך זה שחברה מכובדת כמו אלקטרה (שירות פלרום) לא הבינה את זה עדיין, ונותנת ללקוחותיה להמתין זמן רב על הקו, תוך השמעה חוזרת ונשנית של הפזמון המתיש, כי "עקב עומס פניות אין באפשרות הנציגים לענות, ותודה על הסבלנות".

  האם לא הגיעה השעה שהחברה תאמץ הצעת ייעול של חברות אחרות (ואפילו בזק), כי במקרה של קווים עמוסים היא תבקש מהלקוח להשאיר את מספר הטלפון שלו, והנציג יחזור אליו לכשיתפנה? כמה פשוט, כמה יעיל. מעבר לכך, הדבר מצביע על התייחסות חיובית ללקוחות ולזמנם היקר, השווה כידוע כסף, ותורם לתדמית החברה.

ראי רחל  ראי

  בראש ובראשונה ראוי לציין, כי מעבר לאבל הפרטי, דומה שרחל פרנקל, שרואיינה במוסף של המדינה, בדרכה הנאצלת מייצגת גם את שתי אחיותיה לצרה, האימהות שער ויפרח, שהפכו בנסיבות החטיפה הטרגיות למשפחה אחת ולקבוצת תמיכה זו בזו. שלושתן שבו את הקהל באמונתן הבלתי מתפשרת, בתעצומות הנפש שלהן בהכרת הטוב, במיזגן הנוח ובסולידריות החברתית והלאומית. לא בכדי הן הביאו את העם לאחדות לתפילה, ולעשיית מעשים טובים..

  מעֵבר לכך, רחל עושה נכון שהיא לא מתמקדת בסיטואציות 'אילו', ו'מה היה קורה אם' וכך היא משחררת את עצמה מרגשי אשמה מיותרים. במקום זה היא מתרכזת בעשייה ובדרכי הרפייה הבריאים לגוף ולנפש. ובכך היא יכולה לשמש מודל לאחרים להתמודדות עם שכול בפרט, ועם מצוקות בכלל.

גם הנצחת הרגעים השמחים של הבן שנרצח נראית נכונה ותורמת לשמירת האיזון הנפשי של האם.

מתכון  לאהבה

  כידוע בית שני חרב בגלל שנאת חינם, והתיקון יהיה על ידי אהבת חינם. אולם איך אפשר לצוות על רגש האהבה? אז הִנה מתכון בדוּק לאהבה, מבית מדרשו של הרב דסלר זצ"ל.

  כולנו יודעים שנותנים למי שאוהבים – לרעיה, לילד, לחבר. אולם הרב מגלה לנו את הסוד ההפוך:  הנתינה היא המתכון לאהבה. וזו התשובה לשאלה איך לאהוב כל אדם, גם אם אין לנו נטייה טבעית לכך? התשובה היא  לתת לו  – פיסית, רגשית ומעשית . די אפילו במילה טובה וחיוך לזולת כדי לחולל את המהפכה בלבנו. נַסו והיווכחו!

פסוקו

אני  יהודי:  אין  לי  לאוֹם  אחר

על  חוד  הלשון:

למידה  בצֵל  הלחימה:  משרד  הממ"ד

קטאר מוציא  קיטור

חאלד משעל חלוד

מורל לאומי נמוך : נישואי מחמוד ומורל מיפו כסמל.

בהחלט לא מורלי

קופה  רושמת: (תיק)  תַּק  מחיר

מלחמת סתם

נכתב על ידי: אורי אבנרי

אחרי 50 ימים הסתיימה המלחמה. הללויה!

בצד הישראלי: 71 הרוגים, ביניהם 64 חיילים, ילד אחד.

בצד הפלסטיני: 2,143 הרוגים, מהם 577 ילדים, 263 נשים, 102 זקנים. 11,230 פצועים. 10,800 מבנים הרוסים, ועוד 8,000 שנהרסו חלקית. 277 בתי-ספר, 10 בתי-חולים, 70 מסגדים ושתי כנסיות נפגעו. כן נהרגו 12 מפגינים בגדה המערבית, רובם ילדים.

בשביל מה?

התשובה הכנה היא: בשביל לא כלום.

אף אחד משני הצדדים לא רצה במלחמה הזאת. אף אחד משני הצדדים לא התחיל בה. זה פשוט קרה.

הבה נשחזר את רצף האירועים, לפני שנשכח אותם.

שני צעירים ערביים חטפו שלושה בחורי-ישיבה סמוך לחברון בגדה המערבית. החוטפים שייכים לתנועה החמאס, אך פעלו על דעת עצמם. מטרתם הייתה להחליף את החטופים באסירים פלסטינים. שיחרור אסירים נמצא עכשיו בראש סולם השאיפות של כל פעיל פלסטיני.

החוטפים היו חובבים, ותוכניתם כשלה מהרגע הראשון. הם נתקפו פחד כאשר אחד מבחורי-הישיבה השתמש בטלפון הנייד שלו. החוטפים ירו בבני-הערובה. כל מדינת ישראל התקוממה. החוטפים, אגב, לא נמצאו עד היום.

כוחות-הביטחון שלנו הפעילו תכנית מוכנה מראש. כל פעילי החמאס הידועים בגדה המערבית נאסרו, ויחד איתם נאסרו מחדש כל האסירים-לשעבר ששוחררו במסגרת עסקת שליט. חמאס ראה בזה הפרה של הסכם.

הנהגת חמאס ברצועה-עזה לא יכלה לשבת בשקט כאשר נאסרים חבריה בגדה המערבית. היא הגיבה בשיגור רקטות לערי ישראל ולכפריה.

ממשלת ישראל לא יכלה לשבת בשקט כאשר הופצצו עריה וכפריה. היא הגיבה בהפצצה כבדה של רצועת-עזה מהאוויר.

משם זה נמשך באורגיה של הרג והרס. המלחמה-ללא-מטרה זעקה למטרה.

בנקודה זו עשה חמאס מעשה שהיה, לדעתי, שגיאה חמורה מצידו. הוא השתמש במנהרות שבנה מתחת לגדר ותקף מטרות ישראליות. לפתע התעוררו הישראלים לסכנה זו, שצה"ל התייחס אליה עד אז בביטול. למלחמה-ללא-מטרה הוגדרה מטרה: "מלחמת המנהרות". חטיבות הרגלים נשלחו לתוך הרצועה כדי לחפש ולהרוס אותן.

כ-80 אלף חיילים נכנסו לרצועה. אחרי שהרסו את כל המנהרות הידועות, לא היה להם מה לעשות שם חוץ מאשר לשמש כמטרה לירי החמאס.

הצעד ההגיוני הבא היה כיבוש הרצועה כולה – שטח שאורכו כ-46 ק"מ ורוחבו הממוצע כ-6 ק"מ, ובו אוכלוסייה של כ-1.8 מיליון נפש. שטח זה גדול רק פי ארבע משטח האי מנהטן, שיש לו אוכלוסייתו דומה.

אך צה"ל ממש שונא את הרעיון לכבוש את הרצועה בפעם השלישית (אחרי 1956 ו-1967). כאשר יצאו החיילים משם בפעם האחרונה הם שרו בחדווה: "שלום ולא להתראות". התכנון צפה לאבידות רבות מאוד, הרבה יותר מכפי שהחברה הישראלית מוכנה לסבול, חרף כל ההתלהמות הלאומנית.

המלחמה הידרדרה לחגיגה של הרג והרס, כשכל צד "רוקד על הדם", מברך כל פצצה וטיל, אדיש לגמרי לסבל הנגרם לבני-אדם בצד השני. ועדיין בלי כל מטרה בת-השגה.

אם צדק קרל פון-קלאוזביץ בקביעתו שהמלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים, כי אז לכל מלחמה צריכה להיות מטרה פוליטית ברורה.

המטרה של חמאס אכן הייתה ברורה ופשוטה: להסיר את המצור על הרצועה.

המטרה של ישראל לא הייתה ברורה, ולמעשה לא-קיימת. בנימין נתניהו הגדיר את מטרתו כ"שקט תמורת שקט". אבל הרי היה לנו שקט לפני שזה התחיל.

אחדים מחברי הקבינט דרשו "ללכת עד הסוף" ולכבוש את כל הרצועה. פיקוד הצבא התנגד, ואי-אפשר לערוך מערכה צבאית נגד רצון הפיקוד הצבאי. על כן כולם עמדו וחיכו לגודו.

מה הביא בסוף את הסכם שביתת-הנשק?

שני הצדדים היו מותשים. בצד הישראלי, הקש ששבר את גב הגמל היה מצוקת תושבי "עוטף עזה". תחת המטחים הבלתי-פוסקים של הטילים – וגרוע יותר: הפצמ"רים, שמחירם זעום – התחילו התושבים, רובם חברי-קיבוצים, להסתלק מבתיהם בשקט.

זה היה כמעוט חילול השם. אחד המיתוסים המייסדים של המדינה הוא שבמלחמת תש"ח ברחו הערבים כאשר ירו בהם, ואילו חברי היישובים העבריים לא זזו ממקומם גם כאשר הפך לגיהינום, כמו נגבה.

זה לא היה לגמרי כך. כמה יישובים פונו בפקודת הצבא כאשר אי-אפשר היה להגן עליהם, ובכמה וכמה יישובים פונו הנשים והילדים, בעוד שהגברים הצטוו להישאר ולהילחם. אבל בסך-הכול עמדו היישובים ולחמו.

אך מלחמת תש"ח הייתה מלחמה אתנית על האדמה. אדמה שפונתה אבדה לנצח (או לפחות עד למלחמה הבאה). ואילו הפעם כל היגיון המלחמה היה שונה.

החיים ב"עוטף" הפכו לבלתי-אפשריים. האזעקות נשמעו פעמים אחדות בשעה, וכל אדם היה צריך למצוא מחסה תוך 15 שניות. הדרישה לפינוי נשמעה ברמה. מאות משפחות נטשו. המיתוס נעלם והממשלה נאלצה לארגן בריחת המונים. זה ממש לא נראה כניצחון.

הצד הפלסטיני עמד במבחן נורא. כמעט רבע מכל האוכלוסייה של הרצועה, 400,000 בני-אדם, נאלצו לנטוש את בתיהם. משפחות שלמות מצאו מחסה במבני האו"ם. בחדר קטן אחד מצאו מקלט משפחות אחדות, בלי חשמל, כמעט בלי מים, אמהות עם 6, 7 או 8 ילדים.

(צריך לדמיין מה פירוש הדבר: משפחה עשירה או ענייה נאלצת לנטוש את ביתה תוך דקות, בלי יכולת לקחת דבר, לא בגדים, לא כסף, לא אלבום המשפחה, רק לאסוף את הילדים ולרוץ, בעוד שמאחוריהם קורס הבית. פרי העמל והזיכרונות של חיים שלמים נעלמים תוך רגע. הצעירים התגייסו מזמן וחיו במנהרות תת-קרקעות סודיות, כשהם מתכוננים לקרב הגורלי.)

פלא הוא שבתנאים כאלה הוסיפו ההנהגות והמפקדות של חמאס לתפקד. הפקודות עברו ממפקדים חבויים ליחידות חבויות, המגעים בין ההנהגה בעזה ובחו"ל פעלו, וכך פעל גם הקשר בין הארגונים השונים, בעוד המל"טים חגו בשמיים והרגו כל מנהיג או מפקד שהראה את פניו. אחרי הניסיון להרוג את הרמטכ"ל של חמאס, מוחמד דיף (ניסיון שהצליח או לא – איננו יודעים) התחיל חמאס לירות במודיעים שבלעדיהם לא היו החיסולים אפשריים. (כשהייתי טרוריסט צוער, עשינו את אותו הדבר.)

אבל חרף כל כישוריהם, אנשי החמאס לא יכלו להמשיך לנצח. סביר להניח שמחסני הטילים והפצ"מרים מידלדלים. גם החמאס היה זקוק לסיום.

התוצאה? תיקו ברור. כך קבע גם רוב הציבור הישראלי בסקרים. וכפי שכבר אמרתי בעבר: כאשר ארגון מחתרתי קטן משיג תיקו מול אחד הצבאות החזקים ביותר בעולם, יש לו סיבה לחגוג – כפי שאכן עשה ביום ב', היום ה-50 של מלחמת סתם.

מה איבדו שני הצדדים?

לפלסטינים נגרמו נזקים חומריים עצומים. אלפי בתים נהרסו כדי לשבור את רוחם. לפעמים היו להריסה תירוצים קלושים, לפעמים גם זה לא. בימים האחרונים גרמו מטוסי חיל-האוויר גם לבניינים רבי-קומות בלב עזה לקרוס.

גם האבידות האנושיות של הפלסטינים הן עצומות. הישראלים לא הזילו דמעה.

בצד הישראלי, האבידות האנושיות והחומרות היו קלות יחסית. ההפסדים הכלכליים היו אמנם כבדים, אך ניתנים לסבול. מה שקובע הוא דווקא הנזק הבלתי-נראה.

הדה-לגיטימציה של ישראל ברחבי העולם גוברת והולכת. מיליוני בני-אדם ראו מדי יום ביומו את התמונות היוצאות מעזה, והתדמית של ישראל השתנתה בעיניהם, במודע או שלא במודע. בעיני רבים, המדינה הקטנה והאמיצה הפכה למפלצת חסרת-רחמים.

אומרים לנו שהאנטישמיות עלתה בצורה מסוכנת. ישראל טוענת שהיא "מדינת-הלאום של העם היהודי", ורוב היהודים בעולם מגינים על ישראל ומזדהים איתה. לכן, כאשר גואה הזעם על ישראל הוא מופנה גם אל היהודים המקומיים. לפעמים זה דומה לאנטישמית מימים עברו, ולפעמים זה גם נכון.

איננו יודעים כמה יהודים יברחו מהאנטישמיות הזאת לארץ. גם איננו יודעים כמה ישראלים יברחו מהמלחמה הנצחית בארץ לגרמניה, לארצות-הברית ולקנדה.

יש למלחמה היבט מסוכן עוד יותר, שאנחנו נוטים להתעלם ממנו. בעזה הצטברה כמות אדירה של שנאה. הילדים שראינו אותם רצים ובורחים מבתיהם אחרי אמהותיהם – כמה מהם יהפכו ל"מחבלים" של מחר?

מיליוני ילדים ברחבי העולם הערבי ראו את התמונות שהוקרנו מדי יום על-ידי אל-ג'זירה לבתיהם, והפכו לשונאים לוהטים של ישראל. אל-ג'זירה היא מעצמה עולמית. התחנה שלה המשדרת בשפה האנגלית ניסתה להיות מתונה, אך התחנה המשדרת בערבית לא ידעה מעצור – היא הביאה שעה אחרי שעה את המראות שוברי-הלב מעזה, את הילדים המרוסקים, את הבתים החרבים.

מצד שני נשברה האיבה רבת-השנים של המשטרים הערביים לישראל. מצריים, סעודיה ורוב ממלכות המפרץ (חוץ מקטר) משתפות עכשיו בגלוי פעולה עם ישראל. האם זה יכול לשאת פרי בעתיד? אילו הייתה ממשלתנו מעוניינת באמת בשלום, זה היה אפשרי בהחלט.

בישראל עצמה, הפשיזם הגלוי והשפל הרים את ראשו המכוער. "מוות לערבים!" ו"מוות לשמאלנים!" הפכו לקריאות-קרב לגיטימיות. חלק מהגל העכור הזה בוודאי ייסוג בימים הבאים, אך משהו יישאר ויעכיר את האווירה לתמיד.

גורלו האישי של נתניהו לוט בערפל. במהלך המלחמה זינקה הפופולאריות שלו לגבהים, אך עכשיו היא צונחת באופן חופשי. לא די לנאום על ניצחון. את הניצחון צריך לראות. ואם אפשר, בלי מיקרוסקופ.

מלחמה היא עניין של כוח. המציאות שנוצרה בשדה-הקרב היא המשתקפת, בדרך כלל, בתוצאות המדיניות. אם הקרב הסתיים בתיקו, גם התוצאות תהיינה בחזקת תיקו.

ועל תמונת הניצחון כבר אמר פירוס מלך אפירוס: "עוד ניצחון כזה ואבדנו!"

 

מלחמה בדעאש ה-סס האיסלאמי

נכתב על ידי: אליקים העצני

את רצף מחשבותיי קוטעים מדי פעם הבזקי תמונות מ-"אקציות" הטבח ההמוניות של מרצחי ה'דאולה אסלאמיה' (מדינת האסלאם), שהיתה יכולה להיקרא גם 'מדינת האסלאם הנאצית' על האידיאולוגיה של כיבוש העולם ועל הרצחנות מקפיאת הדם, הקרה, ההמונית, השיטתית. קשה שלא להשוות את ההסעה המאורגנת של הקורבנות במשאיות אל גיא ההריגה, שם הוכנה מראש נפילת הקורבן הירוי ישר לתוך קבר המונים ולראות המשך ישיר ל'איינזץ-גרופן' של הס.ס. שהשמידו כך מיליונים מאחינו ואחיותינו. גם הנאצים החדשים רוצחים שבטים ועמים, דוגמת היאזידים שעליהם גזרו כליה כמו שהגרמנים זממו לעשות לנו. התמונות המרצדות הללו אסור שתיתנה מנוח לכל אדם, ובמיוחד ליהודים.

נפתח בתודה ובהוקרה למי שקם ועשה, וזו ארה"ב ונשיאה ברק אובמה, שעימו יש לנו הרבה ריבים קטנוניים דמויי המשפחה האיטלקית מהסרטים, עד שעתים שוכחים להביט בתמונה השלמה, הגדולה. כאשר העולם החל להפנים את המימדים והמאפיינים האמיתיים של האיום, אל מי הופנו המבטים באופן טבעי? ממי ציפו שיפעל, שיעשה משהו? מן הפיינשמקרים של אירופה? משני בעלי היומרה הגלובאליים האחרים, סין ורוסיה? זו רק אמריקה, שממנה דרשו מעשה הצלה אנושי, ומיד. לו אני אמריקני, הציפייה הזאת גופה, היתה ממלאת אותי גאווה. אם אובמה אינו מכיר את המושג היהודי "תיקון", יש סביבו מספיק יהודים להסביר לו, שהמטוסים שהוא שולח להפציץ את טורי המרצחים לובשי השחורים ( מזכיר משהו?), הם תיקון למטוסים ההם, שנשיא אמריקני אחר סרב לשלוח כדי להפציץ את פסי הרכבת ההם.

לאחרונה נודע, שאובמה שולח גם יחידות מיוחדות למשימות קרקעיות מול כוחות הרשע. כל הכבוד לו, שלמען המטרה הקדושה של הצלת נפשות הוא אינו מהסס לסטות ממדיניותו הקבועה שלא להתערב.

בעקבות ההנהגה המוסרית האמריקנית, היכן היא ישראל? עם הזיכרונות החתומים בבשרנו, האם איננו חייבים לתבוע גם מעצמנו מעין 'תיקון' למה שלא יכולנו לעשות באותם הימים כאשר היינו כאן מעטים, חסרי אונים ותחת שלטון זר?

איננו יודעים את התשובה, אך לדמיין מותר שיום אחד יגלו היסטוריונים שגם יהודים בשליחות מדינתם השתתפו שם בהצלת קורבנות מהשמדה ובהחשת עזרה ופדות לשורדים. הלא פיסית אנחנו קרובים הרבה יותר לזירת הג'נוסייד מאשר האמריקנים, וגם איננו חסרים את היכולות הצבאיות הדרושות.

אולם, לא הכל צבא. קולה של ישראל, מדוע אינו נשמע? מדוע אינה מזעיקה עולם הומניטארי ומלואו נגד הסכנה החדשה הזאת למין האנושי? וגם זאת –  בכפרים ובעיירות בגליל מניפים את הדגלים השחורים של המרצחים ויש כבר סטיקרים ונוכחות באינטרנט. והדגלים הם "הדבר האמיתי", לא חיקוי תוצרת בית. האם השב"כ מתעניין לדעת, מי מביא אותם, ומהיכן? ובכלל, האם הארגון "דא'עש" או "ד'א" הוכרז כארגון טרור? ואם לאו, האם ההפגנות עם הדגלים השחורים מותרות בארצנו?

יתירה מזאת, פלוגות הסער האסלאמיות האלה אינן ארגון טרור רגיל. מצפים היינו, שישראל תיטול הנהגה מוסרית –  אולי במסגרת וועידה בינלאומית מיוחדת – להוציא את הגוף הזה אל מחוץ לחוק ברחבי העולם ולהפוך כל מי שחבר בו, אוטומאטית, לעבריין בר-ענישה, כפי שעשו לפורמציות הנאציות אחרי המלחמה. ולמה לא יקים העולם החופשי חיל מתנדבים "בני אור" להילחם נגד בני החושך, ובתוכם אותם  האלפים מחלאת אירופה ואמריקה שהצטרפו לנאצים החדשים להרוות את צימאונם לדם, ולו תחת דגל אסלאמי?

יש לישראל ידידים בעולם המצפים ממנה למופת מוסרי. גם בהיותנו שרויים במלחמה איננו פטורים מן החובה הזאת.

אליקים העצני

 אודי ברגר תמונה

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 28.08-03.09-2014

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע שלכם מתחיל 'כלחוץ', אבל מתגלגל בהמשך, 'לטוב'. בעבודה או במשפחה: אתם מרגישים אי נעימות בחברה רחבה ועוינת. מצבי לחץ עלולים למנוע מכם להצלחה בתחום הרומנטי. הזמן למצוא את המשותף ולא את המפריד במערכות: עבודה, משפחה ורומנטיקה. מחלוקות עם משפחה הקשורות לכבוד, עלולות לצוף על פני השטח. האהבה הישנה גורמת לכם לכאב ראש ולגעגועים חזקים, בו בזמן שאתם לא יודעים איך להחזיר את המצב למה שהיה בעבר. צלצלו אלי לייעוץ מקצועי וממוקד.

שור

לפנויים ולרווקים: הכוכבים מסמנים לכם תנופה בנוגע לתחום הרומנטי, המעזים יוכלו להכפיל את הצלחתם. זוגות נשואים: בני זוג ימתנו את הלוחמה ביניהם, למרות שהקנאה והכאב הנסתר ממלא אותם. מי שלא מצא את עמק השווה בכול התחומים העסקיים, ימצא זאת בשבוע זה. העייפות נעלמת ומחליפה מקומה ליוזמה. אתם מצפים לתשובה בתחומי: לימוד, עסקים, משפט ותעסוקה. חלק גדול מבני המזל יתמלא בדאגות סבוכות בנושאי: כספים, חוזים, ירושות, בית, או כול דבר משפטי מעסיקות אתכם.

תאומים

אתם חוזרים אט אט לקלילותכם הרגילה והמאפיינת אתכם…בדרך כלל. יש בכם רצון עז לשינוי בתחומי לימוד, תעסוקה ומגורים. התקיעות במקום עוברת לשלב היוזמה והמעשה. הזמן להעז ולקחת אחריות לגבי מריבה שצצה לא מזמן ולכם לא היה חלק ואשמה בעניין זה. הקדישו זמן לאלה שנשכחו ושלא תמיד מצאתם את המילים… המפייסות והנכונות- לומר אותן. הגדירו מחדש את כוונתכם הרגשית, ושימו לב שאתם רוצים את אהבתכם הישנה אבל לא יודעים איך להחזיר אותה לקדמותה.

סרטן

השבוע אתם מנסים לבצע החלטות בתחום הזוגיות. רצונכם להנציח יחס חם ומחודש שהתחלתם לקבל מצד בן/ת הזוג. אתם במרדף אחר העבר והרגש הנקשר אליו. מישורים חברתיים נפתחים בפניכם, אבל אתם מקובעים במסורת הישנה ובסגירות האישית שלכם…ומקללים על מר גורלכם. עליכם להעז ולמצוא את הדרך להסבה מקצועית או לדרוש את מה שמגיע לכם ממקום העבודה הנוכחי- וזה כולל גם את התחום… 'שבינו- לבינה'. אתם זקוקים למנוחה, כתוצאה מהמאמצים האחרונים, הקשורים לבית. צלצלו אלי לייעוץ רגשי-מקצועי.

אריה

שבוע טוב המתחיל לסמן לכם את נתיבי ההצלחה- בתחום הקריירה. הזמן לגלות אומץ ויוזמה בחיפושים, אחר קידום ברוב תחומי החיים ולהפעלת אינטואיציה- עסקית. מישהו שמחפש/ת אתכם רגשית… ת/יתן לכם סימן לא מזוהה, אך היו בטוחים… 'שזה שם'. מרבית הזמן יוקדש לארגון הצד הקשור ליידע, נרכש. הזמן לדבר מן הלב, לומר מה שאתם חושבים על אחרים, מבלי לחשוש יתר על המידה. אתם נגררים לקנאה ולהיות נאהבים, אבל לוחצים יותר מדי על בן/ת הזוג, בנושא זה.

בתולה

הנשואים והמחויבים רגשית, יחושו במחנק בנוגע למסגרות כובלות ושהם לא יכולים יותר להיות תקועים ללא יחס וקירבה מצד בן/ת הזוג, וגם לא ידעו איך לגרום להחזיר לעצמם את היחס, שקיבלו בעבר. יתכנו גישושים רומנטיים מכוונים הקשורים לעבר- אליכם, או מכוונם- החוצה. החליטו לעשות את המקסימום בנוגע למבנה מגורים השייך לכם במישרין או בעקיפין. הפתעה נעימה בנושא כספים ולזכויות שלכם. התרחקו מהימורים במהלך הימים הקרובים. צלצלו אלי לייעוץ אישי מקצועי-ממוקד.

מאזניים

השבוע אתם מנסים ללמוד קצת יותר בנוגע לעולם המחשבים, או שאתם מתכתבים במרץ אודות משהו החשוב לכם להביע. קנייה הקשורה לבית, או שיפור המבנה גורמים לכם לנחת רוח. מישה/ו/י ת/ינסה להכשיל אתכם במקום העבודה, וזה קשור לקנאה ולפחדים. אכזבה מבן/ת הזוג בנוגע לילדים ולתשומת הלב כלפיכם. הזמן לפעול בשיקול דעת בנוגע להשקעה בבנק. השקיעו מרצכם ומחשבתכם, על מנת למצוא את נתיב ההשקעה של הכספים שיבואו בקרוב. השתמשו בראש ופחות עם הלב… בנוגע לאהבה.

עקרב

שבוע רגשי. מילים הנוגעות אל הלב יקדמו קשר, שעליו אתם בונים. שמרו על מרחק רגשי מקשרים רופפים. הנשואים: אתם עדין ממשיכים באותן הטעויות הרגשיות המאפיינות אתכם. אתם לא מסוגלים לנתק את הקשר שכובל אתכם ובנוסף גם לא נותן לכם… להתנתק. נושאי התעסוקה מתנהלים באופן רדוד ורגיל. העייפות המצטברת דורשת מכם מנוחה דחופה. מטען רגשי יקר ימצא את דרכו אל היעד הנכון ויתרפא, רק באם תדברו על המצוקות הרגשיות שלכם. בריאותכם חזרה למיטבה.

קשת

האירוע החברתי האחרון, השאיר אתכם בסימני שאלה הנוגעים למשפחה ולשאלת העזרה המגיע לכם מכוונה. מישהו שכח אתכם מאחור מבחינה רגשית ורומנטית, וזה מפריע לכם לתפקד בחיי היום יום. המאוכזבים מתחום התעסוקה: זה הזמן למצוא את הדרך לעבודה חדשה, שתניב לכם רווחים נאים- ומשתלמים יותר. הפנויים: מי שרוצה את הדרך לאהבה, ובכן זה הזמן לנסות את עולם האינטרנט ופחות לפחד מחשיפה- עצמית. הזמן לייעוץ בנוגע לתחום הזוגי, לשם קבלת החלטות חשובות וגורליות.

גדי

השבוע עליכם לקחת בקלות דברים פוגעים, שהגיעו לאוזנכם כתוצאה מרכילות זולה- דעו לכם שהכול התחיל מקנאה…כלפיכם. יתכנו מגעים שיעזרו לכם למצוא את דרככם, בתחום הקריירה, הבריאות, או הרומנטיקה. אל תינעלו מאחורי דעות קדומות הקשורות למחשב ולאינטרנט, חפשו שם את המזל שלכם, תוך רצון להשתדלות ושל לקיחת עצמכם בידיים. כספים המגיעים לכם יגיעו במועדם. אתם יותר מדי מחבקים את בן/ת הזוג וזה יוצר את הריחוק כלפיכם. הזמן לצלצל אלי לייעוץ אישי, ברוב תחומי החיים.

דלי

השבוע אתם מתחברים לרגשות הפנימיים, בנוגע ליחסים הקשורים לעבר. הזיווג הנוכחי משאיר בכם טעם מוזר המלא בחשדות, וזה משאיר אתכם בחוסר וודאות לגבי מקומכם- בקשר. אתם רוצים לשנות את פני הדברים בנוגע לתעסוקה וליחסים המתנהלים בתחום זה- כלפיכם. ההתרגשות לקראת אירוע חשוב, מעוררת בכם ציפיות לאהבה ולתשומת לב עבור פועלכם. ענייני מגורים מעניינים אתכם אבל אתם תקועים במקום, מבלי יכולת לרכוש את מה שאתם רוצים באמת. הזמן ליוזמה בענייני קשרים ובענייני חברה ובילוי.

דגים

השבוע אתם פותחים את פה…הדג שלכם לרווחה, בנוגע למצבכם האישי, בבית. מסתבר שכבר אינכם יכולים לשתוק כשפוגעים בכם, מבלי שיתנו לכם את האהבה, בתמורה לאהבה ולהשקעה הרבה שלכם. סוף השבוע יהיה כפייתי… במה שנוגע לאהבה, ברגע מסוים אתם משלימים וברגע אחר שוב רבים. שימו לב, הזדמנות למצוא את מקום העבודה הראוי. יש לכם המון לומר בתחום האינטרנט והמחשב ואתם עושים זאת בהתלהבות הראויה. התרחקו מאנשים צבועים, המחמיאים לכם- יתר על המידה.

להלן הקישור לאתר של  האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il/

 

 

כן לטלפון ולביטחון

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  הלקוח  תמיד  צודק,  אז  למה  לא  בשירות  הטלפוני?  *  יש  חדש  בתחבורה  הציבורית:  קַבלו  את  הנהג  המאבטח  * עד  מאה  ועשרים:  צעיר  ובריא  מגיל  הגן   *  ולקינוח  המשפחות  המופלאות

                               ***

רפורמה  בשירות  הטלפוני

  אומנם באיחור, אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ראוי לשבח את שר התקשורת, גלעד ארדן, על הרפורמה במוקדים הטלפוניים, המצמצמת למינימום את זמן ההמתנה (2 דקות) לקבלת שירות ומטילה קנסות גבוהים על חריגה ממנו ועל טעות בחשבון.

  אך השאלה היא מדוע רק בחברות התקשורת. האם לא ראוי להרחיב את התקנה לכל החברות המסחריות? מתברר שהוט לא לבד. גם בחברות אחרות ההמתנה למענה טלפוני של השירות עלולה להתארך עד קרוב לשעה (דוגמת אלקטרה –שירות פלרום), ללא אפשרות של השארת הודעה כדי לחזור ללקוח, כמקובל בכל חברה שמכבדת את עצמה ואת לקוחותיה.

  לא סוד הוא שהחברות למדו להתנהל נכון כלפי הצרכן דרך הפגיעה בכיס. הגיעה השעה אפוא, בעידן המודרני, לעגן בחוק את התקנה לכל שירות טלפוני. זמן שווה כסף כבר אמרנו? לתשומת לב חברי הכנסת, שר הכלכלה נפתלי בנט והאגודה להגנת הצרכן.

הנהג  המאבטח

  נהג, ועכשיו גם מאבטח עם תעודה. אז איך זה לא חשבו על זה קודם מאז פרוץ האינתיפאדה? מכל מקום ראוי לברך את משרד התחבורה על התוכנית להסמכת נהגים למאבטחים בתחבורה הציבורית.

  למרבה הצער, התגברות הטרור מחייבת אבטחה זמינה ושוטפת בכל עת, ולכן לא די בבדיקת האוטובוסים לפני נסיעה ובמאבטחים חיצוניים, המוצבים בתחנות מרכזיות. השתלמות נהגים בנושא האבטחה תיתן אפוא מענה מיידי הדרוּש לבעייה. הדבר יגביר את הביטחון באוטובוסים, ימנע פיגועים ויחסוך עלויות בהצבת מאבטחים.

  בנוסף, התוכנית שתעניק לנוסעים את תחושת הביטחון באוטובוסים, ללא ספק תגביר את השימוש בו לרווחת הציבור, ותתרום בעקיפין למניעת הצפיפות בכבישים מעומס כלי רכב וזיהום אוויר, ובכך גם תמנע תאונות דרכים. ובא לבטיחות ציון גואל.

צעיר  ובריא

   די לחטיפים ולמתוקים המזיקים. הפיילוט החדשני של משרד החינוך, בשיתוף משרד הבריאות, להסמכת גנים מקדמי בריאות ראוי לכל שבח. לא סוד הוא, שהחינוך לתזונה בריאה מתחיל מגיל צעיר. תזונה נכונה, המתמודדת עם מגיפת ההשמנה, כידוע, חוסכת מחלות (ועלויות הכרוכות בטיפול בהן), תורמת לבריאות הציבור ולעליית תוחלת החיים ואיכותם.

  הכל מתחיל במשפחה. ולכן הפעילוּת המשותפת עם ההורים ללא ספק תתרום לקידום התזונה הבריאה במשפחה כולה.

  יתר על כן, שיתוף הילדים בפרוייקטים קהילתיים בנושא – בשכונה, במועדוני קשישים וברשויות המקומיות – לא רק יגביר את המוטיבציה שלהם לאכול בריא, אלא יתרום לקידום הנושא ובריאות הקהילה כולה. ובא לציון גואל.

המשפחות  המופלאות

  שלוש משפחות החטופים, שהפכו בנסיבות הטרגיות למשפחה אחת ולקבוצת תמיכה זו בזו, שלושתן ביחד וכל אחת לחוד, על המסך כמו בחיים, מתגלות במלוא אצילותן. הן משדרות עוצמה, אמונה בלתי מתפשרת בבורא עולם ובהשגחה פרטית, סולידריות חברתית ולאומית וענווה. בזכות מידות אלה הן קנו את לב העם ותרמו לו לתפילה, לאחדות ולקבלת מידות טובות.

   משפחות אלה, שהציבו ערכים חדשים ממקורות היהדות לחברה הישראלית, משמשות מודל חיובי לעם. במקום תרבות הקיטוּר קיבלנו אמירת תודה לה' ולעם ישראל. במקום המוסכמה כי 'מה שלא נעשה בכוח – יוּשג ביותר כוח' קיבלנו במבחן התוצאה הישגים אופרטיביים (איתור החטופים, תיקון מחדלי המשטרה) בדרכי נועם. ובמקום התפיסה 'לא ייחצנת –  לא עשית' קיבלנו אותנטיוּת במיטבה של המשפחות המיוחדות, שדיברה ללב כולם וחוללה נפלאות. אז מה הפלא שהן נחקקו בלב האומה לנצח?

בן מוות

נכתב על ידי: אורי אבנרי

המלחמה נגמרה. המשפחות חזרו לקיבוצים שב"עוטף עזה". גני ילדים נפתחו מחדש. הפסקת-האש הוארכה שוב ושוב. היה ברור ששני הצדדים מותשים.

ואז, פתאום, המלחמה חזרה.

מה קרה? ובכן, החמאס הפר את הפסקת-האש ושיגר שלוש רקטות לעבר באר-שבע.

למה? אין למה. ככה זה אצל המחבלים. הם צמאים לדם. אין להם שליטה על זה. כמו הערפדים.

אבל אולי זה לא היה כל-כך פשוט.

היה נדמה ששיחות קהיר התקרבו להצלחה. אבל בנימין נתניהו היה בצרות. את טיוטת-ההסכם המצרית להפסקת-אש ממושכת הוא הסתיר מעיני חבריו בקבינט. נודע להם על קיום הטיוטה רק מפי התקשורת, שקיבלה אותה ממקורות פלסטיניים.

הסתבר שהטיוטה קבעה שישראל תקל מאוד על המצור, אם כי המצור לא יבוטל רשמית. תוך חודש אמורות להתחיל השיחות על בניית נמל ימי וגם נמל-תעופה ברצועה.

מה? מה יוצא לישראל מכל זה? אחרי כל ההרג וההרס, אחרי מותם של 64 חיילים, אחרי כל הנאומים הרמים על הניצחון הגדול שלנו, זה כול ההישג? לא פלא שנתניהו ניסה להסתיר את המסמך.

המשלחת הישראלית נקראה הביתה מבלי לחתום. המתווכים המצריים המתוסכלים השיגו עוד הפסקת-אש של 24 שעות, שהייתה אמורה להסתיים ביום ג' בחצות. בשני הצדדים האמינו שהיא תוארך שוב ושוב.

ואז זה קרה.

בשעה 4 אחרי-הצהריים שוגרו שלוש רקטות לעבר באר-שבע ונפלו בשטחים פתוחים. לא נשמעה צפירה אזעקה. בצורה מוזרה הכחיש חמאס שהוא שיגר אותן, וגם שום ארגון פלסטיני אחר לא קיבל על עצמו את האחריות לירי. זה היה די משונה. אחרי כל השיגורים הקודמים הכריז אחד הארגונים הפלסטיניים, בגאווה ובפה מלא, שהוא אחראי.

כרגיל, הוזנקו המטוסים מייד והפציצו את רצועה עזה. כרגיל, מטר של רקטות ירד על ישראל. (שמעתי את קולות היירוט בתל-אביב.)

עסקים כרגיל? לא לגמרי.

תחילה נודע שכשעה לפני שיגור הרקטות לבאר-שבע הוזהרה האוכלוסייה ב"עוטף עזה" להכין את המקלטים וה"מרחבים המוגנים".

נמסר שהבניין שנהרס על-ידי פצצה אדירה היה שייך לאחד ממפקדי חמאס. שלושה אנשים נהרגו, ביניהם אישה, ילדה ותינוק.

ואז נפוצה השמועה: היו אלה אשתו, בתו ובנו של מוחמד דף, מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. (קסאם המקורי היה גיבור פלסטיני, המורד הראשון בשלטון הבריטי בארץ בשנות ה-30. הבריטים צדו והרגו אותו ב-1935.) בין ההרוגים ביום ג' היו אשתו של דף, בתו ובנו התינוק. אך נראה שדף עצמו לא היה במקום.

אם זה היה כך, לא היה זה פלא. דף כבר שרד ארבעה ניסיונות-התנקשות לפחות. הוא איבד עין וכמה גפיים, אך תמיד שרד.

כל האנשים שסביבו – מפקדיו, עמיתיו ופקודיו, עשרות מנהיגים פוליטיים וצבאיים – נהרגו ב"חיסולים ממוקדים". היה נדמה שכוח עליון מגן על חייו הקסומים של דף.

עכשיו הוא עומד בראש רשימת המבוקשים, הפעיל הפלסטיני המבוקש ביותר. הוא "בן מוות", מונח שב"כי בעל צליל תנ"כי.

כרוב תושבי רצועת-עזה, דף הוא צאצא של משפחת פליטים מישראל. משפחתו חיה בעבר בכפר כוכבה ליד אשקלון, לא הרחק מעזה. במלחמת תש"ח עברתי לא פעם בכפר זה, לפני שנמחק מעל פני האדמה.

בעיני השב"כ דף היא אובייקט שכדאי למענו להפר שביתת-נשק ולפתוח במלחמה מחדש.

בעיני שרותי-ביטחון רבים בעולם, וביניהם גם האמריקאים והרוסים, ה"חיסול הממוקד" הוא ספורט, הגובל באמנות.

לישראל מגיעה מדליית הזהב.

"חיסול ממוקד" הוא מבצע מורכב. הוא מצריך הרבה זמן, מומחיות, סבלנות ומזל. בעלי-המקצוע צריכים לגייס מודיעים בקרבת הקורבן המיועד, להפעיל מכשירים אלקטרוניים, להשיג מידע מדויק על כל תנועותיו ולבצע את תוכניתם תוך דקות כאשר מתגלה הזדמנות.

משום-כך אין זמן לאישורים מלמעלה. יתכן שהשב"כ קיבל רשות מנתניהו, הבוס היחיד שלו, ואולי לא.

נראה שהשב"כ השיג מידע על כך שדף עומד להיפגש עם משפחתו. זאת הייתה הזדמנות פז. האיש חי מתחת לפני האדמה מזה חודשים, אולי מזה שנים, במבוך המנהרות שאנשיו חפרו מתחת לרצועה. מעולם לא נצפה.

מאז תחילת המלחמה, גם שאר המנהיגים הבולטים של חמאס חיים מתחת לאדמה. החל באיסמאעיל הנייה וכלה באחרון המנהיגים, איש מהם לא נראה. השליטה המוחלטת של צה"ל באוויר, באמצעות מטוסים, מסוקים ומל"טים, הופכת כל תנועה לבלתי-אפשרית. לחמאס אין (לפי שעה) נשק נגד מטוסים.

לי לא נראה שאיש כמו דף היה מסכן את חייו כדי להיפגש עם משפחתו. ברור שהשב"כ קיבל מידע כזה והאמין לו. שלוש הרקטות המוזרות שנורו כביכול לעבר באר-שבע סיפקו את התירוץ הדרוש להפרת הפסקת-האש, וכך התחילה המלחמה מחדש.

חובבים אמיתיים של ספורט ה"חיסולים הממוקדים" אינם מעוניינים בהשלכת המדיניות והצבאיות של מעשיהם. אמנות לשם אמנות.

אגב, מבצע "עמוד ענן" לפני שנתיים התחיל באותה הדרך. צה"ל הרג את אחמד אל-ג'עברי, שפיקד אז על גדודי עז א-דין אל-קסאם. המלחמה שפרצה, על מאות הרוגיה ופצועיה, הייתה רק "נזק סביבתי".

באותה עת מילא ג'עברי את מקומו של דף, שהחלים מפצעיו במצריים.

כל זה מסובך מדי לדיפלומטים אמריקאיים ואירופיים. הם אוהבים סיפורים פשוטים.

הבית הלבן הגיב מיד על חידוש המלחמה בגינוי החמאס על שיגור הרקטות. הוא קבע בפעם המי-יודע-כמה ש"ישראל זכאית להגן על עצמה". התקשורת המערבית חזרה על סיסמה זו כתוכי.

אם אישר נתניהו את ה"חיסול הממוקד" הזה או לא, ההריגה חילצה אותו ממבוי סתום. הוא היה במצב האומלל של מנהיגים רבים בהיסטוריה, שפתחו במלחמה ולא ידעו איך לצאת ממנה.

במהלכה של כל מלחמה נושא המנהיג נאומים מלאי רהב, מבטיח ניצחון מזהיר והישגים מפליגים. ההבטחות מתגשמות רק לעיתים רחוקות. (כאשר הן מתגשמות, כמו בחוזה ורסאי משנת 1919, זה עוד יותר גרוע.)

יהיו מגרעותיו אשר יהיו, נתניהו הוא איש שיווק מחונן. הוא הבטיח הרבה. הציבור האמין והעניק לו שיעור-תמיכה של 77%. טיוטת-ההצעה המצרית להפסקת-אש ארוכת-טווח הייתה אמנם פרו-ישראלית מאוד, אך הייתה רחוקה מניצחון ברור לישראל. היא אישרה את העובדה שהמלחמה נגמרה בתיקו. חברי הקבינט של נתניהו התמרמרו, דעת-הקהל החלה להחמיץ. חידוש המלחמה הוציא את נתניהו מהבור הזה.

אך מה עכשיו?

הפצצת האוכלוסייה בעזה גורמת לביקורת הולכת וגוברת בדעת-הקהל העולמית. ההפצצה איבדה גם את חינה בעיני הישראלים. ברור שהסיסמה "נפציץ אותם עד שיפסיקו לשנוא אותנו" אינה עובדת.

החלופה היא להיכנס לרצועה ולכבוש את כולה, כך שאפילו דף (אם הוא חי) וחבריו יצטרכו לעלות על פני הקרקע, שם יחוסלו. אך זוהי הצעה מסוכנת.

כאשר הייתי חייל במלחמת תש"ח, לימדו אותנו שלא להיכנס לעולם למצב שבו אין לאויב מפלט. במקרה זה הוא יילחם עד הסוף ויגרום לנו לאבידות רבות.

אין דרך יציאה מרצועת-עזה. אם יכבוש צה"ל אל כל הרצועה, הלחימה תהיה פראית. ייהרגו וייפצעו בה מאות רבות של ישראלים ואלפים רבים של פלסטינים. ההרס יהיה עצום. אחד הקרבנות תהיה הקריירה של ראש-הממשלה.

נתניהו מודע לכך. הוא לא רוצה בזה. אך מה הוא יכול לעשות? כמעט אפשר לרחם על האיש.

הוא יכול, כמובן, להורות לצה"ל לכבוש רק חלקים מהרצועה. פה כפר, שם עיירה. אך גם זה יגרום להרג ולהרס, ללא כל תועלת של ממש. בסוף תשרור אותה אי-שביעות-הרצון הציבורית.

החמאס איים השבוע לפתוח לנו את "שערי הגיהינום".זה לא ישפיע כל-כך על תושבי תל-אביב, אך לגבי התושבים של "עוטף עזה" זה יהיה באמת גיהינום. מספר הקורבנות קטן, אבל הפחד משתק. משפחות בעלות ילדים בורחות בהמוניהן. כאשר חוזר השקט, הן מנסות לחזור הביתה, ואז באות הרקטות ומגרשות אותן שוב.

מצוקת המשפחות מעוררת תגובה רגשית חזקה ברחבי הארץ. שום פוליטיקאי אינו יכול להתעלם ממנה. פחות מכל ראש-הממשלה. הוא זקוק לסיום המלחמה. הוא זקוק גם לתדמית של ניצחון. אבל איך להשיג את זה?

הרודן המצרי מנסה לעזור. כך גם ברק אובמה, למרות שהוא שונא את נתניהו מעומק לבו. כך גם אבו-מאזן, החושש מפני ניצחון החמאס.

אך כרגע, האיש הקובע הוא בן-המוות, מחמד דף, אם הוא חי עדיין. אם לא, יחליט יורשו.

אם דף חי, רצח אשתו, בתו ובנו התינוק לא יהפוך אותו לחובב ציון.

 

לצאת משיחות קהיר, לתקן את הטעות!

נכתב על ידי: אליקים העצני

ביסודה של התכנית בת 11 הנקודות שהמצרים הגישו לחמאס ולנו מונחת הכוונה לנצל את המלחמה ואת קורבנותיה להפקת רווחי מלחמה בצורת מדינה פלסטינית. לכל אורך התכנית המצרית  הרשות שלטון הרש"פ הוא תנאי להקמת המדינה הזו. כמה דוגמאות.

סעיף 3 –  תנועת האנשים והסחורות לשיקום הרצועה – עפ"י המוסכם עם הרש"פ.

סעיף 4 –  תנועת הכספים עם הרצועה – בתיאום עם הרש"פ.

סעיף 5 –  אזורי החיץ בצפון ובמזרח של הרצועה יבוטלו ובמקומם יתפרסו – כוחות הרש"פ .

סעיף 6 – תנועה ימית חופשית (בהדרגה) עד 12 מייל – בתיאום עם הרש"פ.

סעיף 7 – שיקום, עזרה רפואית ועזרה הומניטארית – ישראל תעזור לרש"פ.

סעיף 8 – את המצרכים הבסיסיים לשיקום הרצועה יספק – הרש"פ בתיאום עם ישראל.

עינינו הרואות, כיצד לפי הנייר הזה רמאללה חוזרת לנהל את החיים ברצועה ובעקבות הניהול אמור לבוא כמובן הממשל. ומי אמור לאפשר את זה? ישראל, מכוח ניצחונה על החמאס  ב'צוק איתן'. רק לא כל כך שאלו את החיילים, אם לזה התכוונו בצאתם לקרב.

ההסדר  י י א כ ף  על חמאס, בהנחה הבלתי ריאלית שהוא מודה שנוצח.

לחלופין, ההסדר יוגשם בהסכמה עם החמאס, וכיצד? דרך הרש"פ, שנשלט היום ע"י  'ממשלת מומחים' שהינה בעצמה – 50% חמאס!  הרי בגלל זה נתניהו ניתק כל מגע עם מחמוד עבאס, בטרם איבד את דרכו ושלח משלחת לקהיר לשאת ולתת עם משלחת מעורבת פת"ח-חמאס, ובכך נתן הסכמה בשתיקה להיות שניהם יחד בעלי הבית גם ברמאללה וגם בעזה. המסמך המצרי, אם יתקבל, ייתן למציאות הזאת, שהיא ממאירה לישראל, גושפנקה מדינית ומשפטית.

למזלנו, נתניהו טרם אמר הן לפיגוע הזה מקהיר, ואומרים שהחמאס כבר דחה אותו, ובכך המשיך את המסורת הערבית המפוארת, להציל את היהודים מידי עצמם.

קריאתו של נפתלי בנט לנתניהו לנטוש מיד את השיחות באה ברגע האחרון. הוא היה צריך לתבוע זאת הרבה קודם, כי המשגה נעשה בעצם השתתפותנו בשיחות, שבהן העלינו טרוריסטים נאלחים לדרגת 'פרטנרים' וגם כמעט סללנו את הדרך לאסון המדינה הפלסטינית.

בנט צודק בדרישתו הנוספת, שגם מה שניתן לעזתים מתוך השיקולים שלנו, אסור שניתן במסגרת מו"מ עם המחבלים, שלא לספק להם בית אחיזה להצגה שקרית של מפלתם כניצחון.

דווקא מצד שמאל עלו קולות רדיקליים, 'מתלהמים', אבל התלהמות, כידוע, מיוחסת רק לימין. ובכן, צאו וראו: נחום ברנע (ידיעות, 15.8.14) מדמיין, מה צפוי שיאמרו על נתניהו בגלל המו"מ שהוא מנהל בקהיר עם החמאס : "בושה, קלון, תבוסה, מפולת מוסרית, איך נישיר מבט אל פניהם של הנופלים?" ומוסיף ברנע: "אנחנו בידיים של החמאס. ברצותו יירה עלינו, ברצותו יפסיק. החמאס יצא בתיקו מעזה וניצח בקהיר."

באותו העיתון כותבת הפובליציסטית השמאלנית הקיצונית, סימה קדמון: "החמאס מכתיב את התנאים וישראל משלמת את כל המחירים" וגב' לבני מצוטטת אצלה כמתנגדת למו"מ עם החמאס, שלא לתת לו לגיטימציה ומפני שמו"מ עימו יהיה תמיד לצרכי תשלום וסחיטה בלבד. גם ראש האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג,  באותו העיתון, מנפח שרירים :" ביבי הוא לא חזק מול המאס, הוא חיזק את החמאס".  "ישראל היתה צריכה ליזום הכרעה מדינית מול החמאס ולא רק הכרעה צבאית."

מה קרה לו, שנעשה לוחמני כל כך? את התשובה הוא נותן בעצמו: "אני הייתי נותן מכה כואבת לחמאס, ומיד אחר כך נוסע למחמוד עבאס, לרמאללה, דופק לו על הדלת ומתחיל לדבר איתו… המטרה הריאלית צריכה להיות הסדרה מדינית", והוא מצטט בהסכמה אישה אחת: "צריך לנקות את עזה, אבל בסוף לתת אותה לאבו-מאזן" ומוסיף: "כאן נמצא הסידור."

וכאן קבור הכלב. השמאל מודע לכך, שכל עוד הפלסטינים מפולגים – פוליטית וגיאוגרפית –  מדינת פלסטין לא תוכל לקום, והנה נזדמן להם 'צוק איתן' כמציאה כשרה לאחד את שתי הפלסטינות תחת שלטון אחד, של רמאללה, לאחר שצה"ל ישמיד או יכניע את החמאס. צה"ל בשירות פלסטין.

האמת היא, שהשמאל ממעיט בזדון בהישגי 'צוק איתן'. לאמתו של דבר, צה"ל יצא מן המערכה בכבוד גדול, והחמאס ואוכלוסיית  האויב הוכו קשות. אין להאשים את נתניהו על אי השגת "מטרות המלחמה", כי מלכתחילה הוא לא הציג מטרות כאלה ולא השלה את העם. הותקפנו והתגוננו, ותוך כדי – גבינו מחיר יקר וכואב מן התוקפן. בקהיר אסור לישראל לשבת, שלא לתת יד לכל "הסדרה" שהיא. לא צריך להיכנס גם להסכמי הפסקת אש. שב ואל תעשה, ורק החזק בפטיש הכבד ותן להם להבין, שזה מה שיירד על ראשם על כל דגדוג חצוף שלהם, שהרי ליותר מזה אינם מסוגלים. ישראל צריכה להפסיק להשתתף בקומדיה הערבית המסורתית של העכבר השואג, של החלש המאיים על החזק, והחזק מצידו – מנדב לננס 'תמונת ניצחון'.

הניחוש שלי: גם ללא כל הסכם או 'הסדרה' הם לא יחדשו את האש – וגם אם ינסו שוב, בסופו של דבר יקפלו את הזנב. מפני שמי שמדבר בשפת הכוח מבין את שפת הכוח.

מן הצד השני, אין להשאיר אצלם ספק,  שלנתניהו אין כל כוונה לחסל או למחוק את החמאס כדי לשרת את האינטרסים של רמאללה. להיפך. חמאס מוכה, חמאס מוחלש, אך חמאס הממשיך להחזיק את הדלת נעולה בפני הפת"ח – זו מטרת המלחמה שלנו ב'צוק איתן'.

כל המוסיף – גורע.

אליקים העצני

הלנצח נאכל חרב?

נכתב על ידי: אורי אבנרי

לפני שנים רבות פירסמתי ב"העולם הזה" משל שכתב עמוס קינן. משפחה גרה בדירה שמתמלאת בזבובים. כל הדיירים, גברים, נשים וטף, אוחזים במחבטים ועסוקים בהריגתם. אך ככל שהם מרבים להרוג, כן מתרבים הזבובים. ילד קטן נכנס הביתה וצועק: בחצר מונח פגר! אך דיירי הבית צועקים עליו: אל תקשקש, קח מחבט ועזור להרוג זבובים!

זהו מצבנו כעת. כולנו, ישראלים ופלסטינים, עסוקים עכשיו בהרג — לא של זבובים, אלא של בני אדם. ילדים וזקנים, נשים וגברים, לוחמים ואזרחים. ההיגיון אומר שכדאי לנו לסלק את הפגר שבחצר במקום להרוג עוד ועוד בני אדם, אבל כולם צועקים על הילד שהוא עוכר ישראל או קובר פלסטין.

הפגר בחצר הוא הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הוא התחיל לפני 130 שנים, כאשר עם נרדף ומוכה החליט לבנות לעצמו בית לאומי בארץ שבה ישב עם אחר. מאז אנחנו הורגים אלה את אלה. לא פיצוץ מנהרות ולא שיגור טילים ישימו קץ לסכסוך, לא לוחמי חמאס ולא הטובים־לטיס ינתקו את השרשרת האינסופית של הרג הדדי. הוא יימשך כל עוד הפגר הזה מונח בחצר המשותפת שלנו.

כל אחד משני הצדדים מתפאר במספר בני האדם שהרג, כל אחד מהם מתפאר בגבורת צעירי בניו שנפלו למען המולדת. וסוף אין. "אין מלחמה צודקת מזו!" מי אמר זאת? בנימין נתניהו? חאלד משעל? כל צד עוסק בדמוניזציה של הצד השני. כל צד שולל את האנושיות של היריב. ותוך כדי כך מאבדים גם הם וגם אנחנו כל שריד של חמלה אנושית ומתענגים על הסבל הנורא שנגרם לצד השני. כולנו — הם ואנחנו — הופכים למפלצות.

אז איך נסלק את הפגר מהחצר?

יש רק פתרון אחד. אפשר לאהוב את הפתרון הזה, אפשר לשנוא אותו — אך אחר אין. אפשר לקרוא לו "שתי מדינות לשני עמים", אפשר לקרוא לו "יוזמת השלום הערבית", לא השם חשוב, אלא התוכן: מדינת ישראל תתקיים לעד, ולצדה תתקיים מדינת פלסטין החופשית, ושתיהן תחיינה בשלום זו עם זו ועם העולם הערבי כולו.

אנחנו, הישראלים, צריכים להחליט החלטה גורלית: מה חשוב לנו יותר: שלום או אדמה? התפייסות או התנחלות? מלחמה כל כמה שנים, או שלום לדורות? הממשלה הזאת, כמו כל קודמותיה, גם של מפלגת העבודה, מעדיפה את ארץ ישראל השלמה על שלום שלם. זו זכותה, כל עוד העם בוחר בה. הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, רוצה בשלום, אך נדחה על ידי ממשלתנו שוב ושוב. חמאס אמנם מסרב להכיר רשמית במדינת ישראל, אך הכריז רשמית שאם עבאס ישיג הסדר שלום ואם הציבור הפלסטיני יאשר אותו במשאל עם, גם הוא יקבל אותו.

הלב נחמץ למראה הפנים המחייכות של חללינו עוּלי הימים. "הצבי ישראל על במותיך חלל". הלב נחמץ גם למראה המוני הקורבנות של הצד השני, ילדים, נשים וגברים. לפי תורת ישראל כולם נבראו בצלם. "בנפול אויבך אל תשמח ובכושלו אל יגל לבך", מצווה עלינו ספר "משלי". הפסקת אש לא תסיים את המלחמה, ושום כמות של פצצות, טילים ודמעות לא יביאו ל"הכרעה". המלחמה תימשך, סבב אחרי סבב, עד בלי די. ועם כל סבב גובר הכיעור של פנינו במראה, גוברת השנאה, גוברת האכזריות. המדינה היפה שהקמנו בדמנו לפני 66 שנים השתנתה עד ללא הכר. איך ניראה אחרי שלוש־ארבע מלחמות נוספות? כמה מן הצעירים והצעירות שלנו יחפשו חיים יפים יותר בנכר?

האם אחרי תום ה"סבב" הזה נשקע שוב באדישות ונפקיר את גורלנו בידי דמגוגים ושוטים — עד המלחמה הבאה? אנחנו צריכים לקחת את גורלנו בידינו. את הסבב הזה נסיים איכשהו. את המנהרות נפוצץ, מלאי הטילים יקטן. ושוב למחרת היום יעסקו טובי המוחות — שלנו ושלהם — בהמצאת אמצעי לחימה משופרים יותר, קטלניים יותר, הרסניים יותר, לקראת המלחמה הבאה. ובשני הצדדים יטיפו המטיפים: אין ברירה. אין פתרון. זו גזירת חיינו. לא, זו איננה גזירת חיינו! יש ברירה!

הכיבוש אינו יכול להימשך לנצח. במאה ה–21 אין עם יכול לשלוט על עם אחר, ולצפות לשלווה ולשקט. אפשר לשבת ביחד, הם ואנחנו. אפשר לנהל משא ומתן בגובה העיניים, כלוחמים שעמדו במבחן האש ומכבדים זה את זה. אפשר ליצור מציאות חדשה, שבה יבואו לידי סיפוק השאיפות הלאומיות הצודקות, שלהם ושלנו. ההסדר אפשרי. הוא מונח על השולחן.

הלנצח נאכל חרב?

איפה הטבעת?

 

נכתב על ידי: ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  השבת  בתיאטרון  של  רון  חולדאי  *  מה  קרה  למוסד  הנישואין?  *  לא  על  הזוהר  לבדו  –  די  לרצח  נשים  *  כבוד  הנשיא,  מה  עִם  ההתבוללות?  *  די  לשחרור  מחבלים   *  קוד  לבוש:  הבגד  הוא  השר  *  ולקינוח  פסוקו

 

                         ***

 

מצפצפים  על  החוק

  אין ספק שהחלטת בית המשפט לדחות את הדיון בנושא סגירת העסקים בשבת משחקת, באורח פרדוכסלי, לידיו של ראש עיריית תל אביב, המעוניין שהחנויות יהיו פתוחות בשבת, והפנייה המשפטית מצידו נעשתה רק מכוח אכיפת סמכות משרד הפנים בנושא. אחרת, מדוע הוא אינו מפעיל דיו את נשק הקנסות הנתון בידו?

   בעצם, גם בנושא הקנס נוקט ראש העירייה אותה שיטה. הוא קונס את הרשתות הפועלות בשבת בסכומים מגוחכים העומדים על מאות שקלים בלבד, בשעה שרווחיהן מסתכמות באלפי שקלים. כך שמבחינה רווחית, מדוע שיסגרו את שעריהן ביום המנוחה הקדוש? אילו חולדאי היה מטיל עליהן קנסות גבוהים יותר מסך הכנסותיהן, ברור שהן היו תולות את המפתחות בשבת מחוסר כדאיות כלכלית.

  האם השבת חשובה פחות מחוקי העישון או המסרונים בנסיעה שהקנסות עליהם כל כך נמוכים? אלא שבתל אביב, כמו בתל אביב, למרבה הצער, מצפצפים על החוק המדיף ריח דת.

 

זוג  וּפֶרֶד

 

  הנתונים המדאיגים שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,

לפיהם יש כיום יותר זוגות ישראליים שחיים ללא חופה, מצביעים על ערעור מוסד הנישואין, ובעקבותיו על התרופפות התא המשפחתי ושיעור הגירושין הגבוה. גם כאן במדינת תל אביב החופשית הנתונים הם החמורים ביותר בכל הפרמטרים הנזכרים.

  יש להניח שאילו טווח הגילאים שנבדק במדגם היה רחב יותר, מ-18 עד סביבות ה-30, ולא מסתפק בגילאי אמצע שנות העשרים, שיעור הנישואין היה יותר גבוה. זאת משום שבמדגם היו נכללים נישואי החרדים והדתיים, הנישאים בגיל צעיר מחד גיסא, ונישואי החילונים בגיל מאוחר מאידך גיסא.

  גם הגידול הסטטיסטי במספר האימהות החד הוריות אינו מפתיע. לא סוד הוא שרבות מהן חיות למרבה הצער עם ידוע בציבור, ואינן מתחתנות, כדי לזכות בהטבות המיוחדות שמעניק הביטוח הלאומי לנשים בסטטוס זה.

 

הזוהר  והרצח

  התקשורת התמקדה בהיבטים הסלבריטאים של רצח המוסיקאית והמסעדנית, אשת חיי הלילה התל אביבית, דפנה בר ציון, בידי בן זוגה המוסיקאי אילן בן עמי. אולם לא פחות חשובה העובדה המזעזעת כי מִדי שנה נרצחות עשרות נשים בידי בן זוגן, שרואים בהן את רכושם הפרטי. למרבה הצער רצח נשים הפך כמעט לחלק בלתי נפרד של הכרוניקה הפלילית.

  עם כל הכבוד לארגוני הנשים ולעיתונות, המרבות להתעסק בנושאים הפיקנטיים של הדרת נשים, הגיעה השעה  להעלות על סדר היום המרכזי את נושא קדושת חיי האישה ועצמאותה. יש צורך בחינוך מחדש בנושא, בגן ובבתי הספר, בשינוי תפיסת האישה ותדמיתה כאובייקט גופני בפרסומות ובאינטרנט, ובקמפיינים ציבוריים. בנוסף ראוי להחמיר בענישת גברים אלימים, ולא לגלות חמלה כלפיהם בבתי המשפט. די לרצח נשים!

 

נשיא  כל  אזרחיה?

  נשיא המדינה, ראובן ריבלין, התייחס לנישואי בני הזוג של היהודייה והערבי מיפו, ודיבר בצדק בגנות ההסתה ובעד חופש הבחירה במדינה דמוקרטית. אך כנשיא לאומי, כפי שהוא מגדיר את עצמו, במדינה יהודית, תמוה הדבר שהוא לא גינה באותה מידה את נישואי התערובת, ואת מכת ההתבוללות, המשתוללת בתפוצות, אך למרבה הצער אינה פוסחת גם על ארצנו הקטנטונת.

  מדוע לא נשמע קולו הממלכתי של ריבלין גם בנושא קריטי וכאוּב זה, הנוגע לעתיד הדמוגרפי ואופיו של העם היהודי במדינה? האם לא די בקול הפלורליסטי של שרת הבריאות, יעל גרמן, שהפגינה כדמות ממלכתית נוכחות פסולה בחתונה המעורבת ובעצרת השמאל? האם הנשיא הנכבד, כמו גב' גרמן מסיעת 'יש עתיד', שכחו משום מה שהם אינם נמצאים במדינת כל אזרחיה?

 

הלקח  נלמד

  כזכור, כששוחררו אלף מחבלים בעיסקת שליט, הידועה לשימצה, אמרו גורמי הביטחון שיש להם כל הכלים להתמודד עם הטרור. גם אם, אכן, הם סיכלו רבים מניסיונות הפיגוע החמורים ביותר שזממו הטירוריסטים, משוחררי העיסקה, דומה שאי אפשר להתעלם מהמציאות המדממת שטפחה על פני ההערכה הוורודה.

  השוטר ברוך מזרחי, כמו גם שלושת הנערים החטופים, הי"ד, הם, למרבה הצער, הקורבנות הוודאיים של עיסקה אומללה זו. אך נראה כי הלקח מהעיסקה הכושלת, מחלחל, במידה זו או אחרת, בקרב הגורמים הרלוונטיים. גם אם הממשלה עושה כל מאמץ לשחרר את גופות החיילים של הדר גולדרין ואורון שאול ז"ל, במלחמה בעזה, היא לא נכנעת לדרישות המופרזות של החמאס בתמורה לשיחרורם, כפי שקרה בעיסקת שחרור הגופות במלחמת לבנון. וגם הורי החללים באצילותם מבינים זאת. ובא לציון גואל.

 

קוד  לבוש

  לא סוד הוא, שהבגד הוא האדם המכבד אותו ומצביע לא פעם על מעמדו ועל הסטטוס החברתי שלו. לכן במקומות עבודה רבים נהוג קוד לבוש. השוטר במדים הכחולים, האחיות בלבן ועוד, כאשר הלבוש הוא הסמל המקצועי של העובד ומהווה תעודת זהות תעסוקתית שלו. מעבר לכך, יש גם איפיון רוחב, דוגמת הלבוש המחוייט של אנשי עסקים.

  במיוחד חשוב הלבוש הרשמי כאשר מדובר בדמויות ממלכתיות, כמו ראש הממשלה ושרים. בבתיהם וגם בחזית הם רשאים להיות בנעלי בית, אך בעבודתם המיניסטריאלית המעמד הייצוגי כלפי העם והעולם בהחלט מחייב מתן כבוד להם כאישי ממשלה, המשתקף בעניבה ובחליפה. וכך גם דומני היינו מצפים מהם כאזרחים מן השורה. ומי שדואג ל'סִבלם' בחום יולי אוגוסט, יכול להצטנן ולהתרענן בסביבה הממוזגת היטב שלהם בלשכות המפוארות וברכב. הלוואי עלינו.

פסוקו

 

מנהיג  חמאס:  מַשְעַל   קרבות  ותיק  ;    מַשְעַל  חם.

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |