אז מה עושים הלאה?

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

לדעתי יש שתי גישות: הגישה המאופקת והגישה הקשוחה. במצב בו החמאס מבצע פיגועי חטיפה והרג, ובמקביל ירי על יישובנו לרבות איומים על חטיפות ורצח נוספים. ,דברים המהווים פגיעה קשה בריבונות שלנושא לדבר על פגיעה בכך  התרעה שלנו.

אני בעד המדיניות הקשוחה, כי זו השיטה והשפה שהם מבינים.

ויש לנקוט בגישה הקשוחה. כל עוד והמומנטום קיים .יש להכריז על מלחמה כנגד החמאס, לבצע תקיפות ממושכות מהאוויר

מהים ומהקרקע ובמקביל לרכז כוחות מול הרצועה עם תוכנות לביצוע כמו "חומת מגן" ויזדעק העולם. עד יבינו ויפנימו שדרך הטרור לא יביא להם גאולה וירימו דגל לבן.

אמנם יתכן ויהיו נפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית שלהם, אך אין מה לעשות, קיימנו חשוב יותר.

גרשון אקשטיין

קול אמא

 נכתב על ידי: מוטי לקסמן

לעלייתן נשמתם הטהורה של השלושה, איל יפרח, נפתלי פרנקל, גיל-עד שער, זיכרונם לברכה.

קולות רבים עלו בימי מבחן ואסון אלה.

שלוש אמהות עמדו על הבמה בתל-אביב,

עיניהן קדימה.

תקווה של אמא!

התקווה נגוזה,

האסון נודע.

שלוש האמהות, בכו על ילדיהן,

תארו את טוב ליבם,

את יפי הנפש שלהם.

שלוש אמהות,

אבלו,

כאבו מאוד,

ליבם נקרע,

על נקמה לא דיברו.

שלוש אמהות!

קול אחר, קול אישה עלה על גלי האתר, "ישראל מפילה על בנה את האחריות לביצוע המעשה ללא כל ראייה. אך, אם הוא ביצע את החטיפה אהיה גאה בו".

כי היא גידלה את ילדיה "על ברכי הדת, הם בחורים דתיים, ישרים ונקיי כפיים ומטרתם להביא לניצחון האסלאם" [א].

היא דברה על בנה.

האם גם לאחר גילוי התוצאות הרצחניות של "המעשה",

האישה עדיין גאה בבנה???

האם גם בעלת קול זה תיקרא אמא?

האם הריון ולידה בלבד הופכים אישה לאמא?

אפשר להתווכח אם יש ראייה או אין, על כך שבנה חשוד בחטיפה וברצח.

אבל, להיות גאה בבן שחוטף ורוצח נער אחר,

זה ביטוי כן, המשקף קול של אמא?

זה נובע מלב דואג ורגיש של אמא?

לא.

לא ולא.

זה מבטא פרשנות מעוותת, מאוד מסוימת של אמונה דתית.

קול כזה משקף חשיבה של נושאי "אמת אלוהית", לפי ראייתם, בלבד.

כל קול, המבטא "צו אלוהי"

ללא ערך לאדם כאדם, לכל אדם,

אינו יכול לבטא לב אמא,

גם לא לב אבא.

ושלוש אמהות דברו בכאב נורא,

קול לב קרוע

של אמא.

הכל בגלל גפרור

  נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי הכותרות:  הרב  שלום  כהן  -  לא  למכללות * השריפה  בירושלים:  הכל  בגלל  רשלנות  * זמן  שווה  כסף  -  תשאלו  את  'הוט' * לא  למסע  בני  הנוער  לאושוויץ  *  החיים  בזבל  בבירה?  ולקינוח  פסוקו  עיר  בהפסקה

                          ***

דעת  תורה

  התבטאותו של הרב שלום כהן, מנהיגה הרוחני החדש של ש"ס, בגנות המכללות החרדיות לנשים, שעלתה לאחרונה לכותרות, עוררה ביקורת ציבורית כמעט מקיר לקיר.

  ואולם ראוי להבהיר כי הרב אינו מתנגד עקרונית ללימודים אקדמאיים לנשים, שנועדו להכשרה מקצועית, ואם אינני טועה אף תמך בהקמת המכללות החרדיות. הבעיה היא שהגיעו אל הרב תלונות, שלא תמיד המכללות עומדות בתנאים שנקבעו להן לגבי כשרוּת המרצים וכשרוּת חומר הלימודים מבחינת התאמתם להשקפת התורה. לדבר יש השלכות שליליות על אורח החיים החרדי של הנשים ושל משפחותיהן. מכאן נובעת התנגדותו של הרב למכללות.

  כל הדיבורים הנשמעים מפי מומחים מלומדים, שמדובר בהתבטאות פוליטית לחיזוק מחנהו של דרעי, אשר מינה אותו, הם חסרי שחר. הרב, שאין לפניו אלא ד' אמות של הלכה, הוא האישיות האחרונה שאפשר לחשוד בו בנטיות פוליטיות. ובכלל, העובדה שיפה דרעי מנהלת בעצמה סמינרים אקדמאיים, מפריכה טיעון זה.

הגפרור  שהצית  להבה

 עכשיו זה רשמי: השריפה הגדולה בירושלים נגרמה, כפי שפורסם, לא בגלל הצתה אלא בגלל רשלנות של מבקרים שהשאירו גפרור בוער. להזכירכם, גם השריפה בכרמל, הגדולה ביותר בתולדות המדינה, נגרמה מסיבה דומה.

   אז מה לעשות? לדעתי יש להתקין מצלמות ביערות, שהם בעיקר מוקדי השריפות, והמבעירים הרשלנים, שישאירו בשטח בדל סיגריה או גפרור בוער, שיילכדו בעדשת המצלמה, יוטל עליהם קנס כספי גבוה. אל הישראלים, כידוע, מדברים דרך הכיס, שהתגלה כמקור הרתעה אולטימטיבי. וכך המבקרים ייזהרו שלא להבעיר את השטח בגלל רשלנות.

  וּבא ליערותינו גואל.

לא  זמין

  יש לברך את מועצת הכבלים והלוויין על הטלת הקנס הגבוה על חברת 'הוט' בגלל זמני ההמתנה הארוכים של לקוחות למענֶה. נותר רק לקוות שהדבר יביא לייעול השירות לא רק ב'הוט' אלא גם בחברות אחרות.

  הגיעה השעה לקצר בחוק למינימום את זמן ההמתנה הטלפוני לנציג שירות, ובמקרה של קווים עמוסים, לבקש מהלקוח להשאיר את מספר הטלפון שלו, והנציג יחזור אליו לכשיתפנה, כפי שנוהגת כל חברה שמכבדת את עצמה.

גישה זו מצביעה על התייחסות חיובית ללקוחות ולזמנם היקר, השווה כידוע כסף, ותורם לתדמית החברה.

  לא יתכן שבעידן הדיגיטלי, שבו מענה טלפוני מהיר הוא חלק בלתי נפרד מהשירות, זמן ההמתנה על הקו אורֵך לא אחת למעלה ממחצית השעה (שבמונחים מודרניים נחשב נצח) וגורם לעוגמת נפש רבה ללקוח. דומה כי דמי השירות הם די גבוהים כדי לאפשר את זמינוּת נציג השירות לצרכן. וּבא ללקוחות בציון גואל.

  לתשומת לב חברי הכנסת.

לא  למסע

  ראוי להפסיק  את מסע בני הנוער למחנות השואה. זאת לא רק מסיבות חברתיות כדי לא להפלות בינם לבין התלמידים חסרי האמצעים שאין באפשרותם מבחינה כלכלית להשתתף במסע, אלא לא פחות מסיבות מוסריות.

  לא סוד הוא שעבוּר רבים מבני הנוער מהווה המסע הזדמנות לפורקן יצרים. יתרה מכך, כפי שפורסם, תלמידים – ולמרבה ההפתעה גם מוריהם (דוגמא אישית?) – גנבו ללא בושה פריטים ממוזיאון השואה. איפה החתול שישמור על השמנת?

  התנהגות עבריינית זו, מעֵבר להיותה בלתי מוסרית, פוגעת בקורבנות השואה וגורמת לחילול השם. יש אפוא להקנות את מורשת השואה בבתי הספר במסגרת תוכניות הלימודים, ולצורך המחשת הנושא להסתפק בסיורים במוסדות 'יד ושם'.

  לעומת זאת, את הביקורים במחנות המוות רצוי לערוך במסגרת משפחתית אותנטית בהשתתפות ניצולים, בניהם ונכדיהם, מבְלי הקניית ההשפעה החברתית השלילית.

איפה  הצפרדע?

   פורסם שעיריית ירושלים תיגברה לאחרונה את מערך הניקיון בבירה, בכוח אדם ובציוד כלי ניקיון.

בעוד העירייה משדרגת את מערך התברואה בשכונות מסויימות, איך זה שישנם רחובות, שבהם אין אפילו פח אשפה אחד לרפואה, ותושביהם נאלצים לכתת את רגליהם עם שקי האשפה דרך מספר רחובות, עד לצפרדע המיוחלת כדי להשליך את אשפתם? ושכונת זיכרון משה הוותיקה כמשל.

  גם אם מדובר ברחובות צרים, שאין למשאית זבל גישה אליהם, אין צורך ב'צפרדע' רגילה. אפשר להסתפק במכולה קטנה או שתיים בתחילת הרחוב ובסופו, שאנשי התברואה יפַנו  בכל יום. וּבא לאשפתם גואל.

  האם  כאזרחים שומרי חוק ומשלמי ארנונה הם אינם זכאים לכך?

פסוקו  -  עיר  בהפסקה

פוליטיקה או לא, ברכות לגדעון סער, שומר שבת, על  סגירת  המרכולים בשבת  בתל אביב.  אז  מי  אמר  שהיא  עיר  ללא  הפסקה?

החלטה תקדימית של משטרת ישראל: מותר לפרסם כל פרט שרוצים מתוך הליך פלילי בדלתיים סגורות בתיק עבירות מין בקטין למעט פרטים מזהים.

פורסם על ידי: רוני אלוני סדובניק

לידיעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ולידיעת המפכ"ל דנינו, להלן ציטוט הפרשנות של משטרת ישראל ההופכת על פיה את כל דיני הדלתיים הסגורות בישראל- מהפכה במשטרה אמרנו?

ציטוט:

"פרסום פרטים מתוך דיון שנערך בדלתיים סגורות, בנסיבות המקרה שהפרסום אינו מוביל לזיהוי של הקטינה, אינו חושף פרט מזהה ממשי ולכן אין בו פגיעה ממשית בפרטיותה של הקטינה ומשפחתה ואינו מנוגד לתכלית איסור הפרסום. פרשנות גורפת לפיה כל פרט מדיון זה אסור בפרסום אינה עולה בקנה אחד עם הכלל החוקתי של עיקרון פומביות הדיון".

על הפרשנות החדשה לסעיף 70 לחוק בתי המשפט חתומה לא אחרת מאשר ראש אח"מ לענייני משפט של מר יוחנן דנינו.

כתב המשפט/פלילים הראשון שיפנה אלינו יקבל את הסיפור המלא בבלעדיות, כולל אסמכתאות.

 רוני אלוני סדובניק

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 03.07-09.07-2014

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע הוא הזמן הכי טוב לתכנן את הטיול הבא, למרות… המחסור במזומנים. שתפו יועצים בבעיות הקשורות לחייכם האישיים-לטוב ולרע. למועסקים ולעצמאים: הפתעה חיובית הקשורה לקריירה בתחילת השבוע. לשאפתנים ולאלה שאף פעם לא מוותרים: לא לחשוש מאתגרים חדשים, והקידום בדרך אליכם. רק באם השתכנעתם לצאת: קסמכם יבלוט, במהלך בילוי, שיהיה זהיר ומחושב. ליבכם ממשיך 'להתבונן' אל העבר ומתחיל לחשב חשבונות של אגו המורכבים מן השאלות: 'האם כדאי ליזום? או אולי…לחכות לסימנים מבן/ת הזוג שבליבכם.

שור

השבוע עליכם לעשות סדר בכול המישורים: ראשית כול, הגדירו את גבולות האהבה כלפי בן/ת הזוג והשתדלו שלא לחצות אותם שוב …ושוב לכוונים קיצוניים- לטוב או לרע, הכוונה שלי היא שלא לתת מעצמכם יתר על המידה, וגם לא… להחסיר זכויות רגשיות מעצמכם, זכרו ששורש הרע טמון בנתינת היתר שלכם, ומאי- היכולת לשמור על מידה נכונה. פנו אלי לייעוץ אישי, על מנת להבין את נוסחת הטעות שלכם, ואת סודות הריקוד האינטימי היותר מוצלחים.

תאומים

חזרתם מבילוי מהנה, לא מזמן. הפנויים: למרות הגעגוע לעבר, הניחו בצד את החששות מפני אכזבה ובאם תמתינו בסבלנות, מובטח לכם שרוב הסיכויים הם שתצליחו להגיע לחזור יעדכם הרומנטי הישן והטוב. מצב רוח רגוע ורענן מכוון השטח התעסוקתי, ימלא אתכם באופטימיות זהירה- למרות הכעסים ולמרות שקלקלתם לעצמכם… בזמן האחרון. היזהרו מגילויי רכושנות ועצבנות כלפי חברים לעבודה וכלפי בני משפחה וחברים. לצעירים חסרי המנוח: עניין הפוריות מעסיק אתכם ואת פועלים במרץ להגשים את חלומכם.

סרטן

האינטואיציה שלכם חוזרת למיטבה, אתם סוף סוף מגלים… מי הם החברים האוהבים אתכם באמת. הזוגיות רבת השנים עדין לא נותנת לכם מנוח, למרות עדינותכם, ביישנותכם וגינוני הכבוד שלכם, אני מציע שלא להחזיק ברוגז ולפעול על פי אינטרסים ולא על פי נטיית ליבכם ורגישותכם, עימדו על שלכם. הדגש יהיה על בני משפחה יקרים, הזקוקים לעזרתכם, בנושאי: בריאות, שמחות וכאבי הלב. פנו לייעוץ ביחס למיקומכם במפה הרומנטית, ובנוגע: לכספים, משפטים, זכויות ממוסדות, או לירושות.

אריה

בעבודה אתם צפויים לקידום נוסף, רק גייסו עוד טיפה של סבלנות, אל תקלקלו את מה שצברתם עד כה. התרחקו מרכילות זולה, 'על חשבון' המעסיקים. גורם חתרני ינסה לערער את אמינותכם בעיני אחרים. השתדלו לרסן את הדחף להחזיר 'באותו המטבע' במקומות עבודה וגם כלפי… כול 'העולם- ואחותו'. סוף השבוע יהיה בסימן של החלטה לגבי הזוגיות- לכאן או…לכאן. סימנים ראשונים לגמישות, מכוון בני המין השני, יגיעו בתנאי שתקפידו על 'חוק טעם המידתיות' בנוגע לעמדות הנכונות.

בתולה

הפנויים: אתם מאוד מתוסכלים בגלל הזוגיות החסרה, ופחות מאמינים שתשיגו את יעדכם הרומנטי. החליטו שאתם קמים ועושים פעם משהו, למען עצמכם. זכרו שהזמן חולף לו בלי…הרף, ושרק המרחיקים לחתור במרץ מגיעים בסופו של דבר לאופקים רחבים, היכנסו לאינטרנט וחפשו את כול שאתם רוצים- שם נמצאת התשובה וקצה החוט לכול מה שאתם מחפשים. אלה שבמערכת זוגית חשים שאינם מקבלים די צרכם, אהבה ותשומת לב. פנו אלי לייעוץ אישי- 'דחוף', בנוגע לכול אלה.

מאזניים

השבוע אתם…מתעוררים: דברים סביב הקשר הזוגי מתחילים להתבהר. אתם מקבלים כוח ואומץ לקום מההריסות. החומה שבניתם סביב הלב עומדת לקרוס. הלבטים באם 'לפרק', קשורים לילדים. הרווקים יצליחו לשבור את מעגלי בדידותם. קשרים למקומות רחוקים מתחדשים. הזדמנות פז למצוא אהבה, לאלה שממתינים לה שנים רבות. באמצע השבוע תרגישו שאתם חסרי אונים נוכח הרגליים ששמים לכם במקום העבודה, אתם צריכים להבליג ושלא להגיב באופן ישיר מדי. אתם מסייעים לילד/ה להתכונן למסיבה חשובה.

עקרב

 השבוע אתם מעדיפים את אמת המרה, על פני…השקר- המתוק. חוסר הפרגון שאתם מקבלים מגיע לשיא מאמלל- חדש. גורם שתפנו אליו, יעזור לכם להתקדם ולהגיע למודעות עצמית. הפנויים: אתם מפנטזים הרבה זמן סביב הנושא הרומנטי ומסרבים להאמין שמרמים אתכם. הנשואים: סובלים בשקט ומקווים לטוב. תחום הלימודים קצת תקוע, אבל אתם נחושים להגיע להישגים ויהי- מה. קורות חיים למקום מסוים, מניב תקוות חדשות. הזמן לעשות דברים נכונים בתחום הזוגיות, צלצלו אלי לייעוץ אישי.

קשת

השבוע הוא הזמן המושלם לקיים דו- שיח עם כול גורם מקצועי, שיכול לעזור לכם לשנות את חייכם לטובה, ניסיתם בעבר לקום מן ההריסות, אך לא יכולתם לעשות זאת בעצמכם. הפתעה חיובית במישורי לימוד ותעסוקה ושוב הוכחתם שבאם רוצים מאוד, אז הכול אפשרי. כוח חוסר הברירה דוחף אתכם להשתדל על מנת למצוא פרנסה. מריבה בעבודה מגיעה למבוי סתום, ורק תיווך של הממונים יכול לעזור בלהגיע לפשרה. עסקים- בעיקר נדל"ן: אתם מתוסכלים בקשר לירידה במכירות.

גדי

שבוע מלא בצפיות לענייני עבודה וקריירה. הפגינו ביטחון בעצמכם ואף אחד לא ירגיש שאתם פגועים… רגשית וערכית. משפט כלשהו, שוב מתארך, ושוב מרחיק את התקוות לקבלת מה שמגיע לכם. כספים מנושאי מכירות ועבודה המגיעים לכם, יגיעו ויאזנו את מצב חשבון…הבנק. הכינו עצמכם לחופשה שלה חיכיתם, זמן רב. עזרה לילד/ה להתכונן למסיבה חשובה הקשורה לגיוס או לסיום הלימודים. שחררו את שעל ליבכם בפני אלה שיכולים לעזור לכם, צלצלו אלי לייעוץ אישי.

דלי

אתם משועממים ואינכם יודעים לשנות זאת. התסכול הממלא אתכם הוא בגלל הקשר הרומנטי אותו אתם סוחבים… בלב. הנשואים והמחויבים רגשית : קשה לכם לחתוך קשרים רגשיים, בנוסף- אתם ממשיכים לתת יותר מאשר אתם מקבלים' מבלי לדעת למצוא את שביל הזהב בזוגיות. הזמן לנקוט באמצעים ולהשקיע מאמצים, על מנת להשתבץ בנופש שלו אתם זקוקים. לא להתרגש מהמינוס…החוגג, תעשו משהו, שלא עשיתם המון זמן והיכנסו לאינטרנט וחפשו עבודה חדשה או נוספת, ומובטחת לכם ההצלחה הראשונית!

דגים

 השבוע יש לכם הרבה לעשות למען הילדים ובנוגע למסיבה חשובה מאוד המציינת סיום של משהו חשוב בחייהם. היכונו להפתעות מצד החוג המשפחתי, בכול הנוגע לשמחות ולאירועים בצוותא. השבוע אתם חשים געגוע לימים בהם הייתם מבלים יותר זמן בחוץ, מאשר בבי, במקביל- חופשה שהיתה על הפרק יורדת ונגנזת למועד מאוחר יותר. אין לכם שותף/ה לרעיונות ההתייעלות, אותם אתם מציעים לבן/ת הזוג, או לחברים. אתם מבולבלים ביחס לקשר הרומנטי המתחדש. פנו אלי לייעוץ אישי.

אבו-מאזן אויב מסוכן – לא פרטנר

נכתב על ידי: אליקים העצני

"הבמוס פאפם!", מבשר העשן הלבן העולה מן הוותיקן כאשר מתמנה אפיפיור חדש. 'הבמוס פרטנר!', עולה ההבל מפיות קודקודי התקשורת והפוליטיקה של השמאל – מהעוד מעט נשיא-לשעבר שמעון פרס  וציפורה לבני ועד לנחום ברנע ורינה מצליח. על מה השמחה? אבו מאזן – בערבית, בסעודיה  –  העז לגנות את חטיפת הנערים ואפילו הרהיב עוז לנמק את הגינוי בטעמים אנושיים! ואחרי הבל הפה באה הזעקה: בחזרה לשולחן המו"מ, ומיד! נתניהו, כמתגונן, מנסה להציל לפחות את הדרישה ששליט רמאללה  יפרק את השותפות הטרייה עם החמאס, אבל מי שומע ? שכחו, ששליט רמאללה הפר הסכם ומעמיד פני מדינה; שכחו, שחתם חד-צדדית על אמנות בינלאומיות, פגיעה גסה שחייבה הכרזה ישראלית על ביטול מחלט של הסכם אוסלו וביטול כל מו"מ!

והעיקר, הפייסנים מסרבים לראות שכל הגינוי הגדול הזה הוא לצורך בקרת נזקים בלבד. הטרוריסט מחמוד עבאס, סגנו של ערפאת, ממתכנני רצח הספורטאים, מכחיש שואה ומאשים התנועה הציונית בביצוע השואה ביחד עם הנאצים – כמעט והצליח להדק מסביבנו טבעת חנק דיפלומטית חובקת עולם, עד שבאה חטיפת הנערים וקלקלה לו את התרגיל. האיש כמעט והשלים תמרון מדיני מבריק: גם קיבל מעמד של מדינה באו"מ, גם צורף לאמנות בינלאומיות וגם חבר לארגון טרור מוכרז כמו החמאס, וכל זה בלוויית מחיאות כפיים מכל העולם ודחיקת ישראל לפינה! דומה היה מחמוד עבאס למא'אסטרו, שרגע לפני הפינאלה הגדול –  עצרת האו"מ בספטמבר, בה התכונן להשיג ריבונות מלאה ולהוציא את שלטון ישראל בירושלים וביו"ש אל מחוץ לחוק הבינלאומי – מישהו באולם זרק פצצת סרחון  ו ה ר ס  לו את הקונצרט. מכאן, זעקתו בריאד שחוטפי הנערים   ה ר ס ו  לו את עניינה של פלסטין, מפני שתחת הרושם של המעשה הטרוריסטי הטרי,  שנתניהו הצליח לייחס לחמאס, אפילו האירופים ואובמה היו מתקשים לטהר את השרץ.

מה עשה? מזג לשיכורי השלום היהודים קנקן מלא של מתק שפתיים, וכבר הם עושים בשבילו את המלאכה על הבמה הגלובאלית, לפי הכלל הידוע שלהכות יהודים הכי טוב – בעזרת יהודים.

אולם ממסדו של אבו-מאזן לא רק שאינו 'פרטנר לשלום', להיפך – יש לו חלק באחריות לטרור, לכל חטיפה, לכל רצח, כי המסית שותף לפשע! לית מאן דפליג, שמיום פתיחת שערי הארץ בפני ארגוני הטרור אש"ף ופת"ח עפ"י הסכם אוסלו, כלי התקשורת האלקטרוניים ומערכת החינוך שהעברנו להם – כל מכשירי התעמולה, ההסברה והחינוך, פתחו במתקפת הסתה שיטתית נגד ישראל, שלא חדלה לרגע. הטיפו ל"פלסטין השלמה" ומחיקת המדינה היהודית, זייפו את ההיסטוריה כדי לשלול מן היהודים את הזכות להיחשב כעם, הפיצו עלילות דם נגד השלטון הישראלי ובעיקר נגד המתנחלים, והעיקר: פיארו ורוממו את  הטרור כ"מאבק מזוין לשחרור לאומי". אין כיכר, אין שדרה, אין מגרש כדורגל, אין מועדון, אין תחרות ספורטיבית שלא הוקדשו ולא נקראו על שמות מחבלים ומחבלות ביחד עם פירוט מדוקדק של פרטי "הפעולה" והנרצחים היהודים!

מכאן יצאה התורה  השיהאדיסטית, המחנכת ומטיפה למות כדי להרוג. כמו תמיד, זה התחיל בלהרוג

י ה ו ד י ם  ,אך מהר מאוד עבר גם להריגת סורים, עיראקים, סונים, שיעים, עילאווים, נוצרים – העיקר, שלכל רוצח הרוג מחכות במרום 72 הבתולות שלו. 1500 "קורבנות שלום" אחרי, אפשר לומר שהתורה הוגשמה הלכה למעשה.

הסכמי אוסלו אוסרים הסתה, אך ישראל מחלה על ההפרה היסודית הזאת. עוד משה דיין קבע את הכלל העקום, שרק על  מ ע ש י  טרור נענשים – הסתה לטרור מותרת. קראו לזה, כנראה בתרגום  מאידיש – "אז הוא אמר…"

אחרי מלחמת העולם, כשרצו לבער את הנאציזם מגרמניה, הגישה היתה שפויה יותר: החליפו את כ ל ספרי ועזרי הלימוד, סגרו את  העיתונים, החרימו והשמידו כל חומר נאצי, ומכאן ואילך – על כל התבטאות פרו-נאצית, בכתב או בע"פ, על כל סיסמה, ברכה או שיר עם ריח נאצי, נענשים בפלילים. רק על הבסיס המטוהר הזה  התחילו מחדש.

ישראל באיוולתה נוהגת להיפך ומתירה את הכשרת המוחות והלבבות לטרור. בל תתפלא, שבסוף הטרור אכן מכה.

אלא, שגם כאן בארץ יודעים להלחם בהסתה. את הגראפיטי של "תג מחיר" תייגו כ"טרור" ורודפים בכל הכוחות. ואחרי טבח גולדשטיין ורצח רבין ידעו לשאול, באיזה "ערוגות" צמחו הרוצחים וידעו להכריז: "מלים הורגות!" אך כל זה רק נגד יהודים. מול הערבים, כל הממשלות התירו את המלים ההורגות. לו מלכתחילה ידע כל  שדר וכל קריין, כל מנהל וכל מורה וכל פוליטיקאי או אימאם, שעל כל דבר הסתה הוא עלול להיות מוצא בלילה ממיטתו ולהישפט, כפי שקורה עכשיו למאות חשודים בטרור, מי יודע כמה "קורבנות שלום" היו היום בחיים, ואולי צה"ל לא היה צריך לפשפש בכל מרתף ולרדת לכל בור בחיפוש נואש אחרי ילדינו החטופים.

צעד שפוי ראשון נעשה בהחזרת עשרות משוחררי שליט למאסר. הצעד הבא, המתבקש, הוא דאגה למחיקת כל ההקדשות על שמות מחבלים, לביעור ההסתה מתוך ספרי הלימוד שלהם ולהענשה חמורה על כל פרסום והתבטאות שיש בהם משום עידוד לטרור. והואיל ומשטרו של אבו-מאזן אינו רוצה ואינו מסוגל לעשות אף שמץ מכל אלה, משום כך בלבד אסור לישראל להמשיך לקיימו באופן מלאכותי ומוטב לתת לו ליפול.

אליקים העצני

גאולת סיזיפוס

נכתב על ידי: אורי אבנרי

אם יש אלוהים בשמיים, יש לו הרבה הומור. הקריירה של שמעון פרס, העומד לסיים את תקופת כהונתו כנשיא המדינה, היא ראייה חותכת לכך.

משחר נעוריו הוא פוליטיקאי, והוא לא ניצח מעולם בבחירות. הוא איש-שלום בעל שם עולמי, שיזם מספר מלחמות ומעולם לא עשה דבר למען השלום. הוא הדמות הפוליטית הפופולארית ביותר בישראל, כאשר ברוב ימי חייו התייחס אליו הציבור בבוז ובשנאה.

לפני עשורים אחדים כתבתי עליו מאמר תחת הכותרת "מר סיזיפוס". כזכור, נגזר על סיזיפוס לגלגל סלע כבד לראש ההר, אך בכל פעם שהתקרב לפסגה נשמט הסלע מידיו והדרדר שוב למטה.

זה היה הסיפור של חיי פרס – עד עכשיו. אלוהים, או מי שלא יהיה, החליט כנראה שזהו זה, מספיק זה מספיק.

הסיפור התחיל כששמעון היה ילד קטן בעיירה פולנית. פעמים רבות התלונן באוזני אמו שחבריו בבית-הספר (היהודי) הרביצו לו בלי כל סיבה. אחיו הצעיר, גיגי, היה צריך להגן עליו.

הוא הגיע לארץ ב-1934, שנה אחריי, כאשר היה בן 11 (הוא מבוגר ממני בחמישה שבועות). אביו שלח אותו לבית-הספר החקלאי בן-שמן, כפר-ילדים שהיה גם מרכז לשטיפת-מוח ציונית. פרסקי הפולני הפך לפרס העברי והצטרף ל"נוער העובד", אחת מתנועות-הנוער של מפא"י. כפי שהיה אז מקובל, הוא נשלח להכשרה בקיבוץ.

שם התחילה הקריירה הפוליטית שלו. מפא"י התפלגה, וכך גם תנועת-הנוער שלה. הצעירים והנמרצים הצטרפו ל"סיעה ב'", השמאלית יותר. פרס, שכבר היה מדריך, נמנה עם המעטים שברוב חוכמתם נשארו עם מפא"י, וכך עוררו עליהם את תשומת-הלב של מנהיגי המפלגה.

זה השתלם. כאשר פרצה מלחמת תש"ח, שנראתה כמאבק לחיים ולמוות, פשוטו כמשמעו, מיהרו כל בני גילנו להצטרך לחטיבות הלוחמות. פרס נשלח על-ידי בן-גוריון לחו"ל כדי לטפל ברכישת נשק. זה היה תפקיד חשוב, בלי ספק, אבל תפקיד כזה גם בן 70 יכול היה למלא.

העובדה שפרס לא שירת בצבא בשעה-מבחן גורלית זו לא נשכחה, ובמשך עשרות שנים בני דורנו זכרו אותה בבוז.

פגשתי אותו לראשונה כאשר היינו בני 30 – הוא כבר היה מנכ"ל משרד-הביטחון וחביבו של בן-גוריון, אני הייתי עורך "העולם הזה", שבועון אופוזיציוני פופולארי. זה לא היה מקרה של אהבה ממבט ראשון.

בתפקידו רב-העוצמה היה פרס מחרחר-מלחמה נחוש. בשנות ה-50 הראשונות ניצח משרדו על שרשרת בלתי-פוסקת של "פעולות תגמול", שמטרתן הייתה להשאיר את המדינה באווירה של מלחמה. פליטים ערביים חזרו בלילות לכפרם, נתפסו ונהרגו. בתמורה נהרגו מתיישבים יהודים. בתגובת-נגד חצה צה"ל את קווי שביתת-הנשק בגדה המערבית וברצועת-עזה כדי להרוג אזרחים וחיילים ערביים.

ב-1956, כשמצב-הרוח היה בשל, פתח בן-גוריון במלחמת-סיני. הרקע: העם האלג'ירי התקומם נגד אדוניו הקולוניאליים. הצרפתים לא יכלו להודות שזוהי מלחמת-שיחרור אמיתית, והטילו את האשמה על הנשיא המצרי הצעיר, גמאל עבד-אל-נאצר. בקנוניה עם בריטניה, גם היא מדינה קולוניאלית שוקעת, קשרו הצרפתים קשר עם ישראל לתקוף את נאצר. זה נגמר בבלגן, אבל פרס, מנכ"ל הביטחון ומשה דיין, הרמטכ"ל, נראו כגיבורים, אנשי העתיד.

הצרפתים הביעו את תודתם והעניקו לפרס את הכור האטומי בדימונה. פרס מתפאר גם כיום בתואר אבי הפצצה האטומית הישראלית.

דרכו הובילה בבירור לצמרת. בן-גוריון מינה אותו לסגן-שר הביטחון, והוא נועד לתפקיד שר-הביטחון, התפקיד השני בעוצמתו במדינה. ואז קרה האסון. "הזקן", איש ריב ומדון, התקוטט עם מנהיגי המפלגה, וכאשר זה נמאס להם הם זרקו אותו החוצה. פרס נגרר בעקבותיו. שוב הדרדר הסלע לתחתית העמק.

בן-גוריון התעקש להקים מפלגה חדשה וגרר את פרס אחריו. במרץ בלתי-נלאה חרש פרס את הארץ והתרוצץ מיישוב ליישוב ומעיר לעיר. הוא הקים את רפ"י – רשימת פועלי ישראל. אך למרות ריבוי האישים הנוצצים שבהנהגתה, רפ"י זכתה בבחירות רק ב-10 מנדטים.

כחבר בסיעת-אופוזיציה קטנה חי פרס חיים אפורים – ואז חש נשיא מצריים להצילו. נאצר שיגר את צבאו למדבר סיני, בישראל פרצה בהלה, והציבור דרש שלוי אשכול, יורשו של בן-גוריון, יוותר על תפקיד שר-הביטחון. הוזכרו מספר יורשים אפשריים, ופרס בכללם.

ואז זה קרה שוב: משה דיין, שלא עשה דבר למען רפ"י, קטף את הפרס. כשר-הביטחון נחשב דיין למנצח המלחמה ונהפך לגיבור עולמי. פרס נשאר פוליטיקאי אפור.

במשך שש שנים עטורות הילה היה דיין רב-החובל של ספינת-ה-שוטים – עד לאסון יום-הכיפורים. אחרי המלחמה נאלצו גולדה מאיר ומשה דיין להסתלק. הארץ הייתה זקוקה לראש-ממשלה חדש וצעיר. פרס היה המועמד הסביר. אבל ברגע האחרון ממש הופיע יצחק רבין משום מקום וקטף את הפרס. על פרס היה להסתפק בתפקיד שר-הביטחון.

אבל לא איש כשמעון פרס יסתפק במועט. במשך שלוש השנים הבאות הקדיש פרס את ימיו ולילותיו למאמץ לחתור תחת רבין. המאבק משך את תשומת לב הציבור, ורבין הדביק לפרס תואר שדבק בו בשנים הבאות: "חתרן בלתי-נלאה".

המאמץ נשא פרי. לקראת סוף תקופת כהונתו הסתבך רבין בשערורייה. התגלה שבניגוד לחוק השאיר רבין אחריו, עם סיום תפקידו כשגריר בוושינגטון, חשבון-בנק אמריקאי פתוח. רבין התפטר. זה היה באמצע מערכת-הבחירות, ופרס קיבל את ההנהגה לידיו. סוף סוף ראה את הדרך פתוחה לפניו.

ואז קרה דבר שלא ייאמן: אחרי 44 שנים רצופות בשלטון ביישוב ובמדינה הפסידה תנועת-העבודה בבחירות. מנחם בגין עלה לשלטון. האחריות נפלה על פרס. איש לא האשים את רבין.

ערב מלחמת לבנון ב-1982 ביקרו פרס ורבין אצל בגין ועודדו אותו לפתוח במלחמה. זה לא הפריע לפרס להופיע כעבור חודשיים כנואם ראשי על במת ההפגנה הענקית ("400 האלף") אחרי טבח סברה ושתילה.

בגין התפטר ויצחק שמיר בא במקומו. בבחירות הבאות נוצר תיקו. שמיר התמנה לראש-הממשלה לשנתיים, ופרס בא אחריו ברוטציה. בשנתיים שלו כראש-הממשלה לא עשה דבר למען השלום. הישגו העיקרי היה לשכנע את נשיא-המדינה, חיים הרצוג, להעניק חנינה לראש-השב"כ, אברהם שלום, ולאנשיו, שהודו שרוצצו במו ידיהם את גולגולותיהם של שני שבויים צעירים, חוטפי האוטובוס בקו 300.

ב-1992 הוביל רבין שוב את מפלגתו לשלטון. הוא מינה את פרס לשר-החוץ, כנראה מתוך מחשבה שבתפקיד זה יזיק לו פחות. אך הדברים פנו לכיוון אחר.

יאסר ערפאת (שאיתו הייתי במגע מאז 1974 ושפגשתי אותו פנים אל פנים בביירות הנצורה ב-1982) החליט לעלות על דרך השלום עם ישראל. מאחורי הקלעים נוצר מגע באוסלו. התוצאה הייתה הסכם-אוסלו ההיסטורי.

בין פרס, עוזרו יוסי ביילין וראש-הממשלה יצחק רבין החלה התחרות על התהילה. פרס ניסה להפקיע את כולה לעצמו. בילין התנגד בחריפות. אך היה זה רבין, כמובן ,שקיבל את ההחלטה הקובעת – וששילם את המחיר.

לפני כן התחולל הקרב הסמוי על פרס נובל. ועדת-הפרס החליטה להעניקו, כמקובל, לערפאת ולרבין (כפי שהעניקה אותו קודם לכן לאנוור אל-סאדאת ולמנחם בגין). שמעון פרס תבע בזעם לקבל חלק, וגייס את חצי העולם הפוליטי. אך אם יזכה פרס, מדוע לא אבו-מאזן, שחתם יחד איתו, ושעמל במשך הרבה שנים למען השלום הישראלי-פלסטיני?

אבל תקנון הפרס קובע שרק שלושה אנשים, לכל היותר, יכולים לקבל את הפרס. שמעון פרס קיבל את הפרס, אבו מאזן לא קיבל.

הסכם-אוסלו פתח דרך חדשה לישראל. פרס התחיל לדבר בלי-סוף על "מזרח תיכון חדש". כך קרה שהמלים הפכו לסמל מסחרי פרטי שלו. בינו ובין רבין היחסים השתפרו. ואז האסון פגע שוב.

רגעים אחדים אחרי שעמד ליד פרס ושר איתו את שיר השלום בהפגנה המונית בתל-אביב, רבין נרצח. פרס עצמו עבר על פני המתנקש, שהחזיק באקדח הטעון, וזה לא טרח לירות בו.

זה היה רגע גורלי לפרס ולמדינת ישראל. הארץ כולה רתחה מזעם. אילו היה פרס, היורש היחיד, מכריז מיד על בחירות, הוא היה זוכה ברוב עצום. עתיד ישראל היה פונה לכיוון חדש.

אבל פרס לא רצה לנצח כיורש של רבין. הוא רצה לנצח כשמעון פרס. לכן דחה את הבחירות, פתח במלחמה חדשה בלבנון שהסתיימה באסון, הרג את ה"מהנדס" של חמאס וגרם למערכת-טרור קטלנית – והפסיד בבחירות.

בארץ נפוצה ואריאציה של "חוק מרפי": "אם אפשר להפסיד בבחירות, פרס יפסיד. אם אי-אפשר להפסיד בבחירות, פרס יפסיד בכל זאת!"

פעם נאם פרס בוועידה של המפלגה וקרא: "אני לוזר?" קהל הגדול שאג במקהלה: "כן!"

זה היה עלול להיות סוף יסוריו של סיזיפוס. אנשים חדשים השתלטו על מפלגת-העבודה. פרס נדחף הצידה. כך נדמה.

אריאל שרון, איש הימין הקיצוני, הגיע לשלטון. ברחבי העולם הכירו אותו כפושע-מלחמה, כיוזם של כמה וכמה מעשי-זוועה (מהטבח בכפר קיביה והלאה), האיש שוועדת-חקירה ממלכתית ייחסה לו "אחריות עקיפה" לטבח סברה ושתילה, כיוזם ההתנחלויות ההמוניות. הוא היה זקוק שיכשירו אותו בעיני דעת-הקהל העולמית. מי עשה זאת? שמעון פרס, איש-השלום בעל השם העולמי. לאחר מכן עשה את אותו הדבר למען בנימין נתניהו.

אך הסלע שלו התגלגל למטה בפעם האחרונה. על הכנסת היה לבחור בנשיא-המדינה. פרס היה המועמד הבולט. מולו התייצב עסקן קטן, משה קצב. אך הבלתי-אפשרי קרה: פרס הפסיד, למרות שעבר ניתוח לשינוי פניו, ששיחרר אותו מהבעת-הפנים הנכאה שממנה סבל כל חייו.

גם אנשים שלא חיבבו את פרס החליטו שזה יותר מדי. כאשר קצב הורשע במעשי אונס ונשלח לכלא, פרס סוף-סוף ניצח בבחירות.

מאז נהפכה הטרגדיה לפארסה. האיש שבמשך כל חייו התעללו בו הפך פתאום לאדם הפופולארי ביותר בישראל. כנשיא יכול היה לדבר יום-יום. הוא שיגר לחלל זרם בלתי-פוסק של נאומים בנאליים להחריד. הציבור אהב את זה.

ברחבי העולם הפך פרס לאישיות נערצת, לאחד הקשישים הנבונים, לאיש השלום, לסמל של כל הטוב והיפה בישראל.

בעוד כמה שבועות הוא יסיים את הקריירה שלו סופית.

סופית? פרס?

הוא הרי רק בן 90!

החלטה תקדימית של משטרת ישראל: מותר לפרסם כל פרט שרוצים מתוך הליך פלילי בדלתיים סגורות בתיק עבירות מין בקטין למעט פרטים מזהים.

לידיעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ולידיעת המפכ"ל דנינו, להלן ציטוט הפרשנות של משטרת ישראל ההופכת על פיה את כל דיני הדלתיים הסגורות בישראל- מהפכה במשטרה אמרנו?

ציטוט:

"פרסום פרטים מתוך דיון שנערך בדלתיים סגורות, בנסיבות המקרה שהפרסום אינו מוביל לזיהוי של הקטינה, אינו חושף פרט מזהה ממשי ולכן אין בו פגיעה ממשית בפרטיותה של הקטינה ומשפחתה ואינו מנוגד לתכלית איסור הפרסום. פרשנות גורפת לפיה כל פרט מדיון זה אסור בפרסום אינה עולה בקנה אחד עם הכלל החוקתי של עיקרון פומביות הדיון".

על הפרשנות החדשה לסעיף 70 לחוק בתי המשפט חתומה לא אחרת מאשר ראש אח"מ לענייני משפט של מר יוחנן דנינו.

כתב המשפט/פלילים הראשון שיפנה אלינו יקבל את הסיפור המלא בבלעדיות, כולל אסמכתאות.

 רוני אלוני סדובניק

יש לפנות לדואר אלקטרוני :

lvn07@rambler.ru

קפה ומאפה

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  קשישים  בין  קו  העוני  לעוני  *  קפה  אקספרס  -  הכחלון  של  בתי  הקפה? *  פרופ'  שכטמן  קול  הפוליטיקה  *  המוגבלים  -  כן  לנישואים  * ולקינוח  האמונה  והגינוי

                              ***

לעג  לקשיש

  התוכנית למלחמה בעוני, שפורסמה לאחרונה, כוללת בין היתר, תוספת של 400 שקל לקיצבת זוג קשישים. התוכנית, כך נאמר, תחלץ  מהעוני 90% מהקשישים. אתם שומעים טוב? כשיוקר המחיה מאמיר, תוספת דלה זו תפתור את בעיית העוני בקרב הקשישים. ובא לזקנים בציון גואל.

  לא סוד הוא שקו העוני בישראל הוא נתון סטטיסטי בלבד, שנמדד באופן יחסי לממוצע השכר במשק, ואינו משקף ריאלית את מצב העוני בחברה. לכן, מנפלאות הסטטיסטיקה, שהתוספת האמורה עשויה להעלות את הקשישים מעל לקו המסומן. אך אבירי התוכנית, הסתכלו לקשישים ישר בעיניים, האם אין בתוספת זו לעג לרש?

קפה  זול

   ראוי לשבח את רשת 'קופיקס' על מבצע קפה ב-5 שקלים, שהביא לראשונה להוזלה דרמטית בענף הקפה. זאת תוך אימוץ המודל העסקי, המוכיח את עצמו – בדומה לרמי לוי  – של מתח רווחים נמוך תוך מיקסוּם המכירות.

   אך מעבר לכך, מדובר במהפכה בשוק הקפה. אם עד אז השוק התנהל כקרטל, ומחיר כוס קפה במסעדות עמד על מחיר אחיד של 15 שקלים, הרי דומה שהרשת שברה קרטל זה, ולראשונה בתולדות השוק היא הכניסה את גורם התחרותיות  בענף. ואכן, בעקבות הרשת הקפה הוזל במידה ניכרת גם ברשתות אחרות.

  לאחרונה אנו עדים לפריצת דרך נוספת בשוק, כאשר מחסום ה- 5 שקלים נפרץ אף הוא (הגולם קם על יוצרו?), ורשת 'קפה אקספרס' הודיעה על הוזלת מחיר הקפה ל-4 שקלים בלבד. האם אנו צפויים להוזלות נוספות הודות לתחרות הברוכה, בדומה לשוק הסלולר? ימים יגידו. כל הכבוד  לרשת הנוספת המצטרפת למועדון הפופולרי ומככבת כעת כזולה ביותר בענף!

קול  הבוחר

 לא סוד הוא שהבחירות לנשיא המדינה הן פוליטיות. הן מתבצעות באמצעות דילים פוליטיים שנרקמים בין  הח"כים הבוחרים למועמדים לנשיאוּת. לא אחת הן משמשות גם קרש קפיצה פוליטי למועמדים. אז מי אמר שפרופ' שכטמן לא פוליטי?

  כבר ביום הבחירות, טרם נודעו התוצאות, כמה סמלי, הכריז הפרופ' הנכבד שאם לא ייבחר כנשיא, ילך לפוליטיקה ויקים מפלגה. דומה כי בהכרזה זו חשף את האמת לציבור לאן פניו מוּעדות. אז מי שלא רצה אותו כנשיא יקבל אותו כחבר כנסת? ימים יגידו. אין ספק שהאיש לא מייחל לתוצאות בקלפי כמו בבחירות לנשיא, שבהן הבוחר היחיד אמר את דברו.

תרומה  זוגית

  ראוי לשבח את מכון פורשטיין על הפרוייקט החשוב של נישואים למוגבלים שהוא יזם ומבצע, בשיתוף  הקרן האמריקאית, המממנת אותו.

  מעֵבר לזכותם האנושית של המוגבלים להינשא, נדמה לי שדווקא באוכלוסייה המיוחדת הנישואים בתוכה הם בעלי חשיבות ייחודית. הם נותנים מענה לבעיות הבדידות שרווחות באוכלוסייה זו, כמו גם לצורך הרגשי המיוחד באהבה שמוטבע במוגבלים.

   יתרה מכך, מאחר שהאוכלוסייה המיוחדת מקיפה קשת רחבה של מוגבלויות -  מאוטיזם ועד תסמונת דאון – יש חשיבות שיקומית לנישואים בין בני זוג בעלי הפרעות שונות זה מזה, באופן שהם משלימים זה את זה מבחינה טיפולית ותרומתם ההדדית לפיתוח אישיותם. בן זוג הסובל מפיגור שכלי נותן מענה חברתי  ותקשורתי  לאשתו האוטיסטית, וזאת תורמת לפיתוח ולשיפור כישוריו השכליים, ולהיפך וכך הלאה.

  לכך יש להוסיף את כושר הנתינה, אהבת האדם והעזרה המפותחים באנשים מוגבלים ואשר מגיעים לשיאם במערכת היחסים בין בני הזוג  במסגרת הנישואים. לא פחות  חשובה היא היכולת לניהול חיים עצמאיים במסגרת ביתם המשותף, לא בלי ההדרכה והליווי האישי והקבוצתי , במסגרת הסדנה, של הצוות המטפל.

האמונה  והגינוי

  העיתונאי חנוך דאום ביקר בישיבת 'מקור חיים', שבה למדו שני הנערים החטופים והוא בצעירותו. בטורו העיתונאי במוסף של המדינה הוא מסקר את חוויותיו מהביקור. ניכר בכותב יחסו האמביוולנטי לאמונה. גם אם הוא, לטענתו, כופר בהשגחה פרטית ומתפעל בעיקר מהסולידריות החברתית בישיבה, למען החטופים, אי אפשר להתעלם מקנאתו באמונתם התמימה של תלמידי הישיבה, העוברת כחוט השני במהלך הכתבה וחותמת אותה.

  כדאי שדאום ילמד מאמונתם היוקדת של הורי הנערים החטופים בהשגחה האלוקית. כפי שמציין רמב"ם בני אדם, שראייתם מוגבלת לכאן ועכשיו, מגששים כעיוורים באפלה בעולם הזה בסבך מהלכי ההשגחה העליונה.

  אני מסכימה עם דעתו של דאום, שלא הטרמפים הם הבעיה, הגורמת לחטיפות החמאס, אלא הטרור הוא הבעיה, ולכן בראש ובראשונה יש לטפל בו.

  עם זאת עם כל הכבוד לכותב, בשעה שהוא מגנה את השמצת המתנחלים ברשתות החברתיות, הוא לא חוסך שבטו מהשמצת החרדים, תוך שהוא מייחס להם, מדמיונו הקודח, ללא כל בסיס מוצק, את הפצת הידיעה בדבר שחרור הנערים החטופים.

  ראוי שהציבור יֵדע על הקדמת השבת התפילות, לימוד התורה, ואמירת התהילים, למען הצלת הנערים החטופים, שהיו בבתי הכנסת של כל הזרמים החרדיים בארץ ובעולם, וממשיכים כל העת. אז למה לנפץ את האחדות היפה הקיימת עם החרדים בשעת צרה זו?

                             *

בתפילה  ושבו  בנים  חטופים  לגבולם

קפה ומאפה

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  קשישים  בין  קו  העוני  לעוני  *  קפה  אקספרס  -  הכחלון  של  בתי  הקפה? *  פרופ'  שכטמן  קול  הפוליטיקה  *  המוגבלים  -  כן  לנישואים  * ולקינוח  האמונה  והגינוי

                              ***

לעג  לקשיש

  התוכנית למלחמה בעוני, שפורסמה לאחרונה, כוללת בין היתר, תוספת של 400 שקל לקיצבת זוג קשישים. התוכנית, כך נאמר, תחלץ  מהעוני 90% מהקשישים. אתם שומעים טוב? כשיוקר המחיה מאמיר, תוספת דלה זו תפתור את בעיית העוני בקרב הקשישים. ובא לזקנים בציון גואל.

  לא סוד הוא שקו העוני בישראל הוא נתון סטטיסטי בלבד, שנמדד באופן יחסי לממוצע השכר במשק, ואינו משקף ריאלית את מצב העוני בחברה. לכן, מנפלאות הסטטיסטיקה, שהתוספת האמורה עשויה להעלות את הקשישים מעל לקו המסומן. אך אבירי התוכנית, הסתכלו לקשישים ישר בעיניים, האם אין בתוספת זו לעג לרש?

קפה  זול

   ראוי לשבח את רשת 'קופיקס' על מבצע קפה ב-5 שקלים, שהביא לראשונה להוזלה דרמטית בענף הקפה. זאת תוך אימוץ המודל העסקי, המוכיח את עצמו – בדומה לרמי לוי  – של מתח רווחים נמוך תוך מיקסוּם המכירות.

   אך מעבר לכך, מדובר במהפכה בשוק הקפה. אם עד אז השוק התנהל כקרטל, ומחיר כוס קפה במסעדות עמד על מחיר אחיד של 15 שקלים, הרי דומה שהרשת שברה קרטל זה, ולראשונה בתולדות השוק היא הכניסה את גורם התחרותיות  בענף. ואכן, בעקבות הרשת הקפה הוזל במידה ניכרת גם ברשתות אחרות.

  לאחרונה אנו עדים לפריצת דרך נוספת בשוק, כאשר מחסום ה- 5 שקלים נפרץ אף הוא (הגולם קם על יוצרו?), ורשת 'קפה אקספרס' הודיעה על הוזלת מחיר הקפה ל-4 שקלים בלבד. האם אנו צפויים להוזלות נוספות הודות לתחרות הברוכה, בדומה לשוק הסלולר? ימים יגידו. כל הכבוד  לרשת הנוספת המצטרפת למועדון הפופולרי ומככבת כעת כזולה ביותר בענף!

קול  הבוחר

 לא סוד הוא שהבחירות לנשיא המדינה הן פוליטיות. הן מתבצעות באמצעות דילים פוליטיים שנרקמים בין  הח"כים הבוחרים למועמדים לנשיאוּת. לא אחת הן משמשות גם קרש קפיצה פוליטי למועמדים. אז מי אמר שפרופ' שכטמן לא פוליטי?

  כבר ביום הבחירות, טרם נודעו התוצאות, כמה סמלי, הכריז הפרופ' הנכבד שאם לא ייבחר כנשיא, ילך לפוליטיקה ויקים מפלגה. דומה כי בהכרזה זו חשף את האמת לציבור לאן פניו מוּעדות. אז מי שלא רצה אותו כנשיא יקבל אותו כחבר כנסת? ימים יגידו. אין ספק שהאיש לא מייחל לתוצאות בקלפי כמו בבחירות לנשיא, שבהן הבוחר היחיד אמר את דברו.

תרומה  זוגית

  ראוי לשבח את מכון פורשטיין על הפרוייקט החשוב של נישואים למוגבלים שהוא יזם ומבצע, בשיתוף  הקרן האמריקאית, המממנת אותו.

  מעֵבר לזכותם האנושית של המוגבלים להינשא, נדמה לי שדווקא באוכלוסייה המיוחדת הנישואים בתוכה הם בעלי חשיבות ייחודית. הם נותנים מענה לבעיות הבדידות שרווחות באוכלוסייה זו, כמו גם לצורך הרגשי המיוחד באהבה שמוטבע במוגבלים.

   יתרה מכך, מאחר שהאוכלוסייה המיוחדת מקיפה קשת רחבה של מוגבלויות -  מאוטיזם ועד תסמונת דאון – יש חשיבות שיקומית לנישואים בין בני זוג בעלי הפרעות שונות זה מזה, באופן שהם משלימים זה את זה מבחינה טיפולית ותרומתם ההדדית לפיתוח אישיותם. בן זוג הסובל מפיגור שכלי נותן מענה חברתי  ותקשורתי  לאשתו האוטיסטית, וזאת תורמת לפיתוח ולשיפור כישוריו השכליים, ולהיפך וכך הלאה.

  לכך יש להוסיף את כושר הנתינה, אהבת האדם והעזרה המפותחים באנשים מוגבלים ואשר מגיעים לשיאם במערכת היחסים בין בני הזוג  במסגרת הנישואים. לא פחות  חשובה היא היכולת לניהול חיים עצמאיים במסגרת ביתם המשותף, לא בלי ההדרכה והליווי האישי והקבוצתי , במסגרת הסדנה, של הצוות המטפל.

האמונה  והגינוי

  העיתונאי חנוך דאום ביקר בישיבת 'מקור חיים', שבה למדו שני הנערים החטופים והוא בצעירותו. בטורו העיתונאי במוסף של המדינה הוא מסקר את חוויותיו מהביקור. ניכר בכותב יחסו האמביוולנטי לאמונה. גם אם הוא, לטענתו, כופר בהשגחה פרטית ומתפעל בעיקר מהסולידריות החברתית בישיבה, למען החטופים, אי אפשר להתעלם מקנאתו באמונתם התמימה של תלמידי הישיבה, העוברת כחוט השני במהלך הכתבה וחותמת אותה.

  כדאי שדאום ילמד מאמונתם היוקדת של הורי הנערים החטופים בהשגחה האלוקית. כפי שמציין רמב"ם בני אדם, שראייתם מוגבלת לכאן ועכשיו, מגששים כעיוורים באפלה בעולם הזה בסבך מהלכי ההשגחה העליונה.

  אני מסכימה עם דעתו של דאום, שלא הטרמפים הם הבעיה, הגורמת לחטיפות החמאס, אלא הטרור הוא הבעיה, ולכן בראש ובראשונה יש לטפל בו.

  עם זאת עם כל הכבוד לכותב, בשעה שהוא מגנה את השמצת המתנחלים ברשתות החברתיות, הוא לא חוסך שבטו מהשמצת החרדים, תוך שהוא מייחס להם, מדמיונו הקודח, ללא כל בסיס מוצק, את הפצת הידיעה בדבר שחרור הנערים החטופים.

  ראוי שהציבור יֵדע על הקדמת השבת התפילות, לימוד התורה, ואמירת התהילים, למען הצלת הנערים החטופים, שהיו בבתי הכנסת של כל הזרמים החרדיים בארץ ובעולם, וממשיכים כל העת. אז למה לנפץ את האחדות היפה הקיימת עם החרדים בשעת צרה זו?

                             *

בתפילה  ושבו  בנים  חטופים  לגבולם

גם מילים בערבית הורגות

נכתב על ידי:אליקים העצני

החזרת מחבלים ששוחררו בעסקת שליט לכלא מחזירה את ישראל במידת מה למשפחת העמים השפויים. המשך יציאתה מן "האגף הסגור" מצריך טיפול במערכות החינוך והתעמולה הדמוי-נאציות שאבו-מאזן מקיים ברמאללה, שמידת אחריותן לחטיפות ולרציחות של יהודים אינו נופלת מזו שהביאה את יוליוס שטרייכר, עורך ה"שטירמר", לגרדום.

אחרי נפול הנאציזם, מי שביקש להחזיר לגרמניה פני אנוש -  התחיל מגן הילדים. החליף את ספרי הלימוד, סגר את העיתונות המגויסת והוציא אל מחוץ לחוק כל ספר, שיר, סמל וסיסמה נאציים. עד היום מהווה כל ביטוי של הזדהות עם המשטר ההוא עבירה פלילית. לאף אחד לא היה ספק בדבר הקשר הסיבתי הברור בין חינוך שיטתי לרצח והרצח עצמו.

החינוך וההסברה המלווים את הטרור הפלסטיני דומים כשתי טיפות דם לתורת גבלס שהכשירה את הקרקע לשואה, והם פורחים ומשגשגים תחת שלטון ישראל. את המדיניות האובדנית הזאת הנהיג שר הביטחון משה דיין, שפגע ברוצחים ופינק את המסיתים. בברלין לא יכולת להשיג את "מיין קמפף", בירושלים – חופשי. היום בנירנברג אי אפשר לכתוב שהיהודים הם גזע נחות, ברמאללה זו ספרות חובה לכנותם "בני הקופים והחזירים", שעליהם אומר השיח למוסלם : 'יהודי מתחבא מאחורי, בוא והרוג אותו!' בגרמניה אין להעלות בדמיון שדרות אדולף היטלר, תיכון ע"ש  היינריך הימלר או תחרות ספורט לזכרו של הרמן גרינג . ברשות הפלסטינית, כך כותב 'מבט לתקשורת הפלסטינית' – "ילד פלסטיני יכול לצעוד  ברחוב אבו ג'יהאד (מתכנן חטיפת האוטובוס, 37 נרצחים ) בדרכו לבית ספר 'אחמד יסין' (מייסד החמאס), לשחק כדורגל בתחרות על שם עבד עודה (שרצח 31) ולסיים את היום במועדון נוער על שם אבו-אייד (האחראי לרצח 11 הספורטאים במינכן)."

לימים, חיבר השמאל מחדש את הקשר הסיבתי בין המילה המסיתה למעשה הנפשע, אבל רק בנוגע ליהודים. רק אחרי טבח גולדשטיין ורצח רבין החלו לשאול, באילו "ערוגות" צמחו פרחי הרוע האלה, אולם  עד היום אינם מוכנים לשאול כך לגבי אלפי הקורבנות היהודים של הטרור הערבי. גם סיסמה נמצאה להם: "מלים הורגות!", וכיום על מלים כאלה יהודים גם נענשים בפועל, ובצדק.

וערבים מסיתים? לו שידר רדיו המתנחלים דברים כאלה: "האסיר הגיבור יגאל עמיר, בסבלנותו ובעמידתו האיתנה רשם את מעשי הגבורה הנכבדים ביותר…הוא ימשיך להיות כמו ההרים האיתנים" – כמה דקות היה אורך למשטרה לסגור את התחנה ולערוך מעצרים? אולם את הדברים האלה שידרה הטלוויזיה הפלסטינית להאדרת נאצר עוויס שרצח 13 נפשות, וישראל לא הנידה עפעף. דברים דומים, ישירות מפי השליטים, מתפרסמים שם דרך שגרה, והמלים האלה – אינן הורגות?!

בלילות אלה צה"ל מוציא מתוך מיטותיהם אחדים מן ההורגים, אך מניח למי שמילותיו הורגות. מדוע? מדוע לא יובאו גם המחנכים לרצח והמטיפים לחטיפות למשפט בישראל?

מראש עירית ניו-יורק לשעבר, רודולף ג'וליאני, למדנו שהמלחמה בפשעים הכבדים מתחילה בהקפדה פלילית על החטאים הפעוטים, ובמקום בו נענשים על השלכת פסולת בחוצות, גם עקומת הרצח יורדת.  גם בפשיעה הלאומנית רצף אחד מוליך מהערצת ה'שהיד' לאבן, לסכין, לבק'תב, לחטיפה ולרצח.

ישראל מפקירה את עצמה  גם במישור המדיני. היא מתעלמת, למשל, מהתחייבות אש"ף בהסכם אוסלו – "לפעול…ביעילות ובאפקטיביות  נגד מעשי או איומי טרור, אלימות או הסתה…" נראה לכם, למשל, שהממשלה תסרב לנהל מו"מ, כל עוד לא תסיר רמאללה מרחובותיה ומוסדותיה את שמות רוצחי היהודים, ולא תבער את ההסתה בחינוך ובתקשורת?

 אליקים העצני

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) 26.06-02.07-2014

התחזית האסטרולוגית נכתב על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

 שבוע של אקסטרה ביטחון במראכם החיצוני, עוזר לכם להקסים ולהדהים. כושר הביטוי שלכם מרשים את הסביבה הקרובה, אבל אין בו די, על מנת לכבוש את העבר והגעגוע. ביקור חשוב עומד לנחות בביתכם, היכונו לכך. אתם חשדנים כלפי יחס בן/ת הזוג, ובוחנים זאת בקפידה, אתם מעדיפים את האמת המרה ולא את… השקר המתוק. אתם מתחילים בחשבון נפש לגבי עזיבת בן/ת הזוג שעזבתם. בריאותכם משתפרת, בעיקר באזור מערכת הנשימה והכתפיים. צלצלו אלי לייעוץ.

 שור

 אתם לוקחים החלטות מהירות, ובאופן מפתיע, תוך הפעלת האינטואיציה הטובה שלכם. השבוע תפתרו בעיה קשה, בתחום העבודה, למרות שהמקום עבר שינוי ושהגיעו עובדים שמפריעים לכם לתפקד. הצעת עבודה קודמת תתברר בדיעבד ובצער, כאמתית וכמבטיחה. פניות להידוק קשרים תבאנה מכוון בני המין השני, אך לא תהיו בטוחים בעומק הרגשי ועד כמה זה כנה ואמתי. בעלי עסקים או יזמים: הזמן לפרסם את מה שאתם מחפשים. שאלות לגבי עתידכם בנישואין, קשורות בעיקר לאהבתכם לילדים.

 תאומים

 לעוסקים באומנות ובאסתטיקה: אלה ימים גדולים מבחינתכם, החודש הוא הזמן הנכון לפרסום. השבוע ימלא אתכם ברצון לשינוי, ולפרסם את מה שאתם מחפשים. כולם ינסו לשתף פעולה, ויקבלו את הרעיונות שלכם באהבה ומתוך רגישות, מעוררת נשכחות. לא לשכוח את המשפחה ואת מי שבאמת עוזר לכם בחיים. אתם מצפים לאות… מהעבר, בכול נושא ועניין והעיקר מבן/ת הזוג שפגע/ה בכם. הזדמנות למצוא עוד פרנסה זאת ובמידה ותתגברו על השפעתו המגבילה של כוכב מרקורי, שכעת בנסיגה.

 סרטן

 השבוע תתקפו בגעגועים לביטחון: האישי, כלכלי ולצד החברתי שאבד, או שנפגם: אתם חדורים בצורך לחוות חוויות בחיק המשפחה ובחברת חברים ישנים. הזמן לנסות: באם תעשו כן, יחמיאו לכם בנוגע לתחום היצירתי. מלכודת רגשית תפסח עליכם. זה הזמן לדרוש כספים המגיעים לכם. הקשרים החדשים בתחום הקריירה מבשילים וחיוביים. מחשבות צלולות וברורות יותר למצבכם הכלכלי וישי בתוך הזוגיות, יוצרים בכם את הדחף לדרוש שינוי. הילדים הם הסיבה שמחזיקה אתכם… שפויים. צלצלו אלי ייעוץ אישי.

 אריה

 רגעים מרגשים בחברת בן/ת הזוג. ממש בקרוב תרגישו שהמלחמה הבין זוגית שניהלתם, עשתה את שלה, ושניצחתם, אבל לצערי הניצחון הזה הוא זמני, וזה לא 'חדש- לכם' לשמוע זאת ממני. הכספים המגיעים לכם, יגיעו בימים אלה ולא יזיק לכם לתת תזכורת לגביהם. תכניות מגירה הקשורות להסבה או לשינוי בעבודה, יוצאות אל הפועל. טיפ לנשואים: התרכזו בשיקום המערכת הזוגית. הפנויים: אתם לוקים בבלבול ובחוסר סבלנות, חפשו לחדש את הביטחון שהיה לכם, בעבר. צלצלו אלי לייעוץ.

 בתולה

 אתם צפויים להיות מאוד רגישים בחברה, ועם זאת ליהנות מפופולאריות רבה. דעותיכם יתקבלו באהדה רבה, בחוג המשפחתי, גם בעבודה יחמיאו לחכמת החיים שלכם. הניחו לעבר הכואב, מומלץ שלא לחפש קשרים מן העבר הרחוק, המשיכו הלאה. הורידו ביקורת לגבי אהבתכם לבן/ת הזוג, או לגבי כול בן/ת זוג שבנמצא, כי זה בדיוק הזמן לזכור שאף אחד לא מושלם, עד שאת/ה מתאהב/ת בו/ה . יחסים עם אדם יקר, עולים לכם בזיכרון- הלב המתגעגע.

 מאזניים

 שבוע של חיפושים עצמיים. קבוצת חברים יבקשו את נוכחותכם, המשרה- רוגע. הזעזועים האחרונים בעבודה ייעלמו כלא היו. ייתכן כי הממונים עליכם יקדמו אתכם, וזה יקרה בקרוב מאוד. בריאותכם מתחזקת. לשוחרי העבודה וההסבה המקצועית: שלחו קורות חיים. דחו הצעות לנסיעה למקומות רחוקים ומסוכנים. אלה הפגועים והחוששים מעצמם או מכול דבר, זה הזמן להבין שמפלצות ושדים, או אנשים רעים…קיימים רק בתוכנו, כל עוד אנחנו נותנים להם לחיות בתוכם. צלצלו אלי לייעוץ אישי.

 עקרב

 לפנויים: התפתחות רומנטית חיובית, תופסת אתכם כלא מוכנים, אתם מבולבלים ולא יודעים 'איך לאכול את זה'. לנשואים: מצפה שבוע של אהבה– תחושו נפלא וכמאוהבים מחדש, אבל עם חשש שזו אשליית שווא… מחודשת. הפנויים הרווקים: אתם נעים מתוך תחושה של כלא מבינים את נוסחת ההתקרבות הרגשית המחודשת. הפגינו ביטחון בעצמכם ובכישרונכם, הגיע הזמן שתבינו שבאם אתם מורידים עיניים בביישנות אתם לא רואים את העולם, ושרק באם תסתכלו ישר קדימה- ובעיניים, תוכלו לגלות את עולמכם.

 קשת

 השבוע אתם משוחררים זמנית, ממצבי רוח רעים. אתם מנסים דרכים אחרות ויצירתיות בתחום הרומנטי, השפעת הכוכבים מערפלת לכם את 'כושר הראיה'. מישהו יבשר לכם על מפגש חברים. בקרוב תדעו מי החבר האמתי שלכם. הזמן לדעת שכדי לדעת מהם החיים האמתיים, ובכדי להיות יצירתיים, עליכם להשתחרר מהפחד, לטעות. באמצע השבוע תופתעו לטובה מתחום הקריירה. הזדמנות לקנית/מכירת נכס חשוב, עומדת ליפול בידכם. בריאותכם חוזרת לאיתנה. צלצלו אלי לייעוץ אישי.

 גדי

 השבוע אתם יעילים מאוד בעבודה, אך מצד שני, לחוצים בבית. כדאי שלא לדרוך על יבלות ישנות הקשורות למשפחה. הממונים אליכם מזכים אתכם ביחס פתוח וליבראלי. הידיעה הטובה בדבר קידום תשמח אתכם, את שוב לא תקבלו את היחס המגיע, בין כתלי…הבית. געגוע אל…העבר. הזמן לעשות משהו ם עצמכם, אתם בני מזל יצירתי מאוד, ורציניים בדעתכם להתקדם, הגיע הזמן לזכור שהחיים בכלל לא משעממים, אלא שיש אנשים משועממים…שבגלל המחוסר מעש, הם משתעממים.

 דלי

 אנשים שלא נוהגים להחמיא לכם, יעשו זאת בשבוע זה. אל תמעיטו בערכה של מחמאה הבאה מן הלב, האמינו שהן מגיעות לכם, ושהרווחתם אותן בכבוד. השקעות חומריות ורגשיות ישנות, יתגלו כטובות ומועילות. במשפחה ובין חברים: מצב הרוח הטוב, מגיע לשיא חדש. סימני השאלה לגבי קשר המעסיק אתכם המון זמן, עדין גדולים, אפילו… גדולים מאשר היו. הזמן לסגור על לימודים, על מנת לשדרג את עתידכם. צלצלו לייעוץ אישי לגבי רוב תחומי החיים.

 דגים

 השבוע תתחילו מערכת יחסים חדשה, או מחודשת, וכדאי לכם להגיב בחיוב. ההצלחה הגדולה בנוגע לקריירה, החלה לא מזמן וצפויה להמשיך ולפעום בחייכם, גם הלאה. הזמן לפרסם את מה שאתם רוצים באינטרנט על מנת להגיע ליעדכם מהר יותר משציפיתם. אתם משדרים סקס–אפיל במנות גדולות… ויבחינו בכך. שינוי חשיבה בנוגע לבן/ת זוג יתקבל באהדה, אם כי אתם לא מבינים את כוונות… הצד השני. הזמן לתפילות לבורא עולם ולשמיים ובתוך כך, גם אל עצמכם.

נאום נחל עוז של דיין – עיון מחדש

                                     

נכתב על ידי: אליקים העצני

אני מקליד את הדברים האלה מתוך הנחה ותקווה שהנערים הנעדרים חיים, ועד מהרה נזכה לראותם שוב עימנו. את דברי משה דיין, אז רמטכ'ל צה"ל, בהספדו לרועי רוטברג הי"ד אני מביא בהקשר לטרור הערבי, אותו הטרור אז, ב-29 לאפריל 1956 והיום – אחרי 56 שנים, ומתוך תפילה לשנות חיים ארוכות לחטופים. רועי היה המא"ז של קיבוץ נחל עוז שנוסד אחרי הקמת המדינה על גבול רצועת עזה. הוא רכב על סוסו כדי לגרש מסתננים, ושם חיכה לו המארב.

הנה קטע מדברי דיין :

"…רועי, השקט של בוקר אביב סנוורו, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם…

…איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו ומלראות את יעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאתנו כי קבוצת נערים זו היושבת בנחל עוז נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים?

מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת הקוראים לנו להניח נשקנו.

…….

את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום, דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. אל נרתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו.

אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט החרב מאגרופנו ויכרתו חיינו…"

אין כמו הדברים האלה לשמש אותנו בפולמוס הנצחי עם "מחנה השלום", הלא דיין דיבר עשרות שנים לפני מה שאצלם מכונה "הכיבוש". הדברים יכלו להיכתב היום, דבר לא השתנה, והמסקנות עמדו במבחן הזמן. האמיתות הללו מקבלות חיזוק שבעתיים, כשאנו משווים לנגד עינינו 180,000 הרוגים ונרצחים בסוריה, בני עמו ובני ארצו של שליטם בשאר אסד – מומתים בגזים, שרופים חיים בחביות המושלכות מן האוויר, מופגזים, מופצצים, ירויים בידי צלפים, אלפי נשים נאנסות ונרצחות בידי הס.ס. שלו הקרויה 'שביחה', ערים שלמות הרוסות לא ע"י מטוסי אויב, כי אם בידי חיל האוויר של ארצם ומדינתם. הוסיפו על זה מיליוני פליטים המתגוללים חסרי כל ובתנאי תברואה איומים, עד כדי כך שרק האויב המוצהר שלהם, ישראל, שלהשמדתו ייחלו, נותר להם כדי להציל את חייהם. וכל זה – מידי השליט  ש ל ה ם! אך לא רק מן השלטון פוקד את הסורים המוות. גם אחיהם לאמונה, מוסלמים כמותם, אונסים את נשותיהם, כורתים את ראשיהם, יורים בהם בכיכרות הערים ואפילו צולבים אותם, ומדוע? מפני שהוא נוצרי, או שיעי, או סוני או עילאווי או חבר פלג או כת  ב ת ו ך  כל דת כזאת.

גם בעיראק השכנה, זה שנים סונים ושיעים רוצחים אלה את אלה, ובהעדפה גדולה  ב ת ו ך  מסגדים או בדרך אליהם, וגם את המסגדים – של היריב – מחללים ושורפים. גם כאן, מספר הנרצחים והעקורים עצום. רק כיבוש מוסול ע"י כנופיות  ה'דעי"ש' בימים האחרונים העלה גל של 300 או 400,000 פליטים.

את אורגיות הדמים האלה גם השמאלן היהודי המטורלל ביותר לא יוכל לייחס ל"כיבוש". מה עשו קורבנות אסד או קורבנות  ג'בהת –אל-נוסרה או קורבנות דעי"ש לרוצחיהם ומעניהם? וכנ"ל בלוב, במצרים, בתימן, בלבנון?

את הסיבה לזלזול המחריד בקדושת חיי האדם בעולם הערבי יש לחפש במקום אחר  –  בתרבות, בדת, בחינוך. הטרור מבטא את רצונם המוצהר של המונים רחבים במזרח התיכון, ממחלקי הבקלאווה ברחובות עזה והסוכריות בחוצות חברון ועד למציפים את האינטרנט בשבחים לחוטפי הנערים היהודים. כל כיכרותיהם ומוסדותיהם נושאים שמות של רוצחי המונים, כי אלה הם גיבוריהם הלאומיים.

חברה, שזה  ה"בון טון" אצלה – בכלי התקשורת , בספרות, בבתי הספר ובאקדמיה, כמו בבתי הקפה ובכיכרות, נושאת במשותף באחריות. אם המחבל הוא אויב, הרי שהעם שבתוכו "הוא שוחה כדג במים", כפי שהגדיר את הטרור מאו-צה-דון הסיני, גם הוא אויב. כמו שהיה זה העם הגרמני שגידל וקיים את המשטר הנאצי, כך החברה הפלסטינית היא היא הנשאית של ה"שהידיזם", תורה המטיפה למות כדי להרוג.

מזה נגזרות מסקנות מעשיות. למשל, גירוש מן הארץ של טרוריסטים, עוזריהם ותומכיהם. ואפס סובלנות גם לכל תמיכה מילולית בשהידיזם, כפי שבגרמניה כל התבטאות נאצית או פרו-נאצית מהווה עבירה פלילית. זו ירושתו של דיין למתוח קו בין ההסתה למעשה הגלוי. כלפי יהודים שינו את התפיסה הזאת וגורסים – בצדק – "מלים הורגות". אבל גם מלים של ערבים הורגות, ועוד איך!

ויש לעיין מחדש בגישה הפייסנית שלנו, שיש לגביה קונסנסוס בין ימין לשמאל – שראוי לנו כביכול לפעול לקידומם ולפיתוחם, למרות היותם חברה שונאת ועוינת. גם אני צידדתי בדעה הזאת.

היום אני שואל –  האם זה סביר לפתוח שער של בית חולים שלנו בפני אשתו של אבו-מאזן, המתנכל לנו בכל פורום עולמי ומפאר ומפרנס את רוצחינו ומשפחותיהם? והאם דווקא אנחנו חייבים לרפא את  נכדו של ראש ממשלת ארגון הטרור חמאס, אסמעיל הנייה? האם זה סביר לספק להם מים וחשמל, ועוד בחצי חינם? האם אנחנו צריכים לסייע לבניית העיר ראוואבי? עשרות שנים אנחנו מספקים להם לחם ועבודה, האם זה עשה אותם – את הציבור, להבדיל מיחידים  – פחות אויבים? האם זה הגיוני, שבעוד הם מקיימים חרם על המתנחלים הישראלים  ביהודה ושומרון ומתירים את דמם, נציגם הנאמן ביותר עלי אדמות הוא המנהל האזרחי הישראלי ביהודה ושומרון?!

 אליקים העצני

הפיכה צבאית? שטויות!

נכתב על ידי: אורי אבנרי

קיומו של צבא במדינה דמוקרטית הוא סוג של פרדוקס.

הצבא אמור להישמע לממשלה הנבחרת. הציות שלו אמור להיות ללא תנאי.

אבל הצבא (ביבשה, בים ובאוויר) הוא הכוח החמוש החשוב היחיד במדינה. הוא יכול לבצע הפיכה צבאית ולתפוס את השלטון בכל עת.

בחודשים האחרונים בלבד ביצעו מפקדי הצבא הפיכות במצריים ובתאילנד, ומי יודע איפה עוד.

אם כן, מה מונע בעד מפקדי הצבא לבצע הפיכות בכל מקום? רק הערכים הדמוקרטיים, שעליהם חונכו.

בישראל אפילו אין לחלום על הפיכה צבאית.

זה המקום לחזור על בדיחה ישנה. הרמטכ"ל מכנס את הקצינים הבכירים ומודיע להם: "חברים, מחר ב-0600 אנחנו תופסים את השלטון!"

לרגע משתררת דממה. ואז כל הקהל פורץ בצחוק רועם.

ציניקן יכול להתפרץ כאן: "למה שהצבא יחולל הפיכה? הרי הוא שולט במדינה ממילא!"

בשיעורי האזרחות אנחנו לומדים שבישראל המשטר הוא דמוקרטיה. באופן רשמי: "מדינה יהודית ודמוקרטית". הממשלה מחליטה, הצבא מציית.

אבל, כמו שנאמר במחזמר אמריקאי: "זה לא בהכרח ככה."

נכון, מעולם לא היה אצלנו מקרה של אי-ציות צבאי. המקרה הקיצוני ביותר קרה ערב מלחמת ששת-הימים, כאשר ראש-הממשלה לוי אשכול היסס לתת את הפקודה לפתוח בהתקפה, ואלופים אחדים חסרי-סבלנות איימו להתפטר. במלחמת לבנון הראשונה התפטר תת-אלוף גבע במחאה על התוכנית לתקוף את ביירות.

אך אפילו בפרשת ה"התנתקות" ב-2005, במצב של מתח לאומי רב, כשהציבור היה חצוי לגמרי, לא היה מעשה של סירוב פקודה. הצבא ביצע את פקודות הממשלה.

אך התפקיד שממלא הצבא בפוליטיקה הלאומית הוא הרבה יותר מסובך.

בשעה זו מעורב הצבא בריטואל השנתי של הקרב על התקציב.

הצבא טוען שהוא זקוק להרבה יותר כסף מכפי שמשרד-האוצר טוען שהוא מסוגל לתת. זוהי שאלה של ביטחון המדינה, אכן של עצם קיום המדינה. מוזכרות סכנות נוראות. אחרי מאבק מר, מושגת פשרה. ואז, כעבור כמה חודשים, הצבא בא ודורש עוד כמה מיליארדים. סכנה חדשה הופיעה באופק. אז בבקשה, הבו יותר כסף.

אנשי האוצר טוענים שחלק ענק מתקציב הביטחון מבוזבז על פנסיות. כדי שהצבא יישאר צעיר וטרי, הקצינים יוצאים לגמלאות בגיל צעיר יחסית – וזוכים בפנסיה נדיבה מאוד.

כאשר גנרל מסיים את תפקידו, הצבא מושיט לו יד חברית וברוב המקרים דואג לו לג'וב אזרחי ראוי. המדינה מוצפת באלופים-לשעבר ובתת-אלופים לשעבר הממלאים מישרות מרכזיות בפוליטיקה, במנגנון הממשלתי, בחברות הציבוריות וכו'. הטייקונים מעסיקים אותם בשכר ענק בגלל קשריהם רבי-ההשפעה. רבים מהם הקימו חברות בעלות אופי בטחוני וסוחרים ברחבי העולם בנשק ובציוד צבאי.

כמעט בכל יום מופיעים האקסים האלה בטלוויזיה וכותבים מאמרים כמומחים לעניינים מדיניים וצבאיים. בדרך זו יש להם השפעה עצומה על דעת הקהל.

מעטים מהם "שמאלנים" הדוגלים בשלום. הרוב העצום ממוקם אי-שם בין מרכז-ימין לבין הימין הפאשיסטי.

מדוע?

אותו ציניקן יכול להציע הסבר פשוט: המלחמה היא ממלכת הצבא.

עיקר המקצוע הצבאי הוא לערוך מלחמה ולהתכונן למלחמה. עצם קיומו מבוסס על עשיית מלחמה.

כל בעל-מקצוע מתגעגע מטבעו להזדמנות להוכיח את כושרו המקצועי. השלום אינו מספק בדרך כלל הזדמנויות כאלה לקצינים. המלחמה היא הזדמנות עצומה. המלחמה מביאה פרסום, שדרוג, התקדמות לכל החיים. במלחמה יכול המפקד הצבאי להוכיח את עצמו בצורה שאינה אפשרית בימי שלום.

הגנרלים אוהבים להכריז ש"רק המפקדים יודעים את אימי המלחמה. לכן הגנרלים הם פציפיסטים". זוהי שטות גמורה.

גם הכיבוש הוא, כמובן, צורה של מלחמה. אם לצטט את קלאוזביץ: זהו המשך המדיניות באמצעים אחרים.

אינני ציניקן ואינני נוטה להשקפה הצינית, שהיא בהכרח פשטנית ושטחית.

אני מוכן לקבל שהרוב הגדול של אנשי-צבא בהווה ובעבר הם אידיאליסטים אמיתיים, לפחות בעיני עצמם. כאשר חבריהם סיימו את שרות-החובה ויצאו לקריירה אזרחית משתלמת, הם נותרו בצבא מתוך חוש של חובה פטריוטית. אילו האמינו בשלום, היו מקריבים את הכול למען השלום.

הצרה היא שהם לא.

הצבא יוצר תפיסה, השקפת-עולם הטבועה בעצם קיומו. הוא אומר לחייל ביומו הראשון שיש "אויב" שעליו להיות מוכן להילחם בו, ואם צריך גם להקריב את חייו. העולם מלא באויבים פוטנציאליים, רעים ורשעים, המסכנים את המולדת. איך צורך להיות יהודי ולזכור את השואה כדי לדעת זאת (אם כי זה עוזר).

אחרי שהיטלר הגיע לשלטון, האם ניתן היה להפילו בלי מלחמה? האם הייתה דרך אחרת להצלת העולם?

מובן שלא. בימי שלום מזלזלים בחייל, אך בשעת מלחמה הוא הופך לגיבור. הכול נושאים את עיניהם אל המצביא. וכך זה יימשך, עד שהאנושות תצליח סוף-סוף להקים ממשל עולמי שיהפוך את המלחמה לעניין שבעבר.

כול הנטיות הצבאיות קיצוניות אצלנו יותר.

מדינת-ישראל נולדה באמצע מלחמה ארוכה ואכזרית. מאז יומה הראשון של המדינה קיומה היה תלוי בכוחו המוסרי והמוחשי של צה"ל. הצבא הוא מרכז החיים הלאומיים, חביב האזרחים. הוא המוסד הפופולארי ביותר במדינה, הרבה מעל לכל מוסד אחר.

זה מזכיר לי את הרייך הגרמני של הקיסר, שבו נאמר כי "החייל / הוא האיש הטוב ביותר במדינה". אולי אין זה מקרה שחוזה-המדינה, בנימין זאב הרצל, היה מעריץ נלהב של הרייך הזה.

בדו-שיח האינטרנטי המתמשך שלי עם ידידתי בלאהור, עלה על דעתי שוב עד כמה דומות שתי המדינות שלנו. פקיסטאן וישראל נולדו באותו הזמן בארצות שהיו בעבר תחת שלטון בריטי. הן קמו כתוצאה של חלוקה מכאיבה, שבה נשפך הרבה דם, ושבה הפכו המוני-אדם לפליטים. שתיהן מבוססות על אידיאולוגיה דתית-אתנית וחיות בסכסוך תמידי עם שכנותיהן.

שתיהן דמוקרטיות – ושתיהן נשלטות מאחורי הקלעים על-ידי הצבא וקהילת-המודיעין שלהן.

כל צעיר ישראלי וצעירה ישראלית אמורים לשרת בצבא. גברים משרתים במשך שלוש שנים – השנים המעצבות ביותר בחיי הזכר האנושי, שנות האידיאליזם, כשהוא משוחרר עדיין מעול של משפחה ומדאגות של פרנסה, וכשהוא מוכן להקריב את עצמו למען ערכים.

הצבא הוא כור-ההיתוך לצברים ילידי-הארץ ולעולים מרוסיה, ממרוקו, מאתיופיה ומארצות-אחרות. במשך 1100 ימים ולילות, הצבא יוצר את המכנה המשותף שלהם ומעצב את השקפתם.

הצעירים האלה באים לצבא כשהם כבר מוכנים מבחינה נפשית. מערכת-החינוך הישראלית, מגן-הילדים והלאה, היא בית-חרושת להטבעת אידיאולוגיה מלחמתית. 15 השנים האלה, ואחריהן שלוש שנות השרות בצבא הסדיר, מעצבים את הרוב העצום של גברים ונשים צרי-אופק ולאומנים, הכלואים בעולמם הלאומני. בנקודה זו מתחילה הקריירה של קצין-הצבא המקצועי, עד הגיעו לדרגות הבכירות.

כשהוא עוזב את הצבא בגיל 42 ופותח בקריירה אזרחית, הקצין אינו מאבד את סכי-העיניים.

להיפך, הקצינים נשארים קצינים גם כשהם לובשים בגדים אזרחיים. אפשר לומר שהקצינים, בהווה ובעבר, מהווים את המפלגה האמיתית היחידה במדינה.

אין זה אותו הצבא שנשבעתי לו אמונים ביום הקמתו. באותה עת היו קצינים רבים חברי-קיבוצים שחונכו על ברכי הסוציאליזם והסולידריות. אחרי 57 שנים של כיבוש, הצבא נעשה גס ואכזרי, קצינים רבים הם מתנחלים, רבים חובשים את הכיפה הלאומנית-דתית. המפלגות הדתיות-לאומניות הקיצוניות פועלות בשיטתיות כדי להחדיר את אנשיהן לשורות הקצונה, והן מצליחות.

לפני יותר ממאתיים שנה אמר הרוזן מיראבו, מראשי המהפכה הצרפתית על גרמניה (פרוסיה של אז): "זו אינה מדינה שיש לה צבא, זה צבא שיש לו מדינה."

כיום ניתן לומר זאת על הדמוקרטיה-היחידה-במזרח-התיכון.

אז מי יחליף את ביבי נתניהו?

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

אכן שאלה טובה שכבר מהדהדת בציבור לאחר כישלונו בתהליך הבחירןת לנשיאות.

למרות שחלק מהציבור רואה את סוף שלטונו ,וחלק מהציבור עדיין לא רואה לו מחליף ורואה בו הרע במיעוטו.

הבה נחשוב ביחד  חושבים מי בכל זאת ראוי ומתאים לתפקיד.

הנה כמה מהמתאימים בקצרה.

סער-מצאתי בו בהחלט מועמד סביר, אם כי צריך לעבור תהליך הסתגלות והתאמה לתפקיד.

ישראל כץ- אמנם כוחני במקצת, אך כזה צריך להיות ראש ממשלה, הוא גם בולדוזר וביצועיסט.

בוגי יעלון-הוכיח את עצמו כשר ביטחון טוב חבר קבינט שפוי ושקול.

דן מרידור-שקול ואחראי ובעל ניסיון רב בממשלה, בהחלט מתאים לתפקיד.

בוזי הרצוג-עשה כבר הרבה תפקידים בממשלה ומחוץ לה, ובתור שכזה ,כבר בשל לתפקיד.

 ולא דברנו עדיין על יאיר לפיד וכחלון   כך שיש עוד….

ברור שהם צריכים להתבשל במפלגותיהם ולצלוח את הפרימירס,אך חש להם סיכויים טובים..

כך ,שלא אלמן ישראל,יש מי שיכול לבוא במקום ביבי.

גרשון אקשטיין,רעננה

יהדות עם ארומה

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי הכותרות: הכל דמוגרפיה  -  הפריון  החרדי  מול  הפריון  הערבי * פרשת  החטופים :  יפה  שתיקה  לחכמים  * ח"כ קלדרון – לא  על  המצה  לבדה  *  פרופ'  שכטמן  אַ-פוליטי?  * ולקינוח  לקראת  שבת:  גינס  בניחוח  יהודי

                                 ***

עניין  של  דמוגרפיה

  לאחרונה פורסם סקר של למ"ס, לפיו כל תלמיד חמישי בישראל הוא ערבי. מבחינה דמוגרפית מדובר בנתון מדאיג ביותר לעתיד המדינה היהודית. נכון שהפריון הערבי לאישה הוא במגמת ירידה, אך הפוליגמיה – בעיית ריבוי הנשים – מגדילה אותו יחסית.

  לכן בואו נחזיק טובה על הריבוי החרדי (והדתי בכלל), המשַמר את המסורת היהודית האותנטית מדורי דורות ומתרבה בקצב מהיר. אם לפי הסטטיסטיקה משפחה חילונית ממוצעת מגדלת ילד וחצי וכלב, הרי המשפחות החרדיות מגדלות עשרה עד שמונה עשר ילדים, ומצילות בכך את הדמוגרפיה היהודית.

  לכן במקום לקטר על הנתון הנוסף של הסקר, לפיו כל תלמיד רביעי בכיתה א' הוא חרדי, ראוי לשמוח על האיזון הדמוגרפי והכרעתו, מול הערבים, לטובת הציבור היהודי בזכות החרדים. ובא לציון גואל.

שתיקה  יפה

   צודק הרב דב ליאור, שהחקיקה האנטי דתית בישראל היא בהחלט סיבה לדאגה, וצריכה לעורר לחשבון נפש נוקב את ההנהגה וכל אזרח יהודי במדינה.

  ואולם עם כל הכבוד לרב דומה כי בשעת צרה זו, עת החטופים בשבי, למרבה הצער, ועדיין הם לא שבו הביתה, ואין יודעים מה עלה בגורלם – לא עת היא לנהל חשבונות שמיים, בניסיון לחיפוש אשמים לחטיפה הטרגית.

  יש להתפלל לשובם של הנערים בשלום, לחזק את עם ישראל באמונה ובמעשים טובים, ובכל היֶתר השתיקה יפה ונחוצה מאוד, ואין לפגוע במשפחות הכואבות. ודאי שהדברים חמורים פי כמה כשהם נאמרים מפי דמות רבנית מובילה בציונות הדתית.

הרפורמה  החילונית

   נדהמתי מהידיעה שח"כ רות קלדרון במופגן, כפי שהצהירה בערוץ הכנסת, אוכלת על שולחן ליל הסדר מצה יחד עם כיכר לחם. אין כמו אקט סמלי זה כדי להצביע על דרכה המסוכנת ליהדות. כאילו לא די שהיא אוכלת לחם בפסח, בניגוד גמור להלכה, היא גם מצהירה על כך בריש גלי.

  אבל דומה שגרוע מכך הוא החבִירה של הלחם אל המצה, שאותה הפכה לאמירה אידיאולוגית, אשר גורמת לחילול המצה. תשאלו, מה המשותף  בין לימוד הגמרא של הח"כית מ'יש עתיד',  ומייסדת מדרשת 'אלול', לחטא חמור זה? התשובה היא הזרם החילוני שהיא עומדת בראשה.

  קלדרון הפכה את הלימוד, המשולל מקיום מצוות, ואת החילוניוּת לדת בפני עצמה, לפיה היהדות היא פארסה, תוך חילול הקודש במוצהר. וזה המסר הציבורי של ההשקפה המסוכנת שהיא משדרת כדמות ממלכתית.

קול  הבוחר

 לא סוד הוא שהבחירות לנשיא המדינה הן פוליטיות. הן מתבצעות באמצעות דילים פוליטיים שנרקמים בין  הח"כים הבוחרים למועמדים לנשיאוּת. לא אחת הן משמשות גם קרש קפיצה פוליטי למועמדים. אז מי אמר שפרופ' שכטמן לא פוליטי?

  כבר ביום הבחירות, טרם נודעו התוצאות, כמה סמלי, הכריז הפרופ' הנכבד שאם לא ייבחר כנשיא, ילך לפוליטיקה ויקים מפלגה. דומה כי בהכרזה זו חשף את האמת לציבור לאן פניו מוּעדות. אז מי שלא רצה אותו כנשיא יקבל אותו כחבר כנסת? ימים יגידו. אין ספק שהאיש לא מייחל לתוצאות בקלפי כמו בבחירות לנשיא, שבהן הבוחר היחיד אמר את דברו.

גינס  בניחוח  יהודי

  בשעה שעם ישראל היה עסוק במונדיאל, התרחשה בנמל תל אביב בערב שבת דרמה יהודית בקנה מידה עולמי. בחסות, איך לא, תנועת חב"ד התקיים שם אירוע חגיגי מיוחד במינו: עריכת שולחן שבת הארוך ביותר אי פעם בהיסטוריה, בהשתתפות סטודנטים, שנכנס לראשונה לספר השיאים של גינס.

וזאת, דומני, אחרי החנוכיות המסורתיות המרשימות בגובהן, הנישאות לשחקים, של התנועה שהבקיעו אף הן את שיא גינס.

  גינס בניחוח יהודי כבר אמרנו?

                            *

נישא  תפילה:  ושבו  במהרה  בנים  חטופים  לגבולם. אמן!

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 20.06-26.06-2014

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

שבוע טוב יחסית. סימנים של שביעות רצון מצד מעסיקים. לאלה שלא מוותרים בקלות מחכות הפתעות בתחום הכלכלי. היזהרו מלהשקיע בבורסה או בכול תחום הנקשר להימורים, גם לא בהימורים רגשיים ועסקיים. בני המין השני יחכו למוצא פיכם בנוגע למצב הקשר ולעתידו. היזהרו מהבטחות הבאות מחברים שהכרתם לא לפני הרבה זמן. אתם עדין מתגעגעים לעבר ומביטים לאחור בצפייה… ובלב הולם. אתם חייבים להתמודד עם האמת ולצלצל למי שאתם באמת אוהבים. צלצלו אלי לייעוץ אישי.

שור

התרכזו השבוע בתחומי: הקריירה, הלימודים ובכול דבר שירחיק אתכם מהסתבכות רגשית מיותרת. אלה שהתחייבו בנישואין או למחויבות מוסרית-רגשית, כדאי להם להתרחק… מקשרים רופפים. חיזורים מן העבר יפתיעו אתכם, עד כדי מבוכה. אל תחליטו לחיוב בצורה פזיזה מדי, זכרו שהקשר הנוכחי עלול…להיפגע באם דבר העניין ייחשף. תכניות לניתוק קשרים רגשיים יתקעו בבוץ המוכר והתובעני. יתכן שזה לטובה? זה הזמן להתייעץ בנוגע לרוב תחומי החיים, לרבות בנוגע לעסקים התקועים בבוץ התובעני והמפחיד.

תאומים

השקעות ישנות יתגלו כדבר מניב, אך שימו לב לנסיגת הכוכב השליט הקרובה, אשר תשפיע עליכם לרעה. מומלץ שכספים יושקעו לטווח הארוך- בעיקר בחסכונות בטוחים, ולא בהימורים ספקולטיביים, רבי סיכון. בעבודה, אל תרבו בדיבורים ובהפגנת הביטחון האישי המופרז, זכרו שיש לכם אויבים אשר מנסים תמיד להכשיל כול דבר טוב הנקשר אליכם. צלצלו או שלחו מכתב, לאנשים שעזרו לכם בעבר הקרוב והרחוק. בבית אתם עדין במלחמות אגו ועדין לא יוצאים מהמבוך הרגשי, הנקשר לעבר.

סרטן

השבוע תתעוררו מבחינה פיזית, כתוצאה מאנרגיות הכוכבים. מזג האוויר יצור הזדמנות לפעילות יתר. לפנויים רגשית: חוויה רומנטית שלא מן העולם הזה, תיפול לידכם, כפרי בשל. הקשרים הוותיקים שלכם יבואו לעזרתכם, בתחום הקריירה, אילו רק תתגברו על הביישנות הטבעית שלכם, ותעזו לדרוש ולבקש. חובות ישנים יגיעו לכדי פירעון מוקדם, כמו גם מלחמות ירושה משפחתיים. כספים המגיעים לכם יגיעו ויושקעו בדרך שקולה ונכונה. הזמן לפנות לייעוץ בתחומים הקשורים: לרומנטיקה, לרגש, לילדים ולכספים.

אריה

מצבים כוכביים ישפרו את מיקומכם בעבודה ובתחומי תעסוקה חשובים. לימודים הקשורים למנהל או לתקשורת, יעלו יפה. תכניות למציאת מקום עבודה חדשה יוצאות לדרך, עד כדי שידמה לכם, שאתם בדרך הנכונה. גם המישור הרגשי יעורר אתכם, ליזום בדרך הנכונה. 'קסם האופי' יפעל במקומות עבודה והחששות מפני כשלום ייעלמו כלא היו. הנשואים: אתם מרגישים שהזמן לסדר דברים, שהצטברו לכם במגירת המחשבות והמטלות. בריאותכם הפיזית חזרה לאיתנה, למרות הדאגה לעסקים וליוזמות העבר, שבהם נחלתם כישלון.

 

בתולה

השבוע אתם נהנים מאנרגיות גופניות ורוחניות, אך שימו לב לנסיגת הכוכב השליט הקרובה, אשר תשפיע עליכם לרעה, בנוגע… לכול אלה. אני צופה שתפעלו במשנה מרץ להחזיר את כושרכם הגופני …והאינטימי. כספים יוצאו על קניית נכס חשוב. מישהו יעניין אתכם בפרויקט הנקשר לנדל"ן. אלה שהשקיעו מאמצים מרגישים בקידום הכלכלי, הקרוב להתגשם. התחום הבין- אישי החדש- ישן, יעלה יפה. אלה התקועים בקשר רומנטי שלא מתייצב מעצמו, מוזמנים להתקשר אלי לייעוץ אישי נרחב.

מאזניים

רגשות חמלה כלפי חברים יגרמו לכם להושיט ידיים לעזרה. השבוע סוער בנוגע לרגשות המופנים לכוון העבר. הזמן להתרכז במשימות שהטלתם על עצמכם, ושאותם לא ביצעתם. שימו לב, בקרוב: חרדות שווא בשל המצב הכלכלי, עלולות לפגום במצב רוחכם. נכון שיש לכם סיבות לכך, אבל אל דאגה, כי בתום סוף השבוע הבא, אתם עומדים לקבל תאוצה בכול התחומים, לכוון החיובי. מי שממש מרגיש שהוא בכול זאת תקוע, מוזמן להתקשר אלי לייעוץ אישי וכלכלי מקיף.

עקרב

אתם צפויים לשמחה בנוגע למערכות הבין אישיות. שיתוף הפעולה מכוון בן/ת הזוג יהיה פורה ומתוך כוונות גישור כנות – יתכן גם שתעלו אל מדרגה חיובית נוספת. כול אלה שהחלו מערכת רומנטית חדשה, יבקשו להעמיקה. טיפ קטנטן- השקיעו בנדל"ן, או חסכו לטווח הארוך. שימו לב לנשמה הטובה שבבית, תנו ליחס הראוי לה. הזמן לעסוק בנושאים רוחניים על מנת להגיע לרגיעה שכלית ולמודעות עצמית, ביחס לבעיות המטרידות אתכם במשפחה ובקשרים רופפים וישנים. צלצלו לייעוץ.

קשת

השבוע אני משער כי אתם כבר מזהים את הטוב, שמעניק לכם שבוע זה. כלומר: השותפויות הרומנטיות מאירות פניהן אליכם, אור תקווה ושמחה בוקעים מכם, למרות החשש שכול זה יתהפך…מחדש, ויעלם לכם, כמו בעבר. כמו כן, אתם טרודים בפעילויות בין זוגיות ענפה הכוללות: תכנון משותף לנסיעת בילוי – שהוחמצה בתקופת החגים ושל שיקום תכניות משותפות לטווח הארוך. קחו את הבעיות הכלכליות בפרופורציות ואל תחששו, הפעילו את הדמיון היצירתי שיש לכם…בשפע.

גדי

השבוע חיובי, עד כדי שיחזיר אליכם את החיוך, נצלו את השפעת הכוכבים המיטיבה, להספיק וסגור עניינים כספיים ורגשיים, טרם שרטרו כוכב מרקורי יחבל במה שהשגתם. למועסקים: העבודה תתנהל על מי מנוחות. לחסרי העבודה: הזמן לוותר על… האגו, חפשו עבודה זמנית. כל הסיכויים שתוכלו ליהנות מזוגיות פורייה. המחפשים את תחילתה של ההצלחה במישור בין- זוגי ימצאו את מבוקשם – בקרוב מאוד. פנויים? קבלו עצה קטנה: השתמשו באקט כנה וישיר, הפעם זה יעבוד !

 

 

 

דלי

הכוכב השליט במצב חיובי לנושאי הכספים, כתוצאה מכך תוכלו למצוא פרצה בתחום הקריירה. רגשות סוערים כלפי בני המין השני יישאו פרי. 'סולחה' חדשה תתברר כמשתלמת בהקשר לחברים ישנים. תחום הלימוד תקוע ודורש מאמצי היחלצות. תנו סימן למי שרוצה לעזור לכם באמת. כספים המגיעים לכם אינם באים בקלות. סלחו לעצכם ביחס לפגיעה באחרים. אתם מקבלים עזרה חיצונית מאדם שיש לו את חוכמת החיים, המשרתת אתכם בנאמנות. פנו אלי לייעוץ מקצועי- בע"ה הכול יסתדר!

דגים

השבוע יהיו לכם סיבות לחייך, רק באם תצאו מן האדישות הקשורה לפגיעה בכבודכם, ולעיקשות הקשורה לקריירה ועבודה. כספים המגיעים לכם בדרכם אל הבנק. חשבונות וחובות ישנים יצטמצמו לחיוב. השבוע יתברר לכם כי מאמציכם הקודמים לפשרות בתחום הביו-זוגי הצליחו להגיע אל אוזניים כרויות ומבינות- קחו את היד המושטת לשלום. תחום העבודה יפתיע בגדול. הזמן לחפש את הזיווג המתאים ולדעת איך והיכן למוצאו. צלצלו אלי לייעוץ ותחשפו את הדרך להצלחה, בכול תחום אפשרי.

כול הזכויות שמורות לאודי ברגר C) )

 

נתניהו בסמטא ללא מוצא

נכתב על ידי: אליקים העצני

מאזן ההישגים של אבו-מאזן מרשים: שחרור מחבלים; 'ריסון' הבניה היהודית – הקפאתה בעיקרון, חידושה לצרכי ענישה בלבד; מעמד של מדינה לא-חברה באו"מ והצטרפות לאמנות בינלאומיות; וויתור ישראלי על בקעת הירדן (להוציא עמדות צבאיות ליד הירדן); הסכמת נתניהו ל"מסגרת קרי" ובתוכה "גבולות 67'" בהסתייגויות-דמה מוסכמות מראש בלבד, בעוד רמאללה דוחה את התכנית ויוצאת נקייה; הקמת ממשלת פת"ח-חמאס בתמיכת כל העולם ובבידודה של ישראל. וכל זה -  בחינם, ללא כל תמורה. ואת מי מגנים? את נתניהו!

מזהיר? כן, אולם המשחק היה מכור ו"תיווכו" של קרי הצגה בלבד. מאחורי הקלעים היתה החלטה ערבית-אמריקנית מאוחדת להוציא מידי ישראל הכל – בטוב או ברע, ביושר או במרמה, ולא משנה מי "אשם". שהפראייר הישראלי התמים יחשוב לו שמשחקים בהטלת אשמות ויעשה עוד ועוד וויתורים ומחוות מתוך אשליה שכך יגולל את ה"אשמה" מעצמו. שיעצום עיניים מלראות, שמה שלא יעשו – אין חיה כזאת 'הערבים אשמים', וגם לא היתה לפני ששת הימים  כש"השטחים" וירושלים היו בידיהם.

זו מפולת מדינית, אך לישראל יש יכולות: רק היא שומרת על חיי אבו-מאזן מפני שותפיו החדשים. חופש תנועתו וכלכלתו בידיה. אפילו ביום התחברותו עם החמאס העבירה לו חצי מיליארד שקל, כפי שגילו האמריקנים. במקום לנופף במפעל ההתנחלות כעונש, היא יכולה לעבותו ולהפוך את המדינה הפלסטינית לבלתי ישימה בשטח. לכן, לא חוסר אונים יש כאן, כי אם אובדן עצות ושיתוק פנימי. בישיבת הקבינט שנועדה לטפל במשבר הפשירו הקפאה ומינו וועדה. יותר לא ידעו לעשות.

בעבר, כשהשחקן הערבי עבר לשחק "שח" של מדינה באו"מ, השחקן הישראלי המשיך ב"דמקה" של אוסלו. ההתחברות עם החמאס שמטה את לוח הדמקה, והשחקן הישראלי נשאר תלוי באוויר.

תרחיש  לדוגמה: ישראל מואשמת במועצת הביטחון ובהאג  ב"פשע המלחמה" של העברת אזרחי הכובש לשטח הכבוש. על כך קיים רק מענה אחד, שיהודים בארץ יהודה אינם כובשים. הנשק הזה מונח בכיסו של נתניהו בצורת "דו"ח אדמונד לוי", המבסס את זכותנו עפ"י המשפט הבינלאומי. ועדיין, אפילו במצבו הנואש היום, נתניהו גונז את הדו"ח ומפקיר את החזית המשפטית הבינלאומית ללא הגנה!

מדוע?

השורש נעוץ בנאום בר-אילן, שאם אתה מבטיח את השטח לאויב, איך תטען שהוא שלך? הנאום גם שיתק את הליכוד, פילג בין המנהיג לתנועתו שנשארה נאמנה למצע השולל מדינה פלסטינית. הקרע הזה הוכפל בממשלה החדשה. על ראש ממשלה ושרי מפלגתו החלוקים ביניהם מדינית – נוספו ניגודים כמו פרי ואלקין, לבני ובנט, ולכן הממשלה נועדה לעסוק רק בענייני פנים כגון "הנשיאה בנטל" – מתוך הנחה שהנושא המדיני רדום והמו"מ, משנפתח, יתנהל "פול גז בניוטרל". משנוצר מצב שאינו מאפשר עוד לזגזג, הגיעה הממשלה למבוי סתום. לבני מונעת סיפוח ולפיד מטרפד בנייה מחוץ לגושים. אלה ואלה לא יאפשרו לטעון שישראל אינה "כובשת", כי הם בעצמם מכריזים על כך. גם נתניהו אינו רוצה, בעצם, לשבור את ממשלת אש"ף-פת"ח. צחי הנגבי, שופרו, ממליץ על "מתינות", בציפייה למו"מ עתידי. נתניהו בעצמו חצוי: הקפאה והפשרה, במרכז הרב – "ירושלים השלמה" ובכנסת – "היפרדות".

נתניהו, את הבחירות האחרונות למעשה הפסיד, ולכן נאלץ להרכיב את הממשלה הבלתי אפשרית הזאת. נאום בר-אילן עלה לו בקולות הימין ולא הביא לו אף קול מן השמאל, תופעה שתוחרף בבחירות הבאות. את מנהיגותו (ואת שלטון הליכוד) הוא יוכל להציל רק אם יניח להרפתקה הפלסטינית, ובתגובה על הקמת ממשלת פת"ח-חמאס יבטל את נאום בר-אילן.

אליקים העצני

הפיכה צבאית? שטויות!

נכתב על ידי: אורי אבנרי

קיומו של צבא במדינה דמוקרטית הוא סוג של פרדוקס.

הצבא אמור להישמע לממשלה הנבחרת. הציות שלו אמור להיות ללא תנאי.

אבל הצבא (ביבשה, בים ובאוויר) הוא הכוח החמוש החשוב היחיד במדינה. הוא יכול לבצע הפיכה צבאית ולתפוס את השלטון בכל עת.

בחודשים האחרונים בלבד ביצעו מפקדי הצבא הפיכות במצריים ובתאילנד, ומי יודע איפה עוד.

אם כן, מה מונע בעד מפקדי הצבא לבצע הפיכות בכל מקום? רק הערכים הדמוקרטיים, שעליהם חונכו.

בישראל אפילו אין לחלום על הפיכה צבאית.

זה המקום לחזור על בדיחה ישנה. הרמטכ"ל מכנס את הקצינים הבכירים ומודיע להם: "חברים, מחר ב-0600 אנחנו תופסים את השלטון!"

לרגע משתררת דממה. ואז כל הקהל פורץ בצחוק רועם.

ציניקן יכול להתפרץ כאן: "למה שהצבא יחולל הפיכה? הרי הוא שולט במדינה ממילא!"

בשיעורי האזרחות אנחנו לומדים שבישראל המשטר הוא דמוקרטיה. באופן רשמי: "מדינה יהודית ודמוקרטית". הממשלה מחליטה, הצבא מציית.

אבל, כמו שנאמר במחזמר אמריקאי: "זה לא בהכרח ככה."

נכון, מעולם לא היה אצלנו מקרה של אי-ציות צבאי. המקרה הקיצוני ביותר קרה ערב מלחמת ששת-הימים, כאשר ראש-הממשלה לוי אשכול היסס לתת את הפקודה לפתוח בהתקפה, ואלופים אחדים חסרי-סבלנות איימו להתפטר. במלחמת לבנון הראשונה התפטר תת-אלוף גבע במחאה על התוכנית לתקוף את ביירות.

אך אפילו בפרשת ה"התנתקות" ב-2005, במצב של מתח לאומי רב, כשהציבור היה חצוי לגמרי, לא היה מעשה של סירוב פקודה. הצבא ביצע את פקודות הממשלה.

אך התפקיד שממלא הצבא בפוליטיקה הלאומית הוא הרבה יותר מסובך.

בשעה זו מעורב הצבא בריטואל השנתי של הקרב על התקציב.

הצבא טוען שהוא זקוק להרבה יותר כסף מכפי שמשרד-האוצר טוען שהוא מסוגל לתת. זוהי שאלה של ביטחון המדינה, אכן של עצם קיום המדינה. מוזכרות סכנות נוראות. אחרי מאבק מר, מושגת פשרה. ואז, כעבור כמה חודשים, הצבא בא ודורש עוד כמה מיליארדים. סכנה חדשה הופיעה באופק. אז בבקשה, הבו יותר כסף.

אנשי האוצר טוענים שחלק ענק מתקציב הביטחון מבוזבז על פנסיות. כדי שהצבא יישאר צעיר וטרי, הקצינים יוצאים לגמלאות בגיל צעיר יחסית – וזוכים בפנסיה נדיבה מאוד.

כאשר גנרל מסיים את תפקידו, הצבא מושיט לו יד חברית וברוב המקרים דואג לו לג'וב אזרחי ראוי. המדינה מוצפת באלופים-לשעבר ובתת-אלופים לשעבר הממלאים מישרות מרכזיות בפוליטיקה, במנגנון הממשלתי, בחברות הציבוריות וכו'. הטייקונים מעסיקים אותם בשכר ענק בגלל קשריהם רבי-ההשפעה. רבים מהם הקימו חברות בעלות אופי בטחוני וסוחרים ברחבי העולם בנשק ובציוד צבאי.

כמעט בכל יום מופיעים האקסים האלה בטלוויזיה וכותבים מאמרים כמומחים לעניינים מדיניים וצבאיים. בדרך זו יש להם השפעה עצומה על דעת הקהל.

מעטים מהם "שמאלנים" הדוגלים בשלום. הרוב העצום ממוקם אי-שם בין מרכז-ימין לבין הימין הפאשיסטי.

מדוע?

אותו ציניקן יכול להציע הסבר פשוט: המלחמה היא ממלכת הצבא.

עיקר המקצוע הצבאי הוא לערוך מלחמה ולהתכונן למלחמה. עצם קיומו מבוסס על עשיית מלחמה.

כל בעל-מקצוע מתגעגע מטבעו להזדמנות להוכיח את כושרו המקצועי. השלום אינו מספק בדרך כלל הזדמנויות כאלה לקצינים. המלחמה היא הזדמנות עצומה. המלחמה מביאה פרסום, שדרוג, התקדמות לכל החיים. במלחמה יכול המפקד הצבאי להוכיח את עצמו בצורה שאינה אפשרית בימי שלום.

הגנרלים אוהבים להכריז ש"רק המפקדים יודעים את אימי המלחמה. לכן הגנרלים הם פציפיסטים". זוהי שטות גמורה.

גם הכיבוש הוא, כמובן, צורה של מלחמה. אם לצטט את קלאוזביץ: זהו המשך המדיניות באמצעים אחרים.

אינני ציניקן ואינני נוטה להשקפה הצינית, שהיא בהכרח פשטנית ושטחית.

אני מוכן לקבל שהרוב הגדול של אנשי-צבא בהווה ובעבר הם אידיאליסטים אמיתיים, לפחות בעיני עצמם. כאשר חבריהם סיימו את שרות-החובה ויצאו לקריירה אזרחית משתלמת, הם נותרו בצבא מתוך חוש של חובה פטריוטית. אילו האמינו בשלום, היו מקריבים את הכול למען השלום.

הצרה היא שהם לא.

הצבא יוצר תפיסה, השקפת-עולם הטבועה בעצם קיומו. הוא אומר לחייל ביומו הראשון שיש "אויב" שעליו להיות מוכן להילחם בו, ואם צריך גם להקריב את חייו. העולם מלא באויבים פוטנציאליים, רעים ורשעים, המסכנים את המולדת. איך צורך להיות יהודי ולזכור את השואה כדי לדעת זאת (אם כי זה עוזר).

אחרי שהיטלר הגיע לשלטון, האם ניתן היה להפילו בלי מלחמה? האם הייתה דרך אחרת להצלת העולם?

מובן שלא. בימי שלום מזלזלים בחייל, אך בשעת מלחמה הוא הופך לגיבור. הכול נושאים את עיניהם אל המצביא. וכך זה יימשך, עד שהאנושות תצליח סוף-סוף להקים ממשל עולמי שיהפוך את המלחמה לעניין שבעבר.

כול הנטיות הצבאיות קיצוניות אצלנו יותר.

מדינת-ישראל נולדה באמצע מלחמה ארוכה ואכזרית. מאז יומה הראשון של המדינה קיומה היה תלוי בכוחו המוסרי והמוחשי של צה"ל. הצבא הוא מרכז החיים הלאומיים, חביב האזרחים. הוא המוסד הפופולארי ביותר במדינה, הרבה מעל לכל מוסד אחר.

זה מזכיר לי את הרייך הגרמני של הקיסר, שבו נאמר כי "החייל / הוא האיש הטוב ביותר במדינה". אולי אין זה מקרה שחוזה-המדינה, בנימין זאב הרצל, היה מעריץ נלהב של הרייך הזה.

בדו-שיח האינטרנטי המתמשך שלי עם ידידתי בלאהור, עלה על דעתי שוב עד כמה דומות שתי המדינות שלנו. פקיסטאן וישראל נולדו באותו הזמן בארצות שהיו בעבר תחת שלטון בריטי. הן קמו כתוצאה של חלוקה מכאיבה, שבה נשפך הרבה דם, ושבה הפכו המוני-אדם לפליטים. שתיהן מבוססות על אידיאולוגיה דתית-אתנית וחיות בסכסוך תמידי עם שכנותיהן.

שתיהן דמוקרטיות – ושתיהן נשלטות מאחורי הקלעים על-ידי הצבא וקהילת-המודיעין שלהן.

כל צעיר ישראלי וצעירה ישראלית אמורים לשרת בצבא. גברים משרתים במשך שלוש שנים – השנים המעצבות ביותר בחיי הזכר האנושי, שנות האידיאליזם, כשהוא משוחרר עדיין מעול של משפחה ומדאגות של פרנסה, וכשהוא מוכן להקריב את עצמו למען ערכים.

הצבא הוא כור-ההיתוך לצברים ילידי-הארץ ולעולים מרוסיה, ממרוקו, מאתיופיה ומארצות-אחרות. במשך 1100 ימים ולילות, הצבא יוצר את המכנה המשותף שלהם ומעצב את השקפתם.

הצעירים האלה באים לצבא כשהם כבר מוכנים מבחינה נפשית. מערכת-החינוך הישראלית, מגן-הילדים והלאה, היא בית-חרושת להטבעת אידיאולוגיה מלחמתית. 15 השנים האלה, ואחריהן שלוש שנות השרות בצבא הסדיר, מעצבים את הרוב העצום של גברים ונשים צרי-אופק ולאומנים, הכלואים בעולמם הלאומני. בנקודה זו מתחילה הקריירה של קצין-הצבא המקצועי, עד הגיעו לדרגות הבכירות.

כשהוא עוזב את הצבא בגיל 42 ופותח בקריירה אזרחית, הקצין אינו מאבד את סכי-העיניים.

להיפך, הקצינים נשארים קצינים גם כשהם לובשים בגדים אזרחיים. אפשר לומר שהקצינים, בהווה ובעבר, מהווים את המפלגה האמיתית היחידה במדינה.

אין זה אותו הצבא שנשבעתי לו אמונים ביום הקמתו. באותה עת היו קצינים רבים חברי-קיבוצים שחונכו על ברכי הסוציאליזם והסולידריות. אחרי 57 שנים של כיבוש, הצבא נעשה גס ואכזרי, קצינים רבים הם מתנחלים, רבים חובשים את הכיפה הלאומנית-דתית. המפלגות הדתיות-לאומניות הקיצוניות פועלות בשיטתיות כדי להחדיר את אנשיהן לשורות הקצונה, והן מצליחות.

לפני יותר ממאתיים שנה אמר הרוזן מיראבו, מראשי המהפכה הצרפתית על גרמניה (פרוסיה של אז): "זו אינה מדינה שיש לה צבא, זה צבא שיש לו מדינה."

כיום ניתן לומר זאת על הדמוקרטיה-היחידה-במזרח-התיכון.

הזכות לחיות

 נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  תנו  לחיים  לחיות  * משגיחות  כשרות?  הייתה  זו  רק  שאלה  של  זמן  *  הזוג  נתניהו  -  לא  על  התדמית  בלבד  * ההתמודדות  עם  מר  אלצהיימר  בגירסת  הסופר  אמנון  שמוש  * ולקינוח  החיים  בזבל

                          ***

מיסוּד  ההתאבדות

   עדי טלמור? מתי מילוא ואחרים? מדובר בהתאבדותם המצערת של יחידים, שהיו חולים סופניים. אך מכאן ועד מיסוּד ההתאבדויות, בהצעת החוק 'מוות במרשם רופא', המתגבשת לאחרונה, הדרך רחוקה. המיסוד, הנותן גושפנקה רשמית להתאבדויות, עלול להפוך אותן לתופעה המונית ואף למכת מדינה.

  כידוע, קדושת החיים ניצבת בראש סולם הערכים היהודי, ודוחה אפילו את השבת, השקולה כנגד כל המצוות. ישראל כבר קיבלה את 'חוק הנוטה למות', המאפשר, בהתאם להלכה, האצת מוות פסיבית באמצעות אי הארכת חיים מלאכותית. לעומת זאת, ההצעה החדשה מאפשרת מוות אקטיבי בחסות החוק.

  מה כבר לא נאמר על כך שמדובר במדרון חלקלק, וכי בחסות החוק האומלל עלולה התופעה להתרחב למקרים נוספים, מעֵבר לחולים סופניים. האם לא די לנו במות חיילים ואזרחים במלחמות, בתאונות ובמחלות, שהמדינה צריכה לתת זריקת מוות נוספת בדמות החוק?

משגיחות  כשרות

  אחרי בתי מדרש לנשים אורתודוכסיות, וטוענות רבניות, הרי מינוי נשים למשגיחות כשרות היה רק שאלה של זמן. ואומנם מי כמו הנשים כעקרות בית, השולחות ידן בבישול ובהכנת תפריטים קרובות לתחום המזון, יותר מהגברים, ולא נותר להן אלא ללמוד את ההלכות הרלוונטיות. זאת אחרי שהן כבר התמחו בבית בהלכות הפרשת חלה, מעשרות ומזון נקי מחרקים.

  גם התחום השני, בדיקת שעטנז בבגדים, קרוב לעיסוקן הביתי בפרט ובביגוד בכלל. בעצם כבר במקורות הוא מוזכר כמקצוע העתיק של האישה הטווה בפלך, ודורשת בצמר ובפשתים (לומדת הלכות שעטנז, שלא לערב את שני המינים בבגד). ואכן, השיר 'אשת חיל', המוּשר  בסעודת ליל שבת, בין היתר מהלל אותה על כך.

  האם הדבר הבא לנשים לא אמור להיות השגחת טהרת המשפחה, שיחסוך אי נעימויות מנשים רבות, ויקָרב נשים נוספות לשמירת הלכה מרכזית זו ביהדות?

התדמית  והמציאוּת

   מהראיון במוסף של המדינה (6.6.14) עם ד"ר אורית גלילי- צוקר, יועצת התקשורת הפוליטית לשעבר של בנימין נתניהו,  ניתן להבין שהביקורת שלה על בני הזוג נתניהו היא שלילית, בדומה לרבים וטובים שמשחררים פרפרים מהבטן לאחר  התפטרותם מהעבודה.

  אולם מתוכן הראיון עולה שיועצת התקשורת הפוליטית לשעבר מלאת הערכה לכישורי השניים, ובמיוחד של ראש הממשלה. היא גם מוּדעת למורכבות מצבם הפוליטי, ומנתחת אותו בראייה פסיכולוגית מעמיקה. יתרה מכך, בניגוד לתדמיתם הקרה והקשוחה של בני הזוג המלכותי, צוקר מעלה על נס את התייחסותם האנושית, החמה וההוגנת אליה בכבוד.

  אין ספק שביקורתה של צוקר על בני הזוג נתניהו בתחום המדיני נובעת בראש ובראשונה מהשקפת עולמה השמאלית. עם זאת חבל שמשרד ראש הממשלה לא קיבל את חבילת ההצעות שלה לחיסכון בתקציב ביתו והממשלה, דבר שהיה משפר את תדמיתם הציבורית של נתניהו והשרים לאין שיעור.

  בניגוד לדעת המרואיינת, אני סבורה שראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, המתעלם מרגשות הציבור בתחום החברתי (ע"ע מחאה) והדתי (פתיחת מרכולים בשבת) , אינו ראוי להיות ראש ממשלה.

לא  על  האלצהיימר  לבדו

  דומה שלמרות כל הקושי, הסופר אמנון שמוש מתמודד בהצלחה, ובהשתאות המעוררת כבוד, עם מחלת האלצהיימר של אשתו, כפי שהוא מתעד אותה בספרו העומד לצאת בקרוב, ואשר פרק אחד ממנו ראה אור במוסף '7 ימים'. זאת בראש ובראשונה בזכות חוש ההומור המפותח שניחן בו, המַאֲניש את המחלה, ומעניק לה אישיות בפני עצמה בעלת שם פרטי ומשפחה.

  לא פחות הזוגיות ארוכת השנים, היפה והנאמנה ללא סייג של הסופר ורעייתו, המעוררת הערצה,  במיוחד בביצה הספרותית המתגרשת, ללא ספק מעניקה לסופר את הכוחות הדרושים כדי להתמודד עם מחלת אשתו. אדם מחפש משמעות, המהווה מתכון להתמודדות בחייו, כפי שהצביע הפרופ' ויקטור פרנקל, כבר אמרנו?

  ואכן, הנאמנות בין בני הזוג, במהלך חייהם היפים, היא שמעניקה לשַמוש את הנאמנות לאשתו, והאהבה המיוחדת לה, שאינה תלוייה בדבר, גם בעת מחלתה המתישה.

  מעֵבר לכך, נדמה לי שהמסר של הכתבה לציבור הוא לא רק איך להתמודד עם המחלה, ואף למנוע אותה (בצד זוגיות ונאמנות מהי), אלא לדעת להעריך בחיים את פעולת מכונת המוח התקינה, שהבורא העניק לנו בחוכמתו. ובא לבריאותנו גואל.

החיים  בזבל?

ברצוני להביא לידיעת העירייה, כי ברחוב הרידב"ז,  בשכונת זכרון משה בירושלים, אין מכולת אשפה. תושבי הרחוב נאלצים לכתת את רגליהם עם שקי האשפה דרך שני רחובות, עד רחוב פרי חדש כדי להשליך את אשפתם.

  האם  כאזרחים שומרי חוק ומשלמי ארנונה הם אינם זכאים למכולה ברחוב? גם אם מדובר ברחוב צר, שאין למשאית זבל גישה אליו, אין צורך ב'צפרדע' רגילה. אפשר להסתפק במכולה קטנה או שתיים בתחילת הרחוב ובסופו, שאנשי התברואה יפַנו  בכל יום.

  לתשומת לב ראש העירייה, ניר ברקת, ומחלקת התברואה

במה אברכך ביום זה נשיאנו הנבחר

נכתב על ידי: יצחק מאיר

במה אברכך ביום זה נשיאנו הנבחר? שיזכו אותנו מן השמים להפנים כי לא נבחרת לשררה אלא לאחווה, לא לחיל ולא לכוח אלא לפיוס, לא לראווה אלא להצנע לכת.

שנשכיל לראות בך דובר טוב על בני ארצך באוזני בני כל אומות העולם כולן, בחצרות ענווי ארץ ועמליה כבחצרות מלכיה ורוזניה ושועיה.

 שנלמד להוקירך כנושא נס ערכו של הישר ואדנותו של הדין, ועומקה של החוכמה ויופיין של האמנויות והאמונה בסולם המוצב ארצה בו עולה האדם כל ימיו מעלה מעלה.

 שתהיה לנו כיורד לפני תיבות תפילותינו להביא שלום על הארץ עלינו על בנינו ובנותינו במהרה.

ויהי רצון שה' ממרומיו ישרה שכינתו עליך ועל ביתך ונאמר אתה ואנחנו יחדיו, אשרינו מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו.

מְצא את ההבדל

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  הרצח  בישרש:  הכתובת  צעקה  על  הקיר  *  השופטת  המתמודדת  *  זמן  שווה  כסף  -  לתשומת  לב  אלקטרה  *  קידום  מעמד  האישה  סיבה  למסיבה?  *  רות,  בניגוד  למסתננים,  התגיירה  כדת  וכדין  *  ולקינוח  פסוקו

                               ***

לאן  נעלמו  הנורות  האדומות?

  למרבה הצער, האב בשפלה שרצח את שני ילדיו לא לבד. אין זו הפעם הראשונה שאב רוצח את יוצאי חלציו באכזריות. הכרוניקה הפלילית של ישראל ידעה לא מעט מקרים דומים. בכולם היה לאבות רקורד אלים, וגם רקע דכאוני, שבישר על מסוּכנוּתו ושימוש ברצח הילדים כנקמה באם הגרושה.

   אז איך זה לאחר שהכתובת צעקה על הקיר, ודפוסי הרצח כה מוּכרים לרשויות, בית המשפט התעלם מכל הנורות האדומות וחִייב את הילדים לעלות לארץ פעמיים בשנה כדי לראות את אביהם? די לרחם על אבות אכזריים, ולתת להם גיבוי משפטי, או של רשויות הרווחה, במחיר שיתברר בסופו של דבר כהתאכזרות קטלנית לילדים.

המועמדת  דורנר

   אינני מסכימה עם דליה דורנר מבחינת השקפתה הדתית והפוליטית. ועם זאת אי אפשר להתעלם מכמה נקודות באישיותה, שבאו לידי ביטוי במועמדותה לנשיאות.

  בראש ובראשונה דורנר (בצד דליה איציק) הייתה לראשונה פורצת דרך במועמדות נשית לנשיאוּת, ובכך היא משמשת כסמל, הסוללת דרך לנשים אחרות לתפקיד זה, כמו לתפקידים ממלכתיים בכלל.

  נחישותה ראוייה בהחלט לציון. גם אם דורנר לא נבחרה בסופו של דבר לגברת הראשונה, הרי העובדה שהיא זכתה ל-13 קולות, כדמות בלתי פוליטית, היא בהחלט רַבַּת משמעות.

  יתרה מכך, כמי שהגיעה לגבורות דורנר היא הוכחה לכך שזה לא הגיל, אלא התרגיל של המוח והגוף הוא הקובע. היא מצטיינת גם ביושרה ציבורית ובצניעות, וידועה בפעילותה למען ניצולי שואה ובעלי צרכים מיוחדים ועל כך ראוייה לכל שבח.

שיחה  ממתינה?

  אין ספק שבעידן המודרני מענה טלפוני מהיר הוא חלק בלתי נפרד מהשירות ללקוחות, וכל חברה, שמכבדת את עצמה, עומדת בקריטריון זה ככרטיס ביקור שלה.

  אז איך זה שחברה מכובדת כמו אלקטרה (שירות פלרון) לא הבינה את זה עדיין, ונותנת ללקוחותיה להמתין זמן רב על הקו, תוך השמעה חוזרת ונשנית של הפזמון המתיש, כי "עקב עומס פניות אין באפשרות הנציגים לענות, ותודה על הסבלנות".

  האם לא הגיעה השעה שהחברה תאמץ הצעת ייעול של חברות אחרות (ואפילו בזק), כי במקרה של קווים עמוסים היא תבקש מהלקוח להשאיר את מספר הטלפון שלו, והנציג יחזור אליו לכשיתפנה? כמה פשוט, כמה יעיל. מעבר לכך, הדבר מצביע על התייחסות חיובית ללקוחות ולזמנם היקר, השווה כידוע כסף, ותורם לתדמית החברה.

לשון  בלי  שוויון

   אני מציעה להרחיב  את החוק להצעת עבודה, המחייב לפנות לשני המינים במידה שווה, לגבי תחומים נוספים של מתן הוראות לתרגול ולהפעלת מכשירים.

  וּבא לנָשֵׁינו גואל? לא בטוח, כי מדובר בצעד  לשוני פורמלי לשוויון בין המינים. אך ספק אם הוא באמת תורם לקידום מעמד האישה. לא סוד הוא שנשים מופלות לרעה בתחום השכר ובתחומים נוספים, שלא לדבר על רצח נשים בידי גברים, שתופסים אותן כרכושם הפרטי, ואשר למרבה הצער הפך לחלק בלתי נפרד כמעט מהכרוניקה הפלילית היומית

כשיהיו הישגים בשטח, ובמיוחד כשנשים יפסיקו להירצח, אז תהיה סיבה למסיבה לקידום מעמדן בחברה .

זה  כל  ההבדל

  ההשוואה בין רות המואבייה לעובדים הזרים בעיר העברית הראשונה היא חסרת שחר. רות התגיירה כדת וכדין, תוך קבלת תרי"ג מצוות, על פי ההלכה היהודית. עובדה זו היא שהכניסה אותה תחת כנפי השכינה וזיכתה אותה להיות חלק בלתי נפרד מהעם היהודי.

  לעומת זאת העובדים הזרים בדרום תל אביב הם גויים, שאינם נמנים עם העם היהודי, ומסתננים בלתי חוקיים. למרבה הצער, לא פעם הם גם מציקים לתושבים היהודים ופוגעים בהם.

  זה מה שעושה את כל ההבדל בין השניים.

פסוקו   -  נשיאים  ורוח

חַ"כּוֹ מַחְשַכִּים: איזה  מזל  שיש  בחירות  לנשיאוּת, וכך  אפשר  לחשוף  את  קופת  השרצים של  נבחרי  הציבור. וּפואד  ושטרית  כמשל.

שכטמן  ושיברו:  קול  בלי  כֹּל

                          קול  הבוחר(ת?)

                           הבוחר  אמר  את  דברו

שבוע  הספר – אחרי החגים  (הקולינאריים):  לא  סוד  הוא  שרַבֵּי  המכר  המככבים  בהוצאות הספרים  הם  ספרי  הבישול  -  מעַם  הספר  לְעַם  הסוּפֶּר  כבר  אמרנו?

על  חוד  חלשון

ביבי ,  האישה  שאיתו:  יד  שרה.

על  כר  וכסת:  מכל  הציפּוֹת  שבעולם.

תחזית אסטרולוגית ( הורוסקופ) שבועית בין התאריכים 12.06-18.06-2014

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

גם השבוע הנוכחי יהיה בסימן שיקום הקשרים הרומנטיים. חלק מכם ימצא את הדרך לשבור את מעגל בדידותו. אתם נוטים להרעיף רגשות מוגזמים כלפי בני המין השני, תוך שכנוע עצמי שאתם… כאילו מאושרים. לרווקים- צפויה לכם הפתעה ביחס לתחום הרומנטי. אלה שלא מצאו עבודה ולא זכו לקידום עד כה יופתעו לטובה. הניחו  מידכם את דגל המלחה בנוגע למשפחה. הזמן להשכין שלום בין חברים וידידים. היזהרו משינויי מזג האוויר. צלצלו אלי לייעוץ אישי.

שור

השבוע אתם מנסים לחייך, למרות שהצד הכלכלי לא מאיר פנים. אתם משועממים ולא מוצאים את האהבה בלב אחרים. עליכם לפעול תו השתדלות, זכרו שכול מה שאתם מחפשים בתחום העבודה קיים באמצעי התקשורת. ארגנו מחדש את נושא הכספים. מגיע לכם הרבה בתחום הבין זוגי והשבוע זה מטריד אתכם יותר מכול. אתם ממשיכים להרגיש כנותנים הרבה ממה שאתם מקבלים, בתחום הזוגי. התסכול בקשר ליחס לא ראוי, מצד הדמות המחלקת אתכם את החיים גובר והולך.

תאומים

קחו את הכול בקלות, השבוע אתם מאבדים מקלילותכם ומחפשים להתבודד. אנשים החייבים לכם יחס, מפנים לכם עורף. הכעסים כלפי אויבים בעבודה עולים וצפים מחדש. הנשואים שבכם מרגישים ככלואים וכאומללים. אלה שלא מצאו אהבה, או אלה המתגעגעים לקשר מן העבר, ירגישו את בדידותם וכאבם ביתר שאת. בריאות הילדים או אחד מההורים, מעסיקה אתכם מאוד. מומלץ לפטר את התחושות המעיקות והלא כול כך מוסברות. הזמן לצאת ולאוורר את הנשמה והגוף. צלצלו אלי לייעוץ.

סרטן

התקיעות במישור הרגשי יוצרות בכם את הרצון לקום ולעזוב. הסיבה העיקרית העוצרת בכם זה הילד/ים. אתם מחפשים מחדש את הקשר שיכול לחבר אתכם אל עצמכם. תחום הקריירה מושך אתכם להתעניין בתחומים נוספים, אליהם שאפתם מזמן. הרווקים ילקו ברצון לפרק את קשריהם הרומנטיים, תוך שהם נוקטים באמירות הגובלות כמעט, בהרס עצמי. לכולם אני ממליץ לחכות לפני שהם מקבלים החלטות. הזמן לפנות לייעוץ מקצועי על מנת לדעת מהי הדרך הנכונה לבחור, ובמי.

אריה

הרגשת שיפור בנוגע לצד הנפשי. אתם קצת חוזרים לעצמכם ויוצאים לחפש את הכוון המקצועי המתאים. נושא הכספים עדין מדאיג, אך אתם נהנים זמנית, מעזרה מבחוץ. הנשואים שבכם יחפשו ריגושים מחוץ למערכת הנישואין, ובמקביל ישמרו את הנכסים הרגשיים….שבבית. הפתעה מכוונים הקשורים לכסף ועבודה, לכול אלה שחיפשו וטרחו למוצאה. הזמנה מפתיעה לאירוע חשוב, מחכה לכם בפתח. שמרו על מערכת הנשימה והגב, מפני מזג האוויר, הלא יציב. עסקים: המכירות מוכתרות בהצלחה, לאחר שלושה חודשים של נפילה.

בתולה

השבוע אתם עשויים להעמיק את הקשרים הרומנטיים. משהו הקשור לבני משפחת האהוב/ה, מתנגד לקשר או חותר תחתיו, בדרך הסמויה מן העין. ענייני כספים ועבודה מעסיקים אתכם במקביל לאיזון המינוס בבנק. אתם צמאים לאהבה ומחפשים אותה במקומות הנכונים. הזמן לצאת מהגבולות הרגשיים אל האור הנכון. צניעותכם ידועה לכול אך הזמן לשאול את עצמכם מה עושים למען האהבה, כיצד לשפרה, היכן למצוא אותה, ובמה טעיתם, על שאתם נותנים ונותנים ואין תגובה הולמת לנתינתכם.

מאזניים

שבוע עמוס במחשבות ובחשבונות נפש. חכו לתחילת השבוע בנוגע להחלטה הנוגעת למכירה, השכרה או ברכישת משהו מאוד יקר. התרכזו בקשרים היכולים לסייע לכם לקחת הלוואה או לגשר על בעיות ניירת, מול בנקים ומוסדות. הפנויים רגשית: הצד הרגשי יציב אך ניצב כעומד על המקום. הנשואים או החלקים את חייהם יחידו, יגיעו להסדרים יותר עמוקים במובן הכלכלי והרגשי. אתם מרגישים שחלק מהמשפחה מנצל אתכם, ושהפעם אתם לא מוכנים לסבול זאת יותר. צלצלו לייעוץ.

עקרב

השבוע אתם עצובים ביחס למישהו שהלך לעולמו, והגעגועים תוקפים אתכם בכוח רב. רגעים טובים בחיק המשפחה יוצרים קירבה משנית. התרכזו בעבודה ובכול הקשור לקידומכם המובטח. מומלץ להיבדק על מנת לגלות…אחת ולתמיד שאתם לא חולים, באזור אברי המין, ובכלל. הדאגה למקום מגורים מושכת אתכם לחשוב על אפשרות קנייה, השכרה או שיפוץ הקיים. בריאותכם משקפת רגישות יתר לשינויי מזג האוויר התכופים. הפתעה ביחס לתחום העבודה ולזכויות המגיעות לכם ממוסדות, ודרך בית המשפט.

קשת

בריאותכם מתייצבת בנוגע לריאות, הכתפיים, הברכיים, או הגב. אתם יכולים לסמוך על המשפחה. משהו באוויר אומר לכם לקנות דירה, אבל אתם חסרי אונים בנוגע לכך. המקצוע מתחיל להימאס ואתם מגששים לכוון של שינוי, בעקבות זאת אתם מתחילים לחשוב על קריירה עצמאית. טוב תעשו באם תשמרו את כספכם ולא תגעו בתחום ההימורים או בתחום הקשור לתווך מכול סוג ועניין. דחו נסיעה למקום רחוק. זה לא הזמן לחפש אהבה… במקומות הלא נכונים. צלצלו לייעוץ.

גדי

השבוע אתם רוצים הרבה יותר ממה שיש לכם, כי מה שיש לכם חסר: בהערכה, אהבה וכסף. תחום העבודה יקרוץ לכם יותר מתמיד. אתם קרובים יותר מתמיד להחלטה ביחס ללימודים. דחו הצעות הקשורות לשינויי מגורים בעלי מניעים הרפתקניים מידי. מומלץ שלא לעשות צעדים שיכניסו אתכם למחויבויות כספיות מיותרות. הפנויים שבכם ינסו למצוא מוצא ביחס לבדידותם וגם…הפעם עשויים להיכשל במשימה זו. מומלץ לפנות לייעוץ אישי בנדון.

דלי

השבוע עליכם להחליט, אם פניכם לשלום או למלחמה. אתם רוצים להמשיך את הקשר הסמוי, אך נתקלים בחומה בצורה. הדמות החדשה שנכנסה לחיים שלכם לא מפסיקה לנדנד- ומזה זמן מה. עליכם להחליט באם אתם מתגרשים או ממשיכים על בסיס ותנאים המתאימים לכם לבן/ת הזוג ולילד/ים. עצרו לרגע, הסתכלו בסביבתכם… הקרובה והביטו בילדים העוברים אתכם את כול זה. הזמן לפיוס ולניסיון אחרון של גישור. פנו לייעוץ אישי על מנת לעשות זאת טוב יותר.

דגים

התרכזו השבוע בכול הנוגע לילדים ולתחום הלימודים הנקשר אליהם. טיול מתוכנן יטורפד על ידי בני משפחה. מי שאין לו עבודה, ימצא את מבוקשו זה – בימים אלה. יתכנו מהלכים חיוביים בנוגע לקידום ביחס אליכם- בעבודה. אתם מרגישים שוב שמנצלים את טוב ליבכם למטרות זרות. קחו את עצמכם בידיים בנוגע לצד הרומנטי, שפרו את מראכם החיצוני, הפגינו את קסמכם האישי ותמחקו את הביישנות הטבעית שלכם. הזמן ליזום מהלכים שיבחנו את לב בני המין השני.

Copyright© 2014-Udi Berger

כרטיס כניסה לעולם היהודי

נכתב על ידי:ציפי  לידר

  פרשת הגיורים עלתה לאחרונה לכותרות בנסיבות פוליטיות ועוררה הדים רחבים בציבור הרחב ובכלי התקשורת. אולם מעבר לכל מחלוקת אישית או פוליטית דומני כי מדובר במחלוקת עקרונית בין בית שמאי לבית הלל, בין המקילים לבין המחמירים בהלכות גיור.

נשמה  קולקטיבית

  נראה לי כי קיים הבדל מהותי בין יהודי- מלידה לגר. בהתאם למונח 'הנפש הקולקטיבית', שטבע  יונג, כך ניתן להרחיב את המונח ל'נשמה יהודית קולקטיבית' , אשר בה גלומה היכולת לקיום מצוות כמטען גנטי לאומי (בדומה למידות רחמנות, ביישנות וגמילות חסדים, אשר כפי שמצביעים חז"ל, אופייניות ליהודים צאצאי אברהם אבינו). על היהודי רק להוציא יכולת זו מן הכוח אל הפועל. משום כך, גם יהודי שכפר בתורה יהודי הוא, כי הפוטנציאל לקיום מצוות קיים בו בכל עת.

  לא כן הגר, החסר מטען גנטי זה, ולכן כרטיס הכניסה של הגר לעולם היהודי הוא רק על ידי קיום מצוות. זאת על פי העיקרון ההתנהגותי המובהק, שקבע ספר החינוך: 'אחרי המעשים – נמשכים הלבבות'. תרגול  המצוות מכשיר את הגר, לקבל בריאה חדשה – את הנשמה היהודית, ולסגלה אותה אליו. משום כך, קיום המצוות אצל הגר הוא תנאי הכרחי לגרותו, ככלי להיטמעותו ביהדות. רק אז, משקיבל עליו עול מצוות, והפך לחלק בלתי נפרד מהעם היהודי, מצווה לקרבו תחת כנפי השכינה, והוא נכלל  בקטגוריה של צווי אהבת הגר, בתוך כלל אהבת ישראל.

  בעוד אצל היהודי דרך המצוות סלולה אפוא מן כוח הנשמה אל הפועל, הרי אצל הגר הכיוון הוא הפוך – מן הפועל, קיום מצוות,  אל הכוח – התגבשות הנשמה היהודית. גר שאינו מקיים מצוות, הרי הוא כגוף בלי נשמה.

  הגרים, בניגוד לנצרות המיסיונרית, אינם קהל יעד לכיבוש על ידי היהדות. נהפוך הוא: על בית דין להעמיד את הגר על חומרת קיום המצוות, ועל הקשיים הכרוכים בכך.  אף זו דומני הוכחה, כי המצוות הן המכשיר והקריטריון הבלעדי לגרות. המקרא מעמיד שני מודלים מובהקים לגרות, של  רות המואביה ושל יתרו, המככבים בשמם של מגילה בכתובים ופרשה בתורה.

המודל של רות: אלוקיך אלקי

  נעמי אינה פורשת שטיח אדום לפני רות הדבקה בה, ואינה מגישה לה את היהדות על מגש הכסף.  היא מנסה לשדל את רות לחזור אל עמה ומולדתה מואב. משהיא רואה שרות נחושה להתגייר, היא מסבירה לה עד כמה קשה להיות יהודי מבחינה מעשית. אולם הקשיים אינם מרתיעים את רות מפני הגיור, והיא מצהירה בפני נעמי: "עמך עמי, ואלקיך אלקי".

  הצהרה רבת משמעות זו ניתנת לניתוח משלוש זוויות ראייה שונות. הראשונה היא זו של רות הגיורת, המבטאת כאמור קבלת עול תורה ומצוות. השניה היא הצהרה יהודית לקבלת הגר תחת כנפי השכינה, והפיכתו לחלק אינטגרלי של העם היהודי בעקבות כפיפותו לתורה. השלישית היא הצהרת זהות יהודית, המבוססת על קבלת עול מלכות שמים, כפי שמצביע הפסוק: "ויעשו כולם אגודה אחת – לעשות רצונך בלבב שלם".

  המשותף  לשלוש גרסאות אלה הוא הפגנת מסר של אחדות – בין הגר לישראל, בין ישראל לגר ושל עם ישראל, בעקבות מעמד הר סיני – הגלומה בנכונות לקיום התורה. העובדה שרבים מהמתגיירים אינם שומרי מצוות אומרת דרשני. מתן 'הנחות' יתרות לגרים לא הוכיח את עצמו במבחן התוצאה.

  במאמר מוסגר ראוי לציין כי השיטה המקילה עם הגרים במובן הצר היא אפילו לא שיטת בית הלל. גם הלל הזקן, שגייר את הגוי על רגל אחת, על יסוד האימרה הידועה: 'מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך' – לא פטר אותו מקיום מצוות, אלא שלח אותו מתוך הנחת אהבת הזולת, לקיים את שאר המצוות, כשהמסר הוא: 'ואידך זיל גמור'.

המודל  של  יתרו:  ניסוי  וטעייה

  אם רות היא אם טיפוס לגיור כהלכה, הרי יתרו הוא אב טיפוס בתחום חשוב זה. פרשת יתרו, שבמרכזה אנו מתוודעים לעשרת הדיברות ולמעמד קבלת התורה בהר סיני – מעמד שעיצב את הזהות היהודית של עמנו לדורות -

 ראוי היה שתישא את שם המעמד ההיסטורי המכובד, ותנציח את שמו. במקום זאת היא נקראת על שם יתרו. השאלה המתבקשת היא, במה זכה האיש שמעמד הר סיני המקודש יונצח על שמו. השאלה מתחדדת לאור העובדה שהאיש, חותן משה, היה בעברו כומר בעל מעמד כלכלי וחברתי גבוה, שכל סוגי העבודה הזרה נוסו על ידו. אין ספק רקורד אישי וביוגרפיה אלילית- פאגנית בשיאה המהווים אנטי תיזה מובהקת ליהדות.

  דומה שבעצם השאלה נעוצה התשובה. יתרו שניסה את כל הדתות האליליות האפשריות בעולם, בשיטת ניסוי וטעייה, התאכזב מכולן, ונטש את כל עושרו וכבודו לטובת היהדות – הוא העדות האישית, החיה והמוחשית ביותר, לעליונותה הבלתי מעורערת של היהדות על פני כל הדתות ולאמיתותה המוחלטת. במסעו התיאולוגי הארוך, דרך ההתנסות הפרטית, מכמורה אל חיק המצוות, הוא משמש מודל וסמל לאהבת התורה.

אב  טיפוס  לגרים

  יתרו הגר הראשון, חלוץ הגיור, שהתגייר וגייר את כל משפחתו, ממחיש בדומה לרות את הדבקות ללא פשרות ביהדות  ואת העיקרון כי אין גיור ללא שמירת מצוות. הוא ההמחשה האישית לסור מרע ולבחירה בטוב. בעוד משה רבנו מגלם את כל נשמות ישראל לדורותיהן, שעמדו על הר סיני וקיבלו עליהם את עשרת הדיברות, כבסיס לתרי"ג מצוות, יתרו מגלם את כל הגרים במעמד הירואי זה.

 כמו רות, שדבקה בנעמי בחוט של תורה וחסד, אף יתרו, שדבק במשה הצדיק ובדרכו, מגלם בדמותו ובאורח חייו גם שלום ענווה ורחמים, המאפיינים את התורה. הוא ראה את עצמו כחותנו של משה, ולא להיפך כפי שהיה במעמדו ככומר. כמי שנטש את כל עושרו, במסעו אל היהודים במדבר, הוא גם מסמל את התפיסה האנטי- רכושנית שאף היא מיסודות התורה המגולמת בסמל מדבר סיני.

  יתרו  אף זכה להיות יועץ איסטרטגי של משה, בעצתו החכמה למשה למינוי מידרגי של שופטים, אשר מידותיהם הדרושות – אמת, יראת שמים, ושנאת בצע – משקפות את מידותיו הוא ויכולות לשמש דוגמא אישית ומודל לכל מינוי ציבורי.

  גלריה מפוארת של חכמי ישראל שהתגיירו, או שמוצאם ממשפחת גרים, דוגמת רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס, שמעיה ואבטליון, ואונקלוס שתרגומו הארמי המפאר כל חומש הוא מקור פרשני חשוב ונקרא בכל שבת, במסגרת קריאת הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"- משמשים  דוגמא מובהקת ליהדות מתוך בחירה אישית. בדומה ליתרו ורות המואבייה הם מוכיחים את מהות הגירות – כמו מהות היהדות -  קבלת מצוות. העובדה שהפכו לאייקונים ביהדות ובהלכה מצביעה על כך שהיהדות, בניגוד לדיעה הרווחת, היא אנטי גזענית. ואילו העובדה שהגיעו ליהדות מתוך בחירה שלהם, ולא בדרכי תעמולה, מוכיחה שהיהדות – בניגוד לדתות אחרות – היא אנטי מיסיונרית.

בסופו של דבר, מוצאו של העם היהודי הוא מאברהם אבינו הגר. שנים רבות לפני רות, הוא עזב בעקבות צווי ה', את ארצו, מולדתו ובית אביו.

קשים  גרי  ישראל  כספחת?

  המקרא מדגיש את השוויון בקיום מצוות (שבת, פסח ומועדים, קורבנות ועוד) בין היהודים לגרים וכי "תורה אחת היא לאזרח ולגר". באותה מידה התורה מבליטה את השוויון ביניהם בכל ההיבטים החברתיים והמשפטיים, ואת האיסור להפלות את הגרים על רקע גזעם ומוצאם  האתני השונה. בדומה לגר, ליתום ולאלמנה ולעני מצווה לשמחם בחגים, לתמוך בהם כלכלית ולהותיר להם בשדה לקט שכחה ופאה, כמו גם עוללות ענבים ומסיק זיתים.

  לאור מעמדם השוויוני של הגרים בקהילה, והעובדה שצמחו מהם מנהיגים רוחניים וגדולי תורה, שהטביעו חותמם על היהדות – ואף המשיח מוצאו מרות הגיורת – השאלה היא כיצד מתיישב הדבר עם דברי חז"ל כי "קשים גרי לישראל כספחת". נראה לי כי ההסתייגות של חז"ל היא מאותם גרים פיקטיביים, שהתגיירו למען טובות הנאה ולא לשם קיום מצוות. הם אלה אותו הערב רב, שהסית את היהודים במדבר לדבר עבירה. הם שגרמו לחטאי העגל , המתאוננים ועוד. בשל השפעתם השלילית על העם קליטתם אסורה ביהדות. גם בימינו לא סוד הוא כי רבים הם הגרים ה'מגוייסים' הנכללים בקטגוריה זו, אשר מתגיירים למטרות נישואין, ספורט, סל קליטה ועוד, וגורמים להתבוללות רוחנית בעם. משום כך התורה מקפידה על הגרות לשמה מתוך שאיפה לקיום מצוות.

                            ציפי  לידר

עם ישראל צוהל – אלון פנקס אבל

נכתב על ידי: אליקים העצני

מחשבה שכופה את עצמה עלי בעל כורחי: יש חלקים בעמי, ששמחתם היא אבלי ואבלי – שמחתם, תקוותם היא אכזבתי ואכזבתי – תקוותם. כאשר הם מבשרים על "פריצת דרך" אני נבהל, וכשהם מתייאשים – אני מתעודד. למרבה הצער, אפילו אויב משותף כמעט כבר אין לנו, כי אויבי הוא ה"פרטנר" שלהם. אפילו את המולדת עצמה – אנו חולקים רק אופן חלקי.

הטרגדיה הזאת הומחשה לי במאמרו של אלון פנקס  ב'ידיעות אחרונות' מיום 29.5.14, העוסק בנאומו של אובמה בפני צוערים אמריקנים, בו סקר את כל בעיות העולם, אבל –

"אף מילה על ישראל. היעדר התייחסותו של אובמה לסכסוך הישראלי-פלסטיני בנאומו החגיגי ייתכן שמשקף את ייאושו של הבית הלבן בעקבות כישלון שיחות השלום.. ההערכה היא שאובמה החליט להרים ידיים ולהסב את תשומת ליבו לזירות אחרות בעולם".

קראתי, ופלטתי קריאת גיל. פנקס הגיב במשהו כמו – 'שומו שמיים'!

"…את המזרח התיכון 'שלנו' אובמה לא הזכיר. לא בחיבה ודאגה, לא בביקורת ובתסכול..הוא לא הביע מחויבות לבעלת הברית ישראל וגם לא שאיפה להעניק לפלסטינים מדינה משלהם".

אלון פנקס – איש מפלגת העבודה שיעץ בין היתר לשמעון פרס, שרת כקונסול כללי בניו-יורק ונתניהו טרפד את מינויו לשגריר ישראל באו'מ – נשמע כיתום עזוב, המייחל לקורטוב של תשומת לב, ולו גם נזיפות ועונשים, העיקר שלא להישאר לבד. מה חסר לו? מחויבות אמריקנית לישראל והענקת מדינה לפלסטינים, הוא אומר. גם וגם. יש להניח שברוח זו גם פעל בין היהודים באמריקה ומול הממשל האמריקני, ביודעו שרוב העם שהוא אמור לייצג מוחל על "המחויבות האמריקנית" הזאת – למשל מחויבות להקים מדינת אויב בלב הארץ  ולחלק את ירושלים. "חיבה ודאגה" של אמריקה חסרות לפנקס. על החוזה שהוציאה אמריקה להחריב את ההתיישבות היהודית בירושלים וביש'ע – שמע? השם פולארד הגיע לאוזניו? על גזילת ניצחוננו שותת הדם במלחמת יום הכיפורים תמורת דריסת רגל במצרים, סיפרו לו?

עוד במאמרו מזיל פנקס דמעות, מדוע הסכסוך עם הערבים כבר "איננו אינטרס אמריקני חיוני", ובכלל – מדוע אמריקה עייפה מאיתנו. זה מכניס את פנקס ממש לדיכאון, בעוד אשר דעת הקהל בישראל דווקא אינה מתרגשת. להיפך, היא תשמח אם אכן נשתחרר מן הלחץ האמריקני, המעיק עלינו מאז ימי ראשית המדינה.

פנקס ממשיך בקינתו : גם מזכיר המדינה קרי הופיע בטלוויזיה בשלוש רשתות, ו – שומו שמיים – לא הזכיר אותנו אף במילה אחת!

מה כל כך מלחיץ אותו? את זה הוא מסביר כך (אני מצטט):

"ההתנתקות האמריקנית..מבשרת רעות חולות לישראל. להותיר את ישראל והפלסטינים לטפל בעצמם, זה תרחיש רע מאוד. זה מתכון לאלימות, לבידוד ולאדישות של העולם."

למכה הראשונה קורא פנקס  "מתכון לאלימות". באמת? ועד עכשיו, 66 שנים של התערבות "אישית לוחצת" אמריקנית, לא סבלנו מאלימות ערבית, אותה עצרנו רק בדמנו, לא בדמם של זרים?

המכה השנייה היא "הבידוד", אותו הבידוד בו איים עלינו קרי. אולם המציאות היא כמעט הפוכה. ישראל נהנית היום מעצמאות אנרגטית ומייצרת מים לעצמה (ולאויביה!). סין משקיעה מיליארדי דולרים במשק הישראלי לצד מיליארדים שאינטל מוסיפה על השקעותיה כאן. ממשלות הודו, צ'כיה, פולין, קנדה, אוסטרליה, איטליה, סרביה, רוסיה, ניגריה ורבות אחרות מפגינות ידידות. יש שיתוף אינטרסים עם מצרים, סעודיה ונסיכויות המפרץ כפי שלא ידענו מעולם ואנו נהנים מעידן של הישגים כלכליים, טכנולוגיים וצבאיים שלא שיערנו. מתי היה כדבר הזה, שאמריקה תכעס על יתר התקרבות של ישראל ל…רוסיה?! ומה בדבר ההשתתפות העשירה  של אמנים ואמנות בינלאומיים  בפסטיבלים ושאר מופעים בארץ, זה – בידוד?

מי שבכל זאת מתאונן על "בידוד", חזקה עליו שזו בעצם משאלת הלב שלו.

המכה השלישית לפי פנקס היא "אדישות העולם", אולם מי צריך להיות מודאג מן האדישות הזאת – אנחנו? מי שרואה בירושלים השלמה נס, מי שהשליטה על חבלי התנ'ך היא לו חוויה בלתי פוסקת, ועל כל בניין שמתווסף מברך 'שהחיינו' – "אדישות העולם" אינה מדאיגה אותו. אדרבה, האדישות הזאת תאפשר לו לעשות את מה שחשוב באמת – לגאול עוד אדמות ולבצר עוד את כוח עמידתנו, אדישות מבורכת! האם עד כדי כך שכח פנקס את ההיסטוריה של התנהגות "העולם" כלפי היהודים, שהחל להתגעגע לה?

בסוף, הוא מאיים עלינו:

" 'שיעזוב אותנו', אמר שר הביטחון יעלון על מזכיר המדינה קרי. הוא עזב. עכשיו נראה אותך!…

מי בישראל שמרוצה מהנאום של אובמה לא לגמרי מבין את השלכותיו ההרסניות."(סוף ציטוט).

פנקס סותם ואינו מפרש, מה הן אותן "השלכות הרסניות", מה זה ה"נראה אותך!" שזרק לשר הביטחון.

מה תעשה לנו מעט אדישות אמריקנית? נהיה קצת פחות "מדינת בננה", "מדינת לוויין" ושלטון בובות? מה כבר יכול להיות יותר גרוע מאובדן ירושלים, יהודה, שומרון והגולן, שמשטר אובמה רואה בהוצאתם מידינו "שליחות", אותה פנקס פוחד שכבר לא יתאמץ להגשים ?

אין מנוס מן המסקנה, שמה שאנחנו הרבה פעמים מדמים לעצמנו שהוא "לחץ אמריקני", לאמתו של דבר אינו אלא לחץ של המיעוט השמאלני  ע ל  האמריקנים, כדי שילחצו עלינו, ובדרך זאת ישיגו לו את מה שנבצר ממנו להשיג כאן בדרכים דמוקרטיות. לכן כל כך חסר לפנקס הלחץ האמריקני, כי בלי גיבוי זר – אמריקני, אירופי, ערבי -  לו ולמחנהו אין תקומה.

אליקים העצני

טוב ליהודים?

נכתב על ידי: אורי אבנרי

איך בוחר מועדון כדורגל בקבוצה שלו?

הדרך הפשוטה היא הרגילה: לכל צד יש מאמן, וזה בוחר את השחקנים המרכיבים את הקבוצה. אין בעיות.

עכשיו המציאה ממשלת ישראל שיטה חדשה: המאמן שלנו בוחר גם בחברי הקבוצה שלנו וגם בחברי הקבוצה היריבה. יותר פשוט.

תמהני אם אי-אפשר להרחיב את השיטה. לדוגמה: המאמן של כל צד בוחר באנשי הקבוצה היריבה. זה עשוי להיות מעניין.

שיטה אפשרית אחרת: להניח למאפיה של ההימורים לבחור בשתי הקבוצות. זה יכול למקסם את הרווחים ברוח התורה המודרנית של "כוחות השוק".

ברצינות – הטענה של בנימין נתניהו שיש לו הזכות לבחור בממשלה הפלסטינית די מוזרה.

כל הפלגים החשובים בזירה הפלסטינית הסכימו ביניהם על קואליציה ממשלתית חדשה. זוהי קואליציה שלילית: כל המפלגות הסכימו שלא יהיו בממשלה חברים משלהן. הממשלה מורכבת מטכנוקרטים לא-מפלגתיים.

על כן, נתניהו צריך להיות מאושר. אין בממשלה ולו חבר אחד של חמאס הרשע, הטרוריסטי, האנטי-שמי.

אבל אז המציא המוח הפורה של נתניהו גימיק חדש. נכון, אין בממשלה אף חמאסניק אחד. אבל הממשלה נתמכת על-ידי חמאס.

שומו שמיים! נורא! בלתי-נסבל! הרי אם החמאס תומך במישהו, אז הוא מוכרח להיות מחבל-מתאבד, רוצח-יהודים, אנטי-שמי (גם אם הוא שמי בעצמו).

מסקנה: ממשלה כזאת צריכה להיות מוחרמת, לא-רק על-ידי ישראל אלא על-ידי העולם כולו.

ואם אירופה, ואפילו ארצות-הברית, אינן מסכימות – אז זה רק מראה שכולם אנטישמים, יימח שמם.

רגילים אצלנו לשאול, ספק בצחוק, ספק ברצינות: "זה טוב ליהודים?"

אם קורה רעש-אדמה באלסקה או שיטפון בסין, השאלה מתעוררת בהכרח: טוב או רע ליהודים?

אירוע המתרחש קרוב יותר אלינו, כמו הקמת ממשלת-אחדות פלסטינית, מעורר שאלה זו ביתר שאת.

אין זו שאלה חדשה. כבר בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת התעורר ויכוח כזה בין שני מנהיגים חשובים.

דויד בן-גוריון לא האמין בשלום. הוא היה בטוח ש"הערבים" לא יקבלו אותנו לעולם במרחב זה. לדעתו, הסכסוך יימשך במשך דורות רבים, אם לא לנצח.

אנא, אל תביאו לי ציטטות כדי להוכיח את ההיפך. יש ערימות כאלה. ההיסטוריונים חיים מהן. אך ציטטות של מדינאים חסרות כל ערך. הן משקפות לכל היותר את כוונות בעליהן בזמן אמת להשגת מטרותיהם באותה שעה.

המעשים הם הקובעים, ומעשיו של בן-גוריון אינם משאירים מקום לספק. בכל שלב לקח מה שהיה יכול ואז המתין להזדמנות הבאה כדי להשיג יותר. תורת השלבים.

מאחר שבן-גוריון היה בטוח שהערבים בכלל, והפלסטינים בפרט, יישארו אויבינו לנצח, המסקנה ההגיונית הייתה שיש לעשות כל מה שאפשר כדי להחלישם. והשיטה הבדוקה ביותר להחליש היא לפלג. הפרד ומשול.

בן-גוריון עשה כל מה שביכולתו כדי לפלג את העולם הערבי. כאשר הופיע גמאל עבד-אל-נאצר על הבמה, ובפיו מסר כל-ערבי, בן-גוריון חיבל במאמציו שלב אחרי שלב. הוא החמיר את הסכסוך ב"פעולות התגמול" שמעבר לגבול, וב-1956 תקף את מצריים תוך שעשה קנוניה עם שתי מעצמות קולוניאליות עכורות, צרפת ובריטניה.

יריבו האינטלקטואלי היה נחום גולדמן, אז נשיא ההסתדרות הציונית העולמית. הוא האמין בהיפך הגמור. הערבים, כך טען, יכירו בנו רק אם הם מאוחדים וחזקים בעיני עצמם. לכן, כל פילוג בעולם הערבי הוא "רע ליהודים".

(אגב, גולדמן גם רצה להשאיר אותנו מחוץ למלחמה הקרה. הוא רצה שנהיה ניטראליים, "שווייץ של המזרח התיכון".)

מבחינה זו, יש הבדל קטן מאוד בין בן-גוריון לבין כל יורשיו. ההבדל בין בן-גוריון ונתניהו הוא כהבדל בין ענק קטן וגמד גדול.

אין צורך לציין שהייתי כל כולי בעד הקו של גולדמן. השבועון שלי קידם בברכה את המהפכה המצרית ב-1952 והתנגד בחריפות למלחמת-סיני. לאורך השנים תמכנו ברעיון האחדות הכול-ערבית.

השאלה הבסיסית הייתה, כמובן: האם אנחנו בכלל רוצים בשלום? האם השלום הוא "טוב ליהודים"? בן-גוריון לא האמין בזאת. גולדמן האמין.

מה ביחס ליצחק רבין?

אני מאמין שרבין באמת רצה בשלום. אך הוא לא קיבל בלב שלם את הבסיס שהוא חיוני לשלום: הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. אילו ניתן לו להמשיך בדרכו, מן הסתם היה מגיע גם לכך. הוא נרצח לפני שהספיק.

אך היה זה דווקא רבין שקיבל את ההחלטה הגורלית לפלג את הפלסטינים.

אמנם, בהסכם-אוסלו נקבע חד-משמעית שהגדה המערבית ורצועת-עזה מהוות יחידה טריטוריאלית אחת. כדי להמחיש עיקרון זה, ישראל קיבלה על עצמה לפתוח ארבעה "מעברים בטוחים" בין שני האזורים. בדרך מיריחו לעזה כבר הוקמו תמרורים בשלוש שפות: "לעזה" ו"ליריחו". אך אף מעבר אחד לא נפתח מעולם.

קשה לזכור כיום שמאז ראשית הכיבוש ב-1967 ועד להסכם-אוסלו ב-1993 לא היו מגבלות לתנועה חופשית ברחבי הארץ. הפלסטינים מעזה ומחברון יכלו לבקר בחיפה, ישראלים יכלו לערוך קניות בשכם וביריחו. עד כמה שזה נשמע מוזר, דווקא הסכם-אוסלו הוא ששם קץ לגן-עדן זה.

אחרי אוסלו הוקמה חומת-ההפרדה והומצאו כל שאר השיטות שהפכו את הגדה והרצועה לשני בתי-סוהר תחת כיפת השמיים. התוצאה הבלתי-נמנעת הייתה פילוג.

יש מעט דוגמאות בהיסטוריה של מדינות המורכבות משניים או יותר חלקים נפרדים, שהמרחק ביניהם רב. בימינו, הדוגמה הבולטת ביותר הייתה פקיסטאן.

כאשר בוצעה החלוקה של הודו היו הריכוזים המוסלמיים הגדולים ביותר ממוקמים במערב ובמזרח. זה לא הצליח. היו דרושות רק שנים מעטות עד שהפקיסטאנים במזרח התקוממו נגד שתלטנותם של הפקיסטאנים במערב. השנאה ההדדית הרימה את ראשה. המזרחיים פרשו בעזרת הודו והקימה מדינה משלהם: בנגלדש.

בין שני השטחים של פקיסטאן הפריד מרחק אדיר, שבו נמצא חלק גדול של הודו. אך בין הגדה המערבית ובין רצועת-עזה מפרידים רק כארבעים קילומטרים.

בהתחלה היו הרבה דיבורים על תוכניות לגשר על פני המרחק. פשוטו כמשמעו. אהוד ברק חיפש בעולם דוגמה של גשר ענקי באורך זה. אחרים חשבו על כבישים או קווי-רכבת אקס-טריטוריאליים. שום דבר לא בוצע.

בינתיים קרה מה שצריך היה לקרות. אמנם, בשני השטחים נערכו בחירות דמוקרטיות חופשיות, בפיקוח הנשיא האמריקאי לשעבר ג'ימי קארטר. חמאס ניצח. קמה ממשלה. אך תחת לחץ ישראלי עצום, אירופה וארצות-הברית החרימו אותה, עד שהתפרקה.

השאר הוא היסטוריה. פלג של פת"ח, בהנהגת סוכן ישראלי-אמריקאי, ניסה לחולל בעזה הפיכה. חמאס הגיב בהפיכה משלו (אם אפשר לחולל הפיכה אחרי ניצחון בבחירות). קמה ממשלת חמאס ברצועה, ואילו פת"ח ביצר את שלטונו בגדה. שני הצדדים השמיצו זה את זה, להנאתם הרבה של ישראל ותומכיה.

אך להיסטוריה יש דרכים מסתוריות משלה. אחרי מספר מערכות של דו-קרב מטוסים-מול-טילים, ישראל תקפה את רצועת-עזה ואחרי שפיכות-דמים רבה, מצריים נכנסה לזירה והשיגה הסדר – לא "הודנה" (שביתת-נשק) אלא "תאהדיה" (רגיעה). שני הצדדים שמחו לשתף פעולה זה עם זה. חמאס הרחיק לכת ו(כמעט) שם קץ גם להתקפות של ארגונים קטנים יותר. ישראל ניהלה משא-ומתן עם החמאס על החזרת החייל השבוי, גלעד שליט.

נראה שקצינים ישראליים מעדיפים לשתף פעולה עם אנשי החמאס הלוחמניים מאשר עם פת"ח, שאת מנהיגו, אבו-מאזן, נהג אריאל שרון לכנות "אפרוח בלי נוצות".

הנשיא האמריקאי לינדון ג'ונסון אמר פעם שכדאי יותר להכניס יריב לאוהל, כך שיירק החוצה, מאשר להשאיר אותו בחוץ, כי אז יירק פנימה.

תמיד מוטב להכניס מאשר להוציא. אם אכן רוצים באמת לעשות שלום עם העם הפלסטיני, אז חמאס הנושא באחריות לממשלת האחדות הפלסטינית טוב מחמאס התוקף אותה.

אם…

המסרון הגואל

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  המסרון  ככלי  לגמילה  מעישון  *  המסרון  הגומל   משאר  התמכרויות  *  מדוע  קרבנות  עבירה  לא  מעורבים  במשפט  המתנהל  נגד  העבריין?  *  מי  צריך  את  מוסד  הנשיאוּת?  *  ולקינוח  פסוקו  -  מה  לומדים  מתורת  האבולוציה?

                           ***

המסרון  הגומל

  לאחרונה פורסם על פיתוח תוכנית לגמילה מעישון באמצעות המסרונים. מדובר בתוכנית תמיכה פסיכולוגית וידידותית, הניתנת בחינם לנגמלים, בהתאמה אישית, שהיא זמינה, זולה ויעילה ביותר.

  השאלה היא מדוע לא לנצל אמצעי טכנולוגי יעיל זה, המסרונים, גם ליישום תוכנית דומה לגמילה משאר ההתמכרויות – האלכוהוליזם והסם, סטיות שונות ושאר ירקות בעידן המודרני כמו התמכרות לאינטרנט בפרט, על שלל יציריו, ולג'אגדטים בכלל?

  ובא למכוּרים בציון גואל.

הבשורה  לנגמלים

  הרי החדשות הטובות בתחום העישון: בשנת 2013 ירד שיעור המעשנים לשפל של כל הזמנים, והוא עמד על 18.7% בלבד, תוך ירידה משמעותית בתמותה ממנו.

  אז נכון ששלל החוקים האוסרים על עישון במקומות ציבוריים, כמו גם על הפעלת מכונות סיגריות, וייקור מס הסיגריות, בהחלט עשו את שלהם, ותרמו לירידה דרסטית בשיעור המעשנים. אבל בשיטת ה'תפוח האסור' לא די. יש צורך להציע תוכנית חלופית, שתעודד את הגמילה מעישון ותבטיח את מניעתו לטווח ארוך.

  הבשורה הטובה אפוא בתחום, בעידן הדיגיטלי, כמו בתחומים אחרים, היא גיוס הטכנולוגיה בשירות מניעת העישון. והפעם אלה, איך לא, המסרונים. מדובר בתוכנית תמיכה פסיכולוגית וידידותית, הניתנת בחינם לנגמלים, בהתאמה אישית, שהיא זמינה, זולה ויעילה ביותר. בנוסף, התוכניות הן ייעודיות לשני המינים, ובקרוב גם לחיילים. אז לא תיקח?

  כל הכבוד על התוכנית. וּבא לנגמלים גואל.

פיגור  משפטי

  נכון שישראל פיגרה אחרי אמריקה בהישגים הטכנולוגיים, המדעיים והחברתיים. אך בסופו של דבר, במרחק שנים זה או אחר, היא הדביקה אותה בקצב מהיר. אז איך זה שמבחינה משפטית, בכל הקשור לייצוג קרבנות העבירה, היא מפגרת אחרי אחותה הגדולה בארבעה עשורים (אתם קוראים נכון), ועדיין לא אימצה את הגישה האמריקאית הצודקת, למעורבות הנפגעים בהליכי המשפט, בכל הקשור לעונשו של הנאשם? דומה שמבחינה חוקית, המדינה עדיין תקועה לא אחת בתקופת המנדט.

  יתר על כן, השיעור הגבוה של עסקאות הטיעון (80%) במשפט הישראלי, המביאות להקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, אומר דרשני. נכון שהן נדרשות במקרים רבים כדי לסחוט הודאה בעבירה מהנאשם, והן חוסכות משאבי כסף וזמן, אך הן עושות עוול לנפגעים וגם למערכות הצדק במשפט. על כך יש להוסיף את השימוש בעֵד מדינה ככלי לגיטימי, למרות שהוא עבריין בעצמו, ואמינותו מפוקפקת.

  דומה כי בעשור השני של שנות האלפיים הגיעה השעה לערוך רפורמה יסודית במערכת המשפט ולתקן את תחלואיה במהרה. ובא לציון גואל.

פני  מוסד  הנשיאות

  יאיר ניצני, בטורו השבועי במוסף 'שישבת', כדרכו כותב בחן רב. בהומור ובמבט משועשע הוא מתאר את מוסד הנשיאות ומצביע על פגמיו ללא כחל ושרק. דומה שיותר משהכותב מייצג את מועמדותו המגוחכת, הוא משמש כאובייקט בלבד כדי להאיר את המוסד באור המגוחך הראוי לו, בתיאוּר המצחיק עד כדי דמעות.

  דרך תכונות המועמד ניצני נחשפת זילותו של מוסד הנשיאוּת (והאינפלציה של מספר המועמדים תוכיח), המרוּקן מתוכן, והיותו מאגר של סיפוק שלל טובות הנאה לנשיא, המצטיין בנאומים קלישאיים לתפארת, ולרעייתו, תוך מתן מענה לאינטרסים האישיים שלו, וטפיחה לאגו ולכבודו העצמי. כל זאת, כמובן, איך לא, על חשבון הקופה הציבורית. ללא ספק פני הנשיאוּת משקפות את פניה של החברה הישראלית כולה. פני הדור כפני הכלב כבר אמרנו?

   ואם זה לא היה עצוב, זה באמת היה מצחיק. אז מי צריך את מוסד הנשיאות?

פסוקו

האבולוציה  בחדשות: מה למדנו מתורת דרווין (על פי חסיד חב"ד)?

א.         שחייבים להתפתח

ב.         אחרת נישָאר  קופים

ג.          גם אם יעברו אלפי שנים, בסוף נחזור להיות בני אדם.

Bless'em All , ברכם כולם, חיילים נגידים וקצינים מחופי נורמנדי מעתה ועד עולם

נכתב על ידי: יצחק מאיר

 מחר, בשישה ביוני אלפיים וארבע עשרה, תצאנה שבעים שנה מאז עשה החייל האמריקאי הראשון הצעד הנחשוני על חופי נורמנדי וחייל גדול שלא נאסף כמוהו מעולם נחת בעקבותיו בנמלים מלאכותיים ויצא לשחרר את העולם ממתלעות עוכרי אלוהים ואדם שעבדו את הדם, את הגוטי ההזוי ואת הארי המדומה…  ואת השפוך, אל דומי לו לעולם.

גדול היה הרגע בו קרסה האמונה קיצרת הרואי כי הרעה תחומה באשר שם היא מושלת, ובני חורין- קרובים ורחוקים- נתעוררו להבין כי אם אין הם יוצאים להדבירה במחוזה היא זוחלת אל החופים וחוצה אוקיינוסים וימים ומזהמת  ומרעילה תבל ומלואה וכל הנסוג אל תוך עצמו ואינו עוקר את הרעה בנפשו – מסגיר את העתיד לשטן.

כמה רגעים כאלה יש בתולדות האדם?

היום שבעים  שנה אחרי אותה נחיתה עודני נשבע כל שעה בליבי כי לא הייתה כגאולה הזאת בדברי הימים ולולי הייתה – נחרשה הארץ קברים קברים אין מספר וככל השורדים לא היו  אלא או רודפים או צללים רדופים ונכנעים אובדי צלם דמות תבנית בוראם. הייתי בן עשר אז, ושבעים שנה אני מודה לאותו חייל אלמוני ולכל הצבא האדיר שחרף נפשו לפדות את העולם אחריו ואני שומע כמו ניגון שהייה מתנגן אז  במרחב הציפייה המופלא של ניצחון הטובה על הרע, שאף על פי שנולד בימי המלחמה הגדולה שקדמה לו, היה להמנון שיצא לפני הכוחות שנחתו בנורמנדי ולחנו ותמלילו החוברים יחדיו לאמונה עממית ופשוטה היו לשיר מופלא של תקווה.

לכבוד אותם לוחמים, אנשים ונשים, עלמי ועלמות אלמוות, שפדו אותנו בנפשם אני רושם אותו כאן לזיכרון.

Bless 'em All, Bless 'em All, the long and the short and the tall,

Bless all the sergeants and W. O. ones,

Bless all the corp'rals and their blinkin sons,

'Cos we're saying goodbye to them all, as back to their billets they crawl

You'll get no promotion this side of the ocean, so cheer up my lads, Bless'em All

עני ומאושר

נכתב על ידי:    ציפי  לידר

בשולי הכותרות: העונש  על  פי  ברבי  -  פרס  לדורסים? * הרי  החדשות  הטובות  במדינת  ישראל  *  ספרים  רבותי  ספרים:  עם ישראל  קורא  * לא  לשבתון  יום  ירושלים  * סמארטפון  בדרכים  *  חרדים  לאושר  *  ולקינוח  פסוקו

                          ***

ברבי  כמשל

  האם קטילת חיי אדם שווה פחות ממאסר של שנתיים -  פחות מאשר העונש על עבירות רכוש? כך נראה על פי העונש המגוחך של מאסר 5 שנים, שהוטל על שושן ברבי, שדרס שלוש נשים למוות בתאונת פגע וברח. האם אין בעונש הקל הזה משום זילוּת בקדושת החיים?

  יתר על כן, איזה מסר של הרתעה יעביר העונש לנהגים בכלל, ולעברייני תנועה בפרט, לגבי חומרת הקטל בכבישים? זאת במיוחד במכה ההולכת וצוברת תאוצה של תאונות פגע וברח – האם אין העונש הקל נותן לגיטימציה לתאונות אלו ומעביר מסר שהעבריינות בכביש משתלמת, וכי מדובר בפרס לדורסים? וברבי כמשל על העונשים הקלים של עבירות תנועה קטלניות ביותר. מה הפלא שעקומת התאונות עולה בדרכים?

 החדשות  הטובות

  מי אמר שהכל שלילי במדינת ישראל? לפחות כפי שפורסם לאחרונה, נראה שיש גם חדשות טובות. כך למשל, עם ישראל מוּדע לחשיבות ההגנה על העור מפני חשיפה לשמש, וחלה אפוא ירידה משמעותית בתמותה מסרטן העור.

  יתר על כן, האבטלה בירידה של שפל היסטורי, ושיעור העבודה (80%) בישראל הוא מהגבוהים בקרב מדינות ה –OECD. אם לא די בכך, גם בעידן האינטרנט, כמיטב המסורת, עַמנו שומר עדיין על התואר עם הספר, ולמיליון ישראלים יש מינוי בספרייה הציבורית.

  ואחרון אחרון, העיקר השמחה: לקראת יום ירושלים פורסם שהציבור הירושלמי עני אך מאוּשר. מדד האושר עומד לא פחות מאשר על 88% (אתם קוראים נכון). אז, כדברי  המשורר, מי צריך יותר מִזה?

עם  הספר

   עם הספר לא מת. אז אחרי החרדים הדבקים בלימודי הגמרא, קַבלו את היישובים הדתיים – קריית ארבע ואפרת – אשר כמו בשנים קודמות מובילים בקריאת ספרים גם בעידן האינטרנט – ו'מצילים' את התואר המסורתי של העם היהודי כעם קורא. זאת על פי סקר שפורסם לאחרונה.

  ואילו במקום השלישי בקריאה ניצבת בגאווה העיר חולון. האם העיר קוטפת את התואר בזכות האוכלוסיה המבוגרת שבה, שבניגוד לדור הצעיר עדיין לא התמכרה לעידן הדיגיטלי, וממשיכה לצרוך ספרים? לעומת זאת הציבור הדתי אָמון על קריאת ספרים מגיל צעיר ביותר כמיטב המסורת היהודית, ובכך ייחודו. כל הכבוד!

לא  לשבתון

  דומה שהצעת החוק להפוך את יום ירושלים ליום שבתון לאומי יכולה לבוא רק מנציגי המגזר הדתי לאומי, לאחר שלמרבה האכזבה היום המיוחד הפך לחג של המגזר, המזוהה איתו  בלבד. מה הפלא אפוא שיוזם ההצעה הוא לא אחר מח"כ יוני שטבון מהבית היהודי?

  אולם נראה שלא יום השבתון הוא שיעניק צביון לאומי לחג. כבר דוּבר על כך שהשבתת המשק גורמת להפסד כספי ניכר לקופת המדינה, בשעה שלא סוד הוא כי השבתון אינו משיג את יעדו, והופך ליום בילויים, שופינג ופיקניק למשפחת ישראלי. עיין ערך יום הבחירות לכנסת, כאשר מי שרוצה להשפיע – מצביע בכל מקרה כמו בבחירות המוניציפליות.

  לכן הדרך להפיכת החג לנחלת הכלל היא על ידי יצירת הנעה לכך, אם על ידי סיורים חינם בעיר באתרים אטרקטיביים ואם על ידי הסברה מתאימה במסגרת קמפיין ציבורי. דומה שסנונית ראשונה לכך נעשתה השנה במערכת החינוך במיזם המבורך  שכותרתו: "קומו ונעלה לירושלים", שבמסגרתו סיירו 15 אלף תלמידים בעיר. האם סנונית זו תבשר את האביב הלאומי בנושא? ימים יגידו.

לא  לסימוס  בנהיגה

  אם עד כה ידענו שגורמי תאונות דרכים הם תשתיות לקויות, מהירות מופרזת ואי ציות לחוקי התנועה, מתברר כי בעידן הדיגיטלי נוסף גורם אנושי מרכזי חדש, המסיח את הדעת מהנהיגה בכביש והוא – הסימוס והגלישה ברשת האינטרנט, שגרם לא אחת לתאונות קטלניות. לכך נוספת תחושת ה'סמוך' העצמית הישראלית ש'לי זה לא יקרה'.

  יש לאכוף את החוק האוסר שימוש בסמרטפונים בנהיגה, ולהטיל קנסות כספיים על העבריינים, שהרי כבר הוּכח כי אל הישראלים מדברים בעיקר דרך הפגיעה בכיס, שהוא הכלי היעיל ביותר לציות לחוק ולמניעת עבירות תנועה בפרט ועבירות בכלל. אז לְמה המשטרה מחכה? צריך לפעול מיד ובנחישות, בטרם יקרה חלילה האסון הבא ויהיה מאוחר מדי.

דתי  ומאושר

  אם העיר ללא הפסקה מאופיינת במצב רוח פסימי, מתברר כי שכנתה הבירה אופטימית. כך עולה מנתוני למ"ס, שלפיהם 88% (אתם קוראים נכון) מתושבי ירושלים מאושרים. אז מה אם היא עיר הכי ענייה וצפופה בישראל? מדד האופטימיות – והשוואה בין שתי הערים – מוכיחים ללא ספק שהאושר אינו תלוי בגורמים חומריים אלא הוא פנימי, פרי השקפה נכונה על החיים.

  ומה הפלא? אם יש אמונה, יש שמחה. עובדה 77% מתושבי העיר הם דתיים וחרדים. אז מי אמר שבירושלים יש רוב חילוני? לתשומת לב ראש העירייה, ניר ברקת. והסינמה סיטי כסמל. פתוחה בשבת? לא במחוזותינו  הדתיים.

פסוקו

מי  אמר:  "אם  יש  לארץ  נשמה  – הרי  ירושלים  נשמתה  של  ארץ  ישראל"? – ח"כ  גפני?  ליצמן?  לא  ניחשתם?  הדובר  הוא  לא  אחר  מאשר דוד  בן  גוריון,  ראש  הממשלה  הראשון  של  מדינת  ישראל.

שחרור מחבלים במצבי חטיפות של חיילים ואזרחים

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

הצעת החוק שמציע האלוף במילואים אליעזר שטרן, צודקת בהחלט, מה עוד שהיא חופפת את המלצות ועדת שמגר. הגיע הזמן שתהיה הגבלה במספר המחבלים שישחררו בעבור חייל חטוף או אזרח אחד כתבתי בעבר רבות על כך, שדרוש קוד לאומי למצבי חטיפת חיילים ואזרחים. אם החוק הזה היה קיים דאז,לא הייתה מתקיימת עסקת ג'יבריל ולא עסקת החזרת הגופות של אלדד ורגב, גם עסקת שליט לא הייתה מתקיימת ורוצחים עם דם על הידיים היו עד היום בכלא.

אחרת בחטיפה הקרובה ,חס וחלילה(הרי נתנו להם תיאבון לכך) שוב נהיה עדים, לאוהלי מחאה, צעדות הזדהות, קריאות "לשחרר בכל מחיר" ושוב מכירת נכסים שהושגו בדמים  וחוזר חלילה.

היינו צריכים לחבק את ההורים של החטופים ולומר להם "מצטערים, יש חוק, לא עכשיו, נידרש להמתין"

גרשון אקשטיין,רעננה

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |