ישראל

 נכתב על ידי: אורי אבנרי

שמחנו מאוד כאשר הגיעה העלייה הרוסית הגדולה ב-1990.

קודם כל, מפני שאנחנו מאמינים שכול עליה טובה לארץ. אני חושב שזה נכון לגבי כל המדינות.

שנית, מפני שהיינו משוכנעים שקבוצה מסוימת זאת של עולים תדחף את המדינה בכיוון הנכון.

אנשים אלה, אמרנו לעצמנו, חונכו במשך 70 שנה ברוח אינטרנציונליסטית. מכיוון שהם השתחררו זה עתה ממשטר דיקטטורי אכזרי, הם בוודאי שוחרי-דמוקרטיה. רבים מהם אינם יהודים, אלא קרובים (לפעמים קרובים רחוקים מאוד) של יהודים. אז הם יהוו תגבורת של מאות אלפים למחנה החילוני, הדמוקרטי והלא-לאומני, בדיוק מה שאנחנו צריכים. הם יוסיפו מרכיב חיובי לקוקטייל הדמוגראפי ששמו ישראל.

חוץ מזה, מכיוון שהיישוב המקורי עוצב בהקמתו על-ידי עולים מרוסיה, העולים החדשים ייקלטו בנקל ויתערבבו עם כולנו.

כך חשבנו.

מה שקרה הוא ההיפך הגמור.

העולים מברית-המועצות לשעבר – הנקראים בשפת העם כולם "רוסים" – לא התערבבו כלל. הם מהווים קהילה נפרדת, החיים בגטו מתוצרת עצמית, גטו מבחירה.

הם ממשיכים לדבר ביניהם רוסית, וכך עושים גם ילדיהם. הם קוראים את העיתונים הרוסיים שלהם, שכולם לאומנים וגזענים. הם בוחרים במפלגה משל עצמם, בהנהגת איווט האיום, אביגדור ליברמן יליד מולדביה. אין להם כמעט מגע עם ישראלים אחרים.

אמנם, בשנתיים הראשונות שלהם בארץ הם הצביעו ברובם בעד יצחק רבין ממפלגת-העבודה, אך לא מפני שהוא הבטיח שלום, אלא מפני שהוצג כגנרל, איש-צבא מצטיין. מאז הם הצביעו באופן עקבי בעד הימין הקיצוני.

רובם הגדול שונאים ערבים, מתנגדים לרעיון השלום, תומכים בהתנחלויות ומצביעים בעד ממשלות ימניות.

מכיוון שה"רוסים" מונים עכשיו כמעט 20% מהאוכלוסייה, הם מהווים גורם חשוב הדוחף את המדינה לימין.

למה, למען השם?

יש כמה תיאוריות, ויתכן שכולן נכונות.

דיפלומט רוסי הסביר לי את זה כך: "בתקופה הסובייטית היו היהודים אזרחים סובייטיים כמו כולם. כאשר התפרקה ברית-המועצות, שאר האזרחים חזרו איש-איש לעם שלו. היהודים נשארו בחלל ריק. לכן היגרו לישראל והפכו יותר ישראלים מאשר כל הישראלים האחרים. גם הלא-יהודים שבאו איתם הפכו לסופר-פטריוטים ישראלים."

תיאוריה אחרת אומרת: "כאשר קרס הקומוניזם ברוסיה נוצר חלל ריק, חלל שהתמלא בלאומנות. מהתקופה הסובייטית נשארו הגישה הטוטליטרית, הבוז לדמוקרטיה ולליברליזם, והגעגועים למנהיג חזק. בברית-המועצות הייתה גם גזענות עמוקה של הציבור ה"לבן" בצפונה כלפי העמים כהי-העור בדרומה. כאשר עלו היהודים (יחד עם הלא-יהודים) לישראל, הם הביאו את הגישה הזאת איתם. הם פשוט החליפו את הארמנים, הצ'צ'נים ושאר העמים הבזויים בערבים. השקפות אלה מזינות גם היום את התקשורת הרוסית בארץ."

ביקרתי בברית-המועצות בפעם הראשונה ב-1990, בימי מיכאיל גורבצ'וב. לא יכולתי לבקר שם לפני כן, מפני ששמי נמחק באופן קבוע מכול רשימה של מוזמנים לגן-העדן של הפרולטריון. אינני יודע מדוע. (באופן די מצחיק נמחקתי גם מרשימת המוזמנים למסיבות השגרירות האמריקאית ב-4 ביולי, ובמשך כמה שנים היה לי קשה מאוד להשיג אשרה לארצות-הברית. אולי מפני שהפגנתי נגד מלחמת ויאט-נאם. אני אחד האנשים המעטים בעולם שיכולים להתפאר בכך שהוחרמו בעת ובעונה אחת גם על-ידי הסי-אי-אי וגם על-ידי הקג"ב.)

סיירתי ברוסיה כדי לכתוב ספר על סוף המשטר הקומוניסטי בארצות מזרח אירופה ("לנין לא גר פה יותר"). רחל ואני אהבנו את מוסקווה, אך נדהמנו מגילויי הגזענות שראינו על כל צעד ושעל. הבוז לאזרחים כהי-עור היה גלוי ומחפיר. כאשר הלכנו לשוק והתלוצצנו עם המוכרים, כולם אנשים מהדרום, שאיתם יצרנו מגע מייד, התרחק מאיתנו המלווה שלנו, רוסי צעיר, סימפאטי וחמור-סבר. זו הייתה פתיחות-כבוד בשבילו.

ידידיי ואני נפגשים מזה 50 שנה בכל יום ששי. כאשר התחילו הרוסים להגיע, נהג ה"שולחן" שלנו להתכנס בקפה "כסית" המיתולוגי.

באחד הימים שמנו לב שקבוצה של רוסים צעירים הקימו "שולחן" משלהם באותו מקום. היינו מלאי אהדה – וגם סקרנות – ומפעם לפעם הצטרפנו אליהם.

בהתחלה זה הצליח. נוצרו ידידויות. אך אז קרה משהו מוזר. הם התרחקו מאיתנו ונתנו לנו להבין שאנחנו בסך-הכול ברברים מזרח-תיכוניים חסרי-תרבות, שאינם ראויים להתרועע עם יורשי טולסטוי ודוסטוייבסקי. לאחר מכן נעלמו מהאופק שלנו.

נזכרתי בכך ביום-ששי האחרון, כאשר התפתח ליד ה"שולחן" שלנו ויכוח לוהט מהרגיל. הצטרפה אלינו אורחת, מדענית "רוסית", שהאשימה את השמאל בגישה אדישה ומתנשאת כלפי המגזר הרוסי. לדבריה, יחס זה הוא שדחף את הרוסים לזרועות הימין. אחת מיושבות השולחן, פעילת-שלום ידועה, הגיבה בזעם וטענה שהרוסים הביאו איתם את עמדתם הכמעט-פשיסטית כבר בבואם לארץ.

הסכמתי עם שתיהן.

הגישה הישראלית לעולים חדשים הייתה תמיד קצת מוזרה.

מנהיגים כמו דויד בן-גוריון התייחסו אל העולים כאילו הייתה העלייה רק בעיה של תחבורה. הם היו מוכנים להשתמש בכול האמצעים כדי להביא ארצה יהודים מכל העולם. אך משהגיעו העולים הנה, הניחו להם לנפשם. נכון, העולים החדשים קיבלו "סל קליטה" ודיור, אך לא נעשה דבר כדי לשלבם בחברה הישראלית.

זה נכון לגבי העלייה הגרמנית בשנות ה-30, המרוקאית בשנות ה-50 והרוסית בשנות ה-90. כאשר הרוב העצום של היהודים הרוסים העדיפו להגר לארצות-הברית, הממשלה שלנו הפעילה לחץ אדיר על הממשלה האמריקאית כדי שתסגור את שעריה בפניהם. כך נאלצו הרוסים לעלות לישראל. אך כאשר באו הנה, הניחו להם להתקהל בגטאות מנוכרים, במקום לגרום להם להתפזר ולחיות בקרבנו.

השמאל לא היה שונה. כאשר נכשלו הניסיונות הקלושים למשוך אותם למחנה-השלום, הניחו להם. "גוש שלום" חילק פעם 100 אלף עותקים בשפה הרוסית של החוברת "אמת מול אמת", המתארת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. קיבלנו תגובה אחת ויחידה (!). זה הפיל את רוחנו. היה ברור שלרוסים לא איכפת מההיסטוריה של הארץ.

כדי להבין את חשיבותה של בעיה זו צריך לראות את תמונת החברה הישראלית כולה. היא מורכבת מחמישה מגזרים עיקריים, שהם כמעט שווים בגודלם:

היהודים ממוצא אירופי, האשכנזים, שאליה משתייכת רוב האליטה התרבותית, הכלכלית, הפוליטית והצבאית. השמאל משתייך כמעט כולו למגזר זה. היהודים ממוצא מזרחי (הנקראים לעיתים בטעות "ספרדים"), שבאו מארצות ערב ומשאר הארצות האסלאמיות,והמהווים את הבסיס של הליכוד. יהודים דתיים, הכוללים את החרדים, אשכנזים ומזרחיים, וכן הדתיים-הלאומיים והגרעין הקשה של המתנחלים. האזרחים הערביים, מכל צבעי הקשת. ה"רוסים".

חלק מהמגזרים האלה חופפים בקצוות. הערבים ורבים מהאשכנזים שייכים למחנה-השלום. כל השאר שייכים לימין. (אני מתנצל על ההכללות הפרועות. מובן שיש בכל מחנה יחידים חריגים.)

ברור שאין כל אפשרות ליצור רוב למען השלום מבלי לרכוש את ליבם של לפחות חלקים מהמגזר המזרחי, מהמגזר הדתי וכן מהמגזר הרוסי. זהו ציבור גדול, חיובי ותרבותי, ואין בשום פנים לוותר עליו.

בעיניי, זוהי המשימה החשובה ביותר המוטלת כעת על מחנה-השלום.

בסוף הוויכוח הלוהט ב"שולחן" שלנו ניסיתי להרגיע את הרוחות ואמרתי:

"אין צורך לריב על השאלה מי אשם. יש מספיק אשמה בשביל כל אחד."

אין תגובות »
קטגוריות: אורי אבנרי, דעות

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

אודי ברגר

טלה

השבוע אני לא ממליץ על מהלכים, שיחשבו יותר מאוחר, כשגויים, אם זאת… במטרה לסיים עם מקום העבודה הנוכחי. משמעות חיי הרוח נראית לכם יותר נהורה ומתגמלת. הזמן לצאת ולחפש את שלוות הנפש. אתם שואבים השראה ישירות מהכוחות העליונים. הפנויים: חפשו אחר הזיווג המתעכב. אתם מתוחים, שמרו על… מוצא פיכם, בעיקר מסוף השבוע וגם הלאה.

שור

השבוע תגלו את כוחכם בתחום התעסוקה והעסקים. האופטימיות ממלאה את ליבכם באנרגיות של עשייה. אני ממליץ שתחשבו גם על האינטרסים האישיים שלכם ולא רק על אחרים. במסגרת… זו, טיפ: הציעו את אהבתכם רק למי שמשקיע בכם. אתם בשלים לחשוב על כיוון פריצה בלימודים ובקריירה. טיפ: קחו את החיים ברצינות בנוגע ללימודים, לאהבה ולנושא המגורים.

תאומים

השבוע אתם חסרי מנוחה ואנרגיות, זאת ולאחר הטלטלה הרגשית האחרונה. זהירות: תחושה מוטעית ביחס לקשרים רופפים מהעבר, עלולה למשוך אתכם לעבר טעות החוזרת על עצמה. אתם עובדים במלוא המרץ כדי להדביק את קצב החיים התובעני. הנשואים: ממליץ על השקעות באהבה ובנתינה למי שבאמת אוהבים אלכם- למשל העניקו… לילדים במקום לאנשים זרים ומרוחקים. צלצלו אלי לייעוץ.

סרטן

דמות אהובה עדיין משפיעה עליכם מבחינה רגשית, גם לאחר שנאלצתם להיפרד ממנה. קידום או הבטחות הממונים, מטרידים את מנוחתכם מעבר למצופה. שמחה בלב בהקשר של אחיינים וקרובים חשובים. אתם מאוד מתקשים להחליט בין באם לתת את הסכמתכם לקשר מחייב, או בין באם להיפרד. הקשרים החברתיים תקועים. פתחו מודעות לחסרונות, בכול התחומים, ותרוויחו מזה המון.

אריה

קחו את הזמן ביחס להחלטות ללמוד. כדאי לברר קודם, באם אתם נמשכים למקצוע בו אתם חפצים. האנרגיות העצורות משתחררות לכיוונים רגשיים. כספים עדיין מתעכבים. לאלה שעדין לא מצאו תעסוקה: ובכן מי שישתדל מאוד, ימצא הזדמנות למוצאה. בריאותכם חוזרת לאיתנה. התערבות אחד מבני המשפחה מונעת מריבה גדולה. הצעירים: הקשר שלכם עם ההורים מתהדק והולך. צלצלו אלי לייעוץ.

בתולה

אתם חושבים לעשות משהו עם החיים, רוצים לסגור על לימודים גבוהים או על התמקצעות מהירה. הביישנות הטבעית עדיין מפריעה לפרוץ מסגרות. אתם מחפשים עזרה ומרגישים שלא מבינים אתכם. עצלות זמנית פוקדת אתכם. רגשות עצורים כלפי בן/ת הזוג מעכבות את האושר הבין זוגי. נושא המגורים מעסיק אתכם עד מעל הראש, הזמן המתאים להחליט ולקדם עניינים בתחום.

מאזניים

חגיגה בתחום הרגשי. יש בכם את הקסם הדרוש לכיבושים. הזמן הכי מתאים להרפתקנים הוא השבוע הזה, במיוחד בימים: שבת ועד לשני שאחריו. טיפ: אל תתייאשו מרכילות זולה, העלולה לעצור אתכם בתחום הרומנטי. אנשים מתעניינת בכם במישור המקצועי. נצלו את השבת הקרובה ליציאה לשם חילוץ עצמות ונפש. כספים מגיעים ומאזנים את החשבון שבבנק. צלצלו אלי לייעוץ.

עקרב

אתם עוברים שבוע קשה, מבחינות רבות. בן/ת הזוג שבבית עדין לא רואה את החיים דרך העיניים שלכם. טיפ: התעלו על עצמכם להבין שעל מנת להגיע למשהו שלא היה לכם אף פעם, כדאי לכם לעשות משהו שאף פעם לא עשיתם. הזדמנות למצוא מקום עבודה חדש. הפנויים רגשית: משמעות האהבה תכה בכם בכול כוחה, כתוצאה מגעגועים לבן/ת הזוג.

קשת

אתם מהססים לגבי מקומכם בתחום הקריירה. טיפ: לעשות את המקסימום מבחינת החיפושים אחר עבודה. לרומנטיים: מעבר… לקשת בענן, יופיעו סימנים רומנטיים להם חיכיתם. ויכוחים רבים בקרב המשפחה. המשפחה מסרבת למכור נכסים רגשיים וחומריים. מומלץ לדעת יותר על אנשים, לפני שאתם בוטחים בהם. זה הזמן לחפש ייעוץ אישי בנושאי רכוש וחובות של אחרים כלפיכם.

גדי

תחושת הבדידות מכרסמת בכם בתוך הקשר הנוכחי. אתם לא מצליחים לתקן את דרכיה של הדמות עימה אתם חיים. טיפ: כדאי ליזום מהלכים רציניים כלפי בן/ת הזוג ומובטחת לכם ההצלחה. היחסים עם הסביבה הקרובה נתקלים בקשיים. שמרו על בריאותכם הכללית. בעבודה תקבלו סיוע מחברים אשר רוצים את טובתכם. תנו יד לאלה שהוכיחו נאמנותם כלפיכם. צלצלו אלי לייעוץ.

דלי

נושא הכספים יתפוס מקום חשוב. הילדים יהיו הכוח המניע שמאחורי המאמצים האחרונים לשם קבלת קידום. חברים יחפשו את קרבתכם. במישור החברתי תסבלו מדחפים הגורמים לכם להתרחק מהכלל. מי שחלמו על קריירה עצמאית, זה הזמן לגיבוש תוכנית, הכוללת מימון מתאים. אתם עדין כועסים על בן/ת הזוג. אל תחשדו בנאמנות בן/ת הזוג. אתם מבולבלים רגשית. פנו לייעוץ אישי.

 דגים

ההזדמנות למצוא את העבודה המתאימה עומדת בפתח, רק ששוב קשה לכם להתארגן לקראתה. אתם מחפשים אהבה, אך לא מצליחים לקבל אותה מבית, אלא רק מחוץ… למערכת. טיפ: קבלו את חסרונות הדמות עימה אתם חולקים את החיים. אל תכעסו על דברים שפגעו בכם ושלא באו ממקור שהתכוון לכך. הזמינו את הטוב ביותר לכבוד בן/ת הזוג ולא תתאכזבו.

אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ

  נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  מיקי  לוי  -  לא  רק  פליטת  פה  *  החוזרים  בתשובה  לא  מפסיקים  לשיר  * דמויות  הצללים  של  הישראלים  היפים  * אוהבים  לשנוא  את  החרדים  * המיתוס  והמציאות  על יחסי הרב  עובדיה  ובנו  המנוח  * ולקינוח  מי אמר  שקשה  להיות  יהודי?

                        ***

התבטאות  אומללה

  סגן שר האוצר, מיקי לוי, יכול להתנצל מפה ועד להודעה חדשה, על שכינה את החרדים טפילים, ולטעון שאמר את הדברים בשעת כעס. אז אולי כדאי להפנות אותו לדברי חכמינו, שאמרו שאדם נִיכר בין היֶתר בכעסו.

   דומה שלא צריך להיות תלמידו של הפסיכולוג ד"ר זיגמונד פרויד, כדי לדעת שפליטת פה היא משמעותית מאוד, ומבטאת את מחשבותיו הכמוסים ביותר של האדם. ולא יעזרו שום התנצליות או חיבוקים לעיני המצלמות עם ח"כים חרדים. התבטאותו האומללה מלמדת יותר מכל, כי האיש שכיהן בעבר כמפקד משטרת הבירה, כמו רבים אחרים, עודנו שקוע בדיעות קדומות, ומנותק מהמציאות שּבּה אלפי חרדים עובדים ומשלמים מיסים כמו כל אזרח רגיל.

   נכון שהבוס של לוי, יאיר לפיד, יצא למתקפה חסרת תקדים כלפי החרדים, כדי לספק את הסחורה הפופוליסטית למצביעיו הרבים, ובעיקר -וזה לא סוד – כדי להתסיס נגדם את הציבור ולהבטיח לעצמו פתח מילוט מפני הגזירות הכלכליות הקשות הצפויות למעמד הביניים, ש'יתנחם' בנטל הכספי הכבד שיוטל על הציבור החרדי.

  איך לומר זאת, על משקל המשל העממי הידוע: "נַקֵּר לציבור עין אחת, ובלבד שלחרדים תנקר שתיים" ובא לציון גואל.

לא  מפסיקים  לשיר

  תתפלאו. גם בשנת 2013 יש הנטועים עדיין בסטראוטיפים, וחושבים לתומם שאנשים חוזרים בתשובה מתנתקים מתחביביהם הקודמים, שבהם הם רואים חילול הקודש. המעריצים מצביעים על הזמר אריאל זילבר כיוצא דופן, שלא מפסיק לשיר גם כאיש דתי.

  יש לי אפוא חדשות בשבילם. המצב שהם מצביעים עליו היה נכון בראשית תנועת התשובה, לפני כשלושה עשורים, דוגמת השחקנים הידועים אורי זוהר ופופיק ארנון, ששקעו בעולם התורה. אולם בימינו חוזרים בתשובה, הממשיכים בתחום עיסוקיהם  – באקדמיה, ברפואה, במדע ובאמנות – אינה תופעה נדירה.

  שורת הזמרים שעשו תשובה ולא מפסיקים לשיר, בהוראת הרבנים, היא ארוכה – החל מעדי רן, דרך האחים אהרן ויונתן רזאל, הבנאים אביתר, מאיר  ואהוד, ועד אתי אנקרי, שולי רנד ועוד. כי מעֵבר לתכנים המבוקרים, ברוּח דרכם החדשה, אין כל סתירה בין דת למדע ולאמנות. ובמאית הסרט 'רואים בחלל', רמה בורנשטיין, כבר אמרנו?

הישראלים  היפים

  פרוייקט מדליקי המשואות האלטרנטיבי, שקיבל במה רחבה בעיתון הנפוץ של המדינה לקראת יום העצמאות,  מוכיח כי בניגוד למיתוס הישראלי המכוער (שרענן שקד לא חסך ממנו את שבטו בדמות הטוקבקיסט), יש בארץ הזאת לא מעט דמויות צללים של הישראלים היפים, הראויות להדליק משואה ואף לקבל את פרס ישראל על צניעותן ואנושיותן וּתרומתן למשפחה ולקהילה, לצבא ולמדינה.

  מי יודע, אולי יום אחד בעתיד, יזכו המיילדת והקוסמטיקאית הטובות והחייכניות של דנה ספקטור, כמו גם אפרת דאום, אשתו -של, ואחרים, לפרוץ את מחסום האנונימיוּת ולצעוד לקידמת הבמה של הר הרצל, לצד  העמותות החברתיות, כדי להדליק משואה לתפארת המדינה.

  אגב, איך זה שהאלוף דני מט, דמות מופת בצה"ל, בעל הרקורד העשיר של הקרבה אישית בכל מלחמות ישראל, לא קיבל פרס עד כה?

די  להכללה

  בני זוג חילוני, תושבי בני ברק כחמישים שנה, מתלוננים נגד קריעת דגל המדינה שלהם השנה ביום העצמאות. מדבריהם משתמע שהדגל התנוסס זה יובל על ביתם  וריכבם בלב העיר החרדית, באין מפריע, תוך קיום יחסי שכנות טובה בינם לקהילה. קריעת דגליהם השנה היא אפוא אירוע יוצא דופן, שככל הנראה נעשה על ידי מספר עשבים שוטים, נערים פרחים הנמנים עם החרדים הקיצוניים.

  נכון,זה מאוד פופוליסטי להשמיץ את הציבור החרדי, תוך הכללה גסה, במיוחד על רקע האווירה העויינת הקיימת כלפי החרדים בציבור ובכלי התקשורת, המלוּבה על ידי פוליטיקאים (עיין ערך לפיד ושות'). אולם ראוי שהכותבים הנכבדים לא יתנו לעוּבדות, המצביעות אחרת, לבלבל אותם.

ברווז  עיתונאי

.  עם כל הכבוד, בניגוד לשמועות, מעדותו של עו"ד יואב ללום, מקורבו של הרב המנוח יעקב יוסף זצ"ל, עולה כי בין הבן לאביו, מרן הרב עובדיה, שררו יחסי כבוד והערצה.

  נכון שהיו חילוקי דיעות פוליטיים והלכתיים בין השניים, שהדביקו לבן את תווית 'המרדן'. אולם מתברר כי השמועה על החרם ביניהם גם אם פירנסה את מדורי הרכילות בעיתונות, לא הייתה אלא ספין תקשורתי ופוליטי, שהפיצו עסקני חצרות שני הרבנים, אך אין לה שחר.

  יתר על כן, צר לי לאכזב את הציבור, אולם הרב עובדיה, הגאון בהלכה, ידוע באהבתו ובנאמנותו לעם ישראל ולכל אדם באשר הוא, ללא הבדל דת, מעמד ולאום. הוא גם נודע בקשריו הטובים עם מנהיגי עמים זרים.

   אומנם בדרשותיו העממיות, הכוללות שימוש בסלנגים, יש לפעמים אקורד צורם בהתבטאויותיו לאוזן זרה, שאינה מקהל שומעי ליקחו (לדוגמא רשע בתורה הוא כופר ולא במשמעות המקובלת), הנובעות מכאב ודאגה עמוקה לקהילה ולעם. אולם הן אינן מעיבות, כאמור על יחסו האנושי החם. מכאן ההערצה הרבה שרוחשים לו רבים מכל קצות הקשת העממית והרבנית כאחת.

החרדים  הם   לא  כאלה

  החוזרים בשאלה מצביעים על הכפייה לקיום מצוות שהובילה אותם לנטישת הדרך הדתית. וחבל. אילו היו רואים במצוות לא עניין טכני, אלא ביטוי להַעֲצמה אישית (כפי שבחב"ד מצביעים על מצווה מלשון צוותא, חיבור לפנימיות האדם) כי אז היו דבקים בדרך המצוות כאורח חיים. דומה הדבר למשקולות שמטרתן לפתח את השרירים, כך המצוות הן כלי לפיתוח האישיות וגיבוש הזהות העצמית.

  יתר על כן, תופעה אפולוגטית ידועה היא שחוזרים בשאלה נוהגים להכפיש את כל הקהילה החרדית כאשמה בנשירתם, כדי להצדיק את דרכם ולהקל על מצפונם. אולם עובדה היא שהם אינם מייצגים את רוב המשפחות החרדיות, שבהן יש משחקים, ספרי קריאה, לימוד חוגים וטיולים לרוב (ואף בחלקן מחשב מבוּקר), ויש תקשורת טובה בין ההורים לילדיהם ובית חם. ראוי להשתחרר מדיעות קדומות בנושא.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, ציפי לידר

נכתב על ידי: אורי אבנרי

זאת הייתה חוויה מרוממת נפש. רגעים שדיברו לא רק אל המוח, אלא גם – ובעיקר – אל הלב.

ביום ראשון האחרון, ערב יום-הזיכרון, הוזמנתי לאירוע שאורגן על-ידי "לוחמים לשלום" ו"הפורום הישראלי-פלסטיני של המשפחות השכולות".

ההפתעה הראשונה הייתה שהערב בכלל התקיים. באווירה הכללית של ייאוש שפשטה במחנה-השלום אחרי הבחירות האחרונות, שבהן לא העז כמעט איש להזכיר את המילה "שלום", אירוע כזה ממש מעודד.

ההפתעה השנייה הייתה הכמות. האירוע התקיים באחד האולמות הגדולים בארץ, ביתן 10 בגני-התערוכה בתל-אביב. יש בו יותר מ-2000 מושבים. 15 דקות לפני השעה היעודה הייתה הנוכחות דלה. המארגנים נראו מודאגים. חצי שעה לאחר מכן היה האולם גדוש ומלא. (יש הרבה מעלות למחנה-השלום, אך הדייקנות אינה אחת מהן.)

ההפתעה השלישית הייתה הרכב הקהל. היו בו לא מעט אנשים בעלי שיער לבן, ואני ביניהם, אך רוב הנוכחים היו אנשים צעירים – ויותר ממחציתם נשים צעירות. נמרצים, ענייניים, מאוד ישראלים.

הרגשתי שזהו מרוץ-שליחים. הדור שלי מעביר את השרביט לדור הבא. המרוץ נמשך.

אך התכונה הבולטת ביותר הייתה, כמובן, התוכן. ישראלים ופלסטינים התאבלו ביחד על בני משפחתם, הבנים והבנות, האחים והאחיות, קרבנות הסכסוך והמלחמות, הכיבוש וההתנגדות (הנקראת טרור).

ערבי מהכפר דיבר בשקט על בתו, שנהרגה על-ידי חייל בדרכה לבית-הספר. אם יהודיה דיברה על בנה החייל, שנפל באחת המלחמות. הכול נעשה בקול נמוך. בלי פאתוס. היו שדיברו עברית, היו שדיברו ערבית.

הם סיפרו על תגובתם הראשונה אחרי האובדן, על רגשות השנאה, הצימאון לנקמה. ועל השינוי האיטי שחל בליבם. ההבנה שההורים בצד השני, האויב, מרגישים בדיוק כמוהם. שהאובדן של הצד השני, האבל של הצד השני, השכול של הצד השני הם בדיוק כמו הרגשות שלהם.

מזה שנים נפגשים ההורים השכולים משני הצדדים באופן קבוע, כדי למצוא נחמה אלה אצל אלה. בין כול קבוצות-השלום הפועלות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, זוהי – אולי – הקבוצה המחממת ביותר את הלב.

לא היה קל למשתתפים הערביים להגיע אל הפגישה. תחילה אסר הצבא על כניסתם לשטח ישראל. עורכת-הדין גבי לסקי, פרקליטתן הבלתי-נלאית של אחדות מקבוצות-השלום (וביניהן גוש שלום) נאלצה לאיים בעתירה לבג"ץ כדי להשיג ויתור מוגבל: 45 פלסטינים מהגדה המערבית הורשו להגיע לאירוע.

(זהו אמצעי שגרתי של הכיבוש: לפני כל חג יהודי מוטל סגר מוחלט על הגדה המערבית – חוץ מאשר למתנחלים, כמובן. בדרך זו לומדים הפלסטינים להכיר את חגי ישראל.)

הדבר שהפך אירוע זה למיוחד כל-כך היה שההתיידדות הישראלית-פלסטינית נערכה כולה במישור האנושי, בלי נאומים פוליטיים, בלי הסיסמאות שכבר הפכו, למען האמת, לשדופות במקצת.

במשך שעתיים הציפו אותנו גלים של רגש אנושי, הרגשה של קירבה עמוקה בין זה לזה. זאת הייתה הרגשה טובה.

אני כותב שורות אלה כדי להעלות נקודה הקרובה מאוד ללבי: חשיבותו של הרגש במאבק למען השלום.

אינני אדם רגשני במיוחד. אך אני רגיש מאוד לגבי מקומם של הרגשות במאבק הפוליטי. אני גא במטבע-לשון שטבעתי: "בפוליטיקה, זה בלתי-רציונאלי להתעלם מן הבלתי-רציונאלי". או, אם תרצו, "בפוליטיקה זה רציונאלי לקבל את הבלתי-רציונאלי".

זוהי אחת החולשות העיקריות של מחנה-השלום שלנו. הוא רציונאלי מאוד – אפילו יותר מדי. אנחנו יכולים להוכיח בקלות שישראל זקוקה לשלום, שבהעדר שלום נהפוך למדינת-אפרטהייד, או גרוע מזה.

בכל העולם אנשי-השמאל מפוכחים יותר מאשר אנשי-הימין. כאשר השמאלנים מעלים טענות הגיוניות למען השלום, התפייסות עם אויבים לשעבר, צדק חברתי ודאגה למוגבלים, הימנים עונים במטחים של סיסמאות רגשניות ובלתי-רציונאליות.

אך אי-אפשר לעורר המוני בני-אדם בדברי היגיון. אנשים מופעלים על-ידי רגשותיהם.

רגשות מוצאים ביטוי – וגם נוצרים – בין השאר באמצעות שירים. ניתן לעמוד על עומק הרגשות על פי המנגינות. הניתן לחשוב על מצעדיו של מרטין לותר קינג מבלי להיזכר ב"אנו נתגבר"? הניתן לחשוב על מלחמת-החופש האירית בלי שיריה הנהדרים? הניתן לחשוב על מהפכת-אוקטובר בלי מנגינותיה הסוחפות?

ואילו מחנה-השלום הישראלי יצר בסך-הכול שיר אחד ויחיד – "שיר השלום", שבו פונים המתים אל החיים. יצחק רבין נרצח כמה דקות אחרי ששר שיר זה, והתמליל שלו המגואל בדם נמצא על גופתו. אך כל המשוררים וכל המלחינים הרבים, שמחנה-השלום משופע בהם, לא היו מסוגלים לחבר ולו שיר-שלום סוחף אחד, בשעה שמחרחרי-השנאה יכולים לשאוב מבאר בלתי-נדלית של שירי דת ולאומנות.

נאמר שכדי לעשות שלום לא צריך לחבב את היריב. שלום עושים עם אויב, כפי שכולנו הכרזנו מאות פעמים. האויב הוא האדם שאתה שונא.

מעולם לא האמנתי בכך לגמרי, וככל שאני מרבה בשנים כן גוברים פקפוקיי.

נכון, אי-אפשר לצפות ממיליוני אנשים בשני הצדדים לאהוב זה את זה. אך הגרעין של עושי-השלום, החלוצים ההולכים לפני המחנה, אינם יכולים למלא את משימתם אם אין בתוכם יסוד של סימפאטיה הדדית.

יש סוג של פעילי-שלום שאינם מקבלים את זה. לפעמים יש לי ההרגשה שהם שואפים באמת לשלום – אך לא עם הערבים. הם אוהבים את השלום מפני שהם אוהבים את עצמם. הם עומדים מול הראי ואומרים לעצמם: תראה כמה שאני נפלא! כמה שאני אנושי! כמה שאני מוסרי!

אני נזכר בעוינות שעוררתי בחוגי-שלום מסוימים כאשר המצאתי את סמל-השלום שלנו: הדגלים השלובים של ישראל ופלסטין. אחד מאיתנו, שהציג את הסמל הזה בהפגנה של "שלום עכשיו" בשנות ה-80, גרם לשערורייה גדולה. הוא נדרש בגסות לעזוב את המקום, והתנועה התנצלה בפומבי על התקרית.

כדי להמריץ תנועת-שלום אמיתית יש לטעת בה רוח של אמפתיה לצד השני. צריך שתהיה אהדה לאנושיותו, לתרבותו, לנרטיב שלו, לשאיפותיו, לפחדיו, לתקוותיו. וזה חל, כמובן, על שני הצדדים.

שום דבר אינו מזיק לסיכויי השלום יותר מאשר פעילותם הקנאית של תומכי-ישראל ותומכי-פלסטין בחו"ל, החושבים שהם עוזרים לצד המועדף על-ידם על-ידי יצירת דמוניזציה לצד השני. אין עושים שלום עם שדים.

ההתיידדות בין פלסטינים וישראלים היא בחזקת צורך חיוני. שום תנועת-שלום אינה יכולה להצליח בלעדיה.

וכאן יש פרדוכס מכאיב: ככל שההתיידדות דרושה יותר, כן היא פוחתת.

בשנים האחרונות נוצר ניכור גובר בין שני הצדדים. יאסר ערפאת היה מודע מאוד לצורך במגעים אנושיים בין הצדדים, ועשה הרבה לקדם אותם. (אני עודדתי אותו כל העת לעשות יותר.) מאז מותו, המאמץ הזה נחלש.

בצד הישראלי, הפופולאריות של השלום שקעה. נכון, בכול שבוע נערכת התיידדות בבילעין ובשדות-הקרב האחרים, אך הארגונים הגדולים אינם ששים לפגישה ביניהם.

בצד הפלסטיני יש הרבה מרירות. הם מרגישים (בצדק) שמחנה-השלום הישראלי לא סיפק את הסחורה. גרוע מזה, יש חשש שההמונים הפלסטיניים יתייחסו להופעות משותפות כאל סוג של "נורמליזציה" עם הכובש, משהו הגובל במשת"פיות.

את זה צריך לשנות. רק שיתוף-פעולה רחב ופומבי, הנובע מן הלב ומן הרגש, יכול לשכנע את שני הצדדים שהשלום אפשרי.

מחשבות אלה חלפו בראשי כאשר הקשבתי למלים הכנות והפשוטות של הפלסטינים והישראלים באותו מעמד של מפגש-זיכרון.

שם היה הכול: הרוח, הרגש, האמפתיה, שיתוף-הפעולה.

זה היה רגע אנושי. והרי הכול מתחיל כך.

אין תגובות »
קטגוריות: אורי אבנרי, דעות, כללי

נכתב על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע אתם יותר אופטימיים ומלאים באנרגיות חיוביות. הזמן להתחיל לטפל בנושאים חדשים שבהם פחדתם לנגוע. בבית אתם מקבלים מנת אהבה שלא ידעתם כמותה, אבל אתם עדין לא מסופקים. הפנויים רגשית: בשורה חיובית בתחום הבין- זוגי, מחכה מעבר לקו. מילת המפתח בתחום הבין זוגי היא לדעת מה אתם רוצים מבן/ת הזוג ומה אתם רוצים בקשר.

שור

החרדות מפני המחר נעלמים בימים הקרובים. אלו שנהגו להחמיא, ישובו ללחוש לכם מחמאות, הבוסים יפרגנו ויבשרו על קידומכם הקרוב. תכניות מגירה בנוגע לכספים מבשילים והולכים. השקיעו את הכספים המיותרים לטווח הארוך ובמקום בטוח. תשובה חיובית בנוגע ללימודי אחד מהילדים. בריאותכם חוזרת לאיתנה. מי שעדין לא הצליח/ה בשטח הקריירה זקוק/ה לייעוץ, זה  הזמן הנכון לצלצל אלי.

תאומים

בימים אלה אתם מרגשים מהר מידי ורגישים לכול שינוי באוויר. אתם שואפים לצאת וליהנות. אינכם מסוגלים לסיים דברים כראוי, אל פחד, שכן במהלך השבוע תחושו נפלא. פשוט אל תבצעו משהו בכוח, בסופו של דבר הכול יסתדר לכם בימים אלה. יחד עם זאת קשיים במישור המשפטי ובמחלוקות הקשורות לכספים. שמרו על האופטימיות ביחס למגיע לכם מהמדינה ומהבנקים.

סרטן

השבוע אתם שואפים להתחלק עם כל מי שרק תיפגשו בדרככם. עקב כך תזכו למחמאות ולחיבה. ידידות חדשה תירקם במסגרת זו. הצעת עבודה אחרת או סיכוי לקידום במקום הנוכחי. קשיים בלהחליט על קשר זוגי לטווח הארוך. חלק גדול מכם ירגישו כתקועים וכלא יכולים לשנות את בן/ת הזוג, זה הזמן לחפש כוון במישורים רומנטיים קבועים, ולא מתנדנדים.

אריה

שבוע שמח. אתם מלאים בהומור סוחף המתקבל באהדה. מכתב או מסר טלפוני יבשר על קידום או על משרה חדשה. קשרים ישנים וטובים יסבו לכם נחת. התרחקו מהימורים פרועים ובמיוחד מהבורסה. ישנו אדם אשר מוכן לעשות בשבילכם הכול ואחד שלא יודע להחליט… בנוגע לאהבה. אל תחששו מהמחשב, תנו לו …לחשוב במקומכם, גלו אומץ בלהיפתח לעולם. צלצלו אלי לייעוץ.

בתולה

ימים יותר שמחים. תפגשו מישהו שהבטיח לכם עזרה כספית. בסוף השבוע אתם חשים בבלבול מה, כדאי יהיה לכם לצאת לבילוי. תמצאו שתיהנו מאוד בחברת אלה שתהיו בחברתם. סוף השבוע הקרוב יוכתר בהצלחה בכול הנוגע לכיבושים חדשים. אלה שיש להם כבר זוגיות ייהנו מאוד. הנשואים: ייהנו מסוף שבוע של הבנה ומהזדמנות נדירה… להשיח את מרי ליבם.

מאזניים

אתם מסבירים את עצמכם היטב. הריכוז במיטבו. הלימודים יחזרו למסלולם. מבחן כלשהו יעבור בהצלחה. היחס הסביבתי כלפיכם ישתפר, זאת ולאחר החודש המלחיץ שחוויתם. מישהו ירגיז אתכם בתחום העבודה, מומלץ שלא להתעמת איתו, שאם לא כן, מהר תגלו שזו הייתה מזימתו האפלה. געגועים למישהו שאיבדתם בעבר, עולים שוב על הפרק. הדאגה שלכם מקובעת למשפחה, ופחות למצבכם הרגשי.

עקרב

היכולת לשלב בין הדמיון ולכישרון ההמצאה יבלוט. תושייה בעבודה תרשים את הממונים. דמות מן העבר תאותת לכם על רצונה לחדש קשרים. לבטים בתחום הרגשי בבית, לצד הפיתויים מבחוץ. האנרגיות שלכם מופנות לחיפושים אחר כול דבר המשדר קביעות, כולל בית או מבנה, לעסק. במישור האישי: מומלץ להתרחק מאנשים שלא ראויים לחברתכם. אתם מקובעים בעבר. הזמן… לצלצל אלי.

קשת

שבוע ספונטאני וחיובי. התחלה בתחום הרומנטי. הסבל שנגרם מבני המין השני יבוא אל קיצו. לכם הנשואים- תיהנו מיחס מתחשב והוגן. תזוזה חיובית במישור הכלכלי. היזהרו מהימורים. תפסו מרחק מאלה המנסים להלוות לכם כספים…ללא ריביות או ללא עמלה. התרחקו מחובות כלפי חברים והבנקים. הזמן לעסוק בנושאים רוחניים על מנת להגיע לרגיעה שכלית ולמודעות עצמית לבעיות המטרידות אתכם.

גדי

המכשולים הרגשיים והאנרגטיים נעלמים מדרככם בימים אלה. החלטות חשובות נלקחות באופן החיובי. קנייה או מכירה של נכס חשוב, באמצע השבוע. מישהו קרוב יבוא לעזרה בתחום הפרוצדוראלי. אתם מלאים פתאום בביטחון שלא ידעתם כמותו המון זמן. קחו סיכונים בכול הקשור לעסקים ולהשקעות נדל"ן. כדאי לעמוד  על שלכם בנוגע למחיר הריאלי. טיפ: לא לקפוץ על 'השקעה פזיזה'.

דלי

השבוע אתם מעוניינים בחברה, פשוט תחושו במלנכוליה בלתי מוסברת. בוודאי תשמחו לדעת שקשרים רגשיים חדשים וישנים יאותתו באופן החיובי, התחברו לכך. הביטחון יחזור אליכם, החל מסוף השבוע. הנשואים שבכם יחושו כתקועים וכמנוצלים, אתם אמורים לחפש עזרה חיצונית מאדם שיש לו את חוכמת החיים, שתשרת אתכם בנאמנות. חדשות טובות ביחס לכספים המגיעים לכם. הזמן לייעוץ אישי.

דגים

בקרוב תקבלו את המגיע בתחום הקריירה. הגעתם לסופה של תקופת חרדות חסרת ביסוס. תיהנו מאהבה יתרה מכוון הגיל הרך, עובדה שתפצה על התחום הרומנטי המעורפל. רמזים לא ברורים מכוון בן/ת הזוג ביחס להמשך. שמחת החיים אוחזת באלה שוויתרו על האגו השלילי. מי שילך אתכם 'פרינציפ', יפסיד את הרגש שלכם. זה הזמן לייעוץ בנוגע לכול תחומי החיים.

Copyright © 2013-Udi Berger

אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

הבמה בביתן עשר במגרשי התערוכה לא שידרה בערב יום הזיכרון מצע מפלגתי. היא שידרה אמירה נחרצת של יהודים ופלשתינים, המכירים זה בזכותו של זה למדינה, ושאלימות מביאה בעקבותיה עוד אלימות

ביתן עשר רחב הידיים במגרשי התערוכה בתל אביב היה צר מלהכיל את קהל האלפים שגדש את הביתן, שהיה מלא מפה לפה. קהל רב נותר מחוץ לאולם וצפה באמצעות אקרנים בטקס יום הזיכרון שהתקיים באולם. המעמד המשותף של הזיכרון אורגן על-ידי ישראלים ופלשתינים הפועלים במשותף ב"לוחמים לשלום".

הטקס אמש הוא כבר הטקס המאורגן זה השנה השמינית. כל ייחודו בהיותו בסימן ההתייחדות עם זכר הקורבנות בשני הצדדים. יהודים ופלשתינים מכילים זה את כאבו של זולתו. דומעים יחד וכואבים יחד את היתמות והשכול.

מעל הבמה השמיעו את כאבם הורים שכולים, הורים שאבדו להם יקיריהם, ישראלים ופלשתינים. הדברים הנוקבים נגעו באומץ רב בעצבים חשופים. הדברים נשמעו מפי אנשים שכל אחד מהם בשירות עמו בעבר אחז בנשק, אנשים שהיו מטרה אלו לאלו.

אני חש חובה להודות לחברים בלוחמים לשלום, שאסף בערב יום הזיכרון תחת קורת גג אחת אלפים, שרבים מהם בפרקי זמן לא מעטים בחייהם ראו האחד את השני רק דרך הכוונות של נשק. בין כתלי האולם בביתן עשר ביקשו אותם האלפים לראות אחד את השני, ישראלים ופלשתינים, דרך הכוונות של נשק החיים וכלי הביטוי של אי האלימות.

דם עקודים מיותרים

הבמה בביתן עשר במגרשי התערוכה לא שידרה בערב יום הזיכרון מצע מפלגתי. היא שידרה אמירה נחרצת של יהודים ופלשתינים, המכירים זה בזכותו של זה למדינה, ושאלימות מביאה בעקבותיה עוד אלימות. ישראלים ופלשתינים מכירים בהכרח, כי יש לומר לא עוצמתי נגד שפת האלימות, הנוסקת לה בין הירדן לים, ותובעת יותר מדי שנים זה את דמו של זה, דמם של אלפי ישראלים ופלשתינים. דם עקודים מיותרים על מזבחות של שנאת חינם.

קהל האלפים שידר את שפת הדיאלוג, את ההכרח בפעולה לא אלימה ובהכרח להפעיל לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות להביא קץ לזבחי עולות אדם ישראלים ופלשתינים.

אני חש חובה עמוקה להודות לתנועת "לוחמים לשלום" על תרומתה הרבה להנחת נדבך ערכי להעמקת המודעות בקרב שני העמים לכאב ולתקוות של האחר, כי הדרך לפיוס מובילה דרך ההכלה של הכאב והתקווה גם של האחר.

לחברי "לוחמים לשלום" פלשתינים וישראלים אני מקדיש את שירי "והיו אחד בידי" בהשראת "חזון העצים" מספר יחזקאל פרק ל"ז.

וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי

בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם

בִּדְוֵי עֶרֶשׁ טְבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ

עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׁרָב.

לֹא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם

רִשְׁפָּה וְרִפְשָׂה גָּמְאוּ

מַתַּת רֶחֶם וָשָׁד -

מַתַּת חַיֵּי שָׁרָה וְהָגָר

בְּבִצּוֹת שִׁנְאַת חִנָּם.

כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ

יְהִי דְּבַר אֱלוֹהִים אֵלַי לֵאמוֹר:

קַח לְךָ עֵץ אֶחָד

וּכְתוֹב עָלָיו – יִצְחַק

וְקַח לְךָ עֵץ אֶחָד

וּכְתוֹב עָלָיו יִשְׁמָעֵאל

וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד

"וַעֲשִׁיתֶם לְעֵץ אֶחָד

וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי".

(יחזקאל, ל"ז 2)

אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, כללי

 נכתב על ידי:  מוטי לקסמן, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה

"צוריק גאייעט אקוזע", לאחור הולכת עז, באידיש.

איני יודע מי מכם ראה עז ממשית ולא רק בצלחת.

בכל אופן, בילדותי ראיתי גם רעיתי עזים וגדיים ואף פעם לא נתקלתי בעז, לא בגדי גם לא בתיש שהולכים או מקפצים אחר הזנב ולא אחר הראש…

ובכל זאת, אמי אמרה לי יותר מפעם אחת, "צוריק גאייעט אקוזע"!

אני מניח שגם היא לא סברה, שתנועת העזים היא אחר הזנב.

אבל, חובה עלי לדייק, "צוריק גאייעט אקוזע", היה רק חלקה הראשון של האמירה של אמי.

האמירה הזו, בוטאה לא במטרה לחולל שינוי בתנועות בראשית, אלא כדי להבליט את החלק השני של האמירה, "בן אדם הולך קדימה".

אמי חזרה גם הדגישה בעיקר את החלק השני.

מה עורר אותה לאמץ ביטוי לשוני זה?

הכל התחיל בעשור הראשון של המאה העשרים.

אמי שיינדל

הייתה בת לכורך ספרים, אבי שמואל היה סטעפער, מעבד עורות של בעלי חיים לתפירה ולתיקון נעליים, לעטיפות ספרים ועוד.

שניהם נולדו וגדלו בשתי עיירות קטנות בדרום פולין, אבא  Wojslawice ואמא Grabowiec.

עיירות בדרום מזרח פולין בערך 200 ק"מ דרומית לוורשה וללודג'

בין לובלין לבין חלם.

היו אלה עיירות כפריות קטנות, עיירות שתוארו על ידי שלום עליכם גם על ידי מנדלי מוכר ספרים.

כפרים חקלאיים, עם אנשים פשוטים.

לא היו שם גדולים בתורה, למרות העיר לובלין הקרובה על הישיבות שבה.

הם גם לא הפגינו שם חכמה מיוחדת למרות קרבתם לעיר החכמים, חלם.

למרות זאת, אמא שיינדעל הצטרפה לתנועת "פועלי ציון", תנועה ציונית סוציאליסטית.

אולי בהשפעת האח הצעיר, יאנקעל, שכבר עלה לפלשתינה והיה בין מקימי קיבוץ גבעת השלושה.

אמא שיינדעל, השתתפה בפעילות התנועה, גם בערב ריקודים.

האמא שלה, סבתי פערעל-דבורה, כעסה מאוד, ופעם משכה את אמי בשערותיה הביתה.

זה היה, כנראה, הקש ששבר את גב הגמל.

אמי החליטה לעזוב את העיירה ולעבור ללודז', העיר הגדולה, שם כבר גרה אחותה הבכורה פריידעל.

היא וחברה שלה, שכרו חדר קטן, ועבדו בתפירה.

פחות או יותר באותו זמן, עזב אבא שמואל, את אורח החיים הישן, גם את נוהגי ומצוות הדת.

גזז פאות, הסיר כובע, ואף התלבש כאיש מן היישוב.

הוא נסע ללודז', לבקר את אחותו הגדולה צ'רנע שם התקיימה מסיבה ברכת הדרך לאחיו עזריאל  שנסע לפלשתינה.

באותה הזדמנות הציע קרוב של משפחת אבא, לשני הצעירים, שנטשו עיירות, להיפגש.

הם נפגשו, אבא שמואל הסטעפער ואמא שיינדעל התופרת.

האם הייתה זו אהבה ממבט ראשון?

אי אפשר לדעת.

הם נישאו, ולמדו לאהוב זה את זו וזו את זה עם השנים, אהבה אמיתית.

לא היה להם כסף להביא לחתונה גם את ההורים שלהם, אבל היה שמח, ולפי המסופר, הם והאורחים רקדו כל הלילה.

משפחה חדשה.

אמא שיינדעל המשיכה בעבודות תפירה, גוזרת על פי תמונות מג'ורנלים ותופרת.

אבא שמואל עבד בחנות לסיפוק עורות לנעליים.

אבא היה עובד מקצועי ומאוד מהימן.

הסנדלים והסוחרים החלו להכירו, עודדו אותו לפתוח חנות משלו.

כך הוא עשה.

חדר אחד היה חדר משפחה, השני היה חנות.

ויהי היום, סנדלר פולני קנה עורות שילם והלך.

אבא שמואל גילה מהר שהסנדלר שילם יותר מידי.

אבא לא היסס, לקח את תשלום היתר ורץ לחפש את הסנדלר.

הוא מצא אותו באחד הרחובות.

הסנדלר הופתע, "שילמתי לך מעט מידי?"

"להיפך, שילמת יותר מידי, הנה ההפרש", ענה אבא שמואל.

הסנדלר לא האמין למשמע אוזניו.

אבל, ללא פייסבוק, גם ללא טויטר, המעשה התפרסם מהר בין הסנדלרים, גם בין צרכני העור.

ידעו, שמואל לקסמן הוא סוחר ישר והגון.

המסחר בחנות גבר, הפדיון עלה.

אבא רצה ילדים.

נולד הבן הבכור, פנחס שמו, על שם הסב, האבא של אמא שיינדעל.

פנחס נולד במשקל של 3.55 ק"ג, עם פלומה של שיער בלונדיני. עיניים כחולות פקוחות לרווחה אל העולם החדש שפתאום נתגלה, לאחר היציאה מחשכת הרחם. וגם חיוך מתוק מלוא השפתיים.

שלוש נשים פנקו אותו, שתי אחיות של אמא שיינדעל ואחות של אבא שמואל.

פנחס לא רצה לאכול, סחבו אותו בידיים. חיפשו לו בננה, הוא מקבל בננה, פרי נדיר.

אכן, פנחס היה מפונק, אבל התפתח יפה.

בינתיים הפדיון בחנות העורות עלה.

מישהו ייעץ למכור חומרים לתיקון נעליים בסביבה של פולנים.

כך עשו.

ברח' ז'בושה פתחו חנות.

סוחרים גדולים האמינו באבא.

פנחס הבכור גדל והתפתח יפה.

אבא שמואל אהב מאוד לטייל עם הבן הבכור, פנחס, ברחובות לודג'.

שנתיים חלפו מהר, ובטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב מתכדרת.

בבוא הזמן, היא ילדה במזל-טוב בן נוסף, הערשעלע, גם על ראשו נראתה פלומה של שיער בלונדיני רך.

הוא נקרא, הערשעלע, על שם הסבא של אמא שיינדעל.

בין שני האחים התפתחה אהבה רגישה, למרות השוני באופים. בעוד שפנחעס היה מאוד מפונק, הרי הערשעלע התפתח כילד נעים שאין לו דרישות מיוחדות, אבל הוא היה מלא שמחת-חיים.

בניגוד למקובל, דווקא האח הצעיר השפיע על הבוגר יותר, והם התפתחו לשני ילדים מקסימים.

כעת שני ילדים חמודים, נפלאים.

גדלו, התפתחו ואהבו זה את זה.

נראה שהחיים מביאים רק טוב.

לאחר חג פסח אחד, אמר אבא שמואל:  "שיינדעלע שלי, יש לי רעיון, כעת לאחר שחג הפסח עבר כדת וכדין, אני מציע שתסעי לשבוע הבראה ונופש. מגיע לך לנוח קצת".

אמא שיינדעלע הופתעה, זה לא היה דבר כל-כך שגרתי לנסוע לבית הבראה.

"תודה שמואל, אני אנוח בבית, וחוץ מזה מי ידאג לך ולילדים?"

"שיינדעלע, שבוע אני לא אתמוטט. חוץ מזה אחיותיך ואחותי בין כך וכך מטפלות בבנים שלנו. ואני וודאי שלא ארעב. והעיקר, את באמת צריכה לנוח לאחר חג הפסח" השיב באופן נחרץ אבא שמואל.

ואכן, שיינדעלע יצאה להבראה ולנופש לאחר חג הפסח.

היא הספיקה לנפוש רק פעם אחת.

אכן, החיים יפים, הכל, כמו שאומרים, הכל טוב.

מה עוד אפשר לבקש?

צעיר וצעירה, אנשים פשוטים, לא גיבורים, עוזבים עיירות קטנות, מגיעים לעיר הגדולה.

שם נפגשים, נישאים ובעבודת ידיים מקימים בית חם, עם שני ילדים מקסימים.

גם כלכלית המצב נראה טוב, אבא שמואל ואמא שיינדעל הצליחו אפילו לחסוך דולרים.

נראה שהחיים מביאים רק טוב.

רק טוב, מביאים החיים?

מחוגי שעון ההיסטוריה לא חדלו לנוע ולתקתק.

1 בספטמבר 1939.

גייסות היטלר פולשים לפולין.

לא היה זמן רב לשיקול דעת.

ברחוב, התרוצצו אנשים, חבילות בידי חלקם, מזוודות בידי אחרים. רצו לרכבת, גם לעגלות.

הכל היה לוט בערפל, דבר לא היה ברור, רק "צריך לברוח, צריך לברוח מהר".

"קודם-כל הילדים. נשלח את אחותי עם הילדים, הם ייסעו ברכבת מהר לעיירה שלי, לעיירה Wojslawice,שם זה אולי בטוח יותר. ובהמשך נראה", אמר אבא שמואל.

אמא שיינדעל הייתה המומה.

השעון תקתק במהירות רבה.

הילדים הוערו מוקדם, קצת בכו, אבל הולבשו. אכלו משהו. אחותו של אבא שמואל, דודה פולה, התארגנה מהר וארזה גם מזוודה.

אבא שמואל יצא, מצא עדיין עגלון עם עגלה, "בוא הנה, קח אותם מיד לרכבת, הנה קבל יפה" אבא שמואל תחב לידו שני שטרות של כסף.

הילדים היו מבולבלים, בכו אבל לא הייתה להם ברירה.

דודה פולה, שני הילדים והמזוודה היו בעגלה, העגלה נסעה לכוון הרכבת.

אבא שמואל ואמא שיינדעל נותרו עדיין בלודג'.

המצב היה קשה מסוכן, הגרמנים התקדמו מהר בפולין, ובכל מקום החלו "לצוד" יהודים.

"שמואל, תברח גם אתה. הם פוגעים קודם כל בגברים, אני אתארגן ואבוא אחריך" אמרה אמא שיינדעל, למרות שלא היה ברור לה כלל מה זה "אתארגן".

אבא שמואל לא התווכח, לא ניסה להתעכב, כעבור מספר שעות, לקח את המזוודה, שם על גופו שטרות של כסף גם דולרים ויצא בערב. כבר היה קשה למצוא עגלה זמינה. הוא הלך, רץ לרכבת ברגל.

כעת לא היה זמן לחשוב.

הוא נסע.

נמלט.

אמא שיינדעל, נשארה זמן קצר בלודג' לבד.

אולי להציל משהו מהרכוש.

לא הצליחה להציל הרבה, ויצאה בכיוון ל Wojslawice למצוא את שני הילדים.

באור ראשון עם מזוודה לא גדולה, עם שטרות אחדים של כסף, היא מצאה עגלה שהסיעה אותה לרכבת.

עמדו שם אנשים רבים, יהודים, כמעט כולם.

כשהרכבת הגיעה, היא נדחקה והצליחה להיכנס.

שעות הנסיעה עברו מהר. היא הגיעה לתחנה הקרובה לעיירה Wojslawice.

ירדה.

כאשר היא הגיעה ל Wojslawice הם כבר לא היו שם, דודה פולה והילדים המשיכו מזרחה.

שאלה פה, שאלה שם, ענו לה, "כולם רצים, כולם בורחים מזרחה אל הרוסים באיזור הרי אורל".

איך? בכל דרך, ברגל, בעגלה, ברכבת, לעיתים גם במשאית.

זה היה מסע מטורף, ללא הפסקה.

היא בודדה בתוך ערב רב של יהודים שבורחים, מזרחה אל הסובייטים.

לאיזור בהרי אורל.

הסובייטים קבלו את הפליטים היהודיים, חלקם הגדול רוכז במעין מחנה מעבר.

הסובייטים נתנו גם מעט אוכל ומים.

אמא שיינדעל הגיעה למחנה המעבר, הייתה שם המולה רבה. גברים נשים וילדים עם מזוודות, תיקים ושמיכות קשורות.

פני כולם הביעו חרדה.

את בני משפחתה היא לא ראתה, בינתיים.

אמא שיינדעל, לא נחה. היא התחילה לשאול, לברר, לחקור.

שלחו אותה ימינה, שלחו אותה שמאלה הפנו אותה קדימה, גם אחורה.

היא הפסיקה לשאול.

אמא שיינדעל התחילה ללכת בכוחות אחרונים, גוררת רגליים מותשות, ללא כוון אבל עם מטרה ברורה, היא תמצא.

לב אם אינו מוליך שולל.

הרגליים הלכו על-פי הלב.

בסוף, באפיסת כוחות מוחלטת, לא ברור איך, כמעט במקרה, היא הגיעה ונפלה לידיו של אבא שמואל.

היא ישנה כמעט 24 שעות.

לאבא שמואל היה ברור, מעתה הם ינועו רק יחד, כולם יחד.

הילדים לא משו מאמא שיינדעל, הם ממש שמרו עליה ונרדמו כשראשיהם על בטנה.

כעת, אפשר היה לעצור מעט. הסובייטים דאגו למעט אוכל גם למים לשתייה.

אבל, כעבור ימים אחדים הודיעו הרוסים שהם מעבירים את כולם עוד יותר מזרחה, גם כאן מתחיל להיות מסוכן.

זו לא הייתה שאלה, גם לא בקשה, זו הייתה הוראה.

הגיעו משאיות גדולות וכבדות. הפליטים, יחד עם המזוודות והחבילות הועלו והתחילו לנסוע.

לאן?

בעיקר מזרחה, חלק גדול מהפליטים הועבר לאיזור אוזבקיסטאן, ופוזר בין קולחוזים שונים.

כך הגיעו גם אמא שיינדעל ואבא שמואל לקולחוז.

גם שלוש אחיות של אמא שיינדעל הגיעו לשם. שתי אחיות של אבא שמואל היו בקולחוז שכן.

התחילו חיים חדשים?

קמטים החלו להופיע בפניה של אמא שיינדעל.

<><><>

האוזבקים בקולחוז לא ייצאו מכליהם, לקראת ה"ז'ידים" החדשים. אבל גם הם צייתו לפקודה.

כך החל, אולי,

מחזור חיים חדש.

הכסף שהביאו החל להצטמצם. אבא שמואל חיפש ולבסוף מצא עבודה אצל אחד האיכרים האוזבקים, בשדה הכותנה שלו.

לא היה קל, אבל לא היה, בשלב זה, מקור אחר להכנסה.

אמא שיינדעל, התאמצה להציע שרותי תפירה. היא בעיקר תקנה, בחוט ובמחט, גרביים וקרעים בבגדים. מעט פנו אליה.

אבא שמואל המשיך לעבוד קשה בשדה הכותנה של הקוזקים. קיווה מאוד לבנות הכל מחדש.

והיו סימנים להתחלה חדשה.

פנחעס התחיל ללמוד בכיתה א, בבית ספר שהיה בעיר קגן, הסמוכה לקולחוז.

הערשאלע היה בבית.

הייתה הרגשה שבקולחוז נראה מתחילים להתבסס מעט, רק מעט.

האם, מעבר לאופק, האור יזרח שוב?

<><><><><>

בינתיים אור לא זרח על העולם, גם לא על הקולחוז.

השנה 1940, המלחמה הארורה נמשכת. אמנם בקולחוז לא שמעו הדי קרב, אבל ידעו וגם הרגישו שהם עדיין במצב של שאלה, לא של ביסוס.

והאור לא זרח.

ואז.

יום אחד חזר פנחעס עם חום מבית הספר. הוא קדח.

הפעלטשער אבחן שזו דיזנטריה קשה וצריך להעביר אותו מהר לבית חולים בעיר קגן.

הילד הועבר לשם.

אבא שמואל לא מש ממנו, אבל תוך יומיים עלתה נשמת פנחס הקטן השמימה.

אבא שמואל רעד. צוות בית החולים הוציא אותו, הם אמרו שהם מטפלים בקבורה.

לא היה לו כוח להגיב.

הקבר היה קבר אחים.

אבא שמואל חזר לקולחוז, מותש.

כולם בכו, מאוד בכו, גם הערשאלע.

חג חנוכה הגיע.

שמחה רבה לא הייתה, גם חומו של הערשאלע התחיל לנסוק מעלה.

הוא ביקש, בקול רפה: "תדליקו הרבה נרות, שיהיה אור. הרבה נרות… ה-ר-ב-ה נ-ר-ו-ת…"

הנרות דלקו, הערשאלע כבר לא ראה אותם, למרות שעיניו נותרו פקוחות, פקוחות ללא ניע…

לא היו צעקות.

למרות הנרות הכל היה חשוך.

בהיוודע מותו של הערשאלע הגיעו מיד אח אחות מבית החולים: "זה מסוכן, הדיזנטריה עלולה להתפשט יותר".

עטפו את הגופה בסדין קטן.

אבא שמואל ואמא שיינדעל היו חדלי כוח לחלוטין, נפשותיהם לא יכלו לבטא משהו.

נגמר.

<><><>

שער זקנו של אבא שמואל צמח פרא, גם מחלפות ראשו הלכו וגדלו והסתבכו זה בזה.

ראשו היה עטור שער מכל כוון…

שקַט, שתק.

מי יודע, אולי כמו אהרון ששני בניו נָדָב וַאֲבִיהוּא שנאכלו על ידי "אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'", "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"[1]

וַיִּדֹּם שמואל

<>

"שמואל שלי, יקר שלי נצליח להמשיך?" שאלה אמא שיינדעל באחד הערבים.

אבא שמואל, שבלודג' היה מלא מרץ, פעילות ותקווה השיב: "מה אני יכול להגיד? אני לא יודע."

"אבל, תמיד ידעת, תמיד פעלת והצלחת, והצלחנו…"

"תמיד? זה היה כנראה בעולם אחר. עכשיו אני לא יודע"

"אין לנו תקווה, שמואל שלי?"

אבא שמואל לא ענה. עיניו הביעו צער, כאב, אולי גם ייאוש.

ובכל זאת תקווה חדשה עולה, בטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב להתעגל.

הגיע הזמן ואני, מאטעלע פרצתי לעולם.

באמא שיינדעל נבטה אמונה שיש תקווה.

הלידה הייתה בבית החולים בקגן.

אבל, כיון שלא היה מקום ולא כוח אדם, שמו אותי בתוך תיבה קטנה על אדן החלון של בית-ספר סמוך.

אבל ברית מילה קיימו.

זה כבר היה בקולחוז.

את הברית ערך שוחט, לא היה מוהל בסביבה. כיבוד לא היה, גם לא מוזמנים. רק ציון שייכות כואב לעם היהודי.

ינקתי, ינקתי וינקתי, התפתחתי יפה.

<><><>

אבא שמואל המשיך לעבוד אבל הסתובב ונע כאילו הוא צל.

הוא דאג מאוד לאמא שיינדעל ולי מאטעלע.

לא היה הרבה אוכל, ואני ינקתי וינקתי.

אבא שמואל הבין שאמא שיינדעל צריכה לאכול טוב, גם אוכל בריא, אוכל מזין.

הוא דאג שלא יחסר לה, ולי, מאטעלע הקט יונק, ובוחן את העולם בעיני הגדולות.

מרוב טרדה אמא שיינדעל לא שמה לב, אבל פתאום היא נזכרה: "שמואל, אני כבר ימים רבים לא רואה אותך אוכל. אתה אוכל משהו?"

"משהו"

"מתי? איפה?"

"בעבודה בשדה הכותנה, הזרעים של הכותנה, הם מלאים שמן"

אמא שיינדעל כמעט נפלה מהכסא: "מה השתגעת? אתה לא יודע שיש בזה רעל?"

"נו, את רואה, אצלי הכל בסדר. אני אוכל, עובד, ועובד טוב"

"שמואל יקר שלי, אתה תרעיל את עצמך, תפסיק"

"להרעיל? מסוכן? על מה את מדברת? יש בזה הרבה שומן. אמרתי לך, אני בסדר. העיקר שיהיה לך חלב בריא לבן הקטן."

והתינוק גדל.

"תסתכל, איזה ילד יפה יש לנו, איזה חיוך יש לו, תראה את העיניים הגדולות שלו" אמרה אמא שיינדעל.

אבא שמואל בהה באויר: "נכון, ילד יפה, אני רואה" ולעצמו מילמל: "אני רואה גם אותם, גם להם יש עיניים גדולות. עיניים יפות".

אבא שמואל כמעט ולא נגע בי "אני פוחד לפגוע בו. הרסתי מספיק".

אבא שמואל המשיך להיות ניזון מגרגרי הכותנה.

הוא המשיך לעבוד בשדה הכותנה.

שישה חודשים מלאו לי.

ואז אבא שמואל התחיל לחוש כאבי תופת בבטן, החום עלה במהירות, הוא בער. מיד הועבר לבית החולים המוכר לו כל כך.

הוא שכב שם.

כעבור ימים אחדים, נשמתו עלתה השמימה.

אמא שיינדעל נשארה לבד בעולם, לבד עם תינוק בן חצי שנה.

עכשיו הכל רק בידיה.

היא לא תיכנע, היא לא תתכופף.

היא נעמדה זקופה מול העולם.

עלה בה הכוח, פעמה בה האמונה החזקה, צוריק גאייעט אקוזע.

וכך בציפורניה התחילה אמא לגרד מהעולם שיירים של מציאות, גידלה אותי והמשיכה לצעוד אתי.

כתבה פסיכואנליטיקאית,

"החיים הם זרם אינסופי, וכל אדם נעגן בזרם שאליו הוא משתייך. אין הוא יכול להינתק, לא מאבות אבותיו, לא ממי שהולידו אותו ואף לא מצאצאיו שיבטיחו את המשכיותו. [...] משמעו לחוש את נוכחותם של הוריך, של סבֶיך, ולחוש שגופך עצמך חי בגופם של ילדיך".[2]

<>

מאמע שיינדעל, טאטע שמואל, פנחס הערשעלע, אנשים רגילים, פשוטים לא גיבורים, רציתם רק לחיות יחד.

אתם חיים יחד, בנשמתי, בגופי, ברוחי יומיום.

גם אני מאמין, בכל לבי, צוריק גאייעט אקוזע.

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, מוטי לקסמן, שואה

נכתב על ידי: יוסי אחימאיר

לצד הארגון היהודי הלוחם בפיקודו של מרדכי אנילביץ' לחם במרד גטו ורשה גם אצ"י – ארגון יהודי צבאי – בפיקודו של פאוול פרנקל. שניהם גיבורים, אך אחד מהם אינו זוכה כמעט ליחס הראוי לו.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה עומד השנה בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה, שפרץ ב-19 באפריל 1943. כינוסים שעורכים "יד ושם" ומוסדות הנצחה אחרים, ושיעורים שניתנים בבתי-הספר בנושא השואה, עומדים בדגש על אירוע זה, שהוא הביטוי העילאי לגבורה היהודית ברגעי הייאוש הנוראיים.

כאשר מדברים על מרד גטו ורשה, מאליו צצים ועולים שמותיהם של מרדכי אנילביץ', אנטק צוקרמן, צביה לובטקין ויבל"א ישראל גוטמן, חברי אי"ל – הארגון היהודי הלוחם, המשויך לתנועות הנוער של השמאל. אבל כמה מאיתנו שמעו את השמות פאוול פרנקל או ליאון רודל, ותבל"א ז'וטה הרטמן? כמה יודעים שעוד ארגון השתתף במרד, הלא הוא אצ"י – ארגון יהודי צבאי, שרוב חבריו בית"רים?

ההיסטוריוגרפיה של מרד גטו ורשה נרשמה ברבות השנים בעיקר בידי אישי שמאל. ההתייחסות למרד זכתה לטיפול היסטורי מוטה, בדיוק כמו הטיפול "מטעם" במאבק להקמת המדינה. כך התהווה לו נראטיב חד-צדדי.

לזר וארנס מוכיחים

רק לפני חמישים שנה (ועתה גם במהדורה חדשה) יצא לאור ספרו של הפרטיזן, הבית"רי והחוקר חיים לזר ז"ל, "מצדה של ורשה", שהציג במלוא ההיקף את חלקו של אצ"י במרד. רק באחרונה יצא לאור ספרו של משה ארנס "דגלים מעל הגטו" – אך נתקל בזלזול מוחלט מצד חוקרים "מקצועיים".

מה למהנדס האווירונאוטי ולמחקר היסטורי? – היו התמיהות שהועלו כנגדו. מה לאיש בית"ר, למי שהיה אחד מראשי הליכוד, ולמחקר אובייקטיבי? – הוסיפו אותם חוקרים, שאף הם אינם נקיים מנטיות פוליטיות.

ועם זאת, גם לזר המנוח וגם ארנס יבל"א הצליחו להוכיח את חלקו החשוב של אצ"י במרד, ולהעלות על נס את המפקד פאוול פרנקל, כשהם מסתמכים בין היתר על יומנו של הפושע הנאצי איש ה"אס. אס." שטרופ. הלה העיד ביומנו, כי הלחימה הקשה ביותר שבה נתקלו הנאצים בעת דיכוי המרד וחיסול הגטו הייתה ברחוב מוראנובסקי.

זה המקום שבו לחמו פרנקל וחבריו עד הסוף המר. לפני כן הצליחו להניף אל-על, מעל גג הבניין שבו התבצרו, שני דגלים – הדגל הפולני והדגל הציוני.

ציונים בורשה. ובישראל?

כיום ישנם שלושה ציונים לפאוול פרנקל ולאצ"י בורשה: אנדרטה שחורה ב"נתיב הגבורה" לא הרחק מהבונקר שבו נפלו אנילביץ' וחבריו, לוח על קיר הבית ברחוב מוראנובסקי – שם הדפו פרנקל וחבריו את מתקפת הגרמנים, ושלט על קיר הבית ברחוב גז'יבובסקה – שם נהרגו לא לפני שחיסלו כמה חיילים גרמנים.

פאוול פרנקל וחבריו לאצ"י לא הותירו אחריהם יומנים ועדויות בכתב. אפילו תצלום אחד שלו לא שרד. ה"תמונה" היחידה הקיימת היא קלסתרון, שעיצב צייר משטרתי על-פי עדויות ראייה של אחרוני שרידי הארגון. גם הם אינם עוד, לבד מז'וטה הרטמן בת ה-90, המתגוררת במוסד סיעודי בתל אביב, ועדותה תועדה. לא מכבר היא זכתה באות הוקרה של עיריית ורשה.

ובארץ? – יש לציין בסיפוק כי כבר החל תהליך תיקון העוול שנעשה ללוחמי אצ"י. שמו של פרנקל הונצח בהרצליה, בבאר-שבע ובעוד כמה ערים, וישנן הבטחות להנצחות נוספות. דואר ישראל הנפיק בול דואר המציין את לחימת אצ"י ומראה את קלסתרונו של המפקד. "יד ושם" ערך בשיתוף עם מכון ז'בוטינסקי כינוס מיוחד, רב-משתתפים, לציון חלקו של אצ"י במרד. ועדיין בתצוגה המרשימה במוזיאון בירושלים מוצנע חלקו של אצ"י.

לקטוע ההטיה הפוליטית

לא בקלות מעכל הגוף הנושא בעיקר עול הנצחת ששת המיליונים וחקר זוועות השואה, את העובדה שלצד אי"ל במרד היה גם אצ"י, ולא רק כעובדה שולית. לצד מרדכי אנילביץ' עדיין אין מוזכר באופן שווה פאוול פרנקל. שני גיבורים, שני ראשי ארגונים, במרד יהודי משותף.

לאחר שבעים שנה הגיע הזמן, שתיפסק ההטיה הפוליטית בנושא ההרואי ששמו: מרד גטו ורשה. נושא שצריך לאחד ולא לפלג, ללכד ולא להפלות.

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, יוסי אחימאיר, כללי

נכתב על ידי : האסטרולוג אודי ברגר

טלה

שבוע שמתחיל לחוץ אבל מתגלגל בהמשך, לטוב. אתם מרגישים באי נעימות בחברה רחבה. מצבי לחץ של סוף שבוע עלולים למנוע מכם להצלחה בתחום הרומנטי. הזמן למצוא את המשותף ולא את המפריד במערכות עבודה, משפחה ורומנטיקה. מחלוקות עם משפחה הקשורות לכבוד, עלולות לצוף על פני השטח. האהבה הישנה גורמת לכם כאב ראש. צלצלו אלי לייעוץ.

שור

הכוכבים מסמנים לכם תנופה בנוגע לתחום הרומנטי, המעיזים יוכלו להכפיל את הצלחתם. בני זוג ימתנו את הלוחמה ביניהם. מי שלא מצא את עמק השווה בכול התחומים העסקיים ימצא זאת בשבוע זה. העייפות נעלמת ומחליפה מקומה ליוזמה. אתם מצפים לתשובה בתחומי לימוד ותעסוקה. דאגות סבוכות בנושאי כספים, חוזים, ירושות, בית, או כול דבר משפטי מעסיקות אתכם.

תאומים

אתם חוזרים אט אט לקלילותכם הרגילה והמאפיינת אתכם…בדרך כלל. יש בכם רצון עז לשינוי בתחומי לימוד, תעסוקה ומגורים. התקיעות במקום עוברת לשלב היוזמה והמעשה. הזמן להעיז ולקחת אחריות לגבי מריבה שצצה לא מזמן ולכם לא היה חלק ואשמה, בה. הקדישו זמן לאלה שנשכחו ושלא מצאתם את המילים… המפיסות הנכונות. הגדירו מחדש את כוונתכם הרגשית.

סרטן

השבוע אתם מנסים לבצע החלטות בתחום הזוגיות. רצונכם להנציח יחס חם ומחודש שהתחלתם לקבל מצד בן/ת הזוג. אתם במרדף אחר העבר והרגש הנקשר אליו. מישורים חברתיים נפתחים בפניכם. עליכם להעיז ולמצוא את הדרך להסבה מקצועית או לדרוש את מה שמגיע לכם ממקום העבודה הנוכחי. אתם זקוקים לנופש ולמנוחה, כתוצאה מהמאמצים האחרונים, הקשורים לבית. צלצלו אלי לייעוץ.

אריה

שבוע טוב מתחיל לסמן את נתיב ההצלחה בתחום הקריירה. הזמן לגלות אומץ ויוזמה בחיפושים, אחר קידום ברוב תחומי החיים. מישהו שמחפש אתכם ייתן לכם סימן לא מזוהה, אך היו בטוחים… שהוא שם. מרבית הזמן יוקדש לארגון הצד הקשור ליידע, נרכש. הזמן לדבר מן הלב, לומר מה שאתם חושבים על אחרים, מבלי לחשוש יתר על המידה.

בתולה

אתם חשים במחנק בנוגע למסגרות כובלות. הנשואים והמחויבים, יחושו שהם לא יכולים יותר להיות תקועים רגשית, ללא יחס וקירבה. יתכנו גישושים רומנטיים מכוונים הקשורים לעבר. החליטו לעשות את המקסימום בנוגע למבנה מגורים השייך לכם במישרין או בעקיפין. הפתעה נעימה בנושא כספים ולזכויות שלכם. התרחקו מהימורים במהלך הימים הקרובים. בריאותכם במייטבה. הזמן לחפש ייעוץ אישי.

מאזניים

השבוע אתם מנסים ללמוד קצת יותר בנוגע לעולם המחשבים. קנייה הקשורה לבית גורמת לכם נחת רוח. מישהו ינסה להכשיל אתכם במקום העבודה. מטען רגשי יקר ימצא את דרכו אל היעד. אכזבה מבן/ת הזוג בנוגע לילדים ולתשומת הלב. הזמן לפעול בשיקול דעת בנוגע להשקעה בבנק. השקיעו מרצכם ומחשבתכם, למצוא את נתיב ההשקעה של כספים שיבואו בקרוב.

עקרב

שבוע רגשי. מילים הנוגעות אל הלב יקדמו קשר, שעליו אתם בונים. שמרו על מרחק רגשי מקשרים רופפים. הנשואים: אתם עדין ממשיכים באותן הטעויות הרגשיות המאפיינות אתכם. אתם לא מסוגלים לנתק את הקשר שכובל אתכם ובנוסף גם לא נותן לכם… להתנתק. נושאי התעסוקה מתנהלים באופן רדוד ורגיל. העייפות המצטברת דורשת מכם מנוחה דחופה. בריאותכם חזרה למיטבה.

קשת

האירוע החברתי האחרון השאיר אתכם בסימני שאלה הנוגעות למשפחה. מישהו שכח אתכם מאחור וזה מפריע לכם לתפקד בחיי היום יום. הזמן למצוא את הדרך לעבודה חדשה, שתניב לכם רווחים נאים ומשתלמים יותר. מי שרוצה את הדרך לאהבה, ובכן זה הזמן לנסות את עולם האינטרנט. הזמן לייעוץ אישי בנוגע לתחום הזוגי, לשם קבלת החלטות חשובות.

גדי

השבוע עליכם לקחת בקלות דברים פוגעים, שהגיעו לאוזנכם כתוצאה מרכילות זולה. יתכנו מגעים שיעזרו לכם למצוא את דרככם, בתחום הקריירה והבריאות. אל תינעלו מאחורי דעות קדומות הקשורות למחשב ולאינטרנט. חפשו את המזל הרומנטי שלכם, תוך רצון להשתדלות ושל לקיחת עצמכם בידיים. כספים המגיעים לכם יגיעו במועדם. הזמן לצלצל אלי לייעוץ אישי ברוב תחומי החיים.

דלי

השבוע אתם מתחברים לרגשות הפנימיים, בנוגע ליחסים הקשורים לעבר. הזיווג הנוכחי משאיר בכם טעם מוזר המלא בחשדות. אתם רוצים לשנות את פני הדברים בנוגע לתעסוקה וליחסים המתנהלים בתחום זה. התרגשות לקראת אירוע חשוב מעוררת בכם ציפיות לאהבה ולתשומת לב. ענייני מגורים מעניינים אתכם אבל אתם תקועים במקום. הזמן ליוזמה בענייני קשרים ובענייני חברה ובילוי.

דגים

השבוע אתם פותחים את פה… הדג שלכם לרווחה, בנוגע למצבכם האישי, בבית. כבר אינכם יכולים לשתוק ברגע שפוגעים בכם. סוף השבוע יהיה כפייתי… במה שנוגע לאהבה. שימו לב, הזדמנות למצוא את מקום העבודה הראוי. יש לכם המון לומר בתחום האינטרנט והמחשב ואתם עושים זאת בהתלהבות הראויה. התרחקו מאנשים צבועים, שמחמיאים לכם יתר על המידה.

אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי

 נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  נְשׁוֹת  הפרובוקציה  *  סטודנטים,  הַפגינו  בעד  הקיצוץ בהשכלה  הגבוהה  *  ההתנצלות הישראלית בפני תורכיה: הרצחת (כמעט)    וגם ירשת? *  מה  בין  האחים  אלברט  והרמן  גרינג?  *  ולקינוח  זילבר  שר  ובועט

                                          ***

דגל  פמיניסטי

  האם אנו צפויים למחזה חוזר של "נשות הכותל"  בראש חודש אייר? יש לי הפתעה בשבילכן. לנשים מותר לא רק לומר קדיש, לעלות לתורה ולהספיד, אלא אפילו להניח תפילין (וכך נהגו בנות רש"י ואור החיים ). אולם הכל בצינעא לשם שמיים, ולא כהתרסה פמיניסטית. הח"מ הספידה מת בהר המנוחות, ללא כל התנגדות של אנשי החברה קדישא החרדים למהדרין.

  אולם לא סוד הוא שאצל נשות הכותל מדובר בפרובוקציה רועמת, תוך הנפת הדגל הפמיניסטי, שמטרתה לעורר רעש תקשורתי להתנהגותן החריגה ועתירת הגימיקים, שאינה מכבדת את המסורת של האתר הקדוש. מכאן גם גיוס תגבורת הח"כיות לתפילת החודש, כאשר כל קשר בינן לתפילה מקרי בהחלט. די להתנהגות הפרובוקטיבית!

שם  המשחק  התייעלות

  כנציגי דור המחר, העומדים בחזית ההשכלה ופיתוח המשק, הייתי מצַפה מהסטודנטים לדאוג קצת פחות לכיסם הפרטי ולהיות הראשונים בנשיאת הנטל הציבורי הכלכלי, מה עוד שרבים מהם נמנים על השכבות המבוססות.

  נכון מדובר במגזר מפונק, אך דומה שלא יקרה דבר אם יעלו להם מעט את שכר הלימוד,  והם יזיעו יותר כדי לממן אותו. ובכלל, מדוע שלא יפגינו בעד הקיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה כסמל וכמשל לכל משרדי הממשלה?

  לא סוד הוא שקיצוץ בנידון אין פירושו קיצוץ בבשר החי, אלא בשומנים העודפים של המערכת. שֵם המשחק הוא התייעלות. הקיצוץ הוא במישרות מיותרות ובמספר העובדים, במשכורות גבוהות ובהטבות מפליגות (תנאי פנסיה ומרצים מעופפים לחו"ל כבר אמרנו?). זה לא יזיק למערכת האקדמית, ואפילו יועיל. המשאבים יוקצו בעיקר לקידום ההשכלה הגבוהה נטו לרווחת הציבור והמשק.

  ועוד לא אמרנו מילה על הצורך בסגירת פקולטאות זניחות או איחודן.

רק  בישראל

  מכירים את המשל העממי על האיש שמעד וכעונש גם אכל דגים מסריחים, גם שילם קנס  וגם גורש מן העיר? נדמה לי שזה בדיוק מה שקיבלנו על ההתנצלות בפני תורכיה.

  גם הושפלנו בעקבות ההתנצלות, כשהתורכים פצחו בפסטיבל מתוזמר נגד ישראל. גם נדרשנו לשלם פיצויים גבוהים, וגם בסופו של דבר התורכים מסרבים להתפייס. האם עוד לא הפנמנו את העובדה, כשנותנים לאוייבים אצבע, הם רוצים את כל היד? מדיניות הכניעה וההשפלה של ישראל הפכה למדיניות סחטנית של תורכיה כלפינו. אז מה הועלנו, חוץ מאשר כניעה לתכתיב אובמה?

  והעיקר, לא שכחנו. התנצלנו על מזימת טרור נגדנו באניית המרמרה, במקום שהתורכים יתנצלו. ואם לא די בכך, כאמור אנו משלמים על כך. וזה קורה רק בישראל. במקום הרתעה, המדיניות התבוסתנית הישראלית עלולה חלילה לעודד את הטרור. האומנם הרצחת וגם ירשת?

בצל  הפעילות  הנאצית

  חצי יהודי או לא, אין ספק שאלברט גרינג שייך למעגל מתרחב והולך של בני משפחות נאצים, שפנו עורף לדרכם האכזרית, ומהם אף – כאות סולידריות יהודית – התגיירו בסופו של דבר. לרוב מדובר בבנים ובנות לפושעים נאצים, שעשו את הצעד הדרמטי כעבור דור או שניים אחרי השואה.

  לעומת זאת, אלברט גרינג פעל במקביל לאחיו הרמן, הסוכן הנאצי, ונראה שפעילותו להצלת יהודים נבלעה בצל הפעילות הנאצית של אחיו האכזר. אולי זאת הסיבה האמיתית לאי הכרת המימסד בו כחסיד אומות העולם, למרות שאומרים שהוא ראוי לכך. ועוד לא אמרנו מילה על היותו דמות שנוייה במחלוקת כרודף שמלות, שאינה מוסיפה כבוד לאישיותו כמי שראוי לפרס המדינה.

פצצת  אנרגיה

  דומה כי בגיל 70 הזַמר אריאל זילבר במושב הפסטורלי גיתית, הַרחק מחיי הבוהמה התל אביבית, הוא עדיין יוצר מוכשר, נמרץ, אנרגטי, חי ובועט כמו תמיד (כנראה לאנרגיה המנטלית אין גיל), אם כי פחות תזזיתי. אז תודה לדת שהעניקה לו את הרגיעה היחסית בכלל, ואת הגמילה מעישון בפרט בזכות השבת.

  הזַמר החוזר בתשובה אומר את האמת שעל ליבו, ונאמן לדרכו הימנית -דתית,  בלי לעשות חשבון לאף אחד, אך עם אותה קריצה ממזרית האופיינית לו ולזוגתו. הזוּגיות הטובה, ארוכת השנים, של זילבר ממש כובשת וראויה לשמש מודל חיקוי לאמנים אחרים, שחיי הנישואים שלהם עולים לרוב על שרטון. נראה שאריאל ושושי מתאימים כמו כפפה ליד. כל  הכבוד!

  אין ספק שהזוג מהווה משב רוח מרענן בביצה האמנותית התובענית והבלתי מפרגנת, ואני מאחלת לזילבר חיי יצירה פוֹרים ורעננים עד מאה ועשרים.

                                            *

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                      ציפי  לידר

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

יהיה חסר לי הקול הרך האוהב של אלישע, שפרץ אלי בסערה דרך קו הטלפון מחדר העבודה שלו בקיבוץ עין החורש ונחת בביתי בחולון הרבה מאוד פעמים. יהיה חסר לי הקול שתמיד דאג לי. חש חובה לקחת עלי אחריות, כמבקש להחזיר אותי כלשונו: "לשוב הביתה"

קשה היה לקרוא במוסף חג הפסח של עיתון הארץ את הכתבה, ששלח אלישע פורת, ולהפנים שכותב שורות אלו כבר איננו. הלך מאיתנו אלישע פורת, בן קיבוץ עין החורש, שהביקורת הממוסדת פסחה עליו, אך כבר שש שנים בטקס האזכרה לחללי מלחמות ישראל בעיר חולון בבית הספר הסמוך לביתי, אני שומע נערים ונערות מקריאים בטקס משיריו של אלישע פורת.

לשם גילוי נאות. אלישע פורת ז"ל, בחייו ביקר וייסר אותי רבות על עמדות פוליטיות, שהבעתי במאמרי ובשירי. אודה, שיהיה חסר לי מאוד צלצול הטלפון שלו. יהיה חסר לי הקול הנעים, שדאג להחמיא לי על ביטוי מקראי, שמצא את דרכו לשיר שכתבתי, תוך מתן ביטוי להסתייגותו הנחרצת מהשימוש הפוליטי שעשיתי בשיר, שהיה תמיד זר לו.

אני כותב שורות אלו ומוצא עצמי נודד למפגש במדרשת שדה בוקר עם אלישע באירוע ספרותי בו שנינו נטלנו חלק. בשיחה הוא מבהיר לי, שאביו אליהו פורת ז"ל, מי שנמנה על צוות המערכת של ספרית הפועלים, לא היה מאשר במשמרת שלו את הוצאת ספרי "מורה ללשון עברית מובסת". לדבריו, אביו לא היה מאשר את צירוף המילה "מובסת" לצמד המלים – "לשון עברית".

יהיה חסר לי הקול הרך האוהב של אלישע, שפרץ אלי בסערה דרך קו הטלפון מחדר העבודה שלו בקיבוץ עין החורש ונחת בביתי בחולון הרבה מאוד פעמים. יהיה חסר לי הקול שתמיד דאג לי. חש חובה לקחת עלי אחריות, כמבקש להחזיר אותי כלשונו: "לשוב הביתה". אבל מהר מאוד הסכמנו שאיננו מסכימים, ונותרה רק החיבה ואיתה הערכה הדדית.

אלישע החייל במלחמת יום הכיפורים העשיר אותנו בשיר עוצמתי, ובעקבותיו ספר שיריו "חושניה המסגד". אחריו באו עוד חמישה ספרי שירה, שני ספרי פרוזה, מאות מאמרים ומסות בעיתונות ובאתרי אינטרנט, כולל האתר "News1".

אלישע היה משורר ובלש ספרותי, ששאב את השראתו מתשתית גידולו בקיבוץ עין החורש בעמק חפר, מסקרנות בלתי נדלית לביוגרפיות של אנשים. הוא העשיר אותנו בלמעלה מארבע מאות ערכים אנציקלופדיים, שעסקו בעיקר ביוצרים בספרות העברית ובספרות האידישאית.

עצוב לי, אני יודע שלא אקבל השבוע דואר אלקטרוני מאלישע, וגם לא אקבל ממנו צלצול טלפון.

אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, כללי

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

המצב הכוכבי משתפר לטובה. השבוע הנוכחי ישמח אתכם בשלל הזדמנויות במישור המשפחתי והאישי. השתדלו לומר את האמת שלכם בפני אלה שלא קיבלו אתכם עד כה. נצלו את המצב הכוכבי הטוב על מנת ליצור קשרים חדשים במישור העבודה. חברים יציעו עזרה- לכו על זה. אתם צפויים ליחסים משופרים בתחום הזוגי ויתכנן מאוד שתקבלו הצעות מאתרות ומשמחות בימים הבאים.

שור

השבוע אתם פועלים למען מישהו שממש זקוק לעזרתכם. דבר זה עשוי להסב לכם אושר. הנתינה תאפיין אתכם. השאירו מעט לעצמכם וצאו לבלות שעל מנת לפנק את נפשכם הקורסת תחת נטל האחריות. צפוי לכם העמקת קשר רומנטי שלאחרונה לא מילא אחר הצפיות. כספים משתחררים ומאזנים את החשבון. אתם מוצאים עבודה או זוכים להבטחות לקידום שיתממש בימים הקרובים.

תאומים

השבוע  אתם מחליפים את הפנים הזועפות בפנים מחויכות. הכוכבים משפרים את מיקומם לטובתכם. אין כוח שיוכל לכם. זה טוב מצד אחד אך שימו לב שלא לחצות גבול של טעם טוב. הביטחון הזה שתתמלאו בו, ייתן לבני ביתכם את הדברים שהיו חסרים להם בשל עיסוקיכם הרבים והמגוונים. חלק מבני המזל יסגרו על מחויבות כספית הקשורה לקנייה גדולה וחשובה.

סרטן

השבוע תיתקלו בדברים מן העבר. אתם יוצרים קשרים עם אנשים ששנים לא יצרתם איתם מגע. ההפתעות רבות, אך הציפיות שלכם לא יעמדו בקנה אחד עם הזיכרונות. תתאכזבו לגלות כי אנשים השתנו ושלא כמו שהיו בעבר. הצעת עבודה אחרת תגיע אליכם בהפתעה. זה הזמן לחפש את הדרך להגשים את החלומות לבית ולמשפחה. חפשו את הזיווג שלכם באמצעי התקשורת השונים.

אריה

השבוע ילך לכם מאוד טוב בעבודה. הממונים עליכם מאוד מרוצים מעוצמת אישיותכם ופועלכם. זה הזמן הנכון לחשוב על לימודים או על הסבת מקצוע. החלטה שאתם צריכים לקבל  עשויה לשפר את מעמדכם במקום העבודה. המזל מאיר לכם פנים בנוגע לחיפושים אחר האהבה. החל מיום ראשון אתם בתחושה של שמחה ואופטימיות, בעיקר בנוגע לתחום המשפחתי. בריאותכם הולכת ומשתפרת.

בתולה

השבוע תתמלאו בהמון אנרגיות, עד כדי כך שתבקשו להוציא לפועל תוכניות חדשות ונועזות. היזהרו רק שלא לקפוץ מעל ההיגיון שכן אתם עדיין מושפעים קצת ממצב כוכבי מסובך, כך שעדיף שתפעלו בזהירות רבה פן תיכשלו במעשיכם. הפתעה ביחס לבורסה ולהימורים, עלולה להסתיים בהרפתקה שנגמרה בעצב. שימו לב לצפיות המשפחה ביחס לאהבה ולפרגון. זה הזמן לפנות לייעוץ  אישי בנוגע לאהבה.

מאזניים

אתם נתקלים במשהו לא נעים המתקשר למריבה בעבודה או למשבר בבית. עליכם לדעת כי זה שבוע שבו אתם עלולים להרוס את מה שבניתם בעמל רב. יחד עם זאת, השטחים הרגשיים ישתחררו ומובטח לכם להצמיח מהם משהו טוב. מילת המפח היא להעיז ולא לחשוש מכישלונות. יתכנו השפעות שליליות מצד המשפחה, אך התמידו להפגין את מה שיש לכם להציע ותנצחו בגדול.

עקרב

השבוע אתם בעלי מצב רוח לא יציב במיוחד. שום דבר לא מביא אתכם לידי סיפוק. תחסכו לעצמכם ריב גדול באם תצאו לבלות. הימים היותר מתאימות לכם הם החל מיום שבת עד ליום שלישי לצלחה בתחום הרגשי. אתם תמשיכו להיות מודאגים מהתחום העסקי ומשטחים הקשורים לכספים. מומלץ להקפיא כספים המיועדים לקניית דירה למועד יותר מאוחר. בריאותכם חוזרת למיטבה.

קשת

השבוע אתם מצליחים להעיז ולהוציא את רגשותיכם החוצה- בהצלחה. הווידוי הזה יקרב ביניכם ולבין דמות חשובה מאוד. התסכולים בדבר פרידה ייעלמו בעקבותיו. אנשים שלא ראיתם המון זמן יבואו לביקור פתע. סכנה הקשורה לבן/ת משפחה תיעלם בסוף השבוע הקרוב. מרבית הזמן יוקדש לחיפושים אחר עבודה ואחר משרה אחרת ומקורית. זה הזמן לפנות לייעוץ לגבי עתידכם הזוגי.

גדי

השבוע, קנייה או מכירה של כלי רכב או כל דבר יקר אחר, יצאו לפועל. הנכס שאתם רוצים לקנות – במקביל- יהיה דבר שלו אתם מחכים המון זמן. תראו בסוף שזה יהיה מבורך ומוצלח. רשות כלפי דמות יקרה שנשכחה מאחור עולים וצפים מחדש. הזמן לחפש לחזור אל עצמכם בתחום הלימודים וההכשרה. מישהו ינסה לעזור לכם לגשר בין פערים רגשיים בתחום המשפחה.

דלי

השבוע אתם לוקחים בצורה נכונה החלטה בתחום הפיננסי. העסק או העבודה שלכם, ילחצו אתכם מאוד אך אל דאגה מכישלונות כי תצליחו בגדול. המעסיקים החדשים יציעו לכם להמשיך לנהל את כל מה שרק אפשר. המשפחה תנסה לגשר על פערים רגשיים ולאחד את השורות. הודעה לגבי שמחה הקשורה לתחום העבודה והקריירה. תחום הכספים מתייצב עד כדי איזון ניכר של .. המינוס.

דגים

מערכת היחסים שלכם השבוע תהייה בוגרת ומאופיינת בהעזה יוצרת. הקשרים החדשים שלכם ימלאו אתכם בסיפוק. הרווקים או הפנויים שביניכם מצליחים להתבטא נכונה, עד כדי שיהפכו לכובשים מובהקים, בעיקר בשיחות הנפש שינהלו. מי שנשאר בחוץ, ללא אהבה מוזמן להתקשר לייעוץ אישי בנושא. מהלכים הקשורים לנסיעה או לביקור חשוב יצאו אל הפועל בקרוב. הזמן לתכנן הצעד הבא בתחום העסקי.

Copyright© 2013-Udi Berger

אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ

 נכתב על ידי:  ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  דפני  ליף  לראשות  תל  אביב?  הצחקתם  אותי  *  דרושה  רפורמה  בתחום  רישוי  הנשק  *  גב'  ריקי  כהן  מסרבת  לרדת  מן  הכותרות  * לא  בכל  מחיר : הופעת  אומנים  ביום  העצמאות  כרטיס  ביקור  לבחירות  המוניציפליות?  *  מי  אתה,  ח"כ   קטן   שלי?  * ולקינוח  הרב  לאו  כמשל

                                        ***

ליף  לראשות  עיר?

  דפני ליף תרוץ לראשות עיריית תל אביב  -  בדיחה או מציאוּת? האם היא לא רצה רחוק מדי? אז יש לי חדשות בשבילה. נדמה לי שלא צריך להיות ראש (או רֹאשַׁת) עירייה, אלא אזרח שומר חוק, כדי לדעת שראשות מוניציפלית אינה אנרכיה וניהול מחאה.

  איך הגברת הבורגנית מכפר שמריהו מתכוונת אפוא לנהל את העיר ללא הפסקה? האם על ידי הקמת עיר אוהלים פיראטית, בגירסת מחאת הקיץ המיתולוגית שנת 2011? האם על ידי השארת בידלי סמים ופסולת, שהם אֵימת מחלקת התברואה בעיריה, של הומלסים ומסוממים שישתכנו באוהלים? האם על ידי ניפוץ זגוגיות ועימותים אלימים עם המשטרה בניגוד לחוק? אם כן הַצעתי לה שתשכח מתוכניתה הגרנדיוזית, תעבור קורס מזורז באזרחות, ותחזור בראש ובראשונה להיות אזרחית שומרת חוק. עד אז, אם תרצה או לא, עוד יזרמו מים רבים בנהר תל אביב. ולא, אין זו אגדה

בנפשנו  הדבר

  בעיצומו של חג החירות שוב ספג ציבור הנשים מכה אנושה, כאשר אישה נרצחה בידי בעלה המאבטח. למרבה הצער, רצח זה מצטרף למספר מעשי רצח נוספים של נשים שאירעו בשבועות האחרונים בידי מאבטחים ולשורה ארוכה של רציחות דומות שקרו בעשור האחרון ואף לפני כן. והשאלה היא עד מתי?

  זה עתה נכנס לתפקידו שר הפנים החדש, גדעון סער. כפי שחולל רפורמות במשרד החינוך, כך ראוי שיחולל רפורמה מרחיקת לכת בתחום רישוי הנשק (חיי אדם חשובים לא פחות מהחינוך). לא די בהצהרה שטחית של הפונים למשרד, ולחברות האבטחה בפרט, על בריאות נפשית. יש לערוך בדיקות נפשיות יסודיות ומקיפות, החשובות לא פחות מבדיקת הכשירוּת הפיסית, שעליה מושָׂם הדגש עד כה. זאת תוך תאום הדוק עם המשטרה, משרד הבריאות ורשויות הרווחה.

  ואַתם, חברי וחברות הכנסת, הגיעה השעה שתעמידו את חיי הנשים, וקדושת החיים בכלל, בראש סדר העדיפויות, לפני כל חוק פופוליסטי אחר. חייבים להפסיק את הקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק בידי מי שמנצל את הנשק, שנועד להגנה, ככלי קטלני. בנפשנו הדבר. די לרצח!

חוג  לכלכלה

  עם כל הכבוד לשר האוצר, יאיר לפיד, אני מציעה לו לשלוח את גב' ריקי כהן מחדרה, שלא גומרת את החודש עם 20 אלף שקל לחמש נפשות, לחוג לניהול כלכלה נכונה (ולאחרונה יש פריחה של עמותות סיוע העוסקות בנושא זה). במקום זאת, השר הטירון מוכן להעשיר את קופתה של הגברת הנכבדה על חשבון הטלת גזירות כלכליות (קיצוץ קיצבאות, העלאת מע"מ ועוד) על אלה שמשתכרים פחות ממנה, ובעיקר על השכבות החלשות.

  ובכלל, מדוע מסעודה משדרות צריכה לממן את נסיעותיה הדו שנתיים של כהן לחו"ל, שנכללות בסל הצריכה המשפחתי הבסיסי שלה? האם אינה יכולה לוותר על מותרות אלה?

  דומה שעוד לפני שהשר הטרי לומד שיעורים פרטיים בכלכלה אצל מומחים, כפי שפורסם, ראוי  שהוא יעבור קורס מזורז לענייני סטטוס – לא, לא זה שבפייסבוק, אלא הגדרת סטטוס חברתי כלכלי. או אז יידע השר, בן העשירון העליון, שמשכורתה של גב' כהן כבר מזמן חצה את גבולות המעמד הבינוני הממוצע.

  אגב, אם כבר קיצוץ דיפרנציאלי, כמתוכנן, מדוע רק בקיצבאות הביטוח הלאומי, ולא, למשל, בחינוך חינם לעשירים?

אומני  עירך  קודמים

  המחיר האסטרונומי שמשלמים ראשי הרשויות המקומיות עבור הופעת אמן ביום העצמאות, כ-150 אלף שקל (כשה'צנועים' שבאמנים מסתפקים בעשרות אלפים שקל בלבד), על חשבון הקופה הציבורית, כמובן, הוא מינִי שערוריה. לא סוד הוא שרוב הרשויות נתונות בגרעון כספי כבד. האומנם אם אין לחם יאכל הציבור שעשועים?

  אם ההופעות היקרות של מיטב האמנים הן כרטיס הביקור של ראשי הרשויות לקראת הבחירות המוניציפליות הקרֵבות, הרי הדבר חמור שבעתיים. ראוי שהציבור יצביע ברגליים

ולא יבחר בהם כמחאה על בזבוז כספי ציבור. מדוע לא יופיעו על בימת העצרת אומנים מקומיים, שעליהם גאוות העיר (או המועצה)? תהיה זו הזדמנות פז לגילוי כשרונות צעירים, בצד הכנסה, במחיר נמוך בהרבה. וכך גם האומן וגם הציבור יֵצאו נשכרים. האם אומני עירך אינם קודמים?

תיק  תקשורת

  בעֵטו השנון והאירוני, ובנימה סאטירית, מצביע חנוך דאום בטורו המשובח במוסף של המדינה על הקלוּת הבלתי נסבלת של הדבֵקוּת בכסא של ח"כינו הקטנים (ומבחינה זאת כולם ח"כים זוטרים), עד שמתוך אמונה באשליית הכבוד העצמי שלהם הם הופכים לשוטי הכפר, העושים צחוק מעצמם, ואפשר בקלות לעבוד עליהם. בדיחה כבר אמרנו?

 אין ספק שהח"כ הזוטר שסימס לדאום ללא הפסקה על התיק שיקבל יכול 'להתנחם' בעובדה שהוא לא לבד. הוא נמצא ב'חברה טובה' של נבחרי ציבור בפרלמנט הישראלי ומייצג אותם. במקום להקדיש את עצמם למען העם, הם משחיתים את מיטב זמנם ומירצם (וכספינו) על האגו והכבוד, שעליהם כבר אמרו חז"ל שהם מוציאים את האדם מן העולם.

  מה הפלא שתדמית הח"כים בשֶפל. הם, שבמוֹ ידם יצרו את תדמיתם הנמוכה, הרוויחו אותה ביושר, ועוד איך. אחרי "עיתונאי קטן ", מה דעת הזַמר אריק איינשטין לחבר, על אותו משקל, שיר על ה"ח"כ הקטן שלי", שיהפוך לרב מֶכר פופולרי ויצעד בראש מצעד הפזמונים?

רב  אשכולות

    מעֵבר למסע גיאוגרפי והיסטורי של הרב לאו בתל אביב, בליווי עיתונאית, דומה שזו לא רק העיר הליברלית ללא הפסקה, השוקקת גם בתי כנסת, אלא לא פחות נתנה את ההשראה למסע דמות האשכולות של הרב, הידוע גם כמספר סיפורים מרתק.

  בצד היותו איש הלכה, מצטיין הרב בפתיחותו, בהשכלתו הרחבה,  בנועם הליכותיו ובשיחותיו המעניינות. האיש ללא ספק מגלם את מאמר חז"ל, שנאמר על תלמידי חכמים, כי גם שיחת חולין שלו תורה היא.

  השילוב הייחודי הזה, תורה ודרך ארץ של הרב, הוא שהופך אותו לאיש הראוי כל כך לכהן כרב העיר תל אביב, מִשרה שתפורה עליו ככפפה ליד, אשר מקובל על כל גוני הקשת הציבורית החילונית והדתית. מה הפלא שזו לו כהונתו השניה, לאחר פסק הזמן שנטל כרב ראשי לישראל, ושהוא נחשב לידידו הטוב של ראש העיריה, רון חולדאי.

  הכתבת, שהיו לה  שעות שוטטוּת עם הרב, זכתה לזמן איכות מיוחד זה של מי שההיסטוריה של חייו היא במידה רבה ההיסטוריה של העיר, שעימה הוא כל כך מזוהה ואותה הוא כל כך אוהב ומאיר לה פנים. והיא כמובן מחזירה לו אהבה וחיוך גדול. כל הכבוד!

  אז מי אמר שרב חרדי לא יכול להיות רב ראשי? הרב לאו כמשל.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                              ציפי  לידר

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

אם קרה הגרוע מכל, שעוני ודלות הם חלק מחייו של אדם או משפחה בחברה, עלינו כחברה מוטלת חובה להתגייס – "שֶׁכָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל-דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח"

האמירה, שבהעדר הצדק המדיני לא ניתן להשתית צדק חברתי, היא למעשה מעוגנת בסיפור ההגדה, היא מעוגנת בנכס היקר שיש לנו בטקס ליל הסדר. ההגדה של פסח פונה אלינו, המסובים לסדר הפסח, בבקשה שנזין את הזיכרון ההיסטורי שלנו בכמיהה לחברה, המבוססת על אדנים של שוויון חברתי. אבל תמיד נזכור, שהיינו זרים בארץ אחרת, ואת כמיהתנו לצדק שלנו עלינו לעגן תוך עשיית צדק גם לאחר החי בתוכנו וסביבנו.

את סדר פסח אנחנו פותחים בהצהרה חברתית של מחויבות להיות כרויים לצרכי הזולת. ההצהרה נאמרת בלשון המדוברת בפי העם, השפה הארמית, כדי שההצהרה ומשמעותה החשובה יובנו לכל אדם: "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם כָּל דִּיְכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח". ההצהרה החברתית מלווה בקריאה מוקדמת של כל המסובים – "אֶתְמוֹל הָיִינוּ עֲבָדִים וְהַיּוֹם בְּנֵי חוֹרִין", כשהעורך מוסיף את הקריאה "בִּבְהִילוּ (בִּבְהִילוּת) יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם".

הכמיהה החזקה להיחלצות מעבדות ומימוש חיי חרות משתלבת בהצהרה בדבר כינונה של חברה, המושתתת על בסיס של צדק חברתי. זו הצהרה מכוננת בדבר קיומה של חברה, בה לא ישרור עוני ומחסור, בה לא יהיה "לַחְמָא עַנְיָא". ואם קרה הגרוע מכל, שעוני ודלות הם חלק מחייו של אדם או משפחה בחברה, עלינו כחברה מוטלת חובה להתגייס – "שֶׁכָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל-דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח".

הרמב"ם בהלכות מלכים קובע, שהיעדר פתיחות, סיוע ורוחב לב כלפי הזולת, הנתון במצב סוציאלי קשה, היא תעודת עניות לנו כחברה. לדבריו, סדר פסח ללא פתיחת הדלתות והלבבות לנזקק הוא בבחינת – "שִׁמְחַת כְּרֵסוֹ", ואין לו דבר עם חג הפסח, סדר פסח ושולחן הסדר. חובה עלינו להרים את דבריו של הרמב"ם למציאות היומיומית, בה לא יהיו גילויי "שמחת כרסו", בה לא יהיו גילויים של קוטביות מעמדית.

כי גרים היינו

הפתיחות החברתית אינה נתחמת ב-ד' אמות שלנו, החברה הישראלית, אלא היא מחייבת אותנו להתייחס גם אל האחר החי בקרבנו, גם אם הוא לא מבני עמנו. בחג הזה מציין עם ישראל את היותו גֵּר בארץ מצרים. כשם שאנחנו בהיותנו גֵּרִים תבענו בכל מחיר לשמור על זהותנו הלאומית, כך עלינו להיות פתוחים כלפי הַגֵּר והזר, החי בתוכנו התובע לשמור את זהותו הלאומית.

האזכור של עובדת היותנו גֵּר בארץ זרה, בארץ מצרים, מחייב אותנו כעם, שזכה לבנות את חייו במדינתו, ליחס של אהבה לַגֵּר הַגָּר בתוכנו. מוטלת עלינו החובה ליישם בחיי היומיום את תמצית ההוויה של פרשת "קדושים" בספר ויקרא פרק י"ט, 34 – "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם". גם השנה נאמץ בסדר המשפחתי את הקריאה, שתודעת הגר – כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – תנחה אותנו במעשה היומיומי החברתי שלנו.

נשים נותנות חיים

חג הפסח מחייב אותנו להדגיש את המופת של אברהם אבינו בדרך התנהלותו והתנהגותו עם בני הארץ החיים כאן בארץ, אליה הוא בא לבנות את חייו – "גֵּר וְתוֹשָב אֲנִי עִמָּכֶם" [בראשית כ"ג, 4]. אברהם בחייו סימל דרך – דרך ויחס של מתן כבוד והערכה לכל אדם שחי בארץ הזו, אליה הוא בא לחיות עם בני משפחתו.

השנה נעשה תיקון ונעלה את הקול הנשי לצד הקול הגברי. אל מול "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה" נדגיש במהלך החג הזה את הקריאה "כְּנֶגֶד אַרְבַּע בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה". ניתן מקום של כבוד לדמויות נשיות שסיכנו את חייהן, כמו: המיילדות, שפרה ופועה, כמו הנסיכה המצרית, שגילתה אמות מידה מוסריות והומאניות בהיחלצותה להצלת ילד יהודי, הנתון לאימת כמישה וכיליון, לאימה שמזמנים מי היאור.

בחג הזה ניתן מקום של כבוד לנביאה מרים, שהייתה חלק מצמרת ההנהגה של העם. עם שאהב אותה. ניתן כבוד למהפכה הפמיניסטית הראשונה. ניתן כבוד לנשים, שנתנו לנו חיים.

אין תגובות »
קטגוריות: איתן קלינסקי, דעות, כללי

ב20 למרס 2013 , התקיים באתר יד לשריון כנס ,לציון יובל לסיום קורס קציני חי"ר. זהו סיפור תולדות פלוגת צוערים שסיימו את קורס קציני החי"ר במרס 1963 מאמץ רב הושקע  באיתור הבוגרים בארץ ובחו"ל, ליצור עימם קשר ,להביאם למכנה משותף של הזיכרונות והחוויות מהקורס  שהסתיים לפני יובל שנים אשר מאז לא נפגשו.

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

כך זה החל-

למחרת יוה"כ  באוקטובר 1962, התקבצו כ150   צוערים נרגשים לקורס קציני חיל הרגלים  בבה"ד 1 ,במחנה סירקין ,צעירים נלהבים , מהצנחנים ,מגולני ,מהסיירות,מהנח"ל , בה"ד 4 ועוד יחידות .

 כן ,זה היה כל שדרת הפיקוד הזוטר מערך החי"ר   באותם ימים רחוקים.

כעבור 6 חודשים, במרס 1963  עמדנו (המסיימים ) 101 צוערים זקופים וגאים על מגרש המסדרים המצוחצח למסדר הסיום . הפעם כבר כקצינים צעירים חדורי מוטיבציה לקראת קבלת פיקוד על מחלקות חיל רגלים במערך השדה , לאמנם ,להוליכם לקרב היכן שנידרש ואכן עד מהרה עמדנו במבחנים אלה, המדינה התחילה להתגבש ,הגבול עבר ע"י  פתח תקווה  וממש כאן ע"י לטרון  במקום בו מתקיים היום כנס היובל .

.  אכן היו אלה ימים רחוקים כאילו היה זה אתמול.

רעיון הכנס נולד במוחי ,כאשר עשיתי סדר בניירותיי וגיליתי את תמונת המחזור של סיום הקורס, המצורפת מטה,הסתכלתי עליה , בראשי חלפו הזיכרונות והמראות של חבריי בקורס, שאלתי את עצמי, היכן הם  כיום ? מה הם עושים היום,? מה עשו ב50 השנים האחרונות? .האם כולם עדיין בחיים? הרי כולם כבר עברו את גיל ה70, או נושקים  לו .כמובן שלא קבלתי תשובות לשאלות אלה.

ואז צץ במוחי הרעיון, הבה ונעשה כנס לציון יום היובל לסיום הקורס   ,

שם  נזכה לקבל מענה על כל  השאלות.

הזדרזתי ליצור קשר עם גרעין קטן של חברים ובוגרים של הקורס שלנו , ידידים שדרכינו הצטלבו בעבר

ועמם נשמר קשר ,

והם:ירמי אולמרט מגבעת שמואל, מיקי פלוזניק מתל אביב,וגידי ברשי מכפר יחזקאל ,

שאלתי אותם לדעתם על הסיכוי להרים מפגש  מחזור ?

האם  הם מוכנים לפעול  יחדיו ולהרים כנס כזה ומפגש  נוסטלגי עם כל חברינו,  התשובה שקבלתי  מייד הייתה חד משמעית-כן!!כך זה התחיל  להתגלגל.

ההכנות לכנס –

הקמנו ועדת היגוי וארגון -מאמץ  רב הושקע בארגון כנס היובל ,,החל מייזום הרעיון לקיום הכנס גיבוש המתכונת לעריכתו, דרך עבודת איסוף ואיתור הכתובות ,הטלפונים , כלה במאמצי איתור חובקי עולם  ושכנוע בוגרים להגיע  לכנס היובל, הכול כדי שנראה ונפגוש את כולכם כאן  ביד לשריון בלטרון.

 מאמצים ניכרים  הושקעו באיתור כל הבוגרים ובני המשפחות השכולות, בארץ ובחו"ל ,נעזרנו במקצוענים  לאיתור חסרי כתובת,  לשמחתנו מצאנו את כולם.

בקשנו  ועמדנו על כך שכל אחד יעלה על הכתב מה עבר עליו ב50 שנה האחרונות,

זה לא היה קל לעודדם לעשות זאת, אך בסופו של דבר המשימה צלחה, הכנו חוברת מחזור לתפארת ,

חוברת המגוללת בדפיה את קורות החיים של כל בוגר הקורס וסגל ההדרכה,

עבודתנו -כללה, הרבה שיחות טלפון בין חברי הוועדה ובינה ובין הבוגרים,, קיימנו  11ישיבות של מליאת הועדה, נשלחו מעל 8.000 דואלי"ם, והרבה מאד יצירתיות  ומחשבה הושקעו , הכול כדי שנראה את כולם  כאן אתנו  בכנס.

כבר בשלבים הראשונים לעבודתנו התברר לנו שמתוך 101 הבוגרים  20 כבר אינם בחיים .

החלטנו להתייחס לנופלים ולנפטרים כאל בוגרים שמקומם לא יפקד  בכנס המחזור .

ברגישות מרבית התחלנו סבב של שיחות גישוש עם בני המשפחות , לתדהמתנו הרבה המשפחות

התלהבו  מהרעיון כמונו ושמחו של שכחנו את יקיריהם .

 כמה מילים ליקירינו בני המשפחות השכולות-

 יחד עמכם אנו כואבים את כאבם של 20 המשפחות השכולות , שיקיריהם חברינו לא הגיעו למעמד  מרגש זה ,אך אנו נוצרים את דמותם בזיכרוננו וגם בחוברת היובל כאילו הם איתנו מאז ומתמיד.

 במרס  1963  .  על  מגרש  המסדרים  במחנה סירקין  התייצבו מתוך 150  צוערים שהתחילו את הקורס , 99 בוגרים  מתוך 101 בוגרים המופיעים בתמונת המחזור;

רפאל  הורביץ  ז'ל  נהרג  במהלך  תרגיל  פשיטה  אותו  עשינו  בלילה  חשוך  בדרך  לבאר שבע  ;  בבוקר  יצאנו  לקבוץ בית  השיטה  ללוות  אותו  בדרכו  האחרונה,

 חבר  אחר  הועבר  בימים  האחרונים  לקורס  החי"ר  לפלוגת  האג"מ  וסיים  את  הקורס  "מחוץ  לתמונת המחזור שלנו   . בבואנו  לארגן  הכנס  , גילינו לתדהמתנו שמאזן  השכול  התרחב  לכדי  20  חברים ,  מהם  12  נהרגו  במדיהם  במלחמות  ישראל  ובפעילות  מבצעית  .  9  נוספים  נפטרו  במהלך  השנים  .  מהרגע  הראשון  היה  ברור  לנו  שעלינו  לעשות  כל  מאמץ  על  מנת  לשתף  בכנס  את  נציגי משפחות  הנופלים  והנפטרים  ואנו בקשר רצוף עם האלמנות .  אנו  כולנו חשים   בחסרונם בפרט לקראת כנס זה  !!

לקראת הכנס גם קבלנו החלטה  לפקוד את קברי חברינו ולהניח זרים על קברות 12 הנופלים, בתאום ושיתוף המשפחות.

תכנית הביקור והעליה לקברות הנופלים נערכה בשלשה סבבים ב 3 ימים,

 הרבה מהבוגרים  התקבצו לתת כבוד ולזכור את  החברים שנפלו במערכות ישראל,

אחת האלמנות אמרה " זה מחמם את הלב לראות שאחרי 50 שנה אתם החברים  מקורס הקצינים עומדים דום על קברי בנינו"

  מה יצא מאתנו –

במהלך  קורס הקצינים  במשך שישה חודשים מאומצים  רכשנו ; יסודות בפיקוד ומנהיגות, ידע מקצועי בהתנהגות  בשדה הקרב,מורשת ומסורת .

מרתק היה לקרא מה  קרה עם כל אחד  מאתנו בחלוף יובל!

את קורות החיים ,אספנו בעמל רב  ורכזנו בחוברת המחזור ,למדנו מתוכם  את מסלול החיים המעניינים והמרתקים שעבר כל בוגר ובוגר  מאז סיום הקורס ועד היום .

.גילנו פרטים מעניינים, על תרומתנו  כקבוצה ועל תרומתו האישית של כל אחד  לחברה ולמדינה.

להלן מקבץ נתונים שנשקף מקורות החיים שכתבו הבוגרים ובני המשפחות השכולות.

:מתוך 150 צוערים ,סיימו את הקורס 100 קצינים ; בוגר נוסף סיים במקביל את קורס קציני אג"מ.

מתוך כלל  בוגרי הקורס , היו   49 יוצאי  ההתיישבות העובדת (קיבוצים מושבים) 50  עירוניים.

2 בני העדה הדרוזית.

 בגמר הקורס  חזרו ליחידות לוחמות-53 בוגרים ,השאר הוצבו ליחידות הדרכה. כולל בה"ד 1.

נפלו תוך כדי השרות במלחמות ובפעולות מבצעיות ותאונות -12 בוגרים.

פנו לשרות קבע, מלא או חלקי- 13 בוגרים.

15 בוגרים  נפצעו במלחמות ובפעילות מבצעית.

שני עיטורי המופת הוענקו לבוגרינו, ושני צל"שים ותעודות הוקרה-

 לדרגות בכירות בצבע ובשרות מילואים ובקבע.הגיעו : תא"ל-3, אל"מ -4 ,סא"ל-17 .נצ"מ במשטרה-1.

כהנו בתפקידי מפתח בשרות הציבורי: 2 שרי ממשלה-,  3ראשי רשויות מקומיות

ומנכ"ל משרד ממשלתי -1.

12 בוגרים פנו להוראה וחינוך ומנהל חינוכי-

רכשו השכלה ללימודי תואר אקדמי :.תואר ראשון- 49.בוגרים , תואר שני-  29 בוגרים ולתואר שלישי-15  בוגרים.

בנוסף יצאו מתוכנו  11 פרופסורים, מדען -1 אגרונום-1

גם שופט אחד יצא מתוכנו.

ולמרבה ההפתעה ,גילינו גם  רב רפורמי בארה"ב

במלאכת הכתיבה והספרות, -  סופרים וכותבים-8 בוגרים.

 דוקטורים – רופאים בפועל-2

דר' לפיסיקה-1 , דר' למערכות תחבורה -1,דר' לביו כימיה

מהנדסים ומסטרים בהנדסה -12 ,אדריכלים-4 ,ארכיטקט-1.

מקצועות חופשיים: מבקר פנים-1, רואה חשבון-4 עו"ד-1.

לדורות הבאים אנו מנחילים בגאווה לא מוסתרת :

נולדו לנו 258ילדים    ו-495 נכדים- !! ( בינתיים, ועוד היד נטויה),

מתוך דברי סיכום להקדמה  בחוברת   היובל  למחזור "צוערי 1963"

ארגון הכנס ו הפקת החוברת  אפשרו לנו המארגנים להסיר מסך ולחשוף  את מסעם המופלא

של מאה צוערים  על פני חמישים השנים האחרונות ,  קבלנו בזכות  גדולה להציג זאת  ,

לכם חברינו  למסע המרתק.

מסע זה  החל כשהיינו בני עשרים  וכיום כשאנו בני שבעים אנו עוצרים קמעה  מתבוננים אחורה  בגאווה, מתרשמים  ומתעדכנים על  קורות חברינו .

עברנו  מלחמות-  מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום  הכיפורים, מלחמת שלום הגליל הראשונה  והשנייה  ובניהן עשרות מבצעים ופעולות לחימה ומגן. לחמנו מפסגת החרמון ועד מעבר לתעלת סואץ, השתתפנו בשחרור ירושלים ובכיבוש ביירות, סיירנו ואבטחנו גבולות המדינה לכל אורכה ורוחבה.

חברינו נטלו חלק בפיקוד על יחידות קרביות בסדיר ובמילואים תוך הוכחת נכונות  ומסירות  לצה"ל והמדינה.

גם בתחומים האזרחיים  הוכיחו בוגרי הקורס יכולות וכשורים נכבדים אשר אף הם תרמו ותורמים למדינה  ולחברה וזאת במישורים האקדמיים, הציבוריים העסקיים  ובהתנדבות לעזרת הקהילה וכל זאת תוך הוכחת כישרון, אחריות ורצון טוב.

מבלי להיגרר לטפיחה עצמית על השכם הכותרת של "מלח הארץ" מתאימה לרשימת  בוגרי  קק"צ  חי"ר 1963. אשר תרמו ותורמים  עדיין למדינה במכלול רב ומגוון של נושאים ותחומים –

 תחילת דרך זו של עשייה ונתינה החלה  בסיום הקורס ומי ייתן ותמשך עוד הרבה שנים !

לא התאכזבנו מהקורס  ו עינכם רואות  גם לא אכזבנו!!

גרשון אקשטיין –

יו"ר הועדה הוועדה המארגנת של הכנס ובוגר הקורס

בוגרי קורס קצינים מארס 1963

מעמד הסיום של קורס הקצינים, החברים שאיתם צולחים את המסלול והחוויות

שצוברים לאורכו זכורים היטב לכל קצין בצה"ל. קו הזינוק לדרך הפיקודית נמתח על

רחבת המסדרים של בית הספר לקצינים, במקום שבו הוטלו על כתפינו ציפיות

המפקדים, התקוות של ההורים והאמון של עם ישראל כולו.

השנה אנו מציינים יובל לסיום הקורס שבו התחלתם אתם את דרככם הפיקודית

בצה"ל. מאה צוערים זכו אז בדרגה ובתואר, אך לצערנו לא כולם נמצאים כאן איתנו.

חלקם נפלו במלחמות ישראל ובמהלך שירות פעיל בצה"ל. היום כתמיד אנו זוכרים

ומוקירים אותם, את דרכם ואת מורשתם, ועומדים לימינן של המשפחות השכולות.

הכנס הזה מואר בדמותם ובזכרם.

אני מבקש לברך אתכם על היוזמה ועל המפגש, שבעצם קיומו מביא לידי ביטוי את

ההוקרה וההערכה שאתם רוחשים למוסד בית הספר לקצינים בצה"ל. המופת

שהצבתם בדרככם ובעשייתכם כמפקדים ממשיך להתוות את דרכם של בוגרי קורס

הקצינים גם היום.

הערכתי ותודתו של צה"ל כולו נתונות לכם על תרומתכם לביטחון המדינה, כל אחד

במסלול שבו בחר ללכת. אני סמוך ובטוח כי גם בפועלכם בזירה האזרחית, איש- איש

בתחומו, ממשיכה לפעם בכם רוח הקצונה הצה"לית – רוח של נתינה ושל עשייה

מתוך אהבת המולדת. מאחל לכם עוד שנים רבות של עשייה, בריאות והצלחה.

בברכת יישר כוח,

בנימין (בני) גנץ, רב-אלוף

ראש המטה הכללי

ניסן התשע"ג

אין תגובות »
קטגוריות: גרשון אקשטיין, כללי, צבא וביטחון