חלם?

נכתב על ידי: ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  אלף  בטונדות  לא  ימגרו  את  הטרור  *  לאן  נעלמו  15  השרים  בעצרת  הזיכרון  הממלכתית  לרבין  ז"ל?  *  הראיס  והכלב  *  המעוז  של  עוז  –  האיש  והסופר  *  ולקינוח  פסוקו

                          ***

הבטונדות  וחכמי  חלם

  הצבת הבטונדות בתחנות הרכבת הקלה בירושלים מזכירה את הבדיחה הידועה על חכמי חלם והגשר הרעוע. במקום לתקן את הגשר שרבים מעדו עליו ונפצעו, מה עשו החכמים? הקימו בית חולים ליד הגשר להבראת הפצועים.

  עם כל הכבוד, אלף בטונדות לא יצליחו למגר את הטרור. לשם כך דרושה יד קשה – הרתעה, ענישה מחמירה וגם פגיעה בכיס של הפורעים ומשפחותיהם, דוגמת הטלת קנסות, שלילת קצבאות הביטוח הלאומי ועוד. השר אהרונוביץ, שומע?

עצרת  פוליטית

  העובדה שרק 6 מתוך 21 שרים, השתתפו בעצרת הזיכרון הממלכתית לראש הממשלה הנרצח, יצחק רבין ז"ל, מהווה תעודת עניות לממשלה. היא מצביעה לא רק  על זיכרו  שאינו מכובד דיו, אלא לא פחות על אפקט הרצח שנחלש והולך עם השנים.

  ומה הפלא? גם אחרי 19 שנים, העצרת לזכרו של ראש הממשלה המנוח, הן הציבורית בכיכר רבין, והן הממלכתית בהר הרצל, עדיין נושאת אופי פוליטי מובהק. שמתם לב? יו"ר יצחק הרצוג התמקד בעצרת בפתרון שתי מדינות לשני עמים, ונתניהו, איך לא, באי חלוקת ירושלים (נושא חשוב מאוד כשלעצמו, אך אי אפשר להתעלם מהניחוח הפוליטי שהוא מדיף).  שנים כה רבות והעצרת אינה מתרוממת מעבר לפוליטיקה, דבר שבא לידי ביטוי  במיעוט המשתתפים גם בעצרת הכיכר.

שוחר  שלום?

  מכתב התנחומים של אבו מאזן למשפחת המחבל בפיגוע הדריסה אינו מפתיע. זו לא רק ההסתה של הראיס לטרור במסגדים, בכיכרות ותחת כל עץ רענן. זה גם עיטור התהילה בכיכר העיר שהוא מעניק למחבלים. ואם לא די בכך זו המשכורת החודשית הקבועה המשולמת למחבלים, שגובהה הוא פונקציה של מימדי החבלה. ואחרי כל זה עוד אפשר להאמין לו שהוא שוחר שלום?

  האם זה בדומה לשועל שהודיע לחיות על פתיחה חגיגית של ועידת השלום, אך לפשר  תמיהתן לבריחתו הבהולה מפני הכלב הסביר, שהכלב לא שמע עדיין על השלום. האם אבו מאזן שמע על כך?

הפתיע  לטובה

  מעבר להיותו סופר חכם, בעל תובנות מעמיקות, עמוס עוז כידוע הוא אישיות פוליטית המזוהה עם השמאל הקיצוני. לכן בצד היותו בלתי ריאלי בתפיסתו את הסכמי אוסלו וההינתקות מעזה, שהניבו פיגועי טרור קשים, קורבנות רבים, מטחי מרגמות ומלחמות (התואר בוגד מול המציאות הטרוריסטית הקשה הוא תואר כבוד?), ריאיון עימו גם הפתיע לטובה.

  מבחינה פוליטית העובדה שהוא מכיר בכך שהחמאס, השואף להשמיד את ישראל , אינו יכול להיות פרטנר לשלום. מעבר לכך, בניגוד לביקורת הפוליטית המרירה, הופתעתי מגישתו החיובית לחיים, ומהכרת התודה שלו עליהם – מצרך די נדיר במחוזותינו ובמיוחד בביצה האומנותית. (ובגירסה הלירית עיין ערך שירה של לאה גולדברג "למדני אלוקים ברך והתפלל על נוגה פרי בשל").

  סימנתי לייק גם על המשפט בספרו "על אהבה וחושך", שצד את עיניי, "אנחנו הולכים לעשות אולטרה-סאונד", שאמר הבעל שהלך ללוות את אשתו לבדיקה. מזכיר, איך לא, את אימרתו הידועה של רב האסירים, הרב אריה לוין, לרופא, כאות הזדהות עם כאבי רעייתו: "הרגל כואבת לנו", גם כן בלשון רבים. תובנה חשובה לזוגיוּת אמרנו?

פסוקו

  הדרבי  בוער  –  ריצת  עמוק

                         סר  ההגנה

  ירושלים  בוערת  –  מצב  האימה

תולדות האופנה  – סיפורי  בדים

הגיע  זמן  הדיאטה  –  שעת  רזון

היהודים  באים  –  סאטירה  או  סטירה?

                               ציפי  לידר

לפני האבנים באים השקרים

נכתב על ידי: אליקים העצני

בקלטת שהנציחה את הריגת הצעיר בכפר כנה התרכזתי דווקא בתמונות שקדמו לרגע הפטאלי של הירי ושאלתי את עצמי, איך מעיז צעיר, אזרח ישראל, להסתער, עם סכין ביד, על מכונית משטרה? ולא בהר הבית מדובר, כי אם במשימה פלילית בלתי פוליטית בעליל: מעצר משליך רימון הלם בסכסוך בין חמולות. מניין לצעיר כזה, שאין לו רקע חבלני, העוז להתעמת כך עם השלטון? היכן "מוראה של מלכות", ולפחות ריחוק, 'דיסטאנס' כלשהוא כלפי השררה? התמונות מכל הארץ, משני צידי הקו הירוק, של צעירים ערביים תוקפים חיילים ושוטרים באבנים, בזיקוקים, בבקת'בים בחוצפה ובעזות מצח, במפגן של התרסה כלפי השלטון בתור שכזה, מדאיגות גם בלעדי הסכין והתוצאה הטראגית. רמאללה מסיתה ל"טרור המוני" בלתי אלים כביכול, מפני שהוא נעצר צעד אחד לפני הכדור ומטען הנפץ, והשלטון, מתוך פחדנות וקוצר ראייה – מבליג, משתיק ומטייח, מנסה לקנות שקט. על הסיסמה "שקט בכל מחיר" שילמה המשטרה בכפר כנה ומשלמת, בריבית דריבית, בהר הבית.

עכשיו ראש הממשלה אומר את מה שהתבקש מזמן: אפס סובלנות למהומות רחוב. עכשיו הוא מגלה  שהשלטון אינו חסר אמצעים, ואם אפשר להרחיק בצו צעיר יהודי מיצהר, ניתן לעשות זאת – תארו לכם – גם לצעיר ערבי מירושלים המתפרע בהר הבית. עכשיו מצא נתניהו את הסעיף בחוק האזרחות, לפיו ניתן לבטל אזרחות ישראלית של "אדם שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל". האם סוף סוף ייושם הסעיף על הנפת דגל החמאס ואפילו דגל אש"ף? הצעירים הבועטים בסמלי השלטון כבכדור משחק, הם ומשפחותיהם, היו חושבים פעמיים לו אילצו אותם לבחור בין ה'גיהנום' הציוני ל'גן העדן' הערבי שבכל הארצות מסביב. רחש לא היה נשמע בהר הבית, לו הצועקים והמתפרעים בשכר של כמה אלפי שקל לחודש היו מסתכנים בוויתור על הביטוח הלאומי, קופת החולים ושלטון החוק, שעד עתה פונקו לראותם כפרה, שניתן לחלוב אותה וגם לבעוט בה.

אולם גם בכך לא די. משהו קדם לאבן ולסכין, ואלה הן המלים. שכנינו הערבים הרגילו אותנו לסגנון של טיעון מעוות והיגיון עקום, שאינו פחות מאשר עלבון לאינטליגנציה, ובראש וראשונה האינטליגנציה שלהם:  מ ה ם  מוכנים לקבל ארגומנטציה, שאצל אחרים היתה נחשבת נלעגת או מפגרת. אני מציע, לשם שינוי, שלא להעליב את הערבים ולדרוש מהם את מה שמצפים לו מכל ציבור נורמאלי בעולם.

נפתח בתרבות השקר. אנשים סופר-מתוחכמים כמלך ירדן עבדאללה, ראש הרש"פ מחמוד עבאס או ח"כ דר. אחמד טיבי יודעים את האמת, שנתניהו או מי בממשלתו אינם חולמים להרוס את אל-אקצה או לפגוע בקודשי האסלאם. כמו כן הם יודעים ששום סכנה לא נשקפה למקומותיהם הקדושים מיהודה גליק, וגם – שהמשטרה לא באמת פרצה אל תוך מסגד אל-אקצה, כי אם רק עשתה כמה צעדים בכניסה כדי לנעול את הדלתות ולמנוע יידוי אבנים ובקת"בים מתוך המסגד. למרות זאת, הם מפיצים במצח נחושה שקרים ועלילות, נפיצים ומסוכנים.

יאסר ערפאת הכין מראש את האינתיפאדה השנייה, ורק כדי להצית אותה עשה שימוש שקרי בביקורו של ח"כ שרון בהר הבית. והסבא של עבדאללה, חוסיין המלך, שיקר במלחמת ששת הימים כי חיפה נכבשה כביכול, ואח"כ, אחרי ה'ברוך' – המציא ביחד עם המצרים את הבדיה שצבא אמריקני הוא שהנחיל לערבים את המפלה. כך מצצו מן האצבע את עלילת הטבח בדיר יאסין, ולימים – שישראל (זו שמושיטה עזרה רפואית אפילו למשפחות גדולי אויביה כמו אסמעיל הנייה או לאזרחים סורים פצועים) מפיצה סרטן, עקרות וכדומה בשטחים הפלסטיניים. ואת מגדלי התאומים פוצץ, כמובן…המוסד. לטווח קצר הם מפיקים תועלת מיכולתם הפנומנאלית לבדות שקרים מופלגים, אך בסוף זה תמיד מתנקם בהם.

לכישרון המפוקפק הזה מתווספת התכונה הנדירה לשקר לא רק לזולת, כי אם גם לעצמם. זו התסמונת של ג'וחה, המספר לילדים סיפור שמעבר לפינה מחלקים סוכריות, כדי להיפטר מהם, אבל כעבור רגע רץ לשם בעצמו, שהרי 'מחלקים שם סוכריות'! היכולת המופלאה הזאת להאמין לבלופים של עצמם התנקמה בהם קשות בפרשת דיר יאסין: לאחר ששכנעו את עצמם שאכן היה שם טבח נורא, פתחו באותה הבריחה ההמונית שלימים תיקרא "נאכבה".

כאלו לא די בזה, נתברכה החברה הערבית גם בסגולת השכחה. כשנוח להם, הם זוכרים את התשובה, אך לא את השאלה. כמו ילד שמתלונן שחברו הרביץ לו ושוכח להזכיר שקודם לכן הוא משך אותו בשערות. כך, נמחק מזיכרונם איך  ה ם  הביאו את ה'נאכבה' על עצמם. כך, הם כבר שכחו שהרקטות שלהם חוללו את "צוק איתן" וממילא את ההרס ברצועה. כך, הם מכחישים את רצח שלושה הנערים, ולחילופין – מאשימים בו את ישראל. וכך – המלך, הראיס והדר. טיבי לא שמעו על הפרובוקציות הערביות הפרועות בהר הבית. כל הסיפור מתחיל בהתפרצות המשטרה.

אבל הם  כ ן  שמעו, והם  א י נ ם  פרימיטיבים. הם  כ ן  יודעים, מה הסיבה ומה המסובב, הם רק משחקים  משחקים, וזו אשמת הפוליטיקאים והתקשורת הישראלים, שמקבלים את כללי המשחק המזויפים הללו. אנחנו כמדינה מערבית דמוקרטית מחויבים למינימום של יושרה, והם מוחזקים כ- 'פרא ה   אציל' הנהנה מחופש לצים לבדות מעשיות כאוות נפשו. חטאנו, שלא הוקענו כל שקר ברגע היוולדו ולא שלחנו לעזאזל ופסלנו למו'מ כל מי שהמציא נגדנו עלילות דם.

כך אבד לנו אותו הדרך ארץ, שבהיעדרו הפרחחים מרימים אבן בירושלים ושולפים סכין בכפר כנא.

אליקים העצני

הלחי השנייה

נכתב על ידי:    ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  די  לרתיעה  ממוגבלים  *  בריא  וזול  *?  *  תקציב  טוב  ליהודים?  *  מדינה  בוערת:  די  למהומות  הערבים  *  ולקינוח  פסוקו –  מצב  האימה

                               ***

תעודת  עניות

  הרתיעה ממוגבלים, הקיימת עדיין בקרב הציבור הישראלי, גם בשנות האלפיים, היא תעודת עניות לחברה. כפי שפורסם לאחרונה בסקרים, למרות שיפור מה, רבים נרתעים ממגורים או עבודה בקרבת מוגבלים, ושוללים זכויות יסוד מהם – דוגמת הקמת בית וזכות הצבעה בבחירות.

  המוגבלים הם אנשים חמים, טובי לב, אוהבים ותורמים לקהילה (במיוחד בסיוע לקשישים). בהדרכה מתאימה הם מגיעים לרמת תפקוד סבירה. יתרה מכך, הם מצטיינים בכישורים אומנותיים ויצירתיים. החברה נשכרת אפוא משילובם, לא פחות משהיא מסייעת לשיקומם.

  הגיעה השעה להשתחרר מדיעות קדומות כלפי המוגבלים, ולהתייחס אליהם כאחד האדם, מה עוד שאיש אינו חסין מהולדת חריגים במשפחתו, והוא עלול למצוא את עצמו בעבר השני של המתרס.

הוזלת  סל  בריא

  תוכניתו של שר האוצר, יאיר לפיד, לסבסד לחם מלא, במסגרת הוזלת סל מזון, היא תוכנית נכונה. היא עולה בקנה אחד עם מגמת המזון הבריא, שחדרה לבתי הספר, לצבא ואפילו לכנסת.

  הוזלת הלחם המלא, במקום הלחם התעשייתי לסוגיו, במחיר שווה לכל כיס, תאפשר גם לשכבות החלשות ליהנות ממנו ולהיות בריאים. ראוי להמשיך במגמת הסבסוד של מוצרי מזון בריאים נוספים, למען בריאות הציבור ורווחתו. ובא לציון גואל.

להקת  לפיד

  בימים אלה מתקיימת ההצבעה לתקציב המדינה, והפרומו לא איחר לבוא. להקת לפיד, על דובריה הנאמנים הבלתי רשמיים – סגן  שר האוצר, מיקי לוי, שר החינוך, שי פירון, ואפילו שרת הבריאות, יעל גרמן – התגייסה למשימת ההסברה. הדוברים דיקלמו היטב את מה שהבוס הגדול הכתיב להם, ובלהט רב הסבירו לציבור שמדובר בתקציב טוב לחלשים ולמעמד הביניים, אשר יניע את גלגלי הצמיחה והמשק.

  אז איך זה שכל הכלכלנים המומחים סבורים שהתקציב (ובכלל זה הבייבי של לפיד – חוק מע"מ 0') גרוע, ורק שר האוצר מנפח את חזהו מגאווה ומתהדר בו כטווס בנוצותיו? לפי הסקרים, המצביעים על התרסקות השר ומפלגתו, אכן מתברר שהציבור לא קונה את הסחורה. לפיד מתגלה כטירון כלכלי ופוליטיקאי קטן. האם לא כדאי שהשר יפרוש, ויחזור לחממה הטבעית שלו – התקשורת?

יד  קשה

  מהומות הערבים, המשתוללות במחוזותינו, מוכיחות בעליל עד כמה ביקורו של הנשיא, ראובן ריבלין, לא מכבר בכפר קאסם היה מיותר. אחרי אינספור התנצלויות של הממשלה וצה"ל על הירי השגוי בכפר בשנות החמישים, ואפס התנצלות ערבית על הטרור הערבי הבלתי פוסק, וקורבנותיו הרבים, במשך שישים שנות קיום המדינה, הוּכח, כי על פי המנטליות הערבית, ככל שהממשלה מושיטה לערבים את הלחי האחת, היא סופגת יותר מכות בלחי השנייה.

  גם הטענה, ששיפור תנאי החיים של האוכלוסיה הערבית יביא להפסקת ההתפרעויות בקרבה, אין לה שחר. לא סוד הוא שישראל היא גן עדן לערבים במזרח התיכון, והם מנצלים היטב לרעה עובדה זו. גם בירושלים, מוקד המהומות, הן לא פסקו לאחר שראש העיריה, ניר ברקת, שיפר במידה רבה את התשתיות במזרח העיר. תשאלו את המומחים, המודים כי ככל שהממסד נותן להם יותר, כך האוכלוסיה היהודית חוטפת יותר. הפתרון למיגור הטרור הערבי הוא יד קשה בלבד.

פסוקו:  מצב  האֵימה

מהומות  הערבים: בִּיבי  בּוּם

                         בִּיבי  לַנְד

                         המשטרה  עובדת  מסביב  לַשאוֹן

מיהו  ערביולוג?

עולים  על  הגל:  הקברנים  לַמַּדים?

הדבר  הבא:  קפה  בים  ב-5 שקלים?  חוֹפִיקס

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 13.11.14 – 19.11.2014

אודי ברגר תמונה

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

רטרו מרקורי הסתיים, הכוכבים מאפשרים לכם לחתום על חוזים, ולחזור לפעילות רגילה. הנשואים ובעלי המחויבות הרגשית צרכים לזכור, שרגשות האשם והרצון לתת חייבים להיפסק- אם הם רוצים להיות מאושרים. זכרו: עוצמת הסליחה, תוציא אתכם ממעגל- כאב – האובדן, ומהזוגיות התקועה בחייכם, בדרך ללא מוצא'. הביטו בדומה ובשונה, בין ההווה ולבין העבר, ותנסו לחבר את הילד/ה הפנימי/ת שאיבדתם- לעצמכם, כיום. אם אינכם מסוגלים לכך, פנו אלי לייעוץ אישי, ללא חשש להיפתח ולהתאכזב.

שור

הכוכבים פותחים לכם את האנרגיות והמזל. פתאום יש בכם אנרגיות המפעילות את המחשבה, שהיא כידוע קודמת לכול מעשה. אם כן, זה הזמן לקדם רעיונות יצירתיים בתחום התעסוקה, הלימוד ובכול תחומי היצירה, אותם הזנחתם בעבר. הרגישו את הרצונות האישיים: לאהבה, לקבלה ולנתינה. הזדמנות לאהבה, שוב חומקת מבין הידיים, בגלל ההיסוסים…המוכרים והמגבילים. השתמשו בשכל ופחות עם הרגש במערכות חברתיות ואישיות. הזמן לייעוץ אישי בכול המישורים הכואבים, למענכם ולמען מי שאתם אוהבים.

תאומים

הכוכבים ממזלים אתכם מחדש, בעקבות 'שאריות' השפעת כוכב מרקורי, שיצא מנסיגתו. צאו 'מהייאוש- השקט' והמזיק, בו אתם נמצאים- המון זמן, גייסו את הכוחות המופלאים שלכם, על מנת ליצור מציאות כלכלית חדשה ורעננה. הלא מועסקים: הורידו אגו, וחפשו עבודה זמנית ותגלו שדרכה תעלו למעלה. הזמן לשלוט בגעגוע לעבר ובתלות בבן/ת הזוג, ובאהבה לה אתם מצפים, במידה ותעשו כן, מובטחת לכם ההפתעה החיובית. הזמן לנקות את הבית או את המשרד, מניירת ישנה ומיותרת.

סרטן

 אתם תקועים במעגלי- הזוגיות ומחפשים אהבה, אל תשכחו ללמוד את: אמנות- האתגר, שחרור פחדי הנטישה והקנאה. שימו לב: האסרטיביות ופיתוח המודעות העצמית הם מילות המפתח השבוע. זה הזמן לדרוש את המגיע לכם, בכול המישורים. אתם יחסית, יותר רגועים. הקריירה בתנופה, האהבה …בנסיגה איטית לאחור, ואתם שוב מכנים את עצמכם שהזמן 'יעשה את שלו'. נצלו כישרונות גלויים ומוכחים, בהם אתם מאמינים. הזמן לצלצל לחבר/ה וותיק/ה לעזרה, או שתתקשרו אלי לייעוץ אישי.

אריה

אתם נהנים מהתבהרות חלקית, בלבד בכול הנוגע… לצרות הרגילות. הצימאון לפרגון מצד בן/ת הזוג, דוחף אתכם לדרוש את תשומת הלב. מבלי לדעת להגדיר את הבעיה שלכם באהבה, אתם בעצם במעגליות כשבאם אתם לא מקבלים יחס, אתם מסתובבים עם פרצוף חמוץ ונסגרים… בתוך עצמכם. איבדתם ביטחון, אינכם יודעים את הדרך להשפיע, להוביל, ובכך להרגיש מאושרים. אתם עדין במעגל היגון בהקשר העבר, ולא שמים לבריאותכם הפיזית והנפשית. טפלו בעצמכם כראוי וכנדרש. צלצלו אלי.

בתולה

הנסיעה עליה פסחתם, המון זמן, משגעת לכם את השכל. אל דאגה, אם טיפה רצון, בקרוב היא תצא אל הפועל. רוצים להצליח במישור החברתי? אם כן המשיכו להיפטר מהרכושנות שלכם…כלפי אחרים. פלסו דרך לאושר בכך שלא תדרשו בכוח, את היחס שבאמת מגיע לכם. הפגינו את השקט שאפיין אתכם בראשית הקשר/ים. פנו לייעוץ על מנת לדעת היכן אתם טועים. תנו צ'אנס לאפשרות ולמחשבה, שאולי אתם פועלים לא נכון, ובניגוד לצו הגורל והזמן.

מאזניים

אתם שקועים בחשבון נפש ביחס למצבכם ולגורלכם, ולא יודעים לאן לפנות. אתם מביטים על החיים שלכם, ולא מרוצים. אתם יודעים שאתם מוכנים לעשות הכול למען האהבה, אבל לא מוצאים שיתוף פעולה, כמו פעם. בעלי העקרונות והכבוד יסבלו, בעלי הגמישות 'והקוליות', יצליחו בגדול. הקריירה במצב…תקיעות- בדומה לתחום האישי. הזמן לחפש את מה שאתם רוצים בכול מקום אפשרי, ובין היתר, מומלץ לחפש בעיתונים ובאינטרנט. אל תתביישו לשאול ולשתף אחרים, בבעיות. צלצלו אלי מבלי לחשוש.

עקרב

אתם קצת יותר אופטימיים, יתכן שאתם מתרשמים מהתחזית של שבוע שעבר, אבל זכרו שלא מספיק להחליט לשנות דברים, צריך…גם לבצע. חפשו להתקדם, לחפש עבודה אחרת, לחפש להתמקצע, לחפש גם את הדרך לאושר לצד בן/ת זוג. תכירו יותר את סודות המחשב, לא רק לסמוך על חברים, בני משפחה וכל…היתר, כדאי לחפש את הרצוי ולא את המצוי- גם רומנטית, גם בנושאי לימודים וגם בנושאי תעסוקה. העניקו לילדים אבל… אל תשכחו את עצמכם.

קשת

הצד התעסוקתי מתבהר לטובה, על ידיד סימנים ראשוניים לשינוי. זכרו שבשטח זה המצוינות, היא זו שקובעת לבסוף, את עובדות- השטח- המיטיבות בהקשר קידומכם בסולם הקריירה. במישור האישי: אתם שואפים לצדק, נותנים את הלב, ושוב לא מקבלים צדק…כלפיכם. עליכם ללמוד את הדרך לתת, אבל גם שידעו להעריך אתכם כראוי. אתם מרגישים בדידות, למרות שאתם בזוגיות המחייבת את שני הצדדים. הדרך לשיתוף פעולה, עוברת דרך ייעוץ אישי- התקשרו אלי לספר ולהתעניין.

גדי

הזדמנות חד פעמית נופלת בחלקכם השבוע במישור הבין אישי, נצלו אותה. אתם מקבלים את העצות הנכונות ושואפים ליישמם. אתם קשובים לגופכם ולצימאון האהבה הנסתר/הגלוי, שבכם. יש סימניי שינוי- רומנטי לטובה, אבל כול זה עדין לא מספק ורדוד. אתם חשדנים ושמרנים באישיותכם וכדאי לכם לחפש את הדרכים לפרוץ את מעגלי… המקובעות- המעכבת. חפשו להגשים את הקריירה, גיבוש הבית, או ההכשרה, למען סיפוקכם האישי, אך גם על מנת לזכות בכבוד ובאהבת… היחיד/ה.

דלי

הנסיעה/הבילוי האחרונים, עוזרים לכם לקוות לשיתוף פעולה חדש, עם בן/ת הזוג. הורידו חניקה מעל צווארכם ומצוואר בן/ת הזוג, ובכך ייטב לכם בהמשך. מסתבר שלא הכול אבוד, אל תרחמו על עצמכם, חישבו על מה שיהיה בזוגיות, ולא על מה שהיה, במקביל השקיעו בעצמכם ובכישרונות הנסתרים והגלויים, שבכם. אתם מצפים להגדיל את ההכנסות, אך יודעים שזה יהיה חשבון משהו אחר, שחשוב לכם. פנו אלי לייעוץ אישי, לדבר על כול הנקודות הכואבות.

דגים

שבוע של תקווה אמתית, והוא כמדרבן לעשייה וליצירה בתחום הכלכלי. אתם מצליחים לשתף פעולה עם גורם, ומלאי תקווה שהוא יטיס אתכם קדימה, בכול השטחים. הקשיבו לעצות מקצועיות וחכמות, בנושא הזוגיות. לימדו את צעדי הריקוד האינטימי… ומטעויות העבר. גלו את עוצמת הסליחה מחדש. הזמן להשקיע בחיצוני וברכישת הידע המקצועי, דרך אמצעי התקשורת והאינטרנט. המשיכו לשמור על איפוק כלפי בן/ת הזוג ומובטח לכם שתקבלו את התגובה היותר טובה, בהשוואה לעבר.

כול הזכויות שמורות (C)

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il

האם דאעש מגיעה?

נכתב על ידי: אורי אבנרי

אילו הייתה דאעש מתקרבת השבוע לגבולות מדינת-ישראל, אף אחד אצלנו לא היה שם לב. ישראל מרותקת לדרמה בבית-המשפט.

שם, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, מתעמת ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עם מזכירתו לשעבר, שולה זקן. איש לא היה מסוגל להסיר את עיניו. זהו החומר שממנו קורצו טלנובלות.

שולה הייתה נערה בת 17 כאשר הכירה את אהוד. הוא היה עורך-דין מתחיל, היא הייתה מזכירה חדשה באותו המשרד.

מאז, במשך יותר מ-40 שנה, שולה הייתה הצל של אהוד, המזכירה הנאמנה שהלכה בעקבות הבוס השאפתני מתחנה לתחנה – ראש עיריית ירושלים, שר-התעשייה, ראש-הממשלה. היא הייתה עוזרתו הקרובה ביותר, אשת-סוד, הכול.

פתאום הכול התפוצץ. אולמרט הואשם במספר מקרי-השחיתות הגדולים ונאלץ להתפטר. מזה שנים הוא אורח קבוע באולמות בית-המשפט ובמהדורות-החדשות של הטלוויזיה. שולה זקן, כיום מטרוניתה בת 57, נאשמת לצידו. גם במשפט היא הלכה אחריו באש ובמים – עד שהוא נתן עדות שבה העמיס עליה את כל האשמה. על שולה נגזרו 11 חודשי מאסר. אהוד זוכה (שוב).

זאת הייתה נקודת-המפנה. התברר שבמשך שנות השרות הנאמן שלה, שולה הקליטה בחשאי את שיחותיה עם הבוס. לדבריה עשתה זאת מפני שהתגעגעה לאולמרט ולא יכלה לחיות מבלי לשמוע את קולו. אחרים ראו בכך מעין תעודת-ביטוח.

ואכן, השבוע, אחרי ששולה עשתה עסק עם התביעה, בית-המשפט הקשיב לצרור הגדול של ההקלטות. הן עלולות לשלוח את אולמרט לכלא לשנים רבות.

אי-אפשר היה לעמוד מול הדרמה של שניהם. היא עמדה בראש החדשות ודחפה כמעט כל דבר אחר מהשולחן. אך רק מעטים טיפלו בחשיבות האמיתית של הפרשה.

ההקלטות חשפו שחיתות חובקת-כל בצמרת המדינה. תשלומי-שוחד גדולים מסתובבים שם כדבר מובן מאליו. היחסים בין הטייקונים לבין ראש-הממשלה הם כל-כך אינטימיים, שהמנהיג יכול להרים טלפון ולבקש להעביר שוב ושוב עשרות אלפי דולרים למזכירתו הנאמנה, כדי לשלם עבור חיי-המותרות שלו עצמו, ואחר כך כדי לשלם עבור שתיקתה שלה.

ההקלטות אינן מגלות מה קיבלו הטייקונים בתמורה. אפשר רק לנחש.

נראה שבארצות-הברית קיימת אותה הסימביוזה בין הון ושלטון, בין הפוליטיקאים המובילים לבין עשירי המדינה. גם מבחינה זו הולך וגובר הדמיון בין שתי המדינות. יש לנו באמת ערכים משותפים – הערך של קומץ אילי-ההון המכתיבים למנהיגים הפוליטיים מה לעשות.

בשעה שכולם רתוקים לאירועי בית-המשפט, מי נותר כדי לעקוב אחרי מה שנעשה הרחק מעבר לגבולותינו?

לפני 2400 שנים התכוונו הגאלים, תושבי צרפת של אז, להפתיע את רומא בהתקפה לילית. העיר ניצלה הודות לאווזים במקדש על גבעת הקפיטול, שהקימו מהומת-אימים. התושבים התעוררו, והעיר ניצלה.

לנו אין מקדש ואין אווזים שיזהירו אותנו, רק מספר שרותי-מודיעין, שכישלונותיהם מרובים מהצלחותיהם.

לדעת נתניהו, דאעש רחוקה. לדעתו יש לנו שפע של אויבים קרובים יותר: חמאס, מחמוד עבאס, "הפלסטינים", "הערבים", חיזבאללה, ואי-שם במרחקים "הפצצה" (כלומר איראן).

לדעתי, אף לא אחד מהגורמים האלה מהווה סכנה קיומית. דאעש מהווה סכנה קיומית.

כפי שכבר אמרתי, דאעש (הקוראת לעצמה עכשיו "המדינה האיסלאמית") אינה מהווה סכנה צבאית. הגנרלים בעבר ובהווה, המעצבים את המדיניות של מדינתנו, מחייכים כאשר מזכירים "סכנה" זו. רבבות אחדות של לוחמים בעלי נשק קל מול הממסד הצבאי האדיר שלנו? מצחיק.

וזה האמת מצחיק – כאשר חושבים במונחים צבאיים.

כמו ידידינו האמריקאים, אנחנו אנשים מעשיים. אנחנו לא מחשיבים את כוחם של רעיונות. דעתנו כדעתו של סטלין, כשהוזהר מפני האפיפיור ושאל: "כמה אוגדות יש לו?"

אבל הרעיונות, ולא כמות האוגדות, משנים את פני העולם. כמו הרעיונות של משה רבנו האגדי. או של ישוע מנצרת. או של מוחמד. או של קארל מרקס. כמה אוגדות היו ללנין, כאשר חצה את גרמניה ברכבת החתומה בדרכו הביתה?

לדאעש יש רעיון העשוי לשטוף את המרחב: לעשות מה שעשה מוחמד בשעתו, להקים ח'ליפאת שתשלוט מספרד ועד הודו, למחוק את הגבולות המלאכותיים המחלקים את העולם האסלאמי, לגרש את השליטים הערביים המושחתים, להשמיד את הכופרים (ואותנו בכללם).

רעיון זה גורם לעשרות מיליוני מוסלמים צעירים במדינותיהם הכושלות להרים ראש ולהזדקף. החזה שלהם מתנפח.

אי-אפשר לגלות רעיונות במזל"טים. אי-אפשר לרסק רעיונות לרסיסים באמצעות מפציצים אמריקאיים. תקוות האמריקאים לנצחם מהאוויר היא אשליה ילדותית.

אצלנו רגילים להתלונן שמטילים עלינו את האשמה בכל פעם שמשהו מתקלקל באזורנו. קחו את סברה ושתילה. כפי שהתלונן אז מנחם בגין: "גויים הורגים גויים, ובולם מאשימים את היהודים!"

עכשיו נדמה שזה קורה שוב. דאעש היא עניין מוסלמי פנימי. אין לזה שום קשר איתנו. למרות זאת מאשימים רבים דווקא את ישראל.

אבל אני סבור שאישום זה אינו חסר היגיון. ישראל חושבת את עצמה לאי במרחב, "וילה בג'ונגל". אבל זוהי משאלת לב. ישראל ממוקמת בלב המרחב. אם נרצה ואם לא נרצה, לכול מעשינו ומחדלינו יש השפעה עצומה על המתרחש בארצות שמסביבנו.

ההצלחות המדהימות של דאעש הן תוצאה של ההשפלה והתסכול, שבהם חש דור חדש של ערבים מול עליונותנו הצבאית. כל אדם בעולם הערבי חש בדיכוי הפלסטינים.

(לפני ימים אחדים ראיתי במקרה בטלוויזיה סרט סעודי משנת 2012 בשם "וג'דה" על תלמידת-תיכון בשם זה, שהמורה מענישה אותה על רכיבה על אופניים. העונש: תשלום תרומה "למען אחינו הפלסטינים". לסרט לא היה שום קשר לעניין הפלסטיני.)

אלמלא הייתה ישראל קיימת, הייתה דאעש צריכה להמציא אותה.

אנשים המאמינים בתיאוריות של קשר, עלולים להגיע למסקנה שנתניהו וחברי ממשלתו (יחד עם ראש עיריית ירושלים) הם סוכנים של דאעש. וכי יש הסבר אחר למעשיהם?

אחד מעיקרי האידיאולוגיה של דאעש הוא שהמאבק בישראל הוא מלחמה דתית, שבמרכזה עומד הר-הבית בירושלים.

מזה חודשים מבעירה קבוצה של קנאים יהודים את העיר ומטיפה להקמת בית-המקדש במקום שבו עומדים קודשי האסלאם – כיפת-הסלע ומסגד אל-אקצה. הממשלה והמשטרה מטפחות את הקבוצה הזאת, היוצרת חדשות מדי יום.

הר-הבית הוא אחת מהנקודות הרגישות ביותר על פני כדור-הארץ. איזה אדם שפוי היה פועל לשינוי הסטאטוס קוו ולהכנסת היהודים להתפלל שם, דבר שיהפוך את הסכסוך המדיני לסכסוך דתי? הרי אלה הן בדיוק משאלות-הלב של דאעש!

בימים אלה הופכים מעשי-אלימות בירושלים המזרחית הכבושה לעניין של יום-יום. זה עתה אישרה הממשלה הצעת-חוק המטיל תשע שנות מאסר על צעירים המיידים שם אבנים. (זו לא שגיאת-דפוס: תשע שנים, לא תשעה חודשים!)

מלחמת-עזה האחרונה הסעירה את הרגשות ברחבי העולם הערבי. היקף האבידות בנפש וברכוש של האוכלוסייה הפלסטינית הוא עצום, וכך גם היקף הזעם ברחבי המרחב. מי מרוויח? דאעש.

וכך הלאה. זרם מתמיד של מעשים ישראליים , שכאילו נועדו לקומם את הפלסטינים, את כל הערבים, אם כל העולם המוסלמי. מזון לתעמולת דאעש.

למה, למען השם, הפוליטיקאים שלנו עושים את זה?

מפני שהם פוליטיקאים, ותו לא. השאיפה שלהם היא לנצח בבחירות הבאות. דיכוי הערבים הוא פופולרי. והבוז המסורתי לכל דבר ערבי מסנוור את עיניהם מלראות את עוצמת הסכנה המתקרבת.

דאעש עלולה לסמן את פתיחתו של עידן חדש בעולם הערבי. עידן חדש מחייב הערכה מחדש של המציאות. האויבים של אתמול עשויים להפוך לידידים של היום ולבעלי-הברית של מחר. ולהפך.

אם דאעש מהווה עכשיו סכנה קיומית, עלינו להעריך מחדש את מכלול האסטרטגיה שלנו.

קחו את היוזמה הערבית. מזה שנים היא מושלכת על הארץ כמו נייר של סנדוויץ'. מדובר ביוזמה שכל העולם ערבי מוכן להכיר בישראל ולכונן איתה יחסים נורמליים, בתמורה לסיום הכיבוש ולכינון שלום ישראלי-פלסטיני מקיף. ממשלתנו אף לא השיבה. הכיבוש וההתנחלויות חשובות בעיניה יותר.

האם זה נורמלי? האם יש בזה היגיון?

שלום עם הפלסטינים על בסיס היוזמה הערבית היה מוציא הרבה מן הרוח ממפרשי דאעש.

אם דאעש הוא עכשיו אויבנו העיקרי, האויבים של אתמול הופכים לבעלי-הברית של היום. לדוגמה, בשאר אל-אסד המתועב. ובהחלט גם איראן, גם חיזבאללה וגם חמאס. ישראל צריכה לשקול מחדש את יחסיה לכל אחד מהם.

כאשר המונגולים הרסו את בגדאד בשנת 1258 ופלשו לארץ-ישראל, מדינת הצלבנים פתחה את שעריה למעבר הצבא המוסלמי, שעצר את המונגולים בעין-חרוד והיכה אותם שוק על ירך באחד הקרבות החשובים ביותר ששינו את ההיסטוריה האנושית. הצלבנים הבינו שהמונגולים הם סכנה קיומית, וכרתו ברית עם האויבים המוסלמים.

רק אם ישראל תעשה שלום עם הפלסטינים היא תוכל להצטרף למערך המרחבי המתעמת עם דאעש, לפני שדאעש תציף את המרחב כולו. זה עניין של הישרדות.

מדינאי ישראלי בעל-חזון היה מכיר באתגר ההיסטורי ומנצל את ההזדמנות ההיסטורית.

לרוע המזל, אין מדינאי ישראלי בעל-חזון באופק. רק נתניהואים קטנים, המרותקים עכשיו לסיפור של אהוד ושולה.

נתניהו והבחירות שבדרך

נכתב על ידי: אליקים העצני

לאחרונה הגיע המתח בין ירושלים לרמאללה לשיא, במקביל לעליית המתח בין ירושלים לוושינגטון, ומאוד ייתכן שזה אינו מקרי. מכאן, נתניהו מגנה את מכתב התנחומים של מחמוד עבאס למשפחת המתנקש שניסה לרצוח את יהודה גליק, ומשם ממטיר עליו נשיא ארה'ב גידופים שייכנסו להיסטוריה תחת  הכותרת  "חרא של תרנגולת". הוסיפו על זה התקדמות של שלב אחד מני רבים לקראת אישור בניית גבעת המטוס, הודעה על בניית 2000 יחידות דיור ביהודה ושומרון, הבטחה לפתח שם תשתיות ולסלול כבישים וכמה הצהרות נאמנות נוספות לירושלים, בירת ישראל, ותבינו – מדוע לאחרונה השמאל תוקף את נתניהו בפראות כזאת, לאחר תקופה ארוכה בה השליך את יהבו על בעל הצהרת בר-אילן, מאמץ חזון "שתי המדינות". פתאום, נתניהו אינו מחמיץ הזדמנות להאשים את אבו-מאזן באחריות לטרור העממי ולמהומות בירושלים, אותו אדם שאך אתמול, ובעצם גם היום, הוא מבקש למנותו כמשגיח על כשרות הסדרי הביטחון וחמרי הבנייה בעזה. במו'מ שהתנהל בהשגחת קרי כבר הספיק נתניהו לוותר על בקעת הירדן והסתפק בנוכחות צה'לית כלשהיא על הנהר. מה קרה, שלפתע  גילה את סכנת המנהרות שתיחפרנה מקלקיליה שבמדינת פלסטין אל תוך כפר סבא? ומדוע בנאומו באו'מ שכח להזכיר את 'שתי המדינות'?

לכאורה, על כל אלה היתה השמחה צריכה להיות שרויה באוהלי הימין, ולא היא. מדוע אין מקבלים שם בזרועות פתוחות את "הבן האובד" ששב אל חיק המולדת השלמה? התשובה היא –  מפני שלא מאמינים לו, ודי לקרוא את מה שכתב פובליציסט רציני ונחשב, בן-דרור ימיני, בידיעות אחרונות מן ה-30.10.14, כדי להבין, מדוע.

אני מצטט:

"…מועצת יש'ע מתלוננת שהבנייה מוקפאת. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעה על ירידה בבנייה מעבר לקו הירוק. וחשוב מכך, התשובה של נתניהו לטיוטה של קרי היתה חיובית בעיקרה. זה היה אבו-מאזן שהגיב בסרבנות מוחלטת".

כאן אני מפסיק לרגע את הציטוט כדי להסביר. בטיוטה הזאת של קרי נקודת המוצא היא "גבולות '67", ודווקא בנקודה המרכזית הזאת, שעליה התכסח בעבר עם אובמה בקול רעש גדול, נתניהו נשבר וכך נפל קו ההגנה האחרון בחומה המדינית העלובה שניסה להעמיד בגדר 'תכנית שתי המדינות' שלו. ושלא נטעה, זה היה רק לפני שבועות מספר, לא באיזה עבר רחוק.

ימיני ממשיך וכותב (אני מצטט):

"(ב) הכרזות על התחלות בנייה מדובר יותר בהצהרות ופחות במעשים…ושוכחים שמדובר, למשל, בשכונה כמו רמת שלמה, שגם לפי תכנית קלינטון תהיה בתוך ישראל… (ל) נתניהו נכונות לנסיגה מ-90% מהשטחים…בהתחשב בעובדה שמדובר בראש הליכוד, הפשרות שהציג נתניהו הן היסטוריות" (סוף ציטוט).

בן-דרור שואל: אם כן – מדוע מגויס הממשל האמריקני לדה-לגיטימציה ולמתקפות בלתי פוסקות לגופו של נתניהו? – שואל ואינו עונה, ואנו נענה כאן במקומו: מפני שגם הממשל האמריקני, כמו הימין בארץ, אינו מאמין לו.

שאלת אמינותו של נתניהו חורגת מרשות היחיד שלו בגלל השלכותיה הציבוריות, ובין היתר – סיכוייו של נתניהו, והליכוד, בבחירות הבאות, שיש אומרים שאינן רחוקות. הכיוון הסתמן היטב כבר בבחירות האחרונות שבהן הפסיד הליכוד וכיסאו של נתניהו ניצל רק הודות לתרגיל המוצלח של התחברות למפלגתו של ליברמן, אשר הפעם לא יחזור על עצמו. בשעתו, הבטיחו בליכוד לחקור את סיבות הכישלון כדי להפיק לקחים, לא חקרו, ובכל זאת מסקנה אחת גלויה לעין: נתניהו איבד הרבה קולות מן הימין בגלל נאום (ומדיניות) 'שתי המדינות', שלעומת זאת הביאה לו מעט מאוד קולות, אם בכלל, מן השמאל. למה? בגלל חוסר אמון וגם בגלל שנאה אישית, בלתי רציונאלית, אפשר לומר שנאת-חינם, שהשמאל האידיאולוגי רוחש לו למן היום הראשון. וכך נפל נתניהו, ועימו הליכוד, בין שני כיסאות: הימין עזב והשמאל לא בא. מאז ועד היום ביצע נתניהו עוד כמה זיגזגים, שללא ספק החמירו עוד את הבעיה האלקטוראלית שלו.

כבר בכנסת הזו, אם סופרים ביחד את כל החכ'ים הדוגלים במדינה פלסטינית, יש רוב לשמאל, בעוד אשר לכל הדעות בציבור, בדעת הקהל, הימין הולך ומתחזק. בבחירות הבאות, גם אם 'הבית היהודי' ימלא את כל הציפיות ויתחזק מאוד, אין סיכוי שיתפוס את מקומו של הליכוד. לכן, כל היחלשות של הליכוד בהכרח תחליש את המחנה הלאומי כולו ועלולה להוביל לאסון הלאומי של ניצחון השמאל בבחירות הבאות.

לו היה לליכוד מבחר משכנע של מועמדים לראשות הממשלה בצד נתניהו, הפיתרון המתבקש היה העמדת אישיות מתאימה אחרת בראשו. אלא, שאין בליכוד היום דמות המסוגלת להחליף את נתניהו כמנהיג. יוצא, שנתניהו, במעלותיו ובחסרונותיו, מחזיק בידיו את גורלו של המחנה הלאומי כולו, ומשימתו המתבקשת היא להחזיר מהר ככל האפשר את קולות הימין שברחו ממפלגתו עקב בגידתו במצעה ובערכיה, להשתדל לעשות את הבלתי אפשרי כמעט: להחזיר אמינות שאבדה.

יש כוחות חיצוניים העשויים לעזור לו, כמו ההקצנה האסלאמיסטית המטורפת  באיזור שפוקחת את עיני העם, הסרת מסיכות המתינות המזויפת באש'ף, בפת'ח וברש'פ, חמאס מוכה ומבודד, התעצמותה הצבאית והכלכלית של ישראל, ובין היתר בתחום האנרגיה, המים, ההיי-טק והמצאות צבאיות מהפכניות. גם בזירה הבינלאומית ישראל אינה מבודדת כפי שהשמאל אוהב להציג.

יש לנתניהו הכלים לעמוד בלחצים ולהציג את עצמו בפני הציבור, לשם שינוי, כמנהיג בעל יושרה שאינו אומר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע, מפני שבין כך אין לו כוונה לקיים.

אם יש לנתניהו יועצים נאמנים, זה מה שהם צריכים לייעץ לו: עשה הכל להחזיר לעצמך את האמינות!

אליקים העצני

הסמל

  נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות:  לא  לפירוק  תנועת  ש"ס  *  שרים נכבדים, הַחזירו  את  השד  העדתי  לבקבוק  * מה  בין  אקשטיין  ליגאל  עמיר?  *  הבדרנים  באים?  *  בת  ישראל,  היופי  שבךְ  *  ולקינוח  עיתון  לכולם

                                        ***

ש"ס כסמל

  מאמצי הפיוס בין אריה דרעי לאלי ישי, למען איחוד תנועת ש"ס, הם צעד נכון, ולא רק מבחינה טקטית. יש לזכור שהתנועה הייתה ה'בייבי' של מנהיגה הרוחני, מרן הרב עובדיה יוסף, ולא רק מבחינה פוליטית. השפעתה חרגה מעֵבר לגבולות התנועה, כסמל להחזרת עטרה ליושנה, ובכך הפכה לתנועה מסורתית וחברתית רחבה, שהחזירה את הכבוד האבוד של הספרדים.

  אין ספק שהתנועה כסמל היא בת טיפוחו של הרב, ובמידה רבה צוואתו ומורשתו החייה. לכן המשכיותה חשובה מאוד להנצחת הרב ומורשתו. פירוק התנועה, שהרב היה מזוהה עימה, יהווה בגידה בדמותו, ועלו           ל לערער את סמכותו הרוחנית, כמודל לרבים, בעיני העם. חשוב מאוד להתגבר על מחלוקות אישיות למען מטרה נעלה זו לטובת הציבור. ובא לציון גואל.

פרנסה בכבוד

  ההתנצחות בין ראש הממשלה לשר סילבן שלום על הקמת בתי ספר מקצועיים אומרת דרשני. זה לא רק שלום, שכיכב בראש להקת המתנגדים. החזיקו אחריו גם השר לאיכות הסביבה, עמיר פרץ, ושר הרווחה מאיר כהן המזרחיים.

  השאלה היא למה לעורר שוב שדים עדתיים מריבצם, ולהנציח לא רק פערים עדתיים אלא גם פערים מקצועיים, וזאת דווקא מפי שרים ממלכתיים שאמורים לצמצם אותם? גם התַּנאים המלומדים התפרנסו מעמל כפיהם, דוגמת רבי יוחנן הסנדלר ורבי יצחק הנפח. אז מי אמר שפחח היא מילה מגונה?

  דומה שלא צריך להיות אישי ציבור ותיקים, דוגמת השרים הנזכרים, כדי לדעת שהאדם הוא המכבד את המקצוע, ולא להיפך. יש לזכור כי גם בעידן ההייטק יש צורך בעבודות כפיים מסורתיות, וישנם אנשים בעלי נטיות מקצועיות לכך, העשויים להתפרנס מהן בכבוד. זה יתן מענה מקצועי למובטלים ישראלים רבים, תוך חיסכון בכוח עבודה זר.

רצח אידיאולוגי

  זאב אקשטיין מתנגד שיכרכו אותו בכפיפה אחת עם יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין ז"ל. אולם עם כל הכבוד, אי אפשר להתעלם מהדמיון בין שני מקרי הרצח. בשניהם מדובר ברצח פוליטי על רקע אידיאולוגי. אקשטיין כאיש ימין (במעבר מן השמאל) רצח את קסטנר בגלל שיתוף פעולה עם הנאצים, ועמיר הימני רצח את רבין בגלל קורבנות הטרור של הסכמי אוסלו.

  יתר על כן, גם אחרי טיהורו של קסטנר בבית המשפט העליון, אין ספק שקסטנר יישאר בהיסטוריה ובתודעה היהודית דמות שנוייה במחלוקת, שצל האשמה בסיוע לנאצים ירחף עליו תמיד. לכן, ברור מדוע אין בישראל רחוב או כיכר על שמו, כפי שהמשפחה מייחלת.

הם מפסידים

  דומה שיותר משהבדרנים בסאטירה 'היהודים באים' פוגעים באבות האומה, הם פוגעים בעצמם. לעיני כל ציבור הצופים הם משקפים את רדידותם, וחושפים את בוּרוּתם בכל הנוגע להבנת שיעור קומתם הענקית של אבותינו. הם אינם מסוגלים להתרומם ולראות ממטר את גדולת האבות, מעֵבר לנמיכוּת קומתם הרוחנית. לכן ההפסד כולו שלהם.

  עם זאת לדעתי יש להבדיל בין זלזול באבותינו הקדושים לבין פגיעה כביכול במיתוסים לאומניים, דוגמת התאבדות במצדה של המורדים במלחמת בר כוכבא. דווקא פניית החייל לקב"ן, בניסיון למנוע את התאבדותו במופע, משעשעת למדיי והיא בגדר הומור עדין, שלא חצה קווים אדומים. הצחוק על הרוצח יגאל עמיר אומנם מצית את הימין, אך נראה שהוא משקף יותר זילות רצח ראש הממשלה, מאשר פגיעה ברוצח הראוי לכך.

  יתר על כן, האיזון למופע צריך לבוא לא מצד לאטמה הימנית, מה שמוכיח שמדובר במופע פוליטי מובהק, אלא מצד הסאטיריקנים במופע. נִראה אותם נוגעים בפרות הקדושות של השמאל, דוגמת 'בצלם' ועמיתיו – ותהודתם הציונית השלילית בעולם- ויודעים גם לצחוק על עצמם.

הגישה   הטבעית

  נכון שביצוע ניתוח פלסטי הוא פונקציה של הרגשה אישית, אך אי אפשר להתעלם מכך כי תעשייה זו של ניתוחים קוסמטיים, שהפכה לאופנה, היא במידה רבה תוצר של הסגידה לאידיאל היופי, והנפת דגל תרבות המערב, השמה דגש על המראה החיצוני – במקום על הפנימיות ועולם הערכים (עיין ערך חיטוב ודוגמנות). אין ספק שתרבות הריאליטי היא תוצר של תפיסה זו, אך גם תורמת לחיזוקה. יש לזכור כי ניתוחים פלסטיים טומנים בחובם גם סיכונים, ולא אחת הסתיימו במוות.

  ראוי להעיר כי כנגד תפיסה זו ישנה גם תפיסה טבעית הגורסת שהטבע הוא יפה, והיא מתנגדת לכל שינוי קוסמטי לשני המינים, ולא מִפַחד בדומה לשדרנית אושרת קוטלר. עם זאת, כפי שהיא ציינה, יופי ודימוי אישי הוא עניין סובייקטיבי של 'מה בראש' של האישה.

  ביהדות אומנם אישה נאה (וכן דירה וכלים נאים) מרחיבה דעתו של אדם, אך זאת לא כערך מוחלט, אלא כפונקציה של פנימיות האישה. אחרת היופי הוא הבל. כך חז"ל מצביעים על אסתר המלכה יפת התואר, למרות שירקרקת הייתה.

עיתון לכולם

  חשוב לציין, כי בניגוד לאופנה הרווחת במחוזותינו להעסיק צעירים, שהעולם על פי הפרסומת שייך להם – עיתון 'ישראל היום' מפריך מיתוס זה ומעסיק בחלוקת העיתון מבוגרים רבים, ובכך מאפשר להם פרנסה בכבוד.

  מעֵבר לכך,  נעים לראות אותם בתמונות בחלוקת העיתון בקירבת הדור הצעיר, המשקף דומני את תפיסת העיתון לגַשר על הפער הדוֹרי. אכן, כוחו של העיתון הוא ברמתו העיתונאית הבלתי מתפשרת, ועם זאת ביכולתו לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר של ציבור הקוראים מבחינת גיל, מין, השכלה ותעסוקה. כל הכבוד!

כל הישגי ארצות הברית במזרח התיכון

 נכתב על ידי:אליקים העצני

לו קיבל נתניהו את התכתיב המדיני האמריקני, מעצמת העל לא היתה נוברת בתכונותיו האישיות. מכאן, שמדיניות החוץ האמריקנית באזורנו ומידת תבונתה היא הנושא הרלוונטי.

הבה נעיף בה מבט חטוף.

איראן, 1979. בין השאה הפרסי הנאמן למערב, אבל לא בדיוק דמוקרט, לבין חומייני הקנאי הדתי, הנשיא קרטר העדיף את האייטולה. הוא קשר את ידי הצבא ומנע מן השאה לדכא את המרד ביד ברזל.   בשם "זכויות האדם", כמובן. מה השיג? את "השטן הגדול", משטר דמים רודני, מלחמה נוראה בין איראן לעיראק, חזון בלהות של פנאטיות שיעית חמושה בפצצה אטומית.

ומאיראן לעיראק, שתי חיות טרף שאחזו זו בגרונה של זו ונטרלו האחת את השנייה. באה אמריקה של בוש-הבן, ובניסיון לפרוק נשק להשמדה המונית (שלא היה לה ), פלשה לעיראק ופרקה את צבאה ועל הדרך – מתוך בורות והעדר שיקול דעת – הפרה את שווי המשקל העדין בין סונים ושיעים במדינה ובאזור, מול איראן. במחיר 4500 אמריקנים ומאות אלפים עיראקים הרוגים וטריליון (אלף מיליארד!) דולרים חיסלה למעשה אמריקה את עיראק, בעלת עתודות נפט מן הגדולות בעולם, כמדינה. את הדרום הפילה לחיקה של איראן ואת הצפון שיחקה לידי כורתי הראשים של דאעש.

אקורד-הסיום הצורם שייך – איך לא? – לנשיא אובמה, שתרם לקטסטרופה העיראקית החלטה חסרת אחריות לפנות את צבאו ("התחייבתי לסיים את המלחמה הזו בצורה אחראית") ולתגבר את הכוחות דווקא באפגניסטן, שם היתה שליחותם עוד יותר מופרכת. וגם שם הקיזו האמריקנים ובני בריתם לשווא דם וכסף, בטרם יצאו משם כשהטליבן בעקבותיהם.

עם הכישורים האלה תובע אובמה את הזכות להכריע בשבילנו, האם להיות או לחדול.

היה היתה פעם לוב. האירופאים, "מובלים מאחור" ע'י אובמה, הותירו ממנה שטח הפקר, מגרש משחקים לשבטים יריבים. ללוב היה שליט תקיף, מועמר קדאפי, עריץ בלתי דמוקרטי בעליל, אבל בסוף ימיו שרת בצייתנות את המערב, התפרק מחימושו האטומי ואף הזהיר שרק הוא מסוגל להחזיק את לוב, על אוצרות הנפט שלה, כמדינה אחת. אולם אובמה הבין אחרת: "יהיה יותר טוב לעולם אם קדאפי לא יהיה בשלטון",  "ההיסטוריה אינה בצד של קדאפי" –  והפיל אותו. עוד "טעות" אמריקנית. אצלנו, היא היתה יכולה להסתיים בחורבן הבית השלישי.

מצרים תחת שלטון מובארכ היתה יתד נאמן של אמריקה, הישג שבעבורו שילמה דם ישראלי רב במלחמת יום הכיפורים. אבל גם את דינה חרץ  אובמה. למה? כך הסביר זאת עושה דברו, מרטין אינדיק: "ארה"ב לא יכלה לעמוד לצד משטרים אוטוריטאריים שפועלים לדיכוי הפגנות המוניות בלתי אלימות הקוראות לדמוקרטיה". הודיעו אפוא לצבא המצרי, שאם יסייע למובארכ בדיכוי ההפגנות, ייפסק כל הסיוע. כך נמסר השלטון לאסלאמיסט מורסי, לאחר "החלטה היסטורית (אמריקנית) לנסות לעבוד עם האחים המוסלמים". אבל המצרים העדיפו דיקטאטור צבאי על פנאט דתי ובחרו בגנרל סיסי, שבעיני אובמה לא היה די "דמוקרטי". הלך והעלה את יחסי ארה'ב-מצרים על שרטון.

ב- 2006, ערב הבחירות ל"פרלמנט" הפלסטיני, הזהירו את ארה'ב גם ירושלים וגם רמאללה מפני השתתפות ארגון הטרור חמאס בבחירות, ניבאו שהוא עומד לזכות ברוב. האמריקנים השיבו לאבו-מאזן "אם תבטלו את הבחירות, תשכחו ממספרי הטלפון שלנו!" כידוע החמאס ניצח, וההמשך הלא הוא כתוב בספר מלחמות ישראל…

רופא-מנתח שכל הפציינטים מתו תחת סכינו, ראה שהחולה הבא בתור חושש לחייו. כעס נורא וקרא לו "פחדן, חרא של תרנגולת!"…

אליקים העצני

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בית התאריכים 6-13 לחודש נובמבר 2014

אודי ברגר תמונה

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

רטרו כוכב מרקורי, גורם לכם למצבי רוח משתנים. אתם יושבים ומסתכלים על החיים ולא יודעים במה להתחיל ואיך סיים. זכרו שאף אחד לא יפתור את הבעיות שלכם, במקומכם. הכניסו הומור לחיים, קחו הכול בקלות. תפסיקו לחפש שינויים מהירים, בכול עניין. הפסיקו להתווכח, קבלו את השונה מכם. יש בכם צורך להתחדשות והזמן לחפש את תחומי העניין בתחום הקריירה. הפנויים: חפשו ידידות ולא מחויבות, עד לחזרתכם לאהבה שממתינה לכם. הנשואים חייבים לתת יותר האחד לשני.

שור

מצב כוכבי גרוע, מגביל את יכולת החשיבה והתקשורת שלכם, עם הסביבה הקרובה. הזמן לעזור למזל, על מנת שיהיה לו… כייף, להתדפק על דלתכם. מחפשים אהבה ולא מקבלים? השבוע אתם תובעים את ההערכה כלפיכם, ולגמרי לא שמים לב, שאתם מגלים את הקלפים שלכם…ושוב נופלים… כמובסים, לאחור. אם אתם רוצים אהבה כול הזמן ותשומת לב תמידית, אז דעו לכם שאתם מחפשים את גן העדן, בשעה שאתם בעצם… במציאות. הזמן לצלצל אלי לייעוץ אישי בנוגע לנושאים הרגשיים.

תאומים

מצב רטרו מרקורי, משפיע עליכם במישורי: תעסוקה, כספים ואהבה. הסבלנות היא מילת המפתח. אתם צריכים ללמוד טוב יותר על צרכיי בן/ת הזוג, לפני שאתם חושבים שאף פעם לא תהיו מסוגלים, להחזיר את אהבתכם לקדמותה. השבוע אתם עצבניים מדי ומצפים לעמוד בלוחות זמנים הקשורים: לכסף, לבנק, לבנייה, לעבודה ולילדים. מאמצי התייעלות של אחרים למענכם, יקבעו את הטון לגבי הקריירה התקועה. לא להתייאש יתר על המידה, זכרו שהתקווה עוזבת אותנו…אחרונה.

סרטן

ראיתם את אור התקווה הקלוש, בשבוע שעבר. אתם בדרך הנכונה מבחינות רבות. שמרו על הקיים, אל תתמקדו בשני דברים, בעת ובעונה אחת. הסבלנות והפתיחות יהיו מילות המפתח. הכניסו שמחה לליבכם בכך שתמקדו בהווה ולא…בעבר ובמה שהיה לכם, פעם. צאו ממלכודת העכברים של חלומכם… 'לגן העדן- בסגנון של כאן ועכשיו'. התקדמו 'באיזי'. מצב נסיגת כוכב מרקורי (חמה) יגרום לקלקולים בכול הנוגע: למכונית, לאביזרי חשמל ולכול דבר הקשור לבית. צלצלו אלי לייעוץ אישי בנוגע לנושאים הרגשיים.

אריה

המזל תקוע. החלום לאדמה ולבנייה מתרחק מכם. משהו הסתבך בקשר לדירה. החרדות בנושא הדרך העצמאית, אותה בחרתם, משתלטות עליכם. איבדתם חבר/ה, ומתגעגעים מאוד. הגיע הזמן להיות פחות טובים לאחרים, ולהתמקד בעצמכם ובמשפחה שבאמת אוהבת אתכם. לא לחתום על חוזים ועל כול התחייבות בעל פה, כלפי אחרים. עצמאיים: הזמן לחפש את דרך הפרסום של העסק התקוע, ולא לשבת ולהתייאש, כתוצאה מהעדר לקוחות. אתם זקוקים לייעוץ במישורי הרגש והכלכלה, צלצלו אלי ולא תתאכזבו.

 

 

בתולה

 רטרו כוכב מרקורי (הכוכב השולט במזל שלכם) יפגע השבוע, ביכולת העמידה שלכם במישורי- הרגש והאהבה. אתם זקוקים להרבה סבלנות, על מנת לאחות את שברי הלב והזמן. כספים המגיעים לכם יגיעו בקרוב. הזמן לתבוע פיצויים על נזקים או על דברים המגיעים לכם, מכול גורם שהוא. הקידום שלו ציפיתם מתעכב. מישהו שנטר לכם טינה, יתנצל בימים הקרובים. ימים של חרטה על שלא למדתם, או שלא ניצלתם את ידע העבר. הזמן לייעוץ, אצל מביני דבר.

מאזניים

צלצול חשוב או מייל מרגש, יוציאו חלק מהייאוש האופף אתכם לאחרונה. אתם זקוקים לשינוי בדרך החשיבה, בנוגע לאייך אתם מתקדמים הלאה- בחיים. הגיע הזמן לחתור יותר רחוק בשטח הקריירה, על מנת להגיע לאופקים רחבים יותר. שילחו קורות חיים מעודכנים, למקורות עבודה חדשים- זה הזמן. הנשואים: יותר מתמיד, אתם חשים כאוהבים וכנותנים מכול הלב, וכלא יודעים איך להחזיר את ליבו של בן/ת הזוג – אליכם. צלצלו אלי לייעוץ אישי- לדעת איך לעשות זאת טוב יותר.

עקרב

השבוע שלכם מסתכם בדגש על מריבות, ועל פעולות שגויות- כמעט בכל התחומים. סודות עברכם הרגשיים נחשפים על ידכם, ומועברים מכם לאוזניים המתאימות. אתם נשברים מעצם התקיעות בתחום האהבה. באם תהיו מודעים לפחד הנטישה האוחז בכם ומהחשש להיות לבד, ללא יכולות כלכליות מתאימות, או אז, מהמקום הזה, אתם יכולים רק לעלות. התרכזו בתחומי הבית ומאחורי אנשים אמינים. לפניכם הזדמנות חדשה, בתחום הקריירה, רק שאתם לא רואים אותה. אתם פוטנציאל מבוזבז בתחום הניהול והעצמאות.

קשת

השבוע שייך רק למתאמצים באמת: מקווה בשבילכם שאכן קיבלתם את האתגר החדש בתחום התעסוקה, ושלא היססתם יתר על המידה. במידה וכן, אתם תזכו לקידום תוך זמן לא רב. אתם חשים בבדידות העזה, מול כול העולם… ואחותו. הנשואים: השתדלו לקבל את האחר, לסלוח באמת, על פגיעה ממושכת, מצד בן/ת הזוג. אם אתם מרגישים שלמרות שסלחתם, עדין בן/ת הזוג אותו הדבר, ולא משנה את היחס אליכם, פנו אלי לייעוץ אישי ממוקד ומקצועי.

גדי

אתם מצליחים לנצח את החולשה, מול אלה שפגעו בכם. המשיכו לחפש את השלווה, כי יש לכם סיכוי לנצח… ובגדול. שמרו על בריאותכם, ובמיוחד את המערכת הרגשית. קחו פסק זמן מעבודה קשה, והקדישו את עצמכם… לעצמכם. הוציאו ואווררו את הכישרונות הגלומים בכם, כי אתם מבוזבזים, המון זמן. המועסקים זכרו: שלא לעזוב מקום עבודה, לפני שמוצאים עבודה מתאימה אחרת. לא להיכנע למצבי הרוח המשתנים של בן/ת הזוג, ייעוץ מקצועי יראה לכם איך לנצח בקרב האהבה.

 

 

 

 

דלי

השבוע אתם מושפעים מנסיגת כוכב מרקורי, בתחום הכספים והקריירה. לבעלי עסקים: עננה אפורה וכבדה מאיימת להפיל אתכם לעמקי הדיכאון. לשוחרי התעסוקה: הפיטורים האחרונים ממשיכים להשפיע לרעה על מצב רוחכם. טיפ: אסור לכם לפחד לחזור למסלול העבודה, רעננו את קורות החיים שלכם ושילחו אותם, ראשונים, לכול אתר באינטרנט- המציע עבודות. חפשו חברים ישנים ונאמנים שמהם תשאבו את הכוח להתמודד. שמחה ביחס לבן/ת הזוג, או לילדים, מוחקת חלק מאכזבות השבוע.

דגים

רציתם למצוא את שביל הזהב בתחום הקריירה, אבל השבוע נעצרתם, בשל נסיגת כוכב מרקורי, (כוכב חמה) בנוגע לקידום אישי. לצערי, תחכו כחודש ימים, לפני שתזכו להגשמה הנוגעת לקידומכם. המצב הרומנטי/רגשי תקוע, אבל אתם נדרשים לסבלנות נוכח הבטחות בן/ת הזוג. תודו שאמנם מה שהכי חשוב לכם כרגע זו הפרנסה – ופחות… הזוגיות והאהבה, אבל עמוק בלב אתם רוצים פרגון, ואהבה אמתית. צלצלו אלי, כי זה הזמן לייעוץ מקצועי, ביחס לעתידכם הכלכלי והרומנטי.

Copyright© 2014-Udi Berger

 

 

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il

חרא של תרנגולות

נכתב על ידי: אורי אבנרי

כאשר פקיד בכיר של מדינה אחת קורא למנהיג של מדינה אחרת "חרא של תרנגולות", אפשר להניח שהיחסים בין שתי המדינות אינם נמצאים בשיא החום. למעשה, ניתן להגדיר אותם כלא-ידידותיים.

זה קרה השבוע. בכיר אמריקאי אלמוני, ששמו לא צוין, אמר זאת בראיון שהעניק לעיתונאי אמריקאי מכובד, בעל השם היהודי ג'פרי גולדברג.

התקשורת הישראלית כולה תרגמה את הביטוי האמריקאי כ"פחדן עלוב". תרגום מרכך זה מסתיר את הוולגאריות שלו.

שום פקיד בכיר לא היה משתמש בתואר חריף כזה ללא הסכמתו המפורשת של נשיא ארצות-הברית.

ההיסטוריה ידעה יחסים מוזרים רבים בין מדינות. אך אני מעז לטעון שמעולם לא היו יחסים מוזרים יותר מאשר אלה הקיימים בין ארצות-הברית וישראל.

למראית עין, אין שתי מדינות אשר מסוגלות להיות יותר קרובות זו לזו משתיים אלה. הנה רק דוגמה קטנה: ביום שבו הגיעה לכותרות ההתבטאות על "חרא של תרנגולות", הצביעה העצרת הכללית של האו"ם על החלטה הקוראת לארצות-הברית לשים קץ לחרם שהיא מטילה על קובה מזה 50 שנה. 188 מדינות הצביעו בעד ההחלטה, ובכלל זה כל מדינות האיחוד האירופי ונאט"ו. רק שתי מדינות הצביעו נגד: ארצות-הברית וישראל.

שתי מדינות נגד כל העולם? לא, לא לגמרי. מיקרונזיה, פאלאו ואיי-מרשל נמנעו מהצבעה. (שלוש מדינות-האיים האדירות האלה מצביעות בדרך כלל גם למען ישראל, אף שרק ישראלים מעטים יכולים לגלות את מקומן על המפה.)

במאות הצבעות באו"ם במרוצת השנים עמדה ישראל בנאמנות לצד ארצות-הברית, ולהיפך. ברית-עולמים, שאינה ניתנת לעירעור, כפי שהיה נדמה. ועכשיו קוראים האמריקאים לראש-הממשלה המהולל שלנו "חרא של תרנגולות"?

הפקיד הבכיר האלמוני ביסס את הגדרתו הלא-מחמיאה על שתי טענות: האחת שנתניהו התחמק מהגשמת האיום שלו לפוצץ את איראן, והשנייה שהוא השתמט מעשיית שלום עם הפלסטינים.

לטענה הראשונה אין שחר, מאחר שנתניהו לא התכוון מעולם ברצינות לתקוף את איראן. אחדים מקוראיי עשויים לזכור שהבטחתי מהיום הראשון שהתקפה כזאת לא תתרחש. אפילו לא השארתי לעצמי פתח מילוט, לברוח במקרה שטעיתי. ידעתי שהתקפה כזו בכלל לא באה בחשבון, ולו רק מפני שכל מערכת-הביטחון שלנו התנגדה לה.

הטענה השנייה מופרכת עוד יותר. נתניהו לא התחמק מעשיית שלום. טענה כזאת יכלה להיות נכונה רק אילו התכוון אי-פעם לעשות שלום. אם האמריקאים באמת מאמינים בזה, מוטב שיקראו כמה מאמרים טובים.

מעולם, אף לא לרגע אחד, לא דגל נתניהו בחזון השלום. הדבר בלתי-אפשרי לגמרי לאור החינוך שקיבל בבית. אביו המנוח, בן-ציון נתניהו, היה לאומן כל-כך קיצוני ונוקשה, שזאב ז'בוטינסקי בהשוואה אליו נראה כיונה צחורה.

כל מילה שביטא נתניהו אי-פעם בזכות השלום ו"פיתרון שתי המדינות" לא הייתה אלא שקר גס. אילו הטיף להקמת מדינה פלסטינית הוא היה דומה לרב ראשי המטיף לאכילת חזיר ביום-כיפור.

דיפלומט אמריקאי שאינו מבין זאת – מוטב להעבירו מיד למיקרונזיה (או לפאלאו).

בעת האחרונה נראה שנתניהו יוצא מגדרו כדי לגרום לקטטה עם הממשל האמריקאי.

במבט הראשון זה נראה כמעשה של טירוף, מעשה כל-כך מסוכן שפסיכיאטר מוסמך היה כולא אותו באגף הסגור של בית-חולים.

ישראל תלויה לחלוטין בארצות-הברית – לא ב-99%, אלא ב-100%. באותו יום שבו קרא פקיד אמריקאי לנתניהו "חרא של תרנגולות", פקיד אחר אישר מכירת להק נוסף של מטוסי-קרב מסוג 35-F, אחרי שארצות-הברית כבר מכרה לנו 19 מטוסים כאלה (במחיר של 2.35 מיליארד דולר). הכסף בא מהמס השנתי שמשלמת ארצות-הברית לישראל.

זאת ועוד: לולא הווטו האמריקאי האוטומטי במועצת-הביטחון של האו"ם על החלטות המכונות "אנטי-ישראליות", הייתה מדינת-פלסטין מתקבלת מזמן כחברה מלאה באו"ם. יחסי-החוץ שלנו מבוססים על האמונה של מדינות רבות שמי שמבקש דריסת-רגל בקונגרס האמריקאי צריך קודם כל לשחד את שומר-הסף הישראלי. וכן הלאה.

כל הישראלים משוכנעים שהקשר שלנו עם ארצות-הברית הוא עורק-החיים של המדינה. אם יש משהו שממש כל הישראלים תמימי דעים לגביו, בלי הבדל של עדה, שכבת-גיל, דת ומחנה פוליטי, הרי זה האמונה הזאת.

ועכשיו ראש-הממשלה מקדיש את כל זמנו ומרצו להריסת היחסים בין שתי הממשלות.

כאשר ביקר השבוע שר-הביטחון שלנו, משה יעלון, בוושינגטון, כל בקשותיו להיפגש עם בכירים אמריקאים נתקלו בקיר אטום, חוץ מפגישה עם עמיתו, שר-הביטחון האמריקאי, שלא יכול היה לסרב. היה זה עלבון מדהים, חסר-תקדים, לשר ישראלי.

יעלון, רמטכ"ל לשעבר, אינו נחשב לגאון. יש הסבורים שמוטב היה לו להישאר בתפקידו הקודם, רפתן בקיבוץ. כאשר הוא הכריז שג'ון קרי סובל מ"משיחיות אובססיבית" במאמציו להשיג שלום ישראלי-פלסטיני, גם קרי וגם הנשיא אובמה נעלבו עמוקות.

אך הצהרות מסוג זה מפי שרים ישראליים כבר הפכו לשיגרה. כך גם תגובות הדוברים האמריקאיים. הציבור הישראלי פשוט מתעלם מהן.

בנימין נתניהו איננו טיפש. "חרא של תרנגולות" או לא – בניגוד ליעלון, הוא נחשב לאינטליגנטי וחכם. אז מה הוא עושה?

יש שיטה בשיגעון שלו.

נתניהו גדל בארצות-הברית. כאשר אביו הוחרם באקדמיה הישראלית, שלא התייחסה ברצינות לכישוריו כהיסטוריון, משפחתו עברה לפרבר של פילדלפיה בארצות-הברית. נתניהו מתפאר בכך שיש לו ידיעה אינטימית של ארצות-הברית.

אם כן, מה קורה בראש שלו?

הוא יודע שישראל שולטת בקונגרס האמריקאי. שום פוליטיקאי אמריקאי אינו יכול להיבחר מחדש אם ישמיע ולו את הרמז הקל ביותר של ביקורת על ישראל. איפא"ק, השדולה החזקה ביותר בוושינגטון (מלבד השדולה של עמותת הרובאים), תדאג לכך. השליטה האדירה שיש לשדולה היהודית בתקשורת האמריקאית מהווה ערובה נוספת.

לדעת נתניהו, אובמה יפסיד בכל עימות בין הקונגרס לבין הבית הלבן בנוגע לישראל. אין ממה לפחד.

למעשה משחק נתניהו רולטה על כל הקופה בקזינו האדיר שנקרא ארצות-הברית. יתכן שהוא נדבק מאיל-בתי-הקזינו שלדון אדלסון, שיש לו השפעה רבה על מדיניות ישראל בארצות-הברית.

(היה זה אדלסון שמינה את השגריר הישראלי הנוכחי בוושינגטון, רון דרמר, פעיל בולט במפלגה הרפובליקאית, שהבית הלבן מתעב אותו.)

כדי להעריך את עוצמת ההימור של נתניהו – הימור שבו אנחנו משמשים כאסימונים – יש להבין את המצב הפוליטי בארצות-הברית.

במילים פשוטות: הדמוקרטיה האמריקאית חדלה לתפקד.

בדמוקרטיה נורמלית – נגיד בריטניה או גרמניה – יש שתי מפלגות גדולות, או שתי קואליציות גדולות, המתעמתות זו עם זו. שתיהן "מרכזיות", וההבדל ביניהן קטן. מפעם לפעם הן מתחלפות, מבלי שזה גורם לתהפוכות. הציבור מרגיש בכך רק בקושי.

לא כך בארצות-הברית. כבר לא.

הציבור האמריקאי מחולק עכשיו לשני מחנות, השונאים זה את זה מעומק ליבם. השנאה ביניהם תהומית. אחת היא מפלגת הסופר-עשירים, המגינים על זכויות-היתר שלהם, והאחרת היא מפלגת האמידים, המשרתת את האינטרסים שלהם.

האידיאולוגיות של שני המחנות נוגדות זו את זו באופן קיצוני. משום כך אין הן יכולות להסכים ביניהן על כל נושא שהוא, גדול או קטן. כל מה שעושים הדמוקרטים נחשב על-ידי הרפובליקאים כמעט לבגידה, וכל מה שעושים הרפובליקאים נחשב על-ידי הדמוקרטים למעשה טיפש, אם לא מטורף ממש.

הרפובליקאים שולטים בקונגרס, ונראה שהם ישלטו בו עוד יותר אחרי הבחירות בשבוע הקרוב. מטרתם היא לשתק את הממשלה. פעם אף הפסיקו את כל תשלומי הממשלה המרכזית, דבר שהפך את ניהול המדינה לבלתי-אפשרי. ניהול מדיניות-חוץ משותפת הפך מזמן לחלום רחוק. אינני בטוח שהמצב הפוליטי ערב מלחמת-האזרחים האמריקאית הגדולה היה גרוע יותר.

אל תוך המצב המשוגע הזה קפץ נתניהו בלב קל. הוא שם את כל האסימונים שלו (כלומר: אותנו) על המשבצת הרפובליקאית.

בבחירות האחרונות לנשיאות הוא תמך כמעט בגלוי במיט רומני, יריבו של אובמה. זאת הייתה הכרזת מלחמה על הממשל הנוכחי. ההצהרות נגד אובמה, היוצאות עכשיו מפי פוליטיקאים ישראליים, באות לשמש את המועמדים הרפובליקאים נגד המועמדים הדמוקרטים.

הדמוקרטים עושים מאמץ עצום כדי למשוך את הקולות והתרומות של היהודים באמצעות חנופה למדינת ישראל, המגיעה לממדים מגוחכים. הם נשבעים לתמוך בכל מעשי ישראל, יהיו אשר יהיו, מעכשיו ועד עולם. מבלי להיות מודעים לכך, הם תוקעים סכין בגב כוחות-השלום הישראליים.

גם אם הבחירות בשבוע הבא יהפכו את בית-הנבחרים והסנאט לעבדים עוד יותר נרצעים של הימין הישראלי, אובמה ימשיך לעמוד במרכז הבמה בשנתיים הקרובות. מכיוון שלא צפויות לו בחירות נוספות, הוא יהיה חופשי לתקוע מקלות בגלגלי נתניהו.

הלוואי שיעשה כך. אך אין לי הרבה תקוות. אפילו כנשיא "צולע" בסוף דרכו, יהיה על אובמה להתחשב בצרכים של המועמד הדמוקרטי הבא לבית הלבן.

אובמה יכול עדיין לעשות הרבה למען השלום בין ישראל ופלסטין, שלום הנתמך על-ידי כל המדינות הערביות הפרו-אמריקאיות. זה היה משרת את האינטרס הלאומי האמריקאי – שלא לדבר על האינטרס הלאומי שלנו.

לשם כך דרוש אומץ-לב. וגם קצת משיחיות אובססיבית.

 

כבוד האומה

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות:  עניין  של  מיתוג –  בתי  רפואה  במקום  בתי  חולים  *  השבת  –  תועלת  מול  עלות  * משחֶה  בשבת  –  היכן  הכבוד  הלאומי?  *  ח"כ  נכבד,  עשֵה  לך  רב  *  ולקינוח  שיחה  ממתינה

                                 ***

בתי רפואה

   בית החולים  'מעייני הישועה' בבני ברק דומני הוא היחיד מכל בתי החולים המכנה את עצמו 'בית רפואה'. בשינוי השם ביקש המוסד הרפואי לנער את עצמו מהקונוטציה השלילית שיש לשם המקורי ולתת תקווה לחולים שיבריאו ממחלתם. ראוי שגם מוסדות הרפואה האחרים יאמצו את המיתוג החדש, ויפיחו תקווה בחולים המאושפזים שיתרפאו במהרה.

  כידוע, למיתוג יש השפעה פסיכולוגית ותדמיתית בדעת הקהל על המוסד או החברה ועל מידת הצלחתם. גם קופות החולים שינו כבר את המיתוג השלילי שלהן למיתוג חיובי 'שירותי בריאות'. השם החדש משקף לא רק את המטרה להבריא את החולים, אלא מרחיב אותה למניעת מחלות מראש ודאגה לבריאות הציבור בכלל. אומנם הן עשו זאת ממניעים פרסומיים, כדי למשוך לקוחות, אך המגמה היא נכונה. ועכשיו הגיע תור בתי החולים. מי ירים את הכפפה?

פסק זמן  יעיל

  ראוי לברך על שמירת השבת העולמית, והשבת הישראלית, שהתאחדו כמה סמלי בפרשת נוח (משורש מנוחה).

  דומה שלא צריך להיות מומחה מקצועי, וגם לא אנטי דתי, כדי לדעת שאדם לא מסוגל לעבוד נון-סטופ, ומבחינה פיזית ונפשית הוא זקוק למנוחה ולפסק זמן. ההרפייה בעבודה לא רק שאינה בגדר בזבוז זמן, אלא כפי שהוּכח היא מרעננת את העובד ומגבירה את התפוקה, היעילוּת והניצולת שלו. כך שבמונחי עלוּת תועלת מדובר ברווח נקי.

   היהדות העניקה לנו יום מנוחה שבועי, השבת, אשר מעֵבר לאספקט הדתי מאפשרת ליהודים להינתק ממרוץ החיים ומהמכשירים הדיגיטליים, להרפות ולאגור כוחות חדשים לקראת שבוע העבודה הבא. מה הפלא שגם הגויים בעולם אימצו את הרעיון היהודי והם מנהיגים יום חופשה בשבוע.

כבוד לאומי?

  ששת השחיינים המופלאים, כפי שפורסם, ערכו מִשְׂחֶה שליחים הארוך ביותר מקפריסין לישראל בשישה ימים, למען הים הירוק ומניעת זיהום המים. הם אולי עשו היסטוריה בשבירת שיא עולם ושיא גינס, אך דומה כי העובדה שקו הסיום היה בשבת היא לא בדיוק הכבוד הלאומי של ישראל כמדינה יהודית.

  גם קבלת הפנים הממלכתית של השר לאיכות הסביבה, עמיר פרץ, לשחיינים בעיצומה של השבת, אינה מכבדת אותו ואת המעמד. השחיינים אולי נתנו אור ירוק לסביבה, אך למרבה הצער בהחלט לא היו אור לגויים.

עֲשֵה לך  רב

  יפה עשה ח"כ אורי אורבך שלכבוד חודש הקשיש יזם תערוכה של דמויות זקני השבט, הנערצים על חברי הכנסת ומשמשים להם השראה. ואכן כל ח"כ הצביע על המודל האישי שלו, תוך נגיעות משפחתיות, מפלגתיות או מקצועיות ברורות.

  גם האיורים, המלווים את הדמויות, ששורטטו בידו האֲמוּנה של ניסים נוסקו, עשויים בטוב טעם ומתובלים בהומור עדין. תמונה אחת שווה אלף מילים כבר אמרנו?

  אולם עם כל הכבוד, תמוה הדבר שכפרלמנט יהודי, איש מהמשתתפים– ובכלל זה ח"כים דתיים – לא מצא דמות תורנית- רבנית אחת לרפואה. האומנם חסרים רבנים מצויינים לישראל?

שיחה ממתינה?

  אין ספק שבעידן המודרני מענה טלפוני מהיר הוא חלק בלתי נפרד מהשירות ללקוחות, וכל חברה, שמכבדת את עצמה, עומדת בקריטריון זה המשקף את כרטיס הביקור שלה.

  אז איך זה שחברה מכובדת כמו אלקטרה (שירות פלרום) לא הבינה את זה עדיין, ונותנת ללקוחותיה להמתין זמן רב על הקו, תוך השמעה חוזרת ונשנית של הפזמון המתיש, כי "עקב עומס פניות אין באפשרות הנציגים לענות, ותודה על הסבלנות".

  האם לא הגיעה השעה שהחברה תאמץ הצעת ייעול של חברות אחרות (ואפילו בזק), כי במקרה של קווים עמוסים היא תבקש מהלקוח להשאיר את מספר הטלפון שלו, והנציג יחזור אליו לכשיתפנה? כמה פשוט, כמה יעיל. מעבר לכך, הדבר מצביע על התייחסות חיובית ללקוחות ולזמנם היקר, השווה כידוע כסף, ותורם לתדמית החברה.

                        ציפי  לידר

איסלאמיזציה ונאציפיקציה – ומה שביניהן

נכתב על ידי: אליקים העצני

בנאום הבכורה שלו, העלה ראש ממשלת שוודיה החדש את ההכרה בפלסטין ריבונית על ראש שמחתו. זאת, בשעה שארצו מתכרסמת מבפנים ע"י הגירה מוסלמית שהולכת וגואה, וממש באותו הזמן הוצא להורג אזרח בריטי שהרוצחת שלו, 'מדינת האסלאם', לא הסתירה שעריפת ראשו באה לבשר את עריפת ראשה של הציוויליזציה המערבית כולה.

האם בשוודיה לא יודעים כל זאת? האם לא רואים שם איך עריהם נכבשות ע"י תרבות זרה, עוינת וחורשת רע ותהליך דומה עובר על רוב ארצות אירופה? ומן הצד השני, האם אינם יודעים שבמוקד התבערה, במזרח התיכון, אין למערב כלום מלבד ישראל? המערב שפך נשק על המדינות הערביות הנחשבות "ידידות" או "מתונות", והתוצאות? מי מביניהן מוכנה ומסוגלת להעמיד התנגדות של ממש לגל הגואה של האסלאם המשיחי, הרצחני, שמכריז במפורש על כוונתו לכבוש את העולם, ולהשמיד את המערב? מצרים, שרק דיקטטורה צבאית חוצצת בינה לבין 'האחים המוסלמים"? סעודיה ונסיכויות המפרץ הרועדות כעלה נידף לפני האיאטולות של איראן? ירדן, שמלכה מתקשה לסמוך אפילו על המיעוט הבדווי, שגם הוא מחורר ע"י האסלאם הקיצוני?

גם שוודיה יודעת, שכל המדינות האלה נשענות כיום, בגלוי ובסתר, על ישראל. היא הסכר היחיד המסוגל לעצור את השיטפון, ובכך היא מגינה גם על כל המערב. לכאורה, בגלל כך אירופה שהשיטפון הזה לוחך בחופיה וגם פרץ לתוכה, היתה צריכה להיות הראשונה לעמוד לימין ישראל . איך להסביר, אם כן, את עוינותה לנו? את שליחת ה-NGO, העמותות הזרות, לחתור תחת השלטון הישראלי? את הזרמת סכומי העתק ל-'שלום עכשיו' ולעשרות ארגונים דומים לבלוש, להלשין, לפלג ולסכסך, ובסך הכל להחליש – מדינה החיונית להישרדותה ?

לשאלה הזאת יש רק תשובה אחת: שנאת היהודים ומדינתם, שבכוחה להאפיל על כל אינטרס. המלכים פרדיננד ואיזבלה ידעו, שגירוש היהודים יפגע אנושות בספרד, ובכל זאת היודו-פוביה הכריעה את הכף. עוד המן הרשע אמר "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך", רצה לומר "בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי – חי!"

ב'יומן' של עיתון "מקור ראשון" מערב יום הכיפורים (3.10.14), תחת הכותרת 'קרלוס התאסלם', מתאר אמנון לורד על פי ספרו של ג'ושוע מורבצ'יק "להפוך את דוד לגלית – איך העולם פנה נגד ישראל" את ההשתלשלות, איך העולם השלים עם הטרור הערפאתי ואיך נוצר "שיתוף פעולה פייסני של מדינות מערב אירופה עם הטרור". ומה קרה לשמאל הקיצוני, שהמיר את המרקסיזם והפרולטריון הקדוש בקדושי מהפכה חדשים: עמים וקבוצות אתניות, ואימץ לו את האסלאם כמודל של גאולה פוליטית נעלה יותר ומוצלחת יותר מהמרקסיזם. הטרוריסט המפורסם 'קרלוס' התאסלם וגם האידיאולוג הקומוניסטי, מכחיש השואה, רוז'ה גארודי. בתו של צ'ה גווארה עלתה לרגל אל מנהיג החיזבאללה בלבנון וגם נועם חומסקי, אותו מכנה לורד "המופתי של השמאל העולמי", עלה לרגל לשם.

לכאורה, השידוך הזה בין המרקסיזם, שהכפירה במרכז הווייתו והדת אצלו "אופיום להמונים" לבין האסלאם הרדיקלי שהוא דת לוחמת, הוא בלתי אפשרי. אלא, נמצא מה שמגשר על פני הסתירה: שנאת היהודים. חמאס וחיזבאללה לא היו נחשבות בעולם, טוען לורד, אלולא שמו על הכוונת שלהם את ישראל ואת יהודי העולם.

קו ישר מתוח מהטרור הערפאתי שטבח ביהודים אל רחובות אירופה היום, הגועשים מרוב אהדה לחמאס.

שנאת ישראל היא שמאחדת בהפגנות משותפות את הימין הקיצוני הניאו-נאצי עם השמאל הקיצוני המרקסיסטי, ואת שניהם עם האסלאמיסטים הלוחמנים  –  שלושה הסותרים זה את זה, ורק שנאת היהודים מאחדת אותם.

את ההתנגדות הטבעית לחדירת גורם זר ומשתלט כמו האסלאם לתוך אירופה מנטרלת האנטישמיות, בתחפושת של ביקורת על מדינת ישראל או חמלה כלפי "סבל הפלסטינים".

ההמשך ידוע: הראשונים להיפגע הם כמובן היהודים, אבל מיד אחריהם באים כל השאר, כל אלה שאפשרו ועודדו את המשחית בראשית דרכו, בהשלותם את עצמם שלאחר שירווה מדם יהודי, ייתן להם מנוחה.

האסלאמיזציה של אירופה דומה כשתי טיפות דם – לנאציפיקציה של אירופה, בימים ההם. אסור להתעלם משיתוף הפעולה הנרחב של עמי אירופה עם הנאצים והנאציזם. מיליונים שרתו בצבא הגרמני ונרתמו למאמץ המלחמה הגרמני. אם לא כן, לא היתה גרמניה יכולה לעמוד נגד כל העולם כל כך הרבה שנים. ומה עשה אותם פופולרים, ולפחות נסבלים, בכל רחבי אירופה למרות התנשאותם הגזעית ורודנותם האכזרית ? חד-משמעית: שנאת היהודים. הגרמנים שחררו את עמי אירופה מן הנוכחות היהודית השנואה וחילקו ביניהם את רכושם. אפילו הפולנים, שהתנגדו לנאצים וסבלו קשות מידיהם, לא רצו לוותר על ה'מתנה' הזאת, שנפטרו מן היהודים. כשניסו שרידיהם לשוב וגם לתבוע את רכושם, גורשו ואף נרצחו.

שש שנים, מ-1933 ועד 1939 עמלו הגרמנים לסלול מסילות לליבות העמים באמצעות רדיפת היהודים, עד שהיו מוכנים לכבוש את העולם. עד אז האמין העולם שמחנות הריכוז והרציחות היו מיועדות ליהודים בלבד. עם מלחמת העולם באה היקיצה המרה ועשרות מיליוני לא-יהודים שילמו בחייהם.

שתי התנועות, הנאציזם והאסלאם הלוחמני, מטרתן המוצהרת היא כיבוש העולם, ובימי הנאצים הן היו אכן בעלות ברית. שתיהן דהרו אל מטרתן על גבי אותו הסוס: שנאת היהודים, ושתיהן שופכות דמים, אך השבח לאל, הפעם הזאת ידי היהודים אינן ריקות ודמם אינו הפקר.

צריך להפנים כל זאת היטב כדי ללמוד להעריך ולהוקיר את מתנת העצמאות שזכינו בה

אליקים העצני

מה בוער?

נכתב על ידי:ציפי לידר

בשולי הכותרות:  פרשת  רצון  לא  לכתות  *  מה  בער  למשטרה  לרוץ  לספר  לחבר'ה?  *  ביבי  גלאט  כושר?  *  שני  הכובעים  של  הילרי  קלינטון  *  רבנים  לתפארת  התערוכה  *  ולקינוח  פסוקו

                                     ***

עונש מרתיע

  העונש החמור, חסר התקדים, שקיבל ראש הכת, גואל רצון, 30 שנות מאסר, חשוב לא רק בכך שהוא משקף את חומרת מעשיו של האיש, אלא לא פחות יש לו השפעה מרחיקת לכת, החורגת מעֵבר לנאשם הספציפי. בעידן שבו רבו הכתות למיניהן, השונות והמשונות, אשר צצות כפטריות אחר הגשם ומהוות כלי רודני לפורקן יצרים ועשיית כסף לבעליהן, העונש הוא גורם הרתעה מובהק להם ולכל מי שמתכנן הקמת כת בעתיד.

  בראיון בגלי צה"ל אמר ג'וניור רצון, כי אם יתאפשר לו בחייו גם הוא יקים כת בדומה לאביו. אם הבן אינו מבין את חומרת הדבר, יש לקוות שלפחות הישיבה הממושכת מאחורי סורג ובריח תרתיע אותו ותמנע ממנו לבצע את זממו. ובא לנשות ציון וילדיהן גואל.

לספר לחבר'ה?

  מה בער למשטרה לרוץ לספר לחבר'ה על התפתחות דרמטית בפרשת רצח הנערה, נועה אייל, למרות צו איסור הפרסום שהוטל על פרטי הפרשה?

  נכון שהתדמית של המשטרה בשפל. פרשות השחיתות בצמרת המשטרה, אוזלת ידה מול גל הטרור בירושלים ועוד, והיא זקוקה אפוא לניעור תדמיתה השלילית כאוויר לנשימה. אך מדוע, אחרי 16 שנים של אי פענוח הרצח, המשטרה לא יכלה לחכות עוד קצת, ולהביא את הנושא לידיעת הציבור עִם התרת צו הפרסום?

  התקשורת מצידה צריכה לדווח, וכך עשתה. אך דומה שלא מדובר רק בהשארת הציבור במתח. גם מבחינה חדשותית יש טעם לפגם בהצגת הכותרת בלבד בלי פרטי הכתבה בתוך מהדורת החדשות, ולא כפרומו לתוכנית. עם זאת, יש לברך על תפיסת הרוצחים, ככל הנראה, גם אם באיחור רב. ואולי זו תהיה סנונית לפענוח פרשות רצח נוספות הממתינות בתור לניעור האבק רב השנים מעליהן. ימים יגידו.

ביבי כושר?

  בניגוד למיתוס הרווח בציבור, שראש הממשלה, בנימין נתניהו, אוכל לא כשר, וזה כבר סוד גלוי, בראיון שהעניק לאחרונה לערוץ 2, הכחיש נתניהו שמועות אלו מכל וכל וטען שהוא אוכל כשר בלבד.

  אתם יודעים מה? בואו נאמין לו. אז איך זה שראש ממשלתנו נראה לא אחת, לא רק בחו"ל, אלא גם בארצנו הקטנטונת, ובעיר הקודש ירושלים, סועד במסעדות לא כשרות? כאישיות ממלכתית וייצוגית ליהודי הארץ והתפוצות, העומד בראש מדינת ישראל, מדוע הוא אינו מקפיד לפחות על מראית עין, ואז יחסוך מעצמו רינונים מאחורי גבו והתנצלויות מיותרות? המזון הכשר צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. הבנת את זה ביבי?

אין כמו  משפחה

  חידה: מי אמר שהתואר סבתא  הוא הטייטל המכובד ביותר?  אם עוד לא ניחשתם, הדוברת היא לא אחרת מהילרי קלינטון, אשתו  של  נשיא ארה"ב לשעבר, מזכירת המדינה והמועמדת בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר לנשיאוּתה מטעם המפלגה הדמוקרטית. הגברת הראשונה הכריזה על כך קבל עם ועולם, לרגל המאורע המרגש של לידת נכדתה, ואף נתנה עדיפות לתואר הכבוד סבתאוּת על פני  תואר הנשיאוּת.

  דומה כי בעידן הפמיניסטי,  והתפוררות התא המשפחתי, יש להצהרה זו, מפי אישיות רמת דרג ,חשיבות סמלית ביותר על ערך חיי המשפחה, העומדים בראש סולם הערכים, אף לפני הקריירה. דבריה עשויים לשמש מודל לנשים רבות בעולם, שלא לזנוח את המשפחה לטובת הקריירה. אולי לא פחות הצהרה זו היא שיעור לבעלה ביל נגד תעלוליו כנשיא בעבר.

הבהרה

ברשימה הקודמת "כבוד לאומי", בהסתמך על כתבה עיתונאית, הבעתי פליאה על העדר דמות רבנית בתערוכה 'זקני השבט' בכנסת. ולא היא. הובא לידיעתי כי שתי דמויות רבניות מככבות בה: הרב דרוקמן והרב עדין שטיינזלץ. לתפארת כנסת ישראל.

תחזית אסטרולוגית ( הורוסקופ) בין התאריכים 31.10.14 ועד ל7.11.2014

אודי ברגר תמונה

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

תסכולים רומנטיים פוקדים אתכם ובעקבות זאת אתם מחפשים מפלט מול המחשב. הנשואים: הילדים יסבלו מלשונכם החדה ואולי גם בן/ת הזוג. מריבה טיפשית בשישי שבת וראשון, אך אל דאגה העניינים יירגעו בשל התערבות בני משפחה. טיפ משתלם ביותר: הנכונות להתפשר והסליחה, יהיו מילות המפתח. בריאותכם מתייצבת ולעומת זאת אתם ממשיכים לדאוג לבני המשפחה הקרובה. סימנים ראשונים של יציאה מחובות. שמרו על הילדים מהתקררויות ומחום גבוה. פנו אלי לייעוץ מקצועי ממוקד, ולא… תתאכזבו.

 

שור

אתם פועלים במרץ רב בעניין הקריירה, זהירות: הדבר הזה עלול לגלוש לאגרסיביות ולמלחמות אגו מיותרים. כספים יוזרמו למטרת קנייה חשובה ויקרה- טיפ: שימו לב לאותיות הקטנות בחוזה. תוזמנו לשמחה הקשורה למשפחה הקרובה. קושי במישור הרומנטי הקשור להיסוסים של בן/ת הזוג ממחויבות מהירה מדי. בשלישי ורביעי הבאים מישהו יבשר על הצלחתכם בפרויקט בו השתתפתם. מצב לא פשוט בחברת משפחה בנוגע לירושות ולכספים. בריאותכם הנפשית משתפרת, אבל אתם עדין לחוצים מטרדות היום והזמן.

תאומים

השבוע תקבלו מחמאות לגבי אישיותכם, מצד שני החברים יפנו לכם עורף. הרגשת התקיעות יוצרת בכם תסכול לגבי ההמשך. הזמן לקום ולהתנגד להווה המרגיז. טיפ: תשאלו את עצמכם שאלות קיום. רגשות כלפי דמות מן העבר עולים שוב על הפרק. יש בכם אכזבה כתוצאה מהבטחה בתחום הרומנטי שלא מתקיימת בפועל, תנסו לקחת הכול בקלות. כלכלית: הכספים שמגיעים לכם יגיעו מהר משחשבתם. תוך עשרה ימים תורגש הקלה מעומס המתח העכשווי. צלצלו אלי לייעוץ אישי, זה הזמן!

סרטן

 השבוע תגלו ששום דבר לא מעניין אתכם מלבד הרגש, כלפי: המשפחה, הילדים, החבר, הבעל או ביחסים עם חבריכם לעבודה. מרבית הזמן יחלוף מבלי שתנצלו אותו כראוי. הורידו ביקורת כלפי אחרים. הזמן לפקוח עיניים בדרכים. משהו הקשור לעבר הרגשי עדין ממלא חלק גדול וחשוב. אין לכם כוח להתמודד עם ביקורת. הרבה זמן רציתם לשתף מישהו בבעיות ולא היה לכם את האומץ, פנו אלי לייעוץ מקצועי ממוקד בכול התחומים- ובע"ה הכול יסתדר!

אריה

השבוע שלפניכם מאופיין בתקשורת לקויה וחששות מהחלטות כלכליות הנוגעות אליכם. החלטה כלכלית חשובה עומדת על סף הכרעה. אל תעזבו מקום העבודה, גם לא לעבור דירה, אלא אם כן אתם חייבים, בכול מקרה- שימו לב לאותיות החוזה… הקטנות. מישהו מחזר אחריכם, אבל לא מספיק גלוי, ומחזיק את קלפיו כנסתרים מן העין. אל תתנו לאחרים להוביל אתכם למהלכים גדולים מידי מחוץ למסגרת הנישואין. הפנויים שבכם עלולים לפלוט משפטים שיכריעו לרעה את מיקומכם בלב האחר!

 

 

 

בתולה

 הנוכחות והייצוגיות שלכם תהיה במיטבה השבוע, ההומור והחוכמה שלכם תרשים אחרים, למרות זאת שלוותכם הפנימית מתפוגגת, נוכח האהבה החומקת לכם 'בין הידיים'. אתם אמורים לסבול מלחיצות ברוב תחומי החיים. אל תיתנו לגורמים עוינים לשבור את רוחכם. שמרו על סודיות ביחס לבוסים ולבני משפחה קרובים.  נושא התעסוקה עמום, אך אל דאגה כי בעוד כשבועיים המצב יתבהר. הקשיבו לעצות של אנשים הרוצים בטובתכם, בנוגע לתחום הרגשי והרומנטי. צאו מן… הביישנות הטבעית שלכם.

מאזניים

השבוע אתם מופתעים לגלות מי בדיוק החברים האמתיים שלכם. אנשים שחשבתם לאויבים, יצטיירו כדמויות הרבה יותר חיוביות. תחום הקריירה מתחיל לזוז בכוון החיובי. יוזמת חברים תוביל אתכם לכוון המרכז החברתי. הזמן לצאת ולבדוק את מצבכם הבריאותי, מצד שני, בלי פאניקה. אתם לא מרוכזים. היזהרו מתאונות קטנטנות בבית, אזורי הקיבה, הגב והכתף יטרידו אתכם. צלצול מפתיע ישמש לכם כמפלט וכמשען מאזן. ההזדמנות לומר לבן/ת הזוג מה שאתם חושבים חומקת מחדש.

עקרב

הקידום האחרון דורש מכם לעבוד כפליים, יחד עם זאת הימנעו מלצעוק על הבוס… ועל כל העולם. עצות שקיבלתם מחברים מבלבלות אתכם במישור הרומנטי. החלטות שמזמן הייתם צריכים לקבל- מתעכבות. הקשר הקיים מתנדנד וכאילו לא הולך לשום מקום, אתם מבטיחים שוב ושוב להיפרד מהקשר, אבל אתם לא יכולים לעמוד בפניו. הזמן לפנות לייעוץ מקצועי בכל שטחי החיים, אמתי, כלומר הזמן לפתוח את הלב, אך רק בפני אלה שיודעים לייעץ באופן רגיש ואחראי.

קשת

שמרו מרחק מהתערבות בין מסוכסכים ואוהבים, כיוון שאתם עלולים למצוא את עצמכם במצבים לא נעימים, פשוט תרפו מכך. אתם מחפשים עבודה אחרת, או להתקדם בנוכחית. התמודדות עם בן/ת זוג שלא… רוצה להתחייב. אתם פחות זהירים. הביטחון המופרז אוחז בכם. אל תיקחו סיכונים וכל סוג של הימור פרוע. השקיעו בבית, שם אולי תימצאו מחסה והגנה מפני הדחף להסתכן. זה הזמן לחפש עזרה ועצה מכול גורם מקצועי ואחראי בשטח.

גדי

מרבית החברים שכחו אתכם- זה הזמן למשוך אותם בצורה של ארגון מסיבה או מפגש חברתי אחר. זהירות, מישהו מושך אתכם בלשון על מנת לפגוע במעמדכם בעבודה. בימים אלה אתם עלולים לסיים יחסים לא מוצלחים, בעקבות מריבה או בשל סכסוך מתמשך. טיפ: תנסו להתחבר לקשר מכוון חדש ויצירתי, אקט שעשוי לעזור. הנשואים יגלו שהספורט, מעשה האהבה וההידברות, משתלמים מאוד. אתם ממתינים לקבל את היחס המלטף מבן/ת הזוג ובינתיים …סובלים בשקט.

 

 

 

דלי

רגשות מעורבים כלפי בן/ת הזוג, עלולים לגרום לכם ליפול לזרועות האחר/ת. מומלץ שלא להיגרר למלחמות פנימיות עם חברים. הזמן לחשוב על לימודים ועל הרחבת אופקים. אתם צריכים לרסן את עצמכם מפני התפרצויות בלתי רצויות, למרות שהרצון יהיה להחזיר כנגד כל העולם. אתם כועסים, מאז החג…האחרון. קחו פסק זמן ותחשבו, שמא אולי טעיתם בשיקולי הדעת ושאפשרי לסלוח? רגעים יפים בחיק המשפחה, שוב יגמרו בכעסים וברוגז. 'בלי טובות', תסדרו…בעצמכם.

דגים

אתם נלחמים עם כול העולם בשל בעיות אגו. עדיף… לשבור את הגאווה ולא לאבד חברים. תחום הרגש תקוע בנוגע לקשרים מן העבר. התקדמות לכוון השכרה או לקראת קניית דירה בסוף השבוע. צאו לבלות במקומות הקרובים לים ולנופים הנשקפים למרחוק. הנשואים יחפשו לשקם ולהחזיר אמון, אך ללא הועיל. הפנויים: געגועיכם לקשר רומנטי נבלעים בתוך טרדות היום והזמן, אתם מבטיחים לעשות בנידון אבל משהו מפריע. פנו אלי לייעוץ מקצועי ממוקד, ולא… תתאכזבו.

Copyright © 2014-Udi Berger

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il

ראשון בחינוך

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות:  נעדר  שיעור המשתתפים  בבחינות  הבגרות  *  הגברת  הראשונה  מודל  לחולים  *  קוריאה  –  שיעור  ביהדות  *  נא  להכיר:  הכלב  הנאמן  *  ולקינוח  הליצן  העצוב

                             ****

כמה השתתפו?

  לאחרונה פורסמו שיעורי הזכאות לבגרות בערי ישראל. היישוב כוכב יאיר כיכב בראש הרשימה, ולעומתו יישובים חרדים, דוגמת בני ברק וביתר עילית, מוקמו בתחתיתה.

  נדמה לי שמהסקרים הללו נעדר מרכיב חשוב, והוא שיעור התלמידים הניגשים לבחינות הבגרות. כך למשל תלמידי ישיבה חרדים רובם אינם נבחנים בהן, אך לפי סקרים אחרים הם מצטיינים במבחנים הכלליים ובמכללות. לכן האחוז הנמוך בבגרות משקף את השתתפותם הנמוכה, אך לא את הישגיהם. מן הראוי אפוא לתקן את הסקרים, ולהבא להוסיף את הפרמטר הנזכר, על מנת לשקף תמונת מצב ריאלית ונכונה בנושא של כל מגזרי האוכלוסייה.

הראשונה במחלה

  מעֵבר לפן העממי שנחמה ריבלין תוסיף לבית הנשיא, כפי שמשתקף בראיון עיתונאי עימה, אין ספק כי בתוקף היותה הגברת הראשונה החולה במחלת הפיברוזיס, ומדברת עליה בגלוי ובהומור, היא  תשמש מודל ציבורי לחולים אחרים בכלל, ובמחלה זו בפרט, כיצד לא להתבייש במחלה, ובמחולל החמצן הצמוד, ולהתייחס אליהם בקלילות, בחיוך ובמבט משועשע, ובכך להקל על חיי החולים, מבלי לשקוע בדיכאון ובחוסר תפקוד. נהפוך הוא. נחמה היא ההוכחה שאפשר להיות שמחים ופעילים גם עם המכשיר המנשים, ואף להגיע רחוק לצד כס הנשיאוּת. כל הכבוד!

מיהו קוריאני

  אחרי שהתנ"ך כבש  את העולם, נעים לקרוא שהיהדות היא אור לגויים הקוריאנים, וכי התלמוד , המככב על מדף ספריהם, משמש מודל להם. למרבה הפרדוקס, כפי שמציין שגריר קוריאה, הקוריאנים יודעים יותר על היהדות מאשר הישראלים, שאימצו את התרבות המערבית.

  דומה שזוהי תעודת עניות לישראל, כי בעוד הקוריאנים מאמצים את המודל היהודי בחינוך בכל הקשור לחיי משפחה וחברה, והם בעלי תודעה יהודית מפותחת, למרבה הצער הבוּרוּת בנושא בקרב הישראלים חוגגת, ורבים מהם מתנערים מערכי היהדות. בני נוער שנשאלו  לפשר המושגים 'מעריב' ו'מוסף', השיבו שמדובר בעיתונים, במקום בתפילות. גם היהודי המבוגר לא איכזב את הממצאים העגומים בסקרים, וכשהוכרז שמו בעלייה לתורה, והוא נתבקש לציין, על פי מיטב המסורת, בן מי הוא, השיב, לפרץ צחוקו המתגלגל של הקהל, שהוא בן 75…ואומנם, אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

  הלוואי וגם ההכרה בחשיבות לימודי הגמרא, ותרומתם לתרבות ולפיתוח החשיבה האנליטית,  היו מוטבעים בקרב הישראלים כמו בקוריאה. ובא לציון גואל.

הכלב ואדונו

   בן וכלבתו קימבה בחייהם ובפציעתם במבצע 'צוק איתן' לא נפרדו. אכן, הנאמנות ההדדית ביניהם מעוררת התפעלות. כשנפצעו דומה שבן דאג לקימבה לפני שדאג לעצמו. וכידוע, זהו גם היחס של הכלב לאדונו, מסירות ונאמנות ללא סייג, עד שהוא נכון להקריב את חייו למען אדונו, ומעדיף את חיי אדונו על פני חייו הוא.

   כך מסופר בגמרא, על יינן, שפעם אחת משרתו הטיל רעל לאחת החביות. כשביקש בעל הבית לשתות מהיין המורעל, מיד קפץ כלבו לתוך החבית, הורעל  מיינה ומת, ובכך הציל את חיי אדונו. הלוואי שנזכה לנאמנות מופלאה כזאת בין בני אדם.

הליצן העצוב

  אמריקה שואלת מה גרם להתאבדותו של גדול הקומיקאים בעולם – האם זה הכישלון הקופתי (תרתי משמע), הסם והאלכוהוליזם, מחלת הגוף והנפש? דומה שהתשובה היא הכל נכון. אך מעל הכל יש גורם מרכזי, שלא הוזכר, המאפיין סלבריטאים רבים, והוא ההתמכרות להצלחה מחד גיסא, והעדר משמעות לחיים – הנותן טעם להם – מאידך גיסא (זוכרים את ספרו של הפסיכולוג ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות"?).

  לכן רובין, כרבים מעמיתיו בבראנז'ה, לא הצליח להתמודד עם קשיי החיים. לא האינטליגנציה הגבוהה עמדה לו בשעותיו הקשות, ולא ההומור, שהיה כלי עבודה, אך לא סייע לו להסתכל על החיים במבט משועשע ולקחת אותם בקלות, ובמקומם נזקק להתמכרויות הכבדות.

  דומה שרובין היה אותו ליצן עצוב, אשר כמו בבדיחה הידועה פנה לפסיכיאטר שיחלץ אותו מדיכאונו העמוק, וזה היפנה אותו לליצן המצחיק שבפינת הרחוב, מבלי לדעת שזה הוא. אי אפשר גם לקחת ממנו את דאגתו לזולת, שבאה לידי ביטוי בהעסקת הומלסים בהפקת הופעותיו, שהיה סעיף בלתי נפרד מחוזה העבודה. ראוי שאומנים אחרים ילמדו ממנו. ובא לעניי ציון והעולם גואל.

                           ציפי  לידר

מוחמד, איפה אתה?

נכתב על ידי: אורי אבנרי

זה נשמע כמו בדיחה. אבל זה לא.

לפני כחודש, ערב ראש-השנה, פירסמה הלשכה הסטטיסטית שורה של נתונים על אוכלוסיית המדינה. שי לאזרחים. האוכלוסייה גדלה. היא אמידה יותר ומרוצה יותר.

אחד הנתונים התייחס לשמות הנפוצים ביותר שניתנו בשנה שעברה לילדים ולילדות שנולדו בישראל.

כאשר ראו הסטטיסטיקאים את תוצאות הסקר, חשכו עיניהם. התברר שבראש רשימת השמות לבנים היה מוחמד.

מוחמד? השם הנפוץ ביותר במדינת-היהודים?

יש לכך הסבר פשוט. יותר מ-20% מאזרחי המדינה הם ערבים. הורים ערבים מעדיפים להעניק לבניהם את שם הנביא, עליו השלום. להורים ערבים יש גם הרבה יותר ילדים מאשר להורים יהודים. אם לכל ילד ערבי שני ניתן השם מוחמד, שיעור המוחמדים בכלל האוכלוסייה יתקרב ל-5%.

לאזרחים היהודים יש מבחר הרבה יותר גדול. יש מאות שמות לבנים, והרשימה מתרחבת כל הזמן, מפני שהורים צעירים אוהבים להמציא שמות חדשים ורעננים. גם אילו העדיפו עשירית מההורים היהודים את השם יוסף, (השם הנפוץ ביותר בקרב היהודים, לפי הפרסום) זה יכול להגיע רק ל-4%.

מה לעשות? פשוט: משמיטים את השמות הערביים. אין מוחמד. מאפיש.

כאשר זה נודע, פרצו רבים בצחוק. לאיזה אבסורד אפשר להגיע!

אבל זאת לא בדיחה. זו הוכחה נוספת שהאזרחים הערביים לא נחשבים כמי ש"שייכים". 66 שנה אחרי קום המדינה, מקומם של הערבים ב"מדינה היהודית" נשאר בעייתי, בלשון המעטה.

ביום השלישי האחרון, כאשר קראתי את "הארץ", שמתי לב שעמוד שלם – עמוד 4 – מוקדש ליחסים בין יהודים וערבים.

ידיעה ראשונה: עשרות מתנחלים פלשו בחשכת-לילה לשכונה הערבית סילוואן, מול הר-הבית. סילוואן, כפר שילוח התנ"כית, היא כפר ערבי שצורף לירושלים כאשר ירושלים המזרחית סופחה לישראל אחרי מלחמת ששת-הימים. מזה שנים מנסה עמותת מתנחלים בשם "אלעד" לייהד את המקום. אנשיה קונים בתים של ערבים עניים, תוך שימוש בבוגדים ערבים כאנשי-קש. עכשיו החליטה העמותה לאכלס בתים אלה כגנבים בלילה.

(נשיא "אלעד" הוא אלי ויזל, סופר השואה וחתן פרס-נובל לשלום. אני מתגאה בכך שתיעבתי אותו ממבט ראשון. בשעתו המצאתי במיוחד בשבילו מילה עברית חדשה: שואן.)

ידיעה שנייה: התגלה שחברת-הבנייה העיקרי של המתנחלים, "אמנה", המקבלת הון-תועפות מהממשלה, תרמה סכומי-עתק לאגודה בשם "אם תרצו", העוסקת בעיקר בחשיפת מרצים בעלי דעות שמאליות באוניברסיטאות ובמקומות אחרים.

העמותה בנתה רשת מודיעים דמוית-שטאזי וטוענת שהיא "מקדמת ערכים ציוניים בישראל" – כלומר, מלשינה על מרצים הדוגלים בהענקת שיוויון לערבים וכדומה.

ידיעה שלישית: פרופסור (אמריטוס) הילל וייס, המרצה עדיין באוניברסיטת בר-אילן, פירסם בפייסבוק קריאה לרצח-עם של הפלסטינים. מכיוון שהפלסטינים אינם עם, הוא כתב, זה לא רצח-עם. זה בסך הכול השמדה של אספסוף. הוא יעץ לפלסטינים לעזוב את ארץ-ישראל מיד, לפני שההשמדה הבלתי-נמנעת תצא לפועל.

כדאי לזכור שבר-אילן היא האוניברסיטה של יגאל עמיר.

ידיעה רביעית: שר-החוץ אביגדור ליברמן דרש "לשים בבית-הסוהר לזמן ארוך" את חנין זועבי.

לזועבי יש כישרון מיוחד ליצור פרובוקציות. בזמן האחרון אמרה שאין הבדל בין לוחמי דאעש, העורפים את ראשי אויביהם אחד-אחד, לבין טייסי חיל-האוויר, הלוחצים על כפתור והורגים פלסטינים רבים במכה אחת.

ליברמן קרא לזועבי ללכת לחיות לעזה. שם, רמז, בתור "אישה רווקה, המתלבשת כפי שהיא מתלבשת" (כלומר, בבגדים מודרניים) לא יהיה לה נוח. הוא גם דרש לשלול מזועבי את האזרחות הישראלית.

ידיעה חמישית: זה לא נוגע במישרין לערבים, אך חושף את הגזענות הגרועה ביותר. בית-המשפט העליון, הפועל כבית-המשפט לחוקה (הקיים במדינות דמוקרטיות רבות) ציווה על סגירתו המיידית של הכלא ה"פתוח" בלב השממה, שבו נכלאים מבקשי-המקלט מאפריקה ללא הגבלת זמן ובלי משפט, עד שהם מסכימים לעזוב את הארץ "מרצון".

הממשלה סירבה למלא אחרי פקודת בג"ץ, דבר שאין לו תקדים. כעת היא עוסקת בחקיקת חוק חדש, האמור לאפשר ל-61 חברי-כנסת לבטל החלטות של בית-המשפט העליון.

ישראל מתיימרת להיות "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

ידיעות מקריות אלה, והידיעות המתפרסמות בכל יום אחר, מטילים ספק-מה ביומרה זו.

כמובן, ישראל אינה יוצאת דופן ביחסה למיעוט הלאומי החי בקרבה. כמעט לכל מדינה בעולם יש מיעוטים לאומיים, וכמעט לכל מיעוט לאומי יש טענות למכביר. די לחשוב על הכורדים בסוריה, על דוברי-הרוסית באוקראינה ועל הטאמילים בסרי-לנקה, כדי לקבל מושג.

אני מנחש שבסקר עולמי חסר-פניות על היחס למיעוטים, ישראל תופיע אי-שם באמצע.

מצבו של כל מיעוט בעולם ייחודי, תוצאה של ההיסטוריה והנסיבות המקומיות. כך גם מצב הערבים בישראל.

ראשית, כמו הילידים באוסטרליה והאינואיט (אסקימוסים) בקנדה, הם היו כאן הרבה לפני הרוב הנוכחי. והמקרה של זועבי/ליברמן יוכיח.

משפחת זועבי חיה בגליל התחתון מזה מאות שנים, ואולי אלפי שנים. אחרי קום המדינה, סיף-אל-דין זועבי היה חבר במפלגת-העבודה הציונית וסגן יו"ר הכנסת. (ביומי הראשון בכנסת הצעתי לבחור בו ליו"ר.) עבד-אל-רימן זועבי היה שופט בבית-המשפט העליון. עבד-אל-עזיז זועבי, ח"כ מטעם מפ"ם הציונית, היה סגן שר-הבריאות.

שמו הפרטי המקורי של ליברמן הוא איווט. הוא נולד בקישינב במולדובה הסובייטית, ושפת-אמו אידיש. למרות שהיגר לארץ כבר ב-1978, הוא עדיין נחשב לעולה חדש ומדבר עברית במבטא רוסי כבד. מבין השניים, חנין זועבי מיטיבה לדבר עברית.

היה זה עבד-אל-עזיז שטבע את מטבע-הלשון: "ארצי נמצאת במלחמה עם עמי."

זוהי האנומליה השנייה: "ערביי ישראל" הם חלק בלתי-נפרד של העם הפלסטיני. כמעט לכל אזרח ערבי יש קרובי-משפחה בגדה המערבית או בעזה, או בשתיהן, וגם במחנות-הפליטים.

כשיש לחימה בפועל, כמו מלחמת-עזה, לב האזרחים הערבים עם הצד השני, "האויב". בשעה זו לוחמים אזרחים ערביים אחדים בשורות דאע"ש, אחרי שהסתננו לסוריה דרך תורכיה.

כפי שמראה אילן-המשפחה של הזועבים, יש צד שני למטבע. האזרחים הערביים משולבים בחיי ישראל.

אני תמה מה היה קורה אילו התמלאה המשאלה של ליברמן ובני סוגו בארצות-העולם, והמיעוט היה עוזב את הארץ.

אנחנו יודעים מה קרה בעבר. כאשר צרפת גירשה את ההוגנוטים (נוצרים פרוטסטנטים), רבים מהם עברו לפרוסיה. העיר ברלין, שהייתה עד אז עיירה צבאית מפגרת, התחילה לפרוח, בעוד שצרפת נחלשה. אותו הדבר קרה לספרד כאשר גירשה את היהודים והמוסלמים. ספרד לא חזרה לאיתנה, והממלכה העות'מנית המוסלמית, שקיבלה את המגורשים בזרועות פתוחות, יצאה מחוזקת.

נכון, האזרחים הערביים אינם משרתים בצה"ל. הם לא רוצים להילחם באחיהם הערבים, והצבא אינו רוצה לאמן אותם ולתת להם נשק, השם ישמור. (אם כי בשעה זו מנסה הצבא לגייס ערבים נוצרים, כדי לפלג את הציבור הערבי. כידוע, מספר של ערבים-בדואים וערבים-דרוזים משרתים בצה"ל.)

אך חוץ מהשרות בצבא, האזרחים הערבים ממלאים את כל חובות האזרח למדינה. הם משלמים את מסיהם. מע"ם ומסים עקיפים אחרים הם חלק חשוב בהכנסות המדינה, ואי-אפשר להתחמק מהם.

הערבים ממלאים תפקידים רבים. אכן, הם משולבים בחיי המדינה הרבה יותר מכפי שהם מודים. הם רופאים, רוקחים, עורכי-דין, קבלנים, מהנדסים, שופטים, אמנים, ספורטאים. כאשר הבאתי את רחל אשתי לבית-החולים, גיליתי רק כעבור ימים שראש-המחלקה הוא רופא ערבי (ואיש מצוין).

האזרחים הערבים לומדים עברית ומדברים עברית טובה, בעוד שקהילת-המודיעין שלנו מתקשה מאוד למצוא יהודים המדברים ערבית.

ההכנסה האישית הממוצעת של האזרחים הערבים נמוכה מזו של היהודים, אך היא הרבה יותר גבוהה מזו של אחיהם בשטחים הכבושים. במזרח-ירושלים לא זכו הערבים באזרחות ישראלית, הם "תושבים קבועים" ונהנים מהזכויות של הביטוח הלאומי.

מצבם הכללי של האזרחים הערבים רחוק ממה שאנחנו (והם) היו רוצים. עלינו להיאבק למען שוויון מוחלט. זה צריך להיות מאבק משותף לכל שוחרי זכויות-האדם, היהודים והערבים כאחד.

אבל האמת העצובה היא ששיתוף-פעולה זה, שהיה פעם קרוב והדוק, הפך בשנים האחרונות למרוחק ונדיר. הערבים פוחדים מפני "נורמליזציה", העלולה להיתפס כתמיכה בכיבוש. היהודים פוחדים שמא הימין יקרא להם "אוהבי ערבים" ובוגדים.

מצב זה הוא טבעי, אך יש להתגבר עליו. לשמאל היהודי אין שום סיכוי לחזור לשלטון בלי שיתוף-פעולה הדוק עם ה"זועביז", כפי שיאיר לפיד קרא בבוז לכול הערבים, ובכלל זה חנין זועבי – למרות שהיא אישה, רווקה, ולבושה כפי שהיא רוצה.

זה כולל גם את כל המוחמדים הנעלמים.

כלבי שמירה?

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות:  אבו  מאזן  שמע  על  שלום?  *  מי  הוא  מר  חשוון?  *  מיצג  האיוולת  של  חנין  זועבי  *  מי  ישמור  עלינו  מפני  נציגי  החוק  העבריינים?  *  ולקינוח  פסוקו

                              ***

הראיס והכלב

  התינוקת שנרצחה בפיגוע טרור בירושלים היא פרי ההסתה הטרוריסטית של לא אחר מאשר ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן – האיש בעל הפרצוף הכפול, המתהדר בחזות מערבית מתונה.

  האם הראיס שמע על השלום ובאמת מעוניין בו? התשובה היא שלילית. בניגוד לתדמיתו העוּבדות בשטח מוכיחות כי האיש תומך בטרור מוראלית וכספית, וכל דיבורי השלום שלו על במת העולם אינם אלא צביעות. הוא בהחלט מזכיר את הכלב במשל הבא.

  למה אתה בורח? – שאל התרנגול את השועל, לאחר שזה הציע לו להצטרף לוועידת השלום של החיות. – הכלב לא שמע על  ועידה זו – פסק בנחרצות השועל וברח כל עוד נפשו בו משהבחין בו. במתק שפתיים בלבד לא עושים שלום.

אדון חשוון?

   בשבת חל ראש חודש חשוון, שזכה בחז"ל לקידומת 'מר'. מה פשר  כינוי ייחודי זה? אם חשבתם שמדובר באדון חשוון, אינכם אלא טועים.

   חז"ל העניקו לחודש זה את התואר מר (היפוכו של מתוק), משום שאין בו חגים. אולם מפתיע יותר הוא ההסבר השני, הפחות מוּכר ואשר דומני יכול ללמד שיעור בלשון העברית.

המילה מר, אם לא ידעתם, פירושה גם טיפה. המקור לכך הוא בפסוק בישעיהו: ”הן גויים כְּמַר מדלי", דהיינו כמו טיפה בדלי. השם מצביע אפוא על הגשמים הצפויים לרדת בחודש זה, ומכאן תפילת הגשם שנאמרה בשמחת תורה, וברכת "ותן טל ומטר" שתיאמר בז' חשוון.

  אנו תקווה שאכן נזכה החורף בגשמי ברכה.

די לזועבי

   לנוכח התבטאויותיה הבוגדניות והאוויליות של ח"כ זועבי נגד מדינת ישראל, על כלי התקשורת להפסיק לשתף פעולה איתה, לא לראיין אותה ולא לתת לה במת פרסום, המעניקה לה יחסי ציבור נרחבים חינם אין כסף. דומה שהתקשורת הישראלית יצרה את המותג ההרסני והחלול 'זועבי', רודפת הכותרות, במקום לגרום לה לסתימת פיות ולניוון התופעה. לא פרסמת – לא עשית כבר אמרנו?

  יתר על כן, אם את כהנא ותנועתו פסלה הכנסת כתנועה בלתי דמוקרטית, אז איך זה שמדינת ישראל מאפשרת את חופש ההסתה של הח"כית הבוגדת בחסות הפרלמנט הישראלי, שבו נשבעה אמונים למדינה? ראוי לגרשה מייד מהארץ בחוק עוקף בג"צ, ובא לציון גואל.

עו"ד מועד?

   יעקב פינק, עו"ד ירושלמי בכיר, גנב מיליוני שקלים מלקוחותיו. למרבה הצער  הוא לא לבד. בשנים האחרונות היינו עדים למעשי שחיתות, מעשים מגונים, ואף מזימת רצח שבוצעו בידי עורכי דין.  גם נשיא (!)  בית המשפט המחוזי בנצרת, יצחק כהן, מואשם במעשים מגונים. ואף צמרת המשטרה מואשמת בשחיתות.

  אז מה קורה לנו? נציגי שלטון החוק ואכיפתו, האמורים להניף את דגל המוסר והחוק לעיני הציבור, ולשמש לו מודל התנהגותי, מועדים בעצמם. השאלה היא, היכן כלבי השמירה של הצדק ומי יגן עלינו מפני נציגי החוק העבריינים? ועוד לא הזכרנו ח"כים, שרים ראשי עירייה ואף ראש ממשלה לשעבר, החברים במועדון השחיתות המפוקפק, ומהם שישבו מאחורי סורג ובריח.

  דומה שמתקיימים בנו דברי הנביא ישעיהו: "שרייך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". עד מתי?

פסוקו

   השוהם  שבכתר:  נדב הנדיב ז"ל,  כשמו כן הוא.

  נשיא האו"ם, בנק אימון, יש אֵמון בישראל?

יידוי אבנים על הרכבת הקלה: שמים  פס  על  סיטי  פס.

שיר הסַבָּל:  התחיל  כסבל  וסיים  כזמר  (מושיק  עפיה

תחזית אסטרולוגית ( הורוסקופ) בין התאריכים 22-30 לחודש אוקטובר 2014

אודי ברגר תמונה

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע תצליחו ליצור קשר חיובי עם חברים ובני משפחה. מידת הריכוז תופנה לעבר אלמנטים הקשורים לעבר, מבחינה רגשית ורוחנית כאחד. אתם משדרים נינוחות כלפי חבריכם לעבודה, וזה ישתלם לכם מאוד, יחד עם זאת אתם מתקשים להציב גבולות ויש תמיד מי שמנצל את הפרצה.. טיפ: השתדלו שלא להיכנס לוויכוחים חריפים מידי עם המעסיקים- זה לא הזמן ללחוץ על העלאה בדרגה, או בכוון של שיפור אחר. אתם לא מקבלים מבן/ת הזוג את היחס הראוי, מבחינתכם.

שור

השבוע אתם זקוקים לחברים ולתמיכה בנושאים הכואבים…מבחינת הכיס. אל דאגה- הפתעה לטובה במישור הכספי תגרום לכם לנחת רוח, כבר ביום ראשון הקרוב. הזמן ליוזמות בתחום המכירות ולשיפור ההתנהלות בעבודה, ולאלה המחפשים קידום- כולל לאלה החולמים על הסבה מקצועית. התרכזו במה שמשרת אתכם בחיים וזו המטרה הקשורה לקן המשפחתי ולילדים. דברים שאמרו לכם בהקשרים רומנטיים, ממשיכים להכאיב, בלב ובמיוחד מאהוב/ה. בריאותכם הפיזית, חוזרת לאיתנה. הזמן לצלצל אלי לייעוץ מקצועי ממוקד, לשם חילוץ מתקיעות.

תאומים

השבוע: אפשרויות בתחום הקריירה ובתחומי לימוד- לכו על זה. הרווקים שבכם יופתעו לטובה לגבי הקשר הקיים, או המתהווה. מי שעדין לא מצא את הכוון הכלכלי, יתחיל לחוש את השינוי, בקצה אצבעותיו. הזמן לצאת ממעגלי המבוכה והצניעות ולהעז, מקווה שתספיקו לעשות זאת, מפני שבקרוב תושפעו מבחינה- כוכבית- אסטרולוגית, מגבילה. כספים המגיעים לכם, ישתחררו במועדם המקווה. הנשואים יגלו מצד בן/ת זוגם, את… הצד הרך של הלב. הצד האמנותי מקצועי תקוע, וזה קצת מתסכל אתכם.

סרטן

אתם משקיעים באהבה, אך שוב לא מצליחים לקבל את האהבה והכנות הדרושים לכם. בסך הכול יהיה זה שבוע יחסית מוצלח. מחינה רגשית, כל שתגידו מחוץ לבית… יתקבל ביותר חום ואהבה. חברים יפתיעו אתכם בימים ראשון ושני. העבודה תתנהל כרגיל ובעצלתיים, היכונו ללחצים בעוד כשבוע ימים. נסיעה לחו"ל תתבטל או תידחה. איתות רומנטי החוזר והמתדפק על סגור ליבכם, יביא אתכם לעשות חשבון נפש לגבי קצוות לא סגורים, צלצלו אלי לייעוץ אישי ביחס לכך, ולנושאים אחרים.

אריה

השבוע אתם מרגישים יחסית נפלא, זה אומר: קידום בעבודה לאלה המחזיקים בה, ולבלתי מועסקים – אתם קרובים יותר מאי פעם, להגשמה זו. בני המין השני יתנו לכם הרבה רגש, חומריות ואהבה. בני המשפחה יפרגנו אף הם והקשר עימם יחודש או ירוענן. התעלות רוחנית בסוף השבוע הקרוב, זה אומר שתמשיכו לקבל מסרים מהעולם האחר, ושתהיו מחוברים אל יכולות התקשור הטובות, שלכם. געגועים למישהו שאיבדתם בעבר, עולים שוב על הפרק, אך אסור… לשכוח את האוהבים אתכם באמת.

 

בתולה

מישהו המתקשר לעברכם המשפחתי יבוא אליכם לביקור, או שיתקשר להודיע על בואו הקרוב. שמרו על חפצים אישיים מכול משמר, כי מידת הריכוז שלכם תהיה נמוכה מאוד, גם תזהו בכם…ירידה בכושר העמידה… בלוחות הזמנים. השבוע מומלץ שלא להיכנס למחשבות שליליות, שלא לברוח מהאמת הכואבת בנוגע למצבכם הנפשי ולנסות להתייחס לכך, כבריאות לכול דבר. בקרוב ירידה בכול התחומים בגלל נסיגת כוכב מרקורי. התקועים במישורי הרגש והזוגיות, הזמן לצלצל אלי ולקבל את הייעוץ המקצועי האישי הנכון.

מאזניים

רמת התקשורת שלכם תגיע לשיאים חיוביים חדשים, בהתאם לכך, תיהנו ממגוון הצעות הקשורות לעבודה, או שתימצאו משהו, שייתן לכם את הקפיצה בתחום הקריירה. שותפות כלשהי תיחתם השבוע, ותוכלו לצפות לרווחים נאים בהמשך הדרך, אך משום מה אתם מתנהגים, בצורה לא עקבית. צפו למחמאות מכיוון הבוס, אך דעו שזה לא הזמן לדרוש העלאה בשכר או כול הטבה מעמדית אחרת. הזמן ליוזמה ביחס לאהבה חדשה. הפתעה לגבי סכום כסף שיגיע לכם. התחום הרומנטי תקוע.

עקרב

השבוע תיווכחו כי יהיו לכם קשיים במישור התפקוד בעבודה, כול זה יקרה בגלל הצד הרגשי הלוקה בחסר. אתם נדחפים לממש תכניות בילוי, אותם תממשו במוצ"ש ובימים שני ושלישי הבאים. יהיו קצת כעסים על חברים קרובים, על שלא קיימו הבטחות קודמות, אך בסך הכול צפויות לכם הפתעות נעימות ומוצלחות, בחברתם. במישור התעסוקה לא יאיר פניו, כפי שייחלתם לעצמכם כל השבוע שעבר. הזמן לצלצל אלי לייעוץ מקצועי ממוקד, לשם חילוץ מתקיעות ומחוסר המזל.

קשת

אתם מחליטים על יוזמות כמו: סידורים, תשלומי חוב שונים, תיקון שנדחה המון זמן, קניות קטנות ואפילו מתנה למישהו קרוב, יהוו כחלק ממה שתעשו. השבוע גם תפשירו את הקרח ,בין בני משפח. הקשרים החברתיים יעברו בדק בית, שם תזכו לשיתוף פעולה מלא. לאחרונה אתם חיים במתח רב ביחס לתשובה, לה אתם מצפים…ומייחלים, במישור הרומנטי. טיפ: אל תרוצו אחרי בן/ת הזוג, חכו בסבלנות… לאות הנכון. הזמן לעסוק בנושאים רוחניים על מנת להגיע לרגיעה שכלית.

 

גדי

שמרו על החפצים האישיים ועל תחומי הבית מכול משמר. בשורות וידיעות שונות בהקשר למסיבה או כנס כלשהו, והם צפויים לשנות את מצב רוחכם. בתווכו של חבר- תכירו השבוע מישהו אשר ישפיע על מהלך חייכם, הקשר הזה עוד ילווה אתכם לאורך זמן ממושך, ואף יסייע לכם להתקדם בחיים. מחשבות על לשנות מקום עבודה לא נותנים לכם מנוח. רגעים מסעירים בחברת בן/ת זוג משאירים אתכם בסימני שאלה, לגבי ההמשך. צלצלו אלי לייעוץ מקצועי ממוקד, לחילוץ מתקיעות.

 

דלי

אבל יחד עם זאת השבוע הזה הוא נהדר בלהתחיל משהו חדש: בעבודה, ביחסיכם האישיים ובכל תחום בו תבחרו, עשו זאת ותרוו נחת בשל כך. למתאמצים לחפש: יתכן ובימים אלה, תמצאו מקום עבודה הראוי מבחינתכם. יהיו לכם יחסים משופרים עם מעסיקיכם ויתכנו דיבורים על האצלת- סמכויות מכוונם. אתם מאוד רוצים לצאת לחופשה, קצרה או ארוכה, אך לא כול בני המזל יוכלו להגשימה בחודש הקרוב. צלצלו אלי לייעוץ מקצועי ממוקד, לחילוץ מתקיעותם… ארוכת השנים.

 

 

דגים

הרומנטיקה שוב בורחת לכם בין האצבעות לאחר שהיה נדמה שקורה ההיפך ושהכול טוב. אתם מחליטים לפנות לממונים עליכם, בכל דרך תקשורתית, תחילה אתם עשויים להתאכזב, אך לאחר זמן מה תיווכחו, כי למעשה פעלתם נכונה. אתם מחוברים לטבע ולקשור לעצמכם. אתם בקשר עם מקורות רוחניים מן העבר ומן ההווה. רגעים יפים בחברת בן/ת הזוג, נותנים לכם תקווה חדשה, אך יחד עם זאת, אתם נותרים עם סימני שאלה פתוחים, בשל הבטחות שלא קוימו במועדן.

 

Copyright©2014-Udi Berger

 

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il

 

תחזית אסטרולוגית לשנה העברית החדשה מחודש תשרי 2014 ועד לחודש תשרי 2015

אודי ברגר תמונה

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

הזדמנויות לשמור על ההישגים שצברתם עד כה וגם להתקדם הלאה לעבר יעדים חדשים.

תחום האהבה

חלומכם לחיים משותפים- יתגשם השנה. כוכב סטורן יגביל את כושר ההחלטה לעניין המחויבות. החודשים הטובים יותר הם: מרץ אפריל, יוני ומאמצע אוקטובר עד ל-4/12/15 בהם אתם צפויים להיות נאהבים גם על ידי בני הבית והילדים. לנשואים יתאפשר לבלות ולהתרגש רומנטית, הרבה יותר מבשנים קודמות. הסובלים מיחסים לא ברורים ומתנדנדים מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

כל מה שקצרתם עד כה נאגר ללא מטרה חיובית כלשהי. בקרוב- שינוי. כול שהתחיל קריירה או שלא קיבל תמורה להשקעתו- יוכל לצפות לקפיצה קדימה החל מאמצע חודש מרץ ועד לסוף אפריל 2015. יוני ונובמבר יהיו נפלאים, היכונו להיות מופתעים לטובה מכוון חשוב זה. זהירות מהתלבטות אשר עלולה להכשיל רבים ובכך לפספס את התחזית הטובה לנושא הנ"ל !

תחום הכספים

על פי מה שנאמר עד כה- ברור שגם בתחום הכספים אתם אמורים לחגוג השנה.

למרות מצבים כוכביים קשים- שיפקדו אתכם במשך השנה – זכרו כי השנה הזו היא שלכם וכך אתם צריכים לנהוג ולחשוב. ההמלצה שלי היא להישאר אופטימיים ויותר החלטיים- אל תגבילו את כושר יצירתכם, שבדרך כלל מרשים.

שור

לכם השוורים אני צופה שנת המשך לשנה שעברה וזה אומר: שינויים דרמטיים ברוב המישורים. תהיה זו שנה של יחסי אנוש טובים: בבית, ביחסים האישיים, בעבודה ובקריירה, כמו כן גם תחושו בהתפתחות האינטואיציה והדמיון.

תחום האהבה

הנשואים יזכו לעוד ילד והכוונה… למתקשים להביא ילדים לעולם. הצהרות נשואים יורעפו כלפיכם ושגם יהיה מאחוריהן כוונה כנה ואמתית. תזכו לתשומת לב מבני כל המזלות ובמיוחד מבני זוגכם הנוכחיים. התאריכים הטובים ביותר לעניין הזוגיות והאהבה הם: מרץ אפריל, יוני ומאמצע אוקטובר עד סוף 2015 . הסובל/ת מיחסים לא ברורים ומתנדנדים, מוזמן/ת להתקשר אלי לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

הסבלנות תשתלם בנוגע להשקעות: בעבודה, בלימודים, באומנות, בבורסה ובכל מה שנגעתם בו בעבר הקרוב- רחוק. צפו לתאוצה נוספת וחזקה יותר בחודש אפריל הבא (2015) והלאה, עד… אז- סביר. יוני ונובמבר ישפרו את מעמדכם בעבודה. בסך הכול צפו לפרגון מאנשים בוגרים, בעלי עוצמה וברוכי ניסיון.

תחום הכספי

השנה: הצלחות בתחום הכספים, אך רק למי שהחזיק מעמד במצב הכלכלי הנוכחי. באפריל, יוני ונובמבר הבאים, יכנסו כספים מעבודה, או אשר הובטחו לכם. עסקים שונים יפתחו את השערים בפניכם וכל מי שיפגוש בכם יוכל ליהנות מכושר הניתוח העסקי הזהיר שלכם. הרוצים לבחור מקצוע או עסק, מוזמנים להתייעץ איתי בנושא.

תאומים

בשנה העברית הבעל"ט יש לכם על מה לשמוח שכן בסך הכול, תיהנו משנה מוצלחת.

מה שיאפיין את השנה שלכם תהיה התחלת ההצלחה הכלכלית בשל הצלחתכם לגייס את מירב הכישרונות הגלומים בכם.

תחום האהבה

ביחסים העכשוויים תגלו כי היחס עליו בניתם לא מסביר פנים כפי שציפיתם. נקודת אור יחידה באביב הקרוב. החגים לא יהיו ממוזלים מבחינתכם. השיפור הגדול יבוא בין האביב ועד לסוף יולי 2015 'שם' תזכו לגישור בין נקודות הלב….שבמחלוקת, וגם בנוגע להזדמנויות חדשות. הסובלים מתקיעות באהבה מוזמנים להתקשר אלי.

תחום העבודה והקריירה

במהלך מחצית השנה 'סביר' ובחצייה השני טוב יותר.

בשנה הבאה אתם צפויים למצוא עבודה טובה יותר, או לקידום במקום החדש, או הנוכחי, וזה אומר: להיות מקובלים ושתזכו להשתתף בפרויקטים חדשים ומקדמים.

הערה: שמרו על מקום עבודתכם הנוכחי באזור ראש השנה והחגים.

תחום הכספים

השנה אני צופה לכם הצלחה כלכלית ניכרת, בכל תחומי העסקים והקריירה. חוזים אשר נחתמו בעבר, יוכחו כמוצלחים השנה. יזמים או מעסיקים, יפנו אליכם לשם קידומכם האישי, תתעלו על עצמכם ותתרגמו כול דבר לכסף ולהצלחה. התרחקו מהבורסה ומהימורים בששת החודשים הראשונים של השנה. התרחקו מהבורסה- במידה ואתם משקיעים ברמות סיכון גבוהות.

סרטן

לכם בני מזל סרטן, אני צופה שנה של עשיית סדר- ברוב השטחים.

תחום האהבה

השנה אתם צפויים למצוא את אהבתכם. רבים מכם יחליטו להתמסד, כל אלה שעדיין לא ימצאו בני זוג יוכלו להגדיל את סיכוייהם: במרץ, אפריל, יוני ונובמבר2015. כל מי שכבר התחתנו יוכלו למצוא את היציבות אותה חיפשו בעבר. אלה שבכול זאת סובלים מיחסים מתנדנדים ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

התאריכים הטובים והממוזלים להינשא, לחיות ביחד או (כללית) לנושא האהבה הם: בין

 ה- 9/5 ולבין- 19/11/15

תחום העבודה והקריירה

השנה תוכלו להיפתח ללימודים ולתחומי עניין חדשים ומועילים. נסיעה מומלצת רק בין אפריל לנובמבר2015 . אתם אמורים גם לחפש כוון מקצועי וקרייריסטי. חלק גדול מכם ימצא תחום חדש להתעסק בו, חלק אחר ישתלב במקומות עבודה זמניים. כול שאיבדו את הביטחון בעצמם ובדרכם, מוזמנים לצלצל אלי, לייעוץ מקצועי.

תחום הכספים

השנה אתם צפויים לקבל ירושה או פיצוי מגורמים שונים. כתוצאה אתם מהשפעת הכוכבים החיובית ובתאריכים הרשומים בתחום העבודה והקריירה, תוכלו לעשות סדר חיובי בכל ענייני הכספים: בבנק, כולל מול לקוחות ורשויות.

אריה

השפעת הכוכבים תהיה מעורבת, אך השנה תשמרו על: הקסם האישי ועל הדחף: לאחריות, לסדר ולעצמאות כלכלית. לברי המזל: כול שקצרתם בעבר ישמר במשך כל שנת 2015.

תחום האהבה

הכוכבים לא יוצרים אספקטים מחמיאים לבית האהבה וזה לא כל כך טוב השנה. בנוסף…כמה מצבי מרקורי בנסיגה, יפגמו באהבה שלכם. נחמה קטנה תצוץ בסוף ינואר 2015 ועד לתחילת יוני הבא. לסיכום השנה: לא יהיה לכם כל כך טוב בתחום הבין- זוגי. הסובלים מיחסים מתנדנדים, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

החל מתחילת ינואר עד לסוף אפריל2015, תקלעו לתקופה שתכביד עליכם: תתנהלו בכבדות, בעיות בריאותיות מצפות לכם- עד כדי חרדה. ביטחונכם העצמי לא יהיה במיטבו עד כי תצאו לחפש עיסוק או מקצוע אחר. מומלץ לפנות לייעוץ כלכלי לשם בחירת כוונים.

תחום הכספים

נקודות אור ראשונות יבליחו מתוך האפילה הכלכלית באמצע יוני 2015. מגעים ישנים יפתיעו לטובה. האריות ההחלטיים שביניכם ( לא כולם) יוכלו לתרגם זאת לכסף. היזהרו מהבורסה. עסקים שנתקעו בדרך, יתחילו לזוז לקראת נובמבר הבא… ובהדרגתיות עד לסוף דצמבר 2015.

בתולה

אהבה

 החל ממרץ – אפריל 2015 תיהנו: מיחס טוב מהעובדים במחיצתכם ובמיוחד מהילדים. המתקשר עם החלפת דירה, השכרה ולנדל"ן, יעניין אתכם. המכשולים בנוגע: לנישואים, לאהבה ולמגורים משותפים, יוסרו. חלק יוכלו להגשים את חלומם להתגרש, יחושו חופשיים כציפור, בחברת הילדים שברשותם. אלה שבכול זאת סובלים מיחסים מתנדנדים ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

המצב הכלכלי הכללי ימשיך להעיב, מצד שני תזכו לרעיונות חדשים וליוזמה מקורית בתחומים בהם אתם עוסקים. בנוסף תבקשו לחפש לכם כוון מקצועי אחר. היזהרו מהחלטות שגויות. אתם צריכים להתייעץ קודם שאתם הורסים גשר כלכלי לטובת האפשרות האחרת.

 החל מיוני 2015, אתם צפויים ליהנות מהיכולת ליצור קשרים חדשים ולתפעל אותם לתועלתכם.

תחום הכספים

אני צופה לכם הצלחה בכל הקשור לכספים חוזי קנייה, מכירה או שיפוץ של נכס מיוני 2015.

 כל שתכננתם בהקשר חיסכון וצבירת נכסים, יגיע לידי ביטוי. עסקים שנתקעו, יהיו בעלי פוטנציאל ליציאה מן הבוץ- עד למאי 2015 תחושו שאתם צועדים במקום. בנובמבר תחזירו חלק גדול מהשקעתכם בבורסה וכספים המגיעים לכם ישתחררו או שיוקדשו למטרות לטווח הארוך.

מאזניים

השנה יהיו לכם הרבה שינויים- חלקם לטובה.

העצירה במקום עלולה לדחוף אתכם לעבר התמכרויות ולהרס עצמי. באם תיקחו את עצמכם בידיים, אתם עשויים לכרות ברית שלום עם גורמים שהפריעו לכם עד כה.

תחום האהבה

תחום די אפור השנה. התקופות היותר טובות הן ממרץ ועד מאי 2015. השתדלו שלא לשבור מערכות יחסים. יוני, אוקטובר ונובמבר: חברות, חיים משותפים או לכוון הצהרות אהבה ונישואין. יתכנו פרידות כואבות לרבים מכם- לצערי. הסובלים מיחסים מתנדנדים ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

 מצב קוסמי מעולה באפריל 2015 יגרום לתנועה אנרגטית חיובית, שתעזור לכם במקומות עבודה ובעסקים, תעבדו בצוות והכול יתנהל על הצד הטוב ביותר. אלה שעייפו מלחפש עבודה ימצאו שוב את הכוח לכך. התאריכים הקשים הם: פברואר, יולי, ספטמבר ואוקטובר- אחר כך שוב עלייה.

תחום הכספים

למרות התחזית הטובה בנושא העבודה והקריירה אני צופה כי לא יהיו לכם שינויים גדולים בתחום הכספים, למעט היכולת להחזיר ולסגור חובות ישנים. הכספים שתרוויחו יאזנו את…המינוס. זכויותיכם בעבודה ישמרו ותיהנו מקידום.

עקרב

השנה יהיו לכם חוויות מפתיעות בתחום האהבה. בעקבות זאת תוכלו לחשוב יותר על תחום הזוגיות וגם על לקנות או למכור דירה. השנה תחשפו רגשות כלפי קשרים מן העבר.

תחום האהבה

התחלות חדשות. אנשים מן העבר ינסו להתקרב אליכם. תרצו לבסס את היחסים, עד כדי מיסוד.

התקופות הטובות: במרץ, אפריל, יוני ונובמבר 2015 ולקראת סוף השנה. אנשים יקנאו בכם וינסו לחבל בקשרים החשובים לכם באמת. הרווקים יתקשו למצוא בני זוג קבועים ולטווח הארוך. הסובלים מיחסים מתנדנדים ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

המצבים הכוכביים המסובכים ימשיכו להזיק לכם בנושאים הקשורים לעבודה ולקריירה. העסקים ידרכו במקום. צ'אנס גדול ויחידי לצאת מהמבוך, יהיה בין מרץ לאפריל, או ביולי 2015 , זה אומר שלרבים מכם יפתחו שערים בנוגע לעבודה ולקריירה. רק המעזים והאמיצים יצליחו לנצל זאת לטובתם.

תחום הכספים

בתחום זה אני יכול לבשר לכם שתיהנו 'פה ושם' מכניסת כספים סבירה, מכל עניין ודבר במשך השנה, למעט בתקופות נסיגת מרקורי. שעל מנת שלא ליפול למצבי רוח בשל מצב שביר זה, אני ממליץ על גיוס מלוא כוח סבלנותכם שעל מנת לא להרוס את היציבות היחסית אליה הגעתם במהלך 2014.

קשת

בעיות מול רשויות ימשיכו להעיב, למרות שמסוף פברואר ועד לסוף מאי 2015 הכוכבים ישפיעו לטובה על אישיותכם.

תחום האהבה

מצבים כוכביים יגרמו לכם לנהוג מתוך חוסר בטחון בנושא הזוגיות. זכרו שכל הכספים שבעולם לא יוכלו לקנות לכם את האהבה… שתפסידו. תקופה קצרה טובה בין התאריכים ה- 7/2 ול- 1/5 2015 , כתוצאה מכך תוכלו ליהנות מאש האהבה, להצליח ולהפגין רגשות באופן יותר מוצלח.

אלה שבכול זאת סובלים מיחסים מתנדנדים ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

תחום העבודה והקריירה יישאר כשהיה – לא יינזק אך גם לא ישתפר בצורה דרמטית. הצלחתכם בחלקה תישמר, אך לצערי תתקשו להתרומם מעל למפלס המעמדי שאליו הגעתם. תאריכים מסוימים השנה יטיבו עמכם בנושא זה, אך רק לזמן מוגבל, זה יקרה בין התאריכים ה-  7/2 ול- 1/5 2015 שם תצליחו להתקדם, יחסית לכל חודשי השנה.

תחום הכספים

הצלחה במשפטים הקשורים לכספים, מאבקי ירושות יתנהלו לטובתכם. אישיותכם תתמלא בכוח ובקסם רב, דבר שיגרום לכם להיטיב להסביר את עמדתכם ולצבור כספים. בונוסים יתקבלו ממקורות השקעה קודמים. החזיקו… מעמד, שכן 2015 תהיה טובה יותר מבחינתכם.

גדי

גורמים סמויים ינסו השנה לחבל באינטרסים שלכם. רק ביוזמה ובעמידה על זכויותיכם, תצליחו לגבור על השפעת הכוכבים המזיקה.

תחום האהבה

זו לא השנה שתגרום לכם ליצור דבר יציב בנושא זה. לא ייקחו אתכם כל כך ברצינות, למעט בתקופה שבין ה- 7/2 ול- 01/05/15 , שבה תוכלו ליצור משהו יותר יציב. אני ממליץ שתשפרו את הקשרים שיצרתם. הנשואים והפנויים שבכול זאת סובלים מיחסים מתנדנדים- ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

השנה אתם מאוד אסרטיביים ומעיזים. חלק מכם ינסו לעזוב את עבודתו לטובת האחרת. אלה שקיוו לקידום, יזכו בכך. אתם מתכננים ומוציאים לפועל נסיעות שלא הצלחתם לממש- קודם לכן. רבים מכם ינסו להשתבץ בתחומי למידה והכשרה חדשים. כדאי להעז!

תחום הכספים

הכספים יזרמו באיטיות. חשבונות הבנק יתייצבו… על מי מנוחות ותוכלו לתכנן תכניות לטווח הארוך. מנהל הבנק יניח לכם השנה, ולא ינדנד לכם כפי שעשה זאת בעבר. עסקים קטנים ישפרו את מצבכם תוכלו לשנות מגורים, וחלקכם יוכלו לקנות/למכור בית בהצלחה. תשקיעו בבית, בילדים ובמשפחה. הפתעות חיוביות יותר בחודשים: מרץ, אפריל יוני ונובמבר 2015.

דלי

השנה תרגישו כקפואים מבחינת אישיותכם, אבל מצבים קוסמיים טובים יסייעו לכם לשמור על הקיים.

תחום האהבה

השנה ייווצר נתק מסוים ביינכם ולבין דמויות חשובות. היזהרו ממלחמות אשר עלולות לסכן את הקיים. אני מאחל שתוכלו להחליט באופן הנכון ולטובת מי… כדאי יהיה להיפרד. אשמח לייעץ לכם במידה ותצלצלו אלי.

התאריכים הטובים בנוגע לאהבה יהיו במרץ אפריל, יוני, נובמבר 2015. אלה שבכול זאת סובלים מיחסים מתנדנדים ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

השנה תקבלו סיוע ביחס לקבלת החלטות, אשר יקבעו את עתידכם הכלכלי. העזרה שתבוא מתחום זה תעודד את רוחכם לקראת אתגרים חדשים. בנוסף- אישיותכם תקבל אנרגיות חיוביות. תאריכים טובים לצאת ולחפש עבודה או לשם פתיחת עסק יהיו בין ה- 12/2 ולסוף אפריל 2015.

תחום הכספים

מצב כוכבי מסובך, די חיובי בבית הכספים, יגרום לכם לתור אחר שינויים במגמות ההשקעה. היזהרו מן הבורסה ומהימורים ולכול הקשור לתחום זה, במישרין או בעקיפין !

השתדלו שלא לאבד את רכושכם בגלל מיני החלטות חפוזות. תהייה בכם הנטייה לפרויקטים מקוריים אך לצערי לא מובטח כי תצליחו לפרוץ קדימה, למעט בתאריכים: מרץ, אפריל, יוני ונובמבר 2015.

דגים

השנה: המשך בלבול בכמה תחומים. תהיו גם קצת חולמניים, ובעלי אתגרים קשים מידי- מבחינת הקריירה.

תחום האהבה

אני צופה לכם תקופה של נכונות ואסרטיביות בכל הנוגע לנישואין, לאהבה ולשותפויות. התאריכים הטובים: באביב ובתחילת הסתיו. יתכן ותזדקקו לייעוץ שיגלה לכם לאיזה טיפוס כדאי לכם לקשור את גורלכם. היות והתחזית הזו אינה ספציפית לכול בני המזל, אזי חלק מכם ייהנה מחודשים טובים.

אלה שבכול זאת סובלים מיחסים מתנדנדים ומעוניינים לשפרם, מוזמנים להתקשר אלי, לייעוץ.

תחום העבודה והקריירה

השנה תקלעו להשפעה כוכבית מיטיבה. עובדה כוכבית זו תקנה לכם הצלחה בנוגע לעבודה ולקריירה. באם יש לכם עבודה חדשה, אזי תהיו צפויים לקידום משמעותי. קריירה: תקבלו את היחס והקידום, אליהם שאפתם להגיע. הצלחה לעוסקים ביזמה פרטית ובתחומי ההשקעה הפיננסית.

תחום הכספים

השנה תרכשו נכסים חדשים. זה אומר כי תוכלו למצוא קונים לנכסים שברשותכם ובמקביל גם לקנות. הדרכים יפתחו בפניכם וכל מי שלא רצה לעשות אתכם עסקים, ייפול שבי אחר… קסמכם האישי. רעיונות שלא התממשו יוכלו להניב את פריים. נצלו את מרץ אפריל- עד ה-18/05 ומאמצע אוקטובר ועד סוף השנה, על מנת לפרוץ את מעגלי התקיעות הכספית הארוכה.

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il

הכבוד הראוי

נכתב על ידי: אורי אבנרי

אילו היה הפרלמנט הבריטי מקבל החלטה בזכות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, הייתה התקשורת שלנו מדווחת כך:

"באווירה של התרוממות-רוח קיבל הפרלמנט הבריטי ברוב עצום (274 בעד, רק 12 נגד) החלטה פרו-ישראלית. מחצית מחברי-הפרלמנט היו נוכחים, הרבה יותר מהרגיל. אויבי ישראל הסתתרו ולא העזו להצביע נגד…"

למרבה הצער, הפרלמנט הבריטי הצביע השבוע בעד החלטה פרו-פלסטינית, והתקשורת שלנו הגיבה כמעט פה-אחד כך:

"באולם ריק למחצה…לא הייתה התלהבות…תרגיל חסר-משמעות…רק 274 הצביעו בעד ההחלטה, שאינה מחייבת…חברי-פרלמנט רבים לא הופיעו כלל…"

אך כל התקשורת דיווחה על ההחלטה באריכות. בעיתונים הופיעו מאמרים רבים על הנושא. הישג די גדול לידיעה כל-כך חסרת-חשיבות, חסרת-משמעות, חסרת-תוצאות, טריוויאלית, קטנה ועלובה.

יום לפני כן קראו 363 אזרחים ישראלים-יהודים לפרלמנט הבריטי לקבל את ההחלטה, הקוראת לממשלה הבריטית להכיר במדינת-פלסטין. בין החותמים היו חתן פרס-נובל, מספר חתנים וכלות של פרס-ישראל, שני שרים לשעבר וארבעה ח"כים לשעבר (אני ביניהם), דיפלומטים ותת-אלוף אחד.

מכונת-התעמולה הרשמית לא הופעלה. ראשי המדינה ידעו שההחלטה תתקבל במילא, ולכן ניסו להמעיט בערכה עד כמה שאפשר. את שגריר ישראל בלונדון כלל לא היה ניתן להשיג.

האם היה זה אירוע חסר-חשיבות? מבחינה נוהלית, אכן כן. מבחינה רחבה יותר, הוא היה רחוק מזה. זה אירוע מבשר רע למנהיגי המדינה.

ימים אחדים לפני כן באה ידיעה דומה משוודיה. ראש-הממשלה השמאלני, שנבחר זה עתה, הודיע שממשלתו שוקלת את ההכרה במדינת-פלסטין בעתיד הקרוב.

שוודיה, כמו בריטניה, נחשבה תמיד למדינה "פרו-ישראלית", המצביעה בנאמנות נגד החלטות "אנטי-ישראליות" באו"ם. אם מדינות מערב-אירופיות כאלה שוקלות מחדש את מדיניותן כלפינו, מה זה אומר?

מכה בלתי-צפויה אחרת באה גם מדרום. השליט המצרי, מוחמד עבד-אל-פתאח אל-סיסי, הרס את האשליה של מנהיגי ישראל האומרת שמדינות ערביות "מתונות" ימלאו את השורות המדולדלות של ידידותינו במאבק בפלסטינים. בנאום חריף הזהיר אל-סיסי את ידידו בנפש, בנימין נתניהו, שהמדינות הערביות לא תשתפנה פעולה עם ישראל אלא אחרי שזו תעשה שלום עם מדינה פלסטינית.

כך חורר חור בבלון שנתניהו מנסה לנפח בזמן האחרון: שהמדינות הערביות הפרו-אמריקאיות – כגון מצריים, סעודיה, ירדן, איחוד האמירויות, כוויית וקטר – תהפוכנה לבעלות בריתנו.

באמריקה הדרומית, דעת-הקהל כבר השתנתה בבירור לרעת ישראל. התמיכה ברעיון ההכרה בפלסטין הולכת ומתרחבת. אפילו בארצות-הברית יש סימנים לכך שהתמיכה ללא-תנאי בממשלת ישראל מתחילה להתערער.

מה קורה פה, לעזאזל?

מה שקורה הוא שינוי עמוק, איטי, ביחס דעת-הקהל העולמית לישראל.

מזה שנים מופיעה ישראל בתקשורת העולמית כמדינה כובשת בשטחים לא-לה. צילומי-העיתונות מהארץ מראים אותנו כמעט תמיד כחיילים עמוסי נשק ושריון, המתעמתים עם מפגינים פלסטינים חסרי-מגן, רבים מהם ילדים. רק לתמונות מעטות מאלה יש השפעה דרמטית משל עצמן, אך אין להמעיט בהשפעתן המצטברת.

מערכת דיפלומטית אמיתית הייתה מזהירה מזמן את הממשלה. אך השרות הדיפלומטי שלנו סובל ממוראל נמוך. הוא חי בפחד מתמיד מפני השר שלו, אביגדור ליברמן, בריון פוליטי שרבים מעמיתיו בעולם רואים בו פוליטיקאי כמעט-פשיסטי. הדיפלומטים שלנו מעדיפים לסתום את הפה.

תהליך זה הגיעו לשיאו במלחמת-עזה האחרונה. היא לא הייתה שונה משתי המלחמות שקדמו לה לא מכבר, אך בגלל סיבה עלומה כלשהי הייתה לה השפעה הרבה יותר גדולה על דעת-הקהל העולמית.

במשך חודש וחצי, יום אחרי יום, הומטרו על הציבור בעולם תמונות של אזרחים הרוגים, ילדים פצועים, נשים בוכות, בתי-מגורים הרוסים, בתי-חולים ובתי-ספר פגועים, המוני פליטים אומללים. הודות לכיפת-ברזל, לא נראו בניינים ישראליים הרוסים, וגם מספר הקרבנות האזרחיים בישראל היה זעיר.

אדם הגון רגיל, אם בסטוקהולם, בסיאטל או בסינגפור, אינו יכול להיות חשוף לתמונות מזוויעות כאלה מדי יום מבלי להיות מושפע מהמראה – תחילה באופן תת-הכרתי, אחר-כך באופן הכרתי. תדמית "הישראלי" בעיני רוחו משתנה באיטיות, בצורה בלתי-מורגשת. החלוץ האמיץ מאתמול, שעמד מול פראי-האדם המקומיים, התחלף בבריון מכוער, המטיל את מוראו על אוכלוסיה חסרת-מגן.

מדוע אין הציבור הישראלי מבין זאת? מפני שאנחנו-תמיד- צודקים.

כבר נאמר: הסכנה העיקרית של תעמולה – כל תעמולה – היא שהקורבן הראשון שלה הוא התועמלן עצמו. במקום לשכנע את שומעיו, הוא משכנע את עצמו. אם אתה מעוות את העובדות וחוזר על כך מאה פעמים, אתה מתחיל בסוף להאמין בהן בעצמך.

קחו את הטענה השגורה שהיינו נאלצים להפציץ את מוסדות האו"ם ברצועת עזה מפני שחמאס השתמש בהם כדי לשגר מהם טילים ביישובינו. התותחים, המטוסים, המזל"טים והספינות שלנו נאלצו להפציץ גני-ילדים, בתי-ספר, בתי-חולים ומסגדים מפני שלא הייתה ברירה. כמעט כל הישראלים מאמינים שזה היה הכרחי. הם הזדעזעו כאשר מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, שביקר השבוע בעזה, טען שזה היה אסור בהחלט.

האם המזכ"ל אינו יודע שצה"ל הוא הצבא-המוסרי- ביותר-בעולם?

טענה אחרת הייתה שחמאס ניצל את הבניינים האלה כדי להסתיר בהם נשק. אך הנה בא איש והזכיר לנו השבוע ב"הארץ" שאנחנו עשינו בשעתו את אותו הדבר בדיוק. כאשר לחמנו בשלטונות המנדט הבריטי ובתוקפים ערביים, החבאנו את הנשק שלנו בגני-ילדים, בבתי-ספר, בבתי-חולים ובבתי-כנסת. פה ושם מוצבים כעת לוחות-זיכרון המפארים עובדה זו.

בעיני הישראלי המצוי, ההרג וההרס במהלך המערכה האחרונה היו מוצדקים לגמרי. האזרח ממש לא מסוגל להבין את הזעזוע העולמי. בהעדר סיבה אחרת, הוא מייחס אותה לאנטישמיות.

אחרי אחת ממלחמות לבנון (שכחתי איזו) קיבלתי הודעה מפתיעה ממפקד אחת האוגדות. הוא הזמין אותי לתת הרצאה בכנס קציניו על יחס התקשורת העולמית למלחמה. (יתכן שהזמין אותי כדי להרשים את הקצינים בגישתו הנאורה.)

אמרתי לקצינים ששדה-הקרב המודרני השתנה, שהמלחמה מתנהלת עכשיו לאור הזרקורים של התקשורת העולמית, שהחיילים בימינו צריכים לקחת בחשבון את העובדה הזאת כאשר הם מתכננים ולוחמים. הקצינים הקשיבו בנימוס ושאלו שאלות מתאימות, אך תמהתי אם הם היו באמת מוכנים לקלוט את הלקח ולהסיק מסקנות.

הצבא הוא מקצוע ככל מקצוע אחר. כל אדם מקצועי, יהיה עורך-דין או מנקה-רחובות, מאמץ לעצמו שורה של תפיסות המתאימות למלאכתו.

גנרל חושב במושגים מוחשיים: כמה חיילים דרושים לביצוע המשימה, כמה תותחים? איך למזער את מספר הקרבנות שלו? מה דרוש כדי לשבור את התנגדות האויב?

הוא לא חושב על הצילומים ב"ניו יורק טיימס".

במלחמת-עזה לא נהרגו ילדים ולא נהרסו בניינים באופן שרירותי. לכל דבר הייתה סיבה צבאית. צריך היה להרוג בני-אדם כדי להקטין את הסכנה לחיי חיילינו. (עדיפים מאה פלסטינים הרוגים על חייל ישראלי הרוג אחד.) צריך היה להטיל אימה על האוכלוסייה כדי שתפנה נגד חמאס. צריך היה להרוס שכונות כדי לאפשר לכוחותינו להתקדם, וגם כדי ללמד את האוכלוסייה לקח שהיא לא תשכח בשנים הבאות, כדי לדחות את המלחמה הבאה.

כל זה נראה הגיוני לגמרי בעיני האלוף. הוא מנהל מלחמה, לכל הרוחות, ואסור להטריד אותו בשיקולים לא-צבאיים, כגון ההשפעה על דעת-הקהל העולמית. ובכלל, אחרי השואה…

המחשבות של האלוף הן המחשבות של ישראל.

ישראל אינה דיקטטורה צבאית. הגנרל אל-סיסי יכול להיות ידידו של נתניהו, אבל נתניהו אינו גנרל. ממשלת ישראל אוהבת לעשות עסקים עם רודנים צבאיים ברחבי העולם, ביחיד בענייני נשק, אך בישראל עצמה הצבא מציית לממשלה האזרחית הנבחרת.

ככה זה. אבל…

אבל מדינת ישראל נולדה באמצע מלחמה קשה, שתוצאותיה בהחלט לא היו בטוחות באותה עת. הצבא היה, ומהווה גם כעת, מרכז החיים הלאומיים. ניתן לומר שהצבא הוא הגורם המאחד היחיד במדינה. שם נפגשים גברים ונשים, אשכנזים ומזרחיים, חילונים ודתיים (מלבד החרדים), אמידים ועניים, ותיקים ועולים חדשים. כולם עוברים את אותו כור היתוך.

רוב הישראלים הם חיילים לשעבר. רוב הקצינים, הפורשים מהצבא באמצע שנות ה-40 לחייהם, מאיישים את העילית הממשלתית, הכלכלית, הפוליטית והאקדמית. התוצאה היא שהשקפת-העולם הצבאית היא השולטת בישראל.

מאחר שזה כך, הישראלים אינה מסוגלים להבין את התפנית בדעת-הקהל העולמית. מה הם רוצים מאיתנו, השוודים והבריטים והיפאנים? האם הם חושבים שאנחנו נהנים מלהרוג ילדים, להרוס בתים? (כפי שאמרה גולדה מאיר: "אנחהו יכולים לסלוח לערבים על שהם הורגים את הילדים שלנו, אבל לעולם לא נסלח להם על זה שהם מכריחים אותנו להרוג את הילדים שלהם!")

מקימי המדינה היו דווקא מודעים מאוד לדעת-הקהל העולמית. אמנם, דויד בן-גוריון אמר שלא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים. אך במציאות היה בן-גוריון מודע מאוד לצורך לרכוש את דעת-הקהל העולמית. כך גם יריבו הגדול, זאב ז'בוטינסקי, שאמר פעם למנחם בגין שאם הוא התייאש ממצפון העולם, מוטב ש"יקפוץ לנהר הוויסטולה!"

דעת-הקהל העולמית חשובה. יתור מזה, היא חיונית. החלטת הפרלמנט הבריטי אינה מחייבת, אבל היא מביעה את דעת-הקהל, שתשפיע במוקדם או במאוחר על החלטות הממשלה הבריטית בעניינים כגון מכירת נשק, ההצבעות במועצת-הבטחון של האו"ם ומעשי האיחוד האירופי. כמו שאמר תומאס ג'פרסון, מאבות האומה האמריקאית: "כאשר העם מוביל, המנהיגים ילכו בעקבותיו."

אותו ג'פרסון גם דרש להתייחס "בכבוד הראוי לדעת האנושות".

קריאה לביבי ,ראש ממשלתנו.‘‘

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

אנו כבר רואים זה זמן את חשרת הסופה המדינית המתקרבת אלינו.

אנה הגענו ולאן אתה מתיימר להביא אותנו?

 האם אתה באמת חושב ,שהפתרון הטוב ביותר הוא לבנות ולבנות במקומות שבמלא מיועדים להחזרה לרשות הפלסטינית, בין אם יהיה הסכם ובין אם לא.

מדינות אירופה כבר החלו בנסיגתם מלתמוך בנו ,בריטניה ושבדיה אינם האחרונות יהיו עוד רבות שיצביעו בעד מדינה פלסטינית.

אם אתה רוצה באמת להישאר בסטטוס קוו, למה להוסיף לבנות? ולהרגיז הקהילה הבין לאומית ואת אמריקה בפרט?

אני אישית, לא בעד מדינה פלסטית, לדעתי היא מסוכנת לנו בהיבט הביטחוני, אך אני יודע שאתה ביבי ,לחוץ ביותר מהצד הפנאטי שדוגלים בארץ ישראל השלמה. ולכן מה שצריך להוביל הם סידורי הביטחון שטובים לנו. בכיוון זה דרושה מנהיגותך הבלעדית קריאה לביבי ראש ממשלתנו.

אנו כבר רואים זה זמן את חשרת הסופה המתקרבת אלינו.

אנה הגענו ולאן אתה מתיימר להביא אותנו?

ועכשיו.

, אם תוכר מדינה פלסטינית על ידי מועצת הביטחון, בניגוד לרצוננו ,בסופו של דבר יהיה זו תחילת הסוף לקיומנו

גרשון אקשטיין ,רעננה

יהדות בלי הפסקה

נכתב על ידי: ציפי לידר

בשולי הכותרות: הַכֵּר  את  יהדותך –  'מעריב'  'מוסף' יודעים?  *  סערה  בכוס  מילקי  *  על אשכנזים  מסורתיים  שמעתם?  * ולקינוח  איילת  המחללת

                                     ***

יהדות כבקשתך

  לפני ששר החינוך, שי פירון, המתהדר בתואר רב, מנהיג לימודי ספורט בבתי הספר, ראוי שהוא יכניס  שיעורי יהדות  לתוכנית הלימודים גם במסגרות הממלכתיות. נכון, זה פחות פופוליסטי ופיקנטי משיעורי ספורט. אך עובדה היא, כפי שהוּכח בסקרים, שהבּוּרוּת בנושא חוגגת בקרב בני הנוער. כשנשאלו, למשל, על מהות הביטויים 'מעריב'  ו'מוסף' השיבו, כמה מפתיע, שמדובר בעיתונים, במקום בתפילות. ורשימת הבערוּת עוד ארוכה.

  תתפלאו, ניתן ללַמד גם לימודי יהדות בצורה חיה ומלהיבה. להסביר בשפה עכשווית, לתַבל באקטואליה ( להציג סוגיות משפטיות ואחרות ולהצביע על פתרונן בתורה) ובסיפורים מעניינים, להמחיש וויזואלית ורגלית דרך ביקורים באתרי יהדות, לשלב באמנות (פריטי יודאייקה) ובהמְחזה ועוד ועוד כיד הדמיון והיצירתיות  הטובה של המורים. ועל הדרך גם לעקור דיעות קדומות בנושא. דוספוביה? לא במחוזות בית ספרנו.

ראש מילקי

בניגוד למחאת הקוטג', שהייתה על מוצר בסיסי, מחאת המילקי היא על מעדן. ולא שזו סיבה למסיבה לייקור בלתי סביר. אך דומה שמחאה זו אינה ראוייה לדיון לא על יוקר המחייה ולא על ירידה, משום שהיא אינה מייצגת נושאים אלה, אלא רק את היורדים לברלין עצמם בעלי ראש המילקי הקטן, שיטבעו בניכר בגביע הקצפת.

  הסערה הציבורית שעוררה אפוא מחאה זו היא לא יותר מסערה בכוס מילקי, סוג של בדיחה, וכדרכן של בדיחות היא תהיה, בסופו של דבר, אפיזודה חולפת. אגב, האם אין היורדים מזכירים לכם את האנקדוטה החסידית, על אותו יהודי שפנה לרבו בתלונה שאינו אוהב את העיר ירושלים. השיב לו הרב: " כנראה ירושלים לא אוהבת אותך"…ודי למבין.

עיר בהפסקה

  אם עד לאחרונה המסורתיים היו מזוהים בעיקר עם הספרדים, הרי דומה כי בעידן החדש, המאופיין בצימאון רוחני גם בקרב החילונים, אנו עדים לתופעה המרנינה של השפעת המסורת והרחבתה גם לאשכנזים. זה קורה בתל אביב – בירת החילוניות, ואף בקיבוצים הידועים כמעוזי השומר הצעיר, שבהם מתקיימת יהדות בלי הפסקה, בשיעורי תורה ובתפילות בבתי הכנסת. אגב, הידעתם שמספרם בעיר העברית הראשונה עומד על כ-550?

  נראה כי לנגד עינינו מתקיים חזון הנביא זכריה: "והיה ביום ההוא ושילחתי רעב בארץ – לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה' ".

איילת המחללת

  האם חברת הכנסת, איילת שקד, שוכחת שהיא שינתה פאזה? תזכורת: מיו"ר עמותה ציבורית "ישראל שלי", שֶבָּה הציבור לא נחשף לחייה הפרטיים, היא הפכה לגברת הראשונה של מפלגת הבית היהודי.

  דומה כי מעמדה הממלכתי הכפול, כדמות פרלמנטרית ייצוגית בכלל, ונציגת מפלגה דתית בפרט, מחייב אותה לשמור על הצביון היהודי במרחב הציבורי. לכן לא ראוי היה שתטייל  ברכבה, בעיצומו של חג הסוכות, ותפגין את 'ביצועיה' לעיני כל הגולשים בפוסט בפייסבוק.

   לא די בכך שהצביעה עם מפלגתה הדתית נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ובחגים. עליה לשמש מודל מעשי לכך. איפה רגישותה לתפקיד?

האם התפייס נתניהו עם 'ממשלת הפיוס'?

נכתב על ידי: אליקים העצני

ישראל מאירה פנים לעזה. מתאם הפעולות סיכם עם 'ראש ממשלת הפיוס הפלסטינית' הכנסת חומרי בניין וציוד מכני רב. לראשונה התירה ישראל ל-1000 עזתים לבקר בהר הבית. תורשה כניסה לישראל של 500 איש ליום. מאפשרים ייצוא חקלאי, ופועלים מעזה יורשו לעבוד בישראל. ממשלת הליכוד הסכימה ש"ממשלת הפיוס" (פת'ח-חמאס) תתכנס בעזה. בקרוב יתפרסו בברכת נתניהו 3000 אנשי 'המשמר הנשיאותי' של שלטון רמאללה במעברי הגבול, על אף הודעת החמאס  שה'מפקחים'  האלה יהיו כפופים לו. וגם מעבירים את המקדמות למשכורות פקידי החמאס.

אומרים, שהחמאס פתח במלחמה בגלל מצוקת המשכורות וכדי "לפרוץ את המצור" ויש מחלוקת, מי ניצח. לפי התוצאות האלה – היש שאלה בכלל?

בנאומו באו"ם השווה נתניהו את החמאס לדא'עש והזמין את אבו-מאזן לבחור: פיוס עם החמאס או שלום עם ישראל. והנה, רק חזר לארץ וכבר הוא משתף פעולה עם ממשלה שנקראת "ממשלת פיוס" או "אחדות". במטותא: פיוס ואחדות עם מי? עם החמאס! האמנם הוא ה'פרטנר' החדש? וזאת, בשעה שגדודי "אל-קסאם" מודיעים על גיוס המוני ("גדודים עממיים"), על אמוני ירי לקראת הסיבוב הבא ואפילו על אמונים בירי רקטות ושיקום מנהרות. תגובתם: מה יש? גם צה"ל מתאמן!

שאלה: אם היה שינוי מדיניות כל כך קיצוני כלפי החמאס, איך לא שמענו על ההחלטה הזאת? מי החליט? ומה הנימוקים למהפך ?

ומהפך גם כלפי השותף לפיוס, אבו- מאזן. תזכורת: שיחות קרי גוועו לאחר שרמאללה הפרה את הסכם אוסלו, השיגה הכרה באו"ם כמדינה לא-חברה והצטרפה לאמנות בינלאומיות. חטא על פשע הוסיפה בהכניסה אל מתחת לשמיכת ה"מדינה" את ארגון הטרור חמאס ("ממשלת פיוס"). אח'כ ירקה בפנינו ע'י האשמתנו בבית הדין הבינלאומי בהאג בפשעי מלחמה, ולשיא החוצפה הגיעה באותו הנאום שהציג את ישראל כמדינת אפרטהייד גזענית וכמבצעת 'רצח עם'. נתניהו בנאומו נתן תשובה קולעת: מכחיש שואת היהודים מגולל עלילת שואה על מדינת היהודים! לפסגת ההתגרות הגיע אבו-מאזן בדרישתו ממועצת הביטחון להציב לישראל אולטימאטום של הסדר כפוי: נסיגה מלאה עד נובמבר 2016 והקץ להעמדת הפנים של מו"מ!

כך נתנו יד זה לזה הטרור הרצחני של עזה והטרור המדיני של רמאללה, באחדות של לפיתת חנק על צוואר ישראל.

שאלה: מי החליט להעביר דף על כל פשעי רמאללה, לשתף פעולה עם "ראש ממשלת הפיוס", ראמי חמדללה, ולהתעלם מכך שהוא מגלם את הכנסת  החמאס  ל"סולטה" הפלסטינית ביהודה ושומרון? ומה הנימוקים להחלטה?

 והיה, וכל ההחלטות הגורליות האלה התקבלו ע"י איזה 'מטבחון' ולא בשום פורום ממלכתי מחייב, מה פשר שתיקת הכבשים של התקשורת והפוליטיקאים?

ומדוע איש אינו תוהה, איך סומך נתניהו על האו"ם שיפקח על כל שק מלט שיוכנס לרצועה, אותו האו"ם שקיבל מאיתנו רקטות שהחמאס אחסן בבית ספר שלו והעבירן… לחמאס?! ומי הם "האירופאים" שאמורים לפקח, אלה שכבר ברחו משם בסיבוב הקודם?

ואיך מבטיחים שפרויקט המיליארדים המיועד כביכול לשיקום עזה לא ינוצל ליצירת עובדות מוגמרות, בינלאומיות, נגד ישראל? העולם לא תרם כלום לשיקום החורבן של מלחמות אחרות , למה דווקא בעזה? אולי לא כל כך בעד הפלסטינים מתגייסים כאן כמו – נגדנו? ואיך אנחנו יכולים לשתף פעולה, הלא תחת שלטון חמאס-פת'ח – ארץ אויב אנחנו משקמים!

יתכן שלמקבלי ההחלטות תשובות טובות על כל השאלות האלה. עד עתה לא שמענו אותן, למרות שבדמוקרטיה לציבור יש זכות לדעת. יבואו נא ויסבירו.

אליקים העצני

איילת המחללת

נכתב על ידי: ציפי לידר

  האם חברת הכנסת, איילת שקד, שוכחת שהיא שינתה פאזה? תזכורת: מיו"ר עמותה ציבורית "ישראל שלי", שֶבָּה הציבור לא נחשף לחייה הפרטיים, היא הפכה לגברת הראשונה של מפלגת הבית היהודי.

  דומה כי מעמדה הממלכתי הכפול, כדמות פרלמנטרית ייצוגית בכלל, ונציגת מפלגה דתית בפרט, מחייב אותה לשמור על הצביון היהודי במרחב הציבורי. לכן לא ראוי היה שתטייל  ברכבה, בעיצומו של חג הסוכות, ותפגין את 'ביצועיה' לעיני כל הגולשים בפוסט בפייסבוק.

   לא די בכך שהצביעה עם מפלגתה הדתית נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ובחגים. עליה לשמש מודל מעשי לכך. איפה רגישותה לתפקיד?

                                    ציפי  לידר

                                    ירושלים.

צילו המטורף של המילקי

     נכתב על ידי:   יצחק מאיר

הסיפור עם המילקי הופך את הטירוף הזה גם לגרוטסקה עלובה. עם הספר אינו יודע לקרא עוד לא כלכלה ולא סוציולוגיה ולא שתי מילים על תהליכי בניין זהותו הלאומית בלי לראות בקוטג' ועכשיו בפודינג משוקלד מה שמגידות עתידות ראו בתחתית הקפה

מי שלא בא מתל אביב לניו-יורק או ללונדון או למלבורן או לברלין לא יודע מה זה שהצל הזה שמשליכה קומתו של מי שבא משם על מדרכות הסמטה ועל עריית הכיכר, דומה כל כך לצל של אילן הנע ברוח בין ערביים בתל אביב. אבל מי שקם והלך ובא מתל אביב לאחת הערים האל החשובות כנהדרות, ולהרבה אחרות ששמען כמסבירות פנים יצא למרחוק, אפילו אם אין הוא מביט בצילו, הוא יודע שצילה של תל אביב עוקב אחריו.

אבל בברלין, זה לא כך. שם צילה של ברלין בתוך ברלין רודף אותו גם הוא. בעבור מי שבא מתל אביב לברלין, ברלין היא עיר של שני צללים. הם שותקים. אבל מי שבא לשם מתל אביב שומע מה שהצללים שותקים. והוא שותק. ויש צל אחד ששומע מה שהוא שותק בשפתו, ויש צל אחר שאינו יודע לשמוע את השתיקה בשפה שנשארת תמיד זרה. הדו שיח האילם הזה, הוא אמת לוחשת לאמיתה.

עד כאן דברים שהם משל. מכאן לעובדות. כשלושת אלפים וחמש מאות ישראלים עקרו לברלין. זה נטף סטטיסטי. קרוב ללא כלום. במדינה של למעלה משמונה מיליון אזרחים הפכה העקירה הזאת ממשל לשנינה, ומשנינה להתלקחות תקשורתית מלובה במפוחי סרק בה משמשים בערבוביה, ציונות לשמה, ציונות לשם ראווה, ציונות לשם הטפה, ציונות לשם גרירת ההיסטוריה אל ההווה, ציונות לשם פחד אפוקליפטי שהנה הירידה לברלין הורסת את המדינה מבפנים ואת חומות המגן שלה מבחוץ. וגם התחסדות. זה מטורף.

הסיפור עם המילקי הופך את הטירוף הזה גם לגרוטסקה עלובה. עם הספר אינו יודע לקרא עוד לא כלכלה ולא סוציולוגיה ולא שתי מילים על תהליכי בניין זהותו הלאומית בלי לראות בקוטג' ועכשיו בפודינג משוקלד מה שמגידות עתידות ראו בתחתית הקפה.

חנטריש…!

על כל אלה מנצלים מניפולאטורים מכל פלטפורמה ומאחורי הקלעים האנונימיים את הנטף הברלינאי הסטטיסטי הזה כאילוסטרציה, כאיור משכנע, לנגעי עליית המחירים והמדיניות הכלכלית-חברתית הכושלת ולפתע יש גם צידוק לירידה לברלין. זה אבסורד. המדיניות הכלכלית הכושלת פוגעת במיליונים ורק שלושת אלפים וחמש מאות איש הבינו את זה, ועזבו? ברלין תיכנס להיסטוריה של ישראל כמחוללת את השינוי הכלכלי החברתי המעמד הביניימי המיתולוגי המבורך?…. זה שכרה של בירת הרייך?

עזבו את זה. אל תעניקו לברלין את מה שהיא לא ראויה לו, ואל תעניקו למי שהחליט לעקור, מטעמים הגלויים רק לו או לה, מעמד של מוחה חברתי. זאת לא אמת. חצי מיליון אנשים הלכו ברחובות ישראל ובכיכרותיה לפני שלוש שנים ומחאתם הייתה מחאת אמת, פה, בבית, במקום בו כואב, במקום בו צריך ואפשר לתקן, במקום בו לא מנפנפים בייאוש כמחולל של תקווה.

כל העולם כולו נמצא בדרכים. ההגירה היא אחד מפניה של המוביליות החברתית המתחדשת בעולם בו הולכים ונמחקים גבולות, בו הקידמה התחבורתית מקצרת מרחקים, בה זכויות האדם הבסיסיות קנו לעצמן סטאטוס של דתות, ובין אם הן מופרות ובין אם הם קיימות, יש להם מאמינים שאינם סוגדים עוד לדתות שהאמינו באלוהים יותר מאשר באדם.

ההגירה היא אחת מן הצורות של חיפוש צדק גלובאלי, ומי שאין לו במקומו הולך לחפש את מה שיש בעיניו בשפע במקומות אחרים. יש הגירה גדולה מעוני לעושר, ויש הגירה מארץ קידמה אחת לארץ קידמה אחרת. אפשר היה לראות בשלושת אלפים ישראלים בברלין טיפת הגירה זעירה בים ההגירה הגדול, מכל מקום אפשר היה לבטל אותה כאילו אינה אלא דוגמית ישראלית מתוך הכלל העולמי. אבל לא. זה היה רציונאלי מדי בעבורנו. ברלין והרציונאלי לא הולכים ביחד.

יש כנראה כמיליון ישראלים שהיגרו מכאן בעיקר לצפון אמריקה מאז קום המדינה. הדמוגרפים מסכימים על שש מאות עד שבע מאות אלף, אבל הם לא מונים את הילדים שנולדו בנכר לישראלים. מה שיש בניו-יורק ובלוס אנג'לס ובטורונטו, עולה מאה וחמישים מונים ויותר על מה שיש בברלין, כולל המילקי וכולל הקוט'ג וכולל הדיור.

אפשר היה לומר כי ברלין איננה אלא דוגמית קטנה להיקף הגדול כל כך של הירידה מן הארץ, משהו שמחוויר אל עומת הממדים של היקלטות ישראלית גדולה בארצות הפתוחות לתהליכי טמיעה, ועוד ועוד. אבל לא. זה היה רציונאלי מדי. וכבר אמרנו, ברלין והרציונאלי לא הולכים ביחד.

וחזרה למה שאמרתי בראש הדברים האלה, הצל של ברלין בברלין רודף את הישראלי שעקר לברלין בין אם הוא יודע ומכחיש בין אם הוא יודע ומודה בלבבו. וגם אם כאן, מעונן לעיתים, חלקית תמיד, גם בחמה הקופחת, אשרי מי שחי את הצללים הבלתי נמנעים במקומו, ואוי לו למי שצל רודף אותו במקום שלא יהיה אף פעם מקומו.

ראש מילקי

נכתב על ידי: ציפי לידר

בניגוד למחאת הקוטג', שהייתה על מוצר בסיסי, מחאת המילקי היא על מעדן. ולא שזו סיבה למסיבה לייקור בלתי סביר. אך דומה שמחאה זו אינה ראוייה לדיון לא על יוקר המחייה ולא על ירידה, משום שהיא אינה מייצגת נושאים אלה, אלא רק את היורדים לברלין עצמם בעלי ראש המילקי הקטן, שיטבעו בניכר בגביע הקצפת.

  הסערה הציבורית שעוררה אפוא מחאה זו היא לא יותר מסערה בכוס מילקי, סוג של בדיחה, וכדרכן של בדיחות היא תהיה, בסופו של דבר, אפיזודה חולפת. אגב, האם אין היורדים מזכירים לכם את האנקדוטה החסידית, על אותו יהודי שפנה לרבו בתלונה שאינו אוהב את העיר ירושלים. השיב לו הרב: " כנראה ירושלים לא אוהבת אותך"…ודי למבין.

                                         ציפי  לידר

                                         ירושלים.

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 15 –23לחודש אוקטובר2014

 אודי ברגר תמונה

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

מאת: אודי ברגר

טלה

הביטחון העצמי מתחיל לחזור אליכם. עדין הכול לא מושלם כפי שרציתם, בגזרות שונות, אבל מסתמן שינוי: בתחום הבין זוגי, בתפיסת העולם שלכם, לגבי מהות האהבה, ובצורך לשנות את סוג העבודה שלכם. הבדידות מטרידה, אך החלטתם בינתיים להמשיך בדרככם, ולסמן דרכים, שיובילו אתכם לאהבה. טיפ: התרכזו ביכולות הדיפלומטיות להניע את בן/ת הזוג לשתף פעולה, מזווית רגשית אחרת. אתם במיטבכם חיצונית, אך אתם שוב לא יודעים לתמרן ולנצל זאת, לכוון ההצלחה.

 

שור

אתם עסוקים סביב נושא משמח, כלשהו. אנשים מדברים אתכם על אהבה, על גישור בין פערים הנוגדים לתפיסת עולמכם, אך אתם מתעקשים שבן/ת הזוג ת/יזום את הקרבה המחודשת. הרווקים ירגישו כתקועים באותו מקום, או שעדין לא ימצאו את שביל הזהב, אל לב האהוב/ה. הזמן לתכנן מהלכים כלכליים. צלצלו לחברים ישנים וטובים, שהוכיחו את עצמם, בעבר. הזמן לרסן את הכעסים הישנים ולמצוא דרך, לגשר על פערים רומנטיים – שנערמו, לאורך השנים הארוכות.

תאומים

 

השבוע אתם לחוצים בנושאים רגשיים. אתם ממשיכים לקבל אהבה ממי…שממנו אתם מתרחקים, לעומת זאת בן/ת הזוג הרצוי/ה מתרחק/ת מכם כמו מאש, ללא הסבר שקוף וצלול. במישור התעסוקתי, אתם צפויים לקידום נוסף על זה, שכבר הושג. התרחקו מרכילות זולה, אודות המעסיקים, או מכול רכילות אחרת, סביבכם. גורם חתרני ינסה לערער את אמינותכם, ולהוריד אגב כך, את ביטחונכם האישי. השתדלו לרסן את הדחף להחזיר 'באותו המטבע'. הפתעה מכוון האינטרנט והמחשב.

סרטן

הסתבכות בנושאי כספים. אתם לא מוצאים דרך לקבל יותר, ממקום העבודה. המאמצים האחרונים לקבל העלאה, או למצוא עבודה אחרת, נכשלים. הרגשות תקועים בבן/ת הזוג, בגלל בעיות אגו, המוכרים…לכם היטב. הזמן להחליט החלטות בנוגע לתחום הרומנטי, גם אם זה במחיר גבוה מידי, או לשבת…ולשתוק. אתם שוב מגלים שמערכת היחסים המחודשת עם המשפחה, מתערערת מחדש. נושאי לימודים זזים, לכוון היותר חיובי. הזמן לייעוץ אישי, במיוחד בתחום העבודה והזוגיות, צלצלו אלי השבוע ללא דיחוי מיותר.

 

 

 

 

אריה

 

התחלה של משהו חדש במישור העסקי- פרטי, או התעסוקתי-כלומר: בעבודה למען אחרים. אווירה של אופטימיות, תשרה בכם רגיעה ותקווה לטוב. אתם עדין קצת חוששים, מן העתיד הכלכלי, אבל התחום הרומנטי לא פחות חשוב לכם, והוא משפיע על כלל התחומים החשובים. הזדמנות לשמוע ממישהו שחשבתם ששכח…אתכם, אי שם, הרחק… בעבר. הנושאים והמחויבים רגשית: הזמן לעמוד על שלכם, בנוגע ליחס המגיע לכם בבית. צלצלו אלי לייעוץ איש טלפוני, או בפגישה, זה הזמן הכי מתאים לכך.

בתולה

שבוע הרבה יותר מוצלח, מבחינות רבות. הפתעות חשובות מהשטח התעסוקתי, משפיעות עליכם לטובה. נושא הלימודים מתעכב, אבל עדין חשוב, אל תזניחו זאת. התרכזו בתחומים רגשיים החשובים לכם, מפני שבלעדי האדם אותו אתם… אוהבים, אתם לא מצליחים לתפקד כראוי. שוב עולה נושא המגורים, זאת ולאחר שאיבדתם הזדמנות חשובה בהקשר זה. פגישה גורלית חשובה, באופק הקרוב והיא קשורה לעתידכם הרגשי והכלכלי, כאחד. אתם צריכים להקשיב לעצות חכמות, מאנשים מקצועיים.

מאזניים

רגשות לכוון העבר. אתם לא מסוגלים לשכוח תמונות רומנטיות שאבדו לכם, מזמן. הנשואים: השקיעו מחשבה באייך להחזיר את הרגשות של בן/ת הזוג, לקדמותם. נושא העבודה תקין, אבל דורש מכם כוחות נפש גדולים. הטיפול בילד/ים גוזר לכם נתח רב, משעות הפנאי. הזמן לחשוב בכוונים חברתיים, הרבה יותר מאשר בשבועיים שחלפו, עשו כן ומהר מאוד תקצרו את… תבואת- האהבה- האביבית. הפנויים: אתם מתמודדים עם עיקשות בן/ת הזוג ביחס להתחייבות. צלצלו אלי לייעוץ איש טלפוני, או בפגישה.

עקרב

השבוע אתם עלולים לבחור בעיתוי לא נכון למריבות. טיפ: הקפידו במיוחד, שלא לריב עם המשפחה הקרובה והרחוקה יותר. בסוף השבוע טוב יהיה להישאר בבית. שאר הימים יוקדשו לתקן היחסים עם הסביבה הקרובה, בנושא רגשות פגועים- הדדית. בעבודה תגלו קצת יותר הבנה, לצרכים שלכם, הזמן לדרוש את שמגיע לכם, ביתר אסרטיביות. הנשואים: ניסיון מוצלח יותר, לגישור על פערי עמדות רגשיים. הבמה תינתן לילדים, שימלאו אתכם בשמחה, אך גם בדאגה להצלחתם.

קשת

שבוע יותר משוחרר. הסביבה הקרובה תתחיל קצת להבין את הראש שלכם. השבוע אתם מתחילים לארגן טוב יותר את התקשורת שלכם בנוגע: לאהבה, עבודה וביחסים אישיים. ההתנגדות הסביבתית לדעתכם, תצטמצם לכדי מינימום. הבודדים יחפשו להתרגש ואת מקומם במסגרות חוץ משפחתיות, זאת ובגלל 'הקצרים' האחרונים, עם בני המשפחה הקרובה. אתם עומדים בתשלומים השוטפים, לאחר שהצלחתם לגייס את העזרה הדרושה לכך. נושא המגורים שוב יעלה על הפרק. צלצלו אלי לייעוץ איש טלפוני, או בפגישה.

 

 

 

גדי

האירועים יושפעו השבוע, מניחוח רגשי בולט. היכולת להביא רגשות תעלה על כול דמיון. התקדמות איטית הדרגתית ברומן חדש, תצית תקווה חדשה בקרב הפנויים. הנשואים יחושו שהם רוצים להתרגש בחברת הפרטנר הישן, אבל אם לא יקבלו את שלהם, הם עלולים… לבעוט ולרטון. שמרו על מורל גבוה והקפידו על מנוחה קבועה, אל תעמיסו יותר מידי על עצמכם. בעבודה, אתם עלולים לעמוד על שלכם, יתר… על המידה, ותגלו שהדבר מזיק. צלצלו אלי לייעוץ איש טלפוני, או בפגישה.

דלי

אתם מושפעים ממצב כוכבי גדוש בהפתעות. השבוע יש לכם את הדמיון, בלהבליט את קסמכם האישי, אך השפעת הכוכבים הכללית, מעיבה על כך. יתכנו מצבי לחץ לקראת האירוע הקרוב לבוא. שימו לב לדמות המחלקת אתכם את החיים. האהבה מתחמקת לכם בין הידיים, הגעגוע לעבר הקרוב/רחוק עולים אל סף הכרעה. המצפים לפתרונות בתחום הרגשי יתאכזבו השבוע וכרגיל הילדים ישארו… הנחמה היחידה שלהם. הזמן לייעוץ אישי ברוב…התחומים, ובמיוחד בנושאים רומנטיים.

דגים

השבוע אתם במיטבכם. המצב הכוכבים טוב, אך לפניכם רטרו מרקורי, וכדאי לכם להספיק…ולנצל את ההזדמנויות שבתחומי: הרגש, התעסוקה, הלימודים, המגורים והמכירות. חלק מכם יבקש לגשר בין פערים חברתיים ואישיים, וחלק אחר יבקש לרענן קשרים משפחתיים, קרובים. הנושא הכלכלי יעלה שוב על הפרק, ויחייב אתכם 'לסדר חדש- בתחום'. ההתרגשות לקראת אירוע חשוב, עולה לשיא חדש. בריאותכם הכללית חוזרת למיטבה. החשדות כלפי האהוב/ה צפים מחדש, ומחבלים בבריאותכם הנפשית. זה הזמן, לייעוץ אישי- דחוף.

להלן הקישור לאתר של האסטרולוג אודי ברגר

http://www.astrologia.co.il

 

אודי ברגר (c)

טילדה רג'ואן והתזמורת הקאמרית הקיבוצית נתניה בניצוחו של גיל שוחט "משהו מהסרטים"

 טילדה רגואן תמונה הופעה 001

(מופע מולטימדיה)

מופע בכורה

היכל אומנויות הבמה הרצלייה

מוצ"ש 1.11.14 בשעה 21.00 "השרון " טל 03-5400551 כמו כן באתר www.hashron.net

בקופת ההיכל טל: 09-9729999   או אטיס כרטיסים טל: 054-4525416

מבצע מיוחד לחברי המועדון של טילדה רג'ואן :

טל 4525416 054

טילדה רג'ואן, בעלת הקול הייחודי שמסוגל לטפס חמש אוקטבות, המבצעת המקורית לפסקולים של סרטים רבים בעולם, מביאה לבמה מופע מרתק ומרהיב של להיטים מהסרטים, מחזות זמר ואופרות מפורסמות

שהשתתפה בהם, ביניהם:

"Cats המיוזיקל "

"כלוב העליזים", "הספר מסיביר" (בו מילות השיר הן תוצר של עבודתה עם שירלי מקליין), כמו-כן במופע זה תשיר טילדה גם,

שירים מתוך "עלובי החיים",

"בוסתן ספרדי", "ינטל" ועוד…

כמו כן בתוכנית, קונצ'רטו לפסנתר של רוברט שומאן, בביצוע גיל שוחט

מופע חדש הכולל מיצג מולטימדיה מרהיב בטכנולוגיה חדשנית ראשונה מסוגה בארץ.

צמרמורת של התרגשות עטפה כל חלקיק בגופי, לשמע שירתה של גברת רג'ואן, שניחנה לא רק ביכולות ווקאליות מרשימות, כי אם, ביכולת לחבק עם קולה, להביט בעיניי הצופה עם חיוך מלא כריזמה ותשוקה ובאמת להעניק – ידיעות אחרונות

 

 

צלבנים וציונים

נכתב על ידי: אורי אבנרי

באחרונה מופיעות המילים "צלבנים" ו"ציונים" לעיתים קרובות כצמד. בסרט דוקומנטרי על דאע"ש שראיתי זה עתה הן הופיעו ביחד כמעט בכל משפט שיצא מפי הלוחמים האסלאמיסטים, וביניהם נערים.

לפני כשישים שנה כתבתי מאמר שכותרתו הייתה בדיוק כך: "צלבנים וציונים". אומרים שזה היה הראשון על הנושא.

המאמר הזה עורר התנגדות רבה. באותו זמן האמינו שאין שום דמיון, טפו-טפו-טפו. בניגוד לצלבנים, היהודים הם לאום. בניגוד לצלבנים, שהיו בעלי רמה תרבותית ירודה בהשוואה למוסלמים המתורבתים של זמנם, הציונים הם בעלי רמה טכנית גבוהה יותר. בניגוד לצלבנים, הציונים עוסקים בעבודה גופנית. (זה היה, כמובן, לפני מלחמת ששת-הימים.)

כבר סיפרתי כמה פעמים את סיפור נטייתי להיסטוריה של הצלבנים, אבל אינני יכול לעמוד מול הפיתוי לספר אותו עוד פעם.

במלחמת תש"ח, סיירת "שועלי שמשון", שהייתי חבר בה, לחמה בחזית הדרום. בתום המלחמה נותרה בידי המצרים רצועת-חוף צרה לאורך הים. קראנו לה "רצועת עזה" והקמנו סביבה שורה של מוצבים.

שנים אחדות לאחר מכן קראתי את היצירה המונומנטאלית של ההיסטוריון הבריטי סטיוון ראנסימן, "היסטוריה של מסעי-הצלב". מיד שמתי לב למקריות מוזרה: אחרי מסע-הצלב הראשון נותרה בידי המצרים רצועה לאורך חוף-הים, שנמשכה עד אשקלון. הצלבנים בנו סביבה שורה של ביצורים, כמעט באותם המקומות כמו המוצבים שלנו.

כאשר סיימתי את קריאת שלושת הכרכים של הספר, עשיתי מעשה שלא עשיתי מעולם לא לפני כן ולא אחרי כן: כתבתי מכתב למחבר. שיבחתי את היצירה ושאלתי: האם עלה אי-פעם על דעתך שיש דמיון כלשהו בינם לבינינו?

התשובה הגיעה תוך ימים. לא זה בלבד שהוא חשב על כך, כתב ראנסימן, אלא שהוא חשב על כך כל הזמן. עד כדי כך, שעלה על דעתך לתת לספר כותרות-משנה: "מדריך שימושי לציונים על איך לא לעשות את זה". אבל ידידיו היהודים, העיר ראנסימן, יעצו לו להימנע מכך. הוא הוסיף הזמנה: אם אי-פעם אזדמן ללונדון, הוא ישמח אם אבקר אותו.

כעבור חדשים הזדמנתי ללונדון וטלפנתי אליו. ראנסימן הזמין אותי לבוא אליו מיד.

(אגב, השם ראנסימן היה מוכר לי. אביו, ולטר, שהיה בעל תואר-אצולה, נשלח ב-1938 על-ידי ראש הממשלה הבריטית נוויל צ'מברליין לשליחות של תיווך בין גרמניה הנאצית וצ'כוסלובקיה. הוא גרם לשערורייה עולמית כאשר בירך את מארחיו הגרמניים בברכה "הייל היטלר".)

כאשר צילצלתי בפעמון דירתו, פתח סטיוון ראנסימן בעצמו את הדלת, ג'נטלמן אנגלי גבה-קומה בסביבות גיל ה-50. מכיוון שאני חובב-אנגלים מושבע, הוקסמתי מנימוסיו האריסטוקרטיים.

אחרי כוסית של שרי, שקענו בוויכוח על ההקבלה הצלבנית-ציונית ואיבדנו לגמרי את חוש הזמן. במשך שעות השווינו בין האירועים ובין האישים. מי היה הרצל הצלבני (האפיפיור אורבן), מי היה בן-גוריון הצלבני (גודפריי? בולדווין?), מי הוא רינלד דה-שאטילון הציוני (משה דיין), מי הוא המקביל הישראלי לריימון מטריפולי, שרצה לכונן שלום עם המוסלמים (ראנסימן הצביע ברוב אדיבותו עלי).

כעבור שנים הזמין ראנסימן את אשתי ואותי לבקר אותו במגדל-שמירה סקוטי עתיק, שאליו עבר מלונדון, בניין שנבנה בשעתו כהגנה נגד האנגלים. בשעת ארוחות-הערב סיפר לנו ראנסימן על רוחות-רפאים השוכנות במקום. רחל ואני נדהמנו כאשר התחוור לנו שהוא מאמין בהן באמת.

שש מאות שנים לפחות הפרידו בין שתי התנועות, והרקע המדיני, החברתי, התרבותי והצבאי שלהם היה, כמובן, שונה לגמרי. אך יש מספר קווי-דמיון.

גם הצלבנים וגם הציונים (כמו הפלשתים לפניהם) פלשו לארץ מהמערב. הם חיו כשגבם לים ולאירופה, ופניהם מול העולם הערבי-מוסלמי. הם חיו במלחמה מתמדת.

בעת ההיא, היהודים צידדו בערבים. הטבח הנורא שביצעו חלק מן הצלבנים בקהילות היהודיות לאורך נהר הריין בדרכם לארץ השאיר חותם עמוק בתודעה היהודית.

אחרי שכבשו את ירושלים, ביצעו הצלבנים פשע מתועב שני. הם שחטו את כל תושבי העיר, יהודים כמוסלמים, גברים, נשים וטף. לדברי היסטוריון נוצרי בן זמנם, "הדם הגיע להם עד הברכיים".

בחיפה, אחת הערים האחרונות שנפלו בידי הצלבנים, לחמו בהם התושבים היהודים בחירוף-נפש, לצד חיל-המצב המוסלמי.

בנעוריי חונכתי לשנוא את הצלבנים, אך לא הייתי מודע לכך שהמוסלמים שונאים אותם פי כמה ומה. עמדתי על כך כאשר ביקשתי מהסופר אמיל חביבי לחתום על מנשר למען שלטון ישראלי-פלסטיני משותף בירושלים. מניתי במנשר את כל התרבויות שהעשירו את העיר בעבר, ובהן גם התקופה הצלבנית. כאשר ראה חביבי שכללתי את הצלבנים במסמך, הוא סירב לחתום. "הם היו כנופיה של רוצחים!" קרא. נאלצתי להשמיט אותם כדי שיחתום.

כאשר הערבים מחברים אותנו לצלבנים, הם רוצים להגיד שגם אנחנו איננו אלא פולשים, שאנחנו זרים לארץ ולמרחב.

לכן ההשוואה כל-כך מסוכנת. אם יש בלב הערבים שנאה כל-כך עמוקה לצלבנים אחרי שש מאות שנה, איך יתפייסו אי-פעם איתנו?

במקום לבזבז זמן בוויכוח על השאלה אם קיים או לא קיים דמיון, כדאי לנו ללמוד מההיסטוריה של הצלבנים.

השיעור הראשון נוגע לשאלת הזהות. מי אנחנו? האם אנחנו אירופים המתעמתים עם אזור עוין? האם אנחנו "חומה נגד הברבריות האסיאתית", כפי שהכריז בנימין זאב הרצל? האם אנחנו "וילה בתוך הג'ונגל", לפי הכרזתו המפורסמת של אהוד ברק?

בקיצור, האם אנחנו רואים את עצמנו כשייכים למרחב הזה או כאירופים שנחתו בטעות ביבשת הלא-נכונה?

לדעתי, זוהי שאלת-היסוד של הציונות מאז יומה הראשון. היא הכתיבה וממשיכה להכתיב את כל מעשינו עד היום הזה. בחוברת שפירסמתי ערב מלחמת תש"ח, בשם "מלחמה או שלום במרחב השמי", הצגתי שאלה זו כבר במשפט הראשון.

בעיני הצלבנים, זאת לא הייתה בכלל שאלה. הם היו פרחי האבירות של אירופה, והם באו כדי להילחם במוסלמים. אמנם, מדי פעם כרתו "הודנה" (שביתת-נשק) עם המוסלמים, בעיקר עם האמירים של דמשק, אך הלחימה הייתה תמצית קיומם. המעטים שפעלו למען שלום ופיוס, כמו אותו ריימון מטריפולי, נותרו בשוליים.

ישראל נמצאת במצב דומה. נכון, איננו מודים לעולם בכך שאנחנו שואפי-מלחמה, וטוענים שהערבים הם-הם המסרבים לעשות שלום. אך מאז יומה הראשון סירבה מדינת-ישראל לקבוע את גבולותיהם, והיא מוכנה מעת לעת להתפשט בכוח – בדיוק כמו הצלבנים. כיום, 65 שנים אחרי קום המדינה, יותר ממחצית הידיעות היומיות בתקשורת שלנו נוגעות בצורה זו או אחרת למלחמה בערבים, בתוך המדינה ומחוצה לה. (לפני שבועיים דרש שר-החקלאות, יאיר שמיר, לנקוט אמצעים להגבלת שיעור הילודה בקרב הבדואים בנגב – ממש כמו פרעה בסיפור התנ"כי).

מדינת-ישראל סובלת מהרגשה עמוקה של חוסר-ביטחון, המתבטאת באלף צורות שונות. מכיוון שהמדינה היא מבחינות רבות סיפור הצלחה ומהווה מעצמה צבאית בדרגה עולמית, הרגשת אי-הביטחון מתמיהה. אני סבור שמקורה בתחושה שאיננו שייכים לאזור שבו אנחנו חיים. אנחנו וילה בג'ונגל, או, ליתר דיוק, גטו מבוצר במרחב הזה.

ניתן היה לומר שזוהי הרגשה טבעית, מפני שרוב הישראלים הם ממוצא אירופי, אבל זה פשוט לא נכון. 20% מאזרחי ישראל הם ערבים. מבין האזרחים היהודים, לפחות החצי באו – הם או הוריהם – מארצות ערביות, שם הם דיברו ערבית והאזינו למוסיקה ערבית. גדול הוגי-הדעות המזרחיים, הרמב"ם, דיבר וכתב ערבית והיה הרופא הפרטי של צלאח א-דין, המצביא המוסלמי הגדול. הוא היה יהודי-ערבי בדיוק כמו שברוך שפינוזה היה יהודי-פורטוגלי ומוזס מנדלסון יהודי-גרמני.

האם היו הצלבנים מיעוט אריסטוקראטי בארץ, כפי שההיסטוריונים הציונים טוענים בעקשנות? זה תלוי במי שמספר.

כאשר הגיעו ראשוני הצלבנים לארץ, רוב תושביה עדיין היו נוצרים, חברי כיתות דתיות מזרחיות. ואולם, הפולשים הקתוליים התייחסו אליהם כאל נחותים. ה"פוליינים", כפי שנקראו הנוצרים המקומיים, זכו ביחס של בוז והפליה. הם חשו שהם קרובים יותר לערבים מאשר ל"פראנקים" השנואים, ולא התאבלו כאשר אלה גורשו לבסוף מהארץ. רוב הנוצרים האלה התאסלמו במשך הזמן, והם אבותיהם של רבים מהפלסטינים המוסלמים של ימינו.

שיעור אחר שכדאי לנו ללמוד הוא שיש להתייחס ברצינות להגירה. בחברה הצלבנית הייתה תנועה מתמדת של באים והולכים. עכשיו מתנהל אצלנו ויכוח סוער על ההגירה. צעירים, רובם משכילים, לוקחים את משפחותיהם לברלין ולערים אחרות באירופה ובאמריקה. בכל שנה אנחנו בודקים בדאגה את המאזן: כמה יהודים נדחפו על-ידי האנטישמיות לישראל וכמה ישראלים נדחפו על-ידי המלחמות והקיצוניות הימנית לאירופה? לגבי הצלבנים, זאת הייתה טרגדיה.

אחת הסיבות לכך שהציונים דוחים מכל וכל את ההשוואה לצלבנים טמונה בסופם המר של אלה. אחרי שהייה של כ-200 שנה בארץ, עם הרבה עליות וירידות, נזרקו אחרוני הצלבנים לים פשוטו כמשמעו מהמזח של עכו. יצחק שמיר, אביו של יאיר הנ"ל, טבע את מטבע-הלשון "הים הוא אותו הים והערבים הם אותם הערבים".

כמובן, לצלבנים לא היו פצצות אטומיות וצוללות גרמניות.

כאשר אנשי דאע"ש וערבים אחרים משתמשים במילה "צלבנים", הם לא מתכוונים רק לפולשים בימי-הביניים. הם מתכוונים לכל הנוצרים באירופה ובאמריקה. כאשר הם מדברים על "ציונים", הם מתכוונים לכל הישראלים היהודים, ולעתים קרובות לכל היהודים בעולם.

אני מאמין שהצמדת שני המילים האלה זו לזו מסוכנת מאוד. איני פוחד מפני היכולות הצבאיות של דאע"ש, שהן זניחות, אלא מפני עוצמת הרעיונות שלהם. את אלה, שום מפציץ אמריקאי אינו יכול למחוק.

אין זמן. עלינו לנתק את עצמנו מהצלבנים, אלה של אז ואלה של היום. 132 שנים אחרי בוא המתיישבים הציונים הראשונים לארץ, הגיע הזמן שנגדיר את עצמנו כפי שאנחנו באמת: אומה חדשה שנולדה כאן בארץ, אומה השייכת למרחב הזה, שבניה בני-ברית טבעיים לכל תושבי המרחב הנאבקים על החרות והדמוקרטיה.

איסלאמיזציה ונאציפיקציה – ומה שביניהן

נכתב על ידי: אליקים העצני

בנאום הבכורה שלו, העלה ראש ממשלת שוודיה החדש את ההכרה בפלסטין ריבונית על ראש שמחתו. זאת, בשעה שארצו מתכרסמת מבפנים ע"י הגירה מוסלמית שהולכת וגואה, וממש באותו הזמן הוצא להורג אזרח בריטי שהרוצחת שלו, 'מדינת האסלאם', לא הסתירה שעריפת ראשו באה לבשר את עריפת ראשה של הציוויליזציה המערבית כולה.

האם בשוודיה לא יודעים כל זאת? האם לא רואים שם איך עריהם נכבשות ע"י תרבות זרה, עוינת וחורשת רע ותהליך דומה עובר על רוב ארצות אירופה? ומן הצד השני, האם אינם יודעים שבמוקד התבערה, במזרח התיכון, אין למערב כלום מלבד ישראל? המערב שפך נשק על המדינות הערביות הנחשבות "ידידות" או "מתונות", והתוצאות? מי מביניהן מוכנה ומסוגלת להעמיד התנגדות של ממש לגל הגואה של האסלאם המשיחי, הרצחני, שמכריז במפורש על כוונתו לכבוש את העולם, ולהשמיד את המערב? מצרים, שרק דיקטטורה צבאית חוצצת בינה לבין 'האחים המוסלמים"? סעודיה ונסיכויות המפרץ הרועדות כעלה נידף לפני האיאטולות של איראן? ירדן, שמלכה מתקשה לסמוך אפילו על המיעוט הבדווי, שגם הוא מחורר ע"י האסלאם הקיצוני?

גם שוודיה יודעת, שכל המדינות האלה נשענות כיום, בגלוי ובסתר, על ישראל. היא הסכר היחיד המסוגל לעצור את השיטפון, ובכך היא מגינה גם על כל המערב. לכאורה, בגלל כך אירופה שהשיטפון הזה לוחך בחופיה וגם פרץ לתוכה, היתה צריכה להיות הראשונה לעמוד לימין ישראל . איך להסביר, אם כן, את עוינותה לנו? את שליחת ה-NGO, העמותות הזרות, לחתור תחת השלטון הישראלי? את הזרמת סכומי העתק ל-'שלום עכשיו' ולעשרות ארגונים דומים לבלוש, להלשין, לפלג ולסכסך, ובסך הכל להחליש – מדינה החיונית להישרדותה ?

לשאלה הזאת יש רק תשובה אחת: שנאת היהודים ומדינתם, שבכוחה להאפיל על כל אינטרס. המלכים פרדיננד ואיזבלה ידעו, שגירוש היהודים יפגע אנושות בספרד, ובכל זאת היודו-פוביה הכריעה את הכף. עוד המן הרשע אמר "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך", רצה לומר "בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי – חי!"

ב'יומן' של עיתון "מקור ראשון" מערב יום הכיפורים (3.10.14), תחת הכותרת 'קרלוס התאסלם', מתאר אמנון לורד על פי ספרו של ג'ושוע מורבצ'יק "להפוך את דוד לגלית – איך העולם פנה נגד ישראל" את ההשתלשלות, איך העולם השלים עם הטרור הערפאתי ואיך נוצר "שיתוף פעולה פייסני של מדינות מערב אירופה עם הטרור". ומה קרה לשמאל הקיצוני, שהמיר את המרקסיזם והפרולטריון הקדוש בקדושי מהפכה חדשים: עמים וקבוצות אתניות, ואימץ לו את האסלאם כמודל של גאולה פוליטית נעלה יותר ומוצלחת יותר מהמרקסיזם. הטרוריסט המפורסם 'קרלוס' התאסלם וגם האידיאולוג הקומוניסטי, מכחיש השואה, רוז'ה גארודי. בתו של צ'ה גווארה עלתה לרגל אל מנהיג החיזבאללה בלבנון וגם נועם חומסקי, אותו מכנה לורד "המופתי של השמאל העולמי", עלה לרגל לשם.

לכאורה, השידוך הזה בין המרקסיזם, שהכפירה במרכז הווייתו והדת אצלו "אופיום להמונים" לבין האסלאם הרדיקלי שהוא דת לוחמת, הוא בלתי אפשרי. אלא, נמצא מה שמגשר על פני הסתירה: שנאת היהודים. חמאס וחיזבאללה לא היו נחשבות בעולם, טוען לורד, אלולא שמו על הכוונת שלהם את ישראל ואת יהודי העולם.

קו ישר מתוח מהטרור הערפאתי שטבח ביהודים אל רחובות אירופה היום, הגועשים מרוב אהדה לחמאס.

שנאת ישראל היא שמאחדת בהפגנות משותפות את הימין הקיצוני הניאו-נאצי עם השמאל הקיצוני המרקסיסטי, ואת שניהם עם האסלאמיסטים הלוחמנים  –  שלושה הסותרים זה את זה, ורק שנאת היהודים מאחדת אותם.

את ההתנגדות הטבעית לחדירת גורם זר ומשתלט כמו האסלאם לתוך אירופה מנטרלת האנטישמיות, בתחפושת של ביקורת על מדינת ישראל או חמלה כלפי "סבל הפלסטינים".

ההמשך ידוע: הראשונים להיפגע הם כמובן היהודים, אבל מיד אחריהם באים כל השאר, כל אלה שאפשרו ועודדו את המשחית בראשית דרכו, בהשלותם את עצמם שלאחר שירווה מדם יהודי, ייתן להם מנוחה.

האסלאמיזציה של אירופה דומה כשתי טיפות דם – לנאציפיקציה של אירופה, בימים ההם. אסור להתעלם משיתוף הפעולה הנרחב של עמי אירופה עם הנאצים והנאציזם. מיליונים שרתו בצבא הגרמני ונרתמו למאמץ המלחמה הגרמני. אם לא כן, לא היתה גרמניה יכולה לעמוד נגד כל העולם כל כך הרבה שנים. ומה עשה אותם פופולרים, ולפחות נסבלים, בכל רחבי אירופה למרות התנשאותם הגזעית ורודנותם האכזרית ? חד-משמעית: שנאת היהודים. הגרמנים שחררו אותם מן הנוכחות היהודית השנואה וחילקו ביניהם את רכושם. אפילו הפולנים, שהתנגדו לנאצים וסבלו קשות מידיהם, לא רצו לוותר על ה'מתנה' הזאת, שנפטרו מן היהודים. כשניסו שרידיהם לשוב וגם לתבוע את רכושם, גורשו ואף נרצחו.

שש שנים, מ-1933 ועד 1939 עמלו הגרמנים לסלול מסילות לליבות העמים באמצעות רדיפת היהודים, עד שהיו מוכנים לכבוש את העולם. עד אז האמין העולם שמחנות הריכוז והרציחות היו מיועדות ליהודים בלבד. עם מלחמת העולם באה היקיצה המרה ועשרות מיליוני לא-יהודים שילמו בחייהם.

שתי התנועות, הנאציזם והאסלאם הלוחמני, מטרתן המוצהרת היא כיבוש העולם, ובימי הנאצים הן היו אכן בעלות ברית. שתיהן דהרו אל מטרתן על גבי אותו הסוס: שנאת היהודים, ושתיהן שופכות דמים, אך השבח לאל, הפעם הזאת ידי היהודים אינן ריקות ודמם אינו הפקר.

צריך להפנים כל זאת היטב כדי ללמוד להעריך ולהוקיר את מתנת העצמאות שזכינו בה

אליקים העצני

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |