ניתפסו וידיהם אדומות

 

ארוע המכה" אשר ספג איש חו"ל, השמאל אנרכיסטי, אנטי יהודי ואנטי ישראל אשר הפגין באזור כביש 90 וספג כגמולו, אבחת קת רובהו של סמח"ט הביקעה, סא"ל שלום אייזנר, מציפה תופעה מטרידה אשר חייבת להדיר שינה מעיני כל יהודי וישראלי.

נכתב על ידי: אהרון רול

"ארוע המכה" אשר ספג איש חו"ל, השמאל אנרכיסטי, אנטי יהודי ואנטי ישראל אשר הפגין באזור כביש 90 וספג כגמולו, אבחת קת רובהו של סמח"ט הביקעה, סא"ל שלום אייזנר, מציפה תופעה מטרידה אשר חייבת להדיר שינה מעיני כל יהודי וישראלי.

 

לא, אין המדובר במכה עצמה שספג האנכיסט הפרובוקטור, הלה הרוויח את המכה ביושר וגם אם יקרקרו מנהיגינו השכם והערב עד שיכחילו פניהם כי נעשה כאן דבר פסול המחייב השעיית הקצין, הרי שעיון באלפי תגובונים ומאמרים משך היומים החולפים מלמד כי העם היושב בציון חכם מונים רבים ממנהיגיו ושוקל עניניו בהתאם למצבו הגאו-פוליטי המדיני לאשורו.  והעם במשקלו המכריע תומך במעשהו של הקצין ובז לשרלטנות ואזלת היד של מנהיגיו משת"פי התקשורת, בכל האמור להתערבות זרה בענינינו.

 

כיום כבר ברור כי נערכה פרובוקציה כנגד חיילי צה"ל.  ברי כי בכוונת האנרכיסטים תושבי חו"ל הפרובוקטורים היה לחסום את אחד מצירי התנועה הראשיים של מדינת ישראל הלוא הוא כביש מס' 90 , הם לא היו מפגינים תמימים כפי שניסו להציג עצמם . ברי כי התוקפנים היו הפרובוקטורים האנרכיסטים והם שפתחו באלימות קשה ראשונים. מספר דקות לפני "ארוע המכה" הונחת בידי הפרובוקטורים קרש עץ כבד על סא"ל שלום אייזנר ושבר שתי אצבעות בידו וחרץ את גבו.  זו גם הסיבה לאופן המוזר משהו בו השתמש בנשקו סא"ל שלום להשיב מכה אחת אפים לתוקפו (כפי שהאמין כי הלה, האנרכיסט הדני הוא התוקף).  כבר כעת ברי כי קלטת הוידאו "בושלה" משך יום תמים לפני שהוצגה לתקשורת כאשר הושמטו ממנה הקטעים המפלילים את הפרובוקטורים לפני "ארוע המכה" .  ברי גם כי התקשורת הישראלית היתה מודעת היטב לענין "בישול" הקלטת ובכל זאת סכרה פיה בענין ושתפה פעולה בששון ובשמחה עם האנרכיסטים שוטמי ישראל, נגד ישראל.

אך התובנות העולות מהארוע הינן קשות, קשות מכדי לקבלן.

 

צה"ל, אשר הפך בצמרתו מותווה פוליטקת שמאל קיצוני, אינו מגבה חייליו ומפקדיו אשר אינם ניתפסים כשייכים לאנ"ש.  צה"ל מפקיר ביודעין ובכוונת מכוון פצועים בשטח.  שלא תהיה אי הבנה, חיילינו לא יעלו בדעתם להפקיר חבריהם בשטח, המדובר הוא בקצונה הבכירה מרמות תתי-האלופים ול"גהנומה", הללו הם המפקירים.  תגובת צמרת צה"ל וצמרת המדינה להכפשתו בתקשורת של קצין בצבא, ללא בדיקה וחקירה נאותה, הינה שערוריה בקנה מידה לאומי.  כבר עברנו את "מדחת יוסף" ואת "יואב גלאנט" וכעת  מה?  כעת סא"ל שלום אייזנר?

 

יותר ויותר מתקבל הרושם כי קיימת יד פוליטית מכוונת שקועת אג'נדת שמאל קיצוני בצמרת צה:"ל ובעיקר בדרג מפקדי האוגדות, הפיקודים והמטכ"ל המכוונים ל"טהר" את הצבא מקצינים מוכשרים "מדי", לוחמנים, ימנים שומו שמים (ואלו "הימנים" הרי הם אשר יושיעו בסופו של יום את עם ישראל מאבדון) ולהותיר הצבא עם אשפה פוליטית בינונית בכישוריה הצבאיים בדרגים הבכירים.  ברוכים הבאים למקארתים נוסח צה"ל.

 

מזה שנים כי צה"ל התמסר כל כולו למערכת המשפט ולגחמותיה הנטויות שמאל קיצוני ואף אנרכיסטי.  ידועה האמרה "כל חייל נושא בתרמילו את שרביט המרשל" ואנו נוסיף…."כל חייל חייב לשאת בתרמילו צוות משפטנים ואל לו לעשות צעד בלעדיהם".  חיילינו סורסו על ידי מערכת משפטית פוליטית ובכוונה תחילה על מנת לחתוך ביכולתו, במוטיבציה שלו וזאת על מנת לכפות על מדינת ישראל כניעה לגחמות אויבינו הערבים.  חיילינו אינם בוחנים יותר את האויב קדימה, הם בוחנים את האויב המשפטני מעבר לכתפיהם, אחורה.  לא המפקדים המוכשרים מנהלים את צבאנו אלא צוותי צילום טלביזיה ועיתונאים הששים לכל בדל הכפשה שיכולים לסחוט כנגד חיילינו בעוד כל הפעילות הבזויה הזו ניתמכת ומגובה כל כולה על ידי פיקוד הצבא הפוליטי.  צה"ל אינו בעשתונותיו ויש להחזירו לשם ומהר.

עיון באלפי מסרונים וכתבות בנושא מאז אמש מורה על מגמה מפחידה.  כלל, כל-מכל-כל של אנשי השמאל המגיבים מחייבים העמדתו של סא"ל אייזנר לדין וסילוקו מהצבא.  אנשי הימין המגיבים נחלקים סדעותיהם.  ישנם הרואים בחומרה "מעשה המכה", וישנם התומכים במעשהו של סא"ל אייזנר וישנם אלו הפוסחים על הסעיפים דהיינו, התנהלות נורמלית של אנשים נורמלים העומדים בפני מקרה מעין זה.  אלא שהתובנה העולה מכל זאת הינה כאמור מפחידה, כזו אשר תמיד שכנה בנינו ואנו התעלמנו ממנה מאחר שהתקשינו לעכל את התמונה המצרפית.

 

החלוקה המחנאית מלמדת כי אנשי השמאל בנינו "מחווטים" (הארד-ווייר) בדעותיהם, אינם מסוגלים למחשבה עצמאית פלורליסטית, אינם מסוגלים לפתיחות רעיונית, כאלו המכונים גם "ראשי עץ" .  ומדוע הדבר כה מטריד? משום שמאשש את הניצפה כי האימרה ש"העובדות אינן יכולות לבלבם" מחזיקה הרבה מים, ים שלם.  אם תמהנו הכיצד למרות 1700 נירצחינו עקב הסכם אוסלו האסוני.  גרוש גוש קטיף, עליית החמאס וריקוט ארך שנים של אזור הדרום, פינוי לבנון הנילעג ותוצאתו האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה…ועדיין לאחר כל אלו השמאל הישראלי (כל השמאל, לא רק הקיצונים האנרכיסטים בו), מסרב לקבל עובדות כהוויתם וממשיך להשליך עצמו לתהום של "שטחים תמורת שלום (מלחמה)", הריהי התשובה.   ובכך, בעיית השמאל הישראלי אינה אך בעייתו, זו בעיית כל עם ישראל.  האטימות המחשבתית הזו פירושה פתולוגי, לא פחות.

 

ואכן מדענים באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה פרסמו ממצאיהם בשנת 2010 המורים כי שמאלנות הינה מוטציה גנטית בקרב בני אנוש.  החוקרים קראו לכך "התכונה האוניברסלית-הליברלית" אך ציינו גם כי תכונה זו מצויה בעיקרה בתנועות השמאל.

 

הגיוני לכן לחשוב כי דעות, כל דעה בכל נושא, המושמעות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית הינן אמנם לגיטימיות להלל מהפן הדמוקרטי אך אינן לגיטימיות מהפן הציבורי.  וכי הכיצד נוכל להאזין או חס וחלילה לקבל דעות "מחווטות", חד צדדיות, תמיד מוטות פוליטיות, תמיד כאיש אחד כנגד נושא כלשהו ולעולם לא דעות בעלות גוונים פלורליסטים, הכיצד אדם מן היישוב יכול להאזין ולקבל דעות מקובעות מעין אלו?  הכיצד זה נוכל לבור התבן מן הבר ולהבחין בין דעה לגיטימית הגיונית לדעה שאינה לגיטימית בקרב השמאל עקב היותה מקובעת פוליטית כפי שניזכר לעיל?

התקשורת פתחה ב"תפירת החליפה סביב הכפתור".  אתמול כלל תקשורת השמאל הכפישה הקצין אייזנר ללא כל ביסוס מאחר שהפרטים האופפים המקרה הרי כלל לא היו ידועים.  אלא שהתקשורת הוסיפה חטא על פשע בכך שהיום עסקה בקרב מאסף לטשטש דעת הקוראים והצופים להאמין בגרסת הכתבים ללא שהביאו את הטענות שכנגד באופן שלם, כעת כאשר פרטים רבים לזכותו של הקצין שוחררו לפרסום.  למעשה העלימה התקשורת מעין הציבור את העובדות התומכות בגירסת הקצין והציגו חזור והצג בנוסח שטיפת מח את קלטת הוידאו "המבושלת" והחסרה וזאת על מנת לכסות על כישלונות כתביה בדיווח הפרשה.

 

קשה גם להשתחרר מן הרושם כי תקשורת השמאל הישראלית נקטה בדרך של "נבואה המגשימה עצמה" דהיינו שתלה, היתסיסה גורמים שונים לקבל את דעתה המקדמית (כולל "גיבורי" האנרכיסטים) ואחר כך פרסמה זאת כדעה עצמאית של אותם הגורמים.  אל לנו לתמוה בענין זה, התקשורת הישראלית נוהגת כך באורח קבע, מעשה יום ביומו, באשר לעיתונות חוץ דהיינו, מזינה אותה בנקודת השקפתה ולאחר מכן מפרסמת את "דעת" עיתונות החוץ כדעה עצמאית "בילתי תלויה" של אויבי ישראל הרבים מספור ("רבים מספור" באדיבות התקשורת הישראלית כאמור).

 

אין ספק כי כל המעורבים בפרשה למעט סא"ל אייזנר ניתפסו בפרשה זו וידיהם אדומות דהיינו: צמרת המדינה, צמרת צה"ל, התקשורת, גוש השמאל, כולם  ניתפסו בעליבותם, שרלטנותם, קלקלתם, אפסותם ורכיכותם.

ולאחר כל הנאמר לעיל ראוי להוסיף כי היינו מצפים מסא"ל שלום אייזנר לשלוט בעצמו ולא להיכנע לפרובוקציה הלעומתית האנרכיסטית.  הוא כשל בכך, אלא שלא לנו, ממעמקי הכורסא הנוחה בביתנו למול מסך הטלביזיה (המתעתע) לשפוט אותו, באשר "לא היגענו למקומו".  רק בדיקה אובייקטיבית, בילתי תלויה (ואנו מציינים זאת ולא ביכדי…אלוף הפיקוד ניצן אלון השנוי במחלוקת עמוקה הוא הממונה על הבדיקה והוא המככב רבות במאמרינו כאיש מאנשי השמאל הקיצוני בצמרת צה"ל), יכולה לשפוך אור על שארע ועל כולנו להמתין בסבלנות לתוצאותיה.

 

יחד עם זאת מקנן בנו חשש עמוק כי סא"ל שלום אייזנר יהיה "השה לעולה", "הש.ג." אשר מתעטפי השמיכות בצמרת הצבא יעלוהו לעולה.

 

מאידך-גיסא, סילוקו משורות הצבא של קצין כה נאמן, מוערך ורב זכויות העושה ימים כלילות בהגנה על כולנו עקב ארוע זה, יהווה ליקוי מאורות לצה"ל ולמדינת ישראל, כמוהו כהנפת דגל שחור  מעל כולנו.  ימים יגידו אם יכולים אנו לסמוך על שיקול דעתם חסר הפניות (לכאורה) של מפקדי צה"ל.  הארועים עד עתה, אינם מבשרים טובות בכך.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

רוחב דעת יותר מרוחב לב

נכתב על ידי: יצחק מאיר

באין חוקה בישראל הקובעת את גדרי המותר והאסור על כל כנסת ועל כל ממשלה, מחייבת הדמוקרטיה את הכנסת ואת הממשלה לרסן את כוחן ריסון מרצון בל תפגענה חלילה בזכויות האדם בכלל ובזכויות המיעוט בפרט. תוקפו של בית המשפט העליון אינו מספיק. הפולמוס המתמיד בין הטוענים לעליונות הגוף המייצג את העם על בית המשפט המייצג את החוק, מאיים לא אחת ליטול מן המשפט את היכולת להיות המגן האחרון של האזרח מול השלטון.

ההצעה האחרונה שגובשה בבית מדרשו של הנאמן היום על ענייני המשפט בישראל, היא חלק בפולמוס הזה ונועדה להכריע אותו. התחבולה בה היא עושה מלחמה שקופה. מחד היא נותנת סוף סוף גושפנקא של לגיטימיות לזכותו של בית המשפט העליון לבטל חוק אנטי חוקתי ברוחו שנתקבל ברוב בכנסת. היא אומרת מפורשות כי  עיקרון עליונותו של החוק היא הלכה שנפסקה כדין על ידי הכנסת עצמה. אך בה בעת היא קובעת כי  אם ששים וחמישה ח"כים מתוך מאה ועשרים יצביעו לעקוף את בית המשפט העליון, תעוכב  פסיקתו לחמש שנים, ולאחר נכן יוכלו להאריכה שוב באותו רוב.המשמעות היא כי לא הכנסת רשאית לגבור על המשפט, אלא הממשלה.

 מספר המזל הקואליציוני הוא ששים. שישים וחמש הוא תוספת זוטא של חמישה נבחרים, הנדרשים בשעת הקמת הממשלה להבטיח את שרידותה. אומרים כנסת. מתכוונים לממשלה. אומרים נבחרי העם. אומרים קואליציה. אומרים הכנסת רבונית. מתכוונים כולה חוץ מאשר כל חבריה שאינם תומכי ממשלה. זאת מציאות אנטי דמוקראטית. זאת אריתמטיקה היוצרת גיאומטריה פסולה. ממשלה הנשענת היום על קואליציה בה יש יותר מששים חברי כנסת, תעביר בהליכה את הצעת החוק שרקח שר המשפטים. היא תקבע בכך שהממשלה קובעת באמצעות הרוב שלה בכנסת לאיזה חוק הנועד להגן על זכויות האדם היא כפופה.

אין על כן כל ספק, כי חרף העובדה שמשרד המשפטים מפיץ את טיוטת הצעת החוק בטרם יעלה להצבעה ראשונה או שנייה או שלישית או אפילו רביעית אילו אפשר היה כבר, כדי להאזין לציבור ולהתרשם מדעותיו, יכול החוק להגיע כמתכונתו להצבעה. יתכן כי בעולם בו מעריצים את העורמה ואת התחבולה, יוציא  מי שיוציא את עז השישים וחמש מן החוק כדי להחזיר אל תוכו את השבעים שהיו נאמנים על שר המשפטים לפני שנים אחדות. יתכן על כן כי הציעו מלכתחילה מינימום לקוי כדי שמינימום הגון יותר יתקבל בסופו של דבר וייחקק. אבל יתכן גם ייתכן כי אין כאן שום עורמה אלא ניצול בוטה, ישיר וחסר בושה של הכוח שיש עתה ביד הממשלה.

 ספק אם יכולים לבלום זאת באקלים בו הממשלה מאוהבת כל כך בכוחה הפרלמנטארי כפי שהוכח לא אחת לאחרונה. על כן ראוי להיאבק על עיקרון עליונות המשפט באמצעות תוספת הצעה לטיוטא הממשלתית: רוצים שישים וחמישה, מקבלים "אנדר פרוטסט", תוך מחאה, אולם בתנאי כי החוק יאמץ סעיף האוסר להטיל משמעת קואליציונית בהצבעה על החוק המוצע. ההגיון בתוספת הזאת הוא ברור. גם בקרב הח"כים המכהנים בקואליציה יש בעלי דעות מגוונות. יש חירות המחשבה האישית העצמית. יש נציגי הרוב המאמינים כי ההגנה על המיעוט היא חלק מהגדרת תפקידם כמייצגי הרוב. דמוקרטים, בלב ובנפש. בסוגיות הרבה הם חולקים על הרוב והרוב כופה עליהם משמעת והם מצביעים איתו מאין ברירה פרלמנטארית אחרת, כשהמרד במשמעת הזאת אינו אלטרנטיבה.

 בחוק הנדון, מחייבת ההגינות לאסור בחוק הפעלת מכשיר המשמעת הקואליציונית. הרי יום אחד תהייה אולי חוקה בישראל. אם החוק המוצע היום יעבור תוך שימוש במשמעת הקואליציונית ייווצר ללא שום ספק תקדים העלול לבטל סעיף בחוקה לאחר שהתקבלה ברוב פרלמנטארי המשקף בעצם את הממשלה בלבד. היום צריכים חברי הכנסת להגן על החוקה שאינה קיימת עוד כפי שהם צריכים להגן על בית המשפט הקיים. נדרשת מהם בסוגיות אלה אחריות פרלמנטארית אישית.

 על כן, רצוי עד למאוד להציע לממשלה להסכים להגדלת מספר הח"כים המוסמכים בחוק לעקוף פסיקת בג"ץ כדי שיהיה ברור מעבר לכל ספק סביר כי בתוך המספר הזה מיוצגת גם האופוזיציה. אך אם הממשלה תדחה זאת ותעמוד על  דעת הצעת שר המשפטים, תסכים נא על פי רוחה ועל פי זהותה של המחשבה הדמוקרטית לכלול את הסעיף של איסור הטלת משמעת קואליציונית על  החוק המוצע. היא תגלה בכך רוחב דעת, הרבה יותר מרוחב לב.

ספסרי כוח אדם בחסות החוק: משרד החינוך מטפח חברות כוח אדם

 

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

 

משרד החינוך משלב את עובדי ההוראה , המועסקים על ידי חברת "מרמנת" במערכת השעות הבית ספרית במהלך יום הלימודים .

 

אנו עדים לתופעה , שמנהל בית הספר משלב במערכת השעות מורה , שנשלח לכיתה של ארבעים תלמיד . חברת "מרמנת" מגדירה את המורה , ששולב על ידי מנהל בית הספר , העובד במסגרת "תוכנית קרב" רק כמדריך.

 

ההגדרה של מדריך באופן טבעי יוצרת אקלים של סטאטוס נמוך יותר של המועסק , הנתפס כבעל כישורים נמוכים יותר מזה של מורה המועסק ישירות על ידי משרד החינוך .  כך באמצעות הגדרה גורפת וחסרת בסיס של כל המועסקים בסטאטוס של מדריך , מוכיחה חברת "מרמנת" שהיא יצרה מצג שווא של הגדרה הנובע מטריקים  של תאוות בצע חסרת מעצורים .

 

על ידי הגדרת המועסק רק כמדריך שואבת חברת "מרמנת" את החוצפה לתת פירורי שכר מעליב לאדם , שהיא מעסיקה , כשהוא מוצג בפני תלמידיו כמורה לכל דבר .

 

אם נכונה הטענה של חברת "מרמנת" שהיא מעסיקה מדריכים ולא מורים , הרי לפנינו מפגע חינוכי בדמות חברת ספסרי כוח אדם , השולחת לילדי ישראל 4.500 עובדים חסרי הכשרה.

 

מסתבר,  שחברת הָעֲבָדִים "מרמנת" משתמשת בתואר מדריך , תואר פחות ערך לעומת מורה , רק כתכסיס להונאת שכר . במציאות נכון שישנם מדריכים חסרי הכשרה , אבל ישנו ציבור גדול של מועסקים על ידי "מרמנת" בעלי תואר אקדמי ראשון ואף שני . ישנם גם בעלי תעודת הוראה . אך כולם מוגדרים כמדריכים , שנאלצים לקבל את תכתיבי שכר לפי שעת הוראה בפועל , וכארבעה חודשים ללא שכר ….והתנאים הסוציאליים של מורים בפועל הם רק בחזקת חלום.

 

ההתקשרות בין משרד החינוך וחברת "מרמנת" יצרו שני מישורים של מפגעים : מפגע חינוכי לימודי ומפגע חברתי בלתי נסבל.

 

המפגע הראשון הוא חינוכי לימודי. לא ייתכן שאדם ללא תואר אקדמי יעמוד בפני ציבור תלמידים בכתות . בכיתה הוא מופיע כמורה , אך המעסיק רואה בו מדריך .

 

המפגע השני הוא חברתי , המתבטא בתנאי ההעסקה . חברת "מרמנת" מכלילה את כולם בתואר מדריך רק כדי ליצור מצג שווא המצדיק מתן שכר רעב לציבור גדול של מועסקים בעלי הכשרה אקדמית .

 

צורת העסקה פוגענית זו היא למעשה שילוב של עצימת עיניים של משרד החינוך והסכמה בשתיקה של הסתדרות המורים . 4500 עובדי תוכנית קרב המועסקים באמצעות "מרמנת" חייבים להתארגן.

 

כמי  שעבד עשרות שנים במערכת החינוך , אני מאחל הצלחה לציבור עובדי "תוכנית קרב" במאבק הצודק לשכר ראוי לאדם עובד ועשית סוף לתופעה המזוויעה , שמורה עובד בתנאי שכר משפילים וחברות כוח אדם , חברות עֲבָדִים , גורפות סכומי עתק מהקופה הציבורית .

 

איתן קלינסקי

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 19-25 לחודש אפריך 2012

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

 

טלה

הכוכבים מחזירים אתכם לשגרת העשייה. החששות נעלמים בנוגע: לעבודה, קידום עסקים ולימודים. קצת בלבול בשטח הרגשי בנוגע לבני משפחה- בעקבות הזמנה לאירוע חשוב, אבל בסך הכול אתם חשים בטוב. חברים יעזרו לכם להתמודד עם בעיה רגשית ישנה. האומנים והיוצרים שבכם: חפשו פרצה על מנת להוציא רעיונות אל האור. המרגישים בבלבול ובאי יכולת לפתור בעיות מוזמנים להתקשר.

שור

אתם חוזרים להשפעה כוכבית טובה ומיטיבה. בעקבות זאת דברים יסתדרו לכם במישורים שונים ומגוונים. צאו מההסתגרות שאפיינה אתכם בחודש שעבר. חפשו עזרה מחברים אמינים ודלגו על בעיות 'אגו' שתקעו אתכם יותר מדי זמן. גם הפעם אתם נדרשים ליוזמה ולחשיבה אופטימית זהירה. קחו את החיים בקלות והם יחייכו אליכם. צלצלו לחברים ובני משפחה שהשארתם מאחור.

תאומים

הביקור האחרון והנסיעה שיצאה לדרך, שיחררו אצלכם את הלחצים מהחודש החולף. עדין אתם קצת מבולבלים בהקשריי תעסוקה, אבל השבוע תזכו להפתעה. שמרו על הזוגיות שלכם מפני זרים. מישהו ינסה לנסות אתכם בנוגע לאהבתכם. הזמן לחפש את עצמכם על ידי עיסוק באמנות ובהתחברות אל הטבע. אתם עדין לא מסוגלים להחליט לאן לנסוע ובמה לבחור מבחינת מגמת לימוד.

סרטן

לרווקים ולפנויים: השבוע צפויה לכם חוויה רומנטית, מלאה מסתורין והנאה- אבל גם לא הכי בהירה. יחמיאו לכם לגבי הופעתכם החיצונית ולגבי קסמכם האישי. הנשואים שבכם, מחויבים לנצל את הפתיחות של ההדדית לטובתם. בשורה משמחת מכוון הילדים או המשפחה תפצה על מצוקות נסתרות וכואבות. הגבירו את המודעות לתקיעות הרגשית שעצרה אתכם במשך שנים. פנו לייעוץ.

אריה

 שבוע מוצלח נפרש בפניכם. השמיים נראים פתוחים ורחבים- כהשתקפות נשמתכם המייחלת לשינוי. אתם רציניים ביחס לכוונתכם לעבוד ולהתקדם בחיים. הרגעים היפים חוזרים למעונכם וזה מלווה: בהומור, יוזמה, ביצירת קשרים רומנטיים חדשים. צאו אל הטבע. צמצמו את זמן הצפייה בטלוויזיה, העיסוק באינטרנט ובשיחות הטלפון המתישות. רשמו מה אתם רוצים לעשות בעתיד ומה השאיפות שלכם.

בתולה

 לנמרצים ולשאפתנים שביניכם: השבוע הינכם צפויים לקצור יבול של התקדמות במישוריי: העסקים, העבודה והלימוד, אלה המהססים עלולים לפספס הזדמנויות פז. הזמן להחליט לקחת את ענייני האהבה ברצינות. פנו למקורות אשר יוכלו למצוא לכם את הזיווג. הנשואים שבכם יקדמו את הדו שיח ביניהם. התקועים במקום חייבים לחפש את הסיבה האמיתית לצעידתם במקום – פנו לייעוץ אישי.

מאזניים

הפתעות הקשורות לחברים וידידים יקדמו את פניכם בסוף השבוע. החוויות שצברתם לאחרונה מחזירות לכם את הצבע ללחיים. חפשו באינטרנט אחר: אהבה, כווני הכשרה ותעסוקה. חפשו פרצה בתחום הקריירה וההכשרה. אתם צפויים למצוא דרכים לחזור אל האהבה הישנה. מעגליי הידידים והחברים יתרחב. כדאי שלא לשכוח לסיים את העבודות הקשורות לבית ולסידורים דחופים אותם דחיתם.

עקרב

שבוע די מוצלח מחכה לכם. מרבית הזמן יוקדש לטיפוח יחסיי רעות ואהבה דרך האינטרנט או דרך טלפונים. הזדמנות פז למצוא זיווג לרווקים, הנשואים יחפשו את הדרך ליצור ביניהם קירבה מחודשת. הקידום המקצועי מתעכב. אתם מרגישים כפחות יודעים על עצמכם ועל הדרכים להגשים את החלומות הישנים.  המרגישים כתקועים במקום צריכים לבדוק ולפשפש בתוכם ולגלות את הסיבות לכך.

קשת

השעמום שתקף אתכם לפני כשבוע פג והיוזמה תופסת את מקומו. האנרגיות חוזרות לשכון בכם. הרגעים היפים קשורים לחברים וותיקים ולחיפושים אחר הקידום הבא. הקפידו לתרום מעצמכם לאחרים. יתכן ותעסקו בחובות ישנים ובדרך לפתור בעיה קשה זו. גם השבוע לא תפטרו מהכעסים הישנים כנגד בן/ת הזוג- הזמן לברר עם עצמכם מדוע זה קורה לכם.

גדי

 אתם משתחררים מחלק גדול של המועקות. המועסקים יתוגמלו מעמל כפם, ומחוסרי העבודה ימצאו את מבוקשם. סוף השבוע יהיה בסימן של כוונות רוחניות ובעזרה לאחרים. תווך של אנשים טובים יביא לקיצה של תקופת רוגז ומלחמה. הזמן ללימוד עצמי דרך ספרים ואינטרנט. הנשואים שבכם: סומק השמחה יחזור ללחיים. למרגישים כתקועים וכמסורבלים, הזמן לפנות לאנשים שיכולו לחלץ אותם מהבעיות.

דלי

הבילוי האחרון והאירוח המוצלח, יוצרים בכם את הדחף לחיות ולהכיר את החיים מהצד השונה והפתוח. לפנויים: הזמן לחפש את האהבה המחכה לכם מעבר לפינה. הנשואים ירגישו כתקועים וכבעלי רצון להיות מחוזרים. שימו את היד על דופק האהוב על מנת לבדוק את רחשי הלב ומצוקותיו. וויכוחים על עוולות העבר פורצים מעת לעת. הזמן לחפש ייעוץ זוגי מקיף.

דגים

לבעלי האינטואיציה והיכולות הנסתרות: הכוון הרוחני נפתח בפניכם מחדש. ענייני כספים מטרידים אתכם בנוגע למגורים ולחובות ישנים, אבל אתם מסתדרים בעזרת האמונה הפנימית החזקה בגורל. הזדמנויות למצוא כווני עיסוק והכשרה חדשים, לאלה שיחפשו ויפעלו בעקשנות. הפנויים: התחלות חדשות מעוררים בכם את הגעגוע הרגשי למה שהיה לכם בעבר. תקועים? זה הזמן לפנות לייעוץ בכול השטחים.

Copyright© 2012-Udi Berger

האם חיים אנו על זמן שאול?

 

בספר לימוד האזרחות החדש לילדי ישראל ,אשר הפך ישן מאחר שאמש ניפסל ללימוד על ידי משרד החינוך, מצויין בו כי מדינת ישראל "חיה על זמן שאול". זו אחת הסיבות, בין רבות אחרות, לפסילתו של הספר. אם זו היתה הסיבה לפסילת הספר הרי שהינה שגויה.

נכתב על ידי: אהרון רול

בספר לימוד האזרחות החדש לילדי ישראל ,אשר הפך ישן מאחר שאמש ניפסל ללימוד על ידי משרד החינוך, מצויין בו כי מדינת ישראל "חיה על זמן שאול".  זו אחת הסיבות, בין רבות אחרות, לפסילתו של הספר.  אם זו היתה הסיבה לפסילת הספר הרי שהינה שגויה.  למצער בענין זה, מחברי ספר הלימוד לאזרחות שבאו לקלל, לא יצאו כה טועים.

 

אם מדינת ישראל תתמיד להתנהל כלפי אזרחיה וחייליה כפי שהתנהגה כלפי סא"ל שלום אייזנר הרי שאנו כולנו חיים על זמן שאול, במוקדם אם במאוחר לא תהיה לנו תקומה.

 

קיים בנו יצר הרס מולד, איננו מסוגלים להוות אומה מתוקנת.  עדיין לא הפנמנו לעומקו את פירוש המושג "דמוקרטיה מתגוננת".  אנו עושים שמיניות באוויר ובצורה ניעגת ובזויה, על מנת להידמות לאומות העולם וכושלים פעם אחר פעם בנושאים הבסיסיים ביותר המקובלים מאז מאות בשנים על האומות דהיינו, הדחף והיצר הקמאי להתקיים. אנו מחריבים במו ידינו את סיכויינו להתקיים כעם וכאומה ואנו במו ידינו שולחים עצמנו למסע נדודים גלותי נוסף.  לאלו יפי-הנפש המהגגים על ערכים אוניברסלים, ליברלים כלל עולמים ומכאן שמצדיקים את הדחתו מצה"ל (כן, הדחתו מצה"ל) של סא"ל שלום אייזנר, הרי שבמבחן התוצאה העתידית, החלטה זו תפיל את הגג על ראש כולנו ואפשר שתשלח אותנו ברבות הימים כאמור למסע נדודים גלותי נוסף.

 

החלטת הרמטכ"ל בני גנץ להדיחו מתפקידו הקיים, כמו גם להדיחו בתפקידו העתידי בבית הספר לקצינים והשעייתו מתפקידי פיקוד למשך שנתיים פרושה אחת ואחת בלבד.  הדחתו הערמומית, הנכלולית והפחדנית מצבא ההגנה חישראל.

 

צוות הקושרים הצה"לי אשר רובו הינו קשור בעבותות עבים בשוטמי ישראל הגרועים ביותר, עם מחריבינו מבפנים כאירגון "מחסום ווטש" (ע"ע גנץ, אלון ונשותיהם "הסורגות"), קיבע את כפתור הפיטורין מצה"ל בעורמה ולאחר מכן תפר עבורו את חליפת "ההדחה" הבילתי אפשרית לקבלה.

 

הפוליטרוקים הצה"לים ידעו ידוע היטב כי פיטורים ישירים של סא"ל שלום אייזנר תעורר תסיסה מידית בקרב מרבית הציבור התומך, עם או בלי סייגים, במעשהו של אייזנר.  הנכלולים הצה"לים מצאו להם דרך ביניים פחדנית, להעמידו בפני מצב שלא יוכל לעמוד בו (כאמור ההדחה הגורפת) ויגרום בכך להליכתו השקטה מהצבא.  בכך הישיגו הנכלולים הצה"לים הצוהלים את מטרתם.  עוד קצין מבטיח, חובש כיפה, רחמנא לצלן דתי, טפו-טפו לוחמני, נעלם מהאופק הפיקודי-צה"לי ההולך ומתדרדר בלא שאנו, האזרחים החרדים לקיום מדינת ישראל יכולים לעצור את הסחף הנורא בסיכויי קיומנו שלנו עצמנו.

 

אנו גורסים מזה שנים כי אמנם סכנת הפצצה הגרעינית האיראנית הינה מוחשית ומאיימת על קיומנו אלא שזו אינה ניצבת במקום הראשון הקיומי.  אנו עצמנו, בהתנהלותנו כלפי עצמנו, אנו מהווים את הסכנה הקיומית הראשית והגדולה ביותר לקיומנו.  מקרה פיטוריו (באורח מעשי) של סא"ל שלום אייזמן הינו עוד חוליה ניכבדה בשרשרת קיעקוע קיומנו.

 

הפיטורין של הקצין המוערך והנאמן לנו, לעם ישראל וקיומו וכלל ההתנהלות הבזויה סביב הארוע, משדרים מסרים כה צורמים עד כי איננו חשים הגזמה בתאור הסכנה הקיומית בכך.

 

ידע מעתה והלאה כל אנרכיסט שמאלני רדיקלי וזב חוטם המגיע לישראל מרחבי העולם כי כוחו רב מונים רבים למול צבא ההגנה לישראל.  אנו העברנו מסר ברור לאנרכיסטים השוטמים אותנו ומיחלים ופועלים נימרצות לחיסולנו, כי הדבר אפשרי וכי עוד מעט קט של סבלנות ופרובוקציות והם יוכלו "לטהר" את צה"ל מקציניו המוכשרים ביותר האחד אחר השני תוך שזוכים לשת"פ של קציני צה"ל בכירים בעלי אותו מטען אידאולוגי נילעג כשלהם.  ובכך, בסופו של יום להכין את הקרקע לתקיפה, שלא נוכל לספק לה מענה, של צבאות ערבים כנגדנו.  נישמע מופרח?  האם הפיאסקו הנורא של מלחמת לבנון השניה הינו מופרח?  האם כישלונו של צה"ל במבצע עופרת יצוקה (ע"ע אהוד ברק), בכך שלא השלים את שיצא להשלים נישמע מופרח?  האם שנים של הפגזת קיני נמלים ויבחושים בשטחים פתוחים ברצועת עזה כמענה לגשם הקסאמים (ע"ע אהוד ברק), נישמע מופרח?  האם פיתוח כיפת ברזל אשר אינה נותנת מענה להגנתנו ודחיית מערכת נשק הלייזר (ע"ע אהוד ברק) נישמע מופרח?  האם העברת שדה הגז הישראלי-העזתי בלעדית לידי החמאס (ע"ע אהוד ברק) ובכך מאפשר לו יכולת לחימה בילתי מוגבלת בישראל, נישמע מופרח?  עובדתית, הקץ קרב אלינו האזרחים, אמנם בצעדים קטנים ולכאורה בילתי מוחשים, ואילו אנו מתהפכים לצד השני ושוקעים בשנת המרמיטה.

 

אנו העברנו מסר (נוסף, שהרי אנו מצטיינים תדיר בכך) למדינות ערב הנימצאות עמנו בעימות כי אנו רופסים, חדלי אישים, בעלי בעיית נחישות מולדת, כי אנו "נמרים של נייר", "קורי עכביש" ובהגיע יום פקודה, בהגיע שעת המבחן אנו נעלם מהשטח כמוץ ברוח.  אנו משדרים לאויבינו כי "צילום תקשורתי חשוב לנו מביצוע המשימה" (ע"ע סא"ל אייזנר) וכי נתמיד בכך ביום פקודה.  אין הדבר חשוב כלל אם נכונה תחושה זו אם לאו, אנו העברנו מסר זה לאויבינו והם קלטוהו וזה הוא הקובע.

 

אנו משדרים לעולם כי אנו קרועים חברתית מבפנים וכי אין מצב כי נוכל לכן להתמודד עם אתגרים קשים וקיומים.  ואין הדבר חשוב כלל אם יש אמת בכך (אכן כן, יש אמת בכך), זה המסר וזה שיברו בעיני אויבינו ושוטמינו סביבנו.   אנו אומרים לעולם כי צה"ל בקודקודו הפך צבא פוליטי הנושא את אידאולוגית השמאל הרדיקלי וכי ניתן יהיה לסמוך על צה"ל שיקדם אינטרסים אוניברסלים ליברלים ולא את האינטרסים של העם היהודי בציון.  שוטמינו בחו"ל כבר יודעים כי הינם יכולים ליצור קומבינות עם גורמים פוליטים צה"לים כנגד עם ישראל (ע"ע שת"פ משרד הביטחון, מטכ"ל, פיקוד מרכז ואוגדת יו"ש עם הפלשתינים כנגד חצי מליון ישראלים שם ובכך כנגד האינטרס הישראלי הלאומי).

 

אנו שידרנו בפסיקה האווילית בענינו של סא"ל שלום אייזנר לכל חיילי צה"ל מסר נורא.  הקצינים הבכירים אומרים למעשה לפקודיהם, אתם לנפשכם.  אמנם צה"ל שולח אותכם למשימות הכרוכות בהקרבת נפשותיכם אך צה"ל אינו מגבה אותכם מאחר וצה"ל עסוק ביחסי ציבור פוליטים עם התקשורת הישראלית והעולמית.  אתם רבותי החיילים, משדר המסר, אתם אך בשר התותחים, אלו הניתנים לבזבוז, אינכם נחשבים למול מטרותינו הנעלות האוניברסליות, הליברליות העולמיות של הפיקוד הבכיר הצה"לי.

 

המסר של החלטת הרמטכ"ל אומר לכל חייל וקצין בצה"ל, חדל מיוזמה, הצטנף בפינתך, אל תרים ראשך, דאג לעורך דין צמוד בתרמילך, אל תתעמת עם האויב בחזיתך מאחר שהאויב בעורפך, קציני צה"ל הבכירים וסוללות יועציהם המשפטיים והתקשורתים הם הסכנה המידית והמוחשית הניצבת לפניך ואלו המסכנים אותך ביותר.  אם תוקף אותך האויב הערבי אדון חייל/קצין, אל תשיב, פרוק נישקך, השלך נישקך לכל רוח, הרם ידיך, סוג לאחור והפקר את מדינת ישראל למשיסת אויביה.  לא תפעל כך, אזי נפקירך למשיסת הפרקליטים והתקשורת, אתה תהפוך ניקלה לדראון עולם….למה לך?

 

אנו האזרחים יודעים, אם בעובדות ואם בתחושה וזאת מאז מלחמת יום הכיפורים כי איננו יכולים לסמוך באורח עיוור על הפיקוד הבכיר/המטכ"לי הצה"לי, ערמת הכישלונות ואזלת ידם בפשטות גבוהה מדי שם.  מאידך-גיסא, תמיד ידענו כי שכבת החוגרים, הקצונה הנמוכה והבינונית דהיינו, הדרג הלוחם והמסתער, הם המהווים אתעמוד השדרה הצה"לי, המחסום הנאמן והנחרץ העומד בפני אויבינו הקמים להשמידנו.   ומה בא אווילנו הרמטכ"ל לעשות בפסיקתו הפחדנית באשר לסא"ל אייזנר, הוא בא לקעקע את אותה שכבה נאמנה אשר עמדה כחומה בצורה עבורנו, אלו הם בנינו ובנותינו, קצינינו וקצינותינו עד רמות אל"מ בדרך כלל.

 

אם חס וחלילה יחלחל המסר הדרקוני אותו מעביר הרמטכ"ל (בעצות האחיתופלים אהוד ברק וניצן אלון השנויים שניהם במחלוקת עמוקה) לדרג הצה"לי המסתער, ובל ניטעה, הוא יחלחל במדה זו או אחרת ולוואי ולא יגיע לכדי מסה קריטית.  שהרי בכך אבדנו כולנו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

 

כרי דשא של תקווה

  נכתב על ידי: יצחק מאיר

מטחי המידע הנורים מן המסך אינם מבחינים בין צופה לצופה. בלוח המטרות יש זקן ויש טף ואם כי כולם סופגים את המטחים יחד,  הם חווים ומטמיעים אותם, הבוגרים לבדם, והילדים על פי יכולותיהם ועל פי דרכם לבדם. בבית הספר אין המורים מספיקים ללמד אותם דבר דבור על אופניו , על פי הלשון היפה להם, על פי התייחסות קטעי דברים עיתיים לתמונה שלימה, עד שבאה תקשורת ההמונים וחודרת גם לפנים בתיהם וחושפת אותם להצגת דברים השווים כביכול לכל נפש, והם אינם יכולים להיות שווים, ומאלצת אותם להסדיר דברים שאינם נהירים להם ואינם מוסברים דיים,  והם, המסרבים על פי דרכי טבעו של כל אדם להיות מבולבלים, מוצאים עצמם מסדירים בתוכם דברים שראו או דברים ששמעו  על פי עיקרי עולמם  האישי שלהם .

 הנה קטע משיחה בין נכדתי לבין אימה. שידורי יום השואה שראתה משאירים אותה מוטרדת ומפוחדת. יש עולם בו יש יהודים נרצחים ויש לא יהודים רוצחים. היא יהודיה. אם כי לא ברור לה אכן איך יכול להיות ברור לה, מה הוא ומי הוא יהודי חוץ מכל היהודים שהיא חיה בתוכם בביתה, בבית הספר שלה, ברחוב, בחנויות ובקניונים, בהרי הארץ בה היא מטיילת. אין לה כל יכולת להבין שהיא, בני משפחתה, ,בני עירה וכל מי שהיא ראתה מעודה בנופי חייה,  שייכים למין של אנשים שהטלוויזיה אומרת עליהם שהמיתו אותם מפני שהם יהודים. לא ברור לה, איך יכול שיהיה ברור, אם יהודי הוא מי שמדבר עברית ושמי שאינו מדבר עברית אינו יהודי, שיהודי הוא מי שחי בארץ ושמי שאינו חי בארץ הוא לא יהודי. היא מגלה שגם האנשים שאינם דומים לא במראה שלהם, ולא בלבושם ולא בשפתם ולא בשחור-לבן בו הם נראים בסרטי התמול מן המרקע נרדפים ומוכים ואוחזי מזוודות קטנות ומרימים מובסים ידיהם אל על מול לועי כלי נשק אפלים, הם יהודים. אם הם יהודים גם היא יהודיה. אבל אם היא יהודיה=הם אינם יהודים. אם זה גורלם, גם גורלה  היא כגורלם. בלבולה מחריד אותה לא פחות מן המחריד עצמו. היא מפחדת. איך לא. היא שומעת שזה עומד לקרות לה. בארץ. ראש הממשלה אמר שצריכים להיזהר. הנשיא אמר שיש מי שרוצה שוב להרוג.יהודים.זה אומר גם אותה. היא לא יודעת למה. היא לא יודעת מי. היא יודעת שאומרים שמות. היא אומרת לאימה- "הם אומרים שהשואה מתעקשת לקרות שוב. הם לא יודעים איך למנוע אותה . אני יודעת". "איך", שואלת האם, "פשוט", היא אומרת, "אם כל האימהות בעולם יחליטו ויישבעו לא לקרא לילדים שלהם יותר אף פעם 'היטלר' אז לא יכולה להיות שואה. ההיטלר הוא שהורג. ההיטלר הוא מי שרוצה לבא להרוג שוב. היא שומעת גם שמות אחרים. הם לא נקלטים.  היא לא מתאמצת לזכור אותם. הם היטלרים. האימא שלהם לא נזהרה ולא נשבעה וקראה להם היטלר. הם מסתירים זאת. הם קוראים לעצמם כל מיני אחמדים או אחמדמאמים או אחמז'אדים או משהו כזה. רמאים. היטלר. בקטע השיחה הבא היא מרגיעה את עצמה. היא לא מאמינה כי מספרים לה את כל האמת. היא תחיה. "אני לא מאמינה כי הרוב נהרגו בשואה", היא אומרת. "הרוב חיים. אני רואה". "איך את רואה", שואלת האם. "אני רואה בטלוויזיה", היא אומרת. "הם מדברים. בלי סוף. מי מדבר? המתים? המתים לא יכולים לדבר. כל כך הרבה מדברים – סימן שכל כך הרבה ניצלו. היא מפחדת, אבל כשם שהרוב ניצלו ומדברים – כך גם היא תינצל. היא  הרוב..

מספרים לי הדברים כספר לסבא דברי חוכמה של נכדיו. אני מחייך. כחוק. כמו שראוי לסבא. אבל אני מהרהר ביני לביני אם לא הגיעה העת למינונים נכונים של תקווה לתוך מטחי האימה המיתרגמת בלב ילדנו לחרדה ולייאוש ולהתרקבנות הסותרת הוויית ילדותם. מינונים. התקשורת אינה יכולה למנוע את מסע ההפחדה. הוא עובדה. הוא קיים. הוא חלק מן ההווייה. היא לא יכולה לא לדווח. היא לא יכולה לסכור עצמה מהיות גם לבמה שלו. היא גם מנוצלת. היא יודעת. אין מנוס. אי אפשר לרחוץ את המציאות ולהלבישה מחלצות. יש ילדים.  הם חיים בארגזי החול. לא בקופסאות אתרוגים.

 ואף על פי כן. ההגינות והאחריות מחייבים מינון. מחייבים לדעת כי יש ילדים. מחייבים להבין כי אם שידורי השואה שהייתה הופכים לשידורים שתכליתם למנוע את השואה המאיימת כבר לשוב ולבא, או אז לא מאפשרים לילדים, ולא רק לילדים לרדת לסוף משמעות האסון שהיה ומציפים אותם בחרדה לשואה שבדרך. זאת לא אמת. ישראל היא ארץ של תקווה גדולה שנתגשמה. ילדים ראויים למצוא בה כרי דשא של אמונה במלכות הטוב והתקווה בעולמם, לא רק ביערות האימה המתרגשת לבוא. מינון. יש איומים. יש הכרח שילדינו ידעו כי על החירות נכונים אבותיהם ויהיו נכונים גם הם להילחם. אבל הם רשאים לדעת כי זאת לא האגנדה של האלוהים. זה הכורח שלא יגונה. האגנדה שלו היא הבשורה כי הטובה תגבר על הרעה, כי היא העתיד.

חיכיתי ליום הזכרון לשואה שיתום וינעל עד שסיפרתי מה אמרה נכדה אחת מכל נכדותינו. אולי, אולי, בזכותה נקשיב.

"טיפש ושפל ואכזר"

 

נכתב על ידי: אורי אבנרי

"בדם וביזע / יוקם לנו גזע / גאון ונדיב ואכזר…" כך כתב זאב ז'בוטינסקי בהמנון בית"ר. מנהיגי הליכוד של ימינו רואים בו את האב הרוחני שלהם, כמו שסטאלין ראה את קארל מרקס.

במשפט זה בולטת המילה "אכזר". לא סביר שז'בוטינסקי באמת התכוון לכך. השפה העברית שלו הייתה דלה (כפי שהעיר חיים נחמן ביאליק), וסביר מאוד להניח שהוא התכוון למילה "קשוח". במילה "גאון" התכוון, מן הסתם, ל"גא" (במובן המקורי של המילה).

 

אילו ראה ז'בוטינסקי את הליכוד של היום, הוא היה מזדעזע. חזונו היה תערובת של לאומנות, ליברליזם והומניזם בנוסח המאה ה-19.

 

באופן פרדוכסלי, התכונה היחידה מהשלוש ששרדה בימינו, בייחוד בשטחים הכבושים, היא האכזריות. בליכוד אין במה להתגאות, ונדיבות היא תכונה המיוחסת לשמאל הבזוי.

 

האכזריות השגרתית, היומיומית, השולטת בשטחים הכבושים נצפתה השבוע בסרט וידיאו. אלומת-אור מסנוורת באפלה.

 

זה קרה בכביש 90, המוביל מיריחו לבית-שאן לאורך נהר הירדן. זהו הכביש העיקרי של בקעת-הירדן, שאותה רוצה ממשלתנו לספח בכל מחיר. הוא שמור לישראלים בלבד. תחבורה פלסטינית אסורה בו.

 

(יש בדיחה פלסטינית על הנושא הזה. במשא-והמתן שלאחר הסכם-אוסלו דרש הצוות הישראלי להשאיר את הכביש תחת שלטון ישראל. ראש הצוות הפלסטיני, אחד האנשים שחזרו זה עתה מתוניס, שאל את חבריו: "אם יש לנו 89 כבישים אחרים, למה שלא נוותר על הכביש ה-90?")

 

קבוצה של פעילים פרו-פלסטיניים מרחבי העולם החליטה למחות על סגירת הכביש לנסיעה של פלסטינים. הם הזמינו את ידידיהם בני ובנות המקום לטיול באופניים על הכביש האסור. שם נעצרו על-ידי יחידה צבאית. במשך כמה דקות עמדו אלה מול אלה: רוכבי-האופניים, שכמה מהם לבשו כפיות ערביות על שכמם, והחיילים שהחזיקו ברובים.

 

הפקודה לגבי מצבים כאלה אומרת שעל החיילים לקרוא למשטרה, שאנשיה אומנו לטפל במפגינים ומצוידים באמצעים לא-קטלניים לפיזור-הפגנות. ואולם, מפקד היחידה החליט אחרת.

 

מה שקרה בהמשך נראה בסרט הווידיאו שצולם על-ידי אחד המפגינים. הדברים נראים בצורה ברורה וחד-משמעית, שאינה משתמעת לשתי פנים.

 

קצין בדרגת סן-אלוף ניצב מול צעיר דני בהיר-שיער, העומד במקום מבלי לומר ומבלי לעשות דבר. אין בסביבה שום סימן לאלימות.

 

פתאום מרים הקצין את רובהו באופן מאוזן, יד על הכת ויד על הקנה, ואז הוא דוחף את המחסנית בכל הכוח לתוך פניו של הצעיר הדני. הקורבן נופל אחורה על הארץ. הקצין מחייך בסיפוק.

 

בערב הופיע הסרט בטלוויזיה. מאז ראה אותו כמעט כל ישראלי מאה פעמים. ככל שמרבים לצפות בו, כן גובר הזעזוע. האכזריות הקרה של המעשה, ללא שום פרובוקציה, גורמת לצופה להתכווץ.

 

ותיקי ההפגנות בשטחים הכבושים לא הופתעו. אין שום חדש בתקרית זו. רבים סבלו מהאכזריות בצורות שונות.

 

הדבר היחיד שהוא בלתי-רגיל במקרה זה הוא שתקרית הונצחה בצילום. ולא במצלמה נסתרת, אלא בגלוי. היו במקום כמה מצלמות, הן של המפגינים והן של הצבא. צה"ל מצלם אירועים כאלה דרך קבע, כדי שהצילומים ישמשו כראיה במקרה שהמפגינים יועמדו למשפט צבאי.

 

הקצין ידע זאת. הוא פשוט ציפצף.

 

הפרסום הבלתי-רצוי גרם למהומה רבתי. ברור שלא המעשה עצמו זיעזע את הצמרת הצבאית והפוליטית, אלא הפרסום. מה גם שזה בא בסמוך להגנת-הגבורה של 650 שוטרים ושוטרות על נמל-התעופה בן-גוריון מול ההתקפה האימתנית של 60 פעילי זכויות-אדם בינלאומיים. הפרסום הנוסף הגביר את הנזק.

 

הרמטכ"ל גינה את הקצין והשעה אותו מיד. כל צמרת הצבא הלכה בעקבותיו, וכך גם ראש-הממשלה. מכיוון שצה"ל הוא, כידוע, "הצבא הכי מוסרי בעולם", ברור שהיה כאן מעשה בלתי-נסלח של קצין אחד חריג. צה"ל יערוך חקירה יסודית, יוסקו מסקנות, וגו'.

 

גיבור התקרית הוא סגן-אלוף שלום אייזנר ("איש-ברזל", בגרמנית).

 

קצין זה רחוק מלהיות חריג. להיפך, נדמה שהוא הקצין הטיפוסי, ואולי גם הישראלי הטיפוסי.

 

הדבר הראשון שהצופה שם אליו לב כשהוא רואה את הסרט הוא הכיפה. "נו, כמובן," מלמלו רבים לעצמם. זה עשרות שנים פועלת התנועה הלאומנית-דתית בהתמדה ובעקשנות להחדיר את אנשיה לסגל הקצונה של צה"ל, שם הם מטפסים בסולם הדרגות, מתוך תקווה שבסוף אחד מהם יגיע לכס הרמטכ"ל. כיום כבר אין זו הפתעה לראות סגני-אלופים חובשי-כיפות – כמו שפעם זו לא הייתה הפתעה לראות שם קיבוצניקים. אייזנר היה סמח"ט.

 

התנועה הלאומנית-דתית היא צור-מחצבתם של גרעיני המתנחלים, וגם של יגאל עמיר, שרצח את יצחק רבין, וברוך גולדשטיין, שטבח את המתפללים במערת המכפלה.

 

אחד מעמודי-התווך של מחנה קיצוני זה הוא ישיבת מרכז הרב, שאחד המורים המחנכים בו היה אבי אשתו של אייזנר. אייזנר-הבן נראה בשעתו בין המפגינים נגד ההתנתקות מגוש קטיף. בשנה שעברה צולם אייזנר, אז כבר סגן-אלוף, כשהוא מתרועע בידידות עם רוכבי-אופניים ימניים, שערכו גם הם הפגנה בכביש 90, באותו המקום בדיוק שבו אירעה התקרית המבישה.

 

אייזנר לא השלים עם גינוי מעשיו. בחוצפה שאין לה תקדים תקף את הרמטכ"ל, את אלוף-הפיקוד ואת מפקד האוגדה. הוא נופף בתחבושת על ידו כדי להוכיח שפעל מתוך הגנה עצמית. הוא טען שהמפגינים שברו לו אצבע, ואף הביא תעודה של רופא.

 

זה בלתי-סביר. קודם כל, מי שזה עתה נשברה לו אצבע אינו יכול להחזיק ברובה כפי שהוא נראה בסרט הווידיאו. שנית, הסרט מראה שמעשהו לא בא בעקבות שום מעשה אלים. שלישית, הצלמים הצבאיים במקום צילמו כל פרט. אילו הייתה אלימות מצד המפגינים, היה הצבא מפרסם את הסרטים שלו עוד באותו יום. רביעית, אייזנר תקף באותה הצורה גם שתי נשים ומפגין נוסף – את השתיים בפנים ואת השלישי בגב. למרבה הצער זה לא הונצח במצלמה.

 

סא"ל אייזנר טוען בלהט שפעל כהלכה. הרי הוא פיזר את ההפגנה, נכון?

 

אך הוא לא נעדר חרטה. אייזנר הודה בפומבי ש"אולי זו הייתה שגיאה לעשות את זה לעיני המצלמות." בעניין זה יש הסכמה מלאה בינו לבין צמרת צה"ל והתקשורת. הביקורת החריפה ביותר שלהם לא הייתה על האכזריות, אלא על הטיפשות.

 

כאדם יחיד, אייזנר הטיפש אינו מעניין איש. אחרי הכול, אם יחדלו הצבאות מלגייס טיפשים, לאן נגיע?

 

הצרה היא שאייזנר אינו יוצא-מן-הכלל. הוא מייצג את הנורמה. יש בצה"ל גם אנשים מצוינים, אבל אייזנר מייצג קצינים רבים היוצאים מכור-ההיתוך הצה"לי.

 

ולא רק אותם. על משקל השיר של ז'בוטינסקי, אפשר לומר שמערכת-החינוך שלנו יוצרת "גזע / טיפש ושפל ואכזר". איך זה יכול להיות אחרת, אחרי 60 שנים של אינדוקטרינציה לאומנית בלתי-פוסקת ו-45 שנים של כיבוש? כל כיבוש וכל דיכוי של עם אחר משחיתים את הכובש ומטמטמים את המדכא.

 

כשהייתי בן 15 עבדתי במשרדו של עורך דין יהודי-בריטי, חניך אוקספורד. בין לקוחותיו היו כמה וכמה פקידים בריטיים בכירים של ממשלת המנדט. רובם נראו לי נחמדים, אינטליגנטיים ואדיבים, עם חוש-הומור מלבב. למרות זאת נהגה ממשלת-המנדט בטמטום בולט.

 

באותו זמן הייתי חבר באצ"ל, ומטרתנו הייתה לגרש אותם מהארץ. בחדרי היה מחסן קטן של אקדחים, שנועדו להרוג אותם.

 

חייתי בין שני העולמות, ושאלתי את עצמי פעמים רבות: איך יכולים האנגלים הנחמדים האלה להתנהג בכזו טיפשות?

 

המסקנה שלי הייתה ששום אדונים קולוניאליים אינם יכולים לנהוג בחוכמה. המצב הקולוניאלי עצמו מכריח אותם לפעול בניגוד לנטיותיהם החיוביות ובניגוד לשכלם הישר.

 

אמנם, בשנים הראשונות של הכיבוש דובר הרבה על "כיבוש נאור" ו"כיבוש ליברלי". שר-הביטחון של אז, משה דיין, הורה לנהוג בפלסטינים בנדיבות. הוא הניח להם לסחור עם האויב ולהקשיב לשידורי-התעמולה של האויב ככל העולה על רוחם. כמחווה חסרת-תקדים השאיר את הגשרים בין הגדה המערבית ובין ירדן – שהייתה ארץ אויב – פתוחים. (התלוצצתי אז שדיין, שמעולם לא קרא ספר, פשוט לא ידע שזה בלתי-אפשרי.)

 

מדיניות זו לא נבעה מטוב-לב. דיין פשוט חשב שאם יניחו לערבים לחיות את חיי היום-יום שלהם בשלום, הם לא יתקוממו נגד הכיבוש הנצחי. ואכן, במשך עשרים שנה זה הצליח פחות או יותר, עד שקם דור פלסטיני חדש ופתח באינתיפאדה הראשונה. אז נהיה הכיבוש – אכן – טיפש ושפל ואכזר.

 

לפני יומיים חל יום-הזיכרון לשואה. הוא העלה בזיכרוני אימרה של אלברט איינשטיין, שהיה יהודי וציוני:

 

"אם לא נהיה מסוגלים למצוא דרך לשיתוף-פעולה ולהסכם כן עם הערבים, כי אז יהיה ברור שלא למדנו כלום באלפיים שנות ייסורים, ונהיה ראויים לכל מה שיקרה לנו."

צדק חברתי – הכצעקתה?

 

הקורא ימצא כאן עדות לנושא "הצדק החברתי" כתאור פרגמטי ומושכל באשר לפרוש המונח ושיברו. אלא שמאחורי המלל ניצבת מישנה חברתית-פילוסופית מגובשת אשר באה להחזיר את העם היושב בציון לעשתונותיו כקדם.

 נכתב על ידי: אהרון רול

הקורא ימצא כאן עדות לנושא "הצדק החברתי" כתאור פרגמטי ומושכל באשר לפרוש המונח ושיברו. אלא שמאחורי המלל ניצבת מישנה חברתית-פילוסופית מגובשת אשר באה להחזיר את העם היושב בציון לעשתונותיו כקדם.  קיים בילבול ואי בהירות מובנת באשר למושג "צדק חברתי", בחלקו מגיע הערפל האופף את המושג מצד סקטורים מעונינים (אינטרסנטים) אשר בכוונת מכוון מטשטשים את המשתמע לכאורה, על מנת שיוכלו ללוש את שיכלו של ההמון הניבער לטעמם, בכל כיוון הרצוי להם.  אנו כאן ובהמשך, נדלג בכוונת מכוון על הפן הפילוסופי ונעסוק יותר במעשי על מנת להציג משנה סדורה וברורה יותר לקורא.

מהו "צדק חברתי"

 

"צדק חברתי" הוא בעיניו של המתבונן וככזה, הינו מונח מתעתע דעת ובמכוון, מאחר ש"צדק" הינו מונח אבסולוטי אשר אינו מושפע מעיוות העיתים או מגחמות אנושיות בעוד ש"צדק חברתי" הוא היפוכו של דבר.  הוא כולו מוטה גחמות, מאוואים, מיקום ומצב גיאופוליטי, עיתים שונות, צרכי ציבור, צרכי שרידותו של עם וכדומה.

צדק חברתי אומר עולם ומלואו לכל אזרח באורח אספקלרי שונה לחלוטין.  בעיקרו, ניראה כי האזרחים מאוחדים מאחורי הקביעה הפשטנית כי צדק חברתי פרושו חלוקת משאבים שונה.  אלא מאי משמע חלוקה שונה?  האם המדובר הוא בחלוקה נוסח המשטר הקומוניסטי?  אכן כן, ישנם הללו "הדועכים בקושי" בנינו, המהגגים עדיין אודות סדר חלוקתי שוויוני לכל בנוסך המשטר הבולשביקי.  אלא שאנו כיום כבר יודעים כי המשטר הקומוניסטי פשט את רגלו הכלכלית והחברתית ולמעשה המיט על המחזיקים בו אסון ממושך.

 

שמא "צדק חברתי" הינו המנעות מחלוקה שוויונית בנוסך: איש איש לנפשו כפי יכולתו וכישוריו בנוסך המשטר הכלכלי הקפיטליסטי הטהור?  גם כאן אובחנו בעיות מוסריות, לעיתים מכונות "חזיריות" אשר איננו מוכנים להשלים עמן עקב השקפת עולמנו הדמוקרטית הנחשבת לנאורה ומתקדמת, רווית "זכויות אזרח", השואפת להרים הנחשלים בחברה, ניפגעי הנחץ והמרוץ הקפיטליסטי לעושר, לעבר רמת חיים למצער מינימלית הוגנת המכבדת את בעליה.

 

ככלל, הן המשטר הקומוניסטי והן המשטר הקפיטליסטי "הטהורים", לא נימצאו מתאימים לכשעצמם לעקרונות הדמוקרטיה.  מחד גיסא, הדמוקרטיה מעלה על נס ופותחת הדלתות בפני כל יוזמה אישית. דרך זו נושאת את הפרט וכישוריו על כפים, אלא שזה הינו נתיב סלול המוביל במבחן המעשה ובסופו של יום ל"קפיטליזם החזירי" עקב טיבענו האנושי החזירי.  מאידך-גיסא, השיטה הקומוניסטית מדרדרת את החברה במוקדם מהמאוחר לעבר משטר טוטליטרי דרקוני מאחר שחייבת לכבוש את טבעם האינדיבידואלי של בני האנוש אשר לא נוצרו לקולחוזים ולחלוקה שווה של העושר הפרטי ולכן אינה ישימה בדמוקרטיה שלנו.  כך או כך למדים אנו כי טיבענו האנושי, לטוב אם לרע, הוא המכתיב לנו את השיטה הכלכלית חברתית הרצויה לנו.

 

תקפות המשטר הדמוקרטי ועקרונותיו היא הסיבה המרכזית כי איננו מחזיקים במשטר קפיטליסטי "טהור" אלא בנוסח מרוכך שלו המשולב יחדיו עם עקרונות מסוימים של הסוציאליזם.  הממסד עדיין לא הודה בפנינו, אך אנו במאמריינו מציינים שילוב זה ומזה זמן רב עבור משטרנו הכלכלי הלכה ולמעשה בשם: "קפיטל – סוציאליזם", באשר כשמו כן הוא, שיטה כלכלית זו הינה התואמת ביותר למאווינו הדמוקרטים דהיינו חופש יצירה, הגשמה אישית והשתכרות מלאים לפרט, יחדיו עם דאגה לנושרים בצידי הדרך ותמיכה בהם כאשר כלו כל הקיצים.

 

אנשי הכלכלה החופשית חשים נחיתות אידאולוגית לאזכר הסוציאליזם המשולב במעשיהם (לעיתים ד'לית ברירה) ואילו "המתכלים קשה" הקומוניסטים בנינו לא יעזו לעלות על דל שפתותיהם את המונח "קפיטליזם" בבחינת מוקצה הוא מחמת המיאוס.  אלו גם אלו טועים כמובן.  אנו בחרנו לחיות במשטר דמוקרטי וטוב שכך אלא שעם בחירה זו באים תנאים מסוימיםן והמרכזי הוא אימוץ הדרך "הקפיטל-סוציאלית" כדרך חיים התואמת דרכנו הדמוקרטית.

 

צדק חברתי עבור סקטורים מסוימים בנינו הוא למצער מציאותם של שרותים מהודרים בכל בר / מזללה לשם קיום "מין מחראות פרוע".  עבור האחר האמור הוא בהחלפת סניפי הבנק בקרנות הרחובות בתחנות ממכר סמים שהפכו חוקיות משום מה.  אצל האחר השגת דירה מאובזרת ומרווחת עם נוף לים במחיר מנת פלאפל צמוקה הינה פסגת חלומותיו.  אצל אחרים, מיקום מזללות ומקומות ממכר אלכוהול בכל מספר אי-זוגי ברחוב הינה פסגת השאיפות.  לאחרים, סלולר ופלזמה לכל מהלך על שתים וגם על ארבע הינו חלומם הרטוב.  אצל אחרים צדק חברתי הוא בילוי באזור נופש אירופי וצימר בצפון למצער פעם בשנה.  האם נישמע מופרך?  בהחלט לא, תאורים אלו אינם מנותקים מהמציאות, אכן קיימים אנשים מוזרים כמתואר לעיל בנינו.  התאורים באים להמחיש כי כמספר הפרטים בחברה כך קיימים פתרונות לכאורה של "צדק חברתי" דהיינו, "צדק חברתי" הינו כאמור, בעיני המתבונן בלבד.  מספר גרסות ה"צדק החברתי" חופף למספר הפרטים בחברה.

 

"צדק חברתי" הינו אחת מנגזרותיו של "זכויות האזרח", אלא כפי שזכויות האזרח אינן אבסולוטיות כן גם הצדק החברתי.  נדגים זאת תוך הקצנה.  למצער כשליש מערביי-ישראל, אזרחי-ישראל, שואפים להטביענו בים של עזה (דומה כי שני השלישים הנותרים מוכנים בצורה זו או אחרת לקשור גורלם בגורלנו) בעודם רואים בכך חלק מזכויותיהם (האזרחיות) הלאומיות.  הטוען לזכות אזרח אבסולוטית, יתמוך מעשה "נבחנו של פבלוב" בזכויות האזרח של אותו השליש (ואכן הללו התומחים קיימים בנינו בשמאל האנרכיסטי).  אלא שזכויות האזרח נעצרות בקו האדום אשר בו זכויות האחד תהיינה או תגרומנה לאסונו של השני או כמאמר העקרון הידוע "חייה ותן לחיות".  ובמדה ואנו מקבלים עקרון זה, כמוהו כהצהרה כי על זכויות האזרח חלות מגבלות ואלו אינן מוגבלות אך לסכסוך בנינו לבין הפלשתינים אלא לכל שטח משטחי חיינו.  ומכאן, גם "הצדק החברתי" הינו מוגבל ומידתי וכפוף לתנאים השונים המושתים עליו במאמר זה.

צדק רחובות חברתי כפוליטי – פסול

 

צדק חברתי כשמו כן הוא,  "צדק חברתי", הוא אינו פוליטי.  אין חיה כזו צדק-פוליטי למרות שיש הללו בנינו אשר מטרתם בחיצרוץ סיסמאות "צדק חברתי" הוא למעשה החלפת הממשלה בצדיה תוך תעתועי דעת על מוחות חלושים.

 

מחאת הקיץ האחרון יוזמה, תודרכה ומומנה בחלקה המכריע על ידי גורמי חוץ, אשר מהם בראש הפירמידה נוכל לאתר את אירגוני הסדר העולמי החדש (סי.אף.אר. ובילדרברג), המפעילים כמריונטות את ממשל ארצות הברית וארגון "האיחוד האירופי" אשר מצידו מפעיל את ארגון "הקרן לישראל חדשה (דרך הסי.אי.איי., קרן פורד, ג'יי סטריט, ג'ורג' סורוס, ועוד קובץ אשפת-אנטישמים ואוטו-אנטישמים לסוגיהם), אשר הפעילו בישראל דרך "פוליטיקת סתרים שחורה" את אירגון "שתיל" ומפלגת (ציפק'ה) "קדימה" (כיום למצער מורדמת ומונשמת במצב פוליטי לא-יציב), לבצע הפיכה שלטונית בישראל תוך שרוכבים על גבם של חלושי הדעת, "האידיוטים המועילים" בנינו אשר אינם מבחינים בין ימינם לשמאלם למעט התגודדות ברחובות והרמת קולם עבור מטרות שכלל אינן נהירות להם כגון…."צדק חברתי".

 

החלפת ממשלה באחרת הינה שאיפה לגיטימית ובמשטרנו הדמוקרטי, אף רצויה למצער מדי שמונה שנים ואף ארבע.  אלא שהינה כולה ענינה בשטח הפוליטי ולא החברתי.  יתכבדו כל מתנגדי הממשלה הנוכחית, יעמידו עצמם לבחירה דמוקרטית, ויפעלו במסגרת ההליך הפוליטי הדמוקרטי לשינוי השלטון במדינה.  כל מהלך אחר באופן שונה ובאמצעים שונים הינו פסול מעיקרו, אינו מוסרי, אינו דמוקרטי והפועלים בו אינם מואשמים בפלילים אך ורק משום אזלת ידה של כנסת ישראל לטפל באותם העושים הדמוקרטיה פלסתר, קרדום לחפור בו על מנת לקעקע את אושיות הדמוקרטיה ולמעשה לחרבה בשם גחמותיהם האישיות האנטי יהודיות, אנטי-ציוניות ודמוקרטיות.

הרף המינימלי הדרוש ל"צדק חברתי"

 

אם נאגד את כל השאיפות ל"צדק חברתי" ונבחנן באורח אובייקטיבי, הרי ש"צדק חברתי" אשר אינו מוביל לכאוס חברתי (שהוא המשכו הבילתי מבוקר של זה), הוא אבטחת צרכי הקיום המינימלים לאזרח.  אין האמור במילוי גחמותיו אשר כאמור שונות מאחד לשני, אלא להעניק האפשרות מוסכמת המינימלית על הכלל לחיים בכבוד.

 

ומכאן, הצרכים החיונים לאזרח הממוצע אשר רצוי היה כי הצדק החברתי יפעל לספקם כרף מינימום הינם:

 

1. מדור – האחריות למחירי הדירות הגבוהים נופלת על כיתפי הממשלה אך לא בלבד, היא משותפת למרבית האזרחים.  הממשלה אחראית למחסור בכך שלא שיחררה מספיק קרקעות ולא הקלה מבעוד זמן על תהליכי הקניה והמכירה של הבתים / דירות.  האזרחים אחראים למחירים הגבוהים באשר בפשטות, הפרוטה מצויה בכיסם והינם מוכנים ומתעקשים לשלם מחירים גבוהים עבור הזכות להיות בעלי בתים באזור המרכז דווקא.  נוצר מצב של ביקוש קשיח למגורים באזור המרכז וכך, באופן טיבעי עלו המחירים.  מחירי הדיור הגבוהים במרכז "משכו" אחריהם כמובן את מחירי הבתים בפריפריה וכך יצאו האזרחים חסרים פעמיים.  ובנוסף, תזכורת קטנה, משכנתא על בית משולמת משך 25 שנים (לערך) ולא אך שנה אחת כפי שיש המאמינים.  אותה "הזכות לדיור" שכה מרבים לחצרץ בה אין פירושה דיור חינם לכל דיכפין.  חשוב להבהיר, פירושה כי לרוכש בכוח יעמוד מבחר סביר של מלאי דירות במחיר השוק, יהיה זה אשר יהיה, והרוכש ישלם את מחיר הדירה המלא (בצורת משכנתא או בדרך אחרת).  שהרי אין ארוחות חינם.

 

2. כסות – רבים בנינו מתהדרים במלבושי מותגים מהודרים אך אלו מחירם בצידם.  האזרחינו, אשר שוב, הפרוטה בכיסם, מוכנים לשלם מחירים גבוהים עבור המותגים וגוררים את שוק הביגוד כלפי מעלה.  היה והצנענו לכת, גם מחירי ההלבשה היו סבירים יותר.  האם הכרח הוא כי ילדינו ייתהדרו וייתהלכו עטויים בגדי מחלצות מותגים… ולא "יקרה אסון" רחמנא ליצלן?

 

3. מוצרי יסוד לקיום אנושי– הממשלה והאזרחים שותפים לתופעת המחירים הגבוהים בפלח שוק מחירי המזון הגבוהים.  הממשלה (ות) על שהגנה בחרוף נפש על תוצרת הארץ ותוך תהליך זה הטיבה עם היצרנים אך גרמה עוול לאזרחים אשר נאלצו לשלם מחירים גבוהים עקב צמצום התחרות.  אזרחינו מצידם, היו מוכנים לשלם מחירי עתק עבור מזון ספציפי בעל "ביקוש קשיח" מאחר שהפרוטות מצויה בכיסם (והרבה מהן) ושיכנעו עצמם, המפונקים שלנו, כי יהרג ובל יעבור , הינם חייבים, ממש חייבים, לצרוך אך ורק מוצרים מסוימים של יצרנים מסוימים ובכך גרמו לחגיגגת מחירי מוצרי היצרנים על גבם (ע"ע, "קוטג'", "פסק-זמן" ואחרים).

 

נתון מענין אשר פורסם היום מלמד כי בשנת 2011, אכן, כן, בעצומה של המחאה החברתית בקיץ החולף היה "חסרון הכיס" והלחץ הפיננסי כה מעיק על האזרחים עד כי הוציאו את מה "שאין להם" בקניונים ברחבי ישראל אשר מדווחים על עליה ברווחים ובמחזורים פיננסים המסתכמים עד 21%.  הנתון מאשש את קביעתנו כי ככלל, המעמד הבינוני אינו סובל מחסרון כיס אלא מחוסר יושרה.  אך מדוע זה אנו מבלבלים עם עובדות.

 

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=318702

 

ואם עדיין בחסרון כיס המדובר הרי וודאי נלך אבלים וחפויי ראש למשמע העובדה כי אך בחג הפסח הזה יצאו כחצי מליון ישראלים מסכנים מזי רעב, עוטי בלויי סחבות לחופשות מפנקות בחו"ל….ממש רחמנות.

 

4. תעסוקה – תחום זה מבטא את לקונת הפרופורציה ופינוק הציבור במדינת ישראל.  כה הורגלנו בשנים החולפות כי יש תעסוקה למצער לכל דורש תוך אחוזי האבטלה מצומקים בגובה כ- 6.5% המבטאים למעשה מצב של חוסר אבטלה, עד כי איננו כלל מעריכים את מצבנו השפיר לעומם המתחולל כיום בעולם הנאנק תחת אחוזי אבטלה שבין 8% ל- 15% ויותר במדינות המפותחות (מדינות עולם שלישי סובלות כמובן מאבטלה חריפה מונים רבים).  חוסר תעסוקה הינו מהסממנים הבולטים ביותר של רווחה קלוקלת לאזרח ועלינו להתברך בכך כי מצבנו שונה.    ראוי לצרף לנושא התעסוקה את החלטת הממשלה בדבר חינוך חינם החל מגיל 3 ואילך.  יתרונו של המהלך אינו אך בחינוך המוקדם יותר אלא בפינוי הזמן הנאות להורים לצאת לעבודה ולהשתכר יותר למחיתם.

 

5, חינוך – אכן, חינוך חייב להיות מוענק לכל אזרח ובחינם, כך הוחלט בחוק עם כינון מדינת ישראל.  אלא שחל סחף רציני בגיזרת "החינם" ובתי הספר גובים תשלומים מתשלומים שונים חלקם ברשות וחלקם בהחבא.  מחד גיסא איננו עומדית ביעד המרכזי של הענקת "חינוך חינם", ומאידך גיסא, התשלומים הנוספים מבטאים את התרחבות שרותי החינוך באופן ששמיכת תקציב החינוך המדודה אינה יכולה לכסותם.  דרישותינו (ודרישות העולם) מחינוך משופר יותר ויקר יותר הינן ניכרות.  הנאמר כולל כמובן הקלות שבהשג יד התקציב הממשלתי גם עבור הסטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה.  על הממשלה להקצות עדיפות עליונה לנושא זה ולא רק מהשפה ולחוץ באשר עתידנו הכלכלי וממנו החברתי וממנו הבטחוני וממנו הקיומי ניגזרים כולם מאותו חינוך נאות לילדינו.

 

6. בריאות – שרותי בריאות לאזרח מזוהים רבות עם רווחת האזרחים ובצדק.  חובת המדינה להעניק שרותי בריאות ממוצעים (לא מינימלים) לאזרחים, הנעים מלידה ועד זיקנה.  למותר לציין כי שני העשירונים התחתונים אינם נהנים מאותה איכות שרותי בריאות ממנה נהנים שאר שמונה המדרגים.  תיקון המעוות בהחלט ניכלל במסגרת ה"צדק החברתי" המינימלי לאזרח.  מאידך-גיסא, תוחלת החיים במדינת ישראל הינה מהגבוהות בעולם עובדה המעידה כי למרות טרוניותינו עדיין המערכת פועלת באופן חיובי.

 

7. ביטחון – אין חולק על כי על המדינה לספק ביטחון לאזרחי המדינה כנגד אויביה החיצונים.  אלא, שגם אם מוסכם על כך ללא עוררין, סובל ביטחונם הלאומי של תושבי ישראל עקב אזלת יד הפיקוד העליון הצבאי.  פיקוד זה היה מאז ומתמיד ממונה פוליטית אלא שמאז שהציבור פנה ימינה הצטמצם מגוון וכשרונות אלו המועדפים פוליטית לתפקידי קצונה בכירה והתוצאות ניכרות בהתאם.  עד לפני כעשרים שנים היתה הנטיה הפוליטית בצמרת הצבא עדיין ניסבלת אלא שהשתנו דברים וכיום מופקדים אנשים בינונים בעיקר להיות ממונים על ביטחון האזרחים אשר חלקם הניכר עדיין אינו מודע לכשל המתגלגל והמתמשך בהתנהלות הצבא (ואין הכוונה לדרגים המסתערים-לוחמים ומפקדיהם, הללו ניפלאים ואנו מלאי הערכה – והערצה -  לפועלם)

 

8.תחבורה – חיונית לפיזור האוכלוסיה ולהשגת דיור הולם וזול יחסית בישובי הפריפריה אשר "מתקרבים" למרכז הארץ היכן שמצוי צבר מקומות העבודה, הבילוי והתרבות הניכר.  ואכן פיתוח התחבורה לאזורי הפריפריה ניקבע כיעד לאומי מועדף ובדין.  אמנם מקובל לחשוב כי האזור האורבני מספק שרותי איכות טובים יותר לאזרח מאשר אזורי הפריפריה אלא שתזה זו ישימה לארצות רחוקות שמעבר לים, בעלות השטחים האין סופיים ולא לארץ ישראל הקטנטונת אשר בה את אשר אנו מכנים "אזורי פריפריה", הנמצאים רובם כמטחווי שעת נסיעה ופחות ממרכזי הערים, נחשבים במדינות חוץ אך לפרוורים קרובים, כחלק אינטגרלי של הערים הגדולות.

 

9. סדר ציבורי – כל הנאמר לגבי התנהלות הדרג הפיקודי הגבוה הצה"לי ישים גם, אחד לאחד, לדרג הפיקודי של המשטרה.  גם דרג זה מזוהם בנטיות פוליטיות חד צדדיות ולכן אינו עומד במטלותיו.  אלא שבניגוד לצבא בו הדרג המסתער-לוחם מאזן את אזלת ידם של המפקגים הבכירים, הרי אין המצב כן במשטרת ישראל.  אמנם קיימים אלו שם העושים עבודתם נאמנה אך קיימים גם רבים מדי מאלו העושים עבודתם פלסתר וכך הדרגים הנמוכים והגבוהים יחדיו "מצטיינים" באזלת יד מחפירה באשר לשמירת הסדר הציבורי.  אין צורך להרחיב, הדברים ידועים לכל אזרח.  תחום זה נימצא באחריותה הבלעדית של המדינה ובו היא כושלת אומללות.

 

10. חלוקת משאבים ציבוריים צודקת – חברות ציבוריות מחלקות לבכירים ובעלי ענין בהן משכורות עתק ואלו באות על חשבון הציבור כמובן.  העשירון העליון נהנה מהטבות אשר "ברקוביץ ובוזגלו" אין להם לעולם סיכוי לההנות מהן כגון מענקי ממון זול מהבנקים והעדפתם בקבלת רכוש ציבורי לחזקתם במסגרת חיזוק המונופולים שלהם.  כמובן כי אלו גם אלו חייבים לחזור לממדיהם הטיבעיים ועל שליחי/ניבחרי הציבור מוטלת משימה זו.  דוגמא נאותה לאמור כאן הנה הקמתה של וועדת שישינסקי לחלוקה הוגנת של משאבי הגאז והאנרגיה הציבורים בין היזמים לציבור.  לוואי עלינו וועדות רבות נוספות בנוסח זה.

סעיפים 1,2,3 לעיל אמורים בהשתכרותו העצמית עקב מאמציו וכישוריו של האזרח כאשר על המדינה להפכם לנגישים וברי השגה ככל הניתן.  סעיף 4 הינו משותף לאזרח ולממשלה.  סעיפים,9,10 5,6,7,8 הינם באחריות המדינה לספקם לאזרח ובאים מכספי המיסים המשולמים על ידי האזרחים.

 

ישית הקורא ליבו כי כל דברי המותרות הרווחים בחברתנו אינם מעיסקו של "הצדק החברתי" ולא מעסקה של המדינה.  החלק הקפיטליסטי במשוואה "הקפיטל –סוציאלית" אחראי לכך כי כל אזרח לפי יכולתו, השכלתו, כישוריו והדחף המניע אותו, אחראי לאספקתם האישית וזאת מעל רף המינימום החברתי כפי שהוצג לעיל.  לא השכיל להשיגם, לא הישיגם, אין איש בחלד אשר חייב לו, חד וחלק.

 

חשוב לציין את הפער שבין "הרצוי למצוי".  כמובן כי אנו רוצים את המירב עבורנו ולא נטעה אם נציין כי גם השלטון הניבחר היה חפץ בשיפויינו המירבי בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח (פוליטית)", זה הינו "הרצוי".  כנגדו עומד "המצוי".  העושר הלאומי הינו לעולם מוצר במחסור, לוואי והיה אחרת אלא שאלו עובדות החיים.  ומכאן כי חייבת המדינה לנהוג באחריות ממש באותה המידה בה מתנהל משק הבית הפרטני דהיינו, בהתאם לתקציב אשר החריגה ממנו אסורה בתכלית.  ומכאן באים הדיבורים אודות "שמיכת התקציב" אשר מוגבלת באורח קשיח ביכולתה להמתח לכיוונים שונים דהיינו, מתיחת השמיכה לכיוון אחד תחשוף (לחוסר מזומנים ואמצעי מחיה) את הצד האחר.  מדוע אנו מציינים נושא כה ברור מאליו?  פשיטא….רבים מבנינו אמנם מכירים ומבינים היטב את הנאמר לעיל אך מסרבים בנחרצות להתנהל בהתאם למסקנות הנובעות מכך.

 

אין ספק כי במדה והמערכת הכלכלית-חברתית פועלת כ"מתנד נקודת אפס קוואנטי" בכל נושא חיוני הרי שהכלל על פרטיו ייצאים נשכרים.  דומה והממשלה עושה מאמצים כנים (לא תמיד בהצלחה מלאה אך הדבר סביר), להושיט יד לציבור ולמלא חלקה בהסכם החברתי במכלול "הצדק החברתי".  בעוד חלקים נירחבים בציבור מטים כתף ונוהגים באחריות אישית משפחתית וחברתית , עדיין קיימים ציבורים נירחבים אשר לא הפנימו את מופרכות הטיעון "מגיע לי", "תמיד האחר אשם" ומנהלים כאילו ואין מחר.  מעשה שטן…המחר תמיד מגיע על תוצאותיו האוומללות להם ולחברה.

במאמרים קודמים כבר עמדנו על תופעת הכרוכיות-ההדוניסטיות וקירקוריהם, דרישותיהם המתלהמות ברחובות מהמדינה בנוסך: "הב-הב-הב" (תרתי משמע), יללות הבאות לדרוש מאיתנו כולנו, כל אזרחי המדינה לכסות על כשלונותיהם האישיים וחוסר יכולתם / מיומנותם / רצונם / עצלנותם (בחר את המתאים לך), לנהל חייהם כיאות, וחוצפתם לדרוש מעמנו האזרחים הנוהגים באחריות, למלא גחמותיהם האישיות חסרות האחריות והחשבון.

 

חוצפת ההדוניסטים מרקיעה שחקים.  הם מפזרים ממונם לכל רוח וכאשר מגיעים כמובן לחסרון כיס עקב כך, הינם באים בטרוניות אלינו הציבור, באמצעות רשויות השלטון, בדרישה ל"תספורת אישית", להרים תרומתנו הציבורית עבורם על מנת שיוכלו להמשיך במסע הביזבוזים האישי ללא חשבון.  חשוב כי נבין כי צריכה לא מוצדקת במסעות ההדוניסטים ותמיכתנו הלא ראויה בהם, גורמת לאלו הניזקקים האמיתים חסרון כיס ורעב אמיתי בעוד הנהנתנים בנינו אינם סופרים אותם וכל ענינם מצטמצם בעצמם בלבד.  משום מה, לא עלה בדעתם של הללו כי עליהם לחיות לפי חשבון, במסגרת התקציב ולא לחרוג ממנו מאחר והציבור אינו מוכן לממן אותם יותר.  לשכן יש יותר?  מה לעשות, שפר מזלו, אלו החיים, זו הדמוקרטיה ולא מדינה בולשביקית.

 

ולכן, איננו יכולים לצפות מהנהנתנים בחברתנו אשר התדרדרו לחסרון כיס ואינם חיים בהתאם לאמצעיהם, להבין את המדובר כאן.  אלא שאנו מצפים ממרבית הציבור הנבון החש אחריות לגורלו ואינו מקושש הטבות שאינן מגיעות לו, לעצור את המסע חסר האחריות של הנהנתנים בנינו ולהחזירם למידותיהם הטבעיות.

 

אנו מקבלים תגובות רבות אל שולחננו אשר ניתן לתייגן כמוזרות בנוסח: "אנו רוצים ברמת חיים כמו בכלל ארצות המערב… מגיע לנו".  אין דבר מופרך יותר מהנאמר.  מדינת ישראל משקיעה עקב צרכי קיומה עשרות מליארדים בתקציבי ביטחון אשר אינו מושת על מדינות אחרות. התוצר הלאומי הגולמי הישראלי מפגר, לעיתים ביותר מכפול אחר המדינות המערביות המפותחות ואילו אלו בנינו, חניכי תרבות "המגיע לי" עומדים על זכותם לרמת חיים כמדינות אשר תנאיהן הגאו-פוליטים טובים לעין ערוך ואינם ברי השוואה עמנו.  להיכן נעלם השכל?  גם מדינות עם תוצר לאומי גולמי כפול מעימנו נימצאות כיום במצב כלכלי קשה עקב ניהול מעוקם (סוציאליסטי חזירי) של כלכלתם.  מה חפצים הללו חכמי החלם בנינו?  את הקריסה הוודאית אשר בוא תבוא, גם שלנו?

 

ואם בעניני קריסה כלכלית עסקינן, הרי קיימים בעלי אידאולוגיה אוניברסלית, שמאלנית-קיצונית-אנרכיסטית אשר בדיוק לכך מכוונים, ליצירת אנרכיה ציבורית כאוטית (בנוסח משנתם של אירגוני הסדר העולמי החדש), אשר ממנה יצמח (לטעמם המעוות) עולם טוב יותר בנוסח "פועלי כל העולם התאחדו"…"עולם ישן עדי היסוד נחריבה", "מגב כפןף נפרוק העול" וגו'.  אלו "האידיוטים המועילים" במקומותינו, המופעלים כבובות בקצה החוט בידי הללו ברחבי העולם המכוונים לייסוד ממשלה עולמית טוטליטרית-פשיסטית, ביטול כל הלאומים בתבל, צבא אחד, משטרה אחת, אומת עבדים אחת.  ואידך זיל גמור.

קיימים עיוותים אדמיניסטרטיבים המשבשים את תמונת הצורך האנושי, לדוגמא: קו העוני ובעיקבותם "מי הוא עני?" הינו קביעה שרירותית ובעייתית, זו קביעה אדמיניסטרטיבית גרידא אשר אינה נישענת על עובדות בשטח אלא על משאלות לב פוליטיות.  לדוגמא: נפוצה מאד במקומותינו שיטת "הכפתור והחליפה",  ובמונחים רציונלים, קובעים רמת הכנסה שרירותית הנישענת על עובדות חלקיות בלבד נאמר 20.000 שקל למשפחה כצורך חודשי ומשנקבע סכום זה (זו אך דוגמא) מיד קופצים להגדיר את המשתכרים סכום נמוך יותר כעניים.  למותר לציין כי עיוות זה משמש במכוון בעלי ענין שלא מן הענין בנינו.  אין חולק על העובדה כי קיימים מיעוטי הכנסה ואף עניים בנינו אך קיימת מחלוקת עמוקה באשר למספרם, מיקומם והגדרתם המדויקת.  בישראל אנשים אינם מתים ברעב.  גם נושאי המגורים ניתנים לפתרון אם אך היו תושבי גינת לוינסקי לדוגמא מוכנים לוותר על "מנעמי" הסמים והשתיה לשכרה ולהעתיק מגוריהם לאחת מערי הפריפריה ולעבוד למחיתם לשם שינוי.  קיימים הרי רבים בנינו ושלא במפתיע הינם מהצד השמאלני של המפה הפוליטית, הגורסים כי אין כל בעייה בהעתקת מגורים, ראה הם אומרים, הטרנספר של תושבי גוש קטיף…מה הבעיה?  "בסך הכל" צוררים חפצים ועוברים נכון?

 

דוגמא שניה.  לפני כחודש נערך סקר ארצי מקיף בקרב אוכלוסיה ישראלית מייצגת ונימצאו בו נתונים מפתיעים.  המסוקרים הצהירו על רמת השתכרות מסויימת אך משנשאלו לגבי רמת הוצאותיהם הוברר כי הינם מוציאים (צורכים) כ- 40% יותר מאשר הנם משתכרים.  והפירוש….הכלכלה השחורה בישראל הנה אדירת ממדים, האזרחים "מרוויחים" למעשה ב- 40% מהמדווח.  לדוגמא:  משפחה המשתכרת 20.000 שקלים מוצהרים בחודש, בידה להוציא למעשה 28.000 שקלים מפאת שבידיה מקורות הכנסה בילתי מדווחים לשלטונות המס.  נתון זה הינו נתון ממוצא אשר סטיסטית מרבית משקי הבית מהמעמד הבינוני בישראל חולקים בו (סביר להניח כי שני העשירונים התחתונים ביותר אינם נהנים מהכלכלה השחורה ואולי גם זו הסיבה לחולשתם הכלכלית).

נקודות הליבה החברתית לשיפור

 

קיימים ארבעה שטחי חיים בנינו אשר מחייבים את שימת דגשנו החברתי בנוסך של אפליה מתקנת העונה לצורך הקפיטליסטי והסוציאליסטי במשוואת "הקפיטל-סוציאליזם".  הנה הם הנושאים לטיפול אנשי מחאת "הצדק החברתי".  במדה ואכן תופנה המחאה החברתית לטיפול בנושאים אלו הרי שהינה חיובית ויש לתמוך בה בכל פה.  במדה ותסטה המחאה החברתית לכיוונים של פוטש אנטי דמוקרטי אנטי ממשלה ניבחרת כדין, תוך ששואפת לסרס את המרקם החברתי והכלכלי שלנו ולהעניק הטבות שלא כדין לחבורות הדוניסטים חסרי אחריות בנינו, הרי שיש להתנגד למחאה מסוג זה באורח נחרץ ולהוקיעה אל החומש.  מחאה הנוטה לעסוק בנושאים טפלים, שגויים, שיקריים ומאחזי עינים תדרדר את מדינת ישראל במהירות רבה לכאוס, אפשר אף אלים, אשר תוצאותיו מי ישורנו.

 

א. הנושא הראשון – המדובר בו בעיקר בשני העשירונים התחתונים בחברה ואלו עיקרם אמור בפליטי המערכת הקפיטליסטית וניפלטי החברה דהיינו החולים, התשושים, חסרי היכולת, ציבורים מסוימים בפריפריה, ניצולי שואה, זקנים בערוב ימיהם, ילדים נטושים, דחויים או שאינם רצויים.

 

אם עלינו לספק חכות לבני המעמד הבינוני על מנת שיוכלו לפרנס עצמם בכוחות עצמם ואל לנו באיסור חמור לספק להם "דגים" (ממשלת יוון סיפקה להמון "דגים" וראו מה קרה שם), אלא כי לאותם סקטורים המדוברים אספקת חכות לא תועיל דבר, הללו נימצאים במצב גופני ומנטלי אשר אינו מאפשר להם עוד לצאת לשוק ולצוד לעצמם בכוחות עצמם את "הדגים" לפרנסתם.  לאלו עלינו לדאוג לתנאי מחיה נומינלים-מינימלים כאמור לעיל ברשימת עשרת סעיפי "הצדק החברתי" המומלץ, זה הינו הסוציאליזם במיטבו – נאות, הוגן, צודק ואפשרי.

ב. הנושא השני – מדובר בו בעיקר בקיום ממשלת צללים המתעלת את מרבית העם הזה וממשלתו בכיוונים הרצויים לה וגורמת לכך לבקיעים עמוקים במרקם החברתי ומכאן בסרוס "הצדק החברתי" הלאומי.  אנשי חונטות אלו אשר מספרם נאמד במספר מאות אלפים זעום (הם ועוזריהם ועוזרי עוזריהם יחדיו), נימנים על "החונטות הלבנות" הוותיקות בחברה וכמובן כנגזרת, גם במשק הישראלי.  את מנתביהם ומכווניהם ניתן למצוא בכל מוסד או אירגון אשר אינו מחויב בבחירות ציבוריות-דמוקרטיות פתוחות ואנשיו ניבחרים מתוך עצמם ועל ידי עצמם והמדובר הוא במערכות שרות ציבורי מסוימות כגון משרד החינוך, משרד החוץ, פרקליטות המדינה, חלקים נירחבים מהמערכת המשפטית (כולל בית המשפט העליון), האקדמיה, התקשורת, ההסתדרות, משטרה, שב"כ, החברות הציבוריות נישלטות הוועדים הגדולים, מאות רבות של מועצות מנהלים ציבוריות וכן הלאה.  אירגונים אלו מוצצים את לשד החברה חונקים את המשק הישראלי ואינם מאפשרים כל תיקון חיובי והגיוני וזאת במטרה לשמר את ההגמוניה שלהם על גב כלל הציבור הישראלי ורווחתו.  באשר ב"צדק חברתי" עסקינן, הנה הוא-הוא השטח הבור, הבילתי חרוש הפרא והשומם עליו חייבים אנו לעלות על הבריקדות ולקעקעו אם חפצי קיום לאומי וחברתי אנו.  הסימנים ראשונים ליכולת התיקון והתגיסות השבט הלבן באורח פבלובי כנגדה, ניתן לראות בהצעתו החדשה של שר המשפטים נאמן להסדיר את נושא החקיקה הפרוץ שבין הכנסת לבין בית המשפט העליון.  יוזמה מבורכת להלל.  אלא שמקהלת השרלטנים הנאחזת חיל ורעדה כי השלטון על מדינת ישראל עומד להשמט מידה נעמדת כבר כאיש אחד לטרפד את החוק בטיעונים אוויליים תוך שנוקטת במסע הפחדה שיקרי ומאחז עינים כנגד היוזמה.

ג. הנושא השלישי – האוליגרכים הקפיטליסטים – נושאי דגל "הקפיטליזם החזירי" – אנו כולנו תוכנתנו על ידי מסעי שטיפת מח תקשורתיים לראות אך את השלילה אשר בתופעת הטייקונים הישראלים.  כמובן שקיימות נקודות שלילה אלא שעלינו לבור התבן מן הבר.  איננו יכולים לאחוז המקל בשני קצותיו.  אם אנו מעודדים יוזמה, תחרות והשגיות כחלק ממשטרנו הדמוקרטי ושיטת הכלכלה הקפיטליסטית-סוציאליסטית המוסכמת על הכל כמתאימה לצורת משטרנו, איננו יכולים לבוא בטענות לאותם אשר אכן כך נהגו והצליחו.  נהפוך הוא, עלינו לעודד האחרים לקחת דוגמא ולהשתדל להגיע לאותם השגים כלכלים.  אלא שאכן ישנו צד אפל לאותה הצלחה ועלינו לחסלו אפילו ואחרנו מעט את הרכבת.  עלינו לחסל את הטיפוס להצלחה הנישען על תהליכים אשר אינם הוגנים ואף פליליים.  תופעת יד רוחצת יד או "גרד גבי ואגרד שלך" או במילים שאינן מכובסות: תופעת השוחד המושחת והפלילי חייבת להיפסק באחת.  ניראה כי טייקונים מסוימים סללו דרכם להצלחה הכלכלית לא על מדרגי כישרונותיהם הכלכלים בלבד אלא על יכולותיהם וכישוריהם להחליק, לשמן, לשחד את האנשים המתאימים.  גם תופעת המונופולים אשר מאדירה כוחם וממונם של הטייקונים נובעת בחלקה מיכולותיהם הכלכליות לשמן דרכם לדרגים הממשלתיים אשר יאפשרו להם ב"עצימת עין מכוונת" לרכוש נכסים מונופולים ואפשר גם כי נכסים השייכים לציבור, במחיר מציאה.  כאמור, כאן הינו השדה הבוער אשר חייבת הממשלה לקרר באכיפת נושא ההגבלים העיסקיים, ולחסל בכך התופעות הניזכרות.  כוחם הכלכלי של הטייקונים מאפשר להם לחץ על מקבלי ההחלטות בנושא "תספורות" בנוסח אשר בוזגלו וברקוביץ לעולם לא היו נהנים ממנו במדה והיו ניקלעים הם לקשיים כלכלים.  וכבר נאמר : "…כי משפט אחד לעשיר ולעני הוא…".  מאידך-גיסא, אל לנו לשכוח כי לעיתים מאות אלפים מועסקים, ניסמכים לשולחנם של הטייקונים וחייבים אנו לבחון צרכי הטייקונים בראית משק כוללת.

 

להרחבת הנושא,  המאמר – "הטייקונים – לא מי שחשבנו"http://www.global-report.com/aroll/a343474-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%A0%D7%95

ד. הנושא הרביעי – האוליגרכים הסוציאליסטים – נושאי דגל "הסוציאליזם החזירי".  משקל הנגד המושלם לתןפעת הטייקונים הקפיטליסטים הינה תופעת הטייקונים הסוציאליסטים אשר הפכו את הסוציאליזם לחזירי לא פחות.  מקומות העבודה הגדולים ושליטיהם האבסולוטים, הם הוועדים הגדולים, הסוחטים את לשד המדינה מאחר וידם קלה על השאלטר של המדינה ובכך גורמים לכולנו נזק בל ישוער ומעשה שטן, לא רק שאינן מבוקרים על כך, אלא זוכים לתשבחות חלולות בנוסח: "חופש" ההתאגדות", "חופש השביתה וכן הלאה.  אכן, כבכל תחום בחיינו חייב להקבע התחום המידתי בו זכויות השביתה לא יחצו קו אדום וותהפוכנה לאסונו של המשק.  דהיינו, קו האיזון בין זכויות העובדים לזכויות הציבור.  חמור מונים רבים הוא הקישור של "הון-איגוד מקצועי-תקשורת-שביתה" על מנת לקושש יתרונות פוליטים שלט כדין.  אין זה סוד יותר כי עשרות השביתות אשר פרצו במשק משך השנתיים החולפות לא היו כולן מחויבות המציאות או למצער נושאות דרישות מופרזות לעומתיות ואלו נוצלו ויוזמו בכוונת מכוון מראש הפירמידה על ידי אירגונים אנטישמים שוטמי ישראל ויהודים מארצות הים על מנת להבאיש ריחה של הממשלה המכהנת באמצעות "מצגי קריסה" מאחזי עינים אשר באו לטשטש דעתנו הציבורית להאמין כי המשק הישראלי קורס, האנרכיה מתפשטת וכי יש להחליף הממשלה על מנת לתקן המצב.  מובילה במצג מאחז עינים פוליטי זה הינה כמובן "הסתדרות העובדים" (איזה עובדים?  ההסתדרות היא המעסיק הגדול במשק ומכאן בעלת ניגוד הענינים הגדול במשק ומקעקעת "ההגבלים העסקיים" הסידרתית).  המפתיע הוא כי הציבור התגלה כמתוחכם ולא קנה את הסחרירים האנטי ישראלים ועל כך נאמר…"וכאשר יענו אותו, כן ורבה וכן יפרוץ".  הגיע הזמן כי זכויות השביתה, השבתת המשק והיד המחזיקה בשאלטר של המדינה יוסדרו ב"חקיקת יסוד ההתארגנות במקומות העבודה" ובא לציון גואל.

 

להרחבת הנושא, המאמר – "סוציאליזם חזירי"http://www.global-report.com/aroll/a343466-%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%99

אין ספק כי יימצאו אלו אשר יערערו על הנחותינו כאן, חלקן או כולן.  לאלו אשר מתעתדים לעשות כן נעיר כי להערכתנו אזרחים רבים מדי במדינת ישראל שקועים בעצמם ובמאוויהם האישיים באורח כה קיצוני עד כי אינם מסוגלים לתחושת אובייקטיביות ומידתיות באשר לרגשותיהם והערכותיהם את הסובב אותם מהפן הציבורי, הלאומי והקיומי.  דומה ואזרחים בנינו נוטים לשקול הסובבם מהבטן במקום מהראש והתוצאות ניראות ברחובות המתלהמים ולא לחיוב.  קיימות סיבות נכונות רבות ונאותות המצדיקות מחאות עממיות החל משיתוף אזרחים ברשתות החברתיות וכלה בהפגנות רחוב וסיבות אלו פורטו בכתבה זו.  עלינו לוודא כי איננו מכלים רצוננו הטוב לחינם בעבור מטרות שאינן ראויות.

 

במדה ותפרוץ מחאה גם הקיץ הזה ינתן מכשיר פלא בידי הציבור להעריך כערכם את נציגיו בכנסת.  תופעת "התקינות הפוליטית" הבזויה אוכלת בנו בכל פה, זו הפכה למכת מדינה.  פוליטיקאים משלמים מס שפתים לפעלולני המחאה גם אם יודעים הם בסתר ליבם כי המחאה אינה מכוונת למקומות הנאותים ולמעשה מנוצלת פוליטית (כפי שארע בקיץ האחרון).  מכיוון שכך גם הם מנצלים אותה פוליטית לעיסקיהם האישיים וכך יכול הציבור לאבחן, ממש כ"נייר לקמוס" מי הוא הפוליטיקאי ההוגן ומי הוא השרלטן.ומאחז העינים…ולהתחשבן עמם ביום הבוחר.

סימוכין:  מחקר עולמי מקיף (השישי במספר עד כה), אשר נערך והסתיים בשבוע החולף עבור האו"מ על ידי "מכון כדור הארץ" באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק בשיתוף מכון הסקרים גאלופ, יוצג בשבוע הבא בכינוס או"מ מיוחד לנושא הרווחה בעולם, ובו דורגו 155 מדינות בעולם (המיצגות כ- 98% מאוכלוסית כדור הארץ), במדד רווחה ואושר (מדינות סקנדינביה מובילות, מדינות אפריקה סוגרות הרשימה). מדינת ישראל נימצאה ממוקמת במקום הארבע-עשרה (14) המכובד ביותר.  דהיינו, המחקר מאשש את רוח מאמרנו זה ומאמרים נוספים בנושא כי טרוניות ישראלים מסוימים הינן מעושות, מאחזות עינים וחלקן אף שקריות.  כאשר מוחי הרחובות טוענים כי הינם חפצים לחיות ברווחה "כפי הנהוג במדינות העולם" הרי שבהחלט ניתן לארגן להם רווחה נוסח המקום החמישים או המאה ברשימה, שהרי בכך רצונם.  ניראה כי חוסר הפרופורציה של פרטים בנינו הינו מולד ואף שיטיוני.  המחקר אף מאשש את הקביעה כי רווחה כלכלית מינימלית נחוצה, אך אינה בהכרח ערובה לרווחה ואושר…שוב לתשומת לב כרוכיות "הצדק החברתי" המתלהמות בנינו.  נדגיש שוב, קיימים כיסי עוני בחברה הישראלית אלא שכאמור במאמר, הללו אינם בהכרח נימצאים היכן שזועקים כרורכיות המחאה.  נתוני המחקר מאששים הסברה כי מרבית קרקרני המחאה זועקים "צדק חברתי" אך מונעים שינאה טרופה לימין הפוליטי מאחר ובינם לבין רוממות ה"צדק חברתי" קיים משותף מועט בלבד.

 

כמובן, כתמיד יימצאו אלו בנינו, שוכני ה"קינדרגרטן הלאומי" אשר מחקר עובדתי מוסמך ואובייקטיבי כניזכר לעיל לא יצליח לבלבלם, הם ירקעו בדווקאות, בלעומתיות ובנחרצות ברצפה יפרצו בדמעות שליש על כך שחפצם נילקח מהם, הם ידרשו את הממתק שלהם ולעזאזל עם העובדות.  הם כבר יגייסו "יודעי דבר" אשר ינסו להכיח לנו באותות ובמופתים כי המחקר שגוי, כי נפלו בו לקונות כאלו ואחרות ובלבד כי לא יאלצו לשנות דעתם המקובעת.

 

  מאמר וואלה – "מדד הרווחה העולמי"http://news.walla.co.il/?w=/15/2523238

 

  מאמר מעריב  – "מדד הרווחה העולמי"http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/354/881.html?hp=1&cat=666

 

  מאמר "הארץ" – מדד הרווחה העולמי"http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1681669

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

 

טעות אופטית?

נכתב על ישי:   ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  מה  בין  ברק  הירשזון  לשי  קלדרון?  בין  אייזנר  לאלוף  שטרן?

בין  אירן  לצפון  קוריאה?  ובין  הרשות  השופטת  לרשות  המחוקקת?  והאם  העיריות  הפכו  לכספומטים  של  כוכבי  הזמר  העברי?  וגם  -  על  מורשת  רמב"ם, פולרד  כסמל  של  אחדות,  חשמל  מדורג  ועוד.  על  כל  אלה  ברשימה  שלפניכם.

 

                                      ***

קלדרון  מאחוריך

 

ברק הירשזון, אתה יכול לישון בשקט. אם לשפוט לפי עונשו של שי קלדרון, שקיבל 9 חודשי מאסר בלבד על תאונת הקטנוע הקטלנית, שֶבּה נהרגה דנית בראל ז"ל, אתה במצב טוב. בניגוד לשי, אתה בסך הכל גרמת לפציעתה הקשה של צעירה, ולא למותה.

  גם רשיון הנהיגה שלך, בדומה לשי, יישלל לכל היותר למספר שנים, ולא חלילה לצמיתות, כדי שתוכל שוב להשתולל חופשי על הכביש. אז מה אם יש לך רקורד עשיר בעבירות תנועה? והמתכון: תודֶה במיוחס לך, תביע חרטה ותבקש מחילה מבני משפחתה של הנפגעת. ככה גם עשה שי, ועורר כרגיל את רחמי השופט (עליו, לא על הקורבן כמובן).

  אתה אף תטען לנסיבות מקילות שלא היית אשם בתאונה, בגלל שכרותך. גם שי, הנהג המסומם, לא נענש על כך. ואולי גם העובדה שאתה ה'בן של' האסיר הירשזון, שר האוצר לשעבר, תעמוד לזכותך, ואתה עוד תצא בזול, כי אתה גדול. כמו שי, תשמש מודל לנהגים צעירים ב'איך להתפרע על הכביש מבלי להיענש'. פרס ישראל על עבירות תנועה קטלניות כבר אמרנו?

 

אייזנר  כמשל

 

  האם שכחנו את מקרה מוחמד אדורה? כזכור, על פי סרטון מזוייף הוא הפך בדעת הקהל העולמית המתלהמת ובתקשורת הישראלית לסמל של רצח ילדים פלסטינים בידי צה"ל ה'אכזרי'. כל זאת עד שהתגלה הסרט האמיתי, ולפיו אדורה נפגע בידי מחבלים.

  נכון שלישראלים יש זיכרון קצר, ובכל זאת, איך זה שלא למדנו דבר וחצי דבר מהפרשה?

וסמח"ט שלום אייזנר כמשל. בלי כל חקירה, ולמרות שמדובר בסרטון ערוך בן שניות, העיתונות והציבור, כמיטב מסורת ההתלהמות הישראלית, מיהרו לחרוץ את דינו לשבט, על אכזריותו כביכול כלפי אותו דֶני 'פעיל שלום', שחסם את התנועה בכביש 90. במקום להתמקד בעובדה, שהאיש שבר לאייזנר שתי אצבעות, ועל כן כאקט של הגנה עצמית הוא פגע בו בקת החרב, צה"ל כדרכו מיהר להתנצל על התקרית הקשה.

  כבר שכחנו את דברי ה'זקן', שלא חשוב מה יגידו הגויים, אלא מה אנו עושים? די להתנצלות ולהתלהמות!

 

די  לטיוח

 

  בעקבות הסערה הציבורית שעוררה הכאת המפגין הדני, התראיין אלוף צה"ל ברדיו וסיפר שאלוף אלעזר שטרן היכה אף הוא בקת רובהו מתנחל בעת גירוש קטיף. אז איך זה שלא שמענו ולא ידענו על כך, ושטרן – בניגוד לאייזנר – לא הושעה מתפקידו? האם משום שלא היו מַצלמות באירוע, או משום שמדובר במתנחל, שהוא כידוע אזרח סוג ב, ואותו, בניגוד כי להכות מתנחל זה לא אישו, ולא אייטם עיתונאי, אז בשביל מה צריך מצלמות? אולם ההשוואה בין שתי התקריות מצביעה על כך שלא המוּסר מַנחה את צה"ל במקרים כגון אלו, אלא דעת הקהל. ואולי הגיעה השעה להרים את הכפפה ולחקור את הפרשה, ומדוע היא טוייחה עד כה. די לטיוח ולאפלייה בין דם לדם.

 

התזכורת  הקוריאנית

 

  אין ספק שמפגש הפיסגה באינסטנבול בין אירן לשש המעצמות שיחק היטב לידיהם של שני השחקנים הראשיים: אירן, שבזמן הדיונים לוקחת עוד 'פסק זמן' לייצור נשק גרעיני ומשפרת את תדמיתה בעיני העולם, והנשיא אובמה, שמרוויח עוד נקודות בדעת הקהל האמריקנית לקראת הבחירות.

  אולם השאלה היא, האם שיגור הטיל הצפון קוריאני, שהתרחש, כמה סמלי ערב הפיסגה, לא היווה תזכורת ברורה לארצות הברית ולמעצמות המערב, כי לא במשא ומתן ייפתרו הבעיות  הגרעיניות בעולם  (כפי שהטיח רומני באובמה), אלא במלחמה כמו במלחמה ובהשמדת הכורים הגרעיניים. ההפצצה בעירק כבר אמרנו?

 

בג"צ  התחיל

 

 דומני כי לפני שמונטסקיה, אבי רעיון הפרדת הרשויות, מתהפך בקברו על חוק יסוד המתגבש בכנסת לעקיפת חוקי בג"צ, דהיינו על התערבות הרשות המחוקקת בתחומה של הרשות השופטת – כטענת נביאי הזעם הנאורים – הוא התהפך כבר על הפרת עקרון ההפרדה בידי בית המשפט העליון.

  יש לזכור שהעילה להצעת החוק החדשה היא פסילת חוקי הכנסת על ידי בג"צ, ומעורבותו הבוטה, הפוליטית והדתית, בתחום הפרלמנטרי. זאת מאז הֶחָלַּת אסכולת 'האקטיביזם השיפוטי' מבית מדרשו של השופט בדימוס אהרן ברק. אם בג"צ לא יתערב בחוקי הכנסת, הכנסת לא תתערב בתחום המשפטי. לכן החוק החדש בא להחזיר בעקיפין (בהפוּך על הפוּך) לחוקי הכנסת את כבודם ומעמדם האבוד, והוא התשובה המנצחת לפוליטיזציה של בתי המשפט.

 

די  לבזבוז

 

  האם הרשויות המקומיות הפכו לכספומטים של כוכבי הזמר העברי ביום העצמאות, שלמרות גרעונן הכספי הכבד, הן מוכנות לשלם לזמרים מאות אלפי שקלים עבור הופעה בת 45 דקות?

  הגיעה השעה לחדול מהנוהג הזה, במיוחד כשמדובר בבזבוז כספי הקופה הציבורית. העיריות עדיין אינן חברות הביטוח של הזמרים, שגוזרים על חשבונן, מכספי הארנונה של האזרחים, קופונים שמנים.

  גופים עסקיים פרטיים, דוגמת מועדונים ובארים, רשאים לשכור את שירותי הזמרים בסכומי עתק, אך לא הממשלה או הרשויות העירוניות. מדוע שהעיריות לא ינצלו אירועים ציבוריים לגילוי כשרונות מקומיים חדשים, שישמחו להופיע בעלות נמוכה? כך, דומה, כולם יֵצאו נשכרים: העירייה, האזרחים ולא פחות הזמרים שייהנו מיחסי ציבור נרחבים.

די לבזבוז!

 

לוגיקה  לא  נכונה

 

  שיעור בלוגיקה: איזה מימצא אותנטי יותר – פשוטו של מקרא, המצביע חד משמעית בעקביות ובבהירות, שחור על גבי לבן, על יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה בהר סיני, או פירוש מפולפל המתבסס על אי אלו מספרים מוצפנים של פרק בודד בתהילים, ומבקש להפריך את הטקסט המקראי?

  עם כל הכבוד לפרופ' קנהול, דומה שלא צריך להיות פרופסור באוניברסיטה כדי להבין את כללי היסוד הלוגיים של המדע, הפונה מן הפשוט אל המורכב. ולכן התיאוריה המתפתלת שלו על יציאת החרמון, קריעת אגם החולה ומעמד התורה בבשן, בניגוד למקור המקראי, מצוצה מדמיונו הקודח.

  לאחרונה אנו עדים למגמה הרווחת בקרב חוקרי המקרא, לעקור אתרים מקודשים ממיקומם הגיאוגרפי המקורי אל מחוזות שונים ומשונים. מגמה זו מעידה על כך שהמדע הפך לא פעם לגורם פוליטי. אך דומה שהפרופסור המכובד הגדיל לעשות והפליג בדמיונו יותר מכולם. זו לא רק שאלה של מסורת, אלא של הבנת המקרא. פשטוּת היא גאונוּת כבר אמרנו?

 

דמות  מורשת

 

   נכון עשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהחליט להכליל את קבר רמב"ם באתרי מורשת לאומית.

  כזכור רמב"ם, המכוּנה גם 'הנשר הגדול', היה איש אשכולות – רב ושר גדול בספרד של ימי הביניים, פילוסוף ורופא דגול, שהטביע חותמו על עַמנו לדורות. ספריו "היד החזקה" בהלכה, ו"מורה נבוכים" במחשבת ישראל, נחשבים לנכס צאן ברזל בספרוּת הקלאסית היהודית. שיטתו הרפואית מהווה יסוד של הרפואה הטבעית המודרנית. הוא גם פעל רבות למען העם היהודי.

  לא לשוא נחרת על מצבתו התואר "מבחר המין האנושי", ונֶאמר עליו "ממשה (רבנו) עד משה (בן מימון, רמב"ם) לא קם כמֹשה". כל הכבוד גם לשר החינוך, גדעון סער, על הכללת מורשת רמב"ם בתוכנית הלימודים.

 

התערבות  בוטה

 

  לאחרונה פורסם כי מתגבשת הצעת חוק להעלות את גיל הנישואין ל-18שנה. בחברה החילונית, כידוע, גיל הנישואין נמצא במגמת עלייה, ולכן לגביה שינוי החוק אינו משמעותי.

לעומת זאת, בחברה החרדית החסידית מקובל מסיבות דתיות שבנות נישאות בגיל 17, ולכן לגביה דומני כי מדובר בהתערבות בוטה בחיי הקהילה ובנורמות הנהוגות בה, התערבות הגובלת בכפייה חילונית.

  ראוי לציין כי בנות הקהילה, הגדלות על מסורת זו, ומחונכות לכך, בשלות לנישואין, וחיות באושר עם בעליהן ומקימות בתים לתפארת, ויכולות לשמש מודל לזוגיות ולחיי משפחה מאושרים. אין ספק שהחוק החדש יפגע קשות באורח חייה של הקהילה, בהרגליה ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות, וזוהי אפוא גזירה שאין היא יכולה לעמוד בה.

 

איפה  הצדק?

 

  אין ספק שמדיניות 'החשמל המדורג' היא מדיניות נכונה, במיוחד לאור הזינוק בתעריפי החשמל שחל לאחרונה. אולם השאלה היא מדוע מדובר בצריכה יחסית בלבד לאשתקד, ולא בצריכה אבסולוטית.

  דומני כי ראוי לדרג אוטומטית בכל השנה (ולשם כך אין צורך בהרשמה מיוחדת) את ההנחות בתעריפי החברה, ביחס הפוך לצריכת החשמל, על פי שלושה מדדים: צריכה נמוכה, צריכה בינונית וצריכה גבוהה. ככל שהצריכה תהיה נמוכה יותר, כך ההנחה בתעריפים תהיה גבוהה יותר, ובכך תושג המטרה לעודד חיסכון בחשמל.

  מדוע לקוחות שרגילים לחסוך בחשמל 'ייענשו' בתשלום תעריף גבוה, מבלי ליהנות מן ההנחות? איפה הצדק?

 

איפה  טחנות  הצדק?

 

  אם אתה מעורב בתאונת פגע וברח, כדאי שתהיה בכיר, כי אז תצא בזיל הזול. לא, זו לא בדיחת פורים, אלא מציאוּת עגומה. מתברר שהסטטוס מקנה עונש קל, גם כשמדובר בדיני נפשות. ובמיוחד אם הנדרס לא שפר עליו גורלו והוא בן המעמד ה'נחות', עולה מאתיופיה (גזענות וסטטוס הולכים ביחד במערכת המשפטית כבר אמרנו?). כך לפחות נראה במקרה של אורי ראובן, מהנדס בכיר שזכה ל'פרס' על דריסת צעיר אתיופי, והפקרתו על הכביש בדמות שנת מאסר אחת בלבד (ובניכוי שליש, מדובר רק ב8 חודשים!).

 למותר לציין, שעונש זה, שחל על עבירות קלות ביותר, לא רק שאינו משקף את חומרת הפשע הקטלני, שאין לו תקנה, אלא נְטוּל כל אלמנט הרתעה, ומהווה זילות גמורה בחיי אדם. מה הפלא שהבכירים, במקום להחמיר בעונשם כמודל ציבורי, מרגישים את עצמם מעל החוק גם על הכביש? היכן טחנות הצדק?

 

סמל  אחדות

 

  ההפגנה שהתקיימה בבני ברק למען שחרור פולרד, שֶבה השתתפו דתיים וחילונים, מצביעה על כך, שמעֵבר למטרה הראשית, שחרור פולרד, האיש הפך לסמל של אחדוּת העם.

   אם בשנים קודמות המאבק למען שחרורו היה פוליטי, והקיף את חוגי הימין הדתי, הרי לאחרונה, בעקבות מאסרו הממושך, כמו גם מצבו הבריאותי, המאבק הפך להומניטרי מובהק, המלכד סביבו את כל גוני הקשת הפוליטית והחברתית של הציבור. אי אפשר  להתעלם גם מהאחריות הממשלתית לפרשה, בניגוד להתנערות הרשמית עד כה.

 

מנכ"ל  חילוני

 

  אין ספק שפרשת הסחיטה באתר האינטרנט 'חדרי חרדים' גרמה לרעידת אדמה בקרב הציבור החרדי בפרט, ובעיתונות בכלל. אולם לא סוד הוא, שהחרדים, בְּשֶׁל המסתוריות האופפת אותם, מהווים מאז ומתמיד סנסנציה תקשורתית לוהטת.

   אז לפני שאתם מנפנפים, קבל עם ועדה, בסחטנות החרדית הידועה לשימצה, יש לי חדשות בשבילכם. האם ידעתם שמנכ"ל האתר, החשוד המרכזי בפרשה, הוא חילוני? דומה שהאיש גילה את ה'שיטה' – הרגישוּת של ידוענים חרדים לחשיפה שלילית, במיוחד בנושאי תועבה, וניצל זאת למטרות סחיטה כספית.

  ועכשיו לא נותר לכם אלא לצנן את התלהבותכם.

  אגב, איסור פרסום זהותו של המנכ"ל אומר דרשני. העובדה שבקליק אחד באתר אפשר בנקל לחשוף אותו, הופכת את האיסור לבדיחה.

                                         *

פסוקו: משרד החינוך טוען שנערכות בדיקות נפשיות מדוקדקות לתלמידים שמשתתפים במצעד החיים בפולין. אז איך זה שחלקם סובלים מתסמונת פוסט טראומטית?

                                           *

בין  המילים:גמבה מחייכת? כן זה קורה בשוּק. אז מי אמר שבַּעַלְבַּסְטָה הוא לא משורר? אהבתי וקניתי. הגמבה, כדרכה, הסמיקה במבוכה.

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                                                              ציפי  לידר

חליפת מכתבים עם גינטר גראס

נכתב על ידי: יצחק מאיר

מכתב אישי (פרסמתיו בשעתו במוסף השבת של "מקור ראשון"), שלא נענה על ידי גונטר גראס. כל מכתביי אליו עד למכתב זה נענו, מהם מכתב שנתפרסם בשפה הגרמנית בעיתון בארץ ובגרמניה. לאחר ששיגרתי מכתב זה התקשרתי אליו. הוא היה באותה שעה בדנמרק, אך מזכירתו הגברת אוזולינג, המנהלת ענייניו הספרותיים והציבוריים, הבטיחה לי כי מיד עם שובו של גראס יקרא ויענה. הוא לא עשה כן.

היום, אחרי פרסום שירו הפתולוגי, נעשה לי ברור יותר ויותר כי כבר עם קבלת מכתבי היה בשלב הפסיכולוגי, לא הספרותי, בה הלך וטבע לתוך ימת זהותו ממנה ניצל בחתירה מעוררת השתאות להוקיע כל ימיו את הגזענות, את האנטישמיות, את שלטון הסטריאוטיפים. בערוב ימיו נכנע. ילדותו יכלה לזקנתו.

בשנת 2006 כתב לי מכתב בו הוא עצמו מטביע על מצחו אות קין ואומר כי ילך מוטבע כל ימיו. ידידותי העמוקה עם גונטר גראס סבלה מכה אנושה עם פרסום הווידוי שלו כי היה ממגוייסי האס. אס. – וזאת לא מפני העובדה כשלעצמה אלא מפני שהסתיר אותה שנים הרבה ואף כיזב וכתב לא אחת כי שירת בוורמאכט.

מכה שנייה ספגה ידידות זאת לאחר שהתעלם מאות הקין ולא הזכיר אותה לתום שגב שראיין אותו.

המכה השלישית עכשיו אינה קשה יותר. היא מעבר ליחסי האישי אל האיש הזה. היא מעוררת בי הרהורים קשים על שרידותו העיקשת של ד.נ.א חום [?] ומעוררת בי חמלה על האיש הזה שכך ילך מן העולם, איש שזייף עצמו כל ימיו זיוף טיטאני, השאיר מן מצויינים בספרי הפרוזה, ומת עם המופרכים בפואטיקה.

בברכה ובתודה מראש,

בהערכה

יצחק מאיר

11.09.2011

ד"ר גונטר גראס הנכבד,

זה כמה רציתי לחדש את הקשר בינינו, שנותק לאחר הפרשה העגומה שהביאה לדחייה בלתי נמנעת של ביצוע ההחלטה להעניק לך תואר הונוריס קאוזה עליו החליטו הנשיא והסנאט של המכללה בנתניה. אם כי אי אפשר לבוא בטענה למי שמפרש את הדחייה הזו כביטול הלכה למעשה, ראוי להדגיש כי ההחלטה כלשונה ביקשה להדגיש כי  המכללה רוחשת את הכבוד הראוי לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים על כתיבתו ועל מאבקו הציבורי המרשים במגמות רבות כוח שהכחישו, מי באורח מלא ומי במשתמע ובנגרר, או את השואה עצמה או את האחריות שהטילו ההיסטוריה והמוסר האוניברסאלי על מחולליה.

הווידוי בספרך האוטוביוגראפי על שאתה, הגונטר גראס הנודע בקולמוסו ובעולם דעותיו ואמונותיו – העלמת מן הציבור בארצך ובעולם את העובדה כי שירתת, אמנם לתקופה קצרה, אבל התגייסת או לדבריך גוייסת בלי דעת, בשורות הס.ס והיית חייל ביחידה מיחידותיו, זיעזעה את מכבדיך ואף גם את מתנגדיך, אותם לא חסרת מעולם, והפכה את הענקת תואר הכבוד לבלתי מתקבלת על הדעת, לפחות עד שאולי, כעבור זמן, תיווצר פרספקטיבה שתאפשר דיון מחודש בהשלכה של שירות הנעורים על כל חייו מלאי המחויבות השונה על אדם, (כך ביקשת במכתבך אליי), ודיון נוסף במשתמע מן ההעלמה ארוכת השנים של עצם עובדת שירותך ביחידה השייכת לאחראיות לפשעים שאין עליהם מחילה – מן הטעם שלא ידעת להתגבר על הבושה. אודה כי אינני רואה שדיון מחודש כזה ייערך בעתיד הקרוב ואני מאמין כי גם אתה אינך מטפח בקרבך כל צפייה אחרת לעת הזאת

קראתי בעיון רב את דברי הראיון שהענקת לד"ר תום שגב. איני רוצה להתייחס למה שיש בו ולו מפני שהוא חוזר עם שינויים קלים על כל שהיה ידוע עד הנה באותה פרשה. גם להסבריך שדומה בעיניי כי לא היו, אם תסלח לי, נחוצים או הכרחיים, איני רוצה להתבקש, כי לא נאמר בהם דבר המעיד על ממד חדש של התייחסותך אתה לעצם השירות, להסתרתו מידיעת הציבור ולניסיון להסביר בזקנותך את משקלו של הזיכרון הזה על חייך ואת מה שגרם בסופו של דבר לווידוי. אני רוצה להתייחס למה שאין בראיון החדש.

בחילופי המכתבים בינינו אתה כותב לי במכתבך מיום 9.10.2006 –

 

"כל כמה שפשעי האס.אס נתעצמו בבהירותם לנגד עיניי, הלכה כלימתי על שנשתייכתי ליחידה של האס.אס, ולו לתקופה קצרה, ונתעצמה גם היא.

"יודע אני מכובדי, מר מאיר היקר, אלו פצעים נפתחים למראה צמד האותיות הגותיות שהיו לסמל, ומה משמעו של המושג אס.אס באוצר הזיכרון של רבים מאוכלוסי ישראל.

"אני מודע לעובדה, ואי אפשר לי אלא לקבלה ולחיות עימה, כי גורלי מעתה ועד קץ ימיי, הוא לשאת את   אותיות האס.אס הכפולות כאות קין על מצחי. כל שאני יכול לבקש הוא, שכל אשר פעלתי במשעולי חיי הארוכים מאז הייתי בן 17 שנה, כסופר, כאמן וכאזרח המעורב בסדר יומה של ארצי, יוטל על כף המאזניים האחת  כנגד מה שהוטל עתה על כף המאזניים שכנגדה."

 

לדברים האלה אין אפילו הד בראיון שהענקת.

כיבדתי בשעתו, ואני מכבד גם היום מאוד – את הדברים האלה בהם סיימת מכתבך אליי. הנבואה היהודית אומרת "כי הנפש החוטאת היא תמות." היא דוחה אשמה קולקטיבית וקובעת בדרך שאינה ניתנת לערעור כי האחריות האישית של האדם חלה על בחירתו הישירה והמכוונת. והנה באת אתה, לאחר שטענת כי נסיבות שלא אתה בחרת, גלגלוך לאס.אס מאיוולת נעורים בהם אין האדם בשל עדיין לבחור בחירה שהיא כולה אוטונומית, כי נגררת לשרת את המולדת לעת שקיעתה לתוך התהום המוסרית הבלתי נסלחת, כי כתיבתך ומאבקיך והתייצבותך הציבורית, הם המעידים על הבחירה שלך ולא משוגת הנעורים, והטלת על עצמך, מדעתך שלך אות קין.

הלכת הרבה מעבר למבקריך הנדהמים. אמרת, אם אני מפרש אותך נכון, כי אכן, "הנפש החוטאת היא תמות" הוא נכון בכל עת ובכל צומת אישית והיסטורית אבל בצומת של השואה היא אינה תופסת. זה צומת בו מי שהיה שם, גם אם הוליכו אותו אליו, נושא באחריות, ועצם השתייכותו רובצת עליו אורגאנית כעוון. יכול היית גם במכתבך אלי לוותר על הקביעה כי תישא לעולם את האותיות הגותיות כאות קין, יכול היית להסתפק בהסבר כי אתה ראוי להבנה על חטאת נעורים, על היקלעות ליחידה אליה לא בחרת להשתייך, וכהנה. לא עשית כן. הטבעת במצחך אות קין.

אתה יודע את ספר הספרים ומבין יפה כי האות שהטביע האלוהים בקין לא היה אות שסימן אותו כרוצח שראוי לזהותו ולהמיתו. הכתוב אומר כי האות הוטבע בו לבלתי הרוג אותו כל מוצאהו. כך פירשתי אני למה נתכוונת  עם הטבעת האות במו ידיך במצחך. אות הקין גוזר על מי שסומן בו לחיות עם בושתו. גדול עונשו של הנדון לבושה עולמית  מעונשו של מי שנדון למות בעוונו מיד. להיות נע ונד עם אות קין במצח, קשה מן הסילוק מארץ החיים. יש רבים שלא סלחו לך, לא על השירות ולא על דחיקת הווידוי עד לימי חורפך אבל הם לא הלכו כל הדרך איתך בבחירה שבחרת אתה לראות עצמך כגרמני שאינו יכול להימלט ביושר מן הקיינות בה בחרו בני עמו, אף על פי שהוא עצמו לא בחר בה. אתה הלכת.

יכול להיות שכיוון שכבר אמרת את הדברים רבי המשמעות האלה במכתבך אליי, והם כתובים, והם חתומים, והם דברים שלך ד"ר גונטר גראס, לא חשבת כי ראוי לשוב עליהם, אבל בראיון האחרון שבת על כל כך הרבה דברים ועל האות לא שבת. אינני כותב אליך  לבקש כי תסביר עצמך. לדידי מכתבך אליי הוא האמת שהחלטת כי תרדוף אותך ובזה תם המקום להסברים נוספים. אבל חשבתי כי ההחלטה הזו שלך, היא כה חשובה, כה מכריעה, כה אמיצה, כי ראוי למי שאינו יודע כי כבר החלטת אותה בעבר, להודיעו או להזכירו.

לפני חודשים מספר פרסמתי ספר בהוצאת ספריית מעריב שנושא את השם "אישה אחת". הספר הוא מכתב וירטואלי כמובן, שכתבה אישה אחת כביכול, לבעלה שהלשינו עליו כי הוא מזייף מסמכים בעבור המחתרת הצרפתית, נתפס, נשלח לדראנסי ומשם לאושביץ ממנה לא שב עוד.

היא אינה יודעת לאן היא כותבת, היא אינה יודעת אם המכתב ייקרא אי פעם, אולם היא כותבת כי אי אפשר לו לסיפור של אישה אחת שלא להיכתב. יש לה שני בנים, הבכור בן שמונה והשני בן שש, ובן שלישי ברחמה, בחודש השביעי להריונה. היא יודעת כי חייה וחיי ילדיה בצרפת הכבושה הולכים וכלים והיא מחליטה לצאת לבדה למסע הצלה דרך תחנות מזוהמות בגייסות גרמניים, דרך דרכים מושלגות בחורף אלפיני – להציל עצמה בשווייץ. ניירותיה המזויפים צרפתיים, אולם היא אינה יודעת מילה צרפתית ועל כן היא ובנה מחליטים כי אם תישאל או תחקר היא תהיה כאילמת, לבל תסגיר אותה הלשון הנעדרת, והילד הופך לדוברה.

היא מגיעה ורגליה, שהותשו בשלושה לילות של הליכה בשלגים עטופות בבלואי סחבות,  והיא מגורשת על ידי חיילים המקפידים על מדיניות  DASS BOOT IST VOLL"" – אך שבה בעקשנותה וסוף דבר נקרא רופא המוביל אותה לבית החולים שם ארבעה עשר יום לאחר מכן נולד הילד שלא היה לו אב בחייו מעולם, והיא אינה כותבת עוד ולו מילה לבעלה.

המסע, עם לדת החיים, ה'למרות הכול',  ה'אף על פי כן', הניצחון האנושי הפשוט של אישה אחת שסירבה להיות קורבן והיתה ללביאה הלוחמת על גוריה הוא, המשכו של המכתב שלא כתבה. הספר זכה לתהודה טובה, ואף על פי שלצערי לא מצאתי לו עדיין בית הוצאה שייאות להוציאו בתרגום, אני מקווה כי יום יבא והוא לא ירחק והוא יתורגם.

הספר הזה היה באינקובאציה ארוכה. לא יכולתי לכתוב על חיי כי מה הם חיי אל מול חיי המיליונים שנטרפו בסערה מטורפת של מלחמה שיזמו ברואים בצלם מדעת, תוך התרסה חסרת עכבות באמונה של האלוהים כי אם ניתנה לאדם הבחירה בין הטוב ובין הרע, בין החיים ובין המוות, הוא יבחר בטוב ויבחר בחיים. הרוצחים הפכו את האלוהים ליוצר נאיבי, את האמונה באדם הבוחר בחיים לאמונה שאין לה על מה לסמוך. האדם הראשון צריך היה כנראה לחשוד בכך כשהוא וחווה אשתו,  בני האנוש היחידים בבריאה שנולדו בלא טבור, בלא ד.נ.א, בלא ירושה של תרבות ומנהגים ואמונות, שהגן היחיד שלהם היה שהם נבראו בצלם אלוהים, כשהוא גילה שאחד משני בניו הוא רוצח. הרציחה לעולם היא בחירה. השואה היא בחירה. אני חייתי את האסון הזה מעברה האחד של התהום. אתה גונטר גראס מן העבר השני. אני כתבתי את ספרי כדי לומר שאישה אחת הבינה כי להיות קורבן זה לא לעבור מעל התהום, אלא לשקוע לתוכה, כי הברירה האחת שמשאיר המוות לאישה אחת, היא להביא חיים לעולם ולקדשם.

מותר לך להשתבח על שכתיבתך הציבה אותך בשורה הראשונה של היוצרים בשמונים השנים מאז התפרץ הנאציונאל-סוציאליזם לתוך עולמו של האדם אבל נשארת, ואין בכך כשלעצמו פגם, סופר גרמני והאוניברסאלי הוא בהישגך לא במהותך. גם בכך אין עוון. הכותב לדורו כותב לדורות והכותב בעמו כותב בקרב כל עמי העולם. אני חש בי כי גם אתה רואה עצמך קודם כל כיוצר גרמני. הנושא של חייך הוא מה הוא להיות גרמני בתקופה בה בחר האלוהים לשגר אותך לעולם. המותר לי להניח כי מפני שאתה הטבעת מעצמך אות קין על מצחך משמעו הסמוי של המעשה הפומבי הזה היה והינו כי אתה מטביע אותו במצחם של אלה מבני עמך שיכלו לומר כי הם לא היו אישית במעל שמעל האדם בעצם היותו נברא בצלם, ושאמירה זאת לא יכולה להציל אותם מהיות נע ונד עד קץ הימים ושתי האותיות הגותיות הם תו זהותם בעולם. בזה מיצית לדידך שליחותך כסופר גרמני. בראיון האחרון בחרת לא לבוא בקהל כסופר הגרמני הזה שהיה לאות לגרמנים רבים כל כך. האישה האחת עליה כתבתי לך איננה תובעת ממך הסברים. יכול להיות שהיא ידעה כל העת כי אינך איש אחד, איש ככל האישים שהיו מעבר מזה לתהום, אלא בסופו של דבר, גונטר גראס.

היה ראוי כי נדע אישי היקר, כי הגיע הזמן להיפרד מן הנושא שהיה לנושא חיינו, אם כמתים אם כממיתים. כל אחד בנו חווה נקודה אחת בלבד מאימי המלחמה  הנוראה שיש לה בניגוד לגיאומטריה גם רוחב גם אורך גם עומק גם גובה ועליה אנו כותבים כי רק אותה אנו יודעים. דומה בעינינו כי מתוכה מצטיירת התמונה האפלה כולה. יש בזה אמת, ללא שום ספק, אבל יש גם אמת בעובדה כי מתוכה לא מצטייר רק התמונה אלא גם הצייר שהעלה אותה על הבד, הסופר שתרגם אותה להיסטוריה, החוקר שקבע את מימדיה. הבה נשאיר מעתה את הדברים לדור, או לדורות הבאים. הם ייטיבו להבין משיכולים אנו להבין. הם יראו הרבה יותר משראינו כי הם לא ראו דבר. אנחנו שראינו, נסמוך עליהם ונאמין כי גם הם יפנימו מתוך העיון כי מן החוויה ימנע הדבר מהם, כי הדרך האחת להכות את המהות של השואה היא להקדיש כל ימי היותו של האדם על הארץ הזאת לקידוש החיים.

הייתי רוצה לקוות כי יום יבוא ונוכל לשוחח על כך ד"ר גונטר גראס הנכבד שוב פנים אל פנים. צריך. בימי סתווי זה נהיה חשוב יותר ויותר.

בברכה ובכבוד,

יצחק מאיר

 

הנישול בשדה המכפלה

נכתב על ידי: אליקים העצני

שתי משימות ענק קיבל עליו עם ישראל בצאתו ממצרים, את החירות ואת האמונה באל אחד ושתיהן לא קלות. חילוץ החירות ממלתעות האימפריה המצרית היה קשה כקריעת הים וקשה הימנו הייתה העברת העם מן העולם האלילי אל האמונה באל אחד – בלתי נראה, מופשט, כמעט פילוסופי. הייתה זו "קפיצת קוואנטום" יחידאית של הרוח האנושית.

 

ונשאלת השאלה: מדוע לא הספיקו לו שני ההישגים הכבירים האלה, מדוע סיכן ושיעבד אותם למשאת נפש נוספת – הנדודים אל הארץ המובטחת? כי לא רק מבית העבדים יצאו, הם גם הלכו אל יעד מסוים ואליו בלבד, כפי שאומרת ההגדה: "…שהוציאנו מארץ מצרים.. ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל".

 

עניין הארץ, "ארץ הבחירה", אומר דרשני דווקא מפני שהאמונה שקבלו על עצמם לא הייתה קשורה כשלעצמה לשום ארץ מסוימת. אלוהי ישראל, שלא כ"אלוהי מצרים" הוא מלך כל העולם, ולכן ניתן לעובדו בכל מקום על פני כדור הארץ. אם כן, מדוע היה צריך עם ישראל להיטלטל 40 שנה במדבר אל ארץ כנען דווקא, במקום ליהנות מחירותו ולעבוד את אלוהיו במקום יותר קרוב ויותר קל? אלא, זה הקוד הגנטי של היהודי מראשיתו: חירות, אמונה וארץ ישראל, ואת שני הראשונים אי-אפשר להגשים במלואם אלא בשלישי.

 

כנראה, שלא בכדי נוהגים לקרוא אחרי ההגדה את שיר השירים, שאהבת הרעייה שזורה בו באהבת הארץ: "יפה כתרצה, נאווה כירושלים", עם ראש שניר וחרמון, כרמי עין גדי וחבצלת השרון, שושנת העמקים והר הגלעד, עם מגדל דוד, חגווי הסלע והרי הבתר והכרמל ועם ניצני התאנה והגפן.

 

היום, 3500 שנים אחרי – מה עלתה לה למהפכה הגדולה הזאת של החירות, האמונה והארץ היעודה?

 

בספרו של דוסטויבסקי "האחים קרמזוב" פוגש האינקוויזיטור הגדול בסופו של יום בו העלה על המוקד 100 "כופרים", את ישו הנוצרי שחזר לעולם "…ועל שפתיו חיוך שקט של רחמים ללא גבולות.. בליבו בוערת שמש האהבה, וקרני אור.. שופעות מעיניו, מעוררות את ליבות האנשים." ראה הקרדינל, וציווה להשליך את ישו לכלא ולשרפו חיים למחרת היום: הכנסייה הקתולית שצמחה מתוך תורתו לא הייתה מסוגלת לשאת את ההשוואה בינה לבין המקור…

 

ויש חלום מודרני יותר, מהפכני, להחריב "עולם ישן" ולהקים תחתיו את "עולם המחר" חסר המעמדות, עולם של שוויון ואחווה. וגם החלום הזה התהפך על יוצריו. במקום שוויון באו הדאצ'ות והמותרות של ה"נומנקלאטורה" הבולשביקית, ובמקום אחווה – הגהנום של הגולאגים בסיביר.

 

גם ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול מסתיימת המהפכה בהיפוכה הגמור: החזיר "נפוליון", לאחר שהשתלט על כל החיות, יושב לארוחת שחיתות עם האויב, הוא האדם, והחיות שיכולות רק להציץ מבחוץ מביטות מן החזיר לאדם ומהאדם לחזיר ואינן יכולות להבחין, מי הוא מי…

 

זקוקים ל'היתר עסקה'

 

לעומת כל אלה, עם ישראל חוגג כל פסח את שרידתם המופלאה של כל שלושת מרכיבי זהותו. רק חבל, שערב חג נאלץ גם הוא לטעום משהו מן המרור של המהפכות הכושלות. כי מה זה, שממשלה ישראלית אוסרת על צאצאיו של אברהם לרכוש קניין באותו שדה-מכפלה בחברון, בו קנה את הנחלה העברית הראשונה בארץ כנען? לו חזר אברהם אלי אדמות לקנות היום את מערת המכפלה, הוא היה נצרך ל"היתר עסקה", ברק ונתניהו היו משיבים את פניו ריקם מטעמי "סדר ציבורי" ו"שלטון החוק" ומן הגויים היו נחסכים אלפי שנים של "הפרת הסדר הציבורי" שלהם ע'י היהדות והיהודים.

 

המשל הזה ומשל "האינקוויזיטור הגדול" דומים להחריד. רק שאצלנו "המואסים בארץ חמדה" הם עדיין במיעוט.לשנה הבאה – בחברון הבנויה!

תחזית אסטרולוגית( הורוסקופ) בין התאריכים 12-18 לחודש אפריל 2012

נכתב על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

מצב קוסמי נהדר . זה אומר כי בעיקר במערכות יחסים הדברים יזוזו יפה. כספים והימורים עליכם לדחות לתאריכים טובים יותר. מידת רגישותכם רבה בנוגע לענייני משפחה וחברים. מומלץ לנשואים שיפנו את אישיותם התוססת לעבר פיתוח דיאלוג פשרני ביחסים שבינו לבינה. מי שבכול זאת בבעיית תקשורת, זה הזמן לפנות ליועצים מקצועיים על מנת לפתור בעיות זווג וזוגיות עכשוויים.

שור

 הפנויים: היצרים מופנים השבוע לסיפוק צרכים מיניים ולפורקן בתחום ההימורים ובכול דבר מגונה…אחר- לא מומלץ ! השקיעו מרצכם בעבודה מאומצת. החוג החברתי יפרגן ולא יעמוד מנגד. דחו הוצאות הקשורות לנסיעות וללימודים בעלי אופי פזרני – כושר הריכוז יחזור לקדמותו. עדיף להשכין שלום עם בני משפחה, על פני החזקת תחושות הרוגז ושמירת מטענים ישנים ומזיקים.

תאומים

היזהרו ממצביי היפר בכבישים. הצעירים? דעתכם תופנו לכיבושים, או לחלופין, לחיזוק קשרים קיימים במישור הרומנטי. ההצלחה למצוא את שביל הזהב ביחס לקשרי העבר, תרשים את הסובבים אתכם. הנשואים? תוכלו ליהנות מהבנה בנוגע ליצרים המיניים המודחקים. התקשורת תופנה לעזרה לזולת. סננו את אלה שלא מגיע להם את תשומת הלב שלכם. מומלץ שלא לשכוח את בני הבית הקרובים.

סרטן

התבהרות כוכבית תאפשר לכם הזדמנות פז לשדרוג היחסים הבין אישיים. זה כולל זוגות נשואים או כאלה שנפרדו לפני – עד כחודש וחצי לאחור. התותחים האנרגטיים יופנו למגזר העבודה והבריאות, שם תנחלו הצלחה מרשימה. זאת ולאחר שצעדתם במקום הרבה זמן. ההבטחה לקידום תפתיע חלק גדול מכם. מי שלא מצאו ומחפשים בן/ת זוג מומלץ למקסם את האפשרויות המגולמות באמצעי התקשורת.

אריה

מרקורי שיצא לא מכבר מנסיגתו, יעניק לכם את היכולת להבין את המניעים לקנוניה, מצד אלה שלא הבינו אתכם נכונה. המשפחה הקרובה תעניק לכם את הכבוד שנגרע מכם בחודשים שחלפו. תחום העבודה יהיה במרכז העניינים. אנשים שלא כיבדו אתכם…ישנו את כוון הרוח לחיובי. בימים שני ושלישי הבאים, תזכו ליחס מועדף בעבודה. מומלץ לכם שלא לנסוע למקומות רחוקים ושלא לשגות בפזרנות המאפיינת אתכם.

בתולה

קשיים בצל הבית בו אתם חיים. כעסים ישנים יהפכו מקומפוט רכילות… לריבה דביקה ומעצבנת של מריבות. חשיבה נכונה בתחום הבין זוגי תביא את הכאב הנ"ל לידי הפשרה והבנה- בן/ת הזוג יהיו הכתובת לכתף רכה ואוהבת. תחום העבודה קצת מסורבל. תחום הלימודים קצת ידאיג- הזמן לשקול הסבה מבחינת מגמה חדשה. דמות חשובה במשפחה תדאיג אתכם מבחינת מצב בריאותה.

מאזניים

משקעים רגשיים נעלמים. הראש מופנה להיגיון, יותר מאשר לרגשות. דחפים לנקמה מנקרים, אך אין בכוחם להניע אתכם מדרככם הרציונאלית. כספים המגיעים לכם ממקורות אנוש משפחתיים, מתעכבים ועלולים להרעיל לכם את הנאות השבוע. מי שלא מצא את דרכו בתחום הבין אישי צריך לעשות הכול על מנת להגיע להגשמה. זה אומר כי הינכם מצווים לחפש באמצעי התקשורת הרבים – במיוחד באינטרנט.

עקרב

מישהו ילהיב את דמיונכם בנוגע להשקעות שונות- חשוב להיזהר. שישי שבת- אתם מתוסכלים במישור התקשורתי הלוקה בחסר. בימים ראשון ושני תיהנו מכושר החשיבה והלימוד. זה אומר שכול תא אפור במוחכם יהיה צלול וזך – עד כדי שיעריכו את דעתכם. התחום הזוגי יעלה יפה במידה ותשקיעו בו את מלוא מידת רצינותכם. העבודה שבה אתם מחזיקים, לא תאיר פנייה. שמרו על בריאותכם.

קשת

התקשורת חוגגת בנושאי: האהבה, היצירה הילדים ומקומות בילוי. תגלו שאתם מדוכדכים כתוצאה ישירה מנושאי הכספים, הרגשות וההימורים. הכוכבים יבואו לעזרתכם ויפזרו את הענן הערפילי מעל התחום הרגשי. שישי שבת ראשון יהיו ימים של שיקול דעת. התרחקו מביקורת כלפי בני הבית ובמיוחד כלפי בן/ת הזוג. שמרו על עצמכם מנסיעות ארוכות ומנסיעה בכבישים הסואנים- פקחו עיניים.

גדי

רגישות מיוחדת תופנה לענייני משפחה. השינויים האחרונים בנוגע לדמות יקרה תעיק על מצפונכם. ידידים משותפים יכנסו לחייכם בעוצמה הרבה יותר קרובה. הערפול סביב יחסים רעועים – רומנטיים ימשיכו להעיב.  שישי שבת ראשון יהיו הימים הכי יפים של השבוע- במהלכם תגלו מי הם החברים האמיתיים שלכם. הזמן לעמוד על שלכם במקומות עבודה. גולת המפתח היא ההשתדלות לומר את שעל הלב.

דלי

שינויי חשיבה – מחיובי לשלילי, יאיימו להכשיל אתכם בשיקולים חברתיים חשובים. היזהרו מלהרוס יחסים ישנים כחדשים. קשרים חומריים יעיבו על יחסים עם הסביבה הקרובה. התקשורת בתחום החברתי לא תהיה במיטבה. הקריירה תתחיל לזוז. שימו לב לדמות הקרובה המחלקת איתכם את החיים, תשאלו את עצמכם האם עשיתם מספיק על מנת לגשר על פערים. צאו לחופשה משותפת.

דגים

מישהו יבקש לשלוף אתכם מהתקיעות, אל האור הנכון. משנה תוקף לכך תקבלו מכוון הקריירה בצורה של קידום מפתיע וקרוב. רביעי חמישי יהיו רדודים למרות שסוף השבוע וראשון, יהיו הפיצוי הקלאסי ללחיצות הנפשית שאפיינה אתכם בתקופה האחרונה.

מי שלא מצאו זוגיות מזה המון זמן, זו התקופה לצאת ולחפשה. הכינו את עצמכם לשמחה הקשורה למשפחה ולזו שאתם מאוד מתרגשים לקראתה.

 

Copyright © 2011-Udi Berger

חוק עוקף בג"ץ,מה החיפזון?

נכתב על ידי: גרשון אקרשטיין

התבשרנו על היוזמה לתיקון חוק יסוד: יוזמת חוק,שמוביל שר המשפטים יעקב נאמן,קובעת בין היתר,כי בג"ץ יוכל אומנם לבטל חוקים של הכנסת,אך הכנסת  תוכל לחוקק אותם מחדש ברוב של 65 חכי:ם.

 

וכבר התחילה מלחמת עולם בין סיעות האופוזיציה וגם הקואליציה וגורמים נוספים המתנגדים  מצד אחד ליוזמה זו.ומכנים אותה כחוק עוקף בג"ץ ,ומצד שני, בית המשפט העליון וכנסת ישראל מצויים כבר למעלה מ20 שנה בעימותים ובמסלול של התנגשות כרוני בעניין זה  וחילופי מהלומות.

 

 ואני כאזרח במדינתנו הדמוקרטית ,מבין  בהחלט את הצורך להגן ולחזק את מוסד בית המשפט העליון, ומבין שטוב יהיה, אם מערכת היחסים בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת תוסדר בסופו של דבר בחוק, אך לא נבצר ממני להבין מספר דברים.

 

ראשית, מה הבהילות בהגשת ההצעה להתייחסות תוך 30 יום, כאשר בתוך זמן זה כלולים,חגים,ימי זיכרון,אבל  ופגרת כנסת?מה קרה מה החיפזון?

 

שנית,מדוע רב של 65 שהוא רב קטן למרבית הדעות, והיה וייפול דבר וייווצר הרב הדרוש לביטול הקביעה של בית המשפט העליון, ויש להניח שיתנהל משא ומתן על כול קול,יש להניח  כי 55 חכים ,לא יתמכו בחוק,אז איזה התייחסות יש למיעוט כה גדול ?

 

שלישית,מדוע לא לחזור להצעות הקודמות שאחת מהם שנדרש רב של 80 חברי כנסת,?הרי לא כל יום נדרשת הכנסת לבטל החלטת בג"ץ ,ואם כן, מדוע לא ברב מוחלט,"מקיר  לקיר" ,ואז גם אנו האזרחים נישן בשקט.

 

,עדיף היה לא להיחפז,להעביר את הצעת החוק לועדת מומחים , לא דווקא פוליטיקאים,שיבחנו את הצעה כך,  שתהיה מוסכמת על הכול.

גרשון אקשטיין,רעננה

ליום השואה : מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי

נכתב על ידי: יצחק מאיר

 

המוות הוא גורל וגזירה. הרצח הוא פשע. אין לו דבר עם הגורל ואין לו דבר עם הגזירה. הוא בחירה של הרוצח.  הקינה על אדם שהלך או נלקח לבית עולמו, מפני שכלו ימיו או מפני שאיתן מאיתני הטבע חרג מציריו והרגו, נובעת מבארות הצער והכאב, מיסורי הפרידה בלתי הנמנעת מן האהוב, האיש, הרעיה, הבן, הבת, האח, האחות, החבר. האהבה ערה כל ימיה כי אי אפשר שתהיה נצח על הארץ, ועל כן לנה בלבה תמיד חרדה המעצימה אותה והיא, האהבה, מעצימה את החרדה תמיד. האהבה אינה מורדת במוות. היא בוכה לו. אין אהבה בלי  כל ימיה דמעה.

אבל הרצח ממריד. הרצח שואל איה האלוהים בורא אדם בצלמו ובצלם דמות תבניתו, עליו שר משורר התהלים  "כִּי יָשָׁר דְּבַר ה' וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה. אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְקֹוָק מָלְאָה הָאָרֶץ"( תהלים ל"ג, ד'-ה')? הדעת זוכרת כי אל עליון, המושל בעולמו ויתר כביכול על ממשלתו על האדם, ואמר "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"( דברים ל', י"ט), אבל הדעת אינה משלימה. היא מבינה הבן היטב  כי אילו הבחירה בין הטוב לבין הרע, החיים והמוות, לא הייתה מסורה מסירה מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור בידי האדם, לא היה ערך לא לטוב ולא לרע, לא היה שכר על הבחירה בחיים ולא קנס על הבחירה במוות, ולא עומק לדין, ולא רמה למוסר כי הכל, אפילו יראת שמים, הייה בידי שמים.

אולם  כל כמה שהדעת מבינה שהאלוהים ויתר לה, היא אינה יכולה לוותר לאלוהים, כי אם כָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה, היאך ברא רצח, רצח של תינוק, רצח של עם, ואם הוא אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט היכן נסתתר כשאי הצדק ורמיסת המשפט התמלכו על העולם והכו אותו בלי רחם בשואה? שום צידוק הדין ושום התמודדות תיאולוגית עם השואה אינם יכולים להתגבר על טרגדיית ההתמרדות המטלטלת את נפשו של האדם אל מול עולם שיש בו אלוהים על פי אמונתו -וכנופיה פרועה של אי צדק המשתוללת באותו עולם, ואין עוצר. הדברים קשים מנשוא. הנה על הפסוק "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו פרק י"א, ט') , אומר המדרש "דעה זו היא המשפט", לא תלמוד תורה, לא עיון בסודות מעשי בראשית, אלא המשפט, עשייתו ושמירתו, על פי מה שאמר ירמיה הנביא (פרק כ"ב פסוק ט"ז) "דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב, הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה' ". ( על פי  מכילתא י"ח כ"ג). הייתכן כי התובנה הנבואית הזאת חלה על כל האדם אבל לא חלה על האלוהים, למרות ואף על פי, שהאלוהים השאיר את הבחירה בחיים ובמוות בידי האדם? גם אברהם אבינו, מול האלוהים המבשר לו כי הוא עומד להיפרע מסדום עיר הבחירה האולטימטיבית ברע ובמוות על כל יושביה, זועק את הזעקה הנזעקת מאז ועד הנה " חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית י"ח , כ"ה) ורש"י אינו חומל ומצטט את המדרש ואומר על תיבות חָלִלָה לְּךָ, " חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה" והיום יכולים להוסיף, חולין הוא לך, כך עשית בכל דורות ההשמד והרדיפות, כך עשית למתי השואה לעקוריו, לשכוליו וליתומיו, בלי צדק, בלי משפט, בחולין, חלילה, שאין חולין גדול הימנו.

אבל גם עם החולין אין הנפש יכולה להשלים, כי אם חולין-הוא כובש גם את הקדושה, כי איך היא לנה בשמים כהחולין נעשה סרדיוט  על הארץ, ואם כך עלתה לפניה כדי שהאדם יוכל לממש את הבחירה האוטונומית בין טוב לבין רע, האם החיים הם המחיר הראוי לשלם אותו בעבור ערך הבחירה החופשית ויהי מה, בלי סיכוי שהקדושה תתערב ותעצור?

מדרש נורא הוד הופך את ההרהור הזה על פניו. הוא מתבונן בפסוק "כי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט…" (ישעיהו ס"ו,ט"ז) , ואחוז בפחד מפני הפשט הלכאורי של הדברים הוא אומר " אילו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול, ה' שופט אין כתיב כאן אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש, "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כ"ג, ד'). אי אפשר להימלט מן המדרש הזה.  כִּי אַתָּה עִמָּדִי איננו בחינת אינני ירא כי אתה נמצא לידי להצילני, אלא לֹא אִירָא רָע כִּי גם אתה עימדי בגייא צלמוות, גם אתה נגרר אל האומשלאגפלאץ, גם אתה לקרונות, גם אתה לרציף הסלקציה, גם אתה עימדי בָאֵשׁ  נִשְׁפָּט. אם יש קרבן, אתה הוא הקרבן, אתה משלם את המחיר הנורא על החלטתך לתת את הבחירה בין החיים לבין המוות ביד האדם. הוא מעל באמונך מעילה נוראה. הוא בחר להשמיד, להרוג ולאבד אותי ואתך עימדי! התיבה עִמָּדִי שבה ומופיעה עוד פעם אחת במקרא (שמואל א כ"ב, כ"ג) בשעה שדוד מבטיח לאביתר כי אם יצטרף אליו יגן עליו מפני חמתו של שאול, "שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי". מפרש רש'י  על פי תרגום יהונתן, כי "מי שמבקש להמית אותי, מבקש להמית אותך, ואשר ישמור את נפשי ישמור את נפשך". "לא אירא רע" מתהפך, מאתה משמר אותי כי אתה עימדי, לאני משמר אותך כי אתה עימדי. נורא הוד. כוחות הנפש שעמדו לאודים ששרדו את השריפה הנוראה לבחור בחיים, לקום קוממיות, לצאת מגיא הבכא, ללכת לארץ ישראל, לפדות אותה במחרשה ובדם ולבנות בה נווה לעם היהודי, הם הכוחות שהשיבו את השכינה שגלתה עימדי לגיא צלמוות, הם הצילו את מלכות האלוהים.

הדמעה לא יבשה. האהובים אינם. אבל תחת התקרבנות מפני כוחות העוולה רומסי הצדק, באה השבועה של בחירה בחיים, " לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ.יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פיתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ". שערי הצדק, הם בידינו! ( תהלים קי"ח, י"ז–י"ט)

רונה קינן: "עצם העובדה שמצפים ממני לכתוב שירי מחאה היא פשיסטית"

נכתב על ידי: איתי מאירסון, עכבר העיר

אני חושב שראיונות צריכים להיות רצף של שאלות ותשובות. מצד שני, במקרה שלך, נראה לי מתאים להכניס כמה פסקאות אווירה, מהסוג של “אני צופה ברונה מרחוק עושה את דרכה למקום המפגש שלנו בגן מאיר, צועדת בין הברושים עם גיטרה ארוזה על הגב וחיוך קטן של צהריים, שבוודאי רק חבריה הקרובים מבינים את פשרו”. אבל אולי זה מיותר. לא יודע. מה את אומרת?

להלן הקישור לכתבה המלאה: רונה קינן: "עצם העובדה שמצפים ממני לכתוב שירי מחאה היא פשיסטית"

נלקח מעכבר העיר

צדק, צדקה ומה שביניהם

 נכתב על ידי:  ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  * מדיניות  החשמל  המדורג  * המנכ"לים  צוחקים  כל  הדרך  אל  הבנק *  העלאת  גיל  הנישואים  -  גזירה  שאין  הציבור  החסידי  יכול  לעמוד  בה *

וגם  בין  שפטל  לדמניוק  * ומי  היא  המשפחה  המאושרת?  *  ולקינוח  על  חוד  הלשון *  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

 

                           ***

 

איפה  הצדק?

 

  אין ספק שמדיניות 'החשמל המדורג' היא מדיניות נכונה, במיוחד לאור הזינוק בתעריפי החשמל שחל לאחרונה. אולם השאלה היא מדוע מדובר בצריכה יחסית בלבד לאשתקד, ולא בצריכה אבסולוטית.

  דומני כי ראוי לדרג אוטומטית בכל השנה (ולשם כך אין צורך בהרשמה מיוחדת) את ההנחות בתעריפי החברה, ביחס הפוך לצריכת החשמל, על פי שלושה מדדים: צריכה נמוכה, צריכה בינונית וצריכה גבוהה. ככל שהצריכה תהיה נמוכה יותר, כך ההנחה בתעריפים תהיה גבוהה יותר, ובכך תושג המטרה לעודד חיסכון בחשמל.

  מדוע לקוחות שרגילים לחסוך בחשמל 'ייענשו' בתשלום תעריף גבוה, מבלי ליהנות מן ההנחות? איפה הצדק?

 

גוזרים  קופונים

 

  אי אפשר לפקפק בכוונותיהם ההומניטריות ובפעילותם המבורכת של לפחות חלק ממנכ"לי עמותות הצדקה ושל המתנדבים הרבים, המשקיעים ממיטב זמנם ומירצם למען הנזקקים.

  אולם עם כל הכבוד, לאחר שפורסמו משכורות העָתק של המנכ"לים, דומה שהעמותות הללו הן עוד דרך להעשיר את הקופה האישית שלהם ולצחוק כל הדרך אל הבנק. ואולי זאת הסיבה לריבוי העמותות, הצצות כפטריות אחר הגשם, ולמכונת יחסי הציבור המשומנת שלהן? אם כך נכון עשה שר הרווחה, משה כחלון, הידוע כאיש ביצוע מקורי, שהנהיג לאחרונה את הכרטיסים המגנטיים במקום חבילות הסיוע לנזקקים.

 

עניין  של  מינון

 

  ראוי בהחלט להתריע נגד תופעת האמריקניזציה שפשתה במחוזותינו בשמות של מרכולים ורשתות שיווק, בלשון היומיומית, ותחת כל מיקרופון רענן.

  עם זאת דומני כי אין לפסול מכל וכל השאלת ביטויים לועזיים לשפה העברית. לפעמים הם בהחלט תורמים לגיוון השפה ולססגוניותה. כך למשל הביטויים 'מסביב לשעון', 'זה לא כוס התה שלי' ועוד. כמו בכל תחום השימוש הסביר בהם הוא עניין של מינון. אין להגזים בהם, אלא רק מפעם לפעם לתבל בהם את השפה. אך אנו הישראלים, איך לא, הגזמנו מאוד בשימושם ועברנו את גבול הטעם הטוב.

 

התערבות  בוטה

 

  לאחרונה פורסם כי מתגבשת הצעת חוק להעלות את גיל הנישואין ל-18שנה. בחברה החילונית, כידוע, גיל הנישואין נמצא במגמת עלייה, ולכן לגביה שינוי החוק אינו משמעותי.

לעומת זאת, בחברה החרדית החסידית מקובל מסיבות דתיות שבנות נישאות בגיל 17, ולכן לגביה דומני כי מדובר בהתערבות בוטה בחיי הקהילה ובנורמות הנהוגות בה, התערבות הגובלת בכפייה חילונית.

  ראוי לציין כי בנות הקהילה, הגדלות על מסורת זו, ומחונכות לכך, בשלות לנישואין, וחיות באושר עם בעליהן ומקימות בתים לתפארת, ויכולות לשמש מודל לזוגיות ולחיי משפחה מאושרים. אין ספק שהחוק החדש יפגע קשות באורח חייה של הקהילה, בהרגליה ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות, וזוהי אפוא גזירה שאין היא יכולה לעמוד בה.

 

מיזם  מבורך

 

  מי אמר שאחדות יש רק בזמן מלחמה? קַבלו את המיזם המבורך "מרבים אהבה", שנערך לכבוד פורים ביוזמת ארגון 'צוהר' הדתי -לאומי וזק”א החרדי (ושיתוף הפעולה ביניהם הוא כבר נס פורים), המגשר בין חילונים לחרדים(!) במשלוחי מנות.

  אין ספק שעל רקע המתיחות הגואה בין חרדים לחילונים, שהיינו עדים לה לאחרונה, בעקבות פרשיות שונות (הדרת נשים, חוק טל וכדומה) – ועל רקע הפער האידידיאולוגי בן השנים הקיים בין המסורת הציונית- דתית לזו החרדית (בעיקר ביחס למדינה ולצבא) יש חשיבות רבה במיזם זה, המגשר על כל גוני הקשת החברתית של העם ומביא לקירוב לבבות ביניהם. זאת במיוחד בפורים, כאשר הסיבה העיקרית לגזירת המן הרשע היה הפירוד של העם (כפי שהמן מצביע במפורש: “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים").

  אין כמו האקט הסמלי של משלוח מנות, והאירוח ההדדי של חילונים וחרדים, כדי לבטא את הקירוב ביניהם. יש לקוות שבהשראה זו האחדות תימשך במשך כל השנה, ובא לציון גואל.

 

אות  קלון

 

  דומה כי חוצפתו של עו"ד יורם שפטל, פרקליטו של הפושע הנאצי ג'ון דמניוק, מרקיעת שחקים. בעקבות מותו של מרשו לשעבר הגיב שפטל, שמשפטו מהווה כתם על מדינת ישראל. אתם שומעים טוב? שפטל היהודי צחק כל הדרך אל הבנק, כמי שייצג פושע מלחמה (אם כטובח מסוביבור, כפי שפסק בית המשפט הגרמני, ואם כאיוון האיום מטרבלינקה, שרצח אלפי יהודים, כפי שפסק בית המשפט המחוזי, שדן אותו למוות. גם זיכויו בעליון היה על רקע ספק קל ביותר בזיהויו, אך גם שם נקבע שמדובר בפושע נאצי), על חשבון דמם של קורבנות השואה בני עמו.

  נראה כי בעיני שפטל כל האמצעים כשרים כדי להציל את יוקרתו האישית ובֶּצע כספו, אפילו במחיר פגיעה קשה בניצולי השואה ובזֵכר הנספים. אות הקין, שהוא נושא על מצחו, הוא משליך על המדינה, ועל כך הוא ראוי להוקעה ציבורית.

 

דם  ולא  נשלם

 

  זיכויו של הפושע הנאצי, ג'ון דמניוק, בבית המשפט העליון, אומר דרשני. בית המשפט הסתמך על מסמך שהמציא הסניגור, עו"ד יורם שפטל, ולפיו איוון האיום הוצא להורג בברית המועצות. ועל כן סברו שדמניוק אינו האיש המבוקש.

  תמוה הדבר, שמכבוד השופטים המלומדים נעלמה העובדה, שהכינוי 'איוון האיום' היה רווח ברוסיה הצארית. ולכן זו אינה הוכחה לטעות בזיהויו של דמניוק, מה עוד שהוא זוהה ככזה על ידי ניצולי שואה רבים.

  מכל מקום, אם לא קיבלנו בעליון, על סמך ספק קל ביותר בזיהוי, את דמניוק כאיוון האיום מטרבלינקה, קיבלנו אותו על פי פסיקת בית המשפט הגרמני, כטובח היהודים מסוביבור. בעוד העליון קבע אפוא, שהמשפט תם ולא נשלם, אמרה השופטת דליה דורנר כי עם מותו כפושע מלחמה המשפט תם ונשלם.

  אולם עם כל הכבוד לשופטת, העובדה שדמניוק לא נענש על פשעיו, למרות אות הקלון,  מצביעה על כך שהמשפט לא נשלם. דם אלפי הנרצחים בידיו תובע את דמו. ולכן דומני כי למרבה הצער המשפט דם ולא נשלם.

 

דמיון  קרימינלי

 

  כבר ראינו עד היכן מגיע הדמיון הקרימינלי של עורכי דין בניסיון להגן על מַרשם. אולם דומה כי זה של עו"ד ברום, עורך דינו של דניאל מעוז, שרצח את הוריו, כדי לזכות בכספי ירושתם, עולה על כולם.

  לאחר שכל נסיונות האליבי כָּשלו, בחילופי גירסאות שונות ומשוּנות, לא בחל הפרקליט בניסיון להפליל את אחיו התאום, החף מפשע, של מעוז, ולהאשימו ברצח הכפול, ובלבד לנקות את מרשו החשוד מכל אשם. אין ספק שקו הגנה זה כבר גובל בפלילים, בחוסר אתיקה ובהוצאת דיבה רעה.

  כזכור, עורך הדין הפליליסט המובהק ובעל המוניטין, אריאל עטרי, התפטר כי הבין שאין לפניו כל קייס להגן על החשוד, שכל הראיות מצביעות כי הוא הרוצח. האם לא ראוי היה שברום ילך בעקבותיו במקום לשים את עצמו לחוכא ואיטלולא, ומ'אני מאשים' להפוך למואשם?

 

המשפחה  המאושרת

 

  דומני כי ניתן להצביע על מספר מאפיינים בולטים של העדה החרדית, שכולם מתרכזים בתחום המשפחה, כפי שהם עולים מתוך ראיון עיתונאי עם נשים חרדיות. בראש ובראשונה המסורת, שבאה לידי ביטוי לא רק בקיום מדוקדק של ההלכה היהודית לדורותיה, אלא מגיעה עד רמת הפרט, כמו תבשילי שבת ללא כל שינוי ואף צבע המטפחת העובר מאם לבת לדורות.

  מאפיין נוסף הוא איתנוּת התא המשפחתי. בעוד הסטטיסטיקה מצביעה על שיעורי גירושים גבוהים במיוחד בקרב המגזר החילוני (כל זוג שלישי, ובמדינת תל אביב כל זוג שני), הרי    האישה במגזר החרדי משקיעה את כל עולמה בליכוד המשפחה הגדולה, טיפוחה, אהבתה ושמירה על יציבותה.

  אך מעל הכל מאפיינים את הקהילה ההסתפקות במועט והאושר המשפחתי, שיכול להיות מושא לקנאה ממש, בחינת 'איזהו עשיר השמח בחלקו'. ועם אושר, כידוע, אי אפשר להתווכח. לתשומת לב ארגוני הנשים.

  האישה החרדית, גם הקיצונית, מממשת את כישוריה בתחום הקהילה, אך לא פורצת את גבולותיה, כך בתחום הציור, השירה ועוד. ככלל, היא לא רק חכמה, אלא גם דעתנית מאוד, רחוקה מהדימוי המקופח כפי שמצטייר בכלי התקשורת. היא גם מצטיינת בפתיחות לציבור החילוני, ומוכנה לאמץ את תכונותיו החיוביות. כדאי גם לשים לב להבדלי התפיסות בעדה בסוגיית ההפרדה בין המינים.

 

הקמפיין  הבא?

 

  האם שאול מופז מתכנן כבר את הקמפיין לכנסת? לפחות כך נראֶה. הוא עוד לא נתן לעצמו רגע אחד של חסד כראש אופוזיציה, וכבר הוא לוטש עיניים לראשות הממשלה. אחרת איך אפשר להסביר שבנאום הניצחון שלו על לבני לראשות קדימה הוא הציג את עצמו, איך לא, כמנהיג חברתי. כי מה לא עושים כדי להיות ראש הממשלה הבא בישראל ולרכוש לשם כך את אהדת העם, שיצביע עבורו? פופוליזם הוא שם המשחק. השאלה היא, האם רק זה מה שיש למר ביטחון להציע?

 

החשש  התבדה

 

  ביחד עם זוהיר קייסי, מזכ"ל ארגון החזית העממית, חוסל גם סייענו, ששוחרר בעיסקת שליט. והוא לא לבד.

  ראוי לציין כי בניגוד לעיסקאות קודמות של שחרור מחבלים תמורת שבויים ישראלים – כשמבצע הדגל הוא עיסקת ג'יבריל הידועה לשימצה – שגבו מחיר כבד וקורבנות רבים בפעולות טרור שביצעו המחבלים המשוחררים, הפעם בעיסקת שליט עד כה החשש  התבדה.

  למרות העיסקה הבלתי צודקת של שחרור החייל השבוי, גלעד שליט, תמורת למעלה מאלף מחבלים, לפחות ניתן להתנחם בעובדה, שצה"ל ששיכלל את יכולתו הצבאית, מאז העיסקאות הקודמות, הצליח לסכל את כל הנסיונות לחידוש הפעילות החבלנית של המחבלים המשוחררים. ובכך צדקו התומכים בעיסקה, ובראשם משפחת שליט, בעוד חוזי השחורות התבדו תודה לא-ל.

  אז כל הכבוד לצה"ל !

 

מתכּוֹן  לַמיליון

 

  רוצים להרוויח כסף בדרך הקלה? אין פשוט מזה. הרי המתכון: היכנסו ל'אח הגדול' כמקרה פסיכי (איך לא), בילעו תרופות דיכּי בשקיקה, צַייתו ללא סייג להוראות הפסיכיאטר, ודאי אם הוא ידוען ששמו אילן רבינוביץ', ששָׂש אל  כל מיקרופון רענן ואל אורות המצלמה.

  אחר כך תיבעו ממנו דמי נזק בסך 2 מיליון וחצי שקל על ההרס הנפשי. ואתם מיליונרים. כל כך קל, אפילו יותר מה'מירוץ למיליון'. תשאלו את סער שיינפיין.

 

חד  וחלק  (חידושי  לשון)

 

•           בדרום מחזיקים מַמַ"ד.

•           ביטול חוק טל: בייניש נגד בניי"ש (בני ישיבות).

•           בעקבות דרמת רצח ההורים: ביתי לא מָעוּזִי במשפחת מעוז.

•                                                  דניאל בגוב העריות.

•           מותו של הפושע הנאצי דמניוק: דם ולא נשלם.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

 

                             מועדים  לשמחה!

 

                                                            ציפי  לידר

קורבן בהר הבית

משטרת ירושלים עצרה פעילי ימין אשר ניסו להקריב גדי בהר הבית, זה מספר שנים שפעילי ימין אלו מנסים להקריב קרבנות בהר הבית . המעצר לווה במחאה של מספר רבנים וכן מחאה של מספר מגזרים  חרדיים.

נכתב על ידי: אלכס לוין

אנטישמיות בסופר פארם בירושלים???

 

חרדית שהגיע לרכוש דבר מה בסופר פארם שבמדרחוב בירושלים נתקלה מידי מוכרת במבט מזלזל מולווה  בצחוק ,כל זה כאשר המוכרת נשאלה היכן נמצא המוצר המבוקש. כמו כן דווח לנו כי  מספר חרדיות נתקלו בתגובות כגון אלו. החרדיות המתלוננות מספרן עולה על 15 , כולן חזרו על אותו הסיפור של זלזול בהן. מדובר במוכרת אחת ממוצע רוסי. כאשר הטענה המרכזית שהחרדיות נשלחו למקומות סתמיים לחפש את המוצר שלא היה במקומות הללו.

התופעה חמורה ביותר , הנהלת הסופר פארם חייבת לבדוק את הנושא ולהגיב בחומרה באם הפרטים המדווחים לנו נכונים.

נכתב על ידי: אלכס לוין

פינוי "בית המכפלה"

נכתב על ידי: אהרון רול

 

            פינוי "בית המכפלה" בחברון הוא כתם שחור מבזה על ראש ממשלת ישראל ושר ביטחונה. הדיסוננס בין ארוע מגרון ל"בית המכפלה" זועק לשמים. במגרון טענו כי יש לפנות משום שאין הוכחת בעלות על הקרקע (יש הוכחות, אך האמינו לשקרנים הערבים). בבית המכפלה טענו שיש לפנות משום שיש הוכחת בעלות על הקרקע (ושוב האמינו לשקרנים הערבים). אין להשתחרר מהתחושה הקשה כי אהוד ברק מתנכל מסיבותיו הוא להתישבות ביו"ש ועושה זאת בלעומתיו…ת, גבהות לב, רמיסת החוק והתעללות ביהודים באשר הם יהודים.

תושבי "בית המכפלה" החדשים הציגו מסמכים המעידים על רכישה, זה אינו מספק את צורר היהודים אהוד (המן) ברק, שהרי מיד קפצו מספר ערבים מגובים בסוללות עו"ד יהודים אוטו-אנטישמים מובהקים וטענו לזיוף. כמובן שהצורר ברק מאמין לערבים הם הרי תמיד דוברים רק אמת צרופה וזו הרי כידוע נר לרגליהם… ופינה את הבנין. והיכן הרכיכה הזאת המתכנה "ראש ממשלה" בכל הענין? היכן שהיה כשפרץ כל הסיכסוך בין ברק לגבי אשכנזי (שגם הוא עצמו אינו טלית שכולה תכלת) ופסח על מחויבותו להרגיע אז את הרוחות כפי שפוסח בחג הפסח כעת על מחויבותו להרגיע הרוחות גם ב"בית המכפלה". האם נתניהו מתעקש לאשש את הנאמר עליו כי הינו חדל אישים?

כרוכיות השמאל כבר מצווחות "שלטון החוק" כסיבה נאותה לפינוי. מאימתי רכישת בית כדת וכדין מחייבת פינוי עד בדיקה? דהיינו, כעת (לכאורה) יש לחייב כל רוכש דירה בישראל לפנות את דירתו (מלווה בכוחות יס"מ), עד שיחלפו מספר שבועות ותערך בדיקה "לעומק" בדבר זכאותו על המבנה, נכון?

ובכלל מאימתי הנחיית הצורר ברק היא שילטון החוק? מאימתי מותר לערבים לרכוש כל בנין בשטח ארץ ישראל מהנהר ועד הים ואילו אסור זאת ליהודים? האיסור על היהודים אינו שילטון החוק אלא קיעקוע שלטון החוק.

שקרני הפוליטרוקים בצה"ל והמנהל האזרחי טוענים לבעיה ביטחונית עקב רכישת הבנין ואיכלוסו? ספרו זאת לערביי חברון, הם לא שמעו על כל בעיה ביטחונית בנושא ואינם כלל מתרגשים מקניית ואיכלוס המקום על ידי יהודים דהיינו פוליטרוקיי צה"ל מלבים אש סכסוך מכוון בין יהודים לפלשתינים. עם ידידים כאלה מצה"ל (כגון השמאלן הקיצוני , הפוליטרוק ניצן אלון אלוף פיקוד המרכז – השנוי במחלוקת עמוקה שאין כמוה… ומינויו גם הוא ענין לענות בו) מי צריך אויבים?

שתי הצעות עלו בנידון ושתיהן ראויות ביותר…האחת, להפקיע מידי אהוד ברק את הסמכויות לגבי שטחי יו"ש והשניה: לסלקו ממשרת שר הביטחון ולמנות את בוגי יעלון על פניו. שתי ההצעות יטהרו את האווירה העכורה והבילתי אפשרית שיצר בנימין נתניהו בממשלתו ובכך בכל עם ישראל בפרוס חג הפסח וכן לעתיד.

 

חג הפסח השנה מגיע לכן עם קורטוב של מלח

 

להשתמע

 

אהרון רול

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 05.04 – 11.04 שנת 2012

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

 

למרות שרשמית עצירת מרקורי פסקה, היא תורגש עוד כמה ימים. במהלך שבוע זה, אתם שוכחים דברים. אתם מרגישים את הבדידות ביתר שאת. אינכם יודעים איך לשפר את הזוגיות. שימו לב היכן אתם מניחים את הארנק, המפתחות ואת יתר הדברים…החשובים. זמן לחשבון נפש. מומלץ לשבת ולתכנן את שאתם רוצים להגשים בעתיד, אך עדין לדחות מהלכי ביצוע.

 

שור

 

 אתם עדין מתוסכלים ולא ערניים. עצירתו האחרונה של כוכב מרקורי פוסחת עליכם, אתם יחסית נינוחים ביחס לשאר המזלות. למרות זאת אני ממליץ על שלא תבצעו מהלכים גדולים מידי מבחינת: בחירת מקצוע, השקעה גדולה מידי בלימודים, מעבר למגורים קבועים וגירושין. היזהרו מלהגזים בצפיות להגשמה בימים אלה. התכנון והמחשבה טובים לעכשיו, אבל דחו את הביצוע לסוף החודש הנוכחי.

 

תאומים

 

השבוע אתם עייפים וקצת רדומים. חלק מכם מתוסכל על שפספס את הבילוי אותו רצה לחוות בחודשיים האחרונים. זה הזמן לחשוב על תוכניות בחג ומה שיבוא אחריו. נסיגת כוכב מרקורי האחרונה הסתיימה אך עדין מעיקה. אתם מבולבלים ושוכחים היכן שמתם חפצים. נצלו את השבוע הקרוב למפגשים חשובים אותם דחיתם בעבר. חלקו את העצב ואת השמחה עם אחרים.

 

סרטן

 

השבוע לא מומלץ לפרוץ ביוזמות חדשות. נסיגתו כוכב מרקורי  עדין מקשה עליכם בתחום הקשרים החברתיים. בימים הבאים תרגישו בבלבול יתר העלול לגרום לכם לתאונות קטנות ולאיבוד חפצים אישיים…וחברים. מבחינה רומנטית- אל תראו שאתם חסרי ביטחון, חייכו גם באם אתם עצובים קצת, יתכן ולא ירגישו בכך. הקשרים הישנים עדין לוטים בערפל. הזמן לבקש ייעוץ מאנשים חיצוניים וחכמים.

 

אריה

 

קצרות הרוח שולטת בכם – כתוצאה מנסיגת מרקורי. זה נוגע: לעסקים, לזוגיות ובנושאי,ריכוז, נסיעות ולימודים. למרות שאתם מוזמנים ומקובלים, אתם חשים בבדידות הכבדה והמעיקה. הזמן להרהורים ביחס ליציאה לעבודה ולשיקום יחסים. טוב תעשו באם תניחו לעצמכם מכול דאגות ההווה, שכן בעוד שלושה שבועות הכול יחזור לתיקנו. מומלץ לאוורר את הלב ואת הנשמה ביציאה אל הטבע.

 

בתולה

 

הפתיל הקצר ישלוט בכם בשבוע הנוכחי. הזמן יוקדש למריבות קטנות וזניחות. הרגשת מחנק בגלל מחויבות משפחתית. תרגישו עייפים, לא ערניים וכמבולבלים. החשש מהזמנה שקיבלתם תתחלף לשמחה בעת האירוע המשמח והמשותף. מומלץ לכם לפנות לייעוץ אישי על מנת לדעת יותר על העתיד. כול אלה שתכננו טיול פרוע כדאי להם לבטלו למועד מאוחר ומתאים יותר.

מאזניים

 

 השבוע עדין תושפעו ממצבי רוח משתנים אתם צפויים לסבול מעייפות ומבלבול. ענייני הלב ישתבשו וייקחו אתכם למקומות של כעס. סכנה לפרידה קשה ומכאיבה. החברים יקדמו מפגש קרוב, תנו להם יד חופשית. מבחינה כלכלית אתם צועדים במקום. הימנעו מביקורות כלפי חבריכם לעבודה וגם כלפי בני המשפחה הקרובים ביותר. באמצע השבוע תחול עליה קטנה במפלס השמחה .

 

עקרב

 

השבוע אתם חייבים להיות ערניים ולווסת את הפעילות הפיזית- בבית ומחוצה לו. ההתקדמות שלכם נעצרת לשבועיים מעכשיו. הכוכבים מראים על קושי לארגן את ענייני: הכספים, הרגשות ואת מאמצי התווך הפיננסיים והרגשיים. מישהו יעלה לכם על העצבים בנוגע לכספים ולחובות ישנים. אתם חוששים מתגובות המשפחה כלפי התוכניות הרגשיות שלכם. הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב התחומים החשובים לכם.

 

קשת

 

השבוע יקשה עליכם להתרכז בדבר אחד. אתם דואגים מכול דבר ועניין. תוקפים אתכם רגשות פתאומיים, הקשורים לאנשים שהלכו לעולמם. אתם לא מרוכזים בעצמכם אלא מחפשים לתת אהבה. אתם נותנים יותר מאשר מקבלים. הזמן לתכנן את הצעדים הבאים בקפידה ובעמקות מחשבה. אלה שנשארו לבד, מרגישים את הבדידות בעוצמות חזקות יותר מבעבר. פנו לייעוץ אישי ברוב התחומים.

 

גדי

 

הזמן להפגין אומץ ולסלוח לאלה שחשבתם כי הם אויבים. זכרו שהמשפחה חשובה ושאתם לא יכולים לשאת את הכאב לבד. אתם חשים בעומס המוטל על כתפיכם. צאו אל הטבע המרגיע. התרכזו בתוכניות לעזור לאחרים ורק אז, תוכלו למצוא את עצמכם מחדש. סוף השבוע הקרוב תכעסו על כול העולם, אך באמצע השבוע תחזור השמחה לשכון במעונכם.

 

דלי

 

 השבוע אתם מרגישים בעוצמה יתרה, את הפחד מפני הצד הכלכלי. המריבות הקטנות לא פוסחות עליכם. ההתרגשות לקראת מפגש חברתי או אישי ממלאים אתכם בתקווה מחודשת. האכזבות של החיים עולים בכם בעוצמות. אתם מרגישים עייפים ותשושים ולא יודעים מדוע זה…מגיע לכם. הזמן לבקש עצה מאנשים חכמים היכולים להשכין שלום בית, או להחזירכם לזמנים הטובים.

 

דגים

 

הזמן לצאת לטבע ולהתמקד במחשבות על העתיד לבוא. אתם חשים ברחמים עצמיים מפני שאתם נותנים ולא מקבלים כמידתכם. חברים מנסים לעזור לכם לשקם את התחום הרגשי. הבלבול ביחס לבן/ת הזוג ממשיך להכות בכם ללא רחם. כולם יחגגו סביבכם אבל הבדידות בליבכם תעיק בעוצמות אדירות. חפשו  דרך לארגן את החיים אחרת. בטחו באלה הרוצים בטובתכם.

Copyright© 2012-Udi Berger

האוליגרכים – לא מי שחשבנו

ניתקבעה הדעה במקומותינו כי האלפיון העליון ברמות השכר וההכנסה שייך לקבוצת עשירים ומתעשרים, כל 18 משפחות הטייקונים הישראלים.

נכתב על ידי: אהרון רול

ניתקבעה הדעה במקומותינו כי האלפיון העליון ברמות השכר וההכנסה שייך לקבוצת עשירים ומתעשרים, כל 18 משפחות הטייקונים הישראלים.

 

אלא שניראה כי קיימים גורמים בנינו המנסים לטשטש את דעתנו להאמין בכיוון מוטעה כי כל צרותינו באות משכבה דקיקה זו של אולי 20 אוליגרכים המחזיקים בחלק הארי של אחזקות המשק הישראלי, אשר חונקים את המשק ומאמללים את חיינו.

 

אכן, הריכוזיות חונקת את היוזמה החופשית במשק ויש לתלות ריכוזיות זו בטייקונים ובממשלות ישראל לדורותיהן אשר איפשרו זאת.  אך האם כצעקתה, האם האחריות לחוליי החברה הישראלית (בניגוד למשק הישראלי הנימצא במצב טוב יחסית), נופלת אך על כתפי הטייקונים "המסורתיים"?

 

הבה וניתבונן מעט סביב.  האם האוליגרכים לעיל הם אכן אותם האוליגרכים אשר אנו מאמינים כי הינם?  אכן, כן, בחלקו הקטן כן, אלא שרובם של האוליגרכים אינם נימצאים תחת הפנס הציבורי אלא הרחק בחשכה הסמיכה.  אותם אוליגרכים מוצצים את לשדנו לא פחות ולמעשה מונים רבים מאותם 18 ידועים.  והכוונה כאן להסתדרות , לוועדים הגדולים ולמועסקים באירגונים אשר בידם להוריד את השלטר על כולנו כגון עובדי נמלי הים, נמלי האוויר, הרכבת, החשמל ואחרים, אלו אותם "העמלים" הקיימים בדמיונות הפרועים של הקומוניסטים "המתכלים קשה" וכרוכיות "הצדק החברתי" בנינו.  הללו חדלו מזה זמן רב להיות "העמלים" החלכאים והנידכאים מאותו "עולם ישן עדי היסוד נחריבה"  וגם "מגב כפוף ניפרוק העול" (ע"ע המנון "האינטרנציונל הסוציאליסטי"), אינו מה שהיה, נהפוך הוא הללו הפכו מפרולטריון לאוליגרכים החדשים והפכו אותנו רובנו לפרולטריון לאשורו..

כאשר משכורות עתק הנעות בין 50-100 אלף שקלים בחודש למלגזן או מנופאי, או, אתת-נמל ומשכורות אלו משולמות למאות אלפי עובדים במשק, כל שעלינו לעשות הוא את המכפלה הפשוטה ולהבין כי אנו האזרחים משלמים מהמיסים המושתים על ממשכורותינו, חלקים ניכבדים מהן, על מנת לתחזק משכורות שערוריותיות למצער עבור מחצית מהאוליגרכים החדשים הללו שאינם עושים דבר, "בטלנים סמויים" בחלקם, אינם אנשי מקצוע, המסרבים להשתלם במקצועותיהם וכל מעייניהם לסחוט את הקופה הציבורית על חשבוננו.  כאשר אנו רוטנים אודות "צדק חברתי" אנו בפירוש איננו מצביעים לכיוון הנכון.  תפוקתם של האוליגרכים "העמלים" החדשים הינה ביזיון, תרומתם למשק שנויה מאד במחלוקת אך ניזקיהם למשק עצומים.  לעומתם האוליגרכים "המסורתים" אמנם מתעשרים, אך משלמים כ- 70% מכלל המיסים במשק (החוזרים אלינו האזרחים כשרותים ממשלתיים – בריאות, חינוך, רווחה, משטרה, צבא וכדומה) ובנוסף, הללו מספקים מקומות עבודה למאות אלפי מועסקים במשק.

 

חשבון פשוט מלמד כי כלל משכורותיהם של האוליגרכים "העמלים", עובדי האירגונים נישלטי הוועדים הגדולים במשק מגיעים לסכומים דמיונים, מליארדי שקלים בחודש או מאות מליארדי שקלים בשנה.  ולאחר כל זאת היש תמה מדוע קבוצות נטולות יכולת-לחץ, שוקעות ביוון העוני כגון הזקנים, החולים, התשושים, תושבי הפריפריה וכדומה?

 

מעמד הבינים הוא הנפגע העיקרי מכל זאת.  חברת החשמל לדוגמא צברה מליארדים רבים של גרעונות תקציביים בשל המליארדים ללא גבול המשולמים כמשכורות עתק וההטבות החריגות המשולמות לעשרות אלפי העובדים בה.  כעת באה "החברה" ודורשת מהמדינה לכסות גרעונותיה וכמובן, אין למדינה כל ברירה אלא לפנות לאזרחים ולהעלות תעריפי חשמל.  מי אינו ניפגע מכך?  כמובן, עובדי חברת החשמל אשר לא רק שמקבלים הטבה פרועה של חשמל חינם, לא רק שמשכורותיהם אינן ניפגעות עקב חובות החברה האדירים, אלא שעל מנת לעודד רוחם השפופה של המסכנים "העמלים" הנידכאים והדוויים, הינם משופים פעם אחר פעם בתוספות גדלות והולכות למשכורתם הנימצאת מזה זמן ברמה "אוליגרכית".

 

רק כעת היינו עדים לדרך שבה פועלת מסחטת הכספים הסוציאליסטית הזו.  על מנת שעובדי הרכבת יואילו בטובם להסכים לתוכנית הבראה ויעול שם, אשר נידרשת עקב חידלונם ואזלת ידם של אותם העובדים עצמם, שופו הללו (מוטב נאמר שוחדו) בסכומי עתק למשכורתם ועוד מענקים שונים ומשונים וכל זאת על מנת שישמר השקט התעשייתי והרכבות תמשכנה לנוע.

 

אנו יוצאים כאן כנגד המחאה החברתית לא משום שאינה ראויה, בעקרון היא ראויה בהחלט אלא שעשרות בשנים הרגילו אותנו לחפש את צרותינו מתחת לפנס ואיננו יכולים להסב דעתנו להבין כי הסוציאליזם במדינת ישראל הפך לחזירי לא פחות מהקפיטליסטי החזירי ועובדה זו מודחקת תחת מעטה כבד של שתיקה, הסתרה והעלמה, בעיקר מצד התקשורת אשר קיבעונה השמאלני הרדיקלי אינו מאפשר לה להודות באמת הפשוטה דהיינו, לא הטייקונים "המסורתים" שולטים בלעדית במשק אלא ההסתדרות על וועדיה האלימים הם-הם השולטים הלכה ולמעשה בכל מבואות ומוצאות המשק, הם האחראים הראשים למצב החברתי השפוף בישראל, הם האחראים לקשייו ודחקו לכאורה של מעמד הבינים (ועל ה"לכאורה" נעמוד בהמשך).

 

איננו מוציאים מהכלל את הטייקונים ה"המסורתים" אך אם במדה ואנו תאבים להתנגח בהם ולראות בהם את אם כל רע, עלינו להבין כי בעיותיה החברתיות והכלכליות של מדינת ישראל לא ייפתרו בשל כך, הפניית האצבע כלפי הטייקונים הללו כמוה כאספרין לחולה סרטן.  עדי תקום הנהגה אמיצה אשר תשים סוף להשתוללות העבודה "המאורגנת" החזירית לא יבוא שלום על ישראל.

 

כמובן כי איננו יוצאים ככלל כנגד העבודה המאורגנת,  כבודה במקומה מונח, הינה חיונית במשק בעל התנהלות סבירה ומאוזנת.  לא במדינת ישראל, הסכרים כולם ניפרצו, כל דאלים גבר, אין אפשרות יותר לנהל כלכלית את מדינת ישראל באופן מושכל, המופקדים על כלכלת הפנים שבשלטון אינם מסוגלים לעשות דבר מאחר ו"אנשי השאלטר" של המדינה יורידוהו באחת וישביתו המדינה על ראשינו בעודם נהנים מגיבוי גורף ואידיוטי של בית המשפט העליון אשר רואה בטפשות אין קץ אך צד אחד אג'נדתי של המשוואה הכלכלית מפאת שאנשיו אינם כשירים להעריך מצבים כלכליים סבוכים בעודם מתימרים ל"הכל שפיט" ובגבהות לב גורסים "הריבון דהיינו, המדינה זו אני".  הללו סוחטים את השלטון ואותנו כולנו ואנו חסרי אונים כנגדם, השאלטר הרי בידם.

המחאה המתוזמרת על ידי "ההדוניסטים השיינקינאים" אשר אינם שוכחים כמובן להתעופף לכל רוח בשייטי תענוגות או טיולים קסומים עתירי ממון ובחזרם, כמובן מרוששים עקב מעשיהם שלהם, אינם גם שוכחים לזרום לרחובות ולצרוח ככרוכיות "צדק חברתי".  ואילו אנו האווילים אשר נישארו מאחור הכיצד זה לא הבנו כי הממשלה (קרי אנחנו, האזרחים) ממש חייבת לממן להדוניסטים הללו את ליטרת ההדוניזם החזירי שלהם. שטוחי מצח שכמונו, הכיצד זה אנו חוסמים את השור ההדוניסטי בדישו?  הכיצד זה איננו משיגים כי אנו כולנו ממש חייבים לממן ל"שיינקינאים" את דירותיהם התל-אביביות מעל בר הצ'ייסרים השכונתי, הצמוד למזללה המטורזנת וכמטחווי צעד מתחנת ממכר הסמים בעלת הנוף לים.  אכן חסרי התחשבות באחר אנו, בושה וכלימה.

ניקח תופעה הידועה מצפון אמריקה לדוגמא…הדלק מתייקר? כולם מיד מצטמצמים בהתאם לרמת ההכנסה החדשה, נוסעים רק לנחוץ, או לכל היותר עורכים קניות נחוצות, הא ותו לא.  הולכים יותר ברגל ונוסעים יותר באופניים.  לעבודה נוסעים במכונית במאורגן מספר אנשים והאחרים אך ורק בתחבורה ציבורית.  ואכן, קמים מאד מוקדם על מנת להגיע לעבודה עקב הצורך להשתמש בתחבורה ציבורית איטית.  הפלא ופלא, אין מצפצף, אלו החיים מה לעשות.  שם האזרחים מבינים כי אמצעיהם ואמצעי מדינתם מוגבלים והינם חיים בהתאם להם ולא מעליהם, שם אין ממשלה רחמנית (ע"ע מטופשת) אשר תחלק מזומנים בקומבינות שונות כממשלתנו (אנו נחרצים בהתנגדותנו להתערבות נתניהו האחרונה בהורדת מחירי הדלק).  כל אחד אחראי להוצאותיו, עברת את הגבול אדוני…שלם ובריבית, כך נאה וכך יאה ובכל מקרה אל תפיל על הממשלה את אזלת ידך וכשלונותיך האישיים או העולמיים.  שם אין מבינים את מושגי תרבות "המגיע לי" אשר כה רווחת במקומותינו.  אלו אינם דברים בעלמא, אלו עובדות צרופות והעדות היא מכלי ראשון.

 

לעיתים מתגבר הרושם כי "האור" בצידנו כבה, חדלנו להיות "מוארים" וזאת עקב תופעת המתיוונים בעם, המתרחקים מערכי היהדות ומוסרה.  בכך שהתיוונו, נעלם ייחודנו המוסרי מהגויים ואפשר כי הגויים הם המהווים את "האור" עבורנו….כדי ביזיון וקצף.

הדור שלנו דור שנות החמישים והשישים, לא קיבל חוגים מצועצעים ויקרים, ברכות שחיה, מחנות קיץ יוקרתיים, פסטיגלים, צעצועי יוקרה וכדומה וכי מה, גדלנו פרא?  לא מניה ולא מקצתה, גדלנו להיות דור מפואר אשר הפריח את השממה, העלה את מדינת ישראל למעלת מעצמה אזורית ועולמית מהפן המדעי וההשגי, ותוך כל אלו נלחם במלחמות ישראל העקובות מדם ונתן להדוניסטים כפויי הטובה של היום את המדינה על מגש של כסף.  שמא תאמרו הזמנים השתנו? לא מניה ולא מקצתה.  חסרון כיס הינו עתיק כימי האנושות וההתנהלות האנושית הנבונה והמושכלת בזמני מחסור זהה לאשר ארע לפני 2000 שנים ועד היום.  בהבדל אחד, הדורות הקודמות לא היו כה רכיכתים, אפסותים, יללנים ובכיינים כדורותינו היום.

מדוע האוליגרכים "המסורתים" אינם מהווים בעיה כה גדולה כאוליגרכים החדשים?  פשיטה, האוליגרכים הותיקים כפופים לחוקי מדינת ישראל וכל חבר כנסת זב חוטם מסוגל בחקיקיה מתאימה לשים אותם במקומם, אין קל מזה.  ואכן, תאוות המונופוליזציה של הטייקונים המסורתים נבלמה בחקיקת כנסת ובמדה ויהיה צורך, תועבר חקיקה נוספת.   לעומתם, האוליגרכים החדשים אלו טייקוני הוועדים הגדולים עושים במדינת ישראל כבתוך שלהם, החוק בישראל כפוף להם, לגביהם לא קיים שילטון החוק אלא לגבינו קיים שלטון "האוליגרכים החדשים", החוק לגביהם הוא המלצה בלבד וזאת אך ביום בהיר.  אנו יכולים לומר ולדרוש מהם ככל העולה על רוחנו, אין בכך להזיזם ולו כהוא זה.  נהפוך הוא הוועדים הגדולים הם המורים לנו את הכיוון וכולנו קופצים לדום.  חוקי המדינה?  אין חיה כזו בכל הנוגע לאוליגרכים-הסוציאליסטים.

בכך שהסוציאל אוליגרכים שודדים את הקופה הציבורית, לא נותר לאלו בעלי כישורים, השכלה ועבודה קשה, להם לא נותר גמול הולם עבור מאמציהם ובכך יוצאים ציבורים רחבים מהמעמד הבינוני מתוסכלים וממורמרים.  התקשורת ואירגוני השמאל הרדיקלי מונהגי וממומני אנטישמים מארצות הים מתעלים תיסכול וזעם זה כנגד הממשלה בצורת "מחאה חברתית" וזאת על מנת להסב את תשומת הלב מהשודדים בני בריתם האידאולוגים.  בכך משיגים נכלולי התקשורת מטרה כפולה, גם מזעזעים את הממשלה בכך שמוציאים המונים לרחובות תוך סיסמאות כנגד הממשלה וגם מפנים הזעם ממקורו הנאות לעבר אור הזרקורים המתעתע.  מצער לציין כי קיימים נילושי שכל בנינו אשר אינם עומדים על המתחולל מאחורי הקלעים מתחת לאפם, הינם מנוצלים לצרכים פוליטים אנטי ישראלים על ידי שוטמי הממשלה ומשמשים כ"אידיוטים מועילים", כחומר ביד היוצר, לגחמותיהם של המתוחכמים והנימבזים מהם.

לקצרי הראות בנינו המתלוננים מרות על ההתיקרויות נזכיר חוקי כלכלה פשוטים אשר תמיד נכונים ועובדים והם נושאי "ביקוש והצע".  נישמע פשוט ואכן פשוט.  כאשר יש ברשות האזרחים כסף, הינם לכן קונים (צורכים), והמחירים כמובן יעלו.  אין כסף, אנשים אינם קונים והמחירים יירדו.  כה פשוט וקליט.  וכעת מצויידים בתובנות אלו יסביר כל אזרח לעצמו ביושר עם יד על הלב, מדוע המחירים עולים?  הם עולים משום שמצוי בידי האזרחים כסף….קצר ולענין.

 

הקוטג' מחירו הרקיע שחקים משום שככל שהיצרן העלה את המחיר (ותפקידו של היצרן כידוע הוא למקסם רווחים דהיינו להעלות מחירים), כך עובדתית עדיין לא פסו המזומנים מכיסי הציבור והיה מוכן לשלם "כל מחיר" ובלבד כי יהנה מהתענוג המפוקפק של צריכת הקוטג'.  והנה הוא המוקש.  והוא נקרא "ביקוש קשיח".  הציבור נימצא בפאניקת קוטג', יהרג ובל יעבור, הוא "חייב" לצרוך הקוטג' ולכן היצרן חוגג, בגללך אדוני הצרכן.  אם לא היית בפניקת קוטג' (כמשל) והמחיר הגבוה היה משכנעך לצרוך מוצר תחליפי, יהיה אשר יהיה, היו המחירים יורדים פלאים.  דהיינו, סידרי העדיפויות שלנו הם המכתיבים לנו את חסרון הכיס שלנו.

 

לדוגמא, פאניקת החופשות בחו"ל.  כשני מליון נפש מישראל נופשים פעם עד שלש פעמים בשנה בחו"ל או בצימרים ברחבי הארץ, זה הוא נתון שאין לו אך ורע יחסי בעולם, בכל העולם (גם במדינות אשר התל"ג שלהם כפול משלנו).  שני מליון אלו, נוסיף עליהם מליון ומחצית המליון ילדים (שאינם נופשים ברגיל), נוסיף עליהם מחצית המליון חרדים הנופשים בקושי, נוסיף עליהם 1.2 מליון ערבים נופשים בקושי, נוסיף עליהם מליון זקנים תשושים וחולים שאינם נופשים מסיבות בריאות ותקציב והנה קיבלנו כי למצער שני שלישים מכלל האוכלוסיה הישראלית צורכים חופשה שנתית מפנקת ויקרה לפחות פעם אחת ורבים כאמור עד שלוש.

 

רבותי, אין מצב כזה בכל העולם הרחב, אין אומה שיש בידה אמצעים בזבזנים כל כך.  ואכן, גם לישראלים אין אמצעים לכך.  מרבית החופשות הללו נישענות על הלוואות, משיכות יתר, שבירת חסכונות וכדומה המעלות ריבית נאה אשר מעשה שטן, צריך גם לשלמה מתי שהוא.  והנה חוזר מיסטר ישראלי מחופשתו הבזבזנית והמפנקת וכיסיו ריקים מאחר שסידרי העדיפויות שלו, לא של מישהו אחר, שלו ורק שלו הכתיבו לו חוסר מזומנים.

 

אלא מאי, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים.  הבה נתחכמה לו גורס מיסטר ישראלי.  הנה יש לנו ממשלה רווית פוליטיקאים ואלו חוששים תדיר לעורם, ולכן הבה נצא לרחובות ונאנוס את הפוליטיקאים לשנות סידרי עדיפויות לאומיים.  לעזאזל עם קיום עם ישראל וצרכי בטחונו, לעזאזל עם צרכי כלכלתנו וחינוכנו, עלינו ל"מהר שלל חש בז", לעזאזל האחריות, "אכול היום כי מחר תיבול" וכדומה.  מהיכן יבוא הכסף?  זה כבר לא עניננו, שהממשלה תשבור את הראש כיצד להאביסנו.  רגשי אשמה בעבור התנהגות מוניטרית מופקרת?  לא בבית סיפרנו, אנו תמיד צודקים, אנו תמיד בסדר, אלו "ההם" שלא בסדר, תמיד האחר.

 

רבותי, כאשר אנו מושיטים אצבע מאשימה לעבר הפוליטיקאים ראו לאן מצביע אגודלנו…אלינו עצמנו, אלינו האזרחים.  הפוליטיקאים, הממשלה, חברי הכנסת, התקשורת מאחזת העינים, מערכת המשפט הקלוקלת והאג'נדתית הם כולם אנחנו, מעימנו הם באים, הם בשר מבשרנו.  בתוך עמם הם יושבים, בתוך תוכנו.  בהאשימנו "אותם" אנו מאשימים את עצמנו אלא שהחסך האינטלקטואלי בו אנו שרויים אינו מניח לנו להבין כי אנו מתבוננים במראה אל בבואת עצמנו.

 

ועדיין לא דיברנו על הקניונים השוקקים בצרכנים עד ד'לא ידע, על מגרשי החניה במרכולים שאין לתקוע בהם סיכה.  עדיין לא דיברנו על התורים למסעדות מכל הסוגים גם יוקרתיות אשר התור להם משתרך באורח קבע וההמתנה לשולחן פנוי הינה לעיתים מחצי שעה ועד שעה תמימה.  ומה באשר לערמות הפלסמות בכל בית, ומה באשר לנשק האישי הישראלי, הוא מכשיר הסלולר הצמוד מגיל הגן ועד מושב הזקנים לכל דו-רגלי במקומותינו.  והכיצד נישכח את המכונית הנוצצת, דגם אחרון, הקיימת על מנת לנקר את עיני השכן ו"החברים", ובל נותיר את "תחרות המטרים המרובעים" של שטח בתינו לעומת שכנינו, ומה באשר לחוגים היקרים אשר אנו מעניקים לילדינו בתקוות שוא כי יהפכו למצער ל"ביל גייטס" הבא, אלא שמעשה שטן, רק אחד לכל מאה אלף אפשר אולי שיהפוך ליזם היי-טק.  ומה באשר לעלות הסמים והשתיה המטורפת "עד ד'לא ידע" אשר צעירינו ובוגרינו החביבים צורכים בסכומי עתק?

 

חסר כסף למעמד הבינים?  אוי-ווי, המעמד מתרסק?  מה זו, בדיחה גרועה וטפלה?  לא חסר כסף במעמד הבינים הישראלי, חסרה פרופורציה, חסר חוש המידה, חסר הדחף לחיות לפי אמצעינו, חסרה ההכרה כי קיים גם מחר, חסרה הצניעות הנפשית הפנימית , קיימת גבהות הלב העודפת, חסרים סידרי עדיפויות רציונלים ואלו הם המשסעים את החברה הישראלית.

 

נהפוך הוא, בעוד התקשורת מלבה את אש המירמור הציבורי, בעוד הציבור מניח לשטוף מוחו בחצאי האמיתות התקשורתיות, אנו מתעלמים מעובדה ברורה שאינה ניתנת לערעור, בעשור האחרון עלתה הכנסת משקי הבית הממוצעת במדינת ישראל בכ- 10% בערכים מוחלטים, אמיתיים וברי כי הנהנה העיקרי מעליה זו היה מעמד הבינים, אי שם מהעשירון השלישי ועד העשירון השביעי במשק.  כמובן, בסטטיסטיקה עסקינן, סביר להניח כי העשירון הראשון ואולי גם השני במשק לא נהנו מאותה עליה בהכנסה בכלל המשק.  ולכן, בעשירונים אלו עלינו לטפל ולתמוך.  לגביהם עלינו להפעיל את החלק הסוציאלי מתוך המשוואה הכלכלית הקפיטל-סוציאלית.

כמובן כי קיימים בנינו עניים וניזקקים, אך אלו קולם אינו נשמע, ו"המוחים החברתיים" המתחסדים כמובן שאינם סופרים אותם אלא את עצמם בלבד, הם כבר קלטו את השיטה דהיינו, "כל ד'אלים אגואיסטי, גבר".  העניים הללו כבר השלימו בשקט, באפיסת כוחות עם מצבם, הללו חיים בחורי העכברים המצחינים שלהם בדומיית השלמה אפאטית, הם אינם יכולים לעלות על הבריקדות עבור עצמם, אלו הם הזקנים, התשושים, החולים, ניצולי השואה, סקטורים נירחבים מתושבי הפריפריה, זוגות צעירים בתחילת דרכם המשוועים למדור (אך מתעקשים כי זה יהיה אך ורק בלב הכרך ולא….), אלו הם האזרחים השקופים, אותם אנו איננו רואים.  אלו עבורנו אך מטרד, הבנים והנכדים מעדיפים לשכוח את עליבות הוריהם וסביהם, וכי מדוע זה ייטרדו ויסטו מהשיגרה ההדוניסטית הנלעגת.  אנו איננו רוצים כי ינתן לעלובים והניזקקים פתחון פה שמא תקציבים שאינם מגיעים לנו ההדוניסטים יעברו חס וחלילה לאלו שמגיע להם ואנו לא נוכל להתהולל באורח בלתי אחראי כמנהגנו.  אנו שקועים בהדוניזם המטורלל שלנו, "רומא" בוערת ואנו מתהוללים במסיבות החשק רוויות האלכוהול ומנגינת הקתרוס….מדשדשים ברחמים עצמים מזויפים, שקועים בתוכניות הריאליטי הבזויות אשר נועדו אך להרדים חושינו האינטלקטואלים והמוסרים, כאשר איננו משיגים כי כל הבכי תמרורים הזה אודות חסרון הכיס הוא עקב מעשינו הנלוזים שלנו.

עד כאן.  כאן נעצור ולא ניסף.  נמשיך כמובן במאמרים נוספים אודות האמצעים שעלינו ויכולים אנו לנקוט על מנת להתרומם מיוון מצולתנו החברתית.  אך ראש וראשון עלינו להפנים כיצד אנו ניראים, וההמשך יבוא.

 

חשוב לציין, לא כל העם היושב בציון מתנהל כפי המתואר לעיל.  לא כל הציבור הינו כה חסר רגישות, אחריות, חוש מידה ומוסר קלוקל כאותם שתוארו.  אלא שמספרם של ההדוניסטים, הזהה למצער למספר המתיוונים, המתרוצצים בין רגלינו הינו מספיק על מנת לקרוע את החברה, לקעקע את המרקם החברתי שלנו.  עמם עלינו להתמודד, בטוב אם ברע.

 

אנו יוצאים מנקודת הנחה כי השגי מדינת ישראל היוצאים מהכלל בנושאי פיתוחי מדע, ייצור, קיום במרחב השונא, ערכי תרבות ומוסר וכן הלאה, הינם ידועים ונחלתם של כולנו שהרי בסיומו של יום, החיוב בהוויה הישראלית עולה מונים רבים על השלילה ואל לנו לשכוח זאת.  עלינו להיות גאים בהשגינו ולתקן קילקולינו.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

 

ילקוט הכזבים

נכתב על ידי:  ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות: השעון (קיץ) והמיתוסים  *  החשמל  והכסף  השמן  *

עבירות  התעבורה  של  ברק  הירשזון  *  הדירה  'הצנועה'  של  אהוד  ברק  *  וגם,

ילקוט  הכזבים  של  הרשות  הפלסטינית  *  שילכו  לעזה  *  חרדים  לסביבה  *  ולקינוח  -  מיהו  זולל  דרעי  לתיאבון?  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

 

                                  ***

 

המיתוס  והשעון

 

  בשבוע שעבר הונהג שעון קיץ. דומני כי מעֵבר לוויכוחים הפוליטיים לגבי נחיצותו ותקופת תחולתו, הגיעה השעה לנפץ שני מיתוסים לגבי חשיבותו בתחום החיסכון באנרגיה וצמצום תאונות דרכים.

  נכון ששעון הקיץ חוסך חשמל בתאורה, בגלל ניצול מירבי של שעות האור. אולם בו זמנית הוא דורש יותר זמן מזגן, שיָקר יותר מעלוּת התאורה, בגלל שהוּת מוגברת בעבודה ובבית בעיצומו של חום היום.

  גם הטענה ששעון הקיץ מצמצם את הקטל בדרכים היא מיתוס מופרך. עובדה היא שחודשי יולי -אוגוסט בשנים האחרונות היו מוּעדים לתאונות. אומנם יש שאוהבים אותו, מסיבות אישיות ומשפחתיות, ויש שלא, אך הגיעה השעה שלא לתרגם פוליטיקה לשפה מדעית כביכול.

 

איפה  הדוגמא  האישית?

 

  הציבור הישראלי נושא בנטל משבר הגז, בדמות עליית תעריפים דרמטית בשיעור של 24%, שחלה לאחרונה במחירי החשמל.

  ואילו החברה ממשיכה לגזור את גזירותיה על הציבור, ובכללן הקריאה לחיסכון בחשמל, ממרומי מגדל השן שלה, מבלי שהיא נוקפת אצבע במגרשה הביתי המשומן, ושותפה בנטל הציבורי הכבד. לא חל כל קיצוץ, חלילה, בשכר עובדיה, שהוא מן הגבוהים במשק, ולא בעֲלוּת חשמל חינם המקודש, שהוא פי שלושה מהצריכה הממוצעת במשק. ועוד לא אמרנו מילה על הפנסיה לנֶצח לעובדים לדורותיהם, ועל העדר ההתייעלות (כן, בזכות המונופול), שכבר הפכו לסמליה המסחריים של החברה.

  האם זו הדוגמא האישית של החברה ללקוחותיה?

 

הירשזון  כמשל

 

  הירשזון, והפעם ג'וניור ברק, כמשל, לקלוּת הבלתי נסבלת של הענישה על עבירות תנועה. איך זה שהחוק איפשר לו לנהוג, למרות שצבר ברקורד שלו, כאיש צעיר, 25 (!) עבירות ובכללן שִכרות? מדוע רשיונו לא נשלל לצמיתות, ובכך הייתה נמנעת הפעם התאונה המחרידה בגין שכרותו, לאחר שאיבד שליטה על אופנועו, שגרמה לפציעתה האנושה של הצעירה שישבה מאחוריו?

  מדוע הוא נעצר וצפוי למאסר רק בעקבות התאונה, ולא על הנהיגה הקודמת בשכרות בפרט, ועל עבירות התעבורה הרבות בכלל? מדוע בתרבות ה'סמוֹך' הישראלית תמיד מחכים לאסון שיקרה? יש רק לקוות שהפעם הירשזון ייענש בחומרה, עונש שלא יבייש את החוק,  וישמש מודל להרתעה לנהגים אחרים.

  לתשומת לב שר התחבורה, ישראל כץ.

 

זו  לא  יוקרה?

 

  האם דירה תמורת 9 מיליון שקלים אינה נחשבת דירת יוקרה? עם כל הכבוד אפוא לשר הביטחון, אהוד ברק, שקנה דירה כמעט בשליש משוויה של דירתו הקודמת במגדלי אקירוב שמכר, עדיין במחיר זה מדובר בדירת יוקרה, והוא רק החליף אפוא (יותר) יוקרה ב(פחות) יוקרה.

  אז איך זה שבחדשות אמרו שכבוד השר הסתפק הפעם בדירה צנועה?

 

שתי  צפרים

 

  דחיית בית הדין הבינלאומי בהאג את התביעה הפלסטינית נגד פשעי מלחמה, במבצע 'עופרת יצוקה' חשובה לא רק לגופה. מעֵבר לכך יש כאן אי הכרה משפטית בינלאומית במדינה פלסטינית, כעילה לדחייה. זאת אחרי שנכשל הנסיון של אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, להכרה דיפלומטית במדינה באו"ם, ושל הנשיא האמריקני ברק אובמה. על כך כבר נֶאמר, הראיס קיבל שתי צפרים במכה אחת.

  עם זאת, חבל שהתביעה לא הופרכה מיסודה, וחשפה את 'ילקוט הכזבים' של הרשות ושנאתה נגד ישראל. במקום זאת בית הדין, כצפוי, לא חסך ביקורת מצה"ל.

 

מפלגות  לאומניות

 

  לנוכח הקו הפרו- פלסטיני והאנטי- ישראלי של המפלגות הערביות, שבא לידי ביטוי בין היתר בהשתתפותן בועידות ערביות ובפעילוּת נגד ישראל, נשאלת השאלה איך לא פסלו אותן עד היום.

  יש לזכור, כי הן אפילו לא מייצגות בכלל את המגזר הערבי בארץ, אלא בעיקר את האינטרס הפלסטיני. מדוע אפוא הן אינן הולכות לעזה להיות חברים בפרלמנט של אבו  מאזן? איך זה שפסלו את תנועת כהנא הפטריוטית, ואותן עדיין לא?

  יתר על כן, לנוכח פעילותן הדלה של המפלגות הערביות עבור ערביי ישראל השאלה המתבקשת היא, איך זה שהם בוחרים בהן? והתשובה דומני היא או שהן מלעיטות את התושבים הערבים שוב ושוב בהבטחות שוא, ויותר מכך שההצבעה עבורן מצביעה על התגברות הקו הלאומני בקרב ערביי ישראל, וזו עוד סיבה לשלילתן.

  מי ירים את הכפפה מקרב חברי הכנסת?

 

הר  הבית  בידינו?

 

  בניגוד לקריאתו המיתולוגית של האלוף מוטה גור 'הר הבית בידֵינו', נראה כי ממשלת ישראל טעתה בכך שמסרה את השליטה הבלעדית על האתר בידי הווקאף, ומאז המוסלמים  רואים את עצמם בעלי הבית על האתר.

  דומה הדבר לאותו הולך רגל עני שביקש מהעגלון העשיר להרכיבו על סוסו. אולם מאז שאותו עגלון נדיב מסר בידו את המושכות, והושיבו בראש הסוס, הכריז העני קבל עם ועדה  שהסוס שלו, וגרש את בעליו ממנו.

  אם הכחשת השואה היא תיאורטית, קַבלו את הנוסחה של אבו מאזן בפעולה לגבי הר הבית: קודם הורסים את היסודות של בית המקדש, ואחר כך מכחישים כל זֵכר לבעלות יהודית על ההר. ועוד לא אמרנו מילה על החברוּת עם החמאס, האדרת השהידים והנצחתם ועוד. האם הראיס הזה רוצה שלום?

 

די  למונופול  השמאל

 

  משום מה ארגוני השמאל נוטלים לעצמם את המונופול על איכות הסביבה ועל הארגונים הירוקים. ולא היא. הנושא מעוגן בהרחבה בהלכה, ולא רק מטעם 'בל תשחית' אלא מטעמי בריאות ושמירה על איכות החיים. כך למשל לומדים מן התורה הלכות גינון, הסרת פסולת ועוד.

  ואכן, מה הפלא שהחרדים והדתיים הם לא רק שוחרי הדגל של התזונה הבריאה והטבעית, אלא ניצבים תמיד בחוד החנית של ההפגנות למען שמירת איכות הסביבה (עמק הצבאים, פי גלילות ועוד). ועוד לא אמרנו מילה על הארגונים שהקימו  בתחום זה דוגמת 'חרדים לסביבה', איגוד ערים בשומרון ועוד.

   אז די למונופול מיעוט השמאל בנושא, כמו תמיד בזכות הקול הרעשני שלו בכלי התקשורת.

 

די  להתנתקות

 

  אין ספק שאי אפשר לקחת מעומרי שרון את זכות כיבוד אב, הלכידוּת המשפחתית, האמונה האופטימית וחוש ההומור, שירש ככל הנראה מאביו.

  עם זאת, תמיכתו בהתנתקות מעזה, למרות המצב הבטחוני בדרום, אומרת דרשני. האם הוא בת יענה, אשר על פי האגדה טומנת את ראשה בחול, או אולי הוא בעל זיכרון סלקטיבי קצר? נכון שהיו בגוש קטיף קסאמים, אך יחסית  הם היו מועטים, והיה מדובר באירועים נקודתיים בלבד. אך בעקבות העקירה מהגוש ירי הפצמ"רים הפך למרבה הצער לשיגרה והתרחב לכל אזור הדרום, שתושביו חשופים לסכנת צבע אדום.

  אז ראוי שעומרי יפקח את עיניו ויראה את המציאוּת האדומה מעֵבר לחווה הפסטורלית המשפחתית שלו בנגב. די להתנתקות!

 

זולל  דרעי  לתיאבון

 

  אין ספק שהעיתונאי מרדכי גילת נהנה באמצעות הכתבה בעיתון נגד אריה דרעי מיחסי ציבור חינם אין כסף (ואף בתשלום עבורה) עבור ספרו על האיש.

  בדבר אחד אין לחשוד בגילת: בנאמנותו, בנחישות חסרת פשרות, לקַו העיתונאי של 'זולל דרעי לתיאבון'. רבין אכן צדק: מושחתים גדולים מדרעי  לא נתפסו, ולא הובאו לדין, ורק הוא שלא נטל אגורה לכיסו הפרטי – וכצעיר חסר ניסיון מיניסטריאלי לקה בכשלים ניהוליים – למרות שהשחיתות הייתה נורמה שלטונית, נתפס, נתבע ואף שילם חובו לחברה בישיבה בכלא.

  גילת ידע שלפניו דג שמן, השר הצעיר המוכשר והפופולרי ביותר במדינה, שהיה במרום מעמדו, ובנוסף גם חרדי – אופרת סבון מצויינת לתחקיר עיתונאי, שתביא לגילת ולעיתונו פרסום רב וחשיפה חסרת תקדים. ואכן מאז גלגולו העיתונאי הקודם ב'ידיעות', שנודע כעיתון הנפוץ במדינה, ועד היום כעיתונאי של 'ישראל היום' גילת לא חושך שום הזדמנות כדי להכפיש את דרעי ולשפוך עליו מקלחת של רותחים. אולם עם כל הכבוד מסתבר שהציבור הנבון לא קונה את זה.

  אינני יודעת אם היה זה היועץ המשפטי חריש, או אחר, שהגיש כתבי אישום חמורים נגד אישי ציבור, שרובם יצאו בסופו של דבר זכאים. לכן הגשת כתב אישום על ידו אינה בהכרח הוכחה לאשמה בעליל. משפטנים רבים מהמעלה הראשונה סברו אף הם שדרעי זכאי. יתרה מכך, דרעי שמר על זכות השתיקה במשטרה כזכות לגיטימית.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

שודדי הקושאן התנ"כי: התנ"ך כהיסטוריה

 

נחטא לאמת אם נותיר את התקשורת הישראלית הכנענית, שוטמת היהדות ויהודים בבדידות מזהרת מאחר שאין כך המצב. לעזרת שרלטני התקשורת מצטרפים שרלטני האקדמיה ובפרט מצעצעי מדע הארכאולוגיה הארץ ישראלי.

נכתב על ידי: אהרון רול

 

כבר ציינו במאמרנו: "אבירי חופש הביטוי" מהשבוע החולף, את המגמה השלטת כיום בתקשורת הישראלית לשתף פעולה עם גורמי חוץ עוינים על מנת לגמד את זכויות היהודים על ארץ ישראל ולהאדיר את זכויות הפלשתינים על אותו השטח דהיינו, מהנהר ועד לים.

 

נחטא לאמת אם נותיר את התקשורת הישראלית הכנענית, שוטמת היהדות ויהודים בבדידות מזהרת מאחר שאין כך המצב.  לעזרת שרלטני התקשורת מצטרפים שרלטני האקדמיה ובפרט מצעצעי מדע הארכאולוגיה הארץ ישראלי.

 

מדע?  כתר נא זעיר.  אנו נראה בהמשך כי חלקם של הארכיאולוגים הישראלים המתימרים ליצג את מדע הארכאולוגיה, הינם הלכה ולמעשה מזינים ומטים את הממצאים בשטח בהתאם להשקפותיהם הפוליטיות האנטי יהודיות ובחלקן אוטו-אנטישמיות וזאת על מנת להוכיח כי אין זכותם של היהודים על ארץ ישראל עולה על זכויותיהם של הפלשתינים.  אכן, העובדות הנחשפות בחפירות מקשות על עמומי הארכיאולוגיה לטעון טענות כה מופרכות, אך הם מנסים וימשיכו לנסות לקעקע את יסודות התנ"ך-כהיסטוריה ובכך "להוכיח" כי לכל היותר, היו כנופיות נוודים יהודים מסתובבות בשטח ואילו הממלכות והמלכים הישראלים והיהודים המתוארים בתנ"ך היו אך ראשי חמולות קטנות בכפרים שכוחי אל בין גבעות השומרון ובוודאי לא ממלכות מאורגנות ומסודרות כמתואר בכתבי התנ"ך.  אותם ארכאולוגים אוטו-אנטישמים והתזה אותה הינם מובילים מכונים "מינימליסטים".  לגמרי שלא במקרה פרחה התזה ה"מינימליסטית" בסוף שנות השיבעים ומשך שנות השמונים והתשעים ותקופה זו מקבילה בדיוק נימרץ לפריחת משנתם הנילעגת של "הפוסט-היסטוריונים" באקדמיה, אלו הזוכים בתוארם כ"עוכרי ציון" יחדיו עם הפוליטרוקים מהארכאולוגיה ובצדק רב, אשר ניסו להוכיח גם הם כי זכותנו על הארץ הינה בספק ובמדה וקיימת הרי שאנו רכשנו זכות זו שלא כדין תוך עריכת מסעי רצח, שוד ביזה, גזל, הרס והדרה של הפלשתינים המסכנים "אדוני הארץ".

ישית הקורא ליבו גם לעובדה מצרפית חשובה…אותם פוסט-ארכאולוגים ופוסט-היסטוריונים החלו בהפצת משנתם מאחזת העינים (אנו יודעים כיום כי למצער מרביתן של תזות אלו הינן מופרכות ומדומיינות מוטות אג'נדה פוליטית ברורה), במקביל לארוע מכונן בהיסטוריה הישראלית המודרנית, אכן כן פוליטי למהדרין והמדובר לעלית הימין לשלטון בשנת 1977 והתחזקותו מאז בציבוריות הישראלית.  מגמה השלטת בציבור עד היום.

 

דהיינו, "האקדמיה" הפכה את היוצרות "האקדמיות" וגנבה את דעתנו כולנו להאמין בחצאי אמיתות ועובדות היסטוריות וארכאולוגיות מופרכות, מוטות אג'נדה פוליטית שמאל קיצונית וכל זאת כאמור לעיל במטרה אחת ברורה, לקעקע את זכות קיומנו היהודית, זכותנו להתישב בארץ ישראל כעם אשר גלה מאונס מארצו וכעת שב למולדתו ההסטורית בזכות אבות.

 

זאת אף זאת, בולטת מאד התופעה של שיתוף פעולה הדוק המגיע מאותם "אקדמאים" פוסט היסטוריה וארכאולוגיה עם מוסדות אקדמים, בעיקר באירופה, השטופים בשטנת ישראל המודרכת אשמת-השואה ותרים ומיחלים לכל בדל הוכחה כי אין זכותם של היהודים שרירה וקיימת על ארץ ישראל ואילו זכויות הפלשתינים אף עולות על שלנו.

 

אם ניזכר כי האיחוד האירופי הינו מהמממנים הנכבדים ביותר של עמותות השטמה הישראליות בתוכנו (עמותות גולדסטון וכל שאר הירקות הבואשים כגון דא) ובמדה וניזכר כי כלל שוטמי ישראל בתוכנו משתפים פעולה עם גורמי חוץ ("הקרן לישראל חדשה", קרן פורד, סי.אי.איי. סי.אפ.אר, בילדרברג ורבים ובזויים אחרים), להפיכת מדינת ישראל למדינה מתיוונת, מדינה כנענית, מדינת כל אזרחיה הפלשתינים הרי שנוכל למתוח חוט מקשר בין הפוסט-היסטוריונים לפוסט-ארכאולוגים ומהם לעבר עמותות השטנה הפנים ישראליות.  כולם, עשרות אלפים רבות של יהודים, אזרחי ישראל, חניכי מערכת החינוך הישראלית בתוככי מדינת ישראל, משתפים פעולה עם ארגונים אנטישמים חוץ ישראלים,שוטמי ישראל ויהודים, בעודם נהנים מאתננים כספיים ושוי ערך כספי באורח נדיב ופזרני ובלבד שיספקו את הסחורה דהיינו, חיסול מדינת ישראל במתכונתה היהודית.

 

הכיצד אדם אשר בעשתונותיו ינסר את הענף עליו הוא יושב ויפול אל מותו?  כלומר, אותם חסידי מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה הפלשתינים יהיו הראשונים לטבח וגוגולותיהם יקשטו ראשונות את חומות העיר העתיקה בירושלים והסיבה ברורה…כולנו, כל האנושות מתעבת בוגדים. האיסלמיסטים יהיו האחרונים לבטוח באלו "היהודים" השמאל-קיצונים אשר בגדו באחיהם היהודים במסווה אינטלקטואלי, אקדמי, ודמוקרטי-לכאורה ומכאן כי שטופים כבר בתסמיני בגידה מולדות ומירב הסיכויים כי ימשיכו בכך כלפי המוסלמים.  כך שקשה יהיה לגנות את המוסלמים אשר יבקשו להפטר מהבוגדים היהודים כראשונים בתור.  לזה המדמה בנפשו כי אנו היהודים שונים בנושא זה, יבדוק בבקשה את התנהלותנו כלפי אותם בוגדים פלשתינים באחיהם הפלשתינים אשר שימשו בשרותנו.  אנו איננו שונים מהאיסלמיסטים בהקשר זה למעט נושא שפך הדם.

 

אישוש לנאמר לעיל קיים ביחסם של הקומוניסטים הרוסים למשתפי הפעולה היהודים הקומוניסטים אשר חוסלו ללא פיקפוק עם גמר מסע הרצח שניהלו "אחינו" שם כנגד רוסים ויהודים.  גם הנאצים לא טמנו ידם בצלחת וניקו את העולם מהקאפו היהודים של מחנות ההשמדה כמו גם הלוחמים היהודים בשורות הווהרמכט, "המישלינג" שחוסלו ללא רחם לאחר שתרמו חלקם בלחימה כתף לכתף עם "אחיהם" הנאצים כנגד בעלות הברית.  קשה שלא לראות בכך צדק פואטי.

נהוג לחשוב כי אוסקר ווילד הוא שאמר לאשה אשר חיפשה קרבתו…"מה את אנו כבר יודעים, כעת כל שנותר הוא לסכם על המחיר".  וכפרפרזה על כך, מה הם הפוסט-ארכאולוגים מהאקדמיה הישראלית אנו כבר יודעים ודומה כי גם מחיר האתנן כבר סוכם בינם לבין קרנות ה"קרן לישראל חדשה" ודומותיה.

כאמור, מאז שנות השיבעים למאה שחלפה התקבצו שתי אסכולות מרכזיות בארכאולוגיה הישראלית.  האחת נוצקה באוניברסיטת תל-אביב (מקום מושבם של רבים מאנשי ה"פוסט-כל דבר יהודי" באקדמיה שלנו), במחלקה לארכאולוגיה המובלת בידי הפרופסור ישראל פינקלשטיין.  קבוצת ארכאולוגים זו מכונה "המינימליסטים" ומטרתה להוכיח את אפסותו של העם היהודי, אשר לטעמם וממניעים פוליטיים אישיים, כלל לא היווה עם ואומה, בתקופת המקרא בכלל ותקופת בית ראשון בפרט והפיכתו עקב כך לשנוי במחלוקת כעם וכאומה הזכאית להחשב כבעלי הבית על שטחי ארץ ישראל בזכות אבות.  אין כל צורך לנחש מהו שמניעה קבוצה זו.

 

מספר תקריות וארועים מאששים את הקביעה כי קבוצת "המינימליסטים" התל-אביבית של פימקלשטיין (או שמא נכנם "השיינקינאים"?) מונעת ומודרכת אג'נדה פוליטית שמאל קיצונית ופרו פלשתינית וקשה להשתחרר מן הרושם כי קביעותיהם "המדעיות" לכאורה שטופות בהטיות ומשאלות לב אישיות פוליטיות ומכאן שאינן תקפות.  אכן כן, כולן, עד אחת אינן תקפות מאחר שבמדה וברי כי חלקן למצער של קביעותיהם מוטות פוליטית הרי המעיין בגרסות "המלומדות" של הקבוצה בנושאים ארכאולוגים שונים, אינו וודאי איזו קביעה נכונה אקדמית ואיזו מוטה פוליטית ואכן מופרכת ולכן עלינו לפסול את כל קביעותיהם הארכאולוגיות של קבוצת "המינימליסטים" מאוניברסיטת תל-אביב עד אחת, עד האחרונה שבהם.  קבוצה זו גורסת כי מרביתם של תאורי התנ"ך אין להם כל אחיזה במציאות ורובם המכריע הינם סיפורים מצוצים מהאצבע של פוליטיקאים ואנשי דת של תקופות מאוחרות יותר.

 

גם "המינימליסטים" מודים כי התנ"ך רווי עובדות הסטוריות כגון מראי מקומות, יישובים וארועים שאין עליהם מחלוקת, גם כיתבי הסטוריונים של תקופת התנ"ך כיוסיפוס פלוויוס (יוסף בן מתתיהו) מאששים רבים מהאמור בכתבי התנ"ך.  דהיינו, "המינימליסטים" מקבלים את שאינו שנוי במחלוקת פוליטית אג'נדתית שמאל קיצונית, פרו פלשתינית ודוחים בתואנות שוא שונות את שאינו מתאים להשקפתם הפוליטית.  לעומתם הארכאולוגים ההוגנים, אשר אינם מערבים פוליטיקה במחקריהם אינם מסתירים דעתם כי רבים מסיפורי התנ"ך רוויים באמונות דתיות מכוונות של אותה התקופה, אך מציינים כי עובדות הבסיס הוכחו בנכונות בחפירות ארץ ישראל, אחת לאחת.

הקבוצה היריבה (אם ניתן לכנותם כך), מרכזה בעיקרו באוניברסיטה העיברית בירושלים אם כי לא בלבדית אלא חלקם של חבריה אף מגיעים מאוניברסיטאות ומכללות מאזור המרכז, הללו מכונים "המקסימליסטים".  חברי קבוצה זו גורסים ובצדק רב כי אל להם לערב מאוויים פוליטים-אישיים במחקריהם הארכאולוגים וללא תלות באמונותיהם הפוליטיות והמדינית (חלקם אנשי שמאל לכל דבר וענין), הרי שקביעותיהם המדעיות הינן חפות מכל הטיה פוליטית וניקבעות אובייקטיבית בהתאם לעובדות בשטח הניגללות לעיני החוקר הארכאולוג.

 

אנשי קבוצה זו גורסים כי תאורי התנ"ך הינם בעיקרם מדוייקים עם גוון, נופך ותוספת מובנת מהבחינה הדתית הפוליטית ןהלאומית של אותה התקופה ולאחריה בה ניכתב הטכסט התנ"כי וניתן בהחלט להסיק מהכתוב לגבי עובדות הסטוריות מרכזיות בחיי העם היהודי של אותה התקופה.  בניגוד ל"מינימליסטים" ניגשים ה"מקסימליסטים" אל הכתוב בתנ"ך ללא דעות קדומות ומעמתים את הכתוב בטקסט התנ"כי עם העובדות הנחפרות בשטח ורק אז מסיקים מסקנותיהם.  ככלל, "המקסימליסטים" מאוחדים כיום בדעה כי תאורי התנ"ך הינם אוטנטים עם הגוונים הספרותיים והמדיניים המתחיבים בכל יצירה דתית-הסטורית-ספרותית.

"המינימליסטים" נתפסו זה לא מכבר וידיהם אדומות (דהיינו איששו את הקביעה אודות הטייתם הפוליטית) והאמור הוא בחפירות עיר-דוד בירושלים.  כידוע מתנהלות חפירות ב'עיר דויד' המקראית, המצויה בתחומי כפר השילוח (הערבים מכנים אותו סילוואן והדמיון לשם היהודי אינו מקרי).  את חפירות עיר דוד הנערכות מזה כ- 15 שנים מנהלת מהפן האדמיניסטרטיבי עמותת אלע"ד (שם קיצור ל- "אל עיר דוד") אשר המניע אותה הוא הצורך הלאומי היהודי האוטנטי.  עמותה זו המכונה לעיתים גם "ימנית" (רחמנא ליצלן…טפו-טפו) וזאת על מנת להעלות ולהציף לעיני עם ישראל והגויים כאחת את שורשינו היהודים הנטועים עמוק באדמת העיר ירושלים.  חשוב להדגיש כי מהפן המדעי הארכאולוגי ובהתאם להסכמים עמה, אין לעמותת אלע"ד כל השפעה או אמירה וזו אינה מתערבת להכא ולהתם בקביעות המדעיות של הארכאולוגים החופרים.  את החפירות מנהלים בדבקות עיקשת (אך לא בלבד) הארכאולוגים: פרופ' רוני רייך ושותפו למחקר הארכיאלוגי הצעיר ממנו אלי שוקרון.

הפרופסור פינקלשטיין וחונטתו השנויים במחלוקת עמוקה, עמל בפירוש ובכוונת מכוון להטות את הנרטיב הישראלי והיהודי לכיוון הפלשתיני בכך שטוען כי אין עדויות למציאותה של ממלכה מאורגנת יהודית בשטח ארץ ישראל בתקופת בית ראשון ואפשר כי גם שני.  כמובן שבכוונתו היתה לעוור עינינו.  העובדה כי הפינקלשטיין לא מצא עדויות לכך אין פרושה כי אינן קיימות ואכן, ארכאולוגים אחרים מצאו גם מצאו.

 

מותרנו מהבהמה הוא ביכולתנו לא להיכנע לדחפינו האישיים ולהתנהל באורח רציונלי אם כך מורה לנו ההגיון הצרוף וההכרח הבילתי יגונה.  הכניעה של אקדמאים הפוסט-ארכאולוגים, אינטלקטואלים-בפרוטה לכאורה, לדחפיהם הפוליטים האישיים, החייתיים, הקטנונים, חוסר יושרתם הבסיסי וסילוף ממצאים עובדתים ברורים עקב כך וזאת תוך ניצול מקצועם כ"קרדום לחפור בו" מעידה על טיב אנשים אלו.

 

נוסיף כאן כי אחידות רעיונית הינה פסולה.  חיוניות האקדמיה, נשמת אפה וזכות קיומה ענינה בפלורליזם של דעות ורעיונות שונים, לעיתים סותרים אך מפרים.  זכותם של "המיננימליסטים" להחזיק בדעה משלהם אודות ההתרחשויות ההסטוריות אשר עברו על העם היהודי.  זכותם להחזיקר בכל דעה פוליטית כאשר ידבנו ליבם.  זכותם ואף חובתם לנסות ולשכנע בני פלוגתם בתקפות התאוריה בה הינם מחזיקים.  אך כל זאת נאמר בתנאי אחד גדול ברור ובוהק, כי הבעת דעה זו נעשית בתום לב, ללא צדיה, ללא הטיה פוליטית לעומתית, ללא כוונה נכלים נסתרת אשר אינה שייכת לענין.  וזה לא המקרה בה דן עניננו.

 

ואכן, משך שני העשורים החולפים ומחקר הולך ומעמיק בירושלים ושטחי ישראל ויו"ש החלו להצטבר יותר ויותר עדויות בנוגע לקיום ממלכה יהודית מאורגנת, ממוסדת, חזקה וגדולה כ- 1000 שנים לפני ספירת הנוצרים.  לא שהדבר מדבר אל לב ה"שיינקינאים", הם כמובן בשלהם, העובדות הנערמות אינן מבלבלות אותם.  נעיר כי הדבר מהווה דפוס התנהלות פתולוגי של סקטורים מסוימים בקירבנו.  רק ניזכור את הסגידה לרוצח סטאלין בידי קומוניסטים "מתכלים-קשה" במקומותינו (אשר חלקם הניכר נימצא באקדמיה הישראלית) וזאת למרות העדויות הברורות בנוגע לפשעיו האיומים, רצחנותו ללא גבול, כדי עשרות מליונים של "שמש העמים" כנגד בני עמו והאנושות יחדיו. כולל מאות אלפים מבני עמנו היהודים הרוסים אשר רבים מהם שיתפו פעולה ברצח העם הרוסי וכפרס על פועלם נירצחו גם הם כמובן – כבר ציינו עונשו של בוגד מהו.

תגליותיהם של פרופ' רוני רייך ושותפו אלי שוקרון בחפירות עיר דוד אינן פחות ממדהימות.  נחשפו….מנהרת ניקוז שהובילה מבריכת השילוח אל הר הבית, והוזכרה בכתבי יוסף בן־מתתיהו. היא נחפרה בשנים האחרונות, בחלקה מתחת בתי סילואן, ובעוד כמה שבועות מיועדת להיפתח למבקרים. כמו כן נחפרת מנהרה מתחת הרובע המוסלמי שתתחבר למנהרת הכותל, וכבר התגלו בה מבנים מרשימים. אלו מצטרפות למנהרות ותיקות יותר: מנהרת הכותל (זו שפתיחתה אל הרובע המוסלמי הציתה מהומות ב-‏1996), מערת חזקיהו מתחת הרובע המוסלמי, מנהרות בתחום הגן הלאומי עיר דוד, ומנהרה לאורך הרחוב ההרודיאני מעיר דוד לרובע היהודי. אלו מהוות בשנים האחרונות אטרקציה תיירותית אדירה והיד עודנה נטויה.  ממספר זעום של מבקרים בשטח עיר דוד לפני החשיפות הגדולות שם, מגיע כיום מספר המבקרים למחצית המליון מבקרים בקירוב בשנה.  עובדה המעידה על הענין העצום אשר מעוררות חפירות עיר-דוד בציבור.  לחפירות שותפים הקרן למורשת הכותל (עמותה בשליטת משרד ראש הממשלה), רשות העתיקות, החברה הממשלתית לפיתוח מזרח ירושלים והעמותות אלע"ד ועטרת כהנים.

ביקורת מכיוון שונה משמיעים ארכיאולוגים, כגון פרופ' יורם צפריר. לטענתם חפירה מהצד כמתבצעת בעיר דוד מנוגדת לעקרונות הארכיאולוגים של חפירה מלמעלה למטה, ועלולה לאבד מידע. בפרט, היא פוסחת על שכבות נוצריות ומוסלמיות ו"מדלגת" הישר לתקופה היהודית. אחרים מוסיפים שהעבודות הנוכחיות הולכות בעקבות צ'רלס וורן וממשיכיו (אשר חפר מנהרות ארכאולוגיות באזור במאה ה- 19), בקיום החפירות האופקיות ומדלגות על האנכיות ובכך אינן תורמות להעמקת הידע הארכאולוגי באזור.

 

צפריר היה מעדיף במצב זה לא לחפור אלא להמתין לימים טובים יותר (אלו ימים? כאשר ישכון זאב עם כבש?). ד"ר רוני רייך, המוביל את רוב החפירות יחד עם אלי שוקרון, דוחה את הביקורת וטוען שאין מדובר בחפירה של ממש אלא בניקוי מבנה קדום קיים מפסולת, והממצאים ש"התבזבזו" זניחים, וכמו כן שנעשתה עבודה יסודית מאין כמותה, גם אם מדגמית, על העפר שפונה.

 שני סוגי המבקרים מתמקדים בכך שהעמותה הימנית אלע"ד מממנת את החפירה. אולם רייך טוען כי אלע"ד אינה מתערבת כהוא זה בצד המדעי. אלע"ד מצידה מוסיפה כי עד לאחרונה עבדו רבים מתושבי סילואן בחפירות, אך התנכלויות של גורמים לאומניים איסלמיסטיים והסתה מצד פעילי שמאל רדיקלי ישראלי אילצה אותם לעזוב

הענין הציבורי בחפירות הינו לצנינים בעיני אירגוני שמאל רדיקלי ואנרכיסטי בישראל. מספר ארגוני שמאל מבקרים את החפירות, וטוענים שהן מכשיר פוליטי שמיועד בעצם לחזק את הנוכחות היהודית ברובע המוסלמי ובכפר סילואן הפלשתיני.  כמובן כי החפירות בעיר דוד גורמות לפריחה, עוויתות וגרודים בגופם של "המינימליסטים" התל-אביבים.  דהיינו, לא ההסטוריה היהודית היא החשובה, לא אישושו של התנ"ך כהיסטוריה הוא החשוב, לא חשוב אישרור קשרו של העם היהודי לאדמת ומבני ירושלים כחלק מההסטוריה היהודית.  לגבי דידם של האנשים המוזרים הללו מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב כל שבראש מעייניהם כי חס וחלילה יחשף קישרו של העם היהודי לירושלים ולבית מקדשנו ההיסטורי שם.  התרוצים להתנהלותם המרעימה קיימים בידיהם למכביר על מנת למנוע זאת, כולל פניה לבג"ץ בנושא על מנת לחסום פעילות החפירה והצגת המימצאים על ידי רשות העתיקות ועמותת אלע"ד על מנת להעצים אחיזת הפלשתינים על קודשי ישראל.  באורח יוצא מן הכלל ושלא כדרכו האנטי יהודית, פסק בית המשפט העליון הישראלי כי פעולות החפירה בעיר דוד תחת שרביטה המנהלית של עמותת אלע"ד והגדרת המקום כגן מורשת לאומית הינה סבירה ואינה חורגת ממסגרת החוק.

זו גם הסיבה "האניגמתית" מדוע לא מחה איש מישראל הארכאולוגית המקצועית באופן רשמי (ראה מאמרי "הר הבית אינו בידנו" מלפני כשלוש שנים), כאשר הווקף המוסלמי חירב והרס עדויות ארכאולוגיות כבדות משקל לשילטון היהודי בהר הסית באלף הראשון לפני ספירת הנוצרים, שהיו טמונות בין אלפי טונות עפר שפינו פועלים מוסלמים ללא כל פיקוח ארכאולוגי ממסגד "אל-אקצה" בהר הבית ושפכום בגאיות הסמוכים, בכוונה להעלים את העדויות ההסטוריות היהודיות ולהקים במקום את המסגד הגדול בעולם אשר ימחה סופית את הזיכרון היהודי לגבי ירושלים ובית המקדש.  הפוסט-ארכאולוגים היהודים עזרו להם בכך כמובן בנפש חפצה ובידיעה ברורה את אשר הם מעוללים ממש כשותפים לפשע, בכך שסכרו פיהם ולא מחו על השמדת הזיכרון ההיסטורי היהודי בהר הבית.

גורס הפוליטרוק הארכאולוגי רפי גרינברג מ-(ואיך לא) המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אשר שמה לה למשימת חיי "חוקריה" להשמיד לכסות ולהעלים ראיות לקיום יהודי בארץ ישראל מפאת ששטופים באידאולוגית שמאל קיצוני, אוהדת פלשתין, במאמרו בעתון "הארץ" (כמובן) בנושא חפירות השימור של אלע"ד בעיר דוד מיום 28 מרץ 2012 :כדלקמן:

 

"מה אומרים בעלי המקצוע ואנשי הציבור? קולם לא נשמע. אולי משום שאין גוף מייצג לארכיאולוגים בארץ, ואולי משום שאת תפקידי המפתח בארכיאולוגיה הישראלית מאיישים כיום אנשים שהם בעלי עניין בפרויקטים התיירותיים-אידיאולוגיים בעיר"….  אתה הבנת את זה ברוך?  לטעמו, הוא ומשובטיו הם בעלי ה-מקצוע ואנשי ה-ציבור הנחשבים באמת (כאמור שמאל קיצוני).  ואילו, אנשים מודרכי אידאולוגיה יהודית שורשית (ימנית כמובן – רחמנא ליצלן), הינם לטעמו מוקצים מחמת המיאוס.  הארכאולוגים-הלעומתיים אינם מסוגלים לראות דבשתם האנטי ישראלית ויהודית ואף אם תוצב מראת ענק בוהקת לנגד עיניהם הסומות.  וכי מדוע זה ניתמהה.  המוטציה הגנטית החוצנית הקרויה שמאל קיצוני (זו אינה קביעה בעלמא – בשנת 2010 אותר ותועד באונ' בארקלי שבקליפורניה הג'ן האנושי השמאלני-אוניברסלי) מאופיינת בכך שהעובדות הינן רק המלצה עבורם, הן לעולם לא יבלבלום, הם מחווטים ללא התרה בקיבעונם, משועבדים למבנה הגנטי המוטציוני שלהם, ללא מפלט מעולמם הפתולוגי המוזר..

לסיכומו של פרק זה.  חובת ההוכחה הינה על "הפוליטרוקים המינימליסטים" שמרכזם במחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.  עליהם לסבר את אזנינו כי מסקנותיהם ומחקריהם ה"אקדמים" אינם שטופים בהטיות פוליטיות.  עד שיוכלו להוכיח באותות ובמופתים כי כוונותיהם נאותות וכי כל המדריכם הוא המחקר האקדמי הנקי והוא בלבד, אל לנו לשעות לדבריהם ומסקנותיהם, הללו מזוהמות בהטיות פוליטיות, הלגיטימיות לכשעצמן, אך פסולות בהקשרן עם מחקרים אקדמים ובאות בכך לטשטש דעתנו להאמין בעיוותים היסטורים המובלים על ידם.

 

למותר לציין כי עיוותים היסטורים הנובעים מהטיות פוליטיות המגיעות מצידה הימני של המפה הפוליטית פסולים, במדה וקיימים (ואין בידנו מידע על כך), באותה המדה ממש כאלו המגיעים מהצד השמאלי-פוליטי.

 

נזכיר כי אותם "שיינקינאים מינימליסטים" סכנתם מועצמת מאחר שמרעילים ולשים בצדיה את מוחותיהם הרכים של תלמידיהם וכך מייספים את הנזק הנגרם לנו כולנו.

 

ראוי לציין כי תופעת "המינימליסטים" אינה נחלתם של רבים וטובים מבין הארכאולוגים באקדמיה אשר עושים עבודתם נאמנה ומנפים את דעותיהם הפוליטיות יחדיו עם העפר ושברי העתיקות המועלים לאויר העולם בחפירותיהם.  עלינו לתמוך באותם שאינם עושים עבודתם פלסתר פוליטי, הם המחזקים את ידינו בחשפם את ההסטוריה היהודית המאששת את זכויותינו על אדמת ארץ ישראל ועלינו מצידנו לחזק את ידם החופרת.

סימוכין:

 

פרופ' גורפינקל ממלכת דוד לאור הממצאים בח'ירבת קיאפה

 

http://qeiyafa.huji.ac.il/Reports/Qeiyafa_and_David_Kingdom.pdf

רפי גרינברג – "ירושלים של אלע"ד"

 

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1673733

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

 

נלסון מנדלה הפלסטיני

נכתב על ידי: אורי אבנרי

מרואן ברגותי השמיע את קולו. אחרי שתיקה ארוכה, הוא שלח מסר מהכלא.

 

לאוזניים ישראליות, אין זה מסר נעים. אך לפלסטינים, ולערבים בכלל, זהו מסר סביר בהחלט.

תוכן המסר הזה עשוי להפוך למצע החדש של תנועת-השחרור הפלסטינית.

 

פגשתי את מרואן לראשונה בשיא הימים מלאי-אופטימיות שלאחר אוסלו. הוא התגלה כנציג של דור פלסטיני חדש, דור של גברים ונשים שהגיעו לבשלות באינתיפאדה הראשונה.

 

ברגותי נמוך-קומה ובעל אישיות חזקה ובוטחת. כאשר פגשתיו, הוא היה כבר מנהיג ה"תנזים" ("ארגון"בערבית), תנועת הדור הצעיר של פת"ח.

 

נושא שיחתנו היה ארגון הפגנות ופעולות לא-אלימות אחרות, תוך שיתוף-פעולה הדוק בין הפלסטינים ותנועות-השלום הישראליות. היעד היה שלום בין מדינת-ישראל והמדינה הפלסטינית שתקום.

 

כאשר מת תהליך אוסלו אחרי רצח יצחק רבין ורצח יאסר ערפאת, מרואן וארגונו הפכו למטרה.

 

בזה אחר זה החליטו שלושת ראשי-הממשלה – בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון – לשים קץ לפתרון שתי-המדינות. במבצע "חומת מגן" הברוטאלי הותקפה הרשות הפלסטינית, נהרסו שרותיה ונאסרו פעיליה.

 

מרואן ברגותי הובא למשפט. נטען שהוא אחראי, כראש התנזים, לשורה של פיגועים בישראל. המשפט היה הצגה אומללה, שהתאימה יותר לזירה רומאית מאשר לתהליך משפטי. באולם הידהדו הצריחות של אנשי-הימין, שהציגו את עצמם כ"קרבנות הטרור". אנשי "גוש שלום" ערכו הפגנת-מחאה בבניין בית-המשפט, אך לא ניתן לנו להתקרב לאולם.

 

מרואן נידון לחמשה מאסרי-עולם. התצלום שלו באולם בית-המשפט, כשהוא מרים את ידיו הכבולות מעל לראשו, הפך לסמל פלסטיני לאומי. כאשר ביקרתי את משפחתו ברמאללה, תצלום זה היה תלוי על הקיר.

 

בבית-הסוהר הפך ברגותי מיד למנהיג של אסירי פת"ח. גם אנשי החמאס התייחסו אליו בכבוד. מנהיגי פת"ח וחמאס בכלא פרסמו ביחד כמה גילויי-דעת, שקראו להתפייסות ולאחדות פלסטינית. הם פורסמו מחוץ לכלא והתקבלו בהערכה ובהערצה.

 

(אגב, חברי משפחת ברגותי המורחבת ממלאים תפקיד חשוב בענייני פלסטין. הם שייכים לכל הפלגים, מן המתונים עד לקיצונים. אחד מהם הוא מוסטפה ברגותי, רופא העומד בראש מפלגה פלסטינית מתונה, שיש לו קשרים רבים בחו"ל. פגשתי אותו פעמים רבות בהפגנות, בבילעין ובמקומות אחרים. התלוצצתי פעם: תמיד כשאנחנו נפגשים אנחנו בוכים – בגלל הגז המדמיע. שרשי המשפחה בקבוצת כפרים מצפון לירושלים.)

 

כיום נחשב מרואן ברגותי למועמד הבולט לתפקיד מנהיג פת"ח ונשיא הרשות הפלסטינית אחרי אבו-מאזן. הוא אחד האישים המעטים שכל הפלסטינים, ובכללם אנשי החמאס, יכולים להתאחד סביבו.

 

אחרי נפילת גלעד שליט בשבי, כאשר הגיש חמאס את רשימת האסירים הפלסטינים ששחרורם נדרש תמורתו, הופיע ברגותי בראש הרשימה. זו הייתה מחווה נדירה, מכיוון שברגותי שייך לפלג המתחרה.

 

ממשלת-ישראל מחקה את שמו של מרואן מייד מהרשימה, והתעקשה בעניין זה עד הסוף. כאשר שוחרר שליט, מרואן נשאר בכלא. נראה שהוא נחשב למסוכן יותר ממאות אנשי החמאס עם "דם על הידיים".

 

מדוע?

 

ציניקנים יגידו: מפני שהוא רוצה בשלום. מפני שהוא דבק בפיתרון שתי-המדינות. מפני שהוא מסוגל לאחד את העם הפלסטיני למען המטרה הזאת. כל אלה סיבות טובות לנתניהו להחזיק אותו בכלא.

 

אז מה אמר מרואן השבוע לעמו?

 

ברור שעמדתו הוקשחה. יש להניח שכך קרה לעם הפלסטיני כולו.

 

הוא קורא לאינתיפאדה שלישית, התקוממות לא-אלימה של ההמונים, ברוח האביב הערבי.

 

המנשר של ברגותי מהווה דחייה ברורה של מדיניות אבו-מאזן, המקיים שיתוף-פעולה מוגבל אך חשוב מאוד עם שלטונות-הכיבוש הישראליים. מרואן דורש לנתק כל צורה של שיתוף-פעולה – צבאי, כלכלי או אחר עם שלטון הכיבוש.

 

מוקד שיתוף-הפעולה הוא התיאום היומיומי בין כוחות-הביטחון הפלסטיניים, שאומנו על-ידי האמריקאים, ושרותי-הביטחון הישראליים. תיאום זה גרם, למעשה, להפסקת הפיגועים בשטחים הכבושים ובישראל עצמה. הוא מבטיח את ביטחון ההתנחלויות.

 

מרואן קורא גם לחרם מוחלט על ישראל, מוסדותיה ומוצריה, בשטחים הפלסטיניים ובעולם כולו. על מוצרי ישראל להיעלם ממדפי החנויות בגדה המערבית, ובמקומם יש לקדם מוצרים פלסטיניים.

 

יחד עם זה קורא מרואן לשים קץ להצגת-השווא הקרויה "משא-ומתן לשלום". אגב, מונח זה לא נשמע עוד במקומותינו. תחילה הוחלף במונח "תהליך השלום", אחר-כך ב"התהליך המדיני", ובאחרונה כבר שמעתי דיבורים על "העניין המדיני". המילה הפשוטה "שלום" הפכה לטאבו, אצל כל אנשי-הימין ורוב אנשי-השמאל גם יחד. עכשיו זה רעל פוליטי.

 

מרואן רוצה להטביע חותם רשמי על סוף המשא-והמתן לשלום. לא עוד דיבורים על "החייאת התהליך המדיני", לא עוד התרוצצות של אנשים מגוחכים כמו טוני בלייר, לא עוד הכרזות חלולות של הילרי קלינטון וקתרין אשטון, לא עוד הצהרות חסרות-תוכן של ה"רביעייה". מכיוון שממשלת ישראל נטשה בבירור את פיתרון שתי-המדינות – אם בכלל אי-פעם קיבלה פיתרון זה באמת – הרי המשך קיום האשליה מזיק לעניין הפלסטיני.

 

במקום הצביעות הזאת, מציע מרואן לחדש את המאבק באו"ם. כשלב ראשון, על הפלסטינים לפנות שוב למועצת-הביטחון ולדרוש החלטה על קבלת פלסטין כמדינה-חברה. זה יכריח את ארצות-הברית להשתמש בווטו שלה. אחרי דחיית הבקשה הפלסטינית על-ידי מועצת הביטחון, בעקבות הווטו, יפנו הפלסטינים לעצרת הכללית. שם תתקבל ההחלטה על-ידי רוב מוחץ. היא לא תהיה מחייבת, אבל היא תפגין את התמיכה המאסיבית של משפחת-העמים בשחרור פלסטין ותבודד עוד יותר את ישראל (וארצות-הברית).

 

במקביל להצעות אלה מעלה מרואן שוב את דרישתו לאחדות, תוך שימוש בכוחו המוסרי להפעלת לחץ על פת"ח וחמאס.

 

לסכם את המסר של מרואן: הוא ויתר על כל תקווה להשגת המטרות הפלסטיניות באמצעות שיתוף-פעולה עם ישראל, וגם עם כוחות אופוזיציוניים בישראל. תנועת-השלום הישראלית כלל לא מוזכרת. "נורמליזציה" הפכה למילת-גנאי.

 

כל זה אינו חדש. אך כשזה בא מפי האסיר הפלסטיני מס' 1, גיבור ההמונים הפלסטיניים, המועמד הבולט לרשת את אבו-מאזן, פירושו פנייה לקו-פעולה מיליטנטי יותר, גם במהות וגם בסגנון.

 

מרואן נשאר שוחר-שלום – באחרונה הוא הבהיר זאת שוב כאשר הופיע בבית-משפט ישראלי והודיע שם לעיתונאים שהוא ממשיך לתמוך בפיתרון שתי-המדינות. הוא גם נשאר מחויב לאי-אלימות, אחרי שהגיע למסקנה שהפיגועים האלימים בעבר הזיקו לעניין הפלסטיני במקום להועיל.

 

ברגותי רוצה לעצור את ההידרדרות, שלא מרצון, של הרשות הפלסטינית במדרון של משת"פיות נוסח וישי, בשעה שההתנחלויות מתרחבות באין מפריע.

 

לא במקרה פירסם מרואן את המנשר שלו ערב "יום האדמה", תנועת-המחאה העולמית נגד הכיבוש.

 

"יום האדמה" הוא יום-השנה למאורע שאירע ב-1975. אזרחי-ישראל הערביים הפגינו נגד החלטת הממשלה להפקיע שטחי-אדמה עצומים מבעליהם הערביים בגליל ובאזורים אחרים. הצבא והמשטרה פתחו באש והרגו שישה מפגינים. (למחרת היום הנחנו – המשורר יב"י, הצייר דן קדר ואני – זרים על קברי הקורבנות, דבר שגרם לגל של שנאה וגידופים נגדנו, שכמותו חוויתי מאז רק לעתים רחוקות.)

 

יום-האדמה היה מאורע מכונן לאזרחים הערביים בישראל, והפך לאחר-מכן לסמל בעולם הערבי כולו. השנה איימה ממשלת-נתניהו לירות בכל מי שאך יתקרב לגבולות ישראל. יום-האדמה יכול להיות אות המבשר את האינתיפאדה השלישית, כדרישת מרואן.

 

בזמן האחרון גברה בעולם האדישות כלפי העניין הפלסטיני. נדמה שהכול שקט. נתניהו הצליח להסיח את תשומת-לב העולם מפלסטין לאיראן. אבל בארץ הזאת שום דבר אינו סטאטי. בעוד שלכאורה נדמה כאילו שום דבר אינו קורה, למעשה מתעבות ומתרחבות ההתנחלויות בשטחים הכבושים מול עיני הפלסטינים, עובדה הגורמת להעצמה של הזעם והתסכול וההתמרמרות שלהם.

 

המנשר של מרואן ברגותי מבטא את הרגשות של כל הפלסטינים בגדה המערבית ובעולם. כמו נלסון מנדלה בימי האפרטהייד בדרום-אפריקה, יתכן שהאיש היושב בכלא, מרואן ברגותי, חשוב מכל המנהיגים הפלסטיניים בחוץ.

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) לתאריכים שבין 30.03-05-04 2012

נכתב על ידי: האסטרולוג- אודי ברגר

טלה

כוכב מרקורי נסוג לאחור ועוצר אתכם בנושאים: תקשורת זוגית, עבודה, מלהצליח בסידורים דחופים בלסגור עסקאות, לימודים והכשרה. הזמן לשבת ולבצע בדק בית לגבי תוכניות שכשלו, כולל לגבי תוכניות עתידיות ונחשקות. האווירה המיוחדת שולטת באוויר ומושכת אתכם לחלום על אהבת החיים ועל מסלול החיים שאבד. חלק מכם ינסה לפנות ליועצים שונים, על מנת לפתור את הבעיות הישנות והמעיקות.

שור

אתם אמורים לעצור ולחשוב על דרככם בכול השטחים. זה הזמן לארגן את הדברים מחדש ולעשות את מה שחשבתם בנוגע למשפחה וחברים- ולטובה. שמרו על מקום העבודה ועל הזוגיות. יש כוחות המנסים לבודד אתכם עד כדי שבירה. הכינו כלים הרוחניים לקראת החלטתכם בתחום הכספים והקריירה. אתם מצפים להזמנה לאירוע, גם כשאינכם בטוחים באם יזמינו אתכם אליו.

תאומים

געגועים קשים לעבר, תוקפים אתכם מחדש. הזמן לבקר את אלה שהשארתם מאחור. כדאי לבצע חשבון נפש ברוב שטחיי החיים. כמו כן, לנצור כעסים ישנים ולפתוח את הלב בפני אלה שבאמת אוהבים אתכם. הזדמנות פז מחכה לכם בתחום הרגש, המגורים והכספים. זה יקרה באמצע החודש הבא. עד אז התמקדו באלה שבאמת אוהבים אתכם והרוצים בטובתכם.

סרטן

הכוכבים לא מסייעים לכם להתמודד עם החרדות הכלכליות והאישיות. הזמן לעבוד כפליים כדי לאחות את שברי העבר ולתכנן את דרככם החדשה ברוב שטחיי החיים. צלצלו לבני משפחה. הקפידו לטפח קשרים עם אחרים, גם אם אתם סולדים מהם. הזמן לשים את האינטרס האישי…מעל לשיקולים רגשיים. ענייני ירושה וחששות ממשפט או מחובות ישנים עולים שוב על הפרק.

אריה

מעגלי חוסר המזל תוקפים שוב. אתם לא מרוכזים. התחושה שכול העולם מתרחק מכם חוזרת להעיק. אתם סובלים מעצירה זמנית בנוגע: לעסקים, עבודה, לימודים נסיעות ולכספים. אתם פתאום מרגישים שיתכן וטעיתם ביחס לפרידה או להתרחקות הרומנטית האחרונה. פנו לעזרה מכול צד ועניין, על מנת לפרוץ את מעגליי חוסר המזל שיפלו עליכם בזה …אחר זה.

בתולה

ידיעה לא נעימה הקשורה לבני משפחה יקרים, תגיע לידיעתכם. אתם נתקפים ברצון להסתגר ומרגישים שאיבדתם מהביטחון שהיה לכם בעבר. הזמן לחשבון נפש ברוב שטחיי החיים. לא לסיים קשרים עם חברים, גם לא לפגוע במי שמחלק איתכם את חיים. ייסורי מצפון וגעגועים חדשים עולים ביחס לדמות אהובה שהשארתם מאחור. הזמן לבקר את מי שצריך לבקר!

מאזניים

השבוע כדאי לכם שלא להשקיע את כולכם באהבה על חשבון דברים אחרים. חכו לזמנים טובים יותר בקשר לקנייה או למכירה של נכסים. אתם מהנהלים בכבדות. התרכזו בתחומי הבית ומאחורי אנשים אמינים מתוך רשימת אלה שהוכיחו נאמנות אמיתית. הטבע עושה לכם את הכי טוב שאפשר- צאו אליו. קחו פסק זמן להתייעץ עם אנשי מקצוע, ברוב המישורים.

עקרב

השבוע אתם מושפעים מנסיגת כוכב מרקורי המעיקה. שמרו על פרופיל נמוך ברוב המישורים, בעיקר במקום העבודה. לא הזמן לבקש קידום או העלאה במשכורת. הגבירו את מידת הריכוז בכבישים ובמיוחד בתחומיי הבית. הצפינו מתנה או מכתב לבבי לאהוב/ה- על מנת להפתיע. השקיעו בילדים, באחיינים ובאנשים המבוגרים מכם. הביטו במציאות באומץ ורשמו דברים שעל לוח ליבכם.

קשת

השבוע תיפול לכם הזדמנות לפתוח קלפים בפני בן/ת הזוג בדרך מקורית. הזמן לארגן את התחומים הבאים: הקריירה, הכספים, הלימודים והמשפחה. סוף השבוע יוקדש לאוורור הנשמה ולרוחניות. צאו אל הטבע ורעננו את התוכניות הישנות, הרהרו בם, חפשו מה לא עשיתם טוב, על מנת לשוב אל מסלול הגשמתן. יד נעלמה תסייע לכם להעביר בכבוד את המועד, הקרוב לבוא.

גדי

אתם מסתבכים ברגשות ובעסקאות שמקורן- עיוות האמת. השתדלו לתפוס מרחק מהבטחות חסרות שחר. בטלו או צמצמו, הוראות קבע ועמלות מיותרות לבנקים. לבעלי עסקים: עננה אפורה מאיימת להפיל אתכם לעמקי הדיכאון. למועסקים: הפיטורים האחרונים ממשיכים להשפיע על מצב רוחכם. רגשות למישהו שאהבתם עולים על הפרק מחדש. אל תפעלו כרגע. תכננו את הצעדים הבאים לחודש הבא.

דלי

זהירות: מישהו הכבול בתוך קשר אחר, מנסה לקנות את ליבכם בשקרים לבנים ומתוקים. הגבירו את הזהירות מפני הצעות שווא בכול השטחים. תחום הרגש תקוע. פנו לייעוץ אישי שיקדם אתכם בנושאים משפחתיים ואישיים. אתם צמודים לעבר. מחשבות על מה הייתם יכולים להתמקד ועל השנים האבודות עולות שוב ומעיקות.

דגים

שבוע מאוד רגיש ומבולגן עומד בפניכם. שמרו על עצמכם בנוגע לתאונות בכבישים ובתחומי הבית. אתם לא רגועים. חכו לזמן טוב יותר ביחס להקשרים רגשיים. הזמן לנקות את הראש מן העבר. הזמן לגייס את האומץ להתמודד עם פחדים רגשיים מן העבר. חדשו את הקשר עם חברים וותיקים. פנו לייעוץ אישי בנוגע לכול שטחיי החיים- בעיקר הרגשיים..

Copyright© 2012-Udi Berger

 

אנא בכוח

 נכתב על ידי:  ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות: תעצומות  הנפש  של  אווה  סנדלר  *  דקת  דומייה  למי?  *  עשו           טוב  תמיד *  ביבי  -  אזרחיך  קודמים  * ומה  בין  לבני  ללפיד ? *  מעוללות  האח      הגדול  * ולקינוח,  הנדל  לא  לבד  *  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם

 

                           ***

 

רק  בישראל

 

  מה ניתן ללמוד מתעצומות הנפש של אווה סנדלר? כזכור, אווה איבדה את בעלה ושני  ילדיה בפיגוע החבלני בצרפת. במכתב ששיגרה לקהל הרחב, בעיצומם של ימי האבל, היא מפגינה לא רק אמונה תמימה באלוקים, אלא אהבת ישראל ודאגה לאיש הבודד, שלא יישאר לבד בליל הסדר. היא מנחמת לא, לא את עצמה על השכול המשולש, אלא את משפחת מונטסגו, ששיכלה את בתה בפיגוע, ומתפללת לשלום הנער הפצוע.

  שיעור באנטי אגו כבר אמרנו? וזה רק ב(עם) ישראל.

 

דום  לשהידים?

 

  בעוד העולם היהודי עצר נשימתו, ועמד דקת דומיה לזכר קורבנות הפיגוע בצרפת, חבורת שמאלנים בארץ, כפי שדוּוח בחדשות, עמדה אף היא דום. אך לא למען אחיהם היהודים, כפי שסברתם לתומכם, אלא למען השהידים! (אַתם קוראים נכון, ולא, לא מדובר באבו מאזן).

  דומה שלא מדובר רק בחציית גבול הטעם הטוב, אלא באקט בלתי נסלח. מי שמבקשים להצטייר בדעת הקהל כהומניטריים, בגדו בעמם ובקרבנות הטרור. ואחר כך מתפלאים על המורה הצרפתית שעמדה דום לזכר המחבלים.

  ועם ידידים כאלה, מי בכלל צריך אוייבים?

 

מתן  בסתר

 

  מדוע יש צורך ביום המעשים הטובים? אומנם מוטב יום אחד מאשר בכלל לא, וזה גם טוב לפרסומת העצמית של שרי אריסון, יו"ר בנק הפועלים, שהמיזם נערך בחסותה. אך לעומת זאת ישנם מאות ארגוני חסד (במיוחד חרדיים), העושים את עבודתם נאמנה יום יום ושעה שעה, הַרחק מאורות הזרקורים, כשהם חפים מאינטרסים אישיים ומשיקולים זרים. ולהם דומני מגיע מְלוֹא התהילה.

  מתן בסתר כבר אמרנו?

 

פרס  לארדואן?

 

  דומני כי עם כל הכבוד ליישום מסקנות ועדת טרכטנברג, האם ממשלת ישראל סיימה לפתור את כל בעיות הדיור החריפות של אזרחי המדינה – ובמיוחד של מעמד הביניים והשכבות החלשות – שהיא בונה חינם שכונה לתורכים פליטי רעש האדמה? האם לא די בעזרה ההומניטרית הראשונה, הרפואית והכספית, שהגישה לתורכים בעקבות האסון? או אולי זה פרס לראש הממשלה התורכי הפרו- פלסטיני והאנטי- ישראלי, מרואן ארדואן?

  נראה שממשלתנו שכחה את מאמר חז"ל, שעניי עירך ואזרחיך קודמים, ודאי לארץ אוייב.  לתשומת לב בנימין נתניהו.

לפיד  צונח (1)

 

  מקלישאות לא בונים מפלגה. רק כך אפשר להסביר את צניחתו של יאיר לפיד מ-16 ל-7 מנדטים למפלגתו, על פי הסקר שנערך לאחרונה על ידי מכון דיאלוג, בראשות פרופ' קמיל פוקס. לפיד, מלבד קלישאות ("איפה הכסף' זוכרים?), לא הציג שום מצע ממשי. יתרה מכך, נראה שהוא לא למד דבר מכשלון מפלגת 'שינוי' של אביו, והוא ממשיך להיבנות על מצע שלילי של ניגוח חרדים. והציבור הנבון מתברר לא קונה את זה, גם לא בתדמית חביבה כפי שמציג לפיד.

  תואם לבני כבר אמרנו?

 

חף  מפוליטיקה? (2)

 

  אין ספק כי מהרגע שיאיר לפיד הכריז על ריצתו לפוליטיקה, הרי כל צעד שלו הוא פוליטי. הן הכתיבה בטור העיתונאי, גם אם אינו מוגדר כפוליטי, והן הנחיית טקס הזיכרון בהתנדבות, מטרתן לקנות את אהדת הציבור ולצבור נקודות בדעת הקהל, ובכך להגדיל את מספר המנדטים למפלגתו. זאת במיוחד לאור הסקרים המצביעים  על צניחתו המשמעותית.

  אז כדאי שלפיד יפסיק להיתמם ולא יזרה חול בעיני הציבור, כאילו ההפרדה בין טקס יום הזיכרון לפוליטיקה היא אפשרית. גם אם הורים שכולים רבים יסחפו רגשית אחר האיש, הרי הציבור בכללו מבין את מה שלפיד מסרב כביכול להאמין, שהטקס אינו חף משיקולים פוליטיים. אי אפשר לעבוד על כל  הציבור כל הזמן.

 

פוליטיקה  לא  נכונה

 

  דומני כי מהכישלון של ציפי לבני ניתן ללמוד שיעור בפוליטיקה לא נכונה. לא רק החיפוי על ריבוי השחיתויות במפלגת 'קדימה' אלא בראש ובראשונה איסטרטגיה של ניהול קמפיינים שליליים. זוכרים? נגד ביבי, נגד מופז, ואיך לא, נגד החרדים. האם היא לא למדה לֶקח ממפלגת שינוי ז"ל, שקמפיין אנטי חרדי בפרט, ושלילי בכלל, הוא מתכון לכישלון? רק הצגת מצע חיובי ומימושו הוא מתכון להצלחה. אלא שכאן לא היה ללבני, מלבד בַּרְבֶּרֶת, מה להציע הן כראש ממשלה, בקדנציה הקצרה שלה, והן כראש אופוזיציה.

  לתשומת לבך מר יאיר לפיד.

 

די  לממתקים

 

  בקרוב התבשרנו יוטל מס על ממתקים בשיעור 30%. זוהי החלטה צודקת, וחבל שלא חשבו על זה קודם.

  אם מטילים מס על סיגריות, למה שלא יטילו מס על ממתקים, המזיקים לבריאות לא פחות? כידוע ההשמנה היא מגפת המאה, ועלות הטיפול בה היא 8 מיליארד שקלים למשק. היא גורמת למחלות לב, לחץ דם, סכרת ואף שבץ מוחי, וכתוצאה מכך לתמותה גבוהה. בעידן החינוך להקניית הרגלי תזונה נכונה בגנים, בבתי הספר ואף בצבא, הגיעה השעה לומר די לממתקים.

  נכון זה לא טוב לחברות הממתקים ולפיצוציות שיפסידו כסף, אבל זה טוב לבריאות הציבור. והחוטאים המכורים למתוק המתוק הזה, לפחות יתנחמו בעובדה, שהם תרמו את הקנס לשיפור ענף המזון.

 

שופט  יציב

 

  ההחלטה להעמיד לדין את שופט התעבורה, שמואל יציב, מי שכּוּנה 'השופט המשתולל', על שהטיח מסמכים של הנאשמת בפנֶיה, היא החלטה נכונה.

  דינו של שופט כדין כל אזרח המתפרע באולם המשפט, ובכלל, אשר נענש בגין התפרעותו. האם דמו של האזרח מן השורה סמוּק פחות? למעלה מכך, על שופט בתוקף תפקידו לשמש בראש ובראשונה מודל אישי להתנהגות נאותה. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר?

  יתר על כן, אם שופט אינו מפגין שליטה רציונלית, יש חשש שגם פסקי דינו מוּנָעים על ידי רגשות ושיקולים זרים, ואז המשפט יֵצא נפסד.

 

מתכּוֹן  לַמיליון

 

  רוצים להרוויח כסף בדרך הקלה? אין פשוט מזה. הרי המתכון: היכנסו ל'אח הגדול' כמקרה פסיכי (איך לא), בילעו תרופות דיכּי בשקיקה, צַייתו ללא סייג להוראות הפסיכיאטר, ודאי אם הוא ידוען ששמו אילן רבינוביץ', ששָׂש אל  כל מיקרופון רענן ואל אורות המצלמה.

  אחר כך תיבעו ממנו דמי נזק בסך 2 מיליון וחצי שקל על ההרס הנפשי. ואתם מיליונרים. כל כך קל, אפילו יותר מה'מירוץ למיליון'. תשאלו את סער שיינפיין.

 

דממת  אלחוט

 

  איך זה שד"ר אילן רבינוביץ', הפסיכיאטר של 'האח הגדול', ששָׂש בדרך כלל להתראיין תחת כל מיקרופון רענן, דווקא הפעם, כשהוא חשוד במעשים בלתי אתיים, הוא שומר על זכות השתיקה, ואפילו לא הופיע בפני ועדת הכנסת? לרפואה הוא הסתפק במכתב ששיגר לוועדה, ובו הוא מפנה אצבע מאשימה נגד כל תוכניות הריאליטי.

  ד"ר רבינוביץ' טוען, באמצעות עורך דינו, שהוא פרש מהתוכנית בעקבות מחדליה. האומנם?! דומני שזה קרה רק בעקבות התפוצצות הפרשה, כשלא נותרה לו ברירה. גם טענתו על עיתוי המכתב רק עתה, ולא קודם, מטעמי חיסיון רפואי, היא חסרת שחר. הדוקטור ידוע כמי שחשף פרטים אישיים על ידוענים שבהם טיפל. סער שיינפיין ודודו טופז ז"ל יוכיחו.

 

 סוד  הרייטינג

 

  הצעת חוק, המתגבשת לאחרונה, לערוך אבחון פסיכיאטרי למתמודדי ה'אח הגדול'? הצחקתם אותי. כל קיסמה הרייטינגי וכוחה של התוכנית הוא באוסף אנשי השוליים שבָּה, אשר הם היוצרים את האקשן והעניין הציבורי בתוכנית. אם אין סטיות – אין תוכנית. לכן הגיעה השעה לבטל את התוכנית כליל, ובא לציון גואל.

 

שאלה  של  אמון

 

  האם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אינו נותן אמון באישי אמון? נראה שיועז הנדל,   ראש מערך הדוברוּת, שפוּטר לא לבד. למועדון המכובד הזה הצטרפו 5 דוברים לפניו, עובדה האומרת דרשני. אך יותר מכל תמוהה העובדה, שמי שנחשב לאיש אמונו המובהק של ביבי במשך 15 שנה, עוזי ארד, אף הוא מתברר, בעקבות החשיפה התקשורתית, לא האמין בבוס, והייתה לו בטן מלאה עליו (ואמון כידוע הוא עניין הדדי).

  נכון, לא סוד הוא שנתניהו הוא לא איש תקשורתי, ועל כך כבר נכתב לא מעט. אולם יותר ויותר נחשפים ממדי התופעה המדאיגים. השאלה היא, האם תופעה זו לא משליכה על תיפקודו של ראש ממשלתנו ועל תהליך קבלת ההחלטות בממשלה. עם זאת, לא ברור אם ארד לא היה מרוצה מהבוס, מדוע הוא לא התפטר, כפי שעשו אנשי לשכתו הרבים, ונשאר  כל כך הרבה שנים במערכת. ואולי העובדה שפוּטר, בעקבות הדלפת מידע בטחוני, היא שגרמה לו ללכלך על הבוס?

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

 

                                   ציפי  לידר

שביתת מורי היל"ה: מספסרים בתנאי העסקה

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

1500 מורים בפרויקט היל"ה, שלבושתנו, הם מורי קבלן, נאלצו אתמול לנקוט בלית ברירה בהשבתה כללית. מדובר במורים המלמדים נוער, שנפלט ממערכת החינוך, ומועסקים בתנאים המביישים מערכת חינוך, המעריכה ומכבדת את עצמה.

 

מדובר בציבור מורים, הנמצא בחזית החינוך הקשה ביותר, המתמודד עם נוער, שלעתים לא פקד את בית הספר מספר שנים. אך במקום לתת לציבור הזה את כל החיזוקים ואת מירב התיגמולים, הוא נדרש לעבוד ללא כל ביטחון תעסוקתי וללא תנאים סוציאליים.

 

גוזלים מציבור שעושה עבודת קודש

 

דווקא מציבור, שעושה עבודת קודש במערכת החינוך, גוזלים משכורת של ארבעה חודשים במהלך שנת לימודים. אודה, שאני "משוחד", כי יש לי קשר עמוק לתוכנית זו. לפני כארבעים שנה עבדתי במכללת תל חי. התבקשתי על-ידי מנהל בית אידלשטיין בקריית שמונה, המתנ"ס הראשון שנפתח בישראל, להשתלב במספר שעות הוראה בפרויקט היל"ה.

 

היל"ה – השלמת יסוד ולימודי השכלה – תוכנית המיועדת לבני נוער, שמצאו עצמם מחוץ למסגרת החינוך הפורמלי. ביסודה של תוכנית היל"ה מונחת השקפת עולם, הרואה בהשכלה תנאי למוביליות חברתית ואמצעי לשילוב נורמטיבי בחברה הישראלית. מתוך ראייה זו, נבנו בעקבות המודל הראשוני בקריית שמונה מסגרות, המעניקות תעודת סיום של 8 שנות לימוד, 9 שנות לימוד, 10 שנות לימוד ומסלול לתעודת גמר תיכונית. גולת הכותרת הייתה פתיחה של כתה, שבוגריה נבחנו בבחינות בגרות. היעד היה קבלת תעודת בגרות כמו כל בוגר בית ספר תיכון.

 

אני השתלבתי בבית אידלשטיין בהוראת תנ"ך וספרות בכתה, שתלמידיה ניגשו לבחינות בגרות. ממה שאני חוויתי כמורה בפרויקט הזה, לא נותר הרבה היום במציאות של החינוך המופרט , שהפשיט את כל המחלצות החינוכיות והערכיות מהפרויקט, הפרטה מְבַזָּה וּמְבֻזָּה, שקצצה מספר רב של שעות הוראה לתלמידים. נשחקו לחלוטין מעמדם וזכויותיהם של המורים.

 

לפני כארבעים שנה עבדתי במשרה חלקית. קבלתי משכורת במהלך כל השנה, כולל חופשות. קיבלתי את כל התנאים הסוציאליים שקיבל כל מורה במערכת החינוך, מה שנמנע כיום מאלף חמש מורים בתוכנית זו .

 

הפרויקט החל מתוך גישה, הרואה לנגד עיניה את החובה להעניק תחושת ביטחון תעסוקתי ותנאים סוציאליים למורה כמקובל במערכת החינוך. הביטחון התעסוקתי היה מבוסס גם על ראייה פדגוגית, כי תחנת רכבת של מורים מזדמנים זו פגיעה בעיקרון החינוכי המחייב מערכת הוראה יציבה. כיום, כשהפרויקט הוא ארצי ומקיף למעלה מ-1500 מורים, הם מוצאים עצמם במעמד של מורים בחברת קבלן , המחליפה את העובדים כמו זוגות גרביים.

 

במהלך שנות השמונים עד שנת 2000 פרויקט היל"ה עבר גלגולים שונים ובעלויות שונות. משנת 2000 הפרויקט מופעל על-ידי החברה למתנ"סים, שזכתה במכרז של משרד החינוך. תנאי העסקה של המורים, שמקורם במכרז שהוצא על-ידי משרד החינוך, הפכו אותם לַעֲבָדִים בחברת כוח אדם לכל דבר.

 

אלף חמש מאות מורים אינם מקבלים תשלום בחופשות וחיים ללא ביטחון תעסוקתי. חוזה העסקה שלהם מסתיים בתום כל שנת לימודים. תנאים סוציאליים למורים כמו קרן פנסיה הם בבחינת חלום באספמיה.

 

אמורים להיות גאוות המערכת

 

המורים, שעובדים עם נוער שנפלט מכל מסגרת חינוכית, זוכים כיום לתנאי העסקה המשפילים ביותר. המורים – המהווים סכר אחרון לנוער, שנפלט מכל מסגרת לפני ירידה לרחוב ולעזובה – היו צריכים להיות גאוות המערכת. אך למרבה הצער, הם זוכים כיום ליחס משפיל.

 

הפגיעה הקשה היא לא רק במורים, אלא בעיקר בתלמידים. מניסיון ראשוני בממדיו הצנועים בקריית שמונה צמח הפרויקט במרוצת השנים למפעל, בו לומדים כיום ברחבי הארץ אלפי תלמידים. מכסת השעות, שקיבל כל תלמיד בקריית שמונה בשנות השבעים, מקוצצת כיום במידה, שחייבת להדאיג את משרד החינוך.

 

קשה להשלים עם עובדה, שארגוני המורים נותנים יד לפגיעה הקשה בתנאי העסקה של מורים, הנדרשים להשקעה יותר מאומצת כדי להביא את תלמידיהם להישגים לימודיים. מסתבר, שמופת הדאגה והמסירות של המתנ"ס הראשון בישראל לכל תלמידיו וגם לכל עובדיו המסורים נשבר לרסיסים על-ידי חברה, המספסרת בתנאי העסקה של ציבור מורים במציאות של הפרטה. הפרטה המעניקה לעצמה היתר לקצץ במכסת שעות ההוראה של התלמידים ולהעסיק את המורים כמורי קבלן.

 

נדהמתי מ"בשורת ההישג", שביקשה אתמול להנפיק למורי היל"ה דליה שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך. היא רואה כהישג בכך , שמורה בהיל"ה יקבל בעתיד שכר ככל מורה רק אחרי השעה השבועית השמינית. רק אחרי השעה השמינית ישתלב במערכת החינוך עם שכר אליו נלווים תנאים סוציאליים.

 

אני מברך את ארגון "כוח לעובדים", שנטל על עצמו את המשימה להיות ארגון יציג של המורים בפרויקט היל"ה. כמורה גימלאי, שיש לו פינה חמה בלב לפרק הזמן הקצר שעבדתי בפרויקט הזה, אני מאחל ל-1500 המורים, שהתארגנו ב"כוח לעובדים", הצלחה במאבקם הצודק לא להיות עֲבָדִים במערכת החינוך בישראל.

המשוואה והחרב בעידן אי הוודאות

 

נכתב על ידי: יצחק מאיר

 

אי הוודאות היא קו המים בין האידיאולוגים לבין הפילוסופים. האידיאולוג הוא נסיך המוחלט. הוא צודק. רק הוא צודק. איש זולתו אינו יכול להיות צודק, אף לא לשליש ולרביע. יש לו חזון. הוא הכותב הוא העורך הוא המו"ל. הפילוסוף הוא עבד הספק. הוא לא בטוח שהוא צודק. הוא מניח כי הצדק יכול להיות גם עם אחרים. כל אחר יכול להיות צודק ממנו אפילו אם רק לשליש ולרביע. במקום חזון יש לו משוואה. לפעמים עם נעלם אחד, לפעמים עם יותר. הוא מחפש פתרון. האידיאולוג מצא אותו מזמן. הפילוסוף מנהל דו שיח עם המציאות. האידיאולוג אומר לה מה להיות.

כל בר בי רב  יודע כי מפלס אי הוודאות עולה בארץ ועולה בעולם, עולה בכלכלה, עולה במדיניות, עולה בביטחון האישי והלאומי. על פי חוק הכלים השלובים, ככל שמפלסי אי הוודאות האלה עולים, עולה גם מפלס הוודאות הדתית, האידיאולוגית, המשיחית. ככל שמתרבים הספקות נוסקות האמונות. התבוננות במתרחש בעולם, אפילו היא חובבנית, מאשרת את אי הוודאי. ארצות הברית היא החזקה במעצמות תבל. לא בטוח. לא ודאי. היא יכולה, אם אך תחליט להטיל מוראה וחיתתה על תבל ומלואה. לא משוכנעים בכך לא באפגניסטן, לא במפרץ, לא בריאד,  לא בדמשק ולא בבריסל. יש שאינם משוכנעים בכך גם בירושלים.

המורשת התרבותית האירופאית מולכת בעולם המערבי. הוגי דעותיה לא זקוקים למבחני אבהות כדי להעיד כי הם הביאו את הדמוקרטיות על נטיותיהן הייחודיות לעולם, כי הם הורי כל הכלכלות המובילות, כי האומנויות חבות להם את בכורתם. אבל גם זה לא בטוח. גם זה לא ודאי. הדמוקרטיות הקלאסיות מוצאות עצמן קוראות תיגר על המשפט, המשפט מוצא עצמו פרוץ להסתננויות  פוליטיות, הכלכלות אינן מצייתות לאיזמים וקורסות ומודות כי הן עצמן אינן מאמינות בסיבות הקריסה המצוטטות כידועות. העיתונות כורעת תחת עומס של טכנולוגיות מדיאטיות הקורצות להון וההון לא יודע לחיות בשלום עם זכות הציבור לדעת מה שההון מעצם טבע בריאתו לא רוצה שידעו ועושה לו עיתונים משלו. הבריחה למזרח הלא ידוע, המצטייר באופק הרחוק כמחוז הפתרונות המיסטיים המסקרנים לחידות שאדם בארצות המערב לא יכול היה לחוד אותן מלכתחילה.

המדע שועט קדימה במאוץ מעורר השתאות וחרדות. תוחלת החיים עולה. הנצח נראה כבר השגה. מי לא נכסף לפלא הזה. רבים כנראה לא. עולם מזדקן לא ידע לפרנס את עולי הימים הנולדים לתוכו. אריכות ימים בלי בריאות היא עונש. עם בריאות  היא ברכה בדיונית לרוב באי עולם שכן היא  תיאלץ לוותר על מי שידו אינה משגת לשלם אותה ואלה הם הרוב. גן העדן המובטח מאיים להטיל את העולם לתוך הגיהינום.

 הפוליטיקאים שנפשם יוצאת להיות הנווטים של המחר והעומדים לבחירה בכל ארצות תבל, כולל כמובן ארץ התבל הקטנה שלנו ישראל, מוצאים לפתע כי בחירתם אינה תלויה יותר בציבור הסומך על המשוואות, השואל עצמו מה אפשרי בתוך הרצוי, מה יתכן בתוך מחוזות החזון, ממה צריך להיזהר, עם מה רצוי להתפשר, מה הם גבולות היהרג ואל יעבור, אלא יותר ויותר בציבור הנשבע בשם אידיאולוגיות תובעניות וכנסיות של אמונה מתרגשת,המקדש את האקסיומות על פיהן מתחלפת המציאות הנחווית במציאות הנחזית. זאת דרמה אמיתית. כל כמה שרף אי הוודאות עולה פוחתים סיכוייו של המלך הפילוסוף להיבחר . זקופי הקומה, הגאים לראווה, נושאי האמיתות המוחלטות יראו בו חנון במקרה הטוב, עלוב מעלובי יתומי הכריזמה, דפטיסט, ואפילו בוגד לא עלינו במקרה הקיצוני. סיכוייו של הפוליטיקאי שיבטיח וודאות כוזבת אך קוסמת בתוך אי הוודאות השוררת בעולם, יעלו מעלה מעלה. יהיו לו מעריצים על שהשכיל להבין כי שם המשחק הוא להיבחר לאו דווקא להוביל, לעמוד על גשר הפיקוד של הספינה, גם אם היא ספינת שוטים.

האידיאולוגים הנוהים סומים ומסוממים אחרי צווים קוסמיים הקוראים להם להחריב את העולם של הקדמה, והמדע, והנאורות, והיצירה האמנותית, והחוק וזכויות האדם הארציות האוניברסאליות, ולהמליך עליו את אמונותיהם והזיותיהם, הם אויבים בנפש ובדם  לאידיאולוגים פקחים וגלויי עיניים הדוגלים ויהי מה  בהמלכת הטוב המושלם הוודאי  והצדק האחד המוחלט, על המדינה ועל חוקיה ועל צבאה ועל כוהניה ולוויה. הטרגדיה האיומה היא שאלה גם אלה אינם מבינים כי טיבו של העולם המורכב בו אנו חיים היום הוא הספק, וכל מוחלט שינסה למשול בו יביא למהומה שאיש בעולם אינו יכול לאמוד מראש את תוצאותיה. אי אפשר לגזור על פקעת להתיר את עצמה לחוטים שיש להם התחלה ויש להם סוף. האחריות מחייבת התבוננות ואיפוק וחוכמה וסבלנות ודביקות רציונאלית במטרה של התרת הפקעת חוט חוט לעצמו, חוט חוט וכבודו. זה לא קל.   לא פשוט. האידיאולוגיה קלה יותר. היא יכולה להתיר את הסבך באבחת חרב אבל אז, רק אז תגלה כי מה שנשאר זה לא כלום, חוץ מן החרב, לא כלום.

כי בתחבולות תעשה

 

במאמרנו "חלום ליל קיץ" מהשבוע החולף הבאנו תרחיש תקיפה ישראלית באיראן, אחד מחלופות רבות אחרות. גרסנו כי על מנת להצליח בתקיפה כנגד מדינת ענק איראנית הנימצאת במרחק אסטרטגי מגביל עבורנו, על ישראל לבטל בנקודת מקום וזמן את היתרונות האיראנים של מרחק גודל ועוצמה ולשטח את שדה הקרב

 נכתב על ידי: אהרון רול

 

במאמרנו "חלום ליל קיץ" מהשבוע החולף הבאנו תרחיש תקיפה ישראלית באיראן, אחד מחלופות רבות אחרות.  גרסנו כי על מנת להצליח בתקיפה כנגד מדינת ענק איראנית הנימצאת במרחק אסטרטגי מגביל עבורנו, על ישראל לבטל בנקודת מקום וזמן את היתרונות האיראנים של מרחק גודל ועוצמה ולשטח את שדה הקרב על ידי תקיפה קרקעית בניגוד לאווירית, תוך שימוש בעקרונות הקרב הידועים של "אסטרטגית הגישה העקיפה", "הטעיה ותחבולה", "מאמץ ראשי ומאמץ משני" וזאת תוך ניצול יתרון טכנולוגי נקודתי.

ישראל ממעיטה בערך עצמה.  ישראל הינה מעצמה בקנה מדה מזרח תיכוני אזורי אשר עוצמתה הטכנולוגית והכלכלית נותנת בידה את התשובות למרבית ההתנכלויות כנגדה מצד העולם האיסלמיסטי.  אלא שישראל חייבת לטכס מעשיה בשום שכל התואם את הסכנות כנגדה ואת מעמדה באזור.  בניגוד לאיראן או תורכיה המהוות אף הן מעצמות אזוריות אך יכולות להרשות לעצמן את הלוקסוס של הצלחה אחת בשדה הקרב לעומת מספר כשלונות, הרי שונה המצב עבור ישראל.  אנו חייבים להצליח, תמיד, בכל תנאי ולא, יכורסם אנושות כושרנו להרתיע איבים בכוח ובפועל יחדיו.

באורח פרדוכסלי, דווקא איראן היא הנותנת בידינו את הפיתרון לתקיפה מושכלת כנגדה.  כל ההערכות מלמדות כי סבב ריקוט הטילים והפגזת המרגמות כלפי ישובים ישראלים בעוטף עזה אינו מקרי ונישען על מצוקתה הכלכלית-שלטונית הבינלאומית העכשווית של איראן אשר הסנקציות של מרבית מדינות ואירגונים בעולם כנגדה החלו לתת בה את אותותיהם.  מה עוד שניתוקה של איראן מהמסלקה הפיננסית העולמית השבוע מחמיר את מצבה הכלכלי ואפשר שהופכו למצער לבילתי ניסבל.

 

מן המפורסמות הוא כי רבים מאויבינו גורסים: "הכה ביהודים והצל את העולם", הינה הדרך האיראנית הנאותה לטעמם להקל לחץ ולשחרר קיטור מעל עצמם.

 

ישראל האורח מסורתי הינה שק החבטות של העולם האיסלמיסטי (וחלקו של המערב).  האצבעות האיסלמיסטיות מופנות לעבר ישראל תוך ציון אחריותה למצער לכל ענין וארוע בשטחן.  במקרים אלו, מצטנפת ישראל, מתקפדת במקומה, מורידה את ראשה וממתינה עד יעבור זעם ההמונים האיסלמיסטים, מונחה הנהגותיו הדתיות והשלטוניות.  אך האומנם עלינו תמיד לנהוג כך?

הנה, ניראה כי איראן מגישה לנו על מגש של כסף עמוס גראדים את אפשרות התקיפה הישראלית כנגדה ועוד כאשר סביר כי העולם ימחא כפים לכך.

 

אמנם איראן היא היוזמת את ירי הטילים העכשווי מרצועת עזה כנגד יישובינו, אך מה באשר לייזום ההתלקחות הטילאית מעל שמי ישראל על ידינו ולמטרה ראויה?

 

כאשר ההתגוששות מעל שמי ישראל מחריפה, מוסטת כל תשומת הלב העולמית לעבר הארוע "הפלשתיני".  הדבר אינו חדש.  מאז מלחמת העצמאות נהנים הפלשתינים מתשומת לב ותמיכה כ"קרבנות התוקפנות הישראלת" ללא מידה הקשורה לענין עצמו.  הסיבות לכך הן רבות אך ניתן לקבצן ולסכמן בשני נושאים עיקריים והם: אנטישמיות אשר הפכה עורה מפאת תקינות פוליטית מערבית מאחזת עינים ומכוונת אצבע אנטישמית כנגד מדינת היהודים, היא מדינת ישראל ולא כבעבר, כנגד הפרטים היהודם.  השניה – תמיכה גורפת של מדינות האיסלם בענין הפלשתיני מפאת רצונו לחסל את מדינת היהודים המתקיימת כקוץ ממאיר בבשרם, הוא המרחב האיסלמיסטי ההומוגני, להוותם למעט ישראל.  השנאה האיסלמיסטית המאורגנת והמתוזמרת לישראל קיבלה משנה תוקף בשנים החולפות עת תוסכלו האיסלמים להבין כי חצי מליארד מהם אינם יכולים לששה מליון יהודים בארץ ישראל (בצער עלינו לקבוע כי חלקם הניכר של הפלשתינים הישראלים ישתפו פעולה עם הקמים עלינו להשמידנו היה וניקרתה ההזדמנות בידם), עובדה המעלה את רף התיסכול ובעקבותיה השנאה התהומית לגבהים חדשים.

על ישראל לנצל את כובדה של השנאה האיסלמיסטית השורשית והשטנה המערבית האנטישמית כנגדה.  על ישראל ליזום (ניקרא גם פרובוקציה), התגוששות נוספת, בתזמון מחושב כנגד האירגונים האיסלמים ואף אפשר החמאס ברצועת עזה בזמן והמקום המתאים לתוכניותיה ההתקפיות כלפי איראן.  האירגונים האיסלמיסטים פועלים כ"כלבי פבלוב".  שגר על ראשם טיל או פצצה והם מיד מגיבים בעשרה גראדים בתגובה (כך היה אמור להגיב צה"ל אך קצרה היריעה לדיון בכך כאן).  אכן זאת ברגיל רע ליהודים מאחר שיישובי עוטף הנגב משמשים כברווזים במטווח עבור האירגונים האיסלמיסטים.  אלא שכיום אנו מסוגלים לנטרל כ- 80% מהטילים בעלי סיכויי קיפוד חיים בעזרתמערכת כיפת ברזל ובכך לנטרל חלק ניכבד ביותר מהנזקים בנפש ורכוש אשר היו מושתים ברגיל עקב תקיפה טילית מהרצועה.

 

אלא שייזום פרובוקציה ישראלית חייב לפסוע צעד אחד רחוק יותר.  ישראל חייבת להכריז, עם פרוץ התגובה הפבלובית של אירגוני הטרור כנגדה עקב היוזמה הישראלית, כי הפגזת יישובי הנגב הדרומי אינה ניסבלת יותר, כי חובתה להגן על אזרחיה וכי תגובה מידתית של טיל צה"לי תמורת רקטת חמאס אינה מקובלת יותר ועליה לנקוט בצעדים נוספים, כתגובה הגיונית בלתי מידתית, על מנת לממש את זכותה להגנת אזרחיה.  וכך, תרכז ישראל כוחות כנגד רצועת עזה ותצא למבצע "עופרת  יצוקה 2" כאשר המטרות אשר יושתו על מפקדי המבצע תהיינה מוגבלות, אך בכל מקרה מתגמלות עבור ישראל כהחלשת האירגונים האיסלמיסטים או החמאס ברצועה ואפשר כי ניטרולם מכל וכל, שניהם יחדיו.

 

במצב זה תקרה תגובה פבלובית נוספת.  העולם האיסלמיסטי ומשתפי הפעולה המערביים עמו יפצחו בזעקות כרוכיה תוך גינוי "הטבח", ו"השמדת העם" בו נוקטת לישראל כנגד "המסכנים הפלשתינים" ברצועת עזה.  אפשר ויפי הנפש הרגילים כגון האירגונים החוץ פרלמנטרים הבוגדנים הישראלים, מאותנני "הקרן לישראל חדשה" יחדיו עם אנטישמיי העולם במערב, יארגנו לנו את מבצע "גולדסטון 2".  נישמע גרוע, אך בהחלט אינו כך.

 

מספר שבועות מצומצם מתחילת מבצע "עופרת יצוקה 2 ", כאשר כל תשומת לב העולם בכלל ועולם האיסלם בפרט מופנה לארועים בעזה, בעוד איראן עסוקה בשיגור הטילים כנגד ישראל באמצעות נירצעיה האיסלמיסטים ברצועה, אזי תתקוף ישראל לפתע, בו זמנית את מתקני הגרעין האיראני.  האיראנים אשר יאמינו כי הינם תוקפים את ישראל באמצעות האירגונים האיסלמיסטים ברצועה יעמדו לפתע מול תקיפה ישראלית אשר לא היו מוכנים טקטית כנגדה (הינם מוכנים אסטרטגית מזה זמן).  דרכי התקיפה כאמור לעיל ובמאמרנו "חלום ליל קיץ" מהשבוע החולף הינן מגוונות ויצירתיות ובהחלט ניסמכות על הנאמר כאן לעיל ללא שינוי.

 

האיראנים אשר מאמינים כי טומנים לישראל פח בכך שמגיבים על הפרובוקציה הניסתרת הישראלית במטחי טילים, ימצאו עצמם לפתע נופלים לאותו הבור אותו כרו לישראל.

קל למצוא יתרונות בשיטת פעולה זו. ישראל תצוד שתי ציפורים באיבחה אחת דהיינו, החלשת או ניטרול הטרור מעזה והחלשת או ניטרול הגרעין האיראני בעוד שיקשה על העולם להתנגד לכך מאחר שרבים בעולם חשים ממילא מאוימים על ידי הגרעין האיראני ושאיפות ההתפשטות של הממלכה הפרסית ליצירת דומיננטיות פרסית עולמית.  יתרה מזאת.  ממילא תותקף ישראל על ידי החמאס והחיזבאללה במדה ותצא לתקיפה כנגד הגרעין האיראני.  התרחיש המתואר לעיל יכיל ויחסום קרקעית ומלמפרע את תקיפת החמאס והאירגונים מהרצועה עוד לפני התקיפה האיראנית כך שעל ישראל יהיה להגביר פעילות נוספת אך כנגד החיזבאללה.

במצב אידאלי, כל הנאמר כאן חייב היה להידחות לזמנים בהם הושלם מיגון העורף הישראלי.  פרושו, מרביתם המכרעת של אזרחי ישראל נימצאים במחסה ממ"דים, כיתות בית ספר ממוגנות כולן, בתי חולים ממוגנים כולם, תשתיות אסטרטגיות ממוגנות כולן, אל מערכת "החץ" ו"כיפת ברזל" צורפה מערכת הלייזר "סקאי-גארד" ו-"שרביט-קסמים" ואזי, תהיה רשאית ישראל לחוש חופשיה יותר לתרגל את חפצה המדיני-צבאי בהתאם לנתוני ההתרחשויות סביבה.

 

אלא שהאיראנים לא מתעתדים להמתין לסיום מגון העורף הישראלי כפי שאינם מתכוונים להמתין בחפירה והגנת תוכנית הגרעין שלהם עצמם.  וכך, ישראל חייבת לפעול (אם בכלל) בהתאם לנתוני השטח ולא בהתאם למשאלות לב.  בזמן הקצר שנותר, חייבים המופקדים על ביטחון העורף לללכת את המרחק הנוסף ולסתום פרצות מגננה ככל שביכולתם בלא שעניני חוסר בכח אדם ותקציב יהוו מכשול בעדם.

 

התרחיש לעיל נותן בידי ישראל גמישות מדינית וצבאית אשר אינה בידיו ברגיל.  סבבי ריקוט דרום מדינת ישראל על ידי "הפבלובים" העזתים יחזרו על עצמם במחזוריות צפויה ותואמים את לחצה ודחקה הבינלאומים של הרפובליקה האיסלמיסטית האיראנית.  כאשר תהיה ישראל מוכנה לתקיפה באיראן ובכל זמן שהוא, בכל דרך שתבחר, הינה יכולה "להפעיל" את העזתים במתווה המתואר לעיל אשר הם ותומכיהם האיראנים יאמינו כי הינם גורמים למצוקה, בוקא ומבולקא בדרום ישראל אך למעשה יהפכו לפיונים במשחק הגלובלי הגדול יותר אשר ישראל תפעיל עליהם.

 

נכון לימים אלו אנו עדיין מאמינים כי יש לתת מרווח נשימה והזדמנות לאמצעים דיפלומטים, כלכלים ומדינים לעצירת הגרעין האיראני.  אלא שחלון ההזדמנויות לאמצעים אלו הולך ומאפיל עקב יכולות הגרעין האירניות העולות ומתגברות לקראת ייצור והובלת הפצצה לשטחנו.  לכן, בהתחשב בנתוני "זמן ומרחב", חלון זה ניראה כפתוח למשך החודשים הספורים הבאים בלבד.

 

כפי שצויין במאמרנו הקודם "חלום ליל קיץ", הרי שלמען הגילוי הנאות נזכיר לקוראים כי אין כל קשר בין תוכניות המדינה הישראלית לתקיפת הגרעין האיראני ולנאמר כאן.  הכותב הינו הדיוטה גמורה בעניני צבא ואינו יודע את שקולמוסו שח בנושא זה.  אין באמור לעיל לקבוע מסמרות, הנאמר מייצג חלופה אפשרית בלבד.

 

חשיבה שבלונית לא תהיה לנו לעזר בבואנו לתקוף מדינת ענק, עתירת משאבים כאיראן.  רק במדה ונחשוב ונחשב מחוץ לקופסא כך יסתיע יותר ויגברו סיכויינו.

מאמרי "חלום ליל קיץ"

 

http://www.global-report.com/aroll/a343469-%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%9C%D7%99%D7%9C-%D7%A7%D7%99%D7%A5

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

 

אבירי חופש הביטוי

נכתב על ידי: אהרון רול

לכאורה אין פשוט וברי מכך – הדמוקרטיה הישראלית שייכת לכולנו, שמאל, ימין, דתיים, חילונים, גברים נשים, ערבים ויהודים וכן הלאה. מאחר ושומרי הסף של הדמוקרטיה הינה התקשורת הרי היא כשייכת ואמורה לייצג את כלל מגווני הדעות בקרבנו בנאמנות, הוגנות ואיזון.

לכאורה אין פשוט וברי מכך – הדמוקרטיה הישראלית שייכת לכולנו, שמאל, ימין, דתיים, חילונים, גברים נשים, ערבים ויהודים וכן הלאה.  מאחר ושומרי הסף של הדמוקרטיה הינה התקשורת הרי היא כשייכת ואמורה לייצג את כלל מגווני הדעות בקרבנו בנאמנות, הוגנות ואיזון.

 

אלא שעובדתית התקשורת הינה שופרם של סקטורים זניחים בלבד מתוך הציבור דהיינו, סמלה המובהק ביותר לכאורה של הדמוקרטיה הישראלית אינו דמוקרטי, מוטה אג'נדתית ואינן מייצג העם.  והיוצא מכל אלו הוא כי הדמוקרטיה הישראלית, למצער מהפן התקשורתי וחופש הביטוי, הינה מקרטעת, פיסחת, נכה.

אין לקבל ביטוי ערמומי וניבזי, מאחז העינים כגון: "חופש הביטוי" במדה וחדשות ופרשנויות נערכות תוך הפרה בוטה של החובה באיזון והוגנות של השופר הדמוקרטי הממלכתי.  עלינו להפנים כי התקשורת הישראלית אינה "שלנו" כולנו אלא הינה תקשורת נישתית, כמוה כמפלגה פוליטית נוספת המתעלקת על צווארנו, מכניסה ידה לכיסינו, מפשפשת במוחנו ומאחזת עינינו.  אנו מתועלים לעבר מטרות נוגדות קיומנו ורובנו אינו אף חש בכך.

 

למה הדבר דומה, האם היינו מוכנים לעמוד בפני בית המשפט באשמה כלשהי כאשר אך הקטגור (התובע) נוכח באולם ונושא דברו באשמתנו לפני בית המשפט בעוד הסנגור  אינו מורשה להופיע וטיעונינו אסורים בהשמעה על ידי בית המשפט (הערה: מניעת שקיפות ציבורית במשפט כמוה כנטילת סנגוריה מהנאשם – ראה משפט הנשיא לשעבר קצב אשר היווה המקבילה לתליתו השרירותית בכיכר העיר – וזאת ללא קשר לאשמתו או חפותו).  או לחילופין, כפי הנוהג הדרקוני לשעבר ברוסיה הסובייטית אשר בה הסנגור היה איש הממסד אשר ברגיל  תמך בהאשמות התובע-מטעם אודות אשמתו של הנאשם אשר עליו הובא "להגן".  ובכן, האם היינו מסכימים לכך?  האם אי מי היה מסכים לכך?  האם קיימת מדינה דמוקרטית בחלד אשר בה היה מקובל ורווח נוהג טוטליטרי זה?

לצדקנים בנינו נאמר כבר כעת, אכן כן, במדינת ישראל רווח המנהג בו אין הסנגור מורשה לדבר דיברי הגנה עבור "הנאשם".  וה-ראיה, הינה התקשורת הישראלית.  כ-  90% (הערכה זהירה) מעיתוני וערוצי המדיה הממוסדים הינם ערוצי שמאל, השייכים לשמאל או בעלי אוריינטצית שמאל, חלקם קיצוני ומיעוטם מתון.  אין הצופה או הקורא זקוק להדרכה מיוחדת להבין  כי הינו צופה או קורא בהצגה חד צדדית הבאה לנקוט גישה פוליטית לעומתית כנגד שנואי נפשה של אותה תקשורת.

 

עיון חטוף בנעשה לפנינו מגלה בנקל כי אמצעי התקשורת מביאים זווית ראיה חד צדדית, חד אג'נדתית, נכלולית לעיני הצופה בעודם מונעים (מהסנגורים) מבעלי הדעה האחרת כל פתחון פה.

 

במקומותינו קיים נוהג ניפסד מונים רבים.  לא רק שהמובא לצופה / קורא הינו חד צדדי ולכן מטבעו שיקרי לחלוטין אלא שידיעות אשר אינן עולות בקנה אחד עם קו האג'נדה של אמצעי התקשורת נעלמות כליל. היו כלא היה.

ומכאן, מדוע אנו מתעתעים מוחותינו?  המתואר לעיל אינו "חופש הביטוי" כהילכתו באשר חופש הביטוי בחברה דומוקרטית מוענק לכל מכל כל באורח שווה ובאין אונס.  חופש דיבור חלקי, לקבוצה מסוימת נוהג כידוע במשטרים טוטליטרים אשר בכוונת מכוון חוסמים את חופש הביטוי מפני מגזרים לא רצויים לטעמם.

 

היכן אנו הכרנו ומכירים תופעת ממסד תקשורתי המייצג מיעוט בלבד?  פשיטה.  במשטר הבולשביקי הרודני, הטוטליטרי-הפשיסטי היוותה המפלגה השלטת הקומוניסטית אך כ- 5% מכלל האוכלוסינ הרוסית אך חופש הביטוי של אותה קבוצה היה אבסולוטי בעוד חופש הביטוי לשאר לא היה קיים (ראה ערך "פראבדה").

 

במשטר הטוטליטרי הפשיסטי הנאצי היוותה המפלגה הנאצית אף היא כ- 5% מכלל האוכלוסיה הגרמנית אך פלח זעיר זה שלט אבסולוטית בכל אמצעי הבעת הדעה הגרמנים (ראה הערכים דר-שטירמר וגבלס).

 

ובישראל (אוי לאותה הבושה ומבלי כמובן ליצור הקשר אידאולוגי למשטרים לעיל – אופפסס, קיים קשר קומוניסטי), השמאל הרדיקלי כולל למצער כ- 5% מכלל האוכלוסיה הישראלית אך אמצעי הביטוי שבידו מקיפים כ- 80% מהעתונות, כ- 75% מתחנות הרדיו ו 100% מתחנות הטלוויזיה.  ומכאן חייבת להשאל השאלה, איזה סוג דמוקרטיה אנו?  למצער, בהתאם לנתוני התקשורת (המהווה את המדד הטוב ביותר לתקינות דמוקרטית), מדינת ישראל הינה מדינה טוטליטרית אשר מתהדרת בנוצות דמוקרטיות לא לה. ובמדה ונוסיף על החטא לעיל את הפשע של מערכות המשפט, הפקולטות למשפטים, פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון המוטות חדות  לכיוון זהה אג'נדתי שמאלני-רדיקלי בעל גוון אנרכיסטי כתקשורת, הרי התמונה הדמוקרטית הישראלית מורה עד כמה חשרו העבים המאימים מעל הדמוקרטיה שלנו.

יאמר המתחכם, "הרי המרשתת קיימת כיום והיא הנותנת את זכות הדיבור לכל דיכפין".  נכון, אמת ויציב, אך המרשתת וחופש הדיבור בה קיימת למרות וכסיבת הטוטליטריות התקשורתית ולא כהתפתחות טיבעית דמוקרטית שלה.  אנו הציבור, המשתמשים, תאבי פתחון הפה אשר נימנע מעמנו משך כ- 50 שנים במדינת ישראל מאז הקמתה, אנו לקחנו את המרשתת לידינו ויצרנו עבור עצמנו כלי לביטוי עצמי.  ועדיין, אין תחליף הולם לאמצעי השידור החזותי האלקטרוני אשר השפעתו לעת הזו עדיין רבה מונים רבים מהמרשתת.

 

אנו צרכני התקשורת עדיין שבויים בכוחה המאגי של המלה הכתובה בנוסך: "הנה עובדה, היה כתוב בעיתון" או כאשר אנו דבוקים ממעמקי מנהגי "תפודי הכורסה" שלנו למסכי הטלוויזיה ומקבלים כתורה מסיני (עדיין) את הגיגיו המופרכים של פרשן להגן-איזוטרי המרצד לפנינו על המסך, המבטא את דעתו האישית החלולה אשר הוא עצמו אינו מאמין בה יותר, המוצגת כאורים ותומים קבל עם ישראל ועדה אך מפאת שהמקרופון בידו.

 

האמור לעיל בא להדגיש כי חופש הביטוי במדינת ישראל הינו עדיין מותנה בהשתייכות סקטוריאלית ואג'נדתית.  חייב אדם להיות מאנ"ש (אנשי שלומנו) על מנת  לזכות ולקבל פתחון פה תקשורתי-ציבורי.

המצב מסתבך ודווקא עקב אותם אמצעי תקשורת המזוהים עם המרכז או הימין.  הללו מנסים לשמור על חזות ממלכתית, לבל יואשמו כנטויים מדי פוליטית וכך, אינם עוסקים בהעלאת טיעונים חזקים, מנצחים  ומתנצחים כנגד הצד השמאלי של המפה הפוליטית החש עצמו חופשי מכבלים ממלכתיים יהודים ונוהה אך אחר האוניברסליות המתיוונת, להכפיש להערים ולשקר באין מפריע את מתנגדיו הפוליטים-אידאולוגים.   יוצא מכך כי 90% מכלל התקשורת עסוק במסע צלב כנגד הממשלה המכהנת, כנגד דתיים, מתישבים, אנשי ימין וכדומה המהווים את הרוב המכריע בעם בעוד שאך כ- 10 אחוזי התקשורת האחרים הינם מאוזנים.  התוצאה הינה ברובה אנטי יהודית ציונית ודמוקרטית על ידי אמצעי התקשורת הקיימים במדינה שהינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.

 

מפאת שמרבית הציבור בנינו הינו ממלכתי-לאומי-ימני בדעותיו, הרי ברי לחלוטין כעת מדוע הקרע בעם הולך ומתרחב לממדים מדאיגים.  לאור האמור, עלינו לכן להשביע רצון התקשורת ולהחליף את העם באחר, נוח יותר ללישה או לחילופין אפשר כי על מנת להשביע רצון הציבור עלינו להחליף את התקשורת במתכונתה הנוכחית באחרת הוגנת ומאוזנת הימנה.

 

מאחר שהבחירה בין העם לתקשורת הינה קלה ומובנת לכל, ניראה כי ניבחרינו בכנסת לוקים בשיתוק מוחין מבזה.  מרבית אמצעי התקשורת במדינת ישראל נתמכים במדה זו או אחרת בידי הציבור משלם המיסים אלא שהציבור אינו זוכה לתמורה עבור האגרה, בעוד "ניבחרינו" בורשים בבוז את משאת נפשנו.

 

אין פשוט מהעמדת משרד קטן בן מספר אנשים אשר יעקבו אחר ביצועי אמצעי התקשורת הנתמכים על ידי הציבור ובכל מקרה של הפרת איזון (גבולות מדוייקים אינם אפשרים, אך כן אפשריים בגבולות של 40% לעומת 60% הטיה לכאן אם לכאן), יקנסו את העיתון או הערוץ הניתמך בסכום קבוע מראש, מנדטורי שאינו נתון לוויכוח ומוטל מידית וללא זכות עירעור, סכום מכאיב לכיס.  קיים היום פיקוח-דמה בנושא זה אך הפיקוח חסר שיניים ובכל מקרה התגובה על חוסר איזון מגיעה לאחר חודשים ואפילו שנים דהיינו, "עבר זמנו – בטל קורבנו".  חלקם של התגובות מומרצות יותר על ידי צופים נזעמים ולא על ידי אלו שתפקידם לפקח ובכך הינם מועלים באמון הציבור.

ומהעבר השני, חייבת מדינת ישראל להתיר ברשיון הקמת ערוץ שידור בנוסח "פוקס" האמריקני אשר יהווה משקל נגד לערוצי השמאל הרדיקלי ד'היום 2 – 10 .   כפי שההבנה מתחילה לחלחל כי מחירי מזון זולים אפשריים אך ורק תחת תחרות חופשית אמיתית כך בדיוק גם בנושא התקשורת (ולא אך הסלולרית).  ערוץ הוגן, אובייקטיבי וחסר משוא פנים נוסף אשר ישטח את כלל התנהלות התקשורת ויחיבה (אם חפצת חיים היא) להביא לציבור דיווחי אמת מאוזנים מהמתרחש במקומותינו.  עצם העובדה כי רשיון זה לא ניתן עד היום ויש לשער כי לא יחסרו מממנים לכך, מעידה על כי ידיהם של ניבחרי הציבור "שלנו" אינן נקיות, הם ספוגים בהטיות עקומות שאינן ממין הענין, נתונים להשפעות קלוקלות אשר טובת מדינת ישראל והתנהלותה הדמוקרטית אינה חלק מהן.  נהפוך הוא, "הניבחרים" כל שעלה בידם לעשות היה לסגור בתואנות אוויליות את ערוץ השידור- 7 , בעל הטיית הימין, לשידורי רדיו.  משהו באמת ובתמים היה והינו רקוב בכנסת ישראל אם כך נהגו.

 

אין מניעה ואף רצוי ביותר כי אחד מהתנאים שיושתו על אותם המעמידים עצמם לבחירה בבחירות הבאות יהיה התחיבות ליצירת תקשורת הוגנת במדינת ישראל בדרך של יצירת תחרות חופשית ובפרט הוספת ערוץ שידור בעל נטיה אידאולוגית מהצד הימני של המפה האידאולוגית והפוליטית לשם איזון.

במקומותינו קיים חופש הביטוי אך לכאורה, הוא קיים לאשורו אך בידי מעטים, אלפים בודדים, מתוך אוכלוסיית שבעה ומחצית המליונים החיים בישראל.  אותה חונטה ברוכת הביטוי הציבורי היא הקובעת מי יבוטא ומי יידום מי ייקל עליו לפרסם מאמר ומי יאבק על כך ובלא תוצאות.  מי יביע דעתו וכיצד מעל מרקע הטלביזיה ומי יהיה אך צופה פסיבי הניזון מפי "הגבורה" בלבד.  כמובן שתאור זה אינו מדוייק לחלוטין.  שהרי הזכות לביטוי שמורה לפי חוק לכל פרט במדינתנו.  וכך אין כל מניעה כי ידברר לעצמו בעת המקלחת או יצעק לעבר יבחושי-הקירות בחופשיות מירבית, הא ותו לא.

חדשות חד צדדיות, שיקריות או המכסות טפח וגם טפחיים אינן ביטוי לחופש הביטוי אלא לסתימת פיות של אלו שהמקרופון אינו בידם ואין להם כל סיכוי אף להתקרב אליו.  חופש ביטוי הנוענק אך לקבוצה חונטאית אינו חופש ביטוי אלא חופש שיסוי. כאשר אונסי חופש השיסוי פועלים כנגד אנוסי חופש הביטוי הריהם מקעקעים את אחד מהיסודות הברורים והיסודיים בקיום המשטר הדמוקרטי.

ישית הקורא ליבו מי הם ומה הם אותם היוצאים כנגד המגיבים (טוקבק) באתרי מאמרי הדעות, רובם של השוללים שמאלנים והסיבה היא כי מאחר שהתקשורת חסומה לאנשי ימין חרדים דתיים מתישבים וכדומה ומכיוון שאלו מהווים את רובו של העם מצאו הללו הדחויים והמודרים מפתחון פה את הסדק להשמעת דעותיהם וזאת דרך התגובונים ואכן ניכרת עליה תלולה לעין שיעור של מגיבי ימין בבלוגוספירה לעומת שהווה אך לפני שנים ספורות.   מגמה זו הינה לצנינים בידי שמאלנים רדיקלים אשר קיוו לחסום את חופש הביטוי בפני מרבית העם עמקדמת דנא ולפתע עומדים לפני שיטפון של דעות אנטי-שמאל, כוססים ציפורניים ומנסים לטכס עצה ובינתים מכפישים דרך מאמרי דעה את המגיבים הלגיטימים ומנסים בכך ליצור תנועה ציבורית כנגדם באמצעות דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה של המגיבים.

 

הבה ונסכם זאת כך, מחבר מאמר זה נוהג לעיין במאות תגובונים מדי יום.  עושר הרעיונות, תפיסת המציאות הנכונה, חוסר שיגיון בדמיונות, פתרונות מעשיים לבעיות ניתן למצוא אך ורק בקרב המגיבים מהציבור באשר לחדשות ולארועי דיומא ולכן אנו מדלגים במקרים רבים על המאמר עצמו וגולשים ישירות לתגובות, הן מעניינות ומועילות מונים רבים מהמאמר ומכותבו.

קיימים רבדים שונים לחשיפת האזרח לעובדות הניגלות בפניו.  חלקם של הרבדים הגלויים מוכרים לנו.  שרלטני התקשורת מסמאים עינינו בביטויים כגון "חופש הביטוי" זכויות אזרח" ו"זכות הציבור לדעת" על מנת כי באמצעותם יפעלו להדיר סקטורים גדולים מגישה להשמעת קולם.

 

במסווה "זכות הציבור לדעת" הם מעלימים מהציבור את שברצונם שהציבור לא ידע ומעלים על נס את אג'נדתם, את אג'נדת שולחיהם במערכות העיתונים ומכווניהם ומאתנניהם האנטישמים  מעבר לים.  אלא שקיימים רבדים נוספים אשר ניזכרו כאן ואלו הכוונת ומימון אנשי תיקשורת מובילים בידי אירגוני שיטנה אנטי ישראלים ואנטישמים.  לדוגמא, תמיכת התקשורת בשביתת ההסתדרות למען עובדי הקבלן (נושא ראוי לכשעצמו), על מנת להסיט תשומת הלב כי ממנזקי המשק הישראלי הגדולים ביותר הם-הינם ההסתדרות, לא פחות מהטייקונים ובוודאי יותר מהממשלה (ועל כך עמדנו במאמרנו מהחודש החולף "סוציאליזם חזירי").

 

המחאה החברתית כוונה בבסיסה כנגד הממשלה על מנת להחליפה בממשלת שמאל רדיקלי רופסת ומתרצה אך השתמשה בנושא "עניי עירנו" על מנת להסוות מטרתם העיקרית של המארגנים.  זאת אף זאת,"המחאה" החברתית באה להסיט את תשומת הלב מבעיות הליבה האמיתיות של מדינת ישראל כגון קיעקוע הדמוקטיה הישראלית בידי "חונטונרים" מהתקשורת, ממערכת המשפט ומהאקדמיה, שם נעוצה בעייתנו ולא בהדוניסטים התל-אביבים הנובחים יום וליל הב-הב-הב (תרתי משמע) וזאת על מצת שוב להסיט את תשומת הלב מהחלכאים והנידכאים לאשורם, הזקנים, התשושים, החולים, תושבי הפרפריה וכן הלאה..  כל המסעות המתוקשרים הללו מבוססים על חצאי אמיתות אשר מעניקים לפעילות האנטי ישראלית והאנטי דמוקרטית הזו גוון של אמינות מתעתעת, מעוורת עינים ושכל.

 

העיתונות מדירה דתיים ימנים ומתישבים מזה שנים, העיתונות מייצגת אולי שליש מהעם ומדירה את שני השלישים הנותרים אך מסחררת את הדרת הנשים (שאינה הדרה אלא נערכת בהסכמה) ומכפישה חרדים  על מנת להסוות את גיבנתה שלה עצמה

לעיתים כשנישאלים, אנו עונים בהתחסדות מה כי איננו מאמינים בתאוריה כי בחדר חשוך וחסר חלונות במשרד מאובק ברחוב שכוח-אל יושבת חבורת אנשים וטווה תכניות למסע אנטי ישראלי, מתוזמר ומאותנן המחייב את מרבית העיתונות בישראל ואשר מטרתו חיסול מדינת ישראל במתכונתה ד'היום.  גם אם תאור זה הינו מופרך, אם כי בהחלט אפשרי, הרי שהתוצאה הסופית מרמזת על צורה מסוימת של תאום בין העיתונים הידועים במסעם כנגד הממשלה המכהנת והקו המדיני והכלכלי אותה היא מובילה.  התגובה הפבלובית של העיתונים "הארץ" ידיעות" ומעריב וערוצים 2-10 הינה יותר מאקראית גם אם נביא בחשבון כי עיתונאים אינם חפצים לפגר אחר עמיתיהם בעיתונים מתחרים.

 

המונוליתיות, האחידות הרעיונית בכיסוי פרשיות הנוגעות להטלת כתם על הממשלה המכהנת וכן כנגד חרדים, דתיים, מתישבים, גברים וכדומה בעוד שקיימת הסתרה והדחקה תקשורתית הנידמית כמאורגנת לאורך ולרוחב הדיווח התקשורתי אודות נושאים הניתפשים כמכפישי ונוגדי שמאל, חילונים, נשים ובעלי נטיות מיניות חורגות, עוברים את גבול המקרי וניתנים להגדרה כמתואמים.  כמובן, תמיד נוכל להאמין כי מרבית העיתונאים הינם "ראשי עץ", "זומבים" מונוליתים הפועלים כולם כאיש אחד ללא הנחיה מרחוק.  אשרי המאמין אך לא ניראה כי בזה הענין.

 

אלא שהתאום וההכוונה המרכזית אינה נעשית כאמור במדינת ישראל אלא במשרדי "הקרן לישראל חדשה" מניו-יורק, ארה"ב, שלוחתו של הממסד האנטישמי העולמי תחת המטריה של "הסדר העולמי החדש" (אירגוני סי.אפ.אר. ובילדרברג באמצעות זרועותיהם הביצועיות בישראל).  שם מנוהלת מערכה חובקת עולם אשר ישראל ניכללת בה כאחד הפיונים בה, על מנת להשיג מטרות אשר טובתה של מדינת ישראל אינה נכללת בן.

 

1.  מנוהל המסע היחצני למען מהגרי העבודה האפריקנים בישראל וזאת על מנת לעודד ולשנות בבוא היום את המאזן הדמוגרפי בישראל כמשקל נגד איסלמיסטי לדת המדינה היהודית ובכך להפכה למדינה כנענית.

 

2.  מנוהל מסע פמינסטי מטורלל חסר הגיון ורחמים על מנת לערער את מוסד המשפחה היהודי ובכך לחסום את הרחם היהודיה מלפרות ולרבות.  הסיבה ברורה, חיסול הזהות היהודית שלמדינת ישראל

 

3.  אותו מסע פמיניסטי מנוהל להכפשת חיילי צה"ל על מנת לכבול ידיהם ולמנעם מלמלא תפקידם ובכך לנטרל ולסרס (תרתי משמע) כושרו של צה"ל להגן על אזרחי מדינת ישראל מפני חורבן המדינה היהודית.  הסיבה בוהקת.  אינוסה של מדינת ישראל לקבל ד'לית ברירה, עקב ניטרול כוחו וכושר פעולתו של הצבא, את תנאי הפלשתינים ובכך להפוך ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים

 

4.  הס מלהזכיר בתקשורת עוולות הנגרמות על ידי ערבים במדינת ישראל וזאת מתוך כוונה להביא בסופו של יום לשליטה ערבית פלשתינית על מדינת ישראל.  ההכפשה המירבית בתקשורת ענינה "בצעירים" פושעים ומחבלים.  ערבים? מחבלים? זדים? רוצתחי תינוקות ערבים וכדומה? דומה כי אינם קיימים עוד במדינת ישראל אליבא ד'התקשורת אשר מזה זמן רב מהווה את "קול הרעם מפלשתין" ("הכבושה").

 

5.  כך, מנסה התקשורת הישראלית לייתר את התקיפה הישראלית באיראן במסווה של דיון ציבורי מוטה ומאחז עינים, כאשר המסע מתוזמר ומוכוון מדינות חוץ למניעת התקיפה מטעמים שלא לענין הישראלי.  אלו האירגונים האנטישמים אשר שלמות וטובת ישראל אינו בראש מעייניהן.  בכך מתואמת התקשורת הישראלית עם אירגוני "הסדר העולמי החדש" הרואה בתקיפה באיראן ובהצלחתה עיכוב בלתי ניסבל בהפיכתו של המזה"ת ל"מזרח תיכון חדש" תחת ממשלה נרכזית דיקרטטורית עולמית.

 

6.  כך תמכה התקשורת כגוף אחד בנושא "המחאה החברתית" גם כאשר ברי היה לכל עיתונאי זב חוטם כי המחאה יוזמה ומומנה על ידי אירגוני חוץ אנטישמים לשם הפלת ממשלת הימין ועלית ממשלת שמאל רדיקלי אשר בנפש חפצה תמסור את נכסיה האסטרטגים של מדינת ישראל לכל איסלמיסט זב חוטם.

 

7.  אין מלה וחצי מילה בתקשורת אודות מאות אלפי הבתים הבילתי חוקיים שניבנו על ידי ערבים ביו"ש, בצפון ודרום הארץ כאשר בו בזמן לא מרפה התקשורת ולו לרגע מבנייה מסוגים שונים על ידי יהודים בשטחי יו"ש, או כנגד ביש-הגדא הישראלי שהוציא מרפסת החוצה.

 

8.  מוכפשים ומשמצים הדתיים והחרדים ללא גבול וללא מידה מתוך כוונה ליצירת דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה ובכך להפוך את מדינת ישראל למדינה מתיוונת, כנענית וחילונית, מדינת כל אזרחיה הפלשתינים (אשר יהפכוה כמובן למדינה איסלמיסטית, אלא שקשה לדרוש מאפסי התקשורת ראיה הקפית ורחבה עד כדי כך)..

 

9.  ניסתרים השגי מדינת ישראל המדהימים בכל קנה מידה עולמי, מתודעת הציבור הישראלי והעולמי וזאת על מנת להדגיש כשלים עכשווים (אשר רובם קיימים בדמיונו הפורה של חבר החונטה העיתונאית) ובכך להניע האזרח הבילתי מושכל לבחור בממשלת שמאל-רדיקלי אשר תהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים (ובהזדמנות חגיגית זו תחזירנו לתקופת האבן).

 

10.  כך, תומכת התקשורת באירגונים הירוקים אשר איכות הסביבה הינה אך כסות עבורם לכבול את ידי היהודים תוך מתן חרות מופקרת לערבים לעשות ככל העולה בחפצם ועל רוחם באדמות מדינת ישראל.  הארגונים הירוקים מונעיי האנטישמים מעבר לים הינם שוטמי ישראל מובהקים במודע ובכוונת מכוון לחסל בבוא היום את "היישות הציונית".

 

ניתן להמשיך בכך עוד ועוד אך העקרון ברור, מרביתה של התקשורת הישראלית, על מאות העיתונאים המאותננים והמשולמנים בה מקרנות חוץ אנטישמיות ואיסלמיסטיות במזומנים או בשווה ערכם, מופעלת ופועלת במודע, בכוונת מכוון כנגד קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית בארץ ישראל תוך שעושה שימוש ציני וניבזי בנושאי "הדמוקרטיה", "חופש הביטוי" ו"זכות הציבור לדעת" (כולם ביטויי אחיזת עינים, משל ל"קרדום לחפור בו") וזאת על מנת לטשטש דעתנו ללושה לכיוון פירוקה של מדינת ישראל במתכונתה ד'היום.  כל נושא לעצמו אפשר וניראה סביר אך כאשר מצרפים את הנושאים המטופלים לעיל באורח מכוון חד צדדי תוך איתור הכוונות מאחוריהם, הולכת ונירקמת תמונה מבהילה של קשר רב זרועי, רב שכבתי, מתוכנן לפרטיו ודיקדוקיו לניצול אזרחי מדינת ישראל כ"אידיוטים מועילים" כנגד מדינתם והאינטרסים שלהם עצמם תוך הובלתם בנוכלות ובצדיה לגיא ההריגה וחיסולם בו.  מסע מתוזמר זה מוכוון במתואם יחדיו עם עשרות ומאות העמותות החוץ פרלמנטריות (עמותות גולדסטון לדוגמא אך לא רק) אשר גם הן מקבלות הוראותיהן מ"הקרן לישראל חדשה" (שהרי זו מממנת אותן) לפעול למען לישת התודעה הציבורית הישראלית והעולמית יחדיו (מכונה גם "הנדסת המונים" או "הכנה מנטלית"), לכיוון חורבן קיומה היהודי של המדינה בהתאם ל"משניות"  אירגוני "הסדר העולמי החדש".

פעמים רבות אנו נישאלים בנוגע למושאי מאמרינו כדלקמן: "נאה, אך מה ניתן לעשות?", "כיצד נוכל להתגבר על שטף העוולות הזורם לכיווננו מהתקשורת הישראלית?"  ובכן הפתרון הינו כה פשוט עד כדי גיחוך.  מה ניתן לעשות?  בפשטות, לאטום אזנינו ועינינו לסחרירי התקשורת הבאים ללוש דעתנו.  עלינו להשכיל עצמנו להבין את שאנו קוראים ורואים, עלינו לפתח פילטרים תודעתיים להבין את הכיוון בו מנסים השרלטנים להוליכינו, עלינו להפוך עצמנו ליצורי-אנוש, אנשים חושבים, כתחליף ל"תפודי הכורסא" עמומי המחשבה המאפיינים רובנו.  עלינו להקדיש זמן הולך ורב לעיון באתרי חדשות אינטרנט אובייקטיבים (עשרות מהם קיימים) ולצרוך עיקר החדשות והארועים מהם, עלינו להיות מעורבים ומיודעים יותר בנעשה סביבנו.   התקשורת בונה על בורותינו ודחפינו הבילתי נישלטים בעליל לצרוך חדשות בעינים בוהות ובמוח אטום.  הללו ניבנים על עצלותנו ואפסותנו (אכן כן, במבחן המעשה), התמכרותנו לפרשנים שרלטנים, המונעים רובם ככולם בידי אינטרסים מוכווני אירגונים אנטישמים מעבר לים.  עלינו להתבגר תודעתית, אזרחית וצרכנית.  עלינו להפוך ממובלים-באף לדעתנים ומגובשי דעה משלנו, להפוך למובילי אג'נדה כוללת ראויה.  כדי כך פשוט הפיתרון וכולו בידינו.

יש לומר זאת ביושר וללא מיצמוץ….התקשורת הישראלית אחראית משך צמד העשורים החולף למרבית ההתעוררות האנטישמיות בעולם כנגד מדינת ישראל, כאשר אנו מגדירים את ה"אנטישמיות החדשה כשינאת ישראל".  התקשורת הישראלית אמנם לא יצרה את האנטישמיות אשר פושה בארצות הים כרמץ חם לאחר שרפות יער משך מאות בשנים, אלא שהתקשורת הישראלית במודע ובכוונת מכוון מפעילה זרזים (קטליזטורים) ההופכים את הרמץ החם לאש אנטישמית חדשות לבקרים וזאת על מנת לגרום ללחץ חיצוני על ממשלת ישראל אשר יהווה תחליף לאזלת ידם לשנות סדרים בתוככי ישראל באמצעים דמוקרטים לגיטימים.  מכאן כי בסופו של יום, חלקה הנכבד של התקשורת הישראלית פועל כאויב מדינת ישראל בידיעה ובכוונת מכוון.  תוצאות הסיקור המעוות של הסיכסוך בידי עיתונאים שמאלנים רדיקלים שוטמי כל גוון יהודי וישראלי אוטנטי הוא המביא את כלי התקשורת הבינלאומים לקחת דוגמא מהתקשורת המקומית בבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר".  אך חמור שבעתיים היא גישתנו כאזרחים לנושא התקשורת הישראלית.

 

אנו האזרחים רואים את הקולות, צופים בהכפשת מדינת ישראל באורח קבע בידי עיתונאים שרלטנים אחוזי אג'נדה חד ערכית שמאלנית קיצונית, ואותם האזרחים אשר כנגדם מכוונת כל ההסתה המקומית ובעקבותיה העולמית, אותם האזרחים קוברים ראשיהם בחול מתוך תקווה נואלת כי הסערה תחלוף בצורה זו או אחרת.  ובכן  היא לא תחלוף, לא חלפה והינה חיה קיימת ובועטת בכולנו, זו האנטישמיות הרוצחת יהודים בכל מקום בעולם מפאת היותם יהודים.  האנטישמיות תלך ותתעצם עד כי תוצאותיה המתגברות לא יאפשרו יותר קיום חיים יהודים לעם הזה בציון.

 

מהו שעוצר בעדנו האזרחים לקום על משנאינו מבפנים ולומר בריש גלי… עד כאן, היו לא תהיה, אנו חפצי חיים וקיום לאומי בישראל הננו ואלו אשר שוללים ופועלים לקיעקוע זכויותינו כלאום ריבוני בארצו שיתכבדו, יקחו עמם מטלטליהם, משפחותיהם ומתיהם ויחזרו לארצות "גיזת-הזהב", ארצות מוצאם רוויות "הבצלים והשומים… דוודים מלאי בשר רבים ועצומים…" (מתוך "קומו תועי מדבר" לח.נ.ביאליק).  אלו ארצות  כגון גרמניה, פולין, רוסיה, עיראק, סוריה, לוב, תימן ובקיצור ילכו להם לכל הרוחות (והשדים).  הדבק המלכד של שואת אירופה הלך והתמסמס.  הערבות ההדדית היהודית הפכה לבדיחה.  ההסטוריה שלנו רצופה כתות ומומרים (מתיוונים) יהודים אשר ניתקו ונותקו מהעם היהודי ובכך יכולנו, כצעד בונה חיים, לשמור על קיומנו כעם.  דומה כי אנו נימצאים בסיפה של תקופה נוספת מעין זו.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

 

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |