הפיגוע באיתמר והגבולות הזמניים

נכתב על ידי: אליקים העצני

תמונות הזוועה מהטבח, שלציבור לא ניתן לראותן וראש הממשלה בוודאי נחשף להן, קשורות קשר ישיר   ל"מדינה-בעלת-הגבולות-הזמניים" שהוא עומד להעניק לעם שממנו יצאו המפלצות הרצחניות.
איתמר אמורה להיכלל בתוך הטריטוריה של המדינה הזאת, שרק גבולותיה יהיו זמניים, אך ריבונותה תהיה בלתי מוגבלת. צה"ל לא יוכל להיכנס, כפי שהוא עושה היום, אל עומק השטח, להטיל עוצר על כפרים ולעצור חשודים. השטח יהיה חוץ-לארץ והחשודים אזרחים זרים, שלא יהיה ניתן להעבירם דרך גבול ריבוני אל כלא בישראל. ישראל תצטרך לסמוך על ממשלת רמאללה שהיא תחקור, תעצור, תשפוט ותעניש את הרוצחים. היש בעולם אפילו שוטה אימבציל אחד, שיאמין בכנות כי תרחיש כזה יכול שיקרה בפועל? הלא הממשלה העתידית של "מדינת-הגבולות-הזמניים" קוראת כיכרות, בתי ספר ואצטדיונים על שם רוצחים שביצעו מעשים כאלה בדיוק, רואה בהם גיבורים וקדושים!
 
וגם זאת: בכיכרות הקרויים ע"ש השהידים האלה, היו צעירי פייס-בוק מתקהלים ומריעים לרוצחי איתמר, ואיזו ממשלה במזרח התיכון החדש מעיזה היום ללכת ראש בראש עם "רצון העם" העולה מן הכיכרות?
 
ממשלת ישראל שסירסה את עצמה לא תהיה לה ברירה אלא לפנות לאו'מ או לנא'טו, שיצוו על הכוחות הבינלאומיים שיהיו מוצבים על הגבול "הזמני" בין ישראל לפלסטין, על מנת שהם יעשו את כל מה שכוחות צה"ל והשב"כ עושים היום בכפרים החשודים ואת מה שהמשפט בישראל היה עושה  ברוצחים. מי שמאמין שאכן זה מה שיקרה – שיקום !
 
אצבע אלוהים אכזרית הציגה באיתמר בפני קברניטי ישראל את התרחיש הצפוי הזה, להמחיש להם את ההבדל התהומי שבין "רשות" לבין מדינה, שכל התערבות במתרחש בגבולותיה, אפילו הם "זמניים", תיחשב תקרית בינלאומית, פגיעה בריבונות זרה.
 
אלא, שזוועת איתמר ממחישה רק מוקש אחד שטומנת לנו השתלת הריבונות הפלסטינית לתוך ארצנו. מנהיגי רמאללה מצהירים במפורש, שרק מפאת חולשתם הם נטשו לעת עתה את הטרור ונאבקים בדרכים דיפלומטיות, אולם "אופציית הרובה" חיה וקיימת. על כן, לאחר שנתניהו ישתול בפיהם הריק שיניים של ריבונות, מה ימנע מהם לנשוך? הלא הגבולות ייקראו "זמניים", מפני שהערבים טרם באו על סיפוקם לגבי גבולות 67', ירושלים ההיסטורית, "טיהור" השטח מיהודים, החזרת הפליטים, ויחד עם הזמניות הזאת  הם  ימשיכו לראות את ישראל ככובשת, כפי שממשיכים לראות בנו כובשים בעזה. השוני יהיה בכך, שמעתה יעמדו לרשותם במלחמתם בנו כלים ואמצעים שלא יכלו לחלום עליהם כשהיו עדיין בחזקת "רשות".
 
הסטאטוס הריבוני שישראל תעניק לחדלי האישים מרמאללה ייתן בידם חרב חדה להילחם בה – בריתות צבאיות עוינות, מצעדי "פליטים" לעבר הגבולות "הזמניים", נטרול צה'ל במלחמתו בטרור, חרמות , אינספור  תקריות בינלאומיות – הכל, כדי שלא לתת ל"סכסוך" לרדת מסדר היום העולמי והפנים-ישראלי. היוזמה החדשה של נתניהו, פרי של פאניקה ולא בפעם הראשונה, רק תצייד אותם באמצעי לחימה ריבוניים להמשיך את מלחמתם בנו ברמות מסוכנות בהרבה.
 
וגם את מניעת הגעתם לגבולות 67', כביכול מטרת התרגיל כולו, נתניהו לא ישיג. להיפך, מעמד המדינה, הוא גופו, יקל על הפלסטינים להגיע לשם. התוצאה נטו מנאום בר-אילן ב' של נתניהו תהיה נסיגה אל הקו הירוק – בשני שלבים.
 
"תסריט איתמר" יהיה אקטואלי גם אם נתניהו יפנה את איתמר מתוך "הגבולות הזמניים". רוצח יוכל לחדור  גם לתוך ישראל ולהיעלם מעבר "לגבולות הזמניים". מה תעשה ישראל? תצא לעופרת יצוקה (ולגולדסטון ב'), והפעם בתנאים בינלאומיים גרועים פי כמה, של מלחמה נגד מדינה?
 
"מדינת-הגבולות-הזמניים" היא גול עצמי של שוער מבוהל. אבל מה קרה ליתר השחקנים, האם נסתתרה בינתם?
 
אליקים העצני                 

"כשהקרב בער והכיתה לא זזה"

  

 

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

 

                   

דברי האלוף עמידרור עוררו סערה ונופחו לא כל פרופורציה,אך הם בהחלט לא ההוויה הישראלית. צה"ל לא יורה בחייליו כמו בצבאות העולם.אסור לנו אפילו לחשוב על כיוון זה.

 

 

מאת:גרשון אקשטיין

 

 האמירה של  האלוף במיל עמידרור מלפני כשבוע."צריך לתקוע כדור בראש לחייל שלא מסתער" הרעידה אמות וסיפים בישוב הישראלי, ויתכן מאד שגם תגרום לאי התמנותו לתפקיד ראש המל"ל.

 

כולנו מכירים את השיר הידוע וכמעט לאומי, מפי יורם גאון כקזבלן, בפרט את המילים בבית השני "כשהקרב בער והכיתה לא זזה, אתה ראשון יא קזה" בשיר זה לא נשמעה כל ביקורת על , על למה בעצם הכתה לא זזה ומה צריך לעשות לחייליה? ומדוע היה דרוש גיבור, שיציל בגופו את מצב הקרב? .כי יותר עסקו בגיבור קזבלן ולא למה בעצם לא הסתערה כל כתת החיילים..

 

אכן, בתולדות ישראל ומלחמותיו, היו באמת מצבים קשים שבהם חיילים התחפרו או קפאו בעמדותיהם ולא הסתערו,חרף הפקודות שקבלו.

ידוע מעדויות חיילים עצמם  על מקרים, שבעיצומו של קרב הם קפאו ,מי שהשיתוק אחז בו, מי מפחד רגעי ומי ללא הסבר,ומי שבאמת פחד על חייו, אך אף אחד מהמפקדים בהכירם את חייליהם, לא היה סבור שיש לתקוע להם כדור בראש כדי להוות גורם ממריץ ואפילו מחייב  את החיילים להסתער, כדברי האלוף במיל',עמידרור.

 

ידוע כי במלחמות והמיוחד של מלחמת העולם הראשונה, היו מקרים לא מעטים של הוצאה להורג של חיילים שפחדו ולא הסתערו עם כולם ,סביר להניח שהיו לא מעט מחקרים האם זה הואיל ואם לאו..אך אין זאת ההוויה הישראלית ואסור לנו לחשוב על כיוון זה

 

גם בהנחה שהציטוט המובא של עמידרור הוא נכון ומדויק (לא ברור אם הדברים הוצאו מהקשרם) עדיין אין בדברים אלה, כדי לפגוע כהוא זה בכישוריו של עמידרור ובהתאמתו ויכולתו להתמנות כראש המל"ל.

 

אכן,דבריו של עמידרור שפורסמו, נופחו ללא כל פרופורציה, נכון, מוטב היה שלא נאמרו מאשר נאמרו, אך איך להגזים בפרושן של המילים, שסביר להניח שכיום האלוף עמידרור מתחרט עליהן.אך מכאן ועד "שתדע כל אם עברייה…"וביטויים דומים-רחוקה הדרך

 

גרשון אקשטיין,רעננה

סא"ל בדימוס

ראשית ננסה, אזי נבטח

נוהג מעורער ומעוות קיים במקומותינו הגורס כי "ראשית ניבטח ואחר כך ננסה".

נכתב על ידי: אהרון רול

 

 

נוהג מעורער ומעוות קיים במקומותינו הגורס כי "ראשית ניבטח ואחר כך ננסה".  העדות לכך היא כולה לפנינו.  למרות שניסינו את הסכם אוסלו האסוני, בטחנו תחילה וקיבלנו מדינת טרור בשטחי הרשות הפלשתינית אותה הקמנו במו ידנו.  למרות שפינינו את לבנון, בטחנו תחילה וקיבלנו את חזבאללה, האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה.  למרות שפנינו את רצועת עזה, שוב בטחנו תחילה וקיבלנו את החמאס, אלפי אלפים של טיליו על ראשינו ומלחמת "עופרת יצוקה".  ועדיין יש המתעקשים בנינו כי רק פינוי, רק נסיגה תביא עלינו מזור ושלום נירוונה עולמי.  מכובדנו אלברט אנשטיין כבר גרס כי "טיפש הוא אותו אדם החוזר על טעויותיו שוב ושוב בעודו מצפה תמיד לתוצאה שונה".

 

נידמה כי נוהג קלוקל נפל ביחסים בנינו לבין האיחוד האירופי.  איננו דורשים מהם הבהרות לנאמר לעיל.  בעת שיחותינו עמם איננו דורשים מהם הסברים מושכלים ללחציהם עלינו לוותר ולוותר עד כלותנו בעוד העובדות כולן אומרות לנו (ולהם), הרפו.  איננו דורשים מהם, מפאת שמנכסים לעצמם את חוכמת המשא המתן בנינו לבין הפלשתינים כי הדרכים הישנות הינן רעות, למצער למדינת ישראל ואנו איננו חוזרים על טעויות כישלוניות לאחר שניסינו וניסינו וניכשלנו כה אומללות.  שהרי אנו יודעים, כי הם יודעים היטב, את ההיסטוריה הקצרה של המזרח התיכון.  הם יודעים כי חזרה על המתווים הישנים למשא ומתן לשלום הגורסים וויתורים חד צדדיים, אינם ישימים, כישלוניים עובדתית, .הרסנים ומאחזי ענים.  ובכל זאת הינם מתעקשים עליהם חזור והתעקש.  איננו אומרים להם "רבותינו ו"ידידינו" מהאיחוד האירופי, אם אין לכם דרכים חדשות ורעננות להגיע למשא ומתן לשלום עם הפלשתינים לאור ליקחי עבר ברורים ומפורשים אזי, תודה רבה, איננו מעונינים לשמוע מכם חומר לעוס וכישלוני שוב ושוב".

הגיע העת כי נחשוף לעני העולם את הצביעות האירופית במרעה.  לא שהדבר יסייע, הם ימשיכו בנכלוליהם החד-צדדיים הפרו-פלסתינים באשר "ריח הנפט והדמוגרפיה האיסלמית חזק מריח התבונה והצדק", אך למצער נוכל לנסות ולהסב בכך את גלגל הדה-לגיטימציה כנגדנו בציבורים גדולים בארצות המערב ולהעמיד בסיס ברור, ישיר ומוצק ביחסינו עמם.

בלשון דפלומטית מנומסת ומכובדת, נבהיר לאדונים המעונבים האירופים לחדול מלהתערב ולבחוש בעניניה הפנימיים של ישראל.  אנינו לוב ואיננו מצרים או עיראק, ישראל איננה רפובליקת בננות אלא דמוקרטיה אשר רבות ממדינות המערב כולל מדינות האיחוד האירופי יכולות ללמוד ממנה פרק או שנים בהלכות חופש ושיוויון. 

חייבים אנו לדרוש מהם לחדול לממן אירגונים פנים ישראלים, אוטו-אנטישמים באשר אנו רואים בזאת התערבות בוטה וחתרנית של "ידידים לכאורה" בעניננו הפנימים.  כמשקל נגד נציע להם כי אנו נממן אירגונים חוץ פרלמנטרים בארצותיהם שיפעלו למען פזורות החלכאים והנידכאים הטורקים, האלג'יראים והמרוקאים למען תירבה שימחה ולמען יושבו להם זכויותיהם הדמוקרטיות הלגיטימיות, שהרי "בזכויות אזרח דמוקרטיות" עסקינן, הלא כן?  אין קושי להקים קרנות "עצמאיות" לכאורה למימון "זכויות אדם" ושיחרור האיסלמים החלכאים בארצות האיחוד האירופי שהרי גם אנו חיים במרחב השמי ונידרשים ליחסים טובים עם השכנים הטובים הסובבים אותנו, הלא כן?  ובכלל, מדוע כי לא נהפוך מנושאת מטוסים לצוללת למשל?

 

לאלו הטוענים כי ישראל תהיה דמוקרטיה לאשורה אך אם יהיה שוויון זכויות מלא עם הפלשתינים בתוכה (אנו אכן רואים בהם אזרחי ישראל, הם רואים בעצמם פלשתינים בני האומה הערבית), אזי נציע לדמוקרטים הגדולים הישראלים למנות, כאות של שיוויון ואחווה, את רמטכ"ל צה"ל ומפקדי אוגדותיו המשוריינות משורותיהם של הפלשתינים (שוויון, הלא כן?).  ואם כל יפיופי-השוויון אינם מסכימים לכך הרי שצביעותם הדמוקרטית "השוויונית" תצא לאוויר העולם.  ובמדה ויתעקשו ויחייבו למרות הכל רמטכ"ל צה"ל פלשתיני הרי שנכין להם אחר כבוד חדר מרופד ב"שערי מנשה" (מוסד למעורערים מנטלית), שם מקומם הראוי.  כך או כך הבלותם של אנשי השוויון והדמוקרטיה הינה נילעגת.  שהרי בכך מתמצה עקרון 'הדמוקרטיה המתגוננת' דהיינו, איננו מושיטים צווארנו לשחיטה ביודעין למי שמתכוון ומכריז בריש-גלי לשחטנו, גם אם הוא אזרח מדינתנו, ועדיין זו דמוקרטיה לחפצי קיום, באשר שאר הכללים הדמוקרטים עומדים ותקפים.

באותה הזדמנות, מדוע לא נציע לאירופים למנות את בן הפזורה הטורקית השוכן בגרמניה, או המהגר האלג'יראי השוכן בצרפת, כמפקד העליון של נאט"ו.  וכי מדוע לא, הרי השרלטנים, הצבועים והחלולים האירופים, "אבירי השוויון הדמוקרטי", הם הדורשים מאיתנו שיוויון מלא עם הפלשתינים הניקראים גם לעיתים אזרחי מדינת ישראל.

 

מה מקור הלחץ העכשווי לכניסה לשיחות מצד האיחוד הארופית?

ראשית, קיבל האיחוד האירופי את תפקיד ההובלה למשא ומתן בין ישראל לפלשתינים באשר חוסיין אובמה, לאור כשלונו הפטתי, אמור הדיוטי, במעורבות ישירה בנסיונות הגישור בינינו לפלשתינים, חילק את התפקידים בין אירופה וארה"ב כדלקמן:

ממשל אובמה נטל את תפקיד החתרן, מקעקע ממשלת ישראל והחלפתה בממשלה "נוחה" אשר תוותר עד בלי דעת לפלשתינים (דהיינו, ממשלת קדימה, עבודה, מרץ, ערבים).  מטלה זו הונחתה, תוזמרה, מומנה, ניתמכה והוטלה מטעמו של אובמה על כיתפי אלמנטים אנטי-דמוקרטים, פנים ישראלים אשר ממילא ביום-יום עושים בדיוק זאת דהיינו, עמותות חוץ פרלמנטריות, התקשורת, מערכת המשפט (בעיקר פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון), האקדמיה ו"אושיות" התרבות הישראלית.  ההבדל?  כעת המסע הינו פנים ישראלי מתוזמר, ניבזי ואגרסיבי.

 

עד שתושלם משימה זו, ובתנועת מלקחיים מהעבר השני, הושת על האיחוד האירופי מטלת הלחץ על ישראל להגיע לשולחן המשא ומתן כאשר כל כולם של הוויתורים לשם כך, בהתאם לכל כולן של דרישות הפלשתינים, מונחים על כיתפי ישראל ואילו הפלשתינים מקבלים בו בזמן פטור חינם של סוף עונה.

הובלת הלחץ האירופי נפלה על שכם גרמניה בעלת הקשרים האמיצים עם מדינת ישראל ובפרט על הקנצלרית אנג'לה מרקל (אנגליה מתויגת ובצדק כמתווך בילתי הוגן וצורפת ממתינה בצד לתוצאות בעוד השאר רבים בניהם), אשר הפכה שלא בטובתה "לאידיוטית מועילה" העושה לשם כך מאמצים וכמיטב יכולתה לכופף את ידה של ממשלת ישראל ולהביאה על ברכיה לשולחן המשא ומתן, כאשר סביר בהחלט כי אצל שולחן זה תילחץ ישראל להיות שוב המוותר הבלעדי על שטחים, עקרונות ונכסים אסטרטגים, תוך שנוטשת סיכויי קיומה העתידים.

 

אין לחשוד בגרמנים כי קיבלו את התזה החוסיין אובמית (דהיינו, הממשל האמריקני אך לא הציבור, הקונגרס והסנט האמריקנים), כי ישראל הינה קוץ טורדני באחוריו של העולם ומפריעה לצרכני הנפט לצרכו במחירים נוחים.  גם התזה האובמית כי האיסלם הוא למעשה הורו, מולידו ויוצרו של המערב (כדבריו) ניראה שאינה מקובלת על כל האירופים (למעט אולי אלביון הבוגדנית).

מאידך גיסא, האירופים, למרות חולשתה המצטברת של אמריקה האובמית עדיין מחויבים לאמריקנים ומנסים לנוע במתואם עמם בזירה המדינית הבינלאומית, באשר באם ינותק הקשר הגורדי בינהם וניגפו כולם יחדיו במהרה בפני הג'יהאד העולמי.

 

אך ניראה כי קיימת מגמה חמורה מונים רבים וזו הינה הניסיון לגרור את ישראל למרכז ההפגנות במדינות ערב כאשר ברי הוא כי לא ניזכה לנופת צופים מ"הדמוקרטים הערבים החדשים", אשר ישראל נימצאת כיום אך באופק הרחוק מבחינתם, במדה ו"ניזכה" לעלות על סדר יומם.  אל לישראל לפתוח בניסיונות למשא ומתן עם הפלשתינים לעת הזו ובתנאים הקיימים הכוללים רתיעה מוחלטת פלשתינית מאיזה סוג של מגעים עם ישראל לשם משא ומתן אלא אם ישראל תסכים לכרוע על בירכיה ולהיות מובלת לשחיטה בקוראלס הבינלאומי.

הלחץ הבינלאומי לפתוח במשא ומתן לשלום דווקא לעת הזו (אשר בוודאות מוחלטת ייכשל כמובן באשר הפלשתינים חכמים מאתנו וימתינו להתבהרות המצב באזור), מטרתו להציב את ישראל כשעיר לעזאזל, כעז-מילוט עבור העולם הערבי-מוסלמי ולנקות את מדינות המערב ובפרט ארה"ב הכישלונית של חוסיין אובמה בעיני אותם "דמוקרטים" ערבים.  אנו נוצג כסרבני השלום ומדכאי הפלשתינים ברמות הגבוהות מהיום ונהפוך לקולט הברקים האיסלמי בכל העולם.  התוצאה עלולה להיות הרסנית עבורנו.

כאשר קיים מצב של אי וודאות קיצוני במזרח התיכון כפי הקיים היום, מצב שניראה כי יימשך למצער משנה ועד חמש שנים מהיום במקרה הטוב,  כאשר אי הוודאות עלולה להביא להשתלטות איסלמית קיצונית על המוני התמימונים "הדמוקרטים" הערבים, כאשר תופעת המרדנות באזורנו אפשר ותגרור את כלל העולם לעימות מדמם, הרי כל בר דעת, כל שראשו על כתפיו מבין כי כניסת ישראל למשא ומתן עם הפלשתינים, על כישלונו הצפוי הוודאי, בשלב חוסר הבהירות הפוליטי, מדיני והגאופוליטי השורר סביבנו יביא בוודאות לתנועת מחאה איסלמית, ערבית המונית, אנטי-ישראלית חריפה מונים רבים על הקיים, באשר כל משא ומתן בתנאי הפתיחה כיום ייכשל והאחריות לכך תוצג ותסוחרר בוודאות, הן על ידי הפלשתינים והן על ידי עושי דברם באיחוד האירופי, כנופלת על ישראל.

במצב דברים מעין זה,"המהירות היא מהשטן".  שהרי כניסה למשא ומתן לשלום דווקא תוך מצב הכאוס המזרח תיכוני העכשווי כמוהו כנסיון לרוץ כאשר שתי רגלינו נימצאות בו זמנית באויר מעל הקרקע.  שוב, כל בר דעת, הבקי בהוויות העולם מבין כי בזמני מצוקה  ואי וודאות קיצונית עלינו לשמור למצער רגל איתנה אחת על הקרקע ולא לרחף בספירות הזויות, מנותקים מהקרקע.

ממשלתנו תעשה טעות פטאלית עבור מדינת ישראל במדה ותיגרר אחר הלחץ האירופי לקיום משא ומתן עם הפלשתינים דווקא בימים ובתקופות אי-וודאות אלו.  תמוה הוא חוסר ההבנה האקוטי אשר מגלים האירופאים בדרישותיהם דווקא כעת לחידוש התהליך המדיני.  טיפשות?  אפשר , אך לא סביר.  מה כן סביר? ניסיון אירופי בחזית ואמריקני מאחורי הקלעים לקטוף ייתרונות פוליטים, רווי ניחוח חריף ואינטרסים של נפט בצד הערבי "המתקומם", על חשבונה הוודאי של מדינת ישראל בכך שתהפוך לשעיר לעזאזל של העולם, האחראית לכל צרותיו.

הודעתו של רוה"מ בנימין נתניהו באשר להכרזה מדינית קרובה לא תהיה טעות ואפשר שתועיל למעמדה העכשווי של ישראל ובלבד שימלא את הריק (וואקום) שנוצר אשר הותיר בלבדית את הזירה המדינית לפלשתינים.  ישראל חייבת להושיט יד לשלום מגובה תכנית מדינית סבירה (ולקבוע בכך אחריות פלסתינית לכשל כהכנה לכוונות הכרזת העצמאות החד צדדית שלהם באו"ם), אך בתנאיה היא ויש לנו תנאים ידועים.  יש לבטאם באומץ לב ובנחישות ובכך להעמיד הפלשתינים ועוזריהם האירופים בפינת המתנצל והמתגונן.

באם נכבד את עצמנו ודרישותינו יכבד העולם אותנו..  עצרו סוסיכם לגבי כניסה עכשווית למשא ומתן בעל משמעות.  כל זאת עדי העבים האופפים את המזרח התיכון יתבהרו ונוכל לפתוח בהסקת מסקנות מושכלת והגיונית באשר לצפוי להתרחש באזורנו בטווח הקרוב והבינוני.  כל תזוזה שגויה וכניעה ללחץ חיצוני תהווה נפילה ישראלית למלכודת-פתאים, לבור אפל אשר ניכרה בכוונת מכוון על ידי האירופים והאמריקנים להפיל את ישראל בתוכו תוך שמעצים בד-בבד ייתרונות פוליטים מדינים וכלכלים מונעי אינטרסים עבור עצמם.  אנו עלולים לשמש כשה לעולה עבורם על מנת שיוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם אשר טונפו בהתערבות אווילית ומתנשאת על "הילידים האיסלמים".

 

הממשלה נוהגת בתבונה רבה בכך שסוכרת פיה ואינה מתערבת בעניניהם הפנימיים של מדינות ערב "ההפכניות".  בימים אלו "סייג לחוכמה שתיקה" באשר כל מילה מיותרת אפשר ותעמיד ישראל כפטרונית ומתנשאת על "העוללים הדמוקרטים" האיסלמים ותיגרור את ישראל כנושא עיקרי בקידמת הבמה הערבית וכמובן שלשלילה יתירה.  מספר פרשנונים ועיתונאים מצומקי מוח כבר יצאו בטרוניות לממשלה בעודדם אותה למצב עצמה לצד "הדמוקרטי" הערבי המהפכני תוך כניסה למשא ומתן דווקא כעת עם הפלשתינים.  ניבצר מהללו להשיג כי אין המדובר במיצוב צד בשלב זה אלא בהוצאתה של ישראל מתודעת המהפכנים.  על ישראל להכריז "כי תכבד כל משטר וכל שינוי פוליטי בכל ארץ ערבית שהיא, תושיט ידה לשלום ותשאף לייצב עמו יחסים תקינים", זאת ותו לא.

יותר ויותר מתברר כי המרוויחה הגדולה משינויי המשטרים במזרח התיכון היא איראן אשר כניראה יד לה גם בייזומן של ההפגנות וההפיכות, אם לא בכולן אזי וודאי שבחלקן.  יותר ויותר ניתן להעריך כי המפסידה הגדולה הינה ארה"ב של חוסיין אובמה בהיבט הגלובלי ואנו בישראל בהיבט המקומי.  ומכאן מתברר עוד יותר כשלונו של חוסיין אובמה שכשל לכל אורך תחזיותיו ופעולותיו המדיניות לפני ואחרי התהפוכות באזורנו ופעולות המנע שאמור היה לעשות ולא עשה וכאשר עשה, היה זה בתזמון אומלל.  האם יש כאן יותר מאשר טיפשות גרידא, או שמא קיימת כאן כוונת מכוון בנוסך "היד הנעלמה" אשר מקעקעת את האינטרסים האמריקנים באזורנו? שהרי גם האמריקנים אינם יכולים להתטפש עד כדי כך.

 

ניתן כיום כבר להעריך כי דמוקרטיה לא תינסך על מדינות ערב "ההפכניות" באשר ההמונים המפגינים (אשר אינם מהווים הרוב בארצותיהם), אומנם דורשים דמוקרטיה אך אין להם מושג ירוק מהי דמוקרטיה ואינם מודעים לאחריות האישית של כל אזרח החי תחת המשטר הדמוקרטי, תהליך חינוכי שאפשר כי עדיין יימשך שנים רבות.

לכן, צפוי יותר כי לשם ייצוב נורמליזציה בארצות אלה, מתוך מאמץ כנה למנוע כאוס מידי צפוי, יעלו משטרים צבאיים אשר יחליפו רודנות אזרחית קודמת ברודנות צבאית עכשווית וסביר להניח כי את המשטרים הצבאיים יחליפו בשלב הבא משטרים איסלמיסטים "דמוקרטים" למראית עין, זמנית וקצרת מועד, אשר ישראל וודאי לא תהיה כוס התה שלהם, לא של הרודנים החדשים הצבאיים ובוודאי לא של האיסלמיסטים שיבואו אחריהם.

 

עלינו להביא בחשבון וכאפשרות סבירה ביותר כי תוצאתו של חוסר היציבות האזורי בטווח של מספר שנים מצומצם, אפשר כי יוביל מדינות באזור למלחמת חורמה ג'יהדיסטית כנגד ישראל ולכך עלינו להיכון.  לא חלון הזדמנויות למשא ומתן ניפתח לפנינו אלא חלון הזדמנויות להכנות כדבעי להתנגשות המדממת הבאה.

 

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

תחזית אסטרולוגית ( הורוסקופ) בין התאריכים 11/3- 17/3 2011

 נכתב על ידי האסטרולוג אודי ברגר

 

טיפ למזל טלה

 

בשורות טובות לכם בני מזל טלה.  כוכב מרקורי נכנס למזל שלכם ומשפיע על בית האישיות. מידת ההעזה תוכפל בימים אלה והיו בטוחים כי תשיגו או שתגיעו ככל שניתן ליעדכם. מדובר כאן בתחומים שונים הכוללים בעיקר את התחום הפיננסי והרומנטי. יתכן שגורם שרחש לכם כבוד בעבר, ישוב ויחדש את הקשר ביתר שאת. בריאותכם מחוזקת ומתחזקת. אל תהססו לצאת אל הטבע ולנשום אוויר נקי. עשו זאת עם בני המשפחה הקרובה והמועדפת.

 

טלה

 

אתם חשים שלעולם לא תגיעו ליעדכם בתחום הקריירה. השתדלו שלא לקחת ללב יותר מידי. העולם יראה כאפרורי ועוין. נושא הכספים ימשיך להעיב. בריאות דמות מבני המשפחה תמשיך להיות במרכז העניינים. כספים יגיעו בתחילת השבוע.

 

שור

 

לאלה שהתחילו מערכת יחסים חדשה צפויים קשיים בזוגיות.  צאו לביקור או לטיול כלשהו… שכן מצב זה לא יעלם בקלות ובקרוב. ליבי עם אלה שכיסם לא יאפשר להם זאת. פנו לייעוץ, אתם זקוקים לאוזן קשבת.

 

תאומים

 

אתם חשים כתקועים ושלא הספקתם לעשות עם החיים שלכם כלום. מומלץ לבלות בחברת חברים בתנאי שלא תפלטו דברים שלאחר מכן תצטערו על כי נאמרו. אתם עדין מחכים לתגובה של בן/ת הזוג בנושא הרומנטי.

 

סרטן

 

אתם שואפים לצאת מהשגרה. אתם מתוסכלים- אינכם רואים ממטר. הרחיקו את הזעם הבלתי מוסבר. מישהו שתמיד חיכה לכם בפינה… עלול לנצל זאת לרעה. תחושה של שגרה ושעמום עלולה לתקוף ולגרור אתכם למריבות בלתי רצויות.

 

אריה

 

סימנים של לחץ מצטבר במיוחד בתחום המקצועי. רגישותכם פורצת גבולות. רכילות ולו הקלה ביותר, מקפיצה אתכם לשמיים. פקחו עיניים לראות את העיקר ולא את התפל.

המסקנה: שבוע מאכזב לפניכם. היזהרו מהבורסה בימים אלה.

 

בתולה

 

אתם אפרוריים, קחו אוויר והעניקו לעצמכם חופשה קצרה מכעסים. אתם פחות זהירים. אל תיקחו סיכונים וכל סוג של הימור פרוע. השקיעו בבית, שם תימצאו מחסה והגנה מפני הדחף להסתכן. שמרו על בריאותכם מכול משמר.

 

מאזניים

 

בימים הבאים תנועו מתוך אי שביעות רצון. בהמשך, השעמום וחוסר העניין לגבי דברים החוזרים על עצמם, ייתן את אותותיו. דמות החפצה ביקרכם צפויה לנסות לבוא לעזרתכם. בתחילת השבוע הבא, מפתיעה טובה בתחום הקריירה.

 

 

 

 

 

 

עקרב

 

לפניכם שבוע עצבני במיוחד. בבית, אתם חסרי מנוחה. אל תחליטו על: נטישה ספונטאנית. גלו סבלנות ושמרו על הזוגיות כעל בבת עין. שמח לבשר לכם כי נקודת אור חשובה תבליח מבעד לעננים בתחום הקריירה.

 

קשת

 

התרחקו מהימורים ומנסיעות עסקים. התמקדו בחיק המשפחה ובבריאותכם. גלו צייתנות בתחום הקריירה.  לאחרונה חשתם נפלא- השבוע הרבה פחות. אל תנסו לכפות את רצונכם על אחרים, במיוחד לא על בן/בת הזוג, מפני שאתם עלולים להינזק.

 

גדי

 

הזהירות מומלצת, שכן אתם עשויים לעולל משהו המאופיין בחוסר טאקט. אל תחליטו על נסיעה באופן היותר ספונטאני ממה שמגדיר אתכם… בדרך כלל… חכו, אף אחד לא רודף אחריכם. האגרסיביות מאפיינת אתכם ומאיימת להתפרץ החוצה.

 

דלי

 

מפגשים מקצועיים ימלאו את ידיכם בעבודה. תסבלו מלחץ מינהלי. כולם דביקים ויהיו זקוקים לכם… משום מה. אל תיתנו לאף אחד לנצל את תמימותכם הזמנית. התרחקו ממחויבות יתר, זהירות: זו הרגשה מטעה !

 

דגים

 

השבוע אתם עשויים לעבור מן הצד האחד של הרגש, אל הצד השני- באופן הקיצוני ביותר. הזיכרונות הטריים ישפיעו עליכם חזק, בכל הקשור לענייני הלב. בעיה כספית תטריד את מנוחתכם. שמרו על בריאות המשפחה.

 

Copyright © 2011-Udi Berger

 

המהפכה הבאה במזרח התיכון: מהפכת הנשים

נכתב על ידי: עו"ד רוני אלוני סדובניק

בכל שנה מצוין יום האישה הבינלאומי בישראל בהתבוננות פנימית ובתהייה מתמשכת מדוע נשים בישראל חיות בחוסר ביטחון אישי, מעמדי, תעסוקתי וחברתי, וכיצד ניתן להסביר את התעלמות המדינה מהפערים המנציחים את מעמדנו הנחות.

אולי לא במקרה תופס אותנו השנה יום האישה בעיתוי מושלם בו אנו בעין הסערה המתחוללת סביבנו במזרח התיכון ומחייבת אותנו לראשונה להפסיק לחפש תשובות רק מתחת לפנס השכונתי, להרים את מבטנו ולבחון את מצב הנשים בישראל מנקודת המבט של מעוף הציפור, בהקשר הרחב כנשים החיות במדינות שאין בהן הפרדת הדת מהמדינה. ההתפשטות המהירה של התקוממויות אזרחיות בדרישה לכינון משטר דמוקרטיה בכל רחבי המזרח התיכון מאלצת גם אותנו להביט במראה ולשאול בכנות את עצמנו האם אנחנו שונים מהם בהרבה? האם באמת יש אצלנו "דמוקרטיה" או אולי הגיעה העת להודות על האמת, שאנחנו רק משחקים במשחקי "נדמה לי" כשבפועל מדינת ישראל עוטה תחפושת פורימית הנחזית להיראות "דמוקרטית" בעוד תוכה ותוכנה מעוצבים כמלאכת מחשבת מדויקת, להבטחת שליטת הדת במדינה, באופן דומה מאוד למשטרים הדתיים הלכתיים המכתיבים את סדרי הממשל אצל שכנותינו.

אנחנו והערבים – הרבה מן המשותף

לא נעים להודות, אבל בינינו ובין שכנינו הערבים יש הרבה יותר מן המשותף מאשר נדמה לנו – כל מנהיגנו כאן במזה"ת מנהלים דמוקרטיה מזויפת, כשהם מסרבים להפריד בין הדת למדינה. זוהי למעשה הסיבה היחידה שבגינה אנחנו מצויים בלופ בלתי נגמר של מלחמות עקובות מדם. מלחמות דת. ו"דת" (כל דת), כידוע, היא מונח המגדיר פרקטיקה של דיכוי וגזענות כלפי אחרים בכלל וכלפי נשים בפרט.

הדמוקרטיות המזויפות שלנו כמו זו ברשות הפלשתינית או במצרים, גורמות לכך שלמנהיגים אין באמת מנדט מהעם להגיע להסכם שלום או לחולל רפורמה אזרחית שתיטיב גם איתנו הנשים. כך קורה שאין טעם כלל לחתום על הסכמי שלום עם מנהיגים שהעם לא מגבה אותם ולא שותף בעיצוב מדיניותם. למעשה, זוהי הסיבה בגינה מנהיג שנבחר בצורה לא ממש דמוקרטית כמו אבו מאזן, מפחד לחולל שינוי כשהעם למעשה בכלל לא העניק לו מנדט אמיתי לכך.

ואצלנו בדיוק אותו הדבר – אנחנו הנשים טומנות ראשינו בחול כבר 60 שנה ולא מודות בכך שכל ממשלות ישראל בגדו בנו כשאיפשרו לפלגים הדתיים לעצב קווי היסוד, ובכך, בפועל, הדת היא זו ששולטת בישראל מאז ומעולם בדיוק באותם נושאים הרי-גורל לנשים.

בכל ארבע שנים אנחנו משתתפים בחוסר נוחות הולכת וגוברת בתהליך הבחירות על-אף שכולנו כבר יודעים שהמשחק מכור מראש ומי שישלוט בשליטים הם תמיד, אבל תמיד, נאמני ההלכה הדתית, אם זה בחינוך, במשפט, במעמד האישי או בקביעת סדר העדיפויות הלאומי. ליכוד, עבודה, שמאל או ימין – כל אלו הם מסך עשן שמטרתו להשכיח מאיתנו כי בסופו של כל יום בחירות, מוצאת עצמה הדמוקרטיה שרועה פצועה ושותתת דם כשמעליה עומדת בחרב שלופה ובחיוך של מנצחים – הדת.

בלי כל קשר לתוצאות הבחירות, נאמני הדת תמיד אוחזים בעמדות שלטוניות ובמוקדי קבלת החלטות שבאמצעותם הם כופים את אמונתם ההלכתית על החברה האזרחית, ומנציחים את עליונות ההלכה הדתית על פני כל חוקה אזרחית או אג'נדה פמיניסטית. מכפיפים את כולנו בדיוק כמו בארצות ערב לאורח-חיים על-פי חוקה נוקשה ועתיקת-יומין שיש בה לעתים געגוע ונוסטלגיה, אך היא רחוקה מלהתאים כאמנה חברתית המאפשרת לנשים זכויות מלאות בפני החוק.

להפריד לחלוטין בין הדת והמדינה

הדרך היחידה למהפכה פמיניסטית ושוויון במעמדן של הנשים בפני החוק היא, למרבה ההיגיון, גם הדרך לפתרון מרבית הסכסוכים במזה"ת, כולל בינינו לבין הפלשתינים – הובלת מהלך בינלאומי שבמסגרתו מדינות המערב הדמוקרטיות יחייבו אותנו ואת הפלשתינים לכלול בכל הסכם התחייבות של שני הצדדים לכינון משטרים דמוקרטיים שיש בם הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה, ולצרף דווקא כעת את כל מדינות המזה"ת לחתימה על אמנה להפרדת הדת מהמדינה, רק כך תוכל הדת בישראל, ברשות הפלשתינית ובכל מדינה ערבית, להתפתח יפה כמו בארה"ב, מבלי להלך אימים נצחית על הדמוקרטיה ועלינו הנשים.

הגמדים

 

נכתב על ידי: אורי אבנרי 

 

 

ירושלים מתפוצצת עכשיו מרוב רעיונות מבריקים חדשים. טובי המוחות של הממסד הפוליטי שלנו מתמודדים עם הבעיות שנוצרו בעקבות המהפכה הערבית המתמשכת, המשנה את הנוף סביבנו.

 

 

הנה היבול האחרון של הרעיונות החדשניים המדהימים:

 

שר-הביטחון אהוד ברק הכריז שהוא עומד לדרוש מארצות-הברית 20 מיליארד דולר נוספים כדי לרכוש מטוסי-קרב, ספינות טילים, צוללת ונושאי-גייסות.

 

ראש-הממשלה בנימין נתניהו הצטלם כשהוא מוקף חיילות – כמו מועמר קדאפי בימים הטובים – ומשקיף כמצביא אל מעבר לנהר הירדן. הוא הכריז שצה"ל לא יעזוב לעולם את בקעת הירדן, מכיוון שרצועה כבושה זו היא "גבול הביטחון" של ישראל.

 

ימיה של סיסמה זו כימי הכיבוש עצמו. היא הייתה חלק מתוכנית-אלון המפורסמת, שנועדה להקיף את הגדה המערבית בשטח ריבוני ישראלי. אגב, אבי התוכנית, יגאל אלון, נמנה עם מנהיגי התנועה הקיבוצית, ובקעת הירדן נראתה כשטח אידיאלי לקיבוצים חדשים. היא שטוחה, משופעת במים, והאוכלוסייה שלה הייתה דלילה.

 

ואולם, הזמנים השתנו. כשאלון היה אחד המפקדים האגדתיים במלחמת תש"ח, הוא לא חלם על טילים. כיום, טילים המשוגרים מעבר לירדן יכולים להגיע בקלות לביתי בתל-אביב. כשנתניהו מצהיר שאנחנו זקוקים לשליטה בבקעת הירדן כדי למנוע מהערבים להגניב טילים לגדה המערבית, שיאיימו על פתח-תקווה, הוא – איך נאמר – קצת מפגר אחרי הזמן.

 

כאשר הפוליטיקאים מתייצבים באומץ מול העולם החדש, הצבא אינו יכול להישאר מאחור. השבוע הכריזו כמה מפקדי אוגדות שהם מתכוננים ל"התקוממות המונית בלתי-אלימה", נוסח כיכר-השחרור. הם מאמנים את החיילים ומכינים אמצעים לפיזור הפגנות. צה"ל המפואר שלנו מוכן לתפקיד של משטרה קולוניאלית.

 

כדי לחזק את היכולת האינטלקטואלית של ההנהגה, גייס נתניהו מוח מדהים: הוא מינה את האלוף יעקב עמידרור לראש המועצה הלאומית לביטחון. עמידרור, לשעבר הקצין חובש-הכיפה הבכיר בצה"ל, לא הסתיר מעולם את השקפותיו הלאומניות הקיצוניות-קיצוניות, ובכללן התנגדותו הנחרצת להקמת מדינה פלסטינית ושלום עם הפלסטינים בכלל. אגב, הוא הקצין שדיבר בחיוב על צבאות התוקעים "כדור בראש" של חייל שאינו מסתער.

 

על כן לא הפתיעה הידיעה שנתניהו הזמין את מפלגת האיחוד הלאומי, שיש בה יסודות פאשיסטיים גלויים, להצטרף לממשלתו. היא סירבה.

 

בינתיים התחילו פוליטיקאים בכירים, מאביגדור ליברמן ומטה (אם דבר כזה אפשרי בכלל), להחיות את התוכניות מכוסות-האבק של "הסכם-ביניים" – סחורה ישנה הנרקבת על האצטבאות ואין לה קונים.

 

בסך הכול: עדה של גמדים פוליטיים מול מציאות מהפכנית חדשה, שהם אינם מסוגלים להבינה או להתמודד איתה. (ואיני מתכוון להעליב את הגמדים האמיתיים, שהם דווקא בני-אדם אינטליגנטיים בדרך כלל.)

 

כאשר אלה מנהיגינו, אין הרבה טעם לשאול מה אנחנו יכולים וצריכים לעשות כדי להתאים את עצמנו למציאות הגיאו-פוליטית החדשה.

 

בהנחה שהעולם הערבי, או חלקים גדולים ממנו, צועד לקראת דמוקרטיה וקידמה חברתית, איך זה ישפיע על עתידנו?

 

האם אנחנו יכולים לבנות גשרים לחברות מתקדמות, רב-מפלגתיות כאלה? האם אנחנו יכולים לשכנע אותן לקבל אותנו כחלק לגיטימי של המרחב? האם אנחנו יכולים להשתתף ביצירתו המדינית והכלכלית של "המזרח התיכון החדש"?

 

אני מאמין שאנחנו מסוגלים. אך התנאי המוקדם המוחלט, הבלתי-ניתן לשינוי, הוא שנעשה שלום עם העם הפלסטיני.

 

הממסד הישראלי כולו מאמין באמונה שלמה שהדבר אינו ניתן. והם דווקא צודקים – כל זמן שהם בסביבה, זה באמת בלתי-אפשרי. אך אם תקום הנהגה אחרת, האם הדברים יהיו שונים?

 

אם שני הצדדים – וקודם כל ישראל, שהיא הצד החזק יותר לאין שיעור – באמת ירצו בשלום, השלום מחכה לנו. כל התנאים מונחים על השולחן, גלויים לכל עין. דנו בהם בלי סוף. נקודות הפשרה מסומנות בבירור. לא דרושים יותר מכמה שבועות כדי לעבד את הפרטים. הגבולות, ירושלים, ההתנחלויות, הפליטים, המים, הביטחון – כולנו יודעים כיום מה הפיתרונות. (גם אני פרטתי אותם לא-אחת.) מה שדרוש הוא הרצון הפוליטי.

 

הסכם-שלום – הסכם שייחתם על-ידי אש"ף, יאושר במשאל-עם פלסטיני ומקובל על חמאס – ישנה באופן קיצוני את יחסם של העמים הערביים כלפי ישראל.

 

זה לא עניין פורמאלי – העניין חודר אל מעמקי התודעה הלאומית. אף אחת מההתקוממויות המתחוללות עכשיו בעולם הערבי אינה אנטי-ישראלית מטבעה. בשום מקום אין ההמונים קוראים למלחמה. אכן, רעיון המלחמה נוגד את שאיפותיהם הבסיסיות: קידמה חברתית, חרות, רמת-מחייה מכובדת.

 

ואולם, כל עוד נמשך כיבוש השטחים הפלסטיניים, ההמונים הערביים דוחים את ההתפייסות עם ישראל. תהיה דעתם של העמים השונים על הפלסטינים כאשר תהיה – כל הערבים חשים מחויבות עמוקה לשחרור האחים-הערבים. כפי שאמר לי פעם מנהיג מצרי: "הם קרובינו העניים, והמסורת שלנו אינה מרשה לנו להפקיר קרוב עני. זה עניין של כבוד."

 

משום כך, שמה של ישראל יצוף בכל מערכת-בחירות חופשית בעולם הערבי, וכל מפלגה תראה את עצמה מחויבת לגנות את ישראל.

 

אחת הטענות נגד אפשרות השלום, שהתעמולה הרשמית שלנו חוזרת עליה בלי סוף, היא שחמאס לא יקבל אותו לעולם. בסיוט הישראלי מנצחות מפלגות אסלאמיות בבחירות הדמוקרטיות בארצות הערביות – כפי שחמאס אכן ניצח בבחירות הפלסטיניות.

 

כדאי לזכור שחמאס הוא בעצם יציר-כפינו.

 

בעשורים הראשונים של הכיבוש אסרו המושלים הצבאיים כל פעילות פוליטית פלסטינית, אפילו של מי שדגלו בשלום עם ישראל. הפעילים נשלחו לכלא. רק סוג אחד של פעילות יצא מן הכלל: האסלאמית. לא זו בלבד שאי-אפשר היה למנוע מהפלסטינים להתאסף במסגדים – מקום-המפגש היחיד שנותר – אלא שהמושלים הצבאיים קיבלו הוראה מפורשת לעודד גופים אסלאמיים, כמשקל-נגד לאש"ף, שנראה אז כאויב העיקרי. אש"ף היה ונשאר ארגון לא-דתי, ונוצרים רבים ממלאים בו תפקיד חשוב.

 

זה היה, כמובן, רעיון מטופש, דוגמה טיפוסית לקוצר-הראייה של מנהיגינו הפוליטיים והצבאיים כשזה נוגע לעניינים ערביים. בפרוץ האינתיפאדה הראשונה הפכה התנועה האסלאמית לחמאס ("תנועת ההתנגדות האסלאמית") והצטרפה לקרב.

 

בדרך פחות ישירה, גם חיזבאללה נוצר בעקבות פעילותנו. כאשר פלש אריאל שרון ב-1982 ללבנון כדי להשמיד את המיני-מדינה של אש"ף בדרום המדינה, הוא יצר חלל ריק שהתמלא במהרה על-ידי "מפלגת אללה" – חיזבאללה.

 

גם חמאס וגם חיזבאללה שואפים לשלטון בארצותיהם. זהי יעדם העיקרי. לגבי שניהם, המאבק בישראל היא אמצעי, יותר מאשר מטרה. אם יושג השלום, הם יקדישו את מרצם למאבק על השלטון – חמאס בפלסטין וחיזבאללה בלבנון.

 

האם חמאס ישלים עם השלום? הארגון הצהיר על כך בדרך מפותלת. לדבריו, אם הרשות הפלסטינית תעשה שלום, והשלום הזה יאושר במשאל-עם פלסטיני, חמאס יקבל אותו כביטוי לרצון העם. הוא הדין לגבי כל התנועות האסלאמיות בארצות הערביות, חוץ מאשר אל-קעאדה ודומיה, שאינן מפלגות בעלות בסיס לאומי אלא ארגונים מהפכניים בינלאומיים.

 

אם ראשי העם הפלסטיני יחתום הסכם-שלום שיספק את המטרות הלאומיות, כל התערבות של ארצות ערביות אחרות תיראה מיותרת, ואפילו מגוחכת. חיזבאללה, האחים המוסלמיים ושאר המפלגות הדתיות-הלאומיות יעשו תפנית וישתתפו במאבק על השלטון בקרב המסגרות הדמוקרטיות החדשות.

 

עם סילוק המכשול הזה, ההמונים הערביים ישפטו אותנו על פי מעשינו, כפי שיהיו אז. תהיה לנו ההזדמנות ההיסטורית לקחת חלק בעיצוב מחדש של המרחב כולו. מעשינו ידברו.

 

לפני יותר מ-50 שנה השמיע הנסיך חסן, מי שהיה אז יורש-העצר המרוקאי (ולימים היה למלך חסן ה-2) הצעה היסטורית: להזמין את ישראל להצטרף לליגה הערבית. באותה עת, ההצעה נשמעה כחזון-תעתועים ונשכחה במהרה. (אך לא על-ידי המלך עצמו, שטרח להזכיר לי אותה ב-1981, כאשר קיבל אותי ואת שותפיי לפגישה סודית.)

 

כיום, כאשר עולם ערבי חדש נראה באופק, החזון האוטופי הזה מקבל לפתע צביון מעשי. כן, אחרי כינון השלום, כאשר מדינת-פלסטין החופשית והריבונית תתפוס את מקומה כחברה מלאה באו"ם, הרעיון של ארגון מרחבי, שיכלול את ישראל, ואולי את תורכיה, וברבות הימים גם את איראן, נראה מעשי.

 

מרחב שבו הגבולות פתוחים, שבו יפרחו המסחר ושיתוף-הפעולה ממרקש עד מוסול. מחיפה עד עדן, תוך דור אחד או שניים – כן, זוהי אחת האפשרויות הנפתחות לפנינו על-ידי המאורעות הנוכחיים, מרעידי-האדמה.

 

התפתחות כזאת תדרוש, כמובן, שינוי מוחלט בתפיסותינו הבסיסיות, שימי כמה מהן כימי התנועה הציונית עצמה, ואולי הן אף עתיקות יותר.

 

זה לא יקרה כל עוד חיינו האינטלקטואליים והפוליטיים נשלטים על-ידי נתניהו, ליברמן, ברק, אלי ישי, ציפי לבני, שמעון פרס ודומיהם. יש לטאטא את כל חבורת הגמדים מן הבמה.

 

האם זה יכול לקרות? האם זה יקרה? "ריאליסטים" ינדנדו בראשיהם – כפי שעשו לפני שהאמריקאים בחרו בנשיא אפרו-אמריקאי, לפני שהגרמנים הפילו את החומה שלהם, לפני שבוריס ילצין טיפס על הטנק ההוא.

מילון פלילי ממלכתי: חלק שביעי

 

נכתב על ידי: אריה אבנרי עיתונאי ויו"ר עמותת אומ"ץ


ההון בתוך השלטון

ע. עופר סמי ויולי – לפני זמן קצר נחשפה עובדה מאלפת: משרדי האוצר והתחבורה החלו לקדם הצעת חוק חדשה במטרה להקל במיסוי על חברות הובלה ימית הפועלות בשירות הצי המסחרי.
לא היה צריך להיות חכם גדול כדי להסיק שהנהנית העיקרית מהחוק החדש תהיה חברת ההובלה הימית צי"ם שבבעלות האחים סמי ויולי עופר הנמנית על חברות הספנות הגדולות בעולם.

חברת צי"ם הגיבה תגובה אופיינית:"החברה לא הייתה מעורבת בייזום התהליך ומעולם לא פנתה למישהו לייצגה בנדון". תגובות מעין אלה נהגו לפמפם לכלי התקשורת גם חברות אחרות מקבוצת האחים עופר כל אימת שנחשפו העדפות שונות שהוענקו להן חודשים לבקרים ושבועות בצהרי היום.

זמן קצר לאחר מכן נמסר על הטבה נוספת שלה זכתה כי"ל (כימיקלים לישראל) חברה אחרת שבבעלות האחים עופר בצורת תשלום מופחת בגובה התמלוגים שהיא משלמת עבור כריית האשלג היקר מים המלח תמורת השתתפות מוגברת יותר במימון הטיפול בעליית המפלס בים המלח למען הצלת המלונות באזור.

תנועת אומ"ץ נכנסה באחרונה לתמונה בנושא ים המלח ביזמתה של חברת ההנהלה יעל ארצי ובכוונתה לבחון בעת ובעונה אחת את האספקטים של איכות הסביבה וטוהר המידות. זאת ועוד חברת opc חברת בת של החברה לישראל שבבעלות האחים עופר המקימה תחנת כוח חשמלית במישור רותם בדרום הודיעה באחרונה שבכוונתה למכור 75 אחוז מתפוקת החשמל שלה לצרכנים פרטיים וזאת בניגוד להסכם שנחתם בשעתו עם הממשלה המחייב למכור את תפוקת החשמל בלעדית לחברת החשמל.

תנועת אומ"ץ מלווה את הקמתו של פרויקט זה מראשיתו. כבר בשנת 2007 פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ומחינו על ההקלות המפליגות שהעניקה המדינה לאחים עופר בכך שויתרה על כמה מתנאי המכרז המקורי.

גם לגבי ההתפתחות האחרונה לא הייתה אומ"ץ יכולה לעמוד מנגד. הממונה על הפרויקטים של התנועה נתן להב שיגר בימים אלה מכתב חריף לשר התשתיות עוזי לנדאו שבו תבע, בין השאר, לבטל את ההטבות שהוענקו לחברה לבחון מחדש את הזיכיונות שמוענקים להם ולמנוע את השתתפותם במכרזים חדשים מטעם המדינה.

הדובדבן שבקצפת היה מינויו של דוד ברודט שכיהן בעבר כחבר בכמה דירקטוריונים של חברות בבעלות האחים עופר בהן החברה לישראל לתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק לאומי.
בפנייה של תנועת אומ"ץ לבנק ישראל ולמפקח על הבנקים התרענו על כך שבמינויו הנוכחי ניצב מר ברודט בניגוד עניינים בולט בקשר בין האחים עופר לבנק לאומי, במיוחד ומעל הכול לאור היקף האשראים שמהם נהנו האחים עופר והם נהנים גם כיום כשמדובר במובהק בכספי ציבור. בתגובה לכך הודיע לנו בנק ישראל כי הוא סומך בהחלט על ההתנהלות של בנק לאומי לגבי לקוחותיו. 
 
משפחת עופר נחשבת לאחת המשפחות היהודיות העשירות בעולם, וכוללת את נכסיהם של האחים סמי ויולי עופר ומשפחותיהם. נכסי המשפחה כוללים את חברת הספנות הפרטית מהגדולות בעולם, כולל חברת צים ורויאל קאריביאן, שורה של קניונים גדולים ברחבי המדינה, נכסי דלא ניידי רבים, בעלות על החברה לישראל, כימיקלים לישראל, בתי הזיקוק (בז"ן) בחיפה, בנק המזרחי, טאוור סמיקונדקטור ועוד.

בשעתו הפרידו האחים חלק מעסקיהם המשותפים אך המותג "האחים עופר" הפך לנכס צאן ברזל שלא ניתן לפירוק ולא בכדי.
הונם הכולל של האחים הוערך בימים אלה בלמעלה מ 10 מיליארד דולר וזו הייתה הסיבה שלאורך השנים הם מחוזרים ע"י קברניטי המדינה בגלגולים השונים, ראשי ערים ואישי ציבור.

עפ"י החלוקה הפנימית בין שני האחים טיפל האח הבכור סמי שהתגורר במשך עשרות שנים בלונדון, בעסקיה הבינלאומיים של הקבוצה בעוד שאחיו יולי היה המוציא והמביא בעסקים הישראלים. יולי היה גם המחבר הראשי בין ההון המשפחתי לשלטון הממלכתי והמקומי בארץ.

שני אישים "חגגו" במיוחד עם האחים עופר. הראשון בהם היה ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון שנהנה מתרומותיהם הנדיבות למסעות הבחירות שלו ולא קיפח אותם. האחים עופר החזיקו בשעתו 25 אחוז ממניות בתי הזיקוק (בחיפה ובאשדוד) וחתרו לקבל בעלות מלאה עליהם ע"י רכישת 75 אחוז ממניותיה של הממשלה. מאוחר יותר החליטה הממשלה לפצל את המונופול על בתי הזיקוק אך שרון החליט להפוך את החלטת הממשלה ולא פסל עצמו מלדון בבקשות תורמיו ולדווח על ניגוד האינטרסים שיש לו בעניין משפחת עופר.

האיש השני שהיה ועדיין מחובר למשפחת עופר הוא אלי לנדאו. לנדאו היה קצין המבצעים הראשי של שרון לביצוע מעשי שחיתות סמויים ששימש עוזרו במשרד החקלאות והיה בצלמו ובדמותו של שרון ברמת המוסר האפסית שלו. לנדאו הערמומי והמתוחכם זיהה את הפוטנציאל הגלום במינהל מקרקעי ישראל ובמקביל לפעילותו במשרד החל לדאוג לעצמו לחברו הטוב איל ההון מוטי זיסר בבחינת שלח לחמך על פני המים ובסופו של דבר תקבל עוגת קצפת כפי שאמנם אירע הלכה למעשה נבלה. לנדאו וזיסר רכשו כבר אז שטחי קרקע ליד קיבוץ קליה במטרה להפכה לאזור תיירותי והמשיכו במעלליהם גם בתחומי הקו הירוק אחרי שלנדאו נבחר כראש עירית הרצלייה. גולת הכותרת של התעשרותו המהירה של זיסר הייתה בסיועו הנמרץ של לנדאו שתפר למענו עפ"י החשד מכרז יקר ערך להקמת המרינה של הרצלייה שהפך אחד הפרויקטים המושחתים במדינה שגזל מתושבי העיר רצועת קרקע מחוף הרחצה לטובת בעלי היאכטות.

בתחום זה הייתה לאחים עופר דלת חופשית ללשכתו של ראש העירייה אלי לנדאו אבל הם לא היו צריכים לבוא אליו. דווקא הוא חיזר אחריהם מהרגע שהם תרמו למסעות הבחירות שלו והקשרים ביניהם הלכו והתהדקו. לנדאו אפשר לאחים עופר בנסיבות תמוהות ומחשידות, להקים כמה פרויקטים בהרצלייה בסיועו הפעיל כמו בנין מרכזים, הקאונטרי קלאב ופעל בשירותם לאיתור פרויקטים נוספים בעיר כמו רכישת הקרקעות של חברת סובארו. הוא היה גם זה שתיווך ברכישת הווילה של יולי עופר בהרצלייה.
אבל גולת הכותרת הייתה רתימתם של האחים עופר כמשקיעים בפרויקט המושחת של המרינה בהרצלייה המזכיר בתהליך קבלת ההחלטות ובפעילות מאחורי הקלעים את מתחם הולילנד בירושלים.

כאשר שאלו אותי בשעתו ראשי החברה לישראל על סרטו של מיקי רוזנטל אחרי שנודע לנציגיהם של האחים שתנועת אומ"ץ מתכוונת להעניק לעיתונאי החוקר מיקי רוזנטל את אות אומ"ץ לשנת 2009 כהוקרה על אומץ ליבו בהפקת הסרט " שיטת השקשוקה" הם ניסו למנוע לשווא את קבלת האות. הסרט "שיטת השקשוקה" דן במערכות יחסיהם המועדפות של האחים עופר עם אישי שלטון ומפרט שלב אחר שלב את דרכי התעשרותם בארץ מאוצרות הטבע של המדינה ומהקופה הציבורית של כולנו.

כאשר שאלו אותי ראשי החברה לישראל את דעתי על סרטו של רוזנטל אמרתי להם שלטעמי הסרט לוקה בחסר לגבי כמה פרויקטים מושחתים נוספים שלא הוזכרו בסרט או שלא קיבלו את המשקל הראוי להם.  בראש הרשימה צינתי את המרינה בהרצלייה.
חברי ועדת בנין הערים המקומית בהרצלייה שאישרו את הפרויקט נמנו על חבריו הקרובים של אולמרט או על חברי "פורום החווה" שהיה מורכב ממקורביו האישיים של שרון.

אחד הבולטים בוועדה המקומית היה הפרסומאי ראובן אדלר משרדו של אדלר קיבל עבודות מקצועיות מעירית הרצלייה כמובן ללא כל קשר בתמיכתו של בעל המשרד בהקמת המרינה. בוועדת בנין הערים המחוזית סייע ללנדאו ולזיסר באישור התוכנית שר הפנים המושחת אריה דרעי חברם של כל ראשי העיר המושחתים ובכללם לנדאו. לנדאו גמל לדרעי אחרי שהסתבך והועמד לדין. הוא הרבה להופיע בכלי התקשורת טען לחפותו של דרעי ומי יודע אולי חשב באותה הזדמנות גם על עצמו.

אחרי שחשפתי בשנת 1996 בידיעות אחרונות את פרשת השחיתות במרינה בהרצלייה נפתחה חקירת משטרה ובסופו של דבר הועמדו לנדאו זיסר ואחרים לדין פלילי. הנאשמים זוכו מחמת הספק למרות עובדות זועקות לשמים שהתביישו במונח המשפטי הפורמאלי "העדר ראיות" בכל מקרה של זיכוי מלא או חלקי. למען האמת לא הופתעתי הן בשל הופעתו העלובה בבית המשפט של התובע מטעם הפרקליטות והן בגלל הגישה הסלחנית של בית המשפט.

מזמן חדלתי לעמוד דום מול שופטיהם של אישי ציבור ואילי הון שלא יישמו את ההלכה ייקוב הדין והרבו בזיכויים עם או בלי ספק ובכך אפשרו לעבריינים ממלכתיים ומוניציפאליים בכירים מסוגו של אלי לנדאו להמשיך במעלליו במישור הממלכתי שחלקם נעשה בשיתוף עם משפחת עופר כפי שיפורט בהמשך.

המרינה בהרצלייה הייתה אמורה להיות הראשונה ברשימת מרינות משותפות נוספות של הקבוצה בהן המרינה באשקלון שהאחים עופר חברו אליה.

המזימה של השתלטות אילי ההון על חופי ישראל באמצעות הקמתן של מרינות נוספות במתכונת דומה סוכלה על ידי בעקבות פעילותה של עמותת אמיתי למינהל תקין (גלגולה הקודם של תנועת אומ"ץ) שהתריעה מפני כוונה זדונית זו ונאבקה עד חורמה בחיבור של ההון לשלטון. 
     
שרון היה גם מי שמינה את בן חסותו אלי לנדאו לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת החשמל ולמטרה זו הדיח בטענות סרק את היו"ר המכהן גד יעקבי המנוח שהיה ידוע ביושרו האישי ולא רצה לשתף פעולה עם הקומבינות של שרון.

למרות ששרון הכיר היטב ומידע אישי את הרקע המוסרי הבעייתי של לנדאו נחקר סידרתי במשטרה כחשוד בקבלת טובות הנאה מהאחים עופר בשנים שבהן כיהן כראש עיריית הרצלייה הוא לא חשש להציב את החתול המפוטם בעל שבע הנשמות ליד מאגר השמנת החשמלי הבלתי נידלה. ואולי שרון עשה זאת בכוונה תחילה בידיעה שעם לנדאו אפשר לגנוב סוסים, גמלים ואפילו חמורים ולאחר מכן להביא שועל שיטשטש את העקבות. ואמנם, אחרי שלנדאו התעשר במהלך שירותו בהרצלייה נפתחו בפניו אופציות חדשות לביצועים שונים רובם סמויים מהעין.

המשטרה חקרה בשעתו, בין השאר את לנדאו בחשד שהעביר בדרך לא חוקית לאחים עופר תמורת קבלת טובת הנאה את הובלת הפחם עבור חברת החשמל. חרף המלצת המשטרה להעמיד לדין את לנדאו בפרשה זו החליטה הפרקליטות לסגור את התיק בנסיבות תמוהות בהעדר ראיות.

אומ"ץ הגישה על כך ערר למחלקת העררים במשרד המשפטים בהנחה שהתיק יבחן מחדש באורח יסודי וההמלצות ישתנו. הליך הטיפול בתיק לנדאו במחלקה זו היה איטי ומסורבל. הסחבת התמוהה הוסברה לנו באי מציאת התיק בפרקליטות ולא הופתענו שבסופו של דבר נדחה הערר והתיק נסגר.

אומ"ץ פנתה לפני זמן קצר אל מבקר המדינה שערך בחודשים האחרונים ביקורת על התנהלותה של הפרקליטות וביקשה לערוך ביקורת יסודית במחלקת העררים והוא הודה לנו על הפניית תשומת ליבו לכך.

בתהליך התבססותם של האחים עופר בעסקיהם המסועפים בארץ נוטל בשנים האחרונות חלק פעיל חבר הכנסת לשעבר אלי  גולדשמידט, ששאף לייצג את השכבות החלשות בזמן שכיהן כיו"ר ועדת הכספים, עבר כמה שינויים בעשור האחרון: לאחר שנאבק לטיהור שמם של האחים עופר בתקשורת , הגיעה עלות השכר השנתית שלו ב-2009 ל-4.4 מיליון חבילת התנאים שלו הורכבה משכר חודשי של 145 אלף שקל (ברוטו), בונוס של 450 אלף שקל ואופציות בשווי של 2.2 מיליון שקל. עם זאת, לפי שעה האופציות שלו מחוץ לכסף.

גולדשמידט הוא לא איש הציבור היחיד שעבר לעבוד אצל משפחת עופר בשנים האחרונות ונהפך לאיש עשיר. לצדו עובד בחברה לישראל ניר גלעד, החשב הכללי במשרד האוצר לשעבר, שבתקופתו נמכרה צים למשפחת עופר. הוא מונה למנכ"ל החברה ועלות שכרו ב-2009 הייתה כ-10 מיליון שקל.

במסגרת הבדיקות המעמיקות של מבקר המדינה בשנים האחרונות בשורה ארוכה של פרשות שחיתות שלטוניות הוא נחשף פעם אחר פעם לתופעה הפסולה של מערכות יחסים אסורות בין אישי שלטון לבין אילי הון. לפני שנה הרים מבקר המדינה את הכפפה והקים ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' אברהם פרידמן במטרה לבחון את קשרי ההון והשלטון במדינה ולקבוע כללים על מנת לצמצמם את התלות הבלתי נסבלת של השלטון בהון.

אומ"ץ העבירה לוועדה מידע עובדתי מקיף בנושא זה ובמקביל הגישה מסמך מפורט שכלל הצעות מעשיות. הועדה אמנם לא פרסמה עדיין את המלצותיה באורח רשמי אבל אחת ההמלצות שדלפה לתקשורת היא לחייב את נבחרי הציבור לדווח בכתב עם כניסתם לתפקיד מיהם החברים העסקיים שלהם, כדי שבמהלך הקדנציה ניתן יהיה לבחון אם העבירו אליהם כספים או תרומות.

המלצה לא פחות מאלפת היא למנוע את כניסתם הסיטונית של אילי הון ללשכותיהם של שרים ראשי ערים ובעלי תפקידי מפתח בשירות הציבורי. מי שמכיר מקרוב את המציאות הישראלית יודע כי החלטות אלה ואחרות לא יבלמו את התופעה בכל מקום. אישי השלטון ואילי ההון ימשיכו להיפגש במדינה הצפופה שלנו בכנסים, במלונות בטיסות לחו"ל בחתונות ואפילו בהלוויות.

אם שותים – נוהגים?

 

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  מהקטל  בדרכים  ועד  מצעד  המושחתים*  וגם:  מי  מפחד  מאלוף  עמידרור? *  מדוע  השתתפה  ח"כ  זועבי במשט? * על  לשון  וצליל  *  ולקינוח:  תגובות.  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפנינו. 

 

                                         *** 

 

תיאטרון  האבסורד

 

  כזכור, האוהד שהשליך חזיז על שחקן כדורגל באיצטדיון טדי וקטע כמה מאצבעות ידיו, נשלח ל-3 שנות מאסר. משמע, כל אצבע שווה כשנת מאסר.

  לעומת זאת, הנהג השיכור שדרס את שחר גרינשפיין, פצע אותה אנושות וגרם לשיתוק גופה, לא נשלח למאסר כלל. הוא קיבל 'פרס' על שכרותו ועל נהיגתו הפראית בכך שלא נענש בפֹעל, אלא בעבודות שירות בלבד ובקנס סמלי.

  היכן העונש שישקף את חומרת הפשע? האם פסק הדין, הנעדר כל אלמנט של הרתעה, בניגוד לקמפיין אינו מעודד נהגים לנהוג בשכרות  בנוסח: 'אם שותים – נוהגים'? וזאת בשעה שמספר התאונות במגמת עלייה? עם כל הכבוד לקמפיינים המחכימים של משרד התחבורה, אשר עולים הון תועפות, די בעונשים המגוחכים שמטילים השופטים על עברייני תנועה כבדים (ששיאם שלוש שנות מאסר על גרימת מוות ברשלנות) – הקלים אף מעבירות רכוש – כדי להפריך את הפרסומות במחי יד ולהפוך את חייהם של הולכי הרגל לתיאטרון האבסורד.

  הגיעה השעה שהמחוקקים ירימו את הכפפה, ויחוקקו עונשי מינימום, כדי להביא לצמצום משמעותי של הקטל בדרכים.  

 

כלי  קטלני

 

  מארגוני האופנעונים נטען, בעקבות התאונה של טל שביט ז"ל, כי מספר הנפגעים בקרב הולכי הרגל גבוה משֶל בעלי הרכב הדו גלגלי. הם רק שכחו לציין, משום מה, שמספר הולכי הרגל נאמד במיליונים, ואילו רוכבי האופנוע מונים עשרות אלפים איש בלבד.

ולכן, באופן יחסי למספרם, לא סוד הוא ששיעור תאונות האופנועים הוא הגבוה ביותר, והם נחשבים לכלי בעל סיכון גבוה בכביש.

  הזהירות הנדרשת מהאופנעונים היא אפוא כפולה ומכופלת, ולפחות כדאי שיאטו את המהירות בדרכים.

 

 

לא  מטורפים

 

  שמתם לב לתואר המוצמד בכלי התקשורת לרוצחי נשים וילדים? – מטורפים, שביצעו את הרצח ברגע של טירוף (ובכלל זה רצח הנשים בידי בעלים שהתאבדו). אולם בדרך כלל העוּבדות מפריכות תואר מפוקפק זה. מדובר בגברים שפעלו בקור רוח, ואף בתכנון מראש, ממניעים אנוכיים מובהקים ומתוך תפיסת האישה והילדים כרכושם הפרטי, ולא כבני אדם בעלי ישות עצמאית.

  מעֵבר לכך, הצגת הרוצחים כמטורפים מעניקה לגיטימציה לפישעם, ושוללת מהם בניגוד לעוּבדות כל אחריות אישית למעשה הרצח. הדבר מעודד פושעים אחרים למעשי רצח,  בהנחה שאינם אחראים למעשיהם. זאת במיוחד בהתחשב בכוח השפעתה של התקשורת על הציבור.

   די להצגה שגויה זו. הגיעה השעה להצביע על האגו המנופח של הרוצחים, ולהפריך את התפיסה הרכושנית של האישה והילדים. ובא לציון גואל.

 

די  לתירוצים

 

  בין שאר הקולות הפוליטיים, הנשמעים נגד מינויו של האלוף עמידרור לראש המועצה לביטחון לאומי, עולה גם הטענה, שהמערכת הצבאית פעילה שבעה ימים בשבוע בלי הפסקה, בעוד המועמד לתפקיד הוא שומר שבת.

  ובכן, די לצביעות. הגיעה השעה להסיר את המסכות. האם אותם אלה שטוענים כך אינם יודעים כי 'פיקוח נפש דוחה שבת', וכי צה"ל, המוּנחה על ידי הרבנות הצבאית, פועל לאור הלכה זו, שהיא נכס צאן ברזל? אין ספק שעמידרור כאיש צבא, ובוודאי כאיש דתי, מוּדע היטב להלכה זו, הניצבת בראש סולם הערכים היהודי, ומקיים אותה ללא פשרות.

  ברור שההתנגדות למינוי של עמידרור אינה על רקע מקצועי, אלא על רקע פוליטי- ימני ודתי, וכל האמצעים כשרים בעיני המתנגדים כדי לטרפד את המינוי. תירוצים כבר אמרנו?

 

העיקר  הכותרת

 

  מדוע השתתפה ח"כ חנין זועבי במשט התורכי, הזכוּר לשימצה? אם לא ידעתם את התשובה, מתברר כי קיבלנו אותה בימים אלה.

  מהמידע של האתר 'כנסת פתוחה', העוקב אחר פעילותם של חברי הכנסת, עולה כי זועבי היא חברת כנסת בלתי פעילה והישגיה הפרלמנטריים דלים ביותר. אם כן, שאלה את עצמה הח"כית ממפלגת חד"ש, כיצד בכל זאת לתפוס כותרת, ובחרה אפוא במתכוֹן המנצח: רייטינג פלוס אנטישמיות. והתשובה ניתנה בדמות ההפלגה במשט העויין, שהעלה אותה לראש הכותרות העולמיות. והשאר היסטוריה. 

 

אור  לגויים?

 

  מתברר שיש לנו מה ללמוד מהגויים (במקום להיפך). והפעם יפן על הכוונת. שר החוץ היפני התפטר, בגלל שקיבל תרומה בלתי חוקית בסך 600 דולר בלבד. אתם שומעים טוב?

במדינת ישראל, שאמורה להיות אור לגויים, מדובר בכסף קטן. אצלנו מכונת השחיתות המשומנת עובדת על סדרי גודל של מיליונים, ועוד היד נטוייה. ועד שמערכת החוק והאכיפה לא עולה על הנוגעים בדבר, הם לא מתפטרים. תשאלו את מפלגת קדימה.

  לתשומת לב האח"מים המושחתים, בעבר ובהווה, שהיריעה קצרה מלמנות.

 

תנו צליל

 

   טרי טרי:היישר מהתנור החם של האקדמיה ללשון העברית קיבלנו מילים חדשות, דוגמת 'רִשְׁתּוֹנַאי' (בלוגר), מִתווה שידור (לַין אַפּ) וכדומה. כל הכבוד על התרגום המילולי וגם על ההברקה. אולם מה עם הצליל? האם נעלם מעיני האקדמיה, שלא די בתרגום בלבד, יהיה מדוייק ככל שיהיה, אלא יש צורך שהמילים החדשות יהיו גם קליטוֹת, קצרות, נעימות לאוזן השומע ולחֵיך הדובר לא פחות מתחליפיהן הלועזיות? דומני כי מבחינה צלילית, שם בהיכל הלשון, פספסתם הפעם.

 

ומכאן לתגובות:

 

תסמונת  ישראלית  מובהקת

 

  דומני כי יחס הממסד לתאונת הדרכים, שבה מצא את מותו רונאל אסולין, כפי שתואר בהרחבה בכתבה במוסף 'ישראל היום', מהווה דוגמא מייצגת ליחס הממסד לאסונות בכלל.

  בראש ובראשונה הממסד מתעורר לתקן מחדלים תפקודיים וניהוליים רק בעקבות אסון. עד אז הוא טומן ראשו בחול בדומה לבת יענה. התסמונת הישראלית המובהקת של ה'סמוך' וה'יהיה בסדר' אינה פוסחת למרבה הצער גם על הרשויות השונות ומשרדי הממשלה (עיין ערך אסון המסוקים, אסון המכבייה, אסון ורסאי, אסון הכרמל והרשימה עוד ארוכה).

  יתר על כן, הממסד נוטה להתנער מכל אחריות לאסון ולהשליך את הכדור למגרשם של גורמים אחרים הנוגעים בדבר. בדומה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים בפרשה הנזכרת, המשליך את האחריות על רופאת המשפחה, שלא דיווחה על ההחמרה במצבו של הנהג חולה האפילפסיה, וזו מטילה את האשמה על הנוירולוג, שהנהג היה בטיפולו וכך הלאה. נשמע מוכר?

  תופעה נוספת היא חוסר התיאום בין הרשויות המטפלות – במקרה המתואר בין קופת חולים למשרד הבריאות ולמשטרה. ראוי לציין כי באותה מידה, על רקע  תופעה זו, לא נבחנת דייה כשירותם הנפשית של מאבטחים, שהשתמשו בנשק בסופו של דבר למטרות רצח.

   נראה כי כל הגורמים שטיפלו בנהג, ולא דיווחו על מצבו למכון הרפואי אשמים, כפי שהמכון התרשל בבדיקת מצבו הבריאותי. אף אחד לא יוצא נקי, כולל הנהג עצמו שטוהר מבחינה פלילית, לאחר שדיווח על מחלתו למכון. הנהג, שהיה מודע להתקפי האפילפסיה ולהחמרה במצבו, היה צריך להימנע מנהיגה, בידיעה שהוא עלול לסכן את עצמו ואחרים על הכביש, ולא להתעקש לקבל רשיון בגלל פרנסה, כשערך החיים הוא מעל לכל. 

 

 

הכסף  הוא  שם  המשחק

 

  דומני כי הכתבה על ארגון 'יד לבנים', במוסף '7 ימים' של העיתון ידיעות, מייצגת תופעה סימפטומטית של רבים מהארגונים הוולנטריים בימינו, שלמרבה הצער הפכו לארגונים עסקיים לכל דבר. במקום לשתף פעולה עם ארגוני התנדבות אחרים, בשֵם העזרה לזולת והמטרה המקודשת שבשמה הם פועלים,  הם רואים בארגונים דומים מתחרים, ומנהלים נגדם מאבקי כוח בלתי נלאים.

  גם דמי החבר שגובה הארגון ממשפחות השכול כתנאי לחברוּת בו, למרות התמיכה הממשלתית שהוא מקבל, מצביעה על הפיכתו לגוף מסחרי. וחבל.

  כארגון עסקי, כשהכסף מדבר, נדרשת זהירות כפולה ומכופלת שלא להיגרר למעשי  שחיתות והונאה, שלצערנו כבר היו לחזון נפרץ בדורנו.

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.                                      

 

מילון פלילי ממלכתי: חלק שישי

נכתב על ידי העיתונאי ויו"ר עמותת אומ"ץ אריה אבנרי

משטרעה בשרות האזרח

ס. ניצב סגלוביץ יואב ראש אח"ם – נתוני אמת אודות הפעילות השוטפת של משטרת ישראל הם תנאי בעל יעבור לשינוי תדמיתה השלילי של המשטרה בעיני הציבור הסבור במידה רבה של צדק שבתחומים רבים המצויים בתחום אחריותה של המשטרה היא לא עושה את עבודתה כנדרש.
בעניין זה יכולה המשטרה לבוא בטענות רק אל עצמה מאחר שהתמונה המצטיירת מלמדת שהנתונים שהיא מפרסמת על היקף הפעילות שלה, בעיקר בתחום החקירות לסוגיהן, לא תמיד מדויקים בלשון המעטה ובחלק מהם יש זריית חול בעיניים.

הסיבה העיקרית לכך קשורה בהפעלתה של תוכנת-מחשב משטרתית משוכללת הקרויה מנה"ל (מדידה, ניהול והערכת המפקד)  שמודדת ומנקדת את ביצועי המשטרה ומשמשת לטענתה "כלי ניהולי, אפקטיבי, איכותי, יעיל, מוכוון בעיות, תוצאתי ואינטגרטיבי, שבאמצעותו ניתן יהיה לבצע הערכה ארגונית אובייקטיבית". בפועל המציאות שונה מן הקצה. היעדים שנקבעים בתוכנה עולים ומתרחבים וקיימת ציפייה מהמטה הארצי של המשטרה לפתיחת  תיקים, מעצרים והרשעות.

ואמנם במספר רב של תחנות משטרה הפכו השוטרים בידיעת מפקדיהם ל"קבלני תיקים" שוטרים בכל הדרגים הפכו להיות שותפים לדיווח כוזב שעל פיו נתוני פשיעה מסווגים לעבירות קלות יותר בפועל, כדי להציג נתונים שקריים המעידים על כך שרמת פשע באזור מסוים יורדת. באתר הפרטי "חשופים בניידת" נחשף באחרונה טפח מן התופעה שסביבה קיים קשר של שתיקה של כל המעורבים וגם אלה שיודעים:

"מאז ומתמיד במשטרה "שיחקו" בנתונים הסטטיסטים, כל אחד וסיבותיו עימו. מי שהוביל את המשחקים הללו היו מפקדי תחנות בסיוע האדיב של קציני חקירות מסוימים. דוגמא נפוצה הייתה הסבה של תיקים. אם העבריין היה ידוע נפתח תיק בגין שוד, אם היה עבריין לא נודע העבירה סווגה כתקיפה לשם גניבה לפי (ההגדרה בחוק זה שוד). בזמנו נתפסו קצינים ששיחקו בנתונים כדי להוריד את הפשיעה, העונש שקיבלו היה…קידום".

פרק בפני עצמו היא פתיחה סיטונית של תיקים פיקטיביים בעבירות שאותן מודדת התוכנה וזאת במטרה ברורה כדי להעלות את ציוני התחנה. מתברר שהנפגעים העיקריים מדרישות תוכנת המנה"ל אזרחים מהאוכלוסיות החלשות, בעלי עבר פלילי, חשודים סידרתים בני מעוטים בתחומי הקו הירוק, ערבים  תושבי השטחים, עובדים וכיו"ב רבים. המטה הארצי של המשטרה החליט אמנם לנקוט בסנקציות נגד מפקדי תחנות משטרה סוררים אבל התופעה נמשכת המשטרה מתקשה לחקור את עצמה ומח"ש אינו יכול לטפוח על שכמו.

מי שנחלץ למאבק חזיתי בתחום זה הוא חבר מועצת אומ"ץ עו"ד פנחס פישלר שפועל ללא לאות למען טיהורה של המשטרה ומיצג בין השאר קציני משטרה ישרים בהווה ובעבר שחשפו מעשי שחיתות בין כותלי המשטרה. שני לקוחותיו הבולטים הם סגן ניצב אפרים ארליך ("קרמשניט") המשלם מחיר אישי יקר ונרדף על עוול בכפם של אחרים בהם המפכ"ל הנוכחי רב ניצב דודי כהן וניצב משנה (בדימוס) ישראל אברבנאל שחשף את פרשת סוכני המשטרה שחוסלו בגלל מחדלי המשטרה שלהם אחראים לטענתו המפכ"ל והמפכ"ל הנכנס ניצב יוחנן דנינו.

עו"ד פישלר רואה בפרשת תכנת המנה"ל סימפטום חמור למה שמתרחש ללא הפסקה במשטרת ישראל וגם תנועת אומ"ץ לא הייתה יכולה לעמוד מנגד. ואמנם, משרד מבקר המדינה עורך בימים אלה בדיקה יסודית על תפקודה ופעילותה של המשטרה ובוחן בעיקר את ממדי הפערים בין מה שמשתקף בנתוני תכונת המנה"ל לבין מה שמתרחש בשטח.

אומ"ץ העבירה באחרונה למבקר המדינה ממצאים שנויים במחלוקת וטענה  שהתוכנה הייתה אמורה לשקלל את כל פעולות השוטרים בתחנה על פי פרמטרים קבועים מראש  אבל בפועל גרם השימוש בתוכנה לתחרות גלויה בין תחנות המשטרה הנוהגות לעיתים מזומנות להזין את התוכנה בסטטיסטיקה מסולפת וזאת כדי לזכות בניקוד גבוה יותר. האחריות הכוללת לממצאים הבדויים לכאורה של התוכנה שמורה אמנם למפכ"ל המשטרה רב ניצב דודי כהן שהפך לחסיד נלהב של התכנה ומתייצב מאחורי הממצאים ומוכן להדוף את השוללים. אבל המפכ"ל אינו היחיד שמתרפק על תוכנת המנה"ל. יש לו שותף נאמן לאחריות בדמותו של מקורב לו ראש אח"ם (אגף חקירות ומודיעין) במטה הארצי ניצב יואב סגלוביץ המחזיק בידו כיום עצמה רבה.

סגלוביץ, משפטן במקצועו, התנדב במהלך לימודיו למשמר האזרחי באזור השרון. מאוחר יותר התגייס לשורות המשטרה ושירת כתובע משטרתי במרחב השרון. בהמשך מונה לראש מחלקת חקירות בתחנת נתניה לסגן מפקד התחנה. השלב הבא היה למפקד תחנת כפר סבא תפקיד שאותו נאלץ לעזוב טרם זמן לאחר סכסוך עם מפקד המרחב בני קניאק (כיום נציב שירות בתי הסוהר) עד היום לא ידועים כל הפרטים על נסיבות פרישתו של סגלוביץ שמשום מה לא הפריעה לו להמשך הקריירה המשטרתית עד לתפקידו הנוכחי שיכול לשמש מקפצה עד לתפקיד המפכ"ל בסיבוב הבא. 

אין ספק שמה שהרגיז במיוחד את צמרת המשטרה בשנה החולפת היו הניסיונות החוזרים ונשנים להפוך אותה מגוף שפועל  ללא לאות לביעור השחיתות הציבורית לגוף שדבק בו הרבב.

לפני כמה חודשים השתתפתי בדיון שנערך בוועדה הפרלמנטארית לביקורת המדינה בתוצאותיו המפתיעות של סקר על השחיתות הציבורית שנערך ביזמת ארגון שבי"ל (שקיפות בינלאומית לישראל) שפועל ליד הפקולטה למינהל ציבורי של אוניברסיטת תל אביב. התברר שמדגם של כאלף אזרחי המדינה נתבקש לדרג את הגופים המושחתים במדינה. משטרת ישראל דורגה במקום רע באמצע כמי שנתפשת כגוף שהשחיתות פשתה בו. 

ניצב סגלוביץ הגיע לדיון במטרה לשמור על כבודה של המשטרה למרות שהיה בעמדה נחותה מול גלי הביקורת סביבו שנשמעו ע"י חברי כנסת ונציגי גופים ציבוריים למיניהם שעטו על המשטרה מכל עבר. ניצב סגלוביץ טען בלהט רב: "אני מכיר היטב את כל המערכות של משטרת ישראל ורוצה לקבוע בפסקנות שהמשטרה אינה מושחתת. אין לי הסבר מדוע הציבור רואה את המשטרה באור שלילי". ניצב סגלוביץ לא אהב לשמוע בהמשך הדיון הערות ביקורת חריפות של אומ"ץ על תפקודה של המשטרה בכלל ועל האגף שהוא עומד בראשו בפרט. הוא פרש מהדיון בלי שתאוותו להעניק טיהור מוחלט למשטרה הייתה בידו. 
  
סגלוביץ החליף את המפכ"ל המיועד ניצב יוחנן דנינו בתפקיד ראש אח"ם ונאלץ להמשיך כמה חקירות של שחיתות שלטונית שהיו בעיצומן ולפתוח במקביל בכמה חקירות חדשות. לשבחו יאמר שסגלוביץ גילה זקיפות קומה ואומץ לב אישי בחקירות  האינטנסיביות שנערכו בזו אחר זו או בחשד שכמה אישים מרכזיים במדינה ביצעו עבירות פליליות מסוגים שונים. על רשימה זו נמנים הנשיא לשעבר משה קצב, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שר המשפטים לשעבר חיים רמון, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון שר העבודה והרווחה לשעבר שלמה בניזרי שורה של ראשי ערים ובעלי תפקידים בכירים. למרבה הצער כמה מהחקירות הללו לא הורחבו למרות חומרים רלבנטיים שהועברו למשטרה ע"י גורמים שונים ובהם אומ"ץ וכתוצאה מכך החוק לא נאכף דיו.

כך, למשל, לא מוצתה החקירה של קצב בנושאים שאינם בעלי אופי מיני כמו מעורבותו בהענקת חנינות ל"חיילים" בארגוני פשע ובלקיחת פריטים שונים מבית הנשיא שחולקו כשי למקורבים למיניהם. לגבי אולמרט ניתן לקבוע שלא עומקה החקירה בפרשת קשריו העסקיים עם בן בריתו הפוליטי הירשזון ולא נבדקה מעורבותו בחשד לקבלת שוחד בשורה של פרשות נוספות שחלקן הובאו לידיעת המשטרה ע"י אולמרט כמידע מודיעני.

אחת השיטות המקובלות על אולמרט הייתה קבלת הלוואות מאילי הון שהוא לא טרח להחזירן. שיטה אחרת הייתה מכירת ציורים של רעייתו עליזה במחירים גבוהים בהרבה ממחירי השוק. אני תוהה לדעת מה תחליט המשטרה לגבי מעורבותו המרכזית של אולמרט בפרשה המצחינה של המפלצת האורבאנית "הולילנד" שבה הוא חשוד בגזירת קופונים יקרים. העובדה שהיועץ המשפטי לשעבר מני מזוז לא מצא לנכון לכלול בכתב האישום שהוגש נגד אולמרט סעיף של קבלת שוחד זועקת לשמים. אולי נבע הדבר מהעדר ראיות מספיקות של חקירות שלא הושלמו.

עד היום לא ברור מדוע לא חקרה המשטרה את אולמרט כחשוד בפרשת רשות המיסים שהיה מעורב בה עד צוואר. פניותיה של אומ"ץ בנושא זה נענו בתשובות מעורפלות. זאת ועוד: אומ"ץ לא הייתה יכולה לעבור לסדר היום על כך שלא הוגש כתב אישום נגד עורך הדין אורי מסר פרקליטו, חברו ושותפו לדבר עבירה של אולמרט. לא ברור האם החלטת הפרקליטות נבעה בגלל התרשלות המשטרה שלא  סיפקה את הראיות הדרושות לקשרים המסואבים בין השנים או שנטתה חסד  לרעייתו של מסר עו"ד דוידה לחמן מסר ששימשה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה ומופיעה ברבי שיח פומביים על תקן של צדקנית ומטיפת מוסר. כך או כך אומ"ץ קראה היטב את המפה עתרה לבג"ץ באמצעות עו"ד גד מינא בדרישה לצרף את עו"ד מסר לכתב האישום. בימים האחרונים פנו פרקליטיו של מסר לבג"ץ בבקשה שיכריע לפני המועד שהוא אמור להעיד במשפטו של אולמרט.

הסחבת הממושכת בהגשת כתב האישום נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, בתום חקירת משטרה שנמשכה קרוב לעשר שנים, אינה מבשרת טובות לגופים שנאבקים נגד השחיתות השלטונית והקשר ההרסני בין הון ושלטון. ניצב סגלוביץ, שבתקופת כהונתו נערכו השלבים האחרונים של החקירה וסיכומיה, המליץ אמנם להעמיד את ליברמן לדין בשורה של עבירות בהן קבלת שוחד אבל קיים חשש גובר והולך שהחקירה תוליד כמה עכברים. הסימנים האחרונים בשטח מחזקים תחושה זו.

היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין התחייב אמנם לפני כמה שבועות במכתב ששלח עוזרו הבכיר עו"ד רז נזרי לאומ"ץ כי עד סוף חודש פברואר תיפול סופית ההכרעה בתיק. השבוע התברר כי היועץ המשפטי מתקשה לעמוד בהבטחתו הכתובה וחלה דחייה נוספת. בהדלפות שפורסמו בכלי התקשורת נכתב שעבירת השוחד ירדה מעל הפרק והחשד לעבירת הלבנת הון שנוי במחלוקת. משפטנים שונים בהם עוד יעקב בורובסקי לשעבר יועץ מבקר המדינה למאבק בשחיתות, חיוו את דעתם שבנסיבות כאלה אין  מקום להגיש כתב אישום נגד ליברמן.

הגדיל לעשות השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, חבר מפלגתו של ליברמן, שהכריז בימים אלה כי לא ייפול מהכיסא אם לא יוגש כתב אישום נגד ליברמן. אחרי שאהרונוביץ נכנס לתפקיד השר הממונה על המשטרה בטקס חגיגי שנערך במגרש המסדרים של המטה הארצי שבו נכח למרבה הבושה ליברמן  בעצמו ולא בכבודו, התחייב השר החדש שלא יעסוק בענייני החקירה של מנהיג מפלגתו. אהרונוביץ לא עמד בהבטחתו. כבר לפני כמה חודשים הכריז כי לדעתו לא יוגש כתב אישום נגד ליברמן. אומ"ץ מחתה על כך בפני ראש הממשלה וביקשה אותו לקרוא את השר לביטחון פנים לסדר אך נתניהו החושש מליברמן שתק כסרדין.

ויש שורה של תמיהות על תיקי חקירה שלא נפתחו או שנתקעו. כך, למשל, לא ברור עד היום מדוע לא נחקרו חשודים נוספים בקבלת שוחד בפרשת סימנס שבגינה הסתלק לחו"ל השופט לשעבר דן כהן. אומ"ץ התריעה על כך כמה פעמים ונענתה בתשובות מתחמקות. אין בדעתנו להניח לפרשה זו.

ועוד משהו לקינוח: לפני זמן קצר גילה קצין חקירות משטרה בכיר לשעבר לאומ"ץ שתיק החקירה בפרשת קבלת שוחד ע"י משפחת שרון מאיל ההון מרטין שלאף מונח באגף החקירות זמן רב מדי אחרי השלמתו.

הזדרזתי לשלוח מכתב אל סגלוביץ המדבר בעד עצמו: "עפ"י מידע מוצק המצוי בידי אומ"ץ, הושלם בשעתו ביחא"ה תיק החקירה בחשד שגלעד ועומרי שרון, שני בניו של ראש הממשלה לשעבר, קיבלו לכאורה שוחד בסך 4.5 מליון דולר מאיל ההון היהודי אוסטרי מרטין שלאף.
החקירה נערכה במשך זמן רב בליווי של פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי).
בסיכום החקירה ממליצה המשטרה להעמיד לדין את עומרי וגלעד שרון בקבלת שוחד ואת מרטין שלאף במתן שוחד.
אנו מבקשים לדעת מדוע חל עיכוב בהעברת התיק"?

כעבור זמן קצר נמסר כי החקירה שנערכה בליווי הפרקליטות הגיעה לסיומה והתיק ממתין להכרעת הפרקליטות.

גלעד שרון המבקש להתחיל בחיים פוליטיים ולהיכנס לנעליו הגדולות של אביו ועמרי שרון שמבקש להגיש תכנית על איכות הסביבה בערוץ 1 יכולים להיות כנראה רגועים.

לא אפול מהכיסא אם לא יוגש נגדם כתב אישום.
ואפילו המבין לא יבין.

הפיכה בניחוח קולוניאלי

לאור "אופוריית הדמוקרטיה" השוטפת את המזרח התיכון עלינו היה להעלות את ניסיונות ההפיכה העממית הנערכות מתוך מניעי החופש והחרות, על ראש שימחתנו ולמרות זאת מתגנב לפינו טעם מר של דה-ז'ה-וו.

נכתב על ידי: אהרון רול

הפיכה בניחוח קולוניאלי

 

לאור "אופוריית הדמוקרטיה" השוטפת את המזרח התיכון עלינו היה להעלות את ניסיונות ההפיכה העממית הנערכות מתוך מניעי החופש והחרות, על ראש שימחתנו ולמרות זאת מתגנב לפינו טעם מר של דה-ז'ה-וו.

 

אין הכוונה כאן לעתיד המהפכות המזרח-תיכוניות באשר איננו יודעים דברים לאשורם והיאמר להלן הינו הערכות ומסקנות הנשענות על שילוב עובדות ותהליכים היסטורים ידועים.  במאמר קודם, שירטטנו תרחיש אפשרי סביר העשוי (עלול) להתרחש בחלק או כל המדינות ההפכניות דהיינו, הפיכה עממית בשלב בראשון, עליית משטר צבאי כמשקל וכייצוב נגד לאנרכיה אפשרית בשלב הבא, בחירות דמוקרטיות כמאוויי ההמון (הלוואי), ובשלב האחרון תפיסת השלטון על ידי הגורמים הקיצונים (כבכל חברה בחלד) ובמקרה זה האיסלם הקיצוני, מפאת קוצר ידה המולד של הדמוקרטיה האוטופית.

אפשר שלא כך יקרה, אפשר והשמש תפציע, השקדיה תפרח וקול הדמוקרטיה ישמע באזורנו.  ובמקרה זה כולנו, שכננו ואנו, כולנו נצא נישכרים.  אך מי חכם וידע?

 

ולמרות כל זאת, הרי מתגנב חשש כבד ללב.  אנו מכוונים כאן, כבעלי ניסיון מר בנושא, להתערבות המעצמות בעניניהם הפנימיים של עמים אחרים, התערבות אשר בוודאות מצמררת תקעקע (כדרכן בקודש) כוונות טובות תחיליות לאידאלים של חופש ושיוויון.

 

ברמה סבירה של וודאות ניתן כיום לאמר כי במדה ומדינות חוץ לא היו מתערבות, אמור בוחשות, בעניננו הפנימיים באשר להבנות עם הפלשתינים, הרי שתהליכי "הברירה המדינית הטיבעית" כבר היו משכינים שלום מזה זמן בנינו לבין שכננו באורח המשביע רצון שני הצדדים.

המדובר הוא בסיחרור צבוע חיצוני, המשתמש באירגונים ישראלים, מקעקעי מדינת ישראל יהודית, ציונית ודמוקרטית, המתגדרים במנטרות צבועות כ"זכויות אדם" ו"שאיפה לשלום" (כאילו ואלו נכסים בלעדים שלהם בלבד), הפועלים במימון הקולוניאלים האירופים וממשל אובמה, הם ששיכנעו את הפלשתינים כי יוכלו לקעקע את החברה הישראלית מבפנים והם שהעלו אותם על עץ גבוה של סרוב למשא ומתן.  אותן שיטות שימשו גם את הצדיקים האירופים והאובמים לממן ולתמוך משך השנה החולפת בהפיכה שלטונית, אנטי דמוקרטית בישראל בביצועם החתרני של אותם אירגונים ומפלגות ישראליות.

יותר ויותר מתברר כי שיטות אלו בדיוק, שימשו את אותם צדיקים אירופים ואובמים לחירחור והסתת אלמנטים מסוימים לייזום ההפיכות הנוכחיות בארצות המזרח התיכון ובאורח משונה אך שאינו מפתיע, תאמו, ללא תאום, שיטות אלו את מגמות ההפיכות השלטוניות הנקוטות בידי איראן השיעית ואירגון אל-קעידה הסוני.

 

תקופת הקולניאליזם אשר בו מדינות לכאורה "מתקדמות", נקטו בדרך שתלטנית ומתנשאת על "הנחותים-הילידים" על מנת להשליט עצמן עליהן ולקצור משך תהליך זה רווחים נאים לעצמם, תקופה זו אמורה היתה להסתיים.  לא מנא ולא מקצתה.

העובדות מורות אחרת גם לעת הזו.  בעל המאה, הטכנולוגיה והצבא המשוכלל יותר כופה את מאוויו התועלתים, במקרה זה: צימאון בילתי נידלה לזהב השחור, על "המפגרים" המזרח תיכונים.  דווקא המעצמות המערביות הן אלו העומדות בדרכן ההתפתחותית הטיבעית של מהפכות המזרח התיכון.  התוצאות הסופיות לכן אפשר שלא תהיינה משביעות רצון לא מבחינתן ובוודאי לא מבחינתנו בישראל.

 

הרצון הבוער לחצוב נפט ולשלוט באספקתו תחת המטריה "הדמוקרטית" לכאורה כאשר ברי הוא כי הדמוקרטיה הינה בשלב זה למצער "ישות" זרה ומושג מופשט בלבד עבור המוני המהפכנים המזרח תיכונים, מביאים להאצה מלאכותית של תהליכים טיבעיים אשר אמורים היו להמשך באורח נאות מספר עשרות בשנים.  אלו דורשים חינוך התפתחוני ומדורג (פנימי, לא חיצוני) לדמוקרטיה אשר בסיומו, תתאים כל אומה ערבית את הדמוקרטיה שלה כפי המתאים לה, לדרכה ולשאיפותיה המיוחדים לציבוריה  שלה.  שהרי כבר נאמר במקומותינו "חנוך לנער לפי דרכו" והללו שם הינם "עוללים דמוקרטים ד'בית רבן".

הדמוקרטיות אשר תיווצרנה, במזרח התיכון, אם וכאשר, אינן בהכרח הדמוקרטיות האמריקנית או האנגלית (או הישראלית, רחמנא ליצלן).  גם כיום אין דמוקרטיה אחת בעולם המערבי הזהה לחלוטין לדמוקרטיה במדינה שכנה ועל אחת כמה וכמה, אין סיכוי, למצער בטווח הניראה לעין כי דמוקרטיה מזרח תיכונית חדשה תהיה דומה לדמוקרטיית העולם הישן ובוודאי שלא יתהווה דמיון דמוקרטי בין מדינות המזרח התיכון לבין עצמן.

 

אך זה לא מכבר אררנו את התנהלותה של רוסיה הסובייטית אשר באדנות הנובעת מכח, כובד המשקל וטכנולוגיה עילית, שיעבדה עמים אחרים בבקשה ליצור חיץ בינה לבין המערב באירופה תוך שמוצצת משך תהליך זה את לשדם הכלכלי של העמים הניכבשים.  "אזורי השפעה קראנו לכך"  איזו נילעגות.  כל המריעים במקומותינו למהפכנים הערבים דווקא עודדו ותמכו בזמנו בקולוניאלים הכובשים, הרצחנים הקומוניסטים.  אכן, ניפלאות דרכי החשיבה האידאולוגית המכשירה כל מעשה עוולה, כולל רצח עשרות מליונים בשם יפי נפשנו האוניברסלית.

והנה, לא חלפה מחצית המאה מנפילתה של האימפריה הסובייטית והעולם המערבי נוקט בדרך למצער דומה.  רוממות הדמוקרטיה בפיהם של מדינות אירופה ו"מנהיג העולם החופשי" חוסיין אובמה, אשר כבר אינו מנהיג אפילו בארצו, אשר אך תועלת כלכלית ומדינית עבור עצמם בראש מעיניהם.  אנו עדים למדיניות "ספינות התותחים" אשר כה היתה נפוצה בידי אותן מדינות אירופאיות והאמריקות בארבע המאות החולפות.  לא הדמוקרטיה היא שבראש שמחתם אלא נפט, נפט זול וזמין באמצעות יצירת אותו "אזור השפעה" הזכור לשמצה.

 

אמנם קיימים אלו בנינו אשר עווית אידאולוגית של חופש ושיוויון מצמררת ומענגת גופם ולכן טחו עיניהם מראות דברים כהוויתם.  באשר הכיוון אשר ההפיכות המזרח תיכוניות נוטות אליו אינו מבשר טובות עבורנו מהפן הפנימי והחיצוני יחדיו.  הללו "האוטופים האוניברסלים" בתוכנו כבר משפיעים עלינו סיבות מדוע חייבים אנו ליפול בחיבוק אוהבים נירגש על צוואר המהפכנים הערבים, משהו בנוסח "פועלי כל העולם התאחדו".   אז זהו שהם אינם פועלי כל העולם, אינם דמוקרטים, הינם מהווים עדיין אך חלקו הקטן יותר של הציבור בארצותיהם וחלקם הניכבד שוטמנו ללא כל תלות בכיוון אשר אליו תפנה המהפכה שם. 

אל לנו לצאת נגד מגמת המהפכות הכעין דמוקרטיות, נהפוך הוא, אך גישת "כבדהו וחשדהו" הינה מצוות השעה.  הפרזה בשיתוף הפעולה ה"קולוניאלי" עם מעצמות המערב בדיצתן ליצירת "אזור השפעה מערבי" עלולה לשייכנו ולתייגנו כחלק מההתנהלות "הקולוניאלית" המערבית.  לגבי "הקולוניאלים", כישלון בהתנהלותם העכשווית כרוך בהפסד כלכלי, לגבנו המדובר הוא בהפסד קיומי.

 

אל הפן הפנימי כבר התיחסנו לעיל.  קיים סיכוי בהחלט סביר כי סופו של התהליך ישליט משטרים תאוקרטים איסלמיסטים קיצונים על אותן מדינות.  לא מיד אמנם, תהליך זה ימשך וודאי מספר שנים נאה, אך הסיכוי לכך גבוה.

דווקא הפן הקולוניאליסטי החיצוני הוא המדאיג, באשר נסיונות ההשתלטות הקולוניאלית הישירה בצורת "אזור השפעה מערבי" יביא בסבירות גבוהה להתנגשות תרבויות עם אותן מדינות "מהפכניות" דהיינו, משנה תוקף של התנגשות בין האיסלם הקיצוני לבין העולם המערבי המנסה, כדוגמת הקומוניסטים לפניו, למצוץ את לשדם של העמים "המושפעים" וכך בוודאי יתויגו בעתיד הקרוב פעולות אלו על ידי עמי המזה"ת.  שהרי טובת עמי אזורנו (כולל טובתנו אנו), רחוקה מהגיגי "הקולוניאלים" כרחוק המזרח מן המערב, תרתי משמע.

 

התוצאההסופית תבוא כתגובת נגד חריפה, הפעם מובנת ומוצדקת, של העולם האיסלמיסטי כנגד המערב והקצנה נוספת במלחמת התרבויות המתחוללת כבר מזה שני עשורים בין הגושים.  תוצאת ההקצנה האפשרית הנוספת תהיה שאיפה נחרצת יותר מצד האיסלמיסטים באזורנו  לחסל את השעיר לעזאזל הברור,  "הקוץ בבשרם", את "המוצב הקידמי של המערב במרכז הבטן הרכה האיסלמית", את "הצלבנים המודרנים", את היהודים ומדינת ישראל של העם היהודי בארץ ישראל.  אנו הרי האויב בעין, מעבר לפינה, קל לנסות ולהפרע מעמנו, שהרי כך אפשר להשכיח מ"העמים המהפכנים"את צרות היום יום שאין מהפכה בחלד שתישבם בטווח הניראה לעין.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

 

נבואת המטורלל

נכתב על ידי: אורי אבנרי

“מדוע לא יוצאים גם אצלנו המונים לכיכר ומסלקים את הביבי הזה?" שאל נהג-המונית שלי, כשעברנו ליד כיכר רבין. הכיכר רחבת-הידיים הייתה כמעט ריקה, חוץ מכמה אמהות וילדיהן שנהנו בשמש החורפית.

 

 

ההמונים לא יבואו לכיכר, ואת בנימין נתניהו ניתן לסלק רק בקלפי.

 

אם זה לא יקרה, הציבור הישראלי יוכל להאשים רק את עצמו.

 

אם השמאל לא יהיה מסוגל להקים כוח פוליטי רציני, שיעלה את ישראל על דרך השלום והצדק החברתי, אין לו את מי להאשים זולת עצמו.

 

אין לנו דיקטטור צמא-דם, שאפשר להטיל עליו את האחריות. שום מנהיג מטורף לא יצווה על חיל-האוויר להפציץ אותנו, אם נדרוש את סילוקו.

 

פעם סיפרו אצלנו סיפור: אריאל שרון – אז עוד אלוף בצבא – מכנס את קציני צה"ל ומכריז: "זהו, חבר'ה, יוצאים לבצע הפיכה צבאית!" – וכל הקצינים פורצים בצחוק רועם.

 

הדמוקרטיה היא כמו האוויר – מרגישים בו רק כשאין. רק מי שנחנק מרגיש עד כמה הוא חיוני.

 

נהג-המונית שדיבר בחופשיות על סילוקו של נתניהו לא חשש שמא אני סוכן המשטרה החשאית, ושבלילה יקישו על דלת ביתו. אני כותב מה שעולה על דעתי, מבלי להסתובב עם שומרי-ראש. ואילו היה עולה על דעתנו להתאסף בכיכר, איש לא היה מפריע לנו, והמשטרה אף הייתה מגינה עלינו.

 

(אני מדבר, כמובן, על מדינת-ישראל בגבולותיה הריבוניים. כל זה אינו חל על השטחים הפלסטיניים הכבושים.)

 

אנחנו חיים בדמוקרטיה, נושמים דמוקרטיה, מבלי להיות מודעים לכך. זה נראה לנו טבעי, ממש מובן מאליו. לכן משיבים אנשים בקלות-דעת תשובות טיפשיות לסוקרי דעת-הקהל, ואלה מגיעים למסקנה הדרמטית שרוב אזרחי ישראל מזלזלים בדמוקרטיה ומוכנים לוותר עליה. רוב הנשאלים לא חיו מעולם במשטר שבו צריכה כל אישה לחשוש שמא בעלה לא יחזור מהעבודה מפני שהשמיע בדיחה על המנהיג, ושבנה ייעלם מפני שצייר גרפיטי על הקיר.

 

חברי-כנסת שנבחרו באופן דמוקרטי מבלים את זמנם בהתחרות אווילית על תואר אלוף מגישי הצעות-החוק המחרידות ביותר לסירוס הדמוקרטיה. הם דומים לילדים התולשים את הכנפיים של זבוב, מבלי להבין מה הם עושים.

 

לכל אלה יש לי עצה אחת: התבוננו במה שקורה בלוב.

 

זה שבוע אני יושב מרותק מול מסך הטלוויזיה ומסתכל בכל רגע פנוי בשידורי "אל-ג'זירה".

 

מילה אחת על תחנה זו: היא מצוינת.

 

היא יכולה להתחרות ברמתה העיתונאית עם כל תחנת-טלוויזיה בעולם, כולל הבי-בי-סי והסי-אן-אן. שלא להזכיר את התחנות שלנו, המערבבות תעמולה, מידע ובידור בדייסה סמיכה.

 

דיברו הרבה על תפקידן החשוב של הרשתות החברתיות, כגון פייסבוק וטוויטר, במהפכות העוברות עכשיו על העולם הערבי. אך "אל-ג'זירה" עולה בחשיבותה על כולן. בעשור האחרון היא שינתה את פני העולם הערבי. בשבועות האחרונות היא חוללה ניסים.

 

לראות את המאורעות בתוניסיה, במצריים, בלוב ובארצות האחרות בטלוויזיה הישראלית, או האמריקאית, או הבריטית, זה כמו לנשק דרך מטפחת. לראות אותם ב"אל-ג'זירה", בערבית או באנגלית, זה לחוש את הדבר האמיתי.

 

כל חיי דגלתי בעיתונאות מעורבת. ניסיתי להדריך דורות של עיתונאים שלא יהפכו לרובוטים מדווחים, אלא לבני-אדם בעלי מצפון, הרואים את תפקידם בקידום הערכים האנושיים הבסיסיים. "אל-ג'זירה" עושה זאת. ועוד איך.

 

עשרות מיליוני ערבים היו בשבועות האחרונים זקוקים לתחנה זו כדי לדעת מה קורה בארצותיהם, ואף בעריהם – מה מתרחש בשדרות חביב בורגיבה בתוניס, בכיכר השחרור בקהיר, ברחובות בנגאזי וטריפולי.

 

אני יודע שישראלים רבים יראו במלים אלה דברי כפירה. בגלל תמיכתה העקבית בעניין הפלסטיני, נחשבת "אל-ג'זירה" אצלנו לאויבת בנפש, לא פחות מאוסמה בן-לאדן או מחמוד אחמדינג'אד. אבל כדאי לנו לצפות בתחנה זו כדי להבין את המתרחש בעולם הערבי, וגם בשטחים הכבושים.

 

כאשר "אל-ג'זירה" סוקרת מלחמה או מהפכה, היא סוקרת אותה. לא שעה ולא שעתיים, אלא 24 שעות מסביב השעון. התמונות נחרטות בזיכרון, העדויות מסעירות את הרגש, ההשפעה על הצופה הערבי כמעט היפנוטית.

 

מועמר קדאפי נראה בשידורי "אל-ג'זירה" כפי שהוא – אדם בלתי-מאוזן, משוגע-גדלות שירד מן הפסים. לא בקטעי-חדשות קצרים, אלא במשך שעות ארוכות של שידורים רצופים, שבהם הובא נאומו הארוך שוב ושוב, בתוספת עשרות עדויות והבעות-דעה של אזרחים לוביים מכל התחומים – החל בטייסים שערקו למלטה וכלה בתושבי טריפולי המופצצת.

 

קדאפי (בעצם שמו קזאפי, ומכאן הסיסמה הערבית "יא קזאפי, יא כזאבי") הזכיר לי בתחילת נאומו את ניקולה צ'אוצ'סקו הרומני, בנאומו המפורסם מעל המרפסת, שהופסק על-ידי ההמונים. אך בהמשך הדברים הוא הזכר לי יותר את אדולף היטלר בימיו האחרונים, כאשר כינס בבונקר שלו את ראשי צבאו והזיז על המפה גייסות שכבר חדלו מלהתקיים ותיכנן מבצעים דמיוניים, בשעה שהחיילים הרוסיים כבר הגיעו למרחק של כמה מאות מטרים ממנו.

 

לולא תיכנן קדאפי פעולות של השמדת-העם נגד עמו שלו, זה יכול היה להיות מגוחך או עצוב. בפועל זה היה רק מפלצתי.

 

בשעה שהוא דיבר, השתלטו המורדים על ערים ועיירות, ששמותיהן חרוטים עדיין בזיכרונם של ישראלים בני דורי. במלחמת-העולם השנייה שימשו מקומות אלה זירה לצבאות בריטניה וגרמניה, שכבשו אותם ונסוגו מהם חליפות. עקבנו אחרי מהלך הקרבות בחרדה, מפני שכישלון הבריטים הייתה מביאה ארצה את הוורמאכט, ובעקבותיו גם את אדולף אייכמן. שמות כמו בנגאזי, טוברוק ודרנה מהדהדים עדיין באוזניי – מה גם שאחי לחם שם כחייל בקומנדו הבריטי, לפני שהועבר למערכת אתיופיה שבה מצא את מותו.

 

לפני שקדאפי השתגע לגמרי, הוא אמר משפט שנשמע בלתי-שפוי, אך שצריך לעורר למחשבה.

 

בעודו נתון לרושם של ניצחון ההמונים הבלתי-אלימים בכיכר השחרור בקהיר, ולפני שרעידת-האדמה הגיעה גם אליו, הציע קדאפי להעלות את המוני הפליטים הפלסטיניים לאוניות ולשלוח אותם לחופי ישראל.

 

הייתי מציע לבנימין נתניהו לקחת בחשבון אפשרות זו. מה יהיה אם המוני העם הפלסטיני ילמדו מניסיון אחיהם בתריסר מדינות ערביות ויסיקו את המסקנה שבמקום לעסוק ב"מאבק המזוין", שאינו מוביל לשום מקום, כדאי לעבור לפעולה המונית בלתי-אלימה?

 

מה יקרה אם מאות אלפי פלסטינים יגיעו באחד הימים אל גדר-ההפרדה ויפילו אותה? ואם רבע-מיליון פליטים פלסטינים יגיעו אל גבולנו הצפוני? ואם יתקבצו המונים בכיכר מנארה ברמאללה ובכיכר העירייה בשכם, ויתעמתו עם חיילי צה"ל? כל זה לעיני המצלמות אל "אל-ג'זירה" ובלווי הרשתות החברתיות באינטרנט, כשהעולם כולו עוקב אחרי הדברים בנשימה עצורה?

 

עד כה הייתה לכך תשובה פשוטה: אם צריך נפתח באש, נשתמש במסוקי-תקיפה ובתותחי הטנקים. איזה ערבי לא יברח?

 

אבל עכשיו ראו גם הצעירים הפלסטיניים המיואשים שאפשר לעמוד מול אש חיה, שמסוקי-הקרב של קדאפי לא שמו קץ למרד, שכיכר הפנינים בבחריין לא התרוקנה כאשר חיילי המלך פתחו באש חיה. הלקח הזה לא יישכח.

 

יתכן שזה לא יקרה מחר או מחרתיים. אבל זה יקרה בלי שום ספק – אלא אם כן נגיע לשלום לפני כן.

ככר תחריר – והכיבוש

נכתב על ידי: אליקים העצני

כשמיליונים בתוניס, קהיר, צנעה, טריפולי ומנאמה משמיעים את קולם, הייתכן שהם משקרים? מי שחי מפי התקשורת, העולמית והמקומית, היה מצפה שהשאגה העולה מכיכר תחריר  תהיה נגד "הכיבוש", ו"יום הזעם" בתוניס יופנה נגד ההתנחלויות. מתי שמענו מהמון הפרשנים ובעלי הטורים, שכולם מתפרנסים מן "הסכסוך", שהמזרח התיכון תוסס ומבעבע בגלל עריצות, שחיתות, אבטלה ושלילת חירויות האדם ומה שעשוי להוציא שם המונים לרחובות אינו "זכויות הפלסטינים", כי אם הכמיהה לחיים טובים יותר? לפחות בדיעבד היה מותר לצפות שבכך יושם קץ לאגדה, כאילו ישראל ו"הכיבוש" הם המאיימים לפוצץ את המזרח התיכון ולסכן את שלום העולם. לשווא. קחו למשל את הגנרל ג'יימס ג'ונס, לשעבר מפקד חיל המרינס, המפקד העליון של כוחות נא'טו באירופה וראש המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. האיש הכין "תכנית ביטחון אסטרטגית" לצורך "פיתרון הקבע" והמליץ להציב כאן כוחות נאט'ו במקום צה"ל. לאחרונה הוא הכריז – לא פחות ולא יותר: "הזמן אינו בצד שלנו. ואם לא נפעל (להקים מדינה פלסטינית) זה יכול לגרור הפגנות דמויות-מצרים במדינות אחרות באזור". כאלו היה בהגשמת "חזון" פלסטין כדי למנוע את המרד בלוב או ההתקוממות בבחריין. אנשים כג'ונס, "פלסטין" אפופה אצלם במעין קדושה מיסטית. עד כדי כך, שאמר: "אני מאמין שלו התגלה אלוהים לאובמה ב-2009 ושאל אותו, מה הדבר האחד על פני כוכב הלכת שלנו,ודבר אחד בלבד, שעשוי לעשות את העולם למקום יותר טוב ולתת לאנשים יותר תקווה ויותר סיכויים לעתיד – אני מעז לומר, שהדבר הזה היה קשור עם.. פיתרון.. שתי המדינות". איפה הוא עכשיו הגנרל, להסביר זאת בצפון אפריקה הבוערת ובקדמת אסיה המתקוממת, וגם ליהודים מסוימים כאן, שהשלום הפלסטיני משמש להם תחליף לדת? מי שלכאורה התפכח, הוא ראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, שאמר לסטודנטים בקטאר, כי כמה מן השליטים במזרח התיכון מנצלים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני להסחת  דעתם ממשטרי הדיכוי שלהם בעצמם, "וביותר מדי מדינות במזרח התיכון הם אומרים לעמיהם על מה לזעום, כדי שלא יזעמו על היותם חיים בחברה אטומה." גם אם יתברר, ש"מהפכות הנוער" היו רק שלבי-מעבר אל דיקטטורות חדשות, צבאיות ו/או אסלאמיסטיות, לא יותר מהפסקה קצרה בין אופל לחשיכה, היום אנחנו יודעים שמה שבקע מפי המוני בני הנוער בכיכרות המזרח התיכון, זו האמת הפנימית שלהם.  העלילה שארץ ישראל יהודית היא "שורש כל רע" באזורנו אינה השקר היחיד שהופרך לנגד עינינו. אדם בעל ראש פתוח היה מוצא חומר למחשבה גם בהתנגדותם של מרבית ערביי מזרח ירושלים להסתפח למדינה פלסטינית. עוד הרהור שני היה מתעורר נוכח הסירוב הקטגורי, אפילו מצד הקיצונים שבערביי ישראל, לעזוב, הם ומקומותיהם, את הריבונות הישראלית לטובת ריבונות פלסטינית, אם תקום חלילה. גם הידיעה הבאה, טרייה לגמרי, צריכה לטרוד את מנוחתם של חסידי 'שתי המדינות': "אלקודס-אל-ערבי" הלונדוני מדווח, ש"ראש ממשלת" הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, וכל משפחתו וכן "ראש הממשלה" הקודם אחמד קוראי (אבו עלא), והדובר נביל אבו רודיינה ומנהיג הפת"ח מוחמד דחלאן – כולם ביקשו וקיבלו.. אזרחות ירדנית! השלטונות הירדנים אמנם הרימו גבה, אך לא רצו להביכם. היש דרך להחזיר למציאות את מי שעשרות שנים התרגלו לחשוב שאמונות השווא שלהם הן תכלית "הריאליזם" ו"השפיות", בעוד אשר יריביהם הם ה"משיחיים" וההוזים? כנראה שלא. ייצור בלתי מזוהה נחת על עץ. א' אמר שזה חתול, ב' טען שראה בבירור ציפור. מה עשו? השליכו אבן והציפור עפה. האם א' שוכנע? חלילה! "לא ידעתי שחתולים עפים" – זה כל מה שהיה לו לומר…

אליקים העצני

השקרים של הקישוריות

נכתב על ידי: העיתונאי ויו"ר עמותת אומץ אריה אבנרי
"ליבי ליבי עם החברות הסלולאריות הדואבות על כך שנתונים שפורסמו בימים האחרונים מצביעים על כך שרווחיהן הכספיים בשליש הרביעי של הרבעון החמישי ירדו במידה ניכרת והן רשמו הפסדים משמעותיים ביותר ברווחיות הכוללת השנתית שלהן שהסתכמה רק ב 14.7 מיליארד שקלים במקום 28.5 מיליארד שקלים שהן צברו ברבעון המקביל לפני אשתקד. ההפסדים הצורבים במכשירים מוסברים בכך שבגלל  תקלה חמורה שאירעה בשעתו בתקשורת הקווית של  חברת בזק לא יכלו מנהלי החברות הסלולאריות לתאם ביניהן את מחירי הקישוריות כדי להמשיך לעבוד על משרד התקשורת ששלח אליהן מסרונים בנוסח אחיד: "החגיגה שלכן הגיעה לסיומה"
 

 

חוסר משילות

חדשות לבקרים אנו מתבשרים על אמות מידה מוסריות נאותות הגורסות כי תרבות השקר במקומותינו מכלה כל חלקה טובה. וכך אנו מכבידים עולנו על חברי כנסת וקציני צבא בכירים הניתפסים בעיוות האמת ועד הפרחת שקרים גסים ומענישים אותם כיאה וכיאה.

נכתב על ידי: אהרון רול

4 מרץ 2011

חוסר משילות

 

חדשות לבקרים אנו מתבשרים על אמות מידה מוסריות נאותות הגורסות כי תרבות השקר במקומותינו מכלה כל חלקה טובה.  וכך אנו מכבידים עולנו על חברי כנסת וקציני צבא בכירים הניתפסים בעיוות האמת ועד הפרחת שקרים גסים ומענישים אותם כיאה וכיאה.

 

דומה וקיימים בנינו אזורי חוץ, מעבר לגדר החוק והסדר בהם השקר, אי-אמירת אמת אם תרצו, הפכה לנורמה, באין מכהה.  המדובר הוא בעיקר ברשות המבצעת אשר אמות המידה הנאותות לכל זרוע שילטונית אחרת, אינן תקפות לגביה.

 

הבה וניקרא לילד בשמו.  במונח הרשות המבצעת אנו כוללים את משטרת ישראל ופרקליטות המדינה. הפרקליטות שייכת אמנם לרשות השופטת אך סבוכה הדוקות-מעל הרצוי, הנידרש, והנאות, עם משטרת ישראל, כפי שאותה משטרת ישראל ופרקליטות המדינה מהוות הזרוע הביצועית של בית המשפט העליון לשם הטיית החוק, הצדק והדמוקרטיה הישראלית, בשרות אג'נדה פוליטית צרה ולעומתית.

 

ארועי הריסת המבנים בחוות גלעד מהשבוע החולף מלמדים רבות אודות מגמת השקר והרמיה האופפים את פעולתם של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה.  אכן, רוח המפקד של ההיא בורית-דייניש מחלחלת עד אחרון היס"מים ופרקליטי "הקרן לישראל חדשה" השורצים במחילות הפרקליטות.

ובסגרת זו, השתמשו השוטרים בכוח פיזי מזעזע ודיווחו על "הגשת מור ולבונה" לצעירים אשר את עצמותיהם שברו.  השוטרים ירו כמטורפים כדורי פלסטיק מטווח קרוב על המיועדים לפינוי ועל המפגינים נגד הפינוי ודיווחו על "פרחים בקנה".  השוטרים טענו שיקרית כי נישקפה להם סכנה וזו סיבת אלימותם הנוראה בעוד שהעדויות מוכיחות כי הסכנה היחידה שנישקפה לאי מי היא למפגינים נגד ההריסה ובוודאי לא לשוטרים הכזבנים.

החוצפה של השוטרים ושולחיהם מרקיעה שחקים.  קיימים צילומים אוטנטים של כל מעשי ההתעללות וההתאכזרות והירי על מפגינים מטווחי אפס ואילו חבורות הניאנדרטלים שעסקה בהרס הבזוי מכחישה הכל מכל וכל באשר יודעים הם היטב כי מאחוריהם ניצבים פרקליטי השטן, נציגי הקרן לישראל חדשה" בפרקליטות המדינה אשר יספקו להם מטריית הגנה שיקרית הרמטית.  וגם אם יגיעו דברים לידי דיון בבג"צ הרי שנילמד מיד מהו משפח -וכל הכנופיה העלובה הזו תצא נקיה וממורקת מכל עוון ופשע.

 

אך הבעיה הינה אף עמוקה יותר.  מי נותן את ההוראות במדינת ישראל?  מי הורה לקלגסי משטרת ישראל להתנהל כלפי יהודים באורח כה מחפיר אשר אף אחרון הערבים אינו זוכה לקמצוץ ממנה.

מי מושל במדינת ישראל?  האם זו יוזמה מקומית של משטרת מחוז יו"ש, אזי יש לפטר לאלתר את מפקד במשטרה.  ואם מפקדת המשטרה בירושלים מודעת לעוול הנורא הרי שיש לפטר את מפכ"ל המשטרה לאלתר.

ובאם שר הביטחון הוא שהיה בסוד הדברים ולא מנע ההשתוללות הקלגסית המשטרתית, אזי יש לשגרו החוצה כטיל ממערכת "כיפת ברזל", יחדיו עם השר לביטחון פנים.

ובאם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ידע ואישר, יש לסלקו לאלתר מכהונתו ובכל מקרה לא לאפשר לו להמשיך לנהל עניני המדינה עם תום הקדנציה באשר ניראה כי אינו יכול, מוכשר וראוי לכך.  איננו חושדים כי נתניהו הוא שנתן את הוראת ביצוע הפרעות ביהודי חוות גלעד השבוע, אך רפיונו, חוסר משילותו, האפשרות לכל מצורע וזב חוטם לסובבו בכחש, הם המביאים למסקנה כי עליו לפנות מקומו לטובים ממנו.

אדרבה, יוכיח נתניהו ולו אך לעת הזו את כושר משילותו, יוכיח כי הינו מסוגל להפוך עולמות, לאתר את האשמים ב"פרעות גלעד" ולהביאם לדין צדק.  יוכיח לנו כולנו, לציבור, כי הינו מסוגל להחליט ולעמוד בהחלטתו ללא נפתולים מיותרים, יוכיח ולו רק פעם אחת כי מסוגל הוא לקום לפטר את האחראי למחדל הנורא אשר ארע בחוות גלעד, לשגרו למסלול אחר.

על ראש ממשלת ישראל לחדול לזמן מה מעיסוקים זגזגנים בעניני מדיניות וביטחון לכאורה אשר ממילא אינם מבטיחים ומבטחים דבר ובפרט לעת הזו ולהבין כי משימתו הראשונה במעלה באם חפץ שלטון הוא וטובתה של מדינת ישראל לנגד עיניו,  להוכיח קבל עם ועדה כי הינו מנהל ומושל בנעשה במדינת ישראל, כי אינו נע כעלה נידף ברוח אחר כל גחמת מצורע וזב חוטם אג'נדתי, כי אינו משנה כל שני וחמישי מדיניותו הגלובלית והמקומית בהתאם לסיקרי דעת קהל שבועיים.  נתניהו רוצה ביציבות ושרידות שלטונו? אדרבא, זו הדרך להבטיח זאת.

 

ניראה כי בנימין נתניהו עדיין לא הפנים שהציבור מחפש אדם חזק, סמכותי, חכם, פיקח, אמין ויציב כראש ממשלת ישראל.  מה בצע לנו בדיוויזיות השריון ולהקי המטוסים באם המסד השילטוני במדינת ישראל הינו מתמקמק, רקוב ורעוע.  והרי כבר נאמר: "לא בכוח כי אם ברוח" וזו מטלתו העיקרית של בנימין נתניהו לעת הזו.

 

ארועי הפרעות בחוות גלעד מפצלים את העם.  הארועים מרחיקים מעם ישראל את ההון האנושי אולי החשוב ביותר לקיום עם ישראל הקיים בנינו לעתיד לבוא.  על נתניהו לאסוף את השברים ולאמץ אחדותנו הלאומית.

הציבור מחפש אדם בראשו שינהיג סדר בבוקה ומבולקה של השילטון בישראל, אדם אשר יצמית את תרבות השקר הפושה בכל אתר ואתר.  לוואי ויהיה זה מר בנימין נתניהו אך באם לא יעמוד במטלה, עלינו להחליפו בזה המסוגל לכך.

מר בנימין נתניהו מתקרב באורח מסוכן לאותו אזור דימדומים אשר בו אפשר שניזקו יעלה על תועלתו.  הוא עדיין אינו שם, אך מתקרב לכך בצעדים מדודים.

 

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

 

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 4/3-10/3 2011

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

השבוע טיפ למזל דגים

 

השמש מארס ומרקורי נמצאים במזל שלכם בבית האשיות !

מצב כוכבי זה יקנה לכם את מה שחיכיתם לו ומזה זמן רב. האינטואיציה, כושר השכנוע, הקסם האישי והעוצמה שתפגינו יתקבלו הכי יפה שרק אפשר. כספים המגיעים לכם יגיעו לפתחכם, מישהו ינסה להוציא מכם את המיטב בנוגע לתחום האומנותי ולתחום המיסטי. השבוע תדעו מי החברים האמיתיים שלכם. זאת ובמידה ולא תצליחו להקסים אותם. אם כן, השבוע אתם שוחים יפה במציאות וגם בנהרות ההשראה והדמיון, נצלו זאת שכן ייקח הרבה זמן עד שיופיע מצב נהדר שכזה !

 

 

 

טלה

 

השבוע תהיו במרכז ההתעניינות במקום עבודתכם. מי שלא עובד כרגע יצפה לשיפור סיכוייו למצוא את שחיפש. השתדלו למלא אחר הבקשות מכוון הבית, גם באם היחסים לא הכי טובים כרגע. חוסר הריכוז בנוגע לתחום הלימודים.

 

שור

 

השבוע לא תחייכו במקומות עבודה כתוצאה מחוסר פרגון. מומלץ להתנחם  בקשר הזוגי . הרווקים שבכם יופתעו לגלות שעדין יקבלו את היחס החם שהתווה מחדש – לא מזמן. הבעיות הכספיות פחות יטרידו והאור יבצבץ מעבר לפינה.

 

תאומים

 

השבוע כדאי לשבת ולדון ביחס לבעיות רגשיות. מומלץ להקשיב לבן/ת הזוג שלמולכם. הפנויים שבכם יזכו לרגעי רומנטיקה מעודנים ומפרגנים. יתכנו החלטות הקשורות למגורים או למיסוד קשרים מן העבר. הבטיחו את מקומכם בבילויים הקרבים והולכים.

 

סרטן

 

השבוע תיווכחו לגלות שלא נורא כול כך להתבטא אסרטיבית כלפי המעסיקים.

מרבית שעות הבילוי יתרכזו סביב סוף השבוע שיהיה מוצלח. חברים מחכים למוצא פיכם בנוגע לפרויקט משותף. הרגעים הכי מרגשים יהיו בחיק במשפחה הקרובה.

 

אריה

 

השבוע ההזדמנות לברר עם עצמכם היכן גבולות הכאב במקומות עבודה ובבית. תחושת הבדידות במערכת הרגשית מעיבה על בריאותכם. פנו למקורות תמיכה בכדי לצמצם את הנזקים. מומלץ להתאמץ ליצור חיץ בין הרגש ולבין הקריירה .

 

בתולה

 

אתם עדין לא בטוחים באם לצאת מהסגירות הרגשית הממושכת שלכם. אתם מלאי געגוע לקשרים ישנים. הנושא הצד הכספי תופס מקום חשוב בחיכם. הפתעות בקרירה מחכות לכם מעבר לפינה, אך בתנאי שתתגברו על פחדים ישנים.

 

מאזניים

 

חדלתם להאמין בשינוי קרוב בתחום הקריירה- אך זה יבוא. בבית- הרצון הוא לפרוץ מסגרות, אבל עדין אין לכם האומץ לעזוב את הקן, בגלל הנשמות הקטנות הזקוקות לכם. בקרוב צפו לקידום בתחום הקריירה ובמישור הרגשי.

 

 

 

 

 

עקרב

 

הזמן לפצות אחרים מבחינת זמן, אהבה ותשומת לב. הילדים יהיו במרכז ההתעניינות. קחו הכול הפרופורציות. בקרוב תגלו שלא הכול אבוד במישור הקריירה. בריאות אחד מבני המשפחה תוסיף לעניין אתכם. מבחן כלשהו יעבור בהצלחה.

 

קשת

 

עצבנות לא נשלטת תאפיין אתכם. זה אומר שתלקו בפתיל קצר ביחס למשפחה ולבן/ת הזוג שבבית.

 מומלץ כמובן לצאת להתאוורר ולהתרחק מרע. כספים שהובטחו לכם מתעכבים ועובדה זו מגבירה את הלחץ. מבחנים שבדרך מדאיגים אתכם.

 

גדי

 

מומלץ לארגן את הקשרים החברתיים שלכם כך, שאת המועילים שבהם תעלו לראש הרשימה. דחו נסיעה או טיול למועד מאוחר יותר. שמרו על בריאותו של בן משפחה קרוב. זרימת הצלחה במישור הרגשי תמשך גם השבוע.

 

דלי

 

הזדהותכם עם כאב הזולת תפסה את מרבית זמנכם בשבוע שעבר. הצעה לשיתוף פעולה בעבודה מצד גורם עוין ומסורתי. אינכם מסוגלים להחליט ביחס לקשר הדיסקרטי המסרב להיעלם מדרככם. התרחקו מהימורים. בריאות המשפחה במוקד העניינים.

 

דגים

 

הרחיקו מליבכם תחושת רכושנות בנוגע לנכסים שאבדו. רגשות הדמות איתה אתם מחלקים את החיים,

נפתחים לפתע. זהירות מהחלטה שגויה ביחס לזוגיות. כספים הנוגעים לבן/ת הזוג יסייעו בסגירת חובות. הזדמנות פז להתקרב למשפחה נופלת לידכם.

 

אודי ברגר11  Copyright (C) 20

 

 

 

כמה עצות בנושא המאבק בסוכרת

 

התמונה מויקיפדיה

נכתב על ידי: אלכס לוין

 

 

 

מכיוון שמלחמתי בסוכרת נחלה ניצחון  , רמת הסוכר בדמי ללא כל תרופה ירדה מרמות הגבוהות מ 200 יחידות רק על ידי שמירת דיאטה נכונה אשר כל כולה הימנעות מאכילת מזונות שונים כגון כל מוצרי הלחם, העוגות , דברי המתיקה , במיוחד הימנעות משתיית חלב . רמת הסוכרת ירדה ל105 יחידות , רמה סבירה אך אינה מספיקה . רמה זאת נשמרה על ידי במשך כ 8 חודשים .

הדבר הכניס אותי לאמביציה להוריד עוד יותר את רמת הסוכר בדם לערכים נמוכים יותר , על כן התחלתי לחפש מה גורם לסוכר אשר נכנס לגופנו בגלל אכילת מזונות שונים להיספג טוב יותר בגוף אך גם מוריד את רמות הסוכר בדם. גיליתי כי רמות מגנזיום גבוהות יותר בגוף גורמות לשמירה על רמות סוכר תקינות וסבירות בדם. דבר נוסף גיליתי כאשר אני צורך מזונות עתירי מגנזיום רמת הסוכר יורדת פלאים, לאחר בדיקה במספר מקורות שונים גיליתי כי רמות מגנזיום גבוהות פועלות את הפעולה הנחוצה לשם וויסות רמות הסוכר בדם, המגנזיום חיוני ביותר בכדי לשמור על רמות סוכר תקינות בדמנו.

על כן ביצעתי בגופי מספר ניסיונות של צריכת מזונות שונים ולאחר מכן בדקתי את השפעת אותם מזונות על רמות הסוכר שבדמי.

להלן המזונות שהשפיעו על רמות הסוכר שבדמי וגרמו לירידת רמות הסוכר.

אכילת בננות , אכילה יום יומית של שקדים, יש להיזהר לא להפריז באכילת שקדים בגלל הערך הקלורי הגבוהה שלהם, לא צריך לצרוך יותר מ20 גרם שקדים ליום. אפשרי גם לאכול אגוזי קשיו, אגוזי ברזיל, פקנים. אכילת אורז מלא מידי יום, אכילת תפוחי אדמה אפויים או עשויים בסיר חרס אשר מדמה אותם אפויים על האש. יש לאכול מידי יום תרד, להוסיפו בכול סלט ובכמות , כמובן חשוב מאוד לאכול שעועית רצוי לא לבנה , שעועית שחורה עדיפה.

מגוון המזונות הללו אשר יכולים להיכלל בכול יום ,בכול ארוחת ,להלן ההמלצה לארוחה יומיות אשר תכלול בנוסף למה שתכננתם לאכול תוכלו סלט ירקות רווי בתרד, בתוספת שקדים, אפשר להוסיף רצועות של אבוקדו אשר יעילות להורדת רמות הסוכר בגלל כמויות הרציניות של המגנזיום אשר הן מכילות, בארוחה העיקרית תמיד לצרוך אורז מלא ותפוחי אדמה אפויים ולא צ'יפס.

רצוי לאכול עוף, רצוי צלוי ולא מטוגן, או דג ,רצוי דג בשם הליבוט  אשר מכיל כמויות רציניות של מגנזיום, או דג מקרל, בכלל מוצרי ים ,כמעט כולם רווים במגנזיום.

 

אכילת מוצרים הרווים במגנזיום לא רק תווסת לכם את רמת הסוכר בדם , היא תשפיע על ירידה ברמת הדיכאון לאלו הסובלים מכך, המגנזיום עוזר בהורדת לחץ הדם לאלו אשר לחץ דמם גבוהה במקצת, מונע הזדקנות העור והופעת הכתמים החומים על העור, יעיל למלחמה במחלות לב והתקפי לב, מוריד כולסטרול, המגנזיום נלחם בטרשת העורקים ,  מקל על המחזר החודשי אצל נשים. מה שחשוב ביותר לציין כי רמות סבירות של מגנזיום עוזרים להתגבר על תחושות העייפות , כמו כן עוד במספר רב ביותר של בעיות רפואיות, אין עודפי מגנזיום בגוף מכיוון שכל העודפים יוצאים בשתן או בצואה על כן אין סכנה בעודפי מגנזיום בגוף.

 

הכותב לא רופא וכל הנכתב הוא מניסיונו האישי של הכותב. כל מה שנכתב כאן על פי הניסיונות שלי לשמור על בריאותי התקינה, הכותב חולה במחלת סרטן קשה בשם מיאלומה נפוצה, ואף סבל מבעיות קשות של רמות סוכר גבוהות אשר ירדו בלי כל תרופה לרמות תקינות לחלוטין.

רְאו הוזהרתם

 

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  הנקמה  המתוקה  של  ביבי * מי מפחד מחן ובר שיר? * טעם  החיים* כבוד  הרב * מיהו  יהודי? * מיהו  שר  האוצר  בפרשה? * ולקינוח:  מילה   טובה  על  דוצי.  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

 

                               ***    

 

מי כאן  הבוס?

 

  ארגוני השמאל סימנו ניצחון נגד מה שהם כינו תופעת המקרתיזם, כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, טירפד את הצעת החוק של ח"כ אביגדור ליברמן לחקור את מקורות המימון שלהם. התקשורת ראתה בכך, כמו במקרים רבים אחרים, עוד כניעה של נתניהו הלָחיץ – והפעם לדעת הקהל השמאלנית.

  מעֵבר להנחה שאולי נתניהו ביקש בסיכול ההצעה למנוע אפשרות של חקירת ארגוני הימין במקביל, האם מי מהעיתונאים שם לב לעיתוי של הכרעה זו? ובכן, כדאי שתדעו שהיא נעשתה בסמיכות מובהקת לטירפוד המינוי של עוזי ארד, מקורבו של נתניהו, כן ניחשתם, על ידי שר החוץ ליברמן, שכבר הוכתר אצל פואד לראש הממשלה בפֹעל.

  לא פחות מנצחון השמאל, סימן נתניהו במישור הפרסונלי נקמה מתוקה נגד השר המתחרה, בטירפוד יוזמתו, והראה לו מי פה הבוס במדינה.

 

 

פרייארים

 

  פרשת זיוף התרומות עבור גלעד שליט אומרת דרשני. כיצד לא נבדק כמקובל הרקע של ה'מתרים' רונן בר שירה, הן על ידי הרַכז יואל מהרשק והן על ידי התורמים, שהם אנשי עסקים ועורכי דין ותיקים ומנוסים, המכירים היטב את הנהלים ודרכי החוק. למרבה הצער, במקום זאת הם נפלו קורבן לנוכל והצטיירו כפרייארים.

  במיוחד נדרשה בדיקה זו לאור בקשת בר שירה שהתרומות יעברו לחשבון החברה שבניהולו, ולא ישירות לחשבון העמותה הרשמית למען שליט 'קרן אור', דרישה שראוי היה שתדליק נורית אדומה אצל הפעילים והתורמים.

  חבל שפרשת ההונאה נחשפה באיחור, לאחר שמאות אלפי שקלים הועברו לכיסו של הנוכל, אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. יש לקוות  שהפרשה תלַמד את הלקח המתאים, ויוסקו ממנה המסקנות הרלוונטיות, כדי למנוע הישנות מעשי הונאה דומים בעתיד.

 

מה עִם  החלשים?

 

  ההחלטה להוזיל את כרטיסי חודשי-חופשי ב-10% היא החלטה נכונה. היא תעודד את השימוש היומיומי בתחבורה הציבורית, במיוחד לאור הייקור המתמיד במחירי הדלק (גם לאחר ביטול הבלו). עבור אגד (ודן) זהו אינטרס עסקי מובהק, שההוזלה תמכור יותר כרטיסים, והחברה תרוויח, מה  עוד שבעקבות הסבסוד הממשלתי היא בוודאי לא תפסיד.

  השימוש בתחבורה הציבורית הוא גם אינטרס ממשלתי כדי לצמצם פקקי תנועה, למנוע תאונות דרכים וזיהום אוויר.

  עם זאת, דומני כי הוזלה זו נותנת מענה לשכבות הביניים, בעלי הרכב הפרטי, המחפשים תחליף זול ונוח מבחינת חנייה וכבישים מפוקקים. אך היא מקפחת את השכבות החלשות, שאין באפשרותם לרכוש את הכרטיסים החודשיים בגלל עלותם הגבוהה עדיין, או כי אינם זקוקים לנסיעות יומיומיות. לכן ראוי להחיל את ההוזלה על כל התעריפים ולא רק על הכרטיסים החודשיים. זאת במיוחד בירושלים, עיר ענייה, שֶבה תעריף הנסיעה העירונית, העומד על 6.40 ש"ח, הוא למרבה הפלא הגבוה ביותר ,לעומת 6 ש"ח בתל אביב. ויפה הוזלה אחת קודם.

 

לא  כמו  תוכי

 

  אי אפשר להתעלם מיתרונות השינון, שבזכותו אפילו זקני הפלמ"ח יודעים לשנן פרקי תנ"ך שלמים בעל פה. מבחינה זו נכון עושה משרד החינוך, המבקש להשיב את מסורת השינון הישנה והטובה אל בתי הספר.

  ובכלל, מי אמר ששינון חייב להיות משעמם? נכון שאם משננים כמו תוכי, השינון הופך להיות משעמם ומכביד. אבל מדוע לא להפיח בו חיים? דומני כי המתכון המנצח הוא שילוב.

שינון בשילוב הבנה, הַמְחָזָה, דרמה ואקטואליה עשוי לעורר עניין רב בקרב התלמידים בחומר הנלמד בעל פה ואף לסייע בזכירתו. הם יתרפקו על פרקי התנ"ך והשירה שיחָרתו במוחם לכל חייהם, ידקלמו אותם ברגש נוסטלגי אף לבניהם ולנכדיהם, ויכירו תודה למוריהם על כך.

  אז כל הכבוד לשר גדעון סער, המשיב עטרה ליושנה למערכת החינוך.

 

חינוך  לקדושת  החיים

 

  על פי מחקר שנערך לאחרונה, 10% מתלמידי התיכון ניסו השנה להתאבד.

  דומני, כי מעֵבר להצעת פתרונות נקודתיים, ראוי לשים לב שנתוּן גבוה זה של נסיונות התאבדות מצביע על תופעה כללית של זילות החיים בחברה. החשיפה היומיומית לתאונות דרכים, למעשי רצח, שהפכו כבר לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית, וכמובן סרטי האלימות והאקשן בטלוויזיה ובאינטרנט  – כל אלה תורמים לפיחות שחל בערך החיים.  

  בראש ובראשונה יש אפוא להקדיש שיעורים בבתי הספר לקדושת החיים ולמשמעותם. ואכן, ביהדות כידוע ערך זה ניצב בראש סולם הערכים, מעֵבר לקדושת השבת, ולמען הצלת החיים מותר אפילו לחלל את השבת. חז"ל גם הצביעו על כך שכל אדם הוא עולם מלא. אם התלמידים יכירו בערכם ובערך החיים, הם יימנעו מלהתאבד וילמדו להתמודד עם בעיות או קשיים.

  כמו כן על התלמידים להיות עסוקים בעשייה, הממלאת את החיים בתוכן ומעניקה סיפוק לאדם. הכוונה היא הן למימוש כישורים אישיים שלהם, והן להתנדבות למען הזולת. בדרך זו גם לא יהיה להם פנאי למחשבות שליליות. ובא לציון גואל.

 

גיור  כהלכה

 

  הדרישה להעביר את סמכוּת הגיור מהרבנות לממשלה דומה לדרישה להפקיע את תחום הכשרוּת והנישואין מהרבנות.

  כידוע, מדינת ישראל היא לא רק מדינה דמוקרטית, אלא בראש ובראשונה מדינה יהודית, כפי שהוגדרה במגילת העצמאות. לאור זאת נקבע כי מבחינה חוקית נושאי יהדות עקרוניים, דוגמת אישוּת, כשרוּת וגיור יהיו בסמכות דתית.

  יתר על כן, חילוּן הגיור, בניגוד להלכה, יגרום להתבוללות העם היהודי במדינתו, ויהפוך את ישראל חלילה ל'אמריקה השנייה' מבחינת מימדי ההתבוללות. האם לכך ייחלנו?

  אגב, האם די בהצהרה 'אני רופא' כדי להיות רופא? אם מבחינה מקצועית נדרשת התמחות יסודית, מהי הקלות הבלתי נסבלת הזאת ביחס לקבלת היהדות, המתבטאת בהצעה להסתפק בהצהרה בלבד פלוס גיוס לצבא או התנדבות, שאולי תהפוך את הזרים לישראלים, אך לא ליהודים? כי יהדות היא עניין של גנטיקה ואורח חיים. 

   וּבא לציון גואל.

 

הרצחת וגם זוּכיתָ?!

 

  פער השנים הגדול, העומד על 13 שנים, בין הכרעת המשטרה שדוד אפוטה רצח את ענת אלימלך והתאבד, לבין האישור המשפטי שניתן לכך, אומר דרשני. פער זה ממחיש בצורה קיצונית את איטיוּת הפסיקה בבתי המשפט ועינוי הדין – סוגייה שעלתה לאחרונה שוב לכותרות בעקבות התאבדותו של השופט מוריס בן עטר.

  מעֵבר לכך תמוה הדבר, שהמשטרה לא העמידה לדין את אחיו של אפוטה, ששיבש ממצאי ראיות בזירת הרצח, כדי להצביע בניגוד לעוּבדות על ענת כרוצחת ולטהר את דוד מכל אשמה פלילית. כזכור, הייתה לכך השלכה מעשית כאשר אלימלך, בהנחה השגוייה שהיא זו שרצחה והתאבדה, נקברה תחילה מחוץ לגדר בחלקת המתאבדים עד לגילוי האמת (מזל שהשיבוש לא היה מקצועי).

  בהעדר ענישה השאלה היא, היכן המודל המרתיע לפושעים אחרים על עבירה חמורה זו, המפלילה לשווא את הקורבן ומדביקה לו אות קין נצחי. האומנם הרצחת וגם זוּכיתָ?!

 

לא  רב

 

  יש המתעקשים לכנות את אליאור חן, שהורשע בהתעללות בילדי משפחת הכת שהנהיג, בשם רב. ולא היא.

  רב הוא פוסק הלכה, המשמש באורחות חייו המוּנְחים על פי התורה, דוגמא אישית לקהילתו. למוֹתר לציין כי חן לא עמד בשני קריטריונים אלה. לא רק שלא הוסמך לפסוֹק הלכה, אלא שמסכֶת ההתעללות בילדים היא בניגוד גמור להלכה ומהווה עבירה חמורה. חז"ל כבר אמרו, ש"כָּל המרים יד על חבירו נקרא רשע”, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהתעללות ממושכת.

  מה שכֵּן חן היה מנהיג כת כאריזמטי, אולי אפילו להטוטן בעל כוח מאגי, אך רחוק מרחק שנות אור מהתואר רב.

 

איפה  המעקב?

 

  בכלי התקשורת דוּוח כי האישה, שנרצחה על ידי בעלה בכפר אתא, התלוננה פעמיים במשטרה על אלימות נגדו. התלונה האחרונה אומנם הייתה לפני כשמונה חודשים, אולם בעידן המיחשוב, בעקבות ריבוי מקרי הרצח של נשים,  השאלה היא מדוע המשטרה – בשיתוף עם לשכות הרווחה – אינה עוקבת אחר גורל המתלוננות. אילו עשתה כן, ופועלת בהתאם, הייתה יכולה להציל חיייה של המתלוננת, כמו של נשים רבות אחרות.

  תמיהה נוספת עולה מהעובדה, שהשכנות של הנרצחת, ששמעו צעקות ומריבות מהבית, למרות חובת הדיווח החָלָה במקרים אלה, לא דיווחו כלל למשטרה או לרשויות הרווחה על המצב, ואולי כך יכלו למנוע את הרצח. וחבל.

  מתי כבר הרשויות והאזרחים ילמדו את הלקח המתאים, ויגלו עירנות ואחריות לחיי הנשים המוכות? בקרוב יחול יום האישה הבינלאומי, ולמרבה הצער קציר הדמים אינו פוסק. לתשומת לב שר הרווחה, משה כחלון.

 

ובאותו עניין:

 

שיא  בכרוניקה  הפלילית

 

  שוב נשבר שיא בכרוניקה הפלילית, כאשר ביממה אחת שני בעלים רצחו את נשותיהם והתאבדו, כדי להימלט מאימת הדין. בשני המקרים, שהיו ידועים למשטרה, נשמע שוב המשפט הכל כך מוּכר, שכבר הפך לקלישאה 'הכתובת הייתה על הקיר'. בשניהם היה צו הרחקה, שכמו במקרים רבים אחרים לא כוּבד, במקום מאסר של הבעלים האלימים.

  במקרה הראשון התיק נסגר, מחוסר שיתוף פעולה של האישה עם המשטרה. האם, לאור מקרי הרצח הרבים של נשים, לא נכון היה לדווח על המקרה לרשויות הרווחה ולפעול בשיתוף פעולה, ובכך תוך מעקב ניתן היה אולי למנוע את הרצח הזה ורציחות אחרות?

  בשבוע הבא יחול יום האישה הבינלאומי. האם זו ה'מתנה' שתוגש לקראת החג – עוד שתי גופות נשים בארון? לרשויות, שאינן עושות די, הפתרונים.

 

שיעור  באמונה

 

  במדורו ב'שראל היום' כתב ג'קי לוי, כדרכו, בחינניות רבה המתובלת בהומור, על המן במדבר. אכן, היו במן כמעט כל הטעמים, פרט דומני לטעם קישואים, בצל ושום, אשר כדברי רש"י מזיקים לנשים הרות ולמיניקות. בניגוד לדברי הכותב הגעגועים הנוסטלגיים של העם היו אפוא לא למן, אלא לְמה שלא היה בו, והיה במצרים.

  אם כבר, ראוי לציין כי המן היה אוכל טרי מן המוכן יום יום. כמו כן הוא היה קצוּב לפי מספר הנפשות במשפחה, ולא מטעמי צֶנע. המן בא ללַמד לדורות שיעור באמונה וביטחון בה'. הסיסמה הייתה 'רק היום', מתוך ביטחון בבורא שיהיה אוכל גם מחר. מעֵבר לכך, במן טמון מסר אנטי רכושני, שלא לאגור מזון או מוצרים מעֵבר לתצרוכת היומית והמשפחתית.

  יתר על כן, המן הצטיין בסגולות רוחניות. היו לו מֵעֵין קרני רנטגן, והוא ידע לזהות את מצבו הרוחני של כל יהודי. הקירבה הפיזית לכל בית, הייתה לפי מבחן האמונה. ככל שאדם היה צדיק יותר, המן הוגש קרוב יותר לביתו. לאור כל זאת, מה הפלא שהמן נקרא בפי חז"ל "מאכל האמונה". הלוואי עלינו.

 

השקפה   לחוד  וחתימה  לחוד

 

   יש התמהים כיצד חברי הכנסת מיהדות התורה, משה גפני וישראל אייכלר, בעלי עמדות שמאלניות מובהקות מבחינה פוליטית, חתמו על הצעת החוק של הימין הקיצוני (ביוזמת ח"כ מיכאל בן ארי) המבקשת להעניק חסינות לרבנים מפני העמדתם לדין פלילי. 

  אולם דומני שההנחה היסודית, כאילו החתימה על ההצעה סותרת את עמדתם היוֹנית של השניים היא שגוייה. אין כל קשר בין התפיסה השמאלית של הח”כים החרדים לחתימה על הצעת החוק, שנובעת מתוך יחס של כבוד נטו לרבנים, אשר למרבה הצער בדורנו חל פיחות במעמדם בציבור.

  בלי ספק יש פֹה גם אותה גישה פרגמטית, המאפיינת את הזרם החרדי המרכזי,                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   לאפשר לרבנים החרדים חופש פסיקה בכל התחומים, מבלי שאימת החרב המשפטית תונף על ראשם.   

 

שר  האוצר

 

 פרשת השבוע 'פקודי', שנקרא השבת, פותחת בספירת המלאי של המשכן בעקבות התרומות. משה רבנו מוסר לעם דיווח מלא על ההכנסות וההוצאות הפיננסיות במשכן, עד לפרטים הקטנים ביותר דוגמת ווי העמודים. משה הוא מודל ליושר אישי ולניהול נכון של קופה ציבורית (הירשזון, משה מאחוריך). לתשומת לב הח"כים, השרים, הרשויות ועובדי ציבור החולבים את הקופה.

 

יש חיים אחרי אסון

 

  כל הכבוד לדוצי (דוד צבי גוטשטיין). במקום לשקוע ברחמים עצמיים, בחרדה ובדכאון על אובדן משפחתו בעקבות התאונה הטרגית על מסילת הרכבת  – כפי שיש להניח שאחרים היו מתנהגים כך במקומו – למרות גילו הצעיר הוא מוכיח התנהגות בוגרת, ומשתמש באסונו כמנוף לעזור לאחרים.

  אין ספק שהניסיון והאמונה, אשר במחקרים פסיכולוגיים הוּכחה ככלי יעיל ביותר להתמודדות עם אסונות ומחלות – הם המתכון המנצח כדי להוכיח לאחרים, כי יש חיים אחרי אסון, ולא עוד אלא ניתן לפתוח דף חדש בחיים מתוך חישול עצמי. לכך יש להוסיף את טוּב ליבו של האיש, וכאמור את בגרותו הנפשית, כדי לשמש מודל אישי להתמודדות נכונה במקרי אסון, חלילה.

  אכן, הפסיכולוגים ממליצים על התנדבות ועזרה לזולת כדרך להתמודדות אישית מוצלחת עם אסונות. בראש ובראשונה היא מסיחה את הדעת מהאסון הפרטי ומהווה את הנוסחה הגואלת משקיעה במחשבות עליו. מעֵבר לכך, ההתנדבות לאחרים ממלאה את החיים בתוכן עשיר ומעניקה להם משמעות מיוחדת. ואומנם, לא מעט עמותות וולונטריות הוקמו, למרבה הצער, בעקבות אסונות אישיים. אולי דוצי יהיה החלוץ שיגשים את חלומו להקים מרכז עולמי ( בדומה לזק"א) להתמודדות עם אסונות, שלא נדע, ובכך ינציח את זכרם של  יקיריו שנספו באסון הרכבת.

 

פסוקו: האם, בעקבות המהומות בעולם הערבי, אפקט הפרפר הגיע לבירת הנגב? (ירי טילי הגראד בבאר שבע).

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.                                      

 

 

                                               ציפי  לידר

הקמת בית התחתון במדינת ישראל

 

 

התמונה מויקיפדיה

נכתב על ידי: אלכס לוין

 

 

 

מזה שנים רבות אני תוהה מדוע לא יקום בית תחתון בפרלמנט במדינת ישראל .

הרי אך טבעי שמדינה נאורה כמו שלנו , נקייה מכול רבב, שחברי הכנסת והשרים שלה עסוקים מצאת החמה ועד צאת הנשמה בעבודה לשם שמיים ,עבודה שעיקרה טובת הציבור , נמנעים מכול טוב  באופן אישי. נמנעים  כל הנאה אישית מעבודתם, מסורים בכול רומח איבריהם לטובת הציבור וזונחים כל טובת הנאה אישית.

יוצא לפעמים שלא ברצון ואחד האישים מציבור נבחרי העם עושה לביתו, מה רע ומה פסול בכך, אומנם הציבור שרגיל בעשורים האחרונים לראות את שליחיו בכנסת ובממשלה נמקים במשרדיהם מעבודה מרובה, עובדים מבוקר ועד ערב, מצאת החמה ועד צאת הנשמה, ללא כל תמורה, בשכר עלוב, בהתנזרות מלאה מכל מטעמי השלטון. הנה מידי פעם אנו שומעים רק לעיתים נדירות כמובן, לא כדבר שבשגרה על שר זה או אחר ,או חבר כנסת זה או אחר, אשר עושים לביתם, מה רע הכך? , מכיוון שהם בודדים עד מאוד וניתן לספור שליחי ציבור אלו על כל אצבעות גופנו נוצר הרושם כי המעטים הללו גורמים לציבור לחשוב ולדמיין שכול שליחיו כאלו. על כן מיד יוצא קצפו של הציבור והוא שולח את נבחריו הללו מייד להיכלות המשפט שם אותם נבחרים צריכים להסביר מדוע הם יוצאים מן הכלל ומדוע דאגו גם לעצמם ולא רק לכלל הציבור.

בדרך כלל הדיונים הללו והשפיטה של אישי הציבור הללו מתנהלת במספר מישורים למעט המישור המשפטי שאין לו כלל חשיבות עד למתן גזר הדין. והמוציאים את דיבתו ואת קלונו של שליח הציבור ברבים ,בדרך כלל מפרסמות אותן נשמות טובות פרטים שונים בכדי להאדיר את שמם כמו כן  לספק פרנסה לעצמם וכן לתת לציבור כלים לפתח את הפנטזיות שלו לגבי אותם אישי ציבור חמדניים, בראש מצעד הרוקדים על הדם של שליחי ציבור אלו בדרך כלל מנצחת התקשורת , המשטרה, חברי הניצלב על עמוד הקלון, הנשמות הטובות שדואגות לשלום הציבור ולניקיון כפיו והמוני העם  שדן את הניצלב בטרם נגזר דינו.

כך במשך הזמן בתי המשפט מצליחים על אף כל המהומה התקשורתית , על אף כל כללי הסוביודיצה לפסוק את דינם ,דין צדק אני תקוה להאמין.

כך הצטברו  לנו במשך השנים שליחי ציבור צדיקים גמורים בבתי הסוהר , שר אוצר, שר פנים,שר משפטים בעבודות שרות, ועוד שרים משלל הסוגים ושלל הגוונים, בקנה באם יורשעו ,ראש ממשלה  לשעבר, נשיא לשעבר , ועוד כאלו אשר גורלם מונח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה,. כמובן אין לשכוח את שלל חברי הכנסת מכול סיעות הבית שבילו ומבלים בין כותלי בתי הכלא המפוארים של מדינת ישראל.

על כל אלו ועל כל השאר אמרו חכמינו בפתגמיהם היפים : "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן יש מאחוריו קופת שרצים." כלומר אם יש לנו ציבור כגון זה וחכמינו כן ירבו חושבים שיש לטפח ולעודד ולתת מינויים מתאימים לאלו אשר קופת שרצים מונחת בקורות החיים שלהם , אם כך חבל לבזבז כישרונות כה טובים שכבר פשעו, שעשו לביתם, שלקחו אי אלו טובות הנאה, או הנאות מין בכפייה, עלינו לא רק להושיבם בבתי האסורים עלינו לקדמם , לתת להם את  היכולת להתבטא בכישרונם כישרון שעליו הם הורשעו, על כן אני ממליץ בפני הפרלמנט הישראלי ליזום חקיקה מיוחדת ולהקים פרלמנט אשר יקרא הבית התחתון ובו יכהנו לכל ימי חייהם רק מי שקופת שרצים רשומה ומוכחת, אלו אשר  חיו ופעלו למען עתיד המדינה , לתפארת מדינת ישראל. יהיו בבית התחתון  נשיא,ראשי ממשלה, שרים רבים  מכול משרדי הממשלה ובעיקר חברי כנסת מכול המפלגות, אז חברי כנסת למענכם ,למען המדינה, קדימה לחקיקה, לעשייה, זה המקום , זה הזמן להקמת בית תחתון במדינת ישראל.

לחברי הכנסת נקיי הכפיים לא יהיה מקום בבית תחתון זה ואיתם הסליחה.

תקופת צינון לחברי כנסת ולשרים.

 

התמונה מויקיפדיה

נכתב על ידי: אלכס לוין

בזמן האחרון אנו עדים  יותר ויותר לחברי כנסת ושרים אשר תומכים ובצדק בהארכת וכן בשמירת תקופת הצינון לנושאי תפקידים ציבוריים בכירים אשר פורשים משרותם הממלכתי בהם קציני צה"ל בכירים, המדובר ביותר בתקופה האחרונה ,רב אלוף במילואים אשכנזי, אשר לפי כל הפרסומים השונים לוטש עיניים לתחום הפוליטי ועל ידי כך מבהיל מפלגות אשר אין הוא מתכוון להצטרף אליהן.

נכון הדבר שנושאי תפקידים בכירים ובהם קציני צה"ל בכירים שרכשו ידע  רב בתקופת שרותם את המדינה וכן רקמו קשרים נרחבים אשר יכולים לסייע להם בקבלת תפקידים בכירים במגזר הפרטי או הפוליטי.  בכדי למנוע כל אפשרות על אף שהיא קלושה ביותר ! של תן וקח עם הגורמים השונים שאותם נושאי תפקידים בכירים יוצרים עם הגורמים שאיתם הם באים במגע תוך כדי שרותם הממלכתי . דבר אשר יכול להביא להטיית מכרזים או קבלת החלטות מוטות מכיוון שבעתיד יכולים להיווצר יחסי עובד מעביד, או אינטרסים אחרים עם פרישתם של אותם בעלי תפקידים בכירים משרותם הממלכתי.

אבל , אבל גדול עד להיכן יכולה להגיע הצביעות של אותם חברי כנסת או השרים, למה הם לא מטילים על עצמם את אותם הסיגים של צינון . למה הם לא מזכירים את עצמם. למה לא מחוקקים חוקים דומים של צינון לגבי עצמם??

ראו כמה חברי כנסת או שרים פרשו משרותם תוך כדי שרותם בכנסת או כשרים , בכדי לקבל תפקיד בכיר עתיר מזומנים בחברות הפרטיות או אצל הפטרונים בעל הממון, ראו כמה חברי כנסת ושרים כאשר לא נבחרו שנית לכהונה נוספת בכנסת ,צנחו פתאום לתפקידים בכירים בחברות שעם בעליהם הם נתנו ונשאו כאשר הם מלאו את תפקידם בכנסת או בממשלה.

הדברים צורמים בתיור כאשר שרים או חברי כנסת  נלחמים על תקופת צינון לבכירים או של קציני צבא בכירים ואת עצמם הם לא רואים, מקיימים יחסים קרובים על בעלי הון ולאחר שממצאים את תפקידם הציבורי בכנסת או בממשלה או לאחר שמספקים אתנן זה או אחר לבעל הון, או חברה זאת או אחרת נוחתים נחיתה רכה על מצעי כסף נדיבים מחוץ לכנסת או לממשלה.

לצערי אלו מקרים אשר אנו עדים להם כמעט בכול כנסת, בכול קדנציה , אז חברי כנסת ושרים נכבדים , נאה דורש נאה מקיים.

האנוסים חוזרים הביתה.

 

 

האינקוויזיציה

התמונה מויקיפדיה

נכתב על ידי: אלכס לוין

בזמן האחרון יותר ויותר אנוסים, או כאלה שלא היו בטוחים שהם נוצרים ממש ,מגלים כי בעברם אבותיהם היו יהודים שאולצו להתנצר או היו אנוסים , או יהודים שהסתירו את יהדותם, בזמן האחרון יותר ויותר אנשים בפורטוגל מגלים את עברם ואת יהדותם, האנוסים מתעוררים , מגלים את יהדותם וחוזרים לדת אבותיהם יהדות.

להלן סרט קצר המראה את התהליך החזרה ליהדות , גילוי העבר הקשה בעברה של יהדות פורטוגל.

 להלן הקישור לסרט על האנוסים החוזרים ליהדות בפורטוגל – יש ללחוץ כאם ולצפות בסרט

שלטון החוק – אינו מליצה

נכתב על ידי: אליקים העצני

שחיתות ציבורית  בימי המייסדים – ובימינו. חגי סגל, במאמר ב'מקור ראשון' מה-4.2.11, בפולמוס מסביב לפרשת גלנט, הביע דעה מקילה. הוא הזכיר את ארונות הקבורה המצריים הקדמונים המוצגים  במוזיאון ישראל, אותם רכש המוזיאון מאלמנתו של משה דיין תמורת "סכום פעוט" של מליון דולר. ואיך הגיעו הארונות לידי דיין? דיין חפר אותם בסביבות אל עריש  ופשוט לקח אותם לעצמו. אותה שעה כיהן האיש כרמטכ"ל או כשר בטחון, ועל כך אומר סגל:  "במושגי 2011, נטילת הארונות לאוספו הפרטי של דיין היתה שוד-עתיקות לכל דבר, שחיתות שלטונית מדרגה ראשונה. לדיין לא היה כל סיכוי להתמנות לרמטכ"ל או לשר ביטחון אילו נולד 30-40 שנה מאוחר יותר, וכבר דובר על כך רבות. סביר להניח שהיה מסיים את הקריירה הפיקודית שלו על ספסל נאשמים אחד עם משה קצב, אהוד אולמרט ואברהם הירשזון. אפילו טירקל הרחום לא היה מצליח לחלץ אותו משם. למזלו, הדרישות המוסריות מבכירי האומה היו צנועות אז פי כמה. מיכאל איתן היה ילד קטן ובן כספית עוד לא נולד." נפסיק לרגע כדי לשאול : ההפקרות הזאת טובה או רעה, חיובית או שלילית? חגי ממשיך: :  "שלטון בן-גוריון התאפיין בשחיתויות חמורות, כמו חלוקת משרות ממלכתיות למקורבים בלבד..'לא תחסום שור בדישו', הגן פעם לוי אשכול על פקיד בכיר שנתפס בקלקלתו. בימינו הממשלה היתה נופלת על התבטאות כזאת". שוב אנו שואלים: האם לא יוצא מזה, שבימינו המצב השתפר לאין ערוך? אלא, כאן חגי מפתיע:  "האם נעשינו מאז מוסריים יותר? שוחרי צדק פי כמה? ממש לא." לפני שנשאל לפשר המסקנה התמוהה הזאת, כמה מלים על הפרשה שהזכיר חגי – ההגנה שהעניק לוי אשכול, לימים שר אוצר וראש ממשלה, ל"פקיד בכיר שנתפס בקלקלתו" – תחת הסיסמה "לא תחסום שור בדישו".מה היתה הפרשה הזאת? מי היה הפקיד? בשנות ה-50 נטלתי חלק במלחמה נגד השחיתות הציבורית  במסגרת "שורת המתנדבים" שטיפלה באחד הספיחים של הפרשה הזאת. במשפט סנסציוני שהגיש עמוס בן גוריון, 'בנו של', נגד ארבע מראשי "השורה" ואני בתוכם, נתגלו מסמכים מתוך פרשת "לא תחסום", ומתוכם אני מצטט כאן.  "הפקיד" היה מנהל מחלקת הכספים של הסוכנות היהודית, דוד בהרל, שכיכב בד'וח ביקורת של מנהל המוסד לביקורת של הסוכנות היהודית, הדר. אמיל שמורק. ביום 3.3.52 כתב היועץ המשפטי לממשלה, מר חיים כהן ( לימים סגן נשיא בית המשפט העליון ) אל ראש אגף החקירות של המשטרה מכתב סודי, בהסתמך על דו'ח הביקורת של הדר. שמורק, שהאשים את דוד בהרל בקבלת 12,000 פרנקים שוייצרים ו-261,000 פרנקים צרפתים ללא רישיון מאת שר האוצר. בן דורנו אולי יתקשה להבין, מה היא כאן העבירה, ולא כל שכן – מדוע נחשבה זו בשעתה לעבירה כל כך חמורה. ובכן, בתקופה ההיא היו רגעים, שלישראל לא היה די מטבע זר לקנות אניית חיטה כדי שיהיה לחם לאכול. לכן, מי שעברו על איסור החזקת מטבע זר ללא היתר, נענשו קשות. היועץ המשפטי הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית ולחקור את בהרל. הממסד לא אהב את גישתו של היועץ המשפטי והשר לוי אשכול נתן לכך ביטוי במלים שנכנסו להיסטוריה – "לא תחסום שור בדישו", ובמלים אחרות: כשהשור הוא גזבר הסוכנות שדרכו לדוש במטבע זר, לא ראוי לחסום אותו עם חוקי מטבע חוץ! החוקים האלה מן הדין שיחייבו רק שוורים נחותים, הדשים בחומרים פשוטים יותר…המידה הזאת של "איפה ואיפה" בין העסקנים המיוחסים לבין העם הפשוט (ונא לא לשכוח שהשלטון היה בידי מפא"י, מפלגת פועלי ארץ ישראל ) נראתה אז כגזירה מן השמיים. וגם מערכת הצדק גופה – היועץ המשפטי, המשטרה ובתי משפט שותקו, כפי שנראה מייד.  ביום 10.6.52, כ- 3 חדשים אחרי דרישת היועץ המשפטי מן המשטרה לפתוח בחקירה, שלח היועץ עוד מכתב למשטרה, מוזר ומביש. בפתיחת המכתב כתב: "קבלתי משר האוצר מכתב וזה לשונו", ובסופו סיים: "נא לפעול בהתאם". בין שני המשפטים האלה ציטט חיים כהן את המכתב שהוא קיבל משר האוצר, בזה הלשון: "עברתי בעיון על ההחלטות שנתקבלו פה אחד ע"י וועדת השבעה לבדיקת הדין וחשבון… של מבקר הסוכנות.לאור המסקנות שנתקבלו בישיבה בהשתתפותם של ראש הממשלה ומר אשכול, אני מבקש לסגור את התיקים המתייחסים לעבר. את אופן ההתנהגות כלפי העתיד נקבע במשך השבועיים הקרובים. כמובן, חוקי המדינה חלים על כל תושבי המדינה". עינינו הרואות: היועץ המשפטי מקבל כאן פקודה מן הממשלה לסגור את התיק הפלילי של בהרל. את המכתב כותב שר האוצר והוא מסתמך בו על ראש הממשלה, דוד בן גוריון, על השר אשכול ועל החלטת וועדה שהקימו, "וועדת ה-7". העתק נשלח גם אל שר המשפטים, כלומר – גם הוא נשא באחריות לשערורייה הזאת של יועץ משפטי המקבל פקודות מן הדרג המדיני לסגור תיקים פליליים, ואף מציית. שהרי כך הסתיים מכתבו של היועץ:"נא לפעול בהתאם". וכדי להוסיף צביעות על הפקרות, סיים שר האוצר את הוראת סגירת התיק הפלילי במלים: "כמובן חוקי המדינה חלים על כל תושבי המדינה".מהיכן לוקחים כל כך הרבה עזות מצח? יש לסיפור הזה סוף עוד יותר עגום. הדר. שמורק הושמץ ונרדף ע"י הממסד ומת בשברון לב כעבור זמן לא רב. גורלו של בהרל דווקא שפר עליו. האיש היה עורך דין במקצועו, ולאחר שהלחץ הציבורי אילץ אותו להתפטר מתפקידו, הוא קיבל מאת הסוכנות בקבלנות את כל עבודותיה המשפטיות – בור של שומן, ששווה הון עתק. גם על כך קמה סערה ציבורית, שאילצה את הסוכנות היהודית לבטל את הסכם "הקבלנות המשפטית", אך במקומו שילמה הסוכנות לבהרל  -.25,000 לירות "פיצויים", סכום אדיר בימים ההם. אומר חגי סגל, שהיום סיפור כזה לא היה יכול לקרות, והוא צודק. עדים שר האוצר לשעבר היושב בכלא ועימו עוד כמה  שרים לשעבר, עד נשיא המדינה לשעבר שהורשע בעבירות מין קשות ומחכה לגזר דין ועד גם ראש ממשלה לשעבר, העומד לדין באישומים חמורים מתחום השחיתות הציבורית. ללמדנו, שמדינת ישראל התקדמה מאז הימים ההם מרחק של שנות אור, אור השוויון בפני החוק.על מה מתלונן אפוא חגי סגל? הנה, קיראו: "מה שהשתנה בינתיים זה רק רף ציפיות היושרה ממנהיגינו. הוא הוגבה מאוד בדור האחרון, אבל אין הרבה קשר בינו לבין מצב היושרה הכללי. קברניטינו נדרשים להיות הרבה יותר ישרים מאיתנו והרבה פחות נהנתנים. הם נתבעים לנהל את חייהם במרחב סטרילי, הרחק מכל השחיתויות, הרמאויות ושאר התופעות המגונות שמאפיינות את המרחב הציבורי… יואב גלנט לא צדיק גדול, אבל גם אנחנו לא כל כך. רובנו מדברים בטלפון על חשבון המעביד..סוחבים מגבות מבתי מלון או מכינים שם בארוחת בוקר סנדוויצ'ים לצהריים..עוקפים ככל יכולתנו חוקי תעבורה, בינוי או מיסוי..מנהלים את חיינו בצל תקשורת עתירת זימה ומתחלחלים לגלות תופעות של אינוס בבית הנשיא. קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט ..את מנהיגיך.. החברה הישראלית לא יכולה לצפות שמנהיגיה יהיו יותר צדיקים ממנה." על כך יש לנו לומר, שההיפך הוא הנכון. כשאומרים שהדג מסריח מהראש, מתכוונים – מהראש תחילה. משם  הסירחון מתחיל, עד שלבסוף גם כל הגוף מסריח. הציבור שלנו אכן אינו כליל השלמות, אך אין צל של סיכוי לתקן את המצב, כל עוד ההנהגה מעמידה דוגמאות אישיות של שחיתות. התיקון חייב להתחיל מלמעלה.  וגם זאת: אינה דומה שחיתות ציבורית להתנהגות בלתי נאותה, אף כי בלתי רצויה בהחלט. את ההבדל ניתן לראות בין שני האלופים – זה שנפסל וזה שאושר להיות רמטכ"ל. גם האלוף בני גנץ ביצע עבירות בנייה, חרג בכמה מטרים, בנה פרקט על קרקע ציבורית (הרס כשנדרש לכך), וזה מסוג העבירות שאינן צריכות לפסול לרמטכ"לות. מה שייוחס ע"י מבקר המדינה לגלנט חרג בהרבה במימדיו ובהיקפיו, וזה אינו המקום לומר 'דין פרוטה כדין מאה'. זה אינו דומה לאישה שהכינה סנדוויץ' בבית מלון או לעקיפה אסורה בכביש. יש טענות מוצדקות כלפי הבג"צ כפי שעוצב ע"י אהרון ברק, בהכרעותיו בכמה עניינים לאומיים, אך אסור שיישכח פועלו הגדול, ההיסטורי, בפתיחת שערי הבג"צ בפני כל עותר. זו היתה מהפכה שהציגה בבת אחת שלטון מושחת שהתרגל לפעול במחשכים עירום ועריה, כשמעשיו ומחדליו גלויים ושקופים. היה זה הצעד הראשון לקראת הפיכתנו למדינת חוק. הצעד השני תלוי באישיותו של היועץ המשפטי, שאם הוא נכנע לתכתיביה של ממשלה מושחתת, כפי שנכנע היועץ חיים כהן בפרשת "לא תחסום שור בדישו" –  נסתם  מעיין הצדק הפלילי. יצוין גם, שלאחר מכן אותו היועץ המשפטי, חיים כהן, בפרשת רוזנברג, סרב לסגור את התיק פלילי כפי שנדרש ע'י הממשלה, ואף איים להתפטר. אחריו באו כמה יועצים משפטיים אמיצים שהוציאו אותנו מן המאפליה של חסינות המיוחסים. השמאל מציג תמונה כוזבת כאלו לפני "ששת הימים" היתה לנו מדינה אידילית, יפה, טובה ומוסרית, קטנה – אבל "אור לגויים". עד שבא "הכיבוש" והשחית אותה ואותנו. שלא יספרו לכם סיפורים: אין תחום חמרי או רוחני ואף מוסרי, שבו מדינת ישראל לא התקדמה בצעדי ענק – דווקא אחרי "קפיצת הקוואנטום" של ניצחוננו במלחמת 67'.  אפילו ה"דה-לגיטימציה" בעולם, שהיום זו אופנה להתלונן עליה, היתה חמורה פי כמה במדינת-החלוקה.  פרשת תת-אלוף צ'יקו תמיר, פרשת תת-אלוף עמאד פארס ופרשת האלוף יואב גלנט, חבל שבאו לעולם. אך משבאו, ונסתיימו בניצחונם של טוהר המידות והמוסר הציבורי, הן קידמו את מדינתנו אל הרגע שבו יוכל השלטון להרשות לעצמו לתבוע מן העם רמת מוסר שאינה נופלת מזו של הארצות הכי מתוקנות בעולם.                                                   

    אין כל סיבה שייקחו דוגמה מפינלנד ולא ממדינת היהודים.

אליקים העצני 

מורה נבוכים – הפשט

מצב חוסר היציבות האזורי הנוכחי אפשר ויגרור את כלל העולם יחד עמו לתקופה של חוסר וודאות ותנודות פוליטיות, כלכליות ומדיניות שליליות, בילתי צפויות, מחייב את מדינת ישראל ליציבות יתר, כספינה השטה מעדנות במים רותחים וסוערים.

 נכתב על ידי: אהרון רול

מצב חוסר היציבות האזורי הנוכחי אפשר ויגרור את כלל העולם יחד עמו לתקופה של חוסר וודאות ותנודות פוליטיות, כלכליות ומדיניות שליליות, בילתי צפויות, מחייב את מדינת ישראל ליציבות יתר, כספינה השטה מעדנות במים רותחים וסוערים.

 

הדעת נותנת כי טובתה של מדינת ישראל דורשת דווקא בימים אלו יציבות שילטונית מוקפדת אשר תאותת למדינות העולם כי היננו ברי-סמך ובעל ברית אמין עבור הגוש מערבי (ומושא לחיקוי עבור הגוש האיסלמי), תוך שמהווה את הסמן הדמוקרטי הימני למדינות ערב, אלו אשר החידק הדמוקרטי (החיובי, כך תקוותנו) החל פועל פעולתו עליהן.  אך דווקא בימים אלו אנו חוזים בחבורת שרלטנים ישראלית, רודפי טובת עצמם בלבד, המנסים להיבנות על המהומות וההפיכות בארצות ערב על מנת לקדם את אג'נדתם הצרה בלבד.  ולגבי דידם "שתשרף מדינת ישראל".

כה נילעגת ומסוכנת מגמה זו עד כי היו הללו מוכנים לסכן (ואכן סיכנו) את עתידו ועוצמתו של צה"ל ותעיד פרשת גלנט-אשכנזי, והכיצד נשכח את הביזיון של 23 אגורות ה"בלו".  

לאחר הכל אין תמה בכך.  איננו יכולים לצפות ממפלגת אופוזיציה כ"קדימה" אשר לידתה וקיומה הינו בחטא ומטרת הקמתה הבלבדית הינה בסידור עבודה מפנק ומתגמל לאוסף נפלים, מושחתים וכישלונות פוליטים מכל קצווי הקשת הפוליטית.  כך אנו באים אל אולמרט, ציפק'ה, הירשזון, רמון, הנגבי ועוד כישלונרים סידרתים, מגרשי ומנשלי יהודים ומושחתים רבים מתחתיתה המתמקמקת של חבית הפוליטיקה הישראלית

 

שומא עלינו לעמוד מלוכדים ביתר שאת כעם וכאומה למול הפעולות החתרניות שהחל בהן חוסיין אובמה (בעידודם ובעצתם של יהודים-ישראלים בעלי קיבעון אינטלקטואלי אקוטי' בהווה ובעבר), בפתיח לכהונתו וביתר שאת החל ממחצית השניה של שנת 2010 דהיינו, נסיונות בילתי פוסקים ובילתי נילאים לקעקע את ממשלת ישראל הניבחרת ולהמליך במקומה ממשלת שמאל עד שמאל קיצוני וערבי לאומי נוחה לו ולעולם האיסלם, תהליך שסופו הוא הכחדתנו הוודאית.  בעתיד הקרוב וודאי תחשף גם מעורבותו של החוסין מהבית הלבן בארועים המתחוללים ובהתהוות באזורנו אשר קיעקעו ומקעקעים יותר ויותר את מעמדה של ארה"ב בעולם ובאזורנו ובד-בבד מחלישים אותנו יחדיו.  ומכאן,עלינו לעמוד בפרץ ולא להניח לו ולנוהים אחריו מבנינו, הבוטשים בקרבינו לבצע את זממו-זממם.

אלו הם אותם פוליטיקאים ואזרחי מדינת ישראל אשר שיתפו ועדיין משתפים פעולה עמו ועם גורמים באיחוד האירופי בנסיונותיו הבילתי נילאים להפיכה שלטונית בישראל משל לרפובליקת בננות דמינו, אשר כל מצורע וזב חוטם יכול לבחוש בקרביה תמורת שלמונים מתאימים, ואכן רבים הם המאותננים והמתוגמלים בנדיבות רבה בנינו בידי גורמי חוץ למטרה זו בדיוק.  נזכיר בהקשרים אלו את הזוג המוזר שימון פרס וציפק'ה שפיצר המובילים בצידנו את המהלך הבזוי, ההסתדרות והרשיות המקומיות בראשות האדונים הלא ניכבדים עיני-את-בוחבוט, מרביתה המכרעת של התקשורת הישראלית ובפרט ערוץ -2, עיתון "הארץ" ו"ידיעות",  חלקים נירחבים ממערכת המשפט שלנו ובפרט פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון וכן, שכירי החרב מהאקדמיה ו"אושיות" התרבות הישראלית אשר אודות הבלותם הפוליטית-מדינית אין צורך להכביר מילים.

 

ההיסטוריה מלמדתנו כי אומות אינן ניכחדות בעלמא.  לא אויב חיצוני הוא המפילן לקרשים (למרות שזו תוצאת המשך אפשרית), אלא ברגיל, תהליכים הרסנים פנימים הם המציינים את תהליכי הקריסה הראשוניים המובילים לחידלון הלאומי הסופני. חוסר הלכידות החברתי הפנימי הינו האויב הגדול ביותר של אומות תבל מאז ומעולם וארועי אלפי השנים החולפות מעידים על כך נאמנה. 

ומנגד, כוח ההרתעה האפקטיבי ביותר של מדינת ישראל בפני הקמים עלינו להשמידנו (ועוזריהם) הוא באחדותנו הלאומית.  האחדות הלאומית מאיינת דיווזיות טנקים ולהקי מטוסים רבים.  הבנה זו מקובלת גם על אויבי מדינת ישראל מבפנים, משרתי הפריצים מארצות הים ולכן, עמלים הם יומם וליל לפצלנו, לסדקנו, לסכסכנו מבפנים

 

אנו עדים משך החודשים החולפים למסע מתוזמר פנימי, המובל בידי מומחי הנדסת-המונים-מנטלית ושטיפת-מוח ציבורית פנימית הממומן ניכבדות בידי גורמי-חוץ אנטישמים, עוינים ושוטמים לישראל המופעל באמצעות סוכניהם היהודים הישראלים בתוכנו, להפיל באמצעים אנטי-דמוקרטים את ממשלת ישראל הנוכחית. 

האות לפתיחת מסע ההסתה ניתן בעת ארוע שרפות הכרמל אשר נפל כמן ("לחם-אבירים") מן השמים בידי מלחכי פנכת החוסיין מהבית הלבן ונימשך מאז ללא הפוגה תוך ששוטף את מוחות הציבור להאמין כי "הכל מכל וכל" נימצא בקריסה כאשר כמובן המציאות מלמדת אחרת לחלוטין. 

אכן קיימים כשלים מובנים ואליהם נתיחס בהמשך, אך אלו מועצמים מאות מונים באורח בילתי-מידתי על מנת ליצור היסטריה ציבורית.  וכך, ארוע אחר ארוע ללא הפוגה, ברצף תקשורתי מתוזמר, נישטף מוחו של הציבור עד כי גם 23 האגורות העלובות כמס "הבלו" על דלק יכולות היו להיות מתורגמות למצג קריסה, אשר היווה אך תרוץ עלוב ונילעג נוסף בשרות המסע להפלת הממשלה בעוד הציבור הניבער, נילוש הדעת והמחשבה, אלו הנוחים להסתה, בלעהו כבכורות בטרם קיץ.

 

לעת הזו, עלינו להניח את הפלוגתות והסיבות להן מאחורנו, לאטום הרמטית את פחי האשפה מעל המחריבים מבפנים לבל תימלט באשתם לחלל האויר ולנסות ולמצוא את המאחד והמלכד את העם הזה.  בכך שמנציחים ומרחיבים אנו את הסדקים הפנימיים ובפרט לעת הזו, אנו כורתים את הענף אשר כולנו יושבים עליו..

 

הנה הם להלן הסממנים לקיעקוע האחדות הלאומית.  בהערכה זהירה, קיים בידנו חלון הזדמנויות בן כשנתים לערך עדי תתבהר יותר התמונה באשר לנעשה במזרח התיכון, ואפשר כי לשלילה.  עלינו לנצל פרק זמן זה לתיקון המכשולים והמכשלות העומדים בפני העם על מנת להיות מוכנים לקדם כל רעה, באם וכאשר תגיע.  ברי הוא כי אין די בשנתיים לתיקון כלל הקילקולים הלאומים אך "גם מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד הראשון".  הסעיפים להלן מכילים אך את עיקרי הדברים, כל סעיף מגלם בחובו עוד מאות תתh-סעיפים נוספים. סדר הדברים אינו חשוב, הכל חשוב.

 

1.  שילטון האוליגרכים -  מדינת ישראל מסרה משך שנות קיומה בתמורה לכלום-בקירוב את אוצרותיה המוגבלים לחבורת טייקונים המוצצים את לשד האומה ואזרחיה.  תופעת האוליגרכים הישראלים נותנת חסות לשחיתות ציבורית נוראה, הגדלת הפערים בין עניים לעשירים לממדים מפלצתיים, קישרי הון-שילטון, הון-תקשורת, הון-משפט והון כל דבר.  לא רק חקיקת נגד נחוצה אלא בעיקר אכיפה אגרסיבית וחסרת רחמים כנגד פורצי הגדר מהפקידות הממשלתית והטייקונים עצמם.  חייבים אנו לדבוק בשיטת הקפיטליזם-הסוציאלי כשיטה הכלכלית המועדפת, קפיטליזם טהור אינו ישים ואף הרסני במסגרת החברה והדמוקרטיה הישראלית.

 

2.  גלובליזציה ומיקור חוץ – חלושי הדעת בנינו שמחים וודאי למחירי המוצרים הנוחים אשר מיקורי החוץ נותנים בידנו.  נעלם מעיניהם כי זה הינו "ניצחון פירוס".  מיקור החוץ מעצים מעצם טיבעו את היבוא (בדולרים) ומפחית היצוא, שוב מעצם טיבעו (תוך גרעונות בדולרים).  כל מוצר זול בשווקינו, מלווה באבדן משרה או יותר של עובדים ישראלים, באשר תהליך הייצור עובר כמובן להודו, סין, מלזיה, קוריאה, יפן ואחרים ובכך, מפוטרים עובדי מפעלינו בארץ והללו נופלים לנטל על שכם השאר.  ומכאן, מה בצע לנו במוצרים זולים לרכישה כאשר מספר האנשים המסוגלים לרכשם הולך ופוחת עם פחת מספר המועסקים?  אלו אשר עדיין ברי מזל ומועסקים, המסוגלים לרכוש המוצרים הזולים מעצימים את הפער בניהם לבין מחוסרי העבודה ובכך מועצם עוד יותר הפער הכלכלי-חברתי. ועדיין לא נגענו בבריחת המוחות והתנדפות הידע שלא יסולא בפז הניגרם עקב מעבר מפעלים ישראלים למיקורי-החוץ.  על הממשלה לעודד התיעלות הייצור המקומי בשילוב עם הגנה מסויימת על מוצרים ישראלים (ממש כפי שסין עושה כן לגבי מוצריה).  הענקת תמריצי יעול לייצרנים בארץ דורשת תקציבים בטווח הקצר אך תביא תשואת ענק בטווחים הבינוני והארוך באשר תגרום למצב תעסוקה מוגברת תוך ייצור ויצוא ישראלי מקומי שהינו נישמת אפה של כלכלתנו. מיקור חוץ? אפשרי, אך כל זמן שזה אינו מתחרה בייצור המקומי.

 

3.  תקשורת מגוייסת – בחברה דמוקרטית חופשית אין קיימת אפשרות ואף אסור כי יוגבל חופש העיתונות, גם אם איננו מסכימים עם המוגש על ידה.  מאידך-גיסא, על הממשלה ובפרט יזמים פרטיים לקדם הקמת ערוצים מתחרים כדוגמת "פוקס" האמריקני ו"ישראל היום" שלנו.  על הפרק חייב לעלות ובדחיפות, הקמת ערוץ טלביזיה מאוזן המתחרה בערוצים 2-10 המוטים חד צדדית לכיוון השמאלני קיצוני.  תקציבים (הבאים מכיסי כלל האזרחים), המשולמים כיום לערוצים חד אג'נדתים יועברו למטרת הקמת ערוצים מאוזנים מתחרים.  יש להעניק הקלות לאותם המעונינים להקים עיתונים נוספים בעלי גוון מאוזן.

לעיתים מתקבל הרושם לגבי התקשורת שלנו כי "גם ללא מלחמה, ונוספו גם הם על אויבינו".  דרושים לנו עיתונים אחרים, באשר עיתונים כדוגמת "הארץ" ו"ידיעות" ואירגוני חדשות המרקע הפכו לבילתי-רלוונטים.  הם צפויים מדי, תמיד בצד ידוע של המתרס הפוליטי, תמיד יכפישו את הממשלה (רק במדה והינה ממשלת ימין כמובן), תמיד ינפקו חצאי אמיתות, תמיד ינפקו גם שקרים, תמיד יקפידו על חוסר איזון ותמיד לצד אחד בלבד, תמיד ידירו דעות אשר אינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה האידאולוגית-פוליטית שלהם, תמיד ינסו להנדס את דעתו של הציבור בבוטות.  בקיצור, לא רלוונטים יותר.  וכך, ממילא מצביע הציבור הנבון ברגליו לעבר מקורות אלטרנטיבים של חדשות.  המסר הציבורי לשרלטני חדשות אלו יהיה "דווחו אובייקטיבית או שתסיימו כנייר עטיפת דגים בשוק".

 

4.  לחם ושעשועים -  כאמור לעיל, אין אפשרות לאסור הפקת תכניות כגון "האח הגדול", "כוכב נולד", השרדות, הדוגמניות" ושאר תוכניות עלובות ורדודות כדוגמתן להמונים עצליי המחשבה.  מאידך-גיסא, יכולה הממשלה לאכוף ביתר שאת הפניית תקציבים לאותם ערוצים המחויבים לתוכניות איכות ולהשית עונשים ממשיים על פורצי הגדר.  סכנתה של תסמונת ה"לחם ושעשועים" הוא בהזניית חברה שלמה לכיוון הפשטני, הרדוד, האנט-יצרני, האנטי-מוסרי והאלים.

 

5.  מערכת משפט מגוייסת -  כשליה הבולטים של מערכת המשפט הישראלים מתמקדים  בפרקליטות המדינה ובית המשפט העליון.  חוסר השקיפות גורם להזניית פעולותיהם של שני גופים אלו.  גיוס פרקליטים ושופטים ותוצאות דיונים פנימיים חייב לעבור שידוד מערכות תוך שקיפות מלאה.  חובה עלינו להפריד באיזמל מנתחים את "התביעה הכללית", ממוסד היעוץ המשפטי לממשלה.  יש להשיב את בית המשפט העליון לממדיו הטיבעיים דהיינו, רשות שופטת שוות כוח וזכויות בין שאר שלשת רשויות השלטון האחרות (המחוקקת והמבצעת).  יש לחסל ולאלתר את המחטף השיפוטי-שלטוני של אהרון ברק משנות התשעים שחלפו.  המשכו של התהליך יוצר דיסוננס הרסני בין מגזרים שונים עקב השתת הפליה בוטה כנגד מגזרים מסויימים תוך העדפה אליטיסטית ומתאנפת של מגזרים אחרים, יביא בסופו של יום למלחמת אזרחים ובכך אפשר כי בסיסה הדמוקרטי של מדינת ישראל יחרב בטווח הבינוני.

 

6.  נטישת היהדות-התבוללות בתוככי ישראל -  ישראל הינה אמנם מדינת העם היהודי אך הקשר ליהדות של המגזר החילוני הולך ומתמוסס.  חלקים נירחבים בנו הינם יהודים לפי ההלכה אך מתיוונים לכל דבר וענין.  רבים בנינו דבקים בתורות הזויות כגון סיינטולוגיה, ניו-אייג', תורות מזרח שונות בעוד אשר אוצר החוכמה, הערכים והמוסר היהודי נימצא כאן ממש מתחת ידנו להתכופף ולהרימם.  יש להמשיך וביתר שאת את תקצוב תלמידי הישיבות מהמגזר הדתי-חרדי.  מגזר זה הינו שומר הגחלת היהודית וסיבתה לישיבתו של העם היהודי בציון.  ומנגד, יש לקדם בנחרצות יציאתם של חרדים לעבודה יצרנית ובפרט לשרות צבאי ולאומי מוגבר על הקיים.  הדבקות ביהדות וערכיה הינו נושא אישי אמנם, אך תחושת הריקנות וההבלות המלווה רבים מאיתנו בחיינו האישיים, חסרי התכלית-האידאולוגית יכולה לבוא על תיקונה באימוץ מחדש של ערכי אומתנו היהודית.

 

7.  נטישת הציונות -  אנו סומכים ידנו על הלהט הציוני של המגזר הדתי-חרדי שידע ליישב כהלכה את שטחי יהודה ושומרון.  אך עדיין קיימים שטחים נירחבים בגליל ובנגב אשר ניתנים והכרח ליישבם ולא, ייתפסו אלו על ידי בני המגזר הערבי ויאבדו לעם ישראל בעתיד.  משימה זו מוטלת על בני המגזר החילוני בתחומי הקו הירוק.  מגמת הפיתוח של עורקי תחבורה לפריפריה והענקת הקלות למתישבים באזורים אלו הינה מבורכת ויש להעצימה.  חשוב לטאטא הצידה חסמים בירוקרטים על מנת להקל על המעונינים להתישב באזורי הפריפריה.  ילדינו אינם גדלים כציונים גדולים מפאת שהוריהם דעתם נחלשה, סוכסכה וניסתכסכה בענין זה.  רק מאמץ משותף של דור ההורים יחדיו עם מערכת החינוך בבתי הספר יכולים להחזיר עטרת ציונות ליושנה.

 

8.  הפרת האיזון בין זכויות הפרט לכלל – עודף של זכויות המדינה על פרטיה הינו מרשם-מוביל לדיקטטורה טוטליטרית.  עודף זכויות הפרט על פני זכויות המדינה (הכוללת את הפרטים בה) הינו מרשם בדוק לאנרכיה.  משך שני העשורים החולפים תיעל בית המשפט העליון הישראלי את חקיקת הזכויות לעבר עודף זכויות לאזרחים על פני צרכי מדינתם והפר בכך איזון חיוני אשר בסופו של יום אפשר ויביא לחיסול הדמוקרטיה ולהכחדתנו כלאום.  על כנסת ישראל להשיב באומץ ובשום שכל, בלא "לשפוך התינוק עם המים" את סמכויות בית המשפט העליון למקומן הטיבעי כאמור בין שלשת הרשויות השלטוניות ללא זכות ורשות לחריגה.

 

9.  התמסמסות הערבות ההדדית – מדינת ישראל הולכת והופכת לאוסף של פרטים אשר מירב ענינם הוא נהנתנות אישית.  תפקיד המדינה לטעמם של אזרחים רבים הינו אך ביכולתה לתת לאזרח עוד ועוד בלא שהוא מצידו יתן בתמורה מעט מזמנו וממרצו לכלל.  תופעה זו מקורה בנושאים שונים אשר הובאו כאן ועיקרם, התנדפותם של הערכיות וערכים יהודים מחיינו.  הרדיפה אחר נהנתנות, הנהייה האובססיבית אחר רכוש וממון, הרצון להרשים את הסביבה ביכולותינו הכספיות, גורמים בסופו של יום ליצירת דור ילדים אשר הינו תעתיק מועצם של הוריהם המזניחים חינוכם (הענקת חוגים לילדים מעבר לכל מידה הוא אנטי-חינוך הבא לכפר על רגשי אשמה של ההורים), מטילים אותו על בתי הספר אשר הם מצידם אינם בנויים וערוכים לכך וכך הולך ותופח כדור השלג החברתי-בדלני השלילי ללא תכלית וסוף.

 

10.  הפרטה מואצת – הכלכלה הקפיטל-סוציאלית גורסת כי חייב להיווצר איזון בין התחומים שבהפעלת המדינה לתחומים אשר מוטב לגופים פרטיים לנהלם עבורנו.  וכך, גופים כגון צבא, משטרה, חינוך, רווחה, תשתיות תחבורה, שרותי בריאות לציבור, אוצרות טבע אסטרטגים, חלקו האסטרטגי של מחקר ופיתוח והשכלה גבוהה דהיינו, כל אותם תחומים אשר קיומה הפיזי, החברתי והרוחני של האומה תלויים בהם ואיננו יכולים לסמוך ידינו באורח מלא על גופים פרטיים למלאם כהלכה, חייבים להיות בניהול ובבעלות המדינה.  ניתן להפריט חלקים מסויימים ומוגבלים מהם תוך שמירה על איזון מדוקדק גם בתחומים אלו, אך בזהירות מירבית.  דומה ואנו החלנו לגלוש לעבר הפרטה מואצת מעבר לדרוש ויש לעצור ולבחון הדברים מחדש.  חייב להתקיים איזון בין הפרטה מלאה (דהיינו, אנרכיה באשר השלטון המרכזי יהפוך מאליו למיותר) לבין בעלות מדינה מלאה (דהיינו, טוטליטריזם רודני קומוניסטי).

 

11.  משפטיזציה הרסנית – תהליך המשפטיזציה המואץ העובר עלינו מהרס כל חלקה טובה ומוסרית בנינו תוך שמקעקע אושיות הדמוקרטיה, מחסל כל יוזמה ציבורית ושלטונית ומסרס את יכולתו של צה"ל להילחם ובכך מסכן באורח חמור את סיכויי קיומנו.  חובתה של כנסת ישראל הוא לכלוא את שטן המשפטיזציה ולתעלו למקומות בהם הינו יעיל ונחוץ.   יש להרחיק באורח נחרץ את בתי המשפט מעיסוקים בנושאי מוסר, מדיניות וביטחון אשר אין בכישוריהם ולו שמץ המכשירם לעסוק בהם.  לא נעשה כן, וחרצנו את גורלנו לשבט.

 

12.  התגייסות ישראלים למען חורבן הבית – "מחרחרי השלום", אבירי "זכויות האזרח" הינם סיבה מרכזית לכך כי לא קיים הסכם שלום בנינו לבין הפלסתינים.  בהעמידם על נס את בדלנותם מעיקרו של עם ישראל ובכך, בהרחיבם את הסדקים בחברה הישראלית, מהווים גורמים קיצונים שמאלנים הללו את העידוד והסיבה אפשר הראשית להתמשכות פיגועי וניסיונות פיגועי התופת כנגד אזרחי מדינת ישראל (בהתאם לעדות מנהיגי החמאס עצמם) ולמצב לוחמה נימשך עם שכנינו.  חלק ניכבד ביותר ממסע הדה-לגיטימציה כנגד ישראל בעולם מוזן ומשולהב על ידי ישראלים, יהודים, ילידי ישראל.  ככל שנעמידם על מקומם במהרה, בכל האמצעים אשר הדמוקרטיה המתגוננת נותנת בידנו, כן ייטב לכולנו.  קודמיהם הרסו על ראשינו את ביתנו-השני וקיימת אפשרות כי יחזרו על כך באשר לביתנו-השלישי.

 

13.  עידוד כלכלי ותעסוקתי לשכבות החלשות ביותר – אזרח הממשכן את עתידו למען חיי הרגע בדמות רכישות מטורפות, מסעות בילוי ותענוגות, שיחרור מצפונו מרגשי אשמה עקב חינוך חסר בילדיו, המדינה אינה חייבת לו דבר ועליו לחזור ולחיות בהתאם למגבלותיו הכלכליות, תהיינה אלו אשר תהיינה. על מדינת הרווחה מושתות מגבלות כלכליות ותקציביות אובייקטיביות.  לעומת זאת, אכן קיימת במדינת ישראל שכבת ניזקקים אמיתית.  היא אינה כה גדולה כמחוצרץ על ידי שרלטנים פוליטים, אך בהחלט ניצרכת, בעיקר באזורי הפריפריה, זקנים, חלשים, ניצולי שואה, עניי-אמת וכדומה.  על הממשלה לקחתם תחת חסותה, להסיר חסמים תקציבים ובירוקרטים ולשקמם במדת האפשר.  לא תמיד הפיתרון נעוץ בתשלומי כסף, אלא לעיתים אכן מדובר בשיקום לאשורו כבמקרה החולים, הזקנים והתשושים.  ככלל, חשוב לצייד את העני בחכה לצייד דגים מאשר לספק לו את הדגים.

 

14.  חיזוק החינוך וההשכלה הגבוהה – ככל שנחלשים הערכים בהם מחזיקים הורי התלמידים כך גם בהתאמה נחלש הידע אותו קונים התלמידים.  חינוך לערכים הוא חינוך למצויינות ולערכיות, וערכים אלו הולכים ומתמעטים בידי תלמידינו.   מערכת החינוך אינה מחנכת לייצרנות ולחיים בוגרים בעלי משמעות אלא לנהיה אחר הבלים ועסקי-רוח בילתי יצרנים, בעודה מעלה על נס כאושיות תרבות סלבריטאים, פורטי נבל, מצחקי הבלים, דוגמניות וכדומה.  מערכת החינוך מנסה ללמד את ילדינו מקצועות ליבה (ואף בכך ניכשלת) אך מושכת ידה מחינוכם היהודי, הציוני והדמוקרטי ובכך כישלונה הגדול.  הנסיונות החיובים בכיוון זה רחוקים מלספק.  החינוך לערכים דהיינו, חינוך לאחריות בוגרת, יביא ללא ספק למצויינות בלימודי ליבה אף הם. 

 

15.  עידוד כלכלי ותעבורתי לתושבי הפריפריה – למרות כי הממשלה נקטה בצעדים מבורכים והקלות לעידוד מעבר תושבים מאזור המרכז לפריפריה כמו גם שיפור ומתיחת עורקי התחבורה המוטורית לכל עבר, הרי קיימות ידיעות כי עדיין נאבק האזרח החפץ בהעתקת מגוריו בעליות מחירים יזומות-ממשלה באזורי הפריפריה כמו גם הנחת מכשולים בירוקרטים בפני החפצים במעבר.   הטעון שיפור ברור מהנאמר כאן.

 

16.  פחות חקיקה ויותר אכיפה – כנסת ישראל מחוקקת עצמה לדעת.  במשך שנת כנסת ממוצעת מוגשות כ-2000 הצעות חקיקה בידי חברי הכנסת.  חלקן של ההצעות חיוניות ומבורכות.  רובן פופוליסטיות ובאות להאדיר את שם מגיש ההצעה או מפלגתו.  כך או כך, אין תועלת רבה בכל אותן הצעות חקיקה באשר הללו, הנאותות והפופוליסטיות יחדיו, אינן מיושמות.  לא חקיקה היא בעייתנו אלא אכיפתה, מילוי הוריות החוק ככתבן וכלשונן.  בנושא זה אנו מושיטים אצבע מאשימה כלפי משטרת ישראל ופרקליטות המדינה.  אולי החוק החשוב ביותר לא נחקק עדיין והוא זה הקובע אשמה פלילית ועונשים קשים לזה המועל בתפקידו ואינו אוכף את החוקים אשר על ביצועם הינו מופקד.

 

17.  הלוביסטים המכלים כל חלקה טובה – כנסת ישראל ומוסדות השלטון שלנו הפכו לבית בושת פוליטי אשר בו כל המאתנן זוכה.  נציגינו בשלטון עומדים למקח וממכר בראש חוצות ובריש-גלי כאשר הבושה כבר עברה וחלפה לבלי שוב.  על מנת לא להיכשל בתקינות פוליטית הבה וניקרא לילד בשמו, פעילות לוביסטית הינה: קבלת והענקת שוחד לכל דבר וענין.  הלוביסטים משחדים (בממון או בשוויו) את ניבחרי הציבור ופקידי הממשלה, ואלו מצידם מחזירים להם בחקיקה או בתקנות המתגמלות את שולחי הלוביסטים.  דרושים אמיצי הלב וישרי הדרך בבית המחוקקים שלנו אשר ישימו קץ למחול השדים המושחת הזה באמצעות חקיקה מונעת וענישה נוקשה, חסרת רחמים.

 

הנה היא ההזדמנות לכל אותם "חברתים" בנינו הן מימין והן משמאל לעשות מעשה.  הנה הן כל הסיבות הטובות לקום ולעלות על הבריקדות מכל הסיבות הנכונות.  ונישנה, "קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה, עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה.  רב-לכם לנוע, לנוד בערבה, ולפניכם פרושה דרך גדולה, רחבה…./…כי מלבד המדבר, תחת השמים, עוד לאלוה עולם גדול, רחב ידים.  ומלבד ילל הישימון, דמי הציה, תרגש תחת שימשו, ארץ יפה-פיה" (ח.נ.ביאליק – תשרי, תרנ"ז).

 

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

זו אנטישמיות – טמבל

נכתב על ידי: אליקים העצני

העיתונאית קרוליין גליק פרסמה שני משפטים שפלט הגנרל האמריקני בדימוס, ג'יימס ג'ונס, בעת ביקורו בארץ בימים אלה, בעוד מצרים בוערת. המשפט הראשון זר ומוזר והשני "הגיונו", אם יש כזה, עקום ומופרך. הנה: "אני מאמין, שלו התגלה האלוהים לאובמה ב-2009 (תחילת כהונתו כנשיא. א.ה.) ולו שאל אותו, מה הוא הדבר האחד על פני כוכב הלכת שלנו, ודבר אחד בלבד, שעשוי לעשות את העולם למקום יותר טוב ולתת לאנשים יותר תקווה ויותר סיכויים לעתיד – אני מעז לומר, שהדבר הזה היה קשור עם מציאת פיתרון של שתי מדינות למזרח התיכון". תארו לכם את נשיא ארה'ב – בתוך משבר כלכלי קשה המסכן את מעמדה כמעצמת-על, אל מול איום גרעיני איראני וצפון-קוריאני, בתוך מלחמה מדממת באפגניסטאן ואי וודאות כיצד יוצאים מעיראק, מאוים ע'י טרור איסלאמי, רדוף בעיות קשות בדרום אמריקה עם שאבס מוונצואלה בראש (רשימה חלקית) – מה, לפי ג'ונס, על ראש שמחתו? "החזון" של פלסטין!ועתה, ממה נפשך: אם הוא צודק, ואכן זה עיקר דאגותיו של אובמה, חייבים לחפש הסבר לטירוף הזה. וגם אם חיזיון התעתועים הזה מתחולל "רק" בראשו של הגנרל ג'ונס, גם זה אומר דרשני.    כדי למצות את מידת החומרה של המשיחיות הפלסטינית הזאת אצל הגנרל ג'ים ג'ונס, עלינו להציגו תחילה בפני הקוראים את הקריירה המפוארת שלו: מפקד חיל המרינס, המפקד העליון של כוחות נאט'ו באירופה, ועד לסוף השנה שעברה – ראש המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. בארץ ביקר כמה פעמים, בעקבות וועידת אנאפוליס, בשליחות שרת החוץ קונדוליזה רייס, להכנת תכנית ביטחון אסטרטגית במסגרת הדיונים על "מצב הקבע". האיש התגלה כעוין את ישראל ובין השאר הציע להציב ביהודה ושומרון כוחות של צבא נאט'ו במקום כוחות צה"ל. ומכאן למרגלית השנייה שנשרה מפיו: "הזמן אינו בצד שלנו. ואם לא נפעל (להקים מדינה פלסטינית), זה יכול לגרור הפגנות  דמויות-מצרים במדינות אחרות באיזור". לפי הגיונו של ג'ונס מתבקשת המסקנה שהמיליונים שיצאו להפגין בכיכר תחריר ובכל מצרים הקריבו מאות הרוגים, גרשו את נשיאם והפכו את הארץ על פיה – לשם מה? כדי שתקום מדינה פלסטינית! ובאלג'יר, בעמאן, בצנעה ואפילו בטהרן ממלאים המונים את הכיכרות – לא בגלל שלטון רודני, אבטלה ורעב ולמען חרות וסיכוי לחיים ראויים, כי אם אך ורק מפני שחסרה להם מדינה פלסטינית. מה יכול להביא אישיות אמריקנית חשובה כזאת – והוא כנראה אינו יחידי – לידי מחשבות-שווא כאלה, על גבול המופרעות? קרוליין גליק מוצאת את התשובה באידיאולוגיה הערביסטית של הגנרל וגם של הנשיא אובמה, אולם הסבר זה אינו מתיישב עם הניתוק הגמור של דברי הגנרל מכל חשיבה רציונאלית. אידיאולוגיה, ובכלל – שום דבר מתחום החשיבה אינו יכול להניב אמירות אבסורדיות כאלה. רק פרץ של רגשות מן העולם האמוציונאלי מסוגל לשבש שיפוט שפוי, אפילו אצל אנשים סופר-משכילים. מי כמונו היהודים, שחווינו וממשיכים לחוות זאת על בשרנו, יודע זאת? האידיאולוגיה הפרו-ערבית אמנם מתגלה על פני השטח, אך מקורותיה נובעים ממעמקי המחלה התורשתית, עתיקת היומין, של עמי המערב – השנאה העיוורת והבלתי-רציונאלית הקרויה אנטישמיות. רק האנטישמיות מסוגלת להסביר, מדוע הגרמנים, שנחשבו "עם ההוגים והמשוררים", 'השתגעו' לפתע לאמץ להם תורת גזע מופרעת, חסרת כל בסיס מדעי, ואת כישרונם הארגוני, את חריצותם ויכולותיהם הטכניות הבלתי רגילות  – הקדישו להפיכת כל יבשת אירופה למפעל ענק של איסוף, הולכה והשמדה של מיליוני בני אדם – תעשיית מות מפלצתית, חסרת תקדים בכל תולדות המין האנושי. ומדוע  כוון כל זה דווקא נגד העם היהודי, שהעריץ את גרמניה ותרם לה בכל תחום אפשרי של החיים יותר מכל קיבוץ אנושי אחר? "האידיאולוגיה" הנאצית המטורפת לא באה מהראש. היה זה פרץ רגשי שהגיח ממעמקי תת-מודע אפל, שבו היהודי הוא התגלמות כל הרוע בעולם. החרטה על זוועות השואה לא גרשה את הדיבוק האנטישמי מתוך הנפש המערבית, היא רק אילצה אותו להתחפש ולהסוות את האנטישמיות הישנה בלבוש "אנטי-ישראלי" ופרו-ערבי, המאפשר להציג שוב את היהודי כעושק ומנשל, סמל הרוע. אם אנטישמיות אינה עוד "פוליטיקלי קורקט", המלחמה למען "זכויות הפלסטינים" מספקת תחליף מצוין. שאם לא כן, כיצד נסביר את הברית החדשה שנכרתה בין השמאל הקיצוני (האנטי-דתי והאנטי-לאומי) לבין האיסלאם התוקפני-פונדמנטליסטי, ובין שני אלה לגלוחי-הראש הניאו-נאצים? רק דבר אחד בעולם מסוגל לאחד את הניגודים הקוטביים האלה: שנאת ישראל  – עם ישראל או מדינת ישראל, אחת היא. ואי-אפשר להסביר, מדוע כל העולם נטפל רק לישראל: מדוע בית יהודי שנבנה בשומרון מדיר שינה משני צידי האוקיינוס האטלנטי ולא כל תועבות הערבים – מסחר בעבדים, "מילת" נשים והתעללות בהן באלף  צורות ועד לסקילה וכריתת ידיים ובכלל – שלילת חרות האדם וכבודו בכל המשטרים הערביים ללא יוצא מן הכלל? השמאל בישראל מצא קרניים לנגח בהן את ארץ ישראל: "דה-לגיטימציה עליך, ישראל!", ומדוע? בגלל "הכיבוש", כמובן. במערכת הבחירות של קלינטון נפוצה הסיסמה: "זו הכלכלה, טמבל!", וגם אנחנו חייבים לשנן לעצמנו, למשל כשאחד כמו הגנרל ג'ונס מגלה לפתע מסירות נפש אדוקה כזאת למען "פלסטין" ומשתלח בנו, שלאמיתו של דבר – לא כיבוש ולא נעליים, אלא: "זו האנטישמיות, טמבל !"

אליקים העצני

היד הנעלמה

שונה משהו ממנהגנו, נבסס את מאמרנו זה על סירטי וידאו אשר הופקו משך השנתיים החולפות מעבר לים, בארה"ב וענינם הוא בפקיחת עיניו של הצופה למתחולל בעולמנו כזרמים תת קרקעיים הניסתרים בחיי היום יום מעיני האזרח הממוצע,


נכתב על ידי: אהרון רול  

שונה משהו ממנהגנו, נבסס את מאמרנו זה על סירטי וידאו אשר הופקו משך השנתיים החולפות מעבר לים, בארה"ב וענינם הוא בפקיחת עיניו של הצופה למתחולל בעולמנו כזרמים תת קרקעיים הניסתרים בחיי היום יום מעיני האזרח הממוצע, הטרוד בבעיות היום-יום, בבעיות פרנסה, משפחה, גידול וחינוך ילדים כך שזמנו אינו פנוי להבין ולהכיל את זרמי ההשמד של חברתנו הזורמים ואופפים אותו מכל עבר באורח בילתי ניראה, במסתרים, במחשכים.

 

כל סרט מהארבעה אשר קישוריהם נימצאים להלן הינו למצער סרט באורח מלא דהיינו כשעה ומחצה ועד כשעתים ומחצה לסרט.  זו אינה צפיה קלה או בידורית.  הצופה יידרש למידע כללי קודם נירחב למדי, להשכלה כללית רחבה, לאופקים עמוקים ורחבים על מנת להשיג את כל האמור בסרטים אלו.

 

רצוי להתחיל עם הסרט הראשון ברשימה "נפילת הרפובליקה" אך כל סדר צפיה אחר יהיה נאות אף הוא.  להערכתנו, צפיה בסרט הראשון לעצמו שקולה לקורסים אקדמאים בני כשנתיים בנושאי מדע המדינה, כלכלה, הנדסת המונים, יחצי ציבור וכדומה.  צפיה בכל הסרטים כאן, במדה ונעשית ונילקחת ברצינות הדרושה, שקולה בנקל, באשר להקף ומורכבות החומר הנדון, לשלש שנות לימודים אקדמים בכל אוניברסיטה ממוצעת בנושאים לעיל.

 

הצפיה אינה קלה כאמור.  הצופה נידרש לסיעור מוחות ולהשקעה מנטלית עליונה על מנת להפיק את המירב מהניצפה, באשר בסיומה של צפיה, במדה ואמות המידה באשר לתמונת העולם אשר ניתקבעה עד עתה במוחו

של הצופה הממוצע עברו כעין מטה-מורפוזה, הרי שהפיק את שניתן להפיק מהצפיה.

 

במדה והצופה חש כי הנאמר בסרטים הינו רב ועצום עליו בשלב מסוים, הרי שמומלץ לפנות לספר "משנאי החינם בינינו" (ניכתב על ידי מחבר טורים אלו ומופץ חינם לכל דורש), לקבלת רקע מעמיק יותר,  בקישור להלן:

http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing.pdf

 

כתרגיל אינטלקטואלי, מוצע לצופה להחליף את השם "ארה"ב" בשם "ישראל" בכל מקום ומקום בו מצויינת המילה ארה"ב.  הקורא רחב האופקים יוכל להבחין בנקל מדוע אותם עניני דיומא האמורים לזרום ללא תקלות במדינתנו, סובלים ממהמורות בלתי מוסברות (הסרטים יסבירו היטב כל זאת), מדוע איננו יכולים להגיע לשלום באזורנו? מדוע נילחם המזרח במערב או מדוע קיימת כלל וכלל מלחמת התרבות בין הנצרות לאיסלם?  מדוע איננו יכולים להגיע לשלום למנוחה ולנחלה בינינו לבין עצמנו?

 

בעשרות ממאמרינו כבר הדגשנו והצבענו לעבר המעורבים בבוקה-ומבולקה השוטפת אותנו אשר אינה הכרח המציאות אך מלובה בידי שרלטנים שוטמי עצמם ועמם, אשר שאיפותיהם האוניברסליות הפוסט יהודיות, ציוניות ודמוקרטיות מכווינות אותם לעבר הרס המדינה היהודית בארץ ישראל (חלקם נימנים על רשימת מקבלי המשכורות של הגופים המוזכרים בסרטים).  הצופה יוכל לאור זאת ליצור מקבילה בין הנאמר במאמריינו לסרטים המוצגים כאן.

 

הצופה יוכל גם ליצור מקבילה בין הארועים השוטפים את העולם המוסלמי לאחרונה ולנאמר בסרטים להלן.  למי המדמה בנפשו כי הניראה מעל מרקעי הטלביזיה הינו ברור מאליו, אנא יחשוב שנית.  הנאמר בסרטים יוכל להבהיר יותר במה המדובר, אך ההקשר מחייב מאמץ אינטלקטואלי שאינו פשוט.

 

הצופה הנבון יחוש מיד במקבילת שלטון האוליגרכיה, הבנקאים הבינלאומים וטוטליטריזם המוסווה בארצות הברית של אמריקה (ובארצות האיחוד האירופי), לבין שילטון החונטות על מדינת ישראל, כאן ושם, כולם יונקים מאותו המקור ומאותה אידאולוגיה פשיסטית-טוטליטרית.  אנו במכוון לא נמשיך כאן להדריך הצופה ונותיר בידיו את ספיגת התובנות העולות מהצפיה בקצב הנוח לו.

 

הנה הם הקישורים לסרטים

1. נפילת הרפובליקה

http://www.youtube.com/watch?v=VebOTc-7shU&NR=1&feature=fvwp 

 

2. האימפריה הנעלמה

http://www.youtube.com/watch?v=NO24XmP1c5E&NR=1

 

3. המשחק הסופי

http://www.youtube.com/watch?v=x-CrNlilZho&NR=1

 

4. אחיזת העינים של אובמה

http://www.youtube.com/watch?v=eAaQNACwaLw&NR=1

 

צפיה מושכלת ומשכילה

 

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

 

גלנט

נכתב על ידי: אליקים העצני

פרשת גלנט עברה כמה תהפוכות. היא נפתחה בכתבתו של קלמן ליבסקינד ב"מעריב", שלא השאירה אחריה הדים או תוצאות. מינוי גלנט לרמטכ"ל גרם לה ל"תחיית המתים" ועורר מהומה עצומה. תחילה, נטתה דעת הקהל נגד האלוף. ראו בהתנהגותו חמדנות, אי אמירת אמת וניצול המעמד והשררה. את הווילה שלו, על ארבעת צריחיה, צילמו מכל הצדדים ומן האוויר, וכמעט פה אחד פסקו: איש כזה אינו ראוי להיות רמטכ"ל! עד שגלנט יצא משתיקתו והופעותיו בכל שלושת רשתות הטלוויזיה חוללו מפנה בדעת הקהל, ומדוע? בגלל אמירה אחת פשוטה, כשמה של האופרה המפורסמת של מוצרט: "כך עושות כולן". אם נבדוק כל מעשה וכל מחדל ב-18 השנים האחרונות, אמר גלנט, אפילו של היועץ המשפטי ומבקר המדינה בעצמם, אני עוד אצא הכי נקי מכולם! שר הביטחון אפילו ציטט מן "הברית החדשה": מי שלא חטא, שיזרוק את האבן הראשונה! ובטלוויזיה העירה אישה אחת מן המושב עמיקם: מי במושב אינו עושה דברים כאלה?  כך הוסתה האצבע המאשימה מגיבור המחזה אל הצופה בעצמו. אנשים החלו שואלים את עצמם 'ואני בעצמי, איך הייתי אני עומד במבחן-בוזגלו החדש הזה, מעתה – מבחן גלנט?' והואיל ואדם שופט את עצמו ביתר התחשבות וסלחנות מאשר את הזולת, עלתה המחשבה: מתי גם אני עיגלתי פה ושם איזו פינה? מתי אני נתתי או קיבלתי איזו פרוטקציה? כך הפכה פרשת גלנט למעין סדנה לאומית לבחינת רמת המוסר הציבורי של כולנו.  שאלות אלה עלו ביתר שאת אחרי ביטול מינויו של גלנט כרמטכ"ל. כעת כבר חשו מעין חרטה, שמא נעשה כאן עוול ולא היה זה אקט של טוהר מידות וניקוי אורוות, כי אם כפיות-טובה כלפי אדם עתיר זכויות? הואיל וכך, ראוי להמשיך וללבן את השאלה העקרונית: מהי הרמה המוסרית הנדרשת לתפקידים ציבוריים חשובים? יש תקדימים היסטוריים לרף מוסרי נמוך למדי. הגנרל גראנט, המנצח הגדול של הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית , היה שיכור כרוני ולנשיא לינקולן זה לא היה איכפת, כל עוד הביא ניצחונות. משה דיין, התנהגותו בענייני נשים היתה מחפירה, אך לבן גוריון לא היה איכפת. כשאחד הבעלים הנבגדים התלונן בפניו, הוא ציטט לו ממעשי דוד המלך. לא ידוע, אם בן גוריון העלים עין גם ממעשים של שוד עתיקות שייוחסו לדיין. הדוגמאות האלה התייחסו להתנהגות פרטית-אישית. האם ניתן ללמוד מזה, שזה הקו המפריד – שחיתות אישית להבדיל משחיתות ציבורית? אם כן, היכן מותחים אותו? מועמד לרמטכ'לות, שנתפס באי תשלום מס הכנסה, למשל –  פסול? ואולי נאמר – מסים לחוד ורמטכ'לות לחוד? אצל גלנט, מכל מקום, התקלה היתה בתחום הציבורי, באותה מכת מדינה הקרויה פרוטקציה. אין ספק, שהוא זכה להעדפה במינהל מקרקעי ישראל בגלל היותו אלוף, ואולי גם בגלל תפקודו כמזכיר הצבאי של שרון, ש"פורום החווה" שלו פעל כחממה של קשרים והעדפות. האם ניצול עמדה שלטונית רבת יוקרה לשם קבלת טובות הנאה ממשלתיות, ובמקרה זה שטחי אדמה שאחרים באותו המושב לא יכלו לקבל, פוסל לרמט'כלות?  ושוב אנחנו חוזרים אל האדם מן השורה שכאן אולי יגרד בראשו וישאל: כשהילד שלי היה חולה, הלא גם אני ניצלתי פרוטקציה להגיע לצילום מחוץ לתור, וזה היה על חשבון תורו של מישהו אחר! אם כן, הרשאי אני לזרוק בגלנט את האבן הראשונה? האשימו את גלנט, שבאחת הפרשיות הוא הגיש תצהיר לא אמיתי, והאלוף (מיל.) יעקוב עמידרור התבטא באופן כללי, שלגבי קצין – השקר הוא קו אדום. על כך השיבו מתוך הצבא בדוגמאות של "סחיבת" ציוד,  טיוח, עיגול פינות וכל מיני "פוילע שטיקים" שלפי החוק היבש הם בגדר עבירה, ובכל זאת – "כך עושות כולן". היכן כל זה משאיר אותנו? דוגמה מן העבר הקרוב: קצין גבוה מוסר טרקטורון צבאי לבנו, שנוהג בו ללא רישיון ומתנגש ברכב אחר. כדי לחפות על העבירה הוא כותב וחותם דו"ח תאונה צבאי, לפיו כביכול הנהג שלו הוא שנהג בטרקטורון וגרם לתאונה. את בעל הרכב האזרחי שנפגע הוא מפצה בתשלום במזומנים, כדי להשתיק את העניין. זו הפרשה שהסתבך בה ת'אל משה (צ'יקו) תמיר, מפקד אגדת עזה, שנחשב לקצין מבריק במיוחד – גם עתיר הישגים וגם חיוני למקום שבו שרת. הקצין הורד בדרגה, אך לאחר מכן בית דין צבאי ביטל את ההורדה בדרגה. רק כעבור זמן ניכר מצא הרמטכ'ל אשכנזי לנכון להדיח אותו מן הצבא, ועד היום יש הטוענים שהיו צריכים, ויכולים, להטיל עליו עונשים אחרים ולאו דווקא לסלקו מהצבא. אלא, מה שלא תהא דעתנו בנדון, הרמט'כל הציב כאן רף מוסרי גבוה, שמעתה ואילך הפך לתקדים. בחזרה אל האלוף גלנט, לעניות דעתי גרעין הבעייתיות במינויו לא היה פרט כוזב, טכני, בתצהירו – למרות שזה חמור מספיק – כי אם אותה המחלה הכרונית של החברה שלנו: 'מי שיש לו קשרים, אינו זקוק לפרוטקציה'.  גם כל מי שאי-פעם נזקק ל"קשרים" כאלה (ומי לא נזקק?), עדיין מוזמן להפעיל שיפוט אובייקטיבי, איך הוא בעצמו היה נוהג: התקבלת למושב על בסיס הסכמה מראש, שחלקתך תהיה 5 דונם בלבד (בשביל מי שאינו חקלאי זה שטח עצום!) – האם היית מושך בחוטים כדי לקבל מהמינהל עוד 30 דונם, ועוד באורח יוצא מגדר הרגיל אפילו מחוץ למשבצת של הכפר שלך? ואח"כ היית שותל את זיתיך ב-28 דונם נוספים? כעת טוען גלנט שהקבלן שתל אותם שם בטעות, קשה להאמין! ומכל מקום, אפילו הכי – האם לא היית מתקן טעות כזאת מייד? האם היית מחכה ארבע (!) שנים עד שיכריחו אותך לפנות את הטעות הזאת של הקבלן באמצעות בית משפט? ובנוסף לכל זה, האם היית מסדר לעצמך שביל גישה פרטי על שטח ציבורי, ולצורך זה מנצל אישור צבאי, כאלו השביל הזה נחוץ כמילוט מפני התקפת מחבלים? אולי אני נאיבי, אך התרשמותי היא, שרוב האנשים הרגילים, הגם שמרביתם הפעילו או ניצלו אי פעם בעברם פרוטקציות ללא נקיפת מצפון, לא היו הולכים כל כך רחוק בהעדפת עצמם, ובמיוחר כשהם נושאים בתפקידים רמים. מכל מקום, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה והממשלה קבעו עכשיו את גובה הרף המוסרי, את הקו האדום האתי, גם לגבי מכת הפרוטקציה. הווי אומר, שניצול שיטתי בוטה וראוותני של "קשרים" יכול לפסול לכהונת רמטכ'ל. מדינת ישראל יוצאת מן המבחן הזה מחוזקת, כי המוסר גם הוא כוח, ובעיקר – ספק-כוח. בכך התקרבה המדינה, ולו צעד אחד קטן, לקראת מה שציפו ממנה דורות של חולמים ומייסדים שהקדישו ואף הקריבו למענה את חייהם. בסופו של דבר, הדירוג בין החריגות, הסטיות והעבירות שהחברה סובלת לבין מה שהחברה אינה סובלת, הוא הקובע את אופייה ואת מקומה בין אומות התרבות. היכן עומדת מדינת היהודים במדרג שבין מדינות שבהן כל אחד יכול לחטוף לעצמו כל מה שרק לאל ידו, לבין מדינות בעלות נורמות מוסריות, מדינות תרבות? זה תלוי בנו ובהתנהגותנו. מה – "כך עושים כולם", ומה "כך כולם לא עושים?" -  את זה קובעים כולם, והשלטון יכול רק להציב תמרורים.  תמרור כזה הוצב בפרשת ת'אל תמיר ועוד תמרור הציבה פרשת גלנט.   

 אליקים העצני   

השריפה בכרמל עשתה גם טוב.

           

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

עברה רק תקופה קצרה, מהשריפה  בגדולה והאימתנית בכרמל, ונראה שהזמן עושה את שלו היא הולכת ונשכחת.המחיר בחיי אדו היה כבד ונוראי אך יש לדעת, שהיא עשתה לנו גם כמה דברים טובים ,כן למשל

יבנה מעריך כבאות ארצי עם שליטה והפעלה מרכזית ולא כמוקדם.

מערך הכבאות יעבור כולו למשרד לביטחון פנים ויש להניח שהשליטה עליו תהיה טובה יותר מהשליטה של משרד הפנים.

יעברו תקציבים רבי משמעות למערך הכיבוי וללא מנאים מוקדמים של האוצר,

תיבנה טייסת לכיבוי אש במסגרת חיל האוויר.

זאת ועוד:השר אלי ישי ,נענש אישית על ידי הציבור בביקורת נוקבת על

מחדלי משרד הפנים ויתכן שלאור כך, ש"ס כמפלגה נחלשה במקצת.

ואילו שרי הממשלה הבינו והפנימו, שמעבר לכבוד ולשררה שנפלה בחיקם, יש להם גם אחריות לכל מחדל בחומי משרדם ויפשפשו במעשיהם.

יש להניח שמערכת הכבאות בישראל, תהיה ערוכה וטובה יותר לבאות.

ותהיה מודעות רבה יותר לכך מצד כל הגורמים..

 

גרשון אקשטיין,רעננה

מילון פלילי ממלכתי חלק חמישי

נכתב על ידי העיתונאי ויו"ר עמותת אומ"ץ אריה אבנרי
סר המשפטים 

נ. נאמן יעקב – השחיקה המשמעותית באימון של אזרחי המדינה במערכת הצדק, הפרקליטות המקרטעת, בתי המשפט בכל הערכאות שאינם מקפידים לרוב על שוויון בפני החוק וניצנים של עבריינות שמבצבצים לעיתים מזומנות מדי בקרב אוכפי החוק הייתה חייבת להדיר שינה מעיניו של שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן.

דו"ח חמור של מבקר המדינה על הסחבת החמורה שקיימת בטיפול במאות אלפי תיקים בפרקליטות המדינה ובמחוזות שגורם סבל רב לאזרחים היה צריך לעורר דאגה חמורה אצל שר המשפטים. המבקר הקדיש, בין השאר, פרק מיוחד לתפקודן של שתי פרקליטות בכירות בפרשת האזנת הסתר לשר המשפטים לשעבר חיים רמון. באורח טבעי צץ ועלה מחדש נושא הביקורת על הפרקליטים בשירות הציבורי שעדיין לא מצא את פתרונו. בצניעות אומר שאומ"ץ נתנה את דעתה בנושא חיוני זה כבר לפני 4 שנים ואף הכינה נוסח של הצעת חוק מתאימה בשיתוף עם יו"ר הועדה הפרלמנטארית לחוקה, חוק ומשפט דאז ח"כ מיכאל איתן (כיום שר ללא תיק) ורק פרישתו של איתן מתפקידו הביאה לטרפוד המהלך.

אבל זו רק בעיה כבדה מעיקה אחת המונחת לפתחו של שר המשפטים. בעיה חמורה יותר הינה העומס האדיר שמוטל על בתי המשפט, מאות התיקים שבהם מטפל כל שופט מדי חודש שאינו יכול לעשות מלאכתו נאמנה הביא בימים אלה למותו הטראגי של השופט מוריס בן עטר ששלח יד בנפשו. במשדר טלביזיה שהוקרן השבוע ובו נטל חלק הפרקליט הוותיק דן אבי יצחק הייתה המחשה גרוטסקית לתופעה שכיחה של שופט שדן בכל יום בעשרות תיקים וביכולת המוגבלת שלו לרדת בדקות ספורות לעומקו של כל תיק שחורץ גורלות של מתיי דינים. מותר היה להניח שמותו של השופט שעורר סערה בקרב ציבור השופטים יניע את אמות הסיפים של משרד המשפטים ויביא לחשיבה מחודשת בנושא עיוותי דין בשל העומס הבלתי אנושי. אבל בפועל שר המשפטים דילג על האירוע המסעיר בקצב מהיר מדי והפך לטרגדיה משפחתית בלבד. כאשר נשאל על כך נאמן  כעבור כמה ימים מלמל תשובה לא ברורה ולא מחייבת.

מזלו של נאמן הוא שיש בצמרת המשפטית אישים שמגלים יוזמות עצמאיות. אחד מהם נציב קבילות השופטים השופט העליון לשעבר אליעזר גולדברג יזם באחרונה את הרחבת סמכויותיו באופן שהוא יוכל להפעיל מערך בקרה נגד שופטים בעייתיים גם אם לא הוגשו נגדם בפועל תלונות.

לפני למעלה משנה נפגשה נציגות של אומ"ץ עם שר המשפטים כדי לדון בכמה נושאים בלתי פתורים שעומדים על סדר היום הציבורי. אחד מחברי הנציגות, עורך הדין פנחס (פיני) פישלר, חבר המועצה הציבורית שליד אומ"ץ העלה בפני שר המשפטים כמה סוגיות בהן תפקודה הלקוי של  מחלקת העררים במשרד המשפטים שבה מוכרעים תיקים כבדים אחרי בדיקה של מתמחים ובעיית תפקודם השנוי במחלוקת של התובעים המשפטיים של המשטרה. הפנקס של נאמן פתוח, ידו רשמה פיו הבטיח אבל כצפוי שום דבר לא נעשה. אין חדש תחת הגשם. בלית ברירה פנתה השבוע אומ"ץ אל מבקר המדינה בבקשה שיבדוק את תפקודה של מחלקת הערר וקיבלה כבר אישור לכך שהנושא יזכה לטיפול.

אילו נאמן היה נאמן לתפקידו רם הדרג כממונה על אכיפת החוק במדינה היה מכנס בדחיפות טרסט של מוחות משפטיים ראשונים במעלה כדי לחפש דרכים לבלימת התהליך המסוכן של קריסת המערכת. אבל שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, איבד מזמן את רוח הקרב שלו ומרבית  הצהרותיו ותוכניותיו, כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, נותרו נעולות במגירות משרדו. נאמן נוהג כאדם עייף ולאה ששכח מזמן את היעדים שהציב לעצמו וכל מה שהוא חפץ זה לשרוד עד לסיום כהונתה של הממשלה הנוכחית.

כאשר התמנה עו"ד פרופ' יעקב נאמן פרקליטם לשעבר של בנימין נתניהו, אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן, לתפקיד שר המשפטים היו פרשנים פוליטיים ומומחים לענייני מוסר שטענו כי נאמן ביקש לחזור למשרד המשפטים בעיקר כדי לטהר את שמו אחרי שבקדנציה הקודמת שלו בתפקיד זה נאלץ לפרוש בעקבות כתב אישום פלילי שהוגש נגדו. העובדה שנאמן זוכה בשעתו מעבירה של הצהרת תצהיר כוזב לבג"ץ (עבירה שחרצה את גורלו של אלוף גלנט לשבט) וחזר למעמדו המשפטי הרם לא החזירה לו את כבודו האבוד ודחפה אותו מחדש לחיים הפוליטיים המסואבים. נאמן היה חייב להוכיח לעין כל שהוא כשר וראוי לשמש כשר המופקד על שלטון החוק במדינה ובכירי הפרקליטות ש"תפרו לו תיק", כביכול, סרים מחדש למרותו.

נאמן היה מועמד של פשרה שליברמן כפה על נתניהו וגם עמד על כך שנאמן יהיה על מכסת השרים של הליכוד ונתניהו לא סירב. העובדה שאת מינויו חייב נאמן בעיקר לליברמן החשוד בעבירות פליליות חמורות לא הפריעה לו. נהפוך הוא נאמן הפך להיות המגן של מטיבו.

קשה לשכוח שבראשית כניסתו של נאמן לתפקידו הוא לא היסס לתקוף בפומבי את היועץ המשפטי לממשלה בנושא שקשור בעניינו של ליברמן. נאמן אמר אז: "לא ראוי שמזוז יתבטא בעניין ליברמן כאשר הנושא מונח על שולחנו והחקירות נגד ליברמן נמשכות". יום קודם לכן אזר מזוז אומץ, באיחור רב ואמר לבאי הכנס שבמדינה מתוקנת לא היה מקום למנות את אביגדור כשר בממשלה. בכך הפר נאמן הבטחה כתובה שנתן בשעתו לאומ"ץ שלא להתערב בתפקידו הממלכתי בענייניהם של לקוחותיו לשעבר ששילמו לו שכר טרחה נאה עבור שירותיו המשפטיים או גמלו לו בדרכים אחרות. מיד אחרי מינויו של נאמן כשר המשפטים פנתה אליו אומ"ץ בדרישה שימדר את עצמו מעיסוק כלשהו בענייניהם.ליברמן היה, כאמור לעיל, אחד מהם.

המטרה של נאמן להיות שר משפטים קידשה את כל האמצעים, גם אם חלקם הדיפו ריח רע. נאמן  בא לשרת את נאמן ואת מה שהוא מייצג ולא לדאוג לנורמות המוסריות של המדינה. כך, למשל, מי שסבר לתומו שבקדנציה הנוכחית ינסה נאמן להיאבק בשחיתות השלטונית שלא פסקה, למרבה הצער, בעת חילופי השלטון טעה טעות חמורה. נאמן אותת על חוסר נכונותו להתמודד עם הבעיטה המורכבת כאשר עסק בניסוח קווי היסוד של הקואליציה הנוכחית והתעלם מבקשת אומ"ץ לכלול סעיף מפורש שבו מתחייבת הממשלה לפעול נגד השחיתות השלטונית שלא פסקה. העובדות מדברות בעד עצמן.

בסקר שנערך לפני זמן מה על-ידי בית הספר למדעי המדינה של אוניברסיטת חיפה בקרב מדגם מייצג של 804 אזרחים שרובם קבעו באורח נחרץ, כי אהוד אולמרט היה ראש הממשלה המושחת ביותר בתולדות המדינה. נתניהו דורג במפתיע במקום השני בסולם ראשי הממשלה המושחתים, אומנם במרחק רב מאולמרט, וצמוד אליו במקום השלישי אריאל שרון שזכה אולי למתת של חסד בגלל מצבו. באחוזים נמוכים יותר של שחיתות אישית זכו בזה אחר זה יצחק רבין שמעון פרס, דוד בן- גוריון, גולדה מאיר ומשה שרת. באחוז אפסי כמעט דורגו לוי אשכול ויצחק שמיר. מנחם בגין לא מופיע בכלל בסולם. הסקר קבע עוד, ש-52 אחוז מכלל אזרחי המדינה סבורים שממשלת נתניהו הנוכחית מושחתת באותה מידה כמו ממשלתו של אולמרט שקדמה לה. 29 אחוז נוספים חיוו את דעתם שממשלת אולמרט הייתה מושחתת יותר ולעומתם 18.7 אחוז סבורים שדווקא ממשלת נתניהו מושחתת יותר. מסתבר שלשקר יש רגליים וככל הנראה גם ידיים. פרט מאלף: משתתפי הסקר נשאלו, בין השאר, על מרכיביה של השחיתות ששופכים חושך על הממשלה הנוכחית הם ציינו, בין השאר, את הפקדת מינוי השרים המופקדים על אכיפת החוק (משפטים וביטחון פנים) בידיו של החשוד העיקרי בפלילים שר החוץ אביגדור ליברמן. הקמת הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה הכוללת למעלה מ-40 שרים וסגני שרים ואת ההזרמה של מאות מיליוני שקלים לישיבות ולגורמים סחטנים אחרים.

בשבועות האחרונים התברר ששר המשפטים מתעלם לעיתים גם מהצורך לאכוף את החוק בנושאים שעומדים על סדר היום הציבורי. האמרה "ייקוב הדין את ההר" המשקפת את עליונותו של שלטון החוק הינה לגבי נאמן, למרבה הצער, חסרת תוכן. דוגמא בולטת לכך הינה התעלמותו של שר המשפטים שומר המסורת מפניות חוזרות ונשנות אליו ע"י גופים ציבוריים, בהם אומ"ץ, להשמיע את קולו נגד התנהלותם של רבנים פורעי חוק שהסיתו על רקע גזעני או לגבי סירובו של רב להתייצב לחקירת משטרה בעבירה שבה נחשד.

כלל ידוע הוא שמי שלא עמל וטרח לכבות דליקה בראשיתה בסופו של דבר יעמוד בפני שריפה גדולה שתאפוף אותו מכל הכיוונים ותלחך חלקות רבות. כך אירע לפני כמה שבועות כאשר קבוצה גדולה של רבנים המקבלים את שכרם מהקופה הציבורית חתמו על פסק הלכה גזעני שהנחה יהודים שומרי מצוות שלא להשכיר דירות לערבים. זו הייתה ראשיתה של רוח רעה של עבירה על החוק שחייבה פעולה מידית כדי למנוע את התפשטותה לתחומים נוספים ויציאתה הוודאית מכלל שליטה, אלא ששני אוכפי החוק הבכירים במשרד המשפטים השר והיועץ המשפטי לממשלה צולעים עדייו בנושא רגיש זה. הבכיר ביניהם שר המשפטים המסורתי פרופ' יעקב נאמן שהכניס את לימודי הגמרא במשרד המשפטים, גזר על עצמו בנסיבות תמוהות תענית של שתיקה. עוזריו טענו שברגע שיונח הנושא על שולחנו מטעם גורם כלשהו יעבירו לבדיקה של הגורמים הרלבנטיים. שר המשפטים הממשיך בשתיקתו חרף העובדה שהייתה אליו פניה של אומ"ץ  בנושא זה שאמור היה להיות מונח על שולחנו וגם נותר עליו.

נאמן מתחמק במקביל בלדון במינוי של דיינים לא ראויים לבתי הדין הרבנים בדרך שפוגעת קשות בתפקידם. השבוע פנתה אומ"ץ אל שר המשפטים בעניין מינויו של  הרב אברהם שינפלד כדיין בבית הדין הרבני בירושלים שאמור לצאת לפועל בראשית השבוע הבא. בפניה נאמר בין השאר:

"תנועת אומ"ץ מטפלת בחודשים האחרונים בעניינו של הרב שינפלד בעקבות מידע שהגיע אלינו שממנו עולה התנהגות לכאורה   של הרב בניגוד לכללי המינהל התקין וטוהר המידות.

בין השאר מצויות בידינו תלונות של בעלי דין שנפגעו ע"י הרב שינפלד בדיונים שבהם הופיעו בפניו ובמקביל טענות של פרקליטים שייצגו בעלי דין שמחו על התנהגותו כלפיהם וכלפי שולחיהם.

התמונה העגומה העולה ממכלול התלונות והטענות הללו מצביעה על כך שהרב שינפלד בז לשלטון החוק כאשר נהג לעיתים לשלול מבעלי דין את זכויות היסוד שלהם, התערב שלא כדין בהליכי ערעור נגד פסיקותיו בערכאות הערעור, הטיל חרמות ונידה לצמיתות עורכי דין שהיו אמורים להופיע בפניו והילך אימים על בעלי דין ופרקליטים שהתיר להם לייצגם בפניו.

בהקשר לכך עלינו לציין כי, בין השאר, דנה בעניינו של הרב שינפלד נציבת התלונות על שופטים וניתנו החלטות חד-משמעיות שמתחו ביקורת חריפה על התנהלותו הבעייתית.

אומ"ץ מבקשת לפעול להקפאת בחירתו של הרב שינפלד כדיין בבית הדין הרבני הגדול עד לבירור יסודי של התלונות והטענות המפורטות לעיל.

במידה ובקשתנו לא תיענה תשקול אומ"ץ אפשרת לעתור לבג"ץ נגד המינוי הלא ראוי".

נאמן לא הגיב לפנייה זו. מעניין אם יתעורר בשבוע הבא מתרדמת החורף הארוכה שלו ויתמודד עם בעיית השיפוט ההלכתי.

זאת ועוד: בתפקידו כיו"ר ועדת השרים לענייני אתיקה לא יצא נאמן מגדרו נוכח בזבוז כספי המדינה ע"י שרים שנהגו בראוותנות בעת שהותם בחו"ל. הממשלה החליטה באחרונה בהשראתו להתנגד להצעת חוק חדשה, שלפיה יקבעו כללים לפיקוח על שרים היוצאים לחו"ל במסגרת תפקידם וקובעת חיוב אישי למי שיחרוג. במקביל התברר שהשרים עוקפים את הצורך לקבל אשור מוקדם לנסיעותיהם לחו"ל. לא הייתה בתולדות המדינה ממשלה ששריה הרבו לנסוע לחו"ל על חשבון הקופה הציבורית, אולי משום שמחציתם חסרי תעסוקה וזוכים לדמי אבטלה ללא הגבלה.

נאמן, שהינו אדם בעל נכסים פיננסיים, לא נקט צעד כלשהו לגבי דרכי התעשרותם של נבחרי ציבור במהלך שירותם. הדוגמא הבולטת ומנקרת עיניים היא זו של שני ראשי הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט ואריאל שרון. בשעתו הוחלט להעביר בכנסת בהסכמת הממשלה הצעת חוק שתחייב את ראש הממשלה, השרים וסגניהם לחשוף את הונם האישי בפני מבקר המדינה על-מנת שנלמד מה היה להם לפני שהחלו את כהונתם הממלכתית ואם אומנם צברו הון ונכסים בעת שירותם. מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שזוקף לזכותו מאבק חסר-פשרות בשחיתות השלטונית, תומך בהצעת חוק חיונית זו אך היא תקועה בשלב זה בוועדת שרים לענייני אתיקה, שבראשה עומד, כאמור, נאמן. עמדתו העקרונית של נאמן היא נגד סנקציות כלפי שרים שמתחמקים להגיש הצהרות הון כנדרש בחוק.

בימים האחרונים הוכיח נאמן כי הוא חסר רגישות לגבי הפערים החברתיים  במדינה. ועדת שרים בראשותו בחנה את נושא שכר הבכירים במשק וקיבלה חוות דעת מגורמים שונים. גם השלוחה החברתית של אומ"ץ, בראשותה של חברת הכנסת לשעבר אראלה גולן, הגישה לנאמן תזכיר שהוכן ע"י מומחים וכלל הצעות מגוונות והונח על שולחן הממשלה. השבוע התברר בדו"ח המסכם שלה שאין מקום להתערבות ממשלתית ישירה בשכר הבכירים ויש להותיר את ההכרעה בידי הדירקטוריונים לגבי גובה השכר, חלוקת האופציות, תשלומי הבונוס ושאר ההטבות. המשמעות המעשית היא שחברי הדירקטוריונים יוכלו להמשיך ולפעול לפי הכלל הבדוק של  שמור לי ואשמור לך ויד מלוכלכת אחת שחולבת את כספי הציבור רוחצת יד מלוכלכת שנייה שרופדה כבר קודם לכן מכספי המדינה וחוזר חלילה.   
  
בתום שנתיים לכהונתה של ממשלת נתניהו הציון שלו זוכה שר המשפטים הינו "מספיק בקושי". אם נאמן לא יתעשת בהקדם הוא עלול במוקדם יותר מאשר במאוחר להוות פרפראזה לבדיחה אנגלית שסופרה בשעתו על ראש ממשלת בריטניה אטלי  חסר המעש והתושייה. "מכונית עצרה ליד משכן ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 בלונדון מתוכה יצאה מטריה". לגבי נאמן יסופר בבדיחות דעת: "מכונית עצרה ליד בנין משרד המשפטים ברחוב סאלח א דין 29 בירושלים וירדה ממנה כיפה".

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 25/2-3/3 2011

 

 

נכתב על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טיפ למזל גדי

 

וונוס נכנסת למזל שלכם ומעניקה לכם את ההזדמנות. נצלו זאת על מנת לאחות את הקרעים של הקשרים הרומנטיים והחברתיים. כעת אתם ניצבים לפני קפיצה חיובית אך כול זה תלוי ביכולתכם לדלג על חוסר הביטחון המצטבר שנוצר בשל  הכישלונות האחרונים.

 

טלה

 

שבוע טוב מחכה לכם בני מזל טלה. הפתעות בתחום הכלכלי יעודדו את רוחכם. היזהרו מלהשקיע בבורסה או בכול הנקשר להימורים. בני המין השני יחכו למוצא פיכם בנוגע למצב הקשר.

רגעים יפים בחיק המשפחה.

 

שור

 

התרכזו בקריירה בלימודים ובכול דבר שירחיק אתכם מהסתבכויות רגשיות מיותרות. התרחקו מקשרים רופפים. חיזורים מן העבר יפתיעו אתכם עד כדי מבוכה. אל תחליטו לחיוב. זכרו שהקשר הנוכחי עלול להיפגע באם דבר העניין ייחשף.

 

תאומים

 

השקעות ישנות יתגלו כדבר מניב.. בעבודה, אל תרבו בדיבורים ובהפגנת הביטחון האישי. זכרו שיש לכם אויבים המנסים להכשיל כול דבר טוב הנקשר אליכם. צלצלו או שלחו אימל לאנשים שעזרו לכם בעבר הקרוב והרחוק.

 

סרטן

 

 מזג האוויר ימשוך אתכם לפעילות יתר בחברת המשפחה או החברים. הזדמנות רומנטית שלא מן העולם הזה, תיפול לידכם כפרי בשל. הקשרים הוותיקים שלכם יבואו לעזרתכם בתחום הקריירה. חובות ישנים יגיעו לכדי פירעון מוקדם.

 

אריה

 

מצבים כוכביים ישפרו את מיקומכם בעבודה.

לימודים הקשורים למינהל או לתקשורת יעלו יפה. תוכניות למציאת מקום עבודה חדשה יוצאות לדרך- דומה שאתם בדרך הנכונה. גם המישור הרגשי יעורר אתכם ליזום בדרך הנכונה. בתולה

 

בתולה

 

השבוע אני צופה שתפעלו במשנה מרץ להחזיר את כושרכם הגופני. כספים יוצאו על קניית נכס חשוב. מישהו יעניין אתכם בפרויקט הנקשר לנדל"ן. קידום כלכלי, קרוב מאוד להתגשם. התחום הבין- אישי החדש- ישן, יעלה יפה.

 

 

 

 

 

 

מאזניים

 

 

איתותים מחודשים ביחס לבן/ת זוג הקשור/ה לעבר.

חרדות שווא עלולות לגרור אתכם אל עמקי הדיכאון, בשל המצב הכלכלי. אל דאגה, כי בתום סוף השבוע אתם עומדים לקבל תאוצה בכול התחומים – ולכוון החיובי !

 

 

עקרב

 

השבוע אתם צפויים לשמחה בנוגע למערכות הבין אישיות. שיתוף הפעולה מכוון בן/ת הזוג יהיה פורה ומתוך כוונות גישור כנות. כול אלה שהחלו מערכת רומנטית חדשה יבקשו להעמיקה. טיפ|: השקיעו בנדל"ן או לטווח הארוך.

 

קשת

 

השותפויות הרומנטיות מאירות פניהן אליכם, אור תקווה ושמחה בוקעים מכם. כמו כן, אתם טרודים בפעילויות בין זוגיות ענפה הכוללת : תכנון משותף לנסיעת בילוי – שהוחמצה בתקופת החגים ושיקום התוכניות לטווח הארוך.

 

גדי

 

זה הזמן למציאת עבודה ולחתירה לעבר קידום.

כל הסיכויים שתוכלו ליהנות מזוגיות פורייה. המחפשים את תחילת ההצלחה במישור הבין- זוגי ימצאו את מבוקשם. פנויים? קבלו עצה קטנה: השתמשו באקט כנה וישיר, הפעם זה יעבוד !

 

דלי

 

השבוע- פרצה בתחום הקריירה. רגשות סוערים כלפי בן/ת הזוג שלצדכם. פשרה ישנה בהקשר לחברים ישנים תתברר כמשתלמת. תחום הלימוד תקוע ודורש מאמצים להיחלצות מן הבוץ. תנו סימן למי שרוצה לעזור לכם באמת.

 

דגים

 

כספים המגיעים לכם עושים דרכם אל הבנק.

השבוע יתברר לכם כי מאמציכם הקודמים לפשרות בתחום הביו-זוגי הצליחו להגיע אל אוזניים כרויות ומבינות- קחו את היד המושטת לשלום יתכן כי הפעם זה ישתלם.

 

אודי ברגר11  Copyright (C) 20

 

היכן לוחמי החופש , לאן הם נעלמו , מה גרם להם לקבל דום שתיקה

התמונה מויקיפדיה

 נכתב על ידי: אלכס לוין

 

 

בשבועות האחרונים אנו עדים לניסיונות שונים במדינות הערביות בכול רחבי העולם ובמדינות אשר מסביבנו להתנער מהמשטרים הרודניים שבהם, האזרחים שנמאס להם מנסים להתנער מהשחיתות  השלטונית, מהרודנות,מהדיכוי, מהעוני, מהגבלות על חופש הביטוי ועוד.

כל העולם סוער, כולם מביעים דעה אבל מי שותק, ארגוני זכויות האדם במדינת ישראל, אבירי הדמוקרטיה על כל גווניה במדינת ישראל ובמיוחד חברי הכנסת הערביים, היכן הם כל אותם צדקנים בדמותו של ארדואן שעל כל דבר הקורה במדינת ישראל יש לו מה להגיד, אותו דמוקרט דגול,

היכן הם כולם.

היכן הצעקות על רצח המוני בני אדם בלוב, בנו של שליט לוב אומר "יהיו כאן נהרות של דם" היכן קולם של כל אותם יפי הנפש .האם הם קבלו שיתוק בקולם, היכן חברת הכנסת חנין זועבי, היכן חבר הכנסת טיבי, היכן המשטים לעזרת הנרצחים בתימן, באיראן, בלוב , היכן זעקות השבר של ארגוני השמאל בישראל. מה רק על מדינת ישראל ועל מנהיגיה יש להם מה להגיד, למה חנין זועבי לא מפליגה בראש משט לטריפולי שבלוב, היא לא מפליגה לשם כי שם יקבלו את פניה הרוצחים של קדאפי שיחסלו את החיוך שלה במטח של כדורי רובים. למה כל הצביעות הזאת . היכן ארגון בצלם, היכן כל אותם  מפגינים היודעים להפגין בכול סוף שבוע בנעלין, נראה אותם מבצעים הפגנות דומות בטהרן, בתימן או בבנגזי שבלוב, עד כמה יכולה להיות הצביעות עמוקה, עד כמה אני בז להם, אלה לוחמי חופש ??? אלה ארגוני זכויות אדם????
למה כל כך פוחדים הפלסטינאים להביע את דעתם על המתרחש  בעולם הערבי, הם לבטוח יודעים במעמקי נפשם שכאשר יקומו משטרים דמוקרטיים במדינות הערביות הללו ,כל המדינות ללא יוצא מן הכלל יעשו שלום עם ישראל , לאף אחד לא יהיה אכפת מאותם פלסטינאים, מאותם חמאסניקים מעזה,רוצחים, טרוריסטים שמפחידים גם את שליטי ערב, מה להם ולפלסטינים, יש להם את המדינה שלהם, את החיים שלהם , את רצונותיהם , מי הם הפלסטינים ומאבקם, על כן יש לעודד ולתמוך בכינון דמוקרטיות במדינות הערביות, כל מדינה דמוקרטית שתקום במקום המשטרים של הרודנים הללו שליבו את הסכסוך הפלסטיני ישראלי למטרותיהם , למען הישרדותם ייעלמו. על כן מה שמתרחש בעולם הערבי הוא חיובי למדינת ישראל ולמען השלום העולמי.

אבי בניהו, מקבל השראה מהרנטגן

נכתב על ידי: חנן וייס

דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו: "…וכשאפרוש, גם זה [בכיר קיבוצניק במטכ"ל] כנראה לא יהיה."

דובר צה"ל, מקיבוץ להקות חביבה,   מבקר אצל הרנטגן בנתיבות, וטועה לחשוב שהוא איש הכפר הוותיק ביותר במטכ"ל.

הפקודה הצה"לית אינה מפלה בין קיבוצניק למושבניק,  אלא רק מבדילה אותם ממי שלדעתה אינו ראוי לפיקוד העליון.

הפקודה מדברת על במ"לים – בני משקים לפיקוד ומי שמוביל הוא דווקא הרמטכ"ל , רא"ל גבי אשכנזי והקודמים לפניו
 
(במ"לים : חלוץ,בוגי, מופז, ברק, רפול).

"אני לא מפחד מ' השתלטות הדתיים ' על הצבא .  הם חבר'ה איכותיים. 

אם הקיבוצניקים חוששים, שיזיזו את התחת שלהם".  

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |