די , נמאס מהסחטנות המפלגתית

בעוד תופי הבחירות הולמים בקצב הולך וגובר,הנה כבר מתפזרת הכנסת, ,"הדיל של נתניהו עם החרדים" זועקת הכותרת ("ידיעות אחרונות" 4.5.12) וציפי לבני הזכירה לכולנו, בנאום התפטרותה מהכנסת, שהיא לא מונתה לראש הממשלה כי היא לא הייתה מוכנה לקבל את תנאי הסחיטה של המפלגות החרדיות, כנראה היא יודעת היטב מה היא מדברת,כי היא הייתה שם.אז מה עושים?יש הצעה לפתרון.

 

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין,רעננה

בדמוקרטיות פרלמנטאריות ,כמו במדינתנו, נזקקת הממשלה שהיא הרשות המבצעת לתמיכת  הכנסת שהיא הרשות המחוקקת  כדי לפעול (זה מקור המושג "דמוקרטיה פרלמנטארית").

אם אחת מסיעות הכנסת  מהווה רוב, די בתמיכתה כדי להקים ממשלה ולאפשר את פעולתה (הממשלה עצמה מורכבת, רובה ככולה, מחברי אותה סיעת רוב). מצב זה נפוץ בדמוקרטיה פרלמנטארית בעלת מערכת דו מפלגתית.

בשל שיטה זו,זה המחיר שאנו הציבור נאלצים לשלם כל פעם מחדש,עבור הסחטנות של המפלגות הסקטוריאליות והקטנות, וגם עבור האגו של הפוליטיקאים עצמם כמו, שר בלי תיק אמנם לא מחזיק משרד, עם מנכ"ל ועובדים, אבל הוא כן מחזיק עוזרים, לשכה ויועצים. השאלה הגדולה היא בעצם למה צריך שר בלי תיק, ומה הוא עושה?  ולמה למשל צריך שר נוסף במשרד האוצר בעבר ובמשרד החינוך היום ? (של ש"ס כמובן)

 

 והפעם ,בעוד תופי הבחירות הולמים בקצב הולך וגובר,הנה כבר מתפזרת הכנסת, ,"הדיל של נתניהו עם החרדים" זועקת הכותרת ("ידיעות אחרונות" 4.5.12) וציפי לבני הזכירה לכולנו, בנאום התפטרותה מהכנסת, שהיא לא מונתה לראש הממשלה כי היא לא הייתה מוכנה לקבל את תנאי הסחיטה של המפלגות החרדיות, כנראה היא יודעת היטב מה היא מדברת,כי היא הייתה שם.

כלומר,אם היא לא נענתה לחרדים,אזי  מישהו אחר נתן להם את מבוקשם ושילם להם יותר,אחרת לא הייתה מכוננת ממשלה.

היום כבר ידוע,כי פורסם כי אלי ישי  מש"ס קיבל מציפי לבני הבטחה למיליארד שקל,אבל ביבי הבטיח לו גם את משרד הפנים,את משרד השיכון וגם את מינהל מקרקעי ישראל,ואם יתעקש יקבל עוד והרבה יותר.וכזכור עם מי כוננה ממשלה.כלומר מי שמשלם יותר מקבל תמיכה להקמת הממשלה וכינונה לרבות שימורה והחזקתה.

 

הציבור לא יודע וגם לא מודע למה שמסכמים בעת המשא ומתן הקואליציוני  להרכבת הממשלה, אך ללא ספק  הוא צריך לדעת עוד לפני הבחירות,כי אלה כספי ציבור. דהיינו כספים שלנו.

 

מצב זה לכל הדעות צריך להפסק,לכן אציע, שיתוקן החוק ,שבצד המצע המפלגתי שעליה להגיש ולפרסם, תחויב כל מפלגה,להגיש את דרישותיה הכלכליות ואחרות כמו,דרישה לתיקים בממשלה לועדת הבחירות המרכזית וזאת כחודש לפני היום הבוחר, והן תפורסמנה ברבים. הבוחר ייתן דעתו במסגרת שיקוליו. במי לבחור, ובמי לא,גם לאור דרישות אלו..

 

דבר נוסף, לאחר פרסום דרשותיהם, יקשה על המפלגות הסוחטות,לבוא ולהגדיל את דרישותיהם, כי הרי זה כבר פורסם.

 

נכון,קשה ליישם זאת,אך כך מתחילים ,הדרך עוד ארוכה ורצופת מכשולים.

 

גרשון אקשטיין,רעננה

 

תחזית אסטרולוגית ( הורוסקופ) בין התאריכים : 10.05-16.05.2012

 

התחזית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

לפניכם שבוע שמח שכולו חגיגה. קשר ידידותי יתחזק. אתם מלאים בהומור סוחף המתקבל באהדה בקרב משפחה וחברים. מכתב או מסר טלפוני יבשר לכם על קידום בעבודה או על משרה חדשה ומעניינת. קשרים ישנים וטובים יסבו לכם נחת. התחום הרומנטי קצת תקוע, אבל אתם בכול זאת אופטימיים. הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב שטחי החיים.

שור

החרדות מפני המחר נעלמים מדרככם, בימים הקרובים. אלו שנהגו להחמיא לכם ישובו ללחוש לכם מחמאות. הבוסים יפרגנו לפועלכם ויבשרו על קידומכם הקרוב. תכניות מגירה בנוגע לכספים מבשילים והולכים. המישור הרומנטי יוצא מהתקיעות הזמנית ועקב כך אתם מגלים, שהכול לא כול כך גרוע …כפי שחשבתם. תחושו שאתם פנויים רגשית להתחייב, גם אם הצד השני יהסס להיפתח אליכם.

תאומים

אתם שואפים לצאת וליהנות ולאתגר את עצמכם. אינכם מסוגלים לסיים דברים כראוי. אתם זקוקים לפסק זמן מדברים רוטיניים ומרגיזים. צאו מקום ירוק. פשוט אל תבצעו אקט רומנטי בכוח, במידה ותנהגו על פי עצה זו, הכול יסתדר. במישור העבודה או העסקי: מומלץ לנסות ולברר מה מפריע לכם להתמודד ולהכין תוכנית היחלצות מהמבוך בו אתם שרויים.

סרטן

השבוע אתם שואפים להתחלק עם כל מי שרק תיפגשו בדרככם. עקב כך תזכו למחמאות ולחיבה. לפנויים: ידידות חדשה תירקם במסגרת כלשהי. השתדלו שלא לחנוק את בן/ת הזוג מאהבה ומעזרה מוגזמת. הצעת עבודה אחרת או סיכוי לקידום במקום הנוכחי. אתם מבולבלים במישור הרומנטי. הפגינו ביטחון בעצמכם ומובטח לכם כי בסופו של דבר תנחלו הצלחה.

אריה

אתם מלאים באנרגיות חיוביות. התחום החברתי יעלה ויפרח. האופטימיות ממלאה את ליבכם באנרגיות של עשייה. הזמן להתחיל לטפל בנושאים חדשים. בבית אתם מקבלים מנת אהבה שלא ידעתם כמותה. בשורה חיובית בתחום הבין- זוגי, מחכה לכם מעבר לקו. הנשואים ירגישו שהם רוצים לדבר עם הצד השני ולעמוד על שלהם. התקועים בקשר רומנטי, זה הזמן לפנות לייעוץ.

בתולה

ימים שמחים ומלאי אור לפניכם. תפגשו מישהו שהבטיח לכם עזרה כספית, או אחרת. הפנויים: בסוף השבוע תחושו בבלבול מה, כדאי יהיה לכם לצאת לבילוי. תמצאו שתיהנו מאוד בחברת אלה שתהיו בחברתם. הנשואים שבכם: אתם כועסים על התנהלות בן/ת הזוג ביחס לנושא הכספים והפתיחות. הפתעה חיובית בהקשרים של משפחה ותמיכה חיצונית אחרת. בריאותכם הפיזית איתנה.

מאזניים

אתם מסבירים את עצמכם היטב. למתאמצים מאוד: הלימודים יחזרו למסלולם היותר מוצלח. מבחן כלשהו יעבור בהצלחה. היחס הסביבתי כלפיכם ישתפר, זאת ולאחר החודש המלחיץ שחוויתם. נושא הכספים תקוע, אבל יהיה בסדר- החזיקו בעבודה כלשהי על מנת לחכות לקידום האמיתי. לתקועים בקשר אסור או סודי, כדאי לפנות לייעוץ אישי על מנת לברר סופית הכין הם עומדים.

עקרב

היכולת לשלב בין הדמיון ולכישרון ההמצאה יבלוט בכם. תושייה בעבודה תרשים את הממונים עליכם. כושר הריכוז שלכם במיטבו. דמות מן העבר תאותת לכם על רצונה לחדש קשרים. לנשואים: לבטים בתחום הרגשי בבית, לצד הפיתויים מבחוץ. חשדות הדדיים וכאובים, מעבירים אתכם על דעתכם. זה הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב תחומי החיים. בריאותכם הפיזית איתנה.

קשת

שבוע ספונטאני וחיובי מצפה לכם. לפנויים שבכם: התחלה חדשה בתחום הרומנטי. הסבל שנגרם לכם מבני המין השני יבוא אל קיצו. לכם הנשואים- תיהנו מיחס מתחשב והוגן, נצלו זאת על מנת לשפר את הזוגיות ואל תיקחו זאת כדבר המובן מאילו. תזוזה חיובית במישור הכלכלי תעורר בכם את התקווה. שמחת החיים אוחזת באלה שוויתרו על האגו השלילי .

גדי

המכשולים הרגשיים והאנרגטיים נעלמים מדרככם. החלטות חשובות בתחומים שונים נלקחות באופן החיובי. קנייה או מכירה של נכס חשוב באמצע השבוע. מישהו קרוב יבוא לעזרה בתחום הפרוצדוראלי או המנהלי. מי שנותר לבד, למרות מצב הכוכבי הטוב, חייב לפנות לייעוץ אישי, לשם התייעלות ולהסרת המחסומים.

דלי

השבוע אתם מעוניינים בחברה ותתקשו להישאר לבד. פשוט תחושו במלנכוליה זמנית ובלתי מוסברת. בוודאי תשמחו לדעת שבקרוב קשרים חדשים וישנים יאותתו באופן החיובי, טוב יהיה באם תנסו להתחבר לכך. בסוף השבוע הקרוב תמצאו את הסימן החיובי ביחס לבן/ת הזוג. הנשואים ירצו להתאחד שוב באותה הסכמה שליכדה אותם בעבר. הזמן להיפתח ביחס לזיכרונות העבר וכאביו.

דגים

בקרוב תקבלו רמז חיובי בדבר הבעיה הכלכלית נפלה עליכם כרעם ביום בהיר. יתברר כי הגעתם לסופה של תקופת חרדות חסרת ביסוס. הביטחון
יחזור אליכם ברוב מישורי החיים. בתחום התעסוקתי תחושו שהזמן הגיע לגבש הכרעה, באם להישאר או לעזוב לתמיד. תיהנו מאהבה יתרה מכוון הגיל הרך, עובדה שתפצה על התחום הרומנטי המעורפל. בריאותכם הכללית איתנה.

12 שנים היא עובדת בכנסת ישראל

נכתב על ידי: איתן קלינסקי משורר ומורה לתנ"ך

שרה כהן, שזכתה להערכה רבה מצד כל עובדי הכנסת, לא זכתה להערכתה של השיטה. השיטה פולטת את שרה כהן, המשלבת הקפדה להיות מסורה לעבודה עם מסירות למאבק כדי שלעובד יהיו זכויות במקום עבודתו

להלן הקישור לכתבה המלאה: 12 שנים היא עובדת בכנסת ישראל

נלקח מאתר: news1

”זכויות אדם" – חרב הפיפיות

 

כאשר סמואל ג'ונסון איש סיפרות אנגלי חתם מכתמו הידוע "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל", הוא לא שת ליבו כי הינו חוטא בהכללה. מפרשיו אמנם מקלים עליו באומרם כי כלל לא כיוון לגנות הפטריוטיזם אשר ראה בו סממנים חיובים

   נכתב על ידי: אהרון רול

כאשר סמואל ג'ונסון איש סיפרות אנגלי חתם מכתמו הידוע "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל", הוא לא שת ליבו כי הינו חוטא בהכללה.  מפרשיו אמנם מקלים עליו באומרם כי כלל לא כיוון לגנות הפטריוטיזם אשר ראה בו סממנים חיובים, אלא את האופורטוניסטים העושים שימוש בפטריוטיזם  כקרדום לחפוור בו מאוויי לב אנוכים.

אלא שאדון סמואל ג'ונסון טעה ביותר מכך כמובן.  הוא חטא בחטא ההכללה, הוא לא השכיל לדקדק בהבדלים שבין "לאומנות" ל"לאומיות" ואין המדובר בסמנטיקה אלא במהות.  הלאומנות פירושה שלילי, הינה כרוכה בשנאת האחר, בגזענות, בהדרת השונה ומכאן שהינה פסולה והשימוש בה אכן הוא מפלטו של הנבל.  הלאומנות הינה כלי שימושי ולעיתים קרובות רצחני בידי שליטים דיקטטורים וטוטליטרים הבאים להצדיק זוועותיהם בפטריוטיזם מזוייף.  לעומתם אנשי הלאום המחזיקים ברגיל באידאולוגיה הדמוקרטית אשר מאפשרת חופש ביטוי, תעסוקה, תנועה וכדומה לכל ומכאן שהפטריוטיזם הלאומי הינו חיובי ביותר מאחר שמשמש ככלי חיוני בידי הדמוקרט להגן על עצמו ובני לאומו.  ללא פטריוטיזם לאומי הבא לקבץ ולהציב ובדין את הציבור מאחורי רעיון הלאום וקיומו קרוב לוודאי כי הדמוקרטיה תיכחד מכל וכל.  כיצד כל זאת ענינו בנושא המאמר? זאת יובהר מיד.

 

חשוב לציין כי בישראל רידדו את האבחנה בין לאומיות ללאומנות ולא בכדי.  הכפשת "חובבי ציון", אלו מרבית הציבור הישראלי, למרות לאומיותם היהודית החיובית, מתאפשרת בכך שמאצילים להם תג של לאומנות עם הקשרים חזקים לגרמניה הנאצית (הלאומנית).  המאצילים מודעים כמובן להבדל המהותי בין שני המושגים אך במלחמת ההכפשות של "עוכרי ציון" כנגד "חובבי ציון" הכל מותר.  למותר לציין כי המרדדים העיקרים, שלא במפתיע, הינם דווקא אנשי אקדמיה המודעים בבירור להבדלי המושגים ולכן סביר כי נוהגים כך במכוון למעו העצם דם רע ופלגנות.

זכויות אדם כקרדום לחפור בו

 

כאשר פעילי "זכויות אדם" מנסים לקדם עניניהם הם משתמשים באורח חופשי, פרוץ ומדאיג במונח "זכויות אזרח (אדם)". הללו מצפים וסמוכים ובטוחים כי יענו בחיוב מהצד הנגדי, אלו אנו – בני פלוגתם, מאחר שיודעים כי אנו הרואים עצמם אנשי העולם הגדול ונאורים ביחס, קשה עלינו הר כגיגית להתעלם מההקשר ההומני-מוסרי הכרוך בביטוי מעורר מצפון ולב זה.  פעילי השמאל עד שמאל רדיקלי הנוטים לערוך שימוש מופרז במונח "זכויות אזרח" סומכים על "התקינות הפוליטית" הטבועה בנו, המהווה חלק בלתי ניפרד (ובזוי לחלוטין) באורחות החיים הדמוקרטיות שלנו מאחר  שאנו חשים כי הימצאנו במרקם החיים הדמוקרטי, מחייבנו להתחשב באורח חורג מהרגיל, הנכון והמדתי בסובבים אותנו.  דהיינו, "תקינות פוליטית " הינה אחיזת עינים הבאה להשתיק את מצפונו של המועמד ללישה מוחית ולעיתים קרובות מדי גם את ערכי המוסר והאידאולוגיה בה הינו מחזיק וזאת על מנת לרצות הסובבים אותו.  והחשוב מכל, לקצור הטבות ותמיכה בדרכו אשר ברגיל לא היה מקבלה.  והיוצא מכך הוא כי במרבית המקרים השימוש במונח "זכויות אזרח" נובע ממצגת שוא של "תקינות פוליטית" ובאשר זו הינה בבירור "מפלטו של הנבל", הרי היוצא מכאן הוא כי השימוש במונח "זכויות אזרח" במרביתם המכרעת של המקרים תוך מהלך מרקם חיינו הדמוקרטי הינו בהחלט "מפלטו של הנבל".  וכך אנו סוגרים מעגל וההקשר למחתמו של סמואל ג'ונסון, הסופר האנגלי החביב.

 

מספר דוגמאות יבהירו נושא התקינות הפוליטית ונושא מפלטו של הנבל בהקשר זכויות האזרח.

 

תופעה ידועה בין אנשי תקשורת וכותבי מאמרי דעה היא התנהלותם באורח התקינות הפוליטית מחשש שמא יזכו לקיתונות בוז מחבריהם, ידידיהם, בני משפחתם, חבריהם לעבודה וכדומה כך שהינם מחליקים ומשייפים פינות, מעגלים אותן עך מנת לא לבוא בהתנגשות עם סביבתם – זו תקינות פוליטית.

 

כאשר ביצע אהרון ברק את המחטף הפוליטי שלו הקרוי "המהפכה השיפוטית" בה ה"הכל שפיט", מהפכה אשר במדה ותמשיך ותתנהל כפי שהתנהלה עד כה הרי תחריב את מדינת ישראל, ללא כחל וסרק, הוא ביסס את הצלחת המחטף על הבנתו כי לכשיעלה את "נשק יום הדין", נימוק "זכויות אדם ואזרח" לא יעזו חברי הכנסת הטובלים ממילא בשרץ התקינות הפוליטית, להתנגד לכך מאחר ששואפים להראות "נאורים " לסביבתם הפוליטית והאזרחית והם יאשרו את המחטף גם אם חושדים הם בו ככזה.

ההכנות לשינוי מדיניות סע"ח (סדר עולמי חדש)

 

אלא שהתאור לעיל הינו כבר מיושן מעט, הינו מדויק עד שנת 2006 בלבד והינו חלקי לאחריה.   אירגוני "הסדר העולמי החדש" (סע"ח), הם "המועצה ליחסי חוץ" האמריקנית ו"אירגון בילדרברג" המזוהה עם האיחוד האירופי, שינו טקטיקה.  שינוי הטקטיקה אשר נועד בסופו של יום להאיץ משמעותית בניגוד לעבר, את ביטול הלאומים בעולמנו ולהעלות ממשלה אחת טוטליטרית על אוכלוסיית עולם המופחתת ב80% (כמליארד בני אדם בלבד יוותרו בכל העולם אשר "יופחתו" כאמור, בשיטות דרקוניות).  כרוכים בכך הינם גם הקמת משטרה עולמית אחת וכח צבאי עולמי אחד, מטבע אחת עולמית, אזור סחר אחד עולמי ללא גבולות כאשר כל זאת נישלט בידי קבוצה קטנה יחסית של מנהיגי סע"ח ההופכים את האנושות לעבדיהם הנירצעים.  שינוי המגמה הניזכר לעיל.ניסמך כולו על עליתו לשלטון של ברק חוסיין אובמה על הממשל האמריקני והיותו חבר מן המנין בכל אירגוני "הסדר העולמי החדש" (יכונה כאן בקיצור – סע"ח).  מפעיליו בסע"ח של אובמה העריכו כי האיש נוח ללישה ואכן צדקו.

 

התזה אשר שלטה בקרב מנהיגי סע"ח מאז אמצע המאה השמונה עשרה אך בפרט מאז עלית הדמוקרטיות המערביות לבכורה עולמית לאחר מלחמת העולם הראשונה, גורסת כי יש להשליט את מהפכת סע"ח כניזכר לעיל תוך חתרנות רכה ותוך התחשבות בדמוקרטיות המערביות ואורחות חיי האזרחים החיים בדמוקרטיות אלו.  במסגרת זו הופעלו בעיקר שיטות דיס-אינפורמציה, קניית נאמנים בכסף מלא וחתירה זהירה תחת קיום המשטרים הדמוקרטים המערבים.  גם חתירה נוקשה יותר נערכה אך כנגד מדינות "חלושות ביחס", מדינות "הטרף הקל" כגון מדינות דרום מזרח אסיה ומרכז אמריקה.

 

מדיניות ההתערבות הרכה יחסית הופרה במספר מיקרים ראויים לציון, כאשר בנקאי סע"ח מימנו בסכומי עתק את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה (על ידי בנקאים בינלאומים אנגלים והולנדים) ואת משטרו הנאצי של היטלר (רוקפלר הגרמני האמריקני היה מממן ידוע לשיקום מאמץ הצבאי הגרמני עם עלית היטלר לשילטון).  אנשי סע"ח עקבו אחר האידאולוגיה המהפכנית הגורסת יצירת מצב כאוס אזרחי ומדיני אדיר בנקודה מסוימת אשר יוביל את האזרחים ומדינות "איכפתיות" אחרות לדרוש התערבות כוחות בינלאומים אשר יקבלו שליטה על מוקד הכאוס. אלא שעד תום מלחמת העולם השניה נהגו אנשי סע"ח באיפוק יחסי לשם מילוי גחמותיהם השטניות.

 

הללו, אנשי סע"ח יכלו לרשום לעצמם מספר הצלחות לא מבוטלות כגון, ייסוד "חבר הלאומים" לאחר תום מלחמת העולם הראשונה (1920), ייסוד האו"מ לאחר תום מלחמת העולם השניה, ייסוד ה"איחוד האירופי" ואזור ה"יורו", ייסוד נאט"ו וכדומה.  כל אלו נוסדו באופן ישיר בידי אנשי סע"ח, ובעיקר הבנקאים הבינלאומים עתירי הממון ופעילי השטח מאותנני הסע"ח.  לאדם ברחוב, לאזרחי הדמוקרטיות המערביות לא היה כל קשר להקמתם של גופים אלו ואף לא היתה כל כוונה לשתפם מאחר שאמורים היו לפעול בסופו של יום כנגד האינטרסים של האנושות, באשר מטרתם היתה קידום יצירת ממשלה עולמית טוטליטרית אחת וביטול מדינות הלאום מכל וכל.

הנה כי כן, אזרחים רבים במדינת ישראל מתבוננים באותם ארועים גלובלים שברומו של עולם (תרתי משמע), במדה וכלל מודעים להם, ומרגיעים מצפונם כי אלו קיימים בספירות אחרות ואינם משפיעים על חיי היום יום של הישראלי הממוצע.  אין טעות קשה מזו.  אירגוני "הסדר העולמי החדש" קובעים, באמצעות שלוחיהם בתוככי מדינת ישראל, כל תג ופסיק מהמתחולל במקומותינו וקובעים ויקבעו את יכולת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי בארץ ישראל בהווה ובעתיד לבוא.  למערכת המשפט, התקשורת ולפוליטיקאים חלק ניכבד בכך שהנושא הניכבד ביותר המשפיע על חיינו,  נעלם לחלוטין מתחת למסך הרדאר הישראלי.  הללו כולם מודעים לכובד הנושא אך התקינות הפוליטית וחשש, אמור גם פחד ממשי מונע דיון פתוח בכך.  די אם ניזכר כי הממשלה הנוכחית טירפדה ניסיונות חיונים להשבת בית המשפט העליון לממדיו הנכונים וכן טירפדה הממשלה את הטיפול מציל חיי אזרחי ישראל רבים במימון האנטישמי מארצות הים לעמותות חוץ פרלמנטריות בישראל.  אכן אנשי התקשורת והפוליטיקאים שלנו מפחדים לעורם, פשוטו כמשמעו.

שינוי כיוון אלים בסע"ח

 

אלא שנפל דבר בדרג מקבלי ההחלטות של סע"ח, ב"מועצה ליחסי חוץ האמריקנית ו"אירגון בילדרברג" האירופי המהווים הלכה ולמעשה גוף מהפכני אנרכיסטי אליטיסטי כאחד.  אי שם במחצית הראשונה של העשור הראשון למאה העשרים ואחת היגיעו מנהיגי סע"ח למסקנה כי תהליך הפיכת עולמנו לממשלה יחידנית טוטליטרית מתנהל לאטו ובעצלתים מדי לטעמם.  החלטות נפלו בשנים 2006-2007 בכינוסי סע"ח הסודיים לשנות כיוון לעבר האגרסיבי יותר.

 

מוסדות אקדמים באירופה ניבחרו לפתח, לקדם ולהוליך את האידאולוגיה האלימה-במסווה החדשה ובפרט בסרביה אשר היתה פרוצה לכל שבשבת אידאולוגית מזדמנת.  הוביל את השינוי ה-סי.אי.איי האמריקני אשר מימן ניכבדות דרך קרנות קש (קרן פורד למשל וכספים סיבוביים ומולבנים של הבנקאים הבינלאומים)) את הפעילות "האקדמית" הזו אשר נועדה ליצור מצע אידאולוגי למהפכנות אזרחית במדינות חלושות יחסית.  "סיסמת הקרב של האידאולוגיה המהפכנית האגרסיבית זה מקרוב נוצקה נודעה בשם "זכויות האזרח".

 

שלוחי סע"ח הבינו כי ניתן להתערב ולהשתלט באורח מהפכני, אלים ובאין מכהה תחת מטריית "זכויות האזרח" על מדינות ועמים וזאת בתמיכת האזרחים ודעת הקהל מוכוונת תיקשורת שבויית ומממומנת סע"ח – דהיינו, הנפת דגל "זכויות האזרח" כתרוץ האולטימטיבי לכיבושים קולוניאלים נוסח סע"ח ונוסח העולם המודרני של המאה העשרים ואחת.  יש להודות, זו נוסחה מנצחת בפשטותה בידים מהפכניות נכונות.

 

יתרה מזו, על מנת להצליח במסעי הכיבוש הקולוניאלי החדשים נידרשה היתה כמובן תמיכת ההמון בארץ היעד במטרות המהפכה וזאת על מנת ליצור מצג שוא כי המהפכה הינה אוטנטית ובאה מבפנים (הללו ניקראים גם אידיוטים מועילים), כאשר לאמיתו של דבר, הכל מכל כל הגיע מבחוץ, כסף, הדרכה, אידאולוגיה, עזרה כלכלית וצבאית, הכל.

דוגמיות ארועים להשלטת סע"ח בעולם

 

ארועי בוסניה והבלקן במחצית שנות התשעים למאה הקודמת הינם דוגמא טובה (שלילית ופסולה ) לנאמר לעיל. התערבותה הצבאית של נאט"ו שם הוותה דוגמא מופלאה כיצד התזה של סע"ח פועלת והיטב לטעמם .  העובדה שקלינטון איש סע"ח בכיר (עד היום) אשר הוביל את מתקפת נאט"ו בבלקן גרם למעשה לבכיה לדורות באשר יצר בסיס אל קעידה מפלצתי, אמורפי, חסר פיקוח ובקרה ממש בתוככי הבטן הרכה האירופית (ע"ע קוסובו), לא טרדה מנוחת אנשי סע"ח מאחר ובכוונתם היתה ממילא ליצור כאוס אדיר באירופה עם השתלטות האיסלם במוקדים שונים בה ועליה, אשר יאלץ את האירופים להתחנן ברבות הימים להתערבות זרה של כוחות סע"ח בינלאומים כמובן, לחלצה מהבוץ האיסלמי ובכך להשלים, לאחר נפילת האחוד האירופי שהינו כישלוני למהדרין, את השתלטות ממשלת סע"ח העולמית על אירופה.

הארועים שקדמו ל"אביב הערבי", הפכו בכוונת מכוון ובידיעה מוקדמת ברורה ל"חורף ערבי" אשר נהגה ונערך תחת מסלול יצירת הכאוס המכוון והמתוכנן במזרח התיכון. סופו של תהליך מכוון להביא לתחנוני עמי האזור להתערבות צבא בין לאומי (בפיקוד סע"ח) בנעשה ולהשאר שם לאחר מעשה כמרכיב אינטגרלי בממשלה העולמית הנוצקת באזורנו.

 

אם ניזכר הרי אך לפני כשנה הצהירה יועצת הנשיא אובמה כי על ארה"ב להתערב צבאית במדינת ישראל, להפיל את שילטון הימין ולהעלות לשלטון  ממשל נוח לארצות הברית וכמובן לסע"ח.  לא בכדי מונתה אותה יועצת לפני מספר חודשים ליועצת ראשית, קרובה במיוחד לנשיא אובמה, איש סע"ח וותיק (כמו גם חבר ומוביל באירגוני "בוהמיין גרוב", ו"בילדרברג").

כל האביב הערבי כולו נישען על סיסמת הקרב המשוחזרת של סע"ח דהיינו "זכויות אדם-אזרח".  בשם זכויות מפוקפקות אלו שלאיש לא באמת ובתמים איכפת בגינם, פרצה המהפכה בתוניסיה.  רק תמים יחשוב כי הרוכל שהצית עצמו בשוק הקים מהפכה.  זו היתה מוכנה כבר ובתזוויג מקרים, חפף מעשה ההקרבה בשרפה של הרוכל עם ההכנות האחרונות להפיכה שם ושימש תרוץ נאה לה.  כך ניזומו המהפכות במצרים, בלוב, בתימן ובישראל.

 

הנה כי כן, אין צורך יותר בצבאות כבירים על מנת לחולל הפיכה בכל מדינה שקושרי סע"ח יחפצו בכיבושה.  די אם יממנו ויסיתו את תושבי אותה מדינה, יהפכום לאידיוטים מועילים אשר יוציאו עבורם את הערמונים מן האש ללא מאמץ רב למעט המימון לכך ובזה לא קיים מחסור כלשהו שהרי אנשי סע"ח הינם מהעילית הכלכלית המשפיעה ובעלת מקורות הממון האדירים ביותר בעולמנו.  תוכנית ניבזית?  אפשר ואף שטנית?  אכן כן, אלא שאיננו עוסקים כאן בחבורות "אמא תרזה" אלא באנשים חסרי מצפון ומוסר, ללא א-לוהים בליבם.

 

בשם "זכויות האזרח" מרשה לעצמה ארה"ב באורח מחוצף להתערב בנעשה בסין.  לא זכויות האזרח הסיני טורדות מנוחת האמריקנים אלא הצורך הנואש לגמד את ההשפעה העולמית הסינית הגוברת ולנסות להשתלט על מהלכים סינים בדלת האחרוית שדרך "זכויות אדם" לכאורה.

 

ההתערבות הקולוניאלית האירופית והאמריקנית בנעשה בלוב והפלת שלטונו של קדאפי שם נשענה כולה על מנטרת "זכויות אדם-אזרח".  גם כאן לא עניין איש באירופה אותן "זכויות אזרח" לובי מומצאות.  אירופה ניזקקה למקור נפט זמין נוח, קרוב וזול ולוב על אוצרות הנפט שלה הוותה התשובה הנאותה לטעמם של האירופים והאמריקנים מאירגוני סע"ח.  והשאר כבר הסטוריה.

אכן כן, גם ישראל.

 

קדמה לנסיונות ההפיכה הכוללת בישראל וכהכנה לה  "המהפכה החוקתית" של ברק אשר הינה כולה יציר כפי סע"ח ובהשראתה.  אהרון ברק לא שירת בכהונתו כנשיא בית המשפט העליון את מדינת ישראל, ברק שרת את סע"ח וכוונותיה האוניברסליות הגלובליות להקמת ממשלה עולמית.  גם דורית בייניש היתה עבד נירצע לסע"ח דרך "הקרן לישראל חדשה" שהינה הזרוע הביצועית של סע"ח בארצות הברית כנגד ישראל.  ישית הקורא ליבו כי אהרון ברק תרץ את ההפיכה החוקתית שלו בצורך לשיפור "זכויות האזרח" במדינת ישראל – לא פחות.  כמובן שאהרון ברק היה מודע למעשיו אשר תואמו על ידי משת"פים באקדמיה האמריקנית עם סע"ח.  ברק העביר דוחות פעיולותו לא לכנסת ישראל או למערכת המשפט אלא לאוניברסיטת הרווארד, לאנשי הקשר שלו שם.  אהה כן, עיקר שכחנו….ברק חיצרץ עצמו עד דלא ידע כמגינה של הדמוקרטיה הישראלית באותו זמן ממש שעמל להחלישה ולהרסה מבפנים (ע"ע אברהם בורג בשטח הפוליטי).  ואכן, אהרון ברק תוגמל נאה עקב פעילותו זו.  שבעה-עשר (17 בתי מידות, לא פחות), אשר בבעלותו של "הפקיד הממשלתי" ברק מעידים בבירור: "כך יעשה לאיש שסע"ח חפץ ביקרו".

 

למותר לציין כי כל פעולות ברק ובייניש אחריו קיבלו הגנה גורפת מאנשי תקשורת ישראלים מובילים ופוליטיקאים בפרוטה בכנסת ישראל המשרתים במחשכים את סע"ח, נהנים מתגמולים ותקבולים שמנים, מכספי אתנן ושווה ערכו ואף הם מחציפי פנים כ"מגיני הדמוקרטיה הישראלית" בעודם מקעקעים אותה ביודעין מבפנים.

 

ככלל, טיעוני ההגנה והמגינים על תעתועי בית המשפט העליון הפכו לנייר הלקמוס הישראלי אשר בו יכול האזרח ללא מאמץ רב לאתר את משתפי הפעולה עם סע"ח כנגד ישראל (באמצעות קשריהם עם נציגת סע"ח היא "הקרן לישראל חדשה").  אין דבר תמים, אקראי או שאינו מכוון בפעולות זדים ישראלים אלו, הם מודעים היטב למעשיהם, נהנים ממשמני קרנות אנטישמיות ופועלים בגלוי ובמחשך כנגד קיומו של העם היהודי בארץ ישראל.

כפעולת הכנה נוספת, נוסד בשנת  2008 בארה"ב אירגון "ג'יי-סטריט" אשר בא לחסום את איפ"ק, הוא ארגון השדולה המרכזית היהודית הפרו-ישראלית הוותיקה, בארצות הברית.  איפ"ק הפכה למכשול בפני סע"ח להשליט מדיניות "הממשלה העולמית" במזרח התיכון, עקב תמיכתה הבילתי מסוייגת בישראל למול הממשל בוושינגטון (ובפרט, יחדיו עם הקונגרס האמריקני הלעומתי לאובמה) וכך נוצר הצורך לתקוע מקלות בגלגליה בוושינגטון.  המממן הכבד של אירגון ג'יי-סטריט האנטי ציוני המובהק, הינו ג'ורג' סורוס, אף הוא יהודי אנטי ציוני, אוטו-אנטישמי ידוע, משת"פ עם הנאצים כקאפו במלחמת העולם השניה, מליארדר בהווה וחבר בכיר בסע"ח.  מיד נבהיר לקורא מדוע דווקא מפלגת קדימה הישראלית מגיעה בהרכב חברי כנסת מלא משלה להפגין תמיכה בג'יי-סטריט בוועידתו השנתית.  די אם נציין כי בכך הלך "הזרזיר אצל העורב".  ג'יי-סטריט הוקמה לשם קידום הפיכה שלטונית בישראל בדרך העקלקלה של השפעה על מדיניות ארה"ב באזורנו כנגד ישראל וראשי מפלגת קדימה שיתפו פעולה להפיכת השלטון בישראל באורח שאינו דמוקרטי.  דהיינו, זהות האינטרסים הניפשעת היתה שלמה.

ובישראל מועצמים "זכויות האזרח" לכאורה באמצעות מחפשי העבודה האפריקנים , (לא פליטים. 95% מהם מחפשי עבודה לפי סקר שנערך בין האפריקנים גונבי הגבולות בנינו לפני כחודשיים ימים).  גם ההגנה עליהם מהווה אמצעי לכיבוש זוחל של  מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה על ידי שינוי המבנה הדמוגרפי כך שיגמד את "היהודים" ויעלה רוב של גויים-איסלמים אשר במוקדם יותר מהמאוחר תאלץ ישראל לתת בידם זכות בחירה וכל זכויות האזרח.  אלו המגינים עליהם בתואנת "זכויות אדם" מודעים היטב לפירכת טיעוניהם אך מקדמים את שיפעת המסתננים המהוים את זרועם הביצועית לשם שינוי אופיה היהודי של מדינת ישראל.  אין באמור לעיל לפסול תמיכה ודאגה לגורל גונבי הגבול הללו עד השבתם לארצם ובכל מקרה, קביעת מדיניות מוסכמת לגביהם תיתר סבל מאותם מבקשי עבודה ומתושבי השכונות הנאלצים להצטנף כיום בבתיהם שלא באשמתם.

חשוב לציין כי סקטור הדתים והחרדים בנינו נחשב למכשול קשה, מכשול יהודי-אידאולוגי אשר יש להאבק בו לשם קיעקוע אופיה היהודי של מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה.  שוב, אזרחי ישראל יכולים לאבחן בפירוט רב מי הוא משתף הפעולה עם סע"ח וזרועה הביצועית "הקרן לישראל חדשה".  רובם ככולם של מגני ומכפישי הדתים והחרדים כמו גם מתישבי יו"ש, לא עושים זאת לשם שמים.  הם משרתים את שולחיהם מעבר לים, הן במעשה והן במחדל, הן בכוונת מכוון והן "כאידיוטים שימושים" (ע"ע למפל ודומיו). הללו, נהנים מאתננים מפליגים ומהווים בינינו "גיס-חמישי" כנגד זכות קיומנו היהודית בארץ ישראל.  הללו כוללים את מרבית "עמותות גולדסטון" הידועות לשמצה ודומיהן המתפרנסים יפה משטנת ישראל והוצאת דיבתה רעה בשם "זכויות האדם" הפלשתיני ובשם "חופש הביטוי להכפיש ולהסית כנגד היהודים בארץ ישראל בעוד ישראל עדיין עומדת על נפשה כקדם.  הללו הם בנוסף, מרבית אנשי התקשורת בנינו והללו הם חלקים ניכבדים מקרב הסגל האקדמי באונברסיטאות ישראל.  התזה המקובלת על שוטמי ישראל חוצה ופנימה כי קיעקוע ("חיסול"?) המגזר הדתי-חרדי בישראל יתרום רבות לחיסול הזהות היהודית של ארץ ישראל, יש לו על מה לסמוך באשר מגזר זה הוא נושא דגל היהדות העיקרי בארצנו.

ניסיונות הפיכה בישראל

 

שלוש פעמים נערך בעת האחרונה "פוטש" (הפיכה) כנגד שלטון דמוקרטי ניבחר במדינת ישראל.

 

נסיון הפוטש הראשון – נערך בקיץ 2010.  שותפים היו לו יוסי ביילין, שימון פרסקי וציפק'ה שפיצר.  ביילין וחבורתו (”יוזמת ג'נבה" ו"שלום עכשיו" סניף ארה"ב), בילו כחצי שנה משך שנת 2009 בארה"ב בתאום ההפיכה בישראל עם יועציו היהודים של אובמה כדוגמת רם עימנואל ודוד אקסלרוד, כמובן בברכת אובמה וזאת כהכנה לתפיסת אובמה את השלטון במקום ג'ורג' וו. בוש.  בראשית שנת 2010 זומנו פרסקי ושפיצר לארה"ב לתאומים אחרונים.  פרסקי זומן לבית הלבן מספר פעמים (בעת כהונתו כנשיא מדינת ישראל – אוי לביזיון) , שפיצר – גם היא מספר פעמים (כראש האופוזיציה לממשלה – שוו בנפשכם), למשרד החוץ האמריקני לפגישות "עבודת-הפיכה" עם הילארי קלינטון.  המטרה היתה ליצור מרד חברי כנסת אשר יאורגנו להפיל את בנימין נתניהו וממשלתו מהשלטון.  נציין כי נתניהו דילג בקלילות מעל משוכה זו בשימו את הקושרים ללעג וקלס.  לזה שיפשפש בזיכרונו, הרי הקשרים בין פרסקי-את-שפיצר לבין נתניהו נותקו עקב כך לזמן רב מאד ואפשר להבין ולהצדיק בכך את נתניהו, אם כי כשל בכך שלא נתן לארועים אלה פומבי (באמצעי עקלתון).

 

נסיון הפוטש השני – נערך כולו בסימן…אכן כן, "זכויות אזרח" כמובן.  "המחאה החברתית" נהגתה ויוזמה כולה במשרדי "הקרן לישראל חדשה" (כאמור שלוחת סע"ח), במקביל לפעולות ההפיכה במצרים ולוב.  כאן זכו הקושרים להצלחה רבה יותר.  כפי שציינו למעלה, הרי שססמת הקרב של הקושרים דהיינו "זכויות אזרח" עובדת על מוחות נילושים ולעיתים גם בצדק באשר קיימת אמת כלשהי בזעקתם של שכבות מסוימות בישראל.  אלא שהאמת הקיימת הינה חלקית בלבד, זו חצי האמת, המעמד הבינוני הישראלי לא באמת נפל לבור העוני אלא התעקש לחיות חיי רווחה מעל לאמצעיו וכאשר אפסו מקורוותיו הוסת על ידי יוזמי המחאה האנטישמית מארצות הים בנוסח הידוע של "אידיוטים שימושים", לחרף ולגדף ולהפיל את הממשלה אשר אמנם נושאת על כתפיה אחריות מסוימת לאי מילוי צרכי האזרח במלואם אך כמובן כי לא כצעקתה.  גם בפוטש זה מלאה מפלגת קדימה והעומדת בראשה שפיצר תפקיד מוביל.  שינאתה לנתניהו בילעה עליה דעתה עד כדי פעולות בגידה בעמה ומדינתה.  את הפסדה הפוליטי לשאול מופז ניתן לראות בהחלט כצדק פואטי.  לשאול מופז מגרעות משלו אך בוגד באמון עמו הוא לא.

 

מחאת קיץ 2011 לא ניבלמה על ידי נתניהו כל כך כמו על ידי הציבור השפוי במדינת ישראל אשר הבין לאן מוליכים אותו זדי ומנהיגי המחאה ופשוט חסם אותם בכך שלא שיתף פעולה (אך כ- 5% מתושבי מדינת ישראל לקחו חלק בארועי המחאה).   אין באמור כאן לפסול מחאה חברתית במדה ומטרותיה ראויות ותחת קונצנזוס לאומי, בלא שגורמי חוץ אנטישמים יבטשו בקירבנו ממניעים פסולים.

 

ניסיון הפוטש השלישי – נערך בעצם כתיבת שורות אלו.  כאן כבר חברו "גנרלים ואדמירלים" הקשורים בעטיני סע"ח דרך "הקרן לישראל חדשה" (אכן כן, עד לשם זחל הרקב, עד לצמרת הביטחונית שלנו חדר הסחי – אוי לאותה הבושה), ועד למארגני "מחאה חברתית -2" המיועדת להערך בקיץ 2012.  השחקנים הראשים לא השתנו גם הדרכים הינן ממוחזרות.  אלא ששוב לא הביאו מארגני הפוטש בחשבון את נתניהו.  ראש הממשלה מטרפד את הפוטש השלישי בהליכתו לבחירות מוקדמות (רבים תוהים מה הוא הצורך בבחירות כעת – הנה היא התשובה, חיסול ממוקד לניסיון הפוטש השלישי).  נושאי חוק טל וגיוס החרדים הינו רק תרוץ החזית להליכה לבחירות, זו אינה הסיבה לאשורה.  נתניהו רמז למעשה לכיוון הסיבה להליכתו לבחירות ואמר כי הוא מחפש יציבות לממשלתו (ע"ע "פוטש" לעיל).  כמובן שאמירה זו היא תרוץ בלבד שהרי קואליציית נתניהו יציבה ביותר.  אפשר ונתניהו מקווה כי הבחירות המוקדמות יעניקו רגיעה לפוליטיקה הישראלית מניסיונות ההפיכה של סע"ח הנערכות באמצעות "הקרן לישראל חדשה".  הערכתנו היא כי במדה וחוסיין אובמה, הוא המקור הראשי לנסיונות ההפיכה בישראל, יזכה בתקופת כהונה נוספת בבית הלבן, ימשיכו נסיונות ההפיכה כנגד ממשלת נתניהו כמיקודם ואפשר כי אף במשנה מרץ מאחר שאובמה אינו תלוי עוד בקול היהודי עד גמר כהונתו השניה.

עבורנו האזרחים, סיסמת "זכויות אזרח-אדם" הפכה לבחון, לנייר הלקמוס, לנוסחה לפיה יכולים אנו לשפוט את העומד למולנו ולהעריך את ניזקו לנו.  אמנם זכויות הפרט, האזרח והאדם כאשר הינן נישאות בתום לב ובכוונה נאותה הינם חיוביות, חיוניות ורצויות ביותר אלא שזה אינו המקרה.  המירב המוחלט של פעולות הדפלומטיה העולמית והישראלית הניסמכות לכאורה על "זכויות אזרח" הינן חזון תעתעים, מאחז עינים ודעת ובאים להפכנו לאידיוטים מועילים בשרות ניפסד של הללו הבאים להשתלט עלינו באורח סימביוטי, מנזק "זכויות האזרח" שלנו ומקעקע הדמוקרטיה.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

מטילים מימהם מהמקפצה

מזה זמן כי אנו עדים למופע פחדנות של אישים אשר עמדו בראש אירגוני ביטחון וחשים חופשי להטיל מימהם על ראש כולנו מהמקפצה ביודעם כי למרות היותם נגועים בוירוס השמאל-רדיקלי הם יכולים להסתופף תחת מטריית האתרוגנית של התקשורת הישראלית המהווה את שיכפול בני דמותם

 

נכתב על ידי: אהרון רול

מזה זמן כי אנו עדים למופע פחדנות של אישים אשר עמדו בראש אירגוני ביטחון וחשים חופשי להטיל מימהם על ראש כולנו מהמקפצה ביודעם כי למרות היותם נגועים בוירוס השמאל-רדיקלי הם יכולים להסתופף תחת מטריית האתרוגנית של התקשורת הישראלית המהווה את שיכפול בני דמותם .

האחרון בשרשרת הינו יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר התר אחר התואר "אתרוג" אשר וודאי יוענק לו על ידי התקשורת הישראלית המפרגנת כלפי משובטיה, באורח פבלובי להלל.  דיסקין הינו עוד חוליה בשרשרת של עשרות ואולי מאות קציני צבא בכירים אשר טיבם מתגלה לאשורו עם שיחרורם מצה"ל והצטרפם למפלגות ואירגוני שמאל עד שמאל קיצוני.

 

יובל דיסקין חובר לראש המוסד לשעבר דגן ולרמטכ"ל בני גנץ והלשעבר גבי אשכנזי, אשר כולם החליטו  (הגדיל עשות גנץ שטען שהאיראנים לא נערכים לבנית פצצה וזכה לקיתונות לעג מפאנטה שר ההגנה האמריקני), כי הסכנה האיראנית אינה קיימת.  לטעמם, הראש הקרבי של טילי משמרות המהפכה האיראנית הינם למעשה עציצי פרחים וכי כל העולם בסך הכל הוזה בעוד משמרות המהפכה מכילים את המקבץ הגדול ביותר של "אימהות תרזה" בעולמנו המיוסר.

 

לטעמם של היידעונים והאיצטגנינים מהמוסד, השב"כ וצה"ל הרי איראן מעשירה אורניום על מנת שתוכל לנצלו לצרכי מחקר רפואי מציל חיים, שהרי השיעים ידועים באהבת האדם וזכויותיו.  פצצה גרעינית?  זה הכל יציר דימיונם של אירגוני המודיעין בעולם ומנהיגי ישראל יחדיו עמם, איראן הרי אין לה כוונות גרעיניות כלל וכלל, לכל היותר המדובר במפצחי גרעיני חמניות ודלעת איראנים.

לטעמם של המטורללים-הלשעברים הללו, מנהיגי ישראל רואים חזיונות בהקיץ של סכנה גרעינית.  כלומר הם ואנשיהם, ראשי ארגוני המודיעין שלנו, הביאו את המידע בדבר סכנה גרעינית איראנית אך כעת, אפשר שתמורת גמול שמן ומשמן, מתכחשים לה בלחץ אירגוני שמאל רדיקלי ואנטישמי-עולמיה כגון "הקרן לישראל חדשה", אירגוני "הסדר העולמי החדש", אירגון "בילדרברג" האירופי, האיחוד-האירופי והממשל האמריקני.  כל אלו כבר מודעים מזה זמן להתקדמות תהליך ייצור הפצצה הגרעינית האיראנית אך מגמדים אותה על מנת להרבות כאוס בלבול מבוכה ואבדן עשתונות אצל מנהיגי העולם והמזרח התיכון בפרט, וזאת על מנת להשליט איסלם קיצוני שיעי על כולנו, להגביר בכך כאוס ושמד אשר יובילו ד'לית ברירה לכינון ממשלה עולמית טוטליטרית.  ומעל כל אלו עומדת ככל הניראה שאיפתו של דיסקין (לאחר שניכזבה תוחלתו להתמנות לראש המוסד ולכן נוקם כעת בנתניהו), לקצור נקודות זכות פוליטיות לקראת כניסתו לפוליטיקה הישראלית בבחינת "הכה את נתניהו והצל את העולם"  זוהי הנדוניה הדיסקינית לשלי יחימוביץ, לשאול מופז, לזהבה גלאון או ליאיר לפיד, אך יותר מכל לממנים הכבדים האנטישמים מארצות הים המשתמשים בדיסקין (כמו בפוליטיקאים ישראלים רבים אחרים) על מנת לשנות את האוריינטציה הפוליטית הישראלית להפכה לאוריאנטציה פלשתינית נוסח "מדינת כל אזרחיה".  אהה, כמעט שכחנו, הלה היה ראש השב"כ הישראלי עד זה לא מכבר – איזה בושה, איזה ביזיון, איזה עליבות.

דיסקין מכבס מילים.  "נתניהו לא מעונין בתהליך השלום כעת" כך גורס-מכפיש דיסקין.  אנו הרי כבר יודעים גם ללא הסבריו "המלומדים" של ר' דיסקין כי חידוש יוזמת השלום ו"יצירתיות"  לעת הזו פירושה וויתור מלמפרע על נכסיה האסטרטגים של מדינת ישראל, עקירת מאות אלפי מתישבים והצבת משמרות המהפכה האיראנים על גבול קלקליה טול-כרם וכל זאת בעוד העולם הערבי משקשק ומזדעדע תחת עולו של "החורף הערבי".  ניראה כי דיסקין אינו חכם במיוחד אם הינו חושב כי אנו טיפשים שאיננו מבינים כוונתו הנכלולית מוטת אוריאנטצית השמאל הרדיקלי.  ובמדה ודיסקין הפך מעריץ כה נלהב של "הפרטנר" אבו-מאזן עד כי מאשים את נתניהו בטירפוד משא ומתן לשלום הרי שעליו להסביר מדוע לא טרח "האבו" להשיב על נדיבותו המופלגת עד כדי חוסר אחריות לאומית של אולמרט בעת המשא ומתן בינהם?  ובכלל, "האבו" הרי מעמיד הררי תנאים מוקדמים עבור הזכות לשוחח עמו שלום עד כי מייתר את המשא ומתן מכל וכל.  וזה הוא ה"פרטנר" של דיסקין.  ניראה כי האיש לא נחן בשאר רוח רב ובאשר יצא מתחת מטריית השב"כ המגוננת מתגלה הוא בכל עליבותו (ע"ע ראש המוסד לשעבר דגן).

אלא שכל אלו אינם מצליחים להזיז את נתניהו ראש ממשלת ישראל וברק שר ביטחוננו מאשר ידוע להם ובדין, המהווה סכנה קיומית למדינת ישראל.  הנאמר כאן אינו מוצא השנים "טלית שכולה תכלת" בנושאים אחרים אך זה אינו מעניננו כאן. איש איש מהם ומכשלותיו אחריו, נתניהו פחות (ובעיקר באזלת ידו כנגד "משנאי החינם בנינו") וברק מונים רבים יותר (ותיקצר היריעה מלפרטם כאן).

דיסקין טוען שנתניהו וברק מונעים מרגשות משיחיים.  באמת?  ואולי, רק אולי, אותם רגשות "משיחיים" לכאורה הינם אידאולוגיה ציונית קיומית הכוללת דאגת אמת לקיום עם ישראל ושלום אזרחיו מפאת שחשים את כובד האחריות המונח על כתפיהם בעבור כולנו?  אנו צריכים לברך יום יום כי מנהיגינו הינם "פרנואידים" הרואים צל ההרים כהרים עצמם ולא שטופי נירוונה, רוגע ושלום עולמי כאדונים הלא ניכבדים דגן, גנץ ודיסקין.  אנו אזרחי ישראל מעדיפים את מנהיגינו "פרנואידים", החרדים לשלומנו בכל דקה נתונה , מאשר היותנו תחת ממשל של הזוהים אפופי קטורת הנירוונה ואוניבסליזם כלל עולמי.  בחברות העסקיות המצליחות ביותר רק מנהל כללי "פרנואידי" יכול להוביל את העסק לעבר רווחיות וקיום כנגד מתחריו והגזירה כאן בהחלט שווה.

דיסקין טוען כי אינו סומך על השניים?  לא דיסקין, אנו איננו סומכים עליך, אשר מטיל מי אפסיו מהמקפצה על הממונים עליו לשעבר בתזמון מפוקפק ותמוה ומתגדר כיום בחסות התקשורת המפרגנת והמאתרגת.  מזכיר לנו את המטורלל של גן הילדים הזורק בוץ על הילדים האחרים בגן בעודו מוצא מחסה מאחורי סינור הגננת.

 

נתניהו וברק יכולים לסמן הצלחה פנומנלית בקנה מידה שלא היה ידוע עד כה במדינת ישראל ויחסיה הבינלאומים בכך שהעמידו את העולם במסדר הסכמה לנוכח הסכנה האיראנית לא רק לישראל אלא לכל העולם.

 

אלא שגאוני הדור (בלשון סגי-נהור), דגן, גנץ את דיסקין מעולפי ענני קטורת השמאל הרדיקלי יודעים כמובן טוב יותר מכולם, הם החליטו כי האיראנים אך שרים במעגל "קומבייה" ומדליקים נרות שלום.

 

מזה זמן מאז שנת 2011 כי אנו מתריעים במאמרינו אודות סכנה מוחשית ומידית ליכולת עמידתה של מדינת ישראל עקב הפיכתם של פיקודי צה"ל, משטרה והשב"כ לחממת שמאל רדיקלי מוכווני (וממומני?)" הקרן לישראלח חדשה" אשר מתנהלים באותו נוסך בו מתנהל בית המשפט העליון הישראלי דהיינו, חבר מביא חבר ואלו בוחרים משובטיהם מתוך עצמם בעודם מונעים מכלל עם ישראל את הגישה למקומות אלו.

לכל שיעיין לעומקם של פעילות צה"ל, המשטרה והשב"כ, יבחין בנקל כי הקו המנחה אירגונים אלו בשנים החולפות הוא קו מיליטנטי שמאלני רדיקלי בעל גוון אנרכיסטי.  אין חידוש בדבר, פיקודי אירגונים אלו מתנהלים מזה עשרות שנים באורח פוליטי הנוטה לשמאל הרדיקלי, אלא שפעילות זו החלה להחשף בשנה החולפת והציבור החל להיות מודע לבעיה.  למי שתהה מדוע צה"ל, השב"כ והמשטרה בשטחי יו"ש מהווים את חוד החנית כנגד מתישבינו שם בעודם משתפים פעולה נרצעים עם הפלשתינים כנגד בני עמם, למי שתהה מדוע מלחמת לבנון השניה התנהלה באורח כה בזוי וכישלוני לנו, למי שתהה הכיצד התנהל גרוש גוש קטיף בלא צעקה וזעקה דמוקרטית, למי שתהה מדוע מבצע עפרת יצוקה נעצר בתחילתו ודבר ממטרות המבצע לא הושלמו, הנה התשובה והיא מחרידה בעוצתמה….פיקודי האירגונים המופקדים על ביטחוננו פועלים למעשה כנגדנו, כנגד ביטחוננו, כנגד קיומנו וזאת בעבור מילוי מאוויהם האישיים האג'נדתים.

למבקשים להרחיב ולאשש ידיעותיהם באשר לנאמר במאמר זה מומלץ לעיין בספרה של רות איזיקוביץ "תכלית ראויה" (זהירות, הספר אינו לחלושי לב ומוח) . איזיקוביץ, חברת הצוות הרב תחומי לביקורת צה"ל המתאר את הסודות השמורים ביותר של ההפיכה הצבאית דרך "ההכנה המנטלית", שחולל הפיקוד העליון הצה"לי בהופכו את הצבא לכוח משימה נגד אזרחים ובניגוד לפקודות וחוק הצבא. חושפת ללא כחל וסרק ובהרחבה את שנאמר במאמרינו בנושא.

 

י,

 

לתמה הכיצד זה אנו עדיין שורדים?  פשיטא…עם ישראל ולא מנהיגיו הצבאיים והביטחונים הוא העומד כחומה בצורה להגן על כולנו.  אנשי הצבא עד רמות סא"ל ולעיתים אל"מ וכמובן החוגרים והבד"א, שומרי אמוני ישראל הנפלאים, אינם ככלל שותפים לפוליטיזציה הפושה בצמרת צבא ולמרות המכשלות, אזלת היד וחוסר כישורים בולוט של מפקדיהם הבכירים, הינם משכילים לעמוד בפרץ ולהגן על כולנו.

ממשלות ישראל נירדמו בשמירה.  היה עליהן להבחין במגמות הפוליטיות המסוכנות הפושות בצמרות אירגוני הביטחון לסוגיהם.  ואם הבחינו וידעו, מה שסביר יותר, הרי שהללו מעלו באמוננו.  חשוב לציין כי הפוליטיזציה, בצה"ל בעיקר, ימיה כימי קיום המדינה ובכוונת מכוון הוכפף צה"ל מאז ומתמיד למפלגות השלטון מהשמאל (השמאל האוטנטי של אז – שמאל יהודי, ציוני ודמוקרטי), אלא שמפקדי צה"ל למרות אוריאנטציה אישית שמאלנית ידעו להפריד בין נטיותיהם הפוליטיות ותיפקודם הצבאי בעבור כלל עם ישראל ועשו זאת נאמנה, מי יותר ומי פחות.

 

נקודת השבר בה חדל הפיקוד-הצבאי-הפוליטי הצה"לי לשמש את כלל עם ישראל ודבק אך באג'נדה שמאל קיצונית צרה הינו "הסכם אוסלו" הארור אשר בו למד פיקוד הצבא מהפוליטיקאים (פרס, ביילין רבין) כי מאוואים פוליטים אישיים, אנוכים-צרים עדיפים על טובת כלל האומה וכי הנוקט בדרך זו לא רק שלא יינזק אלא יהפוך לאתרוג תקשורתי צעיר ומבהיק.  הפוליטיקאים וטטרני-הפוליטיקאים דאז הראו לראשי צבאינו אשר היו ממילא דבקים באידאולוגית השמאל הרדיקלי כי ניתן ליבא 40,000 טרוריסטים, למסור לידהם 50,000 רובים על תחמושתם, לגרום בכך ל- 1700 "קורבנות השלום" בנינו האזרחים (וכ-5000 הרוגים פלשתינים) ולצאת נקיים כצפיחית בדבש ללא עונש ומכהה, ללא וועדת חקירה, ללא דו"ח מבקר המדינה ובתמיכה גורפת של משפחי ושרלטני בית המשפט העליון.   כל שנידרש מהם היה למלא את גחמות התקשורת ואנ"ש.

ואלו הינם אותם האנשים אשר מיללים ככרוכיות כנגד הארכי-רוצח בני עמו בשאר אסד – וכי מה הם עוללו לבני עמם היהודים? וכי דבשתם הקלוקלת נעלמה כליל מעיניהם.  ברוב חוצפתם מותחים הם ביקורת על סא"ל שלום אייזנר אשר מעשיו ילבינו כשלג הצח לעומת ניוולותם ורצחנותם כנגדנו, אזרחי ישראל (ע"ע "קורבנות השלום" לעיל).  למה דומה מעשהו של אייזנר, אשר בהחלט אינו "גיבור" אלא מילא תפקידו כמיטב יכולתו? למעשי אותם "פורעי החוק", מורדי גטו וורשה והפרטיזנים אשר נילחמו (אבוי, רחמנא ליצלן, תוך שמפעילים כוח), ב"שלטון החוק" הנאצי אשר קם להשמידם.  חוק, או העדרו, אשר דגל שחור מתנוסס מעליו אינו חוק ואינו נעלים, הוא עוולה ברורה ויש לנדותו ברוח הדמוקרטיה המתגוננת (מערכת המשפט והחוק של גרמניה הנאצית עצמה היא דוגמה מזעזעת נוספת לאן יכול "שלטון חוק" אנטי יהודי להגיע ולהביאנו).  "שילטון החוק" הישראלי המיוצג על ידי בית המשפט העליון ("שלהם"), המקעקע את הדמוקרטיה הישראלית ומביאנו כולנו אל עברי פי פחת קיומי הוא דוגמא אפילה ומבישה לאשר מובילנו "שלטון חוק" שרלטני, פיראטי ומתנשא, ואף הוא אנטי יהודי וציוני.

השנים החולפות חשפו עוולות פוליטיות ומדיניות רבות כנגד מרבית העם היושב בציון באשר אותו ציבור שהיה מושתק עד הלום, מצא את הדרך להביע רחשי ליבו המדוכא דרך המרשתת והרשתות החברתיות וטוב שכך.  ידיעות מסתחררות בדבר הקדמת הבחירות לסתיו הקרוב נותנות ההזדמנות לבוחרים ונציגיהם לעורר ולהציב בראש סדר היום את הבעיות המונעות מהציבור זכות קיום לאומי הוגן.  המתואר בכתבה זו הינו אחד מאותם תנאים חייבי וברי תיקון אשר "הניבחרים" יהיו חייבים לעמוד בהם לעת הבחירות החדשות, אם וכאשר.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

מיהו ציוני?

 נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  די  לפטפטת! *  ומי צריך  בחירות  עכשיו? * ועל  ד"ר  נתן  בירנבוים  שמעתם? *וגם: האם  ציפי  לבני  מתכננת  קמבק  פוליטי? * מיהו הצלם הצורר * והאם  אלדד  יניב  חוזר  בתשובה?  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

 

                                   ***

 

חוק  השתיקה

 

  יפה שתיקה לחכמים, אמרו חז"ל, קל וחומר לפוליטיקאים. והרי לא סוד הוא, כפי שמוכיחה המציאוּת הפוליטית, שכמעט כל איש צבא בדימוס של אתמול הוא פוליטיקאי של המחר.

  לכן יש לאמץ את ההצעה לגזור בחוק על אישי בטחון לא רק תקופת צינון בפוליטיקה, אלא גם תקופת אֶלֶם. בכך יימנעו התבטאויות הרסניות למדינה, שגורמות לה נזק תדמיתי ובטחוני עצום, מפי אלופי צה"ל או אנשי שב"כ לשעבר, המוּנעים ממניעים פוליטיים או מאינטרסים אישיים של נקמה. עיין ערך יובל דיסקין (שלא נבחר לראש מוסד) ושאול מופז נגד שר הבטחון, אהוד ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו, ואחרים. ובא לציון גואל.

  לתשומת לב חברי הכנסת בקדנציה הנוכחית.

 

הכל  פוליטי

 

  מעניין, המפלגות ובראשן הח"כים, תומכים בהקדמת הבחירות, כשהם מוּנעים מאינטרסים פוליטיים מובהקים. למרות עלותן הגבוהה של הבחירות לקופה הציבורית – למעלה מ400 מיליון שקל – לא שמענו חברי כנסת המתנגדים למהלך מתוך דאגה ואחריות כלכלית לכיס הציבור. אפילו יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', המנפנפת בדרך כלל בדגל הכלכלי, גם היא תומכת בצעד זה משיקולים פוליטיים.

  האם אין הדבר מלמד על אופי הח"כים והכנסת בכלל? דומה שהם כבר מזמן לא נבחרי העם, אלא רואים את עצמם מובחרי העם שפועלים למען קידומם והטבותיהם, והציבור הוא בן ערובה לגחמותיהם האישיות. אז מה הפלא שתדמיתם ירודה? ועוד לא אמרנו מילה על ערעור היציבות הדמוקרטית בשל הקדמת הבחירות לרוב.

 

משכתבי  הציונות

 

  כולנו מכירים את בנימין הרצל, חוזה המדינה. אך האם שמעתם את השם ד"ר נתן בירנבוים, שזה עתה מלאו 75 שנה לפטירתו? והאם ידעתם, שעוד הרבה לפני הרצל הוא האיש הראשון שטבע את המונח 'ציונות' ואשר הניח את היסודות להקמת ההסתדרות הציונית?

  אז נכון שאחרי שנים רבות של פעילות ציונית- סוציאליסטית, הוא חצה את הקווים,   הצטרף אל הזרם החרדי והפך לפעיל מרכזי בו. אולם האם זוהי סיבה מספקת להעלים את מפעל חייו הציוני, שהוא נמנה עם מייסדיה של התנועה, כפי שבחרו לעשות משכתבי ההיסטוריה של הציונות? האם אין הם דומים לבת יענה הטומנת את ראשה בחול? דומה שזהו חטא לא רק כלפי דמותו רבת הפעלים של האיש, אלא לא פחות כלפי ההיסטוריה, ויש בו משום הטעייה של הציבור בכלל ושל הנוער בפרט, שנותר עם חור בהשכלה הציונית.

   אולי כדאי שמשכתבי ההיסטוריה הציונית ילמדו פרק מהטקסט המקראי, איך לא להעלים עוּבדות, ולהתמודד איתן, גם אם הן מביכות לפעמים. אמת היסטורית כבר אמרנו?

 

לא  למריחואנה

 

  נכון עשה בג"צ שפסל את הבקשה למפגן של עישון מריחואנה בתל אביב. כידוע, מפגן אחד שווה יותר מאלף מילים, וכשמדובר בסמים הוא מהווה מודל שלילי לנוער.

  לא סוד הוא שליגליזציה של סמים קלים, כפי שמוכיחים מחקרים, עלולה לגרום לשימוש  בסמים כבדים ואף לליגליזציה שלהן. למרבה הצער נגע הסמים גורם לא רק לתמותה של המשתמשים בהן, אלא גם לפשיעה בחברה, מעבירות רכוש לצורך מימון הסם, דרך פריצוּת ועד לגרימת תאונות דרכים ורֶצח. לכן ראוי לבער את הנגע מן היסוד. כל הכבוד!

 

על  מגש  השנאה

 

  לא פחות מהפרובוקציה של האנרכיסט הדני בבקעה, גם הדחתו של סמח"ט שלום אייזנר שיחקה לידיהם של האנרכיסטים, והם קיבלו אותה כשי על מגש הכסף של שנאת ישראל.      לא סוד הוא שהכינויים 'פעילי שלום' ו'פעילי זכויות אדם' הם מילים מכובסות להשמדת ישראל בהתאם למטרתם המוצהרת לא אחת במישרין או בעקיפין. ארגוני השמאל היהודיים התומכים בהם, כמו בארגונים פרו- פלסטינים אחרים, נותנים אפוא ידם לכך, ולכן הגיעה השעה להתנער גם מהם. ובא לציון גואל.

 

פסק  זמן?

 

  פרישתה של ציפי לבני מהחיים הפוליטיים הוא צעד נכון בזמן הנכון, שהיה צפוי בעקבות מפלתה הדרסטית במפלגת קדימה. ראוי שהיא תמַצה את כישוריה בתחום השכלתה המשפטית, ותניח לאחרים הטובים ממנה את הזירה הפוליטית בכנסת, שֶבה נכשלה כשלון חרוץ.

   עם זאת, יתכן בהחלט שמדובר בפסק זמן לעריכת חשבון נפש ולהיערכות מחדש לקראת קמבק פוליטי. אם כן, האם ביבי, יריבה המושבע, שפרש אף הוא מהפוליטיקה (אם כי דומני לא מחברותו בכנסת) לאחר כשלונו בשנות ה-90, שימש לה מודל? ימים יגידו. ועד אז בהצלחה לה בכל אשר תפנה.

 

מפלגה  של  איש  אחד

 

  בניגוד לתדמיתו האידיאולוגית הימנית של ח"כ אביגדור ליברמן, דומה שהרקורד הפוליטי של השר הנכבד מנפץ תדמית זו. ליברמן מתברר הוא פרגמטיסט לא קטן, פוליטיקאי משופשף שמנצל את סמכותו הבלתי מעורערת ואת המשמעת הסיעתית במפלגתו 'ישראל ביתנו', כדי להשליט אינטרסים פוליטיים מובהקים שלו.

  האיש הוא כל הזמן עם היד על הדופק הציבורי. את הנושאים הפופוליסטיים, שעל סדר היום, הוא מעמיד למבחן של בחירות או תמיכה קואליציונית, תוך ניצול כוחו האלקטורלי. מבחן האזרחות, חוק הגיור זוכרים? ועתה הוא מנופף בדגל חוק טל והשוויון בנטל הצבאי כדי להפיל את הממשלה ולהביא להקדמת הבחירות. מפלגה של איש אחד כבר אמרנו?

 

הודאות  שוא

 

  האם השהוּת בכלא גרמה לארז אפרתי, הקב"ט שהואשם בתקיפת צעירה, להרהורי תשובה, לאחר שהביע חרטה והתנצלות על המעשה? ואולי, כפי שנראה, הוא מפמפם מגרונו של עורך דינו, כדי לעורר את רחמי השופטים ולהקל בעונשו ובגודל הפיצויים שעליו לשלם לקורבן? שהרי לא סוד הוא, שהודאה בחטא, הבעת חרטה והתנצלות – גם אם אין מאחריהן שום כוונה אמיתית – הן מתכון בדוק להקלת העונש, וכל העבריינים (מלבד המחבלים) כבר למדו סוד זה ומיישמים אותו כהלכה.

  אולם איך זה, שהשופטים המלומדים, שאין לחשוד בתמימותם היתרה, הולכים שבי אחרי הודאות שוא אלה ומתחשבים בהן, כחלק מתפיסתם המתחשבת בעבריין, ופחות בקורבן? והרי על הצדק להיעשות, וגם להיראות! הגיעה השעה שהשופטים יחדלו לרחם על העבריינים, שעליהם לשלם את מלוא עונשם על פישעם, ויתמקדו בסבל הקורבנות ובנזק שנגרם להם, והוא הדין במקרה של אפרתי. רק כך החֶברה תהיה מתוקנת יותר. ובא לציון גואל.

 

תרגיל  ביחסי  ציבור

 

  האם הראיון עם אלדד יניב בעיתון 'הארץ' הוא תרגיל מבריק ביחסי ציבור? לפחות כך נראה על פי 'השורה התחתונה' שלו. יניב מדבר על הכוח המשחית שיש לאנשים כמוהו, עורכי דין ויועצי תקשורת, שמעולם לא נבחרו על ידי העם, אשר מנצלים את השפעת התקשורת לצרכיהם. אולם בדיוק זה מה שהוא עושה בסוף הראיון.

  כמי שיזם את המחאה החברתית השמאלנית, במגמה להפיל את ממשלת נתניהו, מנסה אלדד באמצעות הראיון בעיתון, להתסיס את דעת הקהל ולהשפיע עליה להצביע במערכת הבחירות הבאה, שאותה הוא  מגדיר כ'אם כל המחאות'. האין זו תעמולת בחירות מובהקת? הראיון כולו אפוא אינו אלא מבוא לקראת תעמולה זו בסופו. כאיש תקשורת ממולח אלדד למד היטב איך למשוך את הציבור, מה מדבר אליו ומה הם גורמי הרייטינג. חשיפה אישית, ומה שנראה ככנוּת, הם מתכון מובהק לכך. הוסיפו לכך את כל מרכיבי ה'אקשן': כוח, פוליטיקה ותקשורת, וקַבלו את המתכון המושלם. מה צריך יותר מִזה.

 

דוגמא  לא  מייצגת

 

    לא פעם העיתונאי הוא על תקן אותו צלם, שתופס על חם את החרדי הצורר, אשר פוסע מעדנות בזמן הצפירה, כאילו הוא מייצג את הציבור החרדי כולו. ולא היא. צר לי לאכזב את הקוראים. אולם כמו בתחומים רבים אחרים, החרדי מבתי בראנד בירושלים, שהפר את הדממה, הוא חרדי קיצוני, שאינו מצביע על הזרם המרכזי של המגזר.

  למרות שעמידת הדום היא אכן מנהג של גויים, רובם של החרדים מכבדים את הטקס, ולוּ מהטעם האנושי, כדי לא לפגוע בציבור הרחב, שלגביו הטקס הוא בעל משמעות של התייחדות עם זכר הקורבנות. אך הם ממלאים את דקות הדומיה בתוכן יהודי של אמירת פרקי תהילים.

  אגב, לגבי הצַלם שאינו מכבד את המעמד, לא פחות מהחרדי שלכד בעדשת מצלמתו, השאלה היא האומנם המטרה מקדשת את כל האמצעים, ומי יצלם את הצַלם הסורר בעצמו?

הצחקתם אותי.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                            ציפי  לידר

רצח משפטי ברמאללה

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

אם יש למחמד אבו-שהאלה רדיו בתאו, הוא יזפזפ לשוא בין קול ישראל לגל"צ וכל יתר התחנות בצפייה לשמוע על מאמצים מצד ממשלת ישראל, או למצער על קמפיין ציבורי, לביטול  גזר דין המוות שנגזר עליו ע"י שלטונות רמאללה, כשכל פשעו לא היה אלא תיווך במכירת בית עלוב בחברון, וזאת עפ"י הודאה שנסחטה ממנו בעינויים.

לאבו-שהאלה אין מזל. גזר הדין שניתן במהירות הבזק, מיום ליום, נפל עליו בעיתוי לא מוצלח. מדינת ישראל וצבאה – הנשיא פרס וראש הממשלה נתניהו, הרמטכ"ל גנץ וכמובן התקשורת, כולם עסוקים בנושא הרבה יותר חשוב ובוער: פרחח חצוף מארץ זרה נסע עד לכאן לחסום כביש בבקעת הירדן וספג מכת רובה מידיו של סגן אלוף בצ'הל. על זאת רעשה הארץ ולא על האיש שנדון למוות, כי מה שווים חייו של ערבי בסך הכל, בהשוואה לתקרית מצולמת, מופצת בכל העולם, של "פגיעה בזכויות האדם" של אזרח סקנדינבי?

עצם שתיקתם של יפי-הנפש בישראל, למן השילוש הקדוש א.ב.יהושע, עמוס עוז ודוד גרוסמן ועד לאחרון זרזירי העט, ובכלל – ההתעלמות הגמורה של כל מניפי דגל ההומניזם מן הזוועה הזאת, שאדם דמו עומד להישפך על עוון סיוע למכירת בית ליהודים – אות קלון הוא לשמאל הישראלי. יש להזכיר להם, כל עוד לא מאוחר, שהומניטאריות – אנושיות – פירושה להעמיד את טובת האדם באשר הוא במרכז דאגותיה של החברה. גם ערבי הוא אדם, ורק חסר להם שיטענו שאבו-שהאלה הוא פחות "אדם" מפני שמכר נכס ליהודים, כדי שנשאל אותם: ולערבי כזה מגיע עונש מוות? האם גם כלפי חייו של יהודי מוכר נכס לערבים, שקיצונים מן הימין היו רוצחים אותו, הייתם מגלים אדישות כזאת? הלא שמיים וארץ הייתם הופכים! אז מי הם כאן הגזענים ?!

 

וגם נתניהו וממשלתו לא יינקו, אם חלילה יבוצע הרצח המשפטי של מחמד אבו-שהאלה. מפני שממשלת ישראל שולטת על מספיק מנופים מול רמאללה, כדי להציל את חיי האיש.

היה צריך לבטל את הפגישה עם "ראש הממשלה" פיאד, מפני שחרפה היא לראש ממשלת ישראל לשבת עם תליינים.

ויש לתת הודעה מראש, שבעתיד שום נושא משרה יהודי בישראל לא יקיים כל מגע עם מי שאצלו מכירת נכס ליהודי היא פשע, ועוד פשע שעונשו מוות. עצם ההתייחסות לאנשים כאלה כאל "פרטנרים" עושה אותנו שותפים לרצח. ומי שרואה באדם שמכר נכס ליהודי פושע שדינו מוות, הוא אויב ובאויב נלחמים עד רדתו.

ויש לשלול מהם את תעודות ה-V.I.P. המקנות להם מעמד של "אישיות חשובה מאד" וזכויות יתר בגבולות ובמעברים. אויב ותליין אינם אישיות ואינם חשובים. הם חלאת אדם .

ויש לשים קץ לשת"פ שלנו עם צבא הרש"פ, הכוח שבצילו פועל התליין.

ויש להודיע ל"קוורטט", הדוחק בנו לשים את מבטחנו ברמאללה, שלא בא בחשבון למסור את השטחים המבטיחים את חיי מדינת-העמקים לידי מי שנוהגים בנו כאויבים.

ויש לנו מנופים כלכליים אין ספור להרתיע את התליינים מלבצע את זממם.

ועל הכל – יש להסיר כל הגנה ביטחונית של צה'ל והשב'כ מראש הרש'פ וחבר מרעיו, אם חלילה ייחתם גזר דין המוות. דם אבו-מאזן אינו יותר אדום מדמו של אבו-שהאלה.

 

אם לאו, ממשלת ישראל עלולה להיראות כמי שמבצעת ביחד עם שלטונות רמאללה תנועת מלקחיים מתואמת נגד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובירושלים: אלה מונעים היתרי-עסקה ואלה מפעילים כיתות יורים. כדי למחות רושם כזה חייב ראש הממשלה לדאוג מיד להוצאת היתר-עסקה לרכישת הבית בחברון.

 

"בית הדין" הפלסטיני פסק על פי "החוק" אצלם, והחוק הזה מגלם את הנורמות שלהם. הנורמה של הוצאת אדם להורג על מכירת נכס ליהודי מחזירה אותנו לעידן גזרי הדין שיצאו מלפני "בתי הדין" של הכנופיות הערביות במאורעות 1936-9, כאשר המופתי הנאצי חג' אמין אל חוסייני ואבו ג'ילדה פגעו ביישוב היהודי והרסו את החברה הערבית. הם היו כנופיות, ואבו מאזן – אם יחתום על גזר דין כזה – גם הוא יהיה לא יותר מראש כנופיה.

 

אפס מעשה של ממשלת ישראל יהיה פשע כפול: נגד האנושיות וגם נגד עצמנו, כאלו מקבלים אנחנו את דין היותנו אסורים בקניין אדמה בארץ הזאת, גרים ולא תושבים. הבית שאת מכירתו תיווך אבו-שהאלה עומד ב"שדה המכפלה", אותו קנה אברהם אבינו 4000 שנים לפני כן כצעד ראשון לקיום ההבטחה "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

איזו אירוניה מרה של הגורל!

 

דוד וילדר ונועם ארנון, בשם הישוב היהודי בחברון, שיגרו איגרת אל מזכיר האו"ם , שרת החוץ האמריקנית, שגריר ארה"ב בישראל, נשיא מועצת אירופה, מנכ"ל הצלב האדום, נשיא המדינה וראש הממשלה ובה כתבו:

 

   "לפני פחות מ-100 שנים נחקקו וייושמו "חוקי נירנברג" הידועים לשמצה… בדצמבר 1938 חוקקה גרמניה הנאצית והוציאה לפועל צו בדבר "הסדרת סילוק היהודים מן החיים הכלכליים בגרמניה". סעיף אחד בצו הזה אסר על היהודים להציע נכסים למכירה.

האם הרשות הפלסטינית היא גלגול של הרייך השלישי ?"

 

האיגרת מסתיימת בקריאה -

"לכל המנהיגים הבינלאומיים לתבוע ביטול עונש המוות וההוצאה להורג של מחמד שהאלה וכן את שחרורו המיידי ממאסרו, מפני שהאיש לא ביצע כל עבירה".

 

כל אדם הגון בעולם, כל ישראלי, ובוודאי כל יהודי – ראוי להם להצטרף לעצומה הזאת ולהפנותה  בראש וראשונה אל מי שבידו להושיע: ראש ממשלת ישראל.

 

אליקים העצני

וידויו של אופטימיסט : אני אופטימיסט. נקודה.

נכתב על ידי: אורי אבנרי

בלי "אם". בלי "אבל". בלי "אולי".

יכול להיות שזה עניין גנטי. אבי היה אדם אופטימי. גם כאשר נאלץ בגיל 45 לברוח מגרמניה אל ארץ קטנה ופרימיטיבית במזרח התיכון, אבי שמר על מצב-רוח מרומם. למרות שהיה עליו להסתגל לארץ חדשה, למזג-אוויר הרבה יותר חם, לעבודה גופנית מפרכת ולעוני מרוד, הוא היה מאושר. לפחות הציל את אשתו וארבעת ילדיו, שאני הייתי הקטן שבהם.

 

כיום, ביום הולדתה ה-64 של מדינת-ישראל, אני עדיין אופטימיסט.

 

לפני זמן-מה נתקלתי בסופר עמוס עוז בחתונה. דיברנו על הדבר המוזר הזה, האופטימיות שלי. הוא אמר שהוא פסימיסט. כשאתה פסימיסט, אמר, אינך יכול להפסיד. אם הדברים משתנים לטובה, אתה יכול לשמוח. אם הדברים משתנים לרעה, אתה שמח על כך שצדקת כל הזמן.

 

הצרה עם הפסימיזם, אמרתי לו, היא שזו השקפת-עולם שאינה מובילה לשום מקום. הפסימיזם פוטר את האדם מכל דחף לפעול. אם ממילא הכול עומד להיות רע, למה לטרוח? הפסימיות היא השקפת-עולם נוחה. היא גם מאפשרת לבוז לאנשים האופטימיים, הממשיכים ברוב תמימותם להיאבק למען עולם יותר טוב. האופטימיסטים כסילים!

 

זהו, בעצם, לב העניין. האופטימיסטים יכולים להיאבק. מי שאינם מאמינים בעולם יותר טוב גם אינם יכולים להיאבק למענו. הם יכולים רק לשבת על הכורסה מול מסך הטלוויזיה, לנענע בראש ולצקצק בלשון על הטימטום של המין האנושי בכלל והעם שאליו הם שייכים בפרט.

 

כשאני מודה באופטימיות שלי, יורד עלי מטר של נזיפות. האם אתה לא רואה מה קורה סביבך? האם זוהי המדינה שדמיינת לעצמך ב-14 במאי, 1948, כאשר שמעת ברדיו בחצי-אוזן את נאומו של בן-גוריון בשעה שהתכוננת לקרב של הלילה?

 

נכון, לא למדינה כזאת פיללנו. חבריי ואני חשבנו על מדינה שונה מאוד. ובכל זאת אני אדם אופטימי.

 

כאשר אני מדבר על נושא זה, אני נזכר תמיד בנקודה מסוימת בחיי.

 

זה היה באוקטובר 1942, והעולם רעד.

 

ברוסיה הגיעו הכוחות הנאציים לסטלינגרד. לא היה ספק שהם יכבשו את העיר וימשיכו הלאה.

 

דרומה משם פרץ הוורמאכט הבלתי-מנוצח לאזור הקווקז. משם הוביל קו ישר דרך תורכיה וסוריה לארץ-ישראל.

 

בצפון-אפריקה פרץ צבאו המהולל של הגנרל ארווין רומל את הקווים הבריטיים והגיע לכפר אל-עלאמיין, 106 קילומטרים בלבד מאלכסנדריה, כמרחק בין באר-שבע לתל-אביב. משם הייתה הדרך לארץ-ישראל קצרה.

 

שנה לפני כן כבשו הנאצים את האי כרתים בפלישה המוצנחת הראשונה בהיסטוריה.

 

לכל מי שהסתכל במפה היה המצב ברור לגמרי. מצפון, ממערב ומדרום נעה המפלצת הנאצית לעבר ארץ-ישראל כדי להשמיד את המדינה היהודית שבדרך. האנטישמיות המטורפת של אדולף היטלר סימנה את היעד.

 

גם שליטינו הבריטיים חשבו כך. הם פינו את נשותיהם וילדיהם לעיראק. הם עצמם, כך אמרו השמועות, ישבו על המזוודות, מוכנים להימלט ברגע שתבוא הידיעה על פריצה גרמנית במצריים.

 

ארגון ההגנה עשה הכנות קדחתניות. כמו גיבורי מצדה לפני 1900 שנה, שהתאבדו בצוותא כדי שלא ליפול חיים לידי הרומאים, הלוחמים שלנו היו אמורים להתקבץ בהר-הכרמל כדי להילחם בפולשים ולמכור את חייהם ביוקר. אני, שזה עתה מלאו לי 19 שנה, חייתי בתל-אביב חסרת-המגן. ידענו שזה הסוף.

 

אבל בתום מלחמת-העולם וקריסת הרייך השלישי התפרסמו הרבה ספרים על מהלך הקרבות. הסתבר שהמשבר הנואש של אוקטובר 1942 היה קיים רק בדמיוננו.

 

לא רק שהפלישה המוצנחת בכרתים לא הייתה ניצחון מזהיר, בפועל היא הייתה כישלון מוחץ. אבידות הגרמנים היו כה חמורות עד שהיטלר פקד להימנע בעתיד מפעולות כאלה. (הבריטים לא ידעו זאת, ולקראת סוף המלחמה ערכו בהולנד פעולה מוצנחת משלהם, שהסתיימה באסון.)

 

הכוחות הגרמניים שהגיעו לקווקז היו מותשים לחלוטין ולא יכלו להתקדם דרומה. הם לא יכלו אף לחלום על ארץ-ישראל הרחוקה.

 

וחשובה מכל, מבחינתנו, הייתה העובדה שהגנרל רומל הגיע לאל-עלאמיין בטיפת-הבנזין האחרונה שלו. היטלר, שראה בכל ההרפתקה הצפון-אפריקאית סטייה מציר המאמץ העיקרי שלו – כיבוש רוסיה – סירב לבזבז עליה אף טיפה נוספת של הנוזל היקר. ארץ-ישראל עניינה אותו כקליפת השום. (גם אילו רצה, לא הייתה כל אפשרות להעביר את הדלק בים-התיכון. הבריטים הצליחו לפענח את הצופן של חיל-הים האיטלקי וידעו מראש על כל אוניה היוצאת מנמל איטלקי.)

 

מוסר ההשכל: גם בתוך משבר שנראה נואש, אסור לאבד תקווה, מפני שאיננו יודעים את כול העובדות.

 

אך אין צורך להסתכל 70 שנה אחורה. די במבט על אירועי הזמן האחרון.

 

האם האמין מישהו בישראל לפני שנה שהנוער האדיש שלנו, הנוער ש"לא שם דאם" על שום דבר, יקום לפתע בתנועת-מחאה חברתית אדירה? אילו אמר זאת מישהו שבוע לפני שזה קרה, היו צוחקים עליו.

 

מקרה דומה היה קורה למי שהיה מנבא בראשית השנה שעברה שהמצרים (דווקא הם מכל עמי תבל!) יתקוממו ויסלקו את הרודן שלהם. אביב ערבי? חה-חה-חה!

 

כשמזדמן לי להרצות בגרמניה, אני שואל תמיד: "האם מישהו מכם האמין, יום לפני שזה קרה, שיראה עוד בחייו את נפילתה של חומת-ברלין? אם כן, נא להרים את היד!" מעולם לא הורמה אף יד אחת.

 

והאירוע הגדול מכל, קריסת ברית-המועצות האדירה – מי צפה לכך? לא ארצות-הברית, בעלת שרותי-הביון העצומים, ולא "המוסד" המהולל, עם כל משתפי-הפעולה שלו בקרב יהודי ברית-המועצות.

 

הוא הדין לגבי המהפכה של האייתוללה חומייני באיראן, שסילקה את השאה.

 

זה נכון גם לגבי רוב האסונות מעשי-ידי-אדם, שאירעו בימי חיי – מהשואה ועד הירושימה.

 

מה זה מוכיח? לא כלום, מלבד העובדה שאי-אפשר לנבא מראש שום-דבר בוודאות. מאורעות היסטוריים הם מעשי ידי בני-אנוש. נכון, זה יכול לתת מקום לפסימיות, אבל גם לאופטימיות.

 

אנחנו יכולים למנוע אסונות. אנחנו יכולים לסלול את הדרך לעתיד יותר טוב. אבל לשם כך אנחנו זקוקים לנשים ולגברים המאמינים שאפשר לעשות זאת. אופטימיסטים. הרבה כאלה.

 

ביום-העצמאות ה-64 של מדינת-ישראל, המצב בכל רע. "שלום" הפך למילה גסה. רוב הישראלים אומרים: "השלום הוא דבר נהדר. הייתי משלם כל מחיר למען השלום. אבל למרבה הצער, השלום אינו אפשרי. הערבים לא יקבלו אותנו לעולם. לכן תימשך המלחמה לנצח."

 

זהו פסימיזם נוח מאוד, הפוטר אותנו מכל אשמה וגם מאפשר לנו שלא לעשות כלום.

 

"פיתרון שתי-המדינות", הפיתרון המציאותי היחידי, נסוג. בשטחים הפלסטיניים כבר קיים משטר של אפרטהייד, והוא פושט לתוך מדינת-ישראל עצמה. קמה והולכת מדינת-אפרטהייד בכל הארץ. בעוד כמה שנים ישלוט בה מיעוט יהודי על רוב ערבי.

 

אם יקרה נס ומדינת-ישראל תאלץ להעניק לפלסטינים זכויות-אזרח, המדינה היהודית בכל הארץ תהפוך למדינה ערבית בכל הארץ.

 

ארצות-הברית, בעלת-הברית האחרונה שנותרה לנו, שוקעת באיטיות ובהתמדה. למעצמה העולה, סין, אין זיכרונות מהשואה.

 

חוסר-השוויון החברתי משתולל בישראל יותר מאשר בכל ארץ מפותחת אחרת.

 

היסודות הדמוקרטיים של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" נסדקים והולכים. חבורה של פאשיסטים, שמצאו את מקומם בממשלה, צרה על בית-המשפט העליון. הכנסת הופכת לקריקטורה של פרלמנט. התקשורת הכתובה והאלקטרונית הופכת אט-אט לסניף של משרד התעמולה שאיננו קיים.

 

האם יכול המצב להיות יותר גרוע? בחיי הארוכים למדתי ששום מצב אינו כה רע, עד שאינו יכול להיות רע יותר. כשם ששום מנהיג הוא לא כל-כך רע, שהבא-אחריו לא יהיה יותר גרוע.

 

ואולם, יתכן מאוד שכוחות רבי-עוצמה, בלתי-נראים ובלתי-נשמעים, פועלים בסתר לשינוי המצב לטובה. זה דומה לסכר המוקם על נהר. מאחורי הסכר עולים המים אט-אט, מבלי להשמיע קול, מבלי שהדבר מורגש. פתאום פורצים המים את הסכר בקול גדול ומציפים את הארץ.

 

זה לא יקרה אם אנחנו לא נמלא את תפקידנו. מעשינו ומחדלינו הם חלק מהמצב. לא די לקוות ולהאמין. צריך לפעול ולעשות.

 

לשם כך יש אופטימיסטים.

שכונת האולפנה בבית אל ושלטון החוק

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

עוד מעט יהרסו הבולדוזרים 5 בניינים ויגרשו משכונת האולפנה בבית-אל 30 משפחות שהשתכנו בתום לב בבתים שנבנו ע"י משרד השיכון. הן תושלכנה לרחוב, למרות שבית משפט מחוזי טרם הכריע  בטענת מוכר השטח, שצצה אחר שנים, שהוא כביכול חילק את הקרקע ל-13 יורשים ומכר קרקע לא לו – או שמא "החלוקה" הזאת רק הומצאה תחת איום?

 

ליתר ביטחון פנה המוכר גם למסלול המהיר לסילוק מתנחלים, הבג"צ. מהיר, מפני שבג"צ אינו שומע ראיות וכאשר פרקליטות המדינה אינה מתנגדת לעתירה, פסק-דין הפינוי הוא אוטומטי. פרקליטות, שבגלל נטייה פוליטית או הוראות הדרג הפוליטי נוהגת כך, חורצת  את דינם של המתנחלים, וכך  היה באולפנה.

 

"א- דאולה מענא – " הממשלה איתנו", צעקו בתהלוכות האנטי-יישוביות בתקופת הבריטים. היום, הסיסמא הזאת עדיין פוגעת בהתיישבות היהודית, כאילו ה"דאולה" לא התחלפה מאז.

הכל נעשה, כמובן, תחת עקרון "שלטון החוק": "ייקוב הדין את שכונת האולפנה!"

אלא, שגם מלפני העיקרון הזה יש "שווים" ויש "שווים יותר", ופעמים אנשי החוק בעצמם מתפשרים על שלטון החוק, ומי שדורש למצות את הדין נגד המתנחלים דווקא, לפחות  בל יהיה צבוע.

 

דוגמאות ? בבקשה.

בשלהי מלחמת השחרור נוכחתי במקרה בגירוש תושבי הכפר הערבי איקרית. ראיתים עולים על המשאיות ללא התנגדות בהאמינם להבטחה, שלאחר שבועיים יחזרו. הם לא שבו עד היום, למרות שהבג"ץ פסק שיש להחזירם. אנשי איקרית  משוועים לשווא לשלטון החוק.

 

בנגב הקימו בדואים 60,000 (!) מבנים בלתי חוקיים. הממשלה מבקשת "להסדיר" את התיישבותם  ומציעה שבמסגרת ההסדרה לא יאכפו צווי הריסה, ואפילו ירשו להקים מבנים ארעיים נוספים, עד להשלמת ההסדר. צאו וראו, כמה סבלנות יש לשלטון החוק אל הבדואים, וכמה קצר-רוח הוא כלפי מתנחלים יהודים!

 

לא כן, כשהמתנחלים עותרים בבג"צ להריסת בנייה ערבית בלתי חוקית. כאן, המדינה משיבה בשלילה מפני ש"בשל המחסור במשאבים ובכוח אדם נאלצים לקבוע סדרי עדיפויות באכיפת דיני התכנון והבנייה". הריסת בנייה ערבית, אפילו על אדמות יהודיות פרטיות בירושלים, היא בעדיפות נמוכה. הבתים עומדים עד היום.

ומתי "סדרי העדיפויות" מתהפכים והמשאבים וכוח האדם מצויים בשפע? להוציא יהודים מ"בית השלום" ומ"בית המכפלה" בחברון, כמובן!

 

עמותת "רגבים" עתרה לבג"צ לקבוע מועד לביצוע צו שניתן שנים לפני כן להריסת בתים "פלסטינים" בני  14 שנים. בג'ץ קיבל גם כאן את טענת "סדרי העדיפויות" וסרב לעתירה. לאחר מכן, במקרה הפוך של בנייה בלתי חוקית של מתנחלים, בג"צ שינה את טעמו והחליט שלמרות "סדרי העדיפויות" יש לקבוע "לוח זמנים" להריסה. ראו זאת אנשי "רגבים" וביקשו מבג"צ לקבוע "לוח זמנים" גם להריסת בתים ערביים. על כך השיבה הפרקליטות תשובה מקוממת במיוחד: נוכח החלטת הממשלה להקפיא את הבנייה היהודית, היא חייבת "למקד את משאביה באמצעי כפייה אלו.. בעדיפות גבוהה". כלומר: צווי הריסה נגד ערבים אינם נאכפים, כי אכיפה נגד יהודים קודמת.

 

משרד השיכון, בטעות, בנה שכונה בברקן שבשומרון על אדמה פרטית של יהודי. כאן, המדינה הציעה  פיצויים כנהוג בישראל במקרים כאלה. היא לא חלמה לפנות את המשתכנים.

 

ובעיר חברון, רכוש היהודים שנרצחו או גורשו בפרעות תרפ"ט, העזוב והמוזנח, מוקנה לאפוטרופוס, כלומר לממשלת ישראל שאוסרת לעשות בו שימוש למען ההתיישבות היהודית. ועדת עררים צבאית ביקרה קשות את נהיגת ההפקר ברכוש הזה. מתנחלים, שנכנסו לשם, גורשו בכוח. היכן  הזכות המקודשת של הקניין הפרטי כשהבעלים הם יהודים?!

 

על כן, ההילך, בעוברך ליד החורבות בשכונת האולפנה, זכור: כאן החריבו היהודים לעצמם לא רק את מקומות מושבותיהם, כי אם גם את חוקיהם ומשפטיהם.

 

אליקים העצני

מעז ייצא מתוק

 

הנה זה ניתבשרנו מאמש כי חברת הגאז הלאומית המיצרית ביטלה באורח חד צדדי ובניגוד ללשון הסכם השלום בין שתי המדינות, את ההסכם לאספקת גאז מצרי למדינת ישראל.

 

נכתב על ידי: אהרון רול

הנה זה ניתבשרנו מאמש כי חברת הגאז הלאומית המיצרית ביטלה באורח חד צדדי ובניגוד ללשון הסכם השלום בין שתי המדינות, את ההסכם לאספקת גאז מצרי למדינת ישראל.

 

לאספקת הגאז המצרית עבורנו קיימות שתי פנים, מדינית ומסחרית.  מהפן המדיני, כמובן שישראל העדיפה לקנות גאז מידי המצרים כאות ומופת לחיזוק ויציבות הסכם השלום עם מצרים.  ההסכם שימש עילה חיובית בידי שתי המדינות לשמור על הסכם השלום ולו רק מטעמים אלו.

 

לגבי הפן המסחרי, איננו בקיאים במחירו האמיתי של הגאז אותו מספקים המצרים לישראל, אך הגיוני להניח כי הינו נמוך במקצת ממחירו בשוק העולמי שהרי חייבת היתה להיות סיבה מסחרית טובה מדוע תקנה ישראל גאז מהמצרים ולא תפנה לספקיות גאז עולמיות אחרות לנידרש לה במחיר השוק העולמי.

אלא ששני ארועים מרכזים שהתרחשו הקשורים זה בזה משנים את פני תמונת הכדאיות לכאן אם לשם.

 

"הסתיו הערבי" העלה קיצונים איסלמיסטים לשלטון בפרלמנט המצרי, כהכנה לתפיסת שלטון כוללת על שכנתנו מדרום.  גם אם החונטה הצבאית השלטת כעת שם תחליט מטעמים שונים שלא לוותר על השלטון ולא להניח למצרים להתדרדר לקיצוניות איסלמיסטית הרי שגם אז ייאלץ הצבא להתחשב באורח שונה מהעבר במאוויהם של האיסלמיסטים אשר הפגינו את כוחם האלקטורלי, קרי – הקפאת הסכם השלום עם ישראל או אף ביטולו מכל וכל.  סביר להניח כי במצב החדש שנוצר "השלום הקר" עם מצרים יהפוך ל"שלום קפוא".

 

הסתיו הערבי המאיים להפוך לחורף ערבי גרם לכאוס כלכלי במצרים.  המדינה נימצאת על סף קריסה כלכלית עקב צניחת הכנסות מתעלת סואץ והפסקה למצער כוללת של תנועת התיירות הריווחית למצרים.  המגזר העיסקי מדשדש במקום ואינו מסוגל לשמש תחליף הולם לחוסרי ההכנסה המסורתים.  רזרבות המטבע הקשה המצרית, כך דווח, יכולים להספיק למצער למשך חודשיים נוספים ופירושו של דבר חוסר מסוגלות מצרית לקנות מזון לתושבים על כל ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והמדיניות הכרוכות בכך.

 

אם היה הסכם אספקת הגאז חשוב להכנסות מצרים בעת חתימת ההסכם לאספקתו, הרי שכעת התמלוגים מאספקתו לישראל מהווים נתון קריטי במאזן הכלכלי המצרי.

ומהעבר השני, בצידנו, ישראל נימצאה יושבת על מצבורי ענק של גאז ונפט אשר יבטיחו אספקתו לנו לעשרות שנים ארוכות, במחיר סביר ואף נוח.  שדות הגאז נימצאים בתהליך פיתוח מואץ ואפשר כי בהעצמת מאמצי הפיתוח וזרוזם ניתן יהיה להחל ולספק גאז למדינת ישראל משדות אלו בתוך כשנה עד שנה ומחצה (תן וקח).

 

ישראל אמנם תלויה באספקת הגאז המצרי בנקודת זמן זו אך "לא אלמן ישראל".  למשך תקופה מוגבלת יכולה ישראל לקנות גאז בשוק העולמי (עם קשיי הובלה גדולים יותר) או להשתמש בתחליפי גאז, אשר אמנם אקולוגית אינם רצויים, אך מכל מקום הינם מיועדים לתקופה מוגבלת (נפט ופחם).

 

חשוב להזכיר, משך קיום ההסכם עם מצרים, פוצץ צינור הגאז עד כה על ידי שליחי החמאס, הבדואים בסיני – 14 פעמים, כאשר הפסקות הזרמת הגאז עקב זאת נעו מימים ועד שבועות מדי כל פעם, בעוד שישראל נאלצת לפנות למקורות אנרגיה אחרים הצבורים בישראל או לקנותם במחיר חפוז בשוק העולמי.  מצרים לא שיפתה את ישראל בעבור הנזקים שניגרמו לה עקב כך, גם אם לא התכוונו המצרים לחבל באספקת הגאז מהטעמים הכלכלים.

מכלל הנתונים העובדתים שהבאנו לעיל הרי שניראה כי מישהו במצרים עשה טעות עיסקית יקרה מאד.   אלא שלא אך בעסקים עסקינן, ביטול החוזה עם מצרים אינו יכול היה להעשות בלא הקשר פוליטי.  אמנם ראש ממשלתנו נתניהו עושה את המוטל עליו, ולא היינו מצפים ממנו לנהוג אחרת ובדין, ומנסה למזער את הנזק המדיני מביטול ההסכם בכך שגורס כי הביטול נובע כולו מההבט המסחרי.  אלא אין זאת סביר כי הסכם כה חשוב לעת הזו למדיניות והכלכלה המצרית יוכל להתבטל ללא הסכמה במחדל או במעשה של השלטונות הפוליטים המצרים.

 

מאז פרוץ "הסתיו הערבי" לא עייפו גורמים במצרים לציין את "הקנוניה" שנערכה, תמורת שלמוני עתק, בין חברות ישראליות וחברת האנרגיה הלאומית המצרית תחת שלטון מובארק, לספק לישראל גאז במחירים הנמוכים משמעותית(?) ממחירו בשוק העולמי.  עלינו לציין להוותנו כי דומה ולכאורה, המצרים אינם טועים בנקודה זו, נקודת השוחד.  הביקורת הקשה שנמתחה איחדה את כל הקצוות הפוליטים המצרים ולאו דווקא האיסלמיסטים בלבד.  במערכת המצרית שורר קונצנזוס כי יש לבטל את חוזה אספקת הגאז לישראל ולפתחו בתנאים אחרים.  אך אין ספק כי קונצנזוס זה הוזן מרגשות פוליטים אנטי-ישראלים השוררים כיום במצרים.   והנה את שאיוו לעצמם המצרים הם קיימו, אכן החוזה בוטל, אלא שהתזמון מבחינת המצרים הינו אומלל.  דומה והמצרים פעלו מהבטן (הוא "הכבוד הערבי". המהווה אבן נגף בפני הערבים ויחסיהם עם העולם).

אמנם המצרים הקדימו מעט את המאוחר אך לא במדה היכולה לנזק רבות את ישראל.  באחת הפכו המצרים את ישראל לגוף המכתיב מסחרית את תנאיו, המצרים שיחקו לידי ישראל.

 

המצרים כבר היכריזו בעקיפין כי יהיו מוכנים לחדש את אספקת הגאז אך בכפוף לחוזה בעל תנאים שונים ועיקר העיקרים, תחת מחיר שונה.

 

כל שעל ישראל לעשות כעת הוא לקבוע עם המצרים חוזה מוגבל בזמן למשך שנה אחת אשר יוארך באופן מדוד למשך חצאי שנה נוספים לפי רצון אחד מהצדדים.  גם המחיר חייב יהיה להיות נמוך ממחיר הגאז בשוק העולמי שאם לא כן מדוע ישראל תקנה מהם גאז מכל וכל.  מחירו של הגאז בשווקי העולם מכניסים את המצרים לסד תמחירי אשר אפשר וישפר במעט את מחיר הגאז הנימכר מהם מחדש לישראל אך במדה שאינה משמעותית.  אם יסרבו המצרים לחתום על חוזה מוגבל בזמן כל שעל ישראל לומר להם, "זו זכותכם, נהגו כרצונכם, אך אנו פונים לשוק העלמי".  כל אחד מאתנו כבר מכיר את המצב בו עובד המעונין לשפר תנאי העסקתו ניכנס מלא ביטחון בערכו למנהלו ודורש תוספת ולא…יעזוב.  ואילו המנהל מצידו מעיף בו מבט אדיש ומפטיר: "בבקשה, הדלת פתוחה".

במהרה יבינו המצרים כי הכניסו עצמם לאשר מכונה לעיתים "מילכוד 22".  הם יצרו, באשר לאספקת הגאז, נחיתות עיסקית ותזמונית למול ישראל בחוסר מחשבה מעורר השתאות.  עבור ישראל אשר במוקדם אם במאוחר היתה עומדת בפני דילמה לא קטנה עם סיכוי נוסף להרעת יחסינו עם מצרים המעורערים בלאו הכי, מאחר שהיתה נאלצת ביוזמתה לבקש את ביטול ההסכם בתוך זמן קצוב עקב פתיחת אספקת הגאז הישראלי לחופינו, הרי שהמצרים פתרו לנו דילמה זו.  על כך נאמר "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים".

 

אכן, אל לנו לשכוח את הפן המדיני לעיסקת הגאז כאמור לעיל, אלא שאנו ממילא צועדים לעבר "שלום איסלמיסטי קפוא" עם מצרים כך שחיסול ההסכם לא יהווה גורם משפיע משמעותי על עתיד יחסינו עם מצרים, הם רעים דיים.

כעת, קיים מצב בו תגיע ישראל למסקנה כי ראוי לה מבחינה מדינית להמשיך ולרכוש גאז מצרי במקביל לאספקת הגאז הישראלי.  אלא שאז חייבים תנאי המשחק להשתנות.  ישראל תהיה במעמד של מכתיב התנאים ומכאן היחסים עם מצרים ויכולה להעלות דרישות מדיניות אשר יתמכו במצבה הגאו-פוליטי והאסטרטגי עם המצרים בתמורה לחידוש ההסכם עמם, לאחר תחילת הזרמת הגאז הישראלי.

 

ובשולי אותו פיאסקו לעיל.  הקורא יזכר כי יממה קודם להודעה המצרית בדבר ביטול ההסכם, צוטט שר החוץ ליברמן האומר כי "מצרים מהווה סכנה לישראל גדולה אף מאיראן".  לאור הידוע כעת הרי ניראה כי ליברמן היה כבר מצוייד בידיעה מוקדמת אודות ביטול החוזה.  חשוב להדגיש, לעיתים יש לשקול אי פרסום ידיעה או הגיגים מפאת חסיון וביטחון מקורות.  ודי לחכימא ברמיזא.

 

ושוב, בשולי הפיאסקו.  "הסתיו הערבי" הפך כל מהלך מדיני אזורי עכשווי להימור מסוכן מעין כמוהו המחייב שיקול מדוקדק, מקיף, איטי וסבלני.  המזרח התיכון מקצין לכיוון האיסלמיסטי.  למעט ישראל, אין בנמצא באזור הסובב אותנו ולו מדינה אחת אשר משטרה אינו מזדעזע ואינו יציב בצורה קיצונית.  כל הסכם הנערך כיום עם הסובבים אותנו כמוהו כהטלת עתידנו על קרן הצבי.  עלינו לכן לנסות ולתחזק יחסים תקינים עם כולם (אכן כן, גם עם מדינות ערב מסוימות) בלא שניגרר להתחיבויות חוזיות לעת הזו.  לכל חסרי הסבלנות בנינו, הללו שלוחי הרשות הפלשתינית ונירצעי אובמה והאיחוד האירופי אשר מוחם קודח, עצביהם התרופפו וממשיכים להיות רופפים ואצים רצים להסגיר את נכסיה האסטרטגים של ישראל לידי אלו העמלים יומם וליל להשמידנו, תרגיעו, חכו לימים טובים יותר, לימים בהם העבים המדינים והבטחונים הכבדים יתפזרו ושמש התקוה לשלום אמת שוב תזרח בשמי המזרח התיכון.  אלא שזאת אפשר שלא יקרה בימי חיינו.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

חג הפועלים במסורת ישראל

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

קריאה המגייסת הון אנושי עובד למחייתו לצאת ולהביע את דברו והתנגדותו הנחרצת לשליטת ההון, אנו מוצאים בדבריו של הנביא ישעיה בפרק ב' (8) – "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם".

 

זו קריאה להתגייס למאבק על דמותה של החברה, להיות חברה מושתתת על שוויון חברתי וחלוקה שווה של המשאב הלאומי היקר ביותר, הקרקע.

 

קריאה המגייסת את החברה העובדת להביע מחאה וסלידה מאצולת ממון , החיה על גבה של חברה עובדת , אנו מוצאים בקריאה של הנביא עמוס בפרק ד (1) – "שִמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן , אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן, הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים …".

 

לפנינו שתי קריאות מתריסות נגד מציאות מאופיינת בקוטביות חברתית ומחאה לנוכח העדר חלוקה שוויונית של המשאבים הלאומיים -החברתיים.

 

המחויבות העליונה היא לעבר האדם העובד

 

במציאות שלנו כיום, כשרווחת לה מציאות של עובדי קבלן במערכת יחסי עבודה במדינת ישראל כמציאות לגיטימית, המאפשרת העסקת רבבות שכירים ללא תנאים סוציאליים, ובמקרה הטוב תנאים סוציאליים מגומדים בעקבות השביתה האחרונה, תוך העדר ביטחון תעסוקתי לאדם עובד, ראוי שנאמץ גם את קריאתם של חכמי המשנה לצמצם את כוחו של המעסיק ולתת את עיקר הכוח לקהילה-לחברה

.

 

נאמץ את הגישה לפיה המחויבות העליונה היא לעבר האדם העובד, כדרישת המשנה במסכת בבא מציעה, פרק ז' משנה א' – "השוכר פועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו לא להשכים ולא להעריב – אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון – יזון". לפנינו איסור הלכתי מוחלט וברור בדבר הרעת תנאי עבודה של עובד. פגיעה בהסכמי עבודה זו פגיעה בצו הלכתי.

 

מי שאצה לו הדרך לבצע "רפורמה", שיש בה פגיעה בהישגי ציבור העובדים וזכויותיהם, שיקרא את האיסור המפורש לכך במשנה בבא מציעה , פרק ז' משנה א'. משנה המחייבת גם בין היתר מעסיק לתת ארוחה מזינה לכל עובד במהלך יום העבודה. חובה להקפיד לא להעסיק עובד מעל המותר על-פי חוקי העבודה, וכמובן לא לפגוע בהישגיו הסוציאליים. וזאת תוך החמרה רבה אם מדובר בתנאי עבודה, המקפחים עובד זר חסר כל הגנה.

 

פרשת "קדושים" בספר ויקרא מייחדת מקום מכובד לזכויות אדם עובד. זה מודגש בציוויי פרשה, הפורסת איפיוני קדושת החברה שלנו – "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר". (ויקרא י"ט ,13). פרשת "קדושים" מזהירה, שכל פגיעה בשכר אדם עובד ובזכויותיו הסוציאליות, או הלנת שכרו, כל אלה מהווים פגיעה קשה ברבדים של קדושת עם ישראל.

 

הרחבה לצו שקראנו בפרשת "קדושים" נמצא בספר דברים בפרשת "כִּי תֵּצֵא", פרק כ"ד (14-15) – "לֹא תַּעֲשׁוֹק שָׁכִיר … בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׁכָרוֹ …". ואם תהיה הפרה של הסדרי עבודה, פגיעה בזכויות העובד ובשכרו, על כך נקבע – "וְהָיָה בְּךָ חֵטְא".

 

הרמב"ם הגדיל לעשות בתביעה כלפי החברה היהודית לראות באדם העובד את הנכס היקר ביותר שיש לה כחברה. הרמב"ם תובע מכל מי שמעסיק שכיר במפעל שלו , שיתייחס אליו כמו שנדרש מ"כָּל הַקוֹנֶה עֶבֶד, שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ "כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ" וזאת תוך דרישה להשוות את תנאי העבודה של השכיר למעמד של האדון – "להשוות לו במאכל, במשקה … שנאמר: כי טוב לו עמדי, שלא תהיה אתה אוכל פת נקי והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש …" (הרמב"ם, הלכות עבדים, פרק א' הלכה ו').

 

חברות – המעסיקות עובדים בשכר מינימום ואף מתחת לו ומנפיקות שכר מנהלים מרקיע שחקים – עוברות עבירה הלכתית. פגיעה בהון האנושי היקר ביותר שיש לחברה מתקבל אצל הרמב"ם כעבירה הלכתית.

אני כמי שמסיבות בריאות לא אוכל כנראה להיות עם ציבור העובדים באחד במאי, אהיה אתו בלבי, כאשר אני יודע, שמסורת ישראל על מכמניה היפים תהיה שם בכל הדרה ויופיה, היא תאמר שם את דברה, היא תשמיע את הערצתה לאדם העובד, כמו שביטא הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י' הלכה י"ח, עליה ארחיב את הדיבור ברשימה הבאה.

רוח רעה מערבות העיוורון

 נכתב על ידי: יצחק מאיר

לכדור רגל יש מגרש. אבל למגרש לפעמים אין כדור רגל. בועטים. אבל לאו דווקא בכדור. באים לשחק. אבל הכללים הם על תנאי. יש צופים. בנו להם יציעים כדי לצפות מהם על ספורט אסטטי המענג תמיד, כמו כל אסטטיקה, את הנפש. ואכן יש. אלימות. היא עלתה לדרגה של אסטטיקה המצטלמת מכל זווית של עדשות אמנות הלחימה. ויש רוח. מאיין היא נושבת?

לעיר על שפת הים יש חוף. אבל לחוף לפעמים אין עיר. רוחצים. אבל לאו דווקא כדי לצנן את העור הבוער בחמה. רוחצים כדי לממש להט. יש צופים. הכינו להם כסאות נח כדי לצפות מהם על אנשים ונשים, עוברים יפים בחול אל המים, משתכשכים נטולי דאגות בגלים, בונים עם ילדיהם ארמונות בחול, שמחים גם כשהמים הנסוגים סוחפים עימהם את האגדה שוב אל ים המציאות. זה אסטטי, וכמו כל אסטטיקה, זה מרגיע, זה מוציא את הנשמה הלאה ממתחים לנופש. לאו דווקא. לא קמים מכיסאות הנוח כשהחוף נעשה במה לאלימות. נשארים לשבת. לשטוף את העיניים. זה מעניין. בילוי. האלימות עולה  לדרגה של אסטטיקה. היא מענגת. היא מצטלמת מכל זווית של עדשה שאינה יודעת בושה. ויש רוח. מאיין היא באה?

לתחנות השידור יש אולפן. אבל באולפן אין שידור. יש קולות. לא ידוע של מי. אין לנחש מה הם משמיעים, מה הם שומעים, מה הם רוצים. איש במיתרי קול רעהו. בליל מלחמת מילים חסרת פשרות. שיחות של חטוף ואכול את מיקרופון זולתך, מהר יותר, גבוה יותר, רהבתני יותר. מול המסכים יש צופים. הם יושבים כדי להרחיב עולמם בהסתכלות במחוזות רחוקים מהגיע, כדי להעשיר אוצר מחשבותיהם, כדי להתכנס התכנסות אסטטית סביב למוקד של מידע ובידור ויציאה לשעה מצמתי הלחצים של פרנסה וקידמה ושלום ומלחמה. אך מה שמגיח מן המרקע זאת אלימות. היא יפה. היא מצודדת. היא ספורט. היא כמו כדור הרגל בלי כדור. היא אלימות שנסקה לדרגה של אסטטיקה. היא ההצגה הטובה של הערב. היא השאו. היא אמנות. אמנות הלחימה בחיצי לשון, בחרבות פוגעניות, בריסוס נפצי קולות לכל עבר עד רדתה של התבונה. גלדיאטורים של צעקה בקולוסיאום השידור. ויש רוח. מאיין היא באה?

לבני אדם יש כבישים. אבל לכבישים אין בני אדם. במכוניות לא יושבים אבות ואימהות וילדים ועלמים ועלמות שלא יגיעו אל מחוז חפצם. יושבות בהם רק סטטיסטיקות. לא מי שיש לו שם ויש לו תקוות ויש לו אחריות ויש לו חובות ויש לו זכויות ויש לו עתיד ויש לו אוהבים. לא איש, לא אישה. יושב אחוז. שבר אחוז. מולו, מצדדיו, מאחוריו, במסלולו ושלא במסלולו, דוהרת האלימות בבוז לכל חוק, עיתים בהתעלמות מכל אחר המפריע לו מעצם נוכחותו הוא על הכביש, עיתים בשיכרות, עיתים במהירויות מרגשות המענגות מפני שהן חסרות חיבור אל חוקי הסיבה והמסובב, בצפירות, בחריקות, באצבע צרידה המונפת מן החלונות, וזה יפה, וזה אלים, ואלים זה אסטטי, וזה יופי של מיצוי נפלא של חוסר התחשבות בשום יצור עלי אדמות שאיננו אתה או את, זה הפקרות ההופכת את המוות לאמנות שיש לה כמו לכל אמנות מחיר. ויש רוח. מאין היא באה?

אומרים מן הכיבוש. טיעון החשוב כאלים המופרך מיד באלימות. אומרים מן הפוליטיקה המקדשת את פילוסופיית 'כל דאלים גבר' ומיד זוכה הניסיון האלים להסביר כך את שורשי האלימות להתקפת נגד אלימה לעילא. אומרים הפערים החברתיים שכרו טייקונים אלימים שאינם מחשיבים אלא את כוח ממונם באדמת המולדת הכנועה. עד שטיעון זה תובע לעצמו מעמד של נוסחה פותרת – כל, מפרקים אותו באלימות לגורמים ומוכיחים את העניים על שהם אשמים בעוניים ואת החד הוריים שהם נושאים בעוון חד הוריותם. אומרים מתחים בין החרדים החיים את ערכיהם הארכאיים לבין החילונים המתפלשים בניהיליזם מופגן והשיח האלים הזה מקומם ומתנקז לתוך ביבי ניכור והטחות אשמה ודיבורים בוטים על חופש העיסוק וחופש הדיבור וחופש הבעת הדעה וחופש ההפגנה העושים יחד עיסה אלימה אחת.

ועדיין אין יודע מאין באה הרוח. מאין היא חודרת לבתי הספר? מאין היא מפלת את חומות דרך הארץ למורה, למחנך, לזקן, לסמכות הדתית או האזרחית, המדעית היצירתית? מאין היא נושבת בעוצמה הרסנית ושוברת ועוקרת ומעיפה את גגות ערינו וכפרינו באוויר?

איני יודע אל נכון. היא אלימה יותר משעולה על הדעת. אולי היא באה מן הכפירה באמונה שיש  לנו מחר משותף בארץ הזאת, מן החרדה פן מדינה אינה ערובה מספקת לתקווה, מן הפחד שמא שום דבר איננו ממשי יותר מן ההווה המיידי, שכל 'שלנו' הוא תמרון שלא נועד אלא לבטל כל 'שלי', שחוכמה שיש לה ערך היא חוכמת העורמה, ועורמה שיש לה סיכוי היא זו שכוחה במותניה.

אולי היא באה הרוח הרעה הזאת מערבות העיוורון. אתה פוקח עיניים. הארץ יפה. נס תחייתה הוא מן הפינות היפות בהיסטוריה. מסירות הנפש של בוניה ושומריה ונוטעי גנותיה באדמתה הצחיחה ויערותיה בטרשים היא מסירות נפש אצילה. חלום שיבת ציון שלה הוא מן הנאה בחלומות. אם מביטים אם מסתכלים. אם מפנימים מן האישונים המשתאים את היופי הזה. אבל אם העפעפיים נעולות. אם מה שממשמשים בידיים חשוב כאמין ובטוח יותר ממה שרואים, או אז הולכים אנחנו אל ערבות העיוורון והרוח הנושבת משם אל מגרשי חיינו היא רוח עוכרת  רעה.

אפילו לא שוטר אחד

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

 

ראיתי כרבים אחרים במדיה התקשורתית את המראות הלא קלים, בהם סא"ל אייזנר, חובט  ברובהו בפניו

של  המפגין הדני.ואכן פרשה זו שמן הסתם תגווע בקרוב,  הביכה את מדינת ישראל וכידוע בימינו נשק של הטרור והאנרכיסטים הם פחות נשק ואמצעי חבלה  ויותר מצלמות ,מסרטות ומיקרופונים ,ומצב זה יש להניח ימשך ואף יגבר.

אך בראותי את התקרית  בטלוויזיה בערוצים השונים,ראיתי שלא היה אף שוטר או איש מג"ב שהוא גם שוטר בשטח, התקרית התנהלה על ידי חיילים וקצינים של צה"ל בלבד.

אז נשאלת השאלה,היכן היה הפיקוד המשטרתי?,היכן היה המחוז המשטרתי, ש"י ,שהוקם בעקבות הטבח במערת המכפלה?,היכן היו פלוגות מג"ב הנמצאות בשטחים?,

ואחד הלקחים החשובים שיש להפנים הפעם , שבהפגנות כאלה בשטחים, תטפל אך ורק המשטרה או מג"ב ,גם אם הריבון בשטחים הוא צה"ל.

מוטב לנו כמדינה, שמראות כאלה בין אם מוצדקים ובין אם לא, ששוטרים יהיו בחזית, ולא צה"ל שתפקידו העיקרי זה הגנה על מדינת ישראל

 

גרשון אקשטיין,רעננה

תחזית אסטרולוגית ( הורוסקופ) בין התאריכים – 26.04-02.05-2012 (יום העצמאות)

התחזית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע אתם חשים בצורך להתפרק מהמתחים שהצטברו בימים האחרונים. למועסקים: הרגשה של פספוס נוראי במידה ולא יצאתם לחופשה. זהירות מפני תאונות. התרגשות רבה עלולה לתקוף- תיהנו ממנה ואל תגזימו. תכננו את הטיול הקיץ הקרוב באופן שקול, כך שלא יחרוג מיכולתכם הכספית. אתם מוכנים לעשות הכול על מנת לדעת על גורלכם. אתגרו את אהבתכם- עמדו על שלכם.

שור

משהו בתחום הרומנטי עשוי להתפתח באופן החיובי. לכם הנשואים מצפה שבוע של כייף ואהבה –תחושו נפלא וכמאוהבים מחדש. הרווקים שביניכם ינועו מתוך תחושה של… לחבק את כל העולם. התחילו לחשוב על החיים ברצינות. היפתחו לרוחניות ובמקביל לחשוב על כוון מקצועי שונה וחדש. יתכנו מהלכים מפתיעים לטובה, מצד בן/ת הזוג בענייני חופש בחירה וילדים.

תאומים

מחשבות לעשות משהו דוחפות אתכם לנסות דרכים יצירתיות בתחום הרומנטי. מישהו יבשר לכם על מפגש חברים. בקרוב תדעו מי החבר/ה האמיתי/ת והנאמן/ה שלכם. באמצע השבוע תופתעו לטובה מתחום הקריירה. הפנויים יחפשו את הזיווג התעכב ויהיו מוכנים לפשרות קטנות אך לא גדולות..מידי. הנשים ירגישו את התקיעות בחייהן, אך הפעם יבקשו להציב תנאים חדשים בפני…בן הזוג.

סרטן

השבוע אתם יעילים בעבודה, לעומת זאת לחוצים בבית. נסו שלא לדרוך על יבלות ישנות. הידיעה הטובה בדבר קידום, תטשטש את הרושם שיעלה בשל חוסר הטאקט… שתגלו כלפי בני הבית. הזמן לתת את הדעת בנושאים הקשורים למשפט, ירושה ולזכויות המגיעים לכם. מי שמרגישים כתקועים במישור הרומנטי, זה הזמן היותר מתאים לפנות לייעוץ אישי מקצועי.

אריה

השבוע דומה לשבוע שעבר, כלומר- יעילים מאוד בעבודה וגורמים למריבות בבית. אולי יהיה כדאי לכם לצאת החוצה ולהתאוורר כי במידה ולא תעשו כן אתם עלולים לשלם את המחיר. אתם נתקפים בתחושת בדידות המעיקה על הלב והנשמה. אתם רוצים לבנות את הקשר הקיים, אבל גם הפעם אתם לא מסוגלים להצליח בכך. פנו לייעוץ. בריאותכם הפיזית טובה.

 

בתולה

אנשים שלא נוהגים להחמיא לכם, יעשו זאת בימים הקרובים. אל תמעיטו בערכה של מחמאה הבאה מן הלב. השקעות ישנות יתגלו כטובות ומועילות. מצב הרוח שלכם מגיע לשיא חדש. התרחקו מהימורים מוגזמים מידי, בכול תחום ועניין. הנשואים שבכם יזכו למעט נחת בחיק המשפחה הקרובה.

מאזניים

 הנשואים: אתם ממשיכים לתת יותר מאשר אתם מקבלים בתחום הרומנטי- יתכנו וויכוחים ומריבות בלתי נשלטים, על כול נושא שיצוץ- כך סתם. הפנויים: השבוע תתחילו מערכת יחסים חדשה. ההצלחה צפויה להמשיך ולפעום בחייכם. אתם מושכים אש במנות גדולות…ובני המין השני יבחינו בכך. שינוי חשיבה בנוגע לבן/ת זוג יתקבל באהדה. הקריירה צועדת במקום- אתם זקוקים לקשרים.

עקרב

השבוע אתם רגשניים ולא רוצים להיות לבד. רגש לא מוסבר ידחף אתכם אל זרועות הרחמים של הסביבה הקרובה. נסו שלא לתת לזה שיקרה. חפשו את הקשרים הישנים והטובים, שהיו לכם. אלה שבתוך סבך רגשות ירגישו זאת בעוצמה יתרה. תקבלו הזמנה למסיבה, לחגיגה או לאירוע משפחתי ותממשו אותה. בשבוע הבא תחושו טוב יותר בנוגע לתחום שבינו לבינה.

קשת

אתם חסרי מנוחה. בניגוד לנינוחות שאפיינה אתכם בשבוע שעבר, אתם חשים שאתם צועדים במקום בנוגע לתעסוקה ולהכשרה. הרבה לא מסתדר לכם, בעיקר מבחינה רומנטית. אתם מרגישים באינטואיציה שלכם לגבי פרידה קרובה. מי שיכול ליזום מהלכים הקשורים לקשר חדש, או לרענון הישן, כדאי שיעשה זאת השבוע. לפרודים: יתכן וניתן יהיה להציל משהו. זה הזמן לפנות לייעוץ אישי.

גדי

השבוע אתם מאוד סובלניים ונינוחים. יש לכם המון זמן לחלק בין חבריכם הרבים. בעקבות זאת תקבלו יחס חם מכוונם. אנשים שיבואו אתכם במגע ייהנו מעוצמתכם 'הקולית' והמרגיעה. הפתעות נעימות הקשורות לבני המין השני בסוף השבוע ובראשון. מומלץ שלא להתחפר. צאו לבלות ולהשתתף באירועים משמחים. הימים הטובים יותר לבלות הם חמישי, מוצאי שבת וראשון.

דלי

אתם מתנדנדים בין אופטימיות ולבין פסימיות. יצבו את זווית ההסתכלות כלפי האהבה. כולם מוכנים לתת לכם יחס חם. הפנויים: לא להתייאש, בסוף השבוע תחזרו אל עצמכם. מרבית הזמן יוקדש לילדים או לאחיינים. כדאי לכם לשנות משהו הקשור למגורים. תחושה של אין אם מי לדבר עלולה ליפול על הזוגות הנשואים- הזמן לחפש עצה טובה דרך ייעוץ מקצועי.

דגים

השבוע אתם מאוד עקשניים ומתחפרים. אתם רוצים שיעזבו אתכם לנפשכם. היו הוגנים כלפי אלה שהרעיפו עליכם אהבה…אין לכם סיבה להיות מצוברחים. ריב פעוט יגיע לידי הבנה בראשית השבוע הבא. הזמן לפעול ביוזמה משותפת בנושא התעסוקה, על מנת לפרוץ את מעגלי חוסר המזל והכישלון. רומנטיקה: מישהו יבקש את חברתכם ויעשה זאת בדרך שתקשה עליכם את העמידה בפניו.

Copyright© 2012-Udi Berger

ניתפסו וידיהם אדומות

 

ארוע המכה" אשר ספג איש חו"ל, השמאל אנרכיסטי, אנטי יהודי ואנטי ישראל אשר הפגין באזור כביש 90 וספג כגמולו, אבחת קת רובהו של סמח"ט הביקעה, סא"ל שלום אייזנר, מציפה תופעה מטרידה אשר חייבת להדיר שינה מעיני כל יהודי וישראלי.

נכתב על ידי: אהרון רול

"ארוע המכה" אשר ספג איש חו"ל, השמאל אנרכיסטי, אנטי יהודי ואנטי ישראל אשר הפגין באזור כביש 90 וספג כגמולו, אבחת קת רובהו של סמח"ט הביקעה, סא"ל שלום אייזנר, מציפה תופעה מטרידה אשר חייבת להדיר שינה מעיני כל יהודי וישראלי.

 

לא, אין המדובר במכה עצמה שספג האנכיסט הפרובוקטור, הלה הרוויח את המכה ביושר וגם אם יקרקרו מנהיגינו השכם והערב עד שיכחילו פניהם כי נעשה כאן דבר פסול המחייב השעיית הקצין, הרי שעיון באלפי תגובונים ומאמרים משך היומים החולפים מלמד כי העם היושב בציון חכם מונים רבים ממנהיגיו ושוקל עניניו בהתאם למצבו הגאו-פוליטי המדיני לאשורו.  והעם במשקלו המכריע תומך במעשהו של הקצין ובז לשרלטנות ואזלת היד של מנהיגיו משת"פי התקשורת, בכל האמור להתערבות זרה בענינינו.

 

כיום כבר ברור כי נערכה פרובוקציה כנגד חיילי צה"ל.  ברי כי בכוונת האנרכיסטים תושבי חו"ל הפרובוקטורים היה לחסום את אחד מצירי התנועה הראשיים של מדינת ישראל הלוא הוא כביש מס' 90 , הם לא היו מפגינים תמימים כפי שניסו להציג עצמם . ברי כי התוקפנים היו הפרובוקטורים האנרכיסטים והם שפתחו באלימות קשה ראשונים. מספר דקות לפני "ארוע המכה" הונחת בידי הפרובוקטורים קרש עץ כבד על סא"ל שלום אייזנר ושבר שתי אצבעות בידו וחרץ את גבו.  זו גם הסיבה לאופן המוזר משהו בו השתמש בנשקו סא"ל שלום להשיב מכה אחת אפים לתוקפו (כפי שהאמין כי הלה, האנרכיסט הדני הוא התוקף).  כבר כעת ברי כי קלטת הוידאו "בושלה" משך יום תמים לפני שהוצגה לתקשורת כאשר הושמטו ממנה הקטעים המפלילים את הפרובוקטורים לפני "ארוע המכה" .  ברי גם כי התקשורת הישראלית היתה מודעת היטב לענין "בישול" הקלטת ובכל זאת סכרה פיה בענין ושתפה פעולה בששון ובשמחה עם האנרכיסטים שוטמי ישראל, נגד ישראל.

אך התובנות העולות מהארוע הינן קשות, קשות מכדי לקבלן.

 

צה"ל, אשר הפך בצמרתו מותווה פוליטקת שמאל קיצוני, אינו מגבה חייליו ומפקדיו אשר אינם ניתפסים כשייכים לאנ"ש.  צה"ל מפקיר ביודעין ובכוונת מכוון פצועים בשטח.  שלא תהיה אי הבנה, חיילינו לא יעלו בדעתם להפקיר חבריהם בשטח, המדובר הוא בקצונה הבכירה מרמות תתי-האלופים ול"גהנומה", הללו הם המפקירים.  תגובת צמרת צה"ל וצמרת המדינה להכפשתו בתקשורת של קצין בצבא, ללא בדיקה וחקירה נאותה, הינה שערוריה בקנה מידה לאומי.  כבר עברנו את "מדחת יוסף" ואת "יואב גלאנט" וכעת  מה?  כעת סא"ל שלום אייזנר?

 

יותר ויותר מתקבל הרושם כי קיימת יד פוליטית מכוונת שקועת אג'נדת שמאל קיצוני בצמרת צה:"ל ובעיקר בדרג מפקדי האוגדות, הפיקודים והמטכ"ל המכוונים ל"טהר" את הצבא מקצינים מוכשרים "מדי", לוחמנים, ימנים שומו שמים (ואלו "הימנים" הרי הם אשר יושיעו בסופו של יום את עם ישראל מאבדון) ולהותיר הצבא עם אשפה פוליטית בינונית בכישוריה הצבאיים בדרגים הבכירים.  ברוכים הבאים למקארתים נוסח צה"ל.

 

מזה שנים כי צה"ל התמסר כל כולו למערכת המשפט ולגחמותיה הנטויות שמאל קיצוני ואף אנרכיסטי.  ידועה האמרה "כל חייל נושא בתרמילו את שרביט המרשל" ואנו נוסיף…."כל חייל חייב לשאת בתרמילו צוות משפטנים ואל לו לעשות צעד בלעדיהם".  חיילינו סורסו על ידי מערכת משפטית פוליטית ובכוונה תחילה על מנת לחתוך ביכולתו, במוטיבציה שלו וזאת על מנת לכפות על מדינת ישראל כניעה לגחמות אויבינו הערבים.  חיילינו אינם בוחנים יותר את האויב קדימה, הם בוחנים את האויב המשפטני מעבר לכתפיהם, אחורה.  לא המפקדים המוכשרים מנהלים את צבאנו אלא צוותי צילום טלביזיה ועיתונאים הששים לכל בדל הכפשה שיכולים לסחוט כנגד חיילינו בעוד כל הפעילות הבזויה הזו ניתמכת ומגובה כל כולה על ידי פיקוד הצבא הפוליטי.  צה"ל אינו בעשתונותיו ויש להחזירו לשם ומהר.

עיון באלפי מסרונים וכתבות בנושא מאז אמש מורה על מגמה מפחידה.  כלל, כל-מכל-כל של אנשי השמאל המגיבים מחייבים העמדתו של סא"ל אייזנר לדין וסילוקו מהצבא.  אנשי הימין המגיבים נחלקים סדעותיהם.  ישנם הרואים בחומרה "מעשה המכה", וישנם התומכים במעשהו של סא"ל אייזנר וישנם אלו הפוסחים על הסעיפים דהיינו, התנהלות נורמלית של אנשים נורמלים העומדים בפני מקרה מעין זה.  אלא שהתובנה העולה מכל זאת הינה כאמור מפחידה, כזו אשר תמיד שכנה בנינו ואנו התעלמנו ממנה מאחר שהתקשינו לעכל את התמונה המצרפית.

 

החלוקה המחנאית מלמדת כי אנשי השמאל בנינו "מחווטים" (הארד-ווייר) בדעותיהם, אינם מסוגלים למחשבה עצמאית פלורליסטית, אינם מסוגלים לפתיחות רעיונית, כאלו המכונים גם "ראשי עץ" .  ומדוע הדבר כה מטריד? משום שמאשש את הניצפה כי האימרה ש"העובדות אינן יכולות לבלבם" מחזיקה הרבה מים, ים שלם.  אם תמהנו הכיצד למרות 1700 נירצחינו עקב הסכם אוסלו האסוני.  גרוש גוש קטיף, עליית החמאס וריקוט ארך שנים של אזור הדרום, פינוי לבנון הנילעג ותוצאתו האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה…ועדיין לאחר כל אלו השמאל הישראלי (כל השמאל, לא רק הקיצונים האנרכיסטים בו), מסרב לקבל עובדות כהוויתם וממשיך להשליך עצמו לתהום של "שטחים תמורת שלום (מלחמה)", הריהי התשובה.   ובכך, בעיית השמאל הישראלי אינה אך בעייתו, זו בעיית כל עם ישראל.  האטימות המחשבתית הזו פירושה פתולוגי, לא פחות.

 

ואכן מדענים באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה פרסמו ממצאיהם בשנת 2010 המורים כי שמאלנות הינה מוטציה גנטית בקרב בני אנוש.  החוקרים קראו לכך "התכונה האוניברסלית-הליברלית" אך ציינו גם כי תכונה זו מצויה בעיקרה בתנועות השמאל.

 

הגיוני לכן לחשוב כי דעות, כל דעה בכל נושא, המושמעות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית הינן אמנם לגיטימיות להלל מהפן הדמוקרטי אך אינן לגיטימיות מהפן הציבורי.  וכי הכיצד נוכל להאזין או חס וחלילה לקבל דעות "מחווטות", חד צדדיות, תמיד מוטות פוליטיות, תמיד כאיש אחד כנגד נושא כלשהו ולעולם לא דעות בעלות גוונים פלורליסטים, הכיצד אדם מן היישוב יכול להאזין ולקבל דעות מקובעות מעין אלו?  הכיצד זה נוכל לבור התבן מן הבר ולהבחין בין דעה לגיטימית הגיונית לדעה שאינה לגיטימית בקרב השמאל עקב היותה מקובעת פוליטית כפי שניזכר לעיל?

התקשורת פתחה ב"תפירת החליפה סביב הכפתור".  אתמול כלל תקשורת השמאל הכפישה הקצין אייזנר ללא כל ביסוס מאחר שהפרטים האופפים המקרה הרי כלל לא היו ידועים.  אלא שהתקשורת הוסיפה חטא על פשע בכך שהיום עסקה בקרב מאסף לטשטש דעת הקוראים והצופים להאמין בגרסת הכתבים ללא שהביאו את הטענות שכנגד באופן שלם, כעת כאשר פרטים רבים לזכותו של הקצין שוחררו לפרסום.  למעשה העלימה התקשורת מעין הציבור את העובדות התומכות בגירסת הקצין והציגו חזור והצג בנוסח שטיפת מח את קלטת הוידאו "המבושלת" והחסרה וזאת על מנת לכסות על כישלונות כתביה בדיווח הפרשה.

 

קשה גם להשתחרר מן הרושם כי תקשורת השמאל הישראלית נקטה בדרך של "נבואה המגשימה עצמה" דהיינו שתלה, היתסיסה גורמים שונים לקבל את דעתה המקדמית (כולל "גיבורי" האנרכיסטים) ואחר כך פרסמה זאת כדעה עצמאית של אותם הגורמים.  אל לנו לתמוה בענין זה, התקשורת הישראלית נוהגת כך באורח קבע, מעשה יום ביומו, באשר לעיתונות חוץ דהיינו, מזינה אותה בנקודת השקפתה ולאחר מכן מפרסמת את "דעת" עיתונות החוץ כדעה עצמאית "בילתי תלויה" של אויבי ישראל הרבים מספור ("רבים מספור" באדיבות התקשורת הישראלית כאמור).

 

אין ספק כי כל המעורבים בפרשה למעט סא"ל אייזנר ניתפסו בפרשה זו וידיהם אדומות דהיינו: צמרת המדינה, צמרת צה"ל, התקשורת, גוש השמאל, כולם  ניתפסו בעליבותם, שרלטנותם, קלקלתם, אפסותם ורכיכותם.

ולאחר כל הנאמר לעיל ראוי להוסיף כי היינו מצפים מסא"ל שלום אייזנר לשלוט בעצמו ולא להיכנע לפרובוקציה הלעומתית האנרכיסטית.  הוא כשל בכך, אלא שלא לנו, ממעמקי הכורסא הנוחה בביתנו למול מסך הטלביזיה (המתעתע) לשפוט אותו, באשר "לא היגענו למקומו".  רק בדיקה אובייקטיבית, בילתי תלויה (ואנו מציינים זאת ולא ביכדי…אלוף הפיקוד ניצן אלון השנוי במחלוקת עמוקה הוא הממונה על הבדיקה והוא המככב רבות במאמרינו כאיש מאנשי השמאל הקיצוני בצמרת צה"ל), יכולה לשפוך אור על שארע ועל כולנו להמתין בסבלנות לתוצאותיה.

 

יחד עם זאת מקנן בנו חשש עמוק כי סא"ל שלום אייזנר יהיה "השה לעולה", "הש.ג." אשר מתעטפי השמיכות בצמרת הצבא יעלוהו לעולה.

 

מאידך-גיסא, סילוקו משורות הצבא של קצין כה נאמן, מוערך ורב זכויות העושה ימים כלילות בהגנה על כולנו עקב ארוע זה, יהווה ליקוי מאורות לצה"ל ולמדינת ישראל, כמוהו כהנפת דגל שחור  מעל כולנו.  ימים יגידו אם יכולים אנו לסמוך על שיקול דעתם חסר הפניות (לכאורה) של מפקדי צה"ל.  הארועים עד עתה, אינם מבשרים טובות בכך.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

רוחב דעת יותר מרוחב לב

נכתב על ידי: יצחק מאיר

באין חוקה בישראל הקובעת את גדרי המותר והאסור על כל כנסת ועל כל ממשלה, מחייבת הדמוקרטיה את הכנסת ואת הממשלה לרסן את כוחן ריסון מרצון בל תפגענה חלילה בזכויות האדם בכלל ובזכויות המיעוט בפרט. תוקפו של בית המשפט העליון אינו מספיק. הפולמוס המתמיד בין הטוענים לעליונות הגוף המייצג את העם על בית המשפט המייצג את החוק, מאיים לא אחת ליטול מן המשפט את היכולת להיות המגן האחרון של האזרח מול השלטון.

ההצעה האחרונה שגובשה בבית מדרשו של הנאמן היום על ענייני המשפט בישראל, היא חלק בפולמוס הזה ונועדה להכריע אותו. התחבולה בה היא עושה מלחמה שקופה. מחד היא נותנת סוף סוף גושפנקא של לגיטימיות לזכותו של בית המשפט העליון לבטל חוק אנטי חוקתי ברוחו שנתקבל ברוב בכנסת. היא אומרת מפורשות כי  עיקרון עליונותו של החוק היא הלכה שנפסקה כדין על ידי הכנסת עצמה. אך בה בעת היא קובעת כי  אם ששים וחמישה ח"כים מתוך מאה ועשרים יצביעו לעקוף את בית המשפט העליון, תעוכב  פסיקתו לחמש שנים, ולאחר נכן יוכלו להאריכה שוב באותו רוב.המשמעות היא כי לא הכנסת רשאית לגבור על המשפט, אלא הממשלה.

 מספר המזל הקואליציוני הוא ששים. שישים וחמש הוא תוספת זוטא של חמישה נבחרים, הנדרשים בשעת הקמת הממשלה להבטיח את שרידותה. אומרים כנסת. מתכוונים לממשלה. אומרים נבחרי העם. אומרים קואליציה. אומרים הכנסת רבונית. מתכוונים כולה חוץ מאשר כל חבריה שאינם תומכי ממשלה. זאת מציאות אנטי דמוקראטית. זאת אריתמטיקה היוצרת גיאומטריה פסולה. ממשלה הנשענת היום על קואליציה בה יש יותר מששים חברי כנסת, תעביר בהליכה את הצעת החוק שרקח שר המשפטים. היא תקבע בכך שהממשלה קובעת באמצעות הרוב שלה בכנסת לאיזה חוק הנועד להגן על זכויות האדם היא כפופה.

אין על כן כל ספק, כי חרף העובדה שמשרד המשפטים מפיץ את טיוטת הצעת החוק בטרם יעלה להצבעה ראשונה או שנייה או שלישית או אפילו רביעית אילו אפשר היה כבר, כדי להאזין לציבור ולהתרשם מדעותיו, יכול החוק להגיע כמתכונתו להצבעה. יתכן כי בעולם בו מעריצים את העורמה ואת התחבולה, יוציא  מי שיוציא את עז השישים וחמש מן החוק כדי להחזיר אל תוכו את השבעים שהיו נאמנים על שר המשפטים לפני שנים אחדות. יתכן על כן כי הציעו מלכתחילה מינימום לקוי כדי שמינימום הגון יותר יתקבל בסופו של דבר וייחקק. אבל יתכן גם ייתכן כי אין כאן שום עורמה אלא ניצול בוטה, ישיר וחסר בושה של הכוח שיש עתה ביד הממשלה.

 ספק אם יכולים לבלום זאת באקלים בו הממשלה מאוהבת כל כך בכוחה הפרלמנטארי כפי שהוכח לא אחת לאחרונה. על כן ראוי להיאבק על עיקרון עליונות המשפט באמצעות תוספת הצעה לטיוטא הממשלתית: רוצים שישים וחמישה, מקבלים "אנדר פרוטסט", תוך מחאה, אולם בתנאי כי החוק יאמץ סעיף האוסר להטיל משמעת קואליציונית בהצבעה על החוק המוצע. ההגיון בתוספת הזאת הוא ברור. גם בקרב הח"כים המכהנים בקואליציה יש בעלי דעות מגוונות. יש חירות המחשבה האישית העצמית. יש נציגי הרוב המאמינים כי ההגנה על המיעוט היא חלק מהגדרת תפקידם כמייצגי הרוב. דמוקרטים, בלב ובנפש. בסוגיות הרבה הם חולקים על הרוב והרוב כופה עליהם משמעת והם מצביעים איתו מאין ברירה פרלמנטארית אחרת, כשהמרד במשמעת הזאת אינו אלטרנטיבה.

 בחוק הנדון, מחייבת ההגינות לאסור בחוק הפעלת מכשיר המשמעת הקואליציונית. הרי יום אחד תהייה אולי חוקה בישראל. אם החוק המוצע היום יעבור תוך שימוש במשמעת הקואליציונית ייווצר ללא שום ספק תקדים העלול לבטל סעיף בחוקה לאחר שהתקבלה ברוב פרלמנטארי המשקף בעצם את הממשלה בלבד. היום צריכים חברי הכנסת להגן על החוקה שאינה קיימת עוד כפי שהם צריכים להגן על בית המשפט הקיים. נדרשת מהם בסוגיות אלה אחריות פרלמנטארית אישית.

 על כן, רצוי עד למאוד להציע לממשלה להסכים להגדלת מספר הח"כים המוסמכים בחוק לעקוף פסיקת בג"ץ כדי שיהיה ברור מעבר לכל ספק סביר כי בתוך המספר הזה מיוצגת גם האופוזיציה. אך אם הממשלה תדחה זאת ותעמוד על  דעת הצעת שר המשפטים, תסכים נא על פי רוחה ועל פי זהותה של המחשבה הדמוקרטית לכלול את הסעיף של איסור הטלת משמעת קואליציונית על  החוק המוצע. היא תגלה בכך רוחב דעת, הרבה יותר מרוחב לב.

ספסרי כוח אדם בחסות החוק: משרד החינוך מטפח חברות כוח אדם

 

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

 

משרד החינוך משלב את עובדי ההוראה , המועסקים על ידי חברת "מרמנת" במערכת השעות הבית ספרית במהלך יום הלימודים .

 

אנו עדים לתופעה , שמנהל בית הספר משלב במערכת השעות מורה , שנשלח לכיתה של ארבעים תלמיד . חברת "מרמנת" מגדירה את המורה , ששולב על ידי מנהל בית הספר , העובד במסגרת "תוכנית קרב" רק כמדריך.

 

ההגדרה של מדריך באופן טבעי יוצרת אקלים של סטאטוס נמוך יותר של המועסק , הנתפס כבעל כישורים נמוכים יותר מזה של מורה המועסק ישירות על ידי משרד החינוך .  כך באמצעות הגדרה גורפת וחסרת בסיס של כל המועסקים בסטאטוס של מדריך , מוכיחה חברת "מרמנת" שהיא יצרה מצג שווא של הגדרה הנובע מטריקים  של תאוות בצע חסרת מעצורים .

 

על ידי הגדרת המועסק רק כמדריך שואבת חברת "מרמנת" את החוצפה לתת פירורי שכר מעליב לאדם , שהיא מעסיקה , כשהוא מוצג בפני תלמידיו כמורה לכל דבר .

 

אם נכונה הטענה של חברת "מרמנת" שהיא מעסיקה מדריכים ולא מורים , הרי לפנינו מפגע חינוכי בדמות חברת ספסרי כוח אדם , השולחת לילדי ישראל 4.500 עובדים חסרי הכשרה.

 

מסתבר,  שחברת הָעֲבָדִים "מרמנת" משתמשת בתואר מדריך , תואר פחות ערך לעומת מורה , רק כתכסיס להונאת שכר . במציאות נכון שישנם מדריכים חסרי הכשרה , אבל ישנו ציבור גדול של מועסקים על ידי "מרמנת" בעלי תואר אקדמי ראשון ואף שני . ישנם גם בעלי תעודת הוראה . אך כולם מוגדרים כמדריכים , שנאלצים לקבל את תכתיבי שכר לפי שעת הוראה בפועל , וכארבעה חודשים ללא שכר ….והתנאים הסוציאליים של מורים בפועל הם רק בחזקת חלום.

 

ההתקשרות בין משרד החינוך וחברת "מרמנת" יצרו שני מישורים של מפגעים : מפגע חינוכי לימודי ומפגע חברתי בלתי נסבל.

 

המפגע הראשון הוא חינוכי לימודי. לא ייתכן שאדם ללא תואר אקדמי יעמוד בפני ציבור תלמידים בכתות . בכיתה הוא מופיע כמורה , אך המעסיק רואה בו מדריך .

 

המפגע השני הוא חברתי , המתבטא בתנאי ההעסקה . חברת "מרמנת" מכלילה את כולם בתואר מדריך רק כדי ליצור מצג שווא המצדיק מתן שכר רעב לציבור גדול של מועסקים בעלי הכשרה אקדמית .

 

צורת העסקה פוגענית זו היא למעשה שילוב של עצימת עיניים של משרד החינוך והסכמה בשתיקה של הסתדרות המורים . 4500 עובדי תוכנית קרב המועסקים באמצעות "מרמנת" חייבים להתארגן.

 

כמי  שעבד עשרות שנים במערכת החינוך , אני מאחל הצלחה לציבור עובדי "תוכנית קרב" במאבק הצודק לשכר ראוי לאדם עובד ועשית סוף לתופעה המזוויעה , שמורה עובד בתנאי שכר משפילים וחברות כוח אדם , חברות עֲבָדִים , גורפות סכומי עתק מהקופה הציבורית .

 

איתן קלינסקי

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 19-25 לחודש אפריך 2012

 

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

 

טלה

הכוכבים מחזירים אתכם לשגרת העשייה. החששות נעלמים בנוגע: לעבודה, קידום עסקים ולימודים. קצת בלבול בשטח הרגשי בנוגע לבני משפחה- בעקבות הזמנה לאירוע חשוב, אבל בסך הכול אתם חשים בטוב. חברים יעזרו לכם להתמודד עם בעיה רגשית ישנה. האומנים והיוצרים שבכם: חפשו פרצה על מנת להוציא רעיונות אל האור. המרגישים בבלבול ובאי יכולת לפתור בעיות מוזמנים להתקשר.

שור

אתם חוזרים להשפעה כוכבית טובה ומיטיבה. בעקבות זאת דברים יסתדרו לכם במישורים שונים ומגוונים. צאו מההסתגרות שאפיינה אתכם בחודש שעבר. חפשו עזרה מחברים אמינים ודלגו על בעיות 'אגו' שתקעו אתכם יותר מדי זמן. גם הפעם אתם נדרשים ליוזמה ולחשיבה אופטימית זהירה. קחו את החיים בקלות והם יחייכו אליכם. צלצלו לחברים ובני משפחה שהשארתם מאחור.

תאומים

הביקור האחרון והנסיעה שיצאה לדרך, שיחררו אצלכם את הלחצים מהחודש החולף. עדין אתם קצת מבולבלים בהקשריי תעסוקה, אבל השבוע תזכו להפתעה. שמרו על הזוגיות שלכם מפני זרים. מישהו ינסה לנסות אתכם בנוגע לאהבתכם. הזמן לחפש את עצמכם על ידי עיסוק באמנות ובהתחברות אל הטבע. אתם עדין לא מסוגלים להחליט לאן לנסוע ובמה לבחור מבחינת מגמת לימוד.

סרטן

לרווקים ולפנויים: השבוע צפויה לכם חוויה רומנטית, מלאה מסתורין והנאה- אבל גם לא הכי בהירה. יחמיאו לכם לגבי הופעתכם החיצונית ולגבי קסמכם האישי. הנשואים שבכם, מחויבים לנצל את הפתיחות של ההדדית לטובתם. בשורה משמחת מכוון הילדים או המשפחה תפצה על מצוקות נסתרות וכואבות. הגבירו את המודעות לתקיעות הרגשית שעצרה אתכם במשך שנים. פנו לייעוץ.

אריה

 שבוע מוצלח נפרש בפניכם. השמיים נראים פתוחים ורחבים- כהשתקפות נשמתכם המייחלת לשינוי. אתם רציניים ביחס לכוונתכם לעבוד ולהתקדם בחיים. הרגעים היפים חוזרים למעונכם וזה מלווה: בהומור, יוזמה, ביצירת קשרים רומנטיים חדשים. צאו אל הטבע. צמצמו את זמן הצפייה בטלוויזיה, העיסוק באינטרנט ובשיחות הטלפון המתישות. רשמו מה אתם רוצים לעשות בעתיד ומה השאיפות שלכם.

בתולה

 לנמרצים ולשאפתנים שביניכם: השבוע הינכם צפויים לקצור יבול של התקדמות במישוריי: העסקים, העבודה והלימוד, אלה המהססים עלולים לפספס הזדמנויות פז. הזמן להחליט לקחת את ענייני האהבה ברצינות. פנו למקורות אשר יוכלו למצוא לכם את הזיווג. הנשואים שבכם יקדמו את הדו שיח ביניהם. התקועים במקום חייבים לחפש את הסיבה האמיתית לצעידתם במקום – פנו לייעוץ אישי.

מאזניים

הפתעות הקשורות לחברים וידידים יקדמו את פניכם בסוף השבוע. החוויות שצברתם לאחרונה מחזירות לכם את הצבע ללחיים. חפשו באינטרנט אחר: אהבה, כווני הכשרה ותעסוקה. חפשו פרצה בתחום הקריירה וההכשרה. אתם צפויים למצוא דרכים לחזור אל האהבה הישנה. מעגליי הידידים והחברים יתרחב. כדאי שלא לשכוח לסיים את העבודות הקשורות לבית ולסידורים דחופים אותם דחיתם.

עקרב

שבוע די מוצלח מחכה לכם. מרבית הזמן יוקדש לטיפוח יחסיי רעות ואהבה דרך האינטרנט או דרך טלפונים. הזדמנות פז למצוא זיווג לרווקים, הנשואים יחפשו את הדרך ליצור ביניהם קירבה מחודשת. הקידום המקצועי מתעכב. אתם מרגישים כפחות יודעים על עצמכם ועל הדרכים להגשים את החלומות הישנים.  המרגישים כתקועים במקום צריכים לבדוק ולפשפש בתוכם ולגלות את הסיבות לכך.

קשת

השעמום שתקף אתכם לפני כשבוע פג והיוזמה תופסת את מקומו. האנרגיות חוזרות לשכון בכם. הרגעים היפים קשורים לחברים וותיקים ולחיפושים אחר הקידום הבא. הקפידו לתרום מעצמכם לאחרים. יתכן ותעסקו בחובות ישנים ובדרך לפתור בעיה קשה זו. גם השבוע לא תפטרו מהכעסים הישנים כנגד בן/ת הזוג- הזמן לברר עם עצמכם מדוע זה קורה לכם.

גדי

 אתם משתחררים מחלק גדול של המועקות. המועסקים יתוגמלו מעמל כפם, ומחוסרי העבודה ימצאו את מבוקשם. סוף השבוע יהיה בסימן של כוונות רוחניות ובעזרה לאחרים. תווך של אנשים טובים יביא לקיצה של תקופת רוגז ומלחמה. הזמן ללימוד עצמי דרך ספרים ואינטרנט. הנשואים שבכם: סומק השמחה יחזור ללחיים. למרגישים כתקועים וכמסורבלים, הזמן לפנות לאנשים שיכולו לחלץ אותם מהבעיות.

דלי

הבילוי האחרון והאירוח המוצלח, יוצרים בכם את הדחף לחיות ולהכיר את החיים מהצד השונה והפתוח. לפנויים: הזמן לחפש את האהבה המחכה לכם מעבר לפינה. הנשואים ירגישו כתקועים וכבעלי רצון להיות מחוזרים. שימו את היד על דופק האהוב על מנת לבדוק את רחשי הלב ומצוקותיו. וויכוחים על עוולות העבר פורצים מעת לעת. הזמן לחפש ייעוץ זוגי מקיף.

דגים

לבעלי האינטואיציה והיכולות הנסתרות: הכוון הרוחני נפתח בפניכם מחדש. ענייני כספים מטרידים אתכם בנוגע למגורים ולחובות ישנים, אבל אתם מסתדרים בעזרת האמונה הפנימית החזקה בגורל. הזדמנויות למצוא כווני עיסוק והכשרה חדשים, לאלה שיחפשו ויפעלו בעקשנות. הפנויים: התחלות חדשות מעוררים בכם את הגעגוע הרגשי למה שהיה לכם בעבר. תקועים? זה הזמן לפנות לייעוץ בכול השטחים.

Copyright© 2012-Udi Berger

האם חיים אנו על זמן שאול?

 

בספר לימוד האזרחות החדש לילדי ישראל ,אשר הפך ישן מאחר שאמש ניפסל ללימוד על ידי משרד החינוך, מצויין בו כי מדינת ישראל "חיה על זמן שאול". זו אחת הסיבות, בין רבות אחרות, לפסילתו של הספר. אם זו היתה הסיבה לפסילת הספר הרי שהינה שגויה.

נכתב על ידי: אהרון רול

בספר לימוד האזרחות החדש לילדי ישראל ,אשר הפך ישן מאחר שאמש ניפסל ללימוד על ידי משרד החינוך, מצויין בו כי מדינת ישראל "חיה על זמן שאול".  זו אחת הסיבות, בין רבות אחרות, לפסילתו של הספר.  אם זו היתה הסיבה לפסילת הספר הרי שהינה שגויה.  למצער בענין זה, מחברי ספר הלימוד לאזרחות שבאו לקלל, לא יצאו כה טועים.

 

אם מדינת ישראל תתמיד להתנהל כלפי אזרחיה וחייליה כפי שהתנהגה כלפי סא"ל שלום אייזנר הרי שאנו כולנו חיים על זמן שאול, במוקדם אם במאוחר לא תהיה לנו תקומה.

 

קיים בנו יצר הרס מולד, איננו מסוגלים להוות אומה מתוקנת.  עדיין לא הפנמנו לעומקו את פירוש המושג "דמוקרטיה מתגוננת".  אנו עושים שמיניות באוויר ובצורה ניעגת ובזויה, על מנת להידמות לאומות העולם וכושלים פעם אחר פעם בנושאים הבסיסיים ביותר המקובלים מאז מאות בשנים על האומות דהיינו, הדחף והיצר הקמאי להתקיים. אנו מחריבים במו ידינו את סיכויינו להתקיים כעם וכאומה ואנו במו ידינו שולחים עצמנו למסע נדודים גלותי נוסף.  לאלו יפי-הנפש המהגגים על ערכים אוניברסלים, ליברלים כלל עולמים ומכאן שמצדיקים את הדחתו מצה"ל (כן, הדחתו מצה"ל) של סא"ל שלום אייזנר, הרי שבמבחן התוצאה העתידית, החלטה זו תפיל את הגג על ראש כולנו ואפשר שתשלח אותנו ברבות הימים כאמור למסע נדודים גלותי נוסף.

 

החלטת הרמטכ"ל בני גנץ להדיחו מתפקידו הקיים, כמו גם להדיחו בתפקידו העתידי בבית הספר לקצינים והשעייתו מתפקידי פיקוד למשך שנתיים פרושה אחת ואחת בלבד.  הדחתו הערמומית, הנכלולית והפחדנית מצבא ההגנה חישראל.

 

צוות הקושרים הצה"לי אשר רובו הינו קשור בעבותות עבים בשוטמי ישראל הגרועים ביותר, עם מחריבינו מבפנים כאירגון "מחסום ווטש" (ע"ע גנץ, אלון ונשותיהם "הסורגות"), קיבע את כפתור הפיטורין מצה"ל בעורמה ולאחר מכן תפר עבורו את חליפת "ההדחה" הבילתי אפשרית לקבלה.

 

הפוליטרוקים הצה"לים ידעו ידוע היטב כי פיטורים ישירים של סא"ל שלום אייזנר תעורר תסיסה מידית בקרב מרבית הציבור התומך, עם או בלי סייגים, במעשהו של אייזנר.  הנכלולים הצה"לים מצאו להם דרך ביניים פחדנית, להעמידו בפני מצב שלא יוכל לעמוד בו (כאמור ההדחה הגורפת) ויגרום בכך להליכתו השקטה מהצבא.  בכך הישיגו הנכלולים הצה"לים הצוהלים את מטרתם.  עוד קצין מבטיח, חובש כיפה, רחמנא לצלן דתי, טפו-טפו לוחמני, נעלם מהאופק הפיקודי-צה"לי ההולך ומתדרדר בלא שאנו, האזרחים החרדים לקיום מדינת ישראל יכולים לעצור את הסחף הנורא בסיכויי קיומנו שלנו עצמנו.

 

אנו גורסים מזה שנים כי אמנם סכנת הפצצה הגרעינית האיראנית הינה מוחשית ומאיימת על קיומנו אלא שזו אינה ניצבת במקום הראשון הקיומי.  אנו עצמנו, בהתנהלותנו כלפי עצמנו, אנו מהווים את הסכנה הקיומית הראשית והגדולה ביותר לקיומנו.  מקרה פיטוריו (באורח מעשי) של סא"ל שלום אייזמן הינו עוד חוליה ניכבדה בשרשרת קיעקוע קיומנו.

 

הפיטורין של הקצין המוערך והנאמן לנו, לעם ישראל וקיומו וכלל ההתנהלות הבזויה סביב הארוע, משדרים מסרים כה צורמים עד כי איננו חשים הגזמה בתאור הסכנה הקיומית בכך.

 

ידע מעתה והלאה כל אנרכיסט שמאלני רדיקלי וזב חוטם המגיע לישראל מרחבי העולם כי כוחו רב מונים רבים למול צבא ההגנה לישראל.  אנו העברנו מסר ברור לאנרכיסטים השוטמים אותנו ומיחלים ופועלים נימרצות לחיסולנו, כי הדבר אפשרי וכי עוד מעט קט של סבלנות ופרובוקציות והם יוכלו "לטהר" את צה"ל מקציניו המוכשרים ביותר האחד אחר השני תוך שזוכים לשת"פ של קציני צה"ל בכירים בעלי אותו מטען אידאולוגי נילעג כשלהם.  ובכך, בסופו של יום להכין את הקרקע לתקיפה, שלא נוכל לספק לה מענה, של צבאות ערבים כנגדנו.  נישמע מופרח?  האם הפיאסקו הנורא של מלחמת לבנון השניה הינו מופרח?  האם כישלונו של צה"ל במבצע עופרת יצוקה (ע"ע אהוד ברק), בכך שלא השלים את שיצא להשלים נישמע מופרח?  האם שנים של הפגזת קיני נמלים ויבחושים בשטחים פתוחים ברצועת עזה כמענה לגשם הקסאמים (ע"ע אהוד ברק), נישמע מופרח?  האם פיתוח כיפת ברזל אשר אינה נותנת מענה להגנתנו ודחיית מערכת נשק הלייזר (ע"ע אהוד ברק) נישמע מופרח?  האם העברת שדה הגז הישראלי-העזתי בלעדית לידי החמאס (ע"ע אהוד ברק) ובכך מאפשר לו יכולת לחימה בילתי מוגבלת בישראל, נישמע מופרח?  עובדתית, הקץ קרב אלינו האזרחים, אמנם בצעדים קטנים ולכאורה בילתי מוחשים, ואילו אנו מתהפכים לצד השני ושוקעים בשנת המרמיטה.

 

אנו העברנו מסר (נוסף, שהרי אנו מצטיינים תדיר בכך) למדינות ערב הנימצאות עמנו בעימות כי אנו רופסים, חדלי אישים, בעלי בעיית נחישות מולדת, כי אנו "נמרים של נייר", "קורי עכביש" ובהגיע יום פקודה, בהגיע שעת המבחן אנו נעלם מהשטח כמוץ ברוח.  אנו משדרים לאויבינו כי "צילום תקשורתי חשוב לנו מביצוע המשימה" (ע"ע סא"ל אייזנר) וכי נתמיד בכך ביום פקודה.  אין הדבר חשוב כלל אם נכונה תחושה זו אם לאו, אנו העברנו מסר זה לאויבינו והם קלטוהו וזה הוא הקובע.

 

אנו משדרים לעולם כי אנו קרועים חברתית מבפנים וכי אין מצב כי נוכל לכן להתמודד עם אתגרים קשים וקיומים.  ואין הדבר חשוב כלל אם יש אמת בכך (אכן כן, יש אמת בכך), זה המסר וזה שיברו בעיני אויבינו ושוטמינו סביבנו.   אנו אומרים לעולם כי צה"ל בקודקודו הפך צבא פוליטי הנושא את אידאולוגית השמאל הרדיקלי וכי ניתן יהיה לסמוך על צה"ל שיקדם אינטרסים אוניברסלים ליברלים ולא את האינטרסים של העם היהודי בציון.  שוטמינו בחו"ל כבר יודעים כי הינם יכולים ליצור קומבינות עם גורמים פוליטים צה"לים כנגד עם ישראל (ע"ע שת"פ משרד הביטחון, מטכ"ל, פיקוד מרכז ואוגדת יו"ש עם הפלשתינים כנגד חצי מליון ישראלים שם ובכך כנגד האינטרס הישראלי הלאומי).

 

אנו שידרנו בפסיקה האווילית בענינו של סא"ל שלום אייזנר לכל חיילי צה"ל מסר נורא.  הקצינים הבכירים אומרים למעשה לפקודיהם, אתם לנפשכם.  אמנם צה"ל שולח אותכם למשימות הכרוכות בהקרבת נפשותיכם אך צה"ל אינו מגבה אותכם מאחר וצה"ל עסוק ביחסי ציבור פוליטים עם התקשורת הישראלית והעולמית.  אתם רבותי החיילים, משדר המסר, אתם אך בשר התותחים, אלו הניתנים לבזבוז, אינכם נחשבים למול מטרותינו הנעלות האוניברסליות, הליברליות העולמיות של הפיקוד הבכיר הצה"לי.

 

המסר של החלטת הרמטכ"ל אומר לכל חייל וקצין בצה"ל, חדל מיוזמה, הצטנף בפינתך, אל תרים ראשך, דאג לעורך דין צמוד בתרמילך, אל תתעמת עם האויב בחזיתך מאחר שהאויב בעורפך, קציני צה"ל הבכירים וסוללות יועציהם המשפטיים והתקשורתים הם הסכנה המידית והמוחשית הניצבת לפניך ואלו המסכנים אותך ביותר.  אם תוקף אותך האויב הערבי אדון חייל/קצין, אל תשיב, פרוק נישקך, השלך נישקך לכל רוח, הרם ידיך, סוג לאחור והפקר את מדינת ישראל למשיסת אויביה.  לא תפעל כך, אזי נפקירך למשיסת הפרקליטים והתקשורת, אתה תהפוך ניקלה לדראון עולם….למה לך?

 

אנו האזרחים יודעים, אם בעובדות ואם בתחושה וזאת מאז מלחמת יום הכיפורים כי איננו יכולים לסמוך באורח עיוור על הפיקוד הבכיר/המטכ"לי הצה"לי, ערמת הכישלונות ואזלת ידם בפשטות גבוהה מדי שם.  מאידך-גיסא, תמיד ידענו כי שכבת החוגרים, הקצונה הנמוכה והבינונית דהיינו, הדרג הלוחם והמסתער, הם המהווים אתעמוד השדרה הצה"לי, המחסום הנאמן והנחרץ העומד בפני אויבינו הקמים להשמידנו.   ומה בא אווילנו הרמטכ"ל לעשות בפסיקתו הפחדנית באשר לסא"ל אייזנר, הוא בא לקעקע את אותה שכבה נאמנה אשר עמדה כחומה בצורה עבורנו, אלו הם בנינו ובנותינו, קצינינו וקצינותינו עד רמות אל"מ בדרך כלל.

 

אם חס וחלילה יחלחל המסר הדרקוני אותו מעביר הרמטכ"ל (בעצות האחיתופלים אהוד ברק וניצן אלון השנויים שניהם במחלוקת עמוקה) לדרג הצה"לי המסתער, ובל ניטעה, הוא יחלחל במדה זו או אחרת ולוואי ולא יגיע לכדי מסה קריטית.  שהרי בכך אבדנו כולנו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

 

כרי דשא של תקווה

  נכתב על ידי: יצחק מאיר

מטחי המידע הנורים מן המסך אינם מבחינים בין צופה לצופה. בלוח המטרות יש זקן ויש טף ואם כי כולם סופגים את המטחים יחד,  הם חווים ומטמיעים אותם, הבוגרים לבדם, והילדים על פי יכולותיהם ועל פי דרכם לבדם. בבית הספר אין המורים מספיקים ללמד אותם דבר דבור על אופניו , על פי הלשון היפה להם, על פי התייחסות קטעי דברים עיתיים לתמונה שלימה, עד שבאה תקשורת ההמונים וחודרת גם לפנים בתיהם וחושפת אותם להצגת דברים השווים כביכול לכל נפש, והם אינם יכולים להיות שווים, ומאלצת אותם להסדיר דברים שאינם נהירים להם ואינם מוסברים דיים,  והם, המסרבים על פי דרכי טבעו של כל אדם להיות מבולבלים, מוצאים עצמם מסדירים בתוכם דברים שראו או דברים ששמעו  על פי עיקרי עולמם  האישי שלהם .

 הנה קטע משיחה בין נכדתי לבין אימה. שידורי יום השואה שראתה משאירים אותה מוטרדת ומפוחדת. יש עולם בו יש יהודים נרצחים ויש לא יהודים רוצחים. היא יהודיה. אם כי לא ברור לה אכן איך יכול להיות ברור לה, מה הוא ומי הוא יהודי חוץ מכל היהודים שהיא חיה בתוכם בביתה, בבית הספר שלה, ברחוב, בחנויות ובקניונים, בהרי הארץ בה היא מטיילת. אין לה כל יכולת להבין שהיא, בני משפחתה, ,בני עירה וכל מי שהיא ראתה מעודה בנופי חייה,  שייכים למין של אנשים שהטלוויזיה אומרת עליהם שהמיתו אותם מפני שהם יהודים. לא ברור לה, איך יכול שיהיה ברור, אם יהודי הוא מי שמדבר עברית ושמי שאינו מדבר עברית אינו יהודי, שיהודי הוא מי שחי בארץ ושמי שאינו חי בארץ הוא לא יהודי. היא מגלה שגם האנשים שאינם דומים לא במראה שלהם, ולא בלבושם ולא בשפתם ולא בשחור-לבן בו הם נראים בסרטי התמול מן המרקע נרדפים ומוכים ואוחזי מזוודות קטנות ומרימים מובסים ידיהם אל על מול לועי כלי נשק אפלים, הם יהודים. אם הם יהודים גם היא יהודיה. אבל אם היא יהודיה=הם אינם יהודים. אם זה גורלם, גם גורלה  היא כגורלם. בלבולה מחריד אותה לא פחות מן המחריד עצמו. היא מפחדת. איך לא. היא שומעת שזה עומד לקרות לה. בארץ. ראש הממשלה אמר שצריכים להיזהר. הנשיא אמר שיש מי שרוצה שוב להרוג.יהודים.זה אומר גם אותה. היא לא יודעת למה. היא לא יודעת מי. היא יודעת שאומרים שמות. היא אומרת לאימה- "הם אומרים שהשואה מתעקשת לקרות שוב. הם לא יודעים איך למנוע אותה . אני יודעת". "איך", שואלת האם, "פשוט", היא אומרת, "אם כל האימהות בעולם יחליטו ויישבעו לא לקרא לילדים שלהם יותר אף פעם 'היטלר' אז לא יכולה להיות שואה. ההיטלר הוא שהורג. ההיטלר הוא מי שרוצה לבא להרוג שוב. היא שומעת גם שמות אחרים. הם לא נקלטים.  היא לא מתאמצת לזכור אותם. הם היטלרים. האימא שלהם לא נזהרה ולא נשבעה וקראה להם היטלר. הם מסתירים זאת. הם קוראים לעצמם כל מיני אחמדים או אחמדמאמים או אחמז'אדים או משהו כזה. רמאים. היטלר. בקטע השיחה הבא היא מרגיעה את עצמה. היא לא מאמינה כי מספרים לה את כל האמת. היא תחיה. "אני לא מאמינה כי הרוב נהרגו בשואה", היא אומרת. "הרוב חיים. אני רואה". "איך את רואה", שואלת האם. "אני רואה בטלוויזיה", היא אומרת. "הם מדברים. בלי סוף. מי מדבר? המתים? המתים לא יכולים לדבר. כל כך הרבה מדברים – סימן שכל כך הרבה ניצלו. היא מפחדת, אבל כשם שהרוב ניצלו ומדברים – כך גם היא תינצל. היא  הרוב..

מספרים לי הדברים כספר לסבא דברי חוכמה של נכדיו. אני מחייך. כחוק. כמו שראוי לסבא. אבל אני מהרהר ביני לביני אם לא הגיעה העת למינונים נכונים של תקווה לתוך מטחי האימה המיתרגמת בלב ילדנו לחרדה ולייאוש ולהתרקבנות הסותרת הוויית ילדותם. מינונים. התקשורת אינה יכולה למנוע את מסע ההפחדה. הוא עובדה. הוא קיים. הוא חלק מן ההווייה. היא לא יכולה לא לדווח. היא לא יכולה לסכור עצמה מהיות גם לבמה שלו. היא גם מנוצלת. היא יודעת. אין מנוס. אי אפשר לרחוץ את המציאות ולהלבישה מחלצות. יש ילדים.  הם חיים בארגזי החול. לא בקופסאות אתרוגים.

 ואף על פי כן. ההגינות והאחריות מחייבים מינון. מחייבים לדעת כי יש ילדים. מחייבים להבין כי אם שידורי השואה שהייתה הופכים לשידורים שתכליתם למנוע את השואה המאיימת כבר לשוב ולבא, או אז לא מאפשרים לילדים, ולא רק לילדים לרדת לסוף משמעות האסון שהיה ומציפים אותם בחרדה לשואה שבדרך. זאת לא אמת. ישראל היא ארץ של תקווה גדולה שנתגשמה. ילדים ראויים למצוא בה כרי דשא של אמונה במלכות הטוב והתקווה בעולמם, לא רק ביערות האימה המתרגשת לבוא. מינון. יש איומים. יש הכרח שילדינו ידעו כי על החירות נכונים אבותיהם ויהיו נכונים גם הם להילחם. אבל הם רשאים לדעת כי זאת לא האגנדה של האלוהים. זה הכורח שלא יגונה. האגנדה שלו היא הבשורה כי הטובה תגבר על הרעה, כי היא העתיד.

חיכיתי ליום הזכרון לשואה שיתום וינעל עד שסיפרתי מה אמרה נכדה אחת מכל נכדותינו. אולי, אולי, בזכותה נקשיב.

"טיפש ושפל ואכזר"

 

נכתב על ידי: אורי אבנרי

"בדם וביזע / יוקם לנו גזע / גאון ונדיב ואכזר…" כך כתב זאב ז'בוטינסקי בהמנון בית"ר. מנהיגי הליכוד של ימינו רואים בו את האב הרוחני שלהם, כמו שסטאלין ראה את קארל מרקס.

במשפט זה בולטת המילה "אכזר". לא סביר שז'בוטינסקי באמת התכוון לכך. השפה העברית שלו הייתה דלה (כפי שהעיר חיים נחמן ביאליק), וסביר מאוד להניח שהוא התכוון למילה "קשוח". במילה "גאון" התכוון, מן הסתם, ל"גא" (במובן המקורי של המילה).

 

אילו ראה ז'בוטינסקי את הליכוד של היום, הוא היה מזדעזע. חזונו היה תערובת של לאומנות, ליברליזם והומניזם בנוסח המאה ה-19.

 

באופן פרדוכסלי, התכונה היחידה מהשלוש ששרדה בימינו, בייחוד בשטחים הכבושים, היא האכזריות. בליכוד אין במה להתגאות, ונדיבות היא תכונה המיוחסת לשמאל הבזוי.

 

האכזריות השגרתית, היומיומית, השולטת בשטחים הכבושים נצפתה השבוע בסרט וידיאו. אלומת-אור מסנוורת באפלה.

 

זה קרה בכביש 90, המוביל מיריחו לבית-שאן לאורך נהר הירדן. זהו הכביש העיקרי של בקעת-הירדן, שאותה רוצה ממשלתנו לספח בכל מחיר. הוא שמור לישראלים בלבד. תחבורה פלסטינית אסורה בו.

 

(יש בדיחה פלסטינית על הנושא הזה. במשא-והמתן שלאחר הסכם-אוסלו דרש הצוות הישראלי להשאיר את הכביש תחת שלטון ישראל. ראש הצוות הפלסטיני, אחד האנשים שחזרו זה עתה מתוניס, שאל את חבריו: "אם יש לנו 89 כבישים אחרים, למה שלא נוותר על הכביש ה-90?")

 

קבוצה של פעילים פרו-פלסטיניים מרחבי העולם החליטה למחות על סגירת הכביש לנסיעה של פלסטינים. הם הזמינו את ידידיהם בני ובנות המקום לטיול באופניים על הכביש האסור. שם נעצרו על-ידי יחידה צבאית. במשך כמה דקות עמדו אלה מול אלה: רוכבי-האופניים, שכמה מהם לבשו כפיות ערביות על שכמם, והחיילים שהחזיקו ברובים.

 

הפקודה לגבי מצבים כאלה אומרת שעל החיילים לקרוא למשטרה, שאנשיה אומנו לטפל במפגינים ומצוידים באמצעים לא-קטלניים לפיזור-הפגנות. ואולם, מפקד היחידה החליט אחרת.

 

מה שקרה בהמשך נראה בסרט הווידיאו שצולם על-ידי אחד המפגינים. הדברים נראים בצורה ברורה וחד-משמעית, שאינה משתמעת לשתי פנים.

 

קצין בדרגת סן-אלוף ניצב מול צעיר דני בהיר-שיער, העומד במקום מבלי לומר ומבלי לעשות דבר. אין בסביבה שום סימן לאלימות.

 

פתאום מרים הקצין את רובהו באופן מאוזן, יד על הכת ויד על הקנה, ואז הוא דוחף את המחסנית בכל הכוח לתוך פניו של הצעיר הדני. הקורבן נופל אחורה על הארץ. הקצין מחייך בסיפוק.

 

בערב הופיע הסרט בטלוויזיה. מאז ראה אותו כמעט כל ישראלי מאה פעמים. ככל שמרבים לצפות בו, כן גובר הזעזוע. האכזריות הקרה של המעשה, ללא שום פרובוקציה, גורמת לצופה להתכווץ.

 

ותיקי ההפגנות בשטחים הכבושים לא הופתעו. אין שום חדש בתקרית זו. רבים סבלו מהאכזריות בצורות שונות.

 

הדבר היחיד שהוא בלתי-רגיל במקרה זה הוא שתקרית הונצחה בצילום. ולא במצלמה נסתרת, אלא בגלוי. היו במקום כמה מצלמות, הן של המפגינים והן של הצבא. צה"ל מצלם אירועים כאלה דרך קבע, כדי שהצילומים ישמשו כראיה במקרה שהמפגינים יועמדו למשפט צבאי.

 

הקצין ידע זאת. הוא פשוט ציפצף.

 

הפרסום הבלתי-רצוי גרם למהומה רבתי. ברור שלא המעשה עצמו זיעזע את הצמרת הצבאית והפוליטית, אלא הפרסום. מה גם שזה בא בסמוך להגנת-הגבורה של 650 שוטרים ושוטרות על נמל-התעופה בן-גוריון מול ההתקפה האימתנית של 60 פעילי זכויות-אדם בינלאומיים. הפרסום הנוסף הגביר את הנזק.

 

הרמטכ"ל גינה את הקצין והשעה אותו מיד. כל צמרת הצבא הלכה בעקבותיו, וכך גם ראש-הממשלה. מכיוון שצה"ל הוא, כידוע, "הצבא הכי מוסרי בעולם", ברור שהיה כאן מעשה בלתי-נסלח של קצין אחד חריג. צה"ל יערוך חקירה יסודית, יוסקו מסקנות, וגו'.

 

גיבור התקרית הוא סגן-אלוף שלום אייזנר ("איש-ברזל", בגרמנית).

 

קצין זה רחוק מלהיות חריג. להיפך, נדמה שהוא הקצין הטיפוסי, ואולי גם הישראלי הטיפוסי.

 

הדבר הראשון שהצופה שם אליו לב כשהוא רואה את הסרט הוא הכיפה. "נו, כמובן," מלמלו רבים לעצמם. זה עשרות שנים פועלת התנועה הלאומנית-דתית בהתמדה ובעקשנות להחדיר את אנשיה לסגל הקצונה של צה"ל, שם הם מטפסים בסולם הדרגות, מתוך תקווה שבסוף אחד מהם יגיע לכס הרמטכ"ל. כיום כבר אין זו הפתעה לראות סגני-אלופים חובשי-כיפות – כמו שפעם זו לא הייתה הפתעה לראות שם קיבוצניקים. אייזנר היה סמח"ט.

 

התנועה הלאומנית-דתית היא צור-מחצבתם של גרעיני המתנחלים, וגם של יגאל עמיר, שרצח את יצחק רבין, וברוך גולדשטיין, שטבח את המתפללים במערת המכפלה.

 

אחד מעמודי-התווך של מחנה קיצוני זה הוא ישיבת מרכז הרב, שאחד המורים המחנכים בו היה אבי אשתו של אייזנר. אייזנר-הבן נראה בשעתו בין המפגינים נגד ההתנתקות מגוש קטיף. בשנה שעברה צולם אייזנר, אז כבר סגן-אלוף, כשהוא מתרועע בידידות עם רוכבי-אופניים ימניים, שערכו גם הם הפגנה בכביש 90, באותו המקום בדיוק שבו אירעה התקרית המבישה.

 

אייזנר לא השלים עם גינוי מעשיו. בחוצפה שאין לה תקדים תקף את הרמטכ"ל, את אלוף-הפיקוד ואת מפקד האוגדה. הוא נופף בתחבושת על ידו כדי להוכיח שפעל מתוך הגנה עצמית. הוא טען שהמפגינים שברו לו אצבע, ואף הביא תעודה של רופא.

 

זה בלתי-סביר. קודם כל, מי שזה עתה נשברה לו אצבע אינו יכול להחזיק ברובה כפי שהוא נראה בסרט הווידיאו. שנית, הסרט מראה שמעשהו לא בא בעקבות שום מעשה אלים. שלישית, הצלמים הצבאיים במקום צילמו כל פרט. אילו הייתה אלימות מצד המפגינים, היה הצבא מפרסם את הסרטים שלו עוד באותו יום. רביעית, אייזנר תקף באותה הצורה גם שתי נשים ומפגין נוסף – את השתיים בפנים ואת השלישי בגב. למרבה הצער זה לא הונצח במצלמה.

 

סא"ל אייזנר טוען בלהט שפעל כהלכה. הרי הוא פיזר את ההפגנה, נכון?

 

אך הוא לא נעדר חרטה. אייזנר הודה בפומבי ש"אולי זו הייתה שגיאה לעשות את זה לעיני המצלמות." בעניין זה יש הסכמה מלאה בינו לבין צמרת צה"ל והתקשורת. הביקורת החריפה ביותר שלהם לא הייתה על האכזריות, אלא על הטיפשות.

 

כאדם יחיד, אייזנר הטיפש אינו מעניין איש. אחרי הכול, אם יחדלו הצבאות מלגייס טיפשים, לאן נגיע?

 

הצרה היא שאייזנר אינו יוצא-מן-הכלל. הוא מייצג את הנורמה. יש בצה"ל גם אנשים מצוינים, אבל אייזנר מייצג קצינים רבים היוצאים מכור-ההיתוך הצה"לי.

 

ולא רק אותם. על משקל השיר של ז'בוטינסקי, אפשר לומר שמערכת-החינוך שלנו יוצרת "גזע / טיפש ושפל ואכזר". איך זה יכול להיות אחרת, אחרי 60 שנים של אינדוקטרינציה לאומנית בלתי-פוסקת ו-45 שנים של כיבוש? כל כיבוש וכל דיכוי של עם אחר משחיתים את הכובש ומטמטמים את המדכא.

 

כשהייתי בן 15 עבדתי במשרדו של עורך דין יהודי-בריטי, חניך אוקספורד. בין לקוחותיו היו כמה וכמה פקידים בריטיים בכירים של ממשלת המנדט. רובם נראו לי נחמדים, אינטליגנטיים ואדיבים, עם חוש-הומור מלבב. למרות זאת נהגה ממשלת-המנדט בטמטום בולט.

 

באותו זמן הייתי חבר באצ"ל, ומטרתנו הייתה לגרש אותם מהארץ. בחדרי היה מחסן קטן של אקדחים, שנועדו להרוג אותם.

 

חייתי בין שני העולמות, ושאלתי את עצמי פעמים רבות: איך יכולים האנגלים הנחמדים האלה להתנהג בכזו טיפשות?

 

המסקנה שלי הייתה ששום אדונים קולוניאליים אינם יכולים לנהוג בחוכמה. המצב הקולוניאלי עצמו מכריח אותם לפעול בניגוד לנטיותיהם החיוביות ובניגוד לשכלם הישר.

 

אמנם, בשנים הראשונות של הכיבוש דובר הרבה על "כיבוש נאור" ו"כיבוש ליברלי". שר-הביטחון של אז, משה דיין, הורה לנהוג בפלסטינים בנדיבות. הוא הניח להם לסחור עם האויב ולהקשיב לשידורי-התעמולה של האויב ככל העולה על רוחם. כמחווה חסרת-תקדים השאיר את הגשרים בין הגדה המערבית ובין ירדן – שהייתה ארץ אויב – פתוחים. (התלוצצתי אז שדיין, שמעולם לא קרא ספר, פשוט לא ידע שזה בלתי-אפשרי.)

 

מדיניות זו לא נבעה מטוב-לב. דיין פשוט חשב שאם יניחו לערבים לחיות את חיי היום-יום שלהם בשלום, הם לא יתקוממו נגד הכיבוש הנצחי. ואכן, במשך עשרים שנה זה הצליח פחות או יותר, עד שקם דור פלסטיני חדש ופתח באינתיפאדה הראשונה. אז נהיה הכיבוש – אכן – טיפש ושפל ואכזר.

 

לפני יומיים חל יום-הזיכרון לשואה. הוא העלה בזיכרוני אימרה של אלברט איינשטיין, שהיה יהודי וציוני:

 

"אם לא נהיה מסוגלים למצוא דרך לשיתוף-פעולה ולהסכם כן עם הערבים, כי אז יהיה ברור שלא למדנו כלום באלפיים שנות ייסורים, ונהיה ראויים לכל מה שיקרה לנו."

צדק חברתי – הכצעקתה?

 

הקורא ימצא כאן עדות לנושא "הצדק החברתי" כתאור פרגמטי ומושכל באשר לפרוש המונח ושיברו. אלא שמאחורי המלל ניצבת מישנה חברתית-פילוסופית מגובשת אשר באה להחזיר את העם היושב בציון לעשתונותיו כקדם.

 נכתב על ידי: אהרון רול

הקורא ימצא כאן עדות לנושא "הצדק החברתי" כתאור פרגמטי ומושכל באשר לפרוש המונח ושיברו. אלא שמאחורי המלל ניצבת מישנה חברתית-פילוסופית מגובשת אשר באה להחזיר את העם היושב בציון לעשתונותיו כקדם.  קיים בילבול ואי בהירות מובנת באשר למושג "צדק חברתי", בחלקו מגיע הערפל האופף את המושג מצד סקטורים מעונינים (אינטרסנטים) אשר בכוונת מכוון מטשטשים את המשתמע לכאורה, על מנת שיוכלו ללוש את שיכלו של ההמון הניבער לטעמם, בכל כיוון הרצוי להם.  אנו כאן ובהמשך, נדלג בכוונת מכוון על הפן הפילוסופי ונעסוק יותר במעשי על מנת להציג משנה סדורה וברורה יותר לקורא.

מהו "צדק חברתי"

 

"צדק חברתי" הוא בעיניו של המתבונן וככזה, הינו מונח מתעתע דעת ובמכוון, מאחר ש"צדק" הינו מונח אבסולוטי אשר אינו מושפע מעיוות העיתים או מגחמות אנושיות בעוד ש"צדק חברתי" הוא היפוכו של דבר.  הוא כולו מוטה גחמות, מאוואים, מיקום ומצב גיאופוליטי, עיתים שונות, צרכי ציבור, צרכי שרידותו של עם וכדומה.

צדק חברתי אומר עולם ומלואו לכל אזרח באורח אספקלרי שונה לחלוטין.  בעיקרו, ניראה כי האזרחים מאוחדים מאחורי הקביעה הפשטנית כי צדק חברתי פרושו חלוקת משאבים שונה.  אלא מאי משמע חלוקה שונה?  האם המדובר הוא בחלוקה נוסח המשטר הקומוניסטי?  אכן כן, ישנם הללו "הדועכים בקושי" בנינו, המהגגים עדיין אודות סדר חלוקתי שוויוני לכל בנוסך המשטר הבולשביקי.  אלא שאנו כיום כבר יודעים כי המשטר הקומוניסטי פשט את רגלו הכלכלית והחברתית ולמעשה המיט על המחזיקים בו אסון ממושך.

 

שמא "צדק חברתי" הינו המנעות מחלוקה שוויונית בנוסך: איש איש לנפשו כפי יכולתו וכישוריו בנוסך המשטר הכלכלי הקפיטליסטי הטהור?  גם כאן אובחנו בעיות מוסריות, לעיתים מכונות "חזיריות" אשר איננו מוכנים להשלים עמן עקב השקפת עולמנו הדמוקרטית הנחשבת לנאורה ומתקדמת, רווית "זכויות אזרח", השואפת להרים הנחשלים בחברה, ניפגעי הנחץ והמרוץ הקפיטליסטי לעושר, לעבר רמת חיים למצער מינימלית הוגנת המכבדת את בעליה.

 

ככלל, הן המשטר הקומוניסטי והן המשטר הקפיטליסטי "הטהורים", לא נימצאו מתאימים לכשעצמם לעקרונות הדמוקרטיה.  מחד גיסא, הדמוקרטיה מעלה על נס ופותחת הדלתות בפני כל יוזמה אישית. דרך זו נושאת את הפרט וכישוריו על כפים, אלא שזה הינו נתיב סלול המוביל במבחן המעשה ובסופו של יום ל"קפיטליזם החזירי" עקב טיבענו האנושי החזירי.  מאידך-גיסא, השיטה הקומוניסטית מדרדרת את החברה במוקדם מהמאוחר לעבר משטר טוטליטרי דרקוני מאחר שחייבת לכבוש את טבעם האינדיבידואלי של בני האנוש אשר לא נוצרו לקולחוזים ולחלוקה שווה של העושר הפרטי ולכן אינה ישימה בדמוקרטיה שלנו.  כך או כך למדים אנו כי טיבענו האנושי, לטוב אם לרע, הוא המכתיב לנו את השיטה הכלכלית חברתית הרצויה לנו.

 

תקפות המשטר הדמוקרטי ועקרונותיו היא הסיבה המרכזית כי איננו מחזיקים במשטר קפיטליסטי "טהור" אלא בנוסח מרוכך שלו המשולב יחדיו עם עקרונות מסוימים של הסוציאליזם.  הממסד עדיין לא הודה בפנינו, אך אנו במאמריינו מציינים שילוב זה ומזה זמן רב עבור משטרנו הכלכלי הלכה ולמעשה בשם: "קפיטל – סוציאליזם", באשר כשמו כן הוא, שיטה כלכלית זו הינה התואמת ביותר למאווינו הדמוקרטים דהיינו חופש יצירה, הגשמה אישית והשתכרות מלאים לפרט, יחדיו עם דאגה לנושרים בצידי הדרך ותמיכה בהם כאשר כלו כל הקיצים.

 

אנשי הכלכלה החופשית חשים נחיתות אידאולוגית לאזכר הסוציאליזם המשולב במעשיהם (לעיתים ד'לית ברירה) ואילו "המתכלים קשה" הקומוניסטים בנינו לא יעזו לעלות על דל שפתותיהם את המונח "קפיטליזם" בבחינת מוקצה הוא מחמת המיאוס.  אלו גם אלו טועים כמובן.  אנו בחרנו לחיות במשטר דמוקרטי וטוב שכך אלא שעם בחירה זו באים תנאים מסוימיםן והמרכזי הוא אימוץ הדרך "הקפיטל-סוציאלית" כדרך חיים התואמת דרכנו הדמוקרטית.

 

צדק חברתי עבור סקטורים מסוימים בנינו הוא למצער מציאותם של שרותים מהודרים בכל בר / מזללה לשם קיום "מין מחראות פרוע".  עבור האחר האמור הוא בהחלפת סניפי הבנק בקרנות הרחובות בתחנות ממכר סמים שהפכו חוקיות משום מה.  אצל האחר השגת דירה מאובזרת ומרווחת עם נוף לים במחיר מנת פלאפל צמוקה הינה פסגת חלומותיו.  אצל אחרים, מיקום מזללות ומקומות ממכר אלכוהול בכל מספר אי-זוגי ברחוב הינה פסגת השאיפות.  לאחרים, סלולר ופלזמה לכל מהלך על שתים וגם על ארבע הינו חלומם הרטוב.  אצל אחרים צדק חברתי הוא בילוי באזור נופש אירופי וצימר בצפון למצער פעם בשנה.  האם נישמע מופרך?  בהחלט לא, תאורים אלו אינם מנותקים מהמציאות, אכן קיימים אנשים מוזרים כמתואר לעיל בנינו.  התאורים באים להמחיש כי כמספר הפרטים בחברה כך קיימים פתרונות לכאורה של "צדק חברתי" דהיינו, "צדק חברתי" הינו כאמור, בעיני המתבונן בלבד.  מספר גרסות ה"צדק החברתי" חופף למספר הפרטים בחברה.

 

"צדק חברתי" הינו אחת מנגזרותיו של "זכויות האזרח", אלא כפי שזכויות האזרח אינן אבסולוטיות כן גם הצדק החברתי.  נדגים זאת תוך הקצנה.  למצער כשליש מערביי-ישראל, אזרחי-ישראל, שואפים להטביענו בים של עזה (דומה כי שני השלישים הנותרים מוכנים בצורה זו או אחרת לקשור גורלם בגורלנו) בעודם רואים בכך חלק מזכויותיהם (האזרחיות) הלאומיות.  הטוען לזכות אזרח אבסולוטית, יתמוך מעשה "נבחנו של פבלוב" בזכויות האזרח של אותו השליש (ואכן הללו התומחים קיימים בנינו בשמאל האנרכיסטי).  אלא שזכויות האזרח נעצרות בקו האדום אשר בו זכויות האחד תהיינה או תגרומנה לאסונו של השני או כמאמר העקרון הידוע "חייה ותן לחיות".  ובמדה ואנו מקבלים עקרון זה, כמוהו כהצהרה כי על זכויות האזרח חלות מגבלות ואלו אינן מוגבלות אך לסכסוך בנינו לבין הפלשתינים אלא לכל שטח משטחי חיינו.  ומכאן, גם "הצדק החברתי" הינו מוגבל ומידתי וכפוף לתנאים השונים המושתים עליו במאמר זה.

צדק רחובות חברתי כפוליטי – פסול

 

צדק חברתי כשמו כן הוא,  "צדק חברתי", הוא אינו פוליטי.  אין חיה כזו צדק-פוליטי למרות שיש הללו בנינו אשר מטרתם בחיצרוץ סיסמאות "צדק חברתי" הוא למעשה החלפת הממשלה בצדיה תוך תעתועי דעת על מוחות חלושים.

 

מחאת הקיץ האחרון יוזמה, תודרכה ומומנה בחלקה המכריע על ידי גורמי חוץ, אשר מהם בראש הפירמידה נוכל לאתר את אירגוני הסדר העולמי החדש (סי.אף.אר. ובילדרברג), המפעילים כמריונטות את ממשל ארצות הברית וארגון "האיחוד האירופי" אשר מצידו מפעיל את ארגון "הקרן לישראל חדשה (דרך הסי.אי.איי., קרן פורד, ג'יי סטריט, ג'ורג' סורוס, ועוד קובץ אשפת-אנטישמים ואוטו-אנטישמים לסוגיהם), אשר הפעילו בישראל דרך "פוליטיקת סתרים שחורה" את אירגון "שתיל" ומפלגת (ציפק'ה) "קדימה" (כיום למצער מורדמת ומונשמת במצב פוליטי לא-יציב), לבצע הפיכה שלטונית בישראל תוך שרוכבים על גבם של חלושי הדעת, "האידיוטים המועילים" בנינו אשר אינם מבחינים בין ימינם לשמאלם למעט התגודדות ברחובות והרמת קולם עבור מטרות שכלל אינן נהירות להם כגון…."צדק חברתי".

 

החלפת ממשלה באחרת הינה שאיפה לגיטימית ובמשטרנו הדמוקרטי, אף רצויה למצער מדי שמונה שנים ואף ארבע.  אלא שהינה כולה ענינה בשטח הפוליטי ולא החברתי.  יתכבדו כל מתנגדי הממשלה הנוכחית, יעמידו עצמם לבחירה דמוקרטית, ויפעלו במסגרת ההליך הפוליטי הדמוקרטי לשינוי השלטון במדינה.  כל מהלך אחר באופן שונה ובאמצעים שונים הינו פסול מעיקרו, אינו מוסרי, אינו דמוקרטי והפועלים בו אינם מואשמים בפלילים אך ורק משום אזלת ידה של כנסת ישראל לטפל באותם העושים הדמוקרטיה פלסתר, קרדום לחפור בו על מנת לקעקע את אושיות הדמוקרטיה ולמעשה לחרבה בשם גחמותיהם האישיות האנטי יהודיות, אנטי-ציוניות ודמוקרטיות.

הרף המינימלי הדרוש ל"צדק חברתי"

 

אם נאגד את כל השאיפות ל"צדק חברתי" ונבחנן באורח אובייקטיבי, הרי ש"צדק חברתי" אשר אינו מוביל לכאוס חברתי (שהוא המשכו הבילתי מבוקר של זה), הוא אבטחת צרכי הקיום המינימלים לאזרח.  אין האמור במילוי גחמותיו אשר כאמור שונות מאחד לשני, אלא להעניק האפשרות מוסכמת המינימלית על הכלל לחיים בכבוד.

 

ומכאן, הצרכים החיונים לאזרח הממוצע אשר רצוי היה כי הצדק החברתי יפעל לספקם כרף מינימום הינם:

 

1. מדור – האחריות למחירי הדירות הגבוהים נופלת על כיתפי הממשלה אך לא בלבד, היא משותפת למרבית האזרחים.  הממשלה אחראית למחסור בכך שלא שיחררה מספיק קרקעות ולא הקלה מבעוד זמן על תהליכי הקניה והמכירה של הבתים / דירות.  האזרחים אחראים למחירים הגבוהים באשר בפשטות, הפרוטה מצויה בכיסם והינם מוכנים ומתעקשים לשלם מחירים גבוהים עבור הזכות להיות בעלי בתים באזור המרכז דווקא.  נוצר מצב של ביקוש קשיח למגורים באזור המרכז וכך, באופן טיבעי עלו המחירים.  מחירי הדיור הגבוהים במרכז "משכו" אחריהם כמובן את מחירי הבתים בפריפריה וכך יצאו האזרחים חסרים פעמיים.  ובנוסף, תזכורת קטנה, משכנתא על בית משולמת משך 25 שנים (לערך) ולא אך שנה אחת כפי שיש המאמינים.  אותה "הזכות לדיור" שכה מרבים לחצרץ בה אין פירושה דיור חינם לכל דיכפין.  חשוב להבהיר, פירושה כי לרוכש בכוח יעמוד מבחר סביר של מלאי דירות במחיר השוק, יהיה זה אשר יהיה, והרוכש ישלם את מחיר הדירה המלא (בצורת משכנתא או בדרך אחרת).  שהרי אין ארוחות חינם.

 

2. כסות – רבים בנינו מתהדרים במלבושי מותגים מהודרים אך אלו מחירם בצידם.  האזרחינו, אשר שוב, הפרוטה בכיסם, מוכנים לשלם מחירים גבוהים עבור המותגים וגוררים את שוק הביגוד כלפי מעלה.  היה והצנענו לכת, גם מחירי ההלבשה היו סבירים יותר.  האם הכרח הוא כי ילדינו ייתהדרו וייתהלכו עטויים בגדי מחלצות מותגים… ולא "יקרה אסון" רחמנא ליצלן?

 

3. מוצרי יסוד לקיום אנושי– הממשלה והאזרחים שותפים לתופעת המחירים הגבוהים בפלח שוק מחירי המזון הגבוהים.  הממשלה (ות) על שהגנה בחרוף נפש על תוצרת הארץ ותוך תהליך זה הטיבה עם היצרנים אך גרמה עוול לאזרחים אשר נאלצו לשלם מחירים גבוהים עקב צמצום התחרות.  אזרחינו מצידם, היו מוכנים לשלם מחירי עתק עבור מזון ספציפי בעל "ביקוש קשיח" מאחר שהפרוטות מצויה בכיסם (והרבה מהן) ושיכנעו עצמם, המפונקים שלנו, כי יהרג ובל יעבור , הינם חייבים, ממש חייבים, לצרוך אך ורק מוצרים מסוימים של יצרנים מסוימים ובכך גרמו לחגיגגת מחירי מוצרי היצרנים על גבם (ע"ע, "קוטג'", "פסק-זמן" ואחרים).

 

נתון מענין אשר פורסם היום מלמד כי בשנת 2011, אכן, כן, בעצומה של המחאה החברתית בקיץ החולף היה "חסרון הכיס" והלחץ הפיננסי כה מעיק על האזרחים עד כי הוציאו את מה "שאין להם" בקניונים ברחבי ישראל אשר מדווחים על עליה ברווחים ובמחזורים פיננסים המסתכמים עד 21%.  הנתון מאשש את קביעתנו כי ככלל, המעמד הבינוני אינו סובל מחסרון כיס אלא מחוסר יושרה.  אך מדוע זה אנו מבלבלים עם עובדות.

 

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=318702

 

ואם עדיין בחסרון כיס המדובר הרי וודאי נלך אבלים וחפויי ראש למשמע העובדה כי אך בחג הפסח הזה יצאו כחצי מליון ישראלים מסכנים מזי רעב, עוטי בלויי סחבות לחופשות מפנקות בחו"ל….ממש רחמנות.

 

4. תעסוקה – תחום זה מבטא את לקונת הפרופורציה ופינוק הציבור במדינת ישראל.  כה הורגלנו בשנים החולפות כי יש תעסוקה למצער לכל דורש תוך אחוזי האבטלה מצומקים בגובה כ- 6.5% המבטאים למעשה מצב של חוסר אבטלה, עד כי איננו כלל מעריכים את מצבנו השפיר לעומם המתחולל כיום בעולם הנאנק תחת אחוזי אבטלה שבין 8% ל- 15% ויותר במדינות המפותחות (מדינות עולם שלישי סובלות כמובן מאבטלה חריפה מונים רבים).  חוסר תעסוקה הינו מהסממנים הבולטים ביותר של רווחה קלוקלת לאזרח ועלינו להתברך בכך כי מצבנו שונה.    ראוי לצרף לנושא התעסוקה את החלטת הממשלה בדבר חינוך חינם החל מגיל 3 ואילך.  יתרונו של המהלך אינו אך בחינוך המוקדם יותר אלא בפינוי הזמן הנאות להורים לצאת לעבודה ולהשתכר יותר למחיתם.

 

5, חינוך – אכן, חינוך חייב להיות מוענק לכל אזרח ובחינם, כך הוחלט בחוק עם כינון מדינת ישראל.  אלא שחל סחף רציני בגיזרת "החינם" ובתי הספר גובים תשלומים מתשלומים שונים חלקם ברשות וחלקם בהחבא.  מחד גיסא איננו עומדית ביעד המרכזי של הענקת "חינוך חינם", ומאידך גיסא, התשלומים הנוספים מבטאים את התרחבות שרותי החינוך באופן ששמיכת תקציב החינוך המדודה אינה יכולה לכסותם.  דרישותינו (ודרישות העולם) מחינוך משופר יותר ויקר יותר הינן ניכרות.  הנאמר כולל כמובן הקלות שבהשג יד התקציב הממשלתי גם עבור הסטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה.  על הממשלה להקצות עדיפות עליונה לנושא זה ולא רק מהשפה ולחוץ באשר עתידנו הכלכלי וממנו החברתי וממנו הבטחוני וממנו הקיומי ניגזרים כולם מאותו חינוך נאות לילדינו.

 

6. בריאות – שרותי בריאות לאזרח מזוהים רבות עם רווחת האזרחים ובצדק.  חובת המדינה להעניק שרותי בריאות ממוצעים (לא מינימלים) לאזרחים, הנעים מלידה ועד זיקנה.  למותר לציין כי שני העשירונים התחתונים אינם נהנים מאותה איכות שרותי בריאות ממנה נהנים שאר שמונה המדרגים.  תיקון המעוות בהחלט ניכלל במסגרת ה"צדק החברתי" המינימלי לאזרח.  מאידך-גיסא, תוחלת החיים במדינת ישראל הינה מהגבוהות בעולם עובדה המעידה כי למרות טרוניותינו עדיין המערכת פועלת באופן חיובי.

 

7. ביטחון – אין חולק על כי על המדינה לספק ביטחון לאזרחי המדינה כנגד אויביה החיצונים.  אלא, שגם אם מוסכם על כך ללא עוררין, סובל ביטחונם הלאומי של תושבי ישראל עקב אזלת יד הפיקוד העליון הצבאי.  פיקוד זה היה מאז ומתמיד ממונה פוליטית אלא שמאז שהציבור פנה ימינה הצטמצם מגוון וכשרונות אלו המועדפים פוליטית לתפקידי קצונה בכירה והתוצאות ניכרות בהתאם.  עד לפני כעשרים שנים היתה הנטיה הפוליטית בצמרת הצבא עדיין ניסבלת אלא שהשתנו דברים וכיום מופקדים אנשים בינונים בעיקר להיות ממונים על ביטחון האזרחים אשר חלקם הניכר עדיין אינו מודע לכשל המתגלגל והמתמשך בהתנהלות הצבא (ואין הכוונה לדרגים המסתערים-לוחמים ומפקדיהם, הללו ניפלאים ואנו מלאי הערכה – והערצה –  לפועלם)

 

8.תחבורה – חיונית לפיזור האוכלוסיה ולהשגת דיור הולם וזול יחסית בישובי הפריפריה אשר "מתקרבים" למרכז הארץ היכן שמצוי צבר מקומות העבודה, הבילוי והתרבות הניכר.  ואכן פיתוח התחבורה לאזורי הפריפריה ניקבע כיעד לאומי מועדף ובדין.  אמנם מקובל לחשוב כי האזור האורבני מספק שרותי איכות טובים יותר לאזרח מאשר אזורי הפריפריה אלא שתזה זו ישימה לארצות רחוקות שמעבר לים, בעלות השטחים האין סופיים ולא לארץ ישראל הקטנטונת אשר בה את אשר אנו מכנים "אזורי פריפריה", הנמצאים רובם כמטחווי שעת נסיעה ופחות ממרכזי הערים, נחשבים במדינות חוץ אך לפרוורים קרובים, כחלק אינטגרלי של הערים הגדולות.

 

9. סדר ציבורי – כל הנאמר לגבי התנהלות הדרג הפיקודי הגבוה הצה"לי ישים גם, אחד לאחד, לדרג הפיקודי של המשטרה.  גם דרג זה מזוהם בנטיות פוליטיות חד צדדיות ולכן אינו עומד במטלותיו.  אלא שבניגוד לצבא בו הדרג המסתער-לוחם מאזן את אזלת ידם של המפקגים הבכירים, הרי אין המצב כן במשטרת ישראל.  אמנם קיימים אלו שם העושים עבודתם נאמנה אך קיימים גם רבים מדי מאלו העושים עבודתם פלסתר וכך הדרגים הנמוכים והגבוהים יחדיו "מצטיינים" באזלת יד מחפירה באשר לשמירת הסדר הציבורי.  אין צורך להרחיב, הדברים ידועים לכל אזרח.  תחום זה נימצא באחריותה הבלעדית של המדינה ובו היא כושלת אומללות.

 

10. חלוקת משאבים ציבוריים צודקת – חברות ציבוריות מחלקות לבכירים ובעלי ענין בהן משכורות עתק ואלו באות על חשבון הציבור כמובן.  העשירון העליון נהנה מהטבות אשר "ברקוביץ ובוזגלו" אין להם לעולם סיכוי לההנות מהן כגון מענקי ממון זול מהבנקים והעדפתם בקבלת רכוש ציבורי לחזקתם במסגרת חיזוק המונופולים שלהם.  כמובן כי אלו גם אלו חייבים לחזור לממדיהם הטיבעיים ועל שליחי/ניבחרי הציבור מוטלת משימה זו.  דוגמא נאותה לאמור כאן הנה הקמתה של וועדת שישינסקי לחלוקה הוגנת של משאבי הגאז והאנרגיה הציבורים בין היזמים לציבור.  לוואי עלינו וועדות רבות נוספות בנוסח זה.

סעיפים 1,2,3 לעיל אמורים בהשתכרותו העצמית עקב מאמציו וכישוריו של האזרח כאשר על המדינה להפכם לנגישים וברי השגה ככל הניתן.  סעיף 4 הינו משותף לאזרח ולממשלה.  סעיפים,9,10 5,6,7,8 הינם באחריות המדינה לספקם לאזרח ובאים מכספי המיסים המשולמים על ידי האזרחים.

 

ישית הקורא ליבו כי כל דברי המותרות הרווחים בחברתנו אינם מעיסקו של "הצדק החברתי" ולא מעסקה של המדינה.  החלק הקפיטליסטי במשוואה "הקפיטל –סוציאלית" אחראי לכך כי כל אזרח לפי יכולתו, השכלתו, כישוריו והדחף המניע אותו, אחראי לאספקתם האישית וזאת מעל רף המינימום החברתי כפי שהוצג לעיל.  לא השכיל להשיגם, לא הישיגם, אין איש בחלד אשר חייב לו, חד וחלק.

 

חשוב לציין את הפער שבין "הרצוי למצוי".  כמובן כי אנו רוצים את המירב עבורנו ולא נטעה אם נציין כי גם השלטון הניבחר היה חפץ בשיפויינו המירבי בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח (פוליטית)", זה הינו "הרצוי".  כנגדו עומד "המצוי".  העושר הלאומי הינו לעולם מוצר במחסור, לוואי והיה אחרת אלא שאלו עובדות החיים.  ומכאן כי חייבת המדינה לנהוג באחריות ממש באותה המידה בה מתנהל משק הבית הפרטני דהיינו, בהתאם לתקציב אשר החריגה ממנו אסורה בתכלית.  ומכאן באים הדיבורים אודות "שמיכת התקציב" אשר מוגבלת באורח קשיח ביכולתה להמתח לכיוונים שונים דהיינו, מתיחת השמיכה לכיוון אחד תחשוף (לחוסר מזומנים ואמצעי מחיה) את הצד האחר.  מדוע אנו מציינים נושא כה ברור מאליו?  פשיטא….רבים מבנינו אמנם מכירים ומבינים היטב את הנאמר לעיל אך מסרבים בנחרצות להתנהל בהתאם למסקנות הנובעות מכך.

 

אין ספק כי במדה והמערכת הכלכלית-חברתית פועלת כ"מתנד נקודת אפס קוואנטי" בכל נושא חיוני הרי שהכלל על פרטיו ייצאים נשכרים.  דומה והממשלה עושה מאמצים כנים (לא תמיד בהצלחה מלאה אך הדבר סביר), להושיט יד לציבור ולמלא חלקה בהסכם החברתי במכלול "הצדק החברתי".  בעוד חלקים נירחבים בציבור מטים כתף ונוהגים באחריות אישית משפחתית וחברתית , עדיין קיימים ציבורים נירחבים אשר לא הפנימו את מופרכות הטיעון "מגיע לי", "תמיד האחר אשם" ומנהלים כאילו ואין מחר.  מעשה שטן…המחר תמיד מגיע על תוצאותיו האוומללות להם ולחברה.

במאמרים קודמים כבר עמדנו על תופעת הכרוכיות-ההדוניסטיות וקירקוריהם, דרישותיהם המתלהמות ברחובות מהמדינה בנוסך: "הב-הב-הב" (תרתי משמע), יללות הבאות לדרוש מאיתנו כולנו, כל אזרחי המדינה לכסות על כשלונותיהם האישיים וחוסר יכולתם / מיומנותם / רצונם / עצלנותם (בחר את המתאים לך), לנהל חייהם כיאות, וחוצפתם לדרוש מעמנו האזרחים הנוהגים באחריות, למלא גחמותיהם האישיות חסרות האחריות והחשבון.

 

חוצפת ההדוניסטים מרקיעה שחקים.  הם מפזרים ממונם לכל רוח וכאשר מגיעים כמובן לחסרון כיס עקב כך, הינם באים בטרוניות אלינו הציבור, באמצעות רשויות השלטון, בדרישה ל"תספורת אישית", להרים תרומתנו הציבורית עבורם על מנת שיוכלו להמשיך במסע הביזבוזים האישי ללא חשבון.  חשוב כי נבין כי צריכה לא מוצדקת במסעות ההדוניסטים ותמיכתנו הלא ראויה בהם, גורמת לאלו הניזקקים האמיתים חסרון כיס ורעב אמיתי בעוד הנהנתנים בנינו אינם סופרים אותם וכל ענינם מצטמצם בעצמם בלבד.  משום מה, לא עלה בדעתם של הללו כי עליהם לחיות לפי חשבון, במסגרת התקציב ולא לחרוג ממנו מאחר והציבור אינו מוכן לממן אותם יותר.  לשכן יש יותר?  מה לעשות, שפר מזלו, אלו החיים, זו הדמוקרטיה ולא מדינה בולשביקית.

 

ולכן, איננו יכולים לצפות מהנהנתנים בחברתנו אשר התדרדרו לחסרון כיס ואינם חיים בהתאם לאמצעיהם, להבין את המדובר כאן.  אלא שאנו מצפים ממרבית הציבור הנבון החש אחריות לגורלו ואינו מקושש הטבות שאינן מגיעות לו, לעצור את המסע חסר האחריות של הנהנתנים בנינו ולהחזירם למידותיהם הטבעיות.

 

אנו מקבלים תגובות רבות אל שולחננו אשר ניתן לתייגן כמוזרות בנוסח: "אנו רוצים ברמת חיים כמו בכלל ארצות המערב… מגיע לנו".  אין דבר מופרך יותר מהנאמר.  מדינת ישראל משקיעה עקב צרכי קיומה עשרות מליארדים בתקציבי ביטחון אשר אינו מושת על מדינות אחרות. התוצר הלאומי הגולמי הישראלי מפגר, לעיתים ביותר מכפול אחר המדינות המערביות המפותחות ואילו אלו בנינו, חניכי תרבות "המגיע לי" עומדים על זכותם לרמת חיים כמדינות אשר תנאיהן הגאו-פוליטים טובים לעין ערוך ואינם ברי השוואה עמנו.  להיכן נעלם השכל?  גם מדינות עם תוצר לאומי גולמי כפול מעימנו נימצאות כיום במצב כלכלי קשה עקב ניהול מעוקם (סוציאליסטי חזירי) של כלכלתם.  מה חפצים הללו חכמי החלם בנינו?  את הקריסה הוודאית אשר בוא תבוא, גם שלנו?

 

ואם בעניני קריסה כלכלית עסקינן, הרי קיימים בעלי אידאולוגיה אוניברסלית, שמאלנית-קיצונית-אנרכיסטית אשר בדיוק לכך מכוונים, ליצירת אנרכיה ציבורית כאוטית (בנוסח משנתם של אירגוני הסדר העולמי החדש), אשר ממנה יצמח (לטעמם המעוות) עולם טוב יותר בנוסח "פועלי כל העולם התאחדו"…"עולם ישן עדי היסוד נחריבה", "מגב כפןף נפרוק העול" וגו'.  אלו "האידיוטים המועילים" במקומותינו, המופעלים כבובות בקצה החוט בידי הללו ברחבי העולם המכוונים לייסוד ממשלה עולמית טוטליטרית-פשיסטית, ביטול כל הלאומים בתבל, צבא אחד, משטרה אחת, אומת עבדים אחת.  ואידך זיל גמור.

קיימים עיוותים אדמיניסטרטיבים המשבשים את תמונת הצורך האנושי, לדוגמא: קו העוני ובעיקבותם "מי הוא עני?" הינו קביעה שרירותית ובעייתית, זו קביעה אדמיניסטרטיבית גרידא אשר אינה נישענת על עובדות בשטח אלא על משאלות לב פוליטיות.  לדוגמא: נפוצה מאד במקומותינו שיטת "הכפתור והחליפה",  ובמונחים רציונלים, קובעים רמת הכנסה שרירותית הנישענת על עובדות חלקיות בלבד נאמר 20.000 שקל למשפחה כצורך חודשי ומשנקבע סכום זה (זו אך דוגמא) מיד קופצים להגדיר את המשתכרים סכום נמוך יותר כעניים.  למותר לציין כי עיוות זה משמש במכוון בעלי ענין שלא מן הענין בנינו.  אין חולק על העובדה כי קיימים מיעוטי הכנסה ואף עניים בנינו אך קיימת מחלוקת עמוקה באשר למספרם, מיקומם והגדרתם המדויקת.  בישראל אנשים אינם מתים ברעב.  גם נושאי המגורים ניתנים לפתרון אם אך היו תושבי גינת לוינסקי לדוגמא מוכנים לוותר על "מנעמי" הסמים והשתיה לשכרה ולהעתיק מגוריהם לאחת מערי הפריפריה ולעבוד למחיתם לשם שינוי.  קיימים הרי רבים בנינו ושלא במפתיע הינם מהצד השמאלני של המפה הפוליטית, הגורסים כי אין כל בעייה בהעתקת מגורים, ראה הם אומרים, הטרנספר של תושבי גוש קטיף…מה הבעיה?  "בסך הכל" צוררים חפצים ועוברים נכון?

 

דוגמא שניה.  לפני כחודש נערך סקר ארצי מקיף בקרב אוכלוסיה ישראלית מייצגת ונימצאו בו נתונים מפתיעים.  המסוקרים הצהירו על רמת השתכרות מסויימת אך משנשאלו לגבי רמת הוצאותיהם הוברר כי הינם מוציאים (צורכים) כ- 40% יותר מאשר הנם משתכרים.  והפירוש….הכלכלה השחורה בישראל הנה אדירת ממדים, האזרחים "מרוויחים" למעשה ב- 40% מהמדווח.  לדוגמא:  משפחה המשתכרת 20.000 שקלים מוצהרים בחודש, בידה להוציא למעשה 28.000 שקלים מפאת שבידיה מקורות הכנסה בילתי מדווחים לשלטונות המס.  נתון זה הינו נתון ממוצא אשר סטיסטית מרבית משקי הבית מהמעמד הבינוני בישראל חולקים בו (סביר להניח כי שני העשירונים התחתונים ביותר אינם נהנים מהכלכלה השחורה ואולי גם זו הסיבה לחולשתם הכלכלית).

נקודות הליבה החברתית לשיפור

 

קיימים ארבעה שטחי חיים בנינו אשר מחייבים את שימת דגשנו החברתי בנוסך של אפליה מתקנת העונה לצורך הקפיטליסטי והסוציאליסטי במשוואת "הקפיטל-סוציאליזם".  הנה הם הנושאים לטיפול אנשי מחאת "הצדק החברתי".  במדה ואכן תופנה המחאה החברתית לטיפול בנושאים אלו הרי שהינה חיובית ויש לתמוך בה בכל פה.  במדה ותסטה המחאה החברתית לכיוונים של פוטש אנטי דמוקרטי אנטי ממשלה ניבחרת כדין, תוך ששואפת לסרס את המרקם החברתי והכלכלי שלנו ולהעניק הטבות שלא כדין לחבורות הדוניסטים חסרי אחריות בנינו, הרי שיש להתנגד למחאה מסוג זה באורח נחרץ ולהוקיעה אל החומש.  מחאה הנוטה לעסוק בנושאים טפלים, שגויים, שיקריים ומאחזי עינים תדרדר את מדינת ישראל במהירות רבה לכאוס, אפשר אף אלים, אשר תוצאותיו מי ישורנו.

 

א. הנושא הראשון – המדובר בו בעיקר בשני העשירונים התחתונים בחברה ואלו עיקרם אמור בפליטי המערכת הקפיטליסטית וניפלטי החברה דהיינו החולים, התשושים, חסרי היכולת, ציבורים מסוימים בפריפריה, ניצולי שואה, זקנים בערוב ימיהם, ילדים נטושים, דחויים או שאינם רצויים.

 

אם עלינו לספק חכות לבני המעמד הבינוני על מנת שיוכלו לפרנס עצמם בכוחות עצמם ואל לנו באיסור חמור לספק להם "דגים" (ממשלת יוון סיפקה להמון "דגים" וראו מה קרה שם), אלא כי לאותם סקטורים המדוברים אספקת חכות לא תועיל דבר, הללו נימצאים במצב גופני ומנטלי אשר אינו מאפשר להם עוד לצאת לשוק ולצוד לעצמם בכוחות עצמם את "הדגים" לפרנסתם.  לאלו עלינו לדאוג לתנאי מחיה נומינלים-מינימלים כאמור לעיל ברשימת עשרת סעיפי "הצדק החברתי" המומלץ, זה הינו הסוציאליזם במיטבו – נאות, הוגן, צודק ואפשרי.

ב. הנושא השני – מדובר בו בעיקר בקיום ממשלת צללים המתעלת את מרבית העם הזה וממשלתו בכיוונים הרצויים לה וגורמת לכך לבקיעים עמוקים במרקם החברתי ומכאן בסרוס "הצדק החברתי" הלאומי.  אנשי חונטות אלו אשר מספרם נאמד במספר מאות אלפים זעום (הם ועוזריהם ועוזרי עוזריהם יחדיו), נימנים על "החונטות הלבנות" הוותיקות בחברה וכמובן כנגזרת, גם במשק הישראלי.  את מנתביהם ומכווניהם ניתן למצוא בכל מוסד או אירגון אשר אינו מחויב בבחירות ציבוריות-דמוקרטיות פתוחות ואנשיו ניבחרים מתוך עצמם ועל ידי עצמם והמדובר הוא במערכות שרות ציבורי מסוימות כגון משרד החינוך, משרד החוץ, פרקליטות המדינה, חלקים נירחבים מהמערכת המשפטית (כולל בית המשפט העליון), האקדמיה, התקשורת, ההסתדרות, משטרה, שב"כ, החברות הציבוריות נישלטות הוועדים הגדולים, מאות רבות של מועצות מנהלים ציבוריות וכן הלאה.  אירגונים אלו מוצצים את לשד החברה חונקים את המשק הישראלי ואינם מאפשרים כל תיקון חיובי והגיוני וזאת במטרה לשמר את ההגמוניה שלהם על גב כלל הציבור הישראלי ורווחתו.  באשר ב"צדק חברתי" עסקינן, הנה הוא-הוא השטח הבור, הבילתי חרוש הפרא והשומם עליו חייבים אנו לעלות על הבריקדות ולקעקעו אם חפצי קיום לאומי וחברתי אנו.  הסימנים ראשונים ליכולת התיקון והתגיסות השבט הלבן באורח פבלובי כנגדה, ניתן לראות בהצעתו החדשה של שר המשפטים נאמן להסדיר את נושא החקיקה הפרוץ שבין הכנסת לבין בית המשפט העליון.  יוזמה מבורכת להלל.  אלא שמקהלת השרלטנים הנאחזת חיל ורעדה כי השלטון על מדינת ישראל עומד להשמט מידה נעמדת כבר כאיש אחד לטרפד את החוק בטיעונים אוויליים תוך שנוקטת במסע הפחדה שיקרי ומאחז עינים כנגד היוזמה.

ג. הנושא השלישי – האוליגרכים הקפיטליסטים – נושאי דגל "הקפיטליזם החזירי" – אנו כולנו תוכנתנו על ידי מסעי שטיפת מח תקשורתיים לראות אך את השלילה אשר בתופעת הטייקונים הישראלים.  כמובן שקיימות נקודות שלילה אלא שעלינו לבור התבן מן הבר.  איננו יכולים לאחוז המקל בשני קצותיו.  אם אנו מעודדים יוזמה, תחרות והשגיות כחלק ממשטרנו הדמוקרטי ושיטת הכלכלה הקפיטליסטית-סוציאליסטית המוסכמת על הכל כמתאימה לצורת משטרנו, איננו יכולים לבוא בטענות לאותם אשר אכן כך נהגו והצליחו.  נהפוך הוא, עלינו לעודד האחרים לקחת דוגמא ולהשתדל להגיע לאותם השגים כלכלים.  אלא שאכן ישנו צד אפל לאותה הצלחה ועלינו לחסלו אפילו ואחרנו מעט את הרכבת.  עלינו לחסל את הטיפוס להצלחה הנישען על תהליכים אשר אינם הוגנים ואף פליליים.  תופעת יד רוחצת יד או "גרד גבי ואגרד שלך" או במילים שאינן מכובסות: תופעת השוחד המושחת והפלילי חייבת להיפסק באחת.  ניראה כי טייקונים מסוימים סללו דרכם להצלחה הכלכלית לא על מדרגי כישרונותיהם הכלכלים בלבד אלא על יכולותיהם וכישוריהם להחליק, לשמן, לשחד את האנשים המתאימים.  גם תופעת המונופולים אשר מאדירה כוחם וממונם של הטייקונים נובעת בחלקה מיכולותיהם הכלכליות לשמן דרכם לדרגים הממשלתיים אשר יאפשרו להם ב"עצימת עין מכוונת" לרכוש נכסים מונופולים ואפשר גם כי נכסים השייכים לציבור, במחיר מציאה.  כאמור, כאן הינו השדה הבוער אשר חייבת הממשלה לקרר באכיפת נושא ההגבלים העיסקיים, ולחסל בכך התופעות הניזכרות.  כוחם הכלכלי של הטייקונים מאפשר להם לחץ על מקבלי ההחלטות בנושא "תספורות" בנוסח אשר בוזגלו וברקוביץ לעולם לא היו נהנים ממנו במדה והיו ניקלעים הם לקשיים כלכלים.  וכבר נאמר : "…כי משפט אחד לעשיר ולעני הוא…".  מאידך-גיסא, אל לנו לשכוח כי לעיתים מאות אלפים מועסקים, ניסמכים לשולחנם של הטייקונים וחייבים אנו לבחון צרכי הטייקונים בראית משק כוללת.

 

להרחבת הנושא,  המאמר – "הטייקונים – לא מי שחשבנו"http://www.global-report.com/aroll/a343474-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%A0%D7%95

ד. הנושא הרביעי – האוליגרכים הסוציאליסטים – נושאי דגל "הסוציאליזם החזירי".  משקל הנגד המושלם לתןפעת הטייקונים הקפיטליסטים הינה תופעת הטייקונים הסוציאליסטים אשר הפכו את הסוציאליזם לחזירי לא פחות.  מקומות העבודה הגדולים ושליטיהם האבסולוטים, הם הוועדים הגדולים, הסוחטים את לשד המדינה מאחר וידם קלה על השאלטר של המדינה ובכך גורמים לכולנו נזק בל ישוער ומעשה שטן, לא רק שאינן מבוקרים על כך, אלא זוכים לתשבחות חלולות בנוסח: "חופש" ההתאגדות", "חופש השביתה וכן הלאה.  אכן, כבכל תחום בחיינו חייב להקבע התחום המידתי בו זכויות השביתה לא יחצו קו אדום וותהפוכנה לאסונו של המשק.  דהיינו, קו האיזון בין זכויות העובדים לזכויות הציבור.  חמור מונים רבים הוא הקישור של "הון-איגוד מקצועי-תקשורת-שביתה" על מנת לקושש יתרונות פוליטים שלט כדין.  אין זה סוד יותר כי עשרות השביתות אשר פרצו במשק משך השנתיים החולפות לא היו כולן מחויבות המציאות או למצער נושאות דרישות מופרזות לעומתיות ואלו נוצלו ויוזמו בכוונת מכוון מראש הפירמידה על ידי אירגונים אנטישמים שוטמי ישראל ויהודים מארצות הים על מנת להבאיש ריחה של הממשלה המכהנת באמצעות "מצגי קריסה" מאחזי עינים אשר באו לטשטש דעתנו הציבורית להאמין כי המשק הישראלי קורס, האנרכיה מתפשטת וכי יש להחליף הממשלה על מנת לתקן המצב.  מובילה במצג מאחז עינים פוליטי זה הינה כמובן "הסתדרות העובדים" (איזה עובדים?  ההסתדרות היא המעסיק הגדול במשק ומכאן בעלת ניגוד הענינים הגדול במשק ומקעקעת "ההגבלים העסקיים" הסידרתית).  המפתיע הוא כי הציבור התגלה כמתוחכם ולא קנה את הסחרירים האנטי ישראלים ועל כך נאמר…"וכאשר יענו אותו, כן ורבה וכן יפרוץ".  הגיע הזמן כי זכויות השביתה, השבתת המשק והיד המחזיקה בשאלטר של המדינה יוסדרו ב"חקיקת יסוד ההתארגנות במקומות העבודה" ובא לציון גואל.

 

להרחבת הנושא, המאמר – "סוציאליזם חזירי"http://www.global-report.com/aroll/a343466-%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%99

אין ספק כי יימצאו אלו אשר יערערו על הנחותינו כאן, חלקן או כולן.  לאלו אשר מתעתדים לעשות כן נעיר כי להערכתנו אזרחים רבים מדי במדינת ישראל שקועים בעצמם ובמאוויהם האישיים באורח כה קיצוני עד כי אינם מסוגלים לתחושת אובייקטיביות ומידתיות באשר לרגשותיהם והערכותיהם את הסובב אותם מהפן הציבורי, הלאומי והקיומי.  דומה ואזרחים בנינו נוטים לשקול הסובבם מהבטן במקום מהראש והתוצאות ניראות ברחובות המתלהמים ולא לחיוב.  קיימות סיבות נכונות רבות ונאותות המצדיקות מחאות עממיות החל משיתוף אזרחים ברשתות החברתיות וכלה בהפגנות רחוב וסיבות אלו פורטו בכתבה זו.  עלינו לוודא כי איננו מכלים רצוננו הטוב לחינם בעבור מטרות שאינן ראויות.

 

במדה ותפרוץ מחאה גם הקיץ הזה ינתן מכשיר פלא בידי הציבור להעריך כערכם את נציגיו בכנסת.  תופעת "התקינות הפוליטית" הבזויה אוכלת בנו בכל פה, זו הפכה למכת מדינה.  פוליטיקאים משלמים מס שפתים לפעלולני המחאה גם אם יודעים הם בסתר ליבם כי המחאה אינה מכוונת למקומות הנאותים ולמעשה מנוצלת פוליטית (כפי שארע בקיץ האחרון).  מכיוון שכך גם הם מנצלים אותה פוליטית לעיסקיהם האישיים וכך יכול הציבור לאבחן, ממש כ"נייר לקמוס" מי הוא הפוליטיקאי ההוגן ומי הוא השרלטן.ומאחז העינים…ולהתחשבן עמם ביום הבוחר.

סימוכין:  מחקר עולמי מקיף (השישי במספר עד כה), אשר נערך והסתיים בשבוע החולף עבור האו"מ על ידי "מכון כדור הארץ" באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק בשיתוף מכון הסקרים גאלופ, יוצג בשבוע הבא בכינוס או"מ מיוחד לנושא הרווחה בעולם, ובו דורגו 155 מדינות בעולם (המיצגות כ- 98% מאוכלוסית כדור הארץ), במדד רווחה ואושר (מדינות סקנדינביה מובילות, מדינות אפריקה סוגרות הרשימה). מדינת ישראל נימצאה ממוקמת במקום הארבע-עשרה (14) המכובד ביותר.  דהיינו, המחקר מאשש את רוח מאמרנו זה ומאמרים נוספים בנושא כי טרוניות ישראלים מסוימים הינן מעושות, מאחזות עינים וחלקן אף שקריות.  כאשר מוחי הרחובות טוענים כי הינם חפצים לחיות ברווחה "כפי הנהוג במדינות העולם" הרי שבהחלט ניתן לארגן להם רווחה נוסח המקום החמישים או המאה ברשימה, שהרי בכך רצונם.  ניראה כי חוסר הפרופורציה של פרטים בנינו הינו מולד ואף שיטיוני.  המחקר אף מאשש את הקביעה כי רווחה כלכלית מינימלית נחוצה, אך אינה בהכרח ערובה לרווחה ואושר…שוב לתשומת לב כרוכיות "הצדק החברתי" המתלהמות בנינו.  נדגיש שוב, קיימים כיסי עוני בחברה הישראלית אלא שכאמור במאמר, הללו אינם בהכרח נימצאים היכן שזועקים כרורכיות המחאה.  נתוני המחקר מאששים הסברה כי מרבית קרקרני המחאה זועקים "צדק חברתי" אך מונעים שינאה טרופה לימין הפוליטי מאחר ובינם לבין רוממות ה"צדק חברתי" קיים משותף מועט בלבד.

 

כמובן, כתמיד יימצאו אלו בנינו, שוכני ה"קינדרגרטן הלאומי" אשר מחקר עובדתי מוסמך ואובייקטיבי כניזכר לעיל לא יצליח לבלבלם, הם ירקעו בדווקאות, בלעומתיות ובנחרצות ברצפה יפרצו בדמעות שליש על כך שחפצם נילקח מהם, הם ידרשו את הממתק שלהם ולעזאזל עם העובדות.  הם כבר יגייסו "יודעי דבר" אשר ינסו להכיח לנו באותות ובמופתים כי המחקר שגוי, כי נפלו בו לקונות כאלו ואחרות ובלבד כי לא יאלצו לשנות דעתם המקובעת.

 

  מאמר וואלה – "מדד הרווחה העולמי"http://news.walla.co.il/?w=/15/2523238

 

  מאמר מעריב  – "מדד הרווחה העולמי"http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/354/881.html?hp=1&cat=666

 

  מאמר "הארץ" – מדד הרווחה העולמי"http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1681669

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

 

טעות אופטית?

נכתב על ישי:   ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  מה  בין  ברק  הירשזון  לשי  קלדרון?  בין  אייזנר  לאלוף  שטרן?

בין  אירן  לצפון  קוריאה?  ובין  הרשות  השופטת  לרשות  המחוקקת?  והאם  העיריות  הפכו  לכספומטים  של  כוכבי  הזמר  העברי?  וגם  –  על  מורשת  רמב"ם, פולרד  כסמל  של  אחדות,  חשמל  מדורג  ועוד.  על  כל  אלה  ברשימה  שלפניכם.

 

                                      ***

קלדרון  מאחוריך

 

ברק הירשזון, אתה יכול לישון בשקט. אם לשפוט לפי עונשו של שי קלדרון, שקיבל 9 חודשי מאסר בלבד על תאונת הקטנוע הקטלנית, שֶבּה נהרגה דנית בראל ז"ל, אתה במצב טוב. בניגוד לשי, אתה בסך הכל גרמת לפציעתה הקשה של צעירה, ולא למותה.

  גם רשיון הנהיגה שלך, בדומה לשי, יישלל לכל היותר למספר שנים, ולא חלילה לצמיתות, כדי שתוכל שוב להשתולל חופשי על הכביש. אז מה אם יש לך רקורד עשיר בעבירות תנועה? והמתכון: תודֶה במיוחס לך, תביע חרטה ותבקש מחילה מבני משפחתה של הנפגעת. ככה גם עשה שי, ועורר כרגיל את רחמי השופט (עליו, לא על הקורבן כמובן).

  אתה אף תטען לנסיבות מקילות שלא היית אשם בתאונה, בגלל שכרותך. גם שי, הנהג המסומם, לא נענש על כך. ואולי גם העובדה שאתה ה'בן של' האסיר הירשזון, שר האוצר לשעבר, תעמוד לזכותך, ואתה עוד תצא בזול, כי אתה גדול. כמו שי, תשמש מודל לנהגים צעירים ב'איך להתפרע על הכביש מבלי להיענש'. פרס ישראל על עבירות תנועה קטלניות כבר אמרנו?

 

אייזנר  כמשל

 

  האם שכחנו את מקרה מוחמד אדורה? כזכור, על פי סרטון מזוייף הוא הפך בדעת הקהל העולמית המתלהמת ובתקשורת הישראלית לסמל של רצח ילדים פלסטינים בידי צה"ל ה'אכזרי'. כל זאת עד שהתגלה הסרט האמיתי, ולפיו אדורה נפגע בידי מחבלים.

  נכון שלישראלים יש זיכרון קצר, ובכל זאת, איך זה שלא למדנו דבר וחצי דבר מהפרשה?

וסמח"ט שלום אייזנר כמשל. בלי כל חקירה, ולמרות שמדובר בסרטון ערוך בן שניות, העיתונות והציבור, כמיטב מסורת ההתלהמות הישראלית, מיהרו לחרוץ את דינו לשבט, על אכזריותו כביכול כלפי אותו דֶני 'פעיל שלום', שחסם את התנועה בכביש 90. במקום להתמקד בעובדה, שהאיש שבר לאייזנר שתי אצבעות, ועל כן כאקט של הגנה עצמית הוא פגע בו בקת החרב, צה"ל כדרכו מיהר להתנצל על התקרית הקשה.

  כבר שכחנו את דברי ה'זקן', שלא חשוב מה יגידו הגויים, אלא מה אנו עושים? די להתנצלות ולהתלהמות!

 

די  לטיוח

 

  בעקבות הסערה הציבורית שעוררה הכאת המפגין הדני, התראיין אלוף צה"ל ברדיו וסיפר שאלוף אלעזר שטרן היכה אף הוא בקת רובהו מתנחל בעת גירוש קטיף. אז איך זה שלא שמענו ולא ידענו על כך, ושטרן – בניגוד לאייזנר – לא הושעה מתפקידו? האם משום שלא היו מַצלמות באירוע, או משום שמדובר במתנחל, שהוא כידוע אזרח סוג ב, ואותו, בניגוד כי להכות מתנחל זה לא אישו, ולא אייטם עיתונאי, אז בשביל מה צריך מצלמות? אולם ההשוואה בין שתי התקריות מצביעה על כך שלא המוּסר מַנחה את צה"ל במקרים כגון אלו, אלא דעת הקהל. ואולי הגיעה השעה להרים את הכפפה ולחקור את הפרשה, ומדוע היא טוייחה עד כה. די לטיוח ולאפלייה בין דם לדם.

 

התזכורת  הקוריאנית

 

  אין ספק שמפגש הפיסגה באינסטנבול בין אירן לשש המעצמות שיחק היטב לידיהם של שני השחקנים הראשיים: אירן, שבזמן הדיונים לוקחת עוד 'פסק זמן' לייצור נשק גרעיני ומשפרת את תדמיתה בעיני העולם, והנשיא אובמה, שמרוויח עוד נקודות בדעת הקהל האמריקנית לקראת הבחירות.

  אולם השאלה היא, האם שיגור הטיל הצפון קוריאני, שהתרחש, כמה סמלי ערב הפיסגה, לא היווה תזכורת ברורה לארצות הברית ולמעצמות המערב, כי לא במשא ומתן ייפתרו הבעיות  הגרעיניות בעולם  (כפי שהטיח רומני באובמה), אלא במלחמה כמו במלחמה ובהשמדת הכורים הגרעיניים. ההפצצה בעירק כבר אמרנו?

 

בג"צ  התחיל

 

 דומני כי לפני שמונטסקיה, אבי רעיון הפרדת הרשויות, מתהפך בקברו על חוק יסוד המתגבש בכנסת לעקיפת חוקי בג"צ, דהיינו על התערבות הרשות המחוקקת בתחומה של הרשות השופטת – כטענת נביאי הזעם הנאורים – הוא התהפך כבר על הפרת עקרון ההפרדה בידי בית המשפט העליון.

  יש לזכור שהעילה להצעת החוק החדשה היא פסילת חוקי הכנסת על ידי בג"צ, ומעורבותו הבוטה, הפוליטית והדתית, בתחום הפרלמנטרי. זאת מאז הֶחָלַּת אסכולת 'האקטיביזם השיפוטי' מבית מדרשו של השופט בדימוס אהרן ברק. אם בג"צ לא יתערב בחוקי הכנסת, הכנסת לא תתערב בתחום המשפטי. לכן החוק החדש בא להחזיר בעקיפין (בהפוּך על הפוּך) לחוקי הכנסת את כבודם ומעמדם האבוד, והוא התשובה המנצחת לפוליטיזציה של בתי המשפט.

 

די  לבזבוז

 

  האם הרשויות המקומיות הפכו לכספומטים של כוכבי הזמר העברי ביום העצמאות, שלמרות גרעונן הכספי הכבד, הן מוכנות לשלם לזמרים מאות אלפי שקלים עבור הופעה בת 45 דקות?

  הגיעה השעה לחדול מהנוהג הזה, במיוחד כשמדובר בבזבוז כספי הקופה הציבורית. העיריות עדיין אינן חברות הביטוח של הזמרים, שגוזרים על חשבונן, מכספי הארנונה של האזרחים, קופונים שמנים.

  גופים עסקיים פרטיים, דוגמת מועדונים ובארים, רשאים לשכור את שירותי הזמרים בסכומי עתק, אך לא הממשלה או הרשויות העירוניות. מדוע שהעיריות לא ינצלו אירועים ציבוריים לגילוי כשרונות מקומיים חדשים, שישמחו להופיע בעלות נמוכה? כך, דומה, כולם יֵצאו נשכרים: העירייה, האזרחים ולא פחות הזמרים שייהנו מיחסי ציבור נרחבים.

די לבזבוז!

 

לוגיקה  לא  נכונה

 

  שיעור בלוגיקה: איזה מימצא אותנטי יותר – פשוטו של מקרא, המצביע חד משמעית בעקביות ובבהירות, שחור על גבי לבן, על יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה בהר סיני, או פירוש מפולפל המתבסס על אי אלו מספרים מוצפנים של פרק בודד בתהילים, ומבקש להפריך את הטקסט המקראי?

  עם כל הכבוד לפרופ' קנהול, דומה שלא צריך להיות פרופסור באוניברסיטה כדי להבין את כללי היסוד הלוגיים של המדע, הפונה מן הפשוט אל המורכב. ולכן התיאוריה המתפתלת שלו על יציאת החרמון, קריעת אגם החולה ומעמד התורה בבשן, בניגוד למקור המקראי, מצוצה מדמיונו הקודח.

  לאחרונה אנו עדים למגמה הרווחת בקרב חוקרי המקרא, לעקור אתרים מקודשים ממיקומם הגיאוגרפי המקורי אל מחוזות שונים ומשונים. מגמה זו מעידה על כך שהמדע הפך לא פעם לגורם פוליטי. אך דומה שהפרופסור המכובד הגדיל לעשות והפליג בדמיונו יותר מכולם. זו לא רק שאלה של מסורת, אלא של הבנת המקרא. פשטוּת היא גאונוּת כבר אמרנו?

 

דמות  מורשת

 

   נכון עשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהחליט להכליל את קבר רמב"ם באתרי מורשת לאומית.

  כזכור רמב"ם, המכוּנה גם 'הנשר הגדול', היה איש אשכולות – רב ושר גדול בספרד של ימי הביניים, פילוסוף ורופא דגול, שהטביע חותמו על עַמנו לדורות. ספריו "היד החזקה" בהלכה, ו"מורה נבוכים" במחשבת ישראל, נחשבים לנכס צאן ברזל בספרוּת הקלאסית היהודית. שיטתו הרפואית מהווה יסוד של הרפואה הטבעית המודרנית. הוא גם פעל רבות למען העם היהודי.

  לא לשוא נחרת על מצבתו התואר "מבחר המין האנושי", ונֶאמר עליו "ממשה (רבנו) עד משה (בן מימון, רמב"ם) לא קם כמֹשה". כל הכבוד גם לשר החינוך, גדעון סער, על הכללת מורשת רמב"ם בתוכנית הלימודים.

 

התערבות  בוטה

 

  לאחרונה פורסם כי מתגבשת הצעת חוק להעלות את גיל הנישואין ל-18שנה. בחברה החילונית, כידוע, גיל הנישואין נמצא במגמת עלייה, ולכן לגביה שינוי החוק אינו משמעותי.

לעומת זאת, בחברה החרדית החסידית מקובל מסיבות דתיות שבנות נישאות בגיל 17, ולכן לגביה דומני כי מדובר בהתערבות בוטה בחיי הקהילה ובנורמות הנהוגות בה, התערבות הגובלת בכפייה חילונית.

  ראוי לציין כי בנות הקהילה, הגדלות על מסורת זו, ומחונכות לכך, בשלות לנישואין, וחיות באושר עם בעליהן ומקימות בתים לתפארת, ויכולות לשמש מודל לזוגיות ולחיי משפחה מאושרים. אין ספק שהחוק החדש יפגע קשות באורח חייה של הקהילה, בהרגליה ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות, וזוהי אפוא גזירה שאין היא יכולה לעמוד בה.

 

איפה  הצדק?

 

  אין ספק שמדיניות 'החשמל המדורג' היא מדיניות נכונה, במיוחד לאור הזינוק בתעריפי החשמל שחל לאחרונה. אולם השאלה היא מדוע מדובר בצריכה יחסית בלבד לאשתקד, ולא בצריכה אבסולוטית.

  דומני כי ראוי לדרג אוטומטית בכל השנה (ולשם כך אין צורך בהרשמה מיוחדת) את ההנחות בתעריפי החברה, ביחס הפוך לצריכת החשמל, על פי שלושה מדדים: צריכה נמוכה, צריכה בינונית וצריכה גבוהה. ככל שהצריכה תהיה נמוכה יותר, כך ההנחה בתעריפים תהיה גבוהה יותר, ובכך תושג המטרה לעודד חיסכון בחשמל.

  מדוע לקוחות שרגילים לחסוך בחשמל 'ייענשו' בתשלום תעריף גבוה, מבלי ליהנות מן ההנחות? איפה הצדק?

 

איפה  טחנות  הצדק?

 

  אם אתה מעורב בתאונת פגע וברח, כדאי שתהיה בכיר, כי אז תצא בזיל הזול. לא, זו לא בדיחת פורים, אלא מציאוּת עגומה. מתברר שהסטטוס מקנה עונש קל, גם כשמדובר בדיני נפשות. ובמיוחד אם הנדרס לא שפר עליו גורלו והוא בן המעמד ה'נחות', עולה מאתיופיה (גזענות וסטטוס הולכים ביחד במערכת המשפטית כבר אמרנו?). כך לפחות נראה במקרה של אורי ראובן, מהנדס בכיר שזכה ל'פרס' על דריסת צעיר אתיופי, והפקרתו על הכביש בדמות שנת מאסר אחת בלבד (ובניכוי שליש, מדובר רק ב8 חודשים!).

 למותר לציין, שעונש זה, שחל על עבירות קלות ביותר, לא רק שאינו משקף את חומרת הפשע הקטלני, שאין לו תקנה, אלא נְטוּל כל אלמנט הרתעה, ומהווה זילות גמורה בחיי אדם. מה הפלא שהבכירים, במקום להחמיר בעונשם כמודל ציבורי, מרגישים את עצמם מעל החוק גם על הכביש? היכן טחנות הצדק?

 

סמל  אחדות

 

  ההפגנה שהתקיימה בבני ברק למען שחרור פולרד, שֶבה השתתפו דתיים וחילונים, מצביעה על כך, שמעֵבר למטרה הראשית, שחרור פולרד, האיש הפך לסמל של אחדוּת העם.

   אם בשנים קודמות המאבק למען שחרורו היה פוליטי, והקיף את חוגי הימין הדתי, הרי לאחרונה, בעקבות מאסרו הממושך, כמו גם מצבו הבריאותי, המאבק הפך להומניטרי מובהק, המלכד סביבו את כל גוני הקשת הפוליטית והחברתית של הציבור. אי אפשר  להתעלם גם מהאחריות הממשלתית לפרשה, בניגוד להתנערות הרשמית עד כה.

 

מנכ"ל  חילוני

 

  אין ספק שפרשת הסחיטה באתר האינטרנט 'חדרי חרדים' גרמה לרעידת אדמה בקרב הציבור החרדי בפרט, ובעיתונות בכלל. אולם לא סוד הוא, שהחרדים, בְּשֶׁל המסתוריות האופפת אותם, מהווים מאז ומתמיד סנסנציה תקשורתית לוהטת.

   אז לפני שאתם מנפנפים, קבל עם ועדה, בסחטנות החרדית הידועה לשימצה, יש לי חדשות בשבילכם. האם ידעתם שמנכ"ל האתר, החשוד המרכזי בפרשה, הוא חילוני? דומה שהאיש גילה את ה'שיטה' – הרגישוּת של ידוענים חרדים לחשיפה שלילית, במיוחד בנושאי תועבה, וניצל זאת למטרות סחיטה כספית.

  ועכשיו לא נותר לכם אלא לצנן את התלהבותכם.

  אגב, איסור פרסום זהותו של המנכ"ל אומר דרשני. העובדה שבקליק אחד באתר אפשר בנקל לחשוף אותו, הופכת את האיסור לבדיחה.

                                         *

פסוקו: משרד החינוך טוען שנערכות בדיקות נפשיות מדוקדקות לתלמידים שמשתתפים במצעד החיים בפולין. אז איך זה שחלקם סובלים מתסמונת פוסט טראומטית?

                                           *

בין  המילים:גמבה מחייכת? כן זה קורה בשוּק. אז מי אמר שבַּעַלְבַּסְטָה הוא לא משורר? אהבתי וקניתי. הגמבה, כדרכה, הסמיקה במבוכה.

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                                                              ציפי  לידר

חליפת מכתבים עם גינטר גראס

נכתב על ידי: יצחק מאיר

מכתב אישי (פרסמתיו בשעתו במוסף השבת של "מקור ראשון"), שלא נענה על ידי גונטר גראס. כל מכתביי אליו עד למכתב זה נענו, מהם מכתב שנתפרסם בשפה הגרמנית בעיתון בארץ ובגרמניה. לאחר ששיגרתי מכתב זה התקשרתי אליו. הוא היה באותה שעה בדנמרק, אך מזכירתו הגברת אוזולינג, המנהלת ענייניו הספרותיים והציבוריים, הבטיחה לי כי מיד עם שובו של גראס יקרא ויענה. הוא לא עשה כן.

היום, אחרי פרסום שירו הפתולוגי, נעשה לי ברור יותר ויותר כי כבר עם קבלת מכתבי היה בשלב הפסיכולוגי, לא הספרותי, בה הלך וטבע לתוך ימת זהותו ממנה ניצל בחתירה מעוררת השתאות להוקיע כל ימיו את הגזענות, את האנטישמיות, את שלטון הסטריאוטיפים. בערוב ימיו נכנע. ילדותו יכלה לזקנתו.

בשנת 2006 כתב לי מכתב בו הוא עצמו מטביע על מצחו אות קין ואומר כי ילך מוטבע כל ימיו. ידידותי העמוקה עם גונטר גראס סבלה מכה אנושה עם פרסום הווידוי שלו כי היה ממגוייסי האס. אס. – וזאת לא מפני העובדה כשלעצמה אלא מפני שהסתיר אותה שנים הרבה ואף כיזב וכתב לא אחת כי שירת בוורמאכט.

מכה שנייה ספגה ידידות זאת לאחר שהתעלם מאות הקין ולא הזכיר אותה לתום שגב שראיין אותו.

המכה השלישית עכשיו אינה קשה יותר. היא מעבר ליחסי האישי אל האיש הזה. היא מעוררת בי הרהורים קשים על שרידותו העיקשת של ד.נ.א חום [?] ומעוררת בי חמלה על האיש הזה שכך ילך מן העולם, איש שזייף עצמו כל ימיו זיוף טיטאני, השאיר מן מצויינים בספרי הפרוזה, ומת עם המופרכים בפואטיקה.

בברכה ובתודה מראש,

בהערכה

יצחק מאיר

11.09.2011

ד"ר גונטר גראס הנכבד,

זה כמה רציתי לחדש את הקשר בינינו, שנותק לאחר הפרשה העגומה שהביאה לדחייה בלתי נמנעת של ביצוע ההחלטה להעניק לך תואר הונוריס קאוזה עליו החליטו הנשיא והסנאט של המכללה בנתניה. אם כי אי אפשר לבוא בטענה למי שמפרש את הדחייה הזו כביטול הלכה למעשה, ראוי להדגיש כי ההחלטה כלשונה ביקשה להדגיש כי  המכללה רוחשת את הכבוד הראוי לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים על כתיבתו ועל מאבקו הציבורי המרשים במגמות רבות כוח שהכחישו, מי באורח מלא ומי במשתמע ובנגרר, או את השואה עצמה או את האחריות שהטילו ההיסטוריה והמוסר האוניברסאלי על מחולליה.

הווידוי בספרך האוטוביוגראפי על שאתה, הגונטר גראס הנודע בקולמוסו ובעולם דעותיו ואמונותיו – העלמת מן הציבור בארצך ובעולם את העובדה כי שירתת, אמנם לתקופה קצרה, אבל התגייסת או לדבריך גוייסת בלי דעת, בשורות הס.ס והיית חייל ביחידה מיחידותיו, זיעזעה את מכבדיך ואף גם את מתנגדיך, אותם לא חסרת מעולם, והפכה את הענקת תואר הכבוד לבלתי מתקבלת על הדעת, לפחות עד שאולי, כעבור זמן, תיווצר פרספקטיבה שתאפשר דיון מחודש בהשלכה של שירות הנעורים על כל חייו מלאי המחויבות השונה על אדם, (כך ביקשת במכתבך אליי), ודיון נוסף במשתמע מן ההעלמה ארוכת השנים של עצם עובדת שירותך ביחידה השייכת לאחראיות לפשעים שאין עליהם מחילה – מן הטעם שלא ידעת להתגבר על הבושה. אודה כי אינני רואה שדיון מחודש כזה ייערך בעתיד הקרוב ואני מאמין כי גם אתה אינך מטפח בקרבך כל צפייה אחרת לעת הזאת

קראתי בעיון רב את דברי הראיון שהענקת לד"ר תום שגב. איני רוצה להתייחס למה שיש בו ולו מפני שהוא חוזר עם שינויים קלים על כל שהיה ידוע עד הנה באותה פרשה. גם להסבריך שדומה בעיניי כי לא היו, אם תסלח לי, נחוצים או הכרחיים, איני רוצה להתבקש, כי לא נאמר בהם דבר המעיד על ממד חדש של התייחסותך אתה לעצם השירות, להסתרתו מידיעת הציבור ולניסיון להסביר בזקנותך את משקלו של הזיכרון הזה על חייך ואת מה שגרם בסופו של דבר לווידוי. אני רוצה להתייחס למה שאין בראיון החדש.

בחילופי המכתבים בינינו אתה כותב לי במכתבך מיום 9.10.2006 –

 

"כל כמה שפשעי האס.אס נתעצמו בבהירותם לנגד עיניי, הלכה כלימתי על שנשתייכתי ליחידה של האס.אס, ולו לתקופה קצרה, ונתעצמה גם היא.

"יודע אני מכובדי, מר מאיר היקר, אלו פצעים נפתחים למראה צמד האותיות הגותיות שהיו לסמל, ומה משמעו של המושג אס.אס באוצר הזיכרון של רבים מאוכלוסי ישראל.

"אני מודע לעובדה, ואי אפשר לי אלא לקבלה ולחיות עימה, כי גורלי מעתה ועד קץ ימיי, הוא לשאת את   אותיות האס.אס הכפולות כאות קין על מצחי. כל שאני יכול לבקש הוא, שכל אשר פעלתי במשעולי חיי הארוכים מאז הייתי בן 17 שנה, כסופר, כאמן וכאזרח המעורב בסדר יומה של ארצי, יוטל על כף המאזניים האחת  כנגד מה שהוטל עתה על כף המאזניים שכנגדה."

 

לדברים האלה אין אפילו הד בראיון שהענקת.

כיבדתי בשעתו, ואני מכבד גם היום מאוד – את הדברים האלה בהם סיימת מכתבך אליי. הנבואה היהודית אומרת "כי הנפש החוטאת היא תמות." היא דוחה אשמה קולקטיבית וקובעת בדרך שאינה ניתנת לערעור כי האחריות האישית של האדם חלה על בחירתו הישירה והמכוונת. והנה באת אתה, לאחר שטענת כי נסיבות שלא אתה בחרת, גלגלוך לאס.אס מאיוולת נעורים בהם אין האדם בשל עדיין לבחור בחירה שהיא כולה אוטונומית, כי נגררת לשרת את המולדת לעת שקיעתה לתוך התהום המוסרית הבלתי נסלחת, כי כתיבתך ומאבקיך והתייצבותך הציבורית, הם המעידים על הבחירה שלך ולא משוגת הנעורים, והטלת על עצמך, מדעתך שלך אות קין.

הלכת הרבה מעבר למבקריך הנדהמים. אמרת, אם אני מפרש אותך נכון, כי אכן, "הנפש החוטאת היא תמות" הוא נכון בכל עת ובכל צומת אישית והיסטורית אבל בצומת של השואה היא אינה תופסת. זה צומת בו מי שהיה שם, גם אם הוליכו אותו אליו, נושא באחריות, ועצם השתייכותו רובצת עליו אורגאנית כעוון. יכול היית גם במכתבך אלי לוותר על הקביעה כי תישא לעולם את האותיות הגותיות כאות קין, יכול היית להסתפק בהסבר כי אתה ראוי להבנה על חטאת נעורים, על היקלעות ליחידה אליה לא בחרת להשתייך, וכהנה. לא עשית כן. הטבעת במצחך אות קין.

אתה יודע את ספר הספרים ומבין יפה כי האות שהטביע האלוהים בקין לא היה אות שסימן אותו כרוצח שראוי לזהותו ולהמיתו. הכתוב אומר כי האות הוטבע בו לבלתי הרוג אותו כל מוצאהו. כך פירשתי אני למה נתכוונת  עם הטבעת האות במו ידיך במצחך. אות הקין גוזר על מי שסומן בו לחיות עם בושתו. גדול עונשו של הנדון לבושה עולמית  מעונשו של מי שנדון למות בעוונו מיד. להיות נע ונד עם אות קין במצח, קשה מן הסילוק מארץ החיים. יש רבים שלא סלחו לך, לא על השירות ולא על דחיקת הווידוי עד לימי חורפך אבל הם לא הלכו כל הדרך איתך בבחירה שבחרת אתה לראות עצמך כגרמני שאינו יכול להימלט ביושר מן הקיינות בה בחרו בני עמו, אף על פי שהוא עצמו לא בחר בה. אתה הלכת.

יכול להיות שכיוון שכבר אמרת את הדברים רבי המשמעות האלה במכתבך אליי, והם כתובים, והם חתומים, והם דברים שלך ד"ר גונטר גראס, לא חשבת כי ראוי לשוב עליהם, אבל בראיון האחרון שבת על כל כך הרבה דברים ועל האות לא שבת. אינני כותב אליך  לבקש כי תסביר עצמך. לדידי מכתבך אליי הוא האמת שהחלטת כי תרדוף אותך ובזה תם המקום להסברים נוספים. אבל חשבתי כי ההחלטה הזו שלך, היא כה חשובה, כה מכריעה, כה אמיצה, כי ראוי למי שאינו יודע כי כבר החלטת אותה בעבר, להודיעו או להזכירו.

לפני חודשים מספר פרסמתי ספר בהוצאת ספריית מעריב שנושא את השם "אישה אחת". הספר הוא מכתב וירטואלי כמובן, שכתבה אישה אחת כביכול, לבעלה שהלשינו עליו כי הוא מזייף מסמכים בעבור המחתרת הצרפתית, נתפס, נשלח לדראנסי ומשם לאושביץ ממנה לא שב עוד.

היא אינה יודעת לאן היא כותבת, היא אינה יודעת אם המכתב ייקרא אי פעם, אולם היא כותבת כי אי אפשר לו לסיפור של אישה אחת שלא להיכתב. יש לה שני בנים, הבכור בן שמונה והשני בן שש, ובן שלישי ברחמה, בחודש השביעי להריונה. היא יודעת כי חייה וחיי ילדיה בצרפת הכבושה הולכים וכלים והיא מחליטה לצאת לבדה למסע הצלה דרך תחנות מזוהמות בגייסות גרמניים, דרך דרכים מושלגות בחורף אלפיני – להציל עצמה בשווייץ. ניירותיה המזויפים צרפתיים, אולם היא אינה יודעת מילה צרפתית ועל כן היא ובנה מחליטים כי אם תישאל או תחקר היא תהיה כאילמת, לבל תסגיר אותה הלשון הנעדרת, והילד הופך לדוברה.

היא מגיעה ורגליה, שהותשו בשלושה לילות של הליכה בשלגים עטופות בבלואי סחבות,  והיא מגורשת על ידי חיילים המקפידים על מדיניות  DASS BOOT IST VOLL"" – אך שבה בעקשנותה וסוף דבר נקרא רופא המוביל אותה לבית החולים שם ארבעה עשר יום לאחר מכן נולד הילד שלא היה לו אב בחייו מעולם, והיא אינה כותבת עוד ולו מילה לבעלה.

המסע, עם לדת החיים, ה'למרות הכול',  ה'אף על פי כן', הניצחון האנושי הפשוט של אישה אחת שסירבה להיות קורבן והיתה ללביאה הלוחמת על גוריה הוא, המשכו של המכתב שלא כתבה. הספר זכה לתהודה טובה, ואף על פי שלצערי לא מצאתי לו עדיין בית הוצאה שייאות להוציאו בתרגום, אני מקווה כי יום יבא והוא לא ירחק והוא יתורגם.

הספר הזה היה באינקובאציה ארוכה. לא יכולתי לכתוב על חיי כי מה הם חיי אל מול חיי המיליונים שנטרפו בסערה מטורפת של מלחמה שיזמו ברואים בצלם מדעת, תוך התרסה חסרת עכבות באמונה של האלוהים כי אם ניתנה לאדם הבחירה בין הטוב ובין הרע, בין החיים ובין המוות, הוא יבחר בטוב ויבחר בחיים. הרוצחים הפכו את האלוהים ליוצר נאיבי, את האמונה באדם הבוחר בחיים לאמונה שאין לה על מה לסמוך. האדם הראשון צריך היה כנראה לחשוד בכך כשהוא וחווה אשתו,  בני האנוש היחידים בבריאה שנולדו בלא טבור, בלא ד.נ.א, בלא ירושה של תרבות ומנהגים ואמונות, שהגן היחיד שלהם היה שהם נבראו בצלם אלוהים, כשהוא גילה שאחד משני בניו הוא רוצח. הרציחה לעולם היא בחירה. השואה היא בחירה. אני חייתי את האסון הזה מעברה האחד של התהום. אתה גונטר גראס מן העבר השני. אני כתבתי את ספרי כדי לומר שאישה אחת הבינה כי להיות קורבן זה לא לעבור מעל התהום, אלא לשקוע לתוכה, כי הברירה האחת שמשאיר המוות לאישה אחת, היא להביא חיים לעולם ולקדשם.

מותר לך להשתבח על שכתיבתך הציבה אותך בשורה הראשונה של היוצרים בשמונים השנים מאז התפרץ הנאציונאל-סוציאליזם לתוך עולמו של האדם אבל נשארת, ואין בכך כשלעצמו פגם, סופר גרמני והאוניברסאלי הוא בהישגך לא במהותך. גם בכך אין עוון. הכותב לדורו כותב לדורות והכותב בעמו כותב בקרב כל עמי העולם. אני חש בי כי גם אתה רואה עצמך קודם כל כיוצר גרמני. הנושא של חייך הוא מה הוא להיות גרמני בתקופה בה בחר האלוהים לשגר אותך לעולם. המותר לי להניח כי מפני שאתה הטבעת מעצמך אות קין על מצחך משמעו הסמוי של המעשה הפומבי הזה היה והינו כי אתה מטביע אותו במצחם של אלה מבני עמך שיכלו לומר כי הם לא היו אישית במעל שמעל האדם בעצם היותו נברא בצלם, ושאמירה זאת לא יכולה להציל אותם מהיות נע ונד עד קץ הימים ושתי האותיות הגותיות הם תו זהותם בעולם. בזה מיצית לדידך שליחותך כסופר גרמני. בראיון האחרון בחרת לא לבוא בקהל כסופר הגרמני הזה שהיה לאות לגרמנים רבים כל כך. האישה האחת עליה כתבתי לך איננה תובעת ממך הסברים. יכול להיות שהיא ידעה כל העת כי אינך איש אחד, איש ככל האישים שהיו מעבר מזה לתהום, אלא בסופו של דבר, גונטר גראס.

היה ראוי כי נדע אישי היקר, כי הגיע הזמן להיפרד מן הנושא שהיה לנושא חיינו, אם כמתים אם כממיתים. כל אחד בנו חווה נקודה אחת בלבד מאימי המלחמה  הנוראה שיש לה בניגוד לגיאומטריה גם רוחב גם אורך גם עומק גם גובה ועליה אנו כותבים כי רק אותה אנו יודעים. דומה בעינינו כי מתוכה מצטיירת התמונה האפלה כולה. יש בזה אמת, ללא שום ספק, אבל יש גם אמת בעובדה כי מתוכה לא מצטייר רק התמונה אלא גם הצייר שהעלה אותה על הבד, הסופר שתרגם אותה להיסטוריה, החוקר שקבע את מימדיה. הבה נשאיר מעתה את הדברים לדור, או לדורות הבאים. הם ייטיבו להבין משיכולים אנו להבין. הם יראו הרבה יותר משראינו כי הם לא ראו דבר. אנחנו שראינו, נסמוך עליהם ונאמין כי גם הם יפנימו מתוך העיון כי מן החוויה ימנע הדבר מהם, כי הדרך האחת להכות את המהות של השואה היא להקדיש כל ימי היותו של האדם על הארץ הזאת לקידוש החיים.

הייתי רוצה לקוות כי יום יבוא ונוכל לשוחח על כך ד"ר גונטר גראס הנכבד שוב פנים אל פנים. צריך. בימי סתווי זה נהיה חשוב יותר ויותר.

בברכה ובכבוד,

יצחק מאיר

 

הנישול בשדה המכפלה

נכתב על ידי: אליקים העצני

שתי משימות ענק קיבל עליו עם ישראל בצאתו ממצרים, את החירות ואת האמונה באל אחד ושתיהן לא קלות. חילוץ החירות ממלתעות האימפריה המצרית היה קשה כקריעת הים וקשה הימנו הייתה העברת העם מן העולם האלילי אל האמונה באל אחד – בלתי נראה, מופשט, כמעט פילוסופי. הייתה זו "קפיצת קוואנטום" יחידאית של הרוח האנושית.

 

ונשאלת השאלה: מדוע לא הספיקו לו שני ההישגים הכבירים האלה, מדוע סיכן ושיעבד אותם למשאת נפש נוספת – הנדודים אל הארץ המובטחת? כי לא רק מבית העבדים יצאו, הם גם הלכו אל יעד מסוים ואליו בלבד, כפי שאומרת ההגדה: "…שהוציאנו מארץ מצרים.. ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל".

 

עניין הארץ, "ארץ הבחירה", אומר דרשני דווקא מפני שהאמונה שקבלו על עצמם לא הייתה קשורה כשלעצמה לשום ארץ מסוימת. אלוהי ישראל, שלא כ"אלוהי מצרים" הוא מלך כל העולם, ולכן ניתן לעובדו בכל מקום על פני כדור הארץ. אם כן, מדוע היה צריך עם ישראל להיטלטל 40 שנה במדבר אל ארץ כנען דווקא, במקום ליהנות מחירותו ולעבוד את אלוהיו במקום יותר קרוב ויותר קל? אלא, זה הקוד הגנטי של היהודי מראשיתו: חירות, אמונה וארץ ישראל, ואת שני הראשונים אי-אפשר להגשים במלואם אלא בשלישי.

 

כנראה, שלא בכדי נוהגים לקרוא אחרי ההגדה את שיר השירים, שאהבת הרעייה שזורה בו באהבת הארץ: "יפה כתרצה, נאווה כירושלים", עם ראש שניר וחרמון, כרמי עין גדי וחבצלת השרון, שושנת העמקים והר הגלעד, עם מגדל דוד, חגווי הסלע והרי הבתר והכרמל ועם ניצני התאנה והגפן.

 

היום, 3500 שנים אחרי – מה עלתה לה למהפכה הגדולה הזאת של החירות, האמונה והארץ היעודה?

 

בספרו של דוסטויבסקי "האחים קרמזוב" פוגש האינקוויזיטור הגדול בסופו של יום בו העלה על המוקד 100 "כופרים", את ישו הנוצרי שחזר לעולם "…ועל שפתיו חיוך שקט של רחמים ללא גבולות.. בליבו בוערת שמש האהבה, וקרני אור.. שופעות מעיניו, מעוררות את ליבות האנשים." ראה הקרדינל, וציווה להשליך את ישו לכלא ולשרפו חיים למחרת היום: הכנסייה הקתולית שצמחה מתוך תורתו לא הייתה מסוגלת לשאת את ההשוואה בינה לבין המקור…

 

ויש חלום מודרני יותר, מהפכני, להחריב "עולם ישן" ולהקים תחתיו את "עולם המחר" חסר המעמדות, עולם של שוויון ואחווה. וגם החלום הזה התהפך על יוצריו. במקום שוויון באו הדאצ'ות והמותרות של ה"נומנקלאטורה" הבולשביקית, ובמקום אחווה – הגהנום של הגולאגים בסיביר.

 

גם ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול מסתיימת המהפכה בהיפוכה הגמור: החזיר "נפוליון", לאחר שהשתלט על כל החיות, יושב לארוחת שחיתות עם האויב, הוא האדם, והחיות שיכולות רק להציץ מבחוץ מביטות מן החזיר לאדם ומהאדם לחזיר ואינן יכולות להבחין, מי הוא מי…

 

זקוקים ל'היתר עסקה'

 

לעומת כל אלה, עם ישראל חוגג כל פסח את שרידתם המופלאה של כל שלושת מרכיבי זהותו. רק חבל, שערב חג נאלץ גם הוא לטעום משהו מן המרור של המהפכות הכושלות. כי מה זה, שממשלה ישראלית אוסרת על צאצאיו של אברהם לרכוש קניין באותו שדה-מכפלה בחברון, בו קנה את הנחלה העברית הראשונה בארץ כנען? לו חזר אברהם אלי אדמות לקנות היום את מערת המכפלה, הוא היה נצרך ל"היתר עסקה", ברק ונתניהו היו משיבים את פניו ריקם מטעמי "סדר ציבורי" ו"שלטון החוק" ומן הגויים היו נחסכים אלפי שנים של "הפרת הסדר הציבורי" שלהם ע'י היהדות והיהודים.

 

המשל הזה ומשל "האינקוויזיטור הגדול" דומים להחריד. רק שאצלנו "המואסים בארץ חמדה" הם עדיין במיעוט.לשנה הבאה – בחברון הבנויה!

תחזית אסטרולוגית( הורוסקופ) בין התאריכים 12-18 לחודש אפריל 2012

נכתב על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

מצב קוסמי נהדר . זה אומר כי בעיקר במערכות יחסים הדברים יזוזו יפה. כספים והימורים עליכם לדחות לתאריכים טובים יותר. מידת רגישותכם רבה בנוגע לענייני משפחה וחברים. מומלץ לנשואים שיפנו את אישיותם התוססת לעבר פיתוח דיאלוג פשרני ביחסים שבינו לבינה. מי שבכול זאת בבעיית תקשורת, זה הזמן לפנות ליועצים מקצועיים על מנת לפתור בעיות זווג וזוגיות עכשוויים.

שור

 הפנויים: היצרים מופנים השבוע לסיפוק צרכים מיניים ולפורקן בתחום ההימורים ובכול דבר מגונה…אחר- לא מומלץ ! השקיעו מרצכם בעבודה מאומצת. החוג החברתי יפרגן ולא יעמוד מנגד. דחו הוצאות הקשורות לנסיעות וללימודים בעלי אופי פזרני – כושר הריכוז יחזור לקדמותו. עדיף להשכין שלום עם בני משפחה, על פני החזקת תחושות הרוגז ושמירת מטענים ישנים ומזיקים.

תאומים

היזהרו ממצביי היפר בכבישים. הצעירים? דעתכם תופנו לכיבושים, או לחלופין, לחיזוק קשרים קיימים במישור הרומנטי. ההצלחה למצוא את שביל הזהב ביחס לקשרי העבר, תרשים את הסובבים אתכם. הנשואים? תוכלו ליהנות מהבנה בנוגע ליצרים המיניים המודחקים. התקשורת תופנה לעזרה לזולת. סננו את אלה שלא מגיע להם את תשומת הלב שלכם. מומלץ שלא לשכוח את בני הבית הקרובים.

סרטן

התבהרות כוכבית תאפשר לכם הזדמנות פז לשדרוג היחסים הבין אישיים. זה כולל זוגות נשואים או כאלה שנפרדו לפני – עד כחודש וחצי לאחור. התותחים האנרגטיים יופנו למגזר העבודה והבריאות, שם תנחלו הצלחה מרשימה. זאת ולאחר שצעדתם במקום הרבה זמן. ההבטחה לקידום תפתיע חלק גדול מכם. מי שלא מצאו ומחפשים בן/ת זוג מומלץ למקסם את האפשרויות המגולמות באמצעי התקשורת.

אריה

מרקורי שיצא לא מכבר מנסיגתו, יעניק לכם את היכולת להבין את המניעים לקנוניה, מצד אלה שלא הבינו אתכם נכונה. המשפחה הקרובה תעניק לכם את הכבוד שנגרע מכם בחודשים שחלפו. תחום העבודה יהיה במרכז העניינים. אנשים שלא כיבדו אתכם…ישנו את כוון הרוח לחיובי. בימים שני ושלישי הבאים, תזכו ליחס מועדף בעבודה. מומלץ לכם שלא לנסוע למקומות רחוקים ושלא לשגות בפזרנות המאפיינת אתכם.

בתולה

קשיים בצל הבית בו אתם חיים. כעסים ישנים יהפכו מקומפוט רכילות… לריבה דביקה ומעצבנת של מריבות. חשיבה נכונה בתחום הבין זוגי תביא את הכאב הנ"ל לידי הפשרה והבנה- בן/ת הזוג יהיו הכתובת לכתף רכה ואוהבת. תחום העבודה קצת מסורבל. תחום הלימודים קצת ידאיג- הזמן לשקול הסבה מבחינת מגמה חדשה. דמות חשובה במשפחה תדאיג אתכם מבחינת מצב בריאותה.

מאזניים

משקעים רגשיים נעלמים. הראש מופנה להיגיון, יותר מאשר לרגשות. דחפים לנקמה מנקרים, אך אין בכוחם להניע אתכם מדרככם הרציונאלית. כספים המגיעים לכם ממקורות אנוש משפחתיים, מתעכבים ועלולים להרעיל לכם את הנאות השבוע. מי שלא מצא את דרכו בתחום הבין אישי צריך לעשות הכול על מנת להגיע להגשמה. זה אומר כי הינכם מצווים לחפש באמצעי התקשורת הרבים – במיוחד באינטרנט.

עקרב

מישהו ילהיב את דמיונכם בנוגע להשקעות שונות- חשוב להיזהר. שישי שבת- אתם מתוסכלים במישור התקשורתי הלוקה בחסר. בימים ראשון ושני תיהנו מכושר החשיבה והלימוד. זה אומר שכול תא אפור במוחכם יהיה צלול וזך – עד כדי שיעריכו את דעתכם. התחום הזוגי יעלה יפה במידה ותשקיעו בו את מלוא מידת רצינותכם. העבודה שבה אתם מחזיקים, לא תאיר פנייה. שמרו על בריאותכם.

קשת

התקשורת חוגגת בנושאי: האהבה, היצירה הילדים ומקומות בילוי. תגלו שאתם מדוכדכים כתוצאה ישירה מנושאי הכספים, הרגשות וההימורים. הכוכבים יבואו לעזרתכם ויפזרו את הענן הערפילי מעל התחום הרגשי. שישי שבת ראשון יהיו ימים של שיקול דעת. התרחקו מביקורת כלפי בני הבית ובמיוחד כלפי בן/ת הזוג. שמרו על עצמכם מנסיעות ארוכות ומנסיעה בכבישים הסואנים- פקחו עיניים.

גדי

רגישות מיוחדת תופנה לענייני משפחה. השינויים האחרונים בנוגע לדמות יקרה תעיק על מצפונכם. ידידים משותפים יכנסו לחייכם בעוצמה הרבה יותר קרובה. הערפול סביב יחסים רעועים – רומנטיים ימשיכו להעיב.  שישי שבת ראשון יהיו הימים הכי יפים של השבוע- במהלכם תגלו מי הם החברים האמיתיים שלכם. הזמן לעמוד על שלכם במקומות עבודה. גולת המפתח היא ההשתדלות לומר את שעל הלב.

דלי

שינויי חשיבה – מחיובי לשלילי, יאיימו להכשיל אתכם בשיקולים חברתיים חשובים. היזהרו מלהרוס יחסים ישנים כחדשים. קשרים חומריים יעיבו על יחסים עם הסביבה הקרובה. התקשורת בתחום החברתי לא תהיה במיטבה. הקריירה תתחיל לזוז. שימו לב לדמות הקרובה המחלקת איתכם את החיים, תשאלו את עצמכם האם עשיתם מספיק על מנת לגשר על פערים. צאו לחופשה משותפת.

דגים

מישהו יבקש לשלוף אתכם מהתקיעות, אל האור הנכון. משנה תוקף לכך תקבלו מכוון הקריירה בצורה של קידום מפתיע וקרוב. רביעי חמישי יהיו רדודים למרות שסוף השבוע וראשון, יהיו הפיצוי הקלאסי ללחיצות הנפשית שאפיינה אתכם בתקופה האחרונה.

מי שלא מצאו זוגיות מזה המון זמן, זו התקופה לצאת ולחפשה. הכינו את עצמכם לשמחה הקשורה למשפחה ולזו שאתם מאוד מתרגשים לקראתה.

 

Copyright © 2011-Udi Berger

חוק עוקף בג"ץ,מה החיפזון?

נכתב על ידי: גרשון אקרשטיין

התבשרנו על היוזמה לתיקון חוק יסוד: יוזמת חוק,שמוביל שר המשפטים יעקב נאמן,קובעת בין היתר,כי בג"ץ יוכל אומנם לבטל חוקים של הכנסת,אך הכנסת  תוכל לחוקק אותם מחדש ברוב של 65 חכי:ם.

 

וכבר התחילה מלחמת עולם בין סיעות האופוזיציה וגם הקואליציה וגורמים נוספים המתנגדים  מצד אחד ליוזמה זו.ומכנים אותה כחוק עוקף בג"ץ ,ומצד שני, בית המשפט העליון וכנסת ישראל מצויים כבר למעלה מ20 שנה בעימותים ובמסלול של התנגשות כרוני בעניין זה  וחילופי מהלומות.

 

 ואני כאזרח במדינתנו הדמוקרטית ,מבין  בהחלט את הצורך להגן ולחזק את מוסד בית המשפט העליון, ומבין שטוב יהיה, אם מערכת היחסים בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת תוסדר בסופו של דבר בחוק, אך לא נבצר ממני להבין מספר דברים.

 

ראשית, מה הבהילות בהגשת ההצעה להתייחסות תוך 30 יום, כאשר בתוך זמן זה כלולים,חגים,ימי זיכרון,אבל  ופגרת כנסת?מה קרה מה החיפזון?

 

שנית,מדוע רב של 65 שהוא רב קטן למרבית הדעות, והיה וייפול דבר וייווצר הרב הדרוש לביטול הקביעה של בית המשפט העליון, ויש להניח שיתנהל משא ומתן על כול קול,יש להניח  כי 55 חכים ,לא יתמכו בחוק,אז איזה התייחסות יש למיעוט כה גדול ?

 

שלישית,מדוע לא לחזור להצעות הקודמות שאחת מהם שנדרש רב של 80 חברי כנסת,?הרי לא כל יום נדרשת הכנסת לבטל החלטת בג"ץ ,ואם כן, מדוע לא ברב מוחלט,"מקיר  לקיר" ,ואז גם אנו האזרחים נישן בשקט.

 

,עדיף היה לא להיחפז,להעביר את הצעת החוק לועדת מומחים , לא דווקא פוליטיקאים,שיבחנו את הצעה כך,  שתהיה מוסכמת על הכול.

גרשון אקשטיין,רעננה

ליום השואה : מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי

נכתב על ידי: יצחק מאיר

 

המוות הוא גורל וגזירה. הרצח הוא פשע. אין לו דבר עם הגורל ואין לו דבר עם הגזירה. הוא בחירה של הרוצח.  הקינה על אדם שהלך או נלקח לבית עולמו, מפני שכלו ימיו או מפני שאיתן מאיתני הטבע חרג מציריו והרגו, נובעת מבארות הצער והכאב, מיסורי הפרידה בלתי הנמנעת מן האהוב, האיש, הרעיה, הבן, הבת, האח, האחות, החבר. האהבה ערה כל ימיה כי אי אפשר שתהיה נצח על הארץ, ועל כן לנה בלבה תמיד חרדה המעצימה אותה והיא, האהבה, מעצימה את החרדה תמיד. האהבה אינה מורדת במוות. היא בוכה לו. אין אהבה בלי  כל ימיה דמעה.

אבל הרצח ממריד. הרצח שואל איה האלוהים בורא אדם בצלמו ובצלם דמות תבניתו, עליו שר משורר התהלים  "כִּי יָשָׁר דְּבַר ה' וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה. אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְקֹוָק מָלְאָה הָאָרֶץ"( תהלים ל"ג, ד'-ה')? הדעת זוכרת כי אל עליון, המושל בעולמו ויתר כביכול על ממשלתו על האדם, ואמר "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"( דברים ל', י"ט), אבל הדעת אינה משלימה. היא מבינה הבן היטב  כי אילו הבחירה בין הטוב לבין הרע, החיים והמוות, לא הייתה מסורה מסירה מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור בידי האדם, לא היה ערך לא לטוב ולא לרע, לא היה שכר על הבחירה בחיים ולא קנס על הבחירה במוות, ולא עומק לדין, ולא רמה למוסר כי הכל, אפילו יראת שמים, הייה בידי שמים.

אולם  כל כמה שהדעת מבינה שהאלוהים ויתר לה, היא אינה יכולה לוותר לאלוהים, כי אם כָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה, היאך ברא רצח, רצח של תינוק, רצח של עם, ואם הוא אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט היכן נסתתר כשאי הצדק ורמיסת המשפט התמלכו על העולם והכו אותו בלי רחם בשואה? שום צידוק הדין ושום התמודדות תיאולוגית עם השואה אינם יכולים להתגבר על טרגדיית ההתמרדות המטלטלת את נפשו של האדם אל מול עולם שיש בו אלוהים על פי אמונתו -וכנופיה פרועה של אי צדק המשתוללת באותו עולם, ואין עוצר. הדברים קשים מנשוא. הנה על הפסוק "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו פרק י"א, ט') , אומר המדרש "דעה זו היא המשפט", לא תלמוד תורה, לא עיון בסודות מעשי בראשית, אלא המשפט, עשייתו ושמירתו, על פי מה שאמר ירמיה הנביא (פרק כ"ב פסוק ט"ז) "דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב, הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה' ". ( על פי  מכילתא י"ח כ"ג). הייתכן כי התובנה הנבואית הזאת חלה על כל האדם אבל לא חלה על האלוהים, למרות ואף על פי, שהאלוהים השאיר את הבחירה בחיים ובמוות בידי האדם? גם אברהם אבינו, מול האלוהים המבשר לו כי הוא עומד להיפרע מסדום עיר הבחירה האולטימטיבית ברע ובמוות על כל יושביה, זועק את הזעקה הנזעקת מאז ועד הנה " חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית י"ח , כ"ה) ורש"י אינו חומל ומצטט את המדרש ואומר על תיבות חָלִלָה לְּךָ, " חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה" והיום יכולים להוסיף, חולין הוא לך, כך עשית בכל דורות ההשמד והרדיפות, כך עשית למתי השואה לעקוריו, לשכוליו וליתומיו, בלי צדק, בלי משפט, בחולין, חלילה, שאין חולין גדול הימנו.

אבל גם עם החולין אין הנפש יכולה להשלים, כי אם חולין-הוא כובש גם את הקדושה, כי איך היא לנה בשמים כהחולין נעשה סרדיוט  על הארץ, ואם כך עלתה לפניה כדי שהאדם יוכל לממש את הבחירה האוטונומית בין טוב לבין רע, האם החיים הם המחיר הראוי לשלם אותו בעבור ערך הבחירה החופשית ויהי מה, בלי סיכוי שהקדושה תתערב ותעצור?

מדרש נורא הוד הופך את ההרהור הזה על פניו. הוא מתבונן בפסוק "כי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט…" (ישעיהו ס"ו,ט"ז) , ואחוז בפחד מפני הפשט הלכאורי של הדברים הוא אומר " אילו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול, ה' שופט אין כתיב כאן אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש, "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כ"ג, ד'). אי אפשר להימלט מן המדרש הזה.  כִּי אַתָּה עִמָּדִי איננו בחינת אינני ירא כי אתה נמצא לידי להצילני, אלא לֹא אִירָא רָע כִּי גם אתה עימדי בגייא צלמוות, גם אתה נגרר אל האומשלאגפלאץ, גם אתה לקרונות, גם אתה לרציף הסלקציה, גם אתה עימדי בָאֵשׁ  נִשְׁפָּט. אם יש קרבן, אתה הוא הקרבן, אתה משלם את המחיר הנורא על החלטתך לתת את הבחירה בין החיים לבין המוות ביד האדם. הוא מעל באמונך מעילה נוראה. הוא בחר להשמיד, להרוג ולאבד אותי ואתך עימדי! התיבה עִמָּדִי שבה ומופיעה עוד פעם אחת במקרא (שמואל א כ"ב, כ"ג) בשעה שדוד מבטיח לאביתר כי אם יצטרף אליו יגן עליו מפני חמתו של שאול, "שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי". מפרש רש'י  על פי תרגום יהונתן, כי "מי שמבקש להמית אותי, מבקש להמית אותך, ואשר ישמור את נפשי ישמור את נפשך". "לא אירא רע" מתהפך, מאתה משמר אותי כי אתה עימדי, לאני משמר אותך כי אתה עימדי. נורא הוד. כוחות הנפש שעמדו לאודים ששרדו את השריפה הנוראה לבחור בחיים, לקום קוממיות, לצאת מגיא הבכא, ללכת לארץ ישראל, לפדות אותה במחרשה ובדם ולבנות בה נווה לעם היהודי, הם הכוחות שהשיבו את השכינה שגלתה עימדי לגיא צלמוות, הם הצילו את מלכות האלוהים.

הדמעה לא יבשה. האהובים אינם. אבל תחת התקרבנות מפני כוחות העוולה רומסי הצדק, באה השבועה של בחירה בחיים, " לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ.יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פיתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ". שערי הצדק, הם בידינו! ( תהלים קי"ח, י"ז–י"ט)

רונה קינן: "עצם העובדה שמצפים ממני לכתוב שירי מחאה היא פשיסטית"

נכתב על ידי: איתי מאירסון, עכבר העיר

אני חושב שראיונות צריכים להיות רצף של שאלות ותשובות. מצד שני, במקרה שלך, נראה לי מתאים להכניס כמה פסקאות אווירה, מהסוג של “אני צופה ברונה מרחוק עושה את דרכה למקום המפגש שלנו בגן מאיר, צועדת בין הברושים עם גיטרה ארוזה על הגב וחיוך קטן של צהריים, שבוודאי רק חבריה הקרובים מבינים את פשרו”. אבל אולי זה מיותר. לא יודע. מה את אומרת?

להלן הקישור לכתבה המלאה: רונה קינן: "עצם העובדה שמצפים ממני לכתוב שירי מחאה היא פשיסטית"

נלקח מעכבר העיר

צדק, צדקה ומה שביניהם

 נכתב על ידי:  ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  * מדיניות  החשמל  המדורג  * המנכ"לים  צוחקים  כל  הדרך  אל  הבנק *  העלאת  גיל  הנישואים  –  גזירה  שאין  הציבור  החסידי  יכול  לעמוד  בה *

וגם  בין  שפטל  לדמניוק  * ומי  היא  המשפחה  המאושרת?  *  ולקינוח  על  חוד  הלשון *  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

 

                           ***

 

איפה  הצדק?

 

  אין ספק שמדיניות 'החשמל המדורג' היא מדיניות נכונה, במיוחד לאור הזינוק בתעריפי החשמל שחל לאחרונה. אולם השאלה היא מדוע מדובר בצריכה יחסית בלבד לאשתקד, ולא בצריכה אבסולוטית.

  דומני כי ראוי לדרג אוטומטית בכל השנה (ולשם כך אין צורך בהרשמה מיוחדת) את ההנחות בתעריפי החברה, ביחס הפוך לצריכת החשמל, על פי שלושה מדדים: צריכה נמוכה, צריכה בינונית וצריכה גבוהה. ככל שהצריכה תהיה נמוכה יותר, כך ההנחה בתעריפים תהיה גבוהה יותר, ובכך תושג המטרה לעודד חיסכון בחשמל.

  מדוע לקוחות שרגילים לחסוך בחשמל 'ייענשו' בתשלום תעריף גבוה, מבלי ליהנות מן ההנחות? איפה הצדק?

 

גוזרים  קופונים

 

  אי אפשר לפקפק בכוונותיהם ההומניטריות ובפעילותם המבורכת של לפחות חלק ממנכ"לי עמותות הצדקה ושל המתנדבים הרבים, המשקיעים ממיטב זמנם ומירצם למען הנזקקים.

  אולם עם כל הכבוד, לאחר שפורסמו משכורות העָתק של המנכ"לים, דומה שהעמותות הללו הן עוד דרך להעשיר את הקופה האישית שלהם ולצחוק כל הדרך אל הבנק. ואולי זאת הסיבה לריבוי העמותות, הצצות כפטריות אחר הגשם, ולמכונת יחסי הציבור המשומנת שלהן? אם כך נכון עשה שר הרווחה, משה כחלון, הידוע כאיש ביצוע מקורי, שהנהיג לאחרונה את הכרטיסים המגנטיים במקום חבילות הסיוע לנזקקים.

 

עניין  של  מינון

 

  ראוי בהחלט להתריע נגד תופעת האמריקניזציה שפשתה במחוזותינו בשמות של מרכולים ורשתות שיווק, בלשון היומיומית, ותחת כל מיקרופון רענן.

  עם זאת דומני כי אין לפסול מכל וכל השאלת ביטויים לועזיים לשפה העברית. לפעמים הם בהחלט תורמים לגיוון השפה ולססגוניותה. כך למשל הביטויים 'מסביב לשעון', 'זה לא כוס התה שלי' ועוד. כמו בכל תחום השימוש הסביר בהם הוא עניין של מינון. אין להגזים בהם, אלא רק מפעם לפעם לתבל בהם את השפה. אך אנו הישראלים, איך לא, הגזמנו מאוד בשימושם ועברנו את גבול הטעם הטוב.

 

התערבות  בוטה

 

  לאחרונה פורסם כי מתגבשת הצעת חוק להעלות את גיל הנישואין ל-18שנה. בחברה החילונית, כידוע, גיל הנישואין נמצא במגמת עלייה, ולכן לגביה שינוי החוק אינו משמעותי.

לעומת זאת, בחברה החרדית החסידית מקובל מסיבות דתיות שבנות נישאות בגיל 17, ולכן לגביה דומני כי מדובר בהתערבות בוטה בחיי הקהילה ובנורמות הנהוגות בה, התערבות הגובלת בכפייה חילונית.

  ראוי לציין כי בנות הקהילה, הגדלות על מסורת זו, ומחונכות לכך, בשלות לנישואין, וחיות באושר עם בעליהן ומקימות בתים לתפארת, ויכולות לשמש מודל לזוגיות ולחיי משפחה מאושרים. אין ספק שהחוק החדש יפגע קשות באורח חייה של הקהילה, בהרגליה ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות, וזוהי אפוא גזירה שאין היא יכולה לעמוד בה.

 

מיזם  מבורך

 

  מי אמר שאחדות יש רק בזמן מלחמה? קַבלו את המיזם המבורך "מרבים אהבה", שנערך לכבוד פורים ביוזמת ארגון 'צוהר' הדתי -לאומי וזק”א החרדי (ושיתוף הפעולה ביניהם הוא כבר נס פורים), המגשר בין חילונים לחרדים(!) במשלוחי מנות.

  אין ספק שעל רקע המתיחות הגואה בין חרדים לחילונים, שהיינו עדים לה לאחרונה, בעקבות פרשיות שונות (הדרת נשים, חוק טל וכדומה) – ועל רקע הפער האידידיאולוגי בן השנים הקיים בין המסורת הציונית- דתית לזו החרדית (בעיקר ביחס למדינה ולצבא) יש חשיבות רבה במיזם זה, המגשר על כל גוני הקשת החברתית של העם ומביא לקירוב לבבות ביניהם. זאת במיוחד בפורים, כאשר הסיבה העיקרית לגזירת המן הרשע היה הפירוד של העם (כפי שהמן מצביע במפורש: “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים").

  אין כמו האקט הסמלי של משלוח מנות, והאירוח ההדדי של חילונים וחרדים, כדי לבטא את הקירוב ביניהם. יש לקוות שבהשראה זו האחדות תימשך במשך כל השנה, ובא לציון גואל.

 

אות  קלון

 

  דומה כי חוצפתו של עו"ד יורם שפטל, פרקליטו של הפושע הנאצי ג'ון דמניוק, מרקיעת שחקים. בעקבות מותו של מרשו לשעבר הגיב שפטל, שמשפטו מהווה כתם על מדינת ישראל. אתם שומעים טוב? שפטל היהודי צחק כל הדרך אל הבנק, כמי שייצג פושע מלחמה (אם כטובח מסוביבור, כפי שפסק בית המשפט הגרמני, ואם כאיוון האיום מטרבלינקה, שרצח אלפי יהודים, כפי שפסק בית המשפט המחוזי, שדן אותו למוות. גם זיכויו בעליון היה על רקע ספק קל ביותר בזיהויו, אך גם שם נקבע שמדובר בפושע נאצי), על חשבון דמם של קורבנות השואה בני עמו.

  נראה כי בעיני שפטל כל האמצעים כשרים כדי להציל את יוקרתו האישית ובֶּצע כספו, אפילו במחיר פגיעה קשה בניצולי השואה ובזֵכר הנספים. אות הקין, שהוא נושא על מצחו, הוא משליך על המדינה, ועל כך הוא ראוי להוקעה ציבורית.

 

דם  ולא  נשלם

 

  זיכויו של הפושע הנאצי, ג'ון דמניוק, בבית המשפט העליון, אומר דרשני. בית המשפט הסתמך על מסמך שהמציא הסניגור, עו"ד יורם שפטל, ולפיו איוון האיום הוצא להורג בברית המועצות. ועל כן סברו שדמניוק אינו האיש המבוקש.

  תמוה הדבר, שמכבוד השופטים המלומדים נעלמה העובדה, שהכינוי 'איוון האיום' היה רווח ברוסיה הצארית. ולכן זו אינה הוכחה לטעות בזיהויו של דמניוק, מה עוד שהוא זוהה ככזה על ידי ניצולי שואה רבים.

  מכל מקום, אם לא קיבלנו בעליון, על סמך ספק קל ביותר בזיהוי, את דמניוק כאיוון האיום מטרבלינקה, קיבלנו אותו על פי פסיקת בית המשפט הגרמני, כטובח היהודים מסוביבור. בעוד העליון קבע אפוא, שהמשפט תם ולא נשלם, אמרה השופטת דליה דורנר כי עם מותו כפושע מלחמה המשפט תם ונשלם.

  אולם עם כל הכבוד לשופטת, העובדה שדמניוק לא נענש על פשעיו, למרות אות הקלון,  מצביעה על כך שהמשפט לא נשלם. דם אלפי הנרצחים בידיו תובע את דמו. ולכן דומני כי למרבה הצער המשפט דם ולא נשלם.

 

דמיון  קרימינלי

 

  כבר ראינו עד היכן מגיע הדמיון הקרימינלי של עורכי דין בניסיון להגן על מַרשם. אולם דומה כי זה של עו"ד ברום, עורך דינו של דניאל מעוז, שרצח את הוריו, כדי לזכות בכספי ירושתם, עולה על כולם.

  לאחר שכל נסיונות האליבי כָּשלו, בחילופי גירסאות שונות ומשוּנות, לא בחל הפרקליט בניסיון להפליל את אחיו התאום, החף מפשע, של מעוז, ולהאשימו ברצח הכפול, ובלבד לנקות את מרשו החשוד מכל אשם. אין ספק שקו הגנה זה כבר גובל בפלילים, בחוסר אתיקה ובהוצאת דיבה רעה.

  כזכור, עורך הדין הפליליסט המובהק ובעל המוניטין, אריאל עטרי, התפטר כי הבין שאין לפניו כל קייס להגן על החשוד, שכל הראיות מצביעות כי הוא הרוצח. האם לא ראוי היה שברום ילך בעקבותיו במקום לשים את עצמו לחוכא ואיטלולא, ומ'אני מאשים' להפוך למואשם?

 

המשפחה  המאושרת

 

  דומני כי ניתן להצביע על מספר מאפיינים בולטים של העדה החרדית, שכולם מתרכזים בתחום המשפחה, כפי שהם עולים מתוך ראיון עיתונאי עם נשים חרדיות. בראש ובראשונה המסורת, שבאה לידי ביטוי לא רק בקיום מדוקדק של ההלכה היהודית לדורותיה, אלא מגיעה עד רמת הפרט, כמו תבשילי שבת ללא כל שינוי ואף צבע המטפחת העובר מאם לבת לדורות.

  מאפיין נוסף הוא איתנוּת התא המשפחתי. בעוד הסטטיסטיקה מצביעה על שיעורי גירושים גבוהים במיוחד בקרב המגזר החילוני (כל זוג שלישי, ובמדינת תל אביב כל זוג שני), הרי    האישה במגזר החרדי משקיעה את כל עולמה בליכוד המשפחה הגדולה, טיפוחה, אהבתה ושמירה על יציבותה.

  אך מעל הכל מאפיינים את הקהילה ההסתפקות במועט והאושר המשפחתי, שיכול להיות מושא לקנאה ממש, בחינת 'איזהו עשיר השמח בחלקו'. ועם אושר, כידוע, אי אפשר להתווכח. לתשומת לב ארגוני הנשים.

  האישה החרדית, גם הקיצונית, מממשת את כישוריה בתחום הקהילה, אך לא פורצת את גבולותיה, כך בתחום הציור, השירה ועוד. ככלל, היא לא רק חכמה, אלא גם דעתנית מאוד, רחוקה מהדימוי המקופח כפי שמצטייר בכלי התקשורת. היא גם מצטיינת בפתיחות לציבור החילוני, ומוכנה לאמץ את תכונותיו החיוביות. כדאי גם לשים לב להבדלי התפיסות בעדה בסוגיית ההפרדה בין המינים.

 

הקמפיין  הבא?

 

  האם שאול מופז מתכנן כבר את הקמפיין לכנסת? לפחות כך נראֶה. הוא עוד לא נתן לעצמו רגע אחד של חסד כראש אופוזיציה, וכבר הוא לוטש עיניים לראשות הממשלה. אחרת איך אפשר להסביר שבנאום הניצחון שלו על לבני לראשות קדימה הוא הציג את עצמו, איך לא, כמנהיג חברתי. כי מה לא עושים כדי להיות ראש הממשלה הבא בישראל ולרכוש לשם כך את אהדת העם, שיצביע עבורו? פופוליזם הוא שם המשחק. השאלה היא, האם רק זה מה שיש למר ביטחון להציע?

 

החשש  התבדה

 

  ביחד עם זוהיר קייסי, מזכ"ל ארגון החזית העממית, חוסל גם סייענו, ששוחרר בעיסקת שליט. והוא לא לבד.

  ראוי לציין כי בניגוד לעיסקאות קודמות של שחרור מחבלים תמורת שבויים ישראלים – כשמבצע הדגל הוא עיסקת ג'יבריל הידועה לשימצה – שגבו מחיר כבד וקורבנות רבים בפעולות טרור שביצעו המחבלים המשוחררים, הפעם בעיסקת שליט עד כה החשש  התבדה.

  למרות העיסקה הבלתי צודקת של שחרור החייל השבוי, גלעד שליט, תמורת למעלה מאלף מחבלים, לפחות ניתן להתנחם בעובדה, שצה"ל ששיכלל את יכולתו הצבאית, מאז העיסקאות הקודמות, הצליח לסכל את כל הנסיונות לחידוש הפעילות החבלנית של המחבלים המשוחררים. ובכך צדקו התומכים בעיסקה, ובראשם משפחת שליט, בעוד חוזי השחורות התבדו תודה לא-ל.

  אז כל הכבוד לצה"ל !

 

מתכּוֹן  לַמיליון

 

  רוצים להרוויח כסף בדרך הקלה? אין פשוט מזה. הרי המתכון: היכנסו ל'אח הגדול' כמקרה פסיכי (איך לא), בילעו תרופות דיכּי בשקיקה, צַייתו ללא סייג להוראות הפסיכיאטר, ודאי אם הוא ידוען ששמו אילן רבינוביץ', ששָׂש אל  כל מיקרופון רענן ואל אורות המצלמה.

  אחר כך תיבעו ממנו דמי נזק בסך 2 מיליון וחצי שקל על ההרס הנפשי. ואתם מיליונרים. כל כך קל, אפילו יותר מה'מירוץ למיליון'. תשאלו את סער שיינפיין.

 

חד  וחלק  (חידושי  לשון)

 

•           בדרום מחזיקים מַמַ"ד.

•           ביטול חוק טל: בייניש נגד בניי"ש (בני ישיבות).

•           בעקבות דרמת רצח ההורים: ביתי לא מָעוּזִי במשפחת מעוז.

•                                                  דניאל בגוב העריות.

•           מותו של הפושע הנאצי דמניוק: דם ולא נשלם.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

 

                             מועדים  לשמחה!

 

                                                            ציפי  לידר

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |