לקחי גבעת האולפנה

נכתב על ידי: אליקים העצני

"אני מריח עכברוש", אומרים באנגלית, וזה הניחוח שעלה באפי ממקהלת התגובות בתקשורת העוינת בפרשת שכונת האולפנה: לעג לשרים ולסגני השרים שהבטיחו להצביע בעד החוק, ואשר תחת איום הפיטורין התקפלו, זגזגו, השתפנו. בתקשורת גילו אפילו נכונות לזייף אהדה והשתתפות בצער עם המתנחלים קורבנות הפרשה  –  והעיקר לסכסך ליכוד בליכוד, שרים בראש הממשלה ולהיפך, מתנחלים בנתניהו (" 'אדוני הארץ' נגד 'המלך' "). למרבה הצער היו במחנה הלאומי מי ששיחקו לידיהם.

האם היה זה חכם , האם היה זה מוצדק?

בהמשך ל"עליהום" על מנהיגי הימין שהוצגו כשקרנים וכפחדנים, העלו כתבנים ושדרנים מן האוב את ערגתם הישנה ל-"מפץ" פוליטי, המשך למפץ שחוללו שרון ו"פורום החווה" כדי לפוצץ את הליכוד מבפנים ועימו את כל הימין ולהמליך תחתם "מפלגת מרכז" ענקית, בולעת-כל, "בלי ז'בוטינסקי ובלי ברל כצנלסון", בשליטת איש חזק "שיעשה היסטוריה". ואיך עושים היסטוריה? נותנים את הארץ לאויב! נתניהו זכה פתאום לעדנה מאוחרת, רק מפני  שהוא המיועד להיות השרון החדש שבעזרת פליטי קדימה, שרידי המפץ הקודם שנגמר בנפיחה עלובה, יפלג את הליכוד ו… "יעשה היסטוריה"!

תיאורית "המפץ" היא ספקולציה של שמאל מוכה ואובד-דרך, המחכה לנס. ביסודה מונחת ההנחה, שנתניהו אינו מסוגל להבין שדמויות כמו בר און, מופז, שטרית או איציק ועוד שני תריסרי אופורטוניסטים כמותם, עריקים וארחי פרחי מכל רעיון, אינם יכולים לשמש כתחליף ראוי לבסיס הכוח האוטנטי והאורגאני שעליו הוא נשען היום בליכוד.

ולו אף יצויר, שנתניהו ישתטה וישעה לעצותיו של אמנון אברמוביץ, האם ימצא בליכוד אנשים רציניים שייחצו עימו  את הקווים אל "מחנה השלום"? אם כן, אדרבה ! הטיהור הקודם עשה לליכוד אך טוב,  ואם ייכפה עליו סינון נוסף, אולי יהפוך סוף סוף למפלגה לאומית באמת?

לעצם העניין, מדוע לא נתקבלה טענת הפוליטיקאים שהם שינו את דעתם מסיבות ענייניות ולא אישיות – פשוט, מפני שהתמורות שנתן נתניהו יצרו מצב חדש שלא הצדיק משבר ממשלתי ?

בהסתכלות מקרוב בתרופות שרשם נתניהו למכת שכונת האולפנה רואים מיד, שהשוואת ההעברה של 5 בתים בתוך היישוב לגירוש הגדול היתה תגובה היסטרית וחסרת בסיס. נתניהו לא יזם את פרשת האולפנה ולא ניצל אותה כדי לפגוע במפעל ההתנחלות, אלא להיפך –  הקפיד לנטרל את העוקץ המדיני השלילי: "פן תשמחנה בנות פלשתים", קבע תג-מחיר של בניית 10 בתים חדשים בבית אל על כל בית שיועתק ממקומו, ועל כך הוסיף עוד 550 יחידות, כדי לחדד עוד את המסר המדיני. רמאללה, וושינגטון ופריז מיהרו להגיש מחאות, סימן שקלטו את המסר.

המבחן יהיה בביצוע, שייתקל מייד בגזירה זדונית הקרויה "השתכללות התפיסה". כידוע, בית אל בנוייה על שטח שנתפס "לצרכי ביטחון", כמקומות אחרים בבנימין. ביקשו האחיתופלים ממשרד המשפטים ומן המינהל האזרחי לחנוק התיישבות יהודית גם בשטחים האלה, והטילו איסור על המשך הבנייה גם בתוך תחום התפיסה הצבאית, במקומות שעדיין לא הספיקו לבנות בהם. אסרו פיתוח יהודי אפילו בתוך שטחים שהוקצו לכך מלכתחילה ובציניות קראו להתאבדות  הזאת  – "השתכללות".

עכשיו, שייאלצו למקם בשטחים ריקים בבית אל את חמשת הבתים ואת 300 הדירות הנוספות, יצטרכו  "על הדרך" להתגבר גם על קללת "השתכללות התפיסה".

אשר לצעדו הנוסף של נתניהו, להקים וועדת השרים לענייני התיישבות, האם תתגבר הוועדה על שתי עניבות החנק הכרוכות על צווארה של ההתיישבות: העניבה המשפטנית ועניבת הסמכויות הדיקטטוריות הנתונות בידי שר ביטחון עוין ?

כבר מזמן נדרש ראש הממשלה להוציא מידיו של אהוד ברק את הסמכויות הבלעדיות על האוכלוסייה היחידה הכפופה עדיין לממשל הצבאי, היהודים ביו"ש. למשל, אישור תכניות בנין עיר שבלעדיהן הכל מוקפא; התרת  עסקאות נד'לן;  הכשרת המאחזים שהוקמו על אדמות המדינה, כפי שהחליטה הממשלה; שחרור שטחי "קו כחול"; ביצוע ( בהתעמרות ובאכזריות) של צווי הריסה, ועוד ועוד.

רק הודות לפורענות בשכונת האולפנה זכינו, והוועדה הוקמה. מעתה עובר נטל ההוכחה אל האישים  שנענו לנתניהו בפרשת האולפנה, האם אכן תשמש הוועדה מנוף להוצאת מונופול השלטון השרירותי במתנחלים מידי אהוד ברק. עפ"י התוצאות האלה יישפטו, האם בהצבעתם נגד חוק ההסדרה נהגו בתבונה או היו סתם "שפנים".

תרופתו השלישית של רו'המ נועדה להקלת החנק המשפטי. מסמך היועץ המשפטי בנדון פורסם בערוץ 7 ויש בו הבטחה להעביר לסוף "סדר העדיפויות" להריסה מבנים שבנו יהודים על קרקע פרטית, ובלבד שהם ממוקמים בתוך השטח המוניציפאלי של היישוב. מבנים כאלה לא ייהרסו "לעת הזו", ובכך הושווה לראשונה היחס ליהודים לטיפול שזוכים לו הערבים, שלגביהם המדינה מצדיקה תמיד בבג'צ את חוסר המעש שלה ב"סדרי העדיפויות בעת הזאת".

פורסם, שוועדת השרים לענייני ההתיישבות היא שתהיה אמורה למסור לפרקליטות את עמדת המדינה שיש להציג בפני בג"צ. אם כך יהיה, אכן  יימנעו בעתיד אסונות משפטיים כמו פרשת האולפנה. הכל בתנאי, שההבטחות תקוימנה בפועל. על כך, ורק על כך, יישפטו – לשבט או לחסד – כל מי שבחרו לציית לנתניהו על אף אכזבתם ומחאתם של המתנחלים.

מי ייתן, והתוצאות ישלחו את אלה שהטילו ספק בחכמתם ובתום ליבם – להתנצל בפניהם.

הם יעשו זאת ברצון.

אליקים העצני

נהפך את ממשלת ישראל לריבון על 3 מיליון אזרחים פלסטינים

יו"ר מרצ, חה"כ זהבה גלאון על אישור הממשלה להקמת ועדת שרים להתיישבות:

נתניהו נתן לוועדה מנדט לספח דה-פקטו את השטחים,

והפך את ממשלת ישראל לריבון על 3 מיליון אזרחים פלסטינים

גלאון מותחת ביקורת על רה"מ, נתניהו, על שלהחלטות ועדת השרים להתיישבות יהיה תוקף של החלטות ממשלה, ושרים לא יוכלו לערער עליהן: "מדובר בהחלטה המפקיעה בפועל מידי שר הבטחון והממשל הצבאי את הסמכות הבלעדית לגבי הפעילות האזרחית בשטחים. הפקעה זו, כמוה כסיפוחם של השטחים דה-פקטו, והפיכתה של ממשלת ישראל לריבון על האזרחים הפלסטינים בשטחים. זו החלטה שסותרת הן את החוק הישראלי והן את החוק הבינלאומי".

דרור מזרחי, דובר

בגירוש 130 סודנים גירשנו עקרונות מוסר יהודי

 נכתב על ידי: איתן קלינסקי

האוניברסאליות, העולה מעקרונות המוסר שב"עשרת הדיברות", טמונה בערכים שבה, כמו: קדושת החיים – "לא תרצח", כיבוד ההורים – "כבד את אביך ואת אמך", קדושת המשפט – "לא תענה ברעך עד שקר", קדושת המשפחה – "לא תנאף", קדושת הקניין של האדם – "לא תגנוב", וניתן עוד להאריך ולפרט בערכי קדושת המוסר בעשרת הדברות.

לאוניברסאליות העולה מ"עשרת הדיברות" מצטרפים עקרונות מנחים, כמו: ו"אהבת לרעך כמוך", "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ( פרשת קדושים , ויקרא י"ט 15 ). "סוּר מֵרַע וַעֲשֵׁה טוֹב" (תהילים ל"ד 15 ). "לֹא תַּעֲשֶׁה לַחֲבֶרְךָ אֶת שֶׁשָּׁנוּא עֲלֶיךָ" (הלל הזקן, תלמוד בבלי, מסכת שבת). הסתפקתי בנגיעות זעירות מתוך שלל הקביעות המוסריות הפרוסות בספרות המקראית ובספרות היהודית הענפה, המנחים אותנו לפעולה בתחום המוסר, וכיצד עלינו לחשוב ולנהוג במגוון רחב של מצבים אנושיים.

למרבה הכאב, כשאני בוחן את יחסנו כחברה יהודית כלפי מהגרי העבודה החיים בתוכנו, כשרבים מהם גנבו גבולות כדי לשבור שבר, אני רואה בצער את עוצמת הפער בין תמרורי המוסר, שהציבה לנו הספרות היהודית, ובין עוצמת ההתנכרות שלנו לציוויה הערכיים.

לא עמדנו במבחן הציווי הערכי, שיהיה כבודו של אדם באשר הוא אדם יקר לנו, כפי שהורו לנו פרקי אבות ב' 8, כשרשויות החוק עברו לסדר היום, עת בכיכרות הערים התנהל מסע התלהמות בוטה עם גילויי אלימות מילולית של ראשי ציבור כלפי הזר. האלימות המילולית של ראשי הציבור נתנה היתר והכשר לאלימות פיזית כלפי הזר שבתוכנו. כלפי הזר שנמלט מאימת כמישה וכיליון ביבשת השחורה ובא אלינו כשהוא גונב גבולות בנדודיו כמבקש רק לשבור שבר.

שואבי מים וחוטבי עצים

מעדנו בנתינת לגיטימיות לתופעות, העולות מאותיות זרות, שחוברו למלים מפלצתיות, אשר חוברו למשפטים, שאין בהם מאומה מערכי המוסר של היהדות. נכשלנו, כשלא גילינו אמפתיה ואהדה לזולת המדדה בשולי מסילות החיים, לא הענקנו לו את אהבת האדם וירינו לעברו צרורות של קור רחוק ומרחיק ואת הרגישות זרקנו מפני גלי התנכרות.

העלינו בשבוע שעבר על מטוס, שעשה דרכו לדרום סודן, 130 חוטבי עצים ושואבי מים, שמכרו את כוח עבודתם במלונות בים המלח ובאילת לעתים גם תמורת 18 שקלים חדשים לשעה וללא תנאים סוציאליים אלמנטריים.

הפכנו את מבצע גירוש 130 חוטבי עצים ושואבי מים לפסטיבל של ניצחון על הרשע המהלך בתוכנו, כשעל המבצע מנצח שר הפנים, אליהו ישי, השש להציף אותנו במלל נמלץ בלתי נגמר מעל כל מיקרופון, כמושיע החברה הישראלית. הפכנו את מבצע גירוש 130 חוטבי עצים ושואבי מים למכת סנוקרת חזקה בלב עקרונות המוסר היהודי, כשנתנו למידת החסד, ובמידה רבה למידת החוכמה לעזוב אותנו. לא שהינו לחכם באדם במשלי ג' 3 – "חֶסֶד וְחָכְמָה אַל יַעַזְבוּךָ ".

חסד וחכמה עזבו אותנו, כי אנחנו העזבנו אותם מתוכנו. בפסטיבל הגירוש לא הייתה חכמה ולא היה חסד.

כושר טוב

נכתב על ידי:  ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  תנ"ך  חי  *  קורס  גישור  לאתיופים  –  גשר  לחיים  *  הלו,  זה  כשר?  *  וגם  על  חטא  אי  החיטוי  *  גלעד  מחפש  כושר  *  גשר  טוב  –  אינטרנט  מסונן  *  רצח  הוא  רצח  * ולקינוח  חרדים  חדשים?

                            ***

תנ"ך  עם  נשמה

  דומני כי מעֵבר למענה של המחסור בכוח אדם, הכשרת מורים דתיים להוראת תנ"ך היא רעיון נכון.

  הוראת תנ"ך עבור מורים דתיים היא לא רק עוד מקצוע, אלא חלק בלתי נפרד מאורח חייהם המבוסס על קיום מצוות. משום כך הם יכולים להעביר את הטקסט המקראי לא רק מבחינה טכנית, אלא גם את רוח התנ"ך, ובכך להקנות מימד נוסף חי ללימוד.

  תנ"ך עם נשמה כבר אמרנו?

גשר  לאתיופים

  לא סוד הוא שבקרב הקהילה האתיופית הפטריארכלית קיימת שכיחות גבוהה יחסית של התאבדויות ושל מקרי רצח בתוך המשפחה. זאת בגלל קשיי קליטה והסתגלות לחברה ולתרבות הישראלית.

  אי לכך, יש לברך את ראש עיריית מעלה אדומים על הקורס חסר התקדים לגישור שקִיים לבני העדה בעירו, תוך שיתוף פעולה עם מנהיגיה. האם לא ראוי שגם ערים אחרות, שבהן יש ריכוזים אתיופיים, יאמצו רעיון מבורך זה, ובכך יש לקוות תצומצם האלימות בקרב העדה והדבר גם יקֵל על  התערותה בחברה? ובא לציון גואל.

זה  כשר?

  האם בערוץ 2 בטלוויזיה לא מכירים את תוצאות הסקר המצביע על כך, שקרוב ל-90%

מהציבור היהודי הם שומרי כשרות? אחרת, עם כל הכבוד, איך זה שבתוכנית הבישול לילדים מבשלים בשר בחלב, דבר הנוגד מגמה זו ?

  אולי כדאי ללמוד פרק בשימור מסורת מהילד הדרוזי, שבנחישות מעוררת כבוד סרב לטעום אלכוהול, בהתאם למסורת המוסלמית? גאווה לאומית כבר אמרנו?

נורה  אדומה

 אין ספק כי האנדוסקופ המזוהם, שהתגלה במחלקת אף אוזן וגרון בבית החולים ביילינסון, חייב להדליק נורה אדומה בהנהלת בית החולים בפרט, ובמערכת הבריאות בכלל. מעֵבר לצורך בהשעייתה הזמנית של האחות האחראית למכשיר המזוהם, דומה שיש לנקוט מספר אמצעי זהירות.

  בראש ובראשונה ראוי להגדיל את מלַאי האנדוסקופים, ובכך להגדיל את המִרווח בין הבדיקות באותו מכשיר מעֵבר ל-20 דקות, מה שעשוי לצמצם את סיכון הזיהום ולהבטיח את חיטויים המלא של  המכשירים. כמו כן ראוי היה לוודא שנשאי איידס ייבדקו באופן נפרד משאר האוכלוסייה, כדי למנוע חלילה אפשרות הדבקה של הנגיף.

  העובדה שמדובר בבית חולים מרכזי בארץ, שבו קרה המחדל, חמורה במיוחד והיא מחייבת עריכת חשבון נפש והפקת לקחים מיידיים בהנהלה ובמשרד הבריאות.

ריפוי  בעיסוק

  הפסיכולוג הנודע, פרופ' ויקטור פרנקל קבע את הכלל הידוע, שאדם מחפש משמעות. המשמעות, המעניקה טעם לחייו, עוזרת לו לשרוד במצבים קשים ביותר. כך היה אצל היהודים בזמן השואה, וכך בשבי של גלעד שליט.

   במקום לשקוע בדיכאון, ולהתייסר בייסורים בלתי אפשריים, בחר שליט בחיים. העיסוק בספורט העניק לו משמעות לחייו בזמן השבי וסייע לו להתמודד עם תנאי המצוקה הקשים.

לא עוד, אלא עיסוק מבורך זה צמצם, כפי שאכן מוּכח, את נזקיו הנפשיים במידה ניכרת ולכן התועלת היא מעֵבר לשבי, ובאה לידי ביטוי במשך כל חייו. ואת עצם השמירה על הכושר הספורטיבי, בעזרת האימון המתמיד, כבר אמרנו?

חֶלֶם?

  בעקבות ריבוי הפגיעות הווירטואליות בקטינים, הוחלט להגביר במיוחד את אמצעי הפיקוח והאכיפה ברשת האינטרנט.

  עם כל הכבוד, האם אין הדבר דומה לבית החולים שבנו חכמי חלם על הגשר הרעוע, כדי לטפל בפצועים שמעדו עליו, במקום לתקן את הגשר? האם לא פשוט יותר להתקין אינטרנט מסונן, המונע מראש גישה לאתרים מסוכנים, מבלי לפגוע באיכות הגלישה? ובא לגולשים גואל.

  לתשומת לב ההורים והמחוקקים.

מעט  מדי

  מעט מדי ומאוחר מדי – דומני שזו ההגדרה הנכונה למידרג העונשים החדש על המתה, שנקבע על ידי משרד המשפטים.

  בראש ובראשונה ראוי להזכיר לשופטים המלומדים, שרצח הוא רצח, אשר בניגוד לפשעים אחרים אין לו תקנה. כדי לבטא את חומרת הפשע, ולהרתיע אחרים ממנו, מן הדין היה לקבוע מאסר עולם בלי הנחות על כל מקרי הרצח. זאת לעומת מדיניות העונש המופחת שקבע השופט אהרן ברק.

  יתר על כן, הפחתת העונש, העומד על 9 שנים בלבד, על רצח בגין קינטור או שכרות, אומרת דרשני, דווקא על רקע הקלוּת הבלתי נסבלת של קטילת חיי אדם, שאנו עדים לה  לאחרונה, בנסיבות אלה. היא נותנת לגיטימציה לרצח (או תאונה) על רקע זה, ומסירה במידה רבה את אחריות האדם למעשיו, בשכרות כמו בשליטה על דחפיו הרגשיים. האם העונש המופחת הוא פרס על כך?

  ולקינוח, הידעתם כי העונש על גרימת מוות ברשלנות הוא 3 שנות מאסר בלבד? – פחות מהעונש על עבירות רכוש. זילוּת החיים כבר אמרנו?

כן  לעבודה

   אפתח בשאלה: האם גפני וליצמן, העובדים זה שנים כחברי כנסת מן המניין, הם, אכן, 'חרדים חדשים' ישָנים? שהרי לא סוד הוא, שלא רק אבותינו היו עובדי אדמה, אלא העבודה הייתה גם לחם חוקם של חכמינו – הָחֵל מהתנאים (דוגמת רבי יוחנן הסנדלר), דרך חכמי תור הזהב בספרד כרמב"ם, ועד לאסכולת 'תורה עם דרך ארץ' מיסודו של הרב הירש, שהניבה רבנים בגרמניה שהיו בעלי תואר דוקטור. ברור אפוא שאין פְּסול בעבודה.

  דומה שאת ההבדל בין חכמינו, וציבור העובדים החרדי, לחרדים החדשים הייטיב להגדיר עיתון 'יתד נאמן'. בעוד התורה הייתה מרכז חייהם של חכמי ישראל, והעבודה שימשה לצורכי פרנסתם בלבד, הרי מתגנב החשש שאצל הקבוצה החדשה, שבָּה היחס מתהפך, אנשיה עלולים לסגוד לעגל הזהב, החומרנות והקריירה. ובכך טמונה הסכנה.

  יתר על כן, לא ברור לי, מדוע טוענים שהיעד שהציבה הממשלה – 60% חרדים עובדים בשנת 2020, בשעה ששיעורם כיום עומד על 45%, נראה יעד דמיוני. נתון זה תואם את המגמה המסתמנת של גידול ב-7% בשיעור התעסוקה תוך 3 השנים האחרונות (ואם כן כ-20% ב-8 שנים הבאות).

  מעניין שבמזרח אירופה, כמו גם בתפוצות כיום, דווקא החסידים נמנים עם ציבור העובדים, בעוד הליטאים שוקדים על לימוד התורה. זאת בניגוד לתמונה המצטיירת בארץ, לפיה הליטאים הם המשתלבים בשוק העבודה, ומכאן הדאגה הנזכרת של  'יתד נאמן' השופר של דגל התורה.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

תחזית אסטרולוגית ( הורוסקופ) בין התאריכים 21.06-27.06-2012

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע אני לא ממליץ על מהלכים שיחשבו יותר מאוחר, כשגויים, במטרה לסיים עם מקום העבודה הנוכחי. משמעות חיי הרוח נראית לכם יותר נהורה ומתגמלת. אתם שואבים השראה ישירות מהכוחות העליונים. הפנויים: חפשו אחר הזיווג המתעכב. אתם מתוחים, שמרו על מוצא פיכם… בעיקר בסוף השבוע. החג הוריים עלולים להיתפס לקשר שלא יוביל אותם לשום מקום.

שור

השבוע תגלו את כוחכם בתחום התעסוקה והעסקים. אני ממליץ שתחשבו גם על האינטרסים האישיים שלכם ולא רק על אחרים. במסגרת… זו, הציעו את אהבתכם רק למי שמשקיע בכם. אתם בשלים לחשוב על כיוון פריצה בלימודים ובקריירה. טיפ: קחו את החיים ברצינות בנוגע ללימודים ולאהבה. הפנויים רגשית: זכרו שעדיף להתנזר מאהבה ובלבד שלא להיכנס לאשליות… ולהבטחות שווא.

תאומים

השבוע אתם חסרי מנוחה ואנרגיות, זאת ולאחר הטלטלה הרגשית האחרונה. זהירות: תחושה מוטעית ביחס לקשרים רופפים מהעבר, עלולה למשוך אתכם לעבר טעות החוזרת על עצמה. הנשואים: ממליץ על השקעות באהבה ובנתינה למי שבאמת אוהבים אלכם- למשל העניקו… לילדים במקום לאנשים זרים ומרוחקים. אל תפחדו מפיתויי התקשורת והאינטרנט. הזמן ללמוד את סודות המחשב, כמו שצריך.

סרטן

דמות אהובה עדיין משפיעה עליכם מבחינה רגשית, גם לאחר שנאלצתם להיפרד ממנה. קידום או הבטחות הממונים, מטרידים את מנוחתכם מעבר למצופה. שמחה בלב בהקשר של אחיינים וקרובים חשובים. אתם מאוד מתקשים להחליט בין באם לתת את הסכמתכם לקשר מחייב, או בין באם להיפרד. הזמן לקום מן ההריסות הכלכליות שמן העבר. הזמן לבחון את הפוטנציאל שלכם מחדש.

אריה

קחו את הזמן ביחס להחלטות ללמוד. כדאי לברר קודם כל באם אתם נמשכים למקצוע בו אתם חפצים. האנרגיות העצורות משתחררות לכיוונים רגשיים. כספים עדיין מתעכבים. בריאותכם חוזרת לאיתנה. התערבות אחד מבני המשפחה מונעת מריבה גדולה. הצעירים: הקשר שלכם עם ההורים מתהדק והולך. אל תיקחו סיכונים מיותרים בהקשרים של בן/ת זוג נשוי- הזמן להעמיד דברים על דיוקם.

בתולה

אתם חושבים לעשות משהו עם החיים שלכם. אתם רוצים לסגור על לימודים גבוהים או על התמקצעות מהירה. הביישנות והביקורת הטבעית שלכם עדיין מפריעה לפרוץ מסגרות. אתם מחפשים עזרה ומרגישים שלא מבינים אתכם. עצלות זמנית פוקדת אתכם. רגשות עצורים כלפי בן/ת זוג מעכבות את האושר הבין זוגי. התקדמו עקב לצד אגודל לכוון מימוש הפוטנציאל האישי שלכם.

מאזניים

חגיגה בתחום הרגשי. יש בכם את הקסם הדרוש לכיבושים. הזמן הכי מתאים להרפתקנים הוא השבוע הזה, במיוחד בימים: שבת ועד לשני שאחריו. אנשים מתעניינת בכם במישור המקצועי. נצלו את השבת הקרובה ליציאה לשם חילוץ עצמות ונפש. כספים מגיעים ומאזנים את החשבון שבבנק. החד הוריים עלולים שלא להאמין ביכולת שלהם לפרק שני ושוב להקדיש יותר מידי… לילדים.

עקרב

אתם עוברים שבוע קשה, מבחינות רבות. בן/ת הזוג שבבית עדין לא רואה את החיים דרך העיניים שלכם. טיפ: התעלו על עצמכם להבין שעל מנת להגיע למשהו שלא היה לכם אף פעם, כדאי לכם לעשות משהו שאף פעם לא עשיתם- הזמן להוציא מהבטן דברים שישבו על ליבכם שנים ארוכות מידי. הזדמנות למצוא מקום עבודה חדש.

קשת

 השבוע הוא הזמן לגלות מי האוהבים שלכם באמת. אתם מהססים לגבי מקומכם בתחום הקריירה. טיפ: לעשות את המקסימום מבחינת החיפושים אחר עבודה. לרומנטיים: מעבר… לקשת בענן, יופיעו סימנים חיוביים להם חיכיתם. וויכוחים רבים בקרב המשפחה סביב רגשות וכספים. המשפחה מסרבת למכור נכסים רגשיים וחומריים. זה הזמן לחפש ייעוץ אישי בנושאי רכוש וחובות של אחרים כלפיכם.

גדי

תחושת הבדידות מכרסמת בכם, בתוך הקשר הנוכחי. אתם לא מצליחים לתקן את דרכיה של הדמות עימה אתם חיים. היחסים עם הסביבה הקרובה נתקלים בקשיים. שמרו על בריאותכם הכללית. בעבודה תקבלו סיוע מחברים אשר רוצים את טובתכם. תנו יד לאלה שהוכיחו נאמנותם כלפיכם. הזמן לצאת ולחפש את עצמכם בכול הקשור לקריירה. התקועים מוזמנים להתקשר לייעוץ אישי.

דלי

נושא הכספים יתפוס מקום חשוב. הילדים יהיו הכוח המניע שמאחורי המאמצים לקבלת קידום. חברים יחפשו את קרבתכם. במישור החברתי תסבלו מדחפים הגורמים לכם להתרחק מהכלל. אתם עדין כועסים על בן/ת הזוג. אל תחשדו בנאמנות הדמות אותה אתם אוהבים, ללא סיבה והוכחה מספקת. חפשו מגשרים אשר יכולים להראות לכם את הדרך הנכונה לשלום בית. פנו לייעוץ אישי.

דגים

אתם מחפשים אהבה, אך לא מצליחים לקבל אותה מבית, אלא רק מחוץ… למערכת. טיפ: קבלו את חסרונות הדמות עימה אתם חולקים את החיים. אל תכעסו על דברים שפגעו בכם ושלא באו ממקור שהתכוון לכך. הזמינו את הטוב ביותר לכבוד בן/ת הזוג ולא תתאכזבו. הזמן להבין שאתם צריכים להטיל חלק מהאשמה גם עצמכם, ולא רק על… בן/ת הזוג.

 

מטרות המלחמה – בעיני המתבונן

אנו עדים באחרונה לשטף מתלהם בתקשורת בעיקר אך לא רק, גם חכמולוגים בעיני עצמם, העולצים לבקר את מלחמת לבנון הראשונה, "מלחמת שלום הגליל" בגלגולה הראשון. גם המגנים וגם המעטים המשבחים טועים אך בעיקר טועים המגנים את המלחמה.

נכתב על ידי: אהרון רול

אנו עדים באחרונה לשטף מתלהם בתקשורת בעיקר אך לא רק, גם חכמולוגים בעיני עצמם, העולצים לבקר את מלחמת לבנון הראשונה, "מלחמת שלום הגליל" בגלגולה הראשון.  גם המגנים וגם המעטים המשבחים טועים אך בעיקר טועים המגנים את המלחמה.  אלו גם אלו מחמיצים את ההקשר הרחב יותר של הארועים.

מבצע של"ג ("שלום הגליל" – 6 יוני 1982) לא החל יש מאין.  קדמה לו התבססות אירגוני הטרור בדרום לבנון ופעולות טרור והפגזות רציפות של ישובינו בגבול הצפון בעזרת קטיושות ותותחי 130מ"מ אשר נירכשו למטרה זו בידי אש"ף, אשר חייבו את צה"ל לצאת למבצע מוגבל, "מבצע ליטאני", בשנת 1978. על מנת להדוף את מחבלי הפלסתינים מהגבול הבינלאומי בצפון.  בשנת 1981 הושגה הפסקת אש אשר הוכחה כשברירית והופרה תדירות על ידי מחבלי אש"פ.  בצה"ל היגיעו עקב כך למסקנה כי לא יהיה מנוס ממבצע נירחב לחיסול נוכחותו של אש"פ בלבנון. וההזדמנות, העילה לפתיחת המבצע מצד ישראל היתה ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב בידי מחבלים פלשתינים מארגונו של אבו-נידאל.

 

אין להתעלם גם מהלך הרוח בשדרות הממשלה והצבא אשר גרס כי הנה עלתה ממשלת ימין לשלטון ובניגוד לאזלת יד ממשלות השמאל עד 1977 , הרי שממשלת ימין תגיב בדרך הנכונה (?) להתגרויות אש"פ והדרך הנכונה ד'לית ברירה, ניבחרה כתגובה כוחנית.

 

המלחמה החלה בהפצצת חיל האוויר בתחומי לבנון ובתגובה שיגר אש"פ 500 רקטות על ישובי הצפון.  המלחמה הסתימה באוגוסט 1982, כאשר צה"ל מכתר את ביירות ובהוצאת כוחות אש"פ וסוריה משטחה ושטח לבנון, כאשר כל הגרעין הלוחם הפלשתיני האשפ"י הועבר לגלות תוניס וחדל לשמש גורם כלשהו בזירה הלבנונית למשך שנים רבות.

 

ניהול המלחמה ותפקוד צה"ל בצידנו לא היה מזהיר, אך בסופו של יום, צה"ל הישיג את מטרותיו העיקריות והן שלום לגליל ושבירת כוחו הלוחם של אש"פ בלבנון.  מבקרי המלחמה מתמקדים בתפקודו של צה"ל בנקודות מסוימות, לא באורח גורף, שאכן ראוי היה לביקורת נוקבת, אך שוכחים כי לא בכך הענין.

 

פעולה צבאית לעולם הינה המשך המדיניות באמצעים אחרים.  יש לשפוט את תוצאות המלחמה בהתאם לתוצאות המדיניות-ביטחוניות ולא בהתאם לתוצאות הצבאיות.  מלחמת לבנון השיגה עבור מדינת ישראל יעדים חשובים והעיקריים בהם, העתקת אש"פ על מפקדותיו ונישקו לטוניס ושקט לאזרחינו בגבול הלבנון.

 

ההמשך היה מזהיר פחות, השהיה בלבנון, והעדרם של הסכמי מסגרת מקומיים ובינלאומים אשר ימנעו את זליגת החיזבאללה דרומה וחילות מצב סורים לתוככי לבנון.  כל אלו הינם שנוים ביותר במחלוקת ובצדק אך אין לו דבר עם מטרות המלחמה אלא עם אווילות מנהיגותית ישראלית חוצת מפלגות וממשלות שלאחר המלחמה.

אל לנו לשכוח את ההלם והתדהמה, הנהי ובכי התרורים עד כדי רצון לנפץ את הדמוקרטיה הישראלית (זוכרים את בן אהרון?) אשר שררו בשמאל הישראלי כאשר עלה הימין בשנת 1977 לשלטון בישראל.

 

הללו בשמאל לא יכלו לקבל ולהשלים עם הנוהל הדמוקרטי כפשוטו דהיינו, כי דינו של שילטון במשטר דמוקרטי להתחלף ואין לגיטימי מכך.  ולכן ניסה השמאל הישראלי לטרפד את היציאה למבצע של"ג בכל כוחו התקשורתי-משפטי ועל גבול חוסר הנאמנות למדינה ואזרחיה, על מנת לקושש מצביעים לשם הפלת הממשלה.  בעיות לויאליות-ממלכתית וסרבנות-שמאלנית צצו כפטריות לאחר הגשם עקב היציאה למבצע ועזרו רבות לשוטמי ישראל בארצות הים, בעזרת שוטמי ישראל מבפנים להכפיש וליצור מצב של דה-לגיטימציה כנגד ישראל והמבצע בלבנון.

לא עזרה לפתרון הסבך גם אי הבהירות באשר למטרות המבצע.  באופן רשמי פורסם כי ישראל מתכוונת "להדוף" את מחבלי אש"פ עד 40 קילומטרים מהגבול הבינלאומי בצפון ("אורנים קטן").  אלא שבצמרת צה"ל דובר ותוכנן חיסול נוכחות אש"פ כולו בלבנון, מטרה אשר הצריכה כמובן את כיבושה של בירות, השוכנת מעבר לקו ה- 40 ק"מ מהגבול הבינלאומי הצפוני שלנו ("אורנים גדול").  למרות שהדרג הצבאי לא הסתיר את מטרותיו ונתן לכך פומבי בהזדמנויות שונות, התעקשה הממשלה כי מטרות המבצע הינן מוגבלות אך לקו ה- 40 ק"מ מהגבול.  הדיסוננס בין המטרות השונות יצר את ההבדל בין מבצע לבין מלחמה.  בסופו של יום התקימה "מלחמה" ו"המבצע" נישכח.  אותו דיסוננס שיחק גם לידי שוטמי ממשלת הימין מן השמאל הרדיקלי אשר לויאליות ממלכתית מעולם לא היתה בראש מעייניהם אלא אם כמובן הם אלו המבקשים לויאליות עבור עצמם כאשר הינם בשלטון (ובמגמה זו הינם ממשיכים עד עצם ימינו אלו).

 

אם השיגה מלחמת לבנון השניה ככלל את מטרותיה המדיניות, הרי כשלו ממשלות ישראל בכל שהיה קשור במצב בזירת לבנון שלאחר המלחמה, כאשר ממשלות ישראל דבקו בשטח לבנון למרות נסיגות בינים עד "רצועת הביטחון" (1985), ממנה ניפרדנו אך בשנת 2000 .  אין כל ספק כי ישראל חייבת היתה למצוא הסדרים לבנונים, פאן-ערבים ובינלאומים אשר ייצרו את התנאים לנסיגה מוקדמת מסודרת של כוחותינו מהשטח שאכן, לאחר השגת מטרות המלחמה הראשוניות לא היה לנו מה לחפש שם יותר.

 

אנו איננו מחסידי אריאל שרון (וזאת בלשון המעטה), אך הדה-הומניזציה ודה-לגיטימציה שנערכו לשרון עקב הטבח במחנה הפליטים הפלשתיני ב"סברה ושתילה" עם שוך הקרבות בידי הפלנגות הנוצריות עבר כל גבול הגיון.  לשרון היתה אחריות תורמת רחוקה למדי (אחריות מיניסטריאלית), אלא שהוא הוצג ככזה אשר במו ידיו המגואלות בדם שחט למוות 850 פליטים פלשתינים במחנות.  כמובן שהאמת היתה רחוקה מכך.  כשלונו של שרון כאן היה במחדל ולא במעשה וגם המחדל קישרו לארועים היה רופף למדי.  אלא שהשמאל גייס את אנשיו השולטים באמצעי התקשורת ובכך הכשיר הקרקע ויצר אווירה מתאימה לוועדת חקירה משפטית אשר מצאתהו אשם.  ה"אטו-דה-פה" שנערך לשרון מבטא את הפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה בו גויסה מערכת משפט לעומתית למען מטרה פוליטית אנטי מחנה הימין.  מאז, כבר חדלנו למנות את מספר המשפטים המוטים פוליטית, לעיתים במגמה אנטי יהודית וישראלית ברורה, של מערכת המשפט הישראלית.

גם כאשר נסוגונו סופית משטח לבנון בשנת 2000 המשכנו במסכת הכשלונות הנוראה לגבי נסיגות ומסירת השטח לידי הלבנונים.  בפיקודו וניהולו של ראש הממשלה ד'אז אהוד ברק, צה"ל פיזר רגלים וברח, פשוטו כמשמעו, בעודו מותיר את כל רצועת הביטחון על מוצביה ואמצעיה הצבאיים, כולל הפקרת בני בריתנו מצבא דרום לבנון (צד"ל), בידי אירגון החיזבאללה בלא שטרח כלל ליצור מצב של חציצה בין החזבאללה לגבול הצפון באמצעות הסדרים כאלו ואחרים.  בריחה מבוהלת זו הביאה על ראשינו ללא כל ספק ובצדק את תאורית "קורי העכביש" הנאסראללית, האינתיפדה השניה על אלפי נרצחינו ואת מלחמת לבנון השניה האסונית.

אלא שבכך לא תמה "סאגת לבנון", היא רק החלה.  המשך המלחמה היה בתחילת שנות התישעים ב"הסכמי אוסלו" השנויים במחלוקצ ציבורית עמוקה.  השמאל הישראלי על מנהיגיו ד'אז, מטורף מחימה על אובדן השלטון, איבד הקשר למציאות ופעל בנחישות-פתולוגית להוכיח כי הוא יודע יותר טוב, כי יש לו "גדול" יותר מאשר לימין.  אם הימין סילק את אש"פ מלבנון ולמעשה מהיותו גורם חבלני דומיננטי במזרח התיכון, היה השמאל הישראלי נחוש להוכיח כי הוא יסב את הגלגל, כי ניתן לדבר עם מחבלי אש"פ דיברי הגיון, הוא יחזיר את מחבלי אש"פ למזרח התיכון ולגבולות ישראל וההזדמנות לכך ניקרתה ברקיחת "הסכמי אוסלו".  האם זה הינו מקרה קלאסי של "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות"? או שמא כווונה להיות "הדרך לגהנום" ללא הכוונות הטובות עדיין נתון למשפט ההיסטוריה.

אם לא היה הדבר כרוך בצעדים הרי-גורל לקיומנו, הרי שהסכם אוסלו צריך היה להיות מוגדר כבדיחה עצובה.  "רוקחי" ההסכם בצידנו,  לא ממש התענינו באשר לצד השני להסכם, אלו ערפאת וחבר מרעיו.  הם רקחו הסכם עם עצמם, ערכו דיונים עם עצמם, ישבו בכינוסים עם עצמם ולבסוף חתמו על ההסכם עם עצמם.  אכן ערפאת וחבר מרעיו היו נוכחים בכל אותם ארועים אך הדיסוננס בכוונות שני הצדדים היה צורם מדי מכדי להחמיצו.  השמאל הישראלי שאף להראות קבל עם ישראל ועולם כי "השמאל" יודע להגיע לשלום טוב יותר מ"הימין" (ע"ע הסכם השלום עם מצרים משנת 1979 בניהולו של מנחם בגין ז"ל) וכה היה להוט לכך עד כי התעלם כליל מכוונותיו המוצהרות בגלוי של ערפאת אשר ראה ברוקחי ההסכם הישראלים את "האידיוטים השימושים" ששפר מזלו וזימנם למולו, את המכשיר אשר יאפשו לו לחזור בכבוד והדר לשטחי יו"ש ולפצוח בתוכנית השלבים שלו להשמדת ישראל.  דבר מכל אלו לא חדר את שריון שביעות הרצון הזחוח של "האדריכלים" הישראלים.

 

הסכמי אוסלו הסבו את הגלגל באופן מושלם לטובת הפלשתינים מחדש וביטלו למעשה את החיוב שבתוצאות מלחמת לבנון (על אבודותיה לנו), אשר מדינית-ביטחונית וללא השהיה האווילית בלבנון לאחר מכן, היו חיוניות לישראל.  הסכמים אסונים לנו אלו, גרמו בפשטות להעמסת צבר שדי חבלה מהגדולים בעולם על אוניות והשבתם מטוניס לתוככי הבטן הרכה של מדינת ישראל הם שיטחי יו"ש (לא ללבנון מהם סולקו, אלא על גבולנו במותנים הצרות במרכז הארץ).  הגדיל לעשות ראש ממשלת ישראל דאז יצחק רבין ואף חימש את 40.000 המחבלים החוזרים ב- 50.000 קני רובים מתנת ממשלת ישראל כסימן לתמיכתה בערפאת ומתווהו בשלבים להשמדת ישראל, מתווה אליו היתה הממשלה עיוורת וסומאת כעטלפים.  עשרות אלפים ואף מאות אלפים יצאו נגד ההסכם מהסיבות לעיל אך הממלה לא שעתה לקולות ההגיון ופרישת העובדות והתנהלה כאחוזת אמוק במסלולה האובדמי לכולנו.

 

נדגיש זאת שוב.  בראיה לאחור, ולאור ההתרחשויות הנלוות להסכם אוסלו, אין ספק כי הסכם אוסלו נירקח (באופן בלתי רשמי ובחדרי חדרים, כמשאלת לב), בכוונת מכוון בידי הנהגת השמאל הישראלי ד'אז על מנת לבטל את השגי הימין במלחמת לבנון הראשונה, אשר הביאו לשחרור אזרחי הגליל מעולם של מחבלי אש"פ, מתוך רצון להוכיח כי השמאל יכול להביא שלום טוב יותר ובצורה נאותה יותר מאשר הימין. ומכאן כי ישראל נוזקה במרקחת השמאל בהסכמי אוסלו עקב צרות עין, לעומתיות וקנאה פוליטית שאינה ממין הענין ואשר טובת מדינת ישראל אינה תופסת בה מקום ראשון.

הסכמי אוסלו, כידוע, המיטו על ראשינו כ- 1400 נירצחים ואלפים רבים של פצועים ונכים.  "קורבנות השלום" קראו לכך אנשי השמאל "שלנו", כדי ביזיון וקצף.  הסכמי אוסלו הפכו לבכיה לדורות אשר עולים בנזקם האדיר למדינת ישראל מונים רבים על הנזק שניגרם לישראל משך השהות בלבנון שלאחר מלחמת לבנון (גם מספר האבדות בנפש היה קטן יותר בלבנון מאשר המיט עלינו אסון אוסלו, אך לא נפתח כאו בסחר מכר של דם).

 

המחשבה לגבי האלטרנטיבה הינה מטלטלת.  רק לחשוב כיצד היו מסתיימים הדיונים ומצבנו הביטחוני האזורי עם מחבלי אש"פ כאשר הם יושבים בגלות טוניס ונתונים לחסדינו….כמה ישראלים יכלו להיות בנינו חיים ומצחקים.  מחשבה זו הינה אמנם "חלב שגלש", אך מצווה עלינו להסיק מסקנות.  אלא שדומה כי למצער השמאל הרדיקלי והאנרכיסטי בנינו אינו מסוגל להסקת מסקנות הנישענת על עובדות וממשיך להזות שלום אוניברסלי עם עצמו, תלוש לחלוטין מהמציאות, כהרגלו בחול, בעודו בורש בבוז את כוונות הפלשתינים להשמידנו.

ואיך אפשר ללא איזכור ראש הממשלה הנירצח יצחק רבין ז"ל.  לחובתו תמיד יזקף ההסכם האומלל ויכולתם של "האדריכלים" סביבו לטשטש שיקוליו הרציונלים ולהונותו, כך שהמיט עלינו בסופו של יום את הסכם אוסלו האסוני וכל שדי השאול שנילוו אליו.  לזכותו, חייבים אנו לציין כי עדויות שונות (בינהן אשתו ז"ל), גורסות כי זמן מה לפני הרצחו, הבין רבין כי שותפיו הישראלים כמו גם ערפאת הונו אותו לחלוטין.  לפי העדויות, בכוונתו היה לבטל את "הסכם אוסלו" מכל וכל.  כל ההשערות מוליכות לכך כי זו היתה סיבת הרצחו האמיתית דהיינו, למנוע בעדו את ביטול ההסכם….זו הינה תיבת-פנדורה והמבין ככל שיחפץ להבין, יבין.

ההתלהמות הנוכחית בתקשורת (אשר רובה ככולה מזוהת שמאל עד שמאל רדיקלי), כנגד "מלחמת לבנון הראשונה" אינה בכדי.  השמאל עמל קשה על מנת להוכיח את אפסותו של הימין והעמדתו ככזה למול "השגי" השמאל בהסכם אוסלו.  ככל שתוכפש יותר "מלחמת לבנון הראשונה" מקווה השמאל כי בתודעתנו ייצרב השגו הוא בהסכמי אוסלו. ככל שיגומדו נושאי גרוש אש"פ לטוניס וחזרתו לרצוח בנו על ידי "אדריכלי" אוסלו וימחק תודעתית מהזיכרון הקולקטיבי כי אנו במו ידינו נתנו ביד המרצחים את הנשק לקטול בנו, וזאת עשה השמאל באמצעות תקשורת שוטפת מוח, כך יוכל השמאל להתקשט ב"השגיו" הריקים.  אין המדובר כאן בוויכוח אודות עובדות היסטוריות, המדובר הוא במלחמת תעמולה שמאל-רדיקלית-פוליטית על ליבו של הבוחר הישראלי באמצעים שיקריים ופסולים.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

כך יעשה לאיש

אפשר ויהיה זה קול בודד, אך הכרחי. אנו מסרבים לעשות שקר בנפשנו ולהתרגש מהענקת "מדליית החרות הנשיאותית" מצד הנשיא אובמה לנשיא מדינת ישראל שמעון פרס.

נכתב על ידי: אהרון רול

אפשר ויהיה זה קול בודד, אך הכרחי.  אנו מסרבים לעשות שקר בנפשנו ולהתרגש מהענקת "מדליית החרות הנשיאותית" מצד הנשיא אובמה לנשיא מדינת ישראל שמעון פרס.

 

בכל ההמולה התקשורתית האופפת את הענקת המדליה לא נישאלה שאלה מהותית אחת המתבקשת מאליה…מה קרה כעת שהמדליה הכבודה מחולקת דווקא כעת ודווקא לשמעון פרס דווקא בידי הנשיא אובמה?  ההסברים המצומקים אשר סיפק אובמה לכך נותרו נילעגים,  אין למעשה לאיש במדינת ישראל מושג מה קרה שם ומדוע קרה.

 

אנו במאמרינו מאז כשנה ומחצה, עוד בשנת 2010 סיפקנו הסבר לקשרים המיוחדים של פרס ואובמה,הסבר וקשרים אשר חייבים להזעיק כל דעת בר דעת במקומותינו.

 

הבה ונזכיר נשכחות.  בשנת נשיאותו הראשונה של אובמה, 2010 (ושנת ראשות הממשלה הראשונה של בנימין נתניהו) עלו נתניהו ואובמה על מסלול התנגשות אישי ולאומי באורח חד ונחרץ.  חוסר האמפתיה ואף התעוב אשר שרר בין שני האישים היה בולט וזאת קרה על רקע מדיניותה ה"ימנית" של ממשלת נתנהו אשר לא עלתה בקנה אחד עם מדינותה "השמאלנית" של ממשל אובמה בכל הנוגע להסכם השלום עם הפלשתינים דהיינו העמדת "שטחים תמורת שלום" כנוסחה העיקרית בבסיס המשא ומתן עמם בתמיכת הממשל האמריקני..

 

אנו נזכיר נשכחות מוקדמות יותר.  בשנת  2009 , לאור עדותו המפורשת בכתב ובצליל של יוסי ביילין אשר סיפר כי משלחת "יוזמת ג'נבה" בראשותו יחדיו עם אנשי "שלום עכשיו" סניף ארה"ב, שהו כחצי שנה בארה"ב, עסוקים בדיונים מרתונים, בתאומים ובסיכומים לגבי יוזמות מאולצות וכפויות של ממשל אובמה העתיד (לתקוותם) להיבחר, על ממשלת ישראל אשר הערכות שונות קבעו כי נתניהו "הימני" הינו בעל סיכויים טובים להבחר בה.

 

כלומר, כאשר עלה אובמה לשלטון בארה"ב, הוא ויועציו, היהודונים רם עימנול ואלכס אקסלרוד היו מתואמים לגבי כפיית הסדר שלום על מדינת  ישראל לפי מתווה יוסי ביילין וארגן "שלום עכשיו", הסדר שמדינת ישראל לא חפצה ויכולה היתה לעמוד בו.

 

את אשר יגורו הללו קרה.  נתניהו בראש גוש הימין אכן ניבחר והתוכניות נהפכו על פיהן.  נתניהו בתרגילים פוליטים שונים (כולל הכרזת שתי מדינות לשני עמים-לרצות לכאורה את אובמה), בלם את כוונות ההסדר בכפיה של אובמה ועוזריו בשמאל הישראלי הרדיקלי.

זה הינו הרקע להתרחשויות המזעזעות אשר ארעו לאחר מכן ונעלמו כליל מתשומת ליבו של הציבור הישראלי, בעיקר משום שכשלו. הדברים הנאמרים
להלן אינם ממוסמכים (אין גם סיכוי שיהיו כאלו) אך מקורותינו אשר אין ביכולתנו לחשפם והמקורבים להשתלשלות הענינים באורח בילתי אמצעי, עומדים על האוטנטיות שלהם.

 

באביב 2010 זומנו שימון פרסקי וציפק'ה שפיצר (לאור מעשיהם כך גם שמותיהם), לבית הלבן ולמשרד החוץ האמריקני לארבע פגישות תאום אשר קבעו את התהליך בו תסולק באורח פרלמנטרי-לעומתי ממשלתו הימנית של נתניהו ותעלה לשילטון ממשלת שמאל עד שמאלח רדיקלי בניצוחה של ציפק'ה שפיצר ובתמיכתו המלאה (המוסרית?) של שימון פרס כמנטור הראשי שלכל מעשה הפוטש המתוכנן.

 

שנזכיר, פרסקי היה והינו נשיא מדינת ישראל ושפיצר היתה יושב ראש האופוזיציה לנתנהו בכנסת.  שנזכיר עוד…יועציו של אובמה שיכנעוהו מיד עם בחירתו לכהונה הראשונה בבית הלבן כי אם ברצונו להיבחר לתקופת כהונה שניה עליו להתחיל ולעמול על כך מיד עם הבחרו לראשונה.  כיעד מבטיח לכאורה ניבחר הסכם השלום בין ישראל לפלשתינים אשר כך הובטח לאובמה יביאו בסערה לכהונתו השניה בבית הלבן.  מיד ניראה כי לא רק ישראל והשינויים בה היו על הפרק אלא ישראל במסגרת כלל השנויים במזה"ת המכונה "האביב הערבי" הם שהיו על המדוכה.

 

עם חזרתם של פרסקי את שפיצר בקיץ 2010 לישראל לאחר התדריכים המפורטים והוראות ההפעלה שקיבלו מיהודוני אובמה ואובמה עצמו (כולל תאומים הדוקים עם "הקרן לישראל חדשה" והארגון האנטי ישראלי ויהודי "ג'יי-סטריט"), החלו פרסקי ושפיצר במסע שתדלנות פוליטי אצל מרבית חברי הכנסת אשר הוזמנו להצטרף למסע הפוטש הפרלמנטרי כנגד ממשלתו הניבחרת כדין של בנימין נתניהו.  למי שיאמץ זכרונו ויעלעל בידיעות התקשורת מאותם זמנים, ימצא כי בית הנשיא הפך באותה תקופה לתחנת רכבת פרלמנטרית אשר בה ניסה פרס לשכנע אישים שונים להצטרף לגוש שמאל ולבצע מהפך שלטוני.  שפיצר מצידה עשתה בדיוק כדבר הזה באמצעיה היא ממקומה בראשות האופוזיציה.

כל הפעילות האנטי ממשלתית הזו לא נעלמה מעיני נתניהו אשר הוא ונאמניו עמדו בפרץ ומנעו את זליגת חברי הכנסת מגוש הימין לעבר גוש השמאל.  הפוטש הפרלמנטרי-הלעומתי הראשון ניכשל כישלון חרוץ.

אלא שהקושרים בראשות אובמה והילארי קלינטון (בעידוד בעלה "השובב"), לא אמרו נואש ונקטו באמצעים מתוחכמים מונים רבים בפעם השניה.  הדברים משתלבים במסעו של ממשל אובמה (לא של העם האמריקני), למסעות הפיכות פרלמנטריות אזרחיות באמצעות אירגוני הפיכה משומנים היטה בכספים אדירים בידי הבנקאים הבינלאומים של אירגוני "הסדר העולמי החדש." עליהם נימנה כמובן אובמה  לא רק ישראל נחשבה לאבן נגף העומדת בפני הפיכת המזרח התיכון ל"מזרח תיכון חדש", גם מדינות ערביות נוספות ניכללו באותה קטגוריה והמדובר הוא בתוניסיה, לוב, מצרים, תימן עיראק (אשר כבר עברה את המהפכה השלטונית) ואכן כן ישראל.  באורח קטגורי נותרו איראן וסוריה מחוץ למעגל פעילות מהפכנית זו.  לא נעסוק בסיבות לכך כאן אך המסקנות הנובעות מכך מזעזעות (על כך בפעם אחרת).

חבורת הבנקאים הבינלאומים השולטת באירגוני "הסדר העולמי החדש", על זרועותיה הפיננסיות האדירות בעולם ועל יחידות שרותי המודיעין שלרשותם (כגון ה-סי.אי.איי. ואירגוני המודיעין של האיחוד האירופי) יצרו מנגנון הפיכות עולמי אשר בראשו ניצב המליארדר האוטו-אנטישמי, הקאפו, ג'ורג' סורוס (אשר הקים את ג'יי-סטריט לשם הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה), אך חשוב יותר, סורוס הקים את אירגון "אוטפור" בבלקן אשר פיתח את התאוריות התומכות בהתקוממות עממית כ"לחץ מלמטה" המתואם עם פעולות תמיכה כספיות ופוליטיות כ"לחץ מלמעלה" על מנת לבצע הפיכות שרשרת במדינות אשר סומנו מלמפרע לכך.  מדיניות זו הינה בסיסה של תורת המהפכנות של אירגוני "הסדר העולמי החדש" בדיצתם ליצירת ממשלה עולמית אחת אוטופית, אוניברסלית, תוך "צמצום" דהיינו, הכחדת אוכלוסיית העולם הקיימת ב- 80% (ל- מליארד אחד של אומת עבדים עולמית בעבור חונטה שלטת טוטליטרית)

 

נישמע הזוי?  ומה באשר ל"חבר הלאומים", "אירגון האומות המאוחדות", "נאט"ו", "האיחוד האירופי", "אירגון הסחר לצפון אמריקה", "הבנק העולמי", "בית הדין הבינלאומי בהאג", הפיכות "האביב הערבי" ועוד ועוד….כולם עד אחד יצירי רוחם וכספם של אנשי הסדר העולמי החדש.  בעוד אנו מנמנמים הם פועלים ללא לאות ליישום חזונם המטורף.  למותר לציין כי שימון פרסקי הינו חבר וותיק ב- סי,אפ,אר, ובילדרברג –אירגוני הדגל של "הסדר".

כך נולדו המחאות העממיות בארצות ערב וכך קמה, הודרכה, נידחפה ומומנה המחאה החברתית במדינת ישראל.  התרוצים להתפרצות "החברתית" לכאורה מצוצים מהאצבע, הסיבה העיקרית והיחידה היא הפיכת השלטון, "פוטש" לכל דבר וענין באמצעי "לחץ מלמטה".  אין כמובן לבוא בטענות ל"חיילים", ל"אידיוטים המועילים" אשר בבלי משים שרתו ומשרתים מטרות אופל פסולות בעודם מאמינים כי הינם משרצים "צדק חברתי", בעוד מנהיגיהם, המודעים היטב לאשר הם מעוללים, מושכים את כולנו באפנו על מנת ליצור כאוס חברתי, אשר יוביל לכאוס שלטוני, אשר יוביל להפיכה שלטונית אשר תעלה גורמים שמאל קומוניסטים רדיקלים לשלטון ותסגיר את המדינה לידי צורריה.

 

הבה ונזכיר נישכחות למי שכבר שכח…מעורבותה של מפלגת קדימה (ציפק'ה שפיצר) וחברי הכנסת מ"קדימה" בכל המהלכים אשר הובילו ותמכו ב"מחאה החברתית" כולל תאום מדוקדק של חברי הכנסת מקדימה עם אירגון ג'יי-סטריט ערב הפגנות המחאה החברתית.  משך כל זמן זה דירבן ותמך מאחורי הקלעים "נשיא השמאל הרדיקלי במדינת ישראל" הוא שימון פרסקי בכל המהלכים ובתאום בינהם.  גם הפעם, בלם נתניהו את מגמת "הפוטש" באמצעים שונים והעיקרי בינהם היה וועדת טרכטנברג ליישום מסקנות המחאה.  כמובן שמנהיגי המוחים יצאו ואין-תאוותם בידם.  הם לא היו מעונינים כלל בטרכטנברג ושאר הירקות הכלכליים, הם היו מעונינים בהחלפת השלטון, "במדינת כל אזרחיה הפלשתינים" ותאוותם זו לא עלתה בידיהם.

ולכן, מתוכנן לקיץ 2012 מהלך הפוטש השלישי.  גם הפעם שונתה אסטרטגיה.  את מקומו של אובמה בייזום ניסיון הפוטש הבא במדינת ישראל (עסוק בבחירתו לקדנציה השניה), תופס הנשיא לשעבר ביל קלינטון ו"היוזמה לעוררות עולמית" שלו.  באירגוני הסדר העולמי החדש יצאו מאוכזבים מעט מ"האביב בערבי" וכשלונו בפרט בישראל.  המהפכות הערביות לא יצרו את הכאוס המקווה אשר יביא את המנהיגים הערבים המקומיים לדרוש התערבות בילאומית (כפי שגורסת התאוריה המהפכנית של "הסדר").  במקום אחד, בלוב, גרמה ההתערבות הבילאומית יותר נזק מתועלת בכך שהקימה על הקהיליה הבינלאומית את סין ורוסיה השקולות כיום בעוצמתן למרבית גוש מדינות המערב וגורמות צרות  צרורות בנושאי איראן וסוריה.

 

קליטון ו"העוררות העולמית" שלו ניקבע כאירגון גג המאחד בתוכו את כל האירגונים העמלים ליזום מהפכות ברחבי העולם (לפי עדות מוקלטת ומצולמת של ראשי "אוטפור" אשר קדם למנהיגות קלינטון, המדובר כיום ב-50 מדינות שונות מרחבי העולם הנימצאות בתהליכים שונים של הפיכה שלטונית).

 

בסגרת זו זומנו מנהיגים "מהפכנים" מכל הארצות אשר הפיכות משטריהם עומדים על הפרק.  מישראל זומנו לארה"ב לדיונים ולסיכומים באשר ל"מחאת" קיץ 2012 כל מנהיגי המחאה החברתית הישראלים מקיץ 2011.  ושוב מאחורי הקלעים ניצב המנטור הישראלי, נשיאו של שבריר העם ודוחף ומדרבן בחתרנטות בלתי נילאית הלא הוא שימון פרסקי.

אין גם לתמוה מדוע מהללת ומשבחת התקשורת הישראלית ומעלה על נס את הענקת המדליה לפרסקי.  התקשורת הישראלית בחלקה הניכר פועלת בדיוק כפי שפרסקי פועל דהיינו, משרתת את אותם אדונים תמורת בצע כסף ושווה ערכו.  בהללם את הענקת המדליה מגינה התקשורת הישראל על עצמה ועל מקורות שלמוניה ותקבוליה מהפריצים מארצות הים באיחוד האירופי ואירגונים אמריקנים אנטישמים ואוטו-אנטישמים.

לאור מיקרא הדברים לעיל, דומני כי לא יהיה אי-מי אשר ישאל כעת מדוע זה כובד פרסקי "במדליית החרות" דווקא בימים אלו, דווקא כעת (וזאת למעט ההון הפוליטי הפנים יהודי-אמריקני עבור אובמה).  הענקת מדליית החרות לשימון מבטא את הכרת תודתו של אובמה למשרתו הנרצע פרסקי ועידודו באשר לנסיונות ההפיכה שכבר ארעו ועוד יבואו עלינו לרעה.   מדלית החרות האמריקנית הלזו מבטאת את השאיפה של "החוסיין" להשיג את ההפך מחרות לתושבי ישראל, לשעבדם עוד יותר לממשל האמריקני ובאמצעותו לאירגוני "הסדר העולמי החדש", תוך חורבן מדינת הלאום של העם היהודי בציון.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

 

ציידי אדם

נכתב על ידי: אורי אבנרי

"לא נהיה עם נורמלי עד שיהיו לנו זונות יהודיות וגנבים יהודים," אמר לפני 80 שנה המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק.

חלום זה התגשם. יש לנו רוצחים יהודים, שודדים יהודים וזונות יהודיות (אף כי רוב הזונות בישראל מיובאות כעת על-ידי סוחרי-עבדים ממזרח אירופה דרך גבול סיני.)

 

אך ביאליק היה צנוע מדי. הוא היה צריך להוסיף: לא נהיה עם נורמלי עד שיהיו לנו ניאו-נאצים יהודים ומחנות-ריכוז יהודיים.

 

האייטם המרכזי בכול כלי-התקשורת, האלקטרונית והמודפסת כאחת, הוא, כעת, הסכנה הנוראה הטמונה במהגרים האפריקאיים "הבלתי-חוקיים".

 

יש סיבות אחדות שבגללן נמשכים פליטים ומבקשי-עבודה אפריקאיים לישראל. הציונות אינה אחת מהן.

 

הסיבה הראשונה היא גיאוגראפית. ישראל היא המדינה היחידה שיש בה רמת-חיים אירופית ושאפשר להגיע אליה מאפריקה מבלי לעבור בים. אפריקאים יכולים להגיע בקלות למצריים, ומשם הם צריכים רק לחצות את מדבר-סיני כדי להגיע לגבול הישראלי.

 

המדבר הוא ביתם של שבטים בדואים, העוסקים בהברחה מימים ימימה. נשק לובי לחמאס בעזה, נשים אוקראיניות לבתי-הזונות בתל-אביב, מבקשי-עבודה מסודאן – היינו הך. בשביל כסף טוב ידאגו הבדואים שיגיעו למחוז-חפצם. בדרך הם עלולים להחזיק בהם כבני-ערובה כדי לסחוט כסף, ולאנוס את הנשים.

 

האפריקאים – רובם מצפון ודרום סודאן ומאריתריאה – נמשכים אל שוק-העבודה בישראל. הישראלים חדלו מזמן מלעסוק בעבודות קשות או בזויות. אנחנו זקוקים לזרים כדי להדיח את הכלים במסעדות-יוקרה, לנקות את הבתים ולסחוב תיבות בשוק.

 

בימים עברו נעשו עבודות אלה על-ידי ערבים מהשטחים הכבושים. מאז האינתיפאדות, הממשלה חוסמת את דרכם. את מקומם תפסו האפריקאים.

 

משלמים להם, כמובן, שכר רעב. אבל למהגרי-העבודה זה מספיק כדי לשלוח כסף למשפחותיהם בבית. סכום זעום של דולרים מהווה שם הון-עתק.

 

כדי שיוכלו לשלוח את הכסף, צריכים המהגרים לחיות חיי-כלב. רובם גברים יחידים, המצטופפים בבתים ישנים ומלוכלכים בשכונות-העוני של תל-אביב וערים אחרות. את זמנם החופשי הם מבלים בנעיצת עיניים בבחורות ובשתייה לשוכרה.

 

תושבי השכונות האלה, העניים שבעניים, שונאים את המהגרים. הם מאשימים אותם בכל מיני פשעים, ובכללם אונס, קטטות אלימות ורצח. הם גם מאמינים שהם נושאים מחלות מסוכנות שאינן ידועות כמעט בישראל, כמו מלריה ושחפת. בניגוד לישראלים, המהגרים לא קיבלו חיסון עם לידתם.

 

מובן שכל ההאשמות האלה מוגזמות מאוד. אך אפשר להבין לנפשם של שוכני השכונות, שנגזר עליהם לחיות לצד זרים עניים, שאין להם כל קשר אליהם.

 

בנסיבות כאלה פורחת הגזענות. קל להבחין באפריקאים על פי צבע עורם. הלשון הגזענית הרגילה פורחת – "הם אונסים את הנשים שלנו", "הם נושאים מחלות קטלניות", "הם חיות". וגם תוספת ישראלית מובהקת: "הם מסכנים את המדינה היהודית".

 

בסך הכול יש כעת כ-60 אלף אפריקאים בישראל, שאליהם מצטרפים בכל חודש 3000 נוספים. מלבדם יש בארץ (ברישיון) תאילנדים העובדים בחקלאות, סינים ורומנים העובדים בבניין, ופיליפינים הסועדים את הזקנים והחולים.

 

(בדיחה עכשווית: בכנס-מחזור של ותיקי הפלמ"ח קורא אחד מהם: "וואלה, לא ידעתי שהיו בפלמ"ח כל כך הרבה פיליפינים!")

 

האוכלוסייה היהודית מונה כ-6.5 מיליון, ולצדם 1.5 מיליון אזרחים ערבים. לכן ניתן לתאר בקלות את מהגרי-העבודה כסכנה איומה ליהדותה של המדינה היהודית.

 

כמו שהביצה מושכת יתושים, כך מושך מצב כזה מסיתי-אספסוף ומפיצי-שנאה. אין לנו מחסור בכאלה, השבח לאל.

 

לפני שבועיים פרצו מהומות בשכונת-התקווה. אפריקאים הותקפו. עסקים השייכים לאפריקאים נשדדו.

 

כמו במטה קסם, הופיעו במקום במהירות-שיא כל מיני פשיסטים, שהסיתו את ההמון נגד האפריקאים ונגד "יפי-הנפש" השמאלנים.

 

את מיטב תשומת-הלב התקשורתית משכה חברת-הכנסת מהליכוד, מירי רגב. היא לא הסתפקה בגידופים הרגילים, וקרא לפליטים ולמהגרי-העבודה "סרטן".

 

ביטוי זה, הלקוח מהמילון של יוזף גבלס, זיעזע רבים. רגב אינה רק אישה יפה, היא גם כיהנה בעבר כדוברת צה"ל. (היא התמנתה לתפקיד על-ידי דן חלוץ, רמטכ"ל האסון של מלחמת-לבנון השנייה, הזכור לשמצה בשל אמירתו שהוא מרגיש "מכה קלה בכנף" כשהוא מטיל פצצה על איזור-מגורים).

 

בזכות "נאום הסרטן" הגיעה רגב לכותרות והוזמנה לראיונות בתקשורת. שם הצטיירה כאישה גסת-רוח במיוחד, בעלת לשון וולגארית. בקיצור, היא מגעילה.

 

אשר לגועל: יש לי תחביב אישי. בכל שבוע אני בוחר – לשימוש עצמי בלבד – באיש המגעיל ביותר בחיי-הציבור שלנו. בשבועות האחרונים הזוכה בפרס הזה הוא אלי ישי, מנהיג ש"ס.

 

ש"ס נשלטת באופן מוחלט על-ידי אדם אחד: הרב עובדיה יוסף. הוא ממנה והוא מדיח את מנהיגי המפלגה. כאשר המנהיג האחרון, אריה דרעי, נשלח לכלא בעוון גניבה, הרב עובדיה הביא את אלי ישי משום-מקום.

 

כשר-הפנים שימש ישי בעיקר כמעביר-כספים למוסדות ש"ס. בכל שאר התפקידים שמילא הוא נכשל בצורה מבישה. השמועה אומרת שבדו"ח הקרוב על השריפה בכרמל עומד מבקר-המדינה להמליץ על סילוקו מתפקידו בשל חוסר-כישרון קיצוני.

 

לכן באה ההיסטריה האנטי-אפריקאית לישי כמתנה מאלוהיו. אחרי שסיפר לציבור שמהגרי-העבודה הם פושעים ונשאי-מחלות, ושהם מסכנים את המדינה היהודית, הוא הכריז עליהם מלחמה.

 

עכשיו מגויסת הארץ כולה. בכל יום מופיע בראש החדשות מספר האפריקאים שניצודו ביממה האחרונה. המצלמות מנציחות את משטרת-הבריונים של ישי כשהם דוחפים אפריקאים לתוך מכוניות המשטרה. ישי עצמו מופיע כמעט מדי יום בטלוויזיה כדי להתפאר בהישגיו.

 

הכנסת דנה עכשיו בהצעת-חוק המטילה עונש של חמש שנות מאסר (!) בתוספת קנס של חצי מיליון שקל (!!) על מי שמעסיק או מלין עובד "בלתי-חוקי" או מסייע לו בכל צורה שהיא. למרבה המזל, חוק זה לא נכנס עדיין לתוקפו, ולכן לא יחול על נשותיהם של שר-הביטחון אהוד ברק והיועץ-המשפטי יהודה ויינשטיין, שנתפסו בקלקלתן: הן העסיקו עובד זר בבתיהן. (בעליהן בכלל לא ידעו על כך, כמובן.)

 

מעל לכל מתפאר ישי בציד-האדם הגדול הנערך כעת. אפריקאים מפוחדים מתחבאים בבתיהם העלובים ואינם מעזים לצאת לרחוב. בלילה הם נבהלים מכל רעש, מחשש שמשטרת-ההגירה המפחידה תקיש על דלת ביתם.

 

הצרה היא שרוב 60 אלף האפריקאים באים מאריתריאה ומצפון-סודאן, שאליהן אי-אפשר להחזירם, בגלל איסור מטעם בית-המשפט העליון. החזרתם לשם הייתה עלולה לסכן את חייהם. מכאן שאפשר לגרש רק את אזרחי דרום-סודאן, מדינה חדשה ששוחררה בעזרת יועצים צבאיים ונשק מישראל. עכשיו צדים את אזרחיה בישראל, לעיני המצלמות, כדי לגרשם.

 

מה ביחס לכל האחרים? הממשלה עוסקת עכשיו בקדחתנות בהקמת מחנות-אוהלים ענקיים בנגב הצחיח, באמצע שום-מקום, שבהם ייאסרו רבבות מחפשי-עבודה לשלוש שנים בתנאים בלתי-אנושיים. מכיוון ששום מדינה זרה אינה מוכנה לקבל אותם, הם ישהו שם, קרוב לוודאי, הרבה יותר זמן. כרגע אין שם מים וסידורים סניטריים. נשים וילדים שנולדו בישראל ושמדברים עברית יוחזקו, מן הסתם, במחנות נפרדים. בחום של 40 מעלות יהפכו האוהלים לגיהינום.

 

לישי ועמיתיו יש כישרון מיוחד לכבס מילים. הגירוש הוא "הרחקה", מהגרי-העבודה נקראים "מסתננים", מחנות-הכלא הם "מחנות שהייה". לא מחנות-ריכוז, חלילה.

 

אני יודע שמדינות "תרבותיות" אחרות מתייחסות למבקשי-העבודה בצורה מחפירה לא פחות, ואף מחפירה יותר. זה לא מנחם אותי כלל.

 

אני גם יודע שיש כאן בעיה אמיתית, שמוכרחים למצוא לה פיתרון. אך לא בדרך זו.

 

שמעתי פעמים אין-ספור את הסיפורים על צייד-היהודים שערכו הנאצים בגטאות. שמעתי על אספסוף-לינץ' מוסת באמריקה ועל הפוגרומים ברוסיה. מובן שאין השוואה, אך התמונות עולות וצפות בראשי. עובדה.

 

כאזרח במדינה הקוראת לעצמה "יהודית", וגם "מדינת ניצולי השואה", אני חש גועל-נפש.

 

טיפולנו בפליטים ובמבקשי-העבודה האפריקאיים אינו קשור בסכסוך שלנו עם הערבים. אי-אפשר להצדיק אותו בטענות הקשורות במלחמה ובביטחון.

 

זוהי פשוט גזענות צרופה.

בעקבות כנס מרכס בבית אריאלה: הקפיטליזם – מפגע כלכלי מסוכן לקיום החברה

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

הוצאת הקיבוץ המאוחד ארגנה גלריה מרשימה של הוגי דעות מהאקדמיה בכנס, שהתקיים בבית אריאלה לרגל הוצאת מחודשת של המהדורה העברית של "הקפיטל" שחיבר קרל מרכס.

 

מעניין שדווקא בכנס המיועד לקפיטל של קרל מרכס נמצאו גם סניגורים לקפיטליזם, שמצטרפים למעשה לשורה ארוכה של אידיאולוגים, המציגים את משברי השיטה רק כמעידה חולפת. לגרסתם, המזור יבוא עם התיקונים למעידה הזעירה.

 

משגים ו"מעידות קלות"

 

לצער , הסניגורים לדבר העבירה המחפיר של ההיסטוריה, הקפיטליזם, התעלמו ממציאות מבנית. מרדף חמסני של תאגידי ענק הששים לרווחים גדולים ככל האפשר נמדד על-ידי חלק מהמרצים רק כמעידה קלה. הגיבוי והסיוע הנמרץ של ממשלות למהלכים כאלו הוצגו כמשגים.

 

קשה לראות מעידה קלה בתופעות כמו: הפרטה, פירוק מוחלט של שרותי רווחה, הפחתת מסים לחברות ההון ושבירת העבודה המאורגנת באלימות תוך מתן מטריה חוקית של ממשל לתופעה זו.

 

קשה לראות מעידה קלה בהעברה תעשיות, המייצרות עושר ממשי מארצות קפיטליסטיות מפותחות במערב לארצות ניאו-קולוניאליות במזרח. מעבר שפרס ארצות עניות טרף קל מאוד לקבוצות הון רב-לאומיות, שנהנו והפיקו רווחים נאים מניצול מופקר של כוח עבודה זול והעסקתו בתנאי עבדות.

 

ה"מעידה הזעירה" הזו חשפה גם את המציאות הישראלית, בה ההון החליט לחסל מפעלי תעשיה בישראל ולהעבירם לארצות, בהן ניתן לגרוף כסף קל במהירות האפשרית, ושילכו לכל הרוחות כל המחויבויות המוסריות והאנושיות לקיום של אלפי משפחות בישראל, במיוחד באזורי הפיתוח, במיוחד באזורי מצוקה.

 

למרבה הצער, חלק לא מועט מהמרצים בכנס נשבה בצעדים שהנהיגו נציגי הניאו-ליבראליזם בארצות הברית. הוא נשבה בקסמיו של יושב הראש לשעבר של הבנק הפידראלי בארצות הברית, אלן גרינספן שדירבן לחקיקה וצעדים להפחתת המיסוי על בעלי חברות ההון.

 

דגם של שיטה כלכלית בלתי אחראית

 

למרבה הצער, בישראל הלך המשק שבי אחרי ניסיון לא מוצלח בארצות הברית לעודד באופן מלאכותי צריכה במשק, וזאת תוך התעלמות מנקודות תורפה וחולשות בשוק. אולי ניתן להתנחם בכך, שכאן ההשתוללות המופקרת הייתה טיפה יותר מאופקת ובמידה מסוימת גם טיפה יותר מרוסנת.

 

למעשה, קיבלנו דגם של שיטה כלכלית בלתי אחראית, לפיה יותר ויותר צעירים ומשפחות משתמשים בכרטיסי אשראי ללא כל קשר להכנסותיהם הנמוכות. הלווים קיוו לשפר תנאי מחיה באמצעות הלוואות ומשכנתאות, כשלמעשה עובדת מסחטת רבית ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה.

 

זו מסחטה שיוצרת כסף ממצוקת הזולת, כדוגמת הסטודנט הצעיר והמשפחות, שקשה להן לסיים את החודש.

 

מה שמכאיב במיוחד, שחזון של תחיית מדינה יהודית בארץ ישראל, שהיה מבוסס על אדנים של עבודה ועמל כפיים הפך במרוצת השנים למקום , בו קבוצות הון הצליחו להפיק רווחים לא מעבודה ולא מיצור, אלא מהלוואות ומרבית.

 

אפשרנו לחטא הכבד של הקפיטליזם להתל בנו, בכך שנתנו יד למציאות המתירה להון להתרחק מתהליכי יצור ממשיים ו"לעשות כסף מכסף".

 

למרבה הצער, הלכנו שולל או ליתר דיוק הולכנו שולל אחרי אופי אנרכיסטי של כלכלה, שקבוצות ההון נותנות בה את הטון בדהירה לעשיית רווחים מקסימאליים בטווח הקצר ביותר.

 

בכך נתנו לעיוורון מערכתי להשתלט עלינו. ניקח לדוגמה מתן היתר חוקי לצבירת רווחי עתק בים המלח להון טפיל, שמרשה לעצמו להפקיר את אוצר הטבע החשוב ים המלח לסכנה קיומית לסביבה.

 

אותן חברות הון מתנערות מאחריות לשקם מפגע המסכן קיום סביבתי. במשך עשרות שנים ברשות החוק והדין ובגבוי מלא של הממשלה אוצר טבע לאומי, כמו ים המלח, הפך למכרה לגריפה מופקרת של רווחי עתק, ובד בבד כל מה שעשוי ליצור מקור הטבע הפלאי הזה הופך לבית קברות, לימת מוות.

 

במשך עשרות שנים ספסרי ההון מודעים שהם צוברים רווחים תוך רמיסת הטבע וגרימת נזקים כמעט בלתי הפיכים, ואת מה שנותר לתקן, הם מסרבים לתקן .

 

זה יותר ממכאיב לומר, שבישראל הלכנו שולל אחרי דגם כלכלי מופקר, שיצר כלכלת בועות עם עודפי הון גדולים בתאגידים, שנאכלו על-ידי הנהלות בכירות. הנהלות שהתירו לעצמן רשות ליטול משכורות עתק ובונוסים אסטרונומיים, שהתחלקו על-ידי דוידנדים.

 

לצערי, נתנו יד לקיומו של משק ריכוזי בידי מספר מצומצם של משפחות, שיצרו אשליה של כלכלה משגשגת שפירותיה לא חלחלו להון האנושי, הנושא על גבו את הנטל הכבד של המשק.

 

כן, גם אנחנו בישראל הולכנו שולל על-ידי ההפרטה ככלי שימריא את הכלכלה ויזניק אותה. והנה אפילו אבי ההפרטה בישראל, ביבי נתניהו, הביע את תדהמתו לאיזה שפל ירדו עשרות ההוסטלים המופרטים לניצולי שואה. ובימים אלו הוא מתכונן להחזירם לידי משרד הבריאות.

 

הפרטה כושלת של שירות אחיות הבריאות בבתי הספר זכה לביקורת חריפה של בג"ץ ומבקר המדינה , שקבע – "כי השיקול היחיד, שהובא בחשבון בעת ביצוע ההפרטה , היה השיקול הכספי. למרבה האבסורד, הפרטת השירות לא רק שלא חסכה כסף למדינה, אלא שעלותה הייתה גבוהה יותר מאשר לפני העברת השירות לגורם פרטי."

 

זו דוגמה להפרטה, שיש בה בזבוז כספי ציבור והפקרת בריאותם של ילדי ישראל בבתי ספר. ילדים, שאינם זוכים לביקור צמוד של אחות בית הספר אלא לתחלופת אחיות מזדמנות, המגיעות לבית ספר לזריקות בסרט נע בבית חרושת לילדים.

 

דוגמאות אלו הן טיפות זעירות במשבר הכלכלי של הקפיטליזם כיום . כאשר בכל תחום ניתן להצביע על מציאות משברית. זו מציאות משברית, בה נתונה כל מדינה, שבסיסה הכלכלי נשען על ההון הפיננסי ולא ההון האנושי.

 

מצער, שגם אנחנו נמצאים במקום לא טוב של העדפת ההון הפיננסי על פני ההון האנושי. העדפה, שיש בה סכנה קיומית מצד ההון כלפי האדם, שתוחם את חייו ב-ד' אמות של חיים מיגיע כפיו.

 

מצער, שבכנס המוקדש לקפיטל של קרל מרכס הוצגו מחדלי הקפיטליזם רק כתקלות קלות, שניתן לתקנן אם יתעורר הרצון הטוב והמיטיב של הממשל וההון. למעשה הכנס הזה התרחק מהצגת האלטרנטיבה הסוציאליסטית שמציג קרל מרכס.

תערובת אומללה של פחד וחוסר אונים

נכתב על ידי: יצחק מאיר

באחת מאיגרותיו מציע מרטין בובר קריטריון למוד על פיו מוסריותה של אומה. מן הזיכרון אני מצטט כי אמר שההבדל בין מדינה מוסרית למדינה שאינה מוסרית הוא כי המוסרית אינה חוטאת חטאות בלתי נחוצות.

 

אי-אפשר לו לעולם בטהרנים. חובת ההגנה על שלומו של כלל הציבור כרוך לא אחת, הייתי אומר, כרוך בדרך כלל, במעשים שיש בהם פגיעה בלתי נמנעת בחלק מן הציבור. טובת הכלל אינה מוחלטת. יש פרטים המשלמים בעבורה בדמים, לעיתים בדמים תרתי משמע. מדינה מטילה מיסים עקיפין על כל צרכן וצרכן, אם שוע הוא אם רש, ובלחם שהרש חוסך מפי ילדיו ההולכים רגלי לבית הספר, בונים כבישים בהם מסיעים שועים את ילדיהם שלהם בכרכרות פאר למקום הלימודים שלהם. מצילים אדם מדירה בוערת והורסים לשם ההצלה דירות הרבה שאינן מסוכנות אבל הו מונעות גישה אל המסוכנת. אדם נקרא לצאת למלחמה וחייו תלויים לו מנגד כדי להציל חיי אחרים אותם אין הוא מכיר והוא הולך לקרב אם הוא יודע כי שם יוכרע שלום הכלל ויראה עצמו כמי שעשו אותו חפץ גזול אם שלחו אותו להילחם מלחמת שווא או מלחמה שאינה על נפש האומה.

 

הטהרנות היא על כן מידה מגונה, ויפה אני מבין כל מי שאינו פורש חופה מעל ראשיהם של אנשים המתעלמים מן החובה של מדינה להגן על ריבונותה מפני כל מי שפורץ אל תוכה מבחירה או מכורח. שלטונה של מדינה על אוכלוסיה היא מצוות עשה, ומול התמוטטות מערכי הבקרה של כניסה לישראל ויציאה ממנה המידרדרת למפגע אנושי והומניטרי גם בקרב המהגרים הבלתי חוקיים גם בקרב מי שגדרות חייהם כישראלים, אזרחי המדינה, נפרצים, אין מנוס אלא לחוקק חוקי הגירה, אין מנוס אלא ליישמם, ואין מנוס אלא להכיר בעובדה כי יש באכיפה הזאת מידה מדידה של הכרח שלא יגונה והשקה קשה לעוולות שהדעת נוקעת מהן.

 

אבל לכל כורח יש לשון. לכל מה שלא יגונה מפני שאי-אפשר לשמור על ערכים בטהרנות מוחלטת, יש שפה. לכל פגיעה, אפילו היא הכרחית, הגורמת לכאב, לצער, לעוול שאי-אפשר למנוע אותו, יש להב. אם הוא לא חותך גם בבשר החי של מי שמוכרח לאכוף, אלא האכיפה הופכת או נראית כהופכת למטרה לשמה, מוטל על ההכרח שלא יגונה צל שאי-אפשר אלא לגנותו, מפני שהצל הזה מחשיך את האור הצריך כדי לבחון כל מה שמתחייב מזכויותיו האנושיות של אדם, כדי לאתר באחריות כל מה ששייך למעמדו כאן, למעמדו בארצו, למעמדו כאזרח עולמה של האנושות.

 

להיזהר עד מאוד במילים

 

הגזענות אינה שייכת מכל וכל לסוגייה של אכיפת חוקי הגירה. היא רעה חולה הפושה בין הבריות אם יש מהגרים ואם אין, אם נאלצים לנקוט באמצעים ואם אין בהם צורך. הדילמה הגדולה אינה לאכוף פינוי הארץ מזרים שבאו בה שלא כחוק כשאדם הוא גזען. הדילמה היא לאכוף את החוק כשאהבת הבריות, כל הבריות, הם חוקה בלבב האוכף. אהבת הבריות, אהבת כל אדם באשר הוא אדם, כל יחיד ויחיד ללא זיקה לא לדתו ולא ללאומיותו ולא למינו ולא לצבע עורו, היא מידה שאם הוא נוטש אותה אי-אפשר לו ליהודי לשמור נאמנותו ליהדותו.

 

קשה עד מאוד לפתור כל המצוקות הנובעות מאופייה של ההגירה הבלתי מבוקרת לישראל. אסור להלוך אימים על העם באמצעות לשון אסוציאטיבית או אפילו ערומה ובוטה הרומזת או האומרת מפורשות כי צריכים לדון כל מהגר בלתי חוקי כאילו אינו אדם אלא איום בלבד. אסור להשלות את האזרח כי יש בארגז הכלים החוקי וההומניטרי כלים מספיק להתגבר על כל המצוקות. צריכים מאוד-מאוד להיזהר במילים. מילים הן לא סמנטיקה בלבד. מילים הן מהות היוצרת מהות. הנורא מכל הוא כי מאמץ מתוקשר של פתרון הבעיה בלשון משולחת ובמאיצי הפחדה, ישאיר אותנו עם הבעיה ועם הגזענות הזוחלת אל כל פינה בה יש תערובת אומללה של פחד וחוסר אונים.

מסביב לישראל הולך ומתמוטט המבנה המדיני שהוקם לפני כמעט 100 שנים על חורבות האימפריה העותומאנית.

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

מסביב לישראל הולך ומתמוטט המבנה המדיני שהוקם לפני כמעט 100 שנים על חורבות האימפריה העותומאנית. עיראק מתפרקת, סוריה מתבוססת בדמה, וגם בלבנון ובירדן רועדת האדמה. כל סדר חדש שייצא לבסוף מתוך ההפיכה הזאת, ישפיע בהכרח עמוקות גם על מה שמתקרא "הסכסוך" בינינו לבין ערביי א"י. בתוך זה תהיה השפעה מכרעת לגורלה של ירדן, שהיתה שותפה ראשית להיווצרות הבעיה וחייבת לשחק תפקיד ראשי גם בגיבוש הפיתרון.

 

על הרקע הזה מתעורר עניין מחודש בכמה פרשיות היסטוריות שכוננו את המשטר הישן של המזרח התיכון, זה המתפורר לנגד עינינו, ובתוכו – התהוותה של ממלכת הירדן והמנדט הבריטי על א"י.

ב ב ר כ ה,

אליקים העצני

ירדן (חלק שני)-אנחנו והממלכה הירדנית

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

במאמרי הראשון על ממלכת ירדן טענתי ששום דיון רציני על הסדר עם הערבים לא ייתכן מבלי שהממלכה ההאשמית הירדנית תופיע במשוואה כצד שבלעדיו אי אפשר. ניסיתי גם להסביר, מדוע כל ממשלות ישראל משתיקות את האמת, הידועה להם היטב, והמתמצית בסיסמה: 'ירדן היא פלסטין'.

 

כעת, הבה ונעקוב אחרי הסיפור הירדני מראשיתו. ידיעתו דרושה לנו כדי להתמודד עם הצפוי לנו בעתיד.

 

במשך 400 שנה (1517-1917) היתה האימפריה העותומאנית-תורכית, שתחת שלטונה ירדן היתה ה"ווילאיאת של דמשק", כמו גם נג'ד וחיג'אז, היום הממלכה הסעודית. כ-ווסלים תחת כנפי השלטון התורכי משלה המשפחה ההאשמית, שבניה נחשבים לצאצאי הנביא מחמד, על חיג'אז וגם על הערים הקדושות מכה ומדינה. בחלק היותר דרומי של חצי ערב שלטה שלטון מקומי משפחת סעוד. נצר ממשפחה זו, עבדול עזיז אבן סעוד, הכריז על עצמו כמנהיג "התנועה הערבית הלאומית" והחל במסע כיבושים. בשנת 1926 הוכתר כ-"מלך חיג'אז" וזכה להכרת בריטניה. מאז 1932 זו "הממלכה הערבית הסעודית". במסע הכיבושים הזה ניצחו הסעודים את ההאשמים וגרשו אותם מחיג'אז ומכל חצי האי ערב.

 

עוד לפני כן, בשנת 1916, מרדו ההאשמים בתורכיה, וראש המשפחה השריף חוסיין בן עלי הכריז עצמו כ"מלך חיג'אז", אך מלכותו היתה קצרה, כי גורש כאמור. ולאן? צפונה. שם – בעבר הירדן ובעיראק –  הכינו הבריטים לבניו כסאות מלוכה, כפי שנראה להלן.

 

כיצד קרה הדבר? ההאשמים נלחמו נגד התורכים לצד הבריטים, כבשו את עקבה וחיבלו ברכבת החיג'אזית המחברת את  דמשק עם חצי האי ערב, שחיוניותה לתורכים היתה רבה. בראש הצבא הערבי עמד בנו של חוסיין הנ'"ל, פייסל. לצידו רכבה דמות כמעט אגדית, שנכנסה להיסטוריה כ"לורנס איש ערב": ארכיאולוג, סופר, טקטיקן צבאי מזהיר, הרפתקן, מרגל ובקיצור – גאון.

 

הוא היה מסור בלב ונפש לחלום "סוריה הגדולה" עם דמשק כבירתה ומלכה –  פייסל. לימים התברר, שלורנס גם היה ידיד הציונות וסולל הדרך לניסיון מרתק ליישב בין שתי התנועות.

 

צבאות הגנרל אלנבי, ובתוכם הגדוד העברי וגם צבאו של פייסל, הדפו מלפניהם את התורכים צפונה,

ובאוקטובר 1918 כבשו את דמשק. לורנס דאג למחווה של כניסת פייסל לדמשק כראשון, ומכאן ואילך נהג פייסל כשליט דמשק. במרץ 1920 הוכתר למלך "סוריה  הגדולה", אולם מלכותו היתה קצרה. בוועידת סן רמו (אפריל 1920), אותה הוועידה שבה הוחלט לתת את א"י לאנגלים כדי שיגשימו את הצהרת בלפור, ניתנו סוריה ולבנון לצרפתים.  ביולי 1920 ניסה  צבא סורי מאולתר להתנגד בכוח, אך הוכה ע"י הצרפתים בקרב מיסלון שוק על ירך. למחרת נכנסו הצרפתים לדמשק וגרשו את פייסל. מה עשו הבריטים? המליכו אותו על עיראק, שם מלך כ"פייסל הראשון" עד מותו ב-1933.

 

עכשיו, סעודיה, עיראק וסוריה – "מסודרים". מה קרה בינתיים לשטח שנותר, המשתרע בין סוריה ולבנון בצפון למצרים בדרום ובין הים התיכון במערב לגבול עיראק במזרח, שהערבים קראו לו "סוריה הדרומית", היהודים קוראים לו "ארץ ישראל" וכל ארצות המערב הכירו אותו כ"פלסטיין" או פלסטינה (ירושה מן השפה הרומית, השם שבחר הקיסר אדריאנוס לאחר שהכניע את בר-כוכבא וביקש למחוק את השם הקודם "Judea" – יהודה)?

 

קורות "פלסטיין" בתקופה המודרנית מתחילות  ב-1917 ב-"הצהרת בלפור", מכתבו של שר החוץ הבריטי, בלפור, אל הלורד היהודי רוטשילד, בו הביעה בריטניה נכונות להקים בפלסטיין "בית לאומי" לעם היהודי. הסיפור נמשך בשנת 1920 בוועידת סן רמו, שם החליטו המעצמות המנצחות של מלחמת העולם הראשונה לתת לבריטים את פלסטיין  בצורת "מנדט", ייפוי כוח של נאמנות בעבור העם היהודי. זאת, כדי להגשים את ההבטחה הגלומה בהצהרת בלפור.

 

אבל עוד שנה אחת לפני סן רמו, ב-1919, בוועידת השלום בפריז, נפגשו לראשונה נציגי היהודים עם נציגי הערבים והפגישה היתה דווקא מוצלחת. שני העמים שלחו משלחות לוועידת השלום. בראש המשלחת הערבית עמד פייסל מיודענו וראש המשלחת היהודית, כלומר הציונית, היה הפרופסור חיים וייצמן. לורנס איש-ערב, יועצו הקרוב של פייסל, ליווה אותו, הפגיש את השניים והמפגש הזה הניב הסכם חתום שכדאי לצטט מתוכו ולהיווכח, שהיחסים בינינו לבין הערבים היו יכולים להיות גם אחרת .

מתוך לשון ההסכם:

 

"השלישי לינואר, 1919.

 

הוד מעלתו האמיר פייסל, המייצג את ממלכת חיג'אז ופועל מטעמה..מודע לקרבה הגזעית ולקשרים העתיקים שבין הערבים לעם היהודי והוא ער לכך, שהדרך הבטוחה ביותר כדי להביא להגשמת  שאיפותיהם הטבעיות הינה שיתוף פעולה הדוק ככל האפשר בפיתוח המדינה הערבית ופלסטיין…" (כאן יש להעיר: למדינה היהודית קורא פייסל – פלסטיין!).

 

".. המדינה הערבית ופלסטיין, בכל יחסיהם ויוזמותיהם, יודרכו ע"י רצון טוב והבנה לבביים ביותר … בחוקה ובמינהל של פלסטיין יינקטו כל האמצעים שיבטיחו הבטחה מלאה את הביצוע בפועל של הצהרת בלפור… כל האמצעים הנחוצים יינקטו כדי לעודד ולזרז הגירה יהודית לתוך פלסטיין בקנה מידה גדול וליישב את המהגרים היהודים מהר ככל האפשר על הקרקע בהתיישבות צפופה, עם עיבוד יסודי… תינתן הגנה לזכויות החקלאים והאריסים הערביים ויוגש להם סיוע בקידום התפתחותם הכלכלית.

 

התנועה הציונית תשקיע את מיטב המאמצים לסייע למדינה הערבית באספקת האמצעים להפקת האוצרות הטבעיים ופיתוחם הכלכלי."

 

חודשיים לאחר מכן שלח פייסל לפליקס פרנקפורטר, ציוני אמריקני בולט ופרופסור למשפטים בהארוורד, מכתב בו נאמר בין היתר –

 

"הערבים והיהודים הם בני דודים בגזעם ושניהם סובלים מדיכוי של מעצמות חזקות מהם וזה צירוף מקרים מוצלח, שאנחנו יכולים לעשות ביחד את הצעד הראשון לקראת השגת האידיאלים הלאומיים שלנו.

 

אנחנו הערבים, ובמיוחד בעלי ההשכלה שבתוכנו, רוחשים אהדה עמוקה לתנועה הציונית. משלחתנו כאן בפריז מודעת היטב להצעות שהגישה התנועה הציונית לוועידת השלום ואנו רואים אותן כמתונות ונאותות" (כאן יש לציין שהצעות המשלחת היהודית כללו את כל שטח א"י המערבית המנדטורית, גולן מורחב ואת דרום הלבנון עד לנהר הליטני. וגם – רצועה בעבר הירדן בין המסילה החיג'אזית ונהר הירדן).

 

"נעשה כמיטב יכולתנו לסייע, שההצעות הללו תתקבלנה ונאחל ליהודים ברכת 'ברוכים הבאים הביתה', מכל הלב. דר. וייצמן, שעימו יש לנו יחסים הדוקים, סייע רבות לעניין הערבי, ואני מקווה שהערבים יוכלו לגמול על הטוב הזה.

 

אנחנו עובדים ביחד להקים ולהחיות מזרח קרוב מתוקן, ושתי התנועות שלנו משלימות זו את זו. התנועה היהודית היא לאומית ולא אימפריאליסטית, ויש מקום בסוריה לשנינו. בעצם, חושב אני שאף לא אחת מהן תוכל להשיג הצלחה מלאה בלי האחרת.

 

אני, והעם שלי עימי, מצפים לעתיד שבו נעזור לכם ואתם תעזרו לנו, כדי שהארצות שבהן אנו מעוניינים הדדית שוב תתפוסנה את מקומן בקהיליית עמי התרבות בעולם.

 

                                                                                    שלך בכבוד רב,  פייסל".

 

בסוף ההסכם  הוסיף פייסל הערה זאת:

 

"אם הערבים יבואו על סיפוקם כפי שפרטתי בתזכירי מן ה-4 בינואר.. אני אוציא לפועל את כל מה שכתוב בהסכם זה. אם ייעשו שינויים, לא אוכל להיות אחראי לאי ביצועו של ההסכם הזה".

 

כידוע, נעשו שינויים – ועוד איזה! סוריה ניתנה לצרפתים, פייסל גורש מדמשק, וכך התבטל ההסכם  מאליו.

 

ועם כל זאת, יש גם היום חשיבות גדולה לשני המסמכים האלה, המזכירים לנו החמצה גדולה,לאו דווקא באשמתנו. אנחנו איננו יודעים מה צופן בעבורנו העתיד, אך אין זה מן הנמנע שעוד נזדקק לכתובים האלה, ובעיקר לרוח המפעמת  בהם.

 

בינתיים, שרר בארץ ישראל ממשל צבאי בריטי, שהוחלף בשנת 1920 במינהל אזרחי ובראשו סר הרברט סמיואל, "הנציב העליון". סמכותו השתרעה משתי גדות הירדן, כולל השטח המהווה היום את הממלכה הירדנית. לא היה שם כלום, חוץ מבדווים נודדים, עמאן היתה כפר קטן. אבל בשנת 1920 היה שם עוד מישהו: אחיו הצעיר של פייסל, עבדאללה, ועבדאללה כעס. הנה אחיו פייסל קיבל את עיראק למלוך עליה, והוא נשאר בלא כלום! אי לזאת החל מנופף בכמה אלפי רובאים שהיו תחת ידיו והשמיע איום מגוחך לתקוף את הצבא הצרפתי בסוריה.

 

בינתיים התחוללו במערב ארץ ישראל התפרצויות רצחניות של הערבים נגד היישוב היהודי

(1921,1920), מתוך כוונה למנוע את הקמתו של המנדט הבריטי בא"י שפירושו יישום הצהרת בלפור. שר המושבות האנגלי היה ווינסטון צ'רצ'יל הגדול, שחשב להשקיט את הערבים המתקוממים ע'י חלוקת פלסטיין לשני חלקים בלתי שווים: בחלק המזרחי, 92,300 קילומטרים מרובעים, בשטח הגדול פי 4 וחצי משטח ישראל בתחומי הקו הירוק , יבוטל משטר העלייה וההתיישבות של היהודים שהובטח בהצהרת בלפור והשטח הזה ישוריין לערבים. לימים, יועצו הבריטי של עבדאללה, סר אלק קירקברייד, כתב בזיכרונותיו שהם ידעו כי היהודים עתידים להקים לעצמם מדינה במערב הירדן ועל כן רצו לשמור את שטח עבר הירדן – לערבים.

 

צ'רצ'יל, בנתקו את עבר הירדן מן "הבית הלאומי היהודי", ביקש להרוג שתי ציפורים בבת אחת: להרגיע את עבדאללה שעשה יותר מדי רעשים והיה עלול לקלקל את היחסים עם הצרפתים וגם לספק את דרישות הערבים בפלסטיין, שגילו לפתע שאיפות לאומיות והחלו לקרוא לעצמם "פלסטינים". עבדאללה הואיל בטובו לקבל את ההצעה הבריטית. הוענק לו התואר "אמיר", ולמרות שנותר כפוף לנציב העליון הבריטי סמיואל, הוא הורשה להקים בעבר הירדן מינהל עצמאי, כמובן כש"יועצים" בריטים משגיחים על כל צעד מצעדיו. הקימו לו, למשל, צבא בשם "הלגיון הערבי", אך מפקדו היה בריטי, סר גלאב פשה. עבדאללה התחייב לבריטים לשמור על השקט ושלא להפריע להוצאה לפועל של המנדט הבריטי על פלסטיין, כלומר להקמת "הבית היהודי הלאומי" בשטח שנותר, הוא מערב הירדן.

 

העניין נסגר בוועידה שכינס צ'רצ'יל בקהיר בשנת 1921. מכאן ואילך נאסרו עלייה, התיישבות ורכישת אדמות ע'י יהודים בעבר הירדן, כלומר ב-76% מן השטח המקורי שהובטח להם. זו היתה החלוקה הראשונה של א"י, ומי שמתעלם ממנה אין לו סיכוי למצוא אי פעם מוצא מן הסכסוך המדמם שבינינו לבין הערבים.

 

כתוצאה מן החלוקה אבדו עשרות אלפי דונם קרקע שכבר נרכשו ע"י יהודים בעבר הירדן והקיבוץ תל עמל של השומר הצעיר, שהיה מיועד להתיישבות בגלעד, עבר לעמק יזרעאל.

 

האמירות הירדנית קיבלה עצמאות מן הבריטים בשנת 1946, שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה והפכה ל"ממלכה ההאשמית הירדנית".

 

נותר לברר, מהו הייצור הזה הקרוי "מנדט", מי יצר אותו, מה כתוב בו, מה היו הבריטים מחוייבים לעשות על פיו, והעיקר: מה היא חשיבותו האקטואלית עד היום הזה ?

 

אליקים העצני

ירדן 3 – שלוש מדינות לשני עמים?

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

זוהי המאמר השלישי על הממלכה הירדנית ומקומה בתסבוכת הפלסטינית.

 

נפתח במובאה המחזירה אותנו אל פייסל אבן חוסיין, אשר מלך בדמשק שנתיים, בין 1918 ל-1920,  וחתם עם חיים וייצמן על הסכם סופר-ציוני. ההסכם הזה התבטל מאליו כאשר המלך גורש מדמשק ע'י הצרפתים, שקיבלו מחבר הלאומים את המנדט על סוריה והלבנון. בכך הושם קץ לחלום המדינה הערבית  ההאשמית שמרכזה בדמשק.

 

איך ראו את עצמם ערביי ארץ ישראל באותן שנתיים שבהן חשבו הכל שהנה הנה קמה המדינה הערבית הגדולה בדמשק, שנתיים של ממשל צבאי בריטי בארץ ישראל, שנתיים שבהן טרם אושר סופית המנדט הבריטי, אותו השלטון האזרחי שנועד להקים בארץ "בית לאומי לעם היהודי"?

 

התשובה על כך ניתנה בכנס בירושלים (1919) של "קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות", בהשתתפות  נציגים מכל הארץ. הנה אחת ההחלטות:

 

"אנו רואים בפלסטיין חלק מסוריה הערבית, שממנה מעולם לא היתה מנותקת. אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים".

 

אפילו ב-1937, בעדות בפני וועדת פיל, וועדת חקירה ששלחו הבריטים לארץ תחת לחץ ההתקוממות הערבית שהחלה ב-1936, עדיין מצהיר המנהיג הערבי, עוני ביי עבדול האדי:

 

…"אין ארץ כזו. פלסטינה היא מונח שהמציאו הציונים !אין כל פלסטינה בתנ"ך. ארצנו היתה משך מאות בשנים חלק מסוריה."

 

אלא, חלומות לחוד ומציאות לחוד. הערבים המקומיים הגיבו על הניתוק מסוריה שלפתע הפכה צרפתית, בעוד אשר בארץ התבסס המנדט הבריטי של"Palestine" , בתרגיל מבריק: למרות שדחו את המונח "פלסטיין" שהיה זר ואף שנוא עליהם בהיותו חלק מארגז הכלים של המנדט להקמת הבית היהודי הלאומי, הם עשו סיבוב פרסה ובמקום להילחם ב"פלסטיניות", אימצו אותה לעצמם. שאם הארץ קרויה מעתה Palestine, אזי הם  – "העם הפלסטיני"! ממילא, כפי שצרפת שייכת לצרפתים ואנגליה לאנגלים, כך פלסטיין לפלסטינים! המצאה פשוטה וגאונית, במיוחד בהתחשב בעובדה שלפני כן לא היה ל"פלסטיין" זכר במילון הערבי. ב- 400  שנות שלטון תורכי לא נודע שום חבל ארץ, מחוז או איזור בשם הזה. "פלסטינה" היתה בשימוש רק בשפות אירופה, ירושה מן הרומאים. לכן, כאשר האנגלים הבטיחו בהצהרת בלפור להקים בית לאומי ליהודים ב"פלסטיין", הם לא חלמו שעתידים הערבים המקומיים, אשר באותה השעה ראו את עצמם כ-"דרום-סורים", לתבוע את השם הזה לעצמם. להיפך, מי שאמר ב-1917 "פלסטיין" התכוון אך ורק למולדת של העברים הקדמונים, וכך אכן כתוב בכל האנציקלופדיות מאותם הזמנים.

 

נחזור אל חלוקת א"י ע'י הקמת האמירות העבר-ירדנית בגדה המזרחית על 76% משטח ארץ ישראל ונשאל, איך התייחסו הירדנים למשחק הפלסטיני? נמצא, שהללו שיחקו משחק כפול שגם הוא חושף את ערוות הזיוף הפלסטיני.

 

בפרסום ירדני ממלכתי רשמי נאמר:

 

"הזהות הירדנית מונחת ביסוד המכנה המשותף..אשר כולל גם את הזהות  הפלסטינית, בפרט לנוכח התפתחותם המשותפת במישור ההיסטורי, החברתי והפוליטי של העמים משני צדדיו של הירדן..לאור מערכת יחסיה ההיסטורית והפוליטית עם הגדה המערבית..העניקה ירדן לכל הפליטים הפלסטינים שבשטחה זכויות אזרחיות מלאות, ובה בעת יישמרו זכויותיהם הפוליטיות כפלסטינים"….

 

שימו לב לסתירה הפנימית: מה זאת אומרת, ש"הזהות הירדנית" כוללת גם את "הזהות הפלסטינית" מפני שיש להן היסטוריה משותפת? מה זה, אם לא שהם פשוט עם אחד, אותו העם?

 

על כן לא פלא, שהירדנים הם היחידים שהעניקו לפליטים שבאו מא'י המערבית בעקבות מלחמת השחרור, ואח"כ גם לערביי יהודה ושומרון, אזרחות ירדנית. אולם אם הם עם אחד – למה הם תובעים לעצמם שתי מדינות? איך יתכן שהם גם אזרחי ירדן, כפי שנאמר בפרסום הירדני הנ'ל, וגם "יישמרו זכויותיהם כפלסטינים"? היכן בעולם נשמע כדבר הזה, שקבוצת אנשים תלבש שתי זהויות לאומיות נפרדות ותתבע שתי תביעות לאומיות שונות, אחת בשביל כל זהות?

 

המשחק הירדני הכפול בכל זיופו נתגלה בפרשה הבאה:

 

בשנת 1946 נעשה עבדאללה , אחיו של פייסל, עצמאי והפך מאמיר למלך. כעבור שנתיים, בשנת 1948 פלש לא"י המערבית ובאמצעות צבאו, הלגיון הערבי שהיה תחת פיקוד בריטי, כבש את ירושלים ההיסטורית ואת יהודה ושומרון. הכיבוש הזה נחשב עד היום ע"י כל העולם וגם ע"י בג"צ – לבלתי חוקי. למרות זאת, ארגן עבדאללה בדצמבר 1948 כנס נכבדים ערבים ביריחו, בו "נתבקש" לספח את יהודה ושומרון לממלכתו ונענה ברוב חסדו. בשנת 1950 נעשה הסיפוח רשמי.

 

לרגל הסיפוח חיפש עבדאללה שם לממלכתו המאוחדת וביקש לקרוא לה "פלסטין". היו אלה הבריטים דווקא שהורידו אותו מן הרעיון הזה, וזאת מן הנימוק הציני שהערבים יתקשו לתבוע את השטח שעליו יושבת מדינת ישראל אם כבר תהיה להם "פלסטין" במקום אחר. כך בא לעולם מוצר מזויף חדש: "הגדה המערבית". מעתה, קראו למדינה העבר-ירדנית "הממלכה ההאשמית הירדנית", והיא בעלת שתי גדות – מזרחית ומערבית.

 

גם ההמצאה הזאת מפולפלת למדי: "גדה" היא רצועת אדמה צרה הגובלת בנהר. כאן, גם חברון וגם שכם,  ואפילו קלקיליה שכבר צופה לים התיכון, כולן בחזקת "גדה מערבית של הירדן". בעצם, על פי אותו העיקרון גם חיפה ותל אביב הן "גדה מערבית".

 

ועוד לא אמרנו הכל. במפת-תיירות ירדנית משנת 1959 מסומנות יהודה ושומרון (באנגלית) "גדה מערבית של ממלכת ירדן", ובכך אין חידוש. אך נחשו, איך נקראת שם מדינת ישראל?

 "Occupied area ofPalestine"!, כלומר – "השטח הכבוש של פלסטיין". יוצא, שכל מקום שהירדנים שולטים בו הוא "גדה" של הירדן, ורק היכן שהיהודים נמצאים – שם פלסטין! אמור מעתה, שאלו כבש המלך את יפו, גם היא היתה "ירדן" ובשום אופן לא פלסטין. שוב עולה ומבצבצת כאן האמת, ש"פלסטין" הומצאה אך ורק כדי להיכנס לישראל כדיבוק: אין ישראל, אין דיבוק! או, אם תרצו, פלסטין היא צל שהדביקו לישראל, וממנו אין נותנים לה להיפרד. אבל גם הצל הזה יש לו בעיה, שאם יצליח במזימתו לבלוע את מי שמטיל אותו – ממילא ייעלם גם הוא! המצב המכושף הזה ראוי לעיבוד אמנותי של סופר גדול.

 

תשאלו: ולפני שירדן המציאה את "הגדה המערבית", איך קראו אומות העולם לחבלים האלה במסמכיהם הרשמיים ? קשה להאמין היום, אבל השם היה  – "יהודה ושומרון"! למשל, בספרו של מפקד "הלגיון הערבי", גלאב פשה, יש מפות ועליהן הכיתוב: "יהודה ושומרון". ובהתוויית הגבול המופיעה בהחלטת החלוקה של האו"מ משנת 1947 נאמר: "גבול ארץ ההרים של שומרון ויהודה מתחיל בנהר הירדן בואדי מליח מדרום מזרח לבית שאן"…

 

ומדוע רשמו "יהודה ושומרון? כי לפני 1948-1950 לא היה קיים שם אחר!

 

עכשיו נוכל לשפוט את מידת החולניות של כמה מאנשי התקשורת שלנו, שנתקעת להם הלשון כל אימת שהם נדרשים להגות את צמד המלים "יהודה ושומרון", ודווקא הזיוף המלאכותי "גדה מערבית" נעשה להם למעין דבר שבקדושה. זאת, אפילו אחרי שנת 1988, שבה המלך חוסיין, בנו של עבדאללה , נסוג מתביעתו ליו"ש, ביטל את אזרחותם הירדנית של תושבי יהודה ושומרון הערבים ו"אויס" גדה מערבית! רק יהודים שונאי-עצמם, עד היום אינם יכולים להרפות מן המונח המלאכותי הזה, שכל עניינו למחוק את הקשר ההיסטורי היהודי.

 

לאמתו של דבר, הערבים בעצמם אינם מסתירים את האמת בפני דורשיה.

 

כמה דוגמאות:

 

 ראש ארגון הטרור "צא'עקה", זוהייר מוחסיין, כתב בשנת 1977 בעיתון הולנדי:

 

"רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את הזהות הפלסטינית

שלנו, כי זה האינטרס הלאומי של העם לעודד זהות פלסטינית נפרדת כדי

להעמיד אותה מול הציונות: הקמת מדינה פלסטינית נפרדת היא אמצעי

(לחימה) חדש בקרב המתמשך נגד ישראל… לאחר שנשיג את כל זכויותינו

בכל פלסטין לא נדחה, אפילו לרגע אחד, את האיחוד-מחדש של ירדן ופלסטין."

 

עשר שנים אחר כך, בוועידה ברבת עמון, התפתח דו-שיח מרתק בין חאפז אל אסד, הדיקטאטור של סוריה, למלך חוסיין :

 

אסד: "פלסטין היא שלי, חלק מסוריה. מעולם לא היתה מדינה עצמאית ששמה פלסטין".

חוסיין: "הופעתה של האישיות הלאומית הפלשתינית באה להשיב לטענות ישראל כי פלסטין היא יהודיתֱ. אבל האמת היא שאסור לחרוג מהמסגרת הערבית הלאומית."

 

פרוק קדומי (ראש המחלקה הפוליטית של אש"ף, ניוז-וויק, מרץ 1977):

 

"חייב להיות קשר, כי ירדנים ופלסטינים נחשבים ע'י אש"ף כעם אחד."

 

וכמה התבטאויות ירדניות:

 

עוביידאת, נציג ירדן באו"ם (29.11.79 ):

 

"ירדן ופלסטין הם חלקים מאותו עם והקשרים ההיסטוריים בין העם הפלסטיני בירדן ובפלסטין הם מזמן קדום…"

 

המלך חוסיין (בטלוויזיה המצרית, 10.10.77):

 

"שני העמים הם למעשה אחד –זו עובדה".

 

המלך חוסיין (בראיון עם העיתון א-נהאר-אל-ערבי-ואל-דאולי, פאריס, 26.12.81) :

 

"האמת  היא שירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן".

 

מרוואן אל חמוד (שר החקלאות הירדני, ספטמבר 1980):

 

"ירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן במונחים של טריטוריה, זהות לאומית, סבל, תקווה ושאיפות."

 

המלך עבדאללה (בכנס הליגה הערבית בקהיר, אפריל 1948):

 

"פלסטין ועבר הירדן הן אחת, כי פלסטין היא קו החוף ועבר הירדן היא העורף ("הינטרלנד") של מדינה אחת".

 

המלך חוסיין (בקהיר, נובמבר 1966):

 

"ממלכת ירדן חייבת ליהפך לרפובליקה הפלסטינית."

 

והנסיך הירדני חסן, בנאום באסיפה הלאומית הירדנית בשנת 1970, הצהיר:

 

"פלסטין היא ירדן וירדן היא פלסטין. יש כאן עם אחד וארץ אחת, עם היסטוריה אחת  וגורל אחד".

 

עוד בשנת 1945, בפני וועדת חקירה, התבטא הפרופסור הערבי גוה'ן חזם:

 

"לפני 1917, כאשר בלפור הצהיר את הצהרתו, לא היתה מעולם שום שאלה פלסטינית ולא היתה כל פלסטינה כיחידה פוליטית או גיאוגרפית…"

 

והפרופסור הערבי המפורסם, פיליפ חתי, התבטא בפני אותה הוועדה:

 

"אדוני, אין דבר כזה, היסטוריה פלסטינית. בהחלט לא!"

 

על כך נתן דוד בן גוריון, גם כן בפני אותה הוועדה, תשובה נפלאה:

 

"אני מסכים איתו בהחלט: אין דבר כזה,"פלסטיין", בהיסטוריה. בהחלט. אבל כאשר הדר. חתי מדבר על היסטוריה, הוא מתכוון להיסטוריה ערבית, הוא מומחה להיסטוריה ערבית והוא יודע את המקצוע שלו. בהיסטוריה  הערבית אין דבר כזה, פלסטיין. היסטוריה ערבית נעשתה בערב, בפרס, בספרד ובצפון אפריקה. בהיסטוריה הזאת לא תמצאו את פלסטיין. היסטוריה ערבית לא נעשתה בפלסטיין. אולם, אין רק היסטוריה ערבית, יש היסטוריה עולמית והיסטוריה יהודית, ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה יהודה, או, כפי שאנו קוראים לה – ארץ ישראל, הארץ של ישראל. אנחנו קוראים לה ישראל מאז ימי יהושע בן נון. היתה ארץ כזאת בהיסטוריה, היתה ועדיין קיימת. זו ארץ קטנה, קטנה מאד, אך  הארץ הקטנה הזאת השאירה רישום עמוק בהיסטוריה העולמית ובהיסטוריה שלנו. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם; עמנו עשה את הארץ הזאת. שום עם אחר בעולם לא עשה את הארץ הזאת; הארץ הזאת לא עשתה שום עם אחר בעולם. עתה אנחנו שוב מתחילים לעשות את הארץ הזאת ושוב הארץ הזאת מתחילה לעשות אותנו".

 

שאלה: מילא, את משחקי המלים של הפלסטינים והירדנים אפשר להבין, מבחינתם. המשחקים האלה הכניסו להם דיווידנדים יפים מאד. אבל מה קרה ליהודים? העמדת כל ההתבטאויות הערביות האלה מול המשפט האחד שיצא מפורש מפי ראש ממשלה יהודי בישראל:"שתי מדינות לשני עמים", יש בה כדי לעורר פלצות: "לשני עמים"? מי הוא העם השני הזה: הבלוף הפלסטיני? הבלוף הירדני?

 

האין מר נתניהו יודע, של"פלסטינים" כבר יש מדינה, אלא שהם בחרו, ברוב ערמומיותם, לקרוא לה "ירדן"? ושהוא מציע, בעצם, שלוש מדינות: אחת לנו, ושתיים לשני עמים פיקטיביים, והכל – על נחלת אבותינו?

 

אליקים העצני

מקומה של ירדן במשווייה של הסכסוך – 2

נכתב על ידי: אליקים העצני

עלפני השטח יצאה הממלכה הירדנית שלמה ובלתי ניזוקה מתוך סערת "האביב הערבי" (אביב בסגי-נהור). אלא, שמתחת למסך השתיקה מגיעים משם קולות עמומים של התנגדות למלך ולבית המלוכה, כלומר למשטר גופו בבנוי הולו מסביב לשושלת המלוכה האשמית במיוחד מדאיגה את המשטרה העובדה, שההתנגדות באה הפעם מן המיגזר הבדווי, שעיקרו בדרום המדינה, והלא הבדואים היו תמיד בסיס השלטון ועמוד התווך שלו. עם זאת, גם בצפון ירדן יש אי-שקט, ושם יושב הרוב הפלסטיני הגדול.

 

על הרקע הזה מובנת לעצבנותו של המלך למשמע כל הגה היוצא מכאן , שיש בו כדי לחשוף ולו טפח מן הסוד השמור ביותר  במזרח התיכון, והוא – כי "ירדן" היא Palestine זה הכינוי האנגלי של ארץ ישראל שהערבים לשו אוו עד שהפך ל"פלסטין" ועם השם הבדוי הזה המציאו אומה מלאכותית. סכנתה של הסיסמה "ירדן היא פלסטין" לממלכה הירדנית נובעת בעיקר מכך שהיא משקפת אמת, וחמור מזה – מפני שבהטמון הפיתרון היחיד האפשרי למלחמה הבלתי פוסקת של הערבים נגד המדינה היהודית. נכו, ניתן לחיות גם בלי "פיתרון", והעם היהודי גדל כאן מכ-80,000 נפש עד לכ-6 מליון, כן יירבו, בלי ,פיתרון. להיפך, כל אחד מן הפתרונות שהוצעו לנו היה מונע ומסכל את התעצמותנו, והפתרונות שהיצענו אנחנו לפני תש"ח, לו התקבלו – לא היתה לנו היום מדינה. אבל גם זו אמת, שמי שמחפש פיתרון יש לו רק כתובת את. עבר הירדן מזרחה, שעליו יושבת היום "הממלכה הירדנית האשמית,

 

שימו לב לאבסורד ; נהרות  של דם נשפכו, במערב הירדן מסביב לדרישה הערבית להעניק

  "הגדרה עצמית, לערבים המקומיים הקוראים לעצמם ,פלסטינים. נתעלם לרגע מכך, שזו דרישה מלאכותית, וכונתה האמיתית היא ליצור מכשיר להשמיד בעזרת ו את המדינה  היהודית. נתייחס לרגע לדרישתם להגדרה עצמית על פניה וכלשונה: הלא "הגדרה עצמית היא דרישה לגיטימית של הרוב לשלוט בעצמו על שטח שבו הוא מהווה רוב. אולם כל ערביי מערב הירדן – בישראל וביש"ע גם יחד – אינם רובו. הרוב בכל השטח הזה הוא עדיין יהודי, ולפי תחזיות דמוגרפיות שאינן נגועות בפוליטיזציה פרו-פלסטינית, הרוב הזה יישאר יהודי. לעומת זאת, בממלכה הירדנית, הפלסטינים הם רוב עצום, 70% – ויש אומרים אפילו 80% והיתר  – הלא הם הבדואים – אינם טוענים לסטטוס של אומה נפרדת . יוא, שאם הפלסטנים הם עם, כפי שהם טוענים,הם העם היחיד בכל המרחב שבין נהר הירדן לגבול עיראק. וכאן נשאלת השאלה: אם כל כך חשובה להם ,ההגדרה העצמית" מדוע אינם תובעים "הגדרה עצמית כלומר שלטון פלסטיני, היכן שהם רוב? מה גם, שהמרחב הזה הוא חלק מארץ ישראל. "פלסטין היא הצל שמלווה אותנו ומחקה אותנו בכל מקום ומקום! וכל מה שאצלנו א"י אצלם הוא "פלסטין", ואפשר לחדד את השאלה:  אם הממלכה הירדנית היא הביטוי הנאמן והמקובל עליהם – של הגדרתם העצמית והם רואים במלך את השליט הלגיטימי של ארץ הפלסטינים- יוצא, שכבר יש לפלסטינים מדינה! לכך, שהשושלת ההאשמית היא זרה בירדן אין כל משמעות. הלא כשהתחיל הכל עם צאת הטורקים, בין כך לא היה שם כלום, חוץ מכמה שבטי בדואים נודדים וההאשמים הם משפחה מיוחסת מאד, אומרים שמוצאם מן הנביא מוחמד בעצמו. ובכל העולם מקובל, שעם בוחר לו למל שושלות זרות. בית המלוכה הבריטי מוצאו מגרמניה !

 

מן הצד השני, אם הרוב הפלסטיני בירדן אינו רואה בבית המלוכה ובמשטר המלוכה ההאשמי את ביטויו הלאומו, למה הוא שותק מדוע אינו דורש ריבונות פלסטינית בירדן, אותו החלק של פלסטין שבו הוא מהווה רוב? מה גם, שהחלק הזה משתרע על יותר מ-76% משטח ארץ ישראל המנדטורית כולה, והחלק הז היה אסם התבואה של הארץ כולה, כל עוד ישבו בו בני ישראל ואח"כ היהודים!

 

ותמיהה על גבי תמיהה: אם ערבייה מירושלים, נניח שבן אחד שלה גר ברבת עמון והשני בשכם – האם יתכן לור שהבנים האלה שייכים לשני עמים נפרדים הראשון הוא בן לעם הירדני והשני בן לעם הפלסטיני. והם מדברים אותה שפה ובאותו הדיאלקט, הם בעלי אותו הלבוש, אותה הדת ואותם המנהגים?  מה גם, שעד לשנת 1988  שניהם היו בעלי נתינות ירדנית והרבה משפחות משני צידי הנהר – משולבות.

 

מדוע ם ישראל אוכל את הלוקש הזה, שמגמתו חד-משמעית: לקחת מן היהודים את הארץ?! מפני שאלו הודו הערבים ש-75% ממה שהם קוראים ,פלסטין " נמצאים כבר בידיהם, הם לא היו יכולים להמשיך ולטעון להיותם "עם חסר מולדת",  עם שאת מולדתו שדדו היהודים! לא לאמיתו של דבר, הם עלו על הפטנט גאוני הגובל בבלתי אפשרי לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה בידם: לשבת בשלושה רבעים מפלסטין ולשכנע את העולם שאינם שם !  וכל זאת ע"י שינוי שם  מפלסטין ל"ירדן!"

 

לולא היה זה כ"כ עצוב, זה היה יכול להיות מצחיק מפני זה יוצא שהאם הציונית בנוסף על הילד החוקי שהביא לעולם ושמו "מדינת ישראל", ילדה עוד שנים, אבל מחוץ לנישואין – את פלסטין ואת ירדן.ואולי אפילו עוד  – את פלסטין בעזה, את פלסטין ב' ביו"ש, את ירדן ועוד מעט גם אוטונומיה פלסטינית בגליל.

 

והנה, למרות כל אלה יש אצלנו התעלמות גמורה מעבר-הירדן כמרכיב מרכזי בתשבץ המדמם ששמו הסכסוך היהודי-ערבי מרכיב שבלעדיו שום פיתרון לא ייתכן,ועימו – בין היתר בגלל מרחביו העצומים, הריקים – הכל יכול לבו על מקומו בשלום.

 

הנושא הירדני משיק לבעייה נוספת שלנו מהקשות ביותר, והיא שאלת הצדק. ציניקנים אולי יצחקו, אבל הצדק הוא עדיין כוח אדיר בעולם. אלולא הצלחנו, ערב הקמת המדינה, לשכנע את העלם בצדק שלנו מול רישעותה של בריטניה, כל תושייתנו וכל הצלחותינו לא היו מפיקות די אנרגיה כדי להוליד את העצמאות העברית. היתה זאת תחושת האיש ברחוב בניו-יורק ובפריז שהצדק עם היהודים שהכריעה את הכף.

 

והנ ה, בחזית הזאת, של המלחמה על הצדק שלנו, אנחנו הולכים ומפסידים לטובת הערבים, למרות מעשי הטרור שלהם ולמות שהם משניאים את עצמם על עמי מערב בהתנהגותם התוקפנית. ואין זו רק אנטישמיות. הרבה גויים הגונים בעולם משוכנעים, שלפלסטינים נ עשה עוול, שעשקו את מולדתם והפכו אותם לעם חסר בית. ומי שעשה זאת אנחנו, היהודים.

 

בזירה הזאת של הקרב על הצדק, יש עמנו תשובה, אבל אנחנו איננו משמיעים אותה יש לנו נשק, ואיננו משתמשים בו. כוונתי לחולי האחת החסרה בכל טיעונינו, שירדן היא פלסטין, שיש להם בית ויש להם מולדת, הואי משתרעת על רוב בטחה של פלסטין!

 

לא נותר אלא לשאול, מדוע ? מדוע סגן שר החוץ, דני  איילון, בסידרת ההסברה המצויינת שלו, אינו מטיל את קלף הניצחון הירדני? ומדוע חסר הנושא הירדני בכל מערכת ההסברה הרשמית, בעבר ובהווה, תחת כל ממשלה ומכל מפלגה?

 

הת שובה ידועה: איילון אינו יכול והממשלה וכל גוף רשמי אינם יכולים, להוציא הגה העלול להתפרש שחתירה תחת שלטונו של המלך הירדני. ירדן כמו שהיא  הינה מדינת-חייץ חיונית לישראל, ולמרות חולשתה ועתים גם בוגדנותה    (עיין ערך מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים) לא פעם  שיתפה פעולה עם ישראל , והיא גם בת חסות של ארה"ב. היום, ירדן היא גם פרטנר שלנו לחוזה שלום.

 

בתנאי האילוץ האלה, שום מדינאי ישראלי רשמי לא היה ואינו יכול להכניס את ירדן להקשר הפלסטיני, פן ייראה הדבר כמו רצון לפתור את בעייתנו על חשבונה וכך יוצא, שלערבים יש פתחון-פה, ואנחנו – נאלצים לשתוק.

 

שנים הרבה חששה ירדן הרשמית מדינה פלסטינית במערב א"י בעלת גבול משותף איתה. הנשיא קלינטון הציע בשנת 2001 נסיגה ישראלית מבקעת הירדן תוך 3 שנים מחתית הסכם השלום. על כך כתב הפרשן זאב שיף המנוח ב"הארץ" מיום 12.1.01, שהירדנים מודאגים מאד מהצעתו של קלינטון, הואיל והם חוששים משכן פלסטיני. שיף מספר שהוא העמיד לפקידי צמרת ירדנים את השאלה, את מי הם מעדיפים את ישראל, אך בתנאי שנשב שם ללא סיפוח רשמי , כי אז ייאלצו למחות.

 

עוד תנאי היתנו, שלא נכריז בפומבי שע"י החזקתנו בביקעה אנחנו מגינים על ממלכת ירדן.

 

בקיצור: הירדנים חששו מאד מפלסטין ריבונית על גבולם. היום השתנתה התמונה. המלך עבדללה כל כך פוחד מהקמת מדינה פלסטינית בירדן כלומר מהפיכת ירדן (או – לפחות חלקה הצפוני) לפלסטין, שהוא כבר מעדיף שבכנות פלסטינית על נהר הירדן. ובכיוון הזה הוא לוחץ עלינו, משחק ברוגז, נמנע מלשלוח לת"א את השגריר.

 

לפי דיווח בערוץ 7 מן ה-21.11.01 "התבטא המלך בחריפות נגד ישראל" ובראיון לBBC  אמר: לישראל יש תאריך תפוגה, אם לא תהיה מעוניינת באמת בפתרון של שתי מדינות.

 

מקוממת במיוחד היתה ההנמקה שהמלך נתן להודעתו – "אם לא תקדם ישראל את התהליך המדיני, יגבר הלחץ במפנים על ממלכת ירדן,.

אתם מבינים? אנחנו צריכים לוותר על נחלת אבותינו כיד שממלכת ירדן " לא יגבר הלחץ מבפנים"!

 

אפשר לסכם ולומר, שבעוד ישראל מגלה איפוק מירבי במעשיה ובהתבטאויותיה, כדי שלא לזעזע את הייצור המלאכותי הקרוי "ממלכת ירדן", ושחלילה לא יתפרק לגורמיו,  ובעוד אנו עושים את תוך גרימת נזק חמור לכל מערכת ההסברה שלנו בעולם – עכשיו כל התמונה עשוייה להשתנות. ומן הצד הירדני דווקא, ממי שמייחס לנו " תאריך תפוגה,, כנראה עושה זאת מוך חשש לתאריך תפוגה – אצלו בבית !

 

והואיל וכך, ייתכן ותבוא השעה שבה התפתחויות פנימיות בעולם הערבי ובתוך ירדן – הן ולא אנחנו ! – תפתחנה מחדש את השאלה הירדנית. לקראת אותו הרגע, אם יבוא – ולא אנחנו נביא אותו1 – עלינו להתכונן ולהפנים היטב ששם, בירדן, החלק החסר במשווייה הערבית-יהודית.

 

בינתיים, כדאי ללמוד איך התהוותה הממלכה הירדנית מתוך חלוקת ארץ ישראל בשנת 1922 ואת זאת נעשה בהמשך. ובמאת המומחים המזרחנים שלנו נבקש להשכיל אותנו מעט יותר על המתהווה בתוך הממלכה, מה הם סיכויי השרידה שלה, ומה הן האופציות שצפויות למדינה הזאת, , אם יום אחד יגיע "תאריך תפוגה" למשטר המלוכה ההאשמי.

אלקים העצני

המנדט על ארץ ישראל – חי וקיים ביהודה ושומרון (מאמר רביעי בסדרה)

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

בכל דיון על ממלכת הירדן מוזכר שוב ושוב המנדט הבריטי על ארץ ישראל, מונח שהכל דשים בו ורק מעטים יודעים את מהותו. עם זאת, זה אינו נושא היסטורי שהעלה עובש. מכל בחינה שהיא – פוליטית או משפטית – הוא עדיין מאד רלוונטי.

 

המילה הלטינית "מנדט" משמעותה ייפוי כוח. לקוח מייפה את כוחו של עורך דין ומסמיך אותו לעשות בשמו ובעבורו פעולות מסוימות – לייצג אותו, לקנות או למכור, והכל בתנאי שמיופה הכוח יפעל בנאמנות. ייפוי כוח ניתן גם לאפוטרופוס לניהול נכסי קטין או פסול דין, והצד השווה בכל יפויי הכוח היא הנאמנות (trust).

 

אחרי תום מלחמת העולם הראשונה ופירוק האימפריה העותומאנית נחתם הסכם שלום עם התורכים המנוצחים, בו נאלצו לוותר על האימפריה שלהם ולהצטמצם באנטוליה, השטח התורכי דהיום. עלתה השאלה, מה יהיה על השטחים העצומים במזרח התיכון שנותרו ללא בעלים והאוכלוסייה שבתוכם אינה בשלה לקבל על עצמה עצמאות לאומית? כבר ראינו, שהמעצמות המנצחות חילקו את המזרח התיכון בין אנגליה לצרפת: צרפת קיבלה את סוריה ולבנון, בריטניה את ארץ ישראל ועיראק. ארץ ישראל – Palestine באנגלית – השתרעה מהים התיכון עד גבול עיראק, כלומר כללה גם את  עבר הירדן. החלוקה הזאת התרחשה בוועידת המעצמות המנצחות בסן רמו, בשנת 1920.

 

בינתיים הוקם גוף בינלאומי שהיה אמור למנוע מלחמות עולם בעתיד. קראו לו "חבר הלאומים", והוא היה מהדורה קודמת ל"אומות המאוחדות" של ימינו. מושב חבר הלאומים היה בג'נבה, שוויצריה. באותם הימים תלו בחבר הלאומים תקוות גדולות, האמינו לתומם שהעמים יקבלו את מרותו.

 

חבר הלאומים הוא הגוף שבידיו הופקדה האחריות לשטחים ולעממים שהשתחררו מן העול התורכי .

 

בסעיף 22 לאמנת חבר הלאומים נאמר :

 

"על אותן מושבות ואותם שטחים.. המיושבים ע"י עמים שעדיין אינם מסוגלים לעמוד ברשות עצמם… יש להחיל את העיקרון שדבר שלומם והתפתחותם הוא בבחינת.. נאמנות מקודשת ("sacred trust"( של הציוויליזציה, ואמנה זו תבטיח את הנאמנות הזאת".

 

כך נעשה חבר הלאומים למייפה הכוח – לאחראי על הנאמנויות בכל המזרח התיכון, והוא שהעניק לבריטים ולצרפתים את השלטון עליהן בחזקת "מנדטורים", מיופי כוח. המנדט היה מטעם חבר הלאומים, הנאמנים היו הם, והנאמנות היתה למען העמים היושבים בשטחים האלה, עם יוצא מן הכלל אחד, והוא החשוב לנו.

 

כל מנדט היה מלווה בכתב מנדט שהכיל את הנחיות חבר הלאומים למנדטור, כיצד עליו לנהל את השטח. היתה גם וועדה מפקחת מטעם חבר הלאומים, ולה היו המעצמות המנדטוריות חייבות למסור דין וחשבון.

 

המנדטים לצרפתים  על סוריה ולבנון והמנדט לבריטים על עיראק, סווגו באות ""A , ועל פיהם חויבה המעצמה המנדטורית לגדל את עמי הארצות האלה לקראת קבלת עצמאות בעתיד.

 

כי זאת לדעת: "מנדט" אינו רכושו של המנדטור. זו אינה "מושבה", colony, מעין אלה שהיו לבריטים ולצרפתים באפריקה. א"י היתה בידי הבריטים רק כפיקדון ובנאמנות – אולם בעבור מי ? בכתב המנדט לא הופיע חיוב לנהל את השטח לקראת עצמאות של ערביי הארץ (כבר ראינו שבאותו הזמן עוד לא המציאו את המושג "פלסטינים"), זה לא היה מנדט מסוג A. אם כן, "פיקדון מקודש" בעבור מי?

 

התשובה על כך ניתנה בזה הלשון:

 

"ניהול פלסטיין נמסר עפ"י הסעיף 22 לאמנת חבר הלאומים לכוח המנדטורי.. שיהיה אחראי לבצע בפועל את ההצהרה שניתנה ב-8 בנובמבר 1917 ע"י ממשלת בריטניה.. להקים בפלסטיין בית לאומי לעם היהודי .. מבלי לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא-יהודיות בפלסטיין"..

 

הנה כי כן, המנדט על א"י ניתן בפירוש לטובת "העם היהודי". ואם לגבי עיראק, סוריה ולבנון נאמר שיש להקים בהן בסוף הדרך מדינות עצמאיות ערביות, תכלית המנדט על א"י היתה הקמת "בית לאומי לעם היהודי".

 

דווקא הסיפא, המדברת על העדות האחרות, חשובה מאוד לענייננו: קודם כל, מפני שאין בה זכר לפלסטינים ולערבים בכלל. אל הלא-יהודים התייחסו כאל עדות   –  – "communities"  ולהן

"זכויות אזרחיות ודתיות", בפירוש לא: זכויות פוליטיות! אלה ניתנו רק "לעם היהודי", כי מה יותר פוליטי מאשר "בית לאומי"?

 

מתבקשת השאלה, מדוע קיבלו היהודים העדפה כזאת ? השאלה עולה ביתר שאת נוכח העובדה שדווקא באותם הימים וע'י אותן המעצמות ייושם באירופה עקרון "ההגדרה העצמית של העמים", והכוונה לעמים שהשתחררו מכבלי האימפריות שנפלו. כך קמו פולין החופשית, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה. ואכן, הערבים המקומיים טענו שבהיותם הרוב, אולי 600.000 מול 80.000 יהודים, גם להם מגיע שהמנדט ינוהל לטובתם, ולא לטובת העם היהודי. את התשובה על כך כתבו העמים במבוא לכתב המנדט (1922) בהאי לישנא:

 

"בכך ניתנת ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטיין ולעיקרון הבסיסי של הקמת ביתו הלאומי מחדש בארץ זו."

 

כאן קבעו עמי העולם שהקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל מקנה לו את הזכות הבלעדית על הארץ. במיוחד ראוי לתשומת לב הביטוי "הקמה מחדש" ("reconstitute ") –  לא הקמה של משהו חדש, כי אם קימומו של משהו שנפל. הדברים נכתבו 1852 שנים לאחר חורבן בית המקדש ו-20 שנים לפני השואה!

 

כתב המנדט לא הסתפק במלים בלבד, הוא חייב את הבריטים גם למעשים. בסעיף 2 למנדט נאמר:

 

"המנדטור חייב ליצור בארץ את התנאים הפוליטיים, המנהליים והכלכליים שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי כפי שפורט במבוא…"

 

והסעיף 6 לכתב המנדט אומר:

 

"המנהל הפלסטיני יקל על הגירה יהודית בתנאים הולמים ויעודד, תוך שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, לרבות על אדמות מדינה ואדמות שוממות".

 

עד כאן לשון המנדט. בשפת ימינו, מה שנעשה כאן הולם את מושג "ההעדפה המתקנת", ובאנגלית          affirmative action"". באר'הב, למשל, אמרו: הואיל וילד שחור ממוצע לא קיבל בביתו ובסביבתו את מה שילד לבן ממוצע נהנה ממנו, אנחנו בפירוש נפלה אותו לטובה, כי רק כך יוכל להגיע לנקודת זינוק שווה עם האחרים. ובמקרה דנן, ניתנה "ההעדפה המתקנת" לעם היהודי, והכל ידעו, למה.

 

במקום הזה מתבקשת הערה כלפי ממשלות ישראל לדורותיהן, שכולן עומדות בנעליו של הנאמן הבריטי אשר הפר את הנאמנות ומעל בפיקדון שנמסר לו לטובת העם היהודי. גם מדינת ישראל מחויבת מאז ששת הימים לשמור ביהודה ושומרון על אותו הפיקדון בדיוק, וגם היא – לטובת העם היהודי! אמור מעתה, שהמתנחלים היהודים ביו'ש מופיעים כלפי המדינה וממשלתה תחת שני כובעים. האחד – כאזרחי המדינה והשני כבני העם היהודי. ובתור שכאלה, הם מגינים על זכויות העם היהודי ביהודה ושומרון בין היתר מכוח המנדט. לעניין זה אין משמעות משפטית לכך, שהמדינה המחזיקה כעת בחבלים האלה היא ישראל.  מדינה זרה שהיתה שולטת ביו'ש שלא מכוח ריבונות, היתה אף היא מחויבת לעם היהודי עפ'י המנדט, ובאותה המידה.

 

נחזור למאה הקודמת. כאמור, הבריטים מעלו בחובת הנאמנות שלהם כלפי העם היהודי. אדמות מדינה, למשל, כמו הג'יפטליק בבקעת הירדן, נמסרו דווקא לערבים. הראשונים שהגשימו את הסעיף 6 למנדט בהתיישבם על "אדמות מדינה", הם המתנחלים היהודים. לא רק שאינם מפירים בכך את החוק הבינלאומי, כי אם להיפך – הם מעמידים אותו על מכונו!

 

עוד בספטמבר של אותה שנת 1922 השיגו הבריטים מחבר הלאומים הסכמה לחלוקת "הבית הלאומי". עבר הירדן, שלושה רבעים מן השטח הכולל, נותקה מן "הסעיפים הציוניים" – עלייה, התיישבות, סוכנות יהודית, בית לאומי – ונעשתה לאמירות שאחר כך הפכה למלוכה ערבית-האשמית. אמנם הניתוק, ככתבו, היה אמור להיות זמני, אך גם כאן התברר שאין קבוע מן הזמני.

מכל מקום, גם אחרי החלוקה הזאת, ירושלים ויש'ע נותרו ללא ספק וללא עוררין בתחום "ההעדפה המתקנת", הציונית, עפ'י המנדט.

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר חבר הלאומים מן העולם ותחתיו הקימו המעצמות המנצחות בשנת 1945 את האומות המאוחדות. כשניסחו את מגילת האו'ם בסן-פרנציסקו עלתה שוב השאלה, מה בדבר השטחים והעמים שאינם נהנים עדיין משלטון ריבוני. להם הקימו הפעם ייצור חדש: "שטחי נאמנות". ומה בדבר השטחים שהמשיכו להיות כפופים למשטרים מנדטוריים?

 

כאן ארעה התערבות מפתיעה מצידן של משלחות יהודיות, שדאגו להכניס למגילה את הסעיף 80, בו נאמר שאם מנדט קיים אינו הופך לשטח-נאמנות ונשאר בחזקת מנדט, הרי למרות שהאחראי על המנדטים, חבר הלאומים, אינו קיים עוד:

 

"שום דבר לא ישנה בכל צורה שהיא את הזכויות של כל מדינה,  א ו  כ ל  ע ם,  או את ההתניות בכל מסמך בינלאומי קיים, שחברים באו'ם הם צד לו…"

 

ובמלים אחרות: בשנת 1945 עוד היה בארץ מנדט בריטי והוא לא הפך להיות שטח-נאמנות של האו'ם.

כאן נכנס הסעיף 80 של מגילת האו'ם וחייב את הבריטים שלא לגרוע מן הזכויות שהוקנו לעם היהודי בא'י עפ'י "המסמך הבינלאומי הקיים", כלומר המנדט – הזכויות לעלייה ולהתיישבות, למשל.

בשעתו, בסן-פרנציסקו, קראו לסעיף 80 "הסעיף הפלסטיני" או "הסעיף היהודי". בין מנסחיו היו המנהיג היהודי האמריקני סטפן ווייז, הלל קוק, בן אחיו של הרב קוק ואיש האצ'ל, אליהו אילת וגם בן ציון נתניהו ז'ל. הכל ידעו שהמלים "או כל עם" באו להבטיח את זכויות היהודים ע'פי המנדט.

 

יש אומרים, שנוכח הסעיף 80 הנ'ל  המלצת האו'ם מן הכ'ט בנובמבר 1947 בדבר חלוקת א'י המערבית לשתי מדינות, אחת ערבית, היתה בלתי חוקית הואיל ושללה מן העם היהודי את זכויותיו בחלק שהיה אמור להיות במדינה הערבית. כך או כך, ההמלצה הזאת של עצרת האו'ם איבדה את תוקפה לאחר שהערבים דחו אותה ואילצו אותנו לרכוש את הריבונות על הארץ בחרב, במחיר שישה וחצי אלף הרוגים, אחוז אחד מן האוכלוסייה. בסופו של דבר, לא מן האו'ם קיבלנו את המדינה, כי אם בדם בנינו.

 

סעיפי המנדט הנוגעים להתיישבות היהודית, בין היתר ביהודה ושומרון, עומדים בתוקפם עד היום גם על פי פסיקת בית הדין הבינלאומי בהאג משנת 1950, ומעשה שהיה כך היה:

 

אחרי מלחמת העולם הראשונה איבדו הגרמנים את כל מושבותיהם באפריקה, וביניהן את "אפריקה הדרומית-מערבית", היום מדינה עצמאית ששמה נמיביה. כמו שא'י ניתנה לבריטים בצורת מנדט, כך ניתנה המושבה הזאת למדינת דרום אפריקה, ובמנדט ההוא הובטחו זכויות השחורים נגד אפליה. תמה מלחמת העולם השנייה, והדרום אפריקנים הנהיגו במושבה את משטר האפרטהייד. הם טענו שהואיל וחבר הלאומים אינו קיים עוד, גם תנאי המנדט נתבטלו. כאן החליט ביה'ד הבינלאומי בהאג שההוראות המהותיות שבכתב המנדט ממשיכות לעמוד בתוקף, בהיותן "נאמנות מקודשת של הציוויליזציה".

 

גדולי המשפט הבינלאומי קבעו שהתקדים הזה חל גם על יהודה ושומרון, כל עוד לא הוחלה על השטח הזה ריבונות כלשהיא. כלומר, אלו היו יהודה ושומרון מוחזקות היום ע'י קנדה, למשל, היתה גם היא מחויבת ליישם כאן את הסעיף 6 של המנדט "כנאמנות מקודשת" לטובת העם היהודי.

 

רצה המקרה, ויש שיאמרו אצבע אלוהים, שהשטח מוחזק ע'י לא אחרת  מאשר מדינת ישראל, ולעג הגורל הוא שהיא, המתיימרת לדבר ולפעול בשם העם היהודי – מפריעה, מעכבת,  מקפיאה, הורסת, מנתקת, מגרשת – חוטאת כל חטא אפשרי כלפי חובתה המנדטורית לשמור את הארץ הזאת למען העם היהודי.

 

יש רק דרך אחת, חוקית, למדינת ישראל " להיפטר" מחובתה ליישב את א'י ביהודים והיא –  להשליט עליה ריבונות זרה, פלסטינית למשל. או אז יימחק המנדט על סעיפיו הציונים, כפי שארע בשטח המנדטורי לשעבר שממזרח לירדן.

 

ריבון העולם לא השאיר היום על פני כל כדור הארץ מחוץ לקוטב הדרומי אפילו סנטימטר אדמה אחד שאינו בריבונותה של מדינה כלשהיא – זולתי יהודה ושומרון וחבל עזה בלבד. ואותם – הוא שם בידינו, ביחד עם יכולת החלטה חופשית, לבחור בארץ חמדה או למאוס בה ולהתנתק  מזכויותיה וחובותיה של מדינת ישראל כלפי העם היהודי. אנחנו הננו בעל הבית החוקי של הארץ הזאת, ולכן ראוי וצודק הדבר, שרק וויתור שלנו עליה יהיה תקף ואף בלתי הפיך. ואכן, כך הוא הדבר על פי המשפט הבינלאומי: מה שנתנו לנו האומות בשנת 1922 בשעת חסד יחידה במינה בהיסטוריה, רק אנחנו רשאים להפקירו, ואנחנו עתידים לשלם את המחיר.

 

מה שצוטט ונטען כאן הובא מפי מומחים ממדרגה ראשונה למשפט בינלאומי, כמו השופט יוליוס סטון, יוג'ין רוסטו – ממנסחי החלטת מועצת הביטחון 242, דיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל ותת-שר החוץ האמריקני בשנים 1966- 1969 – והפרופסור סטיפן שוובל, מי שכיהן כשופט בבית הדין הבינלאומי בהאג.

 

הרי ציטוט מדברי רוסטו:

 

"הזכות היהודית להתנחל בגדה המערבית ניתנה על פי אותן ההוראות של המנדט, שלפיהן התיישבו יהודים בחיפה, ת'א וירושלים לפני שקמה מדינת ישראל".

 

והשופט סטון כתב, שהניסיון לתייג את ההתנחלויות הישראליות כ"בלתי חוקיות" הוא בבחינת "חתירה תחת העקרונות הבסיסיים של המשפט הבינלאומי".

 

לא נותר אלא לשאול, מדוע הדיפלומטיה הישראלית (להוציא יוצא מן הכלל אחד, הוא סגן שר החוץ, דני איילון) אינה משמיעה את הטיעונים האלה בעולם, מול הטענות החצופות שכביכול אנחנו 'כובשים' במולדתנו, פולשים ומפירי החוק הבינלאומי ?

 

מדוע – במקום להסתמך על זכותנו, המבוססת היטב גם בצדק וגם בחוק, מעדיפים נציגינו להשתית את אחיזתנו בנחלת אבותינו על טענת "הביטחון" העלובה והחלולה, הנשמעת וגם מתקבלת כתירוץ דחוק?

 

מדוע המשפטנים שלנו, פרקליטים ושופטים, מחביאים ומשתיקים את האמיתות הללו הידועות להם היטב?

מדוע ממשלתנו פועלת בכל מעשיה על פי ההנחה שנוכחותנו ביהודה ושומרון היא 'כיבוש', כאלו המנדט לא היה מעולם?

 

ומדוע המלומדים שלנו, וביניהם משפטנים בינלאומיים הבקיאים היטב בכל החומר הזה – מתכחשים לו?

 

את השאלות האלה יש להפנות לפסיכולוגים, כי בעולם השפוי אין לתופעה הזאת תקדים.

 

המלכוד שממשלת ישראל נקלעה לתוכו בפרשת גבעת האולפנא בבית אל, כל כולו תוצאה של ליקוי המאורות הזה. שכן, אלו היינו טוענים ופועלים מלכתחילה עפ'י האמת  –  ההיסטורית, האנושית וגם המשפטית  –  שההתיישבות ביש'ע היא זכותנו המלאה וכי הארץ כולה היא שלנו בדין האומות, לא היינו מגיעים לחרקירי משפטי ולאין-מוצא מדיני.

אליקים העצני

מיהו ציוני?

  נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  די  לפטפטת! *  ומי צריך  בחירות  עכשיו? * ועל  ד"ר  נתן  בירנבוים  שמעתם? *וגם: האם  ציפי  לבני  מתכננת  קמבק  פוליטי? * מיהו הצלם הצורר * והאם  אלדד  יניב  חוזר  בתשובה?  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

 

                                   ***

 

חוק  השתיקה

 

  יפה שתיקה לחכמים, אמרו חז"ל, קל וחומר לפוליטיקאים. והרי לא סוד הוא, כפי שמוכיחה המציאוּת הפוליטית, שכמעט כל איש צבא בדימוס של אתמול הוא פוליטיקאי של המחר.

  לכן יש לאמץ את ההצעה לגזור בחוק על אישי בטחון לא רק תקופת צינון בפוליטיקה, אלא גם תקופת אֶלֶם. בכך יימנעו התבטאויות הרסניות למדינה, שגורמות לה נזק תדמיתי ובטחוני עצום, מפי אלופי צה"ל או אנשי שב"כ לשעבר, המוּנעים ממניעים פוליטיים או מאינטרסים אישיים של נקמה. עיין ערך יובל דיסקין (שלא נבחר לראש מוסד) ושאול מופז נגד שר הבטחון, אהוד ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו, ואחרים. ובא לציון גואל.

  לתשומת לב חברי הכנסת בקדנציה הנוכחית.

 

הכל  פוליטי

 

  מעניין, המפלגות ובראשן הח"כים, תומכים בהקדמת הבחירות, כשהם מוּנעים מאינטרסים פוליטיים מובהקים. למרות עלותן הגבוהה של הבחירות לקופה הציבורית – למעלה מ400 מיליון שקל – לא שמענו חברי כנסת המתנגדים למהלך מתוך דאגה ואחריות כלכלית לכיס הציבור. אפילו יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', המנפנפת בדרך כלל בדגל הכלכלי, גם היא תומכת בצעד זה משיקולים פוליטיים.

  האם אין הדבר מלמד על אופי הח"כים והכנסת בכלל? דומה שהם כבר מזמן לא נבחרי העם, אלא רואים את עצמם מובחרי העם שפועלים למען קידומם והטבותיהם, והציבור הוא בן ערובה לגחמותיהם האישיות. אז מה הפלא שתדמיתם ירודה? ועוד לא אמרנו מילה על ערעור היציבות הדמוקרטית בשל הקדמת הבחירות לרוב.

 

משכתבי  הציונות

 

  כולנו מכירים את בנימין הרצל, חוזה המדינה. אך האם שמעתם את השם ד"ר נתן בירנבוים, שזה עתה מלאו 75 שנה לפטירתו? והאם ידעתם, שעוד הרבה לפני הרצל הוא האיש הראשון שטבע את המונח 'ציונות' ואשר הניח את היסודות להקמת ההסתדרות הציונית?

  אז נכון שאחרי שנים רבות של פעילות ציונית- סוציאליסטית, הוא חצה את הקווים,   הצטרף אל הזרם החרדי והפך לפעיל מרכזי בו. אולם האם זוהי סיבה מספקת להעלים את מפעל חייו הציוני, שהוא נמנה עם מייסדיה של התנועה, כפי שבחרו לעשות משכתבי ההיסטוריה של הציונות? האם אין הם דומים לבת יענה הטומנת את ראשה בחול? דומה שזהו חטא לא רק כלפי דמותו רבת הפעלים של האיש, אלא לא פחות כלפי ההיסטוריה, ויש בו משום הטעייה של הציבור בכלל ושל הנוער בפרט, שנותר עם חור בהשכלה הציונית.

   אולי כדאי שמשכתבי ההיסטוריה הציונית ילמדו פרק מהטקסט המקראי, איך לא להעלים עוּבדות, ולהתמודד איתן, גם אם הן מביכות לפעמים. אמת היסטורית כבר אמרנו?

 

לא  למריחואנה

 

  נכון עשה בג"צ שפסל את הבקשה למפגן של עישון מריחואנה בתל אביב. כידוע, מפגן אחד שווה יותר מאלף מילים, וכשמדובר בסמים הוא מהווה מודל שלילי לנוער.

  לא סוד הוא שליגליזציה של סמים קלים, כפי שמוכיחים מחקרים, עלולה לגרום לשימוש  בסמים כבדים ואף לליגליזציה שלהן. למרבה הצער נגע הסמים גורם לא רק לתמותה של המשתמשים בהן, אלא גם לפשיעה בחברה, מעבירות רכוש לצורך מימון הסם, דרך פריצוּת ועד לגרימת תאונות דרכים ורֶצח. לכן ראוי לבער את הנגע מן היסוד. כל הכבוד!

 

על  מגש  השנאה

 

  לא פחות מהפרובוקציה של האנרכיסט הדני בבקעה, גם הדחתו של סמח"ט שלום אייזנר שיחקה לידיהם של האנרכיסטים, והם קיבלו אותה כשי על מגש הכסף של שנאת ישראל.      לא סוד הוא שהכינויים 'פעילי שלום' ו'פעילי זכויות אדם' הם מילים מכובסות להשמדת ישראל בהתאם למטרתם המוצהרת לא אחת במישרין או בעקיפין. ארגוני השמאל היהודיים התומכים בהם, כמו בארגונים פרו- פלסטינים אחרים, נותנים אפוא ידם לכך, ולכן הגיעה השעה להתנער גם מהם. ובא לציון גואל.

 

פסק  זמן?

 

  פרישתה של ציפי לבני מהחיים הפוליטיים הוא צעד נכון בזמן הנכון, שהיה צפוי בעקבות מפלתה הדרסטית במפלגת קדימה. ראוי שהיא תמַצה את כישוריה בתחום השכלתה המשפטית, ותניח לאחרים הטובים ממנה את הזירה הפוליטית בכנסת, שֶבה נכשלה כשלון חרוץ.

   עם זאת, יתכן בהחלט שמדובר בפסק זמן לעריכת חשבון נפש ולהיערכות מחדש לקראת קמבק פוליטי. אם כן, האם ביבי, יריבה המושבע, שפרש אף הוא מהפוליטיקה (אם כי דומני לא מחברותו בכנסת) לאחר כשלונו בשנות ה-90, שימש לה מודל? ימים יגידו. ועד אז בהצלחה לה בכל אשר תפנה.

 

מפלגה  של  איש  אחד

 

  בניגוד לתדמיתו האידיאולוגית הימנית של ח"כ אביגדור ליברמן, דומה שהרקורד הפוליטי של השר הנכבד מנפץ תדמית זו. ליברמן מתברר הוא פרגמטיסט לא קטן, פוליטיקאי משופשף שמנצל את סמכותו הבלתי מעורערת ואת המשמעת הסיעתית במפלגתו 'ישראל ביתנו', כדי להשליט אינטרסים פוליטיים מובהקים שלו.

  האיש הוא כל הזמן עם היד על הדופק הציבורי. את הנושאים הפופוליסטיים, שעל סדר היום, הוא מעמיד למבחן של בחירות או תמיכה קואליציונית, תוך ניצול כוחו האלקטורלי. מבחן האזרחות, חוק הגיור זוכרים? ועתה הוא מנופף בדגל חוק טל והשוויון בנטל הצבאי כדי להפיל את הממשלה ולהביא להקדמת הבחירות. מפלגה של איש אחד כבר אמרנו?

 

הודאות  שוא

 

  האם השהוּת בכלא גרמה לארז אפרתי, הקב"ט שהואשם בתקיפת צעירה, להרהורי תשובה, לאחר שהביע חרטה והתנצלות על המעשה? ואולי, כפי שנראה, הוא מפמפם מגרונו של עורך דינו, כדי לעורר את רחמי השופטים ולהקל בעונשו ובגודל הפיצויים שעליו לשלם לקורבן? שהרי לא סוד הוא, שהודאה בחטא, הבעת חרטה והתנצלות – גם אם אין מאחריהן שום כוונה אמיתית – הן מתכון בדוק להקלת העונש, וכל העבריינים (מלבד המחבלים) כבר למדו סוד זה ומיישמים אותו כהלכה.

  אולם איך זה, שהשופטים המלומדים, שאין לחשוד בתמימותם היתרה, הולכים שבי אחרי הודאות שוא אלה ומתחשבים בהן, כחלק מתפיסתם המתחשבת בעבריין, ופחות בקורבן? והרי על הצדק להיעשות, וגם להיראות! הגיעה השעה שהשופטים יחדלו לרחם על העבריינים, שעליהם לשלם את מלוא עונשם על פישעם, ויתמקדו בסבל הקורבנות ובנזק שנגרם להם, והוא הדין במקרה של אפרתי. רק כך החֶברה תהיה מתוקנת יותר. ובא לציון גואל.

 

תרגיל  ביחסי  ציבור

 

  האם הראיון עם אלדד יניב בעיתון 'הארץ' הוא תרגיל מבריק ביחסי ציבור? לפחות כך נראה על פי 'השורה התחתונה' שלו. יניב מדבר על הכוח המשחית שיש לאנשים כמוהו, עורכי דין ויועצי תקשורת, שמעולם לא נבחרו על ידי העם, אשר מנצלים את השפעת התקשורת לצרכיהם. אולם בדיוק זה מה שהוא עושה בסוף הראיון.

  כמי שיזם את המחאה החברתית השמאלנית, במגמה להפיל את ממשלת נתניהו, מנסה אלדד באמצעות הראיון בעיתון, להתסיס את דעת הקהל ולהשפיע עליה להצביע במערכת הבחירות הבאה, שאותה הוא  מגדיר כ'אם כל המחאות'. האין זו תעמולת בחירות מובהקת? הראיון כולו אפוא אינו אלא מבוא לקראת תעמולה זו בסופו. כאיש תקשורת ממולח אלדד למד היטב איך למשוך את הציבור, מה מדבר אליו ומה הם גורמי הרייטינג. חשיפה אישית, ומה שנראה ככנוּת, הם מתכון מובהק לכך. הוסיפו לכך את כל מרכיבי ה'אקשן': כוח, פוליטיקה ותקשורת, וקַבלו את המתכון המושלם. מה צריך יותר מִזה.

 

דוגמא  לא  מייצגת

 

    לא פעם העיתונאי הוא על תקן אותו צלם, שתופס על חם את החרדי הצורר, אשר פוסע מעדנות בזמן הצפירה, כאילו הוא מייצג את הציבור החרדי כולו. ולא היא. צר לי לאכזב את הקוראים. אולם כמו בתחומים רבים אחרים, החרדי מבתי בראנד בירושלים, שהפר את הדממה, הוא חרדי קיצוני, שאינו מצביע על הזרם המרכזי של המגזר.

  למרות שעמידת הדום היא אכן מנהג של גויים, רובם של החרדים מכבדים את הטקס, ולוּ מהטעם האנושי, כדי לא לפגוע בציבור הרחב, שלגביו הטקס הוא בעל משמעות של התייחדות עם זכר הקורבנות. אך הם ממלאים את דקות הדומיה בתוכן יהודי של אמירת פרקי תהילים.

  אגב, לגבי הצַלם שאינו מכבד את המעמד, לא פחות מהחרדי שלכד בעדשת מצלמתו, השאלה היא האומנם המטרה מקדשת את כל האמצעים, ומי יצלם את הצַלם הסורר בעצמו?

הצחקתם אותי.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                            ציפי  לידר

מיהו ישראלי?

  נכתב על ידי:   ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  אהוד  שוב  ברח  * תורת  המלך?  סערה  בכוס  מים  *

העלאת  גיל  הנישואין  –  גזירה  שלא  כל  הציבור  יוכל  לעמוד  בה  *  עוואד  כמשל  *  וגם  אמור  לי  מה  הפסיקה,  ואומַר  לך  מי  השופטת  *  ולקינוח  המין  החזק  במתמטיקה

 

                                  ***

 

אהוד  ברח

 

  האם שר הביטחון, אהוד ברק, טומן ראשו בחול? כך נראה לפי הצעתו לנסיגה ישראלית חד צדדית והקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. יש לומר שההצעה אינה מפתיעה. ברק הוא שעמד מאחורי הנסיגה החד צדדית של ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. אז מה אם זו גרמה למלחמת לבנון השנייה עם חיזבאללה, ואף מסכנת את ישראל מפני חדירה סורית, ולא פחות פגעה בכוח ההרתעה של צה"ל? ומה אם צעד דומה בעזה הוביל למטח טילים על ישובי הדרום ולמלחמת עופרת יצוקה?

  זוכרים את הסיסמא 'אהוד ברח'? כמה סמלי: ברק בורח מהתמודדות מדינית ובטחונית בדרך הקלה, מבלי לראות את ההשלכות המסוכנות לישראל. ולאבו מאזן הוא פורש שטיח אדום. למה לראיס לרוץ לאו"ם, כששר יהודי מסדר לו מדינה ללא תנאי על מגש הכסף? מה צריך יותר מִזה?

 

ההר  הוליד  עכבר

 

  זוכרים את הסערה הציבורית והתקשורתית, שפרצה בעקבות פרסום הספר 'תורת המלך'?

מה לא אמרו אז על המחברים ואפילו על הרבנים שהעניקו הסכמות לספר? הכתירו אותם בתואר גזענים המסיתים לרצח ערבים ודרשו את העמדתם לדין. כבוד הרבנים דב ליאור, יעקב יוסף ויצחק גינצבורג נרמס בגלל פופוליזם זול.

  והִנה מתברר שההר הוליד עכבר, ובסופו של דבר התיק נסגר מחוֹסר ראיות מספיקות. ומי

מדבר? אלו המסיתים בלי הפסקה נגד מתנחלים וחרדים בביטויים שלא היו מביישים אפילו  את האנטישמים. אז לפני שהם תובעים את הרבנים ומכפישים אותם, ראוי שיבערו את הקוצים מהערוגות שלהם. ובא לציון גואל.

 

חוק  מיותר

 

  הצעת החוק, שאושרה בקריאה ראשונה, להעלות את גיל הנישואין ל-18שנה אומרת דרשני. בחברה החילונית, כידוע, גיל הנישואין נמצא במגמת עלייה, ולכן לגביה שינוי החוק אינו משמעותי.

לעומת זאת, בחברה החרדית החסידית מקובל מסיבות דתיות שבנות נישאות בגיל 17, ולכן לגביה דומני כי מדובר בהתערבות בוטה בחיי הקהילה ובנורמות הנהוגות בה, התערבות הגובלת בכפייה חילונית.

  ראוי לציין כי בנות הקהילה, הגדלות על מסורת זו, ומחונכות לכך, בשלות לנישואין, וחיות באושר עם בעליהן ומקימות בתים לתפארת, ויכולות לשמש מודל לזוגיות ולחיי משפחה מאושרים. אין ספק שהחוק החדש יפגע קשות באורח חייה של הקהילה, בהרגליה ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות, וזוהי אפוא גזירה שאין היא יכולה לעמוד בה.

  ספק גם אם החוק יתן מענה לאותן בנות בשכבות החלשות, שנישאות בכפייה בגיל צעיר, משום שהן נרשמות לנישואין מאוחר יותר, בגיל החוקי. אז מה הועילו מחוקקים בתקנתם?

 

עוואד  כסמל

 

  האם ערביי נצרת הם ישראלים? לפחות לפי החרם שהטילו על הזמרת הערבייה, מירה עוואד, נגד הופעתה בפסטיבל בעיר, בגלל 'שיתוף פעולה' עם ישראל (עם הזמרת אחינועם ניני בארוויזיון לשעבר) נראה שהתשובה היא לא. כזכור, הם גם הביעו תמיכה פומבית בחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

  למרבה הצער נצרת לא לבד. והחרם נגד עוואד כמשל. תופעה זו מייצגת מגמה פרו- פלסטינית ואנטי ישראלית, הגוברת והולכת בקרב ערביי ישראל, שרואים במדינת ישראל

וביישות הציונית אוייב. הם נלחמים נגד המדינה מתוכה, ולא פעם מסכנים אותה. הפגנות המוניות למען הפלסטינים וסיוע למחבלים כבר אמרנו?

 

תקדים  מסוכן

 

  האם פיגוע ירי של מחבל אינו אירוע לאומני? לפחות כך נראה לפי פסיקתה של שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מהא סמיר עמאר, שקבעה כי בני משפחתו של מחבל שנהרג במהלך פיגוע, יקבלו קיצבה חודשית מביטוח לאומי.

  כולנו יודעים ששופטים אמורים להיות אובייקטיביים בפסיקתם, וכך הם מצטיירים בדעת הקהל. אולם מקרה זה מעלה חשד ברור, שבפסיקתה של השופטת הערבייה התערבו שיקולים זרים של הזדהות אידיאולוגית, והיא פעלה ממניעים לאומניים. מעבר לכך, פסיקה זו עלולה לשמש תקדים לתביעות נוספות לקבלת קיצבה מצד משפחות מחבלים. האומנם הרצחת וגם ירשת?

 

המין  החזק

 

  מי אמר שמתמטיקה היא מקצוע של בנים? לפחות האולפניאדה המתמטית העולמית,שנערכת לבנות דתיות, מוכיחה אחרת.

  האולפנות הדתיות לא לבד. גם נתוני מבחני הבגרות מצביעים על שוויון ואף יתרון לבנות.

אם ממוצע הציונים בבגרות, ברמת 5 יחידות, זהה אצל שני המינים (כ-84 ), הרי ככל שהיחידות נמוכות יותר, הפער גדֵל, כן ניחשתם, לטובת הבנות! בעוד הציון הממוצע של הבנים, ברמת ארבע יחידות, הוא 75.52, אצל הבנות הוא עומד על 80.16. ואילו ברמת שלוש יחידות, הבנים קוצרים ממוצע של 75.35, והבנות – 78.36.

  ראוי לציין גם את המגמה הגוברת בעשור האחרון של שילוב נשים במתמטיקה ובמדעים.

אז מי אמר שנשים הן המין החלש? לפחות במתמטיקה הן מוכיחות שהן חזקות.

       הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

 

                        ציפי  לידר

שוטרים וגנבים

  נכתב על ידי:   ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  מיהו  מורה  לחיים?  * התקשורת  כן  אשמה: חגי עמיר  סלב? * סופרים  וגנבים  *  יובל,  רד  מעץ  המע"מ *  לא  לוַגנר  *  כתובת  הנאצה  היתה  על  הקיר? – לא  לכותרת  *  מרְק  לא  לבד  * די לילקוט  הכזבים  של  מעוז *  ולקינוח:  כרת  ראש  ציפור  –  ולא  תמות?

 

                                     ***

 

תנ"ך  עם  נשמה

 

  דומני כי מעֵבר למענה של המחסור בכוח אדם, הכשרת מורים דתיים להוראת תנ"ך היא רעיון נכון.

  הוראת תנ"ך עבור מורים דתיים היא לא רק עוד מקצוע, אלא חלק בלתי נפרד מאורח חייהם המבוסס על קיום מצוות. משום כך הם יכולים להעביר את הטקסט המקראי לא רק מבחינה טכנית, אלא גם את רוח התנ"ך, ובכך להקנות מימד נוסף חי ללימוד.

  תנ"ך עם נשמה כבר אמרנו?

 

האצבע  המשולשת  כמשל

  אין ספק שחגי עמיר, שריצה 16 שנות מאסר, שילם את מלוא חובו לחברה. גם על סירובו  להביע חרטה הוא שילם כחוק, באִי ניכוי שליש ממאסרו, למרות התנהגותו הטובה בכלא. לכן יש לאפשר לו לשקם את חייו הפרטיים בלי הפרעה.

  לא סוד הוא שהתקשורת לא רק מדווחת על חדשות, אלא גם יוצרת אותן. דומה אפוא שפֹּה  קבוּר הכלב. במקום להסתפק בדיווח בלבד על שחרורו, העיתונות עקבה אחריו והעלתה אותו לכותרות, ובכך הפכה אותו, אם רצתה או לא, לסלבס.

  מאז שחרורו מבית הכלא הוא היה בלי הפסקה תחת אור הזרקורים ותחת עינם הבולשת של צלמי הפפראצ'י. ללא המעמד המתוקשר, והבמה העיתונאית הרחבה שניתנה לו, לא היה לעמיר בפני מי להפגין את האצבע המשולשת המפורסמת שלו, כסמל לאי הבעת חרטה ולדיעותיו הבלתי קונצנזואליות. לכן אל לעיתונות להלין בנידון אלא על עצמה.

 

מיהו  גנב?

 

  לא סוד הוא שלא אנחנו המצאנו את הגניבה הספרותית, שכבר עשתה היסטוריה. אולם התדמית החיובית שהיא זוכה לה, ולוּ בעיני סופרים השותפים לדבר עבירה ומתהדרים בה, אומרת דרשני.

  מתברר שהסופרים לא לבד. בשבוע הספר העברי יש מו"לים שמשתמשים בתופעה כתרגיל ביחסי ציבור לקידום מכירותיהם, ושוכרים במיוחד למטרה זו גנבי ספרים מקצועיים ושוטרים ש'יתפסו' אותם. מינִי- מאפְייה כבר אמרנו?

   ואם חשבתם שהגניבה היא  נחלת מעוטי היכולת בלבד, אינכם אלא טועים. גם העשירונים העליונים, שגונבים ביוגרפיות, חוטאים בה, אולי משום שהיא כבר הפכה, למרבה הצער, לסמל סטטוס.

  השאלה היא האם המטרה למכור מקדשת את כל האמצעים? מדוע להשתמש בדרכים פסולות, המשמשות גם מודל שלילי לנוער, לקידום מכירות? והאם הגניבה הספרותית היא לא עוד סיבה למסיבה להורדת מחירי הספרים כדי להעלות את מכירותיהם בדרכים לגיטימיות? לתשומת לב המחוקקים, רגע לפני שהם מאמצים אל ליבם את 'חוק הסופרים'.

 

יוּבל,  רֵד  מהעץ

 

  בכל שנה, לקראת הדיונים בתקציב המדינה, חוזר הריטואל הקבוע של הצעת האוצר להטיל מע"מ על פירות וירקות. בסופו של דבר ההצעה נופלת, ואינה זוכה לתמיכת השרים וחברי הכנסת, ואף  מעוררת ביקורת ציבורית חריפה – משום שמדובר בגזירה שאין הסוחרים, ובמיוחד סוחרי השוק, יכולים לעמוד בה.

  ועוד לא הזכרנו את הפגיעה בשכבות החלשות (דבר הנכון לגבי העלאת המע”מ בכלל), ומניעת צריכת ירקות ופירות בקירבן. זאת בניגוד למדיניות משרד הבריאות המעודדת את אכילתם כמרכיב חשוב בתזונה בריאה, המונעת מחלות.

  אז אנא מר שטייניץ, רד מגזירות המע"מ, ומקיצוצים לחלשים, חסרי הלובי, ולֵך על          העשירים. ובא לציון גואל.

 

וגנר  כסמל

 

  המתנגדים להשמעת וגנר טוענים שאין להשמיעו עד שאחרון ניצולי השואה ילך לעולמו. האומנם? האם פרק השואה, הטרגדיה המכוננת בתולדות עמנו, תם עם הסתלקותו של דור הניצולים? ומה עם הדור השני לשואה, המשַמר את התסמונת הטראומטית של הוריו ורגישותו לצלילי המלחין הנאצי מפעמת בגֶנים שלו? והאם וגנר, עם כל הכבוד לערכו המוסיקלי, אינו סמל למוסיקה הנאצית, שעל עם ישראל כקולקטיב, הנושא את זכר השואה וקורבנותיו, לדחות אותה?

  אות הקין הנצחי של וגנר נצרב ככתם בתודעה היהודית, ולכן אין להשמיע אותו בהופעות פומביות.

 

להצניע  את  הידיעה

 

  אין ספק שמי שכתב את כתובות הנאצה ב'יד ושם' ביקש לעורר סערה ציבורית ותקשורתית ולהעלות את הנושא לכותרות הראשיות. ואכן, הוא הצליח בגדול. הזעזוע מהמעשה, שהקיף את כל חלקי הציבור, עלה לראש סדר היום הציבורי וכבש את כל כותרות העיתונות.

  האם לא היה עדיף אילו התקשורת הייתה מצניעה את הידיעה ומניחה למשטרה לחקור את הנושא, ורק בסיום החקירה, כשהיו בידי השוטרים מימצאים סופיים, היא הייתה מסתפקת בדיווח בלבד של הידיעה? דומה כי בכך הייתה העיתונות מצננת את ההתלהבות של אותו נער פוחז, ואולי של נערים אחרים כמוהו, לעשות את המעשה בעתיד. ובא לציון גואל.

 

פרס  לעבריינים

 

  למרבה הצער הנהג הדורס של הנערה שחר גרינשפן, שנפצעה קשה בתאונה, ואשר לאחרונה התקיים בבג"ץ דיון בעניינה, לא לבד. העונש הקל שקיבל הוא משל לקלוּת הבלתי נסבלת של הענישה לעברייני תנועה.

  קחו למשל את שי קלדרון, שקיבל 9 חודשי מאסר בלבד(!) על תאונת הקטנוע הקטלנית, שֶבּה נהרגה דנית בראל ז"ל, ורשיון הנהיגה שלו נשלל למספר שנים בלבד במקום לצמיתות. כמוהו עשרות נהגים עברייניים, שיצאו בזול, ומשמשים מודל לנהגים צעירים ב'איך להתפרע שיכורים על הכביש מבלי להיענש', ולקבל את פרס ישראל על עבירות תנועה קטלניות. אין ספק שעונשם הקל מייצג את זילות החיים בכלל, ועל הכביש בפרט.

  בהעדר הרתעה, מה הפלא שיש ריבוי של תאונות דרכים?

 

די  לעלילות  מעוז

 

  הסאגה המתמשכת של דניאל מעוז, החשוד ברצח הוריו, מדוּוחת בחדשות לפרטי פרטים. אולם עם כל הכבוד לרייטינג, דומה כי לציבור כבר נמאס מעלילות דניאל בגוב העריות בבית המשפט, שבהחלט לא היו מביישות סיפור בלשי או קרימינלי בדיוני.

  דניאל התגלה כוירטואוז של סיפורי כזבים, שאינו בוחל בשום אמצעי כדי למַלט את עצמו

מאימת הדין. אך מאחר שמדובר במציאוּת, ולא בבידיון, של רצח כפול אכזרי, אז אנא, שם בחדשות, הַניחו לנו מהדיווחים עד להכרעת הדין, בטרם ניאלץ ליטול כדור נגד בחילה. האומנם, דניאל, רצחת וגם כיזבת?!

 

במבחן  התוצאה

 

  החלטת משרד המשפטים להחמיר בהגדרות הרצח היא צעד נכון בכיוון הנכון. הרצח צריך להיקבע על פי מבחן התוצאה, ולא על פי מבחן הכוונה, כפי שהיה עד כה.

   אדם כורת ראשה של ציפור – ולא תמות? דומה שכלל זה של חז"ל צריך להיות העיקרון המַנחה של קביעת הרצח, כאשר המוות, לפי כל הנסיבות הראייתיות, הוא בלתי נמנע. עיין ערך מיכאל קרפ, שנרצח במכשיר קהה על ידי צעירים שתויים על חוף הים, כמשל.

  וגדי ויכמן מבאר שבע, שנרצח לאחרונה באכזריות בדקירות סכין, כבר אמרנו?

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

 

                                               ציפי  לידר

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 14.06-20.06-2012

התחזית האסטרולוגית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

 

טלה

השבוע משמח ומלא באנרגיות עד כדי שיחשב כחגיגה. הגברים והנשים שידעו לתת לצד השני את הכבוד ואת זכות הדיבור, יקבלו המון אהבה. במיוחד אתן… הנשים: אתם צפויים לקבל את כל היחס והחום שביקשתן מבני המין השני. מגעים חשאיים סביב סולחה מתנהלים מתחת לאפכם. התרכזו במה שהלב שלכם רוצה באמת. לא להתחשב בלחצים הבאים מהמשפחה.

שור

הדגש על תחום העבודה והקידום. אתם נחושים להגיע למטרה ומונעים בכוחות מחודשים. אני צופה כי תתוגמלו בשל כך. העלאה בדרגה קרובה. נושאי הכספים והרגש יקודמו במפתיע. יש מצב לקבל הצעות רציניות מהתחום הרומנטי. כדאי לכם לנסות את זאת. מומלץ לשקול בכובד ראש כול הצעה. שימו לב אנשים שהתרחקו מכם בעבר ומחכים היום לרגע המתאים לחדש אתכם את הקשר.

תאומים

הכסף מגיע ומשחרר חלק מלחציכם הידועים. השקיעו לטווח הארוך. לבעלי חוב:  הזמן להשיבו לעליו. חסכו לטווחים ארוכים מאשר תכננתם. אל תתבוננו על העתיד מבעד למשקפיים ורודות מידיי- תחשבו עם הראש ולא עם הלב…אתם טובים בזה, בדרך כלל. הזמן להתנקות  על ידי תכנון של נסיעה. אתם נמשכים לקשר שאין לו עתיד ועלול לגרום לכם רק לפגיעה ישירה בלב.

סרטן

השבוע אתם מרבים להשתמש באינטואיציה בכול הנוגע לאהבתכם ולתחום הרגש. אתם מוצפים בתחושות של דברים מסעירים העומדים לקרות לכם בקרוב. הנושאים יהיו סביב: האהבה, הכספים ובנוגע לתפנית בתחום הקריירה. קחו סיכון מחושב הפעם, אל תיסגרו את הדלתות בפני מחזרים או בפני בן/ת הזוג שבבית. הזמן להתרכז בלהגשים חלומות שמזמן רציתם להגשים, בתום הכלכלי והיזמות האישית.

אריה

אתם מתכננים להתייעל. המרץ והעוצמה הבוקעים מאישיותכם ירשימו אחרים. מישהו שהיה יריבכם, יובס ויוכרע אפיים ארצה. אתם מעלים את רף הדרישות מהמעביד ומצליחים לכופפו לכיוונכם. חיזורים נסתרים רומזים על רגשות כלפיכם. הפנויים: התרחקו מגורם המנסה למשוך אתכם אליו בהבטחות שווא. הנשואים יחושו שהם רוצים לעמוד על שלהם, במיוחד הנשים. מי שבפלונטר מוזמן/ת להתקשר ולהתייעץ.

בתולה

השבוע תתכננו תוכניות להשקעה לטווח הארוך, או שתצברו כספים למטרה חשובה ועתידית. מובטח לכם שהדמות הקרובה  והמפרגנת, תעמוד מאחורי ההחלטות הללו. התרחקו מהימורים ומכל המריח מספונטאניות חסרת מעצורים- טיפ: באם הצלחתם בכך, מנעתם את חורבנכם הכלכלי והרגשי. דמעות של אחרים ינגנו על מיתרי ליבכם, שימשך לעזור ולהזדהות. הזמן לרכוש את ליבם של אלה שחשבתם שהם אויבים.

 מאזניים

השבוע אתם חדורי הרגשה לקום ולעשות משהו בכדי לשבור את מעגלי השעמום. הכמיהה לנופש ולספורט מתגברת. האנרגיות העצורות שלכם שואפות להתפרץ ולהשיג למענכם הישגים, בתחומי הרגש והקריירה. אתם מרגישים כתקועים בקשר ארוך שאין לו תכלית רגשית לגביכם. אתם מתעקשים להמשיך בו למרות הכאב שהוא מסב לכם. הזמן לפנות לייעוץ אישי על מנת לדעת מה תוקע אתכם בחיים.

עקרב

אתם מרעיפים אהבה על כולם. הסימפאטיה שתקבלו תבוא במיוחד מכיוון הילדים הרעבים תמיד למגע ולחום. האישה שאיתכם או החברה ייהנו ממנעמיכם הזורמים ברוך ובהתלהבות יתרה. התרחקו מהימורים. אתם רוצים לקום ולעזוב את העבודה, אך מצד שני אתם יודעים שהאחריות כלפי המשפחה רובצת על כתפיכם. מסתוריות רבה עוטה את נושא הכספים המגיעים לכם מנכס משפחתי.

קשת

הנשואים: אתם פועלים למען שלום בית. לכם הרווקים או הפנויים, אני צופה מהלכים ברוכים אשר יקדמו את החזרה המחודשת למישהו שהיטיב עימכם בעבר. הצלחה בתחום החברתי לכול אלה שעובדים במקום הדורש רמת אינטליגנציה גבוהה. למחפשים להתקדם ולפרוץ את מעגלי הקריירה  נכונה הפתעה נעימה. החל מיום ראשון אתם חשים כתקועים מכול הבחינות. צאו מאשליות- העזרה מאחרים.

גדי

 השבוע אין לכם אשליות לגבי העובדה שאתם אלה שצריכים לקום ולעשות למען עצמכם. אתם נחושים לבצע את המוטל עליכם ועושים זאת, על הצד הטוב ביותר. קסמכם האישי ירשים ויכבוש כול לב. תקבלו סימנים מהממונים בדבר העלאת שכר, או בנוגע לקידום מינהלי קרוב. כוחות מחודשים מנתבים אתכם לסלוח. החשים כתקועים בתחום האהבה מוזמנים להתקשר ולהתייעץ.

דלי

השבוע תיטיבו לתכנן את סוג הבילוי או דרך החיזור הנכונה והמתאימה לכם. סוף השבוע יהיה מתוקשר וחברתי ויאופיין בשיחות נפש מעמיקות. מסיבה שתיקלעו אליה במקרה, תוליד קשרים חדשים ומבטיחים. הורידו דאגה מתחום העבודה והכספים, שכן תתוגמלו כראוי. בסביבה הקרובה ובמקומות עבודה יחמיאו לכם. תחושה שאתם רוצים להגיע מהר לקניית דירה, דוחפת אתכם לתכנן צעדים כלכליים חדשים.

דגים

אתם נדרשים להחליט בעניין מכירה, קנייה או השכרת נכס הקשור לתחום הנדל"ן. הפשרה 'מהצד המעוניין' תהיה הוגנת ורווחית. לכו על זה. איתותים חיוביים מהתחום הרומנטי יהבהבו לעומתכם באור ורדרד. הפנויים: זה לא הזמן לצניעות יתר, פיתחו את הפה ואת הלב והכול יסתדר לבסוף. עבודה נוספת שנראית לכם שלא מתאימה, תראה לכם שברירת מחדל מאוד מתאימה.

זעקת ושביתת זעקת הסופרים

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

 

לאחרונה בעקבות הצעת החוק להיטיב  את התמלוגים לסופרים  עלה הנושא לכותרות ואכן מצבם המדכא של רב הסופרים הוא בכי רע.

,הרי ידוע שמרבית הסופרים לא כותבים למטרות רווח, ניתן למנות את בעלי  רבי המכר על אצבעות שתי ידיים שגם מצבם הורע בעקבות מבצעי המכירות, השאר כותבים לצורך מילוי חדוות היצירה וההנאה ואם שפר עליהם גורלם, הם גם מרוויחים משהו, אך לא ניתן לקרוא לזה פרנסה.

 

יש לדעת כי כתיבת ספר היא יצירה של  מלאכה מתישה, שלעיתים עורכת גם מספר שנים  והסופרים במקום להוות בחשיבותם את ראש הפירמידה ביצירת הספרות בישראל, הם נמצאים בתחתית הסולם מבחינת התגמול, מעליהם מככבים המולי"ם וההוצאות לאור, המפיצים וחנויות הספרים שעלותם  למעלה מ 60% ממחיר הספר ומהיתרה הסופרים מקבלים בין 10% ל-,12% וזה עוד ברוטו לפני מס ולפני מבצעים והנחות שהם על חשבון הסופרים כמובן.כך שנשאר להם כמה שקלים ספורים מכל ספר. אכן זה מאבק מתיש  שידם של הסופרים ברב המקרים היא  על התחתונה.

 

הגיע העת , שהסופרים יקימו כל זעקה ומחאה וישבתו במשך שנה או שנתיים  ,ובתקופה זו לא ייכתב על ידם אף ספר, במילא הם לא מרוויחים והבה נראה את כל המולי"ם, המפיצים ובעלי החנויות מחזיקים מעמד ,מסיימים את המלאי שברשותם ועומדים בהוצאות הקבועות, אולי אז יבינו שיש לשנות את כללי המשחק.

ובינתיים, יכולים הסופרים,גם לנוח, ולמלא את המלאי היצירתי,וכן  לתת הרצאות, לכתוב לעיתונות ובאינטרנט ולחיות בצמצום, עד שהצדק יגיע ויתחננו בפניהם לחזור לכתוב.

 

גרשון אקשטיין,רעננה

קו השבר החברתי והלאומי

האם טרנספר "גבעת האולפנה" הינה גזרה שאין מוצא ממנה? הלב נחמץ שוב להיווכח כי מאות יהודים יהפכו לפליטים בארצם, בידי בני עמם.

נכתב על ידי: אהרון רול

האם טרנספר "גבעת האולפנה" הינה גזרה שאין מוצא ממנה?  הלב נחמץ שוב להיווכח כי מאות יהודים יהפכו לפליטים בארצם, בידי בני עמם.

 

שלא תהיינה אי הבנות, הבטחות לחוד ומעשים לחוד.  פתרון מגורים למגורשים לא יימצא יש מאין, הם יושלכו לכלבים כפי שתושבי גוש קטיף ניבעטו ללא פיתרון על ידי השמן המושחת והמנמנם.

נתניהו כשל אומללות כטירון בן יומו.  הוא התחייב לאובמה ולמרקל בנוסך ""יצהר תמורת בושהר" וצוללות גרמניות תלויות על בלימה כאשר לא היה כלל צורך בכך.  הגרעין האיראני ממילא הפך לענין כלל עולמי ולא רק ישראלי ואין כלל תלות בינו לבין ההתישבות ביו"ש. הצוללות הגרמניות לישראל הינן צוללות מכה גרעינית שניה כנגד איראן ומציאותן בידי ישראל הינה אינטרס של המערב כפי ישראל.

 

וכדי להוסיך חטא על פשע בא חבורת המתיוונים היושבת בבג"צ ומאחזת את עיני הציבור בדבר "סופיות הדיון" כאשר תקדימים לפתיחת "סופיות הדיון" קיימים לאורך ולרוחב.  שופטי הבג"צ מבצעים "תרגיל שליטה" על גב הממשלה והכנסת ויהודים טובים מגורשים מבתיהם עקב כך.

 

ומה עושה נתניהו, מגרש יהודים אשר קיבלו את כל האישורים הדרושים להתישבות על קרקע שנירכשה מידי הבעלים הערבי (ולא נירשמה כחוק מחשש לחיי המוכר הערבי).  אותם יהודים רכשו בכספם את הבנינים בהם מתגוררים ומשלמים משכנתאות (אשר חייבות להיות משולמות גם אם יהרסו הבתים).

 

אלא שהריסת בתי "שכונת האולפנה" אינה סוף פסוק, זו רק ההתחלה.  כעת יקומו כל השדים, הרוחות והזדים במדינת ישראל מעמותות השיטנה הישראליות וייתלו בתקדים "הרס שכונת האולפנה" לגרש עוד אלפי ועשרות אלפי יהודים מבתיהם וזאת יחדיו עם פרקליטות המדינה ושופטי הבג"צ אשר מפריחים זיקוקים ויוצאים בשמחה ובששון לחלק סוכריות ברחובות כל אימת שיהודי מגורש מביתו על ידי יהודים.

נתניהו מאיים בפיטורין כנגד כל שר שיצביע בעד "חוק ההסדרה" מחר?  יש בכך סיכון רב אך גם סיכוי לא מבוטל.

 

במדה ואך שר אחד יצביע בעד חוק ההסדרה הרי שיפוטר לאלתר.  אלא שאם עשרה (10) שרים יצביעו בעד חוק ההסדרה, נתניהו הוא שיפוטר, או למצער יושב לממדיו הנאותים והנכונים, יוחזר לעשתונותיו.

 

שהרי נתניהו לא יעז לפטר עשרה שרים מאחר שפירושו ממילא נפילת הממשלה.  במדה ויפעיל קומבינת הפרד ומשול ויפטר חלקם של המצביעים בעד וחלקם יותיר על כנם, הרי שכל שנידרש מכל עשרת השרים, כולם כאחד לקום ולהודיע על התפטרות קולקטיבית.  התוצאה תהיה כי איש לא יפוטר, חוק ההסדרה יעבור, יהודים לא יגורשו ושלום על ישראל.

 

שרי ממשלת ישראל….קיימת בציבור אי נחת גדולה ואף תעוב מתפקודכם (חלקו גם באשמת ממשלות עברו).  אתם נתפסים בציבור כנהנתנים, משרתי עצמם, הדבקים לכורסות עור הצבי סביב שולחן הממשלה ובורשים את צרכי הציבור בבוז מעליכם.  הנה ניקרתה בידיכן ההזדמנות להוכיח לכלל הציבור במדינת ישראל כי קורצתם מהחומר הנכון, כי הנכם משרתי ציבור לאמיתם ולא "עלוקות ציבור".

 

במדה ותצביעו עבור חוק ההסדרים, קניתם עולמכם באחת.  מרביתו המכרעת של הציבור ישא אותכם על כפים ביום הבוחר.  בכך שתצביעו "הן" , תרמתם לשלטון מדינת החוק, לשלטון הצדק ולמען כלל עם ישראל.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

חוק המשכורות

ועדת השרים לחקיקה תדון ביום א' הקרוב ב"חוק המשכורות" – הצעת החוק של יושבת ראש מרצ, חה"כ זהבה גלאון, הקובעת כי הוצאות השכר של חברה יוכרו לצרכי מס רק עד גובה של פי 15 משכר המינימום או המשכורת הנמוכה בחברה.

 

הצעת החוק, שהוגשה במקור על ידי ח"כ לשעבר חיים אורון (ג'ומס), יוצרת תמריץ להקטנת פערי השכר בחברות ותביא להקטנת הכדאיות של תשלום משכורות ענק לבכירים.

גלאון אמרה: "משכורות העתק של מנהלים בכירים בחברות מוכרות כיום כהוצאות פטורות ממס ללא קשר לגובה המשכורת, וכך המנהלים מרוויחים פעמיים – גם משכורות הולכות וגדלות המגיעות לכיסם, וגם עוד הוצאות פטורות, המקטינות את גובה המס שמשלמת החברה לרשויות. הצעת החוק שלי קובעת כי רשות המסים לא תכיר לחברה בחלק המשכורת הגבוה יותר מפי 15 משכר המינימום או מהשכר הנמוך ביותר בחברה. כתוצאה מכך, משכורות הגבוהות מ – 61,500 ש"ח בחודש לא תוכרנה במס הכנסה לטובת פטור."

 

גלאון הסבירה: "ההצעה לא אוסרת על לקיחת משכורות מופרזות בידי בעלי תפקידים בכירים בחברות בישראל, אך היא קושרת בינן לבין הוצאות המס של החברה, ולבין השכר הנמוך בחברה. כך, נוצר אפקט משולש: תמריץ לריסון העליה החדה במשכורות הבכירים בישראל, עידוד להעלאת המשכורות הנמוכות בחברות שבכיריהן מעוניינים לקבל תגמול גדול, והגדלה בהכנסות המדינה ממיסוי חברות, כתוצאה מביטול הפטור על משכורות גבוהות במיוחד."

 

את ההצעה הגיש במקור ח"כ לשעבר חיים אורון (ג'ומס), והיא אושרה בקריאה טרומית בכנסת ה – 17.

נמסר על ידי: דרור מזרחי- דובר

הוגש לפרסום על ידי: אלכס לוין

הגמול לחוצפה הטורקית

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

טורקיה החליטה לאחרונה(,ידיעות אחרונות 23.5.12 )להוציא צווי מעצר וכתבי אישום נגד קציני צה"ל,שניהלו את המערכה נגד פלישת האונייה "מאווי מרמרה" לרצועת עזה, ההחלטה נפלה בירושלים כרעם ביום בהיר. חלפו שנתיים פחות שבוע מן האירוע הקשה על סיפון הספינה שסירבה לעצור, והנה לפתע צץ האיום על האלופים, גבי אשכנזי, עמוס ידלין, אליעזר מרום ואבישי לוי, שאם יעגנו בטורקיה, ייעצרו ויועמדו לדין והתביעה תדרוש עשרה עונשי מאסר עולם לכל אחד מהם.

אכן חוצפה טורקית הזויה, שמטרת ללבות את המתח הקיים ממילא בין שתי המדינות.

מדינת ישראל צריכה הפעם לא לוותר, לעשות מעשה גמול, למשל, להפעיל את המודיעין הצבאי ולרכז מידע על הטייסים שהפציצו בשנים האחרות את כפרי הכורדים ללא רחם, את שמות ההנהגה הצבאית הבכירה ,לרבות ארדואן מיודענו, ולהעביר כתבי אישום נגדם לבית הדין הבן- לאומי בהאג.

 למדנו,שטורקיה צריכה ללמוד את הלקח, וכמדומני ,אין בעיה למודיעין האיכותי שלנו להכין רשימה כזו.

גרשון אקשטיין,רעננה

יש'ע – הקרב על הזהות

נכתב על ידי: אליקים העצני

 

הסופרת אלונה קמחי חושפת את "הצדדים האפלים בחייה" (אמירה לם, "ידיעות אחרונות" ): טיפולים נפשיים, כדורים פסיכיאטריים, יחסים גרועים עם אמא, בעיות עם הבעל ו… : "החשש ממה שבנה, העומד בפני גיוס, עלול לעשות בשטחים…"

בכנס של השמאל הישראלי שאורגן ע"י שלום-עכשיו, טליה ששון (בעלת דו"ח-המאחזים) "אומרת בכאב", שאנשי ביטחון בכירים הודו באוזניה שאין להם מושג איך אפשר לפנות מאות אלפי מתנחלים (ישי  פרידמן – "מקור ראשון" ).

שתי  אמירות  שצריך לקרוא פעמיים. אצל האחת, שירות ביטחון בלב א"י נמצא באותה הרשימה עם הפרעות נפשיות ויחסי משפחה שלא-נדע. והשנייה, ליבה הרחום "כואב" (כואב!) על כך שאלפי משפחות ל א  יגורשו. מתוך אותו הכנס מדווח הכתב על "תחושת מועקה של מחנה שהולך ומצטמק, לא מקובל, לא אהוד". הפרופסור עמירם גולדבלום התבטא שם בייאוש: "אין סיכוי להשפיע מבפנים", ולכן "יש להפנות את הפנים החוצה" – להפעיל לחץ אירופי. ואלון ליאל, שמאלן קיצוני וחביב התקשורת, שובר את הלוחות: "אין שתי מדינות, לא יהיו… איחרנו את המועד".

 

מתבקשת השאלה, מהו מקור העזות והחריפות של הרגשות האלה? מדוע כל כך כאובה האכזבה שלהם  וייאושם כה מר? הרבה עמים כבשו שטחים, ולא ראינו שתתלקח בקרבם היסטריה כזאת! מדינת ישראל עשתה ועושה בתחומים שונים עוולות קשות לכל מיני צבורים, אך כלפיהם – אבלי פלסטין והוזי השלום אינם מגלים אותה מעורבות רגשית קיצונית כמו כלפי "הכיבוש".

 

מה היא אפוא הסיבה העמוקה, האמיתית, למלחמת החורמה שהשמאל מנהל זה 45 שנים נגד שליטת ישראל בחבלי הליבה של ארץ ישראל? את התשובה לכך נתן בגילוי לב הסופר יורם קניוק, ברשימה קצרה ב"ידיעות אחרונות", ובגיליון העצמאות דווקא.

בגלל חשיבות הטקסט , נאפשר לקורא לשפוט בעצמו:

 

     "… ישראל נולדה בעבודה, במלחמה קשה.. בנתה ארץ.. והתבססה על אדמת פלשתים . רצתה התחלה חדשה. לא מערת המכפלה, אלא חוף יפו, תל-חי, השומר, דגניה.. אוניברסיטה קודם לישיבה, מדע , מאבק על חרות.. היתה סיפור הצלחה גדול. לקח 50 שנה, וניצני היהדות חזרו וצצו. אט אט הקימו מדינה חדשה בשטחים שכבשנו לשלום, ויצרו עם חדש שאיננו אנחנו… ספרטה דתית, חרדית, משיחית…

היום הם שולטים. איננו אותה אומה. איננו אותו עם… אנחנו מנסים להתגונן, אבל אין עם איתנו.. אנחנו.. חיים בעבר שלא היה לו עתיד.. ישראל החדשה של ביבי.. זרה לנו. אנחנו זרים לה.

עוד מעט קט ניכבש לחלוטין, וכך יבוא קץ למדינת ישראל. לא נהיה להם חול ורוח  בעיניים. נמצא מקומות אחרים . היתה מדינה ואיננה עוד…"

 

שימו לב שקניוק אינו מתלונן על הכיבוש ועוולותיו, אמיתיות או מדומות. קניוק חווה שבר נפשי קשה, משל לאדם שחוזר בערב לביתו, והנה האישה אינה אשתו, הילדים לא ילדיו וגם הבית זר. הרגשה נוראה של ניכור במקום האמור להיות הכי קרוב ואינטימי.

קניוק דימה לעצמו שביתו הלאומי יהיה "התחלה חדשה", ולכן בנה אותו במכוון "על אדמת פלשתים", הרחק ממערת המכפלה. אלא ש"חזרו וצצו ניצני היהדות" והקימו "מדינה חדשה בשטחים שכבשנו לשלום.. יצרו עם חדש שאיננו אנחנו". ולמרבה האסון, גם העם היושב על אדמת פלשת ואמור להיות נקי  "מניצני היהדות", גם הוא אינו עם קניוק, כי אם "עם ישראל החדשה של ביבי". ובדיעבד מתברר, שלמדינה, אותה בנה ועליה חלם קניוק, מלכתחילה לא היה עתיד.

 

כאן נעיר, שבטרגדיה שלו, קניוק לבדו אשם. כיצד עלה על דעתו, שניתן לשנות לעם היהודי את ה-די.אן.איי. שלו? והוא טועה במחשבתו, שמה שקם בשטחים הוא "מדינה חדשה". ביהודה ושומרון מתחדשת המדינה היהודית הישנה, ו"חדש" הוא דווקא ניסיונו ליצור על חולות פלשת יש-מאין אומה חדשה, סינטתית. הניסוי הזה נכשל מפני שמלכתחילה לא היה לו סיכוי. אדרבא, מניין חשב קניוק לגייס את כוח האדם להקמת עם ומדינה לא-יהודיים על החופים האלה? מדוע לא-יהודים ממוצא יהודי, היושבים  בחו'ל, ירצו לבוא אל הארץ הקשה והמסוכנת הזאת? אלא, קניוק חשב שהם יבואו הנה כיהודים (מהכרה או בגלל רדיפות), וכאן הוא ישכפל מהם המוני "ארי בן-כנען" תכולי עיניים, סטייל פול ניומן בסרט אקסודוס, וזה יהיה העם החדש.

 

קניוק, מתוך אותו הייאוש שהילך בכנס השמאל הישראלי, הגיע למסקנה הקיצונית לקום וללכת מפה. אולם בדרכו החוצה תרם תרומה גדולה, בגלותו שהמלחמה על הזהות היהודית של המדינה היא היא גרעין הליבה האמיתי במלחמה הפנימית שבין השמאל לימין.

 

וכך יוצא, שירושלים ויש"ע הן רק שדה הקרב שבו יוכרע, מי ינצח בשלוש מלחמות נפרדות:

 

 א. מלחמת היהודים והערבים על השליטה בארץ.

ב. מלחמת הפלסטינים נגד זכות היהודים למולדת, מתוך טענה שאינם אומה אלא דת בלבד, ביחד עם הטיעון ההזוי, כי הם ורק הם הינם היהודים הקדמונים.

במלחמה האידיאולוגית הזאת הם פוסלים אותנו במומם, מום היותם אומה בדויה, פיקטיבית, תרגיל אנטי-ציוני ותו לא. מלחמה של שלילת זהויות, משני הצדדים.

 

ג. מלחמה פנים-יהודית על מהותו ואופיו של עם ישראל בארץ ישראל, ש"השלום","הכיבוש" ו"זכויות האדם" משמשים בה רק להסוואה. את המחלוקת האמיתית חשף קניוק: מדינה של "אדמת פלשתים" או מדינה של "מערת המכפלה"!

 

דבריו המרים והקיצונים, בחדותם ובבהירותם, יכולים לשמש מקור גאווה למתנחלים – שמפעלם הוא שדה-הקרב, והם הם הלוחמים, באחת המערכות המכריעות  בתולדות ישראל.

 

אליקים העצני

יושבת ראש מרצ, חה"כ זהבה גלאון, בעקבות ההצבעה על חוק ההסדרה

"רה"מ העדיף להפיל את חוק ההסדרה על-מנת שלא לשלם מחיר מדיני מיידי. אך  הציבור ישלם על כך מחיר כלכלי ומדיני עתידי. משמעות הבנייה הנוספת בשטחים, 50 בתים במקום ה-5 שינוסרו, היא שבמקום שישראל תספח את השטחים השטחים יספחו את ישראל. זאת משום שפתרון הסכסוך באמצעות שתי מדינות הולך ונגוז".

 

גלאון הוסיפה: "ראש הממשלה שוב הוכיח שאין סכום שהוא לא מוכן לשלם לשותפיו הקואליציוניים, ובעוד בגבולות ישראל יועלו מסים ויהיו קיצוצים, מאות מיליונים יישפכו בשטחים כשוחד פוליטי למתנחלים".

הובא לפרסום על ידי:  אלכס לוין

מלחמה ושקרים

נכתב על ידי: אורי אבנרי

השבוע לפני 30 שנה פלש צה"ל ללבנון ופתח במלחמה המטופשת ביותר בתולדות ישראל. היא נמשכה 18 שנים. נהרגו בה כ-1500 חיילים ישראלים, ומספר לא ידוע של לבנונים ופלסטיניים.

כמעט כל המלחמות מבוססות על שקרים. מקובל להניח שהשקר הוא נשק לגיטימי. מלחמת לבנון הראשונה (כפי שנקראה לימים) הייתה דוגמה מפוארת לכך.

 

מתחילתה עד סופה (אם בכלל היה לה סוף) היה זה תרגיל של רמייה, זיוף והולכת שולל.

 

זה התחיל בשמה הרשמי: "מלחמת שלום הגליל".

 

אם שואלים כיום את הישראלים, 99.99% מהם יגידו בכל הכנות: "לא הייתה לנו ברירה. הם ירו בכל יום קטיושות לעבר ישובי הגליל. היינו צריכים לעצור אותם!" מנחים וקריינים בטלוויזיה, פרשנים ושרים לשעבר חזרו על זה בשבוע האחרון, ובמלוא הכנות. שמעתי במו אוזני את דן מרידור ומשה נסים חוזרים על כך. גם אחרים שכבר היו אז אזרחים בוגרים.

 

העובדה הפשוטה היא שבמשך 11 החודשים שקדמו למלחמה, לא נורתה ולו ירייה אחת בגבול הישראלי-לבנוני. הוסכם על הפסקת-אש, וגם הפלסטינים מעבר לגבול שמרו עליה בקפדנות. להפתעת הכול, יאסר ערפאת הצליח לכפות את הפסקת-האש גם על הפלגים הפלסטיניים הקיצוניים.

 

בסוף חודש מאי 1982 ביקר שר-הביטחון אריאל שרון אצל שר-החוץ האמריקאי, אלכסנדר הייג. הוא ביקש הסכמה אמריקאית לפלישה ללבנון. הייג אמר שארצות-הברית לא תוכל להסכים לכך, אלא אם כן תתרחש לפני כן "פרובוקציה ברורה, שתתקבל על-ידי דעת-הקהל העולמית."

 

וראה זה פלא, מיד הופיעה הפרובוקציה המבוקשת. אבו-נידאל, הארכי-טרוריסט שלחם בערפאת ובאש"ף, שלח את אחד מדודניו לרצוח את השגריר הישראלי בלונדון, שנפצע קשה.

 

בתגובה הפציצה ישראל את ביירות. הפלסטינים הגיבו כצפוי. ראש-הממשלה מנחם בגין נתן לשרון רשות לפלוש ללבנון עד למרחק של 40 ק"מ מהגבול, "כדי להוציא את יישובי הגליל אל מחוץ לטווח הקטיושות."

 

כשהעיר אחד מראשי המודיעין לבגין בזמן הישיבה שאבו-נידאל אינו שייך לאש"ף, בגין השיב: "כולם אש"ף!"

 

האלוף מתי פלד, שותפי הפוליטי באותה עת, היה משוכנע שאבו-נידאל פעל לפי הזמנת שרון. גם כל הפלסטינים שאני מכיר מאמינים בכך.

 

השקר "הם ירו בנו בכל יום" תפס אחיזה כה חזקה בדעת-הקהל הישראלית שאין טעם להתווכח איתו. זוהי דוגמה מאלפת לתהליך שבו יכול מיתוס כוזב לחלוטין להשתלט על דעת הציבור, ואפילו על דעתם של מי שהיו אז בחיים וראו את האמת במו עיניהם.

 

תשעה חודשים לפני המלחמה גילה לי שרון את תוכניתו המהפכנית לשינוי פני המרחב.

 

"העולם הזה" בחר בו אז כאיש-השנה. כתבתי עליו מאמר ביוגראפי ארוך. הוא שיתף פעולה בחיבורו. נראה שהאמין ביושר העיתונאי שלי, כי הוא סיפר לי על תוכניתו "שלא לייחוס". כלומר, היה מותר לי לפרסם את התוכנית, אך מבלי לצטט אותו. כך עשיתי.

 

לשרון היה מערך נפשי מסוכן במיוחד: קו מחשבתי פרימיטיבי, חף מכל ידע היסטורי (מלבד היסטוריה יהודית), ונטייה ל"תוכניות גדולות". הוא בז לפוליטיקאים (ובכללם בגין) שהיו בעיניו אנשים קטנים, קצוצי-כנפיים, ללא חזון ודמיון.

 

תוכנית שרון למרחב, כפי שגילה לי (וכפי שפירסמתי, כאמור, תשעה חודשים לפני המלחמה), הייתה כזאת:

 

לפלוש ללבנון ולהשליט בה דיקטאטור נוצרי שישרת את ישראל,

להוציא את הסורים מלבנון,

לגרש את הפלסטינים מלבנון לתוך סוריה, כך שהסורים יצטרכו לגרש אותם הלאה לירדן,

לעודד את הפלסטינים לחולל מהפכה בירדן, לגרש את המלך חוסיין ולהפוך את ירדן למדינה פלסטינית,

להגיע להסדר עם המדינה הפלסטינית (בירדן) לחלוקה פונקציונאלית של השלטון בגדה המערבית.

שרון שיכנע את בגין לפתוח במלחמה. הוא אמר לו שהכוונה היא להרחיק את כוחות אש"ף עד 40 ק"מ מהגבול. זה היה אז טווח הקטיושות. הצבא הגיע לביירות והלאה. אחר-כך גרם לבשיר ג'ומאייל להיבחר כנשיא בלבנון. נוסף על כך התיר לפלנגות הנוצריות לבצע טבח במחנות סברה ושתילה, כדי להטיל אימה על הפלסטינים ולגרום להם לברוח לסוריה.

 

תוצאות המלחמה היו הפוכות מהמקווה. בשיר נרצח על-ידי הסורים, ואחיו אמין, שהומלך במקומו על-ידי ישראל, היה חלשלוש וחסר-תועלת. אחיזת הסורים בלבנון התחזקה, עד שהלבנונים גירשו אותם בעצמם. הטבח הנורא לא גרם לפלסטינים לברוח. הם נשארו במקומם. ירדן לא הפכה לפלסטין. ערפאת ואנשיו פונו, על נשקם, לתוניס ונחלו שם ניצחונות פוליטיים מרשימים. העולם הכיר באש"ף כב"נציג הבלעדי של העם הפלסטיני", ובסופו של דבר חזר ערפאת לפלסטין.

 

התוכנית הצבאית נכשלה לא פחות מאשר התוכנית הפוליטית. מכיוון שבישראל חשבו שזה ניצחון צבאי כביר, גם לא הוסקו לקחים מהכישלון. מלחמת-לבנון השנייה, כעבור 24 שנה, הייתה כישלון צבאי גדול עוד יותר.

 

העובדה הפשוטה היא שב-1982 לא הגיעה ולו יחידה אחת צבאית ליעדה – או שלא הגיעה כלל, או שהגיעה באיחור גורלי. ההתנגדות העיקשת של כוחות אש"ף בצידון גרמו לכך שצה"ל לא הגיע לביירות בזמן. כשנכנסה לתוקפה הפסקת-אש, צה"ל עדיין לא היה לשם. שרון פשוט הפר את הפסקת-האש, וכך הצליח צה"ל לכתר את העיר ולהיכנס לשכונות המזרחיות שלה.

 

בניגוד להבטחתו לבגין (ששמעתי עליה בזמן אמת מפי אחד השותפים הבכירים בקואליציה), שרון תקף את הצבא הסורי כדי להגיע לכביש ביירות-דמשק ולנתק אותו. אבל כוחות צה"ל בחזית הסורית נחלו תבוסה מכאיבה בסולטאן יעקוב וכלל לא הגיעו לכביש.

 

אין פלא. הרמטכ"ל היה רפאל "רפול" איתן. הוא מונה על-ידי עזר וייצמן, שקדם לשרון כשר-הביטחון. בעת המינוי שאלתי את וייצמן מדוע הוא ממנה טיפש גמור. הוא ענה, בסגנונו המיוחד: "יש לי מספיק שכל לשנינו. הוא רק ימלא פקודות." אבל וייצמן התפטר, ורפול נשאר.

 

אחת התוצאות החשובות ביותר של המלחמה הייתה עליית השיעים, עובדה שיצרה מצב חדש לגמרי, הנמשך עד היום.

 

מ-1949 עד 1970 היה הגבול הלבנוני הגבול השקט ביותר של ישראל. אנשים שחצו אותו בטעות הוחזרו הביתה. נאמר ש"לבנון תהיה המדינה הערבית השנייה שתעשה איתנו שלום" – בהנחה שהיא לא תעז להיות הראשונה.

 

האוכלוסייה בצד השני של הגבול היא ברובה שיעית. בעת ההיא היו השיעים העדה הכי מדוכאת והכי מופלית לרעה בלבנון. כאשר גירש המלך חוסיין, בעזרת ישראל, את כוחות אש"ף מירדן ב"ספטמבר השחור" של 1970, הקימו הפלסטינים מעין מיני-מדינה בדרום לבנון. בישראל קראו לה "פתחלנד".

 

האוכלוסייה השיעית לא אהבה את אדוניה הפלסטינים החדשים, שנהגו בה ביהירות, מה גם שהיו סונים. כאשר נכנסו כוחות צה"ל לשטח, השיעים קיבלו אותם בסוכריות ובאורז. (ראיתי זאת במו עיניי.) השיעים, שלא הכירו עדיין את ישראל, חשבו שהמשחררים יגרשו את הפלסטינים ואז יחזרו הביתה.

 

לא נדרש להם הרבה זמן כדי להיווכח שטעו. אז פתחו במלחמת-גרילה, שצה"ל לא היה מוכן לה.

 

העכבר השיעי הפך במהרה לאריה שיעי. מול מצב זה החליטה ממשלת-ישראל לנטוש את ביירות ואת רוב השטח, ולהחזיק רק ברצועת-ביטחון – שהפכה מיד לשדה-קרב של הגרילה השיעית. כעבור זמן התחלפו השיעים המתונים בחיזב-אללה ("מפלגת אלוהים") שהייתה תנועה הרבה יותר רדיקלית, ושהפכה בסוף לכוח הפוליטי והצבאי החשוב ביותר בלבנון.

 

כדי לעצור אותה, רצחה ישראל את מנהיגם, חסן אל-מוסאווי. את מקומו תפס אדם הרבה יותר מוכשר – חסן נצראללה.

 

באותו זמן פתחו כפיליו של שרון בוושינגטון במלחמה שהרסה את עיראק. עיראק הייתה תמיד המחסום של העולם הערבי נגד איראן. קם ציר חדש של איראן השיעית, חיזבאללה וסוריה העלאווית, שהפך לכוח דומיננטי. (העלאווים הם סוג של שיעים. שמם נגזר משמו של עלי, חתנו של הנביא מוחמד, שצאצאיו נדחו על-ידי הסונים והתקבלו על-ידי השיעים.)

 

אילו היה שרון מתעורר לפתע מהתרדמת, שבה הוא שקוע זה שש שנים, הוא היה נדהם למראה התוצאה הזאת – התוצאה המעשית היחידה של מלחמת-לבנון הראשונה.

 

אחד מקורבנות המלחמה היה מנחם בגין.

 

הרבה אגדות נקשרו לזכרו, הרבה מעבר לשיעור-קומתו האמיתי.

 

לבגין היו הרבה תכונות חיוביות. הוא היה איש-עקרונות, בעל יושר, יושרה ואומץ-לב אישי. הוא גם היה נואם גדול, כמיטב המסורת האירופית, וידע לסחוף את ההמון.

 

אך בגין היה הוגה-דעות בינוני מאוד, נעדר כל מחשבה מקורית. מורו הנערץ, זאב ז'בוטינסקי, התייחס אליו בזילזול. בדרכו היה אדם נאיבי. הוא הניח לשרון להונות אותו בקלות. מכיוון שהיה מסור למטרתו הבלעדית – לנצח את הפלסטינים ולכונן מדינה יהודית בארץ-ישראל השלמה – לא היה לו עניין בלבנון, בסיני ובגולן.

 

התנהגותו במהלך מלחמת-לבנון גבלה בגיחוך והפכה לבדיחה בעיני החיילים. בדיעבד אפשר לתהות אם כבר אז לקה בנפשו. מיד אחרי טבח סברה ושתילה, שזיעזע אותו על לעומק נפשו, הוא נסוג לתוך דיכאון עמוק, שנמשך עד מותו כעבור 10 שנים.

 

מוסר ההשכל של סיפור זה רלוונטי היום כתמיד:

 

כל טיפש יכול לפתוח במלחמה, ורק אדם נבון מאוד מסוגל למנוע אותה.

מוטב לא-עיסקה מעיסקה-רעה

בתורת הניהול, המנהל, הסחר והמסחר, הכלכלה ותורת המשחקים מוסכם ומוכח כי כאשר תנאי העיסקה אינם מבטיחים רף מינימלי של יתרון ואף הפסד למבצע העיסקה , עליו להמנע מהעסקה מכל וכל, גם אם לכאורה קיימים יתרונות אלא שהללו בטלים לעומת החסרונות.

נכתב על ידי: אהרון רול

בתורת הניהול, המנהל, הסחר והמסחר, הכלכלה ותורת המשחקים מוסכם ומוכח כי כאשר תנאי העיסקה אינם מבטיחים רף מינימלי של יתרון ואף הפסד למבצע העיסקה , עליו להמנע מהעסקה מכל וכל, גם אם לכאורה קיימים יתרונות אלא שהללו בטלים לעומת החסרונות.  מתורות אלו ואחרות התפתחה תורת ההגיון הכללית (הרציונליזם).

"יצהר תמורת בושהר"?

 

לא בכדי הכריז אהוד ברק אך השבוע כי רצוי היה לישראל לבצע התנתקות (אמור גרוש, טרנספר) של כ- 100.000  יהודים משטחי יו"ש למעט גושי ההתישבות הגדולים.  הכרזתו נידמית כהפרחת בלון ניסוי על מנת לאמוד את התגובה הציבורית לכוונות גרוש המתקדרות באופק.  ניתן לשער כי הכרזתו של ברק תואמה כמובן עם ראש הממשלה נתניהו אשר ברק משמש לנושא זה ככרוזו, כמפריח הבלון.  גם סביר להניח כי הצהרה זו מתואמת מזה זמן עם ממשל אובמה בבחינת: אנו נתמוך בכם ישראל במסעכם כנגד הפצצה האיראנית ואתם תתנו לנו את "יצהר", כמטפורה לכלל יו"ש.

 

מזה זמן כי ניכרות ההכנות לגרוש יהודים ביו"ש באופן נירחב ביותר.  בניה נחסמה זה מכבר.  האכיפה כנגד מבנים ללא רשיון נעשית בנחישות, ללא רגישות ובלעומתיות בידי קלגסי ברק ובשתיקה שבהסכמה של נתניהו, פעילי ימין וההתישבות הציונית מושלכים למעצר מנהלי תדירות, צה"ל עובר למתכונת "ההכנה המנטלית" שלפני גרוש גוש קטיף.  צה"ל מתכונן להלחם באויב שוב "ברגישות ובנחישות" (שוב התבלבלו בצה"ל – האויב הוא אלו הקמים עלינו להשמידנו, לא המתישבים)  כל גחמה ולו הקטנה והזעירה של פלשתיני זב חוטם זוכה לכבוד מלכים, שטיח אדום בוהק ולאישור גורף.  הבניה הפלשתינית מתנהלת באורח חופשי ופרוע באין מכהה.  השתלטות פלשתינית באמצעות שבטים בדואים על אדמות בקעת הירדן ויריחו הפכו כבר לדבר שבשגרה.  עשרות אלפי דונמים כבר נחמסו מהמדינה באופן זה.  כל הסימנים-המעידים מורים כי ממשלת  נתניהו מכינה את הקרקע לגרוש רחב הקף של יהודים.

 

מזכירת המדינה אמנם מתחה ביקורת על מתווה אהוד ברק לנסיגה חד צדדית ביו"ש אלא שגם כאן ניראה כי נושא "יצהר תמורת בושהר" סוכם כבר בין הממשל האמריקני לבין ה"ה נתניהו את ברק והכרזת קלינטון באה להטיל מסך עשן על ההבנות שהושגו אשר כל השותפים להן מעריכים כי בעקבותיהן צפויות לממשלה צרות צרורות מבית במדה ויתפרסמו הדברים ולכן הועלה מסך העשן הקלינטוני.

סימנים מעידים נוספים להכנות הגרוש

 

כבכל הכנות למבצע, מכונסים האנשים אשר אמורים לנהל את מבצע הגרוש משפטית וצבאית.

 

מועמדותו של שי ניצן למשנה ליועץ המשפטי לממשלה – ניצן, איש שמאל קיצוני ואנרכיסטי הינו מפגע חבלני בהתישבות ביו"ש אשר עשה תפקידו בפרקליטות המדינה קרדום לחצוב בו את נטיותיו האישיות.  אדם זה ראוי לכל גינוי ולבעטה מצלצלת מכל מדרגות השרות הציבורי.

 

מפקד אוגדת יו"ש הנוכחי תא"ל חגי מרדכי – איש שמאל קיצוני השנוי במחלוקת עמוקה (אמור רצח).  זה האיש שנתן בשני מקרים שונים פקודות אש אשר תוצאותיהן היו הרג מאד-מאד שנוי במחלוקת עמוקה של מתישבים ביו"ש.  לאור השתלשלות המקרים באותם ארועים קשה להשתחרר מהרושם כי ידו של הקצין הזה קלה על ההדק כנגד יהודים ובפרט מתישבים.  וזה עתה לא היסס לאיים על תושבי שכונת האולפנה בשפך דם במדה ולא יתפנו מרצון.  האם ערפד צה"לי מונה לשמור על השמנת?

 

מפקד פיקוד המרכז אלוף ניצן אלון – הפלא ופלא, עוד ניצן אחד.  אותו אין צורך להציג.  תקופת כהונתו כמפקד אוגדת יו"ש הקודם היתה רצופה בלעומתיות ניבזית ופעולות שוטמות נוגדות אמת וצדק כנגד יהודי יו"ש.  האיש בעל אוריאנטציה שמאל רדיקלית ושוטם מתישבים מובהק (לגביו –  חפש גם את האשה).

 

כל הזרזירים העלובים הללו הלכו אצל העורב אהוד ברק דהיינו, מצא מין את מיניהו.  קשה להשתחרר מהרושם כי בסל אחד הקשור להתנכלות בהתישבות יו"ש קובצו כל שוטמי המתישבים הגדולים ביותר לשם מטרה מוגדרת והיא הכנות וביצוע גרוש יהודים נירחב ביותר.

מהו שמסוכן יותר- פצצה גרעינית איראנית או משמרות המהפכה בגבול קלקליה טול כרם

 

כאשר סיכם נתניהו (כל מורות הנסיבות) את מתווה "יצהר תמורת בושהר" הוא ו"הסנשו-פנסה" שלו אהוד ברק וודאי לקחו בחשבון את החלופה לפצצה האיראנית.  אלא שהערכותיהם נישענות על הנחות בלבד ולא בהכרח נכונות.

 

עקב האכילס של כל נסיגה חד צדדית ללא הסכם מסגרת עם הפלשתינים (בהנחה שהסכם זה הינו יציב – והוא ללא כל ספק אינו שווה הנייר עליו ייכתב), היא האפשרות, למצער הוודאית כי אנו נקבל על גבול קלקיליה טול כרם בתוך כשנתים מגרוש יו"ש את משמרות המהפכה האיראניות על כל ארסנל הנשק שלהם אשר הינם מלעיטים אותנו בו באמצעות התקשורת חדשות לבקרים ושר חלקו מעופף ומתפוצץ על ראשינו מרצועת עזה.

 

ניראה כי ה"ה נתניהו וברק היגיעו למסקנה כי הפצצה האיראנית מסוכנת יותר ממשמרות המהפכה האירניות על גבול שפלת החוף קילומטרים ספורים משפת הים.  אנו, בכל הענווה והצניעות, איננו חושבים כך. הדבר מעט מסובך יותר ואינו בתחום השחור-לבן.

 

העמדת "יצהר תמורת בושהר" הנה משגה אסטרטגי של הממשלה.  סכנת הפצצה האיראנית חרגה זה מכבר מגבולות המזרח התיכון וקיים קונצנזוס בעולם המערבי כי הפצצה האיראנית מסכנת את אירופה וארה"ב בה במדה שמסכנת את ישראל.  היוצא מכך הוא כי העולם ממילא יטפל ככל יכולתו הדלה והחמקמקה בנושא פיתוח הפצצה האיראנית עם "יצהר" או בלעדיה.  במדה ולא יצליח המערב לחסום את הפיתוח האיראני הרי שממילא תאלץ ישראל להגיב בכוחות עצמה ואזי שוב, אין כל קשר נחוץ עם "יצהר".

 

הבה ונניח לרגע כי המדובר בבחירות הקרבות בארה"ב ונניח כי הממשל מקווה כי גרוש או ההכנות לגרוש של יהודים ביו"ש יתרמו במשהו (זניח למדי) למסע הבחירות האובמי.  הבה ונניח כי ה"אבו" יתעורר על צד שמאל וישאב עידוד מכוונות גרוש היהודים ויתרצה למשא ומתן (שוב וויתור ישראלי ממשי תמורת מילים פורחות באויר).  הרי כי גם בתרחיש זה לא נגיע להסכם בזמן לקראת הבחירות בארה"ב וכך אין בנמצא כאן יתרון לאובמה אפילו ונתניהו להוט לתת לו זאת (וניראה כי אין רגלים לדבר).

 

ובכן כל שנותר הוא נושא הפצצה למול משמרות המהפכה בקו קלקיליה טול כרם.  אכן הפצצה האיראנית הינה מסוכנת לישראל ולעולם, אלא שהיא מסוכנת במדה ויעשה בה שימוש.  קשה להניח כי המשטר האיראני הפרגמטי והזהיר יקפוץ לממש הפצצה על כל מדינה שהיא, כולל ישראל, כאשר הינו מודע ליכולת המכה הגרעינית השניה של ישראל ומעצמות המערב.  דהיינו, שימוש בפצצה האיראנית יסמן את חורבן המדינה השיעית ללא כל ספק והאייטולות מודעות לכך.  סביר להניח כי האיראנים יעשו שימוש תעמולתי בפצצה לאיים ולקשור ידי מדינות מתנגדות בסיכסוכים אשר איראן מעונינת בניצחון בהם.  האיום בשימוש דיו להשיג עבור האיראנים יתרונות מדינים.

 

ומה באשר להצבת כוחות "משמרות המהפכה" האיראנים בקלקיליה ובטול-כרם?  כאן כבר הסיפור שונה.  איראן יכולה לשתק את מדינת ישראל בהינף אצבע צרדה תוך שמאיימת ישירות ומטווחים קרובים על מליוני הישראלים השוכנים בשפלת החוף.  הסכנה האיראנית בתרחיש זה עולה מעשית על סכנת הפצצה האיראנית.  והמסקנה, אל לישראל לאפשר חדירת כוחות איראנים לקרבת הקו הירוק.  אלא שהדבר יתאפשר במדה וניגלול את ההתישבות ביו"ש ונשאיר השטח פרוץ לכל טיל, תותח וטנק איראני.

"חלון ההזדמנויות"  – לשקר אין רגלים

 

שוטפים את מוחנו מזה כבר 30 שנים (ומצטיין בכך בצדיה וגילגול עינים שימון פרסקי), כי יבוא חורבן על ישראל מחר – מחר בבוקר במדה ולא נאמץ מתווה "שטחים תמורת שלום".  הניסיון מורה כי שטחים תמורת שלום הוא המתכון הוודאי למלחמה.

 

לא ניפגענו משך 30 השנים החולפות משום חוסר הסכם שלום אך ניפגענו אנושות משום שוויתרנו באורח חד צדדי בדיצתנו אחר פיסת הנייר המיוחלת לשלום, הבאנו על ראשינו יגון ושכול מלחמות ודאבה.  כל אימת שניכנסנו לפניקה שהנה-הנה אנו מאבדים הזדמנות, וכי "חלון ההזדמנויות" ניסגר (מה זה בדיוק?), אזי הגענו להסכם עקב כך גרוע לנו.  התוצאה כמובן היתה סנוקרת בפרצופנו – אם להיות הוגנים, היגיע לנו, שהרי כבר נאמר כי "חמור אוכל קש".  עד היום לא הפנמנו את איפיונו של האזור בו אנו חיים.  לא השכלנו להשיג כי המתכונת המערבית של "אני מנצח – אתה מנצח" המלווה ומהווה ברגיל את הבסיס לסכמים בין מדינות, אינה ישימה לאזורנו.  כאן קיימים חוקי משחק שונים הגורסים כי "אני מנצח וכך אוכל לדרוך על צווארך, ללא רחמים", כאן באזורנו "החזק מנצח ומכתיב והמפסיד הופך עפר לרגליו".  והמסקנה הפשוטה והברורה היא לעולם לא לוותר באורח חד צדדי באזורנו, זו הזמנה ברורה למלחמה נוספת אשר תמיד תמיד תהיה קשה וחמורה יותר מזו שקדמה לה.  הבריחה מלבנון ופינוי גוש קטיף וכלל רצועת עזה בדרך שנעשו, הפכו לאסונים לנו ולדורות הבאים אחרינו משום ש"הפולנים" בנינו (כמטפורה) חסרים מושג ירוק בהלכות המזרח, הם בפשטות שיחקו לידי אויבינו מתוך תמימות אווילית, באשר מנטלית הנם חיים עדיין במזרח אירופה.

 

אין ספק כי אי-מי בממשלת ישראל, קרוב לוודאי אהוד ברק אשר הדביק את נתניהו, ניתקף בפניקת  "חלון ההזדמנויות הניסגר".  שוב תסמונת ה"עינים עצומות לרווחה" של פוליטיקאינו פועלת פעולתה וגוררת את כולנו עמה.  כל העובדות להלן מוכיחות באורח חד משמעי, כי חוסר הסכם שלום עם אויבינו אינו עומד לפנינו למכשול, נהפוך הוא, דיצתנו להסכמים מופרכים ורעועים הם המביאים על ראשינו אסונות נוראים.  העובדות מלמדות כי הסדרים המאפשרים חיים עם אויבינו זה לצד זה הינם יציבים ואמינים יותר מהסכמי שלום מעוורי עינים ומחשבה.  אנו כה תאבים את "הרצוי" עד כי זונחים את "המצוי".  כמובן שרצוי היה להגיע להסכמי שלום יציב עם אויבינו, אלא שהעובדות בשטח מלמדות כי המזרח התיכון אינו בשל מבחינתנו להסכמי שלום במתכונת הבינלאומית המקובלת ולכן עלינו להסתפק ב"מצוי" דהיינו, הסדרים המאפשרים חיי שכנות שאינם שלום ואינם מלחמה.

 

הסכמי שלום הינם לרועץ לנו במצב הגאופוליטי הנוכחי.  ב"אורח פלא", אנו תמיד נידרשים לוותר על נכסים אסטרטגים ולקבל תמורתם פיסת נייר חסרת ערך.

הסכמי השלום הפכו להסכמי "אי-לוחמה"

 

כל הסכמי השלום שחתמנו הפכו להסכמי "אי-לוחמה" (הקרוב למצער בערכו להסכמי שביתת הנשק של 48), עם מצרים וירדן, שלום כהלכתו אינו קיים בנינו לבין שכנינו-אויבינו.  אלא שתוך התהליך ניפרדנו מניכסי צאן ברזל החיונים לקיומנו וכך מה קיבלנו?  גם אכלנו מרורים וגם גורשנו מהעיר.  לולי אי הנעימות שבדבר היינו כבר מהללים את הערבים על פקחותם ומצביעים על טיפשותנו אנו.  אנו כה מלאים בערך עצמנו, כה מזלזלים באויבינו עד כי נופלים בפח אותו הם יוקשים לנו, פעם אחר פעם בלא ללמוד לקח.

 

במצבנו הגאופוליטי במזה"ת כיום הסכמי שלום הינם חסרון ולא יתרון מאחר שפוגעים בעקרון הגמישות המדינית והצבאית אשר כה נחוצה לנו כעת.  למעשה הצורך בהשגת הסכם שלום מיידי ממילא התרחק מאד באדיבותה של איראן.  מדינות העימות עם איראן: נסיכויות המפרץ, ערב הסעודית, ירדן וישראל (ובמדה מסוימת מצרים) רואות בישראל, תוך הבנות שבשתיקה, שותף אסטרטגי דה-פקטו במאבקן כנגד השתלטות איראנית אזורית.  מצב זה טוב ויציב לישראל מונים רבים מכל הסכם שלום שיופר ממילא בהזדמנות הראשונה.  ואכן, רוב מדינות העולם מקיימות עם שכנותיהן "הסכמי חייים צד בצד" ובהחלט לא הסכמי שלום.  הסכמי הבנה וזהות אינטרסים ממילא חזקים יותר מכל פיסת נייר.

 

מתי נוכל לדבר שלום?  רק כאשר המזרח התיכון האיסלמיסטי יתבגר.  קיים זיק של תקווה אך הוא הינו ארך שנים ומהמורות.  במדה ו"האביב הערבי" אשר הפך ל"חורף ערבי" ישוב חזרה וישלים מעגל לעבר "אביב ערבי" מחודש, כאשר המזרח התיכון ייכנס לסוג מסוים של שלטון דמוקרטי (לא מערבי, ערבי), כאשר זכויות האדם בארצות אויבינו יקבלו ספסל קידמי, כאשר זכויות הנשים יקבלו קדימות, כאשר ישקע האבק  מעל הבוקה והמבולקה השוטפת בימינו את המזרח התיכון, אזי אולי, נוכל לדבר שלום אמת עם אויבינו מעמדה משותפת של הבנת המציאות.  עד אז אין סיכוי לשלום אמת יציב ובר קיימא.

 

קוראינו יזכרו כי כבר משנת 2007 ואילך, ערכנו בטורינו הכתובים ניתוח התכנות של הסכמי שלום אמת עם אויבינו והגענו למסקנה (והבענו אותה במאמרים שונים רבים) כי המזרח התיכון חייב לעבור שינוי מבני לפני שנוכל לקוות לשלום עם שכנינו ומבלי להתנבא, אלא מניתוח הסיכויים והסיכונים הצבנו כזמן יעד לשלום אמת, יציב ובר קיימה עם שכנינו, כולל הפלשתינים (אם וכאשר), היכן שהוא במחצית השניה של המאה העשרים ואחת.  כמובן כי תאורית "העז" בעגה הישראלית (או "הברבור השחור" של נאסים ניקולאס טאלב אבי התאוריה) יכולה לטרוף את הקלפים ולהעמידנו בפני מצב אחר מפתיע המוביל לשיחות שלום פוריות למרות התחזיות הקודרות לעת הזו.  אלא שזו תהיה הפתעה לטובה ומכאן חיובית.

 

ישית הקורא ליבו כי אנו הערכנו ועדיין מעריכים כי הסכמי שלום אמת, ברי קיימא, אפשריים במדה ונערכו וסוכמו עם מרבית מדינות המזרח התיכון ולא אך עם חלקן וזאת עקב ההומוגניות הדתית האיסלמיסטית באזורנו.  הסכמים ספורדים עם חלקן של המדינות דינם להיכשל לאורך זמן מאחר והקיצונים במדינות קו העימות עמנו, אלו אשר ללא הסכם עימנו, יקעקעו כך או אחרת כל הסכם שלום עם האחרות.  אין באמור לפסול את הסכם השלום עם מצרים הנכון לזמנו אך לא במתכונתו, אפשר והוא נתן לנו שקט לוחמתי למשך עשרות בשנים וגם זה ערכו רב עבורנו, אלא שהסכם זה הלך והחמיץ עד שהפך בואש ועתידו לוט בערפילי "האביב".  תקופת אי-הסכם שלום בעבר עם ירדן היתה נוחה לנו בה במידה כבתקופת הסכם השלום עמה עם יתרון קל להסכם דהיינו, "נו טוב, שיהיה".  הסכם זה יותר משהועיל לישראל, בא להועיל לאינטרסים של ארה"ב במזה"ת במתכונת יצירת גוש מערבי תומך.

 

תקופת אי-הסכם שלום עם סוריה היתה תקופת תור הזהב ביחסנו עם הסורים.  סביר להניח כי במדה והיינו ניכנסים למתווה של מו"מ להסכם שלום עם הסורים היה הדבר מביא עלינו את מלחמת הגולן ומי הכינרת במוקדם מהמאוחר.  הסכם שלום עם לבנון אינו אפשרי, למצער למשך מחצית המאה הבאה וזאת באדיבותם הנואלת של אהוד ברק ו"ברכת" החיזבאללה שהמיט עלינו ואהוד ("עיפנו מלנצח") אולמרט שלא נחפז לתקן המעוות במלחמת לבנון השניה.

רק טיפש חוזר על טעותו ומצפה לתוצאה שונה

 

ב – 1956 וויתרנו על סיני באורח חד צדדי וללא תמורה וקיבלנו את סגירת תעלת סואץ ומלחמת ששת הימים (אשר ניסתימה בהחלט לזכותנו – עקב אזלת יד הצבאות הערבים – ולא כל כך בזכות כישורינו אנו)

 

ב-1979 החזרנו את כל סיני ללא כל תמורה וקיבלנו מה? מצב של לא שלום ולא מלחמה (ובאורח מעשי – "אי-לוחמה") ועדיין עתידו של מצב זה לוט בערפל , אלא שהסכם זה עשוי להחזיק מעמד גם אם וודאי ישונה ביוזמה מצרית מאחר שלא נעשה באורח חד צדדי אלא בהסכם בין שתי מדינות תחת חסות בינלאומית

 

ב 93- 95 קיבענו את הסכם אוסלו אשר ניקרא הסכם אך נתן את כל היתרונות למחבלי ערפאת ופיסת נייר לעטיפת דגים בידי ישראל.  קשה שלא למנות את מרבית  צרותינו ועוד אלו שתגענה ללא ספק עקב חידלון "אוסלו".  ניתן לקבוע כי הסכם אוסלו, יחדיו עם הנסיגה המבוהלת מלבנון הביאו עלינו את האינתיפדה השניה ומבצע "חומת מגן". אלפי הנירצחים והפצועים בצידנו (ואף בצד הפלשתיני) מלמדים על כישלונו המר.

בשנת 2000 נסוגונו בבושת פנים, כצבא מובס, כלהקת תרנגולות מבוהלות, באורח חד צדדי מלבנון, ללא הסכם וללא תמורה באופן מטופש, נסתכן ונאמר אידיוטי, מעשי ידיו הביזיוני של אהוד ברק, וקיבלנו את החיזבאללה השולט בכל השטח עם עשרות אלפי טילים, קיבלנו את האינתיפדה השניה על אלפי נירצחיה, קיבלנו את מלחמת לבנון השניה שהינה הקדימון הרפה למלחמה הנוראה שתבוא משם בהמשך שהרי האיום מצפון חזק מתמיד וקרוב לוודאי כי יתפתח למלחמה נוספת (למצער אחת נוספת, ואפשר כי אף יותר).

 

בשנת 2005 נסוגונו מרצועת עזה עד גרגר החול האחרון בה, על ישוביה היהודים הפורחים באדיבותו של האיש שהביא עלינו אסון זה והלך לנמנם וקיבלנו את ממשלת החמאס אשר תירדוף אותנו עוד עשרות בשנים גם את נינינו ואחריהם לשילשים וריבעים וכבר הביא עלינו גם טילים ופצמרים ואת "מבצע עופרת יצוקה" שהינו אך הקדימון החיוור לדבר האמיתי שעוד יבוא עלינו לרעה משם

 

ועל כך אמר כבר אלברט איינשטיין "זה החוזר על משגיו שוב ושוב ובכל פעם מצפה לתוצאה שונה הוא טיפש מטופש".  במקומותינו קיים יוצא מהכלל גרוע מונים רבים, לעיתים אין "טיפשות" במעשה אלא כוונת זדון (ע"ע גרוש גוש קטיף, בסיגנון: "אי-יווני תמורת קטיף")

במאמר זה הבאנו נימוקים באשר מה אל לנו לעשות, לא הבאנו מתווה באשר למה עלינו כן לעשות.  אין די לבוא ולאמר כי אל לנו לנקוט במהלכים חד צדדים, חייבים אנו להביא את החלופה לכל זאת.  משך שנים אנו מביאים את המתווה האלטרנטיבי הרצוי לדעתנו ביחסינו עם הפלשתינים ובאשר יריעת מאמר זה הינה מוגבלת, לא נביא את החלופות כאן אלא נשוב ונביאם במאמרים נוספים באותו הנושא.

אהרון רול

 

amroll@sympatico.ca

מצונן חלקית

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  עכשיו  זה  רשמי – הרפורמים  הם  זרם  חברתי  *  בשולי  עם  הספר  –  מי  הם  שיאני  הקריאה?  *  וגם  בלי  עישון,  בבקשה  *  הפגנת  המאה  *  מדינת  חלם  זה  כאן  *  ארבעה  במאה?  גם  הסופרים  מרוויחים  *  ולקינוח  צרות  של  עשירים.

 

                             ***

זרם  חברתי

 

  סערה בכוס מים – דומני זו ההגדרה המתאימה להחלטה המשפטית למימון שוויוני של מנהיגים לא אורתודוכסיים. תקדים היסטורי, כפי שהגדירו זאת כלי התקשורת? ממש לא. נהפוך הוא: העובדה שהמנהיגים הרפורמים לא יועסקו עוד במועצות הדתיות ביישובים האזוריים, ויקבלו את משכורתם כעמותה חברתית ממשרד התרבות, מוכיחה כי הם רחוקים מהכרה דתית בהם של הממסד הרבני בארץ.

  ואכן, לא סוד הוא שהרפורמים, הכופרים בשלושה עשר עיקרי אמונה ובתורה מסיני במסווה של פתיחות ליברלית, אינם זרם דתי אלא זרם חברתי לכל דבר. הם חותרים תחת יסודות היהדות וקיום המצוות, וגם טקסי התפילות שלהם דומים יותר לטקסים נוצריים.

מה הפלא שהם הגורם מספר אחת להתבוללות יהודים בתפוצות, ורבים מצאצאיהם הם כבר נוצרים גמורים. אחיזת עיניים של הציבור כבר אמרנו?

 

שיאני  הקריאה

 

  במסגרת המיזם 'ישראל קוראת' פורסמו נתוני דוח של משרד התרבות, המצביעים על שיעור הקוראים. שיאני הקריאה הם, איך לא, התושבים הדתיים. 81% מתושבי גוש עציון, ו-75% מתושבי קריית ארבע. ומה הפלא? הדתיים אֲמונים על עם הספר, וגדֵלים על ברכי התנ"ך, המִשנה והתלמוד. ועל כן הם רגילים לקרוא, והספר לא זר להם.

   כתוצאה מכך כגולשים הם אינם נמנים עם מכוּרי האינטרנט, הפייסבוק ותוכניות הריאליטי, ומפנים את רוב זמנם לקריאה. כל הכבוד!

 

העישון  בשפל

 

  דומה שהשר גדעון עזרא ז"ל, שנפטר מסרטן ריאות בגלל עישון כבד, יכול לנוח בקברו בשלום לנוכח הידיעה המרנינה ששיעור העישון בישראל, כפי שפורסם, ירד לשפל חסר תקדים.

  אין ספק שהקמפיינים המאסיביים למניעת עישון, של משרד הבריאות ושל האגודה למלחמה בסרטן, והתקנות נגד עישון במרחב הציבורי, כמו גם ייקור מס הסיגריות, הפוגע בכיס, עשו את שלהם לצמצום העישון במידה ניכרת.

  יש לקוות כי זוהי סנונית המבשרת על מגמה מתמשכת בהורדת שיעור העישון, שיצטמצם מאוד, למען בריאות הציבור ורווחתו. ובא לציון גואל.

 

הפגנת  האלף?

 

  אז מה היה לנו? הפגנת המיליון המיתולוגית של המחאה החברתית אשתקד הצטמקה ל'הפגנת האלף', כשבבירת המחאה, תל אביב, השתתפו בהפגנה, שנערכה במוצאי שבת, רק 3500 אנשים. בשתי הערים הגדולות האחרות המצב היה גרוע יותר: זו הפכה ל'הפגנת המאה', כשבירושלים השתתפו700 מפגינים, ואילו בחיפה האדומה –  300 בלבד.

  ומה הפלא? עכשיו זה ברור: מדובר במחאה פוליטית מובהקת. אם בהתחלה מארגני המחאה ניסו להסתיר מגמה זאת, הרי הפעם העובדה שרוב הצועדים היו פעילי שמאל, מתנועות מרצ, חד"ש ו'שלום עכשיו', שקראו להחלפת השלטון ולהפסקת הכיבוש, וראשי המחאה פניהם לפוליטיקה – הוכיחה בגלוי את המטרה הפוליטית. ומה לעשות, לעם כבר נמאס מפוליטיקה, והוא הדיר רגליו מההפגנה.

  הגיעה השעה להחליף את המיתוג: זו לא עוד מחאה חברתית, אלא מחאה פוליטית. ובא לציון גואל.

 

די  לחלמאות

 

  בעקבות 'יום הצלת חיים', שהתקיים זה עתה, הציע ארגון שגרירי רוטשילד להשתמש בפעילות המבורכת של הפרוייקט, דוגמת תרומת דם וחתימה על כרטיסי אדי, כנשק במלחמה נגד האלימות בחברה. זאת בהנחה כי מי שמתנדב להציל חיים, נוהג כראוי ולא מסוגל להיות אלים.

  נשמע טוב. אולם עם כל הכבוד, דומני כי גם ההיפך הוא הנכון. מי שאלים, על הכביש ובכלל, אינו מכיר בערך הצלת חיים, ולכן גם לא ימהר להתנדב למען מטרה נעלה זו בתרומת דם ובמגוון פעולות נוספות. אנו אפוא במילכוד.

  ושוב אנו חוזרים למילת הקסם במלחמה נגד גל האלימות: חינוך (וסליחה על הקלישאה),  ולעצות הקלאסיות של מניעת צפייה בסרטי אלימות באינטרנט ובטלוויזיה. דומה שתגבור כוח משטרתי, אכיפת החוק, החמרת ענישה ועוד, כל אלו אמצעים נכונים לצמצום האלימות. אולם האין זה דומה לאותו בית חולים, שבנו חכמי חלם ליד הגשר הרעוע, כדי לטפל בפצועים שמעדו עליו, במקום לתקן את הגשר? יש צורך בהסברה ובטיפול שורש חינוכי במוסדות החינוך ובמתנ"סים כדי להתמודד עם הפשיעה. די לחֶלמאוּת!

 

הפסד  לסופרים

 

  לא סוד הוא שסופרים לא מתפרנסים מספרים, ולכן רובם עוסקים במשלח יד נוסף דוגמת הוראה. המטרה שלהם היא להרחיב את מעגל הקוראים, ושהקריאה תהיה 'עממית'. הדרך לעשות זאת היא בין היתר דרך הכיס – על ידי הוזלת מחיר הספרים, כדי שיהיו בהישג יד של רבים. לעידוד הקריאה של הציבור הרחב יש חשיבות רבה במיוחד בעידן האינטרנט. אי לכך דומה כי מעֵבר לשיקולים המסחריים של רשתות השיווק, מִבצעי הספרים הם אפוא צעד נכון, שמשרת לא פחות את האינטרס של הסופרים.

  אם אכן ימכרו את הספרים במחיר גבוה יותר, פחות אנשים יקנו אותם, ואז גם זה יהיה הפסד כספי לסופרים, שגם יפסידו קוראים.  במה תועיל אם כן החקיקה נגד המִבצעים? בסופו של דבר, על פי המשל הידוע, הם גם יאכלו את הדג הקצוץ וגם ספריהם יגורשו מן העיר.

פסוקו –  מצונן  חלקית

 

  זה עתה התבשרנו בחדשות שמנכ"ל בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, ויתרה על המענק בסך 3 מיליון שקל, שהוצע לה תמורת הארכת תקופת הצינון. מעתה היא תיאלץ להסתפק ב-11 מיליון שקל בלבד, שקיבלה כדמי פרישה. תודו, גם זה משהו.

   צרות של עשירים כבר אמרנו?

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

מיהו ישראלי?

נכתב על ידי:  ציפי  לידר

 

בשולי  הכותרות:  אהוד  שוב  ברח  * תורת  המלך?  סערה  בכוס  מים  *

העלאת  גיל  הנישואין  –  גזירה  שלא  כל  הציבור  יוכל  לעמוד  בה  *  עוואד  כמשל  *  וגם  אמור  לי  מה  הפסיקה,  ואומַר  לך  מי  השופטת  *  ולקינוח  המין  החזק  במתמטיקה

 

                                  ***

 

אהוד  ברח

 

  האם שר הביטחון, אהוד ברק, טומן ראשו בחול? כך נראה לפי הצעתו לנסיגה ישראלית חד צדדית והקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. יש לומר שההצעה אינה מפתיעה. ברק הוא שעמד מאחורי הנסיגה החד צדדית של ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. אז מה אם זו גרמה למלחמת לבנון השנייה עם חיזבאללה, ואף מסכנת את ישראל מפני חדירה סורית, ולא פחות פגעה בכוח ההרתעה של צה"ל? ומה אם צעד דומה בעזה הוביל למטח טילים על ישובי הדרום ולמלחמת עופרת יצוקה?

  זוכרים את הסיסמא 'אהוד ברח'? כמה סמלי: ברק בורח מהתמודדות מדינית ובטחונית בדרך הקלה, מבלי לראות את ההשלכות המסוכנות לישראל. ולאבו מאזן הוא פורש שטיח אדום. למה לראיס לרוץ לאו"ם, כששר יהודי מסדר לו מדינה ללא תנאי על מגש הכסף? מה צריך יותר מִזה?

 

ההר  הוליד  עכבר

 

  זוכרים את הסערה הציבורית והתקשורתית, שפרצה בעקבות פרסום הספר 'תורת המלך'?

מה לא אמרו אז על המחברים ואפילו על הרבנים שהעניקו הסכמות לספר? הכתירו אותם בתואר גזענים המסיתים לרצח ערבים ודרשו את העמדתם לדין. כבוד הרבנים דב ליאור, יעקב יוסף ויצחק גינצבורג נרמס בגלל פופוליזם זול.

  והִנה מתברר שההר הוליד עכבר, ובסופו של דבר התיק נסגר מחוֹסר ראיות מספיקות. ומי

מדבר? אלו המסיתים בלי הפסקה נגד מתנחלים וחרדים בביטויים שלא היו מביישים אפילו  את האנטישמים. אז לפני שהם תובעים את הרבנים ומכפישים אותם, ראוי שיבערו את הקוצים מהערוגות שלהם. ובא לציון גואל.

 

חוק  מיותר

 

  הצעת החוק, שאושרה בקריאה ראשונה, להעלות את גיל הנישואין ל-18שנה אומרת דרשני. בחברה החילונית, כידוע, גיל הנישואין נמצא במגמת עלייה, ולכן לגביה שינוי החוק אינו משמעותי.

לעומת זאת, בחברה החרדית החסידית מקובל מסיבות דתיות שבנות נישאות בגיל 17, ולכן לגביה דומני כי מדובר בהתערבות בוטה בחיי הקהילה ובנורמות הנהוגות בה, התערבות הגובלת בכפייה חילונית.

  ראוי לציין כי בנות הקהילה, הגדלות על מסורת זו, ומחונכות לכך, בשלות לנישואין, וחיות באושר עם בעליהן ומקימות בתים לתפארת, ויכולות לשמש מודל לזוגיות ולחיי משפחה מאושרים. אין ספק שהחוק החדש יפגע קשות באורח חייה של הקהילה, בהרגליה ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות, וזוהי אפוא גזירה שאין היא יכולה לעמוד בה.

  ספק גם אם החוק יתן מענה לאותן בנות בשכבות החלשות, שנישאות בכפייה בגיל צעיר, משום שהן נרשמות לנישואין מאוחר יותר, בגיל החוקי. אז מה הועילו מחוקקים בתקנתם?

 

עוואד  כסמל

 

  האם ערביי נצרת הם ישראלים? לפחות לפי החרם שהטילו על הזמרת הערבייה, מירה עוואד, נגד הופעתה בפסטיבל בעיר, בגלל 'שיתוף פעולה' עם ישראל (עם הזמרת אחינועם ניני בארוויזיון לשעבר) נראה שהתשובה היא לא. כזכור, הם גם הביעו תמיכה פומבית בחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

  למרבה הצער נצרת לא לבד. והחרם נגד עוואד כמשל. תופעה זו מייצגת מגמה פרו- פלסטינית ואנטי ישראלית, הגוברת והולכת בקרב ערביי ישראל, שרואים במדינת ישראל

וביישות הציונית אוייב. הם נלחמים נגד המדינה מתוכה, ולא פעם מסכנים אותה. הפגנות המוניות למען הפלסטינים וסיוע למחבלים כבר אמרנו?

 

תקדים  מסוכן

 

  האם פיגוע ירי של מחבל אינו אירוע לאומני? לפחות כך נראה לפי פסיקתה של שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מהא סמיר עמאר, שקבעה כי בני משפחתו של מחבל שנהרג במהלך פיגוע, יקבלו קיצבה חודשית מביטוח לאומי.

  כולנו יודעים ששופטים אמורים להיות אובייקטיביים בפסיקתם, וכך הם מצטיירים בדעת הקהל. אולם מקרה זה מעלה חשד ברור, שבפסיקתה של השופטת הערבייה התערבו שיקולים זרים של הזדהות אידיאולוגית, והיא פעלה ממניעים לאומניים. מעבר לכך, פסיקה זו עלולה לשמש תקדים לתביעות נוספות לקבלת קיצבה מצד משפחות מחבלים. האומנם הרצחת וגם ירשת?

 

המין  החזק

 

  מי אמר שמתמטיקה היא מקצוע של בנים? לפחות האולפניאדה המתמטית העולמית,שנערכת לבנות דתיות, מוכיחה אחרת.

  האולפנות הדתיות לא לבד. גם נתוני מבחני הבגרות מצביעים על שוויון ואף יתרון לבנות.

אם ממוצע הציונים בבגרות, ברמת 5 יחידות, זהה אצל שני המינים (כ-84 ), הרי ככל שהיחידות נמוכות יותר, הפער גדֵל, כן ניחשתם, לטובת הבנות! בעוד הציון הממוצע של הבנים, ברמת ארבע יחידות, הוא 75.52, אצל הבנות הוא עומד על 80.16. ואילו ברמת שלוש יחידות, הבנים קוצרים ממוצע של 75.35, והבנות – 78.36.

  ראוי לציין גם את המגמה הגוברת בעשור האחרון של שילוב נשים במתמטיקה ובמדעים.

אז מי אמר שנשים הן המין החלש? לפחות במתמטיקה הן מוכיחות שהן חזקות.

       הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

 

                        ציפי  לידר

תחזית אסטרולוגית שבועית ( הורוסקופ) בין התאריכים 07.06-13.06-2012

נכתב על ידי": האסטרולוג אודי ברגר

טלה

 השבוע אתם מרגישים הרבה יותר תקועים מאשר בימים רגילים. הסגולות הנעלות והטובות לתת מעצמכם ממשיכות להכשיל אתכם בדרך להשגת המטרות. אתם לא מסוגלים לקום ולעזוב מערכות יחסים בגלל הילדים. אתם נתקפים בפחד נטישה. אתם מחפשים יד מכוונת שתיתן לכם הבנה למה שאתם עברים ולאן אתם פונים. הזמן לחפש ייעוץ אישי, בנושאים החשובים לכם באמת.

שור

שבוע של אי הבנה בנושאים שבינו לבינה. התנהגות בן/ת הזוג עולה לכם… על העצבים. אתם מחפשים את הרגע המתאים לקום ולעזוב. הצעת פשרה שוב נופלת על אוזניים אטומות. חפשו באינטרנט אחר הסבה מקצועית ולימודים. חבר/ה ובני משפחה יעזרו לכם לעבור את המשבר הנפשי המתמשך. מי שלא מצאו את האנשים היכולים לעזור לו מבחינה מקצועית, מוזמנים להתקשר.

תאומים

נסיעה שתכננתם רבות, יוצאת אל הפועל בקרוב. צפו להתחלותה חדשות וממוזלות בתחומים שונים בחיים. אתם מתלבטים בין באם לעבוד או בלצאת ולנסות להיכלל עם 'מעגל העבודה'. הזדמנות לקבל כספים המגיעים לכם דרך מלחמה עם מוסדות ומערכת המשפט. החששות בהקשרי לימודים והתמקצעות גוברים על ההיגיון. פנו זמן על מנת להתייעץ ביחס לצד הרגשי שלכם.

סרטן

אתם יוצאים עם חברים לבילוי מהנה, בעקבות זאת תחוו גל רומנטי קצרצר. היזהרו מטיפוס חלקלק שיציע לכם את העולם …ומלואו. קשרים ישנים יבואו לעזרתכם בנוגע לסוגיה משפטית וכנגד מוסד כלשהו. קשריכם יתהדקו בעבודה. מחפשי התעסוקה ימצאו הזדמנות לשנות את גורלם המקצועי והכלכלי. החד הוריים ירגישו את הבדידות שלהם באופן מכאיב יותר, בעיקר בימים: שישי שבת ראשון.

אריה

מצב כוכבי משופר מסייע לכם בעניינים רוחניים ובתקשור ביניכם לבין אחרים. השבוע הוא הזמן להתחלות חדשות ולאהבה. הייתם עסוקים מידי?…שכחתם מועדים חשובים?… זה הזמן לחפש מתנה לבת/ן הזוג…ולפצות אותו/ה על דברים הקשורים לענייני הלב. החלום לעצמאות כלכלית קצת מתרחק, לאור אי היכולת להגיע למכירות, בהספק הרצוי. טרדות היום והשעה ייעלמו כלא היו, בחברת המשפחה הקרובה.

 בתולה

אל תתנו למשהו פתאומי העלול להוציא אתכם מהשגרה החיובית. התנזרו מגישה הרפתקנית שבאה על חשבון… בן/ת הזוג שבבית.  בעבודה תגלו משהו, היוצא דופן חיובי, ביחס לכלל הדברים שעשיתם השנה. שאלות בנושאים הקשורים לחיי הזוגיות מציקות לכם. אתם מבקשים תשובות אבל לא מקבלים תשובה. הזמן לקבל אומץ ולפנות לייעוץ אישי, גם אם אתם חושבים שאי אפשר לשנות כלום.

מאזניים

אתם בעלי אמביציה. אתם מבקשים לחוות משהו שעדין לא העזתם לנסות.  אתם נועזים בהקשרים רומנטיים. פתאום אתם הופכים: למעשיים…למאוד יעילים, עד כדי שאתם מצליחים לשבור את הדעה השלילית בהקשרכם. אתם משקיעים אנרגיות ניכרות: בעבודה, בתחום הבריאות ובעתידכם הפיננסי. תפגשו אובייקט חדש שיציע לכם את כנותו. החד- הוריים- שהם ללא זוגיות, זה הזמן לנסות קשרים חדשים.

עקרב

אל תיתנו לטיפוסים חלקלקים למשוך אתכם להשקעות מפוקפקות. זהירות, שכן האופטימיות שנסכו בכם עלולה לסחוף אתכם לבצע מהלכים הרפתקניים מדי. מצד אחד אתם רוצים להעיז ולהתרגש, ומצד שני אתם נדרשים לגלות איפוק וביקורת הסביבתית… מגבילה. השתמשו בכספכם לשם סגירת הלוואה ישנה, או לחסכון לטווח הארוך. זה לא הזמן לרכוש דירה, גם אם אתם רוצים מאוד.

קשת

השבוע תיפגשו בחברים ובני משפחה יקרים. הפנויים יזכו לימים מפתים, קצרצרים ומעוררי רגשות. הנשואים ייהנו מרגעי הקשבה, בחברת אהבתם המסורתית. תרבו נחת מהילדים ומהאחיינים. המחשבות על ייעודכם, לא נותנות לכם מנוח. הפנויים יחושו שזה הזמן להתחייב ולסגור על תאריכים בהקשר זה. אלה שנותרו ללא זווג והמחפשים את עצמם בכוונים רגשיים מוזמנים להתקשר אלי לייעוץ אישי.

גדי

המועסקים: אתם נכנסים לפרויקט שלמענו תקדישו הכול. מהר תגלו כי לא יהיה לכם זמן אפילו לעצמכם. למחפשים לעבור שינוי והסבה מקצועית: גורמי תעסוקה יאירו פניהם אליכם בשלל הצעות. במישור הרומנטי תקבלו סימן חיובי, אבל חוסר הוודאות והצלילות עדין לא מספקים אתכם בהקשר חשוב זה. המשפחה מעמידה אתכם בניסיון על רקע ירושה או בשל כספים אחרים.

דלי

המצב הכוכבי החיובי השבוע, ירעיף עליכם המון אנרגיה ואומץ. תחושת הביטחון תסחף אתכם לעבר כיבושים רומנטיים חדשים ויתברר לכם שהצלחתם במטרתכם. הנשואים שבכם: אתם מקבלים מסרים כפולים ותורים מכוון בן/ת הזוג- והמרירות מתעצמת בתוככם. הנהייה העיקשת לכוון חשיפת השורשים המשפחתיים תנצח על נימי הנפש. ענייני ירושות וכספים עדין מעסיקות את הסובבים אתכם, בשעה שאתם מוכנים… לוותר.

דגים

 לפנסיונרים….השבוע טוב למנוחה ולרגיעה. לצעירים: השבוע אתם בעלי מצב רוח טוב במיוחד- היזהרו מנסיעה מהירה מידי. השיפור הכוכבי מביא אתכם להתעניינות לגבי מקום עבודה חדש ומאתגר. במישור הרגשי: אל תתנו לטיפוסים מתנשאים להוריד לכם את מצב הרוח. אל תוותרו למי שההורים העדיפו אותו, על פני יתר האחים. המפתח כעת נמצא בידי ההורים, אבל הכול תלוי באימא.

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |